Talmud Builders

    Avodah Zarah 24a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 24a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1for six hundred thousand gold dinars’ profit, and Rav Kahana teaches that it was eight hundred thousand dinars’ profit. But the keys to the chest holding the jewels were placed under his father’s head, and he would not disturb him. It is evident from this story that the stones of the ephod may be purchased from gentiles. If so, Rabbi Eliezer’s reasoning cannot be based on Numbers 19:2, as an identical phrase appears in Exodus 25:2, and yet contributions to the Tabernacle may be accepted from gentiles.

    2The Gemara answers that the phrase “onyx stones” (Exodus 25:7) concluded discussion of that matter. In other words, almost all the items listed in Exodus, chapter 25, for the contributions to the Tabernacle, are joined by the conjunction “and.” Before the verse mentions the stones for the ephod, it states “onyx stones,” without the conjunction “and.” This omission serves to disconnect these stones from the earlier phrase: “That they take” (Exodus 25:2), which means that the disqualification of items purchased from gentiles for use in the Temple derived from this phrase does not apply to the items listed after that point, including the stones of the ephod. The Gemara asks: But isn’t it subsequently written: “And stones to be set,” by which the verse goes back and combines the list, so that the earlier verse applies once more? Accordingly, it should be prohibited to purchase any of the items listed in the verse from gentiles.

    3The Gemara adds: And furthermore, the latter clause teaches: In a subsequent year, a red heifer was born in Dama’s herd and the Sages of Israel approached him, seeking to purchase the heifer. Dama said to them: I know concerning you that if I were to ask from you all the money in the world, you would give it to me. Now I am requesting from you only that amount of money which I lost by refraining from waking my father. This latter clause explicitly states that the Sages intended to purchase a red heifer from a gentile, which contradicts the ruling of Rabbi Eliezer.

    4The Gemara answers: There, it was through the agency of Jewish merchants that they purchased the heifer. In other words, Jewish merchants purchased the heifer from Dama ben Netina, after which the Sages acquired the animal from the merchants to be used as a red heifer of purification. In this manner, the animal was purchased for the purpose of an offering from Jews.

    5According to Sheila, Rabbi Eliezer’s reason for not allowing a red heifer to be purchased from gentiles is based on a derivation from a verse rather than a concern that a person may have engaged in bestiality with it. The Gemara therefore asks: And is Rabbi Eliezer not concerned about the possibility that a person has engaged in bestiality with the animal?

    6The Gemara elaborates: But isn’t it taught in a baraita that the Rabbis who hold that the heifer may be purchased from a gentile said to Rabbi Eliezer: There was an incident in which Jews purchased the red heifer from a gentile, and Dama was his name. And some say Remetz was his name. In response to this claim, Rabbi Eliezer said to them: Can one bring a proof from there? Certainly not, as Jews were safeguarding it from the time that it was born, to ensure that a person did not engage in bestiality with it. Contrary to the opinion of Sheila, it is evident from here that Rabbi Eliezer was concerned about this possibility. The Gemara explains that Rabbi Eliezer has two requirements: The purchase of the red heifer must be from a Jew, and he is also concerned about the possibility that a person had engaged in bestiality with the animal.

    7The Gemara analyzes Rabbi Eliezer’s statement. The Master said: Jews were safeguarding the red heifer purchased from Dama ben Netina from the time that it was born. The Gemara asks: And let us be concerned that perhaps gentiles engaged in bestiality with the mother while she was pregnant, as Rava says: The offspring of an animal that gored and killed a Jew is forbidden as an offering, as it is considered as if she and her offspring together gored. And similarly, the offspring of an animal that was the object of bestiality is forbidden because it is considered as if a person engaged in bestiality with both her and her offspring. The Gemara answers: Say that Rabbi Eliezer meant that Jews were safeguarding it from the time that it was conceived.

    8The Gemara asks: And let us be concerned that perhaps they engaged in bestiality with the mother from the outset, i.e., before conception, as we learned in a mishna ( Temura 30b): With regard to all animals that are disqualified for the altar, such as one that was the object of bestiality, sacrifice of their offspring is permitted; and it is taught with regard to this case that Rabbi Eliezer prohibits their offspring from being sacrificed on the altar. If this is the case, Rabbi Eliezer should agree that there is a concern that a person might have engaged in bestiality with the heifer’s mother at some point before its birth.

    9The Gemara clarifies the difficulty: Granted, this works out well according to the opinion of Rava, as Rava says that Rav Naḥman says: The dispute between the Rabbis and Rabbi Eliezer applies only when a person engaged in bestiality with the animals when they were consecrated and then they conceived, as Rabbi Eliezer holds that in that case the offspring are disqualified from being sacrificed as offerings; but if someone engaged in bestiality with the animals when they were non-sacred, everyone agrees that the offspring are permitted. Accordingly, it needs to be ascertained only that no one engaged in bestiality with the mother after she was consecrated.

    10But according to the opinion of Rav Huna bar Ḥinnana, who says that Rav Naḥman says: The dispute applies only when a person engaged in bestiality with the animals when they were non-sacred, but if someone engaged in bestiality with them when they were consecrated, everyone agrees that the offspring are forbidden, what is there to say? According to this opinion, Rabbi Eliezer should be concerned that a person might have engaged in bestiality with the animal prior to conception.

    11The Gemara answers: Say that Jews were safeguarding it as well, i.e., the mother of the red heifer, from the time that it was conceived. The Gemara challenges: And let us be concerned that perhaps someone engaged in bestiality with the mother of the heifer’s mother. The Gemara responds: We are not concerned to such an extent.

    12The Gemara discusses the revised version of Rabbi Eliezer’s statement. The Master said above: Jews were safeguarding the red heifer from the time that it was conceived. The Gemara asks: From where do we know that the mother would give birth to a red heifer, which would warrant safeguarding her? Rav Kahana says: They would pass a red cup before her while the male mounts her, an act that would cause the offspring to be red.

    13The Gemara asks: If that is so, and the birth of a red heifer can be induced in such a simple manner, why is its price so expensive? The Gemara answers: Since two hairs of a different color render the red heifer unfit, this method is unreliable. The Gemara asks another question: And what is different about these cows? Why did the Jews resort to purchasing the red heifer from a gentile when they could have induced its conception themselves? Rav Kahana said: Dama ben Netina owned a herd of cattle that were known to beget red heifers, and therefore they preferred to employ the aforementioned method with one of his cows.

    14§ The Gemara relates: Rabbi Ami and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa were sitting on Rabbi Yitzḥak Nappaḥa’s porch. One of them began and said that the baraita teaches: And, similarly, Rabbi Eliezer would disqualify all offerings purchased from gentiles, due to the concern that a person had engaged in bestiality with the animals.

    15The other one of them began and said: What did Rabbi Eliezer’s colleagues respond to him? They quoted the verse: “All flocks of Kedar shall be gathered together unto you, the rams of Nebaioth shall minister unto you; they shall come up with acceptance upon My altar” (Isaiah 60:7). This verse clearly indicates that offerings will be accepted from gentiles. Rabbi Eliezer said to them: In the future all gentiles will be calculating converts, i.e., those who converted for personal gain, and as converts, they will not be suspected of engaging in bestiality.

    16Rav Yosef said: What is the verse from which it is derived that they will convert? The verse states: “For then will I turn to the peoples a pure language, that they may all call upon the name of the Lord, to serve Him with one consent” (Zephaniah 3:9). This verse indicates that all nations will worship God. Abaye said to him: But perhaps it is only from idol worship that they will withdraw, while they will still engage in forbidden sexual relations, including bestiality? Rav Yosef said to him: That cannot be, as it is written at the conclusion of the verse: “To serve Him with one consent,” which indicates that the gentiles will accept all of God’s mitzvot.

    17The Gemara comments: Rav Pappa teaches that discussion in this manner, but Rav Zevid teaches it in this manner: Both Rabbi Ami and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa said: And similarly, Rabbi Eliezer would disqualify all offerings taken from gentiles. And both said: What did Rabbi Eliezer’s colleagues respond to him? They quoted the verse: “All flocks of Kedar shall be gathered together unto you, the rams of Nebaioth shall minister unto you; they shall come up with acceptance upon My altar.” Rabbi Eliezer said to them: All gentiles will be calculating converts in the future.

    18Rabbi Eliezer continues: And what is the verse from which it is derived that they will convert? It is from the verse: “For then will I turn to the peoples a pure language, that they may all call upon the name of the Lord, to serve him with one consent.” Rav Yosef objects to this proof: But perhaps it is only from idol worship that they will withdraw? Abaye said to him: That cannot be, as it is written: “To serve Him with one consent.”

    19§ The Gemara cites a series of verses which present difficulties with regard to the claim that animals purchased from gentiles may not be used as offerings. The Gemara raises an objection from the following verse: “And Moses said: You must also give into our hand offerings and burnt-offerings that we may sacrifice unto the Lord our God” (Exodus 10:25). Moses demanded that Pharaoh provide the Jews with offerings, despite the fact that he was a gentile. The Gemara explains: The halakha prior to the giving of the Torah was different, as at that time it was acceptable to use animals taken from gentiles as offerings.

    20The Gemara raises another objection: Come and hear a proof from the verse: “And Yitro, Moses’ father-in-law, took a burnt-offering and offerings for God” (Exodus 18:12). Yitro was not a Jew, and yet he brought offerings for God. The Gemara answers: The incident with Yitro was also prior to the giving of the Torah. The Gemara observes: Granted, this works out well according to the one who says that the incident with Yitro was prior to the giving of the Torah. But according to the one who says that

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בששים ריבוא שכרששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח:

    לא ציערולהקיצו משנתו:

    אבני שהם הפסיק העניןמדלא כתיב ואבני שהם כדכתיב בכולהו וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ועורות הפסיק הענין ולא קאי אויקחו:

    והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערבינהולמילתא קמייתא וליתסרו:

    ועוד הא קתניעלה דההיא דר"א:

    לשנה הבאה נולדה כו'אלמא לית ליה קיחה לר"א:

    תגרי ישראלסרסור ישראל לקחה משלו מן העובד כוכבים לעצמו וחזר ומכרה לצבור:

    ור"א לא חייש לרביעהלשילא פרכינן דתני טעמא דר"א משום קיחה:

    ודמא שמוזהו הנזכר למעלה:

    אית ליה קיחהובעינן תגרי וחייש לרביעה ובעינן שימור:

    ולד נוגחתפרה שנגחה ישראל כשהיא מעוברת ומת ולדה פסול לקרבן:

    דהיא וולדה נגחוהוונוגח שנגח בעד אחד או ע"פ הבעלים שהודו מעצמן ואין עדים בדבר אינו נסקל ואמרינן בתורת כהנים מן הצאן להוציא את המוקצה ומן הצאן וי"ו יתירה להוציא את הנוגח:

    משעה שנוצרהבמעי אמה. לקמן מפרש מנא ידעי דהאי ולד אדום הוא:

    ולדותיהן מותריןאותן שנתעברו בהן אחרי כן:

    מחלוקתדר"א ורבנן כשנרבעו כשהן מוקדשין ובמסכת תמורה מפרש טעמא דר"א משום דבזיא מילתא:

    שתי שערות פוסלות בהשחורות או לבנות:

    ומ"ש דידהודאזלי ישראל ועבדי לדנכרי נעבד הא מלתא בבהמת ישראל:

    במוחזקתמין משפחות פרות היו לו לדמא בן נתינא מוחזקות לילד ולדות אדומין בהעברת כוס:

    אקילעאפורק"א לפני הטרקלין:

    וכן היה ר"א כו'משום דחייש לרביעה:

    גרוריםמעצמן נגררין להתגייר אע"פ שאין מקבלין אותן:

    מעבודת כוכבים הדרי בהוכדכתיב לקרוא כולם בשם ה' אבל מרביעה לא הדרי:

    ותרוייהו אמריר' אמי ורבי יצחק נפחא. בין דרב פפא לרב זביד איכא טובא דרב פפא מתני פתח חד פתח אידך ומתני מאי קראה ברב יוסף ואתקפתא דדלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרו מתני לה באביי:

    שכם אחדמשמע אין חילוק בעובדיו ישראל והאומות תהא עבודתן שוה בכל מצותיו:

    גם אתה תתןתיקשי לר"א:

    הניחא למ"דפלוגתא דבני רבי חייא ורבי יהושע בן לוי בפ' בתרא דשחיטת קדשים (זבחים קטז.):

    עבודה זרה 24 עמוד א

    1בששים רבוא שכר, רב כהנא מתני בשמונים רבוא, והיו מפתחות מונחות תחת מראשותיו של אביו, ולא צערו.

    2״אבני שהם״ הפסיק הענין, והא ״ואבני מלואים״ כתיב״, דהדר ערביה!״

    3ועוד, קתני סיפא: לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה בעדרו, נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמר להם: יודע אני בכם שאם אני מבקש מכם כל ממון שבעולם אתם נותנין לי, עכשיו איני מבקש מכם אלא אותו ממון שהפסדתי בשביל אבא.

    4התם, על ידי תגרי ישראל זבון.

    5ורבי אליעזר לא חייש לרביעה?

    6והתניא, אמרו לו לר' אליעזר: מעשה ולקחוה מן העובד כוכבים ודמא שמו, ואמרי לה רמץ שמו. אמר להן רבי אליעזר: משם ראיה? ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה! רבי אליעזר תרתי אית ליה: קיחה, וחייש נמי לרביעה.

    7אמר מר: ישראל היו משמרין אותה משעה שנולדה. וניחוש דלמא רבעי לאמא כי הוה. מעברה דאמר: רבא וולד הנוגחת אסורה היא וולדה נגחו וולד הנרבעת אסורה היא וולדה נרבעו אימא ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה׃

    8וניחוש דלמא רבעוה לאמא מעיקרא דתנן כל הפסולין לגבי מזבח ולדותיהן מותרין ותני עלה ר' אליעזר אוסר׃

    9הניחא לרבא דאמר: רבא אמר רב נחמן מחלוקת כשנרבעו כשהן מוקדשין אבל כשהן חולין דברי הכל מותרין׃

    10אלא לרב הונא בר חיננא אמר רב נחמן מחלוקת כשנרבעו כשהן חולין אבל כשהן מוקדשין דברי הכל אסורין מאי איכא למימר׃

    11אימא ישראל היו משמרין אותה לאמא משעה שנוצרה וניחוש דילמא רבעוה לאמא דאמא כולי האי לא חיישינן׃

    12אמר מר ישראל היו משמרין אותה משעה שנוצרה מנא ידעינן אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר׃

    13א"ה אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות פוסלות בה ומאי שנא דידהו אמר רב כהנא במוחזקת׃

    14יתיב ר' אמי ורבי יצחק נפחא אקלעא דר' יצחק נפחא פתח חד מינייהו ואמר וכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות כולן׃

    15פתח אידך מינייהו ואמר מאי אותיבו ליה חברוהי לר"א (ישעיהו ס, ז) כל צאן קדר יקבצו לך וגו' אמר להן ר"א כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא׃

    16אמר רב יוסף מאי קרא (צפניה ג, ט) כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' אמר ליה אביי ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדור בהו אמר ליה רב יוסף לעבדו שכם אחד כתיב׃

    17רב פפא מתני הכי ורב זביד מתני הכי ותרוייהו אמרי וכן היה רבי אליעזר פוסל בכל הקרבנות ותרוייהו אמרי ומאי אותיבו ליה חברוהי לרבי אליעזר כל צאן קדר יקבצו לך וגו' אמר רבי אליעזר כולם גרים גרורים הם לעתיד לבא׃

    18ומאי קראה כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' מתקיף לה רב יוסף ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדרי בהו א"ל אביי לעבדו שכם אחד כתיב׃

    19מיתיבי (שמות י, כה) ויאמר משה גם אתה תתן בידנו זבחים ועולות קודם מתן תורה שאני׃

    20ת"ש (שמות יח, יב) ויקח יתרו חתן משה עולה וזבחים לאלהים יתרו נמי קודם מתן תורה הוה הניחא למ"ד יתרו קודם מתן תורה הוה אלא למ"ד׃

    Tosafot

    ואבני מלואים כתיב דהדר ערביהלפ"ה משמע דזה הפסוק בויקחו לי תרומה ומתחלה היה דוחה אבני שהם הפסיק הענין והדר מקשה והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערביה שגם אבני שהם נקרא בהם ויקחו ותימה דאטו בתר דכתיב אבני שהם להפסיק הענין לא יכתוב שום וי"ו בפסוקים ועוד קשה אי חשבי עירוב מקראות בכי האי גוונא א"כ פ"ק דשבועות (דף י.) דתנן ר"מ אומר כל השעירים כפרתן שוה ומפיק ליה בגמרא מדכתיב ושעיר ופריך עצרת ויוה"כ דלא כתיב בהו ושעיר מאי איכא למימר ומאי פריך הא כיון דבסוכות דבתריה כתיב ושעיר נמי הדר ערביה לכך נראה דהאי מעשה דדמא בן נתינא לאו באבני שהם הוה אלא באבני החשן ואע"ג דאמר בגמרא בקשו ממנו אבנים לאפוד י"ל כיון שחשן מחובר לאפוד קרי אפוד וכן משמע בירושלמי דפאה דמייתי האי עובדא דדמא בן נתינא גבי פעם אחת אבדה ישפה מבנימן והכי פריך הכא והא כתיב אבני מלואים והדר ערביה ובאבני מלואים מיהא דכתיב וי"ו לדרוש בהו ויקחו וניחא נמי ההיא דפרק קמא דשבועות (דף י.) דכיון דכתיב ושעיר בסוכות נימא דבההוא מרביה קרא ור"ח גרס והא ואבני הדר ערביה וקאי אההוא דפרשת ויקהל דכתיב קחו מאתכם תרומה וכתיב ואבני שהם ואבני מלואים הכל בווי"ן בלא שום הפסק:

    ור"א לא חייש לרביעה והא תניא אמרו לו וכו'הוה מצי לאקשויי מההיא דוכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות אלמא חייש לרביעה אלא ניחא ליה לאתויי מההיא מעשה דקיימי' עלה:

    וניחוש דלמא רבעה לאמההא דלא פריך דלמא עלה עול על אמה והיא ואמה נשאו עול דא"כ לא אשכחן פרה שלא עלה עול על אמה דתנן (פרה פ"ב מ"ד) עלה עליה זכר פסולה:

    ותני עלה ר"א אוסר וכו'לאו דוקא אכל הפסולין קאי דהא אתנן פסול לגבי המזבח ואמרינן במרובה (ב"ק סו. ושם) דבין לב"ש ובין לב"ה ולדות של אתנן מותרים ואין לומר דר"א פליג עלייהו:

    ישראל היו משמרין לאמה משעה שנוצרהתימה לאב נמי אמאי אינם צריכים לשמור דאליבא דר"א קיימינן דאית ליה זה וזה גורם אסור וי"ל כיון דטעמא דאמר נמי אינו אלא משום דבזיא מילתא כדאמרינן בסוף תמורה (דף ל:) ומהאי טעמא אמרי' דנרבעו כשהן חולין מותרין דכיון דאשתנו לא בזיא מילתא הכי נמי בנרבע האב לא מינכרא ולא בזיא מילתא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופרקינן כיון דלא כתיב ואבני שהםדאמרי' וא"ו מוסיף על ענין ראשון אלא אבני שהם הפסיק הענין שכתוב בהו ויקחו. ומקשינן והא בויקהל משה כתיב קחו מאתכם תרומה. וכתיב התם ואבני שהם ואבני מלואים. ועוד הנה קנו ממנו פרה אדומה. ומקשינן היאך א"ר אליעזר שקנה פרה אדומה מעובד כוכבים. ופרקינן (זו) דמא בן נתינה זו הפרה לא נולדה לו מפרה שלו אלא מתגר ישראל זבנה וישראל היו משמרין את אמה משעה שנוצרה. ור' אליעזר לטעמיה דחייש לרביעה דפרה ולרביעה דאימה. דסבר ולד נרבעת אסורה. ואי אמרת ניחוש לאמה דאמה. כולי האי לא חיישינן. ומנא ידעי דמשמרי לה.

    אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכראי הכי אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות שחורות פסולות בה. ומאי שנא בדידהו אנן נמי נעביד. אמר רבינא במוחזקת. וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן.

    אמרו לו והא כתיב כל צאן קדר יקבצו לך וגו'אמר להן כולן גרים הם לעתיד לבוא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 24a

    Avodah Zarah 24a. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 451 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    בששים ריבוא שכר ששים ריבוא דינר היו רוצין ליתן לו ריוח:

    לא ציערו להקיצו משנתו:

    אבני שהם הפסיק הענין מדלא כתיב ואבני שהם כדכתיב בכולהו וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ועורות הפסיק הענין ולא קאי אויקחו:

    והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערבינהו למילתא קמייתא וליתסרו:

    ועוד הא קתני עלה דההיא דר"א:

    לשנה הבאה נולדה כו' אלמא לית ליה קיחה לר"א:

    תגרי ישראל סרסור ישראל לקחה משלו מן העובד כוכבים לעצמו וחזר ומכרה לצבור:

    ור"א לא חייש לרביעה לשילא פרכינן דתני טעמא דר"א משום קיחה:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 24a · Sefaria

    Tosafot

    ואבני מלואים כתיב דהדר ערביה לפ"ה משמע דזה הפסוק בויקחו לי תרומה ומתחלה היה דוחה אבני שהם הפסיק הענין והדר מקשה והא ואבני מלואים כתיב דהדר ערביה שגם אבני שהם נקרא בהם ויקחו ותימה דאטו בתר דכתיב אבני שהם להפסיק הענין לא יכתוב שום וי"ו בפסוקים ועוד קשה אי חשבי עירוב מקראות בכי האי גוונא א"כ פ"ק דשבועות (דף י.) דתנן ר"מ אומר כל השעירים כפרתן שוה ומפיק ליה בגמרא מדכתיב ושעיר ופריך עצרת ויוה"כ דלא כתיב בהו ושעיר מאי איכא למימר ומאי פריך הא כיון דבסוכות דבתריה כתיב ושעיר נמי הדר ערביה לכך נראה דהאי מעשה דדמא בן נתינא לאו באבני שהם הוה אלא באבני החשן ואע"ג דאמר בגמרא בקשו ממנו אבנים לאפוד י"ל כיון שחשן מחובר לאפוד קרי אפוד וכן משמע בירושלמי דפאה דמייתי האי עובדא דדמא בן נתינא גבי פעם אחת אבדה ישפה מבנימן והכי פריך הכא והא כתיב אבני מלואים והדר ערביה ובאבני מלואים מיהא דכתיב וי"ו לדרוש בהו ויקחו וניחא נמי ההיא דפרק קמא דשבועות (דף י.) דכיון דכתיב ושעיר בסוכות נימא דבההוא מרביה קרא ור"ח גרס והא ואבני הדר ערביה וקאי אההוא דפרשת ויקהל דכתיב קחו מאתכם תרומה וכתיב ואבני שהם ואבני מלואים הכל בווי"ן בלא שום הפסק:

    ור"א לא חייש לרביעה והא תניא אמרו לו וכו' הוה מצי לאקשויי מההיא דוכן היה ר"א פוסל בכל הקרבנות אלמא חייש לרביעה אלא ניחא ליה לאתויי מההיא מעשה דקיימי' עלה:

    וניחוש דלמא רבעה לאמה הא דלא פריך דלמא עלה עול על אמה והיא ואמה נשאו עול דא"כ לא אשכחן פרה שלא עלה עול על אמה דתנן (פרה פ"ב מ"ד) עלה עליה זכר פסולה:

    ותני עלה ר"א אוסר וכו' לאו דוקא אכל הפסולין קאי דהא אתנן פסול לגבי המזבח ואמרינן במרובה (ב"ק סו. ושם) דבין לב"ש ובין לב"ה ולדות של אתנן מותרים ואין לומר דר"א פליג עלייהו:

    ישראל היו משמרין לאמה משעה שנוצרה תימה לאב נמי אמאי אינם צריכים לשמור דאליבא דר"א קיימינן דאית ליה זה וזה גורם אסור וי"ל כיון דטעמא דאמר נמי אינו אלא משום דבזיא מילתא כדאמרינן בסוף תמורה (דף ל:) ומהאי טעמא אמרי' דנרבעו כשהן חולין מותרין דכיון דאשתנו לא בזיא מילתא הכי נמי בנרבע האב לא מינכרא ולא בזיא מילתא:

    Tosafot on Avodah Zarah 24a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופרקינן כיון דלא כתיב ואבני שהם דאמרי' וא"ו מוסיף על ענין ראשון אלא אבני שהם הפסיק הענין שכתוב בהו ויקחו. ומקשינן והא בויקהל משה כתיב קחו מאתכם תרומה. וכתיב התם ואבני שהם ואבני מלואים. ועוד הנה קנו ממנו פרה אדומה. ומקשינן היאך א"ר אליעזר שקנה פרה אדומה מעובד כוכבים. ופרקינן (זו) דמא בן נתינה זו הפרה לא נולדה לו מפרה שלו אלא מתגר ישראל זבנה וישראל היו משמרין את אמה משעה שנוצרה. ור' אליעזר לטעמיה דחייש לרביעה דפרה ולרביעה דאימה. דסבר ולד נרבעת אסורה. ואי אמרת ניחוש לאמה דאמה. כולי האי לא חיישינן. ומנא ידעי דמשמרי לה.

    אמר רב כהנא כוס אדום מעבירין לפניה בשעה שעולה עליה זכר אי הכי אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות שחורות פסולות בה. ומאי שנא בדידהו אנן נמי נעביד. אמר רבינא במוחזקת. וכן היה ר' אליעזר פוסל בכל הקרבנות כולן.

    אמרו לו והא כתיב כל צאן קדר יקבצו לך וגו' אמר להן כולן גרים הם לעתיד לבוא.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 24a · Sefaria

    Ritva

    גרסת ר״שי ז״ל והא ואבני מלואים כתיב וא״ו הדר ערביה ורבינו הולך לשיטתו שכתב בפירוש התורה כי שוהם ואבני מלואים דבר אחד הן ואף על פי כן אינו נכון ורבינו תם גורס והא ואבני כתיב דהדר ערביה ופי׳ ז״ל כי בפרשת ויקהל כתיב ואבני והדר ערביה קרא שהוא כדין חבריו.

    לשנה אחרת נולדה לו פרה אדומה פי׳ וזה בבית שני היה שאלו בבית ראשון לא היתה שם פרה אדומה אלא אותה שעשה משה ותימא מנא להו אבני אפוד דהא משחרב בית המקדש בוטל השמיר יש אומרין דהתם משחרב בית שני קאמר ויש אומרין דבטל שאינו אלא בטורח גדול וכדאמרינן התם בטלה זכוכית לבנה ואשכחן בפרק אין עומדין זוגיתא חיוורתי והתניא אמרו לו לרבי אלעזר מעשה היה כו׳ והוא הדין דמצי פריך מדקתני וכן היה פוסל בכל הקרבנות אלא דניחא ליה למיפרך מגופה דפרה.

    וניחוש דילמא רבעוה לאמה ואם תאמר הא אמרינן דבהמה הנרבעת נעקרת י״ל דההיא על הרוב ולפיכך גוי חס על בהמתו אבל פעמים שנרבעה ואינה נעקרת.

    Ritva on Avodah Zarah 24a · Sefaria

    Meiri

    כל האסורים למזבח ולדותיהם מותרים חוץ מארבעה והם ולד הנוגחת ר"ל שהמיתה את האדם ולד הנרבעת והנעבדת והמוקצה אף באלו דוקא שנתעברו ואח"כ יצא מהם מעשה זה שנמצא הולד בשעת העבירה אבל נעשית העברה ואח"כ נתעברה שאע"פ שהרביעה עוקרתה אפשר לקצת בהמות שאינן נעקרות בכך ולדה כשר ואפילו נרבעה אחד שהוקדשה ואין צריך לומר אם נרבעה כשהיא חולין ואח"כ נתעברה וכן הדין לאפרוח היוצא מביצת טרפה שמותר כמו שיתבאר במקומו ובתלמוד המערב שבפרק צלמים נחלקו בביצה ע"ז שנעשית אפרוח כהנא וחזקיה כהנא אמר מותרת חזקיה אמר אסורה ובביצת הקדש שנעשית אפרוח כהנא אמר אסורה ור' יוחנן אמר מותרת ופי' שם ר' יוחנן אמר מותרת ופודה אותה כזמן זרעה כלומר כפי מה שהיתה שוה בשעה שהוזרעה כהנא אמר אסורה ופודה אותה כמות שהיא ולענין פסק יראה בע"ז שמותר ובהקדש שצריך פדיון ואם לא פדה מותר בדיעבד כמו שנבאר בפרק צלמים:

    לענין יולדת יתבאר במקומו על יוצא דופן שאין אמו טמאה לידה ואין לה ימי טומאה וטהרה עד שתלד ממקום שמזרעת ואין הלכה כדברי האומר ולד מעליא הוא כמו שיתבאר במקומו:

    Meiri on Avodah Zarah 24a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ואבני מלואים כו' וכתיב ואבני שהם ואבני מלואים כו' עכ"ל כצ"ל:

    בד"ה וניחוש כו' הא דלא פריך כו' והיא ואמה נשאו עול כו' שלא עלה עול על אמה כו' עכ"ל פתחו והיא ואמה נשאו עול וסיימו בעול על אמה ואמאי תיאסר נמי הפרה משום דעלה עול על אמה בלחוד דאשר לא עלה עליה עול כתיב ובהרבעה נמי לא אסר ר"א ברבעוה לאמה מעיקרא אלא משום דבזיא מלתא והא לא שייך בעול על אמה ונראה לפרש דה"ק דהשתא דאכתי לא אסיק אדעתיה הא דמתרץ משמרין היו אותה משעה שנוצרה אדפריך אמלתיה דר"א דחייש לרביעה דלמא רבעה לאמה כי הוה מעברה תקשי ליה נמי לרבנן ניחוש דעלה על אמה עול כד הוה מעברה והיא ואמה נשאו עול ואהא תירצו דע"כ לענין עול בכה"ג לא אסרה תורה כשהיתה בבטן אמה דא"כ לא אשכחת פרה שלא עלה עול על אמה משעה שנוצרה הפרה והיינו בשעה שעולה עליה זכר על אמה כדלקמן וא"כ אז היא ואמה נשאו עול דהא אז נוצרה הפרה בבטן והר"ש כהן האריך גם בזה בשאלות ותשובותיו לאין צורך כי הדברים ברורים למבין וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 24a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 24, Amud Aleph, about 451 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 117 words

      Opens “בששים רבוא שכר, רב כהנא מתני בשמונים…”

      Named: רב כהנא.

    2. Segment 210 words

      Opens “״אבני שהם״ הפסיק הענין, והא ״ואבני מלואים״…”

    3. Segment 339 words

      Opens “ועוד, קתני סיפא: לשנה אחרת נולדה לו…”

      Named: אבא.

    4. Segment 46 words

      Opens “התם, על ידי תגרי ישראל זבון.…”

    5. Segment 55 words

      Opens “ורבי אליעזר לא חייש לרביעה?…”

      Named: רבי אליעזר.

    6. Segment 637 words

      Opens “והתניא, אמרו לו לר' אליעזר: מעשה ולקחוה…”

      Named: רבי אליעזר.

    7. Segment 736 words

      Opens “אמר מר: ישראל היו משמרין אותה משעה…”

      Named: רבא.

    8. Segment 817 words

      Opens “וניחוש דלמא רבעוה לאמא מעיקרא דתנן כל…”

    9. Segment 917 words

      Opens “הניחא לרבא דאמר: רבא אמר רב נחמן…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    10. Segment 1021 words

      Opens “אלא לרב הונא בר חיננא אמר רב…”

      Named: רב הונא בר חיננא, רב נחמן.

    11. Segment 1117 words

      Opens “אימא ישראל היו משמרין אותה לאמא משעה…”

    12. Segment 1221 words

      Opens “אמר מר ישראל היו משמרין אותה משעה…”

      Named: רב כהנא.

    13. Segment 1316 words

      Opens “א"ה אמאי דמיה יקרין הואיל ושתי שערות…”

      Named: רב כהנא.

    14. Segment 1421 words

      Opens “יתיב ר' אמי ורבי יצחק נפחא אקלעא…”

      Named: רבי יצחק.

    15. Segment 1527 words

      Opens “פתח אידך מינייהו ואמר מאי אותיבו ליה…”

    16. Segment 1633 words

      Opens “אמר רב יוסף מאי קרא (צפניה ג,…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    17. Segment 1740 words

      Opens “רב פפא מתני הכי ורב זביד מתני…”

      Named: רב פפא, רב זביד, רבי אליעזר.

    18. Segment 1829 words

      Opens “ומאי קראה כי אז אהפוך אל עמים…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    19. Segment 1916 words

      Opens “מיתיבי (שמות י, כה) ויאמר משה גם…”

    20. Segment 2026 words

      Opens “ת"ש (שמות יח, יב) ויקח יתרו חתן…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 24a · Segment 16 — “אמר רב יוסף מאי קרא (צפניה ג, ט) כי…

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Avodah Zarah 24a · Segment 1 — “בששים רבוא שכר, רב כהנא מתני בשמונים רבוא, והיו…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 24a · Segment 16 — “…וגו' אמר ליה אביי ודלמא מעבודת כוכבים הוא דהדור…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 24a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026