Talmud Builders

    Avodah Zarah 44a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 44a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1the calf that you had made, I took and burned it with fire, and beat it in pieces, grinding it very small, until it was as fine as dust; and I cast its dust into the brook that descended out of the mount” (Deuteronomy 9:21)? Moses, who ground up the idolatrous golden calf and dispersed its dust, was apparently unconcerned with the fact that it may fertilize the soil.

    2The Rabbis said to him: You seek to bring proof from there? Doesn’t it state in the verse: “And he took the calf that they had made, and burned it with fire, and ground it to powder, and strewed it upon the water, and made the children of Israel drink of it” (Exodus 32:20)? Moses ground up the calf intending only to inspect them like sota women, i.e., like a woman suspected by her husband of having been unfaithful. Such a woman is compelled to drink water containing the ground-up ink from a scroll of Torah passages relating to a sota woman, which causes her to die if she was unfaithful, and exonerates her and bestows blessings upon her if she was faithful. Similarly, Moses ground up the calf in order to compel the people to drink, to cause the guilty parties to die.

    3Rabbi Yosei said to them: But isn’t it already stated concerning Asa: “And he also removed Maacah his mother from being queen, because she had made an abominable image [ miflatztah ] for an ashera ; and Asa cut down her image, and burned it at the Kidron River” (see I Kings 15:13)? It seems that Asa was unconcerned that the ground-up idol may provide fertilization. They said to him: You seek to bring proof from there? The Kidron River does not grow vegetation, so even if the idol would have fertilized the soil, it would have been of no benefit.

    4The Gemara asks: And does the Kidron River not grow vegetation? But isn’t it taught in a mishna ( Yoma 58b): This remainder of blood from the external altar and that remainder of blood from the inner altar are mixed in the Temple courtyard drain beneath the altar, and they flow out with the water used to rinse the area, to the Kidron River, and this water is sold to gardeners for use as fertilizer? The mishna continues: The gardeners pay for this water and thereby desacralize it, and failure to do so would render them liable for misuse of consecrated property. This is explicit proof that the Kidron River does yield produce. The Gemara answers: There are different places in the Kidron River area. There is a place that grows vegetation, and there is a place that does not grow vegetation.

    5The Gemara tangentially inquires about the meaning of a word in the verse quoted above. What is the meaning of “ miflatztah ”? Rav Yehuda says: It means an object that intensifies [ mafli ] licentiousness [ leitzanuta ]; as Rabbi Yosef teaches: Maacah fashioned upon the idol the likeness of a male organ, and she would engage in sexual activity with it daily.

    6The baraita continues: Rabbi Yosei attempts to cite another proof that grinding an object of idol worship is sufficient, from Hezekiah’s destruction of Moses’ serpent, which was worshipped by the Jewish people in Hezekiah’s time. Rabbi Yosei said to them: But isn’t it already stated: “And he broke into pieces the brazen serpent that Moses had made; as until those days the children of Israel sacrificed to it” (II Kings 18:4)? This indicates that breaking an object of idol worship into pieces suffices.

    7The Rabbis said to him: You seek to bring proof from there? Doesn’t it state in the verse: “And the Lord said to Moses: Make you a fiery serpent, and set it upon a pole; and it shall come to pass, that everyone that is bitten, when he sees it, shall live” (Numbers 21:8)? The term “make you” is interpreted to mean that the Lord commanded Moses: Make the serpent from your property. Consequently, the serpent belonged to Moses, and the principle in such a case is that a person does not render forbidden an item that is not his. Therefore, despite worshipping the serpent, the Jewish people could not render it a forbidden object of idol worship, and by right, it was not necessary to demolish it there.

    8Rather, despite the fact that the serpent did not have the halakhic status of an object of idol worship, since Hezekiah saw that the Jewish people were straying after it, he arose and demolished it. Nevertheless, since this demolishing was not done in order to fulfill the obligation to eradicate objects of idol worship, but merely to prevent its worship, breaking it into pieces was sufficient.

    9Rabbi Yosei said to the Rabbis, citing another proof for his opinion: But isn’t it already stated: “And they left their images there, and David and his men took them away [ vayyissa’em ]” (II Samuel 5:21)? And from where may it be inferred that the meaning of this formulation: “ Vayyissa’em David,” is winnowing, i.e., scattering in the wind? It is as Rav Yosef translates the verse: “ Tizrem veruaḥ tissa’em ” (Isaiah 41:16), and we translate it as follows: “You shall fan them, and the wind shall carry them away.” Apparently, this way of disposing of idolatrous objects is sufficient.

    10The Rabbis said to him: You seek to bring proof from there? Doesn’t it state with regard to the same incident: “And they left their gods there; and David gave an order, and they were burned with fire” (I Chronicles 14:12)? And from the fact that it is not written here: And they burned them vayyissa’em , learn from it that the word vayyissa’em is not referring to scattering in the wind, but rather it should be understood literally, i.e., David and his men took the idols away; and it does not mean that they demolished and scattered them.

    11The Gemara asks: In any case, the verses contradict each other. The two accounts with regard to David’s disposal of the idols seem inconsistent. One states that his men took them away or scattered them, while the other recounts that they burned them.

    12The Gemara answers in accordance with the resolution of Rav Huna, as Rav Huna raises a contradiction between the verses, as follows: It is written: “And they left their gods there; and David gave an order, and they were burned with fire” (I Chronicles 14:12), and it is also written: “And David and his men took them away” (II Samuel 5:21).

    13Rav Huna answers: It is not difficult. In the interim, Ittai the Gittite, who was a gentile, arrived, and David commanded him to revoke the idolatrous status of the idols, as only gentiles are capable of doing this. Here, the verse that states that they burned the idols describes their actions before Ittai the Gittite came, whereas there, the verse that indicates that they simply carried them away is referring to after Ittai the Gittite came and revoked their status as objects of idol worship, obviating the need to burn them.

    14Another difficulty is resolved by Ittai’s arrival; as it is written with regard to the Ammonite idol: “And he took the crown of Malcam from off his head, and its weight was a talent of gold, and in it were precious stones; and it was set on David’s head” (II Samuel 12:30). But is it permitted for David to wear the crown? Isn’t it an object of idol worship and therefore under the category of items from which deriving benefit is prohibited? Rav Naḥman says: Ittai the Gittite arrived and revoked its status as an object of idol worship.

    15§ The Gemara discusses David’s crown. The verse states: “And its weight was a talent of gold.” As a talent is a very heavy weight, the Gemara asks: How could David place it on his head? Rav Yehuda says that Rav says: What is meant is not that it was actually placed on his head, but rather that it was fit to rest on David’s head, i.e., it fit the size of his head. Giving a different answer, Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: There was a lodestone in it that would hold it up, i.e., from which it was suspended. David sat and placed his head in it, giving the appearance that he was wearing it. Rabbi Elazar says: What is meant is not that it weighed a full talent of gold, but rather that there was a precious stone on it that was worth a talent of gold.

    16The Gemara asks with regard to the verse: “This I have had, as I have kept Your precepts” (Psalms 119:56): What is it saying? The Gemara answers that this is what the verse is saying: As reward for the fact that I kept your precepts, this crown was a testimony for me that I am fit to be king. What exactly was its testimony? Rabbi Yehoshua ben Levi says: It was that David would place the crown on his head on the spot where one dons phylacteries, and it fit him perfectly. The Gemara asks: But how could he have worn the crown? Wasn’t he required to don phylacteries? Rabbi Shmuel bar Rav Yitzḥak says: There is enough space on the part of the head that is fit for donning phylacteries for one to don two phylacteries.

    17Similarly, it is stated with regard to Joash: “Then they brought out the king’s son, and put upon him the crown [ hanezer ] and the testimony, and made him king” (II Chronicles 23:11). “ Nezer ” is a crown. What was the “testimony”? Rav Yehuda says that Rav says: It is a testimony for the progeny of house of David that anyone who is fit for kingship, the crown fits him properly; and anyone who is unfit for kingship, the crown does not fit him properly.

    18Similarly, the verse states: “Now Adonijah, son of Haggith, exalted himself, saying: I will be king” (I Kings 1:5). Rav Yehuda says that Rav says: The term “exalted himself” teaches that he sought to have the crown fit him, but it did not fit him.

    19The verse continues: “And he prepared for himself chariots and riders and fifty people to run before him” (I Kings 1:5). The Gemara asks: What is the novelty of these actions, since other wealthy people do the same, even if they are not the sons of kings with designs on the throne? It is taught in a baraita that what was unique was that the runners all had their spleens removed and had the soles of their feet hollowed, i.e., flesh from their feet was removed, and these two procedures enhanced their speed.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הרי הוא אומר ויזר על פני המיםדליכא למיחש לזבל. והאי דלא השליכו לים שלם לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות שהמים בודקין אותם שחטאו והורגים אותם כדאמרי' התם (יומא סו:) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק באסכרה שמח בלבו בהדרוקן:

    הסירה מגבירההשפילה ממלכות:

    מפלצתלקמן מפרש:

    וידק וישרף בנחל קדרוןולא חייש לזבל. מוידק קא מותיב:

    אלו ואלודמים החיצונים ודמים הפנימיים ששיריהן נשפכין על יסוד מזבח החיצון והן יורדין מן היסוד לרצפה:

    ומתערבין באמהסילון של מים שהיה בעזרה:

    לגנניםלזבל גנותיהן:

    ומועלין בהםלאו קרבן מעילה קאמר דאין מעילה בדם קדשים כדאמרינן בפרק הוציאו לו אלא אסור ליהנות מהן אלא בדמים:

    מקומות מקומות יש בוויש מגדל ויש שאינו מגדל:

    מפליא ליצנותאליצנות מופלא כדתני רב יוסף:

    וכתת נחש הנחושתכי בימים ההמה בית ישראל מקטרין לו אלמא עבודת כוכבים הוה וכתיב וכתת:

    ואין אדם אוסראותן שהקטירו לו לא היו יכולין לאסרו שאין בהן כח להקצותו לעבודת כוכבים:

    דכתותי נמי לא צריךדמותר ליהנות ממנו:

    עמד וכיתתולפרסומי מילתא:

    דזרויילשון זורה לרוח:

    כדמתרגםתזרם תזרינון ורוח תשאם ורוחא תטלטלינון אלמא וישאם לשון זירוי וטלטול:

    אמרו לו הרי הוא אומרבדברי הימים ויאמר דוד וישרפו ומדלא כתב בחד קרא וישרפם וישאם ש"מ לאו תרוייהו כדקאמרת ששרפם ואח"כ זורה לרוח:

    אלא וישאם ממשנטלם עמו ונהנה מהם ומתחלה אמר לעבדיו לשרפן כדמפרש ואזיל. מוישרפו לא מצי לאותבינהו לרבנן דכל זמן שאין נדוקין ע"י כתישה אינו נעשה זבל:

    קשו קראי אהדדיוישרפו משמע אסור בהנאה וישאם משמע נהנה מהם:

    קודם שבא איתיוביטלה אמר דוד לשרפם:

    עטרת מלכםבבני עמון קאי ועבודת כוכבים שלהם מלכם שמה על שם מלוכה כדכתיב (מלכים א י״א:ז׳) ולמולך שקוץ בני עמון והאי עטרת מלכם בעבודת כוכבים קאמר:

    ובא איתי וביטלהוהדר וישאם דוד. איתי הגתי עובד כוכבים היה:

    היכי מצי מנח להוהלא כבד ששים מנה הוה ומאד היא כבידה וקרא כתיב ותהי על ראש דוד:

    אר"יהאי ותהי על ראש דוד לאו דמנח לה אלא הכי קאמר חשובה וראויה לדוד שעשוי למדת ראשו והולמתו כדלקמן:

    אבן שואבתדרך אותה האבן להגביה המתכת ולתלותה באויר:

    דהות דריא להשהיתה נושאת לעטרה ומגביהתה:

    ששוה ככר זהבוהיינו משקלה ככר זהב שקולה היא כככר זהב:

    זאת היתה ליעדות עטרה זו מעידה עלי שאני הגון למלכות:

    הולמתוויושבת בראשו יפה ומכוונת למדת ראשו:

    מקום תפיליןחריץ שבראשו למעלה מן הפדחת מקום שמוחו של תינוק רופס:

    מקום יש בראשו דראוי להניח שם ב' תפיליןשרחב החריץ מקום כרך שני רצועות והיא היתה נוחה בחצי רחבו:

    ויוציאו את בן המלךביואש כתיב בבן אמציה שהחביאה אותו אחותו כשהרגה עתליה את כל זרע המלוכה וכשגדל הוציאוהו ונתנו עליו הנזר לעדות שהוא מזרע המלוכה:

    אמר רב יהודה שביקש להולמוואף על גב דאמר רב יהודה לעיל ראויה היתה לנוח אבל אנוחי לא מנח לה מיהו חדא שעתא בדקי ליה בגויה אם הגון הוא למלכות:

    דכתיב ויעש לודמשמע שהיו משונים:

    רבותייהודהנך חמשים איש:

    נטולי טחולהטחול מכביד:

    וחקוקי כפות הרגליםנטל הבשר מן העצם ולא היו מרגישים בקוצים ובברקנים:

    עבודה זרה 44 עמוד א

    1אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו באש ואכות אותו טחון היטב עד אשר דק לעפר ואשליך את עפרו אל הנחל היורד מן ההר!

    2אמר לו: משם ראיה? הרי הוא אומר (שמות לב, כ) ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין אלא לבודקן כסוטות׃

    3אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר (דברי הימים ב טו, טז) וגם את מעכה אמו הסירה מגבירה אשר עשתה מפלצתה וגו' וידק וישרף בנחל קדרון אמר לו משם ראיה נחל קדרון אינו מגדל צמחין׃

    4ולא והתניא אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין לנחל קדרון ונמכרין לגננין לזבל ומועלין בהן מקומות מקומות יש בו יש מקום מגדל צמחין ויש מקום שאין מגדל צמחין׃

    5מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות עשתה לה והיתה נבעלת לו בכל יום׃

    6אמר להן רבי יוסי והלא כבר נאמר (מלכים ב יח, ד) וכתת נחש נחשת אשר עשה משה׃

    7אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר (במדבר כא, ח) ויאמר ה' אל משה עשה לך שרף לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו והתם בדין הוא דכתותי לא הוה צריך׃

    8אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה עמד וכיתתו׃

    9אמר להם והלא כבר נאמר (שמואל ב ה, כא) ויעזבו שם את עצביהם וישאם דוד ואנשיו ומאי משמע דהאי וישאם דוד לישנא דזרויי הוא כדמתרגם רב יוסף (ישעיהו מא, טז) תזרם ורוח תשאם ומתרגמינן תזרינון ורוח תטלטלינון׃

    10אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר וישרפו באש ומדלא כתיב ״וישרפם וישאם ש״מ וישאם ממש׃

    11מכל מקום קשו קראי אהדדי׃

    12כדרב הונא דרב הונא רמי כתיב ״(דברי הימים א יד״, יב) ויאמר דוד וישרפו באש וכתיב וישאם׃

    13לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי כאן לאחר שבא איתי הגיתי׃

    14דכתיב ״(שמואל ב יב״, ל) ויקח את עטרת מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ומי שרי איסורי הנאה נינהו אמר רב נחמן איתי הגיתי בא וביטלה׃

    15משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אמר רב יהודה אמר רב ראויה לנוח על ראש דוד רבי יוסי ברבי חנינא אמר אבן שואבת היתה בה דהות דרא לה רבי אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ששוה ככר זהב:

    16(תהלים קיט, נו) זאת היתה לי כי פקודיך נצרתי מאי קאמר הכי קאמר בשכר שפקודיך נצרתי זאת היתה לי לעדות מאי עדותה א"ר יהושע בן לוי שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו והא בעי אנוחי תפילין א"ר שמואל בר רב יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין׃

    17(דברי הימים ב כג, יא) ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדות נזר זו כלילא עדות א"ר יהודה אמר רב עדות הוא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו וכל שאינו ראוי למלכות אין הולמתו׃

    18(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב יהודה אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו׃

    19(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותייהו? תנא: כולם נטולי טחול וחקוקי כפות הרגלים היו.

    Tosafot

    נחל קדרון אינו מגדל צמחיםמשמע אבל בשאר מקומות שחיקת כלי מתכות מגדל צמחים וקשה דבפרק כסוי הדם (חולין דף פח: ושם ד"ה שחיקת) קאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות לפי שאינו מגדל צמחים וי"ל דלחודיה ודאי אינו מצמיח אבל כשהוא מזבל בקרקע המגדל צמחים הוא גורם ומסייע להצמיח אי נמי כשנשרף כמו עגל מגדל צמחים והתם איירי בלא שריפה:

    מקומות יש בוהיה יכול לתרץ שהגננים היו ממקום אחר:

    מפליא ליצנותפ"ה ליצנות מופלא ובב"ר סוף פרשת תולדות יצחק מה את מפליא בי כלומר למה אתה מלעיג עלי וכן פי' בערוך (ערך פלא):

    והלא כבר נאמר וכתת וכו'ומסתמא לא השליכו לים המלח דכיון שבא לספר המעשה אם השליכו לים היה לו לומר כמו שמפרש והולך ביעור הנחל קדרון ואע"ג שאינו מפרש זורה לרוח זה א"צ כי אחר שהיה נשחק ממילא היה נזרק וא"ת לרבנן בסמוך דמייתי מוישרפו באש מאי קושיא היא לרבי יוסי כיון שלא הזכיר להשליכו לים וי"ל דהתם לא בא לספר במעשה ביעור עבודת כוכבים אלא בא לומר שעזבו עצביהם:

    כאן קודם שבא איתי הגיתיתימה למה לא לקח עובד כוכבים לבטל בע"כ כרבי אלעזר הקפר ועוד לאביי דמשני לעיל כשפחתה אבל בשבורה אפילו ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים למה לא שברוה וי"ל דיש חילוק בין עבודת כוכבים של עץ לשל מתכת וכן יש תירוצים בירושלמי כאן בשל עץ כאן בשל מתכת:

    אבן שואבת היה בהוכשהיה יושב על כסא מלכותו מניחה ואבן שואבת שקועה למעלה ולא היתה האבן שואבת חקוקה בנזר:

    שהיה מניחה במקום תפילין והולמתופירוש וזה נס גדול ששם אין הראש עגול והיא היתה עגולה ממש ואף על פי כן היתה מכוונתו ומיושבת בראשו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תניא אמר להן רבי יוסי והכתיב בעגל וישרוף אותו באש וניחוש דלמא נהנין באפרו אמרו לו הא כתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין משה אלא להשקותן כסוטות. והא כתיב ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון והלא הוה שם לזבל. אמרו לו נחל קדרון יש בו מקומות שאין מגדל צמחים.

    ובמקום שאין מגדל צמחים שרפהמפלצתה דהות מפליא ליצנותא.

    כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו תמידומקשינן עליה והכתיב וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אמרו לו והלא נחש זה של משה היה שנאמר עשה לך שרף עשה לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובדין הוא דכיתות נמי לא צריך דלא הוה עבודת כוכבים אלא כיון דחזא חזקיה דטעו ישראל בתריה עמד וכתתו.

    אמר להן ר' יוסי והכתיב ויעזבו שם את עצביהן וישאם דוד ואנשיו הנה שחקום ופיזרום כדכתיב תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. ופרקינן לא. ישאם אינו לשון פיזור אלא לשון נשיאה ממש מדכתיב קרא אחרינא ויאמר דוד וישרפו באש ולא קשיא כאן קודם שבא אתי הגתי נשרפה [כאן] אחר שבא אתי הגתי וביטלה נשאוה וכדכתיב ויקח עטרת מלכם מעל ראשו משקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד.

    והא איסורי הנאה היא אמר רב נחמן בר יצחק אתי הגתי בא וביטלה.

    משקלה ככר זהב היכי מצי מנח להאבן שואבת היתה לה דהות דרי לה:

    ר' אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ושווה ככר זהב:

    והא בעי אנוחי תפיליןאמר שמואל בר יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין.

    ויוציאו את בן המלך ויתנו עליו את הנזר ואת העדותנזר כלילא עדות אמר רב עדות היא לבית דוד שכל הראוי למלכות הולמתו.

    ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך אמר רב שמתנשא להולמו ולא הולמתו.

    וחמשים איש רצים לפניו מאי רבותיהתני כולן נטולי טחול וקצוצי וחקוקי כפות הרגלים [היו]:

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 44a

    Avodah Zarah 44a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 466 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הרי הוא אומר ויזר על פני המים דליכא למיחש לזבל. והאי דלא השליכו לים שלם לא נתכוין אלא לבדקן כסוטות שהמים בודקין אותם שחטאו והורגים אותם כדאמרי' התם (יומא סו:) זיבח וקיטר בסייף גיפף ונישק באסכרה שמח בלבו בהדרוקן:

    הסירה מגבירה השפילה ממלכות:

    מפלצת לקמן מפרש:

    וידק וישרף בנחל קדרון ולא חייש לזבל. מוידק קא מותיב:

    אלו ואלו דמים החיצונים ודמים הפנימיים ששיריהן נשפכין על יסוד מזבח החיצון והן יורדין מן היסוד לרצפה:

    ומתערבין באמה סילון של מים שהיה בעזרה:

    לגננים לזבל גנותיהן:

    ומועלין בהם לאו קרבן מעילה קאמר דאין מעילה בדם קדשים כדאמרינן בפרק הוציאו לו אלא אסור ליהנות מהן אלא בדמים:

    29 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Tosafot

    נחל קדרון אינו מגדל צמחים משמע אבל בשאר מקומות שחיקת כלי מתכות מגדל צמחים וקשה דבפרק כסוי הדם (חולין דף פח: ושם ד"ה שחיקת) קאמר אין מכסין בשחיקת כלי מתכות לפי שאינו מגדל צמחים וי"ל דלחודיה ודאי אינו מצמיח אבל כשהוא מזבל בקרקע המגדל צמחים הוא גורם ומסייע להצמיח אי נמי כשנשרף כמו עגל מגדל צמחים והתם איירי בלא שריפה:

    מקומות יש בו היה יכול לתרץ שהגננים היו ממקום אחר:

    מפליא ליצנות פ"ה ליצנות מופלא ובב"ר סוף פרשת תולדות יצחק מה את מפליא בי כלומר למה אתה מלעיג עלי וכן פי' בערוך (ערך פלא):

    והלא כבר נאמר וכתת וכו' ומסתמא לא השליכו לים המלח דכיון שבא לספר המעשה אם השליכו לים היה לו לומר כמו שמפרש והולך ביעור הנחל קדרון ואע"ג שאינו מפרש זורה לרוח זה א"צ כי אחר שהיה נשחק ממילא היה נזרק וא"ת לרבנן בסמוך דמייתי מוישרפו באש מאי קושיא היא לרבי יוסי כיון שלא הזכיר להשליכו לים וי"ל דהתם לא בא לספר במעשה ביעור עבודת כוכבים אלא בא לומר שעזבו עצביהם:

    כאן קודם שבא איתי הגיתי תימה למה לא לקח עובד כוכבים לבטל בע"כ כרבי אלעזר הקפר ועוד לאביי דמשני לעיל כשפחתה אבל בשבורה אפילו ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים למה לא שברוה וי"ל דיש חילוק בין עבודת כוכבים של עץ לשל מתכת וכן יש תירוצים בירושלמי כאן בשל עץ כאן בשל מתכת:

    אבן שואבת היה בה וכשהיה יושב על כסא מלכותו מניחה ואבן שואבת שקועה למעלה ולא היתה האבן שואבת חקוקה בנזר:

    שהיה מניחה במקום תפילין והולמתו פירוש וזה נס גדול ששם אין הראש עגול והיא היתה עגולה ממש ואף על פי כן היתה מכוונתו ומיושבת בראשו:

    Tosafot on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תניא אמר להן רבי יוסי והכתיב בעגל וישרוף אותו באש וניחוש דלמא נהנין באפרו אמרו לו הא כתי' ויזר על פני המים וישק את בני ישראל לא נתכוין משה אלא להשקותן כסוטות. והא כתיב ויכרות אסא את מפלצתה וישרוף בנחל קדרון והלא הוה שם לזבל. אמרו לו נחל קדרון יש בו מקומות שאין מגדל צמחים.

    ובמקום שאין מגדל צמחים שרפה מפלצתה דהות מפליא ליצנותא.

    כמין זכרות עשתה לו והיתה נבעלת לו תמיד ומקשינן עליה והכתיב וכתת נחש הנחושת אשר עשה משה כי עד הימים ההם היו בני ישראל מקטרים לו ויקרא לו נחושתן אמרו לו והלא נחש זה של משה היה שנאמר עשה לך שרף עשה לך משלך ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו ובדין הוא דכיתות נמי לא צריך דלא הוה עבודת כוכבים אלא כיון דחזא חזקיה דטעו ישראל בתריה עמד וכתתו.

    אמר להן ר' יוסי והכתיב ויעזבו שם את עצביהן וישאם דוד ואנשיו הנה שחקום ופיזרום כדכתיב תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם. ופרקינן לא. ישאם אינו לשון פיזור אלא לשון נשיאה ממש מדכתיב קרא אחרינא ויאמר דוד וישרפו באש ולא קשיא כאן קודם שבא אתי הגתי נשרפה [כאן] אחר שבא אתי הגתי וביטלה נשאוה וכדכתיב ויקח עטרת מלכם מעל ראשו משקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על ראש דוד.

    והא איסורי הנאה היא אמר רב נחמן בר יצחק אתי הגתי בא וביטלה.

    משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה אבן שואבת היתה לה דהות דרי לה:

    ר' אלעזר אמר אבן יקרה היתה בה ושווה ככר זהב:

    והא בעי אנוחי תפילין אמר שמואל בר יצחק מקום יש בראש שראוי להניח בו שתי תפילין.

    3 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Ritva

    ומועלין בהן פירוש מדרבנן ואין מעילה בדמים מן התורה אלא במקיז דם לבהמת קדשים וכדעת התוספות וכדכתיבנא בפרק אין עומדין בס״ד.

    מקום יש בראש להניח שני תפילין ומכאן שהתפילין יש להם שיעור למטה וכדכתיבנא בפרק המוצא תפילין בס״ד.

    Ritva on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו במסכת חולין פרק כל הבשר קי"ז א' שדם שחיטת קדשים אין בו קרבן מעילה שנאמר לכם נתתיו לכפר על נפשותיכם לכפרה נתתיו ולא למעילה וכן התבאר במסכת יומא ובכלל זה בין דמים חיצונים בין דמים פנימיים ואלו ואלו שיריהן נשפכין על יסוד המזבח החיצון יסוד מערבי לחטאות פנימיות ודרומי לחטאות חיצוניות ויורדין מן היסוד לרצפה דרך נקב קטן ומשם לסלון מים שהיתה בעזרה הנקראת אמה ומתערבין שם ויוצאין משם לנחל קדרון ואע"פ שיצאו מגבול המקדש ושאין בהם קרבן מעילה לעולם אסור ליהנות מהם בלא דמים ונמכרים לגננים שלשם לזבל ולא אמרו בכאן מועלין בהם אלא לאיסור הנאתם בלא דמים הא אם נהנה לא מעל ר"ל אינו צריך להביא קרבן מעילה ומגדולי המחברים נראה שכתבו שמועלין בהם מפני שנימכרין היו לגננים ודמיהם הקדש ומעילתם משיצא לנחל קדרון ואילך אבל לא קודם לכך:

    כל מה שפרשנו בעשיית הצורות הוא בסתם הא כל שנעבד אפילו דלעת אפילו כלי נאסר בהנאה במה דברים אמורים בשהיא של עובד אבל אם השתחוה אחד לדבר של חברו לא אסרו בהנאה שאין אדם אוסר דבר שאינו שלו בהשתחואה לבד כמו שיתבאר:

    Meiri on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה היכי מצי מנח כו' על ראש דוד הס"ד ובד"ה ששוה ככר זהב כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה אבן שואבת כו' ואבן שואבת קבועה למעלה כו' כ"ה בס"א:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה נחל קדרון וכו' משמע אבל בשאר מקומות שחיקת כלי מתכות מגדל צמחים. מקשין התלמידים מפני מה הקשו התוס' קושיא זו בכאן אגופה דמתניתין הו"ל להקשות דקתני אף היא נעשה זבל וכו' א"כ ש"מ דמגדל צמחים וי"ל דמתניתין היה באפשר דנוכל לומר דה"ק אף היא נעשה זבל ועפר ויסתפקו ממנו לשאר צרכים במקום עפר לא לצורך גידול צמחים אבל השתא קשה שפיר וק"ל:

    ד"ה והלא כבר נאמר וכתת וכו' וא"ת לרבנן בסמוך דמייתי מוישרפם באש מאי קושיא היה לרבי יוסי כיון שלא הזכיר להשליכו לים. ר"ל מאי קושיא לר' יוסי שהיה לו לכתוב וישרפם וישאם הא לרבנן קשיא טפי שהיה להם להזכיר להשליכו לים אבל לר"י ל"ק כ"כ לכך כתבו וי"ל דהתם לא בא לספר וכו' לכך לרבנן ל"ק מידי מה שלא הזכיר כלום אבל לרבי יוסי דאיהו מפרש וישאם היינו שזרו לרוח א"כ היה לו לכתוב קרא בהדי הדדי וישרפם וישאם וק"ל:

    ד"ה כאן קודם שבא אתי הגיתי וכו' ועוד לאביי וכו' אבל בשבירה אפילו ישראל מבטל עבודת כוכבים של עובד כוכבים למה לא שברוה לעיל בעובדא דר"א הקפר שמצא טבעת שהמתין עד שבא עובד כוכבים וסטרו עד שביטלה בע"כ לא קשה לאביי למה לא בטלה בעצמו ע"י שבירה די"ל משום דלא רצה לשוברה אלא רצה להניחה לו שלימה לכן המתין עד שבא עובד כוכבים ובטלה ע"י פחיתת צורה לבד ונשארה בשלימותה:

    Maharam on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' וכתיב וישאם עי' ר"ה כב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר אֶבָן יְקָרָה הָיְתָה בָּהּ, שֶׁשָּׁוָה כִּכַּר זָהָב (שמואל ב יב, ל). יש להקשות אין זה חידוש נפלא דמשתבח בה קרא ובפרט בימים ראשונים שהיו נמצאים אבנים טובות יקרי הערך מאד! ונראה לי בס"ד הכונה כל משקל ומשקל של אותה האבן שוה ככר זהב שאם היתה שוקלת מאה קירא"ט נמצאת שוה מאה ככר זהב.

    מָקוֹם יֵשׁ בָּרֹאשׁ שֶׁרָאוּי לְהַנִּיחַ בּוֹ שְׁתֵּי תְּפִלִּין יש להקשות והלא לפי דברי רבינו האר"י ז"ל וז"ח גם הראשונים מימות משה רבינו ע"ה היו מניחין שני זוגות כסדר רש"י וכסדר רבנו תם ובודאי דוד המלך ע"ה היה עושה כן, ולהכי עדיין תקשי והא בעי להניח שתי תפלין? ונראה לי בס"ד דלא היו לובשים שתי תפילין אלא רק בשעת תפלת שחרית אבל כל היום היו לובשים סדר רבנו תם דוקא וכמו מנהג רבינו האר"י ז"ל בכל יום במנחה. ומה שאמר ' עֵדוּת הִיא לְבֵית דָּוִד ' נראה לי בס"ד בזה רמז הכתוב (תהלים קיח, כב) 'אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים' היא העטרה שהיה בה אבן יקרה ששוה ככר זהב ולכך קראה על שם האבן שבה דבתחלה מאסו הבונים החכמים משום דהיתה איסור הנאה אך אחר כך בא אתי הגתי ובטלה ואז 'הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה' בראש דוד המלך ע"ה ובאמת 'מֵאֵת הֳ' הָיְתָה זֹּאת' בדרך נס הנעשה על ידי שם הוי־ה ברוך הוא יען 'הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ' שנמצא בה דבר פלא שהיה לובשה במקום תפילין והולמתו כדי שיהיה גם זה עדות למלכות בית דוד. ובזה יובן (זכריה ד, ז) 'וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה' היא אבן הנזכר שתהיה עטרה למלך המשיח ואז 'תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ' חן מצד הגשמיות שבה שהיתה יקרה מאד וחן מצד הרוחניות שבה שהולמת ראש הלובש אותה בדרך נס. ומה שאמר בִּשְׂכַר שֶׁ ' פִּקּוּדֶיךָ נָצָרְתִּי ', ' זֹאת הָיְתָה לִי ' לְעֵדוּת צריך להבין מאי תליא הא בהא ולמה עשה הקדוש ברוך הוא עדות זו באותה עטרה שלקח משלל בני עמון? ונראה לי בס"ד דאיתא במדרש רבה כששלח דוד המלך ע"ה את יואב למלחמה על עמון ועל מואב הוציאו לו אפיסטולי שלהם דכתיב אַל תָּצַר אֶת מוֹאָב (דברים ב, ט) וכן נמי בבני עמון והלך דוד המלך ע"ה בכבודו אצל הסנהדרין ותבע שהם פרצו את הגדר דכתיב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם וכו' (במדבר כב, ה). וכתבו התוספות שדוד המלך ע"ה עיקר סמיכות שלו הוא על פסוק דשופטים דעגלון מלך מואב נלחם בישראל ויך בהם (שופטים ג, יג) אלא שהיה מהדר על פסוק מן התורה גם כן. נמצא מה שהכה דוד המלך ע"ה בעמון ומואב לא עבר על מצות התורה ח"ו אלא כדין עשה ועל פי הסנהדרין עשה מפני שהם פרצו תחלה והכו בישראל גם בני עמון וכנזכר בנביאים לכך עשה לו הקדוש ברוך הוא נס גדול באותה עטרה של שלל בני עמון להורות ששמר מצות השם יתברך ולא עבר על דברי ה' ולזה אמר בִּשְׂכַר שֶׁ'פִּקּוּדֶיךָ' שצוית על עמון ומואב 'נָצָרְתִּי' 'זֹאת הָיְתָה לִי' לְעֵדוּת (תהלים קיט, נו). ועוד נראה לי בס"ד הכונה עדות היתה לי בזאת העטרה שנעשה הנס בה במקום תפילין של ראש שיש בו שני שינין של ז' וויהן כנגד חג"ת נהי"ם [חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות] ששם סוד בת שבע וזאת לי לעדות 'כִּי פִּקּוּדֶיךָ' נָצָרְתִּי' כשלקחתי בת שבע שהיתה גרושה ואפילו תשעים יום של הבחנה הוה לה וכנזכר בריש זוהר בראשית.

    Ben Yehoyada on Avodah Zarah 44a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 44, Amud Aleph, about 466 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 124 words

      Opens “אשר עשיתם את העגל לקחתי ואשרוף אותו…”

    2. Segment 223 words

      Opens “אמר לו: משם ראיה? הרי הוא אומר…”

    3. Segment 335 words

      Opens “אמר להם רבי יוסי והלא כבר נאמר…”

      Named: רבי יוסי.

    4. Segment 427 words

      Opens “ולא והתניא אלו ואלו מתערבין באמה ויוצאין…”

    5. Segment 520 words

      Opens “מאי מפלצתה אמר רב יהודה דהוה מפליא…”

      Named: רב יהודה, רב יוסף.

    6. Segment 617 words

      Opens “אמר להן רבי יוסי והלא כבר נאמר…”

      Named: רבי יוסי.

    7. Segment 732 words

      Opens “אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר…”

    8. Segment 89 words

      Opens “אלא כיון דחזא דקא טעו ישראל בתריה…”

    9. Segment 937 words

      Opens “אמר להם והלא כבר נאמר (שמואל ב…”

      Named: רב יוסף, שמואל.

    10. Segment 1016 words

      Opens “אמרו לו משם ראיה הרי הוא אומר…”

    11. Segment 115 words

      Opens “מכל מקום קשו קראי אהדדי…”

    12. Segment 1217 words

      Opens “כדרב הונא דרב הונא רמי כתיב (דברי…”

      Named: רב הונא.

    13. Segment 1312 words

      Opens “לא קשיא כאן קודם שבא איתי הגיתי…”

    14. Segment 1426 words

      Opens “דכתיב (שמואל ב יב, ל) ויקח את…”

      Named: רב נחמן, שמואל.

    15. Segment 1539 words

      Opens “משקלה ככר זהב היכי מצי מנח לה…”

      Named: רב יהודה, רב ראויה, רבי יוסי ברבי חנינא, רבי אלעזר.

    16. Segment 1648 words

      Opens “(תהלים קיט, נו) זאת היתה לי כי…”

      Named: רב יצחק, שמואל.

    17. Segment 1737 words

      Opens “(דברי הימים ב כג, יא) ויוציאו את…”

      Named: רב עדות.

    18. Segment 1820 words

      Opens “(מלכים א א, ה) ואדניה בן חגית…”

      Named: רב יהודה, רב שמתנשא.

    19. Segment 1922 words

      Opens “(מלכים א א, ה) ויעש לו רכב…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Avodah Zarah 44a · Segment 5 — “…מפליא ליצנותא כדתני רב יוסף כמין זכרות עשתה לה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 44a · Segment 9 — “…והלא כבר נאמר (שמואל ב ה, כא) ויעזבו שם…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 44a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026