דף ביאור

מסכת נזיר דף ס״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף ס״ג עמוד א׳

מסכת נזיר דף ס״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־208 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

מתני' נזיר שגילח תגלחת טהרה ביום שלשים ואחד שלו:

ונודע לו שהוא טמא בטומאת מת בין שנטמא בתוך מלאת בין שנטמא לאחר מלאת לבו ביום קודם שהביא קרבנותיו ושגילח:

אם טומאה ידועה היתה בשעה שנטמא ה"ז סותר את הכל אבל לא נטמא עד לאחר הבאת קרבנותיו אפילו בטומאה ידועה אינו סותר אלא ז' כדתנן בפרק שלשה מינין (לעיל נזיר דף מז.) מי שנזרק עליו אחד מן הדמים כו' ואוקימנא בגמרא דלדברי הכל ז' סותר ותו לא:

ואם עד שלא גילח נודע לו שנטמא בין בו ביום בין שנטמא בתוך ימי מלאת:

בין כך ובין כך בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום סותר את הכל:

כיצד היא טומאת התהום שאינו סותר אם נטמא בטומאת מת וירד לטבול במערה ביום שביעי שלו ולאחר שיצא מצא לשם מת שהוא צף על פני המים שבפתח המערה והוא לא הכיר בו כשירד שם לטבול אין זו טומאת התהום ואפי' אם לא נודע לו עד לאחר גילוח ואפילו אם לא ירד לשם לטבול אלא להקר ה"ז טמא וסותר את הכל:

אבל אם נמצא משוקע בקרקע המערה שבשעה שנכנס לא היה צף בזו יש חילוק פעמים שהוא טהור ופעמים שהוא טמא כשנכנס לשם ולא נכנס בה אלא להקר ונודע לו לאחר גילוח שנמצא לשם מת משוקע כנגד פי המערה ה"ז טהור דזו היא טומאת התהום אבל ירד לשם ליטהר מטומאת המת ואח"כ נודע לו ואפילו לאחר גילוח ה"ז טמא וסותר את הכל אע"פ שהיא טומאת התהום:

שחזקת טמא טמא העמידו בחזקת טמא:

ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 63a · Sefaria

תוספות

נזיר שגילח תגלחת טהרה ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה היא סותר ואם טומאת התהום היא כלומר שנודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום ובגמרא מפרש איזו היא טומאת התהום שאין אחד בעולם מכירה והכי הילכתא גמירי לה:

אם עד שלא גילח נודע לו בין כך ובין כך סותר בין בטומאה ידועה בין בטומאת התהום דכי גמירי טומאת התהום דלא סתרה דוקא כשנודע לו אחר שגילח אבל נודע לו קודם שגילח סותר:

כיצד דין טומאת התהום ירד לטבול במערה בשביל טומאת שרץ ונמצא כזית מן המת צף על פני המערה ספק אם היה כזית מן המת בתוך המערה בשעה שטבל והאהיל או שמא לא היה שם בשעה שטבל טמא דספק טומאה ברשות [היחיד] ספקו טמא ואם נודע לו אפילו אחר שגילח טמא ולא אמרינן אף כי היה כזית מן המת תוך המערה בשעה שטבל יהא טהור משום טומאת התהום דכיון שאין שום דבר מכסה עליה הוה ליה כטומאה ידועה:

משוקע בקרקע המערה אז ודאי מיקרי שפיר טומאת התהום ולכך ירד להקר וליום אחרון שגילח נודע לו אותה טומאה טהור משום דטומאת התהום הוא:

ליטהר מטומאת מת אם ירד ליטהר מטומאת המת ואחר שחזר ומנה ימי נזירותו וגילח נודע לו כשירד למערה היה כזית מהמת משוקע במערה טמא שחזקת טמא טמא דכי גמירי דטומאת התהום דמת הותר דוקא לאדם שלא היה בחזקת טומאת מת: שחזקת טמא טמא (כלומר) שרגלים לדבר כלומר שטעם גדול י"ל הואיל והוא בחזקת טומאת מת לא הותרה טומאת התהום אצלו והא דנקיט ברישא ירד לטבול ובסיפא ירד להקר יש ליתן טעם לדבר דרישא רבותא קא משמע לן אף כי ירד לטבול דמסתמא דקדק ועיין היטב שלא תהא טומאה סביביו ונמצא מת צף על פי המערה מ"מ טמא משום ספק טומאה ברה"י וסיפא רבותא קמ"ל אף כי ירד להקר ואין דרכו לבדוק ולדקדק סביביו מ"מ כי משוקע בקרקע המערה טהור משום דהוי טומאת התהום:

במחוורת לו אבל בטומאת התהום שאינה מחוורת ולא הכיר בה אחד בסוף העולם אז אינו סותר:

רבי שמעון בן לקיש אמר כי דרך גבי עושה פסח כתיב איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם ומדסמך טמא לנפש לדרך נאמר כי דרך וגמרינן נזיר מעושה פסח אבל בפרק כיצד צולין (פסחים דף פא: ושם) לא קאמר הש"ס הכי והכי איתא התם במחוורת לו אשכחנא נזיר עושה פסח מנלן דכתיב או בדרך רחוקה כי דרך כו' משמע התם דלא פליגי ולא גמירי נזיר מעושה [פסח]:

אלא למ"ד במחוורת לו כי מכירה אחד בסוף העולם מאי הוי ובפ' כיצד צולין (ג"ז שם) לא קאמר הכי דקאמר למ"ד כי דרך נימא עד דידעי בה כולי עלמא כי דרך:

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 63a · Sefaria

מאירי

המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נזיר שגלח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר אם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור שרגלים לדבר אמר הר"ם טומאת התהום היא הטומאה הנסתרת אשר לא ידע אותה אחד בשום פנים ר"ל שלא יידע אדם בזה המקום מת ושהוא מקום טומאה והוא לא ידע וזה אמרם כל שלא ידע אותה בסוף העולם ואמרו גם כן לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד לאפוקי הרוג דלא שהרי כבר ידע בו מי שהרג בלא ספק וכן יקרא הקבר אשר לא ידע בו אחד בשום פנים קבר התהום והיות הנזיר כאשר נטמא בקבר התהום וידע אחר הטמאתו שהוא נטמא במת לא יפלו לימי הנזירות ואינו סותר ולא למדנו זה מהיקש ולא משום ראיה אלא הלכה מקובלת והוא אמרם טומאת הסתרים גמרא גמירי לה ואמרנו נזיר שגלח ימי תגלחת טהרה ואחר זה ידע שנטמא בימי הנזירות טומאת התהום ושמנו ספקו טמא ואם היה הטומאה על פני המים להיות טומאת מת והנה נבאר בד' ממסכת טהרות שהיות ספק טומאה צפה על פני המים טהור אמנם זה בשרץ לבדו ונבאר ראית זה ובאור להקר להתקרר וקור שם הברד ואמרנו שספקו טהור כאשר ידע בזה אחר התגלחת להיותה טומאת התהום לפי שהוא מושקע בקרקע ולנו שנאמר שהוא לא ידע בה אחד ולא נשעה נאמר זה כאשר היה צף על פני המים לפי שהוא מוכן לראותו אדם ויודע אותה הנה כבר הגיע לך מזה המקום ענין ראוי שיהיה שמור בזכרונך תמיד והוא שהמת כשמצאנוהו על ענין אפשר עמו שלא ידע בו אחד שהוא בזה המקום הנה אנחנו נעמידהו במדרגות טומאת התהום אם לא שנמצא אחד וכבר ידע בו וכאשר מצאנוהו מגולה נראה הוא לא נאמר אולי עבר אדם עליו ולא ראהו ואין שם מי שידעהו אבל נאמר שהוא כבר יודע ואינה טומאת תהום ואשוב אל הכונה הנה אשר נדר לטהר מטומאת מת וטהר והשלים נזירותו ואחר זה יודע שבתוך המערה אשר טהר בה מת היה שקוע בקרקע המערה סותר ויעמד בחזקת טומאה והסבה בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא וענין רגלים לדבר שהדבר ישפע עד לא תכלית כאשר נרצה להמשך האפשרות ואמנם העקר כי כאשר קויים ענין מה נעמידהו בחזקתו עד שיהיה ענין מבואר יסירהו מזאת החזקה אבל מה שהיה בה ספק ואפשרות אחר הנה לא יסור החזקה עוד כבר כל מה שדומה לזה:

אמר המאירי נזיר שגלח ר"ל תגלחת טהרה הבאה אחר הבאת קרבנות כמו שהתבאר ואח"כ נודע לו שכבר נטמא בתוך ימי הנזירות אם בטומאה ידועה היה ר"ל טומאה שכבר נודעה לשאר בני אדם הרי זה סתר את הכל ומזה שלישי ושביעי ומגלח וטובל ומעריב שמשו ובשמיני מקריב קרבנותיו ומונה נזירות אחרת מתחלה ומביא קרבנות טהרה ואם בטומאת התהום והיא טומאה שלא ידע בה שום אדם והוא שאמרו בגמרא שאם היה מכירה אחד בסוף העולם ר"ל שנודעה לו אותה טומאה לשם אינה טומאת התהום וכל שלא נודעה לשום אדם הרי הוא טומאת התהום וסתם הדברים כל שנמצא מת מאליו בקרקעית מערה ומים על גביו או טמון בתבן וצרורות טומאת התהום הוא אבל הרוג אינה טומאת התהום שהרי נודעה להורג וכן אם נמצא מת טמון בתוך המים ולא משוקע בקרקעית או במקום אפל או בנקיק הסלע הואיל ונראה על ידי הצצה אינה טומאת התהום ואמר שכל שהיתה הטומאה טומאת התהום ר"ל שלא שמענו עליה שנודעה לשום אדם וכן שהיא במקום המוכיח שלא נראתה לשום אדם אינו סותר ופירשו בגמרא שזו לא מן הדין שהרי ודאי טמא הוא לתרומה וקדשים ולכל דבר חוץ מנזיר אלא כך היא הלכה בנזיר שאין טומאת התהום סותרת ולא מזקיקתו לקרבנות טומאה אחר שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת אלא שבגמרא הוסיפו עליה עושה פסח שאם עשה פסח בחזקת טהרה ונודע לו שהיה טמא אם בטומאה ידועה חייב בפסח שני ואם בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני שכל טומאה שהנזיר מגלח עליה דוחה בקרבן פסח וכשם שאם נודעה לו בתוך הנזירות נזיר מגלח עליה ואם לא נודעה לו עד שגלח אינו סותר כך בפסח אם נודעה לו קודם עשיית הפסח חייב בפסח שני ואם לא נודעה לו עד שעשה פסחו אינו חייב בפסח שני מ"מ כך היתה הלכה שאינה דוחה קרבן פסח כלל ולא סותרת בנזיר כל שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת ואם נודעה לו קודם התגלחת אף בטומאת התהום סותר ופירשוה בגמרא דוקא לר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא אי נמי אף לרבנן כל שנודעה לו קודם הבאת הקרבנות הא משהביא הקרבנות כל שנזרק עליו אחד מן הדמים אינו סותר וכן הלכה:

כיצד ירד לטבול וכו' כלומר כיצד היא טומאת התהום שאמרנו עליה שאינה סותרת ירד לטבול במערה ר"ל שהיה טמא טומאת שרץ או שאר טמאות שאין בהן סתירה לנזירות וירד במערה לטבול הימנה וטבל ונמצא מת ר"ל או כזית ממנו צף על פני המערה אע"פ שלא ידע בודאי אם נגע או האהיל עליה טמא שהמערה רשות היחיד היא וספק טומאה ברשות היחיד טמא ומה שאמרו שספק טומאה צפה על המים טהורה אף ברשות היחיד דוקא בשרץ הא בשאר טמאות לא ובתוספות פירשוה בכל טומאה שאינה מטמאה באהל הא לענין טומאה שמטמאה באהל ספיקא טמא וירד לטבול דקאמר פירושו אפילו ירד לטבול שדרכו לדקדק בטהרה נמצא משוקע בקרקע ר"ל משוקע בעפר ירד להקר טהור ר"ל אפילו ירד להקר שאין דרכו לדקדק לטהר מטומאת מת ר"ל שהנזיר נטמא במת ובשביעי שלו ירד לטבול במערה לטומאת נזירותו והביא קרבנותיו וגלח טמא שלא נאמר דין טומאת התהום להקל אלא בנזיר טהור או שנטמא וטבל טבילה ההוגנת ואחר שגלח הלך על קבר התהום ר"ל קבר שלא נודעה טומאתו שמאחר שהוא בחזקת נזירות של טהרה אין טומאת התהום סותרת אבל זה שהיה בחזקת נזיר טמא טומאה הסותרת אינו עולה מטומאתו אלא בטבילה מבוררת שרגלים לדבר שהוא טמא ר"ל להעמידו על חזקתו והוא שאמר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:

זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

Meiri on Nazir 63a · Sefaria

שיטה מקובצת

מתני' נזיר שגלח והביא קרבנותיו אם טומאה ידועה. פירוש טומאה שאיפשר שהיתה ידועה כגון שלא היה קבר התהום סותר. טומאת התהום אינו סותר. אם נודע לו שבמקום שעבר היתה טומאת התהום כדמפרש בגמרא שאין אחד מכירה בסוף העולם. אף על פי שודאי טמא היה אינו סותר דהלכה היא בנזיר. אם עד שלא גילח וכבר הביא קרבנותיו בין כך טומאה ידועה ובין כך טומאת התהום סותר. דהא דגמירי דטומאת התהום לא סתרא היינו דוקא היכא דנודע לו אחר גילוח לר' אליעזר או אחר הבאת קרבנותיו לרבנן. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אם עד שלא גילח שהביא כל קרבנותיו ולא הספיק לגלח עד שאמרו לו שנטמא בטומאת התהום. ובגמרא מוקי לה כר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא. ואם תאמר דבפרק כיצד צולין אמר דטומאת התהום אי איתידע ליה קודם זריקה זורק הדם הואיל וכבר שחטו עליו עד שלא ידע והשתא מי גרע לפני זריקה לרבנן מלפני גילוח לר' אליעזר. ויש לומר דאין הכי נמי דגרע וטעמא יש בדבר דודאי שחיטה וזריקה אחת הן ומי ששחט הוי כאילו זרק אבל תגלחת מילתא באנפיה נפשה. תוספות חיצוניות: טומאת התהום מיקרי כל טומאה שיכול להיות שלא נודע לשום אדם כדמפרש בגמרא כגון היה טמון בעפר או נתון בצרורות. הר' עזריאל ז"ל:

ונמצא מת על פני המערה כלומר על פני המים שבמערה והמערה אינה מקורה אלא מגולה והוא מסופק אם נגע במת ואם לאו. ומערה היא רשות היחיד. והוא לא הכיר בה טמא לפי שאין זו טומאת התהום וסותר. שיטה:

ונמצא כזית מן המת צף על פני המים ספק האהיל עליו ספק לא האהיל עליו טמא. דספק טומאה ברשות היחיד ספקו טמא. ואם נודע לו ספק זה אף אחר שגילח סותר דהיינו טומאה ידועה. ואף על גב דאמרינן בגמרא ספק טומאה צפה טהורה. היינו ספק מגע אבל ספק אהל טמא. משוקע בקרקע המערה. במקום שטבל ובודאי נטמא. ליטהר מטומאת מת. כגון שהיה נזיר טמא וטבל במערה שהיה המת משוקע בה והשלים נזירותו או טמא מת שטבל ואחר כך קבל עליו נזירות. טמא וסותר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור שרגלים לדבר. האי רגלים לדבר לאו דוקא דהכי גמירי הלכתא אלא כלומר קצת טעם יש לדבר כיון דבחזקת טומאת מת היה לא ניתנה הלכה לטהרו:

גמרא ריש לקיש אמר כי דרך גבי פסח כתיב איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך בעינן טומאה כי דרך. בפסחים בפרק כיצד צולין יש סוגיא אחרת דקאמר התם אשכחן נזיר עושי פסח מנא לן אמר קרא כי דרך. אבל סוגיא דהכא סברה דמר יליף נזיר מפסח ומר יליף פסח מנזיר.

כל שאין מכירה אחד בסוף העולם פירוש שאיפשר שאין אדם מכירה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

המוצא מת מושכב בפירקין תנן כי האי גוונא גבי נוטלו ואת תפוסתו ודייק בגמרא מוצא פרט למצוי מת פרט להרוג. והכי נמי נימא הכי פרט למצוי שאם היה ידוע אין זה טומאת התהום. פרט להרוג שההורג ידעו והוי ידע בה אחד בסוף העולם. מושכב פרט ליושב דודאי אדם הושיבו משמה וידע בו. אבל מושכב שמא נפל עליו גל. ובפירושים כתוב אבל יושב לא מחזיק רוחב הדרך ואפילו לקדשים טהור דשמא לא נגע בו. לרוחב הדרך דודאי נגע. תוספות חיצוניות. ובפירוש כתב הרב עזריאל ז"ל וז"ל: ודוקא מושכב. מושכב לרחבה דאז ודאי נגע בו. אבל לא יושב דאם כן יש דרך לעבור שלא דרס עליו ויכול להיות שלא נגע בו ואף לתרומה טהור. וכן נקט מוצא פרט למצוי דלא הוי טומאת התהום. ומת פרט להרוג דאותו שהרגו ידע בו שמת. והכי נמי דרשינן לקמן בפרקין גבי המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו. עד כאן:

מאי שנא כי היכי דילפת נזיר מפסח למר ופסח מנזיר למר הכי נמי נילף כל שאר דבר מינייהו. והכי נמי הוה מצי למיפרך ממתניתין דמפלגא בין נודע אחר שגלח לנודע קודם שגלח. דאי טעמא מקרא ליכא סברא לפלוגי. וכן מסיפא לטהר מטומאת מת טמא. ואי מקרא כיון דודאי נטמא בקבר התהום מה לי היה טמא מת מה לי היה טהור כיון דמטומאת מת ידועה נטהר. טומאת התהום גמרא גמירי לה. וקראי דמייתי לעיל אסמכתא בעלמא נינהו. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

ועוד 6 קטעי פירוש על דף זה.

Shita Mekubbetzet on Nazir 63a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

מַתְנִי׳ נָזִיר שֶׁגִּילַּח, וְנוֹדַע לוֹ שֶׁהוּא טָמֵא, אִם טוּמְאָה יְדוּעָה — סוֹתֵר, וְאִם טוּמְאַת תְּהוֹם — אֵינוֹ סוֹתֵר. אִם עַד שֶׁלֹּא גִּילַּח, בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ — סוֹתֵר.

קטע 2

כֵּיצַד? יָרַד לִטְבּוֹל בִּמְעָרָה וְנִמְצָא מֵת צָף עַל פִּי הַמְעָרָה — טָמֵא, נִמְצָא מְשׁוּקָּע בְּקַרְקַע הַמְּעָרָה,

קטע 3

יָרַד לְהָקֵר — טָהוֹר. לִיטָּהֵר מִטּוּמְאַת מֵת — טָמֵא. שֶׁחֶזְקַת טָמֵא — טָמֵא, וְחֶזְקַת טָהוֹר — טָהוֹר, שֶׁרַגְלַיִם לַדָּבָר.

קטע 4

גְּמָ׳ מְנָא הָנֵי מִילֵּי? אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, דְּאָמַר קְרָא: ״וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם״, ״עָלָיו״ — בִּמְחֻוֶּורֶת לוֹ.

קטע 5

רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: אָמַר קְרָא ״כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה״. כִּי דֶרֶךְ: מָה דֶּרֶךְ בְּגִלּוּי, אַף כֹּל בְּגִלּוּי.

קטע 6

וְאֶלָּא הָדִתְנַן: אֵיזוֹהִי טוּמְאַת הַתְּהוֹם — כֹּל שֶׁאֵינוֹ מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם. אֲבָל מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם — אֵין זוֹ טוּמְאַת הַתְּהוֹם.

קטע 7

בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר כִּי דֶרֶךְ — שַׁפִּיר. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר — בִּמְחֻוֶּורֶת לוֹ, כִּי מַכִּירָהּ אֶחָד בְּסוֹף הָעוֹלָם מַאי הָוֵי?

קטע 8

וְתוּ, הָא דְּתַנְיָא: הַמּוֹצֵא מֵת מוּשְׁכָּב לְרׇחְבָּהּ שֶׁל דֶּרֶךְ, בִּתְרוּמָה — טָמֵא, בְּנָזִיר וּבַעֲשִׂיַּית פֶּסַח — טָהוֹר. מַאי שְׁנָא? אֶלָּא טוּמְאַת הַתְּהוֹם גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ.

קטע 9

אִם עַד שֶׁלֹּא גִּילַּח וְכוּ׳. מַאן תַּנָּא? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר הִיא, דְּאָמַר: תִּגְלַחַת מְעַכֶּבֶת.

קטע 10

בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: נִטְמָא בְּתוֹךְ מְלֹאת וְנוֹדַע לוֹ לְאַחַר מְלֹאת, מַהוּ? בָּתַר יְדִיעָה אָזְלִינַן, וִידִיעָה אַחַר מְלֹאת הִיא, אוֹ לָא? וּלְמַאי: לְמִיסְתַּר?

מסכת נזיר דף ס״ג עמוד א׳

מסכת נזיר דף ס״ג עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור