Talmud Builders

    Avodah Zarah 69b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 69b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It is a case where he came to them in a roundabout way, such that they would not know from where he might appear, and they would be afraid to tamper with the goods because he might catch them in the act. The Gemara objects: If that is so, this can apply to the latter clause also. The Gemara answers: In the case of the latter clause, since he said to them: Go and I will come after you, their minds are at ease that he will not surprise them.

    2§ The mishna teaches similar cases, including the case of one who left a gentile in his shop, and the case of one who placed his wine in a wagon or on a ship. The Gemara explains: And it is necessary for the mishna to cite all these cases, even though they appear similar, as, had the mishna taught only the case of the gentile transporting a Jew’s barrels, one might assume that the reason there is no concern that the gentile used the wine in that case is because he thinks that perhaps the owner will come and see him. But in a wagon or on a ship, one might say that he can take his ship far off and do what he desires in such a way that the owner cannot see him.

    3And had the mishna taught only the case where the Jew placed his wine in a wagon or on a ship, one might assume that the concern there is because the gentile thinks: Perhaps he will come on a different road or stand on the bank of the river and see me. But in the case of a gentile in his shop, one might say that he can hold the door closed and do whatever he desires with no concern of being seen. Therefore, the mishna teaches us that in all of these cases the same ruling applies, and there is no concern unless the Jew informed the gentile that he is going a great distance away.

    4§ There is a dispute in the mishna with regard to the length of time that causes the wine to be rendered forbidden if the owner notified the gentile that he is going off some distance. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: The dispute is only with regard to the case of a stopper made of lime plaster, in which a hole can be sealed without being detected; but with regard to the case of a stopper made of clay, in which a patch would be detected, everyone agrees that the wine is forbidden only if there was enough time for the gentile to open the barrel by removing the stopper entirely, stop it again with a new stopper, and for the new stopper to dry.

    5The Gemara raises an objection to this explanation of the dispute from a baraita : Rabban Shimon ben Gamliel said to the Rabbis: But isn’t the sealing of the hole noticeable both from above and from below, and therefore the gentile will be wary of doing so?

    6The Gemara explains the objection: Granted, if you say that the dispute is also with regard to a stopper made of clay, this explanation is consistent with that which the baraita teaches as to the response of Rabban Shimon ben Gamliel: Its sealing is noticeable both from above and from below. But if you say that the dispute is with regard to a stopper made of lime plaster, granted, the location of the sealing is noticeable from below, as it is impossible to fill the entire hole with lime plaster, and an empty space remains below it; but the resealing is not noticeable from above.

    7The Gemara answers: It was Rabban Shimon ben Gamliel who did not know what the Rabbis were saying, and this is what he is saying to them: If you are speaking of a stopper made of clay, its sealing is noticeable both from above and from below. And if you are speaking of a stopper made of lime plaster, granted, it is not noticeable from above, but it is noticeable, in any event, from below. And how would the Rabbis respond to this claim? They maintain that since it is not noticeable from above that there is a patch, it does not occur to the gentile that the owner will turn the stopper over and see the patch. Alternatively, the Rabbis could answer that sometimes it seals firmly and is not detectable.

    8Rava says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, since we learned an unattributed mishna in accordance with his opinion.

    9This is as we learned in the last clause of the mishna: If a Jew was eating with a gentile at the table, and left jugs of wine on the table and a jug on the side table, and he left it and went out, what is on the table is forbidden, as it is likely that the gentile handled it, whereas what is on the side table is permitted. But if the Jew said to the gentile: Mix water with the wine and drink, even the jug that is on the side table is forbidden. Similarly, open barrels are forbidden, but sealed barrels are permitted unless the Jew was out of the room for sufficient time for the gentile to open the barrel by removing the stopper, stop it again by making a new stopper, and for the new stopper to dry.

    10The Gemara asks: Isn’t it obvious? This ruling is stated explicitly in the mishna. The Gemara answers: Lest you say that Rabban Shimon ben Gamliel teaches the entire clause, and this is the continuation of his previous statement and not an unattributed statement of the mishna, Rava teaches us that this is not so.

    11The Gemara asks: And since we maintain that the halakha is in accordance with the opinion of Rabban Shimon ben Gamliel, who is not concerned about a bored hole in the barrel, and even though there is a concern that the gentile may have opened and replaced the stopper the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, who is not concerned with forgery of the seal, because excessive effort is required to forge a seal (see 31a), therefore, nowadays, what is the reason we do not place wine in sealed barrels in the possession of gentiles? The Gemara answers: It is because of the bunghole, the hole in a barrel through which one smells the wine, which the gentile might widen a bit to drink from it.

    12§ Rava says: In the case of a gentile prostitute, where Jews are dining at her table, the wine at the table is permitted. Granted, their passion for the sin of harlotry overwhelms their judgment,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    In that he came in a roundabout wayWhen the owner is able to come in a roundabout way [twisted pathway] he [the worker] will be afraid that now [any moment] he may come.

    Had it taught [just the case of] a gentileA gentile who is transporting flagons of wine.

    And do whatever he wantsEven if he did not inform him that he is distancing himself it would be forbidden.

    The argument is with limeWith a seal of lime, which is white, in that case the Rabbis are concerned that [the gentile] will pierce [the seal of the barrel], since it [the lime] is white one cannot differentiate between new and old [seals]. {R. Shimon argues that one could tell from the inside of the lid that the filled in hole would not be to exactly the same depth as the rest}

    But with cementThat is initially dark and even when it dries out, it still doesn't turn white for a day or two, everybody agrees we are not concerned for piercing [alone of the seal] because the resealing of the pierced hole would be distinguished against the rest of the seal, it would only be forbidden [if the amount of time taken would be] to open, and reseal a new lid and dry out

    and is not his sealing recognisableIf he pierces a hole, behold it is apparent.

    Whether aboveThat this is new, and the sealed lid is old.

    Whether belowWhen a Jew opens the sealed lid he will see the bottom of that [new] seal[ed hole], that above has been smoothed by the gentile and the seal levelled, but below [at the bottom of the hole] he is unable to rub [and smooth] it, and it will be noticed.

    Rather if you say it is limethat the Rabbis [are disputing], it is not recognisable that he resealed the top, so how could it teach [it is noticeable] whether above or below.

    It is soundThe hole gets filled at the bottom just like at the top {i.e. filled all the way through and neatly levelled off at both ends}. Cholim (Dayan I Gukovitzki: Tirgemei Halaz) Solder\Weld in old French.

    Is it not obviousThe author of the Mishne closed in accordance with him [R. Shimon's opinion]. Is Rava coming to tell us something that is [documented] in a Mishne?

    I might have thoughtThat the case [at the end of the Mishne] that he was eating together with him at the table is the conclusion of the statement of R. Shimon, and he [R. Shimon] is the one teaching it. And this is how to understand the Mishne: R. Shimon states in order that he can open reseal and dry out, {continuing R Shimon's opinion with} he was eating with him etc.. And this is not an independent closing statement by the author of the Mishne {which would determine the Halacha}. Therefore Rava teaches us it is an independent concluding statement.

    And now we have established the Halacha like RShimon that we are not concerned for sealing - a pierced hole which can be done without effort, because it can be discerned, and additionally entirely opening the lid, that R. Shimon is concerned for, we do not establish [the halacha] like him, because that type of forging involves effort, and we have established in (Chapter) Eiyn Mamidim (earlier daf 31a) the halacha is in accordance with R. Eliezer whom is not concerned for the forgery of [even] a single seal. For why did we not question him from [our case here of] sealed barrels in the hand of gentiles {where there is concern even according to R Shimon of possible forgery}.

    Because of the slotExtremely narrow hole in the bung of the barrel, to enable the wine vapours to escape. There is a concern that perhaps it may have been somewhat bored and he [the gentile] will have tasted of the wine.

    License: CC0

    עבודה זרה 69 עמוד ב

    1בבא להם דרך עקלתון. אי הכי, סיפא נמי? כיון דאמר להם ״לכו ואני בא אחריכם״, סמכא דעתייהו.

    2המניח עובד כוכבים בחנותו כו'. המניח יינו בקרון או בספינה כו'. וצריכא, דאי תנא עובד כוכבים דסבר: דלמא אתי וחזי ליה, אבל בקרון או בספינה אימא דמפליג לה לספינתיה ועביד מאי דבעי.

    3ואי תנא בקרון או בספינה, משום דסבר: דלמא אתי באורחא אחריתי וקאי אגודא וחזי לי, אבל עובד כוכבים בחנותו אימא: אחיד לה לבבא ועביד כל דבעי, קמ"ל׃

    4אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: מחלוקת בשל סיד, אבל בשל טיט דברי הכל כדי שיפתח ויגוף ויגוב.

    5מיתיבי: ארשב"ג לחכמים: והלא סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה.

    6אי אמרת בשלמא בשל טיט מחלוקת, היינו דקתני: סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה, אלא אי אמרת בשל סיד מחלוקת, בשלמא למטה ידיע, אלא למעלה הא לא ידיע.

    7רבן שמעון בן גמליאל הוא דלא' ידע מאי קאמרי רבנן, וה"ק להו: אי בשל טיט קאמריתו סתומו ניכר בין מלמעלה ובין מלמטה, ואי בשל סיד קאמריתו נהי דלמעלה לא ידיע, למטה מיהא ידיע. ורבנן, כיון דמלמעלה לא ידיע, לא מסיק אדעתיה דאפיך וחזי ליה. אי נמי, זימנין דחלים.

    8אמר רבא: הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא כוותיה.

    9דתנן: היה אוכל על השולחן עמו, והניח לגין על השולחן, לגין על הדולבקי והניח ויצא מה שעל השולחן אסור, מה שעל הדולבקי מותר, ואם אמר לו: הוי מזוג ושותה אף שעל הדולבקי אסור. חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות, כדי שיפתח ויגוף ותיגוב.

    10פשיטא! מהו דתימא: כולה רשב"ג קתני לה? קמ"ל׃

    11וכי מאחר דקיימא לן כוותיה דרשב"ג דלא חייש לשתומא, והלכתא כוותיה דרבי אליעזר דלא חייש לזיופא, האידנא מאי טעמא לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים משום שייכא.

    12אמר רבא: זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין אצלה חמרא שרי, נהי דתקיף להו יצרא דעבירה,׃

    Tosafot

    רבן שמעון בן גמליאל הוא דלא ידע מאי קאמרי רבנןוא"ת ולימא ר' יוחנן דפליגי בשל (סיד ובשל) טיט ויהא רשב"ג כמשמעו וי"ל דגמר' גמירי ליה הכי:

    והאידנא דקים לן כר' אליעזר ולא חייש לזיופאופרש"י כרשב"ג דלא חייש לשתומא תרוייהו צריכי הא דקים לן כרבי אליעזר וקים לן כרשב"ג דאי קי"ל כר' אליעזר לבד ולא כרשב"ג ה"א דנהי דלא חיישינן לזיופא דהיינו שיסיר כל המגופה ויעשה אחרת תחתיה כר' אליעזר דאמר לא טרח ומזייף מ"מ איכא למיחש לשתומא דליכא זיופא ואי קי"ל כרשב"ג לבד ה"א דנהי דלא חיישינן לשתומא מ"מ איכא למיחש לזיופא שיסיר כל המגופה ויעשה אחרת תחתיה שזהו קל יותר לעשות מסתימה שאין בו טורח והלכך נקט תרוייהו כרשב"ג וכר' אליעזר:

    מאי טעמא לא מותבינן חמרא משום שייכארש"י גריס שייכא בכ"ף משום דהיין נמשך ויוצא דרך שם ובערוך גריס שיבא בבי"ת על שם ברזא קטנה שסותמין אותו בהו כמו שיבא דכשורא (סנהדרין דף ז:) והוא נקב קטן שעושין להריח ריח היין דרך שם וקורין לו שותיא"ל ומכאן משמע דמגופת חבית לבד הוי חותם אחד מדקאמר ודוקא משום שייכא לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים ש"מ דהוי חותם אחד סתימת החבית כמו שהיא מגופה בטיט וכן משמע לעיל בסוגיא דאין מעמידין (עבודה זרה דף לא.) דקאמר אגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם משמע הא שריקא לחוד הוי חותם אחד אבל רבינו יצחק בן יהודה שלח לרש"י דוקא לחביות שלהם שהיו של חרס סגי בחותם אחד שעל פי החבית אבל בחביות שלנו שהם מנסרים מחוברים זה לזה אף כי יש חותם אחד על פי החבית מכל מקום יש לחוש שמא יתחוב העובד כוכבים חודו של סכין בין הנסרין או בין השוליים או אפי' באמצע הנסר עצמו ולהוציא היין דרך שם ולתחוב הכוס נגד הנקב ומיהו נראה לר"י שאין לחלק בין החביות שלנו לחביות שלהם שהרי לא מצינו שהקפיד התלמוד אפילו מאן דחייש לשתומא לא חייש אלא לנקיבה דמגופת החביות אבל לנקיבה דדופני החבית לא חיישינן וליכא למימר דהיינו דוקא במגופה שהיתה של טיט היה יכול לעשות הנקב אבל לא בשל חרס דהא מגופה איירי במגופה של חרס אלא ודאי היינו טעמא דלא חיישינן לקלקול לדופני החביות ה"ה בחביות שלנו מותר לשלוח יין בחותם אחד על פי החבית ודוקא כשחוזר ורואהו ומכיר את החותם אבל אם שלחו לחבירו והוא אינו חוזר ורואהו צריך חותם בתוך חותם ומיהו אם שולח כתב ידו והודיע לחבירו ענין החותם סגי בכך כמו בהכרת החותם דהעובד כוכבים מרתת מכתב כאילו היה הוא חוזר ורואהו ומכירו וכן משמע לעיל ואע"ג דקים לן כרבי אליעזר דסגי בחותם אחד מ"מ בעינן הכרת חותם משום דקשיא לן דרב אדרב כדפי' לעיל פ' אין מעמידין (שם. ד"ה דאמר) וכן משמע נמי בברייתא דקתני פ' אין מעמידין (שם:) השולח יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור אלמא בעינן הכרת חותם ואע"ג דר"ת מוקי לה לעיל כרבנן מדלא נקט יין גבי עובד כוכבים כדפ"ל מ"מ מדרבנן בציר ומורייס נשמע לר' אליעזר ביין והא ציר ומורייס לרבנן קתני בהך ברייתא דסגי בחותם אחד ואפ"ה בעי הכרת חותם ה"ה נמי יין לרבי אליעזר דאע"ג דסגי בחותם אחד מ"מ בעינן הכרת חותם ועוד יש ליישב הברייתא כרבי אליעזר כדפ"ל לפי' רש"י הלכך שמעינן מיניה דאף לר' אליעזר בעינן הכרת חותם מיהו מדקאמר הכא בשמעתין דקיימא לן כרבי אליעזר דלא חייש לזיופא משמע לישנא דלא חיישינן לזיופא כלל דסגי בחותם אחד אפילו בלא חוזר ומכירו דודאי לא טרח ומזייף כלל וגם מנהג העולם היה בשכבר לשלוח יין בחותם א' בלא חוזר ומכירו ואע"ג דלרב ודאי בעינן הכרת חותם כדפ"ל פ' אין מעמידין (שם. ד"ה דאמר) דאל"כ קשה דרב אדרב מ"מ לא קי"ל בהא כרב אלא קים לן כסתמא דתלמודא דשמעתין וכדפרישית וברייתא דלעיל נמי דציר ומורייס שהבאתי יש ליישב דלא אסרה הברייתא אפילו בלא הכרת חותם דהא דקתני בברייתא אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור אינו רוצה לומר אם לאו שהלך הישראל ראשון להכירו דאסור אלא ה"ק ואם לאו שהלך לראותו ולא הבין שהוא כמו שעשאו או שכח היאך חתמו ואינו יודע אם הוא כמו שחתמו אם לאו אסור ואז הוא גרוע טפי מאילו לא הלך כלל לראותו שהרי עתה שרואהו ואינו מבחין אם הוא כמו שעשאו יש הוכחה קצת שזייפו העובד כוכבים אבל ודאי אם לא הלך ואינו רואהו כלל הישראל ראשון אחרי שחתמו אלא שהישראל שני מצאו חתום מותר כדפרישית דלא חיישינן כלל לכתחילה לעשות כתב החותם או לחזור ולהכירו כדמשמע לפי הפשט ומ"מ נכון להחמיר לכתחלה אך בדיעבד אין להפסיד כיון דאיכא חותם אפי' בלא כתב ומכירו כדפרישית ומיהו אין נכון אם אין אותו חותם אחד מאותיות כ"א ממגופות טיט כדפרישית דמגופת טיט חשיבא חותם אחד אז ודאי אינו מותר בלא כתב או הכרה אלא אם כן ראה השני שנשתלח לו היין קודם לכן את היין שהכלי נתנכר ועתה הוא הכיר את הכלי בטביעות עין ואפילו אינו מכיר בחותם לפי שלא היה חתום באותה שעה דאל"כ נהי דלא חיישינן לזיופא מ"מ מנין לנו שהוא אותו חבית של יין ששלח לו חבירו שמא החליפו העובד כוכבים בחבית אחר שהיה בו יין במגופה בטיט שגם חביות יין העובדי כוכבים פעמים שמגופים בטיט כמו כן צריך שיהיה נסתם לגמרי הנקב קטן שקורין שושפריא"ל בלע"ז כדקאמר תלמודא משום שייכא אבל כשהוא חתום באותיות אין לחוש לכל זה דודאי האותיות לא עשאן כי אם ישראל ומ"מ אין לסמוך על המגופה של טיט אך נכון הדבר לסתום פי חבית ולתת עור הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה עובד כוכבים העור לא ידע ליישבו כבתחלה ולתת חשוק שקורין צרקל"א סביב העגולים במקום שמחוברים אל דופני החבית ולקובעו שם במסמרים מפני הנעורת התחובה שם סביב שוליו שלא יוכל העובד כוכבים להוציא יין דרך שם ולתוחבן אחרי כן במקומן הראשון וכן הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרים או יקבעו נסרים לכסות כל השולים והברזות בסיגנון זה פירש רבינו ברוך על החתימה בפסק ומיהו נראה שכל זה אינו כי אם לכתחלה אבל בדיעבד סגי בחתימת פי החבית לבד כיון דלא חיישינן לדברי רבינו יצחק בן יהודה כדפרישי' לעיל דאף בהסרת הנעורת ירא הוא פן יתקלקל החבית בכך ולא יוכל לתקנו כבתחלה מיהו אין לאסור גם זה בדיעבד ומ"מ טוב להחמיר כדברי רבינו ברוך הואיל ונפק מפומיה ועוד דפירש רבינו ברוך שצריך שישלח כתב עם החותם או שיחזור [לראותו] ופירש רשב"ם בשם רש"י דכל מה שאנו אוסרים בהודיעו שהפליג היינו דוקא כשיש לחוש שמא עובד כוכבים גנב יין ונתן מים תחת החסרון או החליף טוב ברע אבל מקום שאין לחוש לכך כגון במקום מעבר בני אדם אפילו הם עובדי כוכבים דמרתת העובד כוכבים לגנוב אע"ג דהודיעו שהפליג מותר ולא חיישינן שמא נגע כיון שהעובדי כוכבים בזמן הזה אינם בני ניסוך כך פירש רשב"ם מיהו נראה זה דהיינו דוקא בחביות או בדרדורים שאין להם רק פתח קטן למעלה אבל גיגית או קנקן וכוס שיש בו יין ופתחו רחבה קל הוא ליגע בהם ורגילות ליגע בהן דרך מתעסק לא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אבל בקרון או בספינה מפליג ליה לספינתא ועביד מאי דבעיפירוש סלקא דעתך אמינא הואיל ואי בעי מפליג ועביד מאי דבעי, אף על גב דלא חזא ליה דאפליג נמי אימא ניחוש דילמא איפליג, קא משמע לן דלא חיישינן, וכן בחנות. אבל ודאי אי חזי ליה דאפליג בספינתו, אי נמי דאחיד דשא דחנותא, אי אית ליה לאשתמוטי בהכי אסור, ואי לא מותר. והכי תניא בתוספתא (פ"ח ה"ה) המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך אף על פי ששהה לזמן מרובה מותר, ואם הודיעו או שנעל עליו הפונדק אסור. המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אף על פי ששהה לזמן מרובה מותר, אם הודיעו או שהפליגה ספינתו אסור. וכתב הראב"ד ז"ל (ע, א ד"ה מאי) אין לנו לזוז משם דכל שלא נתפס עליו כגנב ונעל הגוי בפניו אסור בכל ענין, כיון שיש לו רשות בבית או ביין, ואפילו בבית שישראל דר בתוכה או שסופו לחזור בה כגון חנות וספינה, ואף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג, ומעתה ההוא לישנא דתיגרא (ע, א) דשרייה רבא לחמרא דישראל אף על גב דאחדיה גוי לדשא, מפרשי ליה משום דאף על גב דהוו שתיין תרווייהו חמרא, מכי נפקו מביתא מיהא לא הוה ליה רשותא לגוי למהדר בביתא בלא רשותא דישראל ונתפס עליו כגנב הוא בכך ולית ליה לאשתמוטי. וההוא מעשה דביזעא (שם) אף על גב דהוה ישראל דר באותו הבית ולא הודיעו שהוא מפליג מיתוקם, דכיון דאשכח (דרך) [דשא] נעול בפניו, דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור, כיון שיש לו שייכות בבית, דחמריה הוה יתיב בגויה.

    אמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הואיל ותנן סתמא כוותיה וכו'והכי קיימא [לן] דלא חיישי לשיתומא. והני מילי היכא דלא חזינן, אבל היכא דחזינן כגון שהעביר את המגופה מפי החבית והכיר בה מלמטה מקום שיתום וסתימה אסור אפילו בהנאה, דהוה ליה ודאי מגעו, כן כתב הראב"ד ז"ל (במתניתין סד"ה רש"א).

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 69b

    Avodah Zarah 69b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 281 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    In that he came in a roundabout way When the owner is able to come in a roundabout way [twisted pathway] he [the worker] will be afraid that now [any moment] he may come.

    Had it taught [just the case of] a gentile A gentile who is transporting flagons of wine.

    And do whatever he wants Even if he did not inform him that he is distancing himself it would be forbidden.

    The argument is with lime With a seal of lime, which is white, in that case the Rabbis are concerned that [the gentile] will pierce [the seal of the barrel], since it [the lime] is white one cannot differentiate between new and old [seals]. {R. Shimon argues that one could tell from the inside of the lid that the filled in hole would not be to exactly the same depth as the rest}

    But with cement That is initially dark and even when it dries out, it still doesn't turn white for a day or two, everybody agrees we are not concerned for piercing [alone of the seal] because the resealing of the pierced hole would be distinguished against the rest of the seal, it would only be forbidden [if the amount of time taken would be] to open, and reseal a new lid and dry out

    and is not his sealing recognisable If he pierces a hole, behold it is apparent.

    Whether above That this is new, and the sealed lid is old.

    Whether below When a Jew opens the sealed lid he will see the bottom of that [new] seal[ed hole], that above has been smoothed by the gentile and the seal levelled, but below [at the bottom of the hole] he is unable to rub [and smooth] it, and it will be noticed.

    6 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 69b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    רבן שמעון בן גמליאל הוא דלא ידע מאי קאמרי רבנן וא"ת ולימא ר' יוחנן דפליגי בשל (סיד ובשל) טיט ויהא רשב"ג כמשמעו וי"ל דגמר' גמירי ליה הכי:

    והאידנא דקים לן כר' אליעזר ולא חייש לזיופא ופרש"י כרשב"ג דלא חייש לשתומא תרוייהו צריכי הא דקים לן כרבי אליעזר וקים לן כרשב"ג דאי קי"ל כר' אליעזר לבד ולא כרשב"ג ה"א דנהי דלא חיישינן לזיופא דהיינו שיסיר כל המגופה ויעשה אחרת תחתיה כר' אליעזר דאמר לא טרח ומזייף מ"מ איכא למיחש לשתומא דליכא זיופא ואי קי"ל כרשב"ג לבד ה"א דנהי דלא חיישינן לשתומא מ"מ איכא למיחש לזיופא שיסיר כל המגופה ויעשה אחרת תחתיה שזהו קל יותר לעשות מסתימה שאין בו טורח והלכך נקט תרוייהו כרשב"ג וכר' אליעזר:

    מאי טעמא לא מותבינן חמרא משום שייכא רש"י גריס שייכא בכ"ף משום דהיין נמשך ויוצא דרך שם ובערוך גריס שיבא בבי"ת על שם ברזא קטנה שסותמין אותו בהו כמו שיבא דכשורא (סנהדרין דף ז:) והוא נקב קטן שעושין להריח ריח היין דרך שם וקורין לו שותיא"ל ומכאן משמע דמגופת חבית לבד הוי חותם אחד מדקאמר ודוקא משום שייכא לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים ש"מ דהוי חותם אחד סתימת החבית כמו שהיא מגופה בטיט וכן משמע לעיל בסוגיא דאין מעמידין (עבודה זרה דף לא.) דקאמר אגנא אפומא דחביתא שריקא וחתימא הוי חותם בתוך חותם משמע הא שריקא לחוד הוי חותם אחד אבל רבינו יצחק בן יהודה שלח לרש"י דוקא לחביות שלהם שהיו של חרס סגי בחותם אחד שעל פי החבית אבל בחביות שלנו שהם מנסרים מחוברים זה לזה אף כי יש חותם אחד על פי החבית מכל מקום יש לחוש שמא יתחוב העובד כוכבים חודו של סכין בין הנסרין או בין השוליים או אפי' באמצע הנסר עצמו ולהוציא היין דרך שם ולתחוב הכוס נגד הנקב ומיהו נראה לר"י שאין לחלק בין החביות שלנו לחביות שלהם שהרי לא מצינו שהקפיד התלמוד אפילו מאן דחייש לשתומא לא חייש אלא לנקיבה דמגופת החביות אבל לנקיבה דדופני החבית לא חיישינן וליכא למימר דהיינו דוקא במגופה שהיתה של טיט היה יכול לעשות הנקב אבל לא בשל חרס דהא מגופה איירי במגופה של חרס אלא ודאי היינו טעמא דלא חיישינן לקלקול לדופני החביות ה"ה בחביות שלנו מותר לשלוח יין בחותם אחד על פי החבית ודוקא כשחוזר ורואהו ומכיר את החותם אבל אם שלחו לחבירו והוא אינו חוזר ורואהו צריך חותם בתוך חותם ומיהו אם שולח כתב ידו והודיע לחבירו ענין החותם סגי בכך כמו בהכרת החותם דהעובד כוכבים מרתת מכתב כאילו היה הוא חוזר ורואהו ומכירו וכן משמע לעיל ואע"ג דקים לן כרבי אליעזר דסגי בחותם אחד מ"מ בעינן הכרת חותם משום דקשיא לן דרב אדרב כדפי' לעיל פ' אין מעמידין (שם. ד"ה דאמר) וכן משמע נמי בברייתא דקתני פ' אין מעמידין (שם:) השולח יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור אלמא בעינן הכרת חותם ואע"ג דר"ת מוקי לה לעיל כרבנן מדלא נקט יין גבי עובד כוכבים כדפ"ל מ"מ מדרבנן בציר ומורייס נשמע לר' אליעזר ביין והא ציר ומורייס לרבנן קתני בהך ברייתא דסגי בחותם אחד ואפ"ה בעי הכרת חותם ה"ה נמי יין לרבי אליעזר דאע"ג דסגי בחותם אחד מ"מ בעינן הכרת חותם ועוד יש ליישב הברייתא כרבי אליעזר כדפ"ל לפי' רש"י הלכך שמעינן מיניה דאף לר' אליעזר בעינן הכרת חותם מיהו מדקאמר הכא בשמעתין דקיימא לן כרבי אליעזר דלא חייש לזיופא משמע לישנא דלא חיישינן לזיופא כלל דסגי בחותם אחד אפילו בלא חוזר ומכירו דודאי לא טרח ומזייף כלל וגם מנהג העולם היה בשכבר לשלוח יין בחותם א' בלא חוזר ומכירו ואע"ג דלרב ודאי בעינן הכרת חותם כדפ"ל פ' אין מעמידין (שם. ד"ה דאמר) דאל"כ קשה דרב אדרב מ"מ לא קי"ל בהא כרב אלא קים לן כסתמא דתלמודא דשמעתין וכדפרישית וברייתא דלעיל נמי דציר ומורייס שהבאתי יש ליישב דלא אסרה הברייתא אפילו בלא הכרת חותם דהא דקתני בברייתא אם מכיר חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור אינו רוצה לומר אם לאו שהלך הישראל ראשון להכירו דאסור אלא ה"ק ואם לאו שהלך לראותו ולא הבין שהוא כמו שעשאו או שכח היאך חתמו ואינו יודע אם הוא כמו שחתמו אם לאו אסור ואז הוא גרוע טפי מאילו לא הלך כלל לראותו שהרי עתה שרואהו ואינו מבחין אם הוא כמו שעשאו יש הוכחה קצת שזייפו העובד כוכבים אבל ודאי אם לא הלך ואינו רואהו כלל הישראל ראשון אחרי שחתמו אלא שהישראל שני מצאו חתום מותר כדפרישית דלא חיישינן כלל לכתחילה לעשות כתב החותם או לחזור ולהכירו כדמשמע לפי הפשט ומ"מ נכון להחמיר לכתחלה אך בדיעבד אין להפסיד כיון דאיכא חותם אפי' בלא כתב ומכירו כדפרישית ומיהו אין נכון אם אין אותו חותם אחד מאותיות כ"א ממגופות טיט כדפרישית דמגופת טיט חשיבא חותם אחד אז ודאי אינו מותר בלא כתב או הכרה אלא אם כן ראה השני שנשתלח לו היין קודם לכן את היין שהכלי נתנכר ועתה הוא הכיר את הכלי בטביעות עין ואפילו אינו מכיר בחותם לפי שלא היה חתום באותה שעה דאל"כ נהי דלא חיישינן לזיופא מ"מ מנין לנו שהוא אותו חבית של יין ששלח לו חבירו שמא החליפו העובד כוכבים בחבית אחר שהיה בו יין במגופה בטיט שגם חביות יין העובדי כוכבים פעמים שמגופים בטיט כמו כן צריך שיהיה נסתם לגמרי הנקב קטן שקורין שושפריא"ל בלע"ז כדקאמר תלמודא משום שייכא אבל כשהוא חתום באותיות אין לחוש לכל זה דודאי האותיות לא עשאן כי אם ישראל ומ"מ אין לסמוך על המגופה של טיט אך נכון הדבר לסתום פי חבית ולתת עור הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה עובד כוכבים העור לא ידע ליישבו כבתחלה ולתת חשוק שקורין צרקל"א סביב העגולים במקום שמחוברים אל דופני החבית ולקובעו שם במסמרים מפני הנעורת התחובה שם סביב שוליו שלא יוכל העובד כוכבים להוציא יין דרך שם ולתוחבן אחרי כן במקומן הראשון וכן הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרים או יקבעו נסרים לכסות כל השולים והברזות בסיגנון זה פירש רבינו ברוך על החתימה בפסק ומיהו נראה שכל זה אינו כי אם לכתחלה אבל בדיעבד סגי בחתימת פי החבית לבד כיון דלא חיישינן לדברי רבינו יצחק בן יהודה כדפרישי' לעיל דאף בהסרת הנעורת ירא הוא פן יתקלקל החבית בכך ולא יוכל לתקנו כבתחלה מיהו אין לאסור גם זה בדיעבד ומ"מ טוב להחמיר כדברי רבינו ברוך הואיל ונפק מפומיה ועוד דפירש רבינו ברוך שצריך שישלח כתב עם החותם או שיחזור [לראותו] ופירש רשב"ם בשם רש"י דכל מה שאנו אוסרים בהודיעו שהפליג היינו דוקא כשיש לחוש שמא עובד כוכבים גנב יין ונתן מים תחת החסרון או החליף טוב ברע אבל מקום שאין לחוש לכך כגון במקום מעבר בני אדם אפילו הם עובדי כוכבים דמרתת העובד כוכבים לגנוב אע"ג דהודיעו שהפליג מותר ולא חיישינן שמא נגע כיון שהעובדי כוכבים בזמן הזה אינם בני ניסוך כך פירש רשב"ם מיהו נראה זה דהיינו דוקא בחביות או בדרדורים שאין להם רק פתח קטן למעלה אבל גיגית או קנקן וכוס שיש בו יין ופתחו רחבה קל הוא ליגע בהם ורגילות ליגע בהן דרך מתעסק לא:

    Tosafot on Avodah Zarah 69b · Sefaria

    Rashba

    אבל בקרון או בספינה מפליג ליה לספינתא ועביד מאי דבעי פירוש סלקא דעתך אמינא הואיל ואי בעי מפליג ועביד מאי דבעי, אף על גב דלא חזא ליה דאפליג נמי אימא ניחוש דילמא איפליג, קא משמע לן דלא חיישינן, וכן בחנות. אבל ודאי אי חזי ליה דאפליג בספינתו, אי נמי דאחיד דשא דחנותא, אי אית ליה לאשתמוטי בהכי אסור, ואי לא מותר. והכי תניא בתוספתא (פ"ח ה"ה) המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך אף על פי ששהה לזמן מרובה מותר, ואם הודיעו או שנעל עליו הפונדק אסור. המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אף על פי ששהה לזמן מרובה מותר, אם הודיעו או שהפליגה ספינתו אסור. וכתב הראב"ד ז"ל (ע, א ד"ה מאי) אין לנו לזוז משם דכל שלא נתפס עליו כגנב ונעל הגוי בפניו אסור בכל ענין, כיון שיש לו רשות בבית או ביין, ואפילו בבית שישראל דר בתוכה או שסופו לחזור בה כגון חנות וספינה, ואף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג, ומעתה ההוא לישנא דתיגרא (ע, א) דשרייה רבא לחמרא דישראל אף על גב דאחדיה גוי לדשא, מפרשי ליה משום דאף על גב דהוו שתיין תרווייהו חמרא, מכי נפקו מביתא מיהא לא הוה ליה רשותא לגוי למהדר בביתא בלא רשותא דישראל ונתפס עליו כגנב הוא בכך ולית ליה לאשתמוטי. וההוא מעשה דביזעא (שם) אף על גב דהוה ישראל דר באותו הבית ולא הודיעו שהוא מפליג מיתוקם, דכיון דאשכח (דרך) [דשא] נעול בפניו, דהאי גיסא ודהאי גיסא אסור, כיון שיש לו שייכות בבית, דחמריה הוה יתיב בגויה.

    אמר רבא הלכה כרבן שמעון בן גמליאל הואיל ותנן סתמא כוותיה וכו' והכי קיימא [לן] דלא חיישי לשיתומא. והני מילי היכא דלא חזינן, אבל היכא דחזינן כגון שהעביר את המגופה מפי החבית והכיר בה מלמטה מקום שיתום וסתימה אסור אפילו בהנאה, דהוה ליה ודאי מגעו, כן כתב הראב"ד ז"ל (במתניתין סד"ה רש"א).

    Rashba on Avodah Zarah 69b · Sefaria

    Ritva

    אי הכי סיפא נמי כו׳ כל הני אי הכי שאלות הן לפרש משנתינו ולא מיתפרשי באי אמרת בשלמא ויש כיוצא בהם בתלמוד וכמו שביררתי במסכת גטין בס״ד.

    כיון דאמר להו כו׳ כלומר דתרתי בעינן שלא הודיעו שהוא מפליג ושיהא דרך עקלתון וכן הלכה וכתב רבינו הר״מבן ז״ל שאם היו שנים או שלשה גוים או פועלים שיוכל כל אחד להסתכל בדרך אשר בו יבא ולהרגיש אם הוא קרוב או רחוק שיוכל לזייף הרי אלו כאלו אין כאן דרך עקלתון שכבר חזרו כל הדרכים בדרך אחד ואינו יכול לבא עליהם פתאום.

    מתני׳ המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בקפנדריא פר״שי ז״ל בדרך קצרה ונראה שתפס לשון זה במקום חזקת המשתמר האמור לעיל להשמיענו שהוא בחזקת משתמר מפני זו הקפנדריא אבל הר״אבד ז״ל פירש שלכך תפס לשון זה כאן לו׳ שלא הודיעו שהוא נכנס לרחוץ שאילו הודיעו כן אף על פי שיש כאן דרך עקלתון אסור שהרי זה כאילו הודיעו שהוא מפליג כי בודאי יש בכניסה לעיר ורחיצה כשיעור שיוכל לזייף אבל כשהלך בקפנדריא כלומר פתאום בלא ידיעתם ולא ידעו שהלך לרחוץ אף על פי ששהה הרבה מותר והפי׳ הראשון נראה יותר נכון ומיהו דברי רבינו ז״ל נכוחים הן בדין דמיירי כשלא הודיעם היכן הלך ואין זה צריך ביאור וכן התיר אף הרב ז״ל אפילו בחביות פתוחות ממש כדכתיבנ׳ לעיל אבל נראין דברים דבהא נמי פקוקות בעינן ושיהא שם דרך קפנדריא דהיינו עקלתון.

    המניח נכרי בחנותו אף על פי שהוא יוצא ונכנס מותר פירוש ואפילו בחביות פתוחות בלי פקק שהרי יש כאן שומר ואף על פי שכבר למדנו לעיל בפרקים דאפי׳ במטהר יינו של נכרי ברשו׳ סגי בשומ׳ יוצ׳ ונכנס אשמועי׳ הכא דאף על גב דלא הוחזק בשומר סגי לן והא דקתני המניח בדיעבד לאו דוקא דהוא הדין אפילו לכתחי׳ כדאית׳ בפרקים דלעיל אלא דנקט לה אגב רישא אי נמי דלא הוה לישנא מעליא למיתני מניח נכרי בחנותו וכדכתיב׳ בשמעת׳ קמייתא דחולין בס״ד.

    וכל שלא הודיעו שהוא מפליג או דשרינן ביוצא ונכנס אף על פי שיצא ונכנס כמה פעמים והפליג הרבה בראשונות וחזר ויצא נמי מותר דאכתי מירתת דאף על גב דאפליג טובא בקמייתא דילמא לא מפליג בבתרייתא וכן כתב הר״אבד ז״ל ואם אמר לו מזוג ושתה אף שעל הדלבקי אסור פירוש דהשתא הרי הוא כאלו נתן לו רשות על הדלבקי דאלו במה שעל השלחן בלאו הכי נמי יש לו רשות ולהכי לא אצטריך למיתני בהאי בבא ואם הודיעו שהוא מפליג כדקתני באינך דמאי דאמר ליה מזוג ושתה חמיר מהודיעו שהוא מפליג ואינו חושש שיהא נתפס כגנב.

    גמרא וצריכא דאי תנא כו׳ אבל ספינתא מפליג לה לספינתא ועביד מאי דבעי קא משמע לן פי׳ אבל ספינה הוה ס״ד דכיון דאי בעי מפליג ועביד מאי דבעי דניחוש להכי ואף על גב דלא חזינן ליה דאפליג קא משמע לן דלא חיישינן להכי מסתמא והכי נמי אמרינן דבחנות לא חיישינן דילמא אחיד דשא ועביד מאי דבעי הא כל היכא דחזינן ליה דאפליג ספינתא או דאחד דשא אסור והכי מוכח לקמן בעובדא דחמרא דההוא ביתא דהגוי יתיב בתחתונה והכי תניא בתוספתא המניח יינו בפונדקי ונכנס לכרך אף על פי ששהה זמן מרובה מותר ואם הודיעו או שנעל עליו הפונדק אסור המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אף על פי ששהה זמן מרובה מותר ואם הודיעו או שהפליגה ספינתו אסור ע״כ וכן כתב הר״אבד ז״ל ודעת מורי הר״שבא נר״ו שאף בזו אי לית ליה לאשתמוטי על נעילת הדלת מותר והכי משמע לקמן בעובדא דאושפיזא.

    פשיטא פירוש דהא סתם לן תנא כותיה ומחלוקת ואחר כך סתם הלכה כסתם והא דפרכינן הכי בפשיטותא ואף על גב דאיכא מאן דלית ליה הני כללי הא כתיבנא בפ״ק דה״מ דאיכא דלא קפיד אהני כללי לגמרי דלא למפסק דלא כותייהו אבל מן הסת׳ הלכה הם והכל מודים בהם.

    והשתא דקיימא לן כרבן שמעון בן גמליאל דלא חייש לשתומא כלומר לעשות נקב במגופות וכרבי אליעזר דלא חייש לזיופא כלומר דחותם אחד אמאי לא מותבינן חמרא בי גוים פי׳ בחותם אחד על המגופה כרבי אליעזר וקשיא לי אפילו לא קיימא לן כרבי אליעזר איכא למקשי נמי אמאי לא מותבינן חמרא בי גוים בשני חותמות על המגופה דהא אפילו לרבנן יינו של ישראל ברשו׳ גוי בשני חותמות הוא מותר כדאיתא בפרק אין מעמידין ונראה לי כי מנהגם היה שלא להקפיד חבית של יין ברשות גוי אף על פי שיש חותם במגופה עד שיתנו עליו חותם אחד המכסה את פי החבית כגון דיקולא ומיהדק דהוי חותם בתוך חותם ועל אותו מנהג שאלו אמאי דהא בלאו דיקולא נמי היינו יכולין להתיר בחותם אחד שעל המגופה מכיון דקיימא לן כרבי אליעזר וקיימא לן כרבן שמעון ן׳ גמליאל ופרקינן משום שיבא דהשתא לא סגיא מבלי שנניח עליו דיקולא שמא יוציא הגוי היין או יגע בו על ידי דבר אחר דרך אותה שיבא ואף על פי כן לא היו סומכין על הדיק לא לבדה דההוא סימנא לא חשיב כחותם אלא היכא דאיכא חותם אחר חשוב בר מיניה דחשיב האי להצטרף לו ולעשותו חותם בתוך חותם לרבנן אבל עליה בלחוד לא סמכינן ואפילו לרבי אליעזר וכדפרישנא בפרק אין מעמידין וכן פרשתי לפני מורי הר״א הלוי ז״ל.

    3 more comments on this page.

    Ritva on Avodah Zarah 69b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במשנה שהלכה כרשב"ג צריך שתדע שלא כל השעורין שוים בזו והכל לפי תכונת המגופה שבשל סיד נוח לזייף סתימת נקב יותר משל טיט שהסיד חוזר לצבע הסיד שבצדו בנקל יותר מן הטיט וכן כל כיוצא בזה כללו של דבר כל שהפקק אפשר להעבירו ולהחזירו כשהיה בלא הכר בשיעור מקום שהודיע בו הפלגתו אסור וכל שאי אפשר להעבירו ולהחזירו על התכונה שהיה מותר ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ונמצא שיעור זה בבקבוקים שלנו כל שאפשר לנדד הברזא ולהחזירה ולהנגב מה שיצא לחוץ מן היין או שיהא באפשר להעביר המגופה ולהחזירה בלא הכר ומ"מ אין מפקידין אצל הגוי ברשותו אע"פ שהחבית מגופה עד שאין יכול להעבירה בשיעור שהיתה בידו בלא הכר עד שיהא שם חותם בתוך חותם בפי החבית ובכל נקבים שבה ומפתח וחותם כשני חותמות ומחשש שיבא וכבר בארנו ענין זה בפרק שני:

    זונה גויה העומדת במעמד ישראלים הזונים אחריה ויש יין במעמדם היין מותר שאע"פ שיצרם תוקף לעברה אינו תוקף ליין נסך שיהיו שותים ממנו אם היא נוגעת בו ומתוך כך אימתם עליה שלא ליגע הא זונה ישראלית במעמד גוים היין אסור ואין שמירתה מועלת מתוך שהיא נגררת אחריהם אין אימתה עליהם ונוגעים ואינה מקפדת:

    Meiri on Avodah Zarah 69b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה היה אוכל על כו' וכן על השלחן מה"ט אסור כו' כדי שישתום ויסתום כו' עכ"ל כצ"ל פי' דעל השלחן אף בלא א"ל הוי מוזג ושותה מה"ט אסור דה"ל כמי שהחזיק ידו למזוג ולשתות דמימר אמר כו' כפרש"י במתני' וק"ל:

    בד"ה והאידנא כו' שזהו קל יותר לעשות מסתימה שאין בו טורח כו' עכ"ל ר"ל דקל יותר לזייף דלא מינכר משא"כ סתימה דמינכר כפרש"י וק"ל:

    בד"ה מ"ט לא מותבינן כו' חמרא ביד עובדי כוכבים ש"מ דהוי כו' דרך שם ולתפוס הכוס כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 69b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' אמר רבא הלכה כרשב"ג עיין ב"ב דף קלג ע"ב ברשב"ם ד"ה ת"ש:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 69b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 69, Amud Bet, about 281 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “בבא להם דרך עקלתון. אי הכי, סיפא…”

    2. Segment 232 words

      Opens “המניח עובד כוכבים בחנותו כו'. המניח יינו…”

    3. Segment 327 words

      Opens “ואי תנא בקרון או בספינה, משום דסבר:…”

    4. Segment 419 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן:…”

      Named: רבה.

    5. Segment 510 words

      Opens “מיתיבי: ארשב"ג לחכמים: והלא סתומו ניכר בין…”

    6. Segment 628 words

      Opens “אי אמרת בשלמא בשל טיט מחלוקת, היינו…”

    7. Segment 748 words

      Opens “רבן שמעון בן גמליאל הוא דלא' ידע…”

      Named: רבן שמעון.

    8. Segment 88 words

      Opens “אמר רבא: הלכה כרשב"ג הואיל ותנן סתמא…”

      Named: רבא.

    9. Segment 942 words

      Opens “דתנן: היה אוכל על השולחן עמו, והניח…”

    10. Segment 108 words

      Opens “פשיטא! מהו דתימא: כולה רשב"ג קתני לה?…”

    11. Segment 1127 words

      Opens “וכי מאחר דקיימא לן כוותיה דרשב"ג דלא…”

      Named: רבי אליעזר.

    12. Segment 1215 words

      Opens “אמר רבא: זונה עובדת כוכבים וישראל מסובין…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim

      Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.

      Source: Avodah Zarah 69b · Segment 7 — “רבן שמעון בן גמליאל הוא דלא' ידע מאי קאמרי…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 69b · Segment 4 — “אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: מחלוקת בשל…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 69b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026