דף ביאור

מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳

מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 8 קטעים ממוספרים, כ־253 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

אמר רב יהודה מדסקרתא ת"ש אלה הטמאים לכם בכל השרץ כל הנוגע בהם במותם וגו' (ויקרא י״א:ל״א) אי בהם יכול בכולם דכי נגע בכולם יהא טמא אבל לא במקצתו ת"ל וכל אשר יפול עליו מהם במותם כו':

ושיערו חכמים שמגע עדשה יטמא שהוא כעדשה ששוה ככולו:

שכן החומט כו' ומדקא בעי שיעור בריה כעדשה ש"מ שיעורא דבריה כולה בעינן ואי חסרה שיעורא נפקא לה מכלל טומאתה וה"ה לענין אכילה:

אמר ר' שמעיה כי בעינן שיעורא דבריה במידי דכל ברייתו בכעדשה אבל גבי נמלה בפחות מכעדשה הויא בה נשמה דהא שלימה נמי לא הויא כולה כעדשה לא בעינן שיעורא ואכתי תבעי לך:

אמר רבא ת"ש [שדרה] שגירד רוב צלעות שבה שעקר רוב צלעות שבה טהורה ואע"ג שהן מונחות בצדה:

ובקבר כו' מפני שהקבר מצרפה להיות כמו שלמה הא לא גירד טמאה ואע"ג דליכא גולגולת בהדה וש"מ דשדרה או גולגולת תנן:

אידך לא גירד עדיין תיבעי לך:

ששה דברים לקמן קחשיב להו:

ועוד 8 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 52a · Sefaria

תוספות

ת"ש בהם יכול בכולן גבי שרצים כתיב אשר יפול מהם אל תוכו ובמקום אחר כתיב אשר יגע בהם במותם הא כיצד ניישב שני המקראות הללו וכו' ושיערו חכמים בכעדשה דמיקריא מהם שזהו במקצת שרץ אחד ומיקריא בהם לפי שהחומט תחילת ברייתו בכעדשה וש"מ שיעורא גמירי מדבעינן כעדשה שהרי החומט גם כי הוי תחילתו בכעדשה היינו עם רגליו וקרניו ומ"מ אי חתיך מיניה פורתא דמיפחתי' מכעדשה אפ"ה חיה ואפ"ה בעינן כעדשה ממש כברייתה וש"מ שיעורא גמירי ודחי א"ר שמעיה כי בעינן שיעורא בכעדשה היכא דלא נפלה ביה נשמה כגון חומט שאם נפחת מעט תחילה אז ודאי אין לנו להחשיבו בריה בפחות הואיל ולעולם לא יפול בו נשמת חיים בפחות מכן אבל היכא דנפלה ליה כגון נמלה חיה חשובה היא כי אף קיצץ רגליה או שום דבר ממנה יכולה עדיין לחיות הרבה שאין חייה תלוין בדבר שקצץ:

איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן דדוקא על שניהם מגלח או דלמא או שדרה או גולגולת תנן והוא הדין דאמתניתין דאהלות (פ"ב מ"א) נמי מיבעיא ליה וכן משמע בסמוך דמייתי מתניתין דאהלות למיפשט בעיין:

ת"ש שדרה שגרד רוב על עולין שבה פי' שיבר רוב צלעות שבה תרגום של צלעות עלעולין:

טהורה בעלמא [אמרינן] כמה חסרון בשדרה וכו' ולא תטמא אמר שמואל בפ' אלו טרפות (חולין מב:) וכן לטרפה וגם כאן נראה לרבינו יצחק דיש להשוות דאם נשתברו רוב צלעותיה טרפה וכדאמר בפ' אלו טרפות (חולין נב.) נשתברו ברוב שני צדדין טרפה נעקרו אפילו ברוב צד אחד:

ובקבר אפי' משוברת או מפורקת טמאה מפני שהקבר מצרפה דהכי גמירי:

טעמא דגירד הא לא גירד טמא וקס"ד דאיירי בלא גולגולת ואפ"ה טמאה וש"מ דאו שדרה או גולגולת תנן ומשני מי קתני הא לא גירד טמאה הא קמ"ל דכי גירד טהורה ואידך תיבעי לך פירוש מי קתני הא לא גירד טמאה בלא גולגולת דלמא כשיש עמה גולגולת איירי ואע"פ [כן] כי גירד רוב צלעות שבה טהורה ואידך תיבעי לך כלומר בלא גירד ואין שם אלא השדרה בלא גולגולת תיבעי לך:

תא שמע רבי יהודה אומר ששה דברים ר"ע מטמא בסמוך קא חשיב להנך ששה דברים וחכמים מטהרין וחזר בו ר"ע:

מעשה שהביאו קופה מלאה עצמות לבית הכנסת של טרסיים פירוש צורפי נחשת והניחוה באויר במקום שאין גג עליו פן יטמאו באהל הנכנסין שם נכנס תודוס הרופא וכל הרופאים עמו ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד ובפירוש משניות מצאתי דהכי איתא בסיפרי אמרו הואיל ויש כאן מטהרין [ומטמאין] נעמוד למנין פירוש ר"ע וחכמים שנחלקו בשדרה ובגולגולת הבאים משני מתים ובסמוך מייתי לה ובמס' אהלות פ"ב (מ"ו) נמי תנן פלוגתייהו התחילו מר' עקיבא תחילה וטיהר אמרו לו הואיל ואתה הוא שהיית מטמא טיהרת יהו טהורין:

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 52a · Sefaria

מאירי

שמנה שרצים האמורין בתורה נעשו אב הטומאה במיתתן ושאר השרצים טהורים לגמרי ולענין איסור אכילה שיעור שאר שרצים בכזית כשאר איסורי מאכלות ושל שמנה בכעדשה שיעור אכילתן כשיעור טומאתן ומ"מ כל שאכל בריה שלמה אפילו פרעוש אחד או נמלה חייב שאין שיעור לבריה בין שאכלה חיה בין מתה ואם חסרה אחת מרגליה אף על פי שיכולה לחיות יצאה מתורת בריה ואינו לוקה על אכילתה אלא בכזית ולענין טומאה בשמנה שרצים כל שיש בו אבר שלם בבשר וגידים ועצמות מטמא וכל שאינו כן טהור:

כבר ביארנו שהשדרה או הגלגלת שלמים מטמאין כמת עצמו אלא אם יש חסרון בשדרה בחוליא אחת ובגלגלת כסלע נשתברו רוב צלעותיה של שדרה אף במקום שעושה אותה טרפה כגון מחציין ולמעלה כלפי השדרה או אפילו גירר רוב צלעותיה ר"ל שעקרן מחוליותיהן טהורה מטומאת אהל אלא שהיא כדין שאר עצמות הואיל והחוליות קיימין ואע"פ שלענין טרפה כל ברוב צלעות בעקירתן או בשבירה מחציין ולמעלה כלפי השדרה טרפה לענין טומאה טהורה במה דברים אמורים כשהיא בבית אבל אם נעקרו בתוך הקבר הרי הקבר מצרפן ומטמא עדין באהל:

כבר ביארנו על אבר מן המת הבא משני מתים או אבר מן החי הבא משני בני אדם ועל רובע קב הבא משני מתים לענין אהל או חצי קב לענין נזיר ועל רביעית דם הבא משני מתים ועל שדרה הבאה מב' מתים ועל גולגולת הבאה משני מתים כולן אין מטמאין באהל ועצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא אבל לא במגע מעשה היה והביאו קפה מלאה עצמות בבית הכנסת של בורסיים מקום שלא יהו בני אדם מצויין ליגע והניחום באויר שלא יהא שם טומאה לנכנסים בבית הכנסת ובאו לחקור אם היה שם שדרה ממת אחד עד שיטמאו הנזיר שהתאהל עליהן במקום שהוציאום משם והביאו את הרופאים הבקיאים בנתוח ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד וטהרו כל המאהילים על פיהם אחר שלא התאהלו על הקבר אלא במקום אחר:

לעולם יזהר אדם בהזכרת תלמיד חכם דרך כבוד בכל ענין מעשה היה ונחלקו בר' עקיבא במה שהיה אומר על רביעית דם הבאה משני מתים שטהור שהיו מהם אומרים שחזר בו ר' עקיבא ואמר אחד מהם כל ימיו של ר' עקיבא היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע וכשדבר בלשון הדיטות כזה על ר' עקיבא ר"ל אם משמת חזר בו דאג בעצמו והחליט עצמו לתעניות עד שהושחרו שיניו מפני תעניותיו:

Meiri on Nazir 52a · Sefaria

שיטה מקובצת

שמע מינה שיעורא גמירי דאי אמרת דנמלה שנקצצו רגליה קרויה בריה אם כן חומט נמי תחלת ברייתו בלא רגלים קרוי בריה ואכתי אין בו כעדשה דתחלת ברייתו כשהוא שלם אין בו אלא כעדשה וניליף מיניה דפחות מכעדשה יטמא. הרא"ש ז"ל בפירושיו. והר' עזריאל ז"ל כתב וזה לשונו: שמע מינה שיעורא גמירי. כמו שהוא נברא מתחלה שלם בעינן דאי בריה גמירי ואפילו חתך במקצתו כיון שיוכל לחיות הוי שרץ. אם כן בשרץ נמי ליטמא בפחות מכעדשה כיון שלאחר שנברא אם היה חותך ממנו היה יכול לחיות עדיין:

אמר רב שמעיה כי בעינן שיעורא היכא דלא נפלה ביה נשמה אבל היכא דנפלה ביה נשמה לא תיבעי לך. פירוש הא ליתא דבעית למילף שיעור עדשה לגדולים מחומט. דודאי חומט כשהוא כעדשה בתחלת ברייתו אין בו נשמה הלכך מטמא. וכן שרצים גדולים נמי ילפינן מחומט קודם שיש בהם נשמה ומטמאו בכעדשה. אבל גדולים לאחר שנפלה בהם נשמה והן חיין אין כעדשה מטמא בהן והיינו דקאמר אבל נפלה בהן נשמה לא. ואם כן בנמלה כי נפלה ביה נשמה תיבעי לך אם חתך ממנה מעט כדפרישית. הר' עזריאל ז"ל:

איבעיא להו שדרה וגולגולת תנן דדוקא בשניהם או דילמא כו'. וכמו במשנתינו יש משנה במסכת אהלות דקא חשיב אלו מטמאים באהל השדרה והגולגולת כו'. והכי איכא למבעי אההיא ממשנה דלשון אחד יש בשניהם. והכי משמע בסמוך דמייתי מפלוגתא דאהלות. תוספי הרא"ש ז"ל.

שגידד פירוש חתך כמו גודו אילנא. רוב עילעין שבה. צלעות תרגומו עילעין. ובחולין פרק אלו טרפות מפרש נשתברו ברוב שני צדדין. נתפרקו ברוב צד אחד. טהורה. שבטל שם שדרה ממנה. ובקבר אפילו נשברה או נפרקה טמאה שהקבר מצרפה דהכי גמרי. הא לא גידד טמאה. השדרה לבדה. מי קתני הא לא גידד טמאה דילמא כי גידד טהורה אידך תיבעי לך. מי קתני הא לא גידד טמאה בלא גולגולת דילמא עם גולגולת מיירי ואף על פי כן אם גידד טהורה. אידך כלומר אם לא גידד תבעי לך אי מטמאה שדרה לבדה.

תא שמע ר' יהודה אומר ששה דברים ר' עקיבא מטמא בסמוך קא חשיב להו. של טרסיים. צורפי נחושת. והניחוה באויר. מקום שאין עליה אהל שלא יטמאו הנכנסים שם. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

הא לא גידד טמא שמע מינה דשדרה לבדה מטמאה. והוא הדין דמצי למיפרך מסיפא בהדיא דקתני מפני שהקבר מצרפה. אלא פריך אף מרישא בדיוקא. ומשני הא קא משמע לן כו'. כולה מיירי דאיכא גולגולת בהדה והא קא משמע לן דכי גידד טהורה. אידך תיבעי לך פירוש שדרה גרידא תיבעי לך. הר' עזריאל ז"ל: וכל הרופאים עמו. שהיו בקיאין להכיר העצמות שהם משדרה וגולגולת ולהשוות עצם לעצם לידע אם הם משני מתים או ממת אחד:

Shita Mekubbetzet on Nazir 52a · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

אָמַר רַב יְהוּדָה מִדִּיסְקַרְתָּא: תָּא שְׁמַע: ״בָּהֶם״, יָכוֹל בְּכוּלָּן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״מֵהֶם״. אִי ״מֵהֶם״, יָכוֹל מִקְצָתָן — תַּלְמוּד לוֹמַר: ״בָּהֶם״.

קטע 2

הָא כֵּיצַד? עַד שֶׁיִּגַּע בְּמִקְצָתָן שֶׁהוּא כְּכוּלָּן. וְשִׁיעֲרוּ חֲכָמִים בְּכַעֲדָשָׁה, שֶׁכֵּן הַחוֹמֶט תְּחִלַּת בְּרִיָּיתוֹ בְּכַעֲדָשָׁה. שְׁמַע מִינַּהּ שִׁיעוּרָא גְּמִירִי לַהּ.

קטע 3

אָמַר רַב שְׁמַעְיָה: כִּי בָּעִינַן שִׁיעוּרָא דְּבִדְלָא הָוְיָא כַּעֲדָשָׁה לָא מְטַמָּא, דְּלָא נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה. אֲבָל נָפְלָה בַּהּ נְשָׁמָה — לָא. תִּיבְּעֵי לָךְ.

קטע 4

הַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת. אִיבַּעְיָא לְהוּ: שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת תְּנַן, אוֹ דִּלְמָא: אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת? אָמַר רָבָא: תָּא שְׁמַע: שִׁדְרָה שֶׁגֵּירַד רוֹב עִילְעִין שֶׁבָּהּ — טְהוֹרָה. וּבְקֶבֶר אֲפִילּוּ מְשׁוּבֶּרֶת אוֹ מְפוֹרֶקֶת — טְמֵאָה, מִפְּנֵי הַקֶּבֶר.

קטע 5

טַעְמָא מִשּׁוּם דְּגֵירַד, הָא לָא גֵּירַד — טָמֵא, שְׁמַע מִינַּהּ: אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת קָתָנֵי. הָא לָא קָתָנֵי. הָא קָא מַשְׁמַע לַן: דְּכִי גֵּירַד — טְהוֹרָה, אִידַּךְ, תִּיבְּעֵי לָךְ.

קטע 6

תָּא שְׁמַע, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: שִׁשָּׁה דְּבָרִים רַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין, וְחָזַר בּוֹ רַבִּי עֲקִיבָא. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהֵבִיאוּ קוּפָּה מְלֵאָה עֲצָמוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל טַרְסִיִּים, וְהִנִּיחוּהָ בַּאֲוִיר, וְנִכְנַס תּוֹדוֹס הָרוֹפֵא וְכׇל הָרוֹפְאִים [עִמּוֹ], וְאָמְרוּ: אֵין כָּאן שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד.

קטע 7

טַעְמָא דְּלֵיכָּא שִׁדְרָה דְּמֵחֲדָא. הָאִיכָּא אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת דְּמֵחֲדָא — נָזִיר מְגַלֵּחַ עָלֶיהָ, שְׁמַע מִינַּהּ אוֹ שִׁדְרָה אוֹ גוּלְגּוֹלֶת תְּנַן. לָא מִיבַּעְיָא קָאָמַר: לָא מִיבַּעְיָא שִׁדְרָה וְגוּלְגּוֹלֶת, דְּמִמֵּת אֶחָד לֵיכָּא, אֶלָּא אֲפִילּוּ אוֹ שִׁדְרָה מִמֵּת אֶחָד אוֹ גוּלְגּוֹלֶת מִמֵּת אֶחָד לֵיכָּא.

קטע 8

תָּא שְׁמַע מִמִּנְיָינָא: וּמָה הֵן שִׁשָּׁה דְּבָרִים שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא מְטַמֵּא וַחֲכָמִים מְטַהֲרִין: עַל אֵבֶר מִן הַמֵּת שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְעַל אֵבֶר מִן הַחַי שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי בְּנֵי אָדָם, וְעַל חֲצִי קַב עֲצָמוֹת שֶׁבָּא מִשְּׁנֵי מֵתִים, וְעַל רְבִיעִית דָּם הַבָּא מִשְּׁנַיִם, וְעַל עֶצֶם כִּשְׂעוֹרָה שֶׁנֶּחְלַק לִשְׁנַיִם, וְהַשִּׁדְרָה וְהַגּוּלְגּוֹלֶת.

מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳

מסכת נזיר דף נ״ב עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור