Talmud Builders

    Avodah Zarah 69a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 69a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If a mouse fell into vinegar, what is the halakha ? Does it enhance its flavor? Rav Hillel said to Rav Ashi: There was such an incident in the study hall of Rav Kahana, and Rav Kahana deemed the vinegar forbidden. This indicates that it enhances the flavor. Rav Ashi said to him: This is not a proof. That mouse was dismembered, and Rav Kahana deemed the vinegar forbidden due to concern that one might consume a substantive piece of the mouse in the vinegar, which is prohibited regardless of the taste.

    2The Gemara relates: Ravina thought that the quantity of vinegar necessary for nullifying the flavor of the mouse should be calculated at 101 times the volume of the mouse. He said: It should not be rendered worse, i.e., more stringent, than teruma , which is nullified by 101 times its volume in a mixture. This is as we learned in a mishna ( Terumot 4:7): Teruma is nullified in a mixture by 101 times its volume of permitted food. Rav Taḥlifa bar Giza said to Ravina: Perhaps this case is similar to spice of teruma in a pot, whose flavor is not nullified even by 101 times its volume of permitted food, as the flavor imparted by spice is exceptionally strong.

    3Rav Aḥai calculated the amount of vinegar necessary to nullify the flavor of the mouse at fifty times its volume. Although forbidden food in a mixture usually requires the presence of sixty times its volume of permitted food to be nullified, vinegar has a sharp enough flavor that it nullifies the mouse with less. Rav Shmuel, son of Rav Ika, calculated the amount of beer necessary for nullifying the mouse at sixty times the volume of the mouse.

    4The Gemara concludes: And the halakha is that this and that, both vinegar and beer, nullify the mouse with sixty times its volume, and so is the ruling for all prohibitions in the Torah.

    5MISHNA: With regard to a gentile who was transporting barrels of wine from one place to another place together with a Jew, if the wine was under the presumption of being supervised, it is permitted. But if the Jew notified him that he was going far away, the wine is forbidden if the Jew left for a sufficient amount of time for the gentile to bore a hole [ sheyishtom ] in the barrel, seal it again with plaster, and for the plaster to dry. Rabban Shimon ben Gamliel says: The wine is forbidden only if it was sufficient time for the gentile to open the barrel by removing the stopper altogether, stop it again by making a new stopper, and for the new stopper to dry.

    6With regard to one who placed his wine in a wagon or on a ship with a gentile, and went on his way by a shortcut [ bekappendarya ], such that the gentile does not know when the Jew will encounter him, even if the Jew entered the city and bathed, the wine is permitted, because the gentile would not use the wine for a libation, for fear the owner might catch him at it.

    7If the Jew informed the gentile that he was going away for a long period of time, the wine is forbidden if it was sufficient time for the gentile to bore a hole in the barrel, seal it again with plaster, and for the plaster to dry. Rabban Shimon ben Gamliel says: It is forbidden only if it was sufficient time for him to open the barrel by removing the stopper altogether, stop it again, and for the new stopper to dry.

    8With regard to one who left a gentile in his shop, even if the Jew went out and came in and was not there all the time, the wine is permitted. But if the Jew informed the gentile that he was going away for a long period of time, the wine is forbidden if it was sufficient time for the gentile to bore a hole in the barrel, seal it again with plaster, and for the plaster to dry. Rabban Shimon ben Gamliel says: The wine is forbidden only if it was sufficient time for him to open the barrel, stop it again, and for the new stopper to dry.

    9If a Jew was eating with a gentile at the table, and left jugs [ laginin ] of wine on the table and a jug on the side table [ hadulebaki ], and he left it and went out, what is on the table is forbidden, as it is likely that the gentile handled it, whereas what is on the side table is permitted. But if the Jew said to the gentile: Mix water with the wine and drink, even the jug that is on the side table is forbidden. Similarly, open barrels are forbidden, but sealed barrels are permitted unless the Jew was out of the room for sufficient time for the gentile to open the barrel by removing the stopper, and stop it again by making a new stopper, and for the new stopper to dry.

    10GEMARA: What are the circumstances described by the phrase: Under the presumption of being supervised? The Gemara explains: It is as it is taught in a baraita : If one’s donkey drivers and laborers were unreliable with regard to ritual impurity [ amei ha’aretz ], and they were laden with wine or produce that was ritually pure, and he had instructed them not to tamper with it but he does not know whether or not they heeded him, even if he went away from them to a distance of more than a mil , his pure items are still pure, as it may be presumed that they heeded his instructions. But if he said to them: Go and I will come after you, so that they knew he would not be going with them, then once they are out of his sight his pure items are impure.

    11The Gemara asks: What is different in the first clause, where the produce is pure, and what is different in the latter clause, where it is impure? Rav Yitzḥak said: The ruling of the first clause is stated with regard to a case where he purified his donkey drivers and laborers for this assignment by having them immerse so they would not transfer impurity to the produce.

    12The Gemara raises a difficulty: If that is so, in the latter clause this would also apply. The Gemara answers: An am ha’aretz is not punctilious about contact with another person. Although they themselves were purified, they may have met another am ha’aretz on the way, and the produce would be rendered impure by him. The Gemara further objects: If so, then let us say so even in the first clause; the produce should be impure in that case as well.

    13Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    MishneIf it was in a status of being supervised - In the Gemoroh it explains that even though the Jew had distanced himself from the gentile a mil(e) if he did not inform him he was separating the (wine) is permitted for the gentile is constantly afraid all the time now [at any moment] he is coming [back].

    If he let him know that he is separatingThat he is distancing himself and the barrels were sealed.

    The amount [of time allowed] that it would take the gentile to pierce and reseal, and for the seal to dry out - If he tarried the amount of time that the gentile could pierce a hole in the seal of the barrel, and subsequently reseal the hole, so that the seal would be dry [the wine] is forbidden.

    RSB'G statesIt is not forbidden until the delay is as long as it would take him to open the complete seal of the barrel [i.e. remove the lid], and it would be impossible to remove it without breaking it completely.

    And sealAnd make another new seal/lid.

    And dryAnd it would dry, but as for piercing a hole they are not concerned as it would be noticeable. The word Shesum is defined (in the expression) Shesum Ho-ayin (Numbers 34:3 describing Billam) an open eye that has good vision.

    One who places his wine in a wagon or boatTogether with a gentile.

    And wentThe Jew via a shortcut, a shorter route.

    And entered the district and bathedIn a bathhouse, it [the wine] is permitted, since the gentile did not know of the delay, he is afraid and will not touch it.

    Side tableThe old French word (as translated by Kugovitzki in Sefer Tirgemi Laaz is) cupboard. [This side table or cupboard was using for preparing and storing food prior to bringing to the table]

    What is on the table is forbiddenThis gentile will tell himself that this Jew invited me to eat and drink and [will therefore] touch [the wine].

    On the side table [the wine] is permittedFor it has not been prepared for this meal.

    If [the Jew] told him dilute [the wine] and drinkSince he has reinforced his hand by giving [albeit] some minimal permission, [the gentile] will feel confident and touch everything [including the side table].

    Open barrelsThat are in the house are forbidden.

    Sealed [barrels] are permittedUntil he delays [the amount of time] that it would take to [break] open [the lid], reseal and for the seal to dry and this defaults to the opinion of R. Shimon, as it does not teach [just] piercing [the seal of the barrel].

    What is different regarding the first clause and what is different with the latter clause - He [the owner] sees that they are [directly] touching [the pure produce] as it teaches they [the ignorant workers] were loading the pure produce and this case is not discussing barrels that would have been sealed.

    Where he purified is donkey driversHe made them [have a ritual] dip, and therefore their touching [pure items] leaves them pure.

    On the touching by his acquaintanceThe one he bumps into on the route, and [this acquaintance] has not been purified for this [purpose of touching pure items].

    In the first case alsosince he has distanced himself, one should [also] be concerned for this [same possibility of meeting an impure acquaintance].

    License: CC0

    עבודה זרה 69 עמוד א

    1נפל לגו חלא, מאי? א"ל רב הילל לרב אשי: הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא. א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט.

    2רבינא סבר לשעורי במאה וחד, אמר: לא גרע מתרומה, דתנן: תרומה עולה באחד ומאה. א"ל רב תחליפא בר גיזא לרבינא: דלמא כתבלין של תרומה בקדירה דמי, דלא בטיל טעמייהו!

    3רב אחאי שיער בחלא בחמשין, רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין.

    4והלכתא: אידי ואידי בשיתין, וכן כל איסורין שבתורה.

    Mishna

    5עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אם היה בחזקת המשתמר מותר. אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב. רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב.

    6המניח יינו בקרון או בספינה, והלך לו בקפנדריא, נכנס למדינה ורחץ מותר.

    7אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום, ויסתום, ויגוב. רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית, ויגוף, ותיגוב.

    8המניח עובד כוכבים בחנות, אע"פ שיצא ונכנס מותר, ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב. רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב.

    9היה אוכל עמו על השולחן, והניח לגינין על השולחן ולגין על הדולבקי, והניחו ויצא מה שעל השולחן אסור, שעל הדולבקי מותר. ואם אמר לו: הוי מוזג ושותה אף שעל הדולבקי אסור. חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות, כדי שיפתח ויגוף ותיגוב.

    Gemara

    10היכי דמי ״בחזקת המשתמר״? כדתניא: הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות, אפילו הפליג מהן יותר ממיל טהרותיו טהורות, ואם אמר להן: ״לכו ואני בא אחריכם״, כיון שנתעלמה עינו מהם טהרותיו טמאות.

    11מאי שנא רישא, ומאי שנא סיפא? אמר רב יצחק: רישא במטהר חמריו ופועליו לכך.

    12אי הכי, סיפא נמי? אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו. אי הכי, אפילו רישא נמי נימא הכי!

    13אמר רבא:

    Tosafot

    איבעיא להו נפל לגו חלא כו'וא"ת מ"ש משאר איסורין כמו בשיכרא וי"ל משום דחלא חזק מאד ואגב חורפיה נותן טעם לשבח כמו גבי חילתית או דלמא מעט השרץ נגד המשקה וא"כ אין לנו לאסור כל כך ולכך היה שואל מה יהיה ממנו:

    ההוא אימרטוטי אימרטטיש לתמוה עכשיו היאך אנו אוכלים דבש דבורים והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש ואף על גב דהוי פגם מ"מ השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכ"ע לכ"נ לר"ת דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא העצמות טהורים דתנן במס' (טהרות פ"א) עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור והא דאמרי' אברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכעדשה מן השרץ היינו לענין טומאה וכגון דאיכא בשר עלויה הא לאו הכי טהורין ולענין אכילה שפיר דמי:

    סבר לשעורי בק"א אמר לא גרע מתרומה כו'תימה נהי דתרומה נינהו כשהוא בקדרה בדבר לח בטלה בס' כדאמר פרק גיד הנשה (חולין דף צז.) קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט וי"ל דס"ל כיון שטעמו חזק בשכר יש לדמותו לתרומה לדבר יבש וא"ת אמאי לא בטיל באחד ומאתים כמו ערלה וכלאי הכרם וי"ל דשאני התם משום דהוו איסור הנאה לכך לא ילפינן מיניה שרצים דשרו בהנאה אבל תרומה שרי בהנאה:

    כתבלין ופלפלין דלא בטיל טעמייהולא בס' ולא בק' שהרי מעט תבלין נותן טעם בקדרה גדולה אבל אין לומר דלא בטיל כלל דהא בהדי נותן טעם חשבינן ליה ולא בהדי אוסרין במשהו כדקאמר לעיל (עבודה זרה דף סו.) תבלין של שלשה שמות אסור ומצטרף כו':

    שיער בחלא בחמשיןתימה מ"ש דלעיל רוצה להחמיר בו אפילו יותר מס' וק' וכאן מיקל בו וי"ל משום דקסבר דבחלא לא אשבח כ"כ כמו בשיכרא:

    אידי ואידיפי' בשיכרא וחלא בשיתין בה"ג ובירושלמי קאמר דשרץ לא בטיל כי אם באלף ותלמודינו עיקר דבטל בששים כשאר איסורים:

    היה אוכל עמו על השולחן כו'תימה דע"כ מיירי בלא הודיעו שמפליג מדשרי על הדולבקי וא"כ כי א"ל נמי הוי מזוג ושותה אמאי אסור וי"ל דמ"מ כיון שהחזיק ידו למזוג ולשתות לא מירתת כלל וכן על השולחן מהאי טעמא אסור וכן בסיפא דקתני חביות סתומות כדי שיפתח וישתום ויסתום ויגוב אסורות ואע"ג דנתפס עליו כגנב על הזיוף ואמר לקמן (עבודה זרה דף ע.) דנתפס עליו כגנב מותר מ"מ הכא שאני שא"ל הוי מזוג ושותה ולכך לא מירתת כל כך כיון שהחזיק ידיו למזוג ולשתות:

    היכי דמי בחזקת המשתמר כדתני' הרי שהיו חמריו כו'דמתוקמא בבא להם דרך עקלתון וה"נ הכא כגון שיבא לו דרך עקלתון ותימה מאי בעי היכי דמי והא מדקתני סיפא ואם הודיעו שהוא מפליג מכלל דרישא בלא הודיעו שמפליג והיינו חזקת המשתמר דידיה וי"ל דאדרבה מדקתני סיפא ואם הודיעו אסור משמע ליה דא"כ רישא דתני בחזקת המשתמר היינו שימור חשיב טפי מלא הודיעו שמפליג מדתני בחזקת המשתמר ואי ר"ל כגון [שלא] שהודיעו שמפליג לישתוק מלישנא דבחזקת המשתמר ומכללא דסיפא שמעינן ליה אלא ודאי בא לומר שאף לא הודיעו שמפליג יש לחוש בדבר כיון שרואהו העובד כוכבים שמתרחק ותדע דצריך שם חזקת שימור אחר וקבעי מאי הוי ומשני כדתניא כו' כגון שיוכל לבא עליו דרך עקלתון:

    מאי שנא רישא ומאי שנא סיפאפי' דרישא אמאי לא הוי טהרותיו טמאים כמו בסיפא וא"ת לישני ליה דרישא מיירי בלא הודיעו שהפליג ולכך שרי כדתניא אם הניחו בחזקת המשתמר מותר והיינו כשלא הודיעו שהפליג ותירץ רש"י דלא דמי למתני' דהא מיירי בטהרות כגון פירות שהוא מחזיק בידיו ונוגע בהם בכל שעה ולכך פריך דאין לחלק ומ"מ קשה דלוקמא בחביות ולא תקשי מידי דהא טהרות משמע נמי בחביות ועוד קשה דאי מיירי כמו שפירש הקונטרס א"כ לא הוה ליה למיפרך מרישא לסיפא אלא הוה ליה למיפרך מרישא מיניה וביה בהדיא מ"ט דרישא טהרותיו טהורות כיון שהוא מחזיק בו ונוגע בהם כדפ"ה לכ"נ לר"י דלעולם מיירי בחביות מיהו בפתוחות שקל ליגע בהן לכך לא מצי לשנויי בלא הודיעו שהפליג מ"מ ליתסר ולא דמי למתני' דשרי גבי יין בלא הודיעו שהפליג דמתני' מיירי בחביות סתומות וא"ת אכתי לוקמא בסתומות כמו מתני' ולא תקשה רישא לסיפא וי"ל דעל כרחך לא מיתוקמא ברייתא בסתומות מדקתני כיון שנתעלמו ממנו טהרותיו טמאות ואי בסתומות הא בעינן כדי שישתום ויסתום ויגוב אף בהודעה שהפליג כדקתני במתניתין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והלכתא אידי ואידי בשתיןפירוש: בין בשכרא בין בחלא, דקסבר נותן טעם לשבח הוא, והורו רבותינו הצרפתים ז"ל הלכה למעשה דדוקא בחלא ושכרא אזלינן ביה בששים דמשביח הוא בהכי, אבל בשמן ויין ושאר משקין פוגם הוא ומותר. וכן כתב בהלכות הרי"ף ז"ל: והלכתא אידי ואידי בשתין, דחיישינן דילמא אשבוחי משבח בחלא ושכרא. הא דאמרינן הכא וכן לכל איסורין שבתורה, לאו למימרא שהולכין בכל איסורין בתר נתינת טעם, שהרי יש אוסרים במה שהן, אלא הכי קאמר, וכן לכל איסורין שהולכין בהם בנתינת טעם משערין בהן בששים, ולא בחמשים ולא כתבלין בקדרה, וכן עיקר.

    מתני'נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר. פירוש: שלא הודיעו שהוא מפליג, אף על פי שנתרחק ממנו הרבה ונתעלמו עיניו מהן מותר, דכיון שלא הודיעו שהוא מפליג מרתת ואמר השתא אתי ליה. וכי קתני מותר אפילו בחביות פתוחות, דומיא שהיה אוכל עמו על השולחן והניח לגין על הדולבקי דקתני שהוא מותר, ולגין שעל הדולבקי אינו סתום אלא פתוח כלגין שעל השולחן. וקתני נמי אם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדולבקי אסור, חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות, אלמא רישא אפילו בפתוחות קאמר שהוא מותר. ועוד דקתני בתוספתא (פ"ח ה"ב), פרואר שישראל וגוי כונסין לתוכו יין, אף על פי שחביות פתוחות והגוי יושב [ומשמרן] מותר, מפני שחזקת המשתמר. והא דקתני סיפא דמתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום דמשמע דבסתומות מיירי, לאו למימרא דכולה מתניתין מיירי בסתומות, אלא הכי קאמר, ואם הודיעו שהוא מפליג אף על גב דחביות סתומות אסורות, אם יש שיעור בהפלגתו כדי שישתום ויסתום ותגוב. ועוד דכל הני עובדי דשרינן בשמעתין משום חזקת משתמר בפתוחות ודאי מיירי, דאי בסתומות אפילו בחזקת שאינו משתמר היה מותר, כיון דקיימא לן (בע"ב) כר' אליעזר דלא חייש לזיופא וכרבן שמעון בן גמליאל דלא חייש לשתומא. וכתב הרמב"ן נ"ר דמיהו משמע שיש בהן פקק של עץ, אבל בפתוחות לגמרי לא, דכיון שהן על כתפו והוא יכול ליגע בהן להדיא חיישינן דילמא נגע, ואף על גב דמתניתין סתמא קתני, משום דלאו ארח ארעא להעביר חביות ממקום למקום פתוחות לגמרי בלא פקק. והראב"ד ז"ל (ע"ב ד"ה והא) כתב דחביות פתוחות דשרינן בזמן שהם בחזקת משתמר דוקא בספינה וחנות שאין לו רשות ליגע בחביות עצמן, אבל במעביר חביות, סתומות דוקא אבל פתוחות אסורות, שהרי אפשר לפשוט ידיו לתוכה וליגע אם היא מלאה, והיינו דגרסינן בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה ס, א) גוי דרי כובא וישראל אזיל בהדיה, מליא אסור משום דילמא נגע, ואם חסרה היא כיון שנתעלמו עיניו ממנו אסור, משום שמא הורידה מכתפו ונגע בו ואומר לנוח מעט הוצרכתי. ותפס עליו הרמב"ן נ"ר ואמר דודאי נראין דברי הראב"ד ז"ל בטעם, אבל משמע לכאורה דכולה מתניתין בחדא גוונא מיתנייא, ורישא דנכרי שהיה מעביר, כסיפא דקתני שעל הדולבקי מותר. ועוד דגרסינן בירושלמי (ה"ד) אמר ר' שמואל מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אתא עובדא קומי ר' אבהו ואסר, אמרי בפתוחות הוה עובדא, ואמר ר' זריקא לא סוף דבר מלאות אלא אפילו חסרות דטרף ונגע בידיה וחזר, פירוש טרף ביין בכתפו עד שהרכין החבית ונגע ביין בידו, נראה מכאן דכל היכא דיכול ליגע ביין כשהוא על כתפו כיון שנתעלם מעיניו אסור, אבל להורידה מכתפו מרתת. ואם תאמר ולהדין פירושא דמפרש דאפילו בפתוחות איירי מתניתין, כי לא הודיעו שהוא מפליג מאי הוי, והלא הגוי רואה דרך לפניו ואין שם אדם ולמה ימנע מליגע. הא מסקינן בגמרא שלא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם ויש שם דרך אחרת שיכול לבוא עליהם דרך עקלתון, והילכך מתיירא שמא בעוד שיסלק הפקק ונגע בו יבא עליו בעליו דרך עקלתון. ולפי הענין הזה נראה שאם היו שנים או שלשה פועלים שיוכל כל אחד מהם להסתכל בדרך אשר בו יכול לבוא אסור, שהרי חזרו כל הדרכים בדרך אחד ואין יכול לבוא עליהם עוד בדרך עקלתון שלא יראו אותו בבואו.

    ואם הודיעו שהוא מפליג אסורפירש הראב"ד ז"ל ודוקא שהודיעו מקום הפלגתו, אבל אם לא הודיעו אף על פי שאמר לו לך ואני אבוא אחריך ונתעלמו עיניו ממנו מותר, משום דמרתת ואמר שמא לא ירחיק כדי שאוכל לשתום ולסתום ולנגוב, ואף על פי שלענין טהרות אמרינן שאם אמר להם לכו ואני אבוא וכו' כיון שנתעלמו עיניו טמאות, התם בחביות פתוחות או אוכלין מגולין דבהרף עין יכול ליגע בהן ואינו ניכר במגעו, אבל כאן דחביות סתומות [אינן] אסורות עד שיודיענו מקום הפלגתו. ודוקא נמי בשאמר להם אני אבוא אחריכם דסמכא דעתיה, אבל אם לא אמר להם כך, אם יש שם דרך אחרת קרובה יותר שיוכל לבוא בה קודם משיעור שתימה וסתימה ונגוב מותר, דמרתת דשמא יבוא עליהם דרך עקלתון, ואף על פי ששהה הרבה מותר, דמכל מקום מרתתי אינהו השתא אתי השתא אתי, ומימנעי ולא נגעי.

    המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בפקונדריכלומר שלא ידעו באי זו דרך הלך, ופירש הראב"ד ז"ל: דנראה דמשום הכי נקט הכא והלך בפקונדרייא, לומר שלא הודיעו שהוא נכנס למדינה למרחץ, שאם הודיעו כן אף על פי שלא הודיעו באי זו דרך יבא אסור, כיון שיש שיעור בכניסת העיר ורחיצת המרחץ כדי שישתום ויסתום ותגוב. אבל כשהלך בפקונדרייא שלא ידעו הם שהלך לרחוץ, אף על פי ששהה הרבה מותר, דמרתתי השתא אתי. והא דקתני נמי בחנות יוצא ונכנס, לאו למימרא שאם שהה כדי שתימה אסור ואף על פי שלא הודיעו הפלגתו, אלא אורחא דמילתא נקט שאין דרך בעל הבית להניח חנותו לגוי ולהפליג, ויוצא ונכנס נמי דקתני, לאו למימרא שיצא ונכנס בתחלה ואחר כך יצא והפליג, אלא אפילו יצא והפליג פעם ראשונה מותר, כיון שדעת הגוי שהוא יוצא ונכנס, כלומר שלא הודיע שהוא מפליג.

    גמראהיכי דמי בחזקת משתמר וכו'. תימא מאי קא מיבעיא ליה, דהא מדקתני במתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג אסור, אלמא משמע דחזקת משתמר הוי כשלא הודיעו שהוא מפליג. ומדברי הראב"ד ז"ל שכתב במתניתין גבי הלך בפקנדריא משמע דאיהו ז"ל מפרש לה הכי, דהשתא מספקא לן הא דקתני אם הודיעו שהוא מפליג אם הוא הפך מחזקת משתמר ולומר דכל זמן שלא הודיעו הוי בחזקת משתמר, או דילמא הא דקתני אם הודיעו שהוא מפליג קאי אחזקת משתמר, ולומר שאם הודיעו שהוא מפליג אף על גב דהניחו בחזקת משתמר אסור, וחזקת משתמר לאו היינו שלא הודיעו שהוא מפליג, אלא מילתא אחריתי היא, ומשום הכי מיבעיא בעי לה היכי דמי האי חזקת משתמר. ומדברי הרמב"ן נ"ר נראה דמפרש: מידע ידעי דלא הודיעו שהוא מפליג חזקת משתמר קרינן ליה, [אלא] דאחביות פתוחות קא מיבעיא ליה טעמא מאי, אף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג אמאי מותרות, והלא הגוי רואה הדרך לפניו שאין שם בעלים ויכול הוא ליגע, ומסקנא בבא להם דרך עקלתון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 69a

    Avodah Zarah 69a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 261 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    Mishne If it was in a status of being supervised - In the Gemoroh it explains that even though the Jew had distanced himself from the gentile a mil(e) if he did not inform him he was separating the (wine) is permitted for the gentile is constantly afraid all the time now [at any moment] he is coming [back].

    If he let him know that he is separating That he is distancing himself and the barrels were sealed.

    The amount [of time allowed] that it would take the gentile to pierce and reseal, and for the seal to dry out - If he tarried the amount of time that the gentile could pierce a hole in the seal of the barrel, and subsequently reseal the hole, so that the seal would be dry [the wine] is forbidden.

    RSB'G states It is not forbidden until the delay is as long as it would take him to open the complete seal of the barrel [i.e. remove the lid], and it would be impossible to remove it without breaking it completely.

    And seal And make another new seal/lid.

    And dry And it would dry, but as for piercing a hole they are not concerned as it would be noticeable. The word Shesum is defined (in the expression) Shesum Ho-ayin (Numbers 34:3 describing Billam) an open eye that has good vision.

    One who places his wine in a wagon or boat Together with a gentile.

    And went The Jew via a shortcut, a shorter route.

    11 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 69a · Sefaria · CC0

    Tosafot

    איבעיא להו נפל לגו חלא כו' וא"ת מ"ש משאר איסורין כמו בשיכרא וי"ל משום דחלא חזק מאד ואגב חורפיה נותן טעם לשבח כמו גבי חילתית או דלמא מעט השרץ נגד המשקה וא"כ אין לנו לאסור כל כך ולכך היה שואל מה יהיה ממנו:

    ההוא אימרטוטי אימרטט יש לתמוה עכשיו היאך אנו אוכלים דבש דבורים והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש ואף על גב דהוי פגם מ"מ השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכ"ע לכ"נ לר"ת דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא העצמות טהורים דתנן במס' (טהרות פ"א) עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור והא דאמרי' אברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכעדשה מן השרץ היינו לענין טומאה וכגון דאיכא בשר עלויה הא לאו הכי טהורין ולענין אכילה שפיר דמי:

    סבר לשעורי בק"א אמר לא גרע מתרומה כו' תימה נהי דתרומה נינהו כשהוא בקדרה בדבר לח בטלה בס' כדאמר פרק גיד הנשה (חולין דף צז.) קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט וי"ל דס"ל כיון שטעמו חזק בשכר יש לדמותו לתרומה לדבר יבש וא"ת אמאי לא בטיל באחד ומאתים כמו ערלה וכלאי הכרם וי"ל דשאני התם משום דהוו איסור הנאה לכך לא ילפינן מיניה שרצים דשרו בהנאה אבל תרומה שרי בהנאה:

    כתבלין ופלפלין דלא בטיל טעמייהו לא בס' ולא בק' שהרי מעט תבלין נותן טעם בקדרה גדולה אבל אין לומר דלא בטיל כלל דהא בהדי נותן טעם חשבינן ליה ולא בהדי אוסרין במשהו כדקאמר לעיל (עבודה זרה דף סו.) תבלין של שלשה שמות אסור ומצטרף כו':

    שיער בחלא בחמשין תימה מ"ש דלעיל רוצה להחמיר בו אפילו יותר מס' וק' וכאן מיקל בו וי"ל משום דקסבר דבחלא לא אשבח כ"כ כמו בשיכרא:

    אידי ואידי פי' בשיכרא וחלא בשיתין בה"ג ובירושלמי קאמר דשרץ לא בטיל כי אם באלף ותלמודינו עיקר דבטל בששים כשאר איסורים:

    היה אוכל עמו על השולחן כו' תימה דע"כ מיירי בלא הודיעו שמפליג מדשרי על הדולבקי וא"כ כי א"ל נמי הוי מזוג ושותה אמאי אסור וי"ל דמ"מ כיון שהחזיק ידו למזוג ולשתות לא מירתת כלל וכן על השולחן מהאי טעמא אסור וכן בסיפא דקתני חביות סתומות כדי שיפתח וישתום ויסתום ויגוב אסורות ואע"ג דנתפס עליו כגנב על הזיוף ואמר לקמן (עבודה זרה דף ע.) דנתפס עליו כגנב מותר מ"מ הכא שאני שא"ל הוי מזוג ושותה ולכך לא מירתת כל כך כיון שהחזיק ידיו למזוג ולשתות:

    היכי דמי בחזקת המשתמר כדתני' הרי שהיו חמריו כו' דמתוקמא בבא להם דרך עקלתון וה"נ הכא כגון שיבא לו דרך עקלתון ותימה מאי בעי היכי דמי והא מדקתני סיפא ואם הודיעו שהוא מפליג מכלל דרישא בלא הודיעו שמפליג והיינו חזקת המשתמר דידיה וי"ל דאדרבה מדקתני סיפא ואם הודיעו אסור משמע ליה דא"כ רישא דתני בחזקת המשתמר היינו שימור חשיב טפי מלא הודיעו שמפליג מדתני בחזקת המשתמר ואי ר"ל כגון [שלא] שהודיעו שמפליג לישתוק מלישנא דבחזקת המשתמר ומכללא דסיפא שמעינן ליה אלא ודאי בא לומר שאף לא הודיעו שמפליג יש לחוש בדבר כיון שרואהו העובד כוכבים שמתרחק ותדע דצריך שם חזקת שימור אחר וקבעי מאי הוי ומשני כדתניא כו' כגון שיוכל לבא עליו דרך עקלתון:

    1 more comments on this page.

    Tosafot on Avodah Zarah 69a · Sefaria

    Rashba

    והלכתא אידי ואידי בשתין פירוש: בין בשכרא בין בחלא, דקסבר נותן טעם לשבח הוא, והורו רבותינו הצרפתים ז"ל הלכה למעשה דדוקא בחלא ושכרא אזלינן ביה בששים דמשביח הוא בהכי, אבל בשמן ויין ושאר משקין פוגם הוא ומותר. וכן כתב בהלכות הרי"ף ז"ל: והלכתא אידי ואידי בשתין, דחיישינן דילמא אשבוחי משבח בחלא ושכרא. הא דאמרינן הכא וכן לכל איסורין שבתורה, לאו למימרא שהולכין בכל איסורין בתר נתינת טעם, שהרי יש אוסרים במה שהן, אלא הכי קאמר, וכן לכל איסורין שהולכין בהם בנתינת טעם משערין בהן בששים, ולא בחמשים ולא כתבלין בקדרה, וכן עיקר.

    מתני' נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר. פירוש: שלא הודיעו שהוא מפליג, אף על פי שנתרחק ממנו הרבה ונתעלמו עיניו מהן מותר, דכיון שלא הודיעו שהוא מפליג מרתת ואמר השתא אתי ליה. וכי קתני מותר אפילו בחביות פתוחות, דומיא שהיה אוכל עמו על השולחן והניח לגין על הדולבקי דקתני שהוא מותר, ולגין שעל הדולבקי אינו סתום אלא פתוח כלגין שעל השולחן. וקתני נמי אם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדולבקי אסור, חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות, אלמא רישא אפילו בפתוחות קאמר שהוא מותר. ועוד דקתני בתוספתא (פ"ח ה"ב), פרואר שישראל וגוי כונסין לתוכו יין, אף על פי שחביות פתוחות והגוי יושב [ומשמרן] מותר, מפני שחזקת המשתמר. והא דקתני סיפא דמתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום דמשמע דבסתומות מיירי, לאו למימרא דכולה מתניתין מיירי בסתומות, אלא הכי קאמר, ואם הודיעו שהוא מפליג אף על גב דחביות סתומות אסורות, אם יש שיעור בהפלגתו כדי שישתום ויסתום ותגוב. ועוד דכל הני עובדי דשרינן בשמעתין משום חזקת משתמר בפתוחות ודאי מיירי, דאי בסתומות אפילו בחזקת שאינו משתמר היה מותר, כיון דקיימא לן (בע"ב) כר' אליעזר דלא חייש לזיופא וכרבן שמעון בן גמליאל דלא חייש לשתומא. וכתב הרמב"ן נ"ר דמיהו משמע שיש בהן פקק של עץ, אבל בפתוחות לגמרי לא, דכיון שהן על כתפו והוא יכול ליגע בהן להדיא חיישינן דילמא נגע, ואף על גב דמתניתין סתמא קתני, משום דלאו ארח ארעא להעביר חביות ממקום למקום פתוחות לגמרי בלא פקק. והראב"ד ז"ל (ע"ב ד"ה והא) כתב דחביות פתוחות דשרינן בזמן שהם בחזקת משתמר דוקא בספינה וחנות שאין לו רשות ליגע בחביות עצמן, אבל במעביר חביות, סתומות דוקא אבל פתוחות אסורות, שהרי אפשר לפשוט ידיו לתוכה וליגע אם היא מלאה, והיינו דגרסינן בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה ס, א) גוי דרי כובא וישראל אזיל בהדיה, מליא אסור משום דילמא נגע, ואם חסרה היא כיון שנתעלמו עיניו ממנו אסור, משום שמא הורידה מכתפו ונגע בו ואומר לנוח מעט הוצרכתי. ותפס עליו הרמב"ן נ"ר ואמר דודאי נראין דברי הראב"ד ז"ל בטעם, אבל משמע לכאורה דכולה מתניתין בחדא גוונא מיתנייא, ורישא דנכרי שהיה מעביר, כסיפא דקתני שעל הדולבקי מותר. ועוד דגרסינן בירושלמי (ה"ד) אמר ר' שמואל מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אתא עובדא קומי ר' אבהו ואסר, אמרי בפתוחות הוה עובדא, ואמר ר' זריקא לא סוף דבר מלאות אלא אפילו חסרות דטרף ונגע בידיה וחזר, פירוש טרף ביין בכתפו עד שהרכין החבית ונגע ביין בידו, נראה מכאן דכל היכא דיכול ליגע ביין כשהוא על כתפו כיון שנתעלם מעיניו אסור, אבל להורידה מכתפו מרתת. ואם תאמר ולהדין פירושא דמפרש דאפילו בפתוחות איירי מתניתין, כי לא הודיעו שהוא מפליג מאי הוי, והלא הגוי רואה דרך לפניו ואין שם אדם ולמה ימנע מליגע. הא מסקינן בגמרא שלא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם ויש שם דרך אחרת שיכול לבוא עליהם דרך עקלתון, והילכך מתיירא שמא בעוד שיסלק הפקק ונגע בו יבא עליו בעליו דרך עקלתון. ולפי הענין הזה נראה שאם היו שנים או שלשה פועלים שיוכל כל אחד מהם להסתכל בדרך אשר בו יכול לבוא אסור, שהרי חזרו כל הדרכים בדרך אחד ואין יכול לבוא עליהם עוד בדרך עקלתון שלא יראו אותו בבואו.

    ואם הודיעו שהוא מפליג אסור פירש הראב"ד ז"ל ודוקא שהודיעו מקום הפלגתו, אבל אם לא הודיעו אף על פי שאמר לו לך ואני אבוא אחריך ונתעלמו עיניו ממנו מותר, משום דמרתת ואמר שמא לא ירחיק כדי שאוכל לשתום ולסתום ולנגוב, ואף על פי שלענין טהרות אמרינן שאם אמר להם לכו ואני אבוא וכו' כיון שנתעלמו עיניו טמאות, התם בחביות פתוחות או אוכלין מגולין דבהרף עין יכול ליגע בהן ואינו ניכר במגעו, אבל כאן דחביות סתומות [אינן] אסורות עד שיודיענו מקום הפלגתו. ודוקא נמי בשאמר להם אני אבוא אחריכם דסמכא דעתיה, אבל אם לא אמר להם כך, אם יש שם דרך אחרת קרובה יותר שיוכל לבוא בה קודם משיעור שתימה וסתימה ונגוב מותר, דמרתת דשמא יבוא עליהם דרך עקלתון, ואף על פי ששהה הרבה מותר, דמכל מקום מרתתי אינהו השתא אתי השתא אתי, ומימנעי ולא נגעי.

    המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בפקונדרי כלומר שלא ידעו באי זו דרך הלך, ופירש הראב"ד ז"ל: דנראה דמשום הכי נקט הכא והלך בפקונדרייא, לומר שלא הודיעו שהוא נכנס למדינה למרחץ, שאם הודיעו כן אף על פי שלא הודיעו באי זו דרך יבא אסור, כיון שיש שיעור בכניסת העיר ורחיצת המרחץ כדי שישתום ויסתום ותגוב. אבל כשהלך בפקונדרייא שלא ידעו הם שהלך לרחוץ, אף על פי ששהה הרבה מותר, דמרתתי השתא אתי. והא דקתני נמי בחנות יוצא ונכנס, לאו למימרא שאם שהה כדי שתימה אסור ואף על פי שלא הודיעו הפלגתו, אלא אורחא דמילתא נקט שאין דרך בעל הבית להניח חנותו לגוי ולהפליג, ויוצא ונכנס נמי דקתני, לאו למימרא שיצא ונכנס בתחלה ואחר כך יצא והפליג, אלא אפילו יצא והפליג פעם ראשונה מותר, כיון שדעת הגוי שהוא יוצא ונכנס, כלומר שלא הודיע שהוא מפליג.

    גמרא היכי דמי בחזקת משתמר וכו'. תימא מאי קא מיבעיא ליה, דהא מדקתני במתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג אסור, אלמא משמע דחזקת משתמר הוי כשלא הודיעו שהוא מפליג. ומדברי הראב"ד ז"ל שכתב במתניתין גבי הלך בפקנדריא משמע דאיהו ז"ל מפרש לה הכי, דהשתא מספקא לן הא דקתני אם הודיעו שהוא מפליג אם הוא הפך מחזקת משתמר ולומר דכל זמן שלא הודיעו הוי בחזקת משתמר, או דילמא הא דקתני אם הודיעו שהוא מפליג קאי אחזקת משתמר, ולומר שאם הודיעו שהוא מפליג אף על גב דהניחו בחזקת משתמר אסור, וחזקת משתמר לאו היינו שלא הודיעו שהוא מפליג, אלא מילתא אחריתי היא, ומשום הכי מיבעיא בעי לה היכי דמי האי חזקת משתמר. ומדברי הרמב"ן נ"ר נראה דמפרש: מידע ידעי דלא הודיעו שהוא מפליג חזקת משתמר קרינן ליה, [אלא] דאחביות פתוחות קא מיבעיא ליה טעמא מאי, אף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג אמאי מותרות, והלא הגוי רואה הדרך לפניו שאין שם בעלים ויכול הוא ליגע, ומסקנא בבא להם דרך עקלתון.

    Rashba on Avodah Zarah 69a · Sefaria

    Ritva

    ההוא אמרטוטי אמרטט פר״שי ז״ל נמרט לחתיכות דקות ושרץ אסורו בכעדשה כטומאתו וחיישינן דילמא בלע חתיכת שרץ בהדי חומץ עכ״ל ואינו נכון חדא דלא מצינו בשם מקום דמדמי איסור לטומאה לשיעורו אלא כל האיסורין בכוית ועוד אפילו הוי שיעורו בכזית אם החתיכו׳ הדקות הן שם ולא נסתננו דכולי עלמא אסור לשתתו שמא יבלע ממנו דהא איכא איסורא דאוריתא דקיימא לן חצי שיעור אסור מן התורה ואפילו למאן דאמר שאינו אסור מן התור׳ איסורא דרבנן מיהא איכא והנכון כמו שפי׳ בתוספות ההוא שערו היה נמרט ולא היה פוגם כי אם על ידי לכלוך שערו הוא פוגם ודילמא כתבלין בקדרה כלומר אם אתה בא להחמיר בטעמו מפני שנותן טעם הרבה אימא כתבלין בקדרה דלא בטיל טעמיה לעולם.

    והלכתא אידי ואידי בשתין פי׳ בין בשכרא בין שנותן טעם בהם לשבח והורו רבותי הצרפתים ז״ל הלכה למעש׳ דדוקא בחלה ושכרא בעינן ששים מפני שהוא משביח בהם אבל בשמן ויין ושאר משקין הרי הוא מותר דפוגם הוא וכן כתוב בהלכות רבינו אלפסי ז״ל והלכתא אידי ואידי בששים דחיישינן דילמא אשבוחי משבח בחלה ובשכרא עד כאן. וכן כל איסורין שבתורה בששים קשיא להו לרבנן ז״ל דהא איכא כמה איסורין שהם במשהו לדברי הכל ותירצו לאו דוקא ולא בא אלא לאפוקי מהנהו דלעיל דאיכא דמשער בחמשין או כתבלין בקדרה והכי קאמר וכן כל האיסורין שבתורה שהולכין בהם בנתינת טעם משערים אותן בששים ולא בחמשים ושיעורא אחרינא ועדין אין זה מספיק דאכתי איכא איסורין שהם בנותן טעם שהם במאה ואחד או במאתים ואחד לדברי הכל לכך נראה לי דהכי קאמר וכן כל איסורין שבתורה כיוצא בזה שהם מין בשאינו מינו כולם בששים והשתא הוו כללא דוקנא אפילו באיסורי משהו דעבודה זרה וכל דבר שיש לו מתירין וכל נותני טעמים ואין לך יוצא מן הכלל הזה אלא חמץ בפסח לדעת הגאונים ז״ל דאמר רבא בין במינו ובין שלא במינו אסור ופירשו הגאונים ז״ל שאסור במשהו משום דאיכא עליה בליראה ובל ימצא ומורי הר״א הלוי ז״ל קלסני בפירוש הזה מאד.

    מתני׳ נכרי שהיה מעביר כדי יין לישראל ממקו׳ למקום אם היה בחזקת משתמר מותר ובגמרא מפרש היכי דמי בחזקת משתמר וכל מקום שאמרו בענין זה מותר פירושו שהוא מותר אפילו בשתיה וכן מה שאמרו אסור נראין דברי האומרים דאסור אפילו בהנא׳ אף על פי שהוא ספק מגע חדא דהכי משמע לישנא קצת ועוד דכיון שאתה חושדו שנגע בכונה אי אפשר שלא לאסור בהנאה.

    ואם הודיעו שהוא מפליג פרש״י ז״ל וחביות סתומות הוי שמורן בכדי שיסתום כו׳ ומלשונו זה נראה שהוא ז״ל סובר דרישא מיירי אפילו בפתוחות ואפילו הכי כיון שהוא בחזקת המשתמר ולא הודיעו שהוא מפליג דמרתת למגע דאמר השתא אתי ודומיא דהיה אוכל על השלחן והניח לגין לפניו שעל הדלבקי מותר וההיא בודאי בפתוח מיירי דומיא דלגין שעל השלחן וקתני נמי אם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדלבקי אסור. חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות דילמא רישא אפילו בפתוחות וקאמר שהוא מותר אבל הר״אבד ז״ל כתב דדוקא בספינה וחנות שאין לו רשות ליגע בחביות עצמן שרינן בחביות פתוחות כשהן בחזקת משתמר אבל במעביר חביות דוקא סתומות מותרות אבל פתוחות אסורות שהרי אפשר לפשוט ידיו וליגע ביין אם היה מלאה וכדאמרינן לעיל בפרק רבי ישמעאל גבי גוי דדרי חמרא דבמליא אסיר אפילו היכא דאזיל ישראל אחוריה ואף בחסרה גם כן יש לחוש במשנתינו לאסור דכיון שנתעלמו עיניו ממנו שמא הורידה מכתפו ונגע בו ואמר לנוח מעט הוצרכתי עד כאן והר״מבן ז״ל אמר כי בודאי נראין דברי רבינו הר״אבד ז״ל בטעם אלא שמשנתינו מכרעת שהיא אפילו בפתוחות מסיפא דהיה אוכל עמו כו׳ וכדכתיבנא וכך יש לפרש דמשנתינו בחסרות הרבה שאינו יכול ליגע בהן אף על פי שירכין את החבית.

    אי נמי במלאות אלא שהפקק עליהן כסתם מעבירי כדים דהשתא לא מצי נגע אלא בכונה לסלק הפקק או להורידה מעל כתפו ובהא ודאי מרתת דילמא אתי וחזי ליה ואף על פי שנתעלמו עיניו ממנו הא פרישה בגמרא דמיירי בבא להם דרך עקלתון פתאום הא כל שאין עליהם פקק והם בענין שיכול ליגע בהם בידיו או בהרכנה מעט אסורות דבהא לא מרתת שהרי הדבר קל ליגע כשנתעלמו עיניו ממנו וכל שכן אם הן מלאות ממש דאיכא למיחש ממגעו שלא בכונה או שיגע בכונה ואינו ירא מפני שיוכל לומר דשלא בכונה הוה וכההיא דפרק רבי ישמעאל וכן מוכיח בירושלמי דגרסינן התם אמר שמואל מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אתא עובדא קומי רבי אבהו ואסר אמרי בפתוחות הוה עובדא.

    אמר רבי זריקה לא סוף דבר מלאות אלא אפי׳ חסרות דטרף ונגע בידיה וחזר. פי׳ שירכין החבית מעט על כתפו ויגע ביין ויחזירנה כמות שהיה וש״מ דלמיגע בהרכנה חשו אבל להורידה מכתפו לא חשו דמרתת וזה נכון ועיקר מ״ר.

    ואם הודיעו שהוא מפליג פי׳ הר״אבד ז״ל דדוקא שהודיעו שיעור הפלגתו ויש בו כדי לזייף אבל לא הודיעו כן אף על פי שאמר לו לך ואני אבוא אחריך אפילו הכי מירתת שמא לא יוכל לזייף ונראין דבריו למה שהוא מפרש משנתינו בחביות סתומות אבל בחביות פתוחות כל שאמר לו לך ואני אבוא אחריך אסורות דלא מירתת אף להורידה מכתפו וליגע וכדאמרינן בגמרא גבי טהרות וכן פירש הוא ז״ל.

    גמרא היכי דמי בחזקת משתמר מקשו רבנן ז״ל מאי קא בעי דהא מדקתני סיפא ואם הודיעו שהוא מפליג אסור אלמא בחזקת משתמר היינו כל שלא הודיעו שהוא מפליג וליכא למימר נמי דבעי כמה שיעור הרחקתו של ישראל שיהא בחזקת משתמר בשלא הודיעו שהוא מפליג וכמו שפירשו בשם ר״שי ז״ל חדא דהא נמי מסיפא משמע דקתני שאם הודיעו שהוא מפליג ושהה כדי שיכול לזייף הסתומה אסור מכלל דרישא שלא הודיעו שהוא מפליג והוא בחזקת משתמר אף על פי שהרחיק כדי שיוכל הלה לזייף כרצונו מותר ותו דלישנא דהיכי דמי בחזקת משתמר לא משמע כן.

    2 more comments on this page.

    Ritva on Avodah Zarah 69a · Sefaria

    Meiri

    נפל בהתר שיש לחוש בו שמא השביחו כגון שנפל בדברים החריפים כגון שכר וחומץ וכבר ידעת שהחריפות מפליט כמו שבארנו במסכת חולין קי"א ב' ואע"פ שלא פרשנו שם כן אלא בחומץ מתובל שמא בכאן בחומץ ושכר חמין נאמר או שמא שהה שם זמן מרובה ומתוך החריפות עם סיוע שהייתו פולט ושמא מ"מ מתוך עפושם הם ממעטים את החריפות ונמצאו אלו מתמתקים מצד עפושם ופחיתותם אסור וכן כל שיש לחוש בכיוצא בזה:

    נתדקדק השרץ ולא נמוח ויש לחוש שמא יבלע ממנו בעין כעדשה שהוא שעור איסורו לדעת קצת כמו שבארנו בשלישי של חולין אף במה שלא נאסר מחמת פליטה כגון יין ושמן ושאר משקין שאין חריפין ואפילו היו חמין מ"מ הואיל ונדקדק צריך להעבירו במסננת ואחר כך מותר:

    שכבת זרע הפורשת מן האדם הן של זב הן של שאר בני אדם טמאה אף לאחר כמה והוא שתהא לחה הא אם יבשה כחרש טהורה ויתבאר במסכת נדה נ"ד ב' שאם יכולה לחזור ללחותה על ידי שריית מים פושרין מעת לעת טמאה וכן בשר השרץ שיבשה כחרס טהורה ואם יכולה לחזור ללחותה על ידי שריית מים פושרין מעת לעת טמאה:

    המשנה השלישית והכונה להשלים בה ענין מי שיש לו שיכות בבית או במקום שהיין לשם אבל אין לו שיכות ביין כמו שיעדנו השלמת ביאור ענין זה בפרק רביעי וכבר רמזנו שם שכל שיש לו שיכות בבית ולא ביין אם הניחו ישראל בחזקת המשתמר ר"ל בצד שהגוי חושב עליו השתא אתי השתא אתי מותר ואפילו נשתהה כמה ואם לא הניחו בחזקה זו כגון שהודיעו שהוא הולך למקום פלוני ויש שעור באותו מקום שהגוי יכול ליגע ביין ולהחזירו על הצד שהיה בשעה שהלך הישראל בלא הכר אסור ואין אימת תפישת גנב על היין מועלת אע"פ שאין לו שיכות ביין הואיל ויש לו שיכות במקום שאין תפישת גנב אלא בשאין לנכנס רשות ליכנס לבית או לעמוד שם אם מצד הבית אם מצד היין הא כל שיש לו טענה על המקום הן מחמת הבית הן מחמת היין אין אימת גנבה על מגע היין אלא אימת כעס הבעלים אם אין לו שיכות ביין ומפני זה נאמר בכל מקום טענת גנב במי שאין לו שיכות לא בבית ולא ביין וחזקת המשתמר במי שאין לו שיכות ביין כמו שהתבאר ולהשלמת ביאור ענינים אלו באה משנה זו ואמר נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת המשתמר מותר ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ותיגוב המניח נכרי בחנותו אע"פ שיוצא ונכנס מותר אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ויגוב המניח יינו בקרון או בספינה בחזקת המשתמר מותר הלך לו בקפנדריא ונכנס למדינה ורחץ מותר ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב רשב"ג אומר כדי שיפתח ויגוף ויגוב היה אוכל עמו על השלחן והניח לגין על השלחן ועל הדולבקי ויצא שעל השלחן אסור שעל הדולבקי מותר ואם אמ' לו מזוג ושתה אף שעל הדולבקי אסור חביות פתוחות אסורות סתומות כדי שיפתח ויגוף ויגוב אמר הר"ם בחזקת המשתמר הוא שיאמר לגוי העבר ואני אבא עמך כי אע"פ שנתעכב הרבה יירא לשלוח יד אל החבית ואם הודיע לגוי שיתאחר ממנו זמן שיוכל לנקוב הכסוי שעל פי החבית ויוציא ממנו היין ויסתום אותו הנקב וייבש מקום הסתום והוא יין נסך ורשב"ג לא חייש לשיתומא וישים הזמן כדי שיפתח פי החבית כלו ויוציא היין ממנה ויסתום פי החבית וייבש כל הכסוי כלו וזה הזמן ארוך מן הזמן שאמ' תנא קמא לפי שרשב"ג אומר לא יוכל לנקוב הכסוי ולסתום אותו הנקב לפי שיראה ממנו אז מכל הכסוי שעל פי החבית וחכמים אינן חולקים על רשב"ג שכשיהיה כסוי החבית מטיט שהוא כדי שיפתח ויגוף ויגוב לפי שלא יוכל לחפור בטיט ולסתום בטיט הלח לפי שהוא נכר בשנוי צבעי העפרים אבל מחלוקתם כשיהיה פי החבית סתום בסיד שאי אפשר לחפור בו ומין הסיד כלו אחד והוא ממהר ליבש גם כן וישתום הוא גזור משתום העין שהוא ענין פתיחה והלכה כרשב"ג קפנדריא הוא כשיכנס משער זה ויצא מן השער שכנגדו כמו שבארנו פעמים וכאלו אמר כשנכנס מפתח העיר לעשות דרכו לשם במהירות והם ממתינים אותו שיחזור והוא יצא משער אחר ונכנס לעיר ועשה מה שזכר והתמהמה והשמיענו מחלוקתם בשלש הלכות בשעור זמן ההפלגה לפי שאפשר בכל אחת מהן קולא וחומרא לפי שהדרך ביבשה שיכול לבא לו דרך עקלתון ולפיכך יירא ולא ינסך ואע"פ שהתמהמה אבל בים לא אלא כיון שהפליג יתנסך או נאמר בהפך שביבשה כיון שנסתר ממנו ולא ראהו יתנסך ובים שאינו יודע אם רואהו יאמר שמא חברו יראני ואפי' יתמהמה ממנו יותר מזה הזמן לא יתנסך וכמו כן כשיהיה בחנותו יכול הוא לסגור פתחו ויעשה מה שהוא רוצה ולפי' יתנסך בפחות מזה הזמן או בהפך נאמר בים שאפשר שנכנס בתוך הים ויסתר מן העין הוא שיהיה יין נסך בזה הזמן אבל בחנות אפי' היה נסתר יותר לא יתנסך לפי שהוא ירא שיראו הבעלים ואי אפשר לו להעביר החנות ממקומו ולפי' הודיעך ששיעור הזמן אחד לדעת חכמים בכל ולדעת רשב"ג גם כן והלכה כרשב"ג בכל דולבקי כלי זולתי השולחן שיהיו עליו כלים באוכלין ומשקין וממנו לוקחין ומניחים על השלחן ואין הנכרי יכול לשלוח ידו לדבר שהוא על הדולבקי עד שיתן אותו בעל הבית על השלחן ואמרו חביות פתוחות אסורות ר"ל החביות שיש בבית שהניחו שם וזה סתם על דעת רשב"ג:

    אמר המאירי נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום וכו' פירוש ישראל זה שכר את הנכרי להוליך עמו חביות בדרך ממקום למקום והיה הישראל הולך עמו ונפרד ישראל ממנו ושהה זמן רב והניח הנכרי עם היין והרי שהנכרי זה יש לו רשות לעמוד אצל היין והוא הוא שיכות המקום אבל אין לו רשות ליגע ביין ויש בנגיעתו אימת כעס הבעלים עליו וחביות אלו סתומות אם הניחן בחזקת המשתמר מותר פירוש שבשעה שהלך הישראל לא הודיעו לגוי להיכן הוא הולך והרי הגוי סבור עליו שיבא לאלתר וכל שהוא כן לבו נוקפו ליגע מתירא שמא יבא ויראה בנגיעתו ואף אם הוא רואה הדרך לפניו ואינו רואהו בכמלא עיניו מ"מ מתירא הוא אם יגע שמא יבא קודם שיחזיר הסתימה על הדרך שהיתה ומפני זה מותר ואפילו עמד זמן מרובה ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב ר"ל אם כשנפרד הישראל ממנו אמר לו הריני הולך למקום פלוני והרי הגוי האמין בו מיד אם יש עד אותו מקום שהודיעו שיעור שיוכל הגוי לשתום ר"ל לנקוב מלשון שתום העין ופירושו שיוכל הגוי לנקוב נקב אחד במגופת החבית ולסתמה שתנגב ותהא על תכונה ראשונה בשיעור הליכתו לשם וחזרתו ושלא יהא שם דרך קצרה לפחות משיעור זה אסור אחר שכך שיער הגוי בלבו וכך שהה הא אם לא שהה כל כך אע"פ ששער הגוי הואיל והכיר סתימתו מותרת וכן אם אמר שמפליג ואינו אומר לו היכן מותר ואפילו אמר לכו ואני אבא אחריכם שלא החמירו בזו בטהרות אלא בפתוחות וכן בהודיעו המקום אלא שיש שם דרך קצרה אבל אם הודיעו מקום שמפליג בו ויש שם שיעור זה בלא דרך קצרה אחר שכך שיער הגוי וגם הוא שהה בשיעור זה אסור ורשב"ג אינו חושש לנקוב המגופה שאי אפשר לנקוב המגופה שלא יהא איזה הפרש בין אותה סתימה לשאר שטח המגופה ואינו אסור עד שיהא שיעור זה בכדי שיפתח כל המגופה שאי אפשר ליטלה בלא שבירת כלה ויגוף ר"ל שיעשה מגופה חדשה ותנגב עד שתהא נראית כבראשונה ובשיעור זה אסור והלכה כדבריו למדת מ"מ שכל שהגוי אינו יודע להיכן הישראל הולך והוא סבור עליו שיבא מיד מותר בחביות סתומות כמו שבארנו ומקצת חכמי הדור נוטים בזו ר"ל במעביר על ידי גוי חביותיו והם סתומות שאף בהודיעו שמפליג אם הוא בזמן שעוברי דרכים מצויין כעין מה שבארנו בבין הגתות מותר מתיירא הוא מעוברי דרכים ואם היו החביות פתוחות יראה מסוגיית הגמרא שאם לא הודיעו שהוא נפרד כשיעור נגיעה שלא יהא אפשר לו לראות המגע מרחוק אע"פ שאינו רואה את הישראל כמלא עיניו אם יש דרך שיוכל לבא עליהם פתאום בעקלתון מותר מתוך שלבו עליו בכל שעה ושעה מדמה עליו שיבא ובתלמוד המערב אף בלא דרך עקלתון והוא שאמרו שם זמנין דו חמי סייגין כובין והוא סבור דאינון בני נש ומבעית ודוקא שלא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם הא אם אמר להם לכו ואני אבא אחריכם הרי זה כהודעת הפלגה וכל שנתעלם מעינו של גוי אסור וכן אפילו לא אמר להם כן אם אין שם דרך עקלתון כל שאינו רואהו כמלא עיניו אסור הא בשלא הודיעו שמפליג ולא אמר להם לכו וכו' ויש שם דרך עקלתון מותר אף בפתוחות ואם הודיעם מקום הפלגתו סומכים הם עליו ואפילו ביש שם דרך עקלתון אסור ומ"מ פי' גדולי המפרשים שאף בלא חשש עקלתון דוקא בשיש שם פקק של עץ או איזו סתימה אע"פ שאין להסרתה ולחזרתה הכר הא פתוחות לגמרי אם מלאות הן או שאינן חסרות כל כך עד שלא יוכל ליגע בלא הרכנה והטייה אסור כל שאינו רואה ישראל סמוך לו נוגע אחר שנושאם על כתפו וכמו שביארנו בשמועת כובא חסירא ואף להורדה שיש לחוש שמא יאמר לנוח הוצרכתי וכן הדברים נראין ובמקום אחר כתבו שלא הותרו חביות פתוחות אלא בקרון וספינה אבל במעביר ודאי אסור הואיל ויש לו רשות ליגע בחביות וזו אינה נראית שכל המשניות ראויות לדון בדין אחד ומאחר שבשאר המשניות הותרו אף הפתוחות אף במעביר כן ועוד שאם לא כן מה הוא שאמרו בגמרא על זו של קרון וספינה וצריכה הא ודאי צריך וצריך דאלו בקמייתא חביות פתוחות אסורות ובזו מותרות אלא ודאי אף בפתוחות מותרות בשניהם ומ"מ בתלמוד המערב נראה כדבריהם שאמרו שם מעשה היה בנכרי אחד שהיה מעביר כדי יין עם ישראל ממקום למקום אתא עובד קומי ר' אבהו ואסר אמרין בפתוחות הוה עובדא אמר ר' זריקא לא סוף דבר מלאות אלא אפילו חסרות דוטריף ונגע והדר כלומר מרכין את החבית ונוגע ואח"כ מחזירה ומ"מ למדנו שבמעביר בפתוחות אסורות ואפשר שפירושה בקצת הודעה כגון לכו ואני אבא אחריכם או שמא בשאין שם דרך עקלתון ושלא כדעת תלמוד המערב ומ"מ למדנו הימנו שלהורדה מכתפו מיהא אין לחוש בדרך שכתבנו ויש מי שאומר שאם היו שם חמרים רבים אין דרך עקלתון מצלת שהרי אפשר לאחד לראות ושני לו ליגע ואין נראה כן שהרי בבריתא אמרו שהיו חמריו וכו' והרי שתפשה אף בלשון רבים:

    המניח יינו בקרון או בספינה וחביותיו סתומות ויש לשם גוים עמו ונפרד הוא משם והלך לו בקפנדריא ר"ל בדרך קצרה ובהוה דבר ואף אם הלך בארוכה מותר כל שלא ידע הגוי להיכן הוא הולך או שמא כל כיוצא בזה סתמו לעיר הוא נכנס ואם היה בביאה לעיר וחזרתו כשיעור זה אסור אבל כשנכנס בדרך קצרה אע"פ ששהה מחמת מלאכתו מותר והוא שאמר ועמד זמן מרובה עד שנכנס לעיר ורחץ הואיל ולא ידע הגוי להיכן הלך מתירא הוא שמא קודם שיעור הצריך לו ואינו נוגע ופי' בגמ' צורך משנה זו מתוך שמא היינו טועים לומר שנחוש שמא יפליג ספינתו כשיעור הצריך לו ויגע ופי' מכאן גדולי המפרשים שאם היה כן ר"ל שהפליג ספינתו כשיעור זה אסור וכן התבאר בתוספתא המניח יינו בספינה ונכנס לכרך אפילו שהה זמן מרובה מותר הודיעו שמפליג או שהפליגה ספינתו אסור ויש חולקין בזו ומ"מ בקרון אע"פ שהפליגה מותר ואינו דומה להפלגת ספינה והוא שאמרו בתלמוד המערב מעשה בקרון אחד משל בית ר' שהפליגה יותר מארבעת מילין אתא עובדא קומי רבנין ואכשרון ואם הודיעו וכו' על הדרך שביארנו בראשונה והלכה כרשב"ג ובפתוחות אף בזו יראה מסוגיית הגמרא שכל שאפשר לו לבא עליהם פתאום מותרות אם לא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם הא כל שאמר כן או שלא אמר ואי אפשר לו לבא פתאום שלא יראו הם את ביאתו מרחוק כל שאינו כמלא עיניהם אסור הא כל שהוא כמלא עיניהם מותר בפתוחות לגמרי בלא שום פקק ואע"פ שהחמירו בה בראשונה אין זה דומה לזו שהרי בזו אין לזה שום טענה אצל היין כראשונה שהרי נושאו על כתפו:

    המניח נכרי בחנותו ר"ל שהיה הנכרי עומד שם ברשותו ונפרד הישראל ממנו והלך לו ולא הודיעו שהוא מפליג אע"פ שאינו יושב ומשמר אלא שיוצא ונכנס מותר ולאו דוקא יוצא ונכנס אלא שדבר בהווה שכל שהגוי חושב עליו שיבא לשעתו מותר אע"פ שלא בא עד זמן מרובה ואם הודיעו וכו' על הדרך שביארנו בשלפניה והלכה כרשב"ג ופי' בגמ' צרך משנה זו שמא היינו טועים לומר שנחוש שמא יסגור הגוי בעדו ויעשה כחפצו ולמדו מכאן גדולי המפרשים שאם היה כן ר"ל שנעל מבפנים אסור אם נעל בדרך שאין ישראל יכול לבא עליו פתאום כגון שנעל במנעול וכמו שביארנו בקרון וספינה הא מספק אין חוששין ואפילו ראינוה סגורה כל שלא ידענו שנעל במנעול מבפנים אין חוששין כמו שנבאר למטה ומה שאמרו בגמרא אי אחדיה לדשא באפיה חמרא אסיר דוקא בשנודע כן בבירור הא כל שנודע כן אסור ובתוספתא אמרו המניח יינו בפונדק ונכנס לכרך אע"פ ששהה זמן מרובה מותר ואם הודיעו שמפליג או שנעל עליו פונדק אסור ויש חולקין בזו כמו שכתבנו בספינה לומר שאע"פ שנודע שהפליג או שנעל מותר בסתומות ואע"פ שהדעת נוטה להקל בחנות הואיל ויש לו להתירא שיבא ויקשקש על הדלת והוא צריך לפתוח מ"מ יכול להשמט ולומר ישן הייתי וכן נראה ממה שאמרו אחד השוכר ואחד הלוקח בית בחצרו של גוי אם אין ישראל דר באותה חצר אסור ואע"פ שאלו בא ישראל אצל יינו אין הגוי יכול למנעו ומ"מ בישראל דר באותה חצר מותר וגדולי המפרשים אוסרין אף בזו הואיל ונעל מבפנים ואין דבריהם נראין ומ"מ בזו מה שהתירו אף בפתוחות התירו שהרי חנות אדם בא פתאום והוא כדרך עקלתון שהזכרנו באחרות ונמצא שלש משניות אלו שיש בין כלן איזה הפרש על הדרך שביארנו היה הנכרי אוכל עם הישראל בביתו של ישראל והלך לו הישראל והניחו לגוי על השולחן והניח לגין על השלחן ולגין על הדולבקי והוא ספסל גבוה שחוץ לשלחן שבו מניחין כלי זכוכית ולגינין וכוסות את שעל השלחן אסור שהרי הוא כמורשה עליו ואת שעל הדולבקי מותר וכל זה בפתוחות ויראה מתלמוד המערב שעל השלחן אסור אף כשהוא חוץ לפשוט ידים ורגלים ושעל הדולבקי מותר כשהוא חוץ לפשוט ידים הא בתוך פשוט ידים אף שעל הדולבקי אסור כשם שנתנו פשוט ידים לטהרות כך נתנו פשוט ידים ליין נסך וכל שהוא בפשוט ידים אחר שיש לו מעט טענה בו מחמת אכילתו הרי הוא כנושאו על כתפו שכל שאינו רואה ישראל סמוך לו אע"פ שהוא כשיעור השגת מראיתו או בחשש ביאה פתאום נוגע ואינו חושש ואם אמר לו הוי מוזג ושותה והוא כעין הרשאה למזוג מ"מ הראוי למזיגה אף מה שעל הדולבקי אסור בפתוחות מיד ובסתומות אם שהה בכדי שיפתח וכו' ויש מתירין בסתומות אא"כ בהודעה שמפליג ויראה לי שאם הזהירו שלא ליגע אף בשעל השלחן מותר אף אותו שעל השלחן חוץ לפשוט ידים כשם שאתה מדקדק לו להחמיר בשאמר לו מזוג ושתה כך אתה ראוי לדקדק לו להקל בשהזהירו ופרט לו שלא יגע אף בשעל השלחן:

    הודעת הפלגה שכתבנו כבר ביארנו שאם הודיעו שמפליג ואינו יודע להיכן מותר ומ"מ יש חולקין בזה אלא שאין דבריהם נראין מ"מ צריך שתדע שאם אין באותו מקום כשיעור פתיחה וסתימה ונגוב אלא שאמר לו הריני הולך למקום פלוני לעשות כך וכך ויש בין המהלך ושיעור עשיית אותו דבר שהוא אומר לו לעשות כשיעור זה אף זו אסור וזה כיון לרמוז במה שאמר ונכנס לעיר ורחץ כלומר שאלו הודיעו כך אסור אחר שהיה בין מהלך העיר ורחיצת המרחץ כשיעור המיוחד לאיסור זה:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 69a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ה"ג וכן כו' בשאינו מינו בס' אבל מין במינו במשהו חוץ מחמץ דאפילו בשאינו מינו מוקמינן כו' שבתורה מין במינו במשהו ובחמץ כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה איבעיא להו כו' וא"ת מ"ש משאר איסורים וכמו בשיכרא וי"ל כו' עכ"ל פירוש דתרתי קשיא להו דמאי שנא עכברא בחלא משאר איסורים בחלא ומאי שנא עכברא בשיכרא מבחלא ותירצו דיש לומר דהך איבעיא אזלא לפום הסברא דעכברא נט"ל בשיכרא ומבעיא ליה בחלא שמא אגב חורפיה נתינת טעם לשבח הוא ולקמן שכתבו התוספות דקסבר דבחלא לא אשבח כמו בשיכרא היינו לפום הסברא דאשבוחי אשבח ומפירוש רש"י שפירש נפל לגו חלא כו' טעמו קשה כו' לתת בו טעם נראה דהך אבעיא אזלא לפום סברא דעכברא בשיכרא אשבוחי אשבח ואם כן קשה מ"ש דקמבעי ליה טפי בעכבר מבשאר איסורים וק"ל:

    בד"ה היכי דמי כו' ואי ר"ל כגון שלא הודיעו כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה מ"ש רישא ומאי שנא כו' כדתניא אם הניחו בחזקת משתמר מותר והיינו כשלא כו' עכ"ל פי' דהא אמתניתין לא קשיא ליה מ"ש רישא ומ"ש סיפא דודאי רישא איירי בלא הודיעו אלא אלישנא טפויי בחזקת המשתמר דקתני במתניתין קשיא ליה ה"ד והכא בברייתא כיון דלא קתני בה האי לישנא טפי שפיר מצי איירי בפשיטות הרישא בלא הודיעו ולא תקשה רישא לסיפא וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 69a · Sefaria

    Maharam

    ד"ה בתבלין ופלפלין וכו' כדאמר לעיל וכו' אסור ומצטרף ר"ל ומדבעי צירוף מכלל דאינו אסור במשהו דאם לא כן למה לי צירוף וק"ל:

    ד"ה היכי דמי בחזקת המשתמר וכו' ואי ר"ל כגון שלא הודיעו שמפליג לישתוק כצ"ל:

    ד"ה מ"ש רישא ומ"ש סיפא וכו' וא"ת לישני דרישא מיירי בלא הודיעו שמפליג כדתנן אם הניחו וכו'. ר"ל ולמה ליה לאוקמי במטהר חמריו ופועליו לכך אבל עכ"פ היה צריך לאוקמי בדרך עקלתון דהא מתני' נמי מדקתני בחזקת המשתמר לא סגי בלא הודיעו שמפליג לחוד כדדייקי התוס' בדבור שלפני זה ולא הקשו התוס' הכא אלא שלא היה צריך לאוקמי במטהר פועליו וחמריו לכך וק"ל:

    Maharam on Avodah Zarah 69a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    רש"י ד"ה אימרטוטי וכו' בכעדשה ע' יבמות דף קיד ע"ב תוס' ד"ה משום:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 69a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 69, Amud Aleph, about 261 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “נפל לגו חלא, מאי? א"ל רב הילל…”

      Named: רב הילל, רב אשי, רב כהנא.

    2. Segment 229 words

      Opens “רבינא סבר לשעורי במאה וחד, אמר: לא…”

      Named: רב תחליפא בר גיזא.

    3. Segment 313 words

      Opens “רב אחאי שיער בחלא בחמשין, רב שמואל…”

      Named: רב אחאי, רב שמואל, רב איקא, שמואל.

    4. Segment 48 words

      Opens “והלכתא: אידי ואידי בשיתין, וכן כל איסורין…”

    5. Segment 532 words

      Opens “מתני׳ עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל…”

    6. Segment 612 words

      Opens “המניח יינו בקרון או בספינה, והלך לו…”

    7. Segment 716 words

      Opens “אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום, ויסתום,…”

    8. Segment 824 words

      Opens “המניח עובד כוכבים בחנות, אע"פ שיצא ונכנס…”

    9. Segment 940 words

      Opens “היה אוכל עמו על השולחן, והניח לגינין…”

    10. Segment 1032 words

      Opens “גמ׳ היכי דמי ״בחזקת המשתמר״? כדתניא: הרי…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “מאי שנא רישא, ומאי שנא סיפא? אמר…”

      Named: רב יצחק.

    12. Segment 1218 words

      Opens “אי הכי, סיפא נמי? אין עם הארץ…”

    13. Segment 132 words

      Opens “אמר רבא:…”

      Named: רבא.

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Avodah Zarah 69a · Segment 1 — “…הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא. א"ל…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Avodah Zarah 69a · Segment 2 — “רבינא סבר לשעורי במאה וחד, אמר: לא גרע מתרומה,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 69a · Segment 3 — “…בחלא בחמשין, רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 69a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026