Commentary page

Avodah Zarah 50b

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Avodah Zarah 50b

Avodah Zarah 50b. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 352 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

מותרות דבטלינהו עובד כוכבים:

נגר בן נגר חכם בן חכם:

דיפרקינה שיוכל לתרצה. ולקמן מפרש מאי קא קשיא ליה:

דרב גידל דאין ביטול לתקרובת והכא קתני מותרות:

מתליעין נוטלין תולעת שבאילן:

ומזהמין כשיש מכה באילן ונשרה קצת קליפתו מדביקין שם זבל וקושרין שלא ימות ולא דמי האי לאין מזבלין דמועד קטן (דף ג.) דהתם זבול דקרקע והויא עבודה שבשדה ושבכרם:

כאן וכאן שביעית ומועד אין מגזמין קוטע את הנוף כדי שיוציא נופות הרבה סביבות הגיזום:

אבל סכין שמן לגיזום כדי שלא ימות האילן אם נגזם קודם לכן. מלאכה שהיא עבודת קרקע אסר רחמנא והני לאו מלאכת קרקע נינהו דאוקומי אילנא בעלמא הוא שלא ימות ואין משביחו לאילן אלא מעמידו בכמות שהוא:

15 more comments on this page.

Rashi on Avodah Zarah 50b · Sefaria

Tosafot

ואין מתליעין ומזהמין במועד ומיירי כגון שאינו אבד בהמתנה עד לאחר המועד דאל"כ שרי כיון דאוקומי אילנא הוא מדשרי ליה בשביעית דהא דבר האבד מותר במועד אי נמי אפי' הוא אבד ממש איכא למימר דאסור במועד משום טירחא יתירא כדאמרי' בפ"ק דמועד קטן (דף ד.) דאסור להשקות זרעים במי קילון משום טירחא יתירא אע"פ שמותר להשקות במי גשמים משום דבר האבד:

ומשקין אותן עד ראש השנה פירש הקונט' אע"פ שעבודת האילן אסורה שלשים יום לפני ראש השנה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות דהנך ל' יום דרבנן והכא לא גזור וקשה כמאן אי כר"ע האמר תוספת שביעית דאורייתא מבחריש ובקציר תשבות ואי כר' ישמעאל הלכה למשה מסיני היא אלא יש לפרש בשביעית בזמן הוה דרבנן ורבי היא כדאמר אביי בפ"ק דמועד קטן (דף ב:) ולרבא השקאה תולדה היא ואבות אסר רחמנא תולדות לא עי"ל דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוו דאורייתא אבל שאר מלאכות אינן אלא מדרבנן:

שבר מקל לפניה חייב וה"ה שבר אבנים לפני מרקוליס שדרכו בזריקה:

ספת לה צואה פי' בקונט' האכילה צואה לשון מי ספו לך מאליה בריש פסחים (דף ג:) ולשון ספת קשה שהיה לומר ספה ועוד דבלשון משנה לא מצינו אכילה בלשון ספייה לכך נראה לפרש ליכלכה בצואה לשון טיבול כמו לא יספות במלח ויאכל דפרק הפועלים (ב"מ דף פט:):

Tosafot on Avodah Zarah 50b · Sefaria

Rabbeinu Chananel

אמר רב ששת אנא לא חכם ולא בן חכם והנני מפרקה. האי תנא דמתיר סבר בעינן תקרובת בהמה כעין תקרובת פנים בקדש. אבל תקרובת אבנים לאו תקרובת היא. וכן עוד אייתי דא מתניתא מתליעין ומזהמין בשביעית ואין מתליעין ומזהמין במועד ובין בשביעית ולית נגר בר נגר דיפרקינה. פי' מתליעין עוקרין התולעין מן האילן בחרמש או בקרדום. מזהמין משקין את האילנות מים וזבל. ומגזמין קוצצין בדי האילן וסכין מקום הקציצה שמן כדי שלא יכהו הקור וימות האילן.

אמר רבינא אנא לא נגר ולא בר נגר ומפרקינה לה מאי קושיא ליה אילימא אמאי קא שרי בשביעית ואסור במועד. שביעית דמלאכה קא אסר רחמנא הני לאו מלאכה נינהו מועד דאפילו טרחא נמי אסיר. הני נמי טרחא נינהו:

ואי זיהום אגיזום קשיא ליה אמאי זיהום בשביעית שרי וגיזום אסור. זיהום אוקומי אילנא שהוא זיבול להאכיל זוהמא את האילן שלא ימות שרי. גיזום שהוא חיתוך הזמורות להחליף אחרים תחתיהן להברות האילן ולהפריחו הוא ואסור. אלא הא קשיא ליה ועלה אמר לית נגר ובר נגר דיפרקינה. איני דזיהום בשביעית שרי. והא תנינן מזהמין הנטיעות וכורכין אותם.

וקוטמין אותם פי' מפני הצנה שלא ימותו שעדיין נטיעות קטנות הן. ועושין להם בתים. פי' חופרין להן נקעין בעקריהן שיתקבצו בהן המים ומשקין אותם עד ראש השנה. עד ר"ה אין בשביעית לא. ופרקינן כדאמר מר עוקבא בר חמא במסכת סוכה תרי קישקושי הוו. פי' קישקוש כדכתיב לקושש קש חד לאברויי אילנות כגון קשקוש יבישין בדין ועלין ופסולת וחד לסתומי פילי. לסתום הסדקין שבאילן.

הכא נמי תרי זיהום הוו חד לאברויי אילני שעושין בו הרבה ואסיר וחד לאוקומי אילני ושרי:

פי' סיכה סכין שמן לגיזום שלא יכהו הברד וסיכה לפגין כדי שיתבשלו בשמש ויוכשרו מהרה לאכילה. וסיכת הפגין הוא פטומי פירא. לפיכך אסור בשביעית וסיכת שמן לגיזום לאוקומי. ואסיק' מכדי זיהום דתני בשביעית שרי ובמועד אסור לאוקומי הוא. וסיכת שמן לאוקומי הוא. וכיון דתרווייהו לאוקומי נינהו אמאי סיכה במועד שרי וזיהום אסור. קשיא:

פי' שבר מקל בפניה השבירה היא מעשה עבודה כגון חתיכה אבל זריקה אינה מעין עבודה.

ספת לה צואה או ניסך לה עביט של מימי רגלים חייב אוקימנא בצואה לחה שמתחתכת והיא כעין חתיכת אבר אבר:

Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 50b · Sefaria

Ritva

אמר רב יאודה אמר רב עבודה זרה שעובדין אותה במקל כו' כללא דכולה שמעתא דעובד ע״ז חייב באחד משני דברים או בשעובד אותה כדרכה ואפילו דרך קלון כגון שפער עצמו לפעור ונפקא לן מדכתי׳ איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם וגומר וילך ויעבוד וגו׳ או כשעובד אותה שלא כדרכה והוא שיהא כעין ארבע עבודות דפנים זבוח קטור נסוך השתחואה וכדתנן התם והעובד עבודה זרה אחד העובד ואחד המזבח והמקטר והמנסך והשתחוה חייב ואוקימנא כשלא כדרכה אבל מקבל ומוליך ומביא ומיהו בהאי כעין ארבע עבודו׳ פליגי תנאי ואמוראי התם והכא איכא דבעי כעין פנים ממש ואיכא דסגי ליה בדאיכא דוגמא דידהו כלומ׳ כעין זביחה כעין קטור כעין נסוך כעין זריקה והיינו סברא דרב ומתניתא דבסמוך והני מילי לענין חיוב דעובד והוא הדין לענין אסור עבודה זרה עצמה או משמשיה או נויה אבל לענין אסור תקרובת עבודה זרה דכולי עלמ׳ אינו נאסר אלא כשהוא כעין פנים ממש או שדומה לעין ארבע עבודות ואף על פי שהוא עובדה ומקריב לה כדרכה דאסור תקרובת עבודה זרה לא נפקא לן אלא מדכתיב ויאכלו זבחי מתים.

מעתה נחזור לפרש ענין שמעתינו דרב איירי השת׳ לענין חיוב העובד וסבירא ליה דלא בעינן כעין פנים ממש ולהכי קאמר עבודה זרה שעובדין אותה במקל כו׳ ופר״שי ז״ל שעובדין אותה בקשקוש מקל וכיוצא בו לא בזריקת מקל ולא בשבירת מקל דאם כן הרי היא חייב במה שעובדין אותה מפני שעבד עבודה זרה כדרכה אלא ודאי כדאמרן הילכך אין חיובו כאן אלא משום עובד עבודה זרה כעין פנים ושלא כדרכה ובזריקת ליכא כעין פנים אבל בשבירת מקל איכא כעין זביחה משתברת ששובר מפרקתה של בהמה וכדמפרש ואזיל ואם תאמר אם כן למה ליה למימר שעובדין אותה במקל תירץ ר״שי שאילו לא היו עובדין אותה במקל כלל לא מחייב בשבר מקל לפניה דלא שייכא בפנים. פירוש לפירושו דכיון דליכא עבדת מקל לפנים היכי חשבינן לה כעין זביחה אלא דכיון שדרך עבדת הארורה הזאת במקל הויא לה מקל לדידה כבהמה בפנים. ומעתה הויא שבירת מקל זה כזביחת מפרקת בהמה וחשיבה למיהוי תולדה דידה וכן פירש ה״ר יונה ז״ל. וקשה לפירוש זה מדאמרינן בפרק ארבע מיתות ועשה מאחת מהנה אחת זביחה מאחת סימן אחד הנה אבות זבוח וקטור וניסוך והשתחואה מהנה תולדות שבר מקל בפניה משמע דאפי׳ שלא כדרכה חייב על שבירת מקל משום תולדה דזביחה ואף על פי שאין דרכה במקל יש לומר דתנא לישנא קלילא נקט התם ולא הוצרך לפרש דהא פשיטא דלא חשיבה שבירת מקל תולדה דזביחה אלא כשעבודתה במקל ולא הוצרך אלא לבאר מה הן האבות ומזה הן התולדות ולאשמועינן דלא בעינן כעין פנים ממש ולעולם בשבירת מקל של תקרובת מיירי ולפי שיטה זו היה נראה דמתניתא דבסמך דספת לה צואה דאזלא כרב מיירי בשעבודתה בצואה או בעביט של מימי רגלים וכן פירשו מקצת בעלי התוספות ז״ל אבל מדברי ר״שי ז״ל נראה דאפילו אין עבודתה בכך כלום דשאני התם דאיכא שם זריקה וכיון שיש עליו שם אחת מד׳ עבודות ודומה לה במה שהיא משתברת שפיר חשיבה תולדה אבל שבירת מקל שאין עליה שם אחת מארבע עבודות אף על גב דהויא כעין זביחה בענין השבירה לא חשיבה תולדה דלא כשעבודתה במקל וכן אתה אומר באידך דשחט לה חגב דרבי יאודה מחייב אף על פי שאין עבודת׳ בחגב כלל כיון דאיכא שם שחיטה ואיכא שבירת מפרקת כעין זביחה ובהא הוא דמדמינן הא דרב לההיא דרבי יאודה וכן דעת ה״ר יונה ז״ל ולזה הסכימו רבותי ז״ל אבל הר״אבד ז״ל פירש דכל היכא דאיכא כעין זביחה או ארבע עבודות לא בעינן מילתא אחריתי והא דנקט רב עבוד׳ זרה שעובדין אותה במקל לא בא אלא לומר כי אף עפ״י שעובדין אותה במקל זרק מקל לפניה פטור כיון שאין עבודתה בזריקת מקל ממש וליכא זריקת המשתברת ובהאי פירושא אתיא כפשוטה ההיא דפרק ארבע מיתות דאתיא כרב וכן מתני׳ דספת לה צואה וברייתא דחגב אבל כל זה הדע׳ מכרעת כפירוש ר״שי ז״ל.

Ritva on Avodah Zarah 50b · Sefaria

Meiri

כבר ידעת שעבודת קרקע אסורה בשביעית וכן עבודת האילנות ואין לוקין אלא על הזריעה והזמירה ועל הקצירה והבצירה אבל שאר מלאכות מכין אותו מכת מרדות כגון חרש או כסח או נדש או עדר או קרסם או זירד על הדרך שפירשנו במסכת מועד קטן ולא סוף דבר במלאכות אלו אלא אף בדברים שאין נעשין להשביח האילן אלא לרפאו מאיזו סבה או להעמידו על מתכנתו אסור כיצד אין מתלעין והוא שאם נתגדלו בו תולעים אין מעשנין תחתיו להמיתם ולא מזהמין והוא שכשהיתה מכה באילן ומשרת קליפתו היו כורכים שם זבל או איזה דבר שיש בו זוהמא להעמיד לחותו וכורכין אותו בה ואין מגזמין והוא חתיכת הענף כדי להצמיחו ביותר אבל אם נגזם מערב שביעית סכין אותו כדי לחזקו מרוב רכותו מצד מקום החתך אע"פ שלא ימות בכך ולא קוטמין אותו והוא נתינת אפר מגובל סביבו להכחישו כשהוא שמן יותר מדאי ומתיראין שמא ישיר פירותיו ונגזר מלשון אפר שתרגומו קיטמא וכן אין עושין להן בתים והוא גדר סביב לשמרו מן הקור וכן לא יסוך את הפגין או שלא ינקבם ליתן שמן בתוכם להרבות שמנן בשעת בשולן וכן שאר עבודות אבל מקשקש הוא תחת הזיתים והוא חפירה מועטת לסתום נקבים הנעשים בשרשי האילן שלא יכנס בהם הרוח אבל אם מתכוין להשביחו ולעלות בהצמחתו אסור ומלאכות אלו מותרות בתוספת שביעית אף בזמן שהיו נוהגין בו והוא בזמן שבית המקדש קיים ולא בנטיעות לבד אלא אף בשאר אילנות ואע"פ שאמרו כאן מזהמין את הנטיעות וכו' עד ראש השנה אין הדברים אלא מפני שדרכן של מלאכות אלו לנטיעות על צד הרוב ואע"פ שיש חולקין בזו יש לי בה שתי ראיות אחת שהרי אף החרישה הותרה לנטיעות ועוד שהיה לו להקשות בכאן נטיעות אין שאר אילנות לא כדרך שהקשה תוספת שביעית אין שביעית עצמה לא:

חולו של מועד כבר בארנו במקומו מלאכות האסורות בו ומלאכות המותרות בו ומ"מ אין מתלעין את האילנות ולא מזהמין ולא מגזמין אבל סכין את הגזום שמן ומגדולי המחברים מתירין בסיכת הפגין:

ע"ז שלא היה דרך עבודתה לא בשבירת מקל לפניה ולא בזריקת מקל לפניה אע"פ שהיתה דרך עבודתה באיזה ענין של מקל כגון שיכו בו לפניה על התוף או להניחו בידה דרך שררה ושבר מקל לפניה חייב אע"פ שאין עבודתה בכך שהרי השבירה כעין זביחה הוא והמקל נאסר ואפילו לא היה דרך עבודתה בשום ענין של מקל הדין כן שלא תפש שעובדין אותה במקל אלא ללמד שאעפ"כ אין דרך עבודתה קרוי בשאר דברים שבמקל ואע"פ שגדולי הרבנים פי' בה דרך אחרת אין הדברים כלום לענין פסק שהרי במסכת סנהדרין ס"ב א' אמרו אבות זביחה וכו' תולדה שבר מקל לפניה כלומר תולדה דזביחה כלומר וחייב אע"פ שאין דרך עבודתה בכך ואע"פ שהם פרשוה בשעובדין אותה באיזה ענין שבמקל דברים זרים הם שהרי מרקילוס אין דרכו בשום ענין של פרכלין ועטרות שובלין ואוסרין אותם בבצרן מתחלה לכך מדין כעין זביחה וכן ספיתת צואה ונסוך מי רגלים אין עבודה משום ענין מזה לכלל עבודות זרות והוא חייב מדין זריקה המשתברת שהוא תולדת נסוך אלא ודאי שעובדין אותה במקל לאו דוקא ולא נאמר אלא ללמד שאם זרק מקל לפניה פטור אע"פ שדרך עבודתה באיזה ענין של מקל הואיל ומ"מ אין זה דרך עבודתה ולא כעין פנים ואע"פ שיש זריקה בפנים אין זו זריקה המשתברת כעין פנים והמקל מותר:

Meiri on Avodah Zarah 50b · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

גמרא רב סמא בריה דרב אשי לרבינא רבה בר ירמיה כו' כצ"ל:

בפרש"י בד"ה עד ר"ה כו' הכא שרי שלא ימותו כו' עכ"ל בכדי נקט טעמא דשלא ימותו דהא מוקמי' לה בלאברויי אילנא ואפ"ה שרי עד ר"ה ודו"ק:

בד"ה שיבר מקל בפניה חייב כדאמרן בפ' ד' מיתות כו' בין שאין דרכה חייב דכתיב זובח וגו' עכ"ל ומדלקמן בשמעתין ה"מ לאתויי דאר"א מנין לשוחט בהמה למרקוליס כו' שנאמר ולא יזבחו עוד וגו' ובתוס' בפ' ד' מיתות מפורש תרי קראי לשלא כדרכה למה לי ע"ש:

תוס' בד"ה ומשקין אותן כו' בזמן הזה דרבנן ורבי היא כו' ולרבא השקאה כו' עכ"ל אע"ג דהתם מהני טעמא לאביי ורבא בשביעית גופיה משקין בית השלחין הכא דלאברויי אילנא הוא בשביעית אסור ודו"ק:

בא"ד עוד י"ל דדוקא מלאכות של כו' עכ"ל כצ"ל ופירוש בתוספות שביעית וק"ל:

Chidushei Halachot on Avodah Zarah 50b · Sefaria

Maharam

רש"י ד"ה עד ר"ה של ערב שביעית אע"פ שעבודת האילן אסור ל' יום לפני ר"ה הכא שרי שלא ימותו הנטיעות וכו'. יש לדקדק לפרש"י איך יתורץ לפי מאי דמסיק בשנויא דהכא מיירי לאברויי אילנא וא"כ מפני מה יהא מותר בשלשים יום שקודם ר"ה וי"ל דאפילו לפי מאי דמסיק דאיירי לאברויי אילנא אפ"ה התירו לתקן מלאכות הללו בל' יום שקודם ר"ה דהנך מלאכות אפי' כשהן לאברויי אילנא מקרו שלא ימותו נגד שאר מלאכות שהם עיקרן להוסיף תיקון אבל הנך מלאכות אפי' כשהן לאברויי מקרי שלא ימותו דבלא זה יתקלקלו האילנות וק"ל:

תוס' ד"ה ומשקין אותן עד ר"ה וכו' אלא יש לפרש בשביעית דרבנן וכו'. ר"ל דשם ריש מ"ק דקתני מתניתין משקין בית השלחין במועד ובשביעית ופריך התם והא השקה תולדה דזריעה או חרישה היא כדאיתא התם וא"כ היאך יהא מותר בשביעית אפילו בדבר האבוד דהיינו בית השלחין ומשני אביי דמתניתין איירי בשביעית בזמן הזה ואתי כרבי דאית ליה דשביעית בזמן הזה הוה דרבנן לכך התירו בדבר האבוד וא"כ האי מתניתין דמייתי הכא איכא נמי לאוקמי בשביעית בזמן הזה וכיון דלא הוי אלא מדרבנן לא החמירו לאסור הנך מלאכות בתוס' שביעית שהוא הל' יום שקודם ר"ה ורבא משני התם השקאה תולדה דזריעה היא ואבות דוקא אסרה תורה בשביעית ולא תולדות אלא מדרבנן אסרו גם התולדות ובדבר האבוד כגון בבית השלחין לא גזרי רבנן להחמיר וא"כ ה"נ הכא דכל הנך מלאכות תולדות נינהו ולכך לא החמירו לאסור אותן ל' יום קודם ר"ה שהוא תוספת שביעית:

בא"ד עי"ל דדוקא מלאכות של חרישה וזריעה הוי דאורייתא וכו' ר"ל דאע"ג דלרבי עקיבא הוי תוס' שביעית דאורייתא אינו אסור מדאורייתא אלא חרישה וזריעה כדכתיב בחריש ובקציר תשבות דמיניה יליף רבי עקיבא תוס' שביעית אבל שאר מלאכות אפי' אבות לא הוו דאורייתא ולכך לא החמירו לאסור הנך מלאכות דהכא בתוס' שביעית וק"ל:

Maharam on Avodah Zarah 50b · Sefaria

Original text

Segment 1

מוּתָּרוֹת, יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵבִיא אֲבָנִים מִן הַמַּרְקוּלִיס וְחִיפָּה בָּהֶן דְּרָכִים וּסְרַטְיָאוֹת — אֲסוּרוֹת, וְלֵית נַגָּר וְלָא בַּר נַגָּר דְּיִפְרְקִינַּהּ.

they are permitted, as the gentile nullified their prohibited status. In the case of a Jew who brought stones from a pile dedicated to Mercury and paved paths and streets with them, they are prohibited. And there is neither a carpenter [ naggar ] nor a son of a carpenter who can resolve this, i.e., no one can resolve the difficulty inherent in this statement, not a Torah scholar, and not even a scholar who is the son of a scholar.

Segment 2

אֲמַר רַב שֵׁשֶׁת: אֲנָא לָא נַגָּר אֲנָא וְלָא בַּר נַגָּר אֲנָא, וּפָרֵיקְנָא לֵיהּ: מַאי קוּשְׁיָא לֵיהּ? דְּרַב גִּידֵּל. בָּעֵינָא כְּעֵין פְּנִים, וְלֵיכָּא.

Rav Sheshet said: As for me, I am not a carpenter, nor am I the son of a carpenter, and yet I will resolve the difficulty. What is the difficulty that Rabba bar Yirmeya finds in the baraita ? The baraita is difficult because of the statement of Rav Giddel, that the prohibited status of offerings brought in idol worship can never be revoked. This is not difficult, as in order for idol worship to prohibit an offering I require the offering to be like those offerings sacrificed inside the Temple, and there is not a parallel offering of stones in the Temple.

Segment 3

אָמַר רַב יוֹסֵף בַּר אַבָּא: אִיקְּלַע רַבָּה בַּר יִרְמְיָה לְאַתְרִין, וַאֲתָא וְאַיְיתִי מַתְנִיתָא בִּידֵיהּ: מַתְלִיעִין וּמְזַהֲמִין בַּשְּׁבִיעִית, וְאֵין מַתְלִיעִין וּמְזַהֲמִין בַּמּוֹעֵד.

§ Rav Yosef bar Abba said: Rabba bar Yirmeya happened to come to our locale, and when he came he brought the following baraita with him: One may remove worms from a tree and place manure on a cut in a tree during the Sabbatical Year, but one may not remove worms or place manure on a cut during the intermediate days of the Festival.

Segment 4

כָּאן וְכָאן אֵין מְגַזְּמִין, וְסָכִין שֶׁמֶן לִגְזוֹם, בֵּין בַּמּוֹעֵד בֵּין בַּשְּׁבִיעִית. וְלֵית נַגָּר וְלָא בַּר נַגָּר דְּיִפְרְקִינַּהּ.

The baraita continues: Both here, in the case of the Sabbatical Year, and there, in the case of the intermediate days of the Festival, one may not prune the trees. But one may smear oil on the previously pruned tree on the place where one pruned it in order to prevent the tree from being damaged, both during the intermediate days of the Festival and during the Sabbatical Year. And there is neither a carpenter nor a son of a carpenter who can resolve this.

Segment 5

אָמַר רָבִינָא: אֲנָא לָא נַגָּר אֲנָא וְלָא בַּר נַגָּר אֲנָא, וּמְפָרֵקְינָא לַהּ: מַאי קָא קַשְׁיָא לֵיהּ? אִילֵּימָא מוֹעֵד אַשְּׁבִיעִית קָא קַשְׁיָא לֵיהּ — מַאי שְׁנָא שְׁבִיעִית דְּשָׁרֵי, וּמַאי שְׁנָא מוֹעֵד דְּאָסוּר? מִי דָּמֵי?! שְׁבִיעִית — מְלָאכָה אָסַר רַחֲמָנָא, טִירְחָא שְׁרֵי; מוֹעֵד — אֲפִילּוּ טִירְחָא נָמֵי אָסוּר.

Ravina said: As for me, I am not a carpenter, nor am I the son of a carpenter, and yet I will resolve the difficulty. What is the difficulty that Rabba bar Yirmeya finds in the baraita ? If we say that the difference between the intermediate days of the Festival and the Sabbatical Year poses a difficulty to him, this cannot be so. One cannot explain that Rabba bar Yirmeya is asking what is different about the Sabbatical Year that one is permitted to remove worms and place manure on a cut, and what is different about the intermediate days of the Festival that it is prohibited to do so, as this is not a valid question. Are they comparable? With regard to the Sabbatical Year, the Merciful One prohibited only agricultural labor, whereas other forms of exertion are permitted. With regard to the intermediate days of the Festival, even other forms of exertion are prohibited.

Segment 6

וְאֶלָּא זִיהוּם אַגִּיזּוּם קָא קַשְׁיָא לֵיהּ: מַאי שְׁנָא זִיהוּם דְּשָׁרֵי, וּמַאי שְׁנָא גִּיזּוּם דְּאָסוּר? מִי דָּמֵי?! זִיהוּם — אוֹקוֹמֵי אִילָנָא, וּשְׁרֵי; גִּיזּוּם — אַבְרוֹיֵי אִילָנָא, וְאָסוּר.

Ravina suggests: Rather, perhaps the difference between placing manure and pruning poses a difficulty to him. What is different about placing manure that it is permitted during the Sabbatical Year, and what is different about pruning that it is prohibited? Ravina rejects this suggestion: This is also not a valid question. Are they comparable? The purpose of placing manure is to preserve the tree, and therefore it is permitted, whereas the purpose of pruning is to enhance the tree, and therefore it is prohibited.

Segment 7

וְאֶלָּא, זִיהוּם אַזִּיהוּם קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: מַתְלִיעִין וּמְזַהֲמִין בַּשְּׁבִיעִית, וּרְמִינְהִי: מְזַהֲמִין אֶת הַנְּטִיעוֹת, וְכוֹרְכִין אוֹתָן, וְקוֹטְמִין אוֹתָן, וְעוֹשִׂין לָהֶם בָּתִּים, וּמַשְׁקִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִין, בִּשְׁבִיעִית לָא!

Ravina suggests: Rather, perhaps the contradiction between the aforementioned baraita with regard to placing manure and another mishna with regard to placing manure poses a difficulty to him, as the baraita teaches: One may remove worms from a tree and place manure on a cut in a tree during the Sabbatical Year. And one may raise a contradiction from a mishna ( Shevi’it 2:4): One may place manure on the saplings, and one may bind their branches to the trunk so that they grow upright. And one may lop off their tops to promote their growth, and make shelters for them to shield them from the sun, and water them. All these actions are permitted until Rosh HaShana of the Sabbatical Year. One can infer that until Rosh HaShana, yes, one may place manure on the tree; but during the Sabbatical Year itself one may not do so.

Segment 8

וְדִלְמָא כִּדְרַב עוּקְבָא בַּר חָמָא, דְּאָמַר רַב עוּקְבָא בַּר חָמָא: תְּרֵי קִשְׁקוּשֵׁי הָווּ, חַד לְאַבְרוֹיֵי אִילָנָא וְאָסוּר, וְחַד לְסַתּוֹמֵי פִּילֵי וּשְׁרֵי. הָכִי נָמֵי תְּרֵי זִיהוּמֵי הָוֵי, חַד לְאוֹקוֹמֵי אִילָנֵי וּשְׁרֵי, וְחַד לְאַבְרוֹיֵי אִילָנֵי וְאָסוּר!

Ravina rejects this suggestion: But perhaps one can account for the apparent contradiction in a similar fashion to the explanation of Rav Ukva bar Ḥama, as Rav Ukva bar Ḥama says: There are two types of hoeing [ kishkushei ]. The purpose of one type is to enhance the tree’s health, and it is therefore prohibited. And the purpose of one type is to close up cracks in the ground, which is permitted, as it is done only to prevent the trees from dying and not to enhance their growth. So too, one may suggest that there are two types of placing manure: One type whose purpose is to preserve the trees, and is therefore permitted, and one type whose purpose is to enhance the trees, and is therefore prohibited.

Segment 9

וְאֶלָּא, סִיכָה אַסִּיכָה קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, דְּקָתָנֵי: סָכִין שֶׁמֶן לִגְזוֹם בֵּין בַּמּוֹעֵד וּבֵין בַּשְּׁבִיעִית, וּרְמִינְהִי: סָכִין אֶת הַפַּגִּין וּמְנַקְּבִין וּמְפַטְּמִין אוֹתָן עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה — עַד רֹאשׁ הַשָּׁנָה אִין, בִּשְׁבִיעִית לָא!

Ravina suggests: Rather, perhaps the contradiction between the halakha in the baraita with regard to smearing oil and the halakha in another mishna with regard to smearing oil poses a difficulty for him, as the baraita teaches: One may smear oil on the previously pruned tree, on the place where one pruned it, both during the intermediate days of the Festival and during the Sabbatical Year. And one may raise a contradiction from the mishna ( Shevi’it 2:5): One may smear oil on the unripe figs in the sixth year of the Sabbatical cycle in order to accelerate their ripening, and similarly one may pierce them and fill the cut with oil to facilitate their ripening until Rosh HaShana. One can infer that until Rosh HaShana, yes, one may smear; but during the Sabbatical Year itself one may not do so.

Segment 10

מִי דָּמֵי?! הָכָא אוֹקוֹמֵי אִילָנָא, וּשְׁרֵי; הָתָם פַּטּוֹמֵי פֵּירָא, וַאֲסִיר!

Ravina rejects this suggestion: That is also not a valid question. Are they comparable? Here, the purpose of smearing oil on the place where the tree was pruned is to preserve the tree, and therefore it is permitted. There, the purpose of smearing oil on the unripe figs is to enhance and enlarge the fruit and is therefore prohibited.

Segment 11

אֲמַר לֵיהּ רַב סַמָּא בְּרֵיהּ דְּרַב אָשֵׁי לְרָבִינָא בַּר יִרְמְיָה: סִיכָה דְּמוֹעֵד אַזִּיהוּם דְּמוֹעֵד קָא קַשְׁיָא לֵיהּ, מִכְּדִי הַאי אוֹקוֹמֵי וְהַאי אוֹקוֹמֵי, מַאי שְׁנָא הַאי דִּשְׁרֵי וּמַאי שְׁנָא הַאי דַּאֲסִור? הַיְינוּ דְּקָאָמַר לֵיהּ: לֵית נַגָּר וְלָא בַּר נַגָּר דְּיִפְרְקִינַּהּ.

Rav Samma, son of Rav Ashi, said to Ravina: The contradiction between the halakha with regard to smearing oil during the intermediate days of the Festival and the halakha with regard to placing manure during the intermediate days of the Festival poses a difficulty for Rabba bar Yirmeya. Since the purpose of this action is to preserve the tree, and the purpose of that action is to preserve the tree, what is different in this case that it is permitted, and what is different in that case that it is prohibited? This is the reason that Rabba bar Yirmeya said to him: There is neither a carpenter nor a son of a carpenter who can resolve this.

Segment 12

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁעוֹבְדִין אוֹתָהּ בְּמַקֵּל, שָׁבַר מַקֵּל בְּפָנֶיהָ — חַיָּיב, זָרַק מַקֵּל בְּפָנֶיהָ — פָּטוּר. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרָבָא: מַאי שְׁנָא שָׁבַר דַּהֲוָה לֵיהּ כְּעֵין זְבִיחָה, זָרַק נָמֵי הֲוָה לֵיהּ כְּעֵין זְרִיקָה! אֲמַר לֵיהּ: בָּעֵינָא זְרִיקָה מִשְׁתַּבֶּרֶת, וְלֵיכָּא.

§ Rav Yehuda says that Rav says: In the case of an object of idol worship that is worshipped by means of a stick, e.g., by beating a stick on another object in order to produce noise, if one broke a stick before it, he is liable. If he threw a stick before it, he is exempt. Abaye said to Rava: What is different about the case where one broke a stick? In this case one is liable because it is similar to slaughtering an offering, which is a rite performed in the Temple; so too, in the case where one threw a stick, it is similar to the sprinkling of the blood on the altar. Rava said to Abaye: In order for a sacrificial rite to be similar to the sprinkling of blood, I require a form of throwing that scatters the offering, and that is not the case here.

Segment 13

אֵיתִיבֵיהּ: סָפַת לָהּ צוֹאָה, אוֹ שֶׁנִּסֵּךְ לְפָנֶיהָ עָבִיט שֶׁל מֵימֵי רַגְלַיִם —

Abaye raised an objection to Rava’s explanation from a baraita : One who fed [ safat ] an idol excrement, or who poured a chamber pot of urine before it as a libation,

Avodah Zarah 50b

Avodah Zarah 50b

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Encyclopedia entries citing this page

Original text