Talmud Builders

    Avodah Zarah 39b

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 39b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1are all prohibited when they are found with only one seal; ḥiltit , fish stew [ morayes ], bread [ pat ], and cheese [ gevina ] are all permitted when they are found with one seal.

    2The Gemara explains why only one seal is necessary for bread. With regard to what need we be concerned in the case of bread, that one might have thought it requires two seals? If it is due to the concern for the gentile exchanging the fresh bread of the Jew with his own bread that is less fresh, the difference between cold bread and warm bread is known, and the Jew will realize that there has been an exchange. Likewise, if there is a concern that a gentile might exchange the more valuable wheat bread of the Jew with his own less valuable barley bread, the Jew will also know about it in this case. And if it is due to the concern that a gentile might exchange similar kinds of bread with each other, it can be assumed that since there is one seal the gentile will not trouble himself and forge another seal just to exchange bread of equal value.

    3The Gemara asks: And according to the opinion of Rav, what is different about cheese that it requires only one seal whereas milk requires two? If the reason is that a gentile will not trouble himself and forge a different seal, as cheese is generally inexpensive and the small profit he might make is not worth such an effort, this reasoning should apply to milk also, as he will not trouble himself and forge a new seal in this case either. Rav Kahana said: Remove the term: Milk, from Rav’s statement, and enter instead: A piece of fish that has no sign of kashrut.

    4The Gemara raises an objection: Rav could not have been teaching that a piece of fish with no signs of kashrut requires two seals, as fish is the same as meat, which is already included in the list of items that require two seals. The Gemara explains that there are two categories of meat: Animal meat and fish meat. Since one might have thought that they are subject to different halakhot , Rav therefore teaches that both require two seals.

    5The Gemara cites a different set of lists than that presented by Rav. And Shmuel says: The substances represented by the acronym beit , yod , tav are prohibited when sealed with one seal; those represented by the acronym mem , ḥet , gimmel , are permitted when sealed with one seal. The Gemara explains: Meat [ basar ], wine [ yayin ], and sky-blue dye [ tekhelet ] are prohibited when sealed with a single seal; fish stew [ morayes ], ḥiltit , and cheese [ gevina ], are permitted when sealed with a single seal. The Gemara comments: According to Shmuel, a piece of fish that has no sign of kashrut is the same as meat, and we do not say that there is a difference between two categories of meat. Consequently, he does not include in his list a piece of fish that has no sign of kashrut.

    6The Sages taught: One may not purchase foods represented by the acronym yod , mem , ḥet ; mem , ḥet , gimmel in Syria, not even from Jews. The Gemara elaborates: One may not purchase wine [ yayin ], nor fish stew [ morayes ], nor milk [ ḥalav ], nor salkondarit salt [ melaḥ salkondarit ], nor ḥiltit , nor cheese [ gevina ], except when purchased from an expert with a reputation for knowing and upholding the halakhot of kashrut. And with regard to all of them, if one is a guest in the home of his host, they are permitted, as a Jew is assumed to keep the halakhot of kashrut in his own home.

    7The Gemara adds: This supports the statement of Rabbi Yehoshua ben Levi, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: If a homeowner sent someone a package of food to his house, the food is permitted. What is the reason? It is because a homeowner does not leave aside permitted foods and eat prohibited foods, and when he sends food to another, he sends it from that which he eats himself, even though one may not be allowed to purchase food from that individual.

    8§ The mishna teaches that salkondarit salt is prohibited. The Gemara asks: What is salkondarit salt? Rav Yehuda says that Shmuel says: It is the salt that all Roman bakers [ salkondarei ] eat. The Sages taught: With regard to salkondarit salt, black salt is prohibited, whereas white salt is permitted; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: White salt is prohibited; black salt is permitted. The Gemara cites a third opinion: Rabbi Yehuda ben Gamliel says in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: This and that, i.e., both white and black salkondarit salt, are prohibited.

    9The Gemara cites an explanation of this dispute. Rabba bar bar Ḥana says that Rabbi Yoḥanan says: According to the statement of the one who says that white salkondarit salt is prohibited, it is suspected that the intestines of white non-kosher fish are mixed in it, and this is the reason for the prohibition. According to the statement of the one who says that black salt is prohibited, it is suspected that the intestines of black non-kosher fish are mixed in it.

    10According to the statement of the one who said this and that are prohibited, he is concerned that this and that, i.e., the intestines of both white and black fish, are mixed in white and black salt, respectively. The Gemara mentions an additional problem with salkondarit salt: Rabbi Abbahu says in the name of Rabbi Ḥanina ben Gamliel: There was a certain elder in our neighborhood who would smooth its surface with pig fat.

    11§ The mishna further teaches that the list of items it mentioned are all prohibited. The Gemara asks: Since the mishna began by stating that the items it lists are prohibited for consumption, what does this apparently redundant conclusion serve to exclude? The Gemara answers: According to the opinion of Ḥizkiyya cited on 38b, it serves to exclude cases where it is known that wine of gentiles was added to the foods, as one may not even derive benefit from such foods. According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, it serves to exclude fish stew and cheese of Beit Unyaki, as it is prohibited to derive benefit from these, and accordingly, the unattributed statement in this mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, cited in the previous mishna (29b).

    12MISHNA: And these are permitted for consumption: Milk that was milked by a gentile and a Jew watched him doing so; and honey; and grape clusters [ davdevaniyyot ] which, despite the fact that they are dripping juice, are not subject to the halakhot of susceptibility to ritual impurity caused by contact with that liquid; and pickled vegetables whose usual manner of preparation does not involve adding wine and vinegar to them; and tarit fish that is not minced; and brine that has fish in it; and the leaf of a ḥiltit plant; and rolled olive cakes [ geluskaot ].

    13Rabbi Yosei says: Overripe olives are prohibited. Locusts that come from a salesman’s basket are prohibited, whereas those that come from the storeroom [ heftek ] are permitted; and likewise with regard to the portion of the produce designated for the priest [ teruma ], as will be explained in the Gemara.

    14GEMARA: We learn from the mishna that which the Sages taught explicitly in a baraita : A Jew may sit beside a gentile’s flock and wait while the gentile milks his animals and brings the milk to the Jew, and he need not be concerned, even if he cannot see the milking process from his seated position. The Gemara asks: What are the circumstances of this case? If it is known that there is no non-kosher animal in the gentile’s flock, isn’t it obvious that the milk is permitted? Why would the baraita teach an obvious halakha ? And if there is a non-kosher animal in his flock, then why is the milk permitted, considering the fact that the Jew could not see the gentile from where he sat?

    15The Gemara explains: Actually, this is referring to a case where there is a non-kosher animal in the flock, and when the Jew is standing he can see the gentile, but when he is sitting he cannot see the gentile. Lest you say: Since when the Jew is sitting, he cannot see the gentile, we should be concerned that perhaps the gentile will bring non-kosher milk and mix it with the kosher milk, the baraita therefore teaches us that since when the Jew is standing, he can see him, the gentile is fearful of being caught and does not mix anything into the milk.

    16§ The mishna teaches: And the honey of gentiles is permitted. The Gemara explains: For what need we be concerned with regard to honey? If it is due to the concern that a gentile might mix wine with it, honey spoils when it is mixed with wine, and therefore a gentile would not do so. If it is due to the cooking of gentiles, this too does not apply, because it is eaten as it is, i.e., raw. If it is due to the concern that the honey might have absorbed prohibited taste from vessels of gentiles that require purging, this does not apply either, as it is a prohibited substance that imparts flavor to the detriment of the mixture, and such a case is permitted. Since none of these concerns are relevant, the honey is permitted.

    17§ The mishna further teaches: And grape clusters which, despite the fact that they are dripping juice, are not subject to the halakhot of susceptibility to ritual impurity caused by contact with that liquid. And the Gemara raises a contradiction from the following baraita : With regard to one who harvests grapes in order to take them to the press and crush them, there is a dispute as to whether or not the liquid that seeps from the grapes renders them susceptible to ritual impurity. Shammai says: It has become susceptible to ritual impurity, and Hillel says: It has not become susceptible. And eventually Hillel conceded to the opinion of Shammai. This shows that the juice that seeps out of grapes does render them susceptible to ritual impurity, which apparently contradicts the ruling of the mishna.

    18The Gemara explains: There, in the case of the baraita , he wants the juice as a beverage, and one’s intention influences the capability of certain liquids to render substances susceptible to ritual impurity. Therefore, the liquid that seeps from the grapes renders them susceptible to ritual impurity. Here, in the case of the mishna, he does not want the juice as a beverage, and therefore the grapes are not rendered susceptible to impurity.

    19§ The mishna further teaches: And tarit fish that is not minced and brine that has fish in it are permitted. The Sages taught: What is considered tarit that has not been minced? Any fish whose head and spine are recognizable. And what is considered brine that has fish in it? Any brine that has one kilbit or two kilbiyot

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אסורין בחותם אחדלשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו. ואחלב פריך לקמן:

    חילתיתלהחליף זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף:

    פת למאי ניחוש להכלל לא גרסינן [הכא אלא במלתיה דשמואל גרסינן] לה (והכי) [והכא] גרסינן מאי שנא גבינה כו':

    ה"ג ושמואל חתיכת דג היינו בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו':

    חתיכות דגדמיהן יקרים ומזייף:

    שמואל כו'שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנא למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להתיר כדמפרש ואזיל:

    ושמואלאמר לך חתיכת דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן הרי דגים בכלל:

    ופת למאי ניחוש להדניתב לה סימנא להתיר ולמיתני חמפ"ג:

    אי משום איחלופי כו'מאי איכא למיחש:

    כי הדדישמא יש עמו הדומה לו פשיטא לן כיון דאיכא חותם לא טרח ומזייף במידי דלית ליה רווחא:

    אין לוקחין ימ"ח מח"ג כו'שחנוונים שבסוריא חשידי דלא קפדי אלפני עור לא תתן מכשול ומזבני לישראל דברים שלקחו מן העובד כוכבים מיהו אינהו גופייהו לא אכלי איסורא הלכך אם נתארח אצלו מותר לאכול עמו:

    שיגר לובמתנה:

    סלקונדרי רומיןנחתומין שברומי:

    אוכלין אותהואסור משום שמערבין בה קירבי דגים טמאים וחתיכות גדולות עושין ממנה:

    זקן אחדעובד כוכבים היה:

    למעוטי בידועגבי כבשין שדרכן לתת לתוכן יין וחומץ ואם בידוע שנתן יין שם אסורין אפילו בהנאה:

    למעוטי מורייסדאסור אפי' בהנאה והך סתמ' ר"מ היא:

    מתני' והדבדבניותאשכולות של ענבים:

    שאינה טרופהשניכרין חתיכות דגים:

    עלה של חילתיתדהא לא מפסקו לה בסכינא:

    וזיתי גלוסקאות המגולגליןזיתים הכנוסין בכלי עגול ומתחממין ונעצרין מאיליהן כעין גלוסקא. מגולגלין כמו מגולגלת שנתחממו ונרפו מחמת שמנן ובלע"ז מול"ש. ובגמ' (דף מ:) פריך פשיטא למאי ניחוש לה:

    שלחין אסוריןאזיתים קמהדר. ובגמרא (דף מ:) מפרש לה:

    מן הסלולההנמכרין בסל לפני החנוני אסורין. ובגמרא מפרש מפני שמזלף עליהן יין:

    מן ההפתקמקום כינוסן של חגבים מלוחין:

    מותריןדאין מזלף עליהן עד שנותנו לפניו למכור:

    וכן לתרומהמפרש בגמ':

    גמ' יושב ישראלואפילו אין רואהו:

    איערובישמא עירב בו יין:

    הבוצר לגתלדרכן בגת ולעשות מהן יין:

    הוכשרלענין טומאה במשקה הנזלף הואיל ולכך הן עומדין ניחא ליה במאי דנפיק מינייהו. ודבדבניות עצמן הן לאכילה:

    כל שראש ושדרה ניכריןשל כל דג ודג שהדגים ניכרין בראשן בין טמא לטהור שהטמאים ראשיהן חדים ואין להן חוט השדרה:

    כילביתגדילה מאיליה בציר דגים טהורים ואם יש שם ציר דגים טמא אין כילבית גדילה בו:

    עבודה זרה 39 עמוד ב

    1אסורין בחותם אחד. חילתית, מורייס, פת, גבינה מותרין בחותם אחד.

    2פת, למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי קרירא בחמימא מידע ידיע, דחיטי בדשערי נמי מידע ידיע, אי כי הדדי כיון דאיכא חותם אחד לא טרח ומזייף.

    3ורב, מ"ש גבינה? דלא טרח ומזייף? חלב נמי לא טרח ומזייף! אמר רב כהנא: אפיק חלב, ועייל חתיכת דג שאין בה סימן.

    4היינו בשר! תרי גווני בשר.

    5ושמואל אומר: בי"ת אסור בחותם אחד, מח"ג מותר בחותם אחד. בשר, יין, תכלת אסורין בחותם אחד; מורייס, חילתית, גבינה מותרין בחותם אחד. לשמואל, חתיכת דג שאין בה סימן היינו בשר, תרי גווני בשר לא אמרינן.

    Baraita

    6ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, לא יין ולא מורייס ולא חלב ולא מלח סלקונדרית ולא חילתית ולא גבינה, אלא מן המומחה, וכולן אם נתארח אצל בעל הבית מותר.

    7מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דא"ר יהושע בן לוי: שגר לו בעל הבית לביתו מותר. מ"ט בעל הבית לא שביק היתירא ואכל איסורא, וכי משגר ליה, ממאי דאכיל משדר ליה.

    8ומלח סלקונדרית. מאי מלח סלקונדרית? אמר רב יהודה אמר שמואל: מלח שכל סלקונדרי רומי אוכלין אותה. תנו רבנן: מלח סלקונדרית, שחורה אסורה, לבנה מותרת, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: לבנה אסורה, שחורה מותרת. רבי יהודה בן גמליאל משום רבי חנינא בן גמליאל אומר: זו וזו אסורה.

    9אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: לדברי האומר לבנה אסורה, קירבי דגים לבנים טמאים מעורבין בה. לדברי האומר שחורה אסורה, קירבי דגים שחורים טמאים מעורבין בה.

    10לדברי האומר זו וזו אסורה, זה וזה מעורבין בה. אמר רבי אבהו משום רבי חנינא בן גמליאל: זקן אחד היה בשכונתנו, שהיה מחליק פניה בשומן חזיר.

    11הרי אלו אסורים. למעוטי מאי? לחזקיה למעוטי בידוע, לרבי יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי, וסתמא כר"מ:

    Mishna

    12ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו, והדבש, והדבדבניות, אע"פ שמנטפין אין בהן משום הכשר משקה, וכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ, וטרית שאינה טרופה, וציר שיש בה דגה, ועלה של חילתית, וזיתי גלוסקאות המגולגלין.

    13ר' יוסי אומר: השלחין אסורין, החגבים הבאים מן הסלולה אסורין, מן ההפתק מותרין, וכן לתרומה.

    Gemara

    14תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב לו, ומביא לו ואינו חושש. היכי דמי? אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא, ואי דאיכא דבר טמא בעדרו אמאי?

    15לעולם דאיכא דבר טמא, וכי קאי חזי ליה, וכי יתיב לא חזי ליה; מהו דתימא: כיון דיתיב לא חזי ליה, ניחוש דלמא מייתי ומערב ביה, קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה, אירתותי מירתת ולא מיערב ביה.

    16והדבש. דבש למאי ניחוש לה? אי משום איערובי מיסרא סרי, אי משום בישולי עובדי כוכבים נאכל כמו שהוא חי, אי משום גיעולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם הוא ומותר.

    17והדבדבניות. אף על פי שמנטפות, אין בהן משום הכשר משקה. ורמינהי: הבוצר לגת שמאי אומר: הוכשר, הלל אומר: לא הוכשר, ואודי ליה הלל לשמאי!

    18התם קא בעי ליה למשקה, הכא לא קא בעי ליה למשקה.

    19וטרית שאינה טרופה: תנו רבנן, איזו היא טרית שאינה טרופה? כל שראש ושדרה ניכר. ואיזו ציר שיש בה דגה? כל שכילבית אחת או שתי כילביות׃

    Tosafot

    פת למאי ניחוש לה כו'בקונטרס לא גרס האי עד מילתיה דשמואל ונראה טעמא משום דלמה יקשה זה על פת יותר מן האחרים מיהו אין בשביל כך להגיה הספרים:

    ימ"ח מח"ג אינם ניקחים אלא מן המומחהואע"ג דקא חשיב חלב הוצרך לחשוב גבינה לפי שאין טעם איסורן שוה שחלב אסור משום עירוב חלב טמא אבל טעם גבינה הוא משום גילוי כדפרי' לעיל (עבודה זרה דף לה.) מיהו לרבי ירמיה דמפרש לעיל (שם) טעם גבינה משום צחצוחי חלב טמא לפרש"י קשה לרבי יהודה למה הוצרך לשנות כאן גבינה ובתוספתא קא חשיב בזאת הברייתא במקום חלב חתיכת דג שאין בה סימן:

    תנינא להא דת"רתימה דהא תני במתני' וישראל רואהו משמע הא לא חזי ליה כל שעתא אסור וי"ל דרואהו לאו דוקא אלא ר"ל יכול לראותו:

    אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטאדכיון דיושב בצד עדרו וליכא למיחש לגילוי כיון שכל שעה הוא תופסו בידו א"כ ליכא למיחש למידי מיהו היכא דיש לחוש לגילוי אסור כדפרישית לעיל דמסננת לא מהני מידי היכא דטרקי' כדאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטו:):

    התם קא בעי ליה למשקהוא"ת ודקארי לה מאי קארי פשיטא דבוצר לגת תנן וי"ל דס"ד דמקשה דה"ה בוצר לאכילה והא דנקט לגת לרבותא (דב"ה) [דהלל] דאפילו הכי לא הוכשר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר אין לוקחין בסוריא יין ולא מורייס ולא חתיכה שאין בה סימן ולא מלח סלקונדית בין שחורה בין לבנה ולא גבינה אלא מן המומחה סימן ימ"ח מח"ג וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר דלא שביק בעה"ב היתרא ואכיל איסורא וכר' יהושע בן לוי דאמר שגר לו בעה"ב בביתו מותר דבעה"ב ממאי דאכיל משדר ליה ולא שביק היתרא ואכיל איסורא. מלח סלקונדית אסיקנא לדברי האוסר שחורה ולבנה.

    סבר קרבי דגים שחורים וקרבי דגים לבנים טמאים מעורבין בהואמר ר' אבהו משום דר' חנניה בן גמליאל זקן היה בשכונתנו והיה מחליק פניה בשומן חזיר. עוד שנינו בסיפא דמתני' הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.

    למעוטי מאילחזקיה למעוטי בידוע. כלומר אם נודע דודאי נתן בכבשין יין או חומץ אסורין אפי' בהנאה. לר' יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי וסתמא כר' מאיר:

    משנה בשביעית פרק כלל גדול אמרו בשביעית קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. הצבע צובע לעצמו לא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית. ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים כו'. עד ציידי חיה עופות ודגים שנתמנו להן מינין טמאין מותר למוכרם.

    ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכרובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין. ואמר בגמרא דיליה כתיב טמאים מה ת"ל וטמאים יהיו לכם אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לסחור בו. איסורו מדברי חכמים מותר לסחור בו. והרי חמור וגמל למלאכה הן גדילין. ר' הושעיא נסיב ויהיב במורייס. ר' הונא נסיב ויהיב בחלתיתא:

    מתני' ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו כו'.

    תנינא להא דת"ר ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב ומביא לו ואינו חושש. ואוקימנא אע"ג דאית ליה בהמה טמאה בעדרו.

    וכי קאי חזי ליה וכי יתיב לא קא חזי ליהמהו דתימא כיון דהוא יתיב ניחוש דלמא מערב ביה חלב בהמה טמאה. קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה מירתת ולא מערב. והדבש מותר דליכא חשש אי משום איערובי אי מערב ביה מבאיש.

    אי משום בשולי עובדי כוכבים נאכל כמות שהוא חי אי משום געולי עובדי כוכבים נותן טעם לפגם מותר. ומדחזינן ברוב התלמוד דמוקים להו בנאכל כמות שהוא בחי אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. ש"מ דהא לישנא דוקא. מיהו כיון דחזינן באידך פירקין דמפרש ואמר ר' יוחנן כאידך לישנא סבירא ליה כל שאינו עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת. הלכך בעינן בתרי לישני.

    והדבדבניותפי' (חסר איזה תיבות) אע"פ שהן מנטפות אין בהן משום הכשר. והלל אומר לא הוכשר. והודה לו הלל לשמאי. הנה הניטוף מכשיר. ושנינן התם למשקה בעי להו דהא לגת בוצר. הכא לא בעי להו למשקה.

    וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה מותריןת"ר איזו היא טרית שאינה טרופה כל שראשה ושדרה ניכר שהוא מדג טמא. איזהו ציר שיש בה דגה. בסתומות כילכית אחת. בפתוחות עד שיהו שתי כילכיות.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 39b

    Avodah Zarah 39b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 488 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אסורין בחותם אחד לשגר ביד עובד כוכבים דכיון דבשר ותכלת דמיהן יקרים טרח ומזייף להחליפם ועל היין לנסכו. ואחלב פריך לקמן:

    חילתית להחליף זה בזה פורתא הוא דמהני ולא טרח ומזייף:

    פת למאי ניחוש לה כלל לא גרסינן [הכא אלא במלתיה דשמואל גרסינן] לה (והכי) [והכא] גרסינן מאי שנא גבינה כו':

    ה"ג ושמואל חתיכת דג היינו בשר ותרי גווני בשר לא אמרינן פת למאי ניחוש לה כו':

    חתיכות דג דמיהן יקרים ומזייף:

    שמואל כו' שמואל לא פליג אדרב אלא קסבר לא צריך לאתנוחי סימנא למיתני אחתיכת דג לאיסור ועל הפת להתיר כדמפרש ואזיל:

    ושמואל אמר לך חתיכת דג היינו בשר וכיון דבשר אשמועינן הרי דגים בכלל:

    ופת למאי ניחוש לה דניתב לה סימנא להתיר ולמיתני חמפ"ג:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    Tosafot

    פת למאי ניחוש לה כו' בקונטרס לא גרס האי עד מילתיה דשמואל ונראה טעמא משום דלמה יקשה זה על פת יותר מן האחרים מיהו אין בשביל כך להגיה הספרים:

    ימ"ח מח"ג אינם ניקחים אלא מן המומחה ואע"ג דקא חשיב חלב הוצרך לחשוב גבינה לפי שאין טעם איסורן שוה שחלב אסור משום עירוב חלב טמא אבל טעם גבינה הוא משום גילוי כדפרי' לעיל (עבודה זרה דף לה.) מיהו לרבי ירמיה דמפרש לעיל (שם) טעם גבינה משום צחצוחי חלב טמא לפרש"י קשה לרבי יהודה למה הוצרך לשנות כאן גבינה ובתוספתא קא חשיב בזאת הברייתא במקום חלב חתיכת דג שאין בה סימן:

    תנינא להא דת"ר תימה דהא תני במתני' וישראל רואהו משמע הא לא חזי ליה כל שעתא אסור וי"ל דרואהו לאו דוקא אלא ר"ל יכול לראותו:

    אי דליכא דבר טמא בעדרו פשיטא דכיון דיושב בצד עדרו וליכא למיחש לגילוי כיון שכל שעה הוא תופסו בידו א"כ ליכא למיחש למידי מיהו היכא דיש לחוש לגילוי אסור כדפרישית לעיל דמסננת לא מהני מידי היכא דטרקי' כדאמרי' בהגוזל בתרא (ב"ק דף קטו:):

    התם קא בעי ליה למשקה וא"ת ודקארי לה מאי קארי פשיטא דבוצר לגת תנן וי"ל דס"ד דמקשה דה"ה בוצר לאכילה והא דנקט לגת לרבותא (דב"ה) [דהלל] דאפילו הכי לא הוכשר:

    Tosafot on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר אין לוקחין בסוריא יין ולא מורייס ולא חתיכה שאין בה סימן ולא מלח סלקונדית בין שחורה בין לבנה ולא גבינה אלא מן המומחה סימן ימ"ח מח"ג וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר דלא שביק בעה"ב היתרא ואכיל איסורא וכר' יהושע בן לוי דאמר שגר לו בעה"ב בביתו מותר דבעה"ב ממאי דאכיל משדר ליה ולא שביק היתרא ואכיל איסורא. מלח סלקונדית אסיקנא לדברי האוסר שחורה ולבנה.

    סבר קרבי דגים שחורים וקרבי דגים לבנים טמאים מעורבין בה ואמר ר' אבהו משום דר' חנניה בן גמליאל זקן היה בשכונתנו והיה מחליק פניה בשומן חזיר. עוד שנינו בסיפא דמתני' הרי אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה.

    למעוטי מאי לחזקיה למעוטי בידוע. כלומר אם נודע דודאי נתן בכבשין יין או חומץ אסורין אפי' בהנאה. לר' יוחנן למעוטי מורייס וגבינת בית אונייקי וסתמא כר' מאיר:

    משנה בשביעית פרק כלל גדול אמרו בשביעית קליפי רמון והנץ שלו קליפי אגוזים והגרעינין יש להן שביעית ולדמיהן שביעית. הצבע צובע לעצמו לא יצבע בשכר שאין עושין סחורה בפירות שביעית. ולא בבכורות ולא בתרומות ולא בנבילות ולא בטריפות ולא בשקצים ולא ברמשים כו'. עד ציידי חיה עופות ודגים שנתמנו להן מינין טמאין מותר למוכרם.

    ר' יהודה אומר אף מי שנתמנה לו לפי דרכו לוקח ומוכר ובלבד שלא תהא אומנתו לכך. וחכמים אוסרין. ואמר בגמרא דיליה כתיב טמאים מה ת"ל וטמאים יהיו לכם אחד איסור אכילה ואחד איסור הנאה. כל דבר שאיסורו דבר תורה אסור לסחור בו. איסורו מדברי חכמים מותר לסחור בו. והרי חמור וגמל למלאכה הן גדילין. ר' הושעיא נסיב ויהיב במורייס. ר' הונא נסיב ויהיב בחלתיתא:

    מתני' ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד כוכבים וישראל רואהו כו'.

    תנינא להא דת"ר ישראל יושב בצד עדרו של עובד כוכבים ועובד כוכבים חולב ומביא לו ואינו חושש. ואוקימנא אע"ג דאית ליה בהמה טמאה בעדרו.

    וכי קאי חזי ליה וכי יתיב לא קא חזי ליה מהו דתימא כיון דהוא יתיב ניחוש דלמא מערב ביה חלב בהמה טמאה. קמ"ל כיון דכי קאי חזי ליה מירתת ולא מערב. והדבש מותר דליכא חשש אי משום איערובי אי מערב ביה מבאיש.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    Rashba

    ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא וכו' אלא מן המומחה וכולן אם נתארח וכו'. שנינו בברייתא בריש פרק קמא דחולין (ו, א), הנותן לשכנתו עיסה לאפות וקדירה לבשל אינו חושש לשאור ותבלין שבה לא משום שביעית ולא משום מעשה. במה דברים אמורים בשאומר לה עשי משלי, אבל אם אמר לה (עשה) [עשי] לי משליכי, חושש לשאור ותבלין שבה משום שביעית ומשום מעשה, כלומר, בשאמר לה עשי משלי אנו חושש, לפי שאין עמי הארץ חשודין להחליף, אבל בזמן שאמר לה עשי ליה משליכי חושש, ואפילו אמרה לו מעושה הוא, שהם אינן נאמנין להעיד במה שהם חשודין בו. וממנו אתה למד לחשוד על גבינות הנכרים שמורת ליתן לו גבינה לבשל לו, אבל בזמן שאמר לו בשל לי גבינה חושש משום גבינה של נכרים, ואם נתארח אצלו אסור לאכול מגבינתו, אבל אם הוא אינו חשוד אלא למכור ממנה לרבים אסור ליקח ממנו. ואם נתארח אצלו או ששגר לו לתוך ביתו מותר, דאינו מניח אצלו ולא משגר לו אלא ממה שהוא אוכל, דתניא בפרק אין מעמידין אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא אלא מן המומחה, וכולן אם מתארח אצל בעל הבית מותר, מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דאמר רבי יהושע בן לוי אם שיגר לו בעל הבית לביתו מותר, מאי טאעמא דבעל הבית לא שביק היתירא ואכיל איסורא, וכי משדר ליה, ממאי דמנח קמיה משדר ליה. (תוה"ב בית ד' שער ב').

    וטרית טרופה ופירש רש"י ז"ל (במתני' לה, ב) שרית מין דגים קטנים מלוחים, וכתב הרמב"ן ז"ל ומדברי כולם נלמוד שאין אנו אוסרין אותה משום מליחתן ואין חוששין שמא נמלחו עם הטמאים ביחד ואסורין, ולא נתברר הטעם. ואם תאמר טמאין בטהורין נותן טעם לפגם הוא, והרי בפרק כל הבשר (חולין קיג, א) אמרו בהדיא שאם טמא מליח וטהור תפל אסורים, ומסקנא אף שניהם מלוחין אסורין, ואי משום דלא מחזקינן איסורא, כל היכא דשכיח מחזקינן, אלא משמע משום דטמאין בטהורין לא מימלחי, דטהורין צריכי לאפושי עלייהו מלחא טפי טובא מטמאין. אי נמי משום דספיקא דרבנן היא ולקולא. ובספר העיטור נמי מתיר דגים מלוחין של נכרים, אלא שנהגו בם איסור. עד כאן. ובמקומנו נהגו בו היתר ובשער התערובת (בית ד שער א') יתבאר בע"ה דין דגים טהורין שמלחן עם דגים טמאין. (תוה"ב בית ג' שער א').

    אי זהו ציר שיש בו דגה כל שכלבית אחת או שתי כלביות משוטטות בה. כלבית, פירש"י ז"ל: שהוא דג טמא וגדל בציר דגים טהורין ואינו גדל בשל טמאין. ור"ח ז"ל פירש: שהוא דג טהור קטן, ודג אחד טהור מתיר את הכל. והקשה עליו הרמב"ן ז"ל, דהא בטרית טרופה בעינן שיהא ראש ושדרה ניכר לכל אחד ואחד, וניחא (לי) [ליה] דכיון דציר דגים זיעא בעלמא הוא ואיסורו מדבריהם כדמפורש במסכת חולין (צט, ב), לפיכך הקלו בו להתירו בדג אחד, אבל טרית כיון דאכל גופיה צריך הכרה ראש ושדרה לכל אחד ואחד, גזרו על צירן משום גופן, ולפיכך (אמרו) [אסרו] אפילו לטבל בצירן עד שיהא ראש ושדרה ניכר, ודייקא נמי מדאמר ר' זירא (מ, א) מריש הוה מטבלנא בצירן, משום דהוה סבר מחלוקת בגופן אבל בצירן או ראש או שדרה, כלומר ואפילו של אחת כמו שהתירו בציר משום כלבית אחת, משמע דקולא הוא בציר ולחומרא בגופן. ולפי הפירוש הזה הזכירו כלבית כעין גוזמא, לומר שאפילו דג אחד קטן מתיר הכל, ומתניתין נמי דייקא לי, דקתני ציר שיש בו דגה דמשמע כל דג קטן מתיר. עד כאן לשון הרב ז"ל. ולי נראה שאפילו לפירוש רש"י ז"ל, צריכין אנו לומר כן, דאמאי לא חיישינן שמא הנכרי השליכו שם כדי למוכרו לישראל, ואם תאמר שלא היתה חיה שם ומתקיימת אלו היה שם ציר דג טמא, אם כן למה הצריכו שתי כלביות בפתוחות, כל שיש בה אפילו אחת חיה תשתרי, אלא ודאי קל הוא שהקלו בציר משום דספיקא דרבנן היא (תוה"ב שם).

    Rashba on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    Ritva

    אין לוקחין י״מח ומח״ג בסוריא הפירוש הנכון דלהכי נקט סוריא לפי שהיו חשודין למכור דברים אלו של גוים בחזקת שהן של ישראל ולא היו חוששין בהם ללפני עור לא תתן מכשול הא לאו הכי כל סתם מקומות הם בחזקת כשרים ואפילו בחוצה לארץ עד שיחשדהו ולא הסכימו רוב הגדולים ולא כדברי הר״מבם שכתב דכל חוצה לארץ כסוריא לענין זה עוד נראה כדברי האומרים שאפילו בסוריא להכי פריט י״מח מח״ג ללמדנו דדוקא בדברים אלו שנחשדו בהם שהיו רגילין ליקח אותם העם מן הגוים אבל בשאר דברים שלא היו רגילין כל כך ליקח אותן העם מן הגוים ולמוכרן בחזקת ישראל מותרין מכל אדם ותולין בהם כי מישראל לקחום וכן דעת הר״אבד ז״ל וכן הר״ם הלוי ז״ל והוא דעת רבותי וכל חשוד אסור ליקח ממנו אעפ״י שמעיד עליו כיון שנחשד בכך כי החשוד בדבר לא דנו ולא מעידו לדברי הכל בשחשוד למכו׳ ולא אמרינן במסכת בכורות דנו ומעידו אלא במי שחשוד לעשות לעצמו אבל לא למכור ולתת לאחרים.

    וכולן שנתארח כו׳ לפי שלא נחשדו בסוריא אלא למכור אבל לא נחשדו לאכל ואף על גב דספו לאחריני ולית להו לפני עור לא תתן מכשול לא חיישינן דספו הכי לנפשייהו וזהו כלל גדול.

    ובמשניות זרעים מוכיח דכל שהוא בחזק׳ חשוב צריך שני עדים להכשירו או עד אחד שיעיד על החתיכה שלא אמרו עד אחד נאמן באיסורין אלא במעיד על החתיכה מ״ר ז״ל ובמהדורא קמא הארכתי בזה.

    וכי מישדר ליה ממאי דאכיל מישדר ליה פי׳ ממאי דאכיל איהו גופיה ואע״ג דהוי חנוני ואיכא ברשותיה של גוים דזבין לאחריני דכיון דטרח לשדורי ליה דורון בהיתרא טרח ולא מספי ליה איסורא וכן לשון הגמרא מוכיח וכן פרישו כל הראשונים ז״ל ומורי הר״אה ז״ל פירש בענין אחר כתוב במהדורא קמא.

    יושב ישראל בצד עדרו של גוי פירוש ישראל גדול ובן דעת ושמירת קטן בשל גוים לאו שמירה היא כלל ואפילו שאמרו שאוכלין טהרות על ידו בטהרות הקילו ובמה שהניחו ברשותו ומצאהו כמות שהוא אבל כל שיש בו חשש חלוף ליתנו ביד אחרים ולקבלו אין סומכין על שום קטן ולכן אסור לשלוח מחבת ופנד״אש על ידו בלא סימן לפורני שאופין שם הגוים מ״ר:

    הא דתנן והדבדבניות אעפ״י שמנטפות אין בהם משום הכשר משקה כן גורס ר״שי ז״ל ופי׳ דחדא קתני שאין המשקה היוצא מהן מכשיר דכיון דלאכילה בעי להו לא ניחא ליה במשקה היוצא שהולך לאיבוד והר״אבד ז״ל גורס ואין בהם בוא״ו ותרתי קתני שאעפ״י שמנטפות לא חיישינן שמא זילף עליהם יין ואשמועינן אגב אורחין שאין במשקה ההוא משום הכשר משקה ולא שנאוה כאן אלא לענין הראשון בלבד וזה עיקר.

    וטרית פר״שי ז״ל שהוא דג מליח וכן פירשו הר״מבם ז״ל ורוב המפרשים ז״ל ולמדנו מדבריהם דמותר לקנותמן הגוי דג גדול אעפ״י שהוא מלוח ולא חיישינן שמא מלחו עם הטמא וכן התירו הרב ביעל העיטור ז״ל וכן המנהג הפשוט בישראל וצריך לשאול מה טעם היתר זה דאי משום דטהור מלוח וטמא מלוח פוגם הא ליתא כדמוכח בפרק כל הבשר דאמרינן שאם טמא מליח וטהור תפל אסור ומסקנא דאפילו שניהם מלוחין אסורין ואי משום דלא מחזקינן איסורא כל היכא דשכיח מוחזק ועומד הוא והר״מבן ז״ל נתן טעם בדבר משום דציר של דג טמא אינו אסור אלא מדבריהם וכדמוכח שמעתין לקמן שהתירו בצירן יותר מגופן ואעפ״י דתניא וזה לכם הטמא לרבות צירן ורוטבן מדרבנן וקרא אסמכת׳ בעלמא הוא דאילו מדאורייתא זיעה בעלמא הוא וכיון דכן הוי ספקא דרבנן לקולא ועוד דהא ידעינן דטמאין בטהורים לא מימלחי דטהורים צריכים לאפושי עלייהו מלחא טפי מטמאין ע״כ תורף דבריו:

    איזהו ציר שיש בו דגה כל שכלבית אחת או שתי כלביות שוטטות בה. פר״שי ז״ל דכלבית הוא דג טמא שהוא גדל מאיליו בציר של דגים טהורים ואם יש שם תערובת ציר דג טמא אינה גדילה בו ופירוש זה קשה עד מאד חדא שאין השכל נותן זה ואין לו מציאות בטבע ועוד דאם כן אמאי קתני תנא ציר שיש בו דגה ליתני שיש בו כלבית. ועוד דנהי שאין כלבית גדול בשל טמאין ניחוש שמא נתנוהו שם ואם דעתך לומר שאינו מתקיים שם כלל ואעפ״י שאין זה נראה מלשון רש״י ז״ל אם כן כל ששהה שם רגע אחד יהא מותר בכלבית אחת ואפי׳ בפתוחות לכך הנכון כמו שפירש ר״ת ז״ל דכלבי׳ דג טהור וכל דג קטן נקרא כלבית במינו כההיא דאמרינן אימת כלבית על לויתן ואף על פי שיש דג טמא נקרא כלבית כאותה שאמרו כלבית באלפס הואי גם הדג הטהור הקטן נקרא כלבית וכן היה דרכן לתת בציר דג א׳ ממינו להורות על הציר מאיזה מין הוא ולפי שהציר של דגים טמאין אינו אלא מדרבנן הקילו בו להתירו בכלבית אחד או שתים כי זה דבר הניכר לבקיאין אם הוא ציר של דג טמא או לא וכיון שכן לא מרע אנפשיה מסתמא ומיהו לא סמכו על כלבית אחת בפתוחות לפי שפעמים נופל שם שלא לדעת אבל טרית כיון דמגופיה אכיל דאיסורו מן התורה הצריכו בו היכר ראש ושדרה ויש שהחמיר גם בצירו משום גופו ולפי זה אומר היה מורי הר״א ז״ל דאפי׳ אין בו שום כלבית אם הגוי מעיד עליו שהוא של טהורים הרי הוא מותר דלא מרע אנפשי׳ אלא שהצריכו כלבית אחת או שתי כלביות למראית העין שאם אין אתה אומר כן מה ראיה היא כלבית אחת ולא כמה כלביות אלא ודאי כדאמרן דציר ניכר הוא לבקיאים ולתערובתלא חשו דמיסרא סרי ואין דרך לערב אותו ע״כ מ״ר.

    Ritva on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    Meiri

    כל שהוא חשוד למכור דבר האסור בחזקת מותר אע"פ שאינו חשוד לאכול אין מפקידין אצלו דבר שיש בחליפיו איסור אא"כ בחותם ואם חשש חליפין אלו הוא באיסור תורה צריך שני חותמות או מפתח וחותם ואם בשל סופרים דיו בחותם אחד וכבר ביארנו שכל שדינו בשני חותמות מפתח עולה לחותם וכל שכן שהדין כך במפקיד אצל הגוי לפיכך בשר או חתכת דג שאין בה סימן או תכלת אסור בחותם אחד וכן יין אע"פ שסתם יינן מדברי סופרים החמירו עליו אבל פת ומוריס וגבנה או חלב מפקידין או משלחים בידם אף בחותם אחד אפילו יחליף בשלו אין בחליפיו איסור תורה שמא תאמר חלב טמא איסור תורה הוא חלב טמא אין לחוש לחליפין גמורין שהרי טהור לבן טמא ירוק ונכר הוא ונמצא שאין שם אלא חשש תערובת ואף בתלמוד פרשוה מטעם זה חבי"ת איסורו מגופו חמפ"ג אין איסורו אלא משום תערובת וגדולי הרבנים פי' הטעם שבחבי"ת מתוך חשיבותם אדם טורח בחליפהם אבל חמפ"ג אין בהם חשיבות ודיים בחותם אחד ויש מקום עיון שהרי למעלה במשנת אלו אסורין ואין איסורן איסור הנאה ומנו בהם חומץ ושאלו בה פשיטא משום דאחמיץ פקע איסוריה ותירץ הא קמ"ל חומץ שלנו ביד גוים אין צריך חותם בתוך חותם אי משום נסוכי לא מינסך אי משום חלופו לא טרח וכן ביין מבושל אלמא כל שאין חשש נסוך אע"פ שיש שם חשש חלוף דיו בחותם אחד אף במה שיש בחלופיו איסור תורה ושאיסורו בגופו ושמא לא נאמר אלא בחומץ ויין מבושל שאין בחליפיו אלא הנאת פורתא אבל אלו שבכאן שחשיבותם גדולה ראוי לחוש:

    מאחר שאף באיסורי סופרים אתה צריך לחותם אחד אי אתה צריך לומר שישראל החשוד אין לוקחין ממנו אפילו איסורי סופרים ומ"מ אם נתארח אצלו או שיגר לו במנחה הואיל ואינו חשוד לאכול רשאי זה לאכול ממנו ואם היה חשוד לאכול אסור אף בזו:

    כל ישראל ובכל הארצות בחזקת כשרות הם עד שיחשדו וסריא על פני כלה היתה חשודה בששה דברים מהם שהיו קונים אותה בהכשר אלא שהיו פושעים בשמירתם להניחם אצל הגוים ומהם שהיו חשודים אף בקנייתם או בעשייתם באיסור וששה דברים אלו הם יין מורייס חלב מלח סלקונדרית חלתית וגבנה שהיין היו מטהרים יינו של נכרי ברשותו ולא היו מדקדקין במה שראוי לדקדק בו על הדרך שיתבאר ושאר הדברים שלא היה חשש איסורם אלא מחמת תערובת היו מקילים בהם גם לקנותם מהם או ליקחם בהתר כגון מוריס מן האומן וחלב שרואהו בשעת חליבתו ומלח בשעה שמוציאין אותו מן המחצב וחלתית בשעה שהיו חותכין אותו וגבנה בהעמדתה אלא שאח"כ היו מניחין אותם אצל גוים בלא שום הכר לפיכך אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא מסתמן של בני אדם אלא מן המומחה אבל שאר מקומות אף של חוצה לארץ בחזקת כשרות הם עד שיחשדו וגדולי המחברים כתבו שכל חוצה לארץ כסוריא ואין הדברים נראין:

    דברים שאין החשוד פושע בעיני עצמו כדמאי מותר להפקיד אצלו בלא שום חותם כמו שיראה במסכת דמאי שהמוליך חיטיו לטחון אצל עם הארץ הרי הם בחזקתן למעשרות ולשביעית וכן המפקיד פירות אצל עם הארץ וכבר רמזנוה במסכת חולין פרק ראשון אא"כ מתכוונת לתקן כמו שבארנו שם וכן הגאונים מסכימים בדורות הללו בגבנת הגוים:

    הניח נכרי בחנותו ויש שם דברים שיש בחליפיהם אסור תורה ביוצא ונכנס מותר ואפילו הלך לבית המרחץ או לבית הכנסת אם לא הודיעו שהוא מפליג וכבר בארנו מענינים אלו למעלה:

    המשנה השמינית והכונה לבאר בה דברים שלהם שמותרין לנו אף באכילה אע"פ שהיו הדברים מראים קצת חששות ואמר על זה ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו והדבש והדבדניות אע"פ שמנטפות אין בהן משום הכשר משקה והכבשין שאין דרכן לתת לתוכן יין וחומץ וטרית שאינה טרופה וציר שיש בה דגה ועלה של חלתית וזיתי גלוסקא המגולגלין ר' יוסי אומר השלחין אסורין וחגבים הבאים מן הסלילה אסורין ומן ההפסק מותרין וכן לתרומה אמר הר"ם ואפי' יהיה ישראל רחוק מן הגוי ויהיה הישראל יושב אבל כשהוא עומד רואה הגוי מאי זה בהמה חולב אותו החלב ומותר ואע"פ שהוא יושב ולא ראהו כשהוא חולב לפי שהגוי מתירא שיעמוד ויראהו כשהוא חולב מן הבהמה הטמאה ובאלו ר"ל בכאן באמרו רואהו שהוא מצוי עמו שהוא יכול לראותו בשעה שחולב והדבדניות אותן החתכות שרודין מן הכוורת שבהן הדברים ואע"פ שהן נוטפות לחות לא יאמר שמא הזיל עליהם יין עם אותה לחות לא תכשיר ואע"פ שהדבש מכשיר מכללי השבעה משקין כמו שזכרנו וכמו שנבאר במקומו במסכת מכשירין לפי שהוא באותה שעה כעין אוכל לא משקה עד שמתיכין אותו ומוציאין דבשו ובתוספתא מסכת טהרות דבש הזב מכוורת הדבורים מטמא טומאת משקין חשב עליהן לאוכלין מטמא טומאת אוכלין וזה לפי שלא יתיחד המשקה בעצמו עד שמתיכין אותו בכונה ומפנין אותו מן הדונג ודע זה וטרית שאינה טרופה אינו רוצה לומר שהדג נשאר כמות שהוא שזה מבואר הוא אבל ר"ל כי אע"פ שהוא כתושה כשאינה טרופה בתכלית היא מותרת וזהו שישאר ראש הדג ושדרתו נראים עד שנודע מאותה צורה שהוא דג טהור ואמרו עלה של חלתית ואפילו שנדבק בה קורט חלתית ר' יוסי אומר השלחין אסורין אומר כשהיו הזיתים השרוים במים נתרכך עד שכשתקח זית אחד מהם תקח אותו מבלי הגרעין שלו ויפול (הנויה) [הנה] הוא אסור וזהו פירוש השלחין כאלו אמר השולחין כמו רוכב ורכוב וטעם זה לדעתו לפי שהוא אומר שהיין השליכו עליהם ולפיכך נתרכך בשרם ונאסרו החגבים מן הסל כשהמוכר משים אותם לפניו לפי שהיה מנהגם לזרוק עליהם יין פעם אחר פעם כדי שלא יתיבשו ויכסם אבק ואם הוא מוכר מן האוצר או ממקום כנוסם מותר לפי שאין צד לאסרם ואמרו וכן לתרומה ר"ל וכן בכהן החשוד למכור תרומה לשם חולין כל מה שהוא בסל שלפניו שהוציאו למכרו הוא אסור ואין ראוי לקחתו ממנו ואשר יהיה אצלו באוצר מותר לפי שהוא מתירא שידעו זה בני אדם ויאמרו שהכל הוא תרומה שמוכר לשם חולין והוא מסכן במעט ואומר שהוא חולין ולא יסכן המרובה שירא שמא יודע רמאותו ויפסיד הכל ואין הלכה כר' יוסי:

    אמר המאירי אלו דברים של גוים מותרין באכילה חלב שחלבו גוי וישראל רואהו ואפילו היה דבר טמא בעדרו ואפילו לא היה רואהו לגמרי אלא שהיה יושב בצד העדר הואיל ומ"מ אפשר לו לראותו אם יעמוד כמו שבארנו במשנה שלפניה:

    והדבש אע"פ שהתערובת מצויה בו מ"מ תערובת יין ודבר טמא מסריחה ואינו עשוי לקלקל את שלו ואם משום בשולי גוים שמבשלין אותה במים חמים כשבוררין אותה מן השעוה הרי נאכל כמות שהוא חי ואי משום געולי גוים הרי נותן טעם לפגם הוא שמא תחוש לבת יומה כבר פי' חכמי הצרפתים שסתם כליהם אינם בני יומן ולגדולי המפרשים שחולקין בזו אתה מפרש שאפילו פליטת בן יומו פוגם בדבש ולדעתנו אתה מפרש בה שאע"פ שסתם כליהם אינם בני יומן דוקא בתבשילים הרגילים אבל דבש וכיוצא בו אין הרגילות לבשלה בקדרות שמבשלין בהם בכל יום אדרבה מטהרין ומנקין אותם על הדרך שבארנו:

    9 more comments on this page.

    Meiri on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה התם קא בעי כו' לרבותא דהלל דאפילו כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה ימ"ח מח"ג וכו' מיהו לרבי ירמיה וכו' לפרש"י קשה לר"י למה הוצרך וכו' ר"ל ר"י הקשה קושיא זו דלפרש"י שפירש לעיל (עבודה זרה דף ל"ה) דהא דקאמר לפי שא"א בלא צחצוחי הלב הוי פירושו משום חלב טמא קשה למה הוצרך לשנות כאן גבינה:

    Maharam on Avodah Zarah 39b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 39, Amud Bet, about 488 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “אסורין בחותם אחד. חילתית, מורייס, פת, גבינה…”

    2. Segment 226 words

      Opens “פת, למאי ניחוש לה? אי משום איחלופי…”

    3. Segment 322 words

      Opens “ורב, מ"ש גבינה? דלא טרח ומזייף? חלב…”

      Named: רב כהנא.

    4. Segment 45 words

      Opens “היינו בשר! תרי גווני בשר.…”

    5. Segment 535 words

      Opens “ושמואל אומר: בי"ת אסור בחותם אחד, מח"ג…”

      Named: שמואל.

    6. Segment 629 words

      Opens “ת"ר אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא, לא…”

    7. Segment 731 words

      Opens “מסייע ליה לרבי יהושע בן לוי, דא"ר…”

      Named: רבי יהושע.

    8. Segment 847 words

      Opens “ומלח סלקונדרית. מאי מלח סלקונדרית? אמר רב…”

      Named: רב יהודה, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי חנינא, שמואל.

    9. Segment 928 words

      Opens “אמר רבה בר בר חנה אמר רבי…”

      Named: רבי יוחנן, רבי דגים, רבה.

    10. Segment 1026 words

      Opens “לדברי האומר זו וזו אסורה, זה וזה…”

      Named: רבי אבהו, רבי חנינא.

    11. Segment 1117 words

      Opens “הרי אלו אסורים. למעוטי מאי? לחזקיה למעוטי…”

      Named: רבי יוחנן.

    12. Segment 1239 words

      Opens “מתני׳ ואלו מותרין באכילה חלב שחלבו עובד…”

    13. Segment 1315 words

      Opens “ר' יוסי אומר: השלחין אסורין, החגבים הבאים…”

    14. Segment 1433 words

      Opens “גמ׳ תנינא להא דת"ר יושב ישראל בצד…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “לעולם דאיכא דבר טמא, וכי קאי חזי…”

      Named: רב ביה.

    16. Segment 1629 words

      Opens “והדבש. דבש למאי ניחוש לה? אי משום…”

    17. Segment 1724 words

      Opens “והדבדבניות. אף על פי שמנטפות, אין בהן…”

    18. Segment 1811 words

      Opens “התם קא בעי ליה למשקה, הכא לא…”

    19. Segment 1925 words

      Opens “וטרית שאינה טרופה: תנו רבנן, איזו היא…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Avodah Zarah 39b · Segment 3 — “…טרח ומזייף! אמר רב כהנא: אפיק חלב, ועייל חתיכת…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 39b · Segment 8 — “…רב יהודה אמר שמואל: מלח שכל סלקונדרי רומי אוכלין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 39b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026