Talmud Builders

    Avodah Zarah 28a

    Back to index

    English translation — Avodah Zarah 28a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1internal injury, one may not be treated by them. The Gemara asks: What is the difference between the two versions of Rabbi Yoḥanan’s statement? There is a difference between them with regard to the case of one who was injured on the back of the hand or the back of the foot. As Rav Adda bar Mattana says that Rav says: Injuries to the back of the hand and the back, i.e., the top, of the foot are like an internal injury, and one may desecrate Shabbat for their treatment.

    2Rav Zutra bar Toviyya says that Rav says: With regard to any injury that requires a medical evaluation to determine whether or not it is fatal, one may desecrate Shabbat for its treatment. Rav Shemen bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: And a burning fever is similar to an internal injury, and therefore one may desecrate Shabbat for its treatment.

    3The Gemara inquires: From what point on the body is a wound considered an internal injury? Rabbi Ami explained: From the lips inward. Rabbi Eliezer raises a dilemma: With regard to afflictions located in the gums [ kakhei ] or teeth, what is the halakha ? Do we say that since they are located in firm parts of the body, they are similar to external injuries, or perhaps we say that since they are situated within the mouth, they are similar to internal injuries?

    4Abaye said: Come and hear a proof from a mishna ( Shabbat 111a): One who is concerned about pain in his teeth may not sip vinegar through them on Shabbat for medicinal purposes, as it is generally prohibited by rabbinic law to perform acts of healing on Shabbat. Abaye infers: It is only when he is merely concerned about pain in his teeth that he may not treat them, which indicates that if it hurts him greatly, it is permitted to seek treatment. The Gemara rejects this inference: Perhaps the tanna also characterizes a situation where it hurts one greatly as one of mere concern.

    5The Gemara suggests a different proof: Come and hear the following incident: Rabbi Yoḥanan suffered from the illness tzafdina , which affects the teeth and gums. He went to a certain gentile matron who was a well-known healer. She prepared a medicine for him on Thursday and Friday. Rabbi Yoḥanan said to her: What shall I do tomorrow, on Shabbat, when I cannot come to collect the medicine from you? She said to him: You will not need it. Rabbi Yoḥanan asked her: If I do need it, what shall I do? She said to him: Take an oath to me that you will not reveal the remedy, and I will tell you, so that you can prepare it yourself should you need it. Rabbi Yoḥanan took an oath to her: To the God of the Jews, I will not reveal it. She revealed the remedy to him. On the following day Rabbi Yoḥanan went out and taught it publicly, revealing the secret of the remedy.

    6The Gemara challenges: But Rabbi Yoḥanan took an oath to her that he would not reveal her secret. The Gemara explains that his vow meant: I will not reveal it to the God of the Jews, which indicates: But I will reveal it to His people, the Jews. The Gemara challenges: But even so, isn’t there a desecration of God’s name, as the matron now thinks that a great man of Rabbi Yoḥanan’s stature violated his vow? The Gemara answers that he revealed it to her at the outset. As soon as she disclosed the remedy to him, he informed her that his vow would not prevent him from publicizing it.

    7With regard to the issue at hand, the Gemara infers: Apparently, an affliction that affects the gums is similar to an internal injury, as it was permitted for Rabbi Yoḥanan to prepare the remedy on Shabbat. Rav Naḥman bar Yitzḥak said: Tzafdina is different, since it begins in the mouth, and ends in the intestines, i.e., the disease spreads until it infects one’s intestines, and therefore it is considered an internal affliction even while it is only in the mouth. Consequently, the incident involving Rabbi Yoḥanan affords no proof, and Rabbi Eliezer’s dilemma remains unresolved.

    8The Gemara inquires: What are the symptoms of tzafdina ? If one places an item between his teeth, blood flows from the rows of teeth. From what does it result? It results from the consumption of very cold wheat foods, and from very hot barley foods, and from remains of fried fish [ kasa deharsena ]. With what remedy did the gentile matron treat Rabbi Yoḥanan? Rabbi Aḥa, son of Rava, said: It was water in which leaven was steeped, olive oil, and salt. And Mar bar Rav Ashi said: She smeared goose fat over his gums with a goose feather.

    9Abaye said: I prepared all of these medicines and was not cured from this ailment until a certain Arab told me the remedy for it: Take olive seeds that are less than one-third ripe, and burn them in a fire on top of a new hoe, and stick them along the row of gums. I did this and was cured.

    10§ It was stated above that Rabbi Yoḥanan sought the medical attention of a gentile. The Gemara asks: And how could Rabbi Yoḥanan do so? But doesn’t Rabba bar bar Ḥana say that Rabbi Yoḥanan says: With regard to any injury for which Shabbat is desecrated, one may not be treated by gentiles. Tzafdina is a disease for which Shabbat is desecrated, and yet Rabbi Yoḥanan was treated by a gentile. The Gemara answers: An important person such as Rabbi Yoḥanan is different, as gentiles would not dare to kill him.

    11The Gemara questions this: But Rabbi Abbahu was an important person, and yet Ya’akov the heretic placed upon his leg a salve that was actually a poison. And if it were not for Rabbi Ami and Rabbi Asi, who licked his leg to remove the poison, his leg would have had to be amputated. Apparently, Ya’akov the heretic attempted to kill Rabbi Abbahu despite the fact that Rabbi Abbahu was an important person.

    12The Gemara explains: The healer of Rabbi Yoḥanan was an expert physician who would not jeopardize her reputation by harming him. The Gemara rejects this explanation: But the healer of Rabbi Abbahu was also an expert physician. The Gemara answers: The case involving Rabbi Abbahu is different, as heretics establish within themselves the attitude of: “Let me die with the Philistines” (Judges 16:30), i.e., heretics are willing to risk their lives in order to hurt Jews, due to their religious disputes. By contrast, gentiles will not jeopardize their own reputation for this purpose, and therefore it was permitted for Rabbi Yoḥanan to be treated by the matron.

    13§ The Gemara lists a series of afflictions and their remedies. Shmuel said: This gash caused by a sword is considered a danger to one’s life, and one may desecrate Shabbat for its treatment. The Gemara asks: What is the remedy for this wound? To stop the blood flow one should consume cress soaked in vinegar. To cause flesh to emerge over the gash, one applies a salve made of yavla scrapings and thornbush scrapings, or a salve made from the worms of the trash.

    14Rav Safra said: These grapelike boils are the forerunners [ parvanka ] of the Angel of Death, i.e., they often precede one’s death. The Gemara asks: What is the remedy? The remedy is either a tigna plant soaked in honey or parsley soaked in wine. In the meantime, while the plants are soaking, one should bring a grape of the same size and rub it on the boil, a white grape for a white boil, and a black grape for a black boil.

    15Rava said: This abscess [ simta ] is the forerunner of fever. The Gemara asks: What is the remedy? One should snap [ itkutlei ] the boil sixty times with his fingers, i.e., click one’s fingers on the boil, and then he should tear it vertically and horizontally. The Gemara comments: And this statement applies only in a case where the head of the abscess has not whitened, but if its head has whitened, we have no problem with it, i.e., it is in the process of healing, and it does not pose any danger.

    16Rabbi Ya’akov suffered

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    של חללבחלל גופו:

    מאי בינייהוהיא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:

    גב הידמחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:

    שצריכה אומדשמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:

    מכה של חלל אינה צריכה אומדלא גרסינן לה:

    אישתא צמירתאחולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי:

    מן השפהשפתיים:

    ככיזינציב"ש:

    דאקושיקשין הן:

    לא יגמע בשבתדכל רפואה אסרו חכמים לעשותה בשבת היכא דליכא סכנה משום שחיקת סממנין במסכת שבת (דף נג:):

    צפדינאחולי השינים ובלע"ז מישג"א:

    מטרוניתאעובדת כוכבים היתה:

    עבדהליה רפואה חמשא בשבתא ומעלי בשבתא:

    בשבתא מאיאיעביד דלא מצינא למייתי גבך מפני תלמידי בני כלה:

    דרשה בפירקאלימד הרפואה לכל:

    חילול השםדאיהי סברה אישתבע ועבר אשבועתיה:

    דגלי לה מעיקראמשעה שגילתה לו אמר לה דעי שלא נשבעתי ולא אמרתי באלהא דישראל אלא לאלהא דישראל:

    אלמאמדבעי לאסויי בשבתא כמכה של חלל דמיא ולקמיה פריך כיון דהכי הוא היכי מיתסי מעובד כוכבים והאמר רבי יוחנן כל מכה שמחללין עליה [את השבת] אין מתרפאין מהן והכא לא גרס לה עד לקמן:

    ה"ג אלמא כמכה של חלל דמיאאמר רב נחמן בר יצחק שאני צפדינא הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים:

    מאי סימניהלמידע דהוא צפדינא:

    רמי מידי בי ככי ואתי דמא מבי דריכשנותן כלום לתוך פיו יוצא מבין שיניו דם:

    דריהן שורות השינים:

    מקרירי קרירי דחיטימאכל של חיטין ואכלו כשהוא צונן מאד בימי חורף:

    כסא דהרסנאדג שטיגנהו בשומן היוצא ממנו עם הקמח:

    מאי עבדא ליהמטרונא לרבי יוחנן:

    משחא דאווזא בגדפא דאווזאשמן אווזא המחוי באור וסכתן ע"י אחד מכנפי האווז על שיניו מבחוץ:

    טייעאישמעאל:

    קשייתא דזיתיגרעינין של זיתים:

    דלא מלו תילתאשלא הביאו שליש:

    וקלנהו אמרא חדתאליבן באור מרא חדשה פושיי"ר בלע"ז ושרפן עליו:

    ודביק בי דריבשורות שינים מבפנים:

    אדם חשוב הוהומיסתפי ממלכותא למיקטליה:

    לחכוהו לשקיהלהעביר הסם שהוא חזק. רבי אבהו הוה קרוב למלכות כדאמרינן בסנהדרין (דף יד.) ובכתובות (דף יז.) דנפקי אמהתא דבי קיסר ומשרו ליה ומצער למיני בקראי:

    שאניההיא מטרוניתא דר' יוחנן:

    דרופא מומחה הוהדאמרינן לעיל (עבודה זרה דף כז) אם היה מומחה לרבים מותר דלא מרע אנפשיה:

    פדעתאפצע מכת חרב:

    למיפסק דמאשל פדעתא אם יוצא יותר מדאי:

    תחלי בחלאישקוהו שחלים בחומץ. תחלי קרישו"ן בלע"ז:

    לאסוקילהעלות בשר שתחיה המכה:

    גרדא דיבלאעשב ששמו יבלא כי ההוא דסוטה (דף י.) קמי רפוקא גרידי דיבלי:

    גירדאשגורד שרשיה ונותן אותה גירדא עם גירדת עץ הסנה ועושה תחבושת:

    דאסנאסנה:

    ניקרא מקילקלתאתולעים שהתרנגולים מנקרין באשפה. מאשפות ירים אביון מתרגמינן מקלקלתא מרים חשוכא (תהילים קי״ג:ז׳):

    עינבתאאבעבוע הדומה לענבא. מלנ"ט בלע"ז:

    פרוונקא דמלאכא דמיתותא הואכלומר מסוכן הוא להמית:

    טיגנא בדובשאעשב הנקרא רוד"א בלע"ז ושוחקים אותו עם הדבש:

    כרפסאאפי"א בלע"ז:

    בטילייאיין חזק מאד ומין יין הוא כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טילא חריפתא דמצרי זיקי:

    אדהכיבעוד שהוא מחזר אחר סממנין אלו:

    עינבתא בת מינאעינבתא מענבי הגפן. בת מינא דוגמתה אם גדולה גדולה ואם קטנה קטנה:

    וניגנדר עליהיגלגל עליה:

    חיורתי לחיורתילאבעבוע לבן ענבה לבנה:

    סימטאקלו"ג בלע"ז נפח העומד באדם:

    פרוונקא דאישתא הואע"י חולי ששמו חמה הוא בא וסימן הוא לה:

    שיתין איתקוטלימכת אצבע צרדה מדביקה בגודלו ושומטה ומכה בצפרניה:

    ואי חיור רישיהנתבשל להוציא הליחה היא רפואתו:

    עבודה זרה 28 עמוד א

    1מכה של חלל אין מתרפאין מהן. מאי בינייהו? איכא בינייהו גב היד וגב הרגל, דאמר רב אדא בר מתנה אמר רב: גב היד וגב הרגל הרי הן כמכה של חלל, ומחללין עליהן את השבת.

    2אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: כל מכה שצריכה אומד, מחללין עליה את השבת. אמר רב שמן בר אבא אמר ר' יוחנן: והאי אישתא צמירתא כמכה של חלל דמי, ומחללין עליה את השבת.

    3מהיכן מכה של חלל? פירש רבי אמי: מן השפה ולפנים. בעי רבי אליעזר: ככי ושיני מאי? כיון דאקושי נינהו כמכה דבראי דמו, או דלמא, כיון דגואי קיימי, כמכה של חלל דמו?

    4אמר אביי, ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ. חושש הוא דלא, הא כאיב ליה טובא שפיר דמי. דלמא תנא היכא דכאיב ליה טובא ״חושש״ נמי קרי ליה.

    5ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא, אזל לגבה דההיא מטרוניתא, עבדה חמשא ומעלי שבתא. א"ל למחר מאי? אמרה ליה: לא צריכת. אי צריכנא מאי? אמרה: אשתבע לי דלא מגלית. אישתבע לה: ״לאלהא ישראל לא מגלינא״. גלייה ליה, למחר נפק דרשה בפירקא.

    6והא אישתבע לה! ״לאלהא דישראל לא מגלינא״, אבל לעמיה ישראל מגלינא. והאיכא חילול השם! דגלי לה מעיקרא.

    7אלמא כמכה של חלל דמיא. אמר רב נחמן בר יצחק: שאני צפדינא, הואיל ומתחיל בפה וגומר בבני מעיים.

    8מאי סימניה? רמי מידי בי ככי, ומייתי דמא מבי דרי. ממאי הוי? מקרירי קרירי דחיטי, ומחמימי חמימי דשערי, ומשיורי כסא דהרסנא. מאי עבדא ליה? א"ר אחא בריה דרבא: מי שאור ושמן זית ומלח, ומר בר רב אשי אמר: משחא דאווזא בגדפא דאווזא.

    9אמר אביי: אנא עבדי כולהו ולא איתסאי, עד דאמר לי ההוא טייעא: אייתי קשייתא דזיתא דלא מלו תילתא, וקלנהו אמרא חדתא, ודביק ביה דדרי עבדי הכי ואיתסאי.

    10ורבי יוחנן היכי עביד הכי? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן! אדם חשוב שאני.

    11והא רבי אבהו, דאדם חשוב הוה, ורמא ליה יעקב מינאה סמא אשקיה, ואי לא רבי אמי ורבי אסי דלחכוהו לשקיה, פסקיה לשקיה!

    12דרבי יוחנן רופא מומחה הוה, דרבי אבהו נמי רופא מומחה הוה, שאני רבי אבהו דמוקמי ביה מיני בנפשייהו (שופטים טז, ל) תמות נפשי עם פלשתים.

    13אמר שמואל: האי פדעתא סכנתא היא, ומחללין עליה את השבת. מאי אסותא? למיפסק דמא תחלי בחלא, לאסוקי גרדא דיבלא וגירדא דאסנא, או ניקרא מקילקלתא.

    14אמר רב ספרא: האי עינבתא פרוונקא דמלאכא דמותא היא. מאי אסותא? טיגנא בדובשא, או כרפסא בטילייא. אדהכי והכי, ליתי עינבתא בת מינא וניגנדר עילוי חיורתי לחיורתי ואוכמתי לאוכמתי.

    15אמר רבא: האי סימטא פרוונקא דאשתא היא, מאי אסותא? למחייה שיתין איתקוטלי, וליקרעיה שתי וערב, והני מילי דלא חיור רישיה, אבל חיור רישיה לית לן בה.

    16רבי יעקב חש׃

    Tosafot

    מכה של חללפ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא מן החלל ולפנים:

    מכה שע"ג הידפי' היינו חולי שעלה שם מאליו או שלא ע"י מכת חרב אבל מכת חרב אמרינן בכל מקום דמחללין עליה את השבת כדאמר שמואל בסמוך האי פדעתא מחללין עליה שבת דסכנה היא ומפרשים פדעתא מכת חרב:

    איכא בינייהו גב הידה"ה דהוה מצי למימר איכא בינייהו פדעתא ומכה שהיא צריכה אומד:

    ככיפ"ה מקום מושב השינים זינציב"ש וקשה דקאמר בסמוך כיון דאקושי ועוד דבפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) גבי אריא נתור ככי ושיני ואין דרך להיות הזינציב"ש נושרות וכן בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תיכלי מטו לככא דקל חבריה שמע ובסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי ההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני למיכל לכך נראה לפרש ככי הם שינים גדולות מישאלי"ס בלע"ז ושיני הם האחרות:

    תחלי בחלאישקוהו שחלים בחומץ קרשו"ן וי"מ לשום על המכה:

    בטילייאפ"ה חזק כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טיליא חריפא דמצרי זיקי ומיהו מצינו טיליא יין חלש דאמר פרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) גריעא דכולהו טיליא חיורא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבי יוחנן כל מכה של חלל אין מתרפאין מהן וכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת. אמר רב גב היד וגב הרגל כמכה של חלל הן ומחללין עליהן את השבת.

    וא"ר יוחנן מכה של חלל אינה צריכה אומד ואישתא צמירתא נמי כמכה של חלל דמי:

    מהיכן מכה של חלל מן השפה ולפנים וצפדינא נמי שהיא כאב שינים הואיל ומתחלת בפה וגומרת בבני מעיים כמכה של חלל דמי. פי' ככי שיני דרי בשר שעל גבי השינים:

    ר' יוחנן חש בצפדינא אזיל גבי עובדת כוכבים לאיתסויי מינה.

    והיכי עביד הכי והא איהו דאמר כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן והאי צפדינא מחללין עליה השבת. ופרקינן רבי יוחנן אדם חשוב הוה ומתייראין לעשות לו כלום רע.

    איני והא ר' אבהו דאדם חשוב הוה ורמא ליה יעקב מינאה סם בשוקיו ואילו לא מיהרו ר' אמי ורבי אסי וליחכו הסם מעל שוקי הוה פסקיה לשוקיה. ומשנינן אע"ג דרופא מומחה [הוי] ולא מרע נפשיה. משנאה גדולה דשנאי ליה לר' אבהו הני מינאי מפקרי נפשייהו ואמרי תמות נפשי עם פלשתים:

    ירושלמי מהו מכחול מינהון רבנן אמרי מאן דבעי מסתמי ליסתמי'לוי אמר מאן דבעי לימות ימות רב לא עבד עינא כחללא והא אנן חמיין לון טעמין הדא קלוריתא נימר כד היא טבא טעם לה כד לית היא טבא קיימא לה וסמיא אהן אופיון סכנה הדא תירייקי ר' סימן אמר אסורה רבי יוחנן אמר מותרת כל שהוא מן השפה ולפנים מרפאין אותו בשבת. ר' חנינא בש"ר מעלין עצם של ראש בשבת וכן מעלין בנות אזנים בשבת ר' אבהו בש"ר יוחנן (אתי) [אהן] סומקא סכנה א"ר אבין לוקטין לו עוקין בשבת רב אמר חמרא לבר מן עינא שרי לגו מן עינא אסיר שמואל אמר אהן רוק תפל אסור לעין בשבת מינה את יליף לחזזיתא וכן עורדענא סכנה הדא גומרתא סכנה ונותנין עליה רומץ בשבת ר' יהושע בן לוי הוה ליה קורוס ואורון ליה ר' חנינא ור' יונתן משחוק תחלופין ומיתן גו חמרא עתיקא ומישתי דלא ליסתכן ר' יעקב בש"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים עבודת כוכבים כגון דאמר ליה הבא עלין של עבודת כוכבים וכן כל כיוצא בהן אמר רב הונא זאת אומרת שאין מתרפאין בגילוי עריות דתני הותרה שבת מכללה פי' להתרפות בדבר סכנה ובמכה של חלל כדאמרן נערה המאורסה לא הותרה מכללה ואפילו להתרפות כהדא חד בר נש רחם איתתא ואיסתכן שאלון לר' אלעזר דתיעבר קומוי או ישמע קולה ולא ימות ואמר לון ימות ולא כן איכא דאמרי אשת איש הות איכא דאמרי פנויה הות אבל נתן עיניו בה והיא כאשת איש א"ר חנינא זאת אומרת שאין מתרפאין בשפיכות דמים דתנן באהלות פ"ז האשה המקשה לילד מחתכין הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ודחי רב חסדא שניא היא תמן דלא נודע מי הורג את מי:

    האי פדעתא סכנה ומחללין עליה את השבת פי' פצע כדמתר' פצע פידעאפי' גרדא דיבלא גרידוס שגורדת מעשב שנקרא חצב בלשון רבנן. ניקרא מקוקולתא חתיכה של רעי מן האשפה. פי' עינבתא מורסא שצומחת בבשר בני אדם כמו ענבה והיא שחורה סכנה.

    סימטא פרונקא דאשתא היא פי' ניפחא אדמומית שלוחה של חמות היא כלומר חמות גדולה באה אחריה. פי' סקוטלי המכה שמכה בעת שאוחז אצבעו בגודלו ומכה המכה ההיא נקראת סקוטלי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Avodah Zarah 28a

    Avodah Zarah 28a. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 425 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    של חלל בחלל גופו:

    מאי בינייהו היא היא דהא קי"ל בפ"ב דיומא (דף פד.) דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת:

    גב היד מחללין שבת אע"פ שאינה של חלל ללישנא קמא אין מתרפאין אבל ללישנא בתרא מתרפאין דהואיל ומתחזיא אי חזי דמקלקל בה לחיך ליה לסמא ומעבירו:

    שצריכה אומד שמסוכנת כ"כ שצריך לאמדו אם יחיה ואם ימות:

    מכה של חלל אינה צריכה אומד לא גרסינן לה:

    אישתא צמירתא חולי חמה בלע"ז מלווי"ד. צמירתא לשון שריפה וחמימות ודוגמתו בהכונס צאן לדיר (ב"ק דף ס.) דצמרא צמורי:

    מן השפה שפתיים:

    ככי זינציב"ש:

    48 more comments on this page.

    Rashi on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    Tosafot

    מכה של חלל פ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא מן החלל ולפנים:

    מכה שע"ג היד פי' היינו חולי שעלה שם מאליו או שלא ע"י מכת חרב אבל מכת חרב אמרינן בכל מקום דמחללין עליה את השבת כדאמר שמואל בסמוך האי פדעתא מחללין עליה שבת דסכנה היא ומפרשים פדעתא מכת חרב:

    איכא בינייהו גב היד ה"ה דהוה מצי למימר איכא בינייהו פדעתא ומכה שהיא צריכה אומד:

    ככי פ"ה מקום מושב השינים זינציב"ש וקשה דקאמר בסמוך כיון דאקושי ועוד דבפרק אלו טרפות (חולין דף נט:) גבי אריא נתור ככי ושיני ואין דרך להיות הזינציב"ש נושרות וכן בהחובל (ב"ק דף צב:) שיתין תיכלי מטו לככא דקל חבריה שמע ובסוף המפקיד (ב"מ דף מב:) גבי ההוא תורא דלא ה"ל ככי ושיני למיכל לכך נראה לפרש ככי הם שינים גדולות מישאלי"ס בלע"ז ושיני הם האחרות:

    תחלי בחלא ישקוהו שחלים בחומץ קרשו"ן וי"מ לשום על המכה:

    בטילייא פ"ה חזק כדאמרינן לקמן (עבודה זרה דף ל.) טיליא חריפא דמצרי זיקי ומיהו מצינו טיליא יין חלש דאמר פרק מי שאחזו (גיטין דף ע.) גריעא דכולהו טיליא חיורא:

    Tosafot on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אמר רבי יוחנן כל מכה של חלל אין מתרפאין מהן וכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת. אמר רב גב היד וגב הרגל כמכה של חלל הן ומחללין עליהן את השבת.

    וא"ר יוחנן מכה של חלל אינה צריכה אומד ואישתא צמירתא נמי כמכה של חלל דמי:

    מהיכן מכה של חלל מן השפה ולפנים וצפדינא נמי שהיא כאב שינים הואיל ומתחלת בפה וגומרת בבני מעיים כמכה של חלל דמי. פי' ככי שיני דרי בשר שעל גבי השינים:

    ר' יוחנן חש בצפדינא אזיל גבי עובדת כוכבים לאיתסויי מינה.

    והיכי עביד הכי והא איהו דאמר כל מכה שמחללין עליה את השבת אין מתרפאין מהן והאי צפדינא מחללין עליה השבת. ופרקינן רבי יוחנן אדם חשוב הוה ומתייראין לעשות לו כלום רע.

    איני והא ר' אבהו דאדם חשוב הוה ורמא ליה יעקב מינאה סם בשוקיו ואילו לא מיהרו ר' אמי ורבי אסי וליחכו הסם מעל שוקי הוה פסקיה לשוקיה. ומשנינן אע"ג דרופא מומחה [הוי] ולא מרע נפשיה. משנאה גדולה דשנאי ליה לר' אבהו הני מינאי מפקרי נפשייהו ואמרי תמות נפשי עם פלשתים:

    ירושלמי מהו מכחול מינהון רבנן אמרי מאן דבעי מסתמי ליסתמי' לוי אמר מאן דבעי לימות ימות רב לא עבד עינא כחללא והא אנן חמיין לון טעמין הדא קלוריתא נימר כד היא טבא טעם לה כד לית היא טבא קיימא לה וסמיא אהן אופיון סכנה הדא תירייקי ר' סימן אמר אסורה רבי יוחנן אמר מותרת כל שהוא מן השפה ולפנים מרפאין אותו בשבת. ר' חנינא בש"ר מעלין עצם של ראש בשבת וכן מעלין בנות אזנים בשבת ר' אבהו בש"ר יוחנן (אתי) [אהן] סומקא סכנה א"ר אבין לוקטין לו עוקין בשבת רב אמר חמרא לבר מן עינא שרי לגו מן עינא אסיר שמואל אמר אהן רוק תפל אסור לעין בשבת מינה את יליף לחזזיתא וכן עורדענא סכנה הדא גומרתא סכנה ונותנין עליה רומץ בשבת ר' יהושע בן לוי הוה ליה קורוס ואורון ליה ר' חנינא ור' יונתן משחוק תחלופין ומיתן גו חמרא עתיקא ומישתי דלא ליסתכן ר' יעקב בש"ר יוחנן בכל מתרפאין חוץ מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים עבודת כוכבים כגון דאמר ליה הבא עלין של עבודת כוכבים וכן כל כיוצא בהן אמר רב הונא זאת אומרת שאין מתרפאין בגילוי עריות דתני הותרה שבת מכללה פי' להתרפות בדבר סכנה ובמכה של חלל כדאמרן נערה המאורסה לא הותרה מכללה ואפילו להתרפות כהדא חד בר נש רחם איתתא ואיסתכן שאלון לר' אלעזר דתיעבר קומוי או ישמע קולה ולא ימות ואמר לון ימות ולא כן איכא דאמרי אשת איש הות איכא דאמרי פנויה הות אבל נתן עיניו בה והיא כאשת איש א"ר חנינא זאת אומרת שאין מתרפאין בשפיכות דמים דתנן באהלות פ"ז האשה המקשה לילד מחתכין הוולד במעיה ומוציאין אותו אברים אברים מפני שחייה קודמין לחייו. יצא רובו אין נוגעין בו שאין דוחין נפש מפני נפש ודחי רב חסדא שניא היא תמן דלא נודע מי הורג את מי:

    האי פדעתא סכנה ומחללין עליה את השבת פי' פצע כדמתר' פצע פידעא פי' גרדא דיבלא גרידוס שגורדת מעשב שנקרא חצב בלשון רבנן. ניקרא מקוקולתא חתיכה של רעי מן האשפה. פי' עינבתא מורסא שצומחת בבשר בני אדם כמו ענבה והיא שחורה סכנה.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    Ritva

    הכי גרסינן כל מכה שצריכ׳ אומד מחללין עליה את השבת וכן גירסת רש״י ז״ל ופי׳ שמסוכנת כל כך שצריך אומד לאומדו אם יחיה אם ימות עד כאן ותימא מאי קא משמע לן פשיטא דספק נפשות הוא ויש לומר דהא קא משמע לן שאם אין כאן רופאין וגם חולה אינו אומר כלום כיון שהיא מסוכנת כל כך שנראית לעינינו שצריכה רפואה ושיש בה ספק מיתה מחללין עליה את השבת ולא נמתין לרופאין.

    חושש בשניו שאני פי׳ דלא נייבי ליה ואין בו סכנה וכיון דכן לא יגמוע ויפלוט דמחזי כרפואה ואיכא גזירת שחיקת סמנים כיון דאפשר ליה שיהא מגמע ובולע והכי אתפרשא בדוכתא דלא יגמע ויפלט קאמר דגלי לה מעיקרא וש״מ דכל שנשבע לגוים שבועה שאינה שבועה מן הדין כיון שאין הגוי יודע זה אסור לעבור עליה מפני חילול השם עד שיגלה לו קודם לכן וכן כתב רבינו מאיר הלוי ז״ל.

    הכי גרסינן אלא שאני רבי אבהו כלומר דלעולם כל היכא שהנרפא אדם חשוב מתרפאין מהן ואפילו ברופא שאינו מומחה וכדפרקינן מעיקרא ודקא קשיא לך מדרבי אבהו שאני רבי אבהו דמקיימי ביה בנפשייהו תמות נפשי עם פלשתים ושמע מינה דכל כי האי גוונא אפי׳ ברופא מומחה לרבים ונרפא חשוב לא מתסינן מינייהו דהא בר׳ אבהו תרווייהו הוו כדמוכח בסוגיין ואפי׳ הכי אתסינן וכן הלכה. והקשו בתוספות ובר מהכי נמי היאך היה רבי אבהו מתרפא ממנו דהא אין מתרפאין מן המינין כדתניא לעיל ור״י ז״ל תירץ דהתם על ידי לחש וכדפרישנא לעיל אבל על ידי סם מותר כיון שאינו מזכיר שום לחש ולפי׳ האחר שפירשתי לעיל דאפילו על ידי רפואה אמרינן דשאני מינות דמשכה יש לומר דהתם הוא שהיה בו ג״כ לחש וכדברי הירושלמי לפי שהעולם תולין בו אי נמי דאפי׳ תימא דהתם לא היה שם לחש כלל ומיהו היותר רפואה עולמית שיש לטעות בו כי כח המינות מרפא אבל הכא סם נגלה שיש בו משום רפואה היה דבהא אין תולין בעבודה זרה וזה נראה לי יותר נכון ולענין אבנים שיש בו בטבעות הידועין בסגולות ידועות נראה גם כן שמתרפאין מהן ואפילו מן הכומרין והמינין.

    Ritva on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    Meiri

    כבר ידעת שכל חולי שיש בו סכנה מחללין עליו את השבת מעתה מכה של חלל וגב היד וגב הרגל מחללין עליו את השבת ואין צריכים אומד אם יש באותו חולי בכדי להמית אם לאו וכל קדחת הרי היא חולי שיש בה סכנה ואפילו בת יומה או רביעית ויש חולקין בשני אלו:

    החושש בשניו לא יגמע בהם את החומץ שכל שיש חולי בשנים החומץ רפואה להם ולא נאמר כחומץ לשנים אלא בבריאות וטעם איסור זה מפני שלא נתברר לנו אם יש בו סכנה אם לאו ואפילו היו כואבות ביותר ומ"מ יש בהם חולי אחר שנקרא צפדינא והוא הזלת דם מן החנכים והוא חולי שמתפשט לחלל הגוף ומחללין עליו את השבת:

    וכל מכת חרב והיא הנקראת כאן פרעתא ובועא והיא הנקראת כאן עינבתא ונפח הבא על הבשר שלא בדרך בועא והוא הנקרא כאן סמטא או חולי שבנקב בית הרעי והוא הקרוי פיקעא כל אלו סכנה יש בהם ומחללין עליהם את השבת:

    Meiri on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תד"ה בטיליא פ"ה חזק כו' חריפא דמצרי זיקי ומיהו כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    Maharam

    תוס' ד"ה מכה של הלל פ"ה שכנגד חלל הגוף ובירושלמי מפרש כל שהוא מן החלל ולפנים ר"ל שכנגד החלל משמע אפילו היכי שהמכה מבחוץ אלא שהיא כנגד החלל מחללין עליה השבת אבל מלשון הירושלמי משמע דוקא היכא שהמכה היא בחלל הגוף ולפנים ממש:

    Maharam on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא ורמא ליה יעקב מינאה עיין מגילה דף כג ע"א תוספות ד"ה אמר וצע"ק:

    Gilyon HaShas on Avodah Zarah 28a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Avodah Zarah, daf 28, Amud Aleph, about 425 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 134 words

      Opens “מכה של חלל אין מתרפאין מהן. מאי…”

      Named: רב אדא בר מתנה.

    2. Segment 234 words

      Opens “אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב:…”

      Named: רב זוטרא בר טוביה, רב שמן בר אבא, אבא.

    3. Segment 331 words

      Opens “מהיכן מכה של חלל? פירש רבי אמי:…”

      Named: רבי אמי, רבי אליעזר.

    4. Segment 429 words

      Opens “אמר אביי, ת"ש החושש בשיניו לא יגמע…”

      Named: אביי.

    5. Segment 540 words

      Opens “ת"ש רבי יוחנן חש בצפדינא, אזל לגבה…”

      Named: רבי יוחנן.

    6. Segment 617 words

      Opens “והא אישתבע לה! ״לאלהא דישראל לא מגלינא״,…”

    7. Segment 718 words

      Opens “אלמא כמכה של חלל דמיא. אמר רב…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    8. Segment 842 words

      Opens “מאי סימניה? רמי מידי בי ככי, ומייתי…”

      Named: רב אשי, רבא.

    9. Segment 927 words

      Opens “אמר אביי: אנא עבדי כולהו ולא איתסאי,…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1025 words

      Opens “ורבי יוחנן היכי עביד הכי? והאמר רבה…”

      Named: רבי יוחנן, רבה.

    11. Segment 1122 words

      Opens “והא רבי אבהו, דאדם חשוב הוה, ורמא…”

      Named: רבי אבהו, רבי אמי, רבי אסי.

    12. Segment 1225 words

      Opens “דרבי יוחנן רופא מומחה הוה, דרבי אבהו…”

      Named: רבי יוחנן, רבי אבהו.

    13. Segment 1324 words

      Opens “אמר שמואל: האי פדעתא סכנתא היא, ומחללין…”

      Named: שמואל.

    14. Segment 1428 words

      Opens “אמר רב ספרא: האי עינבתא פרוונקא דמלאכא…”

      Named: רב ספרא.

    15. Segment 1526 words

      Opens “אמר רבא: האי סימטא פרוונקא דאשתא היא,…”

      Named: רבא.

    16. Segment 163 words

      Opens “רבי יעקב חש…”

      Named: רבי יעקב.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Avodah Zarah 28a · Segment 2 — “…בר אבא אמר ר' יוחנן: והאי אישתא צמירתא כמכה…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Avodah Zarah 28a · Segment 13 — “אמר שמואל: האי פדעתא סכנתא היא, ומחללין עליה את…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Avodah Zarah 28a · Segment 4 — “אמר אביי, ת"ש החושש בשיניו לא יגמע בהן את…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Avodah Zarah 28a

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026