Talmud Builders

    Avodah Zarah 53b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In any of these cases, if the owners will return in the future, as was the case in the war of Joshua when he conquered Eretz Yisrael, then the status of the object of idol worship is not revoked.

    2The Gemara comments: And it is necessary for the baraita to state all of these cases. As, had the baraita taught only the case where the gentile borrowed money against the object of idol worship, one would say that in that case the gentile did not revoke its status, as he did not sell it, and he did not indicate that he intended to relinquish it. But in the case where a rockslide fell on it, since he did not clear the rocks, say that he revoked the status of the object of idol worship. It is therefore necessary to teach this case as well.

    3And had the baraita taught only the case where a rockslide fell on the idol, one would say that in that case its status is not revoked because the owner thinks to himself: The idol lies under the rocks safely; whenever I want it, I shall take it, and he feels no need to clear the rockslide immediately. But in the case where robbers stole it, since he is not searching after it, this indicates that he revoked its status. It is therefore necessary to teach this case as well.

    4And had the baraita taught only the case where robbers stole the idol, one would say that in that case its status is not revoked because the owner thinks to himself: If a gentile took it, he will worship it. If a Jew took it, since it is of great monetary value, he will sell it to a gentile and the buyer will worship it. There is therefore no indication that the gentile intends to revoke its status. But in the case where the owners abandoned the idol and went overseas, since they did not take it with them, this indicates that they revoked its status. It is therefore necessary to teach this case as well.

    5The baraita states: If the owners will return in the future, as was the case in the war of Joshua when he conquered Eretz Yisrael, then the status of the object of idol worship is not revoked. The Gemara asks: Is it so, that after the war of Joshua the gentiles returned home? They were defeated and killed and did not return home. The Gemara explains: This is what the baraita is saying: If the owners will return in the future, the idol has the same status as did the idols of the gentiles killed in the war of Joshua, who intended to return and did not revoke the status of their idols, and therefore its status is not revoked.

    6The Gemara asks: And why should I associate this halakha with the war of Joshua? The Gemara answers: It teaches us a matter in passing, that the halakhot of idol worship may be derived from the war of Joshua, as may be illustrated by that which Rav Yehuda says that Rav says: In the case of a Jew who set a brick upright in order to bow to it but did not actually bow to it, and a gentile then came and bowed to it, the gentile rendered it prohibited even though it was not his brick.

    7The Gemara explains: From where do we derive that he rendered it prohibited? Rabbi Elazar says: This halakha is like the halakha that applied at the outset of the Jewish people’s conquest of Eretz Yisrael, when the Torah commanded them to destroy any trees that were used as part of idolatrous rites [ asherim ], as the Merciful One states: “And you shall break down their altars… and you shall burn their asherim with fire” (Deuteronomy 12:3). Now, Eretz Yisrael is the inheritance of the Jewish people from their ancestors, and a person does not render forbidden an item that is not his. If so, how could the gentiles render the trees forbidden, as the land was not theirs?

    8If the trees were forbidden because some of them might have been those trees that were worshipped initially, before God gave the land to Abraham, it would not have been necessary to destroy them. Rather, the Jews could have forced the gentiles to revoke their status, and since the asherim were objects of gentiles’ idol worship, a mere revocation would be sufficient to render them permitted.

    9Rather, since the Jewish people worshipped the Golden Calf, they revealed their intentions and indicated that they were amenable to idol worship. And when the gentiles came and engaged in idol worship, they were, in effect, carrying out their agency on behalf of the Jewish people. The asherim were therefore considered objects of Jews’ idol worship, whose status cannot be revoked. So too, in the case of a Jew who set a brick upright in order to bow to it, he thereby revealed his intentions and indicated that he is amenable to idol worship. And when a gentile came and worshipped it, he was carrying out the agency on behalf of the Jew.

    10The Gemara challenges: But perhaps it is only with regard to the Golden Calf that the Jewish people were amenable to worshipping it, but not with regard to any other type of idol worship. The Gemara counters: The verse states with regard to the Golden Calf: “And they said: These are your gods, O Israel” (Exodus 32:4), in the plural. This teaches that they desired many gods, and they did not desire to worship only the Golden Calf.

    11The Gemara suggests: Say that whatever asherim were worshipped by the gentiles simultaneously with the Jewish people’s worship of the Golden Calf should be prohibited, because at that time they acted as agents of the Jewish people. But any ashera that was worshipped from that point forward, after the Jewish people repented and no longer engaged in idol worship, should be permitted. The Gemara answers: Who can prove when each ashera was worshipped? Since it is impossible to determine which asherim were worshipped at the time of the Golden Calf, they are all forbidden.

    12MISHNA: With regard to an object of idol worship that was abandoned by its worshippers, if it was abandoned in peacetime, it is permitted, as it was evidently abandoned by choice and this constitutes an implicit revocation of its status as an object of idol worship. If it was abandoned in wartime, it is prohibited, as it was not abandoned by choice. With regard to the stone platforms of kings upon which idols are placed in honor of the kings, these are permitted, due to the fact that the idol is placed on these platforms only at the time that the kings pass by.

    13GEMARA: Rabbi Yirmeya bar Abba says that Rav says: The temple of Nimrod, i.e., the remnants of the tower of Babel (see Genesis 11:1–9), is considered a place of idol worship whose worshippers abandoned it in peacetime, and it is therefore permitted. This is despite the fact that when the Merciful One scattered the builders of the tower, the situation resembled wartime, as they were compelled to leave. Nevertheless, if they had desired to return, they could have returned. Since they did not return, they evidently chose to abandon the place of idol worship and thereby revoked its status.

    14§ The mishna teaches: With regard to the stone platforms of kings, these are permitted, due to the fact that the idol is placed on these platforms only at the time that the kings pass by. The Gemara asks: But should the platforms be permitted because idols are placed on them at the time that the kings pass by?

    15Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: This is what the mishna is saying: The platforms are permitted because the idol is placed on them at the time that the kings pass by, and sometimes the kings abandon this path where the platform has been placed and choose to walk on a different path. Since the kings do not impart any importance to the platforms, they are not considered accessories of idol worship.

    16§ When Ulla came from Eretz Yisrael to Babylonia, he sat on a damaged platform of idol worship. Rav Yehuda said to Ulla: But don’t Rav and Shmuel both say: A platform that was damaged remains prohibited? And even according to the one who says that idol worshippers do not worship fragments of idols, that statement applies only to an object of idol worship, as it is a degrading matter to a person to worship fragments. But in this case, with regard to the platform, it does not matter to him if it is damaged, as it is still fit for use.

    17Ulla said to Rav Yehuda: Who shall give us of the dust of the graves covering Rav and Shmuel? We would fill our eyes with that dust, as they were great and holy men. Nevertheless, with regard to the halakha in this case, don’t Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish both say: A platform that was damaged is permitted? And even according to the one who says that idol worshippers worship fragments of idols, that statement applies only to an object of idol worship, due to the fact that since he already worshipped it, it is a degrading matter to him to revoke its status. But in the case of these platforms, idol worshippers take this platform and throw it away and bring another platform that is not defective to replace it.

    18It is taught in a baraita in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan and Reish Lakish: A platform that was damaged is permitted. Conversely, an altar of idol worship that was damaged remains prohibited until most of it is destroyed. What is considered a platform, and what is considered an altar? Rabbi Ya’akov bar Idi says that Rabbi Yoḥanan says: A platform consists of one stone; an altar consists of many stones.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כמלחמת יהושעלקמיה פריך הא לא הדור אמוריים שיצאו להלחם עם יהושע:

    ה"ק אם עתידין לחזור הרי היאאסורה כאותה עבודת כוכבים של אמוריים שיצאו למלחמה ודימו לחזור לפיכך נאסרו עבודת כוכבים שלהם בהנאה דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם שהרי לא ביטלום מדעתם ביציאתם:

    למה ליה למיתלינהו במלחמת יהושעליתני אינה בטילה:

    מלתא אגב אורחיה קמ"ללפי דרכו שהיה צריך ללמדינו שלא בטל נתן סימן לדבריו ללמדנו מתוך הסימן מילתא אחריתי לסיוע לרב יהודה דאמר ישראל שזקף לבינה כו' דילפינן איסור דעבודת כוכבים מאותן שבימי יהושע לכל דבריה:

    להשתחוות להולא השתחוה לה ובא העובד כוכבים והשתחוה לה אסורה אע"פ שאינה שלו:

    ומנלן דאסרהאע"פ שאינה שלו:

    א"ר אלעזר וכו'אלמא ממלחמת יהושע יליף:

    ואשריהם תשרפוןאלמא אילנות נמי אסירי ומכדי הארץ וכל המחובר לה ירושה לישראל היא מאבותיהם שהרי לאברהם נאמר כי לך אתננה וגוים שבאו אחרי כן לא יכלו לאסרן בהשתחואה:

    ואימשום אשירות דמעיקרא היו קודם שניתנו לאברהם ולא ידעינן הי נינהו:

    מכדי עבודת כוכבים של עובד כוכבים בביטול סגי להוקיימא לן (לקמן עבודה זרה דף סד) עובד כוכבים מבטל עבודת כוכבים על כרחו ליכפינהו לעובדי כוכבים וליבטלינהו:

    שליחותייהו עבדיהלכך הויא עבודת כוכבים של ישראל ואינה בטילה עולמית:

    במידי אחרינא לאניחא להו ולא אסרי אשירות דהא לאו שליחותייהו הוה:

    כל דבהדי עגלאותן אשירות שהיו באותו הזמן יאסרו דשליחותייהו הוה אבל הנעבדות מכאן ואילך שחזרו בתשובה לאו שליחותייהו הוה:

    מאן מוכחמי יודע איזו היתה באותה שעה ואיזהו נעבדה אחרי כן:

    מתני' שהניחו עובדיהדאין דעתם לחזור:

    בשעת שלום מותרתהואיל ויצאו לדעת ולא נטלוה עמהם ביטלוה:

    בימוסיאות של מלכיםאבני גזית המתוקנין בדרך מהלך המלך וכשהמלך עובר מושיבין שם עבודת כוכבים והוא משתחוה לה:

    מפני שמעמידין אותהכלומר מפני שצריך להעמידה בשעה שהמלכים עוברים שאינן מוכנות למושב עבודת כוכבים כל שעה אלא לאותה שעה. ולקמן פריך ומשום הכי מותרין בתמיה:

    גמ' בית נמרודמגדל שבנו דור הפלגה לעבודת כוכבים ונמרוד היה מלך עליהם:

    דכי בדרינהו רחמנאשנאמר ויפץ ה' אותם:

    ומהלכין בדרך אחרתואין חוששין להן הלכך לאו משמשי עבודת כוכבים חשיבי:

    לא איכפת ליהלעובד כוכבים אי נשבר דאכתי חזי למושב עבודת כוכבים:

    שקלי האיבימוס מאחר שנפגם ושדו ליה לבראי ומייתי אחרינא:

    מזבחשמקריבין עליו זבח לעבודת כוכבים:

    היכי דמי בימוס וכו'מנא ידוע לן הי הוה בימוס למושב והי הוה מזבח שמקריבין עליו דנפרוש מיניה:

    עבודה זרה 53 עמוד ב

    1אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטילה.

    2וצריכא, דאי תנא לוה עליה מדלא זבנה, לא בטלה; אבל נפלה עליה מפולת מדלא קא מפני לה, אימא בטולי בטלה, צריכא.

    3ואי תנא נפלה עליה מפולת, משום דסבר: הא מנחת כל אימת דבעינא לה שקילנא לה, אבל גנבוה לסטים, מדלא קא מהדר אבתרה בטולי בטלה, צריכא.

    4ואי תנא גנבוה לסטין, משום דסבר: אי עובד כוכבים שקיל לה מפלח פלח לה, אי ישראל שקלה איידי דדמיה יקרין מזבין לה לעובד כוכבים ופלח לה, אבל הניחוה הבעלים והלכו למדינת הים, מדלא שקלו בהדייהו בטולי בטלוה, צריכא.

    5אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטילה. מידי מלחמת יהושע מיהדר הדור? ה"ק אם עתידין לחזור הרי הוא כמלחמת יהושע, ואין לה בטילה.

    6ולמה לי למיתלייה במלחמת יהושע? מלתא אגב אורחא קמ"ל כי הא דאמר רב יהודה אמר רב: ישראל שזקף לבינה להשתחות לה, ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה.

    7מנלן דאסרה? א"ר אלעזר: כתחילה של א"י דאמר: רחמנא (דברים יב, ג) ואשריהם תשרפון באש מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו׃

    8ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא בעלמא סגי להו׃

    9אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניחא להו בעבודת כוכבים וכי אתו עובדי כוכבים שליחותא דידהו עבדי ה"נ ישראל שזקף לבינה גליא דעתיה דניחא ליה! בעבודת כוכבים וכי אתא עובד כוכבים ופלח לה שליחותא דידיה קעביד׃

    10ודלמא בעגל הוא דניחא להו במידי אחרינא. לא אמר קרא ״(שמות לב״, ד) אלה אלהיך ישראל מלמד שאיוו לאלוהות הרבה.

    11אימא כל דבהדי עגל ניתסרו מכאן ואילך נישתרי מאן מוכח:

    Mishna

    12עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברים:

    Gemara

    13אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב בית נמרוד הרי היא כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום ומותר אע"ג דכי בדרינהו רחמנא כשעת מלחמה דמי אי בעיא למיהדר הדור מדלא הדור בטולי בטלה:

    14בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות: וכי מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עוברין מותרין׃

    15אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ה"ק מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין ומלכים מניחין דרך זו והולכין בדרך אחרת׃

    16כי אתא עולא יתיב אבימסא פגימא א"ל רב יהודה לעולא והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם אסור ואפי' למ"ד אין עובדים לשברים ה"מ עבודת כוכבים דזילא ביה מלתא למפלח לשברים אבל האי לא איכפת ליה׃

    17א"ל מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל ומלאינן עיינין הא רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם מותר ואפי' למ"ד עובדין לשברים ה"מ עבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא ביה מילת' לבטולה אבל הני שקלי להאי ומייתו בימוס אחרינא׃

    Baraita

    18תניא כוותיה דר' יוחנן ור"ל בימוס שנפגם מותר מזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו ה"ד בימוס ה"ד מזבח א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יוחנן בימוס אבן אחת מזבח אבנים הרבה׃

    Tosafot

    אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטלה עולמיתהא דנקט עולמית משום מסקנא דאגב אורחיה קמ"ל כדרב יהודה משום דהויא עבודת כוכבים של ישראל כדמסיק דאלו עבודת כוכבים של עובד כוכבים יש לה ביטול דהא ודאי עובד כוכבים שהניח עבודת כוכבים אע"פ שדעתו היה לחזור ולא בטלה יכולה להתבטל ע"י עובד כוכבים אחר ומה שפירש רש"י נמי בסמוך הרי היא כמלחמת יהושע שדימו העובדי כוכבים לחזור לא פירש כן אלא ליישב הלשון של הרי היא כמלחמת יהושע כי אותה אינו תלוי שדימו לחזור במה שלא נתבטלה לעולם אלא מפני שעבדום לדעת ישראל כדמסיק אלא בכך דומה כלומר דעתם לחזור כמו שהיו האמוריים דעתם לחזור ולהכי פריך למה לי למתלא במלחמת יהושע כיון שטעם מלחמת יהושע אינוי תלוי בדעתם לחזור אלא משום שעבדום לדעת ישראל ומסיק כדרב יהודה ואהא ודאי קאי עולמית כדפרישית לעיל:

    דאי תנא לוה הוה אמינא מדלא זבנה לא בטלהמשמע דאתיא כר' דאי לרבנן אפי' זבנה לא בטלה ועוד מדתלי טעמא בעתידין לחזור דאי לרבנן אפי' אינן עתידין לחזור לא עדיף ממכרה ומכאן יש להוכיח דהא דאמר לעיל משכנה דביטל לר' היינו כיון שנשתקעה דאי לא נשתקעה מודה ר' דלא בטיל כיון דדעתו לחזור:

    ובא עובד כוכבים והשתחוהפי' לאותה לבינה עצמה שזקף הישראל אבל בא העובד כוכבים וזקף אחרת והשתחוה לה אינה נאסרת דדלמא לא ניחא ליה לישראל אלא באותה שזקף ודלא כפי' רבינו שמואל:

    והולכים דרך אחרתוהכומרים שעבדום לא עשאום עבודת כוכבים אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששין בהם גם הם מבטלים אותם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אם עתידין לחזור הרי היא כמלחמת יהושע ואינה בטילהלמה לי למיתנא כמלחמת יהושע. מילתא אגב אורחיה (נקט) קמ"ל כדרב דאמר ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה. מנא לן כבתחילה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש.

    מכדי ארץ ישראל ירושה היא להן מאבותיהןואין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

    ואי משום אלהותיהן שהיו להן קודם שיתן אותה להם הקב"ה ירושה בביטול בעלמא סגי להו. אלא מאי טעמא נאסרו כולהי טעוותיהו.

    מדפלחי ישראל לעגל גלו דעתיהו דניחא להו בעבודת כוכביםוכל עבודת כוכבים דעבדו שליחותיהו דישראל קא עבדי. ולפיכך אסרינהו רחמנא. הכא נמי ישראל שזקף לבינה גלי דעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים. ועובד כוכבים בא והשתחוה לה שליחותיה דישראל קא עבד.

    ודחינן ודלמא בעגל בלחוד ניחא להו לישראל במידי אחרינא לא ניחא להולא ס"ד דכתיב אלה אלהיך ישראל. מלמד שאיוו לאלוהות הרבה. אי הכי כל עבודת כוכבים דבהדי עגל ליתסרו שאר עבודת כוכבים לא ליתסרו. ופרקינן מאן מוכח כלומר מי מודיע איזהו מוקדם. ואיזהו מאחרי כן:

    ירושלמי השתחויה אינה מותרת אלא על אבני בית המקדש רבי יונה רבע על סיטריה.

    ר' אחא רבע על סיטריהר' אבהו רבע כי אורחיה א"ר יוחנן לר' חייא בר אבא בבלאי ג' מילין סלקין מן גביכון מפשיטותא דתעניתא וערבתא דיומא שביעאה והדין מקצתא ואתיא כי הא דאמר לא התירו השתחויה אלא לתענית צבור בלבד ובלבד על הצד. וכל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו יאמר לו הקב"ה קום לך. אל יפול. ובלבד יחיד על הצבור:

    מתני' עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרתפי' כגון שהניחוה ובטלוה בשעת מלחמה אסורה בית נמרוד כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום ומותר. ואע"ג דכתיב ויפץ ה' אתם משם וכשעת מלחמה דמיא הנחתם. כיון דאי הוו בעו למהדר הוו הדרי כיון דלא הדרי בטולי בטלוה:

    מתני' בימוסאות של עובדי כוכבים הרי אלו מותרות מפני שמעמידין אותן בשעה שהמלכים עוברין. ואוקימנה ופעמים שמניחין המלכים אותו הדרך והולכין בדרך אחר. פי' בנימוסאות הללו כגון כן שמעמידין עליו עבודת כוכבים. והוא מפורש כל במה לזה במוס. והוא אבן אחת והיא המצבה. ר' יוחנן וריש לקיש דאמרי תרוייהו בימוס שנפגם מותר.

    ואפילו למאן דאמר עובדין לשברין הני מילי בעבודת כוכבים דכיון דפלחה זילא ביה מילתא לביטולה. אבל הכא בימוס שקליה להאי ומיפלח לאחרינא.

    תניא כוותיהו בימוס שנפגם מותרמזבח שנפגם אסור עד שינתץ רובו. א"ר יוחנן בימוס אבן אחת. מזבח אבנים הרבה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 53b

    Avodah Zarah 53b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 439 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כמלחמת יהושע לקמיה פריך הא לא הדור אמוריים שיצאו להלחם עם יהושע:

    ה"ק אם עתידין לחזור הרי היא אסורה כאותה עבודת כוכבים של אמוריים שיצאו למלחמה ודימו לחזור לפיכך נאסרו עבודת כוכבים שלהם בהנאה דכתיב לא ידבק בידך מאומה מן החרם שהרי לא ביטלום מדעתם ביציאתם:

    למה ליה למיתלינהו במלחמת יהושע ליתני אינה בטילה:

    מלתא אגב אורחיה קמ"ל לפי דרכו שהיה צריך ללמדינו שלא בטל נתן סימן לדבריו ללמדנו מתוך הסימן מילתא אחריתי לסיוע לרב יהודה דאמר ישראל שזקף לבינה כו' דילפינן איסור דעבודת כוכבים מאותן שבימי יהושע לכל דבריה:

    להשתחוות לה ולא השתחוה לה ובא העובד כוכבים והשתחוה לה אסורה אע"פ שאינה שלו:

    ומנלן דאסרה אע"פ שאינה שלו:

    א"ר אלעזר וכו' אלמא ממלחמת יהושע יליף:

    ואשריהם תשרפון אלמא אילנות נמי אסירי ומכדי הארץ וכל המחובר לה ירושה לישראל היא מאבותיהם שהרי לאברהם נאמר כי לך אתננה וגוים שבאו אחרי כן לא יכלו לאסרן בהשתחואה:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 53b · Sefaria

    Tosafot

    אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטלה עולמית הא דנקט עולמית משום מסקנא דאגב אורחיה קמ"ל כדרב יהודה משום דהויא עבודת כוכבים של ישראל כדמסיק דאלו עבודת כוכבים של עובד כוכבים יש לה ביטול דהא ודאי עובד כוכבים שהניח עבודת כוכבים אע"פ שדעתו היה לחזור ולא בטלה יכולה להתבטל ע"י עובד כוכבים אחר ומה שפירש רש"י נמי בסמוך הרי היא כמלחמת יהושע שדימו העובדי כוכבים לחזור לא פירש כן אלא ליישב הלשון של הרי היא כמלחמת יהושע כי אותה אינו תלוי שדימו לחזור במה שלא נתבטלה לעולם אלא מפני שעבדום לדעת ישראל כדמסיק אלא בכך דומה כלומר דעתם לחזור כמו שהיו האמוריים דעתם לחזור ולהכי פריך למה לי למתלא במלחמת יהושע כיון שטעם מלחמת יהושע אינוי תלוי בדעתם לחזור אלא משום שעבדום לדעת ישראל ומסיק כדרב יהודה ואהא ודאי קאי עולמית כדפרישית לעיל:

    דאי תנא לוה הוה אמינא מדלא זבנה לא בטלה משמע דאתיא כר' דאי לרבנן אפי' זבנה לא בטלה ועוד מדתלי טעמא בעתידין לחזור דאי לרבנן אפי' אינן עתידין לחזור לא עדיף ממכרה ומכאן יש להוכיח דהא דאמר לעיל משכנה דביטל לר' היינו כיון שנשתקעה דאי לא נשתקעה מודה ר' דלא בטיל כיון דדעתו לחזור:

    ובא עובד כוכבים והשתחוה פי' לאותה לבינה עצמה שזקף הישראל אבל בא העובד כוכבים וזקף אחרת והשתחוה לה אינה נאסרת דדלמא לא ניחא ליה לישראל אלא באותה שזקף ודלא כפי' רבינו שמואל:

    והולכים דרך אחרת והכומרים שעבדום לא עשאום עבודת כוכבים אלא לצורך המלכים וכשרואין שאין המלכים חוששין בהם גם הם מבטלים אותם:

    Tosafot on Avodah Zarah 53b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אם עתידין לחזור הרי היא כמלחמת יהושע ואינה בטילה למה לי למיתנא כמלחמת יהושע. מילתא אגב אורחיה (נקט) קמ"ל כדרב דאמר ישראל שזקף לבינה להשתחוות לה ובא עובד כוכבים והשתחוה לה אסרה. מנא לן כבתחילה של ארץ ישראל דאמר רחמנא ואשריהם תשרפון באש.

    מכדי ארץ ישראל ירושה היא להן מאבותיהן ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו.

    ואי משום אלהותיהן שהיו להן קודם שיתן אותה להם הקב"ה ירושה בביטול בעלמא סגי להו. אלא מאי טעמא נאסרו כולהי טעוותיהו.

    מדפלחי ישראל לעגל גלו דעתיהו דניחא להו בעבודת כוכבים וכל עבודת כוכבים דעבדו שליחותיהו דישראל קא עבדי. ולפיכך אסרינהו רחמנא. הכא נמי ישראל שזקף לבינה גלי דעתיה דניחא ליה בעבודת כוכבים. ועובד כוכבים בא והשתחוה לה שליחותיה דישראל קא עבד.

    ודחינן ודלמא בעגל בלחוד ניחא להו לישראל במידי אחרינא לא ניחא להו לא ס"ד דכתיב אלה אלהיך ישראל. מלמד שאיוו לאלוהות הרבה. אי הכי כל עבודת כוכבים דבהדי עגל ליתסרו שאר עבודת כוכבים לא ליתסרו. ופרקינן מאן מוכח כלומר מי מודיע איזהו מוקדם. ואיזהו מאחרי כן:

    ירושלמי השתחויה אינה מותרת אלא על אבני בית המקדש רבי יונה רבע על סיטריה.

    ר' אחא רבע על סיטריה ר' אבהו רבע כי אורחיה א"ר יוחנן לר' חייא בר אבא בבלאי ג' מילין סלקין מן גביכון מפשיטותא דתעניתא וערבתא דיומא שביעאה והדין מקצתא ואתיא כי הא דאמר לא התירו השתחויה אלא לתענית צבור בלבד ובלבד על הצד. וכל מי שאינו כשר כיהושע שאם יפול על פניו יאמר לו הקב"ה קום לך. אל יפול. ובלבד יחיד על הצבור:

    מתני' עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת פי' כגון שהניחוה ובטלוה בשעת מלחמה אסורה בית נמרוד כעבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום ומותר. ואע"ג דכתיב ויפץ ה' אתם משם וכשעת מלחמה דמיא הנחתם. כיון דאי הוו בעו למהדר הוו הדרי כיון דלא הדרי בטולי בטלוה:

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 53b · Sefaria

    Rashba

    ואי משום דמעיקרא בביטול בעלמא סגי להו יש להקשות דילמא באשרות של אחר כן על ידי מעשה אסרום, ויש מי שתירץ דרב יהודה סבר לה כמאן דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו משום מעשה, שהרי נחלקו בפרק השוחט במסכת חולין (מ, ב) על רב הונא, רב נחמן ורב עמרם ור' יצחק לומר דאין אדם אוסר דבר שאינו שלו. והראב"ד ז"ל תירץ שכל דבר של רבים אין אדם אוסר אותו ואפילו במעשה, וראייתו מדאמרינן לקמן (עבודה זרה נט, א) גבי מים של רבים, לא צריכא דטפחינהו בידיה, ואפילו הכי אינם נאסרים. וכלים דאחז שנאסרו (נד, ב), משום דיחידו של עולם הם ולא של רבים. ולא מיחוור, דאם כן לא הוה ליה למימר והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו, דודאי דבר שאינו [שלו] נאסר במעשה, אלא הכין הוה ליה למימר: והא דבר של רבים אינו נאסר, וכדאמרינן מים של רבים אינם נאסרים. והרמב"ן נ"ר השיב עליו ואמר דאין לסברא זו הכרח, דאי משום הא דאמרינן לקמן ר' יוחנן אומר מים של רבים אינם נאסרים, זו אינה ראיה שלא יאסר דבר של רבים על ידי מעשה, דהתם אדרבא כי נקט מים של רבים רבותא נקט, דהא קא משמע לן דאפילו מים של רבים שהן הפקר לכל ויכול כל אחד לקחת מהם כמה שירצה אפילו הכי אינם נאסרים, לפי שעדיין לא זכה בהן ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו בלא מעשה לשם ע"ז. והא דאיתמר לא צריכא דטפחינהו בידיה, לאו למימרא שיהא זה מעשה (שיעשה) [שיאסר] בשבילו, לפי שלא לעבדן תלשן אלא בהשתחואה הוא עובדן, ותלישה זו משום תפישת ידי אדם נקט לה, לומר שאינם נקראין מחוברים, שעל ידי קושיא זו פריק הכי, דאקשינן אמאי והא מחוברין נינהו, ופרקינן לא צריכא דטפחינהו בידיה, ופירושו דטפחינהו בידיה בין הוא בין אחר מתחלה שלא לשם ע"ז, ומשום הכי כשהם של רבים אינם נאסרים, אבל כשהם דיחיד כלומר דנבעי בארעיה [נאסרין], דהכי מפרשינן לה לקמן (עבודה זרה נט, א) כיון דאית בהו תפיסת ידי אדם נאסרין, אבל עשה בו מעשה לשם ע"ז מנא לן דלא מתסרי. ותרץ הוא בפירוק קושייתו, דעקר קרא כי כתב דע"ז דישראל אין לה בטלה, דוקא בע"ז שעבדה ישראל, אבל ע"ז דגוי שבאת ליד ישראל יש לה בטלה מן התורה, אלא שאסרוה משום גזירה.

    הא דאמרינן אבל הכא שביק האי בימוס ועביד בימוס אחרינא קשיא לי לפי מה שפירש רש"י ז"ל גבי מתניתין דשלש אבנים (מז, ב) דבימוס עצמו נעבד, דאם כן היינו ע"ז, ולמאן דאמר עובדין לשברים בימוס שנפגם אמאי מותר, ואמאי לא זילא ליה למשבקיה. ויש לומר שאין עובדין את הבימוס בפני עצמו אלא אגב הע"ז ובסרך הע"ז שמניחין עליה, ואפילו הכי נאסר מיד כע"ז ואינם כמשמשי ע"ז שאינם נאסרין עד שיעבדו, כיון שדעתו מיהת למיפלחיה אגב הע"ז דדעתיה לאנוחיה עליה, אבל כשהוא נפגם הותר, דלעולם אין עורכין ואין מניחין עליו אחר פגימתו, ולא זילא בהו למשבקיה, דהא לא פלחי ליה משום לתא דידיה אלא משום לתא דע"ז, דהיא עקר כוונתו בעבודתו. ומכל מקום עדיין יש לדקדק, דלקמן (עבודה זרה נד, א) גבי נסך לחמה בין קרניה פרכינן, האי בימוס בעלמא שויוה. ופירש רש"י ז"ל: האי בימוס בעלמא שויה ובעלי חיים לא מתסרי משום משמשי ע"ז, ולפי פירושו שכתב במתניתין דג' אבנים, בימוס לא משמשין הוי אלא נעבד הוא ונעבד מיקרי. ואיפשר לומר דלא כל הבימוסין נעבדין אלא בימוס שמניחין עליו גוף הע"ז, ומשום קלונה של ע"ז שמונחת עליו ומשום סרך שלה, אבל בימוס זה שאין הגוף הנעבד מונח עליו לעולם, אלא שעורכין לגדי או לחמה עליו, אין בימוס כזה נעבד אלא משמשין מיקרי, ולפי שאין מניחין לעולם על כתף הבהמה תדיר גוף הע"ז לא מצי לתרוצי כגון שנסך לע"ז שעל גבה בין קרניה, והוצרך לתרץ כגון שעובד גוף הבהמה בפני עצמה ונסך לה יין בין קרניה, ר"ת. ויש לדקדק בעובדא דעולא דיתיב על בימוסא פגימא היכי עביד הכי, ומנא ליה דבטליה דילמא אכתי לא ראו ליה בפגימתו דלבטלה, דבשלמא לדברי הראב"ד ז"ל שכתב דבימוס שנפגם שאמר שהוא מותר היינו בפגימת רובו, וכדמפרש בתוספתא (פ"ו ה"ב) בימוס שנפגם רובו מותר, הכא נמי איכא למימר דכיון שנפגם כל כך דודאי מיחזא חזו ומסתמא בטולי מבטלי ליה, דהכי קים להו לרבנן, אבל לדברי רש"י ז"ל ושאר המפרשים שפירשו דפגימת בימוס בכל שהו, ולישנא דפגימה נמי הכי משמע, דילמא אכתי לא דקו עליה ולא חזו ליה ואכתי באסוריה קאים. ויש לומר דמשום דחביבא עלייהו ע"ז, כל שעתא יהבי דעתייהו עליה ובודאי מיחזא חזו ליה ובטלו ליה, ויגיד (על) [עוד] מה שאין הע"ז מונחת על גביו כמו שהיתה, דלעולם לא היו מסירין הע"ז ממנו אלא אם כן הניחוהו והלכו להם אצל בימוס אחר. והכי משמע מדאמרינן גבי בימוסאות של מלכים, מפני שמעמידין אותם בשעה שהמלכים עוברין, כלומר אין בימוסאות נעבדין כיון שאין מעמידין אותם כל שעה, כן נראה לי.

    Rashba on Avodah Zarah 53b · Sefaria

    Ritva

    מכדי ירושה היא להם מאבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואם תאמר ודילמא עבוד בהו מעשה יש אומרים דרב יאודה סבר כמאן דאמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ואפילו על ידי מעשה דפלוגתא היא בפרק השוחט דמסכת חולין והר״אבד ז״ל תירץ דאפילו למאן דאמר אדם אוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה הני מילי דבר של יחיד אבל דבר של רבים אינו נאסר והביא ראיה לדבריו מהא דאמרינן לקמן בפרקין מים של רבים אינם נאסרים ופרכינן הא דיחיד נאסרי׳ והא מחוברי׳ נינהו ואוקימנ׳ כגון דטפחינהו בידיה ווהא התם דעביד בהו מעשה ואפילו הכי דרבים אינם נאסרים וכלים דאחז שנאסרו על ידי מעשה כדלקמן דיחידו של עולם הם ולא של רבים ואין זה נכון דאם כן היכי נקט רבי יאודה האי לישנא סתם והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו דמשמע כל שאינו שלו ואפילו דיחיד הכי הוה ליה למימר והא דבר של רבים אינו נאסר והראי׳ שהביא כבר דחא׳ ר׳ הר״מבן ז״ל דהתם כי סגי לן בדטפחינ׳ בידיה הני מילי לאפוקינהו מדין מחוברין דפרכינן מינה דהתם בתפיסת ידי אדם כל דהו סגי ואף על פי שהוא מעשה שאינו ניכר ואפילו נעשה שלא לשם עבודה זרה ועל ידי כל אדם דהא לא דמו להר אבל לענין האוסר דבר שאינו שלו על ידי מעשה לא שמענו אלא בשעושה לשם עבודה זרה כההיא דהשוחט בהמת חברו לעבודה זרה וגם שיהא מעשה ניכר בשנוי שאינו חוזר לבריתו דדמי כמאן דקני ליה בשנוי דומיא דגזלן מה שאין כן בטפיחי מיא ומאי דאמרינן התם דמים של רבים אינן נאסרין לא נצרכה אלא כשהם של הפקר דאף על גב דכל אדם יש לו זכות בהם והוי כשותף אינם נאסרין הא דיחיד שהם שלו או שהם דיחידים שותפין נאסרין כיון דאית ליה שותפו׳ בגווה כדאיתא בפרק השוחט והוא דטפחינהו בידיה כלומר בין הוא בין אחרים ואפילו שלא לשם עבודה זרה דלא להוו מחוברין ובעיקר קושיתנו תירץ הרב רבינו הגדול ז״ל דכולה קושיא דרב יאודה תליא במאי דקאמר בביטול בעלמא סגי להו והכא לישנא קלילא נקט והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו והכא יש לנו לומר שלא עשו בהם מעשה ואי משום הנך דמעיקרא שהיו בהם קודם שהיתה ירושה לאבות וכן כל דכוותיהו שהיו אחר כן ועשו בהם מעשה אלא שדרך התלמוד להקשות מן הפשוטות סוף סוף בבטול בעלמא סגי להו וא״כ לכפינהו לגוים דלבטלינהו דגוי מבטל עבודה זרה בעל כרחו כדפי׳ ר״שי ז״ל אבל אין לומר דכיון שהניחום ונתיאשו מהם בטלום מן הסתם ואף על גב דהוי בשעת מלחמה יודעין היו שלא יחזרו שם מעולם דליכא למימר הכי אלא בעבודה זרה תלושה שהניחוה עובדיה ולא רצו ליטלה עמהם ואם תאמר והיכי סגי להו בבטול להנהו מעיקרא כיון שזכו בהן ישראל קודם בטול ויש לומר דהא דאמרינן בפרק כל הצלמים דישראל שמצא עבודה זרה וזכה בה קודם ביטול שוב אין לה בטלה ההיא מדרבנן היא דמדאוריתא לו אמרו שאין לעבודה זרה של ישראל בטלה אלא בשעבדה על ידו או על יד שלוחו כן פירש רבינו בשם רבו הר״מבן ז״ל.

    מתני׳ עבודה זרה שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת פירוש דליכא למימר בהא מימר אמר אי גוי משכח לה פלח לה ואי ישראל משכח לה איידי דדמיה יקרים וזבוני מזבין לה דהתם הוא גבי גנבה או מכירה שיוצאה ממנו בעל כרחו ולא במה שמניחו לדעתו דכיון דלא חייש למשקלה זילא ביה ומיאש אפילו מאסורה ומבטל לה.

    גמרא בית נמרוד פירוש ונפקא מינה למה שהוא קיים מן המגדל ההוא אי נמי לכל דכותה שהניחום בעלים ויכלי למהדר ולא הדור.

    ומלכים מניחין דרך זו והולכים בדרך אחרת פי׳ ר״שי ז״ל ומהלכין בדרך אחרת ואין חוששין להם הילכך לא חשיבי משמשי עבודה זרה עד כאן ויפה פירש דודאי לישנא דמתניתין וגמרא דעלה מונח דמיד מותרין ואפילו קודם שהניחו המלכים דרך זו והטעם משום מאי דפר״שי ז״ל דהוה ליה משמש עבוד׳ זרה עראי וכאותה ששנינו בפרק כל הצלמים גבי שלש אבנים הניח עליה עבודה זרה וסלקה הרי זו מותרת שאינה אלא תשמיש עראי ודיו שיאסר בעודה עליו מפני מראית העין וכמו שפירשנו שם בירושלמי.

    בימוס שנפגם אסור פר״שי ז״ל שנפגם כל שהוא והכי דייק לישנא ולפי זה יש לפרש שהפגימה במקום שנראה לעין דאי לא דילמ׳ לא חזייה גוי דלבטלה אבל הר״אבד ז״ל פירש שנפגם רובו וכן אמרו בתוספתא בימוס שנפגם רובו מותר מזבח שנפגם רובו אסור עד שינתץ רובו פי׳ מזבח שנפגם רוב כל אבן ואבן אבל עדין עצומו של מזבח קיים אסור עד שינתץ רובו:

    אבל הכא שקיל האי בימוס ומייתי אחרינא הקשה רבינו הר״שבא נר״ו לפירוש ר״שי ז״ל שכתב בפרק כל הצלמים גבי מתני׳ דשלש אבנים דבימוס עצמו נעבד מה לי בימוס מה לי עבודה זרה וגם לקמן דפר״שי ז״ל האי בימוס בעלמא שוייה פר״שי ובעלי חיים לא מתסרי משום משמשי עבודה זרה אלמא בימוס משמשין הוא. ותירץ דלא כל הבימוסין נעבדין וכל בימוס שהעבודה זרה מונח׳ עליו עובדין אותה אגב העבודה זרה לקלונה וסרך שלה אבל בימוס שאין גוף עבודה זרה מונח עליו אלא שעובדין לגג או לחמה ולמזלות אינו נעבד והרי הוא משמשין.

    Ritva on Avodah Zarah 53b · Sefaria

    Meiri

    מה שכתבנו לדעתנו במכרה שלא בטלה ולשטת גדולי המחברים שכל שמכרה לגוי או לישראל שאינו צורף שלא בטלה דוקא בע"ז עצמה שאם מוכרה לגוי סובר הוא עובדה ואם מוכרה לישראל הואיל ודמיה יקרים אף הוא מוכרה לגוי אבל משמשי ע"ז כל שמכר בין לגוי בין לישראל בטלין וכן בנויי ע"ז שנודע הוא שאין דברים אלו נערכין כל כך אצל הלוקח או שמא אין בהם סימן להכר והוא שנאמר בתוספתא כלים המשתמשים בגופה אסורים שלא בגופה מותרין אף כלים המשתמשים בהם בגופה גנבום כומרים ומכרום מותרין והתבאר עוד שם שאף כלים שגופה לבוש בהם גנבום כמרים ומכרום מותרין וכן כתבוה גדולי המפרשים:

    כבר ביארנו שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהשתחואה לבד ושאף מה שנעשה ע"י גוי מתבטל על ידו גם כן מעתה מפני מה נצטוו בשריפת האשרות בכבוש הארץ והלא כל הארץ וכל המחובר לה ירושה היתה לישראל מאברהם ואילך מכח מצות השם והרי היא אצלם כמוחזקת והיה לנו לומר שלא היה כח ביד גוים לאסרה ואם מפני אותן שנעבדו בימי אברהם ואין ברירה איזו קודמת ואיזו מתאחרת מ"מ יכריחום בבטולם ודיין בכך הא לא נאסרו אלא שמשעה שעבדו ישראל את העגל ואוו לאלוהות הרבה גלו בדעתם שדעתם נוחה בעבודות אלו וכל שהיו הגוים עושין בשלהם הואיל ודעתם נוחה בכך הרי הוא כמי שנעשים שלוחיהם ונעשה הכל ע"ז של ישראל וכבר בארנו בכיוצא בזה שישראל שזקף לבנה להשתחוות לה ונמנע ולא השתחווה ובא גוי והשתחוה לה אסרה ונעשית ע"ז של ישראל ויראה מכאן לקצת מפרשים שאפילו זקף ישראל זו ובא גוי והשתחוה לאחרת שלו ר"ל של ישראל נאסרה ורבותי חולקים בה שמא תאמר והלא מעגל ואילך עשו תשובה ולא יאסרו את שמעגל ואילך מ"מ אין ברירה איזו שמזמן הקודם לעגל או שבאותו זמן ואיזו שמזמן המתאחר שמא תאמר והלא יש לאסרם מחשש שמא נטעום מתחלה לכך או גדעום ופסלום שאע"פ שאין אדם אוסר את של חברו על ידי מעשה מיהא נאסר ובטול אין כאן שמאותן שנטעו לכך מזמן אברהם ואילך אני אומר כן ונעשו ע"ז של ישראל אפשר שכל האשרות קדומות היו או שמא הם סוברים שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהנאה אף על ידי מעשה כמו שכתבנו בשני של חולין ומגדולי המפרשים פירשו שכל שהוא של רבים אינו נאסר ע"י אחר שאינו מהם אף במעשה שהרי אמרו למטה מים של רבים אין נאסרין ואע"ג דטפחינהו בידיה ויש חולקין בזו שאם כן היה לו לומר והא דבר של רבים הוא ולא שיאמר והא אין אדם אוסר דבר שאינו שלו ועוד דהא דמים של רבים לטעם שאינו שלו הוא חוזר ורבותא אשמעינן דאפילו מים שכל אחד יכול ליקח מהם אין נאסרין בלא מעשה דכל שלא זכה בהם לאו שלו הם וטפחינהו בידיה לא מעשה האוסר הוא שהרי לא לעבוד נתכון בכך אלא בהשתחואתו אלא לומר שלא נקראו מחוברים אלא תלושים דהא אקושיא דהא מחוברים נינהו הוא דקא מתרץ לה דטפחינהו בידיה ומתוך כך אי לאו דשל רבים הם היו נאסרות ומ"מ אף אלו על ידי מעשה נאסרות וחזרה הקושיא מיהא תירצו מקצת גדולי הדורות שזה שאמרו ע"ז של ישראל אין לה בטלא מן התורה דוקא בשעבדה ישראל אבל לא עבדה ישראל אלא שבאה לו מיד הגוי יש לה בטלא מן התורה אלא שחכמים גזרו בה ולאותו זמן מיהא הותרו ולמטה יתבאר בע"ה:

    המשנה הששית והכונה לבאר בה על איזה צד ע"ז בטלה מאליה [והוא שאמר] ע"ז שהניחוה עובדיה בשעת שלום מותרת בשעת מלחמה אסורה בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרין מפני שמעמידין אותה בשעה שהמלכים עובדים אמר הר"ם פי' בימוס הוא אבן גדולה מציבין אותה להקריב עליה והוא מין מן המזבחות וכשמולך מלך מקים לו בימוס ואם הוסר ממלך או מת ומלך אחר יניח הבימוס הראשון ויעשה שני לעצמו ואז הוא מותר ליהנות מן הראשון וזה פירושו אמר מפני שמעמיד אותו בשעה שהמלכים עובדין כלו' שהסיבה שהבימוסות הרבה שבזמן שמעבירין אותו המלך בטל אותו הבימוס ויעשה אחר לעצמו המולך ואז כל הראשונים מותרין:

    אמר המאירי ע"ז שהניחוה עובדיה והלכו להם בשעת שלום מותרת ובלבד שאין דעתם לחזור כמו שבארנו למעלה בשעת מלחמה אסורה מתוך ערבוב שלהם הניחוה ולא מחמת יאוש הדעת בימוסיאות של מלכים מותרין ר"ל בטלין מאליהם וענינם אבני גזית שאינן קבועות למושב ע"ז אלא שכומרים שבבתי עבודות זרות מתקינין ומזמינין אותם בדרך מקום מעבר בני אדם הסמוך לבית ע"ז שלהם על שם שכשיעבור שם המלך יעמידום ויושיבו שם ע"ז שלהם ויראה המלך וישתחוה לה וזה שאמר מפני שמעמידין אותה וכו' פירוש מפני שאינה קבועה לכך אלא שצריכין להעמידה בשעה זו ושאלו בגמרא אי טעם הוא להבטל שהרי מ"מ קבועה היא לאותה שעה ופרשוה מפני שהמלך אינו מקפיד לילך דרך שם בסבתה עד שלפעמים מניח דרך זו והולך בדרך אחרת ואחר שכן אינו נקרא בימוס הקבוע לע"ז ומ"מ בימוס הקבוע למושב ע"ז או לכל השנה או לפרקים ידועים אסור:

    זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    מה שבארנו שע"ז שהניחוה בשעת מלחמה לא בטלה יראה מסוגיא זו שאם שקטה המלחמה ולא חזרו עליה לזמן שהיא בטלה אחר שהיו יכולים לחזור לה ולא חזרו:

    בימוס של ע"ז שנפגם בטל ומותר ולשון פגימה משמע בכל דהו ושמא תאמר ושמא לא ראו הפגימה ואיך נתבטלה אחר שלא ראוה ולא נתיאשו ממנו יש לומר שמתוך חבתם בע"ז נותנין לב עליה ומעיינים בבימוס שלה או שמא לפגם שהוא במקום הנראה לעין אבל מזבח שמקריבין עליו לע"ז שנפגם אסור עד שיותץ רובו והיאך מכירין בין בימוס למזבח בימוס אבן אחת מזבח של אבנים הרבה בתוספתא פי' שאף בימוס שנפגם אסור אא"כ נפגם רובו ואין להניח תלמוד ערוך שבידינו מפני התוספתא ועוד שהרי לשון פגימה בכל שהוא משמע ולדעת התוספתא מיהא יש לשאול א"כ מה בין בימוס למזבח ואפשר שהבימוס מכיון שנפגם רובו אפילו עומד במקומו ולא נהרס מצבו מותר והמזבח נפגמו רוב אבניו במקומן אסור עד שינתץ רובו ר"ל רוב בנינו והוא הדין לבית שבנאו להעמיד שם ע"ז שאם נפל רובו בטל וכן פסקו גדולי המפרשים ומ"מ באלו הוא שאין בטלין מאליהן אבל ע"ז עצמה כגון בית או אבן שבנאו או חצבו להשתחוות פי' גדולי המפרשים שבפגימת משהו מותר מכיון שראה כך נתיאש הימנה וכן מה שהצרכנו נפילת רוב בבית ובימוס ומזבח דוקא בשנפגם מאליו אבל אם עשה הוא בידיו בפגימת משהו בטל ואני תמה במה שכתבו שבפגימת משהו מותר והלא ע"ז שנשתברה מאליה אסורה ואפשר שדבריהם בשלא נודע שמן הסתם גוי בטלה או שמא לא אמרוה אלא לדעת האומר אין עובדין לשברים אף בנודע שנשתברה מאליה וא"כ לענין פסק אין לה מקום לשטתנו:

    Meiri on Avodah Zarah 53b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה הכי קאמר כו' נאסרו עבודות כוכבים שלהם כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה דאי תנא לוה כו' דאי לרבנן אפילו זבנה לא בטלה כו' עכ"ל ולמ"ד לעיל דבצורף עובד כוכבים דוקא פליגי וכדמסיק לעיל אתיא שפיר כרבנן דהכא בלוה מישראל איירי ואי הוה זבנה ליה מודו רבנן דבטלה וכן נראה ממה שדקדק רש"י לפרש לוה עליה עובד כוכבים אפילו מצורף ישראל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 53b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 53, Amud Bet, about 439 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 17 words

      Opens “אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטילה.…”

    2. Segment 221 words

      Opens “וצריכא, דאי תנא לוה עליה מדלא זבנה,…”

    3. Segment 325 words

      Opens “ואי תנא נפלה עליה מפולת, משום דסבר:…”

    4. Segment 438 words

      Opens “ואי תנא גנבוה לסטין, משום דסבר: אי…”

    5. Segment 523 words

      Opens “אם עתידין לחזור כמלחמת יהושע אינה בטילה.…”

    6. Segment 627 words

      Opens “ולמה לי למיתלייה במלחמת יהושע? מלתא אגב…”

      Named: רב יהודה.

    7. Segment 726 words

      Opens “מנלן דאסרה? א"ר אלעזר: כתחילה של א"י…”

    8. Segment 88 words

      Opens “ואי משום הנך דמעיקרא בביטולא בעלמא סגי…”

    9. Segment 936 words

      Opens “אלא מדפלחו ישראל לעגל גלו אדעתייהו דניחא…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “ודלמא בעגל הוא דניחא להו במידי אחרינא.…”

      Named: רבה.

    11. Segment 1110 words

      Opens “אימא כל דבהדי עגל ניתסרו מכאן ואילך…”

    12. Segment 1223 words

      Opens “מתני׳ עבודת כוכבים שהניחוה עובדיה בשעת שלום…”

    13. Segment 1334 words

      Opens “גמ׳ אמר רבי ירמיה בר אבא אמר…”

      Named: רבי ירמיה בר אבא, רב בית, אבא.

    14. Segment 1414 words

      Opens “בימוסיאות של מלכים הרי אלו מותרות: וכי…”

    15. Segment 1522 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    16. Segment 1636 words

      Opens “כי אתא עולא יתיב אבימסא פגימא א"ל…”

      Named: רב יהודה, רב ושמואל, עולא, שמואל.

    17. Segment 1738 words

      Opens “א"ל מאן יהיב לן מעפרא דרב ושמואל…”

      Named: רב ושמואל, רבי יוחנן, שמואל.

    18. Segment 1831 words

      Opens “תניא כוותיה דר' יוחנן ור"ל בימוס שנפגם…”

      Named: רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 53b · Segment 18 — “…בר אידי אמר ר' יוחנן בימוס אבן אחת מזבח…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Avodah Zarah 53b · Segment 16 — “כי אתא עולא יתיב אבימסא פגימא א"ל רב יהודה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026