Talmud Builders

    Avodah Zarah 50a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 50a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Furthermore, everyone agrees that also in the case of stones that are near the stone pile dedicated to Mercury, with regard to which it can be said that they fell from it, they are prohibited. Rabbi Yishmael and the Rabbis disagree only when the stones are distant.

    2The Gemara challenges: But the mishna teaches that the stones are at the side of Mercury, indicating that they are nearby. The Gemara explains: What is meant by the term: At the side of Mercury? It means at the side of its four cubits.

    3The Gemara clarifies the dispute: Rabbi Yishmael holds that at times, idol worshippers initially construct a small stone pile dedicated to Mercury at the side of a large stone pile dedicated to Mercury. Therefore, three stones, which resemble a complete pile dedicated to Mercury, are prohibited. Two stones, which do not resemble a stone pile dedicated to Mercury, are permitted. Conversely, the Rabbis hold that idol worshippers do not construct a small stone pile dedicated to Mercury at the side of a large stone pile dedicated to Mercury. Therefore, the halakha is not different in a case where there are three stones, and it is not different in a case where there are two stones. In both cases those stones that can be seen together with the pile dedicated to Mercury are prohibited, as they may have fallen from it, whereas those that cannot be seen together with the stone pile are permitted.

    4§ The Master said: In a case where it is known that these stones fell from it, everyone agrees that they are prohibited. And the Gemara raises a contradiction to Rabbi Yoḥanan’s statement from his statement presented in a baraita : With regard to stones that fell from a pile dedicated to Mercury, those that can be seen together with it are prohibited; those that cannot be seen together with it are permitted. And Rabbi Yishmael says: Three stones are prohibited, but two stones are permitted. The baraita indicates that Rabbi Yishmael and the Rabbis also disagree where it is known that the stones fell from the stone pile. Rava said: Do not say in the baraita : Stones that fell from a pile. Rather, say: Stones that were found adjacent to the pile. There is no certainty that they fell from the pile.

    5The Gemara asks: And does Rabbi Yishmael actually hold that two stones that are found adjacent to the pile are permitted? But isn’t it taught in a baraita : Rabbi Yishmael says: Two stones that are found in the area of the pile dedicated to Mercury are prohibited. Three stones are prohibited, even if they are found at a distance.

    6Rava said: It is not difficult. Here, in the second baraita , it is referring to a case where both the pile and the adjacent stones are in the same area, in which case the stones are forbidden. There, in the first baraita , it is referring to a case where they are in two adjacent areas, in which case they are permitted. And what is considered two adjacent areas? This is referring to a case where there is an elevated area between them, and evidently the stones did not fall from the pile.

    7The Gemara asks: And are stones that are merely adjacent to each other in this way considered a pile dedicated to Mercury? But isn’t it taught in a baraita : These are the stones of a place of worship dedicated to Mercury: One stone is situated on one side and one is situated on the other side, and one is situated atop of them, but not where the stones are merely adjacent to each other? Rava said: When that baraita is taught, it is with regard to the main pile of stones dedicated to Mercury, but the stones that are added to it are not necessarily arranged in this way.

    8§ The Gemara relates: The house of King Yannai was destroyed, and gentiles came and placed stones dedicated to Mercury in it. Later, other gentiles who did not worship Mercury came and took those stones and paved paths and streets with them. There were Rabbis who withdrew from these paths, and there were other Rabbis who did not withdraw from these paths.

    9Rabbi Yoḥanan said: The son of holy ones walks on them. Should we withdraw from them? The Gemara asks: Who is the person referred to as the son of holy ones? The Gemara answers: It is Rabbi Menaḥem, son of Rabbi Simai. And why did they call him the son of holy ones? They did so because Rabbi Menaḥem would not even gaze at the form on a coin, as it was sometimes an idolatrous symbol.

    10The Gemara asks: What is the reason of the one who withdraws from those paths? He holds in accordance with that which Rav Giddel says that Rav Ḥiyya bar Yosef says that Rav says: From where is it derived that with regard to an offering brought in idolatrous worship, there can never be any nullification of its prohibited status? This is derived from a verse, as it is stated: “They joined themselves to Baal of Peor, and ate the offerings to the dead” (Psalms 106:28). Just as the prohibited status of a corpse has no nullification, and it is forever prohibited to derive benefit from it, so too, the prohibited status of an offering brought in idolatrous worship has no nullification ever.

    11And the one who does not withdraw from those paths says: In order for idol worship to prohibit an offering I require the offering to be like those offerings sacrificed inside the Temple, and there is no parallel to this offering in the Temple service, as stones are not brought as offerings.

    12Rav Yosef bar Abba said: Rabba bar Yirmeya happened to come to our locale, and when he came he brought the following baraita with him: In the case of a gentile who brought stones from a pile dedicated to Mercury and paved paths and theaters with them,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    במקורבותכגון באמה וחצי אמה:

    מרוחקותבארבע אמות דודאי לאו מיניה נפול:

    עושין מרקוליס קטןכלומר דרכן לעשות כן:

    נראות עמומקורבות מאד:

    שאין נראות עמו מותרותדלאו מיניה נפול:

    אבנים שנשרוהיינו בידוע:

    נראות עמואכתי הוה עבודת כוכבים:

    שאין נראות עמוהוו להו שברים:

    תני שנמצאונראות עמו אסורות שממנו נפול ושברים דמרקוליס ודאי אסורין כדאמרן:

    שאין נראות עמו מותרותדלאו מיניה נפול:

    וסבר רבי ישמעאל שתיםבתוך ארבע אמותיו מותרות:

    והתניא ר' ישמעאל אומר שתים בתפיסה לווסתם תפיסה ד' אמות וקתני אסורות:

    בתפיסה אחתהא דקתני אסורות בתפיסה אחת שאין הפסק בינם למרקוליס ואסורה בין לר' ישמעאל בין לרבנן דכל תוך ד' אמות נראות עמו קרי ליה ובשלש מרוחקות הוא דפליגי. והא דאוקימנא לעיל פלוגתייהו בתוך ד' אמות ולר' ישמעאל שתים מותרות ולרבנן ג' נמי מותרות בשתי תפיסות כדמפרש:

    דאיכא גובההתל מפסיק בינם למרקוליס דהוו להו כמרוחקות דליכא למימר מיניה נפלו הלכך לר' ישמעאל שתים מותרות אבל ג' אסורות דעושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול:

    כה"גזו בצד זו:

    עיקר מרקוליסתחילתו אבל קטן הנעשה בצד הגדול עובדין לו כל דהו:

    ה"ג אמאי קרי ליה בנן של קדושים דלא איסתכל בצורתא דזוזא:

    מנין לתקרובת כו'והני תקרובת נינהו דהזורק אבן למרקוליס זו היא עבודתו הלכך לאו עבודת כוכבים עצמה היא דתיסגי להו בביטול:

    כעין פניםזבחים שבמקדש הוא דהוי תקרובת כדכתיב (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא דומה כלפני' קרי זבח עבוד' כוכבים ואבנים אין עובדין להם בפנים:

    עבודה זרה 50 עמוד א

    1במקורבות נמי, דאיכא למימר מיניה נפל ד"ה אסורות, כי פליגי במרוחקות.

    2והא ״בצד מרקוליס״ קתני, מאי ״בצד״? בצד ארבע אמות דידיה.

    3רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, שלש דדמיין למרקוליס אסורות, שתים מותרות. רבנן סברי: אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול, לא שנא שלש ולא שנא שתים, נראות עמו אסורות, שאין נראות עמו מותרות.

    4אמר מר: בידוע שנשרו ממנו דברי הכל אסורות. ורמינהי: אבנים שנשרו מן המרקוליס, נראות עמו אסורות, שאין נראות עמו מותרות. ור' ישמעאל אומר: שלש אסורות, שתים מותרות. אמר רבא: לא תימא ״שנשרו״, אלא אימא ״שנמצאו״.

    5וסבר ר' ישמעאל שתים מותרות? והתניא: ר' ישמעאל אומר: שתים בתפיסה לו אסורות, שלש, אפילו מרוחקות אסורות!

    6אמר רבא: לא קשיא, כאן בתפיסה אחת, כאן בשתי תפיסות, וה"ד דאיכא גובהה ביני וביני.

    7ומרקוליס כה"ג מי הוי? והא תניא: אלו הן אבני בית קוליס אחת מכאן ואחת מכאן ואחת על גביהן! אמר רבא: כי תניא ההיא בעיקר מרקוליס.

    8בי ינאי מלכא חרוב, אתו עובדי כוכבים אוקימו ביה מרקוליס, אתו עובדי כוכבים אחריני דלא פלחי למרקוליס שקלינהו, וחיפו בהן דרכים וסטרטאות, איכא רבנן דפרשי ואיכא רבנן דלא פרשי.

    9א"ר יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש מהן? מאן ניהו ״בנן של קדושים״? רבי מנחם ברבי סימאי, ואמאי קרו ליה ״בנן של קדושים״? דאפי' בצורתא דזוזא לא מיסתכל.

    10מ"ט דמאן דפריש? סבר לה כי הא דאמר רב גידל א"ר חייא בר יוסף א"ר מנין לתקרובת עבודת כוכבים שאין לה בטילה עולמית? שנאמר: ״(תהלים קו״, כח) ״ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים״, מה מת אין לו בטילה לעולם, אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה לעולם.

    11ומאן דלא פריש, אמר: בעינא כעין פנים, וליכא.

    12אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה לאתרין, ואתא ואייתי מתניתא בידיה: עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וטרטיאות׃

    Tosafot

    במקורבות אסורותפירש בקונטרס מקורבות מאד כגון באמה או בחצי אמה דמיניה נפול מרוחקות כלומר בתוך ד' אמות מותרות דלאו מיניה נפול ובסמוך פירש בתפיסה אחת שאין הפסק בינם למרקוליס ואסורים לכולי עלמא דכל תוך ד' אמות נראות עמו קרי להם ופלוגתייהו דלעיל בתוך ארבע אמות בשתי תפיסות דאיכא גובהה דהוו להו כמרוחקות דליכא למימר מיניה נפול וקשה בה טובא חדא דאין זו שיטת התלמוד שנשתנה הסברא כך שמתחלה היינו סוברים היכא דליכא גובהה קורא אותם בתוך ד' אמות מרוחקות וליכא למימר מיניה נפול ולבסוף נאמר כי ליכא גובהה ודאי מיניה נפול ואפילו בתוך ד' ועוד אי בליכא גובהה טעמא דשתים אסורות משום דמיניה נפול מאי איריא שתים אסורות אפילו אחד נמי והל"ל ר' ישמעאל אומר בתפיסה אחת אפילו א' אסורה שלש אפילו מרוחקות ועוד כיון דכל תוך ד' אמות נראות קרי להו ואסורות אף לרבנן למה הזכיר רבי ישמעאל בתפיסה לו אסורות יותר מרבנן היה לו לומר לשון נראות כמו רבנן דהא אפי' רבנן מודו דנראות עמו דהיינו בתפיסה לו אסורות ועוד דמשמע אף לפי המסקנא דבמקורבות לא פליגי דאפילו איכא גובהה אסורות והכי נמי אמרינן לעיל במקורבות לא פליגי ולא הדר ביה תלמודא ודבר תימה הוא דכיון שהן מקורבות כל כך א"כ הגבוהין בקרוב למרקוליס ממש היה ועובדין אותן האבנים כשנופלות אם כן הוה לן למימר שאם הגובהה קרוב למרקוליס אפילו מרוחקות אסורות כאילו לא היה גובהה שכיון שעברו הגובהה מה מזיק להן הגובהה מכאן ואילך מיהו הא לא קשיא כולי האי דאיכא למימר דה"ק במקורבות תוך ארבע וליכא גובהה לכ"ע לא פליגי אי נמי כי איכא גובהה ואבני המרקוליס אינם גבוהים יותר כי אם מעט כשהם נופלות אינם יכולות להתרחק לכן נראה לפרש דלעולם כך היא הסברא דבתוך ד' אמות נמי יש שאינן נראות כדקרי לעיל מרוחקות תוך ד' אמות וה"פ כאן בתפיסה אחת דליכא גובהה ותוך ד' אמות אע"ג שאינן נראות קאמר רבי ישמעאל דאפילו שתים אסורות דא"ל מרקוליס קטן הם כיון שהם בתוך ד' אמות ודוקא שתים אבל אחת מותרת דבאין נראות מיירי ואחת מרקוליס לא עבדי והא דקאמר לעיל לר' ישמעאל ב' מותרין מיירי בב' תפיסות כגון דאיכא גובהה וכיון דאיכא גובהה אין לאסור ב' דלא שכיחי לעשות מרקוליס קטן בצד גדול היכא דאיכא גובהה בינתים אבל שלש אסורות אפילו איכא גובהה דכיון שהן זו בצד זו מוכחא מילתא דמרקוליס עבדינהו ורבנן סברי ל"ש תפיסה אחת ל"ש שתי תפיסות ל"ש שנים ל"ש שלש נראות אסורות אינן נראות מותרות דאין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול ולעיל ס"ד כן במקורבות הרבה שנראות עמו כ"ע לא פליגי דאסורות ואפילו אחת כי פליגי במרוחקות פירוש שאינן נראות קס"ד במרוחקות הרבה קאמר יותר מארבע אמות ופריך והא בצד מרקוליס קתני ומסיק בצד ד' אמות קמיפלגי דר' ישמעאל סבר משום דמוכחא מילתא דהוא מרקוליס דעושין קטן בצד גדול אע"ג דאין נראות עמו אבל שתים לא כיון דאיכא גובהה כדמסיק אבל שלש אע"ג דאיכא גובהה עושין דוקא תוך ד' אמות כדתני בצד מרקוליס והא דתני בברייתא שלש אפי' מרוחקות כיון דאין נראות עמו בשביל הגובהה מרוחקות קרי להו:

    וסבר ר' ישמעאל שתים מותרותפי' בתוך ארבע אמות ונראה לי דה"ה דהוה מצי לאקשויי וסבר ר' ישמעאל ג' חוץ לד' מותרות ולפי המסקנא ניחא ודוק:

    אבני בית קוליסהקשה ר"ת היאך מזכירין שמה כיון שאינה כתובה בתורה דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סג:) משמע דעבר אושם אלהים אחרים לא תזכירו ואור"ת דקילוס לשון שבח שמה וחכמים כנו אותה קוליס לשון לעג וקלס (תהילים מ״ד:י״ד פסוק יד) וזהו מרקוליס חילוף קילוס לשון מר דשחוטה פרק גיד הנשה (חולין דף צד.) מר דכנתא (בכורות ד' ל.):

    ה"ג בנן של קדושים מהלך עליהםלשון יחיד וכן בסמוך אפילו בצורתא דזוזא לא מסתכל דארבי מנחם גופיה קאי ולא על אביו ואמו כדאיתא פ"ב דמועד קטן (דף כה:) כד נח נפשיה דר' מנחם בר' סימאי אישתנו כל צילמנייא משום דלא איסתכל בצורתא דזוזא וא"ת מה חסידות איכא בזה הא אמרינן פרק שואל (שבת דף קמט.) דיוקנא עצמה אסורה להסתכל אפי' בחול כדכתיב אל תפנו אל האלילים ושמא בצורתא דזוזא שרגיל לראות בה תדיר לא שייכא בה הפנאה ואפ"ה לא מסתכל:

    בעינן כעין פנים וליכאפירש רבי שמואל בשם רבי שלמה וזה לשונו מן זביחה דפנים וה"ה לכל שאר תקרובת דמזבח כגון קיטור וניסוך וכל העולים לגבי מזבח מיקרו תקרובת עבודת כוכבים לענין שאין יכולין ליבטל והם כל מיני מאכל וכדתנן נמי במתני' יינות שמנים וסלתות הלכך הני אבנים לא הוו תקרובת מיהו אתסורי הוא דמתסרי משום דנעשים עבודת כוכבים עצמה כדלקמן בשמעתין (עבודה זרה דף נא.) ובעבודת כוכבים מהני ביטול והא בטלו דחפו בהן דרכים ושמעינן מהכא דהני נרות של שעוה שמביאין דורון לעבודת כוכבים ומדליקין בפניהם ומשכיבן הכומר מכרם או נתנם לישראל מותר בהנאה ממה נפשך אי תקרובת עבודת כוכבים הוי אפי' ביטול לא צריך ומותר בלא ביטול דלא דמי לתקרובת מזבח ובתקרובת שאינו כעין פנים לא בעי ביטול ואי נוי של עבודת כוכבים היו ולנוי מדליקים אותן ושייך להו ביטול כעבודת כוכבים עצמה מכל מקום מכיון שכיבן הכומר אין לך ביטול גדול מזה דשוב אינו רוצה להדליקן לפני עבודת כוכבים אלא ליהנות הוא מהן ולצורכו נוטלן וחתיכות של שעוה שנותנין נמי לעבודת כוכבים מותרות דאפילו נוי ליכא ותקרובת כעין פנים ליכא ואין הקדש לעבודת כוכבים ולא צריכי ביטול וככרות שמביאין דורון מותרין שהרי אין מביאין לעבודת כוכבים כי אם לשמשים ולכומרים ותקרובת עבודת כוכבים לא הוו שאין דרכן להאכיל לעבודת כוכבים כדורות ראשונים כך נראה לר"י והנך מלבושי כומרים נוי שלהם הוא ולא של עבודת כוכבים ומותרין בלא ביטול וכן כלי שקורין קליצ"א אין משמשין בו לעבודת כוכבים אבל אותן כלי מחתה שמקטרין בו אסור משום משמשי עבודת כוכבים וצריך ביטול משום שמקטרין בו לעבודת כוכבים ומכירתו לאו היינו ביטולו דקיימא לן כרבנן דפליגי אדרבי במתני' (דף נג.) במכרה או כשמשכנה ואמרי לא ביטל והוא הדין למשמשי עבודת כוכבים שאינן בטלים בכך וכן כל כלי נוי של עבודת כוכבים כך פסק רבינו שמואל בשם רבינו שלמה משמע מתוך פירושו שהתיר הככרות לפי שאין עושין אותן תקרובת הא אם היו מביאין אותם לשם עבודת כוכבים היו אסורין דכעין פנים הוא שהוא ראוי להקריב לפנים דדמיא למנחת מאפה תנור ואע"ג דליכא זריקה המשתברת וכן משמע מתוך פרש"י ומה שפירש כעין פנים זהו כעין זבחים שבמקדש דהוו תקרובת כדכתיב (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא דאפילו זריקה שאינה משתברת כיון דהוי דומיא דלפנים קרי זבח עבודת כוכבים ואבנים אין עובדין בהם בפנים ואין נראה לר"י דהא בכולה שמעתין משמע דאפילו בכעין פנים בעינן זריקה המשתברת וכן משמע בסמוך ואפי' בעבודת כוכבים שדרכה לעובדה במקל לכן נראה לפרש כעין פנים כעין זביחה וזריקה דבר המשתבר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ואפילו למאן דאמר אין עובדין לשברין הני מילי בעבודת כוכבים דלאו אורחיה לשברין אבל למרקוליס דמעיקרא אבנים אבנים היא היינו אורחיה כי פליגי רבי ישמעאל וחכמי' בסתמא. מקורבות נמי בתוך ד' אמות דאיכא למימר מיניה נפל אסורות. כי פליגי במרוחקות ר' ישמעאל סבר עושין למרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול שלש דדמיין למרקוליס אסורו' שתיים דלא דמיין למרקוליס מותרות ורבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול.

    ולא שנא שלש ולא שנא שתים נראות עמו אסורות שאין נראות עמו מותרות. הא דתניא אבנים שנשרו מן המרקוליס תרצה רבא הכי.

    לא תימא שנשרו אלא אימא שנמצאווהא דתניא ר' ישמעאל אומר שתים בתפיסה אחת אסורות כו'.

    אוקמה רבא שתים בתפיסה אחת כגון דליכא גובהה ביני ביני אסורותחיישינן דלמא מן המרקוליס נשרו. אבל בשתים בשתי תפיסות כגון דאיכא גובהה ביני ביני מותרות. שלש אפילו מרוחקות אסורות:

    והא דתניא אלו הן אבני בית קוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן. אוקמה רבא ההיא בעיקר מרקוליס:

    בי ינאי מלכא חרוב ואזלו עובדי כוכבים ואוקמו ביה מרקוליסואתו אחרים דלא פלחו למרקוליס ושקלו לאבנים וחיפו בהן דרכים וסרטיות. איכא רבנן דהוו פרשי מהנהו דרכים וסטרטיות א"ר יוחנן בנן של קדושים והם ר' מנחם בר' סימאי מהלך בהן ואנן נפרוש מהן:

    ירושלמי נחום איש קדש קדשים עבר קומי אדורי צלמא ואנת לא עבר עבור קומוי וסמי עינייהו.

    ומאן דפריש סבר כיון דתקרובת עבודת כוכבים הוקשה למתמה מת אין לו טהרה עולמית. אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה היתר עולמית.

    ומאן דלא פריש סבר אם היא תקרובת דעבודת כוכבים כעין תקרובת פניםפי' כגון קרבן בהמה וכיוצא בה הוי תקרובת ואם לאו לא הוי תקרובת.

    אמר רב יוסף בר אבא רבה בר ירמיה אייתי מתניתא בידיה עובד כוכבים שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסטרטיות מותרות. ישראל שהביא אבנים מן המרקוליס וחיפה בהן דרכים וסטרטיות אסורות. ולית נגר בר נגר דיפרקינה. פי' למה עובד כוכבים שחיפה באבני מרקוליס הדרכים מותרות. והלא קשיא עלה הא דאמר תקרובת עבודת כוכבים אין לה בטילה עולמית ואין חרש בר חרש כלומר אין חכם בן חכם יכול לפרק זו הקושיא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 50a

    Avodah Zarah 50a. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 288 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    במקורבות כגון באמה וחצי אמה:

    מרוחקות בארבע אמות דודאי לאו מיניה נפול:

    עושין מרקוליס קטן כלומר דרכן לעשות כן:

    נראות עמו מקורבות מאד:

    שאין נראות עמו מותרות דלאו מיניה נפול:

    אבנים שנשרו היינו בידוע:

    נראות עמו אכתי הוה עבודת כוכבים:

    שאין נראות עמו הוו להו שברים:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 50a · Sefaria

    Tosafot

    במקורבות אסורות פירש בקונטרס מקורבות מאד כגון באמה או בחצי אמה דמיניה נפול מרוחקות כלומר בתוך ד' אמות מותרות דלאו מיניה נפול ובסמוך פירש בתפיסה אחת שאין הפסק בינם למרקוליס ואסורים לכולי עלמא דכל תוך ד' אמות נראות עמו קרי להם ופלוגתייהו דלעיל בתוך ארבע אמות בשתי תפיסות דאיכא גובהה דהוו להו כמרוחקות דליכא למימר מיניה נפול וקשה בה טובא חדא דאין זו שיטת התלמוד שנשתנה הסברא כך שמתחלה היינו סוברים היכא דליכא גובהה קורא אותם בתוך ד' אמות מרוחקות וליכא למימר מיניה נפול ולבסוף נאמר כי ליכא גובהה ודאי מיניה נפול ואפילו בתוך ד' ועוד אי בליכא גובהה טעמא דשתים אסורות משום דמיניה נפול מאי איריא שתים אסורות אפילו אחד נמי והל"ל ר' ישמעאל אומר בתפיסה אחת אפילו א' אסורה שלש אפילו מרוחקות ועוד כיון דכל תוך ד' אמות נראות קרי להו ואסורות אף לרבנן למה הזכיר רבי ישמעאל בתפיסה לו אסורות יותר מרבנן היה לו לומר לשון נראות כמו רבנן דהא אפי' רבנן מודו דנראות עמו דהיינו בתפיסה לו אסורות ועוד דמשמע אף לפי המסקנא דבמקורבות לא פליגי דאפילו איכא גובהה אסורות והכי נמי אמרינן לעיל במקורבות לא פליגי ולא הדר ביה תלמודא ודבר תימה הוא דכיון שהן מקורבות כל כך א"כ הגבוהין בקרוב למרקוליס ממש היה ועובדין אותן האבנים כשנופלות אם כן הוה לן למימר שאם הגובהה קרוב למרקוליס אפילו מרוחקות אסורות כאילו לא היה גובהה שכיון שעברו הגובהה מה מזיק להן הגובהה מכאן ואילך מיהו הא לא קשיא כולי האי דאיכא למימר דה"ק במקורבות תוך ארבע וליכא גובהה לכ"ע לא פליגי אי נמי כי איכא גובהה ואבני המרקוליס אינם גבוהים יותר כי אם מעט כשהם נופלות אינם יכולות להתרחק לכן נראה לפרש דלעולם כך היא הסברא דבתוך ד' אמות נמי יש שאינן נראות כדקרי לעיל מרוחקות תוך ד' אמות וה"פ כאן בתפיסה אחת דליכא גובהה ותוך ד' אמות אע"ג שאינן נראות קאמר רבי ישמעאל דאפילו שתים אסורות דא"ל מרקוליס קטן הם כיון שהם בתוך ד' אמות ודוקא שתים אבל אחת מותרת דבאין נראות מיירי ואחת מרקוליס לא עבדי והא דקאמר לעיל לר' ישמעאל ב' מותרין מיירי בב' תפיסות כגון דאיכא גובהה וכיון דאיכא גובהה אין לאסור ב' דלא שכיחי לעשות מרקוליס קטן בצד גדול היכא דאיכא גובהה בינתים אבל שלש אסורות אפילו איכא גובהה דכיון שהן זו בצד זו מוכחא מילתא דמרקוליס עבדינהו ורבנן סברי ל"ש תפיסה אחת ל"ש שתי תפיסות ל"ש שנים ל"ש שלש נראות אסורות אינן נראות מותרות דאין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול ולעיל ס"ד כן במקורבות הרבה שנראות עמו כ"ע לא פליגי דאסורות ואפילו אחת כי פליגי במרוחקות פירוש שאינן נראות קס"ד במרוחקות הרבה קאמר יותר מארבע אמות ופריך והא בצד מרקוליס קתני ומסיק בצד ד' אמות קמיפלגי דר' ישמעאל סבר משום דמוכחא מילתא דהוא מרקוליס דעושין קטן בצד גדול אע"ג דאין נראות עמו אבל שתים לא כיון דאיכא גובהה כדמסיק אבל שלש אע"ג דאיכא גובהה עושין דוקא תוך ד' אמות כדתני בצד מרקוליס והא דתני בברייתא שלש אפי' מרוחקות כיון דאין נראות עמו בשביל הגובהה מרוחקות קרי להו:

    וסבר ר' ישמעאל שתים מותרות פי' בתוך ארבע אמות ונראה לי דה"ה דהוה מצי לאקשויי וסבר ר' ישמעאל ג' חוץ לד' מותרות ולפי המסקנא ניחא ודוק:

    אבני בית קוליס הקשה ר"ת היאך מזכירין שמה כיון שאינה כתובה בתורה דבפרק ד' מיתות (סנהדרין דף סג:) משמע דעבר אושם אלהים אחרים לא תזכירו ואור"ת דקילוס לשון שבח שמה וחכמים כנו אותה קוליס לשון לעג וקלס (תהילים מ״ד:י״ד פסוק יד) וזהו מרקוליס חילוף קילוס לשון מר דשחוטה פרק גיד הנשה (חולין דף צד.) מר דכנתא (בכורות ד' ל.):

    ה"ג בנן של קדושים מהלך עליהם לשון יחיד וכן בסמוך אפילו בצורתא דזוזא לא מסתכל דארבי מנחם גופיה קאי ולא על אביו ואמו כדאיתא פ"ב דמועד קטן (דף כה:) כד נח נפשיה דר' מנחם בר' סימאי אישתנו כל צילמנייא משום דלא איסתכל בצורתא דזוזא וא"ת מה חסידות איכא בזה הא אמרינן פרק שואל (שבת דף קמט.) דיוקנא עצמה אסורה להסתכל אפי' בחול כדכתיב אל תפנו אל האלילים ושמא בצורתא דזוזא שרגיל לראות בה תדיר לא שייכא בה הפנאה ואפ"ה לא מסתכל:

    בעינן כעין פנים וליכא פירש רבי שמואל בשם רבי שלמה וזה לשונו מן זביחה דפנים וה"ה לכל שאר תקרובת דמזבח כגון קיטור וניסוך וכל העולים לגבי מזבח מיקרו תקרובת עבודת כוכבים לענין שאין יכולין ליבטל והם כל מיני מאכל וכדתנן נמי במתני' יינות שמנים וסלתות הלכך הני אבנים לא הוו תקרובת מיהו אתסורי הוא דמתסרי משום דנעשים עבודת כוכבים עצמה כדלקמן בשמעתין (עבודה זרה דף נא.) ובעבודת כוכבים מהני ביטול והא בטלו דחפו בהן דרכים ושמעינן מהכא דהני נרות של שעוה שמביאין דורון לעבודת כוכבים ומדליקין בפניהם ומשכיבן הכומר מכרם או נתנם לישראל מותר בהנאה ממה נפשך אי תקרובת עבודת כוכבים הוי אפי' ביטול לא צריך ומותר בלא ביטול דלא דמי לתקרובת מזבח ובתקרובת שאינו כעין פנים לא בעי ביטול ואי נוי של עבודת כוכבים היו ולנוי מדליקים אותן ושייך להו ביטול כעבודת כוכבים עצמה מכל מקום מכיון שכיבן הכומר אין לך ביטול גדול מזה דשוב אינו רוצה להדליקן לפני עבודת כוכבים אלא ליהנות הוא מהן ולצורכו נוטלן וחתיכות של שעוה שנותנין נמי לעבודת כוכבים מותרות דאפילו נוי ליכא ותקרובת כעין פנים ליכא ואין הקדש לעבודת כוכבים ולא צריכי ביטול וככרות שמביאין דורון מותרין שהרי אין מביאין לעבודת כוכבים כי אם לשמשים ולכומרים ותקרובת עבודת כוכבים לא הוו שאין דרכן להאכיל לעבודת כוכבים כדורות ראשונים כך נראה לר"י והנך מלבושי כומרים נוי שלהם הוא ולא של עבודת כוכבים ומותרין בלא ביטול וכן כלי שקורין קליצ"א אין משמשין בו לעבודת כוכבים אבל אותן כלי מחתה שמקטרין בו אסור משום משמשי עבודת כוכבים וצריך ביטול משום שמקטרין בו לעבודת כוכבים ומכירתו לאו היינו ביטולו דקיימא לן כרבנן דפליגי אדרבי במתני' (דף נג.) במכרה או כשמשכנה ואמרי לא ביטל והוא הדין למשמשי עבודת כוכבים שאינן בטלים בכך וכן כל כלי נוי של עבודת כוכבים כך פסק רבינו שמואל בשם רבינו שלמה משמע מתוך פירושו שהתיר הככרות לפי שאין עושין אותן תקרובת הא אם היו מביאין אותם לשם עבודת כוכבים היו אסורין דכעין פנים הוא שהוא ראוי להקריב לפנים דדמיא למנחת מאפה תנור ואע"ג דליכא זריקה המשתברת וכן משמע מתוך פרש"י ומה שפירש כעין פנים זהו כעין זבחים שבמקדש דהוו תקרובת כדכתיב (שמות כ״ב:י״ט) זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו אלמא דאפילו זריקה שאינה משתברת כיון דהוי דומיא דלפנים קרי זבח עבודת כוכבים ואבנים אין עובדין בהם בפנים ואין נראה לר"י דהא בכולה שמעתין משמע דאפילו בכעין פנים בעינן זריקה המשתברת וכן משמע בסמוך ואפי' בעבודת כוכבים שדרכה לעובדה במקל לכן נראה לפרש כעין פנים כעין זביחה וזריקה דבר המשתבר:

    Tosafot on Avodah Zarah 50a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ואפילו למאן דאמר אין עובדין לשברין הני מילי בעבודת כוכבים דלאו אורחיה לשברין אבל למרקוליס דמעיקרא אבנים אבנים היא היינו אורחיה כי פליגי רבי ישמעאל וחכמי' בסתמא. מקורבות נמי בתוך ד' אמות דאיכא למימר מיניה נפל אסורות. כי פליגי במרוחקות ר' ישמעאל סבר עושין למרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול שלש דדמיין למרקוליס אסורו' שתיים דלא דמיין למרקוליס מותרות ורבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול.

    ולא שנא שלש ולא שנא שתים נראות עמו אסורות שאין נראות עמו מותרות. הא דתניא אבנים שנשרו מן המרקוליס תרצה רבא הכי.

    לא תימא שנשרו אלא אימא שנמצאו והא דתניא ר' ישמעאל אומר שתים בתפיסה אחת אסורות כו'.

    אוקמה רבא שתים בתפיסה אחת כגון דליכא גובהה ביני ביני אסורות חיישינן דלמא מן המרקוליס נשרו. אבל בשתים בשתי תפיסות כגון דאיכא גובהה ביני ביני מותרות. שלש אפילו מרוחקות אסורות:

    והא דתניא אלו הן אבני בית קוליס אחת מיכן ואחת מיכן ואחת על גביהן. אוקמה רבא ההיא בעיקר מרקוליס:

    בי ינאי מלכא חרוב ואזלו עובדי כוכבים ואוקמו ביה מרקוליס ואתו אחרים דלא פלחו למרקוליס ושקלו לאבנים וחיפו בהן דרכים וסרטיות. איכא רבנן דהוו פרשי מהנהו דרכים וסטרטיות א"ר יוחנן בנן של קדושים והם ר' מנחם בר' סימאי מהלך בהן ואנן נפרוש מהן:

    ירושלמי נחום איש קדש קדשים עבר קומי אדורי צלמא ואנת לא עבר עבור קומוי וסמי עינייהו.

    ומאן דפריש סבר כיון דתקרובת עבודת כוכבים הוקשה למת מה מת אין לו טהרה עולמית. אף תקרובת עבודת כוכבים אין לה היתר עולמית.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 50a · Sefaria

    Ritva

    בצד ארבע אמות פירוש וחוץ לארבע אמות ומשום דלא הוו תוך מקומו של מרקוליס קרי להו מרוחקות.

    ורבנן סברי אין עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול כו׳ עד ושאין נראות עמו מותרות. פירוש דכיון דמרוחקות מסתמא לאו מיניה נפול ואי משום דילמא נזרקו לו להא ליכא למיחש לאיסור׳ דכל שנזרקות תוך ארבע אמות הויין גדול עבודה זרה וכל שנזרקות חוץ לארבע אמות תקרובת הוא דהוו ולא עבודה זרה עצמה ומדין תקרובת לא מתסרא כיון דלא הוו כעין פנים כדאיתא לקמן ולמאי דלא ס״ד הכי מעיקרא אמרי דקס״ד דכל שנזרקות חוץ לארבע אמות אפילו תקרובת לא הוו.

    לא תימא שנשרו אלא אימא שנמצאו ואם תאמ׳ ולמאי דקס״ד נשרו ממש היכי מפליג בין שתים לשלש ובין נראות לשאינן נראות כיון דודאי מיניה נפול י״ל דקס״ד דכל שנרחקו ממנו שאין נראות עמו סברי רבנן דמרקוליס מסלק קלונו מהם ורבי ישמעאל סבר דכיון דשלש הם וחזו למרקוליס קטן אינו מסלק איסורו וקלונו מהם וסבר רבי ישמעאל שתים מותרות כו׳ אבל משלש לא קשיא לן דקתני אפילו מרוחקות דהא מוכח לעיל בהדיא דכל שהוא חוץ לארבע אמות מרוחקות קרי להו.

    כאן בתפיסה א׳ כאן בשתי תפיסות והיכי דמי שתי תפיסות דאיכא גובהה ביני ביני. פירוש דכי קתני רבי ישמעאל שתיה׳ מותרות כשהם בצד ארבע אמות הני מילי בשתי תפיסות דאיכא גובהה ביני ביני דאיכא תרתי לגריעותא ואפילו הכי שלש אסורות משום מרקוליס קטן. והא דקתני באידך שתים בתפיסה לו אסורות כשעומדין בצד ארבע אמות וליכא גובהה ביני ביני דבהני נמי תלינן דמיניה נפול. והא דרבא לא פליג האוקמתא דרב יצחק דלעיל דהא לא אמרינן אלא אמר רבא נמצאת למד דכל שנשרו ודאי לעולם אסורות בין אחת ובין שלש ואפילו מרוחקות טובא ולא נחלקו אלא כשהן מרוחקות והן בצד ארבע אמות שלו דרבנן שרו ואפילו הן שלש ואפילו בתפיסה אחת ורבי ישמעאל אסר אפילו באחת ושתים בתפיסה אחת ובשלש אפילו בשתי תפיסות ומיהו כל שמרוחקות יותר מארבע אמות אפילו רבי ישמעאל שרי דהא לא אסר אפילו בשלש אלא כשהן בצד מרקוליס ואף על פי שאמרו בירושלמי וכמה רגלי מרקוליס חמשים אמה בשמפוזרות אי נמי ההיא בשנשרו ודאי אבל אין אחת מהן רחוקה מדוכתיה ארבע אמות שנראה הכל כגוף אחד אלא שזה ראש ואלו רגלים וחמשים אמה לאו דוקא ויש פנים אחרים בזה אבל זהו הנראה לי נכון בלשון הגמרא.

    בעינן כעין פנים וליכא ואם תאמר אם כן אפילו ישראל שהביאם וחפה בהם דרכים יהיו מותרות. תירץ הר״אבד ז״ל דכי מהני מה שאינו כעין פנים היינו ענין שיהא לו בטול אבל מכל מקום בטול הוא צריך כעבודה זרה ואינו נכון דמהיכא תיתי לן איסור זה כיון דליתיה בכלל אשר חלב זבחימו יאכלו ובכלל זבחי מתי׳ והנכון שדע׳ הזורקין אבנים למרקוליס שיהו לה לתקרובת ושיחשבו גם כן מן המרקוליס ומגדל עבודה זרה ולפיכך אף על גב דלא מתסרי מדין תקרובת משום דלא הוו כעין פנים הא מתסרי מדין עבודה זרה עצמה וצריכות בטול ותו לא מידי.

    Ritva on Avodah Zarah 50a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שע"ז של גוים יש לה בטילא תקרובת שלה אין לה בטול לעולם שהרי קראן הכתוב זבחי מתים מה מת אין לו בטול אף תקרובת ע"ז אין לו בטול וטעם הדבר מפני שתקרובת אינו אסור אלא כשהוא כעין ארבע עבודות הנעשות בפנים ומעתה כשם שקרבן אין לו התר עולמית כך תקרובת ע"ז אין לו בטול ומ"מ אבנים שמרקילוס נעבד בהן אינן אסורות משום תקרובת שהרי אינן לא כעין פנים ר"ל שיהא כיוצא בו קרב לגבי מזבח ולא כעין זביחה ר"ל שיהא נחתך מתחלתו לשם כך אלא משום ע"ז כמו שבארנו שתוספת ע"ז הן ויש להם בטול הואיל ואין תקרובת זה כעין פנים שהרי הכתוב קרא את התקרובת זבח וזבח הוא כעין פנים וכל כיוצא בזה קרב בפנים כגון יינות ושמנים וסלתות וכיוצא בהן או שנעשה בו כעין זביחה נקרא תקרובת אבל אבנים וכיוצא בהם הואיל ואין כיוצא בהם קרב בפנים ואין נעשה בהם כעין זביחה אין להם דין תקרובת ומ"מ אבני מרקילוס נאסרות מדין ע"ז מעתה אבני מרקילוס אף של תקרובת יש להם בטול ולא סוף דבר שישבר בהם אלא אפילו בנה בהם או חפה בהם דרכים וסרטיאות הואיל ואין הדבר מזומן להחזירם הרי זה בטול ואפילו עשה כן מי שאינו מעובדיו ומ"מ ישראל שעשה כן לא הועיל כמו שנתבאר:

    Meiri on Avodah Zarah 50a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה דאיכא גובהה כו' גדול הס"ד ואח"כ מ"ה כה"ג זו כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה במקורבות כו' שכיון שעברו הגובהה כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 50a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה במקורבות וכו' ודבר תימה הוא דכיון שהן מקורבות כ"כ וכו' מה מזיק להם הגובה מכאן ואילך מיהו הא לא קשה כולי האי וכו' כן נראה להגיה:

    בא"ד דאיכא למימר דה"ק במקורבות תוך ד' וכו' ר"ל רלפי המסקנא הא דקאמר לעיל במקורבות וכו' ד"ה אסורות לא הוי פירושו באמה וחצי אמה אלא אפי' תוך ד' אמות כשאין גובה מפסיק מקורבות קרי ליה והוי כאילו אמר בדליכא גובה ד"ה אסורות אפילו תוך ד' ובדאיכא גובה דהיינו מרוחקות פליגי א"נ כי איכא גובה ואבני המרקוליס אינם גבוהים כי אם מעט וכו' כשהם נופלות אינם יכולים להתרחק ר"ל כשיש כאן גובה מפסיק כשהאבנים נופלין מן המרקוליס למעלה מן הגובה דרך הגובה אין דרך להתרחק משום שאינם יכולים להתרחק מפגי הגובה ואם נמצא אבנים מרוחקים בודאי אינם מהמרקוליס הגדולה ולכך נקט לעיל במקורבות ד"ה אסורות דאילו במרוחקות פליגי בודאי דא"א שיפלו מן המרקוליס ויהיו כל כך מרוחקות וק"ל:

    בא"ד ומסיק בצד ד' אמות וכו' דמוכחא מלתא דהוה מרקוליס דעושין קטן וכו' כצ"ל:

    ד"ה וסבר ר' ישמעאל וכו' ונראה לי דה"ה דהוי מצי לאקשויי וסבר ר' ישמעאל ג' חוץ לד' אמות מותרות. ר"ל דה"מ לאקשויי והא תניא שלש אפילו מרוחקות וע"כ הוי פירושו חוץ לד' אמות דאי תוך ד' אמות קתני רישא דברייתא דאפילו שתים בתפוסה לו מותרות דהיינו תוך ד'. ולפי המסקנא ניחא ר"ל דלפי המסקנא הא דקתני ברייתא שלש אפילו מרוחקות אסורות אינו ר"ל חוץ לד' אלא ר"ל תוך ד' ובדאיכא גובה וקרי ליה מרוחקות משום דאינן נראות עמו בשביל הגובה כמו שכתבו התוס' בסוף דבור שלפני זה:

    ד"ה אבני בית קוליס וכו' וזהו מרקוליס חילוף קילוס ויש לדקדק דלפי זה היה ראוי לקרותה מרקילוס דהוי משמע טפי חילוף קילוס ממרקוליס וק"ל וכבר הארכתי בזה בביאורי לסמ"ג:

    Maharam on Avodah Zarah 50a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 50, Amud Aleph, about 288 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 111 words

      Opens “במקורבות נמי, דאיכא למימר מיניה נפל ד"ה…”

    2. Segment 210 words

      Opens “והא ״בצד מרקוליס״ קתני, מאי ״בצד״? בצד…”

    3. Segment 337 words

      Opens “רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן בצד…”

      Named: רבי ישמעאל.

    4. Segment 435 words

      Opens “אמר מר: בידוע שנשרו ממנו דברי הכל…”

      Named: רבא.

    5. Segment 517 words

      Opens “וסבר ר' ישמעאל שתים מותרות? והתניא: ר'…”

    6. Segment 615 words

      Opens “אמר רבא: לא קשיא, כאן בתפיסה אחת,…”

      Named: רבא.

    7. Segment 725 words

      Opens “ומרקוליס כה"ג מי הוי? והא תניא: אלו…”

      Named: רבא.

    8. Segment 829 words

      Opens “בי ינאי מלכא חרוב, אתו עובדי כוכבים…”

    9. Segment 930 words

      Opens “א"ר יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן,…”

      Named: רבי מנחם ברבי סימאי.

    10. Segment 1047 words

      Opens “מ"ט דמאן דפריש? סבר לה כי הא…”

      Named: רב גידל.

    11. Segment 118 words

      Opens “ומאן דלא פריש, אמר: בעינא כעין פנים,…”

    12. Segment 1224 words

      Opens “אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה…”

      Named: רב יוסף בר אבא, אבא, רבה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Avodah Zarah 50a · Segment 3 — “רבי ישמעאל סבר: עושין מרקוליס קטן בצד מרקוליס גדול,…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 50a · Segment 9 — “א"ר יוחנן: בנן של קדושים מהלך עליהן, ואנן נפרוש…

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 50a · Segment 12 — “אמר רב יוסף בר אבא: איקלע רבה בר ירמיה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 50a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026