Commentary page
Avodah Zarah 42b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 42b
Avodah Zarah 42b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 401 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
דרך גדילתה זה דרכה כל השנה להשיר עלין שלה ולגדל אחרים אבל שפאן עובד כוכבים דעתו לבטלן ולהשליכן:
לא נהנין דאסור מדרבנן:
ולא מועלין אם נהנה לא מעל מדאורייתא שיתחייב קרבן מעילה. לקמן מפרש טעמא:
יתיז בקנה ישליך עצי הקנה במקל מן האילן וישרפנה ויהנה מהם ולא יעלה על האשירה ויטלם דאם כן נמצא משתמש באשירה במקום סולם וזו היא הנאה ממנו מן האשירה:
וקתני יתיז בקנה וישרוף עצי הקנה אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת:
לא נהנין מדרבנן דלמא אתו לאיתהנויי מעצי האילן דהקדש גופיה ובאשירה לא גזור משום דבדילי מינה:
מידי איריא כלומר מהא לא תסייעיה לר' יוחנן לעולם בשקינתה בעצי הקדש גופו ומשום הכי לא מועלין:
דבגידולין הבאין באילן אחר שהוקדש עסקי' והוא לא הקדיש אלא אילן וקסבר האי תנא אין מעילה בגידולין ומדרבנן הוא דאסירי וגבי אשירה נמי בשקינתה בעצי אשירה עצמן וקתני יתיז כריש לקיש:
18 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Tosafot
והא שיפויין דעיקר עבודת כוכבים קיימת וכו' תימה מאי קא פריך דלמא שאני התם דשיפה עובד כוכבים ולהכי שרי אף בעיקר עבודת כוכבים קיימת אבל הכא דשיפה ישראל או נשתברה מאליה אימא לך דאסורין היכא (דאיכא) [דעיקר] עבודת כוכבים קיימת וי"ל דהכי פריך והא שיפויין דעיקר עבודת כוכבים קיימת וקתני בשיפה עובד כוכבים דמותרין ואפי' שיפה ישראל נמי הוי שרי אי לאו גזרה דרבא כדמשני רשב"ל גופיה לעיל:
וקתני יתיז בקנה אלמא עבודת כוכבים שנשתברה מאליה מותרת והקדש היינו טעמא דאין מועלין מן התורה כדמוקי לה בסמוך בגידולין הבאין לאחר מכאן וקסבר אין מעילה בגידולין ופירש הקונטרס ולא יעלה על האשירה ויטלנו דא"כ נמצא משתמש באשירה ונראה דדוקא נקט יתיז בקנה שאפילו יכול ליטלו בידו בלא עליה על האשירה אסור כדי שלא יאמרו עכשיו הוא שוברן מן האשירה:
ורבי אבהו אמר מאי יתיז לאפרוחים פ"ה דמוקי לה בשברה ממנו עצים ויפה פירש לפי שיטת הספר שבכאן דקאי לשנויי דלא תילף מיניה היתר עבודת כוכבים מיהו במעילה פרק ולד חטאת (מעילה דף יד.) גרס בדר' אבהו לעולם דאייתי עצים מעלמא וקינתה בהם ומאי יתיז באפרוחים וכל הקן מותר גם העצים ובא להשמיענו שאם בא ליטול אפרוחים לא יטלם בידו שלא יעלה או יסמוך על האילן ויהנה ממנו ואיכא למימר דלא קשיא מידי לפ"ה דהכא דאתי כלישנא אחרינא דהתם:
בביצים כאן וכאן אסור פירוש משום דצריכין לאילן וגזור בהו רבנן כעל האילן עצמו כפ"ה א"נ י"ל דגזור בהו רבנן דחיישינן שמא יעלה על האילן דחייס עלייהו פן יפלו:
המוצא כלים ועליהם צורת דרקון ה"ה דאפילו צורת דרקון לבדה אסורה אלא נקט על הכלים לרבותא דאפילו הכי פלחו להו:
יוליכם לים המלח פ"ה ורבנן היא דאמרי (לעיל עבודה זרה דף מ:) כל שאר צלמים מותרים ולפי פירושו לא דק דהא אוקי רבי מאיר דאסר דוקא באנדרטי אבל שאר צלמים מותרים אם כן אפילו כרבי מאיר אתיא וכן פי' רשב"ם ולפי' ר"ת דאוקי אנדרטי אשריותא דרבנן אבל שאר צלמים כולי עלמא אסירי צ"ל דשאר צלמים שהן אסורים בשאינם על הכלים אבל בכלים כולהו לנוי עבדי להו לבד מהנך ולהכי פריך בסמוך פרצוף אדם מי אסור כלומר על הכלים מי אסור דלחודייהו הא אסרינן צלמים במתני' לכ"ע:
חומרי דמתנייתא פירש רשב"ם כללי דברייתא דהוי כמין חומר שקושר וכולל דברים הרבה בכלל אחד וניחא טפי מפרש"י:
Tosafot on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
והא שפאי עבודת כוכבים דעיקר העבודת כוכבים קיימת דקתני לצרכה פי' כדי לניותה היא אסורה ושפאיה מותרין. ופריק (רבינא) [רב הונא] בריה דרב יהושע למה הזבל הזה אסור שכך גדילות האילן להיות העלה שלו נובל בימות הגשמים ויוצאין חדשים תחתיהן ואין עבודת כוכבים בטילה דרך גדילתה. תו מותיב ריש לקיש לר' יוחנן קן שבראש האשירה יתיז בקנה קס"ד כגון ששיבר העוף עצים מן האשירה וקנתה בהן וקתני יתיז בקנה הקן כולו אלמא כיון שנשברה הותרה. ופרקינן כגון דאתיא עצים מעלמא וקננה בהן. ור' יוחנן אמר מאי יתיז בקנה יתיז באפרוחין אבל לא הקן שהקן אסור הוא. ופירשה ר' יעקב האפרוחין בין באילן של הקדש בין באשירה מותרין ביצים כאן וכאן אסורין אמר רב אשי ואפרוחין שצריכין לאמן כביצים דמו:
מתני' המוצא כלים ועליהם צורת חמה או צורת לבנה או צורת דרקון יוליכם (להר) [לים] המלח. ומקשינן וכי אינן עובדין אלא לאלו בלבד והתניא השוחט לשום הרים לשום גבעות כו' ופריק רב יוסף ודאי עובדין לכל דבר אלא לצור צורה ולעובדה הני תלתא חשיבי להו וציירי ופלחי להו מידי אחרינא לא טרחי וציירי:
מינקט רב ששת חומרי מתנייתא ותני כל המזלות מותרין חוץ מן מזל לבנה וחמה כל הפרצופות מותרין חוץ מפרצוף אדם כל הצורות מותרות חוץ מצורת דרקון.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Rashba
והא שפאים דעיקר ע"ז קיימת, וקתני לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרים ואם תאמר ומאי קושיא, דשאני התם ששברה הגוי בידים ובהא אפילו (ריש לקיש) [רבי יוחנן] מודה, ויש לומר דאנן בתורת טעמא פרכינן, דמכל מקום אין קיום עיקר עבודה זרה מועיל כלום לגבי מהש נשבר ממנה, ומהכא שמעינן לריש לקיש בשנשתברה מאיליה, דהא לדידיה כל שנשתברה מאיליה כשברה בידים משוי לה. מור הרשב"א נר"ו, ונכון הוא. וקרוב לזה פירש הראב"ד ז"ל. (ריטב"א).
רבן שמעון בן גמליאל אומר, שעל המכובדין אסורין על כלים המכובדין שתשמישן בכבוד, ובגמרא (מג, ב) מפרש להו. וגרסינן בירושלמי (בפרקין ה"ג) מה אנן קיימין, אם דבר בהרי שנעבדין, אפילו מבוזים אסורין, ואם דבר ברי שאינן נעבדין אפילו מכובדין מותרין, אלא אנן קיימין בסתם. ומהא שמעינן דכל צורה שהיא נעבדת בודאי, אין בה חלקו בין מכובדין למבוזין, דמתניתין בסתם, כלומר שרוב העובדי כוכבים היו רגילין לעבדן, אבל יש מקומות שאין אנו יודעין אם נעבדים שם אם לאו, ומשום הכי על המכובדין אסורין על המבוזין מותרין, שהכלים מודיעין אם נעבדין שם אם לאו. זהו דעת הרשב"א ז"ל. ולפיכך כתב הרב ז"ל שכל הכלים שיש בהן צורת עבודת כוכבים אסורין, בין כלים מכובדים, בין כלים מבוזים. ולי אפשר דהאי ירושלמי הכי קאמר, אם דבר ברי שנעבדין, כלומר שאותן צורות שבכלים היו נעבדין אסורין, ואפילו מבוזין, שלא תאמר כיון שהן מבוזין אין עבודתן עבודה, דודאי אסורין, ואם דבר ברי הוא שלא נעבדו אותן הכלים אפילו מכובדין מותרין, אלא כי הוו קיימים בסתם כלומר שאין אנו יודעין אם נעבדו כלים הללו אם לאו, ומשום הכי מכובדין אסורין, דכיון שהוצרה נעבדת בודאי, חיישינן שאף דכלי זה נעבדה כיון שהוא מכובד, ואם על המבוזין מותרין, שאף על פי שבודאי צורה זו נעבדת, בכלי זה לא נעבדה כיון שהיא מבוזה. (ר"ן). כתב הרשב"א, דמות שמשין שאסור לעשותן אין חילוק בין מכובדין למבוזים, דלא שייך זה החילוק אלא בהנך דאיכא משום חשד עבודת כוכבים, ובמכובדין איכא למיחש לעבודת כוכבים ולא במבוזים, אבל בהנך דאיסורא דידהו משום "לא תעשון אתי" (שמות כ, כ) אין חילוק בהן. עד כאן (טור יו"ד סי' קמא, שלטי גבורים).
מיצר ומפלחי הני תלתא דחשיבי ציירי להו ופלחי להו וכו' והרשב"א ז"ל כתב הילכך בזמן הזה שחוקקין חקקי און בכלים ומציירין בהם שתי וערב ודמות מניקה, אבל המוצא כלים שיש בהן דמות מניקה ושתי וערב אסורין, ועוד שכן דרכן בברבר"י לציירן בסייף ובכלי מלחמתן ומגפפין ומנשקין בשעת מלחמהׂ (נמוק"י, ר"ן).
ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר וכו' ובחי' ה"ה מוהר"א לפפא העתיק מה שכתב הרשב"א בחדושיו בשמעתתא דעשיית דמות שמשים וז"ל: כתב הרשב"א וז"ל: ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר, והא לאו דמות שמשים שבמרום הוא ולא אסרה תורה אלא דמות שמשים. והא דמשמע מהכא דאפילו צורת ע"ז אינה אסורה בעשייה, דהא דרקון משום עבודה זרה חיישינן ליה ואפילו הכי אמרינן דאינו אסור, נראה לי דדוקא בסתם מקומות שאינו בריא כמו שכתבנו למעלה אבל שאר צורות הנעבדות בבריא אסורים נמי בעשייה וכו'. ומיהו ודאי נראה דאינו אסור אלא לעשותם לנוי, ואי נמי לעשותן בולטין לעצמו ולהניחם בידו או בראשו או בחגורתו ומשום חשדא, אבל בדרך עראי לא. והלכך אותן ציורי שתי וערב שעושין הנשים בקשוטי המשי לגויים יהא אסור, ומכל מקום איפשר להביא ראיה שהוא מותר, מפני שאין עובדין הגויים האלה את אלוהיהם בכך ואין עושין אותן בקישוטיהן אלא לנוי ודרך ציורין. ואף על פי שעובדין לאותן ציורין בכלים אחרים, כיון שאין רגילין לעבוד אותם דרך זה מותר, וכדאמרינן באנדורוטי (מ, ב), שאף על פי שעושין אותם בכפרים לעובדם ובכרכים נמי בפתחי שערים, אפילו הכי בכרכים שלא בפתח מדינה אין חוששין להם משום עבודה זרה, והכא נמי לא חיישינן להו משום עבודה זרה, וצריך עיון, עד כאן לשונו. וכן הביא מספר ארחות חיים שכתב כן משם הרשב"א כלשון הזה אות באות (שו"ת בתי כהונה ח"א סי' יג).
Rashba on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Ritva
והא שפאים דעיקר עבודה זרה קיימת וקתני לצרכה היא אסורה ושפאיה מותרים ואם תאמר ומאי קושיא דשאני התם ששברם הגוי בידים ובהא אפילו ריש לקיש מודה ויש לומר דאנן בתורת טעמא פרכינן דמכל מקום אין קיום עיקר עבודה זרה מועיל כלום לגבי מה שנשבר ממנה ומהא שמעינן לריש לקיש בשנשתברה מאיליה. דהא לדידיה כל שנשתברה מאיליה כששברה בידים משוי לה מורי הר״שבא נר״ו ונכון הוא וקרוב לזה פירש הר״אבד ז״ל.
אלא אי אמרת ששברה עצים וקנאה ממנה אמאי לא מועלין פירוש אלא על כרחין בדאתיא עצים מעלמא וכיון דכן אדרבא תקשי לך דדוקא דאתיאת עצים מעלמא הא אילו קעה מהם אפילו בסופא אסורי׳ וסייעת׳ לרבי יוחנן וקשיא לריש לקיש והיינו דמהדרינן מידי אריא כו כלומר נהי דמצית למידחי הכי מיהו לא הוי אריא וקושיא לריש לקיש וכן פירש ר״שי ז״ל מהא לא תסייעיה לרבי יוחנן.
רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי יתיז כו׳ כלומר דלא צריכין אנו לאוקומ׳ בששברה עצים מעלמ׳ וקננה מהם אלא אפילו בשקננה בעצים ששברה משם ומאי יתיז יתיז באפרוחים ואשמועינן דאף על גב דבצים אסורים אפרוחים מותרים כאן וכאן וכדמפרש ואזיל דרישא בבצים ולפיכך אסורין והוא הדין בסיפא וסיפא באפרוחים ולכך מותרין והוא הדין לרישא והא דפליג לה בתרי גווני לרבותא נקטה דאפילו באשרה דחמירא לא גזרו באפרו׳ ואפילו בהקדש דקיל שאין מועילה בגדולים אסרו בבצים וכל שכן באשרה ואיכא דקשיא לה אפרוחים היאך מותרין בהקדש מאי שנא ממקדש את השובך שהיונים אסורים ואפילו ביונים דאתו מעלמא ותירצו דשאני התם שיש בהדיוט גזל מפני דרכי שלום ולכך החמירו בהם בהקדש שלא יהא כחו גרוע מהדיוט אבל באפרוחים שקננו באילן של הדיוט מותרין הן ואפילו מפני דרכי שלום ליכא.
מתני׳ המוצא כלים כו' רבן שמעון בן גמליאל אומר שעל המכובדין כו׳ ירושלמי מה נן קיימין אי בבריא שהם נעבדין אפילו מבוזים אסורין ואם בריא שאין נעבדין אפילו על המכובדין מותרין אלא אם כן נן קיימין בסתם כו׳ ונעבדין בכלים אלו קאמר וכדאמרינן בגמרא אמר אביי מפלח לכל דמשכחי פלחי אבל מיצר בכלי׳ הני תלתא חשיבי להו וציירי להו ופלחי להו על הכלים למידי אחרינא לנוי בעלמא עבדי להו פי׳ לנוי בעלמא עבדי להו מן הסתם בכלים ואף על גב דפלחי להו בעלמ׳ מעתה צורות שתי וערב שרגילין גוים לצייר בכלים של כסף מותרים דאף על גב דצורות שתי וערב נעבדת היא להם הא ידעינן ודאי דלא פלחי לה בכלים ולא עוד אלא שהם אין עובדין אלא לצורת שתי וערב שטמא אותה הגלח וזה טעם היתר המטבעות דהוה ליה כדבר בריא שאין נעבדין שהוא מותר לדברי הכל ואפילו על המכובדין וכמו שפירשנו מ״ר.
ואי בעושה צורת דרקון מי אסיר איכא דקשי ליה והתנן הגיע לכיפה מקום שיש שם עבודה זרה אסור לבנותה וכל שכן עבודה זרה עצמה ולאו קושי׳ היא דהתם בעושה אותה לנוי לעובדה אבל הכא בעושה לנוי בעלמא דהיינו לשון עושה האמור בכל השמועה ומיהו אף בע״ז ולעבדה אם עשה שכרו מותר כדאיתא לעיל בפרקין ואם כבר עבדוה והוא מתקנה שכרו אסור נמצא שלשה דינין בדבר ולמדנו מכאן דצורת עבודה זרה מותר לציירה לנוי ואפילו היא בולטת דסתם צורות כך הם והיינו דפרכינן הכא להדיא צורת דרקון מי אסיר.
Ritva on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Meiri
אשרה שנמצא קן בראשה ובתוכו אפרוחים או ביצים אפרוחין שאין צריכין לאמן כגון שהם מפרחים מותרין אבל הביצים ואפרוחים הצריכין לאמן אסורין מפני שהאשרה כבסיס להם והקן עצמו מותר מפני שמן הסתם עוף מביא העצים ממקום אחר ומ"מ לא יעלה באשרה כדי ליטלו שהרי משתמש בה אלא יתיז בקנה ויפילנו ויהנה בו ואם נודע בקן זה שמעצי אשרה עצמה היה אסור שהרי זה כע"ז שנשתברה מאליה:
אילן של הקדש שנמצא קן בראשו כל הקן עם הביצים או אפרוחים הצריכין לאמן שבו אע"פ שמן הסתם ממקום אחר באו כמו שבארנו באשרה או אפילו נתברר לנו שכן אין נהנין בהם לכתחלה מטעם שכתבנו שההקדש כבסיס להם ומ"מ אם נהנה לא מעל ואפרוחים שאין צריכים לאמם כמו שמפרחים מותרין לכתחלה ואם נודע בודאי על הקן שמעצי אותו אילן עצמו הוא מועלין בו ואפילו היה מגדולין שבאו אחר שהוקדש מפני שיש מעילה בגדולין כמו שיתבאר במקומו ובתלמוד המערב נחלקו על ביצת הקדש שנעשית אפרוח על איזה צד פודין אותה כמו שכתבנו בפרק שני ואם לא פדה יראה שמותר כדין פירות של הקדש שזרען שאם לא פדאן בשעת הזרע בדיעבד מותר הואיל וגוף הזרע כלה כמו שיתבאר במקומו:
המשנה השלישית והכונה לבאר בה ענין החלק השלישי ר"ל צורות שבכלים על איזה צד הותרו ועל איזה צד נאסרו ואמר מצא כלים ועליהם צורת חמה צורת לבנה צורת דרקון יוליכם לים המלח רשב"ג אומר שעל המכובדין אסורין ושעל מבוזין מותרין אמר הר"ם צורת חמה ולבנה אין ענינו שימצא עגול ויאמר זהו שמש או קשת מעגול ויאמר זה לבנה אלא שבעלי הצלמים הנקראים טלסאמים הם מיחסים לכוכבים צורות עד שאומרים צורת שבתאי צורת זקן שחור וצורת נגה צורת נערה יפה בחלי זהב וצורת השמש צורת המלך המעוטר יושב על עגלה וכן מיחסים לכל המזלות והכוכבים צורות הרבה וכן באותן הצורות חולקין מחלוקות הרבה לפי שהם מאמרים כוזבים והכזב שבהם על דבר מהדברים יגדל וירחב בלי ספק ואמר צורת חמה ולבנה ר"ל שימצא הצורה המיוחסת על השמש והצורה המיוחסת אל הלבנה על איזה דעת שיהיה והדרקון צורת גוף שיש לו ציצין וקשקשים הדבק בין סנפירין קשקשי הדג וזאת הצורה אצלם מכובדת לפי שהיו מיחסים אותה לחלק מחלקי הגלגל והגיד לי איש אחד מבעלי מלאכה זו שזו הצורה היא הצורה לתלי הלבנה ונקרא בערבי גוזהר ושהיא נעשית על תבנית כך בשעת כך וכך וכחה כך וכך ושאלתי באיזה ספר זכרו זה לפי שאני לא ראיתי מעולם צורה זאת ואמר כי מלמדו בדה מלבו צורה זאת עם הרבה דברים שמסר לו בסוד וכלים מכובדים הם חלי זהב וכסף ובגדי משי ומה שזולת זה הם כלים מבוזים והלכה כרשב"ג וכר' יוסי:
אמר המאירי המוצא כלים ועליהם צורת חמה או צורת דרקון והוא מין נחש יוליכם לים המלח שזה ודאי לשם ע"ז נעשה רשב"ג אומר שעל המכובדים כגון שירין נזמים וטבעות אסורין ושעל המבוזין כגון יורות וקוקמוסין וכל שמשתמשין בו אפילו היו בו הצורות למעלה מן המים ר"ל למעלה ממקום התשמיש או הבשול כגון שהיה בשפת הכלי מותרין ודאי לא נעשו לעבודה ואף כוסות של כסף העשויים לשתות בהם כדין זה לדעת קצת אלא שיש חולקים:
זהו ביאור המשנה ופסק הדברים לפי סוגיית הגמרא כך הוא:
הצורות חלוקות לשלשה דרכים מזלות ופרצופין וצורות מזלות פירושו כל מה שמגלגל הירח ולמעלה הן במדור העליון כגון מלאך ושרף המצטיירים אצל ההמון בכנפים כעין כרובים הן במדור התחתון כגון גלגלים וכוכבים ומזלות פרצופין פירושו כל דמות בעל חיים שפרצופו גבוה מגופו כגון אדם ובהמה וחיה ועופות צורות פירושו כל דמות בעלי חיים שראשו נמוך כגופו כדגים ונחשים ודרקון ושאר שרצים:
ודיניהם חלוקים לארבעה דרכים הראשון דין המוצאם והשני דין העושה אותם אם לכונת עבודה ואם שלא לכונת עבודה והשלישי בשעשו לו גוים אם במצותו ואם שלא במצותו הרביעי דין הנחתם בטבעת או בשאר תכשיטין:
וצריך שתדע דרך כלל לפי שטתנו שכל במציאה בפרצופין וצורות במבוזה מותר בהנאה אף בבולט ובשוקע מותר בהנאה אף במכובד ולא יצא לאיסור הנאה אלא במכובד ובולט אבל במזל לדעתנו אין בו חלוק בין שוקע לבולט הואיל ובמקומם אינם נראין בולטין ועשייה על ידי עצמו אין לצורות איסור בהם כלל אף בדירקון ומה שאסור בה אסור אף בשוקע ואף במבוזה ובכל ענין ועשיית גוי במה שעשיית ישראל עצמו אסורה מותרת באיסור פרצוף בשוקע ובחסרון ובאיסור מזל במקום רבים או בשל פרקים או להתלמד וכל שאתה מתירו בשוקע או בחסרון פחיסתו אף על ידי ישראל מתירתו והוא הדין אם חסרו וזהו שאמרו סמי עיניה דדין ואתה יכול לפרשו חסרון עין דהינו חסרה וכן אתה יכול לפרשה בפחיסת צורתו ועיניה פירושו צורתו מלשון בעיניו עמד ושניהם עולים להקל ולעולם אין לדעתנו במזלות התר שקיעה וחסרון או פחיסה אלא מקום רבים או פרקים או להתלמד ואין בפרצוף התר מקום רבים ופרקים ולהתלמד אלא התר חסרון או פחיסה או שקיעה והצורות אין בהם איסור בעשייה כלל אלא במציאה ובהנחה ובדרקון:
12 more comments on this page.
Meiri on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא השוחט לשם הרים לשם גבעות לשם ימים כו' הני תלתא דחשיבי להו כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Maharam
רש"י ד"ה צורת חמה כו' מזל חמה ר"ל שהחוזים וחכמי המזלות מציירים החמה בצורת מלך ועטרה בראשו יושב על עגלה וכן הלבנה מציירים בצורה אחרת כיוצא בזה ועיין בפירוש המשניות להרמב"ם ואין ר"ל עיגול החמה או עיגול הלבנה:
בא"ד ורבנן היא דאמרי כל שאר הדמותים מותרים וכו' ויש לדקדק הא רבנן קאמרו לעיל דאין נעבדין אלא מי שיש בידו מקל וצפור וכו' ודוחק לומר שרש"י רוצה לומר דמתניתין דהכא בצורת חמה ולבנה נמי איירי שיש בידם מקל וצפור וכדור אלא נראה דמתניתין דלעיל איירי בצלמים וסתם צלם הוי דוגמת אנדרטי של מלכים או שלטונים וכיוצא ובהם קאמרי רבנן דאין נעבדין אלא כשיש בידן וכו' ומתניתין דהכא איירי בצורת מזלות אלא שרש"י סבירא ליה דמתניתין דהכא דלא אסרה אלא בהנהו ג' צורות דמזלות משום דחשיבי כדמפרש בגמרא על כרחך אתי' כרבנן דלעיל דמחלקי נמי בצלמים בין חשובים שיש בידם וכו' ובין שאין בידם דאילו רבי מאיר דלא מחלק לעיל אלא אוסר בכל הצלמים הוא הדין נמי דלא מחלק הכא (בין) גבי צורת המזלות בין צורה לצורה ובזה יתורץ גם כן מה שיש להקשות אהא דפריך גמרא אמתניתין דהכא למימרא דלהני הוא דפלחי למידי אחריני לא פלחי ורמינהי השוחט לשם הרים וכו' ולמה לא רמי המקשה רומיא זאת אמתניתין דלעיל אדברי חכמים דקאמרי אין נעבדים אלא מי שיש בידו וכו' אבל לפי מה שכתבתי א"ש דלעיל לא איירי אלא בדמות ולא בצורת מזלות:
תוס' ד"ה ור' אבהו אמר וכו' ויפה פי' לפי שיטת הספר וכו' ומיהו במעילה וכו'. לפי מה שכתבו התוס' הכא נראה דשם במעילה גרסי התוס' בגמ' כשיטה דהכא אלא בתר דקאמר מידי איריא הכא בגידולים הבאים לאחר מכאן וכו' גרסי שם ה"נ מסתברא מדקתני יתיז בקנה ואי ס"ד דאתיא מעלמא אמאי יתיז בקנה לישקלה מישקל אמר ר' אבהו אמר ר' יוחנן לעולם דאייתי מעלמא ומאי יתיז יתיז באפרוחים והשתא לפי גירסא זו לא אתי ר' אבהו לשנויי הקושיא ראשונה דר"ל דזה כבר שני לעיל כגון דאייתי עצים מעלמא וגבי אשרה מותר וגבי הקדש לא נהנין לכתחלה מדרבנן משום דלמא אתי לאתהנויי מעצי אילן דהקדש גופיה כמו שפרש"י הכא אלא שר' אבהו אתי לשנויי דמשום הכי יתיז בקנה ולא לשקלה בידו ממש משום דגם האפרוחים יתיז וגבי אפרוחים לא שרינן ליה למשקלם בידו משום גזירה שמא יעלה על האילן ליטלם אבל לפי שיטה דשמעתין משמע דבא ר' אבהו לשנויי קושיות דר"ל בשנויא אחרינא דעדיף טפי הלכך צ"ל דמוקים לה בשובר' עצים מגופה ובגדולים הבאים לאחר מכאן ועיין שם במעילה דשם יש גירסא אחרת בגמ' וגם התוס' פירשו שם פירוש אחר ארוך ע"ש:
ד"ה יוליכם לים המלח וכו' ולפי' ר"ת דאוקי אנדרטי אשריותא דרבנן וכו' ולהכי פריך בסמוך פרצוף וכו' מי אסורים וכו' על הכלים וכו' ואין להקשות מאי פריך נימא דאיירי שלא על הכלי אלא בלחודייהו דלכ"ע אסור זה אינו דא"כ כל הפרצופין נמי ליתסרי דהא השתא סבירא לן דשאר צלמים חוץ מאנדרטי לכ"ע אסירי:
Maharam on Avodah Zarah 42b · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' ולא מועלין מדאורייתא עי' מעילה דף ג ע"א ושם דף יא ע"ב תוס' ד"ה תורים וצ"ע:
Gilyon HaShas on Avodah Zarah 42b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 42, Amud Bet, about 401 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 113 words
Opens “וְהָא שִׁיפּוּיָין, דְּעִיקַּר עֲבוֹדָה זָרָה קַיֶּימֶת, וְקָתָנֵי:…”
- Segment 213 words
Opens “רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: לְפִי…”
- Segment 323 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן:…”
- Segment 412 words
Opens “קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, כְּגוֹן שֶׁשִּׁבְּרָה מִמֶּנּוּ עֵצִים…”
- Segment 59 words
Opens “הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דְּאַיְיתַי עֵצִים מֵעָלְמָא,…”
- Segment 633 words
Opens “דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ: לֹא נֶהֱנִין…”
- Segment 713 words
Opens “אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שֶׁשִּׁבְּרָה עֵצִים מִמֶּנּוּ, וְקִינְּתָהּ…”
- Segment 813 words
Opens “מִידֵּי אִירְיָא? הָכָא בְּגִידּוּלִין הַבָּאִין לְאַחַר מִכָּאן…”
- Segment 99 words
Opens “וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי ״יַתִּיז״?…”
- Segment 1028 words
Opens “אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר…”
- Segment 1127 words
Opens “מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת…”
- Segment 1236 words
Opens “גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דִּלְהָנֵי הוּא דְּפָלְחִי לְהוּ, לְמִידֵּי…”
- Segment 1323 words
Opens “אָמַר אַבָּיֵי: מִיפְלָח לְכֹל דְּמַשְׁכְּחִי פָּלְחִי, מֵיצָר…”
- Segment 1428 words
Opens “מְנַקֵּיט רַב שֵׁשֶׁת חוּמְרֵי מַתְנְיָיתָא וְתָנֵי: כׇּל…”
- Segment 1533 words
Opens “אָמַר מָר: כׇּל הַמַּזָּלוֹת מוּתָּרִין, חוּץ מִמַּזַּל…”
- Segment 1617 words
Opens “אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּמוֹצֵא, וּכְדִתְנַן: הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם…”
- Segment 1738 words
Opens “אִי בְּמוֹצֵא, אֵימָא מְצִיעֲתָא: כׇּל הַפַּרְצוּפוֹת מוּתָּרִין…”
- Segment 188 words
Opens “אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּעוֹשֶׂה, וְכִדְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב…”
- Segment 1925 words
Opens “אִי בְּעוֹשֶׂה, אֵימָא סֵיפָא: כׇּל הַצּוּרוֹת מוּתָּרוֹת…”
Sages named on this page
- Rav Huna bar Rav Yehoshua · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Rav Huna bar Rav Yehoshua was a fourth-generation Amora, a close student of Abaye and Rava, known for his erudition, medical understanding,…
Source: Avodah Zarah 42b · Segment 2 — “רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: לְפִי שֶׁאֵין עֲבוֹדָה…”
- Rabban Shimon ben Gamliel [III] · Third Generation of Tannaim
Rabban Shimon ben Gamliel III was a prominent Tanna, son of Rabban Gamliel of Yavneh and father of Rabbi Yehudah HaNasi.
Source: Avodah Zarah 42b · Segment 11 — “…יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שֶׁעַל…”
- Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim
Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.
Source: Avodah Zarah 42b · Segment 13 — “אָמַר אַבָּיֵי: מִיפְלָח לְכֹל דְּמַשְׁכְּחִי פָּלְחִי, מֵיצָר וּמִפְלָחי —…”
Original text
וְהָא שִׁיפּוּיָין, דְּעִיקַּר עֲבוֹדָה זָרָה קַיֶּימֶת, וְקָתָנֵי: לְצׇרְכָּהּ — הִיא אֲסוּרָה, וְשִׁיפּוּיֶיהָ מוּתָּרִין!
The Gemara asks: But consider the case of shavings, where the main object of idol worship still exists, and nevertheless it is taught in the baraita cited earlier that if a gentile shaved an idol down for its own sake, the idol is forbidden, but its shavings are permitted. Here too, in the case of the fallen leaves of a tree that is worshipped as an idol, it should be permitted to derive benefit from them.
רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: לְפִי שֶׁאֵין עֲבוֹדָה זָרָה בְּטֵלָה דֶּרֶךְ גְּדִילָתָהּ.
Rav Huna, son of Rav Yehoshua, says: The reason the leaves are not permitted is because the status of an object of idol worship cannot be revoked by its natural manner of growth. Since the falling of leaves is a natural phenomenon, their detachment from the tree does not effect a revocation of their status as objects of idol worship.
אֵיתִיבֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ לְרַבִּי יוֹחָנָן: קֵן שֶׁבְּרֹאשׁ הָאִילָן שֶׁל הֶקְדֵּשׁ — לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין, בְּרֹאשָׁהּ שֶׁל אֲשֵׁרָה — יַתִּיז בְּקָנֶה.
Rabbi Shimon ben Lakish raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from a mishna ( Me’ila 13b): With regard to a bird’s nest at the top of a tree that belongs to the Temple treasury, one may not derive benefit from it ab initio , but if one derived benefit from it, he is not liable for misuse of property consecrated to the Temple. With regard to a nest that is at the top of a tree used as part of idolatrous rites [ ashera ], although one may not climb the tree, as that would be benefiting from an object of idol worship, he may knock the nest off with a pole and benefit from it by using it for firewood and the like.
קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, כְּגוֹן שֶׁשִּׁבְּרָה מִמֶּנּוּ עֵצִים וְקִינְּתָהּ בָּהֶן, וְקָתָנֵי: יַתִּיז בְּקָנֶה.
In analyzing this baraita , it enters your mind that this is referring to a case where the bird broke off branches from the worshipped tree and built a nest with them. And yet, the baraita teaches that one may knock the nest off with a pole and it is then permitted to benefit from it. Apparently, the forbidden branches used in the construction of the nest lost their idolatrous status without human involvement, in accordance with the opinion of Reish Lakish that an idol that breaks loses its status.
הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? כְּגוֹן דְּאַיְיתַי עֵצִים מֵעָלְמָא, וְקִינְּתָהּ בָּהֶן.
The Gemara explains: Here we are dealing with a case where the bird brought branches from elsewhere and built a nest with them on top of the worshipped tree. The branches were never part of an object of idol worship.
דַּיְקָא נָמֵי, דְּקָתָנֵי גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ: לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין; אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא דְּאַיְיתַי עֵצִים מֵעָלְמָא, הַיְינוּ דְּקָתָנֵי גַּבֵּי הֶקְדֵּשׁ: לֹא נֶהֱנִין וְלֹא מוֹעֲלִין — לֹא נֶהֱנִין מִדְּרַבָּנַן, וְלֹא מוֹעֲלִין מִדְּאוֹרָיְיתָא, דְּהָא לָא קַדִּישִׁי.
The Gemara comments: The language of the mishna is also precise if read with this understanding, as it teaches with regard to a nest in a consecrated tree: One may not derive benefit from it ab initio , but if one derived benefit from it, he is not liable for misuse of consecrated property. Granted, if you say that the bird brought branches from elsewhere, this explanation is consistent with that which the mishna teaches with regard to a nest in a consecrated tree, namely, that one may not derive benefit from it, but if one derived benefit from it, he is not liable for misuse of consecrated property. According to this understanding of the mishna, one may not derive benefit from the nest by rabbinic law, but if one derived benefit from it, he is not liable for misusing consecrated property by Torah law, as the branches are not consecrated, but were brought from elsewhere.
אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ שֶׁשִּׁבְּרָה עֵצִים מִמֶּנּוּ, וְקִינְּתָהּ בָּהֶן, אַמַּאי לֹא מוֹעֲלִין? הָא קַדִּישִׁי!
But if you say that the bird broke off branches from the tree itself and built a nest with them, why is it taught that one who derives benefit from it is not liable for misusing consecrated property? Aren’t the branches consecrated? Evidently, the mishna is referring to a nest that was built with branches from other trees, in accordance with Rabbi Yoḥanan’s understanding that an object of idol worship that broke on its own is still forbidden.
מִידֵּי אִירְיָא? הָכָא בְּגִידּוּלִין הַבָּאִין לְאַחַר מִכָּאן עָסְקִינַן, וְקָא סָבַר אֵין מְעִילָה בְּגִידּוּלִין.
The Gemara responds to this proof for Rabbi Yoḥanan’s understanding of the mishna: Does this argument prove anything? The mishna can still be interpreted as referring to a case where the branches for the nest came from the tree itself, and here we are dealing with a case of growths that came afterward, i.e., branches that grew after the tree was consecrated, and the tanna of the mishna holds that there is no prohibition against the misuse of consecrated property with regard to such growths.
וְרַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַאי ״יַתִּיז״? יַתִּיז בָּאֶפְרוֹחִין.
Another explanation of the mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan is presented. Rabbi Abbahu says that Rabbi Yoḥanan says: What does it mean that one may knock off the nest? It means that one may knock off the chicks; but one may not derive benefit from the nest itself.
אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יַעֲקֹב לְרַבִּי יִרְמְיָה בַּר תַּחְלִיפָא: אַסְבְּרַהּ לָךְ, בְּאֶפְרוֹחִין — כָּאן וְכָאן מוּתָּרִין, בְּבֵיצִים — כָּאן וְכָאן אֲסוּרִין. אָמַר רַב אָשֵׁי: וְאֶפְרוֹחִין שֶׁצְּרִיכִין לְאִמָּן כְּבֵיצִים דָּמוּ.
Rabbi Ya’akov said to Rabbi Yirmeya bar Taḥlifa: I will explain the mishna to you: With regard to the chicks, which can fly away and are not confined to the tree, both here and there, i.e., both in the case of a tree consecrated to the Temple treasury and in the case of a tree used for idol worship, deriving benefit from them is permitted. But with regard to the eggs, both here and there, i.e., both in the case of a tree consecrated to the Temple treasury and in the case of a tree used for idol worship, deriving benefit from them is prohibited, as they are not seen as independent of the tree. Rav Ashi added to this and said: And chicks that still need their mother to survive are considered like eggs; deriving benefit from them is prohibited.
מַתְנִי׳ הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: שֶׁעַל הַמְכוּבָּדִין — אֲסוּרִין, שֶׁעַל הַמְבוּזִּין — מוּתָּרִין.
MISHNA: In the case of one who finds vessels, and upon them is a figure of the sun, a figure of the moon, or a figure of a dragon, he must take them and cast them into the Dead Sea and not derive any benefit from them, as they are assumed to be objects of idol worship. Rabban Shimon ben Gamliel says: Those figures that are upon respectable vessels are forbidden. Those that are upon disgraceful vessels are permitted.
גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דִּלְהָנֵי הוּא דְּפָלְחִי לְהוּ, לְמִידֵּי אַחֲרִינָא לָא? וּרְמִינְהִי: הַשּׁוֹחֵט לְשׁוּם יַמִּים, לְשׁוּם נְהָרוֹת, לְשׁוּם מִדְבָּר, לְשׁוּם חַמָּה, לְשׁוּם לְבָנָה, לְשׁוּם כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, לְשׁוּם מִיכָאֵל שַׂר הַגָּדוֹל, לְשׁוּם שִׁילְשׁוּל קָטָן — הֲרֵי אֵלּוּ זִבְחֵי מֵתִים!
GEMARA: The Gemara asks with regard to the specific figures listed in the mishna: Is this to say that people worship only these figures, but not any other item? And the Gemara raises a contradiction between this list and that which is taught in another mishna ( Ḥullin 39b): With regard to one who slaughters an animal for the sake of, i.e., to worship, seas, for the sake of rivers, for the sake of the wilderness, for the sake of the sun, for the sake of the moon, for the sake of the stars and constellations, for the sake of Michael the great ministering angel, or even for the sake of a small worm, in all of these cases, the animal is forbidden, as these animals have the status of offerings to the dead, i.e., idols.
אָמַר אַבָּיֵי: מִיפְלָח לְכֹל דְּמַשְׁכְּחִי פָּלְחִי, מֵיצָר וּמִפְלָחי — הָנֵי תְּלָתָא דַּחֲשִׁיבִי צָיְירִי לְהוּ וּפָלְחִי לְהוּ, לְמִידֵּי אַחֲרִינָא — לְנוֹי בְּעָלְמָא עָבְדִי לְהוּ.
Abaye said in response to the contradiction: With regard to worship, people might worship any item that they find. With regard to fashioning figures and then worshipping them, only with regard to these three items listed in the mishna, which are important, do people fashion figures of them and worship them. With regard to figures of any other entity, people make them merely for ornamental purposes.
מְנַקֵּיט רַב שֵׁשֶׁת חוּמְרֵי מַתְנְיָיתָא וְתָנֵי: כׇּל הַמַּזָּלוֹת מוּתָּרִין — חוּץ מִמַּזַּל חַמָּה וּלְבָנָה, וְכׇל הַפַּרְצוּפִין מוּתָּרִין — חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם, וְכׇל הַצּוּרוֹת מוּתָּרוֹת — חוּץ מִצּוּרַת דְּרָקוֹן.
Rav Sheshet would consolidate the principles of the baraitot pertaining to this matter and teach: Figures of all constellations are permitted, except for the following celestial objects: The sun and the moon. And figures of all faces are permitted, except for the human face. And all figures of other items are permitted except for the figure of a dragon.
אָמַר מָר: כׇּל הַמַּזָּלוֹת מוּתָּרִין, חוּץ מִמַּזַּל חַמָּה וּלְבָנָה. הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּעוֹשֶׂה — אִי בְּעוֹשֶׂה, כׇּל הַמַּזָּלוֹת מִי שְׁרֵי? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי״ — לֹא תַּעֲשׂוּן כִּדְמוּת שַׁמָּשַׁי הַמְשַׁמְּשִׁין לְפָנַי בַּמָּרוֹם.
The Master said: Figures of all constellations are permitted, except for the following celestial objects: The sun and the moon. The Gemara asks: What are we dealing with here? If we say that the reference is to one who forms these figures, i.e., if Rav Sheshet is discussing the issue of which figures it is permitted to form, is forming figures of all the other constellations permitted? But isn’t it written: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold, you shall not make for you” (Exodus 20:20)? This verse is interpreted to mean: You shall not make figures of My attendants who serve before Me on high, i.e., those celestial bodies, including the constellations, that were created to serve God.
אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּמוֹצֵא, וּכְדִתְנַן: הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח.
Rather, it is obvious that this halakha is referring to a case where one finds vessels with these figures on them, and this is as we learned in the mishna: In the case of one who finds vessels, and upon them is a figure of the sun, a figure of the moon, or a figure of a dragon, he must take them and cast them into the Dead Sea. This indicates that it is permitted to derive benefit from any other vessels that were found and that had figures on them.
אִי בְּמוֹצֵא, אֵימָא מְצִיעֲתָא: כׇּל הַפַּרְצוּפוֹת מוּתָּרִין חוּץ מִפַּרְצוּף אָדָם; אִי בְּמוֹצֵא, פַּרְצוּף אָדָם מִי אָסוּר? וְהָתְנַן: הַמּוֹצֵא כֵּלִים וַעֲלֵיהֶם צוּרַת חַמָּה, צוּרַת לְבָנָה, צוּרַת דְּרָקוֹן — יוֹלִיכֵם לְיָם הַמֶּלַח. צוּרַת דְּרָקוֹן — אִין, פַּרְצוּף אָדָם — לָא!
The Gemara asks: If it is a case where one finds vessels with these figures on them, say the middle clause of Rav Sheshet’s statement: Figures of all faces are permitted, except for the human face. Now, if it is a case where one finds vessels with figures on them, is a vessel with the figure of the human face forbidden? But didn’t we learn in the mishna: In the case of one who finds vessels, and upon them is a figure of the sun, a figure of the moon, or a figure of a dragon, he must take them and cast them into the Dead Sea? This indicates that a vessel with the figure of a dragon is forbidden, but a vessel with the figure of a human face is not.
אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּעוֹשֶׂה, וְכִדְרַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ.
Rather, the Gemara concludes, it is obvious that the statement that the figure of a human face is forbidden is referring to a case where one forms a figure, and this is prohibited, in accordance with the statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua, who states (43b) that the interpretation of the verse: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold, you shall not make for you” (Exodus 20:20), is: Do not make of Me, i.e., do not form the figure of a person, who was created in the image of God.
אִי בְּעוֹשֶׂה, אֵימָא סֵיפָא: כׇּל הַצּוּרוֹת מוּתָּרוֹת — חוּץ מִצּוּרַת דְּרָקוֹן; וְאִי בְּעוֹשֶׂה, צוּרַת דְּרָקוֹן מִי אֲסִיר? וְהָכְתִיב: ״לֹא תַעֲשׂוּן אִתִּי אֱלֹהֵי כֶסֶף וֵאלֹהֵי זָהָב״,
The Gemara asks: If it is referring to a case where one forms a figure, say the last clause of Rav Sheshet’s statement: All figures are permitted except for the figure of a dragon. And if it is referring to a case where one forms a figure, is forming the figure of a dragon prohibited? But isn’t it written: “You shall not make with Me gods of silver, or gods of gold”?