Talmud Builders

    Avodah Zarah 26a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 26a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1to Bei Torta. Along the way, thieves encountered him, and said to him: Where are you going? Rav Menashe said to them: To Pumbedita, which was farther away than Bei Torta. When he arrived at Bei Torta, he separated from the thieves, who had planned to steal from him. They said to him: You are a student of Yehuda the swindler! Rav Menashe said to them: Do you know him so well that you can accuse him of swindling others? May it be God’s will that these people be subject to Rav Yehuda’s ban of excommunication.

    2The Gemara continues: This curse was effective, as the thieves subsequently went and carried out thefts for twenty-two years, but they were unsuccessful. Once they saw that their efforts were for naught, they all went and claimed their curse, i.e., they asked forgiveness and requested that the curse be lifted. But there was one weaver among them who did not come to lift his curse, and a lion ate him. The Gemara notes that this explains the adage that people say: With regard to a weaver [ girdana ] who is not shy [ taizan ] but impudent, a year is deducted from his allotted years.

    3With regard to these two anecdotes, the Gemara comments: Come and see what the difference is between the thieves of Babylonia and the bandits of Eretz Yisrael. Although thieves are typically less violent than bandits, the thieves in Babylonia reacted to Rav Menashe’s action by denouncing Rav Yehuda, whereas the bandits in Eretz Yisrael praised the wisdom of Rabbi Akiva.

    4MISHNA: A Jewish woman may not deliver the child of a gentile woman, because in doing so she is delivering a child who will engage in idol worship. But one may allow a gentile woman to deliver the child of a Jewish woman. Similarly, a Jewish woman may not nurse the child of a gentile woman, but one may allow a gentile woman to nurse the child of a Jewish woman while the gentile woman is on the Jewish woman’s property.

    5GEMARA: The Gemara cites a dispute related to the ruling of the mishna. The Sages taught: A Jewish woman may not deliver the child of a gentile woman because in doing so she is delivering a child who will engage in idol worship. And one may not allow a gentile woman to deliver the child of a Jewish woman because gentiles are suspected of bloodshed; this is the statement of Rabbi Meir.

    6And the Rabbis say: One may allow a gentile woman to deliver the child of a Jewish woman when other women are standing over her watching her actions, but not when they are alone together. And Rabbi Meir says: Even when other women are standing over her one may not allow a gentile woman to deliver the child of a Jewish woman, because there are times when the midwife places her hand on the infant’s temple and kills him by applying pressure to the area, and the act is not seen.

    7The Gemara relates a story that validates this concern. This is like that incident involving a certain gentile woman who said to her fellow gentile: You are the midwife of Jewish women, the daughter of a midwife of Jewish women. This was meant as an insult. In response, the other gentile said to her: May as many evils befall that woman, i.e., you, as the number of Jewish infants that I have killed, as I extract blood from them like the foam [ ufeya ] of a river. This gentile midwife claimed to have caused the deaths of many Jewish children.

    8The Gemara clarifies the opinion of the Rabbis: And the Rabbis, who are not concerned to the same extent as Rabbi Meir, would say to you: That is not so; it was merely through words that the gentile midwife was establishing herself. In other words, she was bragging in order to intimidate her antagonist, whereas in reality she did not kill any infants.

    9§ The mishna teaches that a Jewish woman may not nurse the child of a gentile woman. The Sages taught: A Jewish woman may not nurse the child of a gentile woman because in doing so she is effectively raising a child who will engage in idol worship. And one may not allow a gentile woman to nurse the child of a Jewish woman because she is suspected of bloodshed; this is the statement of Rabbi Meir. And the Rabbis say: One may allow a gentile woman to nurse the child of a Jewish woman when other women are standing over her, but not when the gentile woman is alone together with the child. And Rabbi Meir says: Even when other women are standing over her one may not allow a gentile woman to nurse the child, because there are times when she smears poison intended for him upon her breast when she is outside the house, and subsequently kills him with it while nursing.

    10The Gemara remarks: And it is necessary for the dispute between Rabbi Meir and the Rabbis to be stated with regard to both the case of a midwife and that of a wet nurse. The reason is that if the tanna had taught us only the halakha of a midwife, one might assume that it is only in that case that the Rabbis said that it is permitted to allow the gentile to deliver a Jewish infant, because it is not possible for her to kill him, due to the fact that other women see her. But with regard to a wet nurse, as it is possible that she might smear poison upon her breast while she is still outside the house and then kill him with it, one might say that the Rabbis concede to Rabbi Meir that a gentile woman may not be allowed to nurse the son of a Jewish woman under any circumstances.

    11And if the tanna had taught us only the halakha of a wet nurse, one might assume that it is only in that case that Rabbi Meir said that it is prohibited for a gentile to nurse a Jewish infant, due to the fact that she might smear poison upon her breast while outside the house and kill him with it. But with regard to a midwife, since it is not possible for her to kill him where other women are standing over her, one might say that Rabbi Meir concedes to the Rabbis. The Gemara concludes: It is therefore necessary for this dispute to be stated with regard to both cases.

    12§ Based on the above discussion, all agree that a Jewish woman may not deliver the child of a gentile woman. And the Gemara raises a contradiction from a baraita : A Jewish woman may deliver the child of an Aramean woman in exchange for payment, but not for free. Rav Yosef said in response: It is permitted in exchange for payment due to the enmity that would be engendered if Jews refused to deliver gentile infants despite being offered money to do so.

    13Rav Yosef thought to say: Delivering the child of a gentile woman on Shabbat in exchange for payment is permitted due to enmity. Abaye said to him: The concern of enmity does not apply here, because she can say to the gentile: With regard to our own women, who keep Shabbat, we desecrate Shabbat for them; with regard to your women, who do not keep Shabbat, we do not desecrate Shabbat for them.

    14Rav Yosef also thought to say: Nursing the child of a gentile woman in exchange for payment is permitted due to enmity. Abaye said to him: The concern of enmity does not apply, because she can say, if she is unmarried: I wish to get married. And if she is a married woman, she may say: I do not wish to become repulsive to my husband. Since she can provide a reasonable excuse for refusing to nurse a gentile child, the concern of enmity does not apply.

    15Rav Yosef thought to say a similar idea concerning that which is taught in a baraita : With regard to gentiles and shepherds of small domesticated animals, one may not raise them out of a pit and one may not lower them into a pit. Rav Yosef suggested that even so, it is permitted to raise them from the pit in exchange for payment, due to enmity.

    16Abaye said to him: It is prohibited to raise a gentile from a pit even in exchange for payment, because one can say an excuse to him, such as: My son is standing on the roof and I must go use this ladder to help him down from the roof. Alternatively, he can say to him: A time has been appointed for me to appear in the courthouse [ bei davar ] and I must attend to this matter. Since the Jew can provide a legitimate excuse for refusing to aid the gentile, there is no need to extract him from the pit.

    17Apropos the notion of raising someone from or lowering him into a pit, the Gemara notes that Rabbi Abbahu taught the following while standing before Rabbi Yoḥanan: With regard to gentiles and shepherds of domesticated animals, one may not raise them from a pit,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    לבי תורתאמקום:

    תלמידא דיהודה רמאה אתתלמידו של רב יהודה הוה וקרו ליה רמאה כלומר ממנו למדת לרמותינו. ליסטין ישראל היו:

    ידעיתו ליהשהוא רמאי:

    בשמתיהלפי שהיה אדם גדול ושמתיה חיילא לייטינהו בשמתיה:

    [גרדנאאורג]:

    גרדן דלא טייזןעניו. סתם גרדן אין לו בושת פנים:

    גנבי דבבלשפגעו ברב מנשי נתפקרו לחרף אדם גדול:

    ולסטין דארץ ישראלשפגעו בתלמידי ר"ע ספרו בשבחו. ואע"פ שסתם לסטין פרוצין מגנבים להודיעך שבחה של א"י:

    מתני' מניקה בנה של ישראל ברשותהדישראלית אבל לא תמסרנו להוליכו בביתה שלא תהרגנו:

    גמ' עובדת כוכבים לא תיילד את בת ישראלואפילו אחרות ישראליות עומדות על גבה:

    אפותאעל מצחו של תינוק מקום שמוחו של תינוק רופס:

    ולא מתחזילא מינכרא שהרגתו:

    נפישן בישתא דההיא איתתאכך וכך רעות יבואו עליך כמנין שהשפלתי מהן והרגתי בהן:

    כי אופיא דנהראאשקומ"א:

    ורבנןקסברי בזמן שאחרות עומדות על גבה שרי אמרי לך במילתא בעלמא הוא דאוקימתה:

    דשייפא סמאסם המות שפה בדדיה:

    ולא מיתחזי מאבראילא גרס הכא עד לקמיה:

    ואחרות רואותדאי מנחא ידא אפותא חזי ליה דאגב דחשידי יהבי ישראליות עינייהו עלה ומירתתא אבל מניקה דאפשר דשייפא סמא לדד מאבראי קודם שתכנס לבית ישראל אימא מודו ליה לר"מ:

    בשכר שרי משום איבהומתני' בחנם קמיירי דמצי לאישתמוטי ולמימר צריכה אני לשכר מזונותיי:

    אולודי עובדת כוכבים בשבתא שרי בשכרכבחול משום איבה דהא אינהו חזו דמיילדין לנשי דידן בשבת כבחול:

    אסוקי בשכר שרי כו':

    קאי ברי אאיגראואם לא אורידנו ימות ונוח לי להפסיד שכרי ולהצילו:

    נקיטא לי זימנא לבי דוארהשלטון קבע לי זמן ליום וועד ואם לא אלך יצא שכרי בהפסדי:

    עבודה זרה 26 עמוד א

    1לבי תורתא, פגעו ביה גנבי, אמרו ליה: לאן קאזלת? אמר להן: לפומבדיתא. כי מטא לבי תורתא, פריש. אמרו ליה: תלמידא דיהודה רמאה את! אמר להו: ידעיתו ליה? יהא רעוא דליהוו הנהו אינשי בשמתיה.

    2אזלו עבדו גניבתא עשרין ותרתין שנין ולא אצלחו, כיון דחזו, אתו כולהו תבעו שמתייהו, והוה בהו חד גירדנא דלא אתא לשרויה שמתיה, אכלי' אריא. היינו דאמרי אינשי: גירדנא דלא טייזן, שתא בציר משני׃

    3תא חזי, מה בין גנבי בבל ולסטין דארץ ישראל.

    Mishna

    4בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים אבל עובדת כוכבים מילדת בת ישראל. בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים אבל עובדת כוכבי' מניקה בנה של ישראל ברשותה.

    Gemara

    5ת"ר בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים ועובדת כוכבים לא תיילד את בת ישראל, מפני שחשודין על שפיכות דמים דברי רבי מאיר.

    6וחכמים אומרים: עובדת כוכבים מילדת את בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה, אבל לא בינה לבינה. ור"מ אומר: אפי' אחרות עומדות על גבה נמי לא, דזימנין דמנחא ליה ידא אפותא וקטלא ליה, ולא מתחזי.

    7כי ההיא איתתא דאמרה לחברתה: מולדא יהודייתא בת מולדא יהודייתא! אמרה לה: נפישין בישתא דההיא איתתא, דקא משפילנא מינייהו דמא כי אופיא דנהרא.

    8ורבנן א"ל לא היא, במילתא בעלמא הוא דאוקימתה.

    9בת ישראל לא תניק. ת"ר בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים ועובדת כוכבים לא תניק את בנה של בת ישראל, מפני שחשודה על שפיכות דמים, דברי ר"מ וחכ"א עובדת כוכבים מניקה את בנה של בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה, אבל לא בינו לבינה. ורבי מאיר אומר: אפילו אחרות עומדות על גבה נמי לא, דזימנין דשייפא ליה סמא לדד מאבראי וקטלא ליה.

    10וצריכא, דאי אשמעינן מילדת, בההיא קאמרי רבנן דשרי, דלא אפשר משום דאחרות רואות אותה, אבל מניקה דאפשר דשייפא ליה סם לדד מאבראי וקטלא ליה אימא מודי ליה לרבי מאיר.

    11ואי אשמעינן מניקה, בההיא קאמר רבי מאיר דאסור, משום דשייפא ליה סם לדד מאבראי וקטלא ליה, אבל מילדת, דלא אפשר היכא דאחרות עומדות על גבה, אימא מודי להו לרבנן צריכא.

    12ורמינהו: יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר, אבל לא בחנם! אמר רב יוסף: בשכר שרי משום איבה.

    13סבר רב יוסף למימר: אולודי עובדת כוכבים בשבתא בשכר שרי, משום איבה. א"ל אביי: יכלה למימר לה דידן, דמינטרי שבתא מחללינן עלייהו; דידכו, דלא מינטרי שבתא לא מחללינן.

    14סבר רב יוסף למימר: אנוקי בשכר שרי משום איבה. אמר ליה אביי: יכלה למימר, אי פנויה היא ״בעינא לאינסובי״, אי אשת איש היא לא קא מזדהמנא באפי גברא׃

    15סבר רב יוסף למימר, הא דתניא: העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אסוקי בשכר שרי, משום איבה.

    16אמר ליה אביי: יכול לומר לו ״קאי ברי אאיגרא״, אי נמי ״נקיטא לי זימנא לבי דואר״.

    17תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן: העובדי כוכבים ורועי בהמה דקה לא מעלין׃

    Tosafot

    גירדנא דלא טייזןפ"ה עניו כי סתם גירדן עז פנים הוא ובערוך גריס גירדנא דלטייה קללה כלומר דלייט מזליה שתא בצרא משניה כלומר בתר ענייא אזל עניותא:

    עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינו לבינה - פירוש ואפילו ברשות הישראלית דפלוגתא דהנקה דומיא דמילדת ומילדת סתמא ברשות ישראל היא ואפ"ה אינו שרי אלא באחרות עומדות על גבה ומיהו בישראל יוצא ונכנס שרי דעומד על גביו קרינא ביה כדמוכח פרק רבי ישמעאל (לקמן עבודה זרה דף סא.) ואם כן צריך ליזהר שלא להניח ישראלית ההולכת חוץ לעיר את בנה יחידי בבית ביד מינקת עובדת כוכבים אם אין ישראלית בעיר יוצאות ונכנסות תמיד שם ואפ"ה מזמן שכיבה ואילך אסור להניחו יחיד ועל תינוק ותינוקת שמשהין בבית העובד כוכבים יחידים לרפאותן הורה ר"י דאסור מכמה עניינים שהם חשודים על שפיכות דמים ואפילו הם גדולים קצת ימשיכו' למינות ירושלמי עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל דכתיב (ישעיהו מ״ט:כ״ג) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך תני יונק התינוק והולך מן העובדת כוכבים ומבהמה טמאה ומביאין לו חלב מ"מ ואין חוששין לא משום שקץ ולא משום טומאה:

    ורמינהו יהודית מילדת עובדת כוכבים וכו'והמקשה לא עלה בדעתו להעמיד המשנה בחנם משום דתלי טעמא מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים ורב יוסף אסיק דאפילו הכי בשכר שרי משום איבה:

    סבר רב יוסף למימר אולודי בשבת בשכר שריתימה לרב יוסף דס"ד דשרי ולאביי נמי דמשני דליכא איבה משמע הא איכא איבה שרי היכי שרינן משום איבה מילתא דאית ביה איסורא דאורייתא דאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קז:) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא תולדה דגוזז י"ל דהכא ביושבת על המשבר שכבר נעקר לצאת א"נ כיון דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו:

    והרועים בהמה דקהפירוש בשלהן דאי בשל אחרים הא אמרינן בפ"ק דב"מ (דף ה:) אין אדם חוטא ולא לו וא"ת מאי האי דאחמור רבנן ברועים שאינם פסולים אלא מדרבנן וגם הם כשרים לעדות אשה כדאיתא בספ"ק דר"ה (דף כב.) ואילו בגזלנין שהם פסולין מן התורה לכל עדות שבתורה לא אחמור כולי האי וכן מומר אוכל נבילות לתיאבון דלכ"ע אמרי' הכא דאיתרבי בין השבת גופו והשבת ממונו דחייב להעלות ואסור להוריד ואור"י דהיא הנותנת משום דלא פסילי אלא דרבנן עשו חכמים חיזוק כדי שיתנו לב לשוב וב"ד היו מכין ועונשין שלא מה"ת:

    לא מעליןואפי' לר"מ דאמר בפ"ק (דף כ.) לעובד כוכבים בנתינה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    רב מנשיא הוה אזיל לבי תורתא פגעו ביה גנבי אמרו ליה להיכן קא אזלת הרחיב להן את הדרך ואמר להן לפומבדיתא אמרו הם בדעתם במקום פלוני נקח מה שעמו כי מטא לבי תורתא פריש ועאל למדינתא אמרו ליה תלמיד יהודאה רמאה אנת אמר להו ידעיתו ליה ורמאה קריתו ליה ליהוו הנך אינשי בשמתיה עבוד גנובתא ולא אצלחו אתו כולהו תבעו ושרא להו חד מינייהו לא אתא אכליה אריא:

    אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גירדנא דלייט מזליה שתא בצירא ליה מן שניה:

    תא חזי לסטייא דא"י אמרו לתלמידי ר' עקיבא אשרי ר' עקיבא ותלמידיו ולסטייא דבבל אמרו תלמיד יהודאה רמאה אנת:

    פיס' בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכביםאסיקנא בת ישראל לא תיילד בנה של עובדת כוכבים מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים עובדת כוכבים מיילדת בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה ואע"ג דאמרה ההיא חייתא עובדת כוכבים נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משפלנא מינייהו כי אופי בנהרא פי' כיון שגינו אותה חברותיה ואמרו לה מיילדת של יהודים השיבה להם המילדת יבואו עליה רעות רבות אם אינה הורגת מהן כמו חריות שעל הנהר כלומר איני מילדת אותם אלא מתכונת להורגן לא חיישינן לה שלא אמרה אלו הדברים באמת אלא לדחות הגנות שגינו אותה:

    בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכביםאסיקנא בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים ועובדת כוכבים מניקה בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה כדכתיב והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך והא דתניא יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר אבל לא בחנם אוקמא רב יוסף למימר אולודי עובדת כוכבים (בשבת) משום איבה התירו לה בשכר:

    סבר רב יוסף למימר אולודי עובדת כוכבים בשבת [בשכר] וכן אנוקי בנה של עובדת כוכבים וכן הא דתניא העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אלו כולן בשכר שרי. ודחאם אביי ואמר המילדת יכולה לומר לעובדת כוכבים דידן דמנטרי שבתא מחללינן עלייהו שבתא דידכון דלא מנטרי שבתא לא מחללינן עלייהו שבתא.

    באנוקי אי פנויה היא יכולה למימר בעינא לאינסובי ולא מגלינא נפשאי ואי אשת איש היא יכולה למימר לא מזדהמנא באפי בעלי.

    העובדי כוכבים והרועים נמי יכיל למימר ברי קאי אאיגרא ומסתפינא דלמא נפיל ואנא רהיטנא לאחותיה אי נמי נקיטא לי זימנא לבי דוור כלומר קבע לי זמן השופט שאם לא אבוא יחתוך עלי הדין ואני רץ לומר לו הנה באתי:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 26a

    Avodah Zarah 26a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 455 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    לבי תורתא מקום:

    תלמידא דיהודה רמאה את תלמידו של רב יהודה הוה וקרו ליה רמאה כלומר ממנו למדת לרמותינו. ליסטין ישראל היו:

    ידעיתו ליה שהוא רמאי:

    בשמתיה לפי שהיה אדם גדול ושמתיה חיילא לייטינהו בשמתיה:

    [גרדנא אורג]:

    גרדן דלא טייזן עניו. סתם גרדן אין לו בושת פנים:

    גנבי דבבל שפגעו ברב מנשי נתפקרו לחרף אדם גדול:

    ולסטין דארץ ישראל שפגעו בתלמידי ר"ע ספרו בשבחו. ואע"פ שסתם לסטין פרוצין מגנבים להודיעך שבחה של א"י:

    15 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Tosafot

    גירדנא דלא טייזן פ"ה עניו כי סתם גירדן עז פנים הוא ובערוך גריס גירדנא דלטייה קללה כלומר דלייט מזליה שתא בצרא משניה כלומר בתר ענייא אזל עניותא:

    עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינו לבינה - פירוש ואפילו ברשות הישראלית דפלוגתא דהנקה דומיא דמילדת ומילדת סתמא ברשות ישראל היא ואפ"ה אינו שרי אלא באחרות עומדות על גבה ומיהו בישראל יוצא ונכנס שרי דעומד על גביו קרינא ביה כדמוכח פרק רבי ישמעאל (לקמן עבודה זרה דף סא.) ואם כן צריך ליזהר שלא להניח ישראלית ההולכת חוץ לעיר את בנה יחידי בבית ביד מינקת עובדת כוכבים אם אין ישראלית בעיר יוצאות ונכנסות תמיד שם ואפ"ה מזמן שכיבה ואילך אסור להניחו יחיד ועל תינוק ותינוקת שמשהין בבית העובד כוכבים יחידים לרפאותן הורה ר"י דאסור מכמה עניינים שהם חשודים על שפיכות דמים ואפילו הם גדולים קצת ימשיכו' למינות ירושלמי עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל דכתיב (ישעיהו מ״ט:כ״ג) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך תני יונק התינוק והולך מן העובדת כוכבים ומבהמה טמאה ומביאין לו חלב מ"מ ואין חוששין לא משום שקץ ולא משום טומאה:

    ורמינהו יהודית מילדת עובדת כוכבים וכו' והמקשה לא עלה בדעתו להעמיד המשנה בחנם משום דתלי טעמא מפני שמילדת בן לעבודת כוכבים ורב יוסף אסיק דאפילו הכי בשכר שרי משום איבה:

    סבר רב יוסף למימר אולודי בשבת בשכר שרי תימה לרב יוסף דס"ד דשרי ולאביי נמי דמשני דליכא איבה משמע הא איכא איבה שרי היכי שרינן משום איבה מילתא דאית ביה איסורא דאורייתא דאמרינן בפרק שמונה שרצים (שבת דף קז:) הושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה חייב משום עוקר דבר מגידולו דהוא תולדה דגוזז י"ל דהכא ביושבת על המשבר שכבר נעקר לצאת א"נ כיון דכלו לו חדשיו פסקו גידוליו:

    והרועים בהמה דקה פירוש בשלהן דאי בשל אחרים הא אמרינן בפ"ק דב"מ (דף ה:) אין אדם חוטא ולא לו וא"ת מאי האי דאחמור רבנן ברועים שאינם פסולים אלא מדרבנן וגם הם כשרים לעדות אשה כדאיתא בספ"ק דר"ה (דף כב.) ואילו בגזלנין שהם פסולין מן התורה לכל עדות שבתורה לא אחמור כולי האי וכן מומר אוכל נבילות לתיאבון דלכ"ע אמרי' הכא דאיתרבי בין השבת גופו והשבת ממונו דחייב להעלות ואסור להוריד ואור"י דהיא הנותנת משום דלא פסילי אלא דרבנן עשו חכמים חיזוק כדי שיתנו לב לשוב וב"ד היו מכין ועונשין שלא מה"ת:

    לא מעלין ואפי' לר"מ דאמר בפ"ק (דף כ.) לעובד כוכבים בנתינה:

    Tosafot on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    רב מנשיא הוה אזיל לבי תורתא פגעו ביה גנבי אמרו ליה להיכן קא אזלת הרחיב להן את הדרך ואמר להן לפומבדיתא אמרו הם בדעתם במקום פלוני נקח מה שעמו כי מטא לבי תורתא פריש ועאל למדינתא אמרו ליה תלמיד יהודאה רמאה אנת אמר להו ידעיתו ליה ורמאה קריתו ליה ליהוו הנך אינשי בשמתיה עבוד גנובתא ולא אצלחו אתו כולהו תבעו ושרא להו חד מינייהו לא אתא אכליה אריא:

    אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי גירדנא דלייט מזליה שתא בצירא ליה מן שניה:

    תא חזי לסטייא דא"י אמרו לתלמידי ר' עקיבא אשרי ר' עקיבא ותלמידיו ולסטייא דבבל אמרו תלמיד יהודאה רמאה אנת:

    פיס' בת ישראל לא תיילד את העובדת כוכבים אסיקנא בת ישראל לא תיילד בנה של עובדת כוכבים מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים עובדת כוכבים מיילדת בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה ואע"ג דאמרה ההיא חייתא עובדת כוכבים נפישא בישתא דההיא איתתא דקא משפלנא מינייהו כי אופי בנהרא פי' כיון שגינו אותה חברותיה ואמרו לה מיילדת של יהודים השיבה להם המילדת יבואו עליה רעות רבות אם אינה הורגת מהן כמו חריות שעל הנהר כלומר איני מילדת אותם אלא מתכונת להורגן לא חיישינן לה שלא אמרה אלו הדברים באמת אלא לדחות הגנות שגינו אותה:

    בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים אסיקנא בת ישראל לא תניק בנה של עובדת כוכבים מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים ועובדת כוכבים מניקה בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה כדכתיב והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך והא דתניא יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר אבל לא בחנם אוקמא רב יוסף למימר אולודי עובדת כוכבים (בשבת) משום איבה התירו לה בשכר:

    סבר רב יוסף למימר אולודי עובדת כוכבים בשבת [בשכר] וכן אנוקי בנה של עובדת כוכבים וכן הא דתניא העובדי כוכבים והרועים בהמה דקה לא מעלין ולא מורידין אלו כולן בשכר שרי. ודחאם אביי ואמר המילדת יכולה לומר לעובדת כוכבים דידן דמנטרי שבתא מחללינן עלייהו שבתא דידכון דלא מנטרי שבתא לא מחללינן עלייהו שבתא.

    באנוקי אי פנויה היא יכולה למימר בעינא לאינסובי ולא מגלינא נפשאי ואי אשת איש היא יכולה למימר לא מזדהמנא באפי בעלי.

    העובדי כוכבים והרועים נמי יכיל למימר ברי קאי אאיגרא ומסתפינא דלמא נפיל ואנא רהיטנא לאחותיה אי נמי נקיטא לי זימנא לבי דוור כלומר קבע לי זמן השופט שאם לא אבוא יחתוך עלי הדין ואני רץ לומר לו הנה באתי:

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Rashba

    מתני' אבל עובדת כוכבים מילדת בת ישראל. ובתלמוד המערב [בפרקין ה"א] אמרו: מילדת מבחוץ אבל לא מבפנים, לא תכניס ידה בפנים שמא תמוך העובר במעיה, ולא תשקנה כוס עקרין, ואם היתה חכמה מותר, כהדא (שם ה"ב) אם היה רופא אומן מותר. ולגדולי הדור ראיתי, שזה שהתירו בחכמה דוקא בהשקאת כוס עקרין, שאף ברופא אומן דוקא התירו בחולי מפני שרפואתו מחזיקתו אצל הבריות ולא מרע נפשיה, אבל מילדת אפשר לה לתלות ברוב ציריה והפלגת קישוייה (בית הבחירה).

    אבל עובדת כוכבים מניקה בנה של ישראל ברשותה משמע דחלב הכותית שרי. ואיכא למידק דבפרק חרש (יבמות קיד, א) משמע שאינו מותר אלא במקום סכנה, דתניא התם תינוק יונק מן הכותית ומן בהמה טמאה ואין חוששין משום יונק שקץ, ואוקימנא התם משום סכנה, כלומר, דליכא מינקת ישראלית, ולא בעי אומדנא דסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב, וכתב שם ר"ח ז"ל דמהא שמעינן דאסור להניק בנה של ישראלית מן הכותית, אלא במקום סכנה כבהמה טמאה, והכא נמי משמע בתוספתא דשבת דתניא התם (פרק י הי"ד): אין יונקין מן הכותית ומן הבהמה טמאה. ויש מי שאומר דודאי הכי הוא קושטא דמילתא דחלב כותית לא משתרי אלא במקום סכנה, ושמעתין דהכא נמי במקום סכנה מיירי. וכי תימא אם כן מה טעם דרבי מאיר דאסר בגמרא אפילו באחרות עומדות על גבה ומאי טעמייהו דרבנן נמי דלא שרו אלא באחרות עומדות על גבה, איכא למימר כגון שאפשר לו להביא מינקת ממקום קרוב, רבי מאיר סבר כיון דאיכא תקנתא חיישינן לשפיכות דמים, ורבנן סברי באחרות עומדות על גבה ליכא למיחש לשפיכות דמים, וכיון דהשתא ליכא מניקות וסתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב, שרינן ליה חלב כותית, אבל בדאיכא מינקת ישראלית חלב כותית אסור. וכן נראה מן הירושלמי דהכא משום סכנה הוא דשרי, דגרסינן בירושלמי (ה"א) אבל כותית מניקה בנה של ישראל דכתיב (ישעיה מט, כג) "והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך". תני יונק תינוק מן הכותית ומן הבהמה טמאה, ומביאין לו חלב מכל מקום ואין חוששין לא משום יונק שקץ ולא משום טומאה, אלמא מתניתין דהכא דומיא דההיא דבהמה טמאה היא, ומשום סכנה כדאוקימנא התם, דהא אמתניתין דהכא מייתו לה. אבל הרשב"א ז"ל כתב: דמדינא חלב הכותית מותר. דכיון דאסיקנא בפרק אף על פי (כתובות ס.) דחלב מהלכי שתים מותר מנא תיתי שיהא יותר אסור חלב כותית מחלב של ישראלית, אלא לפי שממדת חסידות הוא שלא להניק מחלב כותית לפי שטבען של ישראל רחמנין וביישנין אף חלבן מגדל טבע כיוצא בהן, משום הכי עריבו לה כותית בהדי בהמה טמאה, אבל לא שיהא דינן שוה – שבהמה טמאה אסור מן הדין וכותית אינו אלא ממדת חסידות. והכי נמי מוכח במדרש ואלה שמות רבה (פ"א, כ"ה) דאמרינן (שמות ב, ז) וקראתי לך אשה מינקת מן העבריות, וכי אסור היה לו למשה לינק מחלב מצרית, לא כן תנינא אבל כותית מניקה בנה של ישראל ברשותה, אלא למה אמרה כן לפי שהחזירתו למשה על כל המצריות להניק אותו ופסל את כולן, ולמה פסלן, אמר הקב"ה פה שעתיד לדבר עמי יינק מן מצרית, והיינו דכתיב (ישעיה כח, ט) "את מי יורה דעה" וגו' (ר"ן).

    גמרא וחכמים אומרים עובדת כוכבים מניקה את בנה של בת ישראל בזמן שאחרות עומדות על גבה וכו'. כתב הרשב"א דכל שברשות של הישראלית אחרים עומדים על גבה קרינן ליה, וכדתנן (לקמן עבודה זרה סא, א) בעיר שכולה עובדי כוכבים אסור עד שיהא יושב ומשמר, אף על פי שנכנס ויוצא מותר, אלמא נכנס ויוצא כיושב ומשמר על גבה דמי, מאי אמרת שאני הכא דתינוק מונח בידה ואפשר דמזקת ליה ביני ביני, לא היא, דההיא סבריה דאביי היא התם בריש פרק הכל שוחטין (חולין ג, א) ופליג אדרבא בההיא, כדאמר התם (שם ע"ב) אביי לא אמר כרבא, התם לא נגע הכא נגע, ואנן קיימא לן כרבא, דאלמא אף במה שבידו כל שנכנס ויוצא כיושב ומשמר על גבה דמי. והתוס' כתבו דאפילו יש יוצא ונכנס, מזמן השכיבה ואילך אסור להניחו יחיד (שלטי הגבורים).

    אמר רב יוסף בשכר שרי משום איבה כתב הרשב"א הא דשרי בשכר דוקא במילדת [ש]ידוע שמתעסקת בכך שאז יהיה לה איבה אם לא תעשה, אבל אשה שאינה רגילה בכך אפילו בשכר אסור, דליכא איבה, דמצי למימר איני בקיאה בכך (שלטי הגבורים וטור סי' קנד).

    Rashba on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Ritva

    מפני שמילדת בן לע״ז ירושלמי מפני שנותנת לו חיים הדא אמרה אסור ללמדם אומנות בהדין תרתין אומנין בנירו מגניא וקובטריא זגניא לא אלפון וקמון קובטריא אלפון ואתעקמון אבל נכרית מנקה בנה של ישראל שנאמר והיו מלכים אומניך ושרותיהן מניקותיך.

    ולענין מילדת נכרית אמרו בירושל׳ שאם היא חכמה מותר דהוה ליה כרופא מומחה שמתרפאין ממנו כדאית׳ לקמן דלא מדמי נפשייהו. ונכרית לא תניק בנה של ישראל איכא למידק דהכא משמע דחלב נכרית מותר כל היכא דליכא סכנה ואלו בפ׳ חרש אמרו תינוק יונק מן הנכרית ומן הבהמה טמאה ואוקימנא בשעת הדחק ומשום דתינוק מסוכן הוא אצל חלב ובתוספתא אמרו אין יונקין לא מן הנכרית ולא מבהמה טמאה ואם היא דבר של סכנה מותר שאין לך דברים ויש אומרים דהכא נמי לא שרינן אלא כשאין מניקה של ישראל מצויה וקרוב׳ ומשום דהתם תינוק מסוכן הוא אצל חלב ומיהו כי איכא סכנה מותר לשהותו כשב ואל תעשה עד שתהא לבו ישראלית והנכון דחלב נכרית מותר מן התורה מדשרא רחמנא חלב מלהכי שתים דמאי שנא ומיהו חכמים אסרוהו כל היכא דאפשר בשום מקום כחלב בת ישראל מפני שהן אוכלין שקצין ורמשין וחלב שלהן מוליד אכזריות ומדות רעות ולגזם האיסור הקישוהו לבהמ׳ טמאה וכן מוכיח בבראשי׳ רבה דאמרינן האלך וקראתי לך אשה מניקת מן העבריות וכי אסור היה לו למשה לינק מן הנכריות והלא שנינן נכרית לא תינק את ישראל כו׳ הא שלא במקום סכנ׳ מותר אלא לפי שהחזירוהו על כל המצריות ולא רצה לינק אמר הקב״ה פה שעתיד לדבר עמי יינק חלב נכרית הדא הוא דכתיב את מי יורה דעה וגומר ע״כ.

    הרי זה מבואר בדברינו ועל זה נהגו במקצת מקומות להניק בניהם על ידי נכרית בשאין מוצאין מנקת ישראל ויש נוהגין אפי׳ ברשות הנכרית ואומרים שבזמן הזה ליכא חשש שפיכות דמים דאית להו אימת מלכו׳ ועוד דלא מרעי נפשייהו ובכל ארצינו נוהגין שלא להניק חלב נכרית כלל והוא מנהג יפה.

    בשכר שרי משום איבה פי׳ ומתני׳ במקום דליכא איבה אפי׳ היכא דלא עביד בשכר ותמה לי מה ענין הלשון הזה הוה לן למימר מתני׳ בחנם ויש לומר דמשום דמקשה הוה ס״ד דכיון דקתני טעמא מפני שמילדת בן לע״ז דאפי׳ בשכר אסור מהאי טעמא להכי שני ליה בהדיא דאפילו לההוא טעמא בשכר שרי משום איבה זו.

    אולודי בשבת בשכר ונוטלו וזורקו לים ששכר שבת אסור שרי משום איבה פי׳ בדברים שאין בהן חילול שבת ואפי׳ בשל דבריהן דהא פשיטא דמשום איבה לא שרינן אפי׳ שבות של דבריהם חס ושלום והא דאמר אביי יכלה למימר דיהבו דלא מינטרי שבתא לא מחללינן עלייהו.

    שבתא מילתא בעלמא היא דמוקמינן להו לומר שאף הטילטול של תינוק יש בו חילול שבת אלינו ולא משתרי׳ לן אלא בדידן דמנטרי שבתא.

    יכלה ליה למימר ליה כו׳ ומיהו כל היכא דידיע דלא מקבלי מינייהו ההוא טעמא מודה אביי דשרי בין בזו ובין באידך דאסוקי בשכר ואפי׳ בחנם נמי שרינן כל היכא דאיכא איבה כגון בזמן הזה מ״ר.

    Ritva on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Meiri

    המשנה השלישית וענינה כענין המשנה שלפניה והוא שאמר בת ישראל לא תילד בנה של נכרית אבל נכרית מילדת את בת ישראל בת ישראל לא תיניק בנה של נכרית אבל נכרית מיניקה את בת ישראל מתרפאין מהם רפוי ממון אבל לא רפוי נפשות ואין מסתפרין מהם בכל מקום דברי ר' מאיר וחכמים אומרי' ברשות הרבים מותר אבל לא בינו לבינו אמר הר"ם בת ישראל לא תילד את הנכרית לפי שמגדלת בן לע"ז ואם הוא בשכר מותר משום איבה ומטעם זה לא תיניק בנה של נכרית ואמרו ברשותה שלא התיחד עמה לפי שהם חשודים על שפיכות דמים רפוי ממון שירפא לו הגוי בהמתו ועבדו ורפוי נפשות שירפאהו לו עצמו וזה כשנתן לו הרפואה משלו אבל כשיאמר לו במה יתרפא מותר ולפיכך מותר לנו לקחת נוסחות הרפואה מהם ואסור לקחת מהם פירוש עניניו ואין הלכה כר' מאיר:

    אמר המאירי בת ישראל לא תלד את בנה של נכרית פי' בגמ' מפני שמילדת בן לע"ז ומ"מ בגמ' התירו לילד לה בשכר משום איבה ונראה דוקא באשה שהיא מפורסמת בכך אבל כל שאינה מפורסמת בכך יכולה היא להשמט ולומר איני בקיאה או שאינו כבוד אצלי הא בחנם אין בה איבה יכולה היא לומר צריכה אני למעשי ידי ובשבת אף במפורסמת אסורה יכולה היא להשמט ולומר שאין בידה לחלל את השבת על אשה שאינה משמרת את השבת ואע"פ שאין כאן איסור תורה שאע"פ שאמרו בהושיט ידו למעי בהמה ודלדל עובר שבמעיה שחייב משום עוקר דבר מגדולו לא נאמר אלא בשלא הגיע זמנו לצאת אבל כל שהגיע זמנו לצאת ונהפכו ציריה אין עקירת דבר מגדולו נאמר בה וכל שכן במקום שאין צריך להושטה ודלדול שאף באיסור סופרים אין בו מ"מ יכולה היא להשמט בכך אבל נכרית מילדת לבת ישראל ופי' בגמ' דוקא בשאחרות עומדות על גבה אבל לא בינה לבינה מפני שחשודין הם על שפיכות דמים ונראין הדברים דוקא בבקיאות או שמא אף באין בקיאות מתיראה היא מהם ובתלמוד המערב אמרו מילדת מבחוץ אבל לא מבפנים לא תכניס ידה בפנים שמא תמוך העובר במעיה ולא תשקוה כוס עקרין ואם היתה חכמה מותר כהדא אם היה רופא אומן מותר ולגדולי הדור ראיתי שזה שהתירו בחכמה דוקא בהשקאת כוס עקרין שאף ברופא אומן דוקא התירו בחולי מפני שרפואתו מחזיקתו אצל הבריות ולא מרע נפשיה אבל מילדת אפשר לה לתלות ברוב ציריה והפלגת קשוייה ואין הדברים נראין שאף רופא יש לו לתלות בכמה דברים אלא ודאי שבמקום חכמה אין לחוש לכלום:

    בת ישראל לא תיניק בנה של נכרית ואף זו מפני שמגדלת בן לע"ז ופי' בגמ' אף בשכר שאם היא אשת איש יכולה להשמט ולומר איני מזהמת עצמי להבאישני ביושב חיקי ואם היא פנויה כל שכן ברוצה לסלסל בעצמה כדי שיזדמנו לה קופצים אבל נכרית מיניקה בנה של בת ישראל ברשותה של בת ישראל ובפניה או בפני אחרות ואסור להניחו לה ביחוד שחשודים הם על שפיכות דמים ובתלמוד המערב אמרו יונק תינוק והולך מן הנכרית ומן הבהמה ואפילו טמאה ומביאין לו חלב מ"מ ואינו חושש לא משום שקץ ולא משום טומאה ומתרפאין מהם רפוי ממון פי' בגמ' חולי שאין בו סכנה שאין בידו להביאו לידי נפשות אלא להארכת חולי ולהוצאת ממון אבל לא רפוי נפשות והוא חולי שיש בו סכנה או שאפשר לבא לידי סכנה בקלקול רפואותיו ואין מסתפרין מהם בכל מקום פירוש אפילו ברשות הרבים אע"פ שרבים מצויים שם מחשש שפיכות דמים וחכמים אומרים ברשות הרבים מותר שאין שם חשש שפיכות דמים אחר שרבים מצויים שם אבל לא בינו לבינו ולאו בינו לבינו דוקא שאם כן אף בלא תספורת כל יחוד שבינו לבינו אסור מחשש שפיכות דמים אלא פירושו במקום שאין רבים מצויים שם תמיד אלא שלפעמים מזדמנין שם כגון סימטא וקרן זוית כמעשה האמור בגמרא ברב חנא שהיה מסתפר בשוקי דנהרדעא ואמר ליה כמה יאי קועך לזוגא וודאי לא בשוק היה מסתפר אלא במקומות חיצונים שאין בני אדם מצויים שם והלכה כחכמים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא אלא שבענין רפואה ותספורת יש תנאים אחרים להתר רפואה מהם אף במקום סכנה ולהתר תספורת אף ביחוד כמו שיוזכרו בגמרא ודברים שנכנסו תחת משנה זו בגמרא אלו הם:

    הרבה ראינו שמתפלאים על שבזמנים אלו אין אדם נזהר מדברים אלו כלל ואנו כבר ביארנו עיקר כונת הספר על איזו אומה היא סובבת כמו שיעידו ימי אידיהן שהזכרנו שהם כלם לאמות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות והן אדוקות ומתמידות בעבודת האלילים והכוכבים והטליזמאש שכל אלו וכיוצא בהן הם עיקרי ע"ז כמו שהתבאר ומ"מ לענין חשש איסור שבת וחשש איסור מאכלות ומשתאות כיין נסך וסתם יינם ושאר איסורין הדומים לאלו הן שנאסרו בהנאה הן שנאסרו באכילה הן מאותם שגזרו עליהם מחשש חתנות כל האומות שוות בו חוץ מאיסור הנאה בסתם יינם לדעת רוב מפרשים כמו שיתבאר במקומו במסכת זו ומעתה יהו דברים אלו מיושרים על לבך ולא נצטרך להשיבם בכל דבר ודבר אלא שתהא אתה בוחן באיזו אתה מפרשם על האמות הקדומות ובאיזו אתה מפרש על כלל הכל ובין ותדע:

    הגוים והרועים בהמה דקה ישראלים שסתמם מתמידים בגזל ומשוקעים בו עד שנעשו בכך כפורקים מעליהם עול תורה אלא שלא מחמת פיקור הם עושים אלא מחמת ממון ומ"מ כל שבא להם ההיזק מאליו אין אנו מצווים להשתדל בהצלתם ואף בזו של גוים צריך אתה לבחון מה שהקדמנו באיזה גוי הוא אומר כן ר"ל שבעובדי האלילים נאמר שלא היו גדורים בדרכי הדתות ואדרבה כל עבירה וכל כיעור יפה בעיניהם וכבר אמר ראש הפילוסופים הרגו מי שאין לו דת הא כל שהוא מעובדי האלהות אע"פ שאינו מכלל הדת אינו בדין זה חלילה וחס וכבר ידעת בגר תושב והוא שקבל עליו שבע מצות שאתה מצווה להחיותו:

    Meiri on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה עובדת כוכבים מניקה כו' יחיד בבית ביד מינקת עובדת כוכבים כו' עכ"ל ופירוש בבית ישראל ביד מינקת כו' אבל בדפוס חדש הגיה בבית מינקת עובדת כוכבים ואינו כן דברשות ישראל ודאי דנמי בעי כדקתני במתני' ודו"ק:

    בא"ד ואפילו הם גדולים קצת כו' עכ"ל נראה מדבריהם דבגדולים לא שייך ש"ד ואנן תנן לא יתיחד אדם עמהן מפני ש"ד ובגדולים נמי משמע כדמוכחא כל הסוגיא ואפשר דלא שייך ש"ד בגדולים אלא ביחוד עצמו שלא בידיעת שאר בני אדם משא"כ הכא שנתנו לו התינוק בידו דלא שייך שיהרגו בידים אלא על ידי סם שלא ירגישו בו וזה לא שייך בגדולים אלא בקטנים כדאמר דשייפא ליה סמא לדד כו' ועיין קרוב לזה בתוספות לקמן (עבודה זרה דף כ"ט) בד"ה אבל לא בינו כו' וק"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא העובדי כוכבים והרועים עיין לעיל דף ד ע"ב תוספות ד"ה ש"מ ודף י ע"ב תוספות ד"ה חד:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידָא דִּיהוּדָה רַמָּאָה אַנְּתּ. הא דקרו ליה הכי כאלו פשוט הוא אצלם כך ח"ו, נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בגמרא דשבת (שבת לז:) אמר ליה והא רב יהודה משהו ליה ואכיל? אמר ליה בר מניה דרב יהודה כיון דמסוכן הוא אפילו בשבת נמי שרי למעבד ליה, ופירש רש"י מסוכן רגיל לאחזו בולמוס וצריך לאכול מאכל מתוק טוב עיין שם. נמצא רב יהודה הוה רגיל לאחזו בולמוס ואלו הטפשים לפי דעתם הנפסד היו חושבים מה שאומר רב יהודה שאוחזו בלמוס תמיד ברמאות עושה זאת כדי שיביאו לו מאכלים רבים מתוקים וטובים ואינו אוחזו כלום ולהכי קרו ליה 'רַמָּאָה' ח"ו.

    עָבִיד גְּנֵיבְתָא עֶשְׂרִין וְתַרְתֵּין שְׁנִין וְלָא אַצְלְחוּ נראה דאחר שעשו גניבה כ"ב שנה ולא הצליחו הבינו שזאת היתה להם בשביל שחטאו בכבוד רב יהודה וצריכין להיות בעסק קשה ומר זה ל"ב שנה כמנין כבוד ועתה כבר עבר כ"ב שנה כנגד כ"ב דכבוד ונשאר עליהם עוד עשר שנים כנגד ד' ו' ד'כב וד ' ואין ביכלתם לסבול עוד עשר שנים לכך אתו למשרי שמתייהו.

    אַכְלֵיהּ אַרְיָא הא דלא הכישו חויא דרבנן דלית ליה אסוותא כמו שנאמר וּפֹרֵץ גָּדֵר יִשְּׁכֶנּוּ נָחָשׁ (קהלת, י ח) נראה היינו כדי לפרסם הדבר דלכבוד רבי יהודה נעשה לו כן כי יהודה נקרא אריה דכתיב גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה (בראשית מט, ט).

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 26a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 26, Amud Aleph, about 455 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 133 words

      Opens “לבי תורתא, פגעו ביה גנבי, אמרו ליה:…”

    2. Segment 233 words

      Opens “אזלו עבדו גניבתא עשרין ותרתין שנין ולא…”

    3. Segment 39 words

      Opens “תא חזי, מה בין גנבי בבל ולסטין…”

    4. Segment 435 words

      Opens “מתני׳ בת ישראל לא תיילד את העובדת…”

    5. Segment 529 words

      Opens “גמ׳ ת"ר בת ישראל לא תיילד את…”

      Named: רבי מאיר.

    6. Segment 635 words

      Opens “וחכמים אומרים: עובדת כוכבים מילדת את בת…”

    7. Segment 723 words

      Opens “כי ההיא איתתא דאמרה לחברתה: מולדא יהודייתא…”

    8. Segment 88 words

      Opens “ורבנן א"ל לא היא, במילתא בעלמא הוא…”

    9. Segment 970 words

      Opens “בת ישראל לא תניק. ת"ר בת ישראל…”

      Named: רבי מאיר.

    10. Segment 1029 words

      Opens “וצריכא, דאי אשמעינן מילדת, בההיא קאמרי רבנן…”

      Named: רבי מאיר.

    11. Segment 1130 words

      Opens “ואי אשמעינן מניקה, בההיא קאמר רבי מאיר…”

      Named: רבי מאיר.

    12. Segment 1216 words

      Opens “ורמינהו: יהודית מילדת עובדת כוכבים בשכר, אבל…”

      Named: רב יוסף.

    13. Segment 1328 words

      Opens “סבר רב יוסף למימר: אולודי עובדת כוכבים…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    14. Segment 1428 words

      Opens “סבר רב יוסף למימר: אנוקי בשכר שרי…”

      Named: רב יוסף, אביי.

    15. Segment 1520 words

      Opens “סבר רב יוסף למימר, הא דתניא: העובדי…”

      Named: רב יוסף.

    16. Segment 1616 words

      Opens “אמר ליה אביי: יכול לומר לו ״קאי…”

      Named: אביי.

    17. Segment 1713 words

      Opens “תני רבי אבהו קמיה דר' יוחנן: העובדי…”

      Named: רבי אבהו.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 26a · Segment 12 — “…לא בחנם! אמר רב יוסף: בשכר שרי משום איבה.

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 26a · Segment 13 — “…משום איבה. א"ל אביי: יכלה למימר לה דידן, דמינטרי…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 26a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026