Commentary page
Avodah Zarah 31b
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerAvodah Zarah 31b
Avodah Zarah 31b. The full printed text of this folio side — 12 numbered segments, about 276 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
חבית של יין ביד כותי וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ואע"פ דכותי אינו מנסך מיהו לא קפיד אמגע עובד כוכבים:
ושל ציר ומורייס ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם. ציר אע"ג דלאו אורחא למירמי ביה חמרא דדמי היין יקרים משל ציר מיהו חיישינן דלמא מחליף ליה בציר של דגים טמאים ומורייס חיישי' איידי דדמי מורייס יקרים מדמי יין דלמא שקיל מורייס ומעייל חמרא ומערב בי' אבל כותי לא חשיד לאחלופי. ציר מזיעה וזיבות של דגים כשכובשין אותן במכבש כדאמרינן במועד קטן (דף יא.) ונעשה חזק כחומץ ומטבל בו. מורייס מערבין בו קרבי דגים כדאמרינן לקמן בפרקין (עבודה זרה דף לד:) דנפיש שומניה:
מכיר חותמו וסתמו שלא זייף סתימתו:
בעיר קפיד כותי דסבר השתא נגע עובד כוכבים בייני ולא זבני מייני:
לא בדרך אתו וליחוש שמא נגע בהן בבואם בדרך:
בין הגיתות שנו הך דקתני סתומות מותרות:
דכ"ע אפכי מצויין בדרכים:
משום חתנות שלא ירגיל לעשות משתאות אצל עובד כוכבים ויתן עיניו בבתו:
13 more comments on this page.
Rashi on Avodah Zarah 31b · Sefaria
Tosafot
השולח חבית של יין ביד כותי וציר ומורייס ביד עובד כוכבים מדקדק ר"ת דמשמע מדפלגינהו בתרי בבות ש"מ דוקא קתני יין ביד כותי אבל ביד עובד כוכבים לא סגי בחותם אחד ואתיא כרבנן וא"כ ציר ומורייס סגי בחותם אחד אף לרבנן ותימה א"כ תקשי לאיכא דאמרי דלעיל דא"ר אלעזר הכל משתמר בחותם בתוך חותם דמשמע כל מילי בעינן חותם בתוך חותם וי"ל דהכל לא קאי אלא אשאר מילי דחבי"ת אבל חמפ"ג חילתית מורייס פת וגבינה אמרי' לקמן דסגי בחותם אחד ורש"י פי' יין ביד כותי וכ"ש ביד עובד כוכבים צריך הכרת חותם ובהכרת חותם מיהא שרי כר"א משמע דאף לר"א צריך הכרת חותם בשולח בדרך מעיר לעיר ואף לדברי ר"ת שמעמיד הברייתא כרבנן מדרבנן נשמע לר"א לאו אמרו רבנן בציר ומורייס דסגי בחותם א' דבעי הכרת חותם לר"א נמי ביין דסגי בחותם א' צרי' הכרת חותם וא"כ יש ליזהר בשולח יין לחבירו ואינו הולך שם להכיר חותמו שצריך חותם בתוך חותם או אם שולח כתב להודיע איך חותמו ויודיע לעובד כוכבים שכך שלח לו מועיל בחותם א' דעובד כוכבים כיון דידע מירתת ולא מזייף ור"ת פי' דלר"א דלא חייש לזיופא לא בעינן הכרת חותם ואפי' אינו הולך להכיר חותמו וגם אינו שולח באיזה ענין הוא חותם מותר ומייתי ראיה מדקאמר תלמודא לקמן פ"ב (עבודה זרה דף סט:) והשתא דקיימא לן כר"א דלא חייש לזיופא אמאי לא מותבינן חמרא ביד עובדי כוכבים כו' ובדיעבד יש לסמוך על פסק ר"ת וענין חתימת החבית פירש רבינו ברוך וזה לשונו נכון הדבר לסתום פי חבית בנעורת או בדבר אחר ולתת עור על הסתימה קבוע במסמרות ולכתוב אותיות חציין על העור וחציין על דופני קרשי החבית שאם יגביה העובד כוכבים העור לא יוכל לכוין לישבו כבתחלה ולתת חשוק אחד שקורין צירקל"א סביב השולים במקו' שמחוברי' דופני החבית ולקבוע שם במסמרות מפני הנעורת התחובה שם סביב שלא יוציאם העובד כוכבים להוציא היין דרך שם ולתחבו אחרי כן אל מקומו הראשון וכל הברזות לחתוך ולקבוע עליהם עור במסמרות או לקבוע נסרים לכסות כל השולים והברזות עכ"ל וישלח לחבירו כתב כדפרישית. כתב ר' יצחק בר יהודה לר"ש בתשובה כי בימיהם היו החביות של חרס וכאשר היתה פי החבית סתומה אז היה די כר"א אבל חביות שלנו אף לאחר חיתום פי החביות והברזות יכול העובד כוכבים לנעוץ סכין בין הנסרים ולהוציא יין ולפי תשובתו יש לאסור אפי' חתמו בענין שפי' ויש מחמירים ומכסים כל דופני החבית בחשוקים וגם השולים בנסרים ואז אין לחוש כלל ויש מקילין לשלוח בחותם אחד אף בלא הכרת חותם ולא הודעת כתב ומיישבים הברייתא דאם היה מכיר חותמו לא שילך להכירו אלא אם הלך ומצא והכיר חותמו מותר גמור כי ודאי לא זייפו אבל אם לא הכיר כשהלך שם החותם כמו שעשאו יש לחוש שמא זייפו העובד כוכבים אבל אם לא הלך אחרי אשר חתמו והישראל מצאו חתום מותר והמחמיר תבא עליו ברכה וכתב הר"ר משה מקוצי בספרו כי אחרי שיש מקילין ויש מחמירין אין לנו ראיה ברורה לאסור ודין חביות ריקניות נפרש בסוף ע"ז (לקמן עבודה זרה דף עד: ד"ה רבא) כשנגיע שם אי"ה:
מפני מה אסרו שכר כו' איסור שכר לא מצינו לא במשנה ולא בברייתא ושמא בימי האמוראים אסרוהו:
רב נחמן אמר משום גילוי וא"ת למ"ד משום גילוי מ"ט לא תני ליה במתניתין עם גבינות דטעמייהו נמי משום גילוי וי"ל דרב נחמן לית ליה לקמן (עבודה זרה דף לה: ע"ש) בגבינות טעמא דגילוי אלא טעמא מפני שמעמידין בשרף ערלה וא"ת למ"ד משום גילוי בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי"ל כיון דהכא ליכא למיחש היכא דלא מצלו מיא וה"נ דמשוו ביה כשותא לא פסיקא ליה:
באתרא דמצלו מיא וא"ת למ"ד לעיל (עבודה זרה דף ל.) אמנקריותא קפדי מאי איכא למימר וי"ל דבשכר לא קפדי כ"כ מפני שסופו להוציא כל גריעות שבו כשיהיה עשוי ותוסס כל צרכו ואם שוקע ישאר עם השמרים שאינם לשתיה:
ותרוייהו משום חתנות רב אחא עביד הרחקה יתירתא ומ"מ שניהן לא היו שותין בבית העובד כוכבים וא"כ צריך ליזהר שלא לשתות שכר בבית העובד כוכבים דהא רב פפא ורב אחא שהיו בתראי לא היו שותין ומיהו המתאכסן בבית העובד כוכבים יכול להיות שמותר לשלוח בעיר לקנות שכר מן העובדי כוכבים דהוי כמו בביתו של ישראל ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו משלו (ושותה) משום איבה דלא אסרו משום חתנות אלא לקבוע שתיה בחנות או ברגילות לשתות בבית העובדי כוכבים אבל אקראי בעלמא שרי ובכלל דין שכר בין שכר של תמרים בין של תבואה ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבים כמו סלקא ודייסא דאע"ג דלא חזי לכוס כשהוא חי דס"ל כאידך לישנא דרב דאמר כל שאינו עולה על שלחן מלכים אין בו משום בשולי עובדי כוכבים ואשכחנא ר' יוחנן סבר לקמן פרק רבי ישמעאל (עבודה זרה דף נט.) כוותיה ובפרק החולץ (יבמות דף מו.) ועוד יש טעם אחר להתיר השכר דאין בו משום בישולי עובדי כוכבים דכי היכי דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ היא בטלה לענין איסור בישול:
דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו תימה דאמר פרק רבי עקיבא (שבת דף פו:) גבי שכבת זרע של ישראל במעי עובדת כוכבים ישראל דדייגי במצות חביל גופייהו טפי מעובדי כוכבים וי"ל דלענין להנצל מארס אין מועיל חבל דדייגי במצות כמו חבל דאכילת שקצים ורמשים שיש להם בתוך הגוף ומבטל ארס של נחש:
Tosafot on Avodah Zarah 31b · Sefaria
Rabbeinu Chananel
ומקשינן וסתומות מותרות והתנן השולח חמת של יין ביד כותי ושל ציר ושל מורייס ביד עובד כוכבים אם מכיר ישראל חותמו וסתמו מותר ואם לאו אסור מ"ט אסרינן להאי חמת דהוא ביד הכותי לאו משום דחיישינן דלמא נגע ביה עובד כוכבים ואע"ג דסתומה היא דהוא לא קפיד ואי אמרת דקפדי אסתומות אמאי אסורה. ופריק ר' זירא כי קפדי במגע עובד כוכבים בסתומות בעיר דהא חזו ליה. אבל בדרך לא חיישי. ומקשינן והרי יין דהוא השתא בעיר ושנינן בחיצונה סתומות עכשיו מותרות ואע"ג שבא בדרך.
בין הגיתות שנו כיון דכולי עלמא אזלי ואתו מרתת למישרי הסתומות אמר השתא מדרכו לי העוברים והשבים:
איתמר מפני מה אסרו שכר של עובדי כוכבים ר' יצחק אמר משום חתנות רב נחמן אמר משום גילויא גילויא דמאי אילימא גילויא דנזייתא פי' הכדות הגדולות שמגלין אותם שנים ושלשה ימים בשעה שדורכין אותם כדי שיצאו הרוחות שבהן אנן נמי מגלינן להו אלא גילויא דחביות אחרי שמסננין אותן מן השמרים אנן נמי מגלינן להו דלא ליפקעי חביות משום דתוסס ומוקמינן להו באתרא דמצלו מיא פי' נותנין בהם מים כדי שיצלו ואין בהן תסיסה ג' ימים.
ומקשינן אלא מעתה ישן נשתרי דאי הוו יהבי בהו מיא לא הוה מתיישן וכדרבי חנינא דאמר ישן מותר ושנינן גזרינן ישן אטו חדש.
רב פפא מפקין ליה לבבא דחנותא ושתי ולא שתי בהדייהו משום חתנות רב אחא מייתו ליה לביתיה ושתי עביד הרחקה יתירה משום שמצא דשמצא אמר רב האי שיכרא דארמאי שרי מיהו חיישינן משום גילויא ואזיל מרורא דכשותא וקלי ליה לזיהריה ודלקי מלקי ליה וחייא ברי הואיל והוא חולה לא ישתה ממנו:
אמר שמואל כל השרצים יש בהם ארס של נחש ממית של שרצים מלקה פי' ארמאי זוקאני עובדי כוכבים שהן נפוחים כמו בעלי הדרוקן.
Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 31b · Sefaria
Rashba
ותרויהו משום חתנות וכו' ומכל מקום קיל טפי משאר דברים שגזרו עליהן משום חתנות כפת ושלקות, וכמו שאמרנו (לעיל שם) דהנהו אסירו אפילו מייתו ליה לישראל לתוך ביתו, וטעמא כדאמרן דלא שייך ביה חתנות כולי האי דלא מזמני עליה וליכא קרובי דעתא כולי האי, ובית דין נמי לא גזרו עליו אלא ישראל קדושים אמרו שינהגו בו איסור בבתיהם של עו"ג להרחקה יתירתא מבנותיהן, והיינו דאמרינן מפני מה אמרו שכר של עו"ג אסור, ולא אמרו מפני מה גזרו על שכר העו"ג. ולפיכך בעל נפש צריך לעשות בו הרחקה טפי שלא לשתותו בפתח חנותם עד שיביאנו ברשותו כרב אחא. ומיהו הלכתא כרב פפא דמפקי ליה בבבא דחנותא ושתי דכל בדרבנן הלכה כדברי המיקל (תוה"ב בית חמישי שער ראשון).
משום שמצא דשמצא כלומר, משום יינן, ואף על פי שאין יינן אסור אלא משום חשד, ואפשר דאפילו לכל אדם אסור, דאי לא הא אתי למישתי מיינן וכחדא גזירה היא, וטוב להזהר (תוה"ב שם).
Rashba on Avodah Zarah 31b · Sefaria
Ritva
גזירה ישן אטו חדש ואם תאמר והא לקמן גבי גבנה פרכי יבישתא לא תשתרי ולא פרקינן הכי ויש לומ׳ דלא ביבש מינכר ולא מיחלף אבל שכר חדש בישן לא מינכר כולי האי ומיחלף.
מפני מה אסרו שכר של גוים כתב רבי׳ הגדו׳ בשם רבותי הצרפתים ז״ל דגזירת אחרונים היתה לחומר בנותיהן וזהו שלא הוזכר במשנה ולא בבריתא וזהו שהקלו בו לשתותו אפומא דחנותא או בבית שלנו מה שאין כן בפתן דמיתסר אבי מצרי מתא ובכל דוכתא כדאיתא לקמן ואף על גב דתרויהו משום בנותיהן והטעם משום שזו תוספת חומרא הוא ושמצא דשמצא הוא דלקמן וכתב כי שמא זהו מה שגורסין במקצת נוסחאות מפני מה אמרו שכר של גוים אסור כלומר מפני מה אמרו האחרונים כן ונכון הוא.
רב פפא מפקינן ליה כו׳ כתב בעל התרומות ז״ל דאפשר שאם יתאכסן אצל גוי דרך עראי או אם יהיה שם איבה אם לא ישתה ממנו שהוא מותר.
איקלע למרגוון פר״שי ז״ל ישראלים חשודין היו בה כו׳ ואין צורך אלא מקום גוים היה ושלחו לו בתורת דורון.
Ritva on Avodah Zarah 31b · Sefaria
Meiri
ציר ומוריס אינם בני נסוך ומ"מ יש לחוש במוריס שמא יוציא מוריס ויכניס בו יין מפני שדמי המוריס מרובין משל יין ובציר יש חשש חלוף בשלו שהוא של דגים טמאים ואינו חשוב כל כך ואחר שאין בו אלא חשש חלוף דיו בחותם אחד וכן מוריס יתבאר למטה שדיו בחותם אחד ואפילו לא הכירו הואיל ורואה שם חותם ואם עין בו ולא מצאו כתקנו אסור ועל כיוצא בזה אמרו אם מכיר חותמו וסתמו וי"א שמ"מ צריך הוא שיכיר חותמו ואם שולחו לאחר יודיעו תכונת חותמו ויעמוד עליו כל אחד לפי שטתו על הדרך שבארנו למעלה ומ"מ יש צדדים במוריס שמכל וכל מותר ולמטה יתבאר:
יראה מסוגיא זו שכל מה שאין בו חשש נסוך אלא חשש חלוף אם הוא מקום מעבר מותר מתירא הוא להחליף ואינו מכניס עצמו לכך משום חלוף לבד והוא הרמוז בכאן בבין הגתות ואע"פ שלא נאמרה בכאן אלא בכותי שבדרך ובין הגתות קפדי אמגע גוי נראה שאף בגוי הדין כן בכל שאין בו אלא חשש חלוף וכן יראה מברייתות של דמאי פרק הלוקח ירק והוא שאמרו שם השולח ביד הגוי חושש משום מעשרות ומשום שביעית כלומר שמא החליף על ידי חמרי גוים המדדין מן הגורן לעיר אינו חושש משום מעשרות ומשום שביעית מפני שהם בחזקת משתמר כלומר ואין בהם חשש חלוף ויש אומרים כן בבשר וכבר רמזנוה בפרק גיד הנשה אלא שאני אומר שבין הגתות ומגורן לבית אין לדמותם למעבר שבמקומות אחרים:
שכר של גוים אסור ועקר איסורו לא משום אסור אלא משום חתנות כפתן ושמנן ושלקות שלהם וסתם יינם ואע"פ שטעם כל אלו באיסורן אחד הוא לא השוו בהם מדותיהם אלא החמירו בכל אחד לפי מה שראו והוא שהיין החמירו בו יותר מכלם ואסרוהו בכל מקום ובכל ענין ואפילו בהנאה ומפני שיש בסבתו קרוב גדול ושיש בענינו חשש ע"ז והוא הנסוך והתירו מגען ביין שאינו עשוי לשתיה כל כך כגון חומץ ומבושל כמו שהתבאר והשכר הקלו בו על כלם ואף איסורו לא היה בכלל גזרה אלא מנהג קדושים להרחקה יתרה והוא שאמרו מפני מה אמרו שכר של גוים אסור ולא אמר מפני מה גזרו וכו' שלא היה בכלל שני הגזרות ולא מצינו איסורו במשנה מפני שאין ענינו מצוי כל כך ושאין קרוב מצוי בסבתו ואין בני אדם מזמינים עליו ומתוך כך לא אסרוהו אלא בביתו של גוי אבל חוץ מביתו אפילו היה חנוני והוציאו לפני הפתח למכור מותר ואעפ"כ חסידים שבחכמי התלמוד היו נמנעים שלא לשתותו אלא בבית ישראל ובזמנים הללו אין נמנעים מהם כלל אא"כ במה שחוששין בו לתערובת יין ואף זו דוקא בכדי נתינת טעם ושאר הדברים הקלו בהם יותר על היין והחמירו בהם יותר על השכר לאסרן אף חוץ מביתו כמו שיתבאר ומקום שיש בו ישראל חשודים על יינם אף שכר שלהם אסור הואיל וישראלים הם יבא בקרוב להמשך אחר יינם:
Meiri on Avodah Zarah 31b · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
גמרא לא צריכא באתרא דמצלו מיא כו' כצ"ל:
בפרש"י בד"ה ושל ציר כו' הכרת חותם ציר אע"ג כו' ובד"ה דנזייתא בעוד שהשכר בגיגית כו' עכ"ל כצ"ל:
תוס' בד"ה השולח חבית כו' חמפ"ג חלתית מורייס כו' בענין שפירשתי ויש כו' אבל אם לא הכיר כשהלך כו' עכ"ל כצ"ל:
בד"ה רב נחמן אמר כו' בגבינות אי סבר הכא טעמא דגילוי וי"ל כו' והיכא נמי דמשוו כו' עכ"ל ר"ל למ"ד בגבינות משום גילוי יסבור נמי הכא טעמא משום גילוי ואמאי לא תני ליה במתניתין עם גבינות וק"ל:
בד"ה דאכלי שקצים כו' ומבטל ארס של נחש עכ"ל כצ"ל:
Chidushei Halachot on Avodah Zarah 31b · Sefaria
Maharam
ד"ה רב נחמן אמר משום גילוי וא"ת למ"ד משום גילוי מ"ט לא תני לה במתני' וכו'. וליכא למימר דבימי התנא עדיין לא גזרו על השכר דתקשה לך דהכל טעמא מאי כיון דגבי שכר שייכא גזירה דגילוי כמו גבי גבינות שגזרו על הגבינות משום גילוי ה"ל אז נמי לגזור על השכר:
Maharam on Avodah Zarah 31b · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Avodah Zarah, daf 31, Amud Bet, about 276 words in 12 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 12 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 122 words
Opens “הַשּׁוֹלֵחַ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּיַד כּוּתִי, וְשֶׁל…”
- Segment 210 words
Opens “אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא קַשְׁיָא — כָּאן…”
- Segment 329 words
Opens “מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִידֵּי הָנָךְ דְּעִיר…”
- Segment 420 words
Opens “אִתְּמַר: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ שֵׁכָר שֶׁל גּוֹיִם?…”
- Segment 520 words
Opens “אַגִּילּוּי דְּמַאי? אִילֵּימָא גִּילּוּי דְּנַזְיָיתָא — אֲנַן…”
- Segment 622 words
Opens “אֶלָּא מֵעַתָּה יָשָׁן תִּשְׁתְּרֵי! דְּאָמַר רַבִּי: יָשָׁן…”
- Segment 722 words
Opens “רַב פָּפָּא מַפְּיקִין לֵיהּ (לאבבא) [אַבָּבָא] דְּחָנוּתָא,…”
- Segment 826 words
Opens “רַב שְׁמוּאֵל בַּר בִּיסְנָא אִיקְּלַע לְמַרְגְּוָאן, אַיְיתוֹ…”
- Segment 925 words
Opens “אָמַר רַב: הַאי שִׁיכְרָא דַּאֲרַמָּאָה שְׁרֵי, וְחִיָּיא…”
- Segment 1022 words
Opens “אֶלָּא, רַב סָבַר מִשּׁוּם גִּילּוּיָא, וְאָזֵיל מְרוֹרָא…”
- Segment 1155 words
Opens “אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן אֶרֶס,…”
- Segment 123 words
Opens “אָמַר רַב יוֹסֵף:…”
Sages named on this page
- Rav Yosef · Third Generation Amoraim
Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.
Source: Avodah Zarah 31b · Segment 12 — “אָמַר רַב יוֹסֵף:”
- Shmuel · First Generation Amoraim
Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.
Source: Avodah Zarah 31b · Segment 8 — “רַב שְׁמוּאֵל בַּר בִּיסְנָא אִיקְּלַע לְמַרְגְּוָאן, אַיְיתוֹ לֵיהּ חַמְרָא…”
Original text
הַשּׁוֹלֵחַ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּיַד כּוּתִי, וְשֶׁל צִיר וְשֶׁל מוּרְיָיס בְּיַד גּוֹי, אִם מַכִּיר חוֹתָמוֹ וּסְתָמוֹ — מוּתָּר, אִם לָאו — אָסוּר!
from the following baraita : With regard to one who sends a barrel of wine in the hands of a Samaritan, or a barrel of fish brine or a barrel of fish stew in the hands of a gentile, if he recognizes his seal and his manner of closing the barrel, it is permitted; if he does not recognize them, it is prohibited. Apparently, a sealed barrel is permitted only when it is recognizable.
אָמַר רַבִּי זֵירָא: לָא קַשְׁיָא — כָּאן בָּעִיר, כָּאן בַּדֶּרֶךְ.
Rabbi Zeira said that this is not difficult. Here, the first baraita is referring to barrels located in a city; there, the second baraita is referring to barrels that the Samaritan carries on the road. Sealed barrels are permitted in a city because the Samaritan is careful to ensure that gentiles do not touch them in front of anyone, so that he does not forfeit the business of Jews. While traveling he is not concerned, as he assumes that no one will discover that the gentile came into contact with the wine.
מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִידֵּי הָנָךְ דְּעִיר לָא בְּדֶרֶךְ אָתוּ? אֶלָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: בֵּין הַגִּיתּוֹת שָׁנִינוּ, כֵּיוָן דְּכוּלֵּי עָלְמָא אָפְכִי, מִירְתַת, אֲמַר: הַשְׁתָּא אִי חָזוּ לִי מַפְסְדוּ לִי.
Rabbi Yirmeya objects to this: Didn’t these barrels located in the city come by the road as well? Rather, Rabbi Yirmeya says: We learned the baraita that permits sealed barrels only in reference to those that are located between the winepresses. Since everyone is found there, the Samaritan is apprehensive, as he says to himself: Now, if someone sees me allowing a gentile to handle the wine they will cause me to lose my profit, as Jews will not purchase it.
אִתְּמַר: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ שֵׁכָר שֶׁל גּוֹיִם? רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מִשּׁוּם חַתְנוּת, רַב נַחְמָן אָמַר: מִשּׁוּם גִּילּוּי.
It was stated: For what reason did the Sages prohibit the beer of gentiles? Rami bar Ḥama says that Rabbi Yitzḥak says: It is due to the concern that Jews will befriend gentiles while drinking with them, which might lead to marriage with gentiles. Rav Naḥman said: It is due to the concern of exposure.
אַגִּילּוּי דְּמַאי? אִילֵּימָא גִּילּוּי דְּנַזְיָיתָא — אֲנַן נָמֵי מְגַלֵּינַן! וְאֶלָּא דְּחָבִיתָא — אֲנַן נָמֵי מְגַלֵּינַן! לָא צְרִיכָא, בְּאַתְרָא דִּמְצַלּוּ מַיָּא.
The Gemara asks: With regard to what form of exposure is there a concern? If we say that the concern is with regard to exposure of the vat, we too expose the vat, and there is no reason to prohibit gentiles’ beer more than that of Jews. And if you say: Rather, the concern is for exposure of the barrel, we also expose barrels. The Gemara answers: No, it is necessary to prohibit the beer in a place where the water used to brew it is allowed to settle.
אֶלָּא מֵעַתָּה יָשָׁן תִּשְׁתְּרֵי! דְּאָמַר רַבִּי: יָשָׁן מוּתָּר — אֵין מַנִּיחוֹ לְיַישֵּׁן, הֶחְמִיץ מוּתָּר — אֵין מַנִּיחוֹ לְהַחְמִיץ. גְּזֵירָה יָשָׁן אַטּוּ חָדָשׁ.
The Gemara asks: If that is so, aged beer should be permitted, as Rabbi Yehuda HaNasi says: A substance that might contain exposed water but has aged is permitted, since the poison does not allow it to age, as it goes bad before it grows old. Similarly, if it soured it is permitted, because the poison impairs the taste but does not allow it to sour. Why, then, is all beer prohibited? The Gemara answers: The Sages issued a rabbinic decree with regard to aged beer due to the concern with regard to new beer.
רַב פָּפָּא מַפְּיקִין לֵיהּ (לאבבא) [אַבָּבָא] דְּחָנוּתָא, וְשָׁתֵי. רַב אַחַאי מַיְיתוּ לֵיהּ לְבֵיתֵיהּ, וְשָׁתֵי. וְתַרְוַיְיהוּ מִשּׁוּם חַתְנוּת, רַב אַחַאי עָבֵיד הַרְחָקָה יַתִּירְתָּא.
§ The Gemara cites the opinions of various Sages with regard to beer. Rav Pappa had them bring out the beer belonging to gentiles from the store to the entrance of the store, and he would drink it outside the store. Rav Aḥai had them bring the beer to his house, and he would drink it there. And both of them drank the beer away from the presence of gentiles due to concern about marriage with gentiles. The Gemara notes that Rav Aḥai established an extreme preventive measure for himself beyond what is required by halakha .
רַב שְׁמוּאֵל בַּר בִּיסְנָא אִיקְּלַע לְמַרְגְּוָאן, אַיְיתוֹ לֵיהּ חַמְרָא וְלָא אִשְׁתִּי, אַיְיתוֹ לֵיהּ שִׁיכְרָא וְלָא אִשְׁתִּי. בִּשְׁלָמָא חַמְרָא מִשּׁוּם שִׁימְצָא, שִׁיכְרָא מִשּׁוּם מַאי? מִשּׁוּם שִׁימְצָא דְּשִׁימְצָא.
The Gemara relates that Rav Shmuel bar Bisna happened to come to Marguan, and they brought him wine but he did not drink it. Next they brought him beer but he did not drink it. The Gemara asks: Granted, he did not drink the wine due to the trace [ shimtza ] of libations, but due to what reason did he refrain from drinking beer? It was due to concern for the trace of a trace, i.e., he did not drink beer due to concern about drinking wine.
אָמַר רַב: הַאי שִׁיכְרָא דַּאֲרַמָּאָה שְׁרֵי, וְחִיָּיא בְּרִי לָא נִישְׁתֵּי מִינֵּיהּ. מָה נַפְשָׁךְ? אִי שְׁרֵי — לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי, אִי אֲסִיר — לְכוּלֵּי עָלְמָא אֲסִיר!
Rav says: This Aramean beer is permitted, but my son Ḥiyya does not drink from it. The Gemara asks: Whichever way you look at this matter, Rav’s statement is difficult: If the beer is permitted, then it is permitted to everyone, and there is no reason for his son to refrain from drinking it. And if it is prohibited, it is prohibited to everyone, and why would Rav say it is permitted?
אֶלָּא, רַב סָבַר מִשּׁוּם גִּילּוּיָא, וְאָזֵיל מְרוֹרָא דִּכְשׁוּתָא וְקָלֵי לֵיהּ זִיהֲרֵיהּ, וְדִלְקֵי מַלְקֵי לֵיהּ טְפֵי, וְחִיָּיא בְּרִי הוֹאִיל וּלְקֵי לָא נִישְׁתֵּי מִינֵּיהּ.
The Gemara explains: Rather, Rav holds that the prohibition is due to exposure, but the bitterness of the hops in the beer goes and impairs the snake’s venom, so that it is safe for an average person to drink. But a person of weak constitution is weakened further by the impaired venom, and Rav was saying: In the case of my son Ḥiyya, since he is weak, he does not drink from it.
אָמַר שְׁמוּאֵל: כׇּל הַשְּׁרָצִים יֵשׁ לָהֶן אֶרֶס, שֶׁל נָחָשׁ מֵמִית, שֶׁל שְׁרָצִים אֵינוֹ מֵמִית. אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְחִיָּיא בַּר רַב: בַּר אַרְיָא, תָּא וְאֵימָא לָךְ מִילְּתָא מְעַלְּיָיתָא דַּהֲוָה אָמַר רַב אֲבוּךְ, הָכִי אָמַר אֲבוּךְ: הָנֵי אַרַמָּאֵי זוּקָאנֵי — (דַּהֲווֹ שָׁתוּ) [מִשּׁוּם דְּשָׁתוּ] גִּילּוּיָא, (וְלָא מִתוּ) [וְהַאי דְּלָא מָיְיתִי] — אַיְּידֵי דְּאָכְלִי שְׁקָצִים וּרְמָשִׂים חֲבִיל גּוּפַיְיהוּ.
Shmuel says: All creeping animals possess venom; that of a snake kills, whereas the venom of other creeping animals does not kill. Shmuel said to Ḥiyya bar Rav: Son of a lion! Come and I will say to you a superior matter that your father, Rav, said. This is what your father said: These Arameans are swollen [ zukanei ] because they drink exposed liquids, but they did not die from doing so since they eat repugnant creatures and creeping animals, which heat their bodies and thereby render them less susceptible to the venom.