מסכת נזיר דף נ״א עמוד ב׳

טומאת רקב אינה אלא במת שנקבר שלם הא כל שנקבר חסר אין לו טומאת רקב ומעתה הרוג אין לו טומאת רקב שכבר נתחסר דמו אבל כל שנקבר שלם יש לו רקב הן שבא הרקב מן הבשר לבד הן מן העצמות לבד הן מן הכל ביחד הן שבא מאבר שהנשמה תלויה בו הן שבא מאבר שאין הנשמה תלויה בו כגון מן הערקוב ר"ל מן הארכובה ולמטה ולענין ביאור מיהא זו ששאלו ברקב הבא מן הערקוב מהו הולכת על שיטה אחרת והוא שהיה השואל סבור שכל חסרון במה שאין הנשמה תלויה בו לא יהא קרוי חסרון להפקיעו מדין רקב וכן שאם נקבר אותו אבר עמו יהא נעשה גנגילון לשאר איברים אבל חסרון במה שהנשמה תלויה בו קרוי חסרון ומפקיעו מדין רקב ואם נקבר עמו יהא חוזר לדינו ולא יהא גנגלין לשאר איברים ואף תלמוד המערב הולך בשיטה זו והוא שאמרו שם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה נעשה גנגלין ר"ל אם נקבר עם גוף המת מן הארכובה ולמעלה אינו נעשה גנגלין וכן אמרו שם נחתכה רגלו מן הארכובה ולמטה יש לו רקב ר"ל אם לא נקבר האבר הנחתך עמו אף על פי שנקבר המת חסר שאין זה חסרון מן הארכובה ולמעלה אין לו רקב כלומר דחסרון הוא ושאלו שם אפילו לא נחתכה רגלו נראה אותה כחתוכה ותעשה גנגלין ותירץ מכיון שהיא מחוברת לו גוף אחד הוא כלומר ואינו מפקיע תורת רקב ועל שיטה זו פשוט הוא שאם הרקיב כלו אין רקב וערקוב נעשה גנגלין לרקב משאר הגוף אלא ששאלו אם רקב הערקוב מטמא לבדו שמא הואיל ונקבר שלם הרי הוא כרקב שבשאר הגוף או שמא דיו שלא יעשה גנגלין עם הרקב האחר אבל שיטמא לבדו לא ואתו למיפשטה ממה שאמרו רקב הבא משני מתים טמא והעמדנוה בשאין שם אלא מלא תרוד בין שניהם וודאי יש בו תערובת מרקב הערקוב ואף על פי כן מצטרף ואלו לא היה מטמא לבדו היאך היה מצטרף וזה הוא לשון האמור זיל הכא בדרך ערקוב קאתי כלומר שאי אפשר שלא יהא שם תערובת מן הערקוב והשיבו שאף זו פשוטה היא שכל שהרקיב כל המת רקב הערקוב ושאר רקב כלו אחד הוא הן לטמא לבדו הן בתערובתו עם שאר הרקב ואינו שואל אלא שאין שם רקב אחר אלא של ערקוב וזהו שאמר כגון דארקיב חד אבר' ואתי דרך ערקוב כלומר שאותו אבר הוא הערקוב ושאל אם מטמא לבדו ולענין פסק כבר כתבנו שכל שנחתך ממנו אבר אין לו רקב כלל וכל שנקבר שלם כל רקב שבו מטמא:

כבר ביארנו שאף אשה מעוברת שנקבר עוברה עמה נעשה לה גנגלין ואין לו רקב מ"מ שכבת זרע שנקרש ונקלט במעיה כל שלא נבראת צורת הולד וכן עורו של אדם ופרשו וכיחו וניעו אין נעשין גנגלין כלל ושמא תאמר ומה הוצרכה ללמדה ואלו אתה אומר באלו שנעשין גנגלין היאך אתה מוצא רקב שיטמא בגמרא שאלוה ופירשוה משכחת לה דאשקייה מי דקלים וסכו נשא ושלקו בחמי טבריא ופי' הדברים לדעת קצת אשקייה מי דקלים לשלשלו להעביר פרשו כיחו וניעו וכן שכבת זרע באשה וסכו נשא להעביר השער ושלקו בחמי טבריא להעביר כל העור שאחר השליקה נקלף כלו ונשאר הבשר שלם ושמא תאמר ומה צורך לסיכת נשא אחר שכל העור מועבר עד שמתוך כך פירשו רבים שסיכת נשא להעביר עור הראש ומפני שהוא רך ביותר אם יפשיטנו בחמי טבריא יתחסר מן הבשר גם כן וזה אינו שהרי בפרק החובל אמרו מכה אביו ולא עשה חבורה חייב בכולן ואוקימנא בסכו נשא ואם הנשא מעביר עור הראש הרי עשה בו חבורה ויתחייב מיתה ולא תשלומין אלא ודאי אין הנשא מעביר אלא השער ושליקת החמין מכינה את העור לקליפה אלא שאף על פי כן צריך סיכת נשא להעביר עיקרי השערות התחובין בבשר שתחת העור וכמו שאמרו בפרק העור והרוטב שערות חלחולי מחלחלי ולענין פסק אין לנו אלא כמו שכתבנו:

מת שטחנו אחר שנקבר אין לו רקב שאין טומאת רקב אלא כשהרקיב מאליו טחנו ואחר כך הרקיבה אותה טחינה מאליה הרי זה ספק ושמא תאמר והרי משנטחן נעשה חסר והיאך אתה נותן לו דין רקב אין זה כלום שהרי מ"מ כשנקבר שלם היה ונשארה בספק וכן אם הרקיב אבר ממנו כשהוא חי ומת והרקיב כלו הרי זה ספק אם אותו רקב שבחייו מטמא לבדו ומ"מ יראה שאינו נעשה גנגלין לשאר האברים ואין הספק אלא אם מטמא לבדו הואיל ומת והוא מחובר לגוף או שמא אין דין רקב אלא במה שנרקב לאחר מיתה:

כבר ביארנו בכמה מקומות שדרכם היה לתקן את הדרכים לעולי רגלים ולבדוק את החשודים מן הטומאה וכל שהיו מוצאים קברות בענין שיהא נראה מהם שבית הקברות של ישראל היה או אף קבר יחידי שהיה ידוע שברשות נקבר לשם וקנה את מקומו לא היו מפנין אותו שחכמים גזרו שלא לפנות את הקברות ושאם פנוהו יהא טמא כדי שלא יבאו לפנותו וכל שהיו מכירין בתכונת הקברות שאינם של ישראל כגון שלא מצאוהו רגליו פשוטות וידיו על לבו אלא ראשו מונח בין ירכותיו או יושב היו מכירין שאינו של ישראל והן שהיו רבים הן שהיה יחידי היו מפנין אותו או אותם והשדה טהור היו מוצאין את הקבר או את הקברות בתכונת קבורת ישראל חוששין לה ואם היה קבר יחידי אם היה ידוע להם שברשות נקבר לשם קנה מקומו ונאסר לפנותו אלא שהיו מציינין עליו להיותו ניכר לעוברים לא היה ידוע להם אלא שנמצא שם קבר יחידי במקרה מותר לפנותו אלא שצריך שיטול עמו את תפוסתו והוא עפר שתחתיו שלחלוחית המת והנמסס מגופו נבלע שם ושיעורו בעובי שלש אצבעות שבקרקע בתולה לבד מן העפר התיחוח ומפנה אותו ואת תפוסתו וקוברו במקום אחר והשדה טהור ואין חוששין שמא מת מצוה היה וקנה מקומו דמת מצוה קלא אית ליה וכן הדין אם מצא שנים מפנה אותן ותפוסתן והשדה טהורה ומ"מ אם מצא שלשה כל שמצאם קבורים בתכונת קברות ישראל יש לחוש לשכונת קברות ר"ל שמא בית הקברות היה ואסור לפנותם ודוקא כשמצאן בשיעור המיועד לקברות על הדרך שביארנו בבתרא פרק פירות הא אם מצאם רצופים בפחות מכשיעור דנין שבאקראי נקברו שם ועל מנת לפנותם היום או מחר ויש להם דין תפיסה אבל אין להם דין שכונת קברות לאסור את פנויין וביארו עכשו בשמועה זו שכמו שביארנו במת שנקבר חסר שאין לו דין רקב כך אין לו דין תפיסה ר"ל שאם מצא מת אחד חסר נוטלו בלא תפיסה והשדה טהור וכן אם מצא שלשה מתים שנים שלמים ואחד חסר יש להם תפיסה ואין להם שכונת קברות שהדבר מוכיח שדרך מריבה מתו לשם ונקברו שם באקראי:

אבר מן החי אינו מטמא אלא כשהוא שלם בבשר וגידים ועצם אבל בשר מן החי טהור לגמרי ואף על פי שבשר מן המת מטמא בכזית אף באהל אף הוא מטמא בעצמות של רוב מנין ובנין וברובע קב ובמלא תרוד מה שאין כן בחי שאין עצם או עצמות שלו מטמא בשום פנים אלא באבר שלם שבו בשר וגידין ועצמות ולענין ביאור זה שהקשו מזו למה שאמר במת שחסר שאין לו רקב כך פירושו היכי דמי כלומר הא דקאמר שאין בחי דין רקב ודאי דארקיב חד אבר כלומר שנחתך ממנו אבר או אברים והרקיבו וודאי דכותה גבי מת קאמר דאית ליה ר"ל שכל שניטל מקצתו והרקיב יש לו דין רקב ומכלל דמת חסר יש לו רקב והשיבו מי קתני דכותה וכו' שום מת קתני כלומר שום חי במה שדרכו להרקיב שזהו מקצתו אין לו רקב שום מת במה שדרכו להרקיב היינו כלו יש לו רקב: