Talmud Builders

    Avodah Zarah 69a

    Chapter 5 - HaSokher et HaPoel

    גם: עבודה זרה דף ס״ט ע״א, פרק ה׳ השוכר את הפועל

    English translation - Avodah Zarah 69a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If a mouse fell into vinegar, what is the halakha ? Does it enhance its flavor? Rav Hillel said to Rav Ashi: There was such an incident in the study hall of Rav Kahana, and Rav Kahana deemed the vinegar forbidden. This indicates that it enhances the flavor. Rav Ashi said to him: This is not a proof. That mouse was dismembered, and Rav Kahana deemed the vinegar forbidden due to concern that one might consume a substantive piece of the mouse in the vinegar, which is prohibited regardless of the taste.

    2The Gemara relates: Ravina thought that the quantity of vinegar necessary for nullifying the flavor of the mouse should be calculated at 101 times the volume of the mouse. He said: It should not be rendered worse, i.e., more stringent, than teruma , which is nullified by 101 times its volume in a mixture. This is as we learned in a mishna ( Terumot 4:7): Teruma is nullified in a mixture by 101 times its volume of permitted food. Rav Taḥlifa bar Giza said to Ravina: Perhaps this case is similar to spice of teruma in a pot, whose flavor is not nullified even by 101 times its volume of permitted food, as the flavor imparted by spice is exceptionally strong.

    3Rav Aḥai calculated the amount of vinegar necessary to nullify the flavor of the mouse at fifty times its volume. Although forbidden food in a mixture usually requires the presence of sixty times its volume of permitted food to be nullified, vinegar has a sharp enough flavor that it nullifies the mouse with less. Rav Shmuel, son of Rav Ika, calculated the amount of beer necessary for nullifying the mouse at sixty times the volume of the mouse.

    4The Gemara concludes: And the halakha is that this and that, both vinegar and beer, nullify the mouse with sixty times its volume, and so is the ruling for all prohibitions in the Torah.

    5MISHNA: With regard to a gentile who was transporting barrels of wine from one place to another place together with a Jew, if the wine was under the presumption of being supervised, it is permitted. But if the Jew notified him that he was going far away, the wine is forbidden if the Jew left for a sufficient amount of time for the gentile to bore a hole [ sheyishtom ] in the barrel, seal it again with plaster, and for the plaster to dry. Rabban Shimon ben Gamliel says: The wine is forbidden only if it was sufficient time for the gentile to open the barrel by removing the stopper altogether, stop it again by making a new stopper, and for the new stopper to dry.

    6With regard to one who placed his wine in a wagon or on a ship with a gentile, and went on his way by a shortcut [ bekappendarya ], such that the gentile does not know when the Jew will encounter him, even if the Jew entered the city and bathed, the wine is permitted, because the gentile would not use the wine for a libation, for fear the owner might catch him at it.

    7If the Jew informed the gentile that he was going away for a long period of time, the wine is forbidden if it was sufficient time for the gentile to bore a hole in the barrel, seal it again with plaster, and for the plaster to dry. Rabban Shimon ben Gamliel says: It is forbidden only if it was sufficient time for him to open the barrel by removing the stopper altogether, stop it again, and for the new stopper to dry.

    8With regard to one who left a gentile in his shop, even if the Jew went out and came in and was not there all the time, the wine is permitted. But if the Jew informed the gentile that he was going away for a long period of time, the wine is forbidden if it was sufficient time for the gentile to bore a hole in the barrel, seal it again with plaster, and for the plaster to dry. Rabban Shimon ben Gamliel says: The wine is forbidden only if it was sufficient time for him to open the barrel, stop it again, and for the new stopper to dry.

    9If a Jew was eating with a gentile at the table, and left jugs [ laginin ] of wine on the table and a jug on the side table [ hadulebaki ], and he left it and went out, what is on the table is forbidden, as it is likely that the gentile handled it, whereas what is on the side table is permitted. But if the Jew said to the gentile: Mix water with the wine and drink, even the jug that is on the side table is forbidden. Similarly, open barrels are forbidden, but sealed barrels are permitted unless the Jew was out of the room for sufficient time for the gentile to open the barrel by removing the stopper, and stop it again by making a new stopper, and for the new stopper to dry.

    10GEMARA: What are the circumstances described by the phrase: Under the presumption of being supervised? The Gemara explains: It is as it is taught in a baraita : If one’s donkey drivers and laborers were unreliable with regard to ritual impurity [ amei ha’aretz ], and they were laden with wine or produce that was ritually pure, and he had instructed them not to tamper with it but he does not know whether or not they heeded him, even if he went away from them to a distance of more than a mil , his pure items are still pure, as it may be presumed that they heeded his instructions. But if he said to them: Go and I will come after you, so that they knew he would not be going with them, then once they are out of his sight his pure items are impure.

    11The Gemara asks: What is different in the first clause, where the produce is pure, and what is different in the latter clause, where it is impure? Rav Yitzḥak said: The ruling of the first clause is stated with regard to a case where he purified his donkey drivers and laborers for this assignment by having them immerse so they would not transfer impurity to the produce.

    12The Gemara raises a difficulty: If that is so, in the latter clause this would also apply. The Gemara answers: An am ha’aretz is not punctilious about contact with another person. Although they themselves were purified, they may have met another am ha’aretz on the way, and the produce would be rendered impure by him. The Gemara further objects: If so, then let us say so even in the first clause; the produce should be impure in that case as well.

    13Rava said:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    Mishne - If it was in a status of being supervised - In the Gemoroh it explains that even though the Jew had distanced himself from the gentile a mil(e) if he did not inform him he was separating the (wine) is permitted for the gentile is constantly afraid all the time now [at any moment] he is coming [back].

    If he let him know that he is separating - That he is distancing himself and the barrels were sealed.

    The amount [of time allowed] that it would take the gentile to pierce and reseal, and for the seal to dry out - If he tarried the amount of time that the gentile could pierce a hole in the seal of the barrel, and subsequently reseal the hole, so that the seal would be dry [the wine] is forbidden.

    RSB'G states - It is not forbidden until the delay is as long as it would take him to open the complete seal of the barrel [i.e. remove the lid], and it would be impossible to remove it without breaking it completely.

    And seal - And make another new seal/lid.

    And dry - And it would dry, but as for piercing a hole they are not concerned as it would be noticeable. The word Shesum is defined (in the expression) Shesum Ho-ayin (Numbers 34:3 describing Billam) an open eye that has good vision.

    One who places his wine in a wagon or boat - Together with a gentile.

    And went - The Jew via a shortcut, a shorter route.

    And entered the district and bathed - In a bathhouse, it [the wine] is permitted, since the gentile did not know of the delay, he is afraid and will not touch it.

    Side table - The old French word (as translated by Kugovitzki in Sefer Tirgemi Laaz is) cupboard. [This side table or cupboard was using for preparing and storing food prior to bringing to the table]

    What is on the table is forbidden - This gentile will tell himself that this Jew invited me to eat and drink and [will therefore] touch [the wine].

    On the side table [the wine] is permitted - For it has not been prepared for this meal.

    If [the Jew] told him dilute [the wine] and drink - Since he has reinforced his hand by giving [albeit] some minimal permission, [the gentile] will feel confident and touch everything [including the side table].

    Open barrels - That are in the house are forbidden.

    Sealed [barrels] are permitted - Until he delays [the amount of time] that it would take to [break] open [the lid], reseal and for the seal to dry and this defaults to the opinion of R. Shimon, as it does not teach [just] piercing [the seal of the barrel].

    What is different regarding the first clause and what is different with the latter clause - He [the owner] sees that they are [directly] touching [the pure produce] as it teaches they [the ignorant workers] were loading the pure produce and this case is not discussing barrels that would have been sealed.

    Where he purified is donkey drivers - He made them [have a ritual] dip, and therefore their touching [pure items] leaves them pure.

    On the touching by his acquaintance - The one he bumps into on the route, and [this acquaintance] has not been purified for this [purpose of touching pure items].

    In the first case also - since he has distanced himself, one should [also] be concerned for this [same possibility of meeting an impure acquaintance].

    License: CC0

    עבודה זרה 69 עמוד א

    1נפל לגו חלא, מאי? א"ל רב הילל לרב אשי: הוה עובדא בי רב כהנא, ואסר רב כהנא. א"ל ההוא אימרטוטי אימרטט.

    2רבינא סבר לשעורי במאה וחד, אמר: לא גרע מתרומה, דתנן: תרומה עולה באחד ומאה. א"ל רב תחליפא בר גיזא לרבינא: דלמא כתבלין של תרומה בקדירה דמי, דלא בטיל טעמייהו!

    3רב אחאי שיער בחלא בחמשין, רב שמואל בריה דרב איקא שיער בשיכרא בשיתין.

    4והלכתא: אידי ואידי בשיתין, וכן כל איסורין שבתורה.

    Mishna

    5עובד כוכבים שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אם היה בחזקת המשתמר מותר. אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב. רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב.

    6המניח יינו בקרון או בספינה, והלך לו בקפנדריא, נכנס למדינה ורחץ מותר.

    7אם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום, ויסתום, ויגוב. רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית, ויגוף, ותיגוב.

    8המניח עובד כוכבים בחנות, אע"פ שיצא ונכנס מותר, ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום ויגוב. רשב"ג אומר: כדי שיפתח את החבית ויגוף ותיגוב.

    9היה אוכל עמו על השולחן, והניח לגינין על השולחן ולגין על הדולבקי, והניחו ויצא מה שעל השולחן אסור, שעל הדולבקי מותר. ואם אמר לו: הוי מוזג ושותה אף שעל הדולבקי אסור. חביות פתוחות אסורות, סתומות מותרות, כדי שיפתח ויגוף ותיגוב.

    Gemara

    10היכי דמי ״בחזקת המשתמר״? כדתניא: הרי שהיו חמריו ופועליו טעונין טהרות, אפילו הפליג מהן יותר ממיל טהרותיו טהורות, ואם אמר להן: ״לכו ואני בא אחריכם״, כיון שנתעלמה עינו מהם טהרותיו טמאות.

    11מאי שנא רישא, ומאי שנא סיפא? אמר רב יצחק: רישא במטהר חמריו ופועליו לכך.

    12אי הכי, סיפא נמי? אין עם הארץ מקפיד על מגע חבירו. אי הכי, אפילו רישא נמי נימא הכי!

    13אמר רבא:

    Tosafot

    איבעיא להו נפל לגו חלא כו' - וא"ת מ"ש משאר איסורין כמו בשיכרא וי"ל משום דחלא חזק מאד ואגב חורפיה נותן טעם לשבח כמו גבי חילתית או דלמא מעט השרץ נגד המשקה וא"כ אין לנו לאסור כל כך ולכך היה שואל מה יהיה ממנו:

    ההוא אימרטוטי אימרטט - יש לתמוה עכשיו היאך אנו אוכלים דבש דבורים והלא רגלי הדבורים מעורבים בדבש ואף על גב דהוי פגם מ"מ השרץ עצמו דאיפגם מיתסר לכ"ע לכ"נ לר"ת דודאי רגלי הדבורים כיון דעצמות בעלמא נינהו מותרים דהא העצמות טהורים דתנן במס' (טהרות פ"א) עצמות החמור טהורות ורגלי הדבורים כעצמות החמור והא דאמרי' אברים אין להם שיעור אפילו פחות מכזית מן המת ופחות מכעדשה מן השרץ היינו לענין טומאה וכגון דאיכא בשר עלויה הא לאו הכי טהורין ולענין אכילה שפיר דמי:

    סבר לשעורי בק"א אמר לא גרע מתרומה כו' - תימה נהי דתרומה נינהו כשהוא בקדרה בדבר לח בטלה בס' כדאמר פרק גיד הנשה (חולין דף צז.) קדירה שבשל בה תרומה לא יבשל בה חולין ואם בשל בנ"ט וי"ל דס"ל כיון שטעמו חזק בשכר יש לדמותו לתרומה לדבר יבש וא"ת אמאי לא בטיל באחד ומאתים כמו ערלה וכלאי הכרם וי"ל דשאני התם משום דהוו איסור הנאה לכך לא ילפינן מיניה שרצים דשרו בהנאה אבל תרומה שרי בהנאה:

    כתבלין ופלפלין דלא בטיל טעמייהו - לא בס' ולא בק' שהרי מעט תבלין נותן טעם בקדרה גדולה אבל אין לומר דלא בטיל כלל דהא בהדי נותן טעם חשבינן ליה ולא בהדי אוסרין במשהו כדקאמר לעיל (עבודה זרה דף סו.) תבלין של שלשה שמות אסור ומצטרף כו':

    שיער בחלא בחמשין - תימה מ"ש דלעיל רוצה להחמיר בו אפילו יותר מס' וק' וכאן מיקל בו וי"ל משום דקסבר דבחלא לא אשבח כ"כ כמו בשיכרא:

    אידי ואידי - פי' בשיכרא וחלא בשיתין בה"ג ובירושלמי קאמר דשרץ לא בטיל כי אם באלף ותלמודינו עיקר דבטל בששים כשאר איסורים:

    היה אוכל עמו על השולחן כו' - תימה דע"כ מיירי בלא הודיעו שמפליג מדשרי על הדולבקי וא"כ כי א"ל נמי הוי מזוג ושותה אמאי אסור וי"ל דמ"מ כיון שהחזיק ידו למזוג ולשתות לא מירתת כלל וכן על השולחן מהאי טעמא אסור וכן בסיפא דקתני חביות סתומות כדי שיפתח וישתום ויסתום ויגוב אסורות ואע"ג דנתפס עליו כגנב על הזיוף ואמר לקמן (עבודה זרה דף ע.) דנתפס עליו כגנב מותר מ"מ הכא שאני שא"ל הוי מזוג ושותה ולכך לא מירתת כל כך כיון שהחזיק ידיו למזוג ולשתות:

    היכי דמי בחזקת המשתמר כדתני' הרי שהיו חמריו כו' - דמתוקמא בבא להם דרך עקלתון וה"נ הכא כגון שיבא לו דרך עקלתון ותימה מאי בעי היכי דמי והא מדקתני סיפא ואם הודיעו שהוא מפליג מכלל דרישא בלא הודיעו שמפליג והיינו חזקת המשתמר דידיה וי"ל דאדרבה מדקתני סיפא ואם הודיעו אסור משמע ליה דא"כ רישא דתני בחזקת המשתמר היינו שימור חשיב טפי מלא הודיעו שמפליג מדתני בחזקת המשתמר ואי ר"ל כגון [שלא] שהודיעו שמפליג לישתוק מלישנא דבחזקת המשתמר ומכללא דסיפא שמעינן ליה אלא ודאי בא לומר שאף לא הודיעו שמפליג יש לחוש בדבר כיון שרואהו העובד כוכבים שמתרחק ותדע דצריך שם חזקת שימור אחר וקבעי מאי הוי ומשני כדתניא כו' כגון שיוכל לבא עליו דרך עקלתון:

    מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא - פי' דרישא אמאי לא הוי טהרותיו טמאים כמו בסיפא וא"ת לישני ליה דרישא מיירי בלא הודיעו שהפליג ולכך שרי כדתניא אם הניחו בחזקת המשתמר מותר והיינו כשלא הודיעו שהפליג ותירץ רש"י דלא דמי למתני' דהא מיירי בטהרות כגון פירות שהוא מחזיק בידיו ונוגע בהם בכל שעה ולכך פריך דאין לחלק ומ"מ קשה דלוקמא בחביות ולא תקשי מידי דהא טהרות משמע נמי בחביות ועוד קשה דאי מיירי כמו שפירש הקונטרס א"כ לא הוה ליה למיפרך מרישא לסיפא אלא הוה ליה למיפרך מרישא מיניה וביה בהדיא מ"ט דרישא טהרותיו טהורות כיון שהוא מחזיק בו ונוגע בהם כדפ"ה לכ"נ לר"י דלעולם מיירי בחביות מיהו בפתוחות שקל ליגע בהן לכך לא מצי לשנויי בלא הודיעו שהפליג מ"מ ליתסר ולא דמי למתני' דשרי גבי יין בלא הודיעו שהפליג דמתני' מיירי בחביות סתומות וא"ת אכתי לוקמא בסתומות כמו מתני' ולא תקשה רישא לסיפא וי"ל דעל כרחך לא מיתוקמא ברייתא בסתומות מדקתני כיון שנתעלמו ממנו טהרותיו טמאות ואי בסתומות הא בעינן כדי שישתום ויסתום ויגוב אף בהודעה שהפליג כדקתני במתניתין:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    והלכתא אידי ואידי בשתין - פירוש: בין בשכרא בין בחלא, דקסבר נותן טעם לשבח הוא, והורו רבותינו הצרפתים ז"ל הלכה למעשה דדוקא בחלא ושכרא אזלינן ביה בששים דמשביח הוא בהכי, אבל בשמן ויין ושאר משקין פוגם הוא ומותר. וכן כתב בהלכות הרי"ף ז"ל: והלכתא אידי ואידי בשתין, דחיישינן דילמא אשבוחי משבח בחלא ושכרא. הא דאמרינן הכא וכן לכל איסורין שבתורה, לאו למימרא שהולכין בכל איסורין בתר נתינת טעם, שהרי יש אוסרים במה שהן, אלא הכי קאמר, וכן לכל איסורין שהולכין בהם בנתינת טעם משערין בהן בששים, ולא בחמשים ולא כתבלין בקדרה, וכן עיקר.

    מתני' - נכרי שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום אם היה בחזקת משתמר מותר. פירוש: שלא הודיעו שהוא מפליג, אף על פי שנתרחק ממנו הרבה ונתעלמו עיניו מהן מותר, דכיון שלא הודיעו שהוא מפליג מרתת ואמר השתא אתי ליה. וכי קתני מותר אפילו בחביות פתוחות, דומיא שהיה אוכל עמו על השולחן והניח לגין על הדולבקי דקתני שהוא מותר, ולגין שעל הדולבקי אינו סתום אלא פתוח כלגין שעל השולחן. וקתני נמי אם אמר לו הוי מוזג ושותה אף שעל הדולבקי אסור, חביות פתוחות אסורות סתומות מותרות, אלמא רישא אפילו בפתוחות קאמר שהוא מותר. ועוד דקתני בתוספתא (פ"ח ה"ב), פרואר שישראל וגוי כונסין לתוכו יין, אף על פי שחביות פתוחות והגוי יושב [ומשמרן] מותר, מפני שחזקת המשתמר. והא דקתני סיפא דמתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג כדי שישתום ויסתום דמשמע דבסתומות מיירי, לאו למימרא דכולה מתניתין מיירי בסתומות, אלא הכי קאמר, ואם הודיעו שהוא מפליג אף על גב דחביות סתומות אסורות, אם יש שיעור בהפלגתו כדי שישתום ויסתום ותגוב. ועוד דכל הני עובדי דשרינן בשמעתין משום חזקת משתמר בפתוחות ודאי מיירי, דאי בסתומות אפילו בחזקת שאינו משתמר היה מותר, כיון דקיימא לן (בע"ב) כר' אליעזר דלא חייש לזיופא וכרבן שמעון בן גמליאל דלא חייש לשתומא. וכתב הרמב"ן נ"ר דמיהו משמע שיש בהן פקק של עץ, אבל בפתוחות לגמרי לא, דכיון שהן על כתפו והוא יכול ליגע בהן להדיא חיישינן דילמא נגע, ואף על גב דמתניתין סתמא קתני, משום דלאו ארח ארעא להעביר חביות ממקום למקום פתוחות לגמרי בלא פקק. והראב"ד ז"ל (ע"ב ד"ה והא) כתב דחביות פתוחות דשרינן בזמן שהם בחזקת משתמר דוקא בספינה וחנות שאין לו רשות ליגע בחביות עצמן, אבל במעביר חביות, סתומות דוקא אבל פתוחות אסורות, שהרי אפשר לפשוט ידיו לתוכה וליגע אם היא מלאה, והיינו דגרסינן בפרק ר' ישמעאל (עבודה זרה ס, א) גוי דרי כובא וישראל אזיל בהדיה, מליא אסור משום דילמא נגע, ואם חסרה היא כיון שנתעלמו עיניו ממנו אסור, משום שמא הורידה מכתפו ונגע בו ואומר לנוח מעט הוצרכתי. ותפס עליו הרמב"ן נ"ר ואמר דודאי נראין דברי הראב"ד ז"ל בטעם, אבל משמע לכאורה דכולה מתניתין בחדא גוונא מיתנייא, ורישא דנכרי שהיה מעביר, כסיפא דקתני שעל הדולבקי מותר. ועוד דגרסינן בירושלמי (ה"ד) אמר ר' שמואל מעשה בנכרי אחד שהיה מעביר עם ישראל כדי יין ממקום למקום, אתא עובדא קומי ר' אבהו ואסר, אמרי בפתוחות הוה עובדא, ואמר ר' זריקא לא סוף דבר מלאות אלא אפילו חסרות דטרף ונגע בידיה וחזר, פירוש טרף ביין בכתפו עד שהרכין החבית ונגע ביין בידו, נראה מכאן דכל היכא דיכול ליגע ביין כשהוא על כתפו כיון שנתעלם מעיניו אסור, אבל להורידה מכתפו מרתת. ואם תאמר ולהדין פירושא דמפרש דאפילו בפתוחות איירי מתניתין, כי לא הודיעו שהוא מפליג מאי הוי, והלא הגוי רואה דרך לפניו ואין שם אדם ולמה ימנע מליגע. הא מסקינן בגמרא שלא אמר להם לכו ואני אבא אחריכם ויש שם דרך אחרת שיכול לבוא עליהם דרך עקלתון, והילכך מתיירא שמא בעוד שיסלק הפקק ונגע בו יבא עליו בעליו דרך עקלתון. ולפי הענין הזה נראה שאם היו שנים או שלשה פועלים שיוכל כל אחד מהם להסתכל בדרך אשר בו יכול לבוא אסור, שהרי חזרו כל הדרכים בדרך אחד ואין יכול לבוא עליהם עוד בדרך עקלתון שלא יראו אותו בבואו.

    ואם הודיעו שהוא מפליג אסור - פירש הראב"ד ז"ל ודוקא שהודיעו מקום הפלגתו, אבל אם לא הודיעו אף על פי שאמר לו לך ואני אבוא אחריך ונתעלמו עיניו ממנו מותר, משום דמרתת ואמר שמא לא ירחיק כדי שאוכל לשתום ולסתום ולנגוב, ואף על פי שלענין טהרות אמרינן שאם אמר להם לכו ואני אבוא וכו' כיון שנתעלמו עיניו טמאות, התם בחביות פתוחות או אוכלין מגולין דבהרף עין יכול ליגע בהן ואינו ניכר במגעו, אבל כאן דחביות סתומות [אינן] אסורות עד שיודיענו מקום הפלגתו. ודוקא נמי בשאמר להם אני אבוא אחריכם דסמכא דעתיה, אבל אם לא אמר להם כך, אם יש שם דרך אחרת קרובה יותר שיוכל לבוא בה קודם משיעור שתימה וסתימה ונגוב מותר, דמרתת דשמא יבוא עליהם דרך עקלתון, ואף על פי ששהה הרבה מותר, דמכל מקום מרתתי אינהו השתא אתי השתא אתי, ומימנעי ולא נגעי.

    המניח יינו בקרון או בספינה והלך לו בפקונדרי - כלומר שלא ידעו באי זו דרך הלך, ופירש הראב"ד ז"ל: דנראה דמשום הכי נקט הכא והלך בפקונדרייא, לומר שלא הודיעו שהוא נכנס למדינה למרחץ, שאם הודיעו כן אף על פי שלא הודיעו באי זו דרך יבא אסור, כיון שיש שיעור בכניסת העיר ורחיצת המרחץ כדי שישתום ויסתום ותגוב. אבל כשהלך בפקונדרייא שלא ידעו הם שהלך לרחוץ, אף על פי ששהה הרבה מותר, דמרתתי השתא אתי. והא דקתני נמי בחנות יוצא ונכנס, לאו למימרא שאם שהה כדי שתימה אסור ואף על פי שלא הודיעו הפלגתו, אלא אורחא דמילתא נקט שאין דרך בעל הבית להניח חנותו לגוי ולהפליג, ויוצא ונכנס נמי דקתני, לאו למימרא שיצא ונכנס בתחלה ואחר כך יצא והפליג, אלא אפילו יצא והפליג פעם ראשונה מותר, כיון שדעת הגוי שהוא יוצא ונכנס, כלומר שלא הודיע שהוא מפליג.

    גמרא - היכי דמי בחזקת משתמר וכו'. תימא מאי קא מיבעיא ליה, דהא מדקתני במתניתין ואם הודיעו שהוא מפליג אסור, אלמא משמע דחזקת משתמר הוי כשלא הודיעו שהוא מפליג. ומדברי הראב"ד ז"ל שכתב במתניתין גבי הלך בפקנדריא משמע דאיהו ז"ל מפרש לה הכי, דהשתא מספקא לן הא דקתני אם הודיעו שהוא מפליג אם הוא הפך מחזקת משתמר ולומר דכל זמן שלא הודיעו הוי בחזקת משתמר, או דילמא הא דקתני אם הודיעו שהוא מפליג קאי אחזקת משתמר, ולומר שאם הודיעו שהוא מפליג אף על גב דהניחו בחזקת משתמר אסור, וחזקת משתמר לאו היינו שלא הודיעו שהוא מפליג, אלא מילתא אחריתי היא, ומשום הכי מיבעיא בעי לה היכי דמי האי חזקת משתמר. ומדברי הרמב"ן נ"ר נראה דמפרש: מידע ידעי דלא הודיעו שהוא מפליג חזקת משתמר קרינן ליה, [אלא] דאחביות פתוחות קא מיבעיא ליה טעמא מאי, אף על פי שלא הודיעו שהוא מפליג אמאי מותרות, והלא הגוי רואה הדרך לפניו שאין שם בעלים ויכול הוא ליגע, ומסקנא בבא להם דרך עקלתון.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 69a

    Avodah Zarah 69a. The full printed text of this folio side - 13 numbered segments, about 261 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 69a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026