Talmud Builders

    Avodah Zarah 68a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 68a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and any carcass that is unfit even for a ger toshav to consume, e.g., one that turned rancid and is unfit for consumption, is not called an unslaughtered carcass with regard to its prohibition.

    2And what can Rabbi Meir respond to this? He could say: That verse is written to exclude meat that was rancid at the outset, i.e., that was not fit for consumption even before the animal’s death, due to a defect in the animal. By contrast, a carcass that was fit for consumption when the animal died and was consequently rendered forbidden remains forbidden even when it becomes rancid. And Rabbi Shimon could counter that meat that was rancid at the outset does not need specific exclusion by the verse, as it is considered as mere dust and does not fall under the category of an unslaughtered animal carcass.

    3§ Ulla says: This dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon is with regard to a forbidden food that enhanced the flavor of a dish when it first fell into it and subsequently detracted from its flavor. In this case Rabbi Meir deems the dish forbidden, since the forbidden food enhanced its flavor at the outset. But in a case of forbidden food that detracted from the flavor of the dish at the outset, everyone agrees that it is permitted.

    4Rav Ḥagga raised an objection to the opinion of Ulla from a baraita : Forbidden wine that fell into lentils, or forbidden vinegar that fell into split beans, renders the food forbidden. And Rabbi Shimon deems them permitted. But here it is a case where the forbidden food detracted from the flavor of the dish at the outset, and the tanna’im disagree.

    5Ulla said: Ḥagga does not know what the Sages say, yet he raises an objection? Here we are dealing with a case where the vinegar fell into the cold split beans and one subsequently heated them, in which case it becomes like a forbidden food that enhanced the flavor of the mixture and subsequently detracted from it, as vinegar enhances the flavor of cold split beans, and it is consequently forbidden according to Rabbi Meir.

    6And Rabbi Yoḥanan says: The dispute between Rabbi Meir and Rabbi Shimon is with regard to a case where the forbidden food detracts from the flavor of the permitted food from the outset.

    7A dilemma was raised before the Sages: Does Rabbi Yoḥanan mean that the dispute is with regard to a case where the forbidden food detracts from its flavor from the outset, but if it enhanced it at first and subsequently detracted from it, everyone agrees that it is forbidden? Or, perhaps he means that the dispute is both in this case and in that case. The Gemara comments: The dilemma shall stand unresolved.

    8Rav Amram said: Is it possible that there is substance to this statement of Rabbi Yoḥanan, i.e., that there is disagreement with regard to a case where the forbidden food detracts from the flavor of the permitted food from the outset, but it is not taught in the Mishna?

    9Rav Amram went out, examined the Mishna, and discovered that this dispute is taught in a mishna ( Orla 2:8): In the case of non-sacred leaven that fell into the dough, and there is enough of it to cause the dough to become leavened, and the dough indeed became leavened, and subsequently leaven of teruma , or leaven of forbidden diverse kinds planted in a vineyard, fell into this dough, and there is enough of it to cause the dough to become leavened, the dough is forbidden, because the forbidden leaven is considered to have contributed to the process of the leavening. But Rabbi Shimon deems the dough permitted, because the additional leaven has a negative impact on the dough, which was already leavened.

    10Rav Amram comments: But here it is a case where the forbidden substance detracted from the flavor of the dough at the outset, and Rabbi Meir and Rabbi Shimon disagree, as a mishna that is not attributed explicitly to a tanna represents the opinion of Rabbi Meir.

    11Rabbi Zeira said: Dough is different, because even if the additional leaven is detrimental to its flavor, in any event the dough is enhanced, since it is suitable for leavening several other batches of dough with it. The more it is leavened, the more it is enhanced in terms of this purpose.

    12The Gemara suggests another source for the statement of Rabbi Yoḥanan: Come and hear that which is taught in a baraita : In the case of leaven of teruma and non-sacred leaven that fell into the dough, if this one was sufficient to cause the dough to become leavened and that one was sufficient to cause the dough to become leavened, and they both cause the dough to become leavened, it is forbidden. Rabbi Shimon deems it permitted. If the leaven of teruma fell in first, everyone agrees that it is forbidden. If the non-sacred leaven fell in first and subsequently the leaven of teruma or of diverse kinds that were planted in a vineyard fell in, this is also forbidden; but Rabbi Shimon deems it permitted.

    13The Gemara comments: But here it is a case where the forbidden substance detracted from the flavor of the dough from the outset, and they disagree. And if you would say: Here too,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שאינה ראויה לגרשהסריחה. אלמא מדאפגים בטל איסורה:

    סרוחה מעיקראמוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם:

    מחלוקתדר"מ ור"ש:

    בפוגם מעיקרומשעה שנפל לתוכו:

    והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגידקתני אסור לרבנן:

    ר' יוחנןאדעולא אתא לאיפלוגי:

    איתא לדר' יוחנןדמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו:

    שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצהכראוי ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור:

    ור"ש מתירשהחמיצה יותר מדאי ונפגמה:

    והא הכאדהאי שאור משעה שנפל ביה פגמה שהרי מחומצת כבר וקאסר ר"מ:

    וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות(של תרומה) הלכך חימוץ דיותר מדאי אע"פ שפגם הוא לענין אכילה שבח הוא לענין חימוע עיסות אחרות:

    שאור של תרומה ושל חולין שנפלוביחד לתוך העיסה ויש בכל אחד כדי לחמץ וחימצוה יותר מדאי לפוגמה:

    ר"ש מתירשפגמוה:

    נפל של תרומה תחלה ד"ה אסורהואיל ומשביחה בתחלה אע"פ שחזר והועיל לפוגמה כשנפל שאור של חולין אחריו ושניהם פגמוה הוי משביח ולבסוף פגם ואסור. ולקמן פריך אם כן רישא נמי ר"ש הרי השביח של תרומה עם של חולין תחלה:

    נפל של חוליןוחימצה:

    ואחרי כן נפל של תרומהדהיינו פוגם מעיקרו אסור ור"ש מתיר:

    עבודה זרה 68 עמוד א

    1שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה.

    2ור"מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא, ור"ש סרוחה מעיקרא לא צריכא מיעוטא, עפרא בעלמא הוא.

    3אמר עולא: מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם, אבל פגם מעיקרא דברי הכל מותר.

    4איתיביה רב חגא לעולא: יין שנפל לתוך עדשים, וחומץ שנפל לתוך גריסין אסור, ור"ש מתיר. והא הכא דפגם מעיקרא הוא, ופליגי!

    5אמר עולא: חגא לא מידע ידע מאי קאמרי רבנן, תיובתא קא מותיב? הכא במאי עסקינן? כגון שנפל לתוך גריסין צוננין והרתיחם, נעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם, ואסור.

    6ור' יוחנן אמר: בפוגם מעיקרא מחלוקת.

    7איבעיא להו: בפוגם מעיקרא מחלוקת, אבל השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור, או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת? תיקו.

    8אמר רב עמרם: אפשר איתא להא דר' יוחנן, ולא תניא לה במתניתין?

    9נפק דק ואשכח, דתניא: שאור של חולין שנפל לתוך העיסה, ויש בו כדי להחמיץ והחמיצה, ואח"כ נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי להחמיץ אסור, ור"ש מתיר.

    10והא הכא, דפגם מעיקרא הוא, ופליגי!

    11א"ר זירא: שאני עיסה, הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות.

    12ת"ש שאור של תרומה ושל חולין שנפלו לתוך העיסה, בזה כדי להחמיץ ובזה כדי להחמיץ וחימצו אסור, רבי שמעון מתיר. נפל של תרומה תחלה ד"ה אסור. נפל של חולין ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור, ור"ש מתיר.

    13והא הכא, דפגם מעיקרא, ופליגי! וכי תימא: ה"נ׃

    Tosafot

    אמר עולא מחלוקת בהשביח ולבסוף פגםוהשתא צ"ל לעולא דלא פליגי ר"מ ור"ש בקראי דלעיל דנבלה דא"כ לא הוי מיסתבר לחלק בין השביח ולבסוף פגם לפגם מעיקרו אלא בסברא פליגי ר"מ סבר כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עליה שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור"ש סבר כיון דהשתא פגמא הוא שרי:

    אבל השביח ולבסוף פגם ד"ה אסורוא"ת והא לעיל משמע דפליגי בהשביח ולבסוף פגם גבי נבלה דר"מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא דוקא אבל לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף אסורה ור"ש מוקי לה אפילו לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף שרי אלמא פליגי בהשביח ולבסוף פגם וי"ל דלא דמי השביח ולבסוף פגם דהכא לההיא נבלה דלעיל דהכא י"ל השביח בשעת התערובת שבשעה שנפל האיסור לתוך ההיתר היה נותן טעם לשבח ולבסוף פגם אותו טעם המעורב שם כגון נתן לתוך גריסין צוננין והרתיחן וע"ז קאמר ד"ה אסור כיון דמעיקרא היה נותן טעם לשבח וחל עליה איסור אבל ההוא דנבלה דלעיל דפליג ר"ש ושרי כשהיא סרוחה עכשיו אע"ג דמעיקרא לא היתה סרוחה מ"מ בעודה נבלה נפגם ושריא:

    או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקתוא"ת היכי מספקא ליה בהא א"כ ר' יוחנן דאמר לעיל פגם מעיקרא מותר השביח ולבסוף פגם אסור דאמר כמאן לא כר"מ ולא כר"ש דר"מ אסר כל פגם ור"ש מתיר כל פגם וי"ל דסבר לה כר"ש בחדא בפגם מעיקרו וכר"מ בחדא בהשביח ולבסוף פגם:

    תיקוואע"ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת (נדה דף כה.) גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול כו' [וע"ע תוס' לעיל (עבודה זרה נג.) סוף ד"ה או דלמא]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ר' זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמץ כמה עיסות אחרותואף על פי כן התיר ר' שמעון, דמכל מקום פוגם הוא עכשיו לגבי עסה זו, והעסה חשובה יותר מן המחמצת, ונותן טעם לפגם קרינן ביה. ואם תאמר לדברי ר"ש, אי נמי למאי דסבירא ליה לרב עמרם מעיקרא דכל מאן דסבירא ליה נותן טעם לפגם מותר אית ליה דר"ש דמתיר בזו, אם כן חומץ של גוים שנפל לתוך יין כשר אף על פי שיש בו כדי נתינת טעם יהא מותר, דהא נותן טעם לפגם הוא החומץ בתוך היין והיין חשוב מן החומץ, והוה ליה חומץ לגבי יין כשאור לגבי עיסה. יש לומר דחומץ ויין שני מינים נינהו וכל אחד ראוי בפני עצמו, ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא שצריך לו למקפא, ואיכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא, והילכך כשנותן טעם ביין לא קרינן ליה פוגם, דמה שפוגם ביין משביח בחומץ, אבל בשאור ועיסה אינו כן, דכל עצמו של שאור אינו צריך אלא לחמץ בו את העיסה והעיסה עיקר, אם כן כשמפסיד טעמא של עיסה פגם הוא ופוגם קרינן ליה, זו היתה סברת רב עמרם וזאת היא סברתו של רבי שמעון, אבל תנא קמא סבירא ליה דאפילו שאור נמי לגבי עיסה הוה ליה כחומץ לגבי יין, והואיל וראויה לחמץ בה כמה עיסות אחרות משביח לו בכך ואיכא דניחא ליה בהכי, הילכך אסור, כן נראה לי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 68a

    Avodah Zarah 68a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 215 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    שאינה ראויה לגר שהסריחה. אלמא מדאפגים בטל איסורה:

    סרוחה מעיקרא מוכת שחין מחיים דהואיל ואיפגמא מקודם שבאה לידי נבלה לא חל שם נבלה עליה אבל היכא דאיתסר מעיקרא תו לא פקע איסור משום פגם:

    מחלוקת דר"מ ור"ש:

    בפוגם מעיקרו משעה שנפל לתוכו:

    והא הכא דפוגם מעיקרא הוא ופליגי דקתני אסור לרבנן:

    ר' יוחנן אדעולא אתא לאיפלוגי:

    איתא לדר' יוחנן דמוקי פלוגתייהו בפוגם מעיקרו:

    שאור של חולין שנפל לתוך העיסה וחימצה כראוי ואח"כ נפל של תרומה או של כלאי הכרם אסור:

    8 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 68a · Sefaria

    Tosafot

    אמר עולא מחלוקת בהשביח ולבסוף פגם והשתא צ"ל לעולא דלא פליגי ר"מ ור"ש בקראי דלעיל דנבלה דא"כ לא הוי מיסתבר לחלק בין השביח ולבסוף פגם לפגם מעיקרו אלא בסברא פליגי ר"מ סבר כיון שהשביח מעיקרא בשעת נפילה וחל איסור עליה שוב אין לו היתר גם כי פגם אחרי כן ור"ש סבר כיון דהשתא פגמא הוא שרי:

    אבל השביח ולבסוף פגם ד"ה אסור וא"ת והא לעיל משמע דפליגי בהשביח ולבסוף פגם גבי נבלה דר"מ מוקי לה בסרוחה מעיקרא דוקא אבל לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף אסורה ור"ש מוקי לה אפילו לא הסריחה מעיקרא והסריחה לבסוף שרי אלמא פליגי בהשביח ולבסוף פגם וי"ל דלא דמי השביח ולבסוף פגם דהכא לההיא נבלה דלעיל דהכא י"ל השביח בשעת התערובת שבשעה שנפל האיסור לתוך ההיתר היה נותן טעם לשבח ולבסוף פגם אותו טעם המעורב שם כגון נתן לתוך גריסין צוננין והרתיחן וע"ז קאמר ד"ה אסור כיון דמעיקרא היה נותן טעם לשבח וחל עליה איסור אבל ההוא דנבלה דלעיל דפליג ר"ש ושרי כשהיא סרוחה עכשיו אע"ג דמעיקרא לא היתה סרוחה מ"מ בעודה נבלה נפגם ושריא:

    או דלמא בין בזו ובין בזו מחלוקת וא"ת היכי מספקא ליה בהא א"כ ר' יוחנן דאמר לעיל פגם מעיקרא מותר השביח ולבסוף פגם אסור דאמר כמאן לא כר"מ ולא כר"ש דר"מ אסר כל פגם ור"ש מתיר כל פגם וי"ל דסבר לה כר"ש בחדא בפגם מעיקרו וכר"מ בחדא בהשביח ולבסוף פגם:

    תיקו ואע"ג דלקמן פשטינן לה מברייתא דבפגם מעיקרא פליגי השביח ולבסוף פגם דברי הכל אסור מ"מ עלתה להם בבית המדרש בתיקו ושוב פשטוה וכי האי גוונא אשכחנא בנדה בפרק המפלת (נדה דף כה.) גבי מחלוקת בעכור אבל בצלול כו' [וע"ע תוס' לעיל (עבודה זרה נג.) סוף ד"ה או דלמא]:

    Tosafot on Avodah Zarah 68a · Sefaria

    Rashba

    אמר ר' זירא שאני עיסה הואיל וראויה לחמץ כמה עיסות אחרות ואף על פי כן התיר ר' שמעון, דמכל מקום פוגם הוא עכשיו לגבי עסה זו, והעסה חשובה יותר מן המחמצת, ונותן טעם לפגם קרינן ביה. ואם תאמר לדברי ר"ש, אי נמי למאי דסבירא ליה לרב עמרם מעיקרא דכל מאן דסבירא ליה נותן טעם לפגם מותר אית ליה דר"ש דמתיר בזו, אם כן חומץ של גוים שנפל לתוך יין כשר אף על פי שיש בו כדי נתינת טעם יהא מותר, דהא נותן טעם לפגם הוא החומץ בתוך היין והיין חשוב מן החומץ, והוה ליה חומץ לגבי יין כשאור לגבי עיסה. יש לומר דחומץ ויין שני מינים נינהו וכל אחד ראוי בפני עצמו, ואיכא דניחא ליה בחלא ולא ניחא ליה בחמרא שצריך לו למקפא, ואיכא דניחא ליה בחמרא ולא ניחא ליה בחלא, והילכך כשנותן טעם ביין לא קרינן ליה פוגם, דמה שפוגם ביין משביח בחומץ, אבל בשאור ועיסה אינו כן, דכל עצמו של שאור אינו צריך אלא לחמץ בו את העיסה והעיסה עיקר, אם כן כשמפסיד טעמא של עיסה פגם הוא ופוגם קרינן ליה, זו היתה סברת רב עמרם וזאת היא סברתו של רבי שמעון, אבל תנא קמא סבירא ליה דאפילו שאור נמי לגבי עיסה הוה ליה כחומץ לגבי יין, והואיל וראויה לחמץ בה כמה עיסות אחרות משביח לו בכך ואיכא דניחא ליה בהכי, הילכך אסור, כן נראה לי.

    Rashba on Avodah Zarah 68a · Sefaria

    Ritva

    סרוחה מעיקרא לא בעיא קרא פירוש סרוחה מעיקרא שהיתה מוכת שחין מחיים קודם שבאה לכלל נבלה ולאיסורא הוא דאמרינן דלא בעיא קרא דהא מאיסה טובא וטעמו פוגם מעיקרא אבל לטומא׳ בעיא קרא כדאמר רבי יוחנן במסכת כריתות ובמסכת חולין כתבתיה בפרק המקשה בסיעתא דשמיא והלכתא דלא אסרה תורה אלא קדרה בת יומא אבל קדרה דלאו בת יומא שריא מדאורייתא ואפילו לכתחיל׳ וחכמים אסרוה לכתחילה אבל בדיעבד מותרת ואם בשל בה במוי׳ קנסינן ליה ואסרינן לה עליה וקדרה בת יומא דאסירא מדאורייתא ואפילו בדיעבד דוקא דידעינן בה דהות בת יומא אבל ספקא מותר בדיעבד דסתם כליהם של גוים אינם בני יומן כדאיתא בסוף מכילתין.

    איבעיא להו בפוגם מתחלתו מחלוקת כו׳ ואם תאמר ותפשוט לן מדרבי יוחנן גופיה דאמר לעיל לא שנו אלא שנפל לתוך גריסין רותחין כו׳ דאלמא השביח ולבסוף פגם אסור לדברי הכל ולא התירו במשנתינו דאתיא כרבי שמעון אלא בפוגם מעיקרו.

    ויש לומר דההיא לאו הכרחא היא דדילמא רבי מאיר ורבי שמעון בתרויהו פליגי ורבי יוחנן למיפסק הלכה אתא ולומר שלא סתם לנו התנא כרבי שמעון אלא בפוגם מעיקרו אבל בשהשביח ולבסוף פגם הלכה כרבי מאיר.

    שאני עיסה הואיל וראויה לחמע בה כמה עיסות אחרות פירוש ומשום הכי לא חשיב רבי מאיר פגם. ואף על גב דאמרינן לעיל השתא מיהא הא פגמה דילמא ההיא לרבי שמעון אמרינן לה אי נמי דשאני התם דלא חזיא למידי אבל הכא דחזיא לחמע בה לא חשיב לה רבי שמעון פגם אבל רבי שמעון מתיר דסוף סוף לגבי עיסה זו פגם הוא כשנתחמצה יותר מדאי ולא חזיא למלת׳ דאינה ראויה לאכילה.

    ואיכא למידק ומאי שנא מחומץ שנפל לתוך היין ונותן בו טעם שהוא אוסרו לדברי הכל משום דחזי למילתא אחריתי כלומר לצרכי חומץ ויש לומר דשאני התם דחומץ גמור חזי למילתיה ומין בפני עצמו הוא ואיכא דניחא ליה בחלה טפי מחמרא וחומץ לא חשיב דבר פגום כלל מה שאין כן בעיסה זו דלכולי עלמא פגו׳ היא בעצמה ואינה מין בפני עצמו ועיסה מחומצת קרו לה ומיהו רבי מאיר מדמי לה בדינא לההיא דחומץ כיון דחזיא למילתא אחריתי כך תירץ מורי הר״שבא נ״ר ויפה כיון.

    Ritva on Avodah Zarah 68a · Sefaria

    Meiri

    שאור של חולין שנפל לתוך עיסה של חולין וחמצה כל צרכה ואח"כ נפל שם שאור של תרומה או של כלאי הכרם אם יש שם בכדי לחמץ שעור עיסה כזו הכל אסור ואע"פ שפגמו שבח הוא לה לחמץ עיסות אחרות ואיכא דניחא ליה בהכי והוה ליה כחומץ שנפל לתוך היין שבנותן טעם אסור אע"פ שהחומץ פוגם את היין הואיל ואיכא דניחא ליה בחמרא ואיכא דניחא ליה בחלא וזהו טעמו של אוסר ומ"מ דעת המתיר בזו של שאור נראה הטעם שהחומץ והיין הרי החומץ איכא דניחא ליה ביה לענין אכילה כגון למקפה אבל שאור אינו ראוי לאכילה כלל אלא לחמץ ומותר לדעתו וכן פסקו רבים אלא שרוב פוסקים נוטים בה לאיסור ומעתה נפל של תרומה או של כלאי הכרם תחלה אין צריך לומר שהוא אסור נפלו שניהם כאחד ולא בזה כדי לחמץ כבר התבאר בפרק שני שמותר מדין זה וזה גורם היה בכל אחד מהם כדי לחמץ אסור שהרי אין האיסור צריך לשל התר וכן שהרי מ"מ מיהר זה את חמוצו:

    Meiri on Avodah Zarah 68a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בא"ד ולעולם כעיקר כו' היינו כשאוכל כזית מטעם איסור הנבלע בהיתר אבל חצי זית דאיסור עם חצי זית דהיתר לא מצטרפו ומש"ה שפיר איצטריך להיתר מצטרף לאיסור דהא שמעינן כו' לר"ש וכל שהוא פר"ת כו' לא תמצא איסור כלל בטל לר"ש לא ברוב כו' משרת והיתר מצטרף לאיסור כו' כדקאמר התם נזיר ששרה פתו כו' דלהיתר מצטרף לאיסור כלל לא כו' ואם כן תקשה לו משרת כו' כצ"ל:

    בד"ה אמר עולא כו' דלא פליגי ר"מ ור"ש בקראי כו' דא"כ לא הוה מסתבר לחלק כו' עכ"ל פירוש לדבריהם דלפום מאי דפליגי בקראי ודאי משמע דר"מ אוסר אפילו בפגם מעיקרו דלא אימעיט ליה אלא סרוח מעיקרא דלא חל עליה שם איסור מעולם אבל היכא דחל איסור מעולם תו לא פקע איסורא ע"י פגם אפילו בפגם מעיקרו כשנפל לתוך היתר ומיהו ודאי דמשמע להו דפליגי נמי בהשביח ולבסוף פגם ור"ש שרי נמי ביה כמו שהקשו בדיבור שאחר זה מדמוקי ליה ר"ש אפילו לא הסריחה מעיקרא כו' אלמא פליגי בהשביח ולבסוף פגם ודו"ק:

    בד"ה אבל השביח כו' מוקי לה אפילו לא הסריחה כו' מכל מקום בעודה נבילה נפגמת ושריא עכ"ל כצ"ל ור"ל דהכא לא היה מעולם הפגם כשהיה איסורו בעין מה שאין כן בנבילה שנפגם האיסור כשהיה עדיין בעין ולכך שרי טפי ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 68a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא ור"ש סרוחה מעיקרא עיין בכורות דף כג ע"ב תוספות ד"ה ואידך:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 68a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 68, Amud Aleph, about 215 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “שאין ראויה לגר אינה קרויה נבלה.…”

    2. Segment 214 words

      Opens “ור"מ ההוא למעוטי סרוחה מעיקרא, ור"ש סרוחה…”

    3. Segment 312 words

      Opens “אמר עולא: מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם, אבל…”

      Named: עולא.

    4. Segment 421 words

      Opens “איתיביה רב חגא לעולא: יין שנפל לתוך…”

      Named: רב חגא, עולא.

    5. Segment 527 words

      Opens “אמר עולא: חגא לא מידע ידע מאי…”

      Named: עולא.

    6. Segment 66 words

      Opens “ור' יוחנן אמר: בפוגם מעיקרא מחלוקת.…”

    7. Segment 720 words

      Opens “איבעיא להו: בפוגם מעיקרא מחלוקת, אבל השביח…”

    8. Segment 812 words

      Opens “אמר רב עמרם: אפשר איתא להא דר'…”

      Named: רב עמרם.

    9. Segment 932 words

      Opens “נפק דק ואשכח, דתניא: שאור של חולין…”

    10. Segment 106 words

      Opens “והא הכא, דפגם מעיקרא הוא, ופליגי!…”

    11. Segment 1111 words

      Opens “א"ר זירא: שאני עיסה, הואיל וראויה לחמע…”

    12. Segment 1240 words

      Opens “ת"ש שאור של תרומה ושל חולין שנפלו…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 138 words

      Opens “והא הכא, דפגם מעיקרא, ופליגי! וכי תימא:…”

    Sages named on this page

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Avodah Zarah 68a · Segment 3 — “אמר עולא: מחלוקת שהשביח ולבסוף פגם, אבל פגם מעיקרא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 68a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026