ואימא דשילוח מידי דעבורי - הוא דמשמע שיגוז שערו כמפנה מים ומעבירן ממקום למקום כדכתיב ושולח מים וגו' והאי נמי דאמר הרי עלי לשלח פרע משמע דאמר הרי עלי להעביר פרע:

תנא פרע פרע יליף כתיב הכא - בנזיר גדל פרע וכתיב גבי כהן הדיוט ופרע לא ישלחו מה פרע דכתיב גבי כהן הדיוט לישנא דריבוי הוא כדאמרינן בפרק כ"ג (סנהדרין כב:) פרע ליהוי עד שלשים ומירבא לא לירבי טפי משלשים דגמרינן ליה מנזיר דכתיב ביה (במדבר ו) יהיה ויהיה בגימטריא הכי הוי אף פרע האמור גבי נזיר גידול שיער הוי והכי משמע שיניחנו לגדל עד שיבא לכלל פרע שהן שלשים ואפילו בעי למימר דלעולם שילוח מידי דעבר הוא אכתי לא קשיא ולא מידי דהכי משמע הרי עלי לשלח שיער (ולהביאו שיגיע) לכלל ל' שיהא פרע דבין פרע דנזיר ובין פרע דכהן הדיוט אינה פחותה משלשים:

ואיבעית אימא האי ושולח מים ריבוי הוא - דכי משקין ליה מיא לארעא קא מרבי להו לפרי:

ציפרין הסמוכין לשיער - והיכן הן ציפרין הסמוכין לשיער כדכתיב בדניאל עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין דצפרין ושיער בחד קרא כתיבי:

דר"מ סבר מיתפיס איניש במידי דסמיך ליה - ולהכי אמר צפרין דבעי לקבולי עליה גידול שיער דסמיך ליה לצפורים וכגון שהיה נזיר עובר לפניו או תפוס בשערו כדאמרינן לעיל:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

נזיר ג עמוד א

1אין, דאפילו לרבי אלעזר הקפר דאמר: נזיר חוטא, הני מילי גבי נזיר טמא, דאיידי דבעי מיסתר, דאמ' רחמנא: (במדבר ו, יב) ״והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו״, התם הוא, דלמא אתי למיעבר על נזירותיה, אבל נזיר טהור לאו חוטא קרי ביה.

2״הריני כזה״ נהי נמי דתפוס בשערו, ״הריני כזה״ לא אמר! אמר שמואל: כגון שהיה נזיר עובר לפניו.

3״הריני מסלסל״ ממאי דהדין סלסול שערא? כדאמרה ליה ההיא אמתא דבי רבי לההוא גברא: עד מתי אתה מסלסל בשערך?

4אימא תורה, דכתיב ״(משלי ד״, ח) ״סלסלה ותרוממך״? אמר שמואל: הכא נמי שתפוס בשערו.

5״הריני מכלכל״ ממאי דהדין כילכול שערו הוא? כדתנן: סיד, ר' יהודה אומר: כדי לסוד כילכול. ואמר רב: בת צידעא.

6אימא מיזן עניי, כדכתיב: ״(בראשית מז״, יב) ״ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו״. אמר שמואל: הכא נמי שתפוס בשערו.

7״הרי עלי לשלח פרע״ הרי זה נזיר. ממאי דהדין שילוח ריבויא הוא, דכתיב: ״(שיר השירים ד״, יג) ״שלחיך פרדס רמונים״.

8אימא מידי דעבורי, כדכתיב: ״(איוב ה״, י) ושולח מים על פני חוצות!

9תנא ״פרע״ ״פרע״ יליף. כתיב ״הכא (במדבר ו״, ה) קדוש יהיה גדל פרע״, וכתיב ״התם גבי כהן הדיוט (יחזקאל מד״, כ) ״ופרע לא ישלחו.

10ואיבעית אימא האי ״שולח מים״ נמי ריבוי הוא, (כדמתרגם רב יוסף) דכד משקין ליה מיא לפירא ורבי.

11״הרי עלי ציפרין״ רבי מאיר אומר: נזיר. מאי טעמא דרבי מאיר? אמר ריש לקיש: ציפרין סמוכין לשיער קיבל עליו, דכתיב ״(דניאל ד״, ל) ״עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין״.

12רבי מאיר סבר: מתפיס איניש במידי דסמיך ליה.

תוספות

הריני כזה נהי נמי דתפיס בשערו הרי נזיר - יש ספרים דכתיב בהן הריני כזה לא אמר אכן טעות הוא שהרי במתני' תני בהדיא אמר הריני כזה ושמא הסופר טעה במאי דכתב בתר הכי אמר שמואל בשנזיר כו' פי' דס"ד דאין נזיר עובר לפניו אלא דתפיס בשעריה דומיא דמתני' דלעיל אהא נאה דאוקמינן בתפיס בשעריה לחוד ולכך פריך הריני כזה לא משמע מידי דנזירות אף על גב דתפיס בשעריה ומשני שמואל הכא נמי כשנזיר עובר לפניו והשתא אין צריך לומר דתפיס בשעריה:

ממאי דהדין סילסול שערא הוא - דלשון זה נופל אהפוך שיער דנימא נזירות קביל עליה ואימא תורה להפך בתורה:

הכא נמי תפוס בשעריה - דמשמע שפיר הריני מהפך במצוה התלויה בשיער:

שילוח רבוי הוא - לשון גידול כמו שלחיך פרדס רמונים ואימא מידי דעבורי הוא שקיבל עליו לגלח ולהעביר השיער לכשיגדל:

תנא פרע פרע יליף - לאו אתנא דמתני' קאי אלא אתנא דסנהדרין (דף כב:) דקאמר כהן הדיוט צריך לגלח אחת לשלשים יום ויליף פרע לא ישלחו מנזיר דכתיב גדל פרע מה להלן שלשים יום כמנין יהיה אף בכהן הדיוט שלשים יום וקאמר לא ישלחו והכא הכי פירושא תנא פרע פרע יליף בעלמא אלמא דשילוח הוי לשון גידול ואם תאמר ולייתי מקרא דכתיב בכהן הדיוט ופרע לא ישלחו ואכתי ג"ש למה לי ונראה לי דמקרא דכהן הדיוט לא משמע דלא ישלחו הוי גידול אפילו דתרי יומי וכיון דלא אמר בפירוש הריני נזיר תרי יומי אלא שילוח פרע אין כאן קבלת נזירות אבל כי גמרינן כהן הדיוט מנזיר דשילוח הוי מלשון שלשים בג"ש וקאמר הרי [עלי] לשלח כאילו אמר הרי עלי לשלח פרע שלשים יום ומשתמע שפיר דנזירות קביל עליה להכי מייתי ג"ש ודווקא כי אמר הרי עלי לשלח פרע אבל אמר הרי עלי פרע בלא שילוח לא משמע מידי דפרע הויא לשון גילוי כמו ופרע ראש האשה (במדבר ה׳:י״ח):

משקין ליה מיא לפרי ורבי - פירוש גדל הפרי וקשה דאשכחן הרבה שילוח שאינו לשון גידול אלא לשון העברה כמו שלח תשלח (דברים כ״ב:ז׳) וישלח יעקב מלאכים (בראשית ל״ב:ד׳) ויש לומר דאי תותבי' מהנך קראי הוה משני ליה כדלעיל תנא פרע פרע יליף ולא בא לפרש אלא למקרא דאותבינן מיניה ושולח מים ודוחק דמשמע דהניח הג"ש מכל וכל ועתה אינו צריך לה כלל לכן נ"ל דמתחילה לא היה חושש רק שימצא לו פסוק אחד דמשמע לשון רביה וקמייתי ליה מקרא דשלחיך ודחי ליה הש"ס דלמא ההוא גופיה לשון העברה כמו ושולח מים וליכא אפילו חד קרא דלשתמע לשון רבויא ואהא משני איבעית אימא האי שולח מים לשון רבוי הוא ואיכא למילף מיניה או מקרא דשלחיך פרדס ואע"ג דקראי טובא לשון העברה שפיר ילפינן מחד קרא דהוי לשון רבויא דמסתברא דעתו אנזירות הוא:

צפורים הסמוכין לשיער קיבל עליה - האמורין בפסוק אצל שער כלומר אע"פ דאמר צפורים סתמא דהא מתני' סתמא קאמר אפילו הכי סבירא ליה לריש לקיש דדעתיה דאיניש אצפורים הסמוכים לשיער והכי משתמע ליה האומר הרי עלי צפורים הרי זה נזיר דכיון דצפורים סמוכין לשיער קאמר מסתמא ה"ק הרי עלי מצוה דשייכא ביה צפורין התלויה במצות שיער דהיינו נזיר שאם נטמא צריך צפורין וה"פ מצוה התלויה בצפורין אכן אין לפרש משום סמיכות גרידא כדמפרש הש"ס דאם כן הרי עלי נשרין הל"ל דהוי נזיר דטפי סמיכי לשער:

עד די שעריה כנשרין רבה וטפרוהי כצפרין - פסוק הוא בדניאל גבי נבוכדנצר:

מהדורה: Vilna Edition · רישוי: Public Domain

לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

מפרשים נוספים

מאירי

כבר ביארנו במשנתנו שהאומר הרי עלי צפרים אינו כלום לענין נזירות אפי' היה נזיר עובר לפניו בין נזיר טמא שהוא בדין הבאת צפרים בין נזיר טהור שאינו בדין הבאת צפרים וסוגיא זו לא נאמרה אלא לדעת ר' מאיר ואין הלכה כמותו ומכל מקום לענין ביאור כך היא הצעה של שמועה מאי טעמיה דר' מאיר אמר ריש לקיש צפרים סמוכים לשער קביל עליה כלומר שמאחר שמצינו צפרים אצל שער במקרא אחד וכדכתיב בדניאל עד די שעריה כנשרין רבא וטופרהי כצפרין אף הוא גמר בדעתו על הצפרים שהזכיר השער הסמוך להן ר"ל צפרין התלויין בשער ולאו דאי אמר נשרין או טופרין דסמיכו נמי לשער יהא נזיר אלא הואיל והזכיר צפרים דשייכי גבי נזיר ומצינו צפרים סמוכים לשער אע"פ שמצינו צפרים במקום אחר במצורע ובנדבה דנין שעל צפרים הסמוכים לשער גמר בדעתו הואיל ונזיר עובר לפניו ור' יוחנן מפרש טעמיה משום דחיישינן דצפרי נזיר טמא קביל עליך הואיל ונזיר עובר לפניו והכי קאמר הריני נזיר שאם אטמא אתחייב בצפרים ואין צריך לסמוכים והקשה וניחוש דילמא צפרי נדבה קביל עליה כלומר וניחייבינהו בתרוייהו ותירץ א"כ לימא הרי עלי קן שכך לשון בני אדם על צפרי נדבה שקורין להם קינין והקשה ודילמא צפרי מצורע קאמר ואע"פ שאינו מצורע שמא לפטור מצורע מקרבנותיו קאמר ויתחייב בכלם ותירצה כשהיה נזיר עובר לפניו וכדפרישנא אלא דאיהו אכתי לא ידע דבנזיר עובר לפניו מוקים לה והקשה ודילמא נזיר טמא הוא ולפטרו בקרבנותיו דמאחר שהטמא עובר לפניו ודאי אטומאה דאותו נזיר הוא דחייש ותירץ בנזיר טהור עובר לפניו והקשה אם כן במאי קמיפלגי ומאי טעמיה דריש לקיש שמאחר שהנזיר עובר לפניו מה צורך להזכרת צפרים הסמוכין לשער וודאי לריש לקיש נזיר עובר לפניו הוא דהא כלה מתני' אוקימנא או בנזיר עובר או בתפוס בשערו ותירץ דלריש לקיש אף באין נזיר עובר לפניו קאמר ומתני' דאוקימנא בנזיר עובר או בתפוס בשערו כל אחד בראוי לה דוקא בידות אבל כשקבל עליו אחד מדיני הנזירות אין צריך לנזיר עובר לפניו ואם כן צריכין אנו לדון בה מכח המקראות ויש מפרשים דמתני' אף לריש לקיש בנזיר טהור עובר הוא והכי קאמר במאי קמיפלגי כגון שפירש בהדיא צפרים הסמוכים לשער ואי נזיר עובר לפניו כולהו מודו דנזיר הוא אבל בשאין נזיר עובר לפניו נחלקו ולמדת מכל מקום לפי' זה שאם אמר בהדיא צפרים הסמוכים לשער ונזיר עובר לפניו שהוא נזיר לדעת ר' מאיר אפי' לר' יוחנן ומכל מקום לרבנן שהלכה כמותם אינו כלום:

מהדורה: Meiri on Shas · רישוי: unknown

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף ג׳ עמוד א׳

מסכת נזיר דף ג׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה - 12 קטעים ממוספרים, כ־240 מילים - יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

לדף הביאור המלא

חיפוש מקורות חכם

אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

הפניה חופשית

מסכתדף (1–66)עמוד

היעד שנמצא: נזיר דף ג׳ ע״א

פתיחה בקורא