Commentary page

Avodah Zarah 49a

This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.

Read the full text in the reader

Babylonian Talmud · folio map

Avodah Zarah 49a

Avodah Zarah 49a. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 298 words — with the classic commentaries printed on the page.

Rashi

והבריך והרכיב אם הבריך או הרכיב יחור של ערלה באילן זקן מותרים פירותיהן מיד אע"פ שלא מלאו להן שני ערלה דזה וזה גורם מותר וה"נ אמרינן בעלמא ילדה שסיבכה בזקנה בטלה. לשון אחר אם נטע האגוז של ערלה שהוא איסור הנאה ולכשיגדל ונעשה נטיעה הבריכה והרכיבה באילן דהיתר מותר דאותן פירות שטוען אחר זמן באין נמי ע"י האילן של היתר וקשיא לי בלא הבריך ובלא הרכיב נמי איכא זה וזה גורם אגוז דאיסור וקרקע דהיתר:

שני ליה לר' יוסי בין עבודת כוכבים לשאר איסורין דאע"ג דבשאר איסורין זה וזה גורם מותר ס"ל הכא אסור:

בכרשיני עבודת כוכבים של תקרובת עבודת כוכבים או שעבדום:

תבור עד שתכלה ממנה כל שבח הזבל ותהא בורה ולא יזרענה:

תרזה תכחש:

מאי לאו הא דקתני שדה תזרע ר' יוסי היא דשמעינן ליה דאמר גבי ערלה וזה וזה גורם מותר ה"נ תזרע והזרעים גדלים ע"י זבל דאיסור וקרקע דהיתר דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין וקשיא אמתני' ופרה תשחט ותאכל שאף היא היתה גדילה קודם לכן ע"י שאר אכילות:

והא דקתני שדה תבור רבנן היא דאמרי אף היא נעשית זבל כו' והא דשרי מתני' זורעין תחתיה ירקות הא שנינן ליה מה שמשביח בנבייה פוגם בצל:

הא ר"א והא רבנן אבל לר' יוסי בעבודת כוכבים זה וזה גורם אסור ס"ל כדקתני מתני' ואי משום שוחק וזורה הא שנינן ליה לעיל ואי משום ערלה שני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין:

16 more comments on this page.

Rashi on Avodah Zarah 49a · Sefaria

Tosafot

שאם נטע והבריך פי' בקונט' בלשון אחרון נטע האגוז ואחר כך כשנעשה נטיעה הבריך והרכיב באילן של היתר אותו לשון עיקר ומה שהקשה בקונט' אפי' לא הבריך והרכיב נמי לא דק דאין נקרא זה וזה גורם אלא כששניהם מענין אחד כמו הברכת איסור באילן היתר ששניהם אילן וכמו זבל נבייה וקרקע דלעיל אבל אגוז וקרקע שני ענינים הם ומה שפירש בלשון ראשון הבריך יחור של ערלה באילן והוי כמו ילדה הסבכה בזקנה דבטלה אין הנדון דומה לראיה דההיא אפילו למ"ד זה וזה גורם אסור מותר כיון שבטלה בזקנה וכן משמע לשון בטלה:

שאם נטע וא"ת מ"ש גידולי אגוז של ערלה מגידולי טבל ומעשר שני שהן חולין ואפי' גידולי תרומה אלא שגזרו עליהן בי"ח דבר וי"ל דערלה שאסורה בהנאה יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה היא אבל באיסור אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האיסור עצמו:

שדה תזרע וכגון שאין הזבל בעין והוה ליה זה וזה גורם ומותר כדפרישית לעיל גבי נבייה:

הא רבנן והא דשרו לעיל נטע והבריך והרכיב לאו משום דאית להו זה וזה גורם מותר אלא משום דמה שגדל מן האגוז עצמו יהא מותר ואסרי רבנן בעבודת כוכבים לעיל דאף היא נעשה זבל וה"ה לשאר איסורין:

עד שיהא באיסור כדי לחמץ פירוש ואז אסור אפי' יש בהיתר נמי כדי לחמץ וא"ת היכי מייתי מדרבנן זה וזה גורם מותר דלמא שני להו בין עבודת כוכבים לשאר איסורין י"ל דהכי מייתי מדר"א נשמע לרבנן דכי היכי דאסר אף בשאר איסורין ואינו מחלק רבנן נמי דשרו לא יחלקו:

דלמא טעמא דר"א כו' פי' ולעולם זה וזה גורם מותר:

אלא ר"א ורבנן דעצים משום דקאמר הא ר"א והא רבנן מהדר אפלוגתייהו דלפ"ז הדיחוי הברייתות מתורצות הא ר' יוסי ורבנן דידיה דסברי זה וזה גורם אסור והא ר"א ורבנן:

נתערבה באחרות לא גרס ר"ת ואחרות באחרות וכן במשנת חבילי תלתן דכלאי הכרם דמייתי בפ"ק דביצה (דף ג:) לא גריס ליה ומביא ראיה מדאסר שמואל פ' התערובת (זבחים עד.) ספק ספיקא ודחיק התם לאשכוחי תנא דסבר כוותיה וצריך להביא מדרבי יהודה דברייתא דרמוני באדן דאסר בספק ספיקא והוצרך לדחוק סבר לה כוותיה בחדא ופליג עלה בחדא דשמואל דוקא בעבודת כוכבים אוסר דקאמר התם הנח לעבודת כוכבים שספיקה אסורה עד סוף העולם ואי גרסינן ליה הכא לייתו הך משנה דבעבודת כוכבים קיימא וכן אי גרסינן ליה נמי בחבילי תלתן היה לו להביא המשנה דר"מ ונימא סבר כוותיה בחדא ור"י בר ברוך אומר דשפיר גרסינן ליה הכא והתם ודלמא ליכא אלא חדא ספיקא דה"פ ואחרים באחרים כל אותן אחרים נתערבו באחרים או אפילו רובן דאיכא למימר איסורא ברובא איתיה דה"נ אמר תלמודא התם גבי טבעת של עבודת כוכבים נפלה לתוך מאה טבעות כולן אסורות פירשו ששים למקום אחד וארבעים במקום אחד הארבעים מותרים דאמרינן איסורא ברובא איתיה:

1 more comments on this page.

Tosafot on Avodah Zarah 49a · Sefaria

Rabbeinu Chananel

ואמר רב יהודה אמר רב מודה ר' יוסי שאם נטע והבריך והרכיב שמותר. ותניא בהדיא דר' יוסי מודה בהא. והנה הכפניות של ערלה והאילן שניהן גורמין לזה הפרי ומודה ר' יוסי שמותר מכלל דר' יוסי זה וזה גורם מותר סבירא ליה וכי תימא לר' יוסי שני ליה איסורא דעבודת כוכבים משאר איסורי.

והתניא שדה שנזדבלה בזבל של עבודת כוכבים וכן פרה שנתפטמה בכרשיני תרומה תני חדא שדה תיזרע ופרה תשחט. ותניא אידך שדה תבור. ופרה תרזה. מאי האי קתני שדה תזרע רבנן. והא דקתני תבור רבי יוסי (אומר) [היא] אפ"ה אם נזרעה שרי [אלמא] דהוא סבר זה וזה גורם מותר. ולא שני ליה בין איסורא דעבודת כוכבי' לאיסורא דתרומה. ודחינן לא לעולם לר' יוסי שני ליה בין איסורא דעבודת כוכבים לשאר איסורי. והני מתנייתא ר' אליעזר ורבנן נינהו דתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו בתוך העיסה ואין באחד מהן שיעור כדי לחמץ את העיסה ונצטרפו וחימצו רבי אליעזר אומר אחר אחרון אני בא. פי' אם השאור של תרומה נפל אחרון נאסרה העיסה.

ואם של חולין נפל אחרון מותר וחכמים אומרים לעולם אין העיסה אסורה אלא אם היה בשאור של תרומה שיעור כדי לחמץ לבדו.

ואמר אביי לא שנו אלא שקדם וסילק את האיסור לשם אומר ר' אליעזר אם נפל שאור של חולין אחרון מותר אבל לא סילקו אסור. אלמא סבר זה וזה גורם אסור. ואעפ"כ אם קדם וסילק את השאור של תרומה שרי ר' אליעזר.

ודחי' וממאי דטעמא דרבי אליעזר כדאביי וכו' אלא מהא דתנן נטל הימנה מן האשרה עצים אסורה בהנאה.

הסיק בה את התנור אם חדש יותץ אם ישן יוצן אפה בו את הפת אסורה בהנאה נתערבה באחרות כו'.

ר' אליעזר אומר יוליך הנאה לים המלח אמרו לו אין פדיון לעבודת כוכבים.

השתא רבנן דפליגי עליה דר' אליעזר בשדה שנזדבלה בזבל של עבודת כוכבים וכן פרה שנתפטמה בכרשיני תרומה מאן נינהו אי רבנן דעצים הא מחמרי טובא דאינון אסרי בהנאה הפת כולה. ור' אליעזר לא אסר בה אלא כדי שכר אפיה בלבד. אלא מאי אית לך למימר רבנן דפליגי עליה בשאור אימור דשמעת להו דמקילין (ומותרין) [ומתירין] העיסה עד שיהיה כדי לחמץ בשאור של תרומה באיסורא דעבודת כוכבים מי שמעת להו.

1 more comments on this page.

Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 49a · Sefaria

Ritva

שדה תזרע פירוש דסבירא ליה זה וזה גורם מותר כדמפרש ואזיל ואף על גב דהא לכתחלה הוא שאנו מותרין אותו לזורעה הא פרישנ׳ לעיל שלא אסרו לכתחילה למאן דאמר זה וזה גורם מותר אלא כשהוא עושה מעשה לכתחילה בגורם דאסורה ודכוותא אמרינן לקמן ובפרק כל שעה הוא מפורש גבי תנור שהסיקוהו בעצי ערלה דלמאן דאמר זה וזה גורם מותר בין חדש בין ישן יוצן לומר דאפילו בחדש שכולו חשיב גורם דאסורה יוצן וחוזר ומסיקו בעצי היתר ואופה בו לכתחילה כיון דגורם דאיסורה הוה בדיעבד היקלו באלו כדי שלא יפסיד ממונו.

אלא רבי אליעזר ורבנן דעצים דתנן נטל הימנה עצים כו' פי׳ ר״שי ז״ל דכיון דקתני הפת אסורה עד שיוליך הנאה לים המלח אלמא סבירא ליה לרבי אלעזר דזה וזה גורם אסור דהא איכא בתנור חדש התנור שהוא גורם דאסורה ועצים דהיתרה דשעת אפיה ובתנור ישן שהסיקו אחרי כן בעצי אסור ולא צננו ואפה בו תנור דהיתרה ועצים דאסורה והקשו בתוספות דדילמא הא דקתני הפת אסורה היינו בשאבוקה כנגדו דבהא לדברי הכל אסורה מפני שיש בה שבח עצים בפת כדאיתא בהדיא בפרק כל שעה. ותירצו דכיון דלא חזינן לר׳ אליעזר דפליג אלא לענין הפדיון משמע דמודה בכולה רישא ואפי׳ במאי דקתני חדש יותץ דאתיא כמאן דאמר זה וזה גורם אסור כדאיתא בפרק כל שעה אי נמי דאנן כל מאי דמטרחינן לומר הי ר״א והי רבנן משום רבנן הוא דנשכח תנא דלימא זה וזה גורם מותר דאילו תנא דסבירא ליה זה וזה גורם אסור הא איתא במתניתא ובמתניתין דשוחק וזורה לרוח והיכי רבנן דעצים ולרווחא דמילתא הא דאמרינן הא רבי אליעזר והא רבנן ושיילינן אתרויהו ולהכי לא קפדינן הכא אלא לומר רבנן דפליגי עליה ושרו זה וזה גורם מאן נינהו אי רבנן דשאור אימור דשמעת ליה דמקילי בשאר איסורי כו׳ ומהאי טעמא נמי לא נקטי רבנן דפרק כל שעה גבי תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה וסברי בין חדש בין ישן יוצן דהתם נמי שאר איסורי הוא ערלה וכלאי הכרם.

אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור פירש ר״שי ז״ל דאמריתו אבל לא בימות החמה שהצל יפה לו ויפה פירש דודאי משום הא קאמר להו ולא משום מאי דקאמר במשנת עצים ולא במשנת שוחק וזורה לרוח כדמפרשי קצת רבנן דהנהו מאן שנינהו הכא אלא ודאי כדאמרן והשתא סבירא לן דאף הקרקע והצל זה וזה גורם חשוב ומאי דאמרינן בריש סוגיין אגב ריהטא אמרי לה ובלשון למימרא מאי.

ההוא גנתא דאזדבלה בזבל עבודה זרה שבא מדם פר״שי ז״ל בזבל עבודה זרה שבא מדם ופרש עגלים שנקרבו לעבודה זרה ואסירי בהנאה אבל אמר זבל זה לעבודה זרה אינו נאסר שאין הקדש לעבודה זרה.

הלכה כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר פי׳ בדיעבד ומיהו לרבי יוסי זורעין אפילו לכתחילה ירקות בין בימות החמה בין בימות הגשמים דהא נמי כדיעבד דמי כדאוכחנ׳ לעיל וכן מוכיח בפי׳ מאי דאמרינן לעיל דא״ל רבי יוסי לחכמים לדידי זה וזה גורם מותר כלומר ואפי׳ מה שאתם אומרים שאין זורעין בימות החמה אני אומר שזורעין והוא הדין בימות הגשמים אלא לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור יש לכם לאסור אף בימות הגשמים מפני הגבייה אלמא לרבי יוסי שניהם מותרים ואפילו לכתחילה וזו ראיה ברורה דלית נגר בר נגר דלפרוקינא ונתקיימו דברי הר״מבם ז״ל שפסק כן.

Ritva on Avodah Zarah 49a · Sefaria

Meiri

ומה שנתגלגל כאן בנטל הימנה עצים יתבאר במשנה הסמוכה לה:

שאור של תרומה שנפל לתוך עיסה של חולין ויש בה כדי לחמץ הרי העיסה כלה מדמעת לא היה בו כדי לחמץ ונפל שם גם כן שאור של חולין ואין בו כדי לחמץ אלא שבצירוף שניהם יש כדן לחמץ בין שנפלו כאחד בין זה אחר זה בין שקדם וסילק את של איסור בין שקדם וסלק את של התר הכל מותר כל שזה וזה גורם מותר היו בכל אחד מהם כדי לחמץ ונפלו שניהם כאחד יש מתירים ויש מי שחוכך לומר שלא נאמר זה וזה גורם מותר אלא כשאין כח ביד האיסור להוציא דבר זה לפועל אא"כ בסיוע ההתר וממה שאמרו כאן אינו אסור עד שיהא בו כדי לחמץ דמשמע הא יש בו כדי לחמץ אסור אע"פ שיש בהתר כדי לחמץ אלא שאפשר לפרשה בשאין שם של התר כדי לחמץ:

Meiri on Avodah Zarah 49a · Sefaria

Maharsha (Chidushei Halachot)

בפרש"י בד"ה אלא לעולם כו' דקאמריתו זה וזה גורם אסור דקאמרי אבל לא בימות החמה כו' עכ"ל צ"ע דהא מהך דאבל בימות החמה אינו מוכח לאסור זה וזה גורם כמו שדקדקו התוספות לעיל בשם רש"י וצ"ל לדברי התוספות הא דקאמר רבי יוסי לרבנן לדידכו דאמריתו זה וזה גורם אסור היינו מהך דא"ל אף היא נעשית זבל כו' ואסרו שוחק וזורה לרוח ודו"ק:

תוס' בד"ה שאם נטע כו' אבל אגוז וקרקע שני כו' עכ"ל ובהא נמי הוי מצי לדחויי פי' ראשון של פרש"י וק"ל:

בא"ד וכן משמע לשון בטלה ואם תאמר מ"ש גידולי כו' עכ"ל הד"א כצ"ל:

בד"ה הא רבנן והא דשרו לעיל נטע כו' עכ"ל פירוש לפום סברא דהשתא דלא שאני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין דהא מוקמינן הך דקתני בעבודת כוכבים שדה תזרע ופרה תישחט כר' יוסי משום דמתיר בערלה ובדבור התוספות שאחרי זה שכתבו התוספות וא"ת היכי מייתי מדרבנן כו' דלמא שאני להו בין עבודת כוכבים כו' עכ"ל היינו לפי אותה סברא דקיימינן התם דשאני להו דמש"ה לא מוקמינן כר' יוסי ושוב כתבו התוס' בד"ה אלא ר"א ורבנן כו' דלפ"ז הברייתות מתורצות כו' והא ר"א ורבנן עכ"ל היינו לפי הסברא דקיימינן שם שוב דלא שאני ליה דהא ליכא מאן דשרי אלא ההיא דשאור אלא דדחי ליה תלמודא אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור כו' (א) אך ק"ק על הך דחייה הא ע"כ מההיא דעצים מוכח דר"א אוסר זה וזה גורם וא"כ על כרחך בההיא דשאור אית לן למימר כאביי ומדר"א דאינו מחלק ואסר אף בשאר איסורים נשמע לרבנן דשרו ולא חלוקו כמ"ש התוס' לעיל ויש ליישב ודו"ק:

בא"ד אלא משום דמה שגדל מן האגוז עצמו יהא מותר כו' עכ"ל כצ"ל וכשיטתם לעיל דפליגי ר' יוסי ורבנן בנטיעת אגוז של ערלה דשרי לרבנן בדיעבד והיינו שיהא מותר לאחר ג' שנים ואם כן לא יגרע הברכת נטיעת אגוז זו מהברכת יחור אחר של ערלה בזקנה דבטלה אע"ג דאי לא הבריכה לא הוי שרי פירות היחור עד לאחר ג' שנים ודו"ק:

Chidushei Halachot on Avodah Zarah 49a · Sefaria

Maharam

גמרא ומי שני ליה והתניא וכו' מאי לאו הא ר"י הא רבנן פי' ר"י מתיר ורבנן אוסרים דמדשמעינן ליה לר"י דס"ל גבי ערלה זה וזה גורם מותר וגבי עבודת כוכבים אמר ג"כ שוחק וזורה לרוח מוקמינן נמי האי ברייתא דאיירי בעבודת כוכבים וס"ל דזה וזה גורם מותר כוותיה ואמרינן דלשני ליה בין עבודת כוכבים לשאר איסורין כדפי' רש"י בסוף שמעתין ד"ה אלא לעולם וכו':

תוס' ד"ה שאם נטע וא"ת מ"ש גידולי אגוז וכו' נראה דהאי וא"ת קאי אדברי ר"י גופיה דקאמר ואין נוטעים אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואסור אפי' בדיעבד כמו שפרשו התוס' לעיל לכך מקשו דמ"ש מגידולי טבל ומעשר שני שאם זרע אותן טבל ומעשר שני גידוליהן מותרין ודו"ק:

ד"ה הא רבנן והא דשרו לעיל נטע והבריך וכו' ר"ל דמדקאמר מודה רבי יוסי למאן מודה ע"כ לרבנן א"כ ש"מ דרבנן נמי מתירין בנטע והבריך לאו משום דאית להו זה וזה גורם מותר אלא משום דמה שגדל מן האילן עצמו. ר"ל אפילו בלא גורם אחר הוא מותר דהא מתירין אפילו בנוטע אגוז דלא שייך ביה זוז"ג כמו שכתבתי למעלה לפירוש התוס' ש"מ דלא מטעם זה וזה גורם מתירים ושפיר ס"ל בעבודת כוכבים זוז"ג אסור וה"ה בשאר איסורים:

ד"ה עד שיהא באיסור כדי לחמץ פי' ואז אסור אפי' יש בהיתר נמי כדי לחמץ דאי אין בהיתר כדי לחמץ ובאיסור לבדו יש בו כדי לחמץ פשיטא דאסור:

בא"ד וא"ת היכא מייתי מרבנן וכו' דלמא שני להו וכו' ואין להקשות נימא מדשמעינן לרבנן גבי שאור דס"ל דזה וזה גורם מותר מוקמינן נמי האי ברייתא דתני בעבודת כוכבים דזה וזה גורם מותר כוותייהו כדאמרינן לר"י דהא לרבי יוסי נמי לא שמעינן ליה בהדיא דס"ל זה וזה גורם מותר כ"א ערלה ומאי חזית דמוקמת לה כר"י טפי מרבנן דר"א די"ל דשאני דר' יוסי דשמעינן ליה נמי דאמר גבי עבודת כוכבים שוחק וזורה לרוח כמו שכתבתי למעלה וק"ל:

בא"ד י"ל דהכי מייתי מדר"א נשמע לרבנן וכו' והא דפריך לקמן בסמוך אלא רבנן דשאור אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור וכו' היינו משום דלעיל הוי ס"ל דלגבי שאור נמי ס"ל לר"א זה וזה גורם אסור לכך הוה אמרי' מדר"א נשמע לרבנן אבל בסוף דלא שמעינן ליה לר"א דאוסר זה וזה גורם כ"א גבי עבודת כוכבים ולרבנן לא שמעינן להו דמתירין כ"א גבי שאור לא שייך לומר מדר' אליעזר נשמע לרבנן ולכך פריך שפיר אימר דשמעת להו לרבנן דמקילי בשאור בעבודת כוכבים מי שמעת להו דמקילי וק"ל. ד"ה אלא ר"א ורבנן דעצים וכו' דלפי זה הדיחוי הברייתות מתורצות וכו'. אין כוונת התוס' דלפי האמת הברייתות מתורצות כך דהא ליתא דאיכא למיפרך אימר דשמעת לרבנן ולר"א דמקילי בשאר איסורים בעבודת כוכבים מי שמעת להו דהא אפי' לפי הדיחוי דקאמר ממאי דטעמא דר"א כדאביי דלמא טעמא דר"א דאחר אחרון אני בא ר"ל אבל היכי דנפלו בבת אחת לעולם אימא לך דזה וזה גורם מותר ס"ל מ"מ לא נשמע מניה כ"א גבי שאור אבל בעבודת כוכבים לא שמעינן ליה ועוד אם איתא דאפשר לתרוצי הברייתות כן א"כ למה הדר מיניה במסקנא ואמר אלא לעולם הא רבי יוסי והא רבנן וכו' אלא נראה דכוונתם אינו אלא לומר דלא מרויח מידי במאי דמייתי דר"א אוסר דהא תנאי דאסרי לא צריך למיהדר אבתרייהו דהא אית לן ר' יוסי ורבנן דאסרי לפי הדיחוי דהשתא ולא צריך למיהדר אלא אחר תנאי דמתירין ולפי הדיחוי דדחה השתא דגם ר"א מתיר זה וזה גורם וקודם שבא הדיחוי דאימור שמעת ליה דמיקל בשאור וכו' מיתרצות הברייתות טפי מבמאי שמביא דאוסר בעבודת כוכבים אלא הוי ליה למימר אלא הא רבי יוסי ורבנן והא ר"א ורבנן והיה לו לדחות אח"כ אימור דשמעת להו דמקילי בשאור בעבודת כוכבים מי שמעת להו וק"ל:

ד"ה נתערבה באחרות וכו' דשמואל דוקא בעבודת כוכבים אוסר דקאמר התם הנח לעבודת כוכבים שספיקה אסורה וכו' כצ"ל:

Maharam on Avodah Zarah 49a · Sefaria

Original text

Segment 1

שֶׁאִם נָטַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב — מוּתָּר.

that if one planted an orla nut, or sank the shoot of an orla tree into the ground, or grafted an orla tree, that which grows as a result is permitted.

Segment 2

וְכִי תֵּימָא, שָׁנֵי לֵיהּ לְרַבִּי יוֹסֵי בֵּין שְׁאָר אִיסּוּרִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, וּמִי שָׁנֵי לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: שָׂדֶה שֶׁנִּזְדַּבְּלָה בְּזֶבֶל עֲבוֹדָה זָרָה, וְכֵן פָּרָה שֶׁנִּתְפַּטְּמָה בְּכַרְשִׁינֵי עֲבוֹדָה זָרָה, תָּנֵי חֲדָא: שָׂדֶה תִּזָּרַע, פָּרָה תִּשָּׁחֵט, וְתַנְיָא אִידַּךְ: שָׂדֶה תָּבוֹר, וּפָרָה תִּרְזֶה.

And if you would say that this is not difficult, as Rabbi Yosei distinguishes between items that are forbidden due to other prohibitions and items that are forbidden due to idol worship, does he indeed distinguish in this manner? But isn’t it taught that with regard to a field that was fertilized with dung that came from an animal used in idol worship, and similarly, with regard to a cow that was fattened with vetches used in idol worship, there are opposing opinions: It is taught in one baraita that the field may be sown in the normal manner and the cow may be slaughtered and eaten, and it is taught in another baraita that the field should be left fallow, and the cow should be made lean, until the effects of the dung or vetches have passed.

Segment 3

מַאי לָאו הָא רַבִּי יוֹסֵי, וְהָא רַבָּנַן? לָא, הָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְהָא רַבָּנַן.

What, is it not that this baraita that rules leniently is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who holds that when both permitted and forbidden items contribute to a result, the result is permitted, and that baraita that rules stringently is in accordance with the opinion of the Rabbis? If so, it is clear that Rabbi Yosei does not distinguish between other prohibitions and idol worship, as in this case of idol worship he still permits the result of permitted and forbidden causes. The Gemara answers: No, these baraitot do not reflect the opinions of Rabbi Yosei and the Rabbis. Rather, this baraita is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, and that baraita is in accordance with the opinion of the Rabbis, who disagree with him.

Segment 4

הֵי רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן? אִילֵימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן דִּשְׂאוֹר.

The Gemara asks: Which dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis is referred to here? If we say that it is the dispute between Rabbi Eliezer and the Rabbis with regard to leaven, that dispute does not necessarily correspond to the controversy between these two baraitot .

Segment 5

דִּתְנַן: שְׂאוֹר שֶׁל חוּלִּין וְשֶׁל תְּרוּמָה שֶׁנָּפְלוּ לְתוֹךְ הָעִיסָּה, לֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ וְלֹא בָּזֶה כְּדֵי לְחַמֵּץ, וְנִצְטָרְפוּ וְחִימְּצוּ.

As we learned in a mishna ( Orla 2:11): In the case of non-sacred leaven and teruma leaven that fell into a non-sacred batch of dough, and this one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and that one alone was not potent enough to cause the dough to become leavened, and they combined and caused the dough to become leavened, there is a dispute as to whether this dough has the status of teruma , and is therefore forbidden to non-priests, or whether it has the status of non-sacred bread.

Segment 6

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אַחַר הָאַחֲרוֹן אֲנִי בָּא, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בֵּין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר לְכִתְחִלָּה וּבֵין שֶׁנָּפַל אִיסּוּר לְבַסּוֹף, אֵינוֹ אָסוּר עַד שֶׁיְּהֵא בּוֹ כְּדֵי לְחַמֵּץ.

Rabbi Eliezer says: I follow the final element that fell into the dough. If the teruma fell in last, the dough is forbidden to non-priests. And the Rabbis say: Whether the forbidden item, i.e., the teruma , fell in first, or whether the forbidden item fell in last, the dough is not forbidden unless there is enough of the forbidden leaven alone to cause the dough to become leavened.

Segment 7

וְאָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁקָּדַם וְסִילֵּק אֶת הָאִיסּוּר, אֲבָל לֹא קָדַם וְסִילֵּק אֶת הָאִיסּוּר — אָסוּר.

And Abaye says: Rabbi Eliezer taught that when the permitted leaven fell in last, the mixture is permitted only in a case where one first removed the forbidden leaven, before the permitted leaven fell into the dough and made it rise. But if one did not first remove the forbidden leaven, the dough is forbidden even if the permitted leaven fell in last. Apparently, Rabbi Eliezer holds that when both permitted and forbidden leaven cause dough to become leavened, the dough is forbidden.

Segment 8

וּמִמַּאי דְּטַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּדְאַבָּיֵי? דִּלְמָא טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מִשּׁוּם דְּ״אַחַר אַחֲרוֹן אֲנִי בָּא״, אִי גְּמִיר בְּאִיסּוּרָא — אֲסוּרָה, וְאִי גְּמִיר בְּהֶיתֵּירָא — מוּתָּרִין, בֵּין סַלְּקֵיהּ וּבֵין לָא סַלְּקֵיהּ!

The Gemara rejects this interpretation: But from where is it apparent that the reason for the opinion of Rabbi Eliezer is in accordance with Abaye’s explanation? Perhaps the reason for the opinion of Rabbi Eliezer is as he says explicitly: I follow the final element. If the dough’s leavening is completed by the forbidden item, it is forbidden; and if it is completed by the permitted item, it is permitted. And this is the halakha whether one removed the forbidden item or whether one did not remove the forbidden item. Accordingly, Rabbi Eliezer does not necessarily hold that when both a forbidden and a permitted item contribute to a result, the result is forbidden.

Segment 9

אֶלָּא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן דְּעֵצִים.

Rather, the two conflicting baraitot cited with regard to a field fertilized with dung used in idol worship can be attributed in accordance with the opinions of Rabbi Eliezer and the Rabbis with regard to wood from an ashera tree.

Segment 10

דִּתְנַן: נָטַל הֵימֶנָּה עֵצִים — אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה. הִסִּיק בָּהּ אֶת הַתַּנּוּר, חָדָשׁ — יוּתַּץ, יָשָׁן — יוּצַן. אָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת — אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה.

As we learned in a mishna (49b): If one took wood from an ashera , it is prohibited to derive benefit from it. In a case where one kindled a fire in an oven with the wood, if it is a new oven and by kindling the fire he hardened the oven and made it stronger for use in the future, then the oven must be shattered. Since forbidden items were used in the process of forming the oven, one may not derive benefit from the use of the forbidden items. But if it is an old oven it may be cooled; it is prohibited to use the oven only while it is still hot. If one baked bread with wood from the ashera as the fuel, it is prohibited to derive benefit from the bread.

Segment 11

נִתְעָרְבָה בַּאֲחֵרִים — כּוּלָּן אֲסוּרוֹת בַּהֲנָאָה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: יוֹלִיךְ הֲנָאָה לְיָם הַמֶּלַח. אָמְרוּ לוֹ: אֵין פִּדְיוֹן לַעֲבוֹדָה זָרָה.

If this bread was intermingled with other bread, it is prohibited to derive benefit from all the bread. Rabbi Eliezer says: One must take the benefit and cast it into the Dead Sea. In other words, one is not required to destroy the bread. Instead, one should designate money equal in value to the wood that he used from the ashera , and he should destroy this money to offset the benefit he derived from the forbidden wood. The Rabbis said to him: There is no monetary redemption for objects that are forbidden due to idol worship. Once the bread becomes forbidden, it cannot be redeemed by having the value of the forbidden wood cast into the Dead Sea. In any event, Rabbi Eliezer apparently holds that the result of both forbidden and permitted causes is forbidden, as the bread was baked with both forbidden fuel, i.e., the wood from the ashera , and the permitted oven.

Segment 12

רַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, מַאן נִינְהוּ?

The Gemara asks: If the two conflicting baraitot cited with regard to a field fertilized with dung used in idol worship are attributed in accordance with the opinions of Rabbi Eliezer and the Rabbis, and if this is referring to Rabbi Eliezer’s statement with regard to bread baked in an oven that was heated with fuel from an ashera , then who are the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer, to whom the other baraita is attributed?

Segment 13

אִילֵּימָא רַבָּנַן דְּעֵצִים, אַחְמוֹרֵי מַחְמְרִי!

If we say that the reference is to the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer with regard to bread baked with wood from an ashera , this cannot be, as they are even more stringent than Rabbi Eliezer with regard to this matter. Not only do they deem bread that was baked with both forbidden and permitted fuel to be forbidden, but they require that it be destroyed and not redeemed. In other words, with regard to the status of the bread there is no dispute; all agree that it is forbidden. Therefore, both opinions are in accordance with the baraita that prohibits the result of both forbidden and permitted causes.

Segment 14

אֶלָּא רַבָּנַן דִּשְׂאוֹר, אֵימַר דְּשָׁמְעַתְּ לְהוּ לְרַבָּנַן דִּמְקִילִּי בִּשְׂאוֹר, בַּעֲבוֹדָה זָרָה מִי מְקִילִּי?

If the reference is rather to the Rabbis who disagree with Rabbi Eliezer with regard to teruma leaven that mixed with non-sacred leaven, as the Rabbis permit the mixture as long as the teruma leaven was not potent enough to cause the dough to rise, the more lenient of the two baraitot cannot be attributed in accordance with this opinion either; as say that you heard that these Rabbis are lenient with regard to the case of leaven; does that mean that they are lenient with regard to cases involving items of idol worship?

Segment 15

אֶלָּא לְעוֹלָם: הָא רַבִּי יוֹסֵי וְהָא רַבָּנַן.

As a result of this question, the Gemara retracts its suggestion that Rabbi Yosei’s opinion in the mishna is based on the opinion that a result caused by both permitted and forbidden items is forbidden. Rather, Rabbi Yosei holds that the result is permitted, as is evident from the case of a ground-up and dispersed object of idol worship and from the case of a planted orla nut. Therefore, the baraitot can actually be attributed as follows: This baraita that permits the use of the field is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, and that baraita that prohibits its use is in accordance with the opinion of the Rabbis.

Segment 16

רַבִּי יוֹסֵי לְדִבְרֵיהֶם דְּרַבָּנַן אֲמַר לְהוּ: לְדִידִי, זֶה וָזֶה גּוֹרֵם מוּתָּר,

And as for the mishna, which seems to indicate that Rabbi Yosei holds that when a result is caused by both permitted and forbidden items it is forbidden, the Gemara explains that Rabbi Yosei was not expressing his own opinion. Rather, when he said that one may not plant vegetables under an ashera even during the rainy season, he said so in accordance with the statement of the Rabbis that a result caused by both permitted and forbidden items is forbidden. Rabbi Yosei said to them: According to my own opinion, when both this and that cause it, i.e., when both permitted and forbidden items contribute to a result, the result is permitted. It is therefore permitted to plant vegetables under an ashera during all seasons.

Segment 17

לְדִידְכוּ דְּאָמְרִיתוּ: זֶה וָזֶה גּוֹרֵם — אָסוּר, אוֹדוֹ לִי מִיהַת אַף יְרָקוֹת בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים!

But according to your opinion, as you say that when both this and that cause a result it is prohibited, as seen from your ruling that it is prohibited to plant under an ashera during the summer because of the positive effect of the ashera tree’s shade, you should concede to me, in any event, that planting the vegetables even during the rainy season, when there is no shade, is prohibited, because they are fertilized by the fallen foliage.

Segment 18

וְרַבָּנַן? כִּדְאָמַר רַב מָרִי בְּרֵיהּ דְּרַב כָּהֲנָא.

The Gemara asks: And how would the Rabbis reply to Rabbi Yosei’s point? The Gemara answers: They would reply in accordance with the aforementioned statement that Rav Mari, son of Rav Kahana, says (48b), that when a certain activity causes both a benefit and a greater or equal loss, it is not regarded as a benefit. Here, the positive effect on the plant from the tree’s foliage is offset by the fact that its shade prevents rainwater from reaching the plant. Therefore, since there is no overall benefit gained from the ashera , the Rabbis permit planting underneath it in the winter.

Segment 19

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי. הָהוּא גִּינְּתָא דְּאִיזְדַּבַּל בְּזִבְלָא דַּעֲבוֹדָה זָרָה, שְׁלַח רַב עַמְרָם קַמֵּיהּ דְּרַב יוֹסֵף. אֲמַר לֵיהּ: הָכִי אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.

The Gemara concludes: Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei. The Gemara recounts an incident supporting this ruling: There was a certain garden that was fertilized with dung that came from an animal used in idol worship. Rav Amram sent a query to Rav Yosef, asking what the halakha is in such a case. Rav Yosef said to him that this is what Rav Yehuda says that Shmuel says: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei; the produce of the garden is therefore permitted.

Avodah Zarah 49a

Avodah Zarah 49a

Rashi

Tosafot

Rabbeinu Chananel

Ritva

Meiri

Maharsha (Chidushei Halachot)

Maharam

What this page contains

Continue the sequence

Parallel sources

Lessons and study tools

Sages named on this page

Original text