דף ביאור

מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳

מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־268 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

אלא היכי דמי שאילתא דרבא:

כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל בבית הקברות שמפסיק בינו לבין הטומאה ונדר בעודו בשידה שהוא טהור ואח"כ בא חברו ופרע את המעזיבה שהוא תחתיו שהיתה השידה מעל ראשו:

ה"ג כי גמירי שהייה בפנים אבל אבראי לא כי גמירי שהייה כשנטמא בבית המקדש בפרק ידיעות הטומאה נטמא בבית המקדש ושהה כדי השתחויה חייב:

אבל אבראי כגון בבית הקברות לא בעי שהייה וכיון שפרע מתחתיו את המעזיבה אע"ג דלא שהה חייב:

או דילמא לא שנא דהכא והכא בעי' שיעור כדי השתחויה תיקו:

בעי רב אשי נזר והוא בבית הקברות טעון גילוח ביום השביעי שלו או לא:

קרבן טומאה הוא דלא מייתי משום דלא מייתי קרבן אלא מאן דמטמא ליה לנזירותיה אבל גילוח בעי:

מה טעם קאמר אינו מביא קרבן לפי שאינו מגלח:

ועוד 13 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

אלא כגון שנכנס בשידה תיבה ומגדל תחילת כניסתו במקום טמא בהיתר ולא לקי אכניסה [אלא] כי מתרין ביה שיצא בשידה וכו' פרע לו עליו המעזיבה מספקא ליה דלמא [לא] בעי שהייה או דלמא ל"ש דכל היכא דאירעה טומאה התם בעי שהייה:

ובא חבירו ופרע מעליו המעזיבה דווקא באונס דאי מרצונו אי נמי אם הוא עצמו פרע כי האי גוונא לא איבעיא לן אי בעי שהייה דבפ"ב דשבועות (דף יז.) קאמר אהך בעיא דנזיר טמא או דילמא באונס גמירי לה שהייה ל"ש בחוץ ול"ש בפנים:

הגה"ה טעון גילוח או אין טעון גילוח פי' תגלחת דטומאה ביום שיוצא ויטהר מטומאה דקרבן ודאי לא בעי כדתנן במתני' דמיעטיה קרא לקמן אבל בתגלחת מספקא ליה אי בעי לגלח בלא קרבן טומאה או לא דלא בעי גילוח בלא קרבן: הגה"ה אבל תגלחת של טהרה ודאי בעי כשימנה נזירות של טהרה יגלח ויביא קרבנות טהרה כדין נזיר טהור:

קרבן טומאה הוא דלא מייתי דמיעטיה קרא לקמן (נזיר דף יח.) הא גלוחי בעי מדלא קאמר ואינו מגלח בשביעי שלו:

מה טעם קאמר כלומר כיון דתנן אינו מביא ממילא ידעינן דאינו מגלח דהא בהא תליא דהפסוקים קרובים זה לזה אע"ג דגילוח ביום ז' וקרבן טומאה ביום שמיני משמע ליה דכיון דאינו מביא קרבן טומאה דאינו מגלח:

הא לתגלחת זה וזה שוין פירוש תגלחת דטומאה מדלא תנא זה מגלח וזה אינו מגלח:

תנא שביעי שלו וכל מילי וכיון דתנא שביעי שלו עולה לו מן המנין היינו משום שאינו מביא קרבן וממילא ידעינן דאינו מגלח כיון דאינו מביא קרבן:

ימי טומאה שאין עולין לו מן המנין פירוש כשנטמא במת שהרי אם מנה בטהרה כמה ימים ונטמא סותר אפילו מנין הראשון כדכתיב והימים הראשונים יפלו וכ"ש שאותן ימים אין עולין לו כדכתיב וכפר עליו וגו' והיינו כשיטהר וקדש ראשו ביום ההוא שיתחיל מנין נזירות טהרה: ימי חלוטו שיושב מחוץ למחנה והחליטו ומנה מקצת נזירות שקבל עליו קודם שנצטרע ושוב נרפא וגילח לצרעתו מנין שיחזור למנות להשלים נזירות למנין שמנה קודם צרעת וימים שבימי חלוטו לא יעלו לו מן המנין נזירות אבל ימי הסגרו דודאי עולין לו לפי שאין זקוק לגלח כמו מוחלט ואין [נחשב] לימי טומאה כמו מוחלט:

ועוד 4 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

אף לענין גלוח שאלו זה שנזר בבית הקברות שביארנו שאין טומאה זו מזקיקתו לטומאה אם מזקיקתו מיהא לגלח בשביעי לטהרתו או שמא מכיון שאינו מביא קרבן טומאה אף לגלוח אין מזקיקין אותו והיו רוצים לבררה מההיא דאין בין טמא שנזר וכו' אלא שביעי וכו' הא לתגלחת זה וזה שוין ותירצה לא אלא הא למלקות זה וזה שוין ושאל וליתנייה כלומר שיהא שונה התגלחת בחלוקין שביניהם ותירץ תנא שביעי לכל מיליה ר"ל לתגלחת ולטומאה וחזר לבררה מדתניא אין לי אלא שלא יהו ימי טומאה עולים לו למנין נזירותו אלא ימי טומאתו ר"ל שנטמא במת וכן הדין שהרי אף היא סותרת כל המנוי אבל אם נצטרע בתוך נזירותו והוחלט שהצרעת אף בזמן ההחלט אינה סותרת המנוי מנין שלא יהו ימי חלוטו מיהא עולין לימי הנזירות ודין הוא מה ימי טומאתו ר"ל כשנטמא במת מגלח לטומאתו ומביא קרבן טומאה ואין ימי טומאה עולין לו אף ימי חלוטו הואיל ובטהרתו מגלח ומונה שבעת ימי ספירו וחוזר ומגלח ומביא קרבנותיו וא"כ ראוי לומר שאע"פ שימי הסגרו עולין לו שהרי לא הוזקק לגלח ימי חלוטו מיהא לא יעלו והוא משיבו לא אם אמרת בימי טומאתו שהטומאה סותרת את הקודמין כדכתיב והימים הראשונים יפלו תאמר בימי חלוטו שאין החלט סותר וחוזר ומשיבו אמרת ומה נזיר ששערו ראויה לתגלחת אין עולים לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת לא כל שכן שאין עולין לו מאי לאו תגלחת טומאה כלומר ופירוש הדברים ומה נזיר בקבר ר"ל נזר בבית הקברות ששערו ראוי לתגלחת שאף על פי שאין לו קודמין שערו ראוי לתגלחת לכשיטהר כאלו נטמא בתוך ימי נזירותו שמגלח בשביעי ואפי' הכי אין עולין לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת ר"ל לתגלחת של נזירות לא כל שכן שאין עולין לו ולמדת שנזר בבית הקברות מגלח ופירש לא תגלחת טהרה ופי' הדברים ומה נזיר בקבר ששערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה אחר שיתחיל מנין נזירותו וישלימנו ימי חלוטו שאין שערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה של נזירות שהרי עומד הוא תחלה לתגלחת אחרת של טהרה והוא תגלחת שבסוף הצרעת לא כל שכן שלא יעלו ונמצא שלא ביררנו בשאלתנו כלום ולענין הצרעת מיהא כבר פסקנו בפרק שני שימי ההסגר עולין לו למנין אבל ימי חלוטו וימי ספירו אין עולין לו ומ"מ אינם עוברים כלום אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר ומביא קרבנותיו ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש בין תגלחת לתגלחת שלשים ולענין השאלה חזר לבררה ממה שאמרו וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר ר"ל ועליו אמר שקדם ומגלח לטומאתו ומביא קרבן וחוזר ומונה מתחלה שטעון העברת שער והבאת צפרים הא טמא מתחלתו וזהו שאמר ולפטור את הנזיר בקבר ר"ל שנזר בקבר העברת שער והבאת צפרים שיכול וכו' תלמוד לומר נזרו וכו' אלמא טמא מתחלתו אינו טעון גלוח וכן שביארנו:

Meiri on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

שיטה מקובצת

אלא שנכנס בבית הקברות בשידה תיבה ומגדל והוה נזיר ובא חבירו ופרע עליו מעזיבה שתחתיו ונטמא. ומיבעיא ליה לרבא כי מתרו ביה צא מבית קברות אי לקי לאלתר אם יכול לצאת ואינו יוצא או בעי שהייה כבמקדש.

כי גמירי ממקדש פירוש חדא מגו חדא קמיבעיא ליה כלומר אם תימצי לומר דבמקדש דבעינן שהייה למלקות דלא פלוג רבנן בין שהייה למלקות הני מילי במקדש אבל בנזיר לא או דילמא לא שנא. הרב עזריאל ז"ל:

ופרע עליו את המעזיבה כמו ופרע את ראש האשה שגלהו מתחתיו שהסיר את מעזיבת השידה שהרי היה אנוס שלא ידע. ולא מצי למימר כגון שנכנס לבית הקברות שוגג והתרו בו לצאת דאמרינן בשבועות כי גמירי שהייה באונס הוא דגמירי.

קרבן טומאה הוא דלא מייתי אבל גלוחי מגלח מדלא קתני אינו מגלח דהוי רבותא טפי. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

מה טעם קאמר מההוא טעמא דאינו מגלח אינו מביא קרבן טומאה. הוא הדין דמצי לשנויי כדלעיל בדין הוא דליתני ואינו מגלח ואיידי דבעי למיתנא סיפא. יש ספרים דגרסי הכי:

ימי חלוטו מנין ימים דכתיב בהן וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים והן אחר ימי הסגרו כשפשה הנגע. ולבסוף אותו ימי חלוטו אם נתרפא מיד מגלח את כל שערו בתער ומונה שבעת ימים והם ימי ספרו. ובשביעי מגלח פעם שניה. ודין הוא שלא יעלה למנין נזירות דדמו לימי טומאה כדמפרש ואזיל:

לא אם אמרת בימי טומאה שכן מבטל בו הקודמין סותר מה שספר. דכתיב והימים הראשונים יפלו. תאמר בימי חלוטו. וא"ת היא גופה נילף מן הדין להשוותם שיהא מבטל הקודמין. איכא למימר הריני נזיר לאחר חמישים יום ומעכשו מאה יום יוכיח דאמר בפירוש לעיל דמונה חמישים ושלושים ואז מגלח לנזירות שלושים ומשלים ומונה שמונים. אלמא אף על גב דמגלח תגלחת אינו סותר הקודמין. אי נמי כדאמר פרק שלושה מינין ותגלחת תסתור מקל וחומר אמר קרא וטמא ראש נזרו והימים הראשונים יפלו מטמא נזרו דוקא סותר. עד כאן. מנימוקי הרב עזריאל ז"ל:

אמרת ומה נזיר בקבר ששערו ראוי לתגלחת נזירות קסלקא דעתין דהכי פירושו שצריך לגלח לסוף ז' כדי שיגלח שערו בטהרה. והואיל ויש לו משפט דין נזירות היה לו להיות עולה מן המנין. ימי חלוטו שאין ראוין לתגלחת. כלומר לתגלחת נזירות שהרי תגלחתו לצרעתו הוא ולא לנזירותו. לא כל שכן שלא יעלו לו מן המנין. והיה מדקדק הר"ם וא"ת ימי זב וטמא שרץ יוכיחו שאין ראויין לתגלחת נזירות ואפילו הכי עולין לו מן המנין. ויש לומר דמה להנך שאין בהן תגלחת כל עיקר תאמר בימי חלוטו שיש בהן תגלחת ומסתברא טפי שאין עולין. דאכתי סמכינן אבנין אב דלעיל ומה ימי טומאה מגלח ומביא קרבן כו'. תוספי הרא"ש ז"ל:

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Shita Mekubbetzet on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

גליון הש"ס

גמ' אין לי אלא ימי טומאתו עי' לקמן דף נו ע"א:

Gilyon HaShas on Nazir 17b · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

אֶלָּא: כְּגוֹן שֶׁנִּכְנַס בְּשִׁידָּה תֵּיבָה וּמִגְדָּל, וּבָא חֲבֵירוֹ וּפָרַע מֵעָלָיו מַעֲזִיבָה.

קטע 2

כִּי גְּמִירִין שְׁהִיָּיה, בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל אַבָּרַאי — לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא? תֵּיקוּ.

קטע 3

בָּעֵי רַב אָשֵׁי: נָזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, טָעוּן גִּילּוּחַ, אוֹ לָא? כִּי בָּעֵי תִּגְלַחַת טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, דְּקָא מְטַמֵּא לִנְזִירוּתֵיהּ, אֲבָל טָמֵא שֶׁנָּזַר — לָא. אוֹ דִלְמָא לָא שְׁנָא?

קטע 4

תָּא שְׁמַע: מִי שֶׁנָּזַר וְהוּא בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, אֲפִילּוּ הָיָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵינוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְאֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה. קׇרְבַּן טוּמְאָה הוּא דְּלָא מַיְיתֵי, אֲבָל גַּלּוֹחֵי בָּעֵי! ״מַה טַּעַם״ קָאָמַר: מַה טַּעַם אֵינוֹ מֵבִיא קׇרְבַּן טוּמְאָה — מִשּׁוּם דְּלָא בָּעֵי גַּלּוֹחֵי.

קטע 5

תָּא שְׁמַע: אֵין בֵּין טָמֵא שֶׁנָּזַר לְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא, אֶלָּא טָמֵא שֶׁנָּזַר — שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן, וְנָזִיר טָהוֹר שֶׁנִּטְמָא — אֵין שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ עוֹלֶה לוֹ מִן הַמִּנְיָן. מַאי לָאו, הָא לְתִגְלַחַת זֶה וָזֶה שָׁוִין? לָא: הָא לְמַלְקוּת זֶה וָזֶה שָׁוִין.

קטע 6

אֲבָל תִּגְלַחַת מַאי — זֶה מְגַלֵּחַ, וְזֶה אֵינוֹ מְגַלֵּחַ? לִיתְנְיֵיהּ! תְּנָא שְׁבִיעִי שֶׁלּוֹ וְכׇל מִילֵּי.

קטע 7

תָּא שְׁמַע: אֵין לִי אֶלָּא יְמֵי טוּמְאָתוֹ שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, יְמֵי חִלּוּטוֹ, מִנַּיִן? וְדִין הוּא: מָה יְמֵי טוּמְאָתוֹ מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן — אַף יְמֵי חִלּוּטוֹ מְגַלֵּחַ וּמֵבִיא קׇרְבָּן, וּמָה יְמֵי טוּמְאָתוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן — אַף יְמֵי חִלּוּטוֹ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

קטע 8

לֹא, אִם אָמַרְתָּ בִּימֵי טוּמְאָתוֹ, שֶׁכֵּן מְבַטֵּל בָּהֶן אֶת הַקּוֹדְמִין — לְפִיכָךְ אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, תֹּאמַר בִּימֵי חִלּוּטוֹ, שֶׁאֵינוֹ מְבַטֵּל אֶת הַקּוֹדְמִין — לְפִיכָךְ עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן.

קטע 9

אָמַרְתָּ: וּמָה נָזִיר בְּקֶבֶר שֶׁשְּׂעָרוֹ רָאוּי לְתִגְלַחַת — אֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן, יְמֵי חִלּוּטוֹ שֶׁאֵין רָאוּי לְתִגְלַחַת, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן שֶׁאֵין עוֹלִין לוֹ מִן הַמִּנְיָן?

קטע 10

מַאי לָאו, תִּגְלַחַת טוּמְאָה? לָא, תִּגְלַחַת טׇהֳרָה. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא,

מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳

מסכת נזיר דף י״ז עמוד ב׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור