Talmud Builders

    Avodah Zarah 44b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 44b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1MISHNA: A wise gentile, Proclus ben Plospus, once asked a question of Rabban Gamliel in the city of Akko when he was bathing in the bathhouse of the Greek god Aphrodite. Proclus said to him: It is written in your Torah: “And nothing of the proscribed items shall cleave to your hand” (Deuteronomy 13:18). For what reason do you bathe before an idol in the bathhouse of Aphrodite?

    2Rabban Gamliel said to him: One may not answer questions related to Torah in the bathhouse. And when he left the bathhouse, Rabban Gamliel gave him several answers. He said to him: I did not come into its domain; it came into my domain. The bathhouse existed before the statue dedicated to Aphrodite was erected. Furthermore, people do not say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite; rather, they say: Let us make a statue of Aphrodite as an adornment for the bathhouse. Therefore, the main structure is not the Aphrodite statue, but the bathhouse.

    3Rabban Gamliel continued: Alternatively, there is another answer: Even if people would give you a lot of money, you would not enter before your object of idol worship naked, or as one who experienced a seminal emission who comes to the bathhouse to purify himself, nor would you urinate before it. This statue stands upon the sewage pipe and all the people urinate before it. There is no prohibition in this case, as it is stated in the verse only: “Their gods” (see Deuteronomy 12:2), which indicates that a statue that people treat as a deity is forbidden, but one that people do not treat with the respect that is due to a deity is permitted.

    4GEMARA: The mishna relates that Rabban Gamliel first told Proclus that he cannot answer a question related to Torah in a bathhouse. The Gemara asks: And how could he have acted in this manner? How could Rabban Gamliel have stated even this halakha in the bathhouse? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: It is permitted to contemplate matters of Torah everywhere except for the bathhouse and the bathroom?

    5And if you would say that Rabban Gamliel stated this ruling to him in a secular language, and therefore it was permitted for him to do so, this would not be a satisfactory answer; but doesn’t Abaye say that it is permitted to say secular statements in a bathhouse or bathroom in the sacred tongue, Hebrew, but it is prohibited to say sacred, Torah-related, statements even in a secular language in a bathhouse or bathroom?

    6The Gemara answers that the mishna actually taught as follows: When he left the bathhouse, Rabban Gamliel said to him: One may not answer questions related to Torah in the bathhouse.

    7§ Rav Ḥama bar Yosef the Distinguished says that Rabbi Oshaya says: Rabban Gamliel gave a deceptive response to that officer, Proclus. And I, Rav Ḥama, say that the response was not deceptive but truthful.

    8The Gemara explains: What was its deception, according to Rabbi Oshaya? It was that Rabban Gamliel said to him: This statue stands upon the sewage pipe and all people urinate before it. In saying this, Rabban Gamliel meant that the statue has no idolatrous status as is evident from the demeaning conduct performed before it. And this claim is deceptive, as even if one urinates before it, what of it? Does that really negate its idolatrous status? But doesn’t Rava say that the idol of Peor proves the contrary, as its worshippers defecate before it daily, and its idolatrous status still is not revoked?

    9Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. With regard to that idol, Peor, its standard manner of worship is in that manner; therefore, its status is certainly not revoked by that behavior. But with regard to this statue, Aphrodite, its standard manner of worship is not in that manner. Therefore, the display of demeaning conduct in its presence is indicative of a lack of reverence for it and of its lack of idolatrous status.

    10Abaye said: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him: I did not come into its domain, but rather it came into my domain. He explains: And even if it, the bathhouse, had come into its domain, what of it? Even if the idol had preceded the bathhouse, it would still not render use of the bathhouse prohibited; but didn’t we learn in a mishna (51b): With regard to an object of idol worship that has a bathhouse or a garden in front of it, one may derive benefit from the bathhouse or garden without showing favor by giving thanks or payment to its priests, but one may not derive benefit from it while showing it favor? Rabban Gamliel’s answer was therefore deceptive because the permissibility of using the bathhouse had nothing to do with its antecedence to the statue.

    11Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer, as even though Rabban Gamliel visited the bathhouse without showing favor by expressing thanks or giving payment, the very fact that such an esteemed visitor paid it a visit is the equivalent of others actively showing favor.

    12Rav Shimi bar Ḥiyya says: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him: This statue stands upon the sewage pipe and all people urinate before it. He explains: And if people urinate before it, what of it? That does not indicate a lack of idolatrous status; but didn’t we learn in a mishna (53a): If one spit in front of it, urinated in front of it, dragged it, or threw feces at it, its status as an object of idol worship is not revoked?

    13Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. There, the case of that mishna is of one who temporarily rages against the idol, and afterward he appeases it. Here, in the case of the Aphrodite statue erected on the sewage pipe, each and every hour the statue remains in a constant state of disparagement. This setup indicates a permanent lack of reverence and an absence of true idolatrous status.

    14Rabba bar Ulla said: The deception in Rabban Gamliel’s response was from here, when he said to him that people do not say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite; rather, they say: Let us make a statue of Aphrodite as an adornment for the bathhouse. He explains: And even if people say: Let us make a bathhouse as an adornment for Aphrodite, what of it? But isn’t it taught in a baraita : In the case of one who says: This house is hereby dedicated to idol worship, or: This cup is hereby dedicated to idol worship, he has said nothing, i.e., his words take no effect, as there is no halakha of consecration with regard to objects of idol worship. While one can consecrate an item to the Temple through verbal designation, there is no such method for according idolatrous status to an object. Therefore, Rabban Gamliel’s deception lies in his indication that such a formulation would render the bathhouse forbidden as an object of idol worship.

    15Rav Ḥama bar Yosef himself disagrees: And I say that it is not a deceptive answer. Although the bathhouse would not be rendered forbidden as an object of idol worship due to a verbal designation, it would at least have the status of an adornment of an object of idol worship, which is also forbidden.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מתני' פרוקלוסמין עובד כוכבים היה:

    אפרודיטישם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה:

    אין משיביןדברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום:

    היא באה בגבולישהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים:

    ועוד תשובה אחרת אין אנו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטידמרחץ לאו דבר נוי הוא אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ נמצא שהיא משמשתו והיא טפלה והוא עיקר:

    ביבחריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרה"ר:

    לא נאמרבתורה לאיסור אלא אלהיהם דכתיב אבד תאבדון וגו':

    גמ' והיכי עביד הכידאהדר ליה במרחץ והלא אין משיבין במרחץ ואסור לאמרו בלשון חול בבית המרחץ שאע"פ שאינה בלשון הקדש לא נפקי מקדושתייהו:

    גנובהכלומר דחהו בקש:

    ואני אומרר' חמא קאמר לה ופליגא אדר' הושעיא רביה:

    וכי בא בגבולהכלומר ואפילו קדמה עבודת כוכבים למרחץ מאי איכפת לן:

    שלא בטובהשלא יחזיק טובה לכומרים ובהנאה לא מיתסר כדאמרינן לקמן אין הקדש לעבודת כוכבים עד שיקריב לפניו בתקרובת:

    כבטובת אחריםשהיה חשוב וטובה היא להם כשהוא נהנה מהן הלכך אי לאו מרחץ קודם הוה אסור כל הני:

    גיררהבטיט ובצואה לא בטלה. לקמן (עבודה זרה דף נג.) נפקא לן מוהיה כי ירעב והתקצף וקלל במלכו:

    ואני אומר אינה גנובהמילתא דרבי חמא בר יוסף קא מפרשי:

    שאין הקדש לעבודת כוכביםבאמירה עד שיקריבנה לפניה בתקרובת:

    נוי מיהא איכאאי הוה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אסור לייפות עבודת כוכבים אף על גב דאיתסורי לא מיתסר מרחץ בהנאה:

    עבודה זרה 44 עמוד ב

    Mishna

    1שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר"ג בעכו, שהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי. אמר ליה: כתוב בתורתכם (דברים יג, יח) לא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי׃

    2אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אומר נעשה אפרודיטי נוי למרחץ:

    3דבר אחר אם נותנים לך ממון הרבה אי אתה נכנס לעבודת כוכבים שלך ערום ובעל קרי ומשתין בפניה זו עומדת על פי הביב וכל העם משתינין לפניה לא נאמר אלא אלהיהם את שנוהג בו משום אלוה אסור את שאינו נוהג בו משום אלוה מותר:

    Gemara

    4והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ומבית הכסא׃

    5וכי תימא בלשון חול אמר ליה והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן בלשון קדש דברים של קדש אסור לאומרן בלשון חול׃

    6תנא כשיצא אמר לו אין משיבין במרחץ׃

    7א"ר חמא בר יוסף ברבי א"ר אושעיא תשובה גנובה השיבו ר"ג לאותו הגמון ואני אומר אינה גנובה׃

    8מה גנובתיה דקאמר לו זו עומדת על פי הביב וכל אדם משתין בפניה וכי משתין בפניה מאי הוי והאמר רבא פעור יוכיח שמפערין לפניו בכל יום ואינו בטל׃

    9ואני אומר אינה גנובה זו עבודתה בכך וזו אין עבודתה בכך׃

    10אמר אביי גנובתה מהכא דקאמר ליה אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי וכי בא בגבולה מאי הוי והתנן עבודת כוכבים שיש לה מרחץ או גינה נהנין מהן שלא בטובה ואין נהנין מהן בטובה׃

    11ואני אומר אינה גנובה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי׃

    12רב שימי בר חייא אמר גנובתה מהכא דקאמר לו זו עומדת על הביב וכל אדם משתינין בפניה וכי משתינין בפניה מאי הוי והתנן רק בפניה השתין בפניה גיררה וזרק בה את הצואה הרי זו אינה בטילה׃

    13ואני אומר אינה גנובה התם לפי שעתא הוא רתח עלה והדר מפייס לה הכא כל שעתא ושעתא בזלזולה קיימא׃

    14רבה בר עולא אמר גנובתה מהכא דקאמר ליה אין אומרין נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ וכי אמר נעשה מרחץ לאפרודיטי נוי מאי הוי והתניא האומר בית זה לעבודת כוכבים כוס זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש לעבודת כוכבים׃

    15ואני אומר אינה גנובה נהי דאיתסורי לא מיתסרא נוי מיהא איכא.

    Tosafot

    תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץפי' רשב"ם כשיצא א"ל לפי שאין משיבין במרחץ לא הייתי יכול להשיבך עד עכשיו שיצאתי ובהכי ניחא דלא תקשי מתני' וי"ס דגרסי בברייתא וכשיצא א"ל אין משיבין וכו' משמע דכשיצא לא השיבו אלא אין משיבין וקשה להר"ר אלחנן דבמתני' קתני וכשיצא השיבו ואור"י דג' בתים יש במרחץ כמו שמפרש בפ"ק דשבת (דף י.) פנימי אין שם שאילת שלום אמצעי יש בו שאילת שלום ואין שם דברי תורה חיצון מותר אף בד"ת והוא שאלו בבית הפנימי ושם לא השיבו כלום וכשיצא מבית הפנימי לאמצעי השיבו אין משיבין במרחץ ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאילת שלום וכשיצא לבית החיצון השיבו תשובות ממשנתנו שאף דברי תורה מותרים שם:

    תשובה גנובהפ"ה דחהו בקש מיהו אין לפרש כן לדברי אביי ולרבה בר עולא שאומרים שאפילו לא היה כדברי ר"ג לא היה אסור לכן נראה לפרש גנובה כלומר עלובה ומכוסה ממנו ותגנוב את לבבי מתרגמינן וכסיאת מיני (בראשית ל״א:כ״ו):

    והאמר רבא פעור יוכיחלכאורה משמע דרבא אמר למילתיה בדוכתא אחריתי ולא נתפרש היכא:

    נהנין ממנה שלא בטובהפירש רש"י כאן שאין להחזיק טובה לכומרים בכך בטובה שצריך להחזיק טובה אבל לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא:) פ"ה בטובה בשכר וכן פר"ח ולא נהירא לר"ת דלשון בטובה לא משמע הכי ואדרבה בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה ועוד דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לעבודת כוכבים תקשי מהכא למ"ד לעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יג.) מהנה מותר ועוד דאמרינן לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא:) דאיכא לאחרים חלק בהדה אפילו בטובת הכומרים שריא ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה נמי מאי הוי הא מרויח לעבודת כוכבים לכן נראה לר"ת כמו שפי' רש"י כאן ועוד נראה לר"ת דמה שאנו אופין עתה בתנור של כומרים וטוחנין בריחים של מים שלהם ודאי ליכא למיחש דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר כיון שאין התנור והריחים בבית העבודת כוכבים עצמו כמו הכא מרחץ של אפרודיטי ולא דמי ליריד של עובדי כוכבים דאסרנא לעיל פ"ק (עבודה זרה דף יג.) אליבא דרבי יוחנן דאמר נהנה אסור מהנה לא כ"ש דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים והכי נמי אמרינן בסוף סורר ומורה (סנהדרין דף עד:) אנן קאווקי ואמונקי היכי יהבינן אלא הנאת עצמן שאני וגרס לקמן פרק רבי ישמעאל בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן ואם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהן עושין לצורך עבודת כוכבים מותר לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהם ואם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהן לצורך עבודת כוכבים מותר גנאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם אם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהיא לצורך עבודת כוכבים מותר:

    וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים מאי הויוקשה דהא לקמן (עבודה זרה דף נא:) אמרינן דנוי ותכשיטי עבודת כוכבים אסורין ועוד כי משני נוי מיהא איכא פירש רש"י ואם היה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אע"ג דלא מיתסר מרחץ בהנאה מיהא אסור לנו ליפותה ואינו נראה לר"י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן העבודת כוכבים אפילו אינו נוי אלא הכי פריך כי נמי עשאו לנוי ונתנו לעבודת כוכבים מאי הוי והתנן וכו' דודאי נוי ותכשיט לעבודת כוכבים לא הוי האי מרחץ ליאסר כדין נוי עבודת כוכבים ותכשיטיה אלא כדין בית הוא ומסיק נהי דאיתסורי לא מיתסר המרחץ מן התורה דהוי כאומר בית זה לעבודת כוכבים מכל מקום מדרבנן מיהא יש לו לאסור ליהנות משום איסור נוי ולכך אם היה מרחץ נעשה לשם אפרודיטי לא היה ר"ג נהנה ממנה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    מתני' שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו במרחץ של אפרודיטי אמר לו כתוב בתורה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פי' שם אותה עבודת כוכבים אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה וכו' עד שאת נוהג בה כבוד משום אלוה היא שאסרה התורה אבל זו שעל הביב והכל מבזין בה ומשתינין בפניה לא. ומקשינן והיכי שרי לרבן גמליאל למימר ליה במרחץ אין משיבין במרחץ והאמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מן בית המרחץ ובית הכסא.

    וכי תימא בלשון חול אמר ליהוהאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן במרחץ בלשה"ק ודברים של קודש אסור לאומרן אפילו בלשון חול. תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ.

    אמר ר' חמא ר' הושעיא אומר תשובה גנובה השיבו רבן גמליאל לאותו הגמון ואני אומר אינה גנובה. מאי גנובה דאמר ליה זו עומדת על הביב והכל משתינין בפניה. וכי משתינין מאי הוי והרי פעור שמפערין עצמן בפניו ואינו בטל מפני שמפערין עצמן לפניו. וא"ר חמא בר חנינא ואני אומר אינה גנובה (מאי גנובה דאמר ליה זו עומדת על הביב). פעור עבודתה בפעירות אפרודיטי אין עבודת כוכבים בהשתנה וכיון שהשתין בטלה.

    שלא בטובה כלומר בחנם אינו מהנה לעבודת כוכביםואני אומר אינה גנובה (כשאינו) [דכי] בא הוא בגבולה אסור כי רחיצת רבן גמליאל בחנם שלא בטובה כי טובת אחרים דמי למה כי כיון שרואין ר"ג רוחץ שם אחרים רבים באים ורוחצין ומהנין לעבודת כוכבים אלא מפני שבאת היא בגבולו לפיכך הוא מותר.

    ואסיק' וכי נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי מאי הוי והתניא האומר בית זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום וכן האומר כוס זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש לעבודת כוכבים ואני אומר אינה גנובה נהי דלא אתסר נוי מיהא איכא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 44b

    Avodah Zarah 44b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 365 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מתני' פרוקלוס מין עובד כוכבים היה:

    אפרודיטי שם עבודת כוכבים והמרחץ עומד בחצרה:

    אין משיבין דברי תורה במרחץ לפי שאדם עומד ערום:

    היא באה בגבולי שהמרחץ קודם לה והמרחץ נעשה לכל הבא למרחץ ולא כל הימנה שתהא גוזלת את הרבים:

    ועוד תשובה אחרת אין אנו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי דמרחץ לאו דבר נוי הוא אלא נעשה אפרודיטי נוי למרחץ נמצא שהיא משמשתו והיא טפלה והוא עיקר:

    ביב חריץ העשוי בקרקע להוציא שופכין לרה"ר:

    לא נאמר בתורה לאיסור אלא אלהיהם דכתיב אבד תאבדון וגו':

    גמ' והיכי עביד הכי דאהדר ליה במרחץ והלא אין משיבין במרחץ ואסור לאמרו בלשון חול בבית המרחץ שאע"פ שאינה בלשון הקדש לא נפקי מקדושתייהו:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    Tosafot

    תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ פי' רשב"ם כשיצא א"ל לפי שאין משיבין במרחץ לא הייתי יכול להשיבך עד עכשיו שיצאתי ובהכי ניחא דלא תקשי מתני' וי"ס דגרסי בברייתא וכשיצא א"ל אין משיבין וכו' משמע דכשיצא לא השיבו אלא אין משיבין וקשה להר"ר אלחנן דבמתני' קתני וכשיצא השיבו ואור"י דג' בתים יש במרחץ כמו שמפרש בפ"ק דשבת (דף י.) פנימי אין שם שאילת שלום אמצעי יש בו שאילת שלום ואין שם דברי תורה חיצון מותר אף בד"ת והוא שאלו בבית הפנימי ושם לא השיבו כלום וכשיצא מבית הפנימי לאמצעי השיבו אין משיבין במרחץ ומשום דרכי שלום השיבו כך מפני איבת אותו הגמון דהוי כמו שאילת שלום וכשיצא לבית החיצון השיבו תשובות ממשנתנו שאף דברי תורה מותרים שם:

    תשובה גנובה פ"ה דחהו בקש מיהו אין לפרש כן לדברי אביי ולרבה בר עולא שאומרים שאפילו לא היה כדברי ר"ג לא היה אסור לכן נראה לפרש גנובה כלומר עלובה ומכוסה ממנו ותגנוב את לבבי מתרגמינן וכסיאת מיני (בראשית ל״א:כ״ו):

    והאמר רבא פעור יוכיח לכאורה משמע דרבא אמר למילתיה בדוכתא אחריתי ולא נתפרש היכא:

    נהנין ממנה שלא בטובה פירש רש"י כאן שאין להחזיק טובה לכומרים בכך בטובה שצריך להחזיק טובה אבל לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא:) פ"ה בטובה בשכר וכן פר"ח ולא נהירא לר"ת דלשון בטובה לא משמע הכי ואדרבה בשכר ושלא בשכר מיבעי ליה ועוד דאי בשכר אסור ומטעם שמרויח לעבודת כוכבים תקשי מהכא למ"ד לעיל בפ"ק (עבודה זרה דף יג.) מהנה מותר ועוד דאמרינן לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נא:) דאיכא לאחרים חלק בהדה אפילו בטובת הכומרים שריא ואי מיירי בשכר כי איכא לאחרים חלק בהדה נמי מאי הוי הא מרויח לעבודת כוכבים לכן נראה לר"ת כמו שפי' רש"י כאן ועוד נראה לר"ת דמה שאנו אופין עתה בתנור של כומרים וטוחנין בריחים של מים שלהם ודאי ליכא למיחש דלא מיבעיא בשכר דשרי דאין אנו מחזיקין להם טובה אלא אפילו שלא בשכר נמי מותר כיון שאין התנור והריחים בבית העבודת כוכבים עצמו כמו הכא מרחץ של אפרודיטי ולא דמי ליריד של עובדי כוכבים דאסרנא לעיל פ"ק (עבודה זרה דף יג.) אליבא דרבי יוחנן דאמר נהנה אסור מהנה לא כ"ש דהתם עושין מן המכס צרכי עבודת כוכבים אבל הכא אין עושין אלא הנאת הכומרים והכי נמי אמרינן בסוף סורר ומורה (סנהדרין דף עד:) אנן קאווקי ואמונקי היכי יהבינן אלא הנאת עצמן שאני וגרס לקמן פרק רבי ישמעאל בירושלמי חלילין של עבודת כוכבים אסור לספוד בהן ואם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהן עושין לצורך עבודת כוכבים מותר לספוד בהן חנויות של עבודת כוכבים אסור לשכור מהם ואם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהן לצורך עבודת כוכבים מותר גנאין של עבודת כוכבים אסור ליתן להם אם היו מעלין שכר למדינה אע"ג שהיא לצורך עבודת כוכבים מותר:

    וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים מאי הוי וקשה דהא לקמן (עבודה זרה דף נא:) אמרינן דנוי ותכשיטי עבודת כוכבים אסורין ועוד כי משני נוי מיהא איכא פירש רש"י ואם היה רחיצה נוי לעבודת כוכבים אע"ג דלא מיתסר מרחץ בהנאה מיהא אסור לנו ליפותה ואינו נראה לר"י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן העבודת כוכבים אפילו אינו נוי אלא הכי פריך כי נמי עשאו לנוי ונתנו לעבודת כוכבים מאי הוי והתנן וכו' דודאי נוי ותכשיט לעבודת כוכבים לא הוי האי מרחץ ליאסר כדין נוי עבודת כוכבים ותכשיטיה אלא כדין בית הוא ומסיק נהי דאיתסורי לא מיתסר המרחץ מן התורה דהוי כאומר בית זה לעבודת כוכבים מכל מקום מדרבנן מיהא יש לו לאסור ליהנות משום איסור נוי ולכך אם היה מרחץ נעשה לשם אפרודיטי לא היה ר"ג נהנה ממנה:

    Tosafot on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    מתני' שאל פרקלוס בן פלוסלוס את רבן גמליאל בעכו במרחץ של אפרודיטי אמר לו כתוב בתורה ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פי' שם אותה עבודת כוכבים אפרודיטי אמר לו אין משיבין במרחץ כשיצא אמר לו אני לא באתי בגבולה וכו' עד שאת נוהג בה כבוד משום אלוה היא שאסרה התורה אבל זו שעל הביב והכל מבזין בה ומשתינין בפניה לא. ומקשינן והיכי שרי לרבן גמליאל למימר ליה במרחץ אין משיבין במרחץ והאמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מן בית המרחץ ובית הכסא.

    וכי תימא בלשון חול אמר ליה והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן במרחץ בלשה"ק ודברים של קודש אסור לאומרן אפילו בלשון חול. תנא כשיצא א"ל אין משיבין במרחץ.

    אמר ר' חמא ר' הושעיא אומר תשובה גנובה השיבו רבן גמליאל לאותו הגמון ואני אומר אינה גנובה. מאי גנובה דאמר ליה זו עומדת על הביב והכל משתינין בפניה. וכי משתינין מאי הוי והרי פעור שמפערין עצמן בפניו ואינו בטל מפני שמפערין עצמן לפניו. וא"ר חמא בר חנינא ואני אומר אינה גנובה (מאי גנובה דאמר ליה זו עומדת על הביב). פעור עבודתה בפעירות אפרודיטי אין עבודת כוכבים בהשתנה וכיון שהשתין בטלה.

    שלא בטובה כלומר בחנם אינו מהנה לעבודת כוכבים ואני אומר אינה גנובה (כשאינו) [דכי] בא הוא בגבולה אסור כי רחיצת רבן גמליאל בחנם שלא בטובה כי טובת אחרים דמי למה כי כיון שרואין ר"ג רוחץ שם אחרים רבים באים ורוחצין ומהנין לעבודת כוכבים אלא מפני שבאת היא בגבולו לפיכך הוא מותר.

    ואסיק' וכי נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי מאי הוי והתניא האומר בית זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום וכן האומר כוס זה לעבודת כוכבים לא אמר כלום שאין הקדש לעבודת כוכבים ואני אומר אינה גנובה נהי דלא אתסר נוי מיהא איכא:

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    Ritva

    מתני׳ שאל פרקלוס כו׳ במרחץ של אפרוריטי פי׳ ר״שי ז״ל דאפרוריטי שהיא עבודה זרה היה בבית והמרחץ סמוך לה בחצרה ויפה כיון ובזה מתפרשת כל סוגית הגמ׳ דמדמו ליה לע״ז שהיה לה גנה או מרחץ ושאר סוגיין.

    אני לא באתי בגבולה היא באה בגבולי פירוש שמהרחץ קדמה לעבודה זרה ולא כל המינה שתהא גוזלת ואוסרת זכות הרבים כדפר״שי ז״ל אין אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרוריטי פר״שי ז״ל ועוד תשובה אחרת שאין במרחץ משום נוי עבודה זרה כלל וכן נראה בגמרא ששני ענינים הם דהא פריכו מכל חד וחד בדרב הושעיא ומיהו לפי ששניהם בענין אחד לא אמר דבר אחר כדאמרינן באידך טעמא דסיפא דבר אחר אם נותנין לך כו׳ כלומר שאפילו קדמה עבודה זרה ואפילו היה המרחץ נוי לעבודה זרה אין להקפיד כיון שע״ז זו אתם נוהגים בה מנהג בזיון שלא נאמר להנקם לאסור אלא כשנוהגים בה מנהג כבוד.

    גמרא תנא כשיצא אמר לו אין משבין במרחץ איכא למידק דהא לשנא דמתני׳ לא משמע הכי ויש מתרצים דהשתא מתרצינן לשון המשנה דהכי קאמר אמר ליה אין משיבין במרחץ כשיצא ואמר ליה עוד אני לא באתי בגבולה וזה הפירוש דחוק והנכון כי שלשה בתים הם במרחץ כדאיתא בפ״ק דשבת והשתא פרקינן כי בבית הפנימי לא אמר לו ולא כלום אבל בשיצא לאמצעי אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא לחיצון בירר לו טעמו של דבר ואמר לו אני לא באתי כו׳ ושמע מינה דבבית הפנימי אסור לומר פסק הלכה אלא לאפרושי מאיסורא בלחוד דשרי כדאיתא בפרק כירה ובאמצעי מותר לומר פסק הלכה אבל אסור לברר הטעם ובחיצון מותר לברר הדבר.

    תשובה גנובה פר״שי ז״ל שדחאו בקש ואינו מחוור דהא במאי דשקלינן וטרינן בהא איכא מנייהו דבעי לומר שאמר לו רבן גמליאל דבר של חומרא יותר מן הדין וכי הא לא קרינן ליה דחייה בקש והנכון תשובה נעלמת כלומר שלא נאמרה בדקדוק והתנן עבודה זרה שיש לה גינה או מרחץ פי׳ שיש לה בסמוך לה והכין משמע האי לישנא ומרחץ של אפדוריטי כן היה וכדפירש רש״י ז״ל וכי משתינין בפניה מאי הוי והתנן רק בפניה כו׳ פירוש אלמא אפילו בשעבודתה דרך כבוד אינה מבטלת בכך וכי אומרין נעש׳ מרחץ נוי לאפרודיטי מאי הוי פי׳ אפי׳ נעשה להיות לה לנוי ויהא המרחץ נוי אמאי מתסרא דהא אין הקדש לעבודה זרה באמירה וכדתניא האומר בית זה לעבודה זרה כו׳ ופרכינן נהי דאתסורי לא מתסרא נוי מיהא איכא פרש״י ז״ל נהי דאין הקדש לעבודה זרה לאסור באמירה בעלמא עד שיקריבו לפניו בתקרובת. נוי מיהא איכא דאי הוי רחיצה נוי לעבודה זרה אסור לנו ליפות עבודה זרה אף על גב דמרחץ אינו נאסר בהנאה ואיכא דקשיא ליה ותיפוק לי דלא דמיא הא לאומ׳ בית זה לעבוד׳ זרה דהתם ליכא אלא אמירה אבל הכא אם איתא דנעשה מרחץ נוי לאפרודיטי הא כל כמה דקאי אפרודיטי בגווה אסור ליהנות ממנו דהא תנן שלש׳ בתים הם כו׳ הכניס לתוכו עבודה זרה והוציאה הרי זה מותר אלמא כל זמן שלא הוציאה אסור ונראה שלכך פירש הר״אבד ז״ל נהי דלא מתסרא בשביל האמירה שאומרים נעשה אפרודיטי נוי למרחץ מכל מקום כשהכניסוהו שם ונעשה לו נוי אסור לומר דמעיקרא ס״ד דכיון דקתני אין אומרים דאילו אומרים הכא מתסרא באמירה ואנן פרקינן דלאו משום אמירה נקט לה רבן גמליאל אלא מפני המעשה שאפרודיטי בתוכו ואילו היה המרחץ נוי היה נאסר ואין לשון הגמרא מתישב בזה והנכון כדפר״שי ז״ל ודקאמרת דלתסר מפני שעומד בתוכו כבר פר״שי ז״ל שהאהרודיטי לא היה במרחץ אלא המרחץ בחוץ בחצרה והיא בפנים ואנן קא סלקא דעתין שאף עפ״י כן אילו היו אומרים נעשה מרחץ נוי לאפרודיטי כלומר שהקדישוהו לו שהיה נאסר ולהכי פרכינן דהא אין הקדש לעבודה זרה ופרקינן דודאי לא מתסר באמירה ומיהו אלו הוה ליה נוי נהי דלא מתסר בהנאה משום נויין כיון דלא קאי בגוייהו אסור היה לנו לרחוץ בו שאנו כמיפין ועושין לה נוי לעבודה זרה שהוא אסור כן נראה לי לישב לשון רש״י ז״ל.

    Ritva on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    Meiri

    המשנה החמישית והכונה לבאר בה שיש דברים שהם של ע"ז שמותר ליהנות מהם והוא שאמר שאל פרובלוס בן פלוסופוס את רבן גמליאל בעכו כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמ' לו כתוב בתורתכם ולא ידבק בידך מאומה מן החרם למה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי אמ' לו אין משיבין במרחץ לאחר שיצא אמ' לו אני לא באתי בגבולה והיא באה בגבולי ואין אומרין תעשה מרחץ נוי לאפרודיטי אלא אפרודיטי תעשה נוי למרחץ דבר אחר אם נותנין לך ממון הרבה כלום אתה נכנס לבית ע"ז שלך ערום ובעל קרי ומשתין לפניה וזו עומדת על הביב וכל אדם משתין בפניה ולא נאמר אלהיהם אלא את שנוהגין בו לשום אלוה אסור ואת שאין נוהגין בו שום אלוה מותר אמר הר"ם אפרודיטי שם הכוכב הנקרא נגה וכן נכתב שם נוגה הנקרא בערבי אלזהרא בספרי הצלמים הנקראים בערך שלאסים אפרודיטי והיו באותו המרחץ צורת נגה וזה שאמ' לו אין משיבין במרחץ אמ' לו זה אחר צאתו מן המרחץ והתנצל לו לפי ששתק ולא השיב לו על שאלתו ואמ' לו מה שמנענו מלהשיבך דבר הוא לפי שאין משיבין במרחץ:

    אמר המאירי שאל פרובלוס בן פליפוס את רבן גמליאל בעכו כשהיה רוחץ במרחץ של אפרודיטי כתוב ולא ידבק בידך מאומה מן החרם מפני מה אתה רוחץ במרחץ של אפרודיטי פירוש פרובלוס גוי היה ועובד ע"ז אלא שבא לקנתרו לומר שהיה עובר על דברי תורה ואפרודיטי הוא שם ע"ז ובחצר שלה היה מרחץ זה והיה הצלם נראה לכל הרוחצים והיה רבן גמליאל רוחץ לשם ושאל לו היאך היה נהנה ממרחץ של ע"ז ואמר לו אין משיבין במרחץ מפני שאדם עומד שם ערום וכשיצא אמר לו טעם ברחיצתו והזכיר בהתר זה שלש סבות הראשונה שהמרחץ היה קדום לשם קודם שנבנה שם בית לע"ז ואין כח בע"ז לעשות את של אחרים שלה כדי לאסור עליהם והשניה והיא נמשכת לראשונה והוא שמאחר שהמרחץ קודם אין לומר שהמרחץ הוא נוי לע"ז ר"ל שנעשה כדי להרבות עובדים לע"ז ר"ל שמתוך שיבאו לרחוץ יתגלגלו לעבוד שאלו כן אע"פ שאין גוף המרחץ אסור בהנאה כמו שיתבאר בגמרא מ"מ אסור לנו לרחוץ לשם מפני שאסור לנו לגרום עבודה ושמא על ידינו באים אחרים לרחוץ ומתגלגלים לעבוד אלא הדבר בהפך שהע"ז נעשית להיות נוי למרחץ שמתוך שיהיו ההמון קופצים לעבוד או לראות הצורות והצלמים יתגלגלו לרחוץ וירבה הריוח מצד המרחץ ונמצא לסבות אלו שאם ע"ז קדמה ונבנה אח"כ מרחץ בתחומה שאסור לרחוץ לשם או שמא אף בשהע"ז קדמה מ"מ כשעשו שם המרחץ עשוהו שם כדי שמתוך רבוי עובדיה יבאו לרחוץ וירבה שכר המרחץ ואח"כ הזכיר טעם אחר שאף בקדימת הע"ז הותר לרחוץ במרחץ שבתחומה ואפילו במקום שהיה המרחץ טפל לע"ז הואיל ואותה ע"ז במקום הנגלה לרוחצים והם נוהגים בפניה מנהג קלון ובזוי שאין עבודתה בכך הרי זו בטלה ואע"פ שאמרו השתין בפניה או רקק לא בטלה סבה זו מפני שאקראי בעלמא הוא דרך כעס אבל כאן שהיא הנהגה תמידית ובזוי שאינו פוסק מותר והוא שאמר את שהוא נוהג בה מנהג אלוה אסור כל שהוא נגרר עמו ועל שמו ואת שאינו נוהג בו וכו' מותר ודיה באיסור גופה מצד עבודתה ואע"פ שפעור נוהגין בו בזיון בהתמדה ואעפ"כ לא הותר סיבת הדבר מפני שזהו דרך עבודה:

    זהו ביאור המשנה והלכה היא ועדין צריך בידיעתה תנאים מתבארים מסוגיית הגמרא ואלו הם:

    רחיצה זו שהוזכרה במשנה שלא בשכר היה ואין כאן הנאה לכומרים מעתה מה הוצרכנו להתר זה לסבות אלו שהזכרנו והלא אמרו בפירוש ע"ז שיש לה גנה או מרחץ נהנה ממנה שלא בטובת הכומרים ר"ל בצד שלא תגיע להם הנאה ושכר בכך ואין כאן איסור משום נהנה מע"ז שאין הקדש לע"ז איברא כך הוא אלא שרבן גמליאל מתוך חשיבותו שלא בטובה שלו חשובה עליהם כטובה של אחרים והרי אמרו אין נהנין ממנה בטובה והוצרך להיתרות אלו נמצא שכל שאינו מעלה שכר ושאינו חשוב עליהם כשכר מותר אף בלא אותן הסבות שהזכרנו ובשכר אסור אא"כ יש שם אחת מסבות אלו שהזכרנו וי"מ בענין שלא בטובה ענין אחר ומתירין כיוצא בזה בשכר מפני שאין זה כמכס שאסרוהו מפני שהוא מהנה מפני שהמכס הוא ריוח הבא להם מאליו ואין הנותן מקבל הנאה בכך אבל כאן הרי הוא נהנה על מה שהוא מהנה והוא כדרך משא ומתן ומפרשין בטובה כשצריך להחזיק להם טובה על כך הא בשכירות או שלא בידיעת הכומרים מותר ואין דבריהם נראין:

    מה שכתבנו שאין הקדש לע"ז כך פירושו שאם אמר כוס זה לע"ז גנה זו לע"ז בית זה לע"ז לא אמר כלום שאין הקדש לע"ז לאיסור הדיוט אפילו בנאו מתחלה לשם כך לא בהזמנה ולא במעשה ואין שום דבר נאסר מצד ע"ז אלא באחד משלשה דרכים או שיהיה הוא עצמו נעבד או שיהא קרב לנעבד וקרקע אין בה משום תקרובת או משמשי הנעבד וכל שאינו משלש אלה נהנין ובלבד שלא בטובת כומרי ע"ז אע"פ שנעשה לנוי ע"ז ולהמשך אחריה המון העם להתגלגל משם לעבוד ומה שאמרו למטה בבית שהעמיד לתוכו ע"ז שאם הוציאה מותר דאלמא כל שהוא בתוכו אסור זהו בבית עצמו שהע"ז לתוכו אבל גינה ומרחץ שסמוכין לה אינן בדין זה יש שואלין מאחר שכן היאך אסרו בפרק ראשון לקיחה מחנויות מעוטרות מצד הנאת הריח שבורד והדס ומ"מ אנו כבר פירשנו לשם שורד והדס זה מן הקרב לפניה הוא אלא שגדולי החכמים שבדורות שלפנינו דנין עליה והלא תקרובת ע"ז אינה נאסרת אא"כ הוא כעין פנים או כעין זביחה כמו שיתבאר ופרשוה בשלקטן על דעת כך שהוא כעין זביחה וכדאיתא ביבמות בסנדל של ע"ז:

    מקום שבני אדם עומדין ערומים בבית המרחץ אסור לומר לשם כל דבר מעניני תורה והלכה ואפילו לאמרן בלשון חול הואיל וענין משא ומתן של הוראה היא אם של איסור והתר אם של שאר דברי תורה והלכה והדומה לזה אסור ולא סוף דבר דבור אלא אף הרהור אסור הרי אמרו בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא ודברים של חול כגון משא ומתן של מקח וממכר וכיוצא בו מותר לאמרן לשם אפילו בלשון הקדש ומתוך כך שאלו בגמרא היאך השיבו במרחץ ואין משיבין במרחץ שהרי זה הוראה היא באיסור דבר הלכה בבית המרחץ ונאסר לו שם אף לאמרה בלשון חול ופירש שלאחר שיצא אמר לו כן ויש שמתמיהין והרי לפי המשנה שני מקומות היו באחד אמר לו אין משיבין וכשיצא אמר לו עיקר הטעם אפשר שכשיצא אמר הכל והוא שהתנצל על ששתק לו ושמפני שאין משיבין במרחץ הוצרך לכך ושעכשו אומר לו הטעם וי"מ ששני מקומות היו והוא ששלשה בתים יש בבית המרחץ כמו שהתבאר במסכת שבת י' א' פנימי שהכל עומדין שם ערומים ואסור בו בדברי תורה אף בהרהור ושם שאלו ושתק לו ויצא לבית אמצעי שמקצתם עומדים שם ערומים ומקצתם לבושים ומותר בו להרהר ושם השיבו שאין משיבין בבית המרחץ ואי אפשר לו להשיב ויצא לו לבית ראשון שאין שום אדם עומד שם ערום והשיבו לגמרי והודיעו עיקר הטעם וקצת רבנים למדים מכאן שכל מקום שמותר בהרהור אם נשאל שם על דבר הלכה אומר מותר או אסור שזהו כאמרו אין משיבין במרחץ כלומר אסור להשיב ומותר בכך הואיל ואינו מפרש עיקר הטעם ואין נראה לי שכשהוא אומר מותר או אסור הוראה גמורה הוא וגמר דין וגדולה מעיקר הטעם וממשא ומתן אלא שמותר לו להתנצל ולומר שאסור לו להשיב אלא שיש לי קצת סעד לדבריהם ממה שאמרו בתלמוד המערב בשלישי של שבת שואלין הלכות מרחץ בבית המרחץ הלכות בית הכסא בבית הכסא כהדא ר' שמעון בן יוחאי על מסחי עם ר' מאיר אמר ליה מהו שנדיח אמר ליה אסור מהו שנקנח אמר ליה אסור ולא כן אמר שמואל לרב מהו לענות אמן במקום המטונף ואמר ליה אסור ואסור דאמרי לך אסור אלמא שלא נאסר לומר אסור אלא בבית המרחץ ר"ל מקום שאסור להרהר וכבר ביארנו מקצת דינין אלו במסכת ברכות ובמסכת מגלה:

    Meiri on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' והיכי עביד הכי והא אמר רבה כו' ומהא מלתא גופיה דאמר ליה אין משיבין במרחץ לא בעי למפרך משום דאפשר לפרש דלאו משום איסור דברי תורה נגעו בה אלא משום דאין פנאי לאדם להשיב במרחץ וק"ל:

    תוס' בד"ה תנא כשיצא א"ל כו' וי"ס דגרסינן בברייתא וכשיצא א"ל אין משיבין כו' משמע כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דאי גרסינן כשיצא א"ל בלא וי"ו משמע דבא תנא דברייתא לפרש המתני' דהא דקתני בה א"ל אין משיבין כו' לא א"ל אלא כשיצא אבל אי גרסינן וכשיצא בוי"ו משמע דהאי תנא דברייתא מלתא דנפשיה קאמר וכיון דלא קתני בה שהשיב לו אלא אין משיבין כו' משמע דלא השיב לו יותר וקשה להר"א והר"ן מחלק בין בוי"ו ובין בלא וי"ו אוכשיצא דמתניתין ולא שייך לדברי התוס' ודו"ק:

    בד"ה תשובה גנובה כו' שאפילו לא היה כדברי ר' גמליאל לא כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    Maharam

    גמרא והיכי עביד הכי והאמר רבה בר בר חנה וכו' בכל מקום מותר להרהר וכו'. מקשין העולם מה היה לה לגמרא להביא הא דרבה בר בר חנה הא מדברי ר"ג גופיה שאמר אין משיבין במרחץ נשמע בהדיא שאסור לדבר בדברי תורה במרחץ וא"כ היאך השיב לו אין משיבין דזה גופיה הוא דברי תורה ועוד מקשין אהא דקאמר וכ"ת בלשון חול א"ל וכו' וקשה א"כ היה לו להשיב כל התשובה שהשיב לו אח"כ בלשון חול ולמה לא השיב עד לאחר שיצא ונראה דאם לא הביא הא דרבה בר בר חנה לא היה קשה מידי משום דה"א דהא דאסור בד"ת במרחץ היינו דוקא כשאומר הדין בטעמו באריכות אבל להשיב בקצרה בלי טעם דבר זה מותר או אסור מותר אף במרחץ דאינו אלא כמו הרהור בדברי תורה ולכך היה מותר לר"ג להשיב אין משיבין במרחץ ולכך פריך מרבה בר בר חנה דאמר אפילו הרהור אסור ועל זה נמשך ג"כ וכ"ת בלשון חול א"ל וכו' וה"ק וכ"ת דבלשון חול א"ל וא"כ הוי תרתי לטיבותא חדא דהוי כמו הרהור ועוד דהיה לשון חול ובלשון חול מותר להשיב בקצרה בלי טעם כיון שאינו אלא כמו הרהור והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן בלשון הקודש וכו' וא"כ ש"מ דאין נפקותא כלל בין אומר בלשון חול או קודש אלא הכל תלוי בדבר העסק אם דבר קדושה או דבר של חול וק"ל ועיין בר"ן שהוא ג"כ מדמה כשמשיב בקיצור דבר זה אסור או מותר להרהור:

    תוס' ד"ה תנא כשיצא וכו' וי"ס דגרסי בברייתא וכשיצא כו' משמע שהתוס' מחלקין בין אי גרס כשיצא ובין אי גרס וכשיצא בוי"ו דוכשיצא בוי"ו משמע דלא השיב ליה אלא דבר זה אבל אי גרס כשיצא בלא וי"ו משמע דהברייתא לא בא אלא לתרץ הא דקתני מתני' א"ל אין משיבין במרחץ שלא אמר לו זה אלא כשיצא וכפירוש הרשב"ם וק"ל:

    ד"ה תשובה גנובה וכו' כלומר עלובה ומכוסה ממנו נראה דר"ל שהיא מכוסה מאתנו שאין אנו מבינים אותה ולפי פירוש זה יתישב ג"כ לשנויא קמא ולרב שימי בר חייא וק"ל:

    ד"ה וכי נעשה מרחץ נוי לעבודת כוכבים וכו' ואינו נראה לר"י שהרי לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה מן וכו'. יש לדקדק למה לא הקשה ר"י קושיא זו אשנויא דאביי דלעיל דקאמר ואני אומר אינה גנובה שלא בטובת רבן גמליאל כבטובת אחרים דמי והלא לא היה מקשה אותו הגמון אלא מפני שהיה נהנה וכו' וי"ל דלעיל כשהוא מחזיק טובה להכומרים אם כן הוא מודה שהיה הוא נהנה מן וכו' דאם לא כן במה מחזיק להם טובה ולכך מקרי שפיר נהנה מן וכו' וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    מתני' אני לא באתי בגבולה עיין בטורי אבן חגיגה דף יג ע"ב ד"ה אין מוסרין:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 44b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 44, Amud Bet, about 365 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “מתני׳ שאל פרוקלוס בן פלוספוס את ר"ג…”

    2. Segment 227 words

      Opens “אמר לו אין משיבין במרחץ וכשיצא אמר…”

    3. Segment 344 words

      Opens “דבר אחר אם נותנים לך ממון הרבה…”

      Named: רבה.

    4. Segment 421 words

      Opens “גמ׳ והיכי עביד הכי והאמר רבה בר…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    5. Segment 522 words

      Opens “וכי תימא בלשון חול אמר ליה והאמר…”

      Named: אביי.

    6. Segment 67 words

      Opens “תנא כשיצא אמר לו אין משיבין במרחץ…”

    7. Segment 717 words

      Opens “א"ר חמא בר יוסף ברבי א"ר אושעיא…”

    8. Segment 828 words

      Opens “מה גנובתיה דקאמר לו זו עומדת על…”

      Named: רבא.

    9. Segment 911 words

      Opens “ואני אומר אינה גנובה זו עבודתה בכך…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “אמר אביי גנובתה מהכא דקאמר ליה אני…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1111 words

      Opens “ואני אומר אינה גנובה שלא בטובת רבן…”

      Named: רבן גמליאל.

    12. Segment 1236 words

      Opens “רב שימי בר חייא אמר גנובתה מהכא…”

      Named: רב שימי בר חייא.

    13. Segment 1319 words

      Opens “ואני אומר אינה גנובה התם לפי שעתא…”

    14. Segment 1444 words

      Opens “רבה בר עולא אמר גנובתה מהכא דקאמר…”

      Named: רבה, עולא.

    15. Segment 1511 words

      Opens “ואני אומר אינה גנובה נהי דאיתסורי לא…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 44b · Segment 5 — “…אמר ליה והאמר אביי דברים של חול מותר לאומרן…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 44b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026