מסכת עבודה זרה דף י״ז עמוד ב׳

דנכיס יצריה נשחט יצרא. אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים ונמסר בידם והרגוהו כדאמרי' בד' מיתות בסנהדרין (דף סד.) כלומר ניזיל בההוא שבילא ולא ניזיל אפיתחא דבי זונות שלא ישלוט בנו יצר הרע:

איכנעו זונות מקמייהו נכנסו מפניהם לקובתן:

מנא לך הא דסמכת אנפשך למיתי הכא ולא מיסתפית מיצר הרע:

זימה ומתרגמי' עצת חטאין עצת הוא תרגום של זימה היא וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא. אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כ״ח:כ״ט) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליך:

מזימה מן הזנות:

תשמור עליך תורה דסיפיה דקרא תבונה תנצרכה מזימה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה:

על ה' דברים חמש עלילות הן שואלין עלי:

כמי שאין לו אלוה להגן עליו:

ניזיל אפיתחא דבי זונות מכאן יש ללמוד שדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים כל מה שיכול משום דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה ומוקמי לעיל בעבודת כוכבים שהרי היה רוצה ללכת יותר אפיתחא דבי זונות:

כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה מוכח מדכתיב ללא אלהי אמת והדר כתיב ללא תורה משמע דברישא קאמר אע"פ שיש בו תורה הוא כמי שאין לו אלהים:

ובגמילות חסדים לא עסק תימה מאי פריך מצדקה הלא ב' דברים הם כדאמרינן בסוכה (דף מט:) צדקה לעניים גמילו' חסדים בין לעניים בין לעשירים וי"ל דמ"מ משמע ליה דמי שרגיל בזאת עוסק הוא גם בזאת:

אלא א"כ ממונה עליה כו' ומסתמא גם משלו היה נותן הרבה:

מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה פירש רש"י לשון אחר מעות של סעודת פורים וקשיא כי לא מצינו בכל התלמוד שמזכיר מעות של סעודת פורים וגם שפירש רש"י מעות של פורים שהפריש הוא לסעודת פורים שלו וחלקם ולא חזר ליפרע מארנקי של צדקה והזכירו לטובה על כך וקשה כי זה חסר מן הספר ושם המצוה שהוא ממה שלא חזר לגבות מארנקי של צדקה היה לו לומר וגם ללשון ראשון שפירש מגבת פורים וחלקתי לעניים לצדקה ואני פרעתי משלי של פורים קשה דעיקר מצוה חסר מן הספר לכך נראה לר"י לפרש הארנקי הוה ממעות של פורים והיה סבור שהוא של צדקה ונזכר שהם של מגבת פורים ואפילו הכי לא חזר בעצמו וחלקם לעניים אע"פ שידע שלא היה בארנקי של צדקה כלום מפני שלא היה רוצה לביישם מאחר שקבצם וזימנם להם ולפי זה עיקר המצוה היא בשעת חלוקה אע"פ שנזכר לא רצה לביישם וודאי מסברא חזר ופרעם משלו לכיס של פורים ולשון נתחלפו כמו (ב"ב דף יז.) אויב באיוב נתחלף לו פירוש שסבר לקחת אויב ולקח איוב וכך היה סבור שהם של צדקה ונזכר שהם של מעות פורים:

רבן של תרסיים אני פ"ה גרדיים וכן מוכח כל הסוגיא אבל בסוכה פרק החליל (סוכה דף נא:) מונה תרסיים בפני עצמן וגרדיים בפני עצמן וצ"ל ששלשה מיני תרסיים הם דגרדיים נקראין תרסיים כדמוכח הכא וגם צורפי נחשת נקראים תרסיים כדמוכח בפ' אלו טריפות (חולין דף נז:) דהעלה עליה מטלית של תרסיים והוא עור שמשימין לפניהם שלא יקלקלו בגדיהם והוא חם מאד והם אותם דפרק החליל (סוכה דף נא:) שה כל האומניות בפני עצמן וגם במגילה פרק בני העיר (מגילה דף כו.) מעשה בבית הכנסת של תרסיים כי צורפי נחשת אין בני אדם יכולין לסבלם כדמשמע פ' המדיר (כתובות דף עז.) דקא חשיב ליה בהדי הני דכופין אותן להוציא ועוד יש אומה אחת שכולם נקראו טרסיים כדאמרינן מגילה (דף יג:) בגתן ותרש שני טרסיים היו ומספרים בלשון טורסי:

אתיא זיבורתא פי' בקונטרס זיבורא זכר זיבורתא נקבה ול"נ שאין ניכר כ"כ במין קטן כזה בין זכר לנקבה וי"מ שהן שני מינין כמו (חולין דף סב:) תרנגול ותרנגולתא דאגמא:

ר' חנינא ור' יונתן הוו אזלי לאורחא מטו לפרשת דרכים חדא פצי לבית עבודת כוכבים וחדא לבי זונות אמרו ניזיל בהאי דמיפצלא בבי זונות וניכפייה ליצרין ונקבל אגרא שנא' מזמה תשמור עליך מדבר זמה התורה תשמור עליך אבל עבודת כוכבים נכיס יצריה:

ת"ר כשנתפש ר' אלעזר בן פרטא ור' חנניה בן תרדיון למינות אמר ר' אלעזר בן פרטא לר' חנניה אשריך שנתפשת על דבר אחד אוי לי שנתפשתי על ה' דברים השיבו אתה נתפשת על ה' דברים ואתה ניצול שאתה נתעסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני נתעסקתי בתורה בלבד וכדרב דאמר כל העוסק בתורה בלבד דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר וימים רבים לישראל ללא אלהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה מאי ללא תורה כל העוסק בתורה בלבד ואינו מתעסק במצות וגם להוציא הדין לאמיתו וההוראה כתקנה כאילו גם תורה אין לו:

ומקשי' ורבי חנניה בן תרדיון לא נתעסק בג"ח והתניא ר' אליעזר בן יעקב אומר לעולם אל יתן אדם מעותיו בקופה אלא אם כן ממונה עליה כר' חנניה בן תרדיון ופרקינן אין ודאי הימוני הוה מהימן ואע"ג דהוה עביד חסדים כדתניא מעות של פורים נתחלפו לו במעות של צדקה וחילקם לעניים ונתן אחרים למעות פורים כמו שהיה ראוי לאדם עשיר כמותו לעשות לא עשה.

אתיוהו לרבי אלעזר בן פרטא אמרו לו מאי טעמא תנית וגנבת כלומר חכם שונה וגנב. אמר להו דרך בני ישראל או סופר או בעל סייף שניהם באיש אחד אין נמצאין וכיון שאני בעל סייף (גם) איני חכם שונה אמרו לו והלא קוראין אותך רבי אמר להן גדול שבאורגים אני ולפיכך קורין אותי רבי של אורגים הביאו לפניו שתי פקעיות של מטוה אמרו לו איזו של שתי ואיזו של ערב נעשה לו נס ופרחה וישבה לה זיבורית נקבה על פקעת דערבא וזיבורא על של שתי אמר הא דשתיא הא דערבא:

בי אבידן פי' לשכה בבית עבודת כוכבים שלהן ומתקבצין שם כל בעלי חכמה ודנין בדברי חכמה עוד אמרו לו למה שיחררת עבדך בדתן של ישראל. פי' פתקוהו בד' מאה פרסי שדרוהו פרוונקא במקום רחוק ת' פרסי. אתיוהו לר' חנניה בן תרדיון אמרו ליה אמאי עסקת באורייתא אמר להו כאשר צוני ה' אלהי גזרו עליו שריפה בעונש שהיה הוגה את השם באותיותיו בפרהסיא.

מעות של פורים נתחלפו לי במעות של צדקה וחלקתים לענים פי׳ כולם ולא נפרעתי מכיס של צדקה וזה היה לפנים משורת הדין ולכך א״ל מחלקך היא חלקי וטעמא דהא מעות של צדקה עד שלא באו ליד גבאי מותר לשנותם כלומר ללוותם ולפרוע אחרי וקיימא לן נמי בגבאי צדקה שנתנו לו מעות בשוק יתנם לתוך כיס של צדקה וכשיגיע לביתו יטלם דאלמא מעות שנתערבו או נתחלפו כשל חולין לית לן בה והא ודאי לא סני לן בין משנה או מערב אותן לנתערבו מאיליהן דהא תלמוד טעמא דשרי משום דאין בהם משום קדושה וליכא קפידה אלא שלא לעשות בו גזל לעניים וזה ברור.

אע"פ שכל מי שאינו מקיים את המצות נענש העוסק בתורה ואינו מקיים נתיבותיה של תורה לגמול חסדים לבריות כפי יכלתו הוא נענש ביותר מפני שהוא כיודע רצון קונו ופורקה מעליו ודומה כמי שאין לו אלוה:

כל שהוא ממונה מחמת הצבור לאיזו גוביינא הן צדקה הן גוביינא אחרת צריך להזהר שלא יביא עצמו לידי חשד בכל צד שאפשר לו אע"פ שהוא נקי מי"י יזהר לנקות עצמו מן הבריות ואם היה תלמיד חכם המפורסם בנאמנות אינו צריך לדקדק על עצמו כל כך מחשש הבריות ומתוך כך אמרו לעולם לא יתן אדם מעותיו לתוך ארנקי של צדקה שבשעה שהוא רוצה ליטלן יחשדוהו הרואים שממעות הצדקה הוא נוטל אא"כ הוא תלמיד חכם ומפורסם בנאמנות כר' חנינא בן תרדיון:

מעות הנגבים לעניים לצורך פורים אין העני רשאי להוציאן אלא לסעודת פורים אא"כ היה מתנה עליהם במעמד אנשי העיר והוא שאמרו במקום אחר מגבת פורים לפורים ובמציעא פסקנוה להתר אף שלא במעמד אנשי העיר והוא הנכון:

גמ' של צדקה וחלקתים לעניים כו' כצ"ל ול"ג ופרעתיה כנראה מפרש"י בלשון שני וכנראה מדברי התוס' וק"ל:

תוס' בד"ה ניזיל אפיתחא כו' דכתיב אל תקרב אל פתח ביתה כו' עכ"ל לאו מהאי קרא יליף ליה לעיל אלא מרישא דהאי קרא הרחק מעליה דרכך זו מינות ושגירות לישנא דפתחא נקטו וק"ל:

בד"ה מעות של פורים כו' ולשון נתחלפו כמו איוב באויב כו' כצ"ל:

ד"ה ניזיל אפתחא דבי זונות מכאן יש ללמוד וכו' ואע"ג דקא מקבל אגרא מ"מ פשיטא הוא דלא בשביל קבלת שכר הוה אזיל אפיתחא דבי זונות ואי לאו דהוי איסורא למיזל אפתחא דעבודת כוכבים פשיטא דהוי להו טפי למיזל אפתחא דעבודת כוכבים דלא הוי צריכין למכפייה ליצרייהו מלמיזל אפתחא דבי זונות אלא ודאי יש ללמוד מכאן דדרך להרחיק מפתח עבודת כוכבים מה שיכול ומה שמביאים התוס' לראיה הפסוק אל תקרב אל פתח ביתה נראה דלא דק דהא לתרי לישני דלעיל לא ילפינן מיני' מאל תקרב אל פתח ביתה אלא מרישא דקרא דהרחק מעליה דרכך ודו"ק:

אָמַר לֵיהּ אִידָךְ נֵיזִיל אַפִּיתְחָא דְּבֵי זוֹנוֹת וְנִכְפְּיֵיהּ לְיִצְרִין, וּנְקַבֵּל אַגְרָא. מקשים איך יאמרו לקבל אגרא והא תנן אַל תִּהְיוּ כַעֲבָדִים הַמְשַׁמְּשִׁין אֶת הָרַב עַל מְנָת לְקַבֵּל פְּרָס (משנה אבות א, ג)? ונראה לי בס"ד כי הצדיקים השמחה שהיה להם מן המצות נחשב אצלם שכר גדול ועל השמחה קאמר נקבל אגרא. אי נמי אמרו רבותינו ז"ל 'שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה' (משנה אבות ד, ב) ופרשו בשכר שעשה אדם המצוה כתקנה יזכהו הקדוש ברוך הוא לעשות מצוה אחרת ולזה אמר 'נְקַבֵּל אַגְרָא' שנזכה לכמה מצות אחרים כי 'שְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָה'.

אָמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא נראה לי בס"ד הא דלא שאלו כן מעיקרא קודם שהלכו כי תחלה נסתפק בדבר אם זאת היא עצת יצר הטוב כדי שיקבלו שכר או דלמא זו עצת יצר הרע שנתלבש בלבוש יצר הטוב לתת להם עצה לעשות טוב וחושב לעשותו מכשול להם כי ידע שאין יכולים להתגבר עליו כאשר יכנסו ויראו הזונות בעיניהם, לכן לא שאל מעיקרא שאלה זו כי אמר נמתין עד הסוף ונראה איך יפול דבר! וכאשר הלכו נכנעו הזונות מהם כל כך עד שברחו ונכנסו לביתם אז הבין כי מעיקרא זו היתה עצת היצר הטוב שידע דקדושתם תגין עליהם עד שהקליפה תהיה בורחת מלפניהם.

כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה בִּלְבַד דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בברכת 'מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים' דמלבוש הנשמה נמשך משם אלוה שפירושו הוא אל ו"ה כנודע עיין שם. וזה המלבוש אינו נשלם אלא בעסק התורה ולכן התורה מכונית בשם מלבוש וכמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק שִׂמְלָה לְךָ קָצִין תִּהְיֶה לָּנוּ (ישעיה ג, ו) מפני כי על ידה נמשך מלבוש של הנשמה. והטעם נראה לי בס"ד שם 'אֵ‏־ל חֶסֶד' דכתיב 'חֶסֶד אֵ‏־ל כָּל הַיּוֹם' (תהלים נב, ג) והתורה היא בסוד החסד דכתיב מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ (דברים לג, ג) לכך על ידי תורה ימשך שם 'אֵ‏־ל' ד' אֱל וֹהַּ' ותורה נרמזה באותיות ו"ה ד'אֱל וֹהַּ ' כי אות וא"ו מספר ששה ואות ה"א רמז לחמש ספרים. וזהו שאמר 'דּוֹמֶה כְּמִי שֶׁאֵין לוֹ אֱלוֹהַּ' רצונו לומר הארה של שם זה הנקרא 'אֱלוֹהַּ' אינו שומר אותו דאותיות אל 'אֱלוֹהַּ' יתעוררו על ידי תגבורת החסד בגמילות חסדים ואותיות ו"ה רמז לתורה שבכתב שהיא חמשה ספרים תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים וכל זה נרמז באותיות 'אֱלוֹהַּ'. ונראה לי בס"ד דדייק לה מדכתיב ברישיה דקרא 'וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹקֵי אֱמֶת' (דברי הימים ב טו, ג) ובעל כרחו איירי ביש להם תורה דהא בסופיה דקרא כתיב 'וּלְלֹא תוֹרָה' שמע מינה ברישא איירי ביש להם תורה. ועוד דייק לה מדכתיב 'וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל' דרבותינו ז"ל דרשו על 'רַבִּים קָמִים עָלָי' (תהלים ג, ב) רבים בתורה כי החכם נקרא 'רַבִּי' והכי קאמר ימים של רבים שהם בעלי תורה שנקראים רבים יש לישראל שנחשבים ללא אמת, והיינו דאמרו רבותינו ז"ל (שבת נה.) אמת חותמו של הקדוש ברוך הוא, וכן בתורה כתיב רֹאשׁ דְּבָרְךָ אֱמֶת (תהלים קיט, קס) כי אמת נרמז בראש התורה דסופי תיבות בְּרֵאשִׁי ת בָּרָ א אֱלֹקִי ם (בראשית א, א) אֱמֶת דעל ג' דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמילות חסדים (משנה אבות א, ב) נרמזים באותות אֱמֶת.

מַאי "מְזִמָּה" אִילֵימָא תּוֹרָה דִּכְתִיב בָּהּ "זִמָּה" וּמְתַרְגְּמִינַן עֲצַת חֲטָאִין (משלי ב, יא). יש להקשות לפי הסלקא דעתיה דקרי לתורה 'זִמָּה' משום דתרגום 'זִמָּה' עצה, והתורה נקראת בשם עצה דכתיב הִפְלִיא עֵצָה (ישעיה כח, כט) למה לא אמר להדיה 'עֵצָה תִשְׁמֹר עָלֶיךָ'? ונראה לי בס"ד דקראה בלכון 'זִמָּה' לרמוז שהתורה שנתנה בארבעים יום נחשבת ה' ספרים ונחשבת ז' ספרים כי חשיבינן פסוק וַיְהִי בִּנְסֹעַ הָאָרֹן (במדבר י, לה) ספר בפני עצמו (שבת קטז.) ולהכי קראה 'זִמָּה' שהם אותיות מ' ה' ז'.

מַאי טַעְמָא תָּנֵית, וּמַאי טַעְמָא גְּנַבְתְּ יש להבין למה ערכו שתי שאלות ביחד, ולא שאלו אותו כל דבר בפני עצמו כאשר עשו אחר כך? ועוד יש להבין בתחלת המאמר דאמר לו רבי חנינא בן תרדיון 'אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וְאַתָּה נִיצּוֹל' מניינא למה לי? הוה ליה למימר 'אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל כַּמָּה דְּבָרִים וְאַתָּה נִיצּוֹל'? ונראה לי בס"ד דכל זה היה בהשגחה מאת ה' להצמיח ישועה לצדיק מן האוייבים עצמם והוא כי הד' תביעות שתבע אותו כולם אמת ולא דברו עליו שקר בהם ורק תביעה אחת של הגניבה היא שקר ומאת ה' היתה זאת שנתקן בלבם לערב עם תביעה דאשה ד'מַאי טַעְמָא תָּנֵית' תביעה אחת של 'מַאי טַעְמָא גְּנַבְתְּ' שהיא שקר כדי שבזאת התביעה שהיא של שקר תהיה לו ההצלה כי על ידי תערובת של שתי תביעות אלו שהם אחת אמת ואחת שקר נצח אותם ואזדקור בקמייתא כי בזאת נתפסו מדבריהם עצמם שנמצאו מזוייפים מתוכם דהשיב תשובה נצחת 'אִי סָפְרָא לָא סַיָּיפָא וְאִי סַיָּיפָא לָא סָפְרָא' וכיון דזה המגיד לכם שיקר בדבר אחד, בודאי הוחזק שקרן ואינו נאמן בשתיהם, אבל אם היו תובעים אותו 'מַאי טַעְמָא תָּנֵית' בלבד והיה מכחיש לא היו מאמינים אותו ולא היו מקבלים הכחשתו אלא היו מאמינים את המלשין שהגיד להם דתנא באורייתא ורק עתה שזה המלשין הלשין בשני דברים אלו ביחד נמצא נזדייף מתוכו דממה נפשך דבר שקר באחת מהם וזה הזיוף של תביעות אלו וביטולם הועיל לרבי אלעזר גם בתביעות הנשארים כי נעשה לו הרמת ראש לפניהם בתביעה הראשונה דאז כשתבעו אותו בשאר דברים של המלשינים וכיחש הטו אוזן לדבריו ומן הראוי לפטרו תכף אחר שנצח בקמייתא אך שאלו אותו על השאר לראות מה ישיב והיו מוכרחים להטות אוזן לתשובותיו ויאמינהו בהכחשתו כי כיון דאסגור בקמייתא רצו מקירות לבך לפוטרו מכולם ולהוציאו זכאי. ונמצא כל ההצלה שלו נעשית על ידי תערובת של שקר שערבו עם תביעה של אמת ולזה אמר 'אַשְׁרֶיךָ שֶׁנִּתְפַּסְתָּ עַל חֲמִשָּׁה דְּבָרִים וְאַתָּה נִיצּוֹל' בא למנין לומר כי עם הארבעה של אמת שנתפסת עליהם נעשו חמשה דברים בתערובת אחת של שקר וכיון שהוסיפו אחת של שקר להשלים מספר החמשה מחמת כן נצמחה ההצלה שלך כך כיון ברוח הקודש שתהיה הצלתו על ארבעה דברים שהם אמת מחמת תוספת ישית שהיא של שקר. ובזה יובן בס"ד כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי הֳ' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם הֳ' (ישעיה נד, יז) פירוש ' כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ ' לתבוע אותך בטענות להרע לך ' לֹא יִצְלָח ' יען כי ' כָל לָשׁוֹן ' אשר ' תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי ' וכהאי עובדא דרבי אלעזר דנתפסו המלשינים בלשונם מנייהו ובהו דנזדייפו מתוכם ובמה תזכי לכך הא' בזכות התורה ולזה אמר ' זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי הֳ' ' זֹאת כינוי לתורה כמו שאמרו רבותינו ז"ל דכתיב 'וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה' (דברים ד, מד) גם עוד יש לך זכות גמילות חסדים וזהו ' וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי נְאֻם הֳ' ' וכמו שאמר לו רבי חנינא בן תרדיון שאתה ניצול הואיל ועסקת בתורה וגמילות חסדים.

אֲתָא אֵלִיָּהוּ פָּתְקֵיהּ אַרְבַּע מְאָה פַּרְסֵי נראה טעם למספר ' אַרְבַּע מְאָה ' פַּרְסֵי בזכות רבי אלעזר שיש לו בשביל עסק התורה ת' עלמין דכסופין, ולכן דבר זה נעשה על ידי 'אליהו הנביא זכור לטוב' [400] שעולה מספר ארבע מאות. ואומרו ' אֲתָא אֵלִיָּהוּ ' אף על גב דכבר בא ודבר עם אותו המלשין לבלתי ילשין נראה דעשה שליחותו והלך ועתה בא מחדש לעשות שליחות זו.