דף ביאור

מסכת נזיר דף י״ג עמוד א׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת נזיר דף י״ג עמוד א׳

מסכת נזיר דף י״ג עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 10 קטעים ממוספרים, כ־224 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

הפילה אשתו אינו נזיר דדילמא האי דהפילה לא הוה בן קיימא שלא כלו לו חדשיו ולא ולד הוי וספק נזירות להקל:

ר' שמעון אומר אין דרך זו מוציאתו מידי נזירות:

אלא אם היה בן קיימא הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה - דקסבר ספק נזירות להחמיר:

חזרה וילדה לאחר שהפילה:

הרי זה נזיר דהשתא מיהא ולד הוא דאית ליה וחיילא עליה נזירות:

ר"ש אומר שמא הראשון הוה בן קיימא וחל עליו נזירות והשתא כי ילדה לא חייל נזירות ואם כדבריך יעשה נמצא זה מביא חולין לעזרה אלא יחזיר וימנה נזירות שנייה ויאמר אם הראשון שהפילה היה בן קיימא נזירות הראשונה חובה וזו נדבה ואם לא היה בן קיימא נזירות הראשונה נדבה וזו חובה:

גמ' האי מאי למימרא דכי נולד לו בן הרי זה נזיר:

מהו דתימא האי דקאמר לאו משום בן דוקא והאי דאמר בן לכשאבנה ממנה הוא דמשמע כגון ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל) וכי נולד בת או טומטום ואנדרוגינוס נמי ליהוי נזיר קמ"ל דלא:

ועוד 10 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Nazir 13a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

תוספות

הפילה אשתו ולא ידעינן אי נפל הוא או בן קיימא הוא וכלו לו חדשיו או שמת במעי אמו אינו נזיר ובגמ' מוקי לה כר' יהודה דסבר לא מחית איניש נפשיה לספיקא וספק נזיר הוי דלמא בן קיימא מה שהפילה הלכך טוב להתנות ולומר אם בן קיימא הריני נזיר חובה מדבורי הראשון ואם אינו בר קיימא כגון דלא כלו לו חדשיו ולא היה בדיבורי הראשון כלום הריני נזיר נדבה כלומר מעתה הריני מקבל עלי נזירות [ומונה] נזירות ומביא קרבנותיו ומותר ביין ומגלח שאם לא התנה כן כל ימיו היה מקולקל לר"ש דמספיקא לא מצי לגלח ויאסר כל ימיו ביין ובתגלחת ובטומאה ור"ש לא פליג אהא דנולד לו בן טומטום וכו' דליכא לספוקי דכשאמר כשיהיה לי בן ודאי לא היה דעתו אלא לבן ודאי ולא לטומטום ולא פליג ר"ש אלא היכא דהפילה בן זכר דמספקא ליה דשמא הוה בן קיימא והוי בן גמור והוא הדין דמילתיה דר"ש קאי ארישא היכא דאמר הריני נזיר כשיהיה לי בן והפילה כו':

חזרה וילדה פי' מהריון אחר ולד קיימא הרי זה נזיר ודאי לרבי יהודה וילדה זו ולד קיימא דממה שהפילה תחילה אפי' ספק נזיר לא וכאילו לא הפילה כלל:

רבי שמעון אומר יאמר וכו' דלר"ש מעת שהפילה הוי ספק נזיר הילכך יתנה עתה בלידה זו ויאמר אם היה הראשון בן קיימא נמצא שיצא נדרו מנזירות ראשון ונזירות של לידה אחרונה נדבה או שמא הראשון נפל היה והנזירות הראשון נדבה היתה ועכשיו בלידה זו מוטלת עליו נזירות של חובה שנדר בנזיר שיהיה לו ולד לכך צריך להתנות דלא סגי ליה בנזירות הראשון דשמא נדבה היתה:

לכשאבנה הוא דקאמר ולא בן ממש קאמר אלא ל' בנין כמו ואבנה גם אנכי ובכה"ג בנוי:

ולד דחשיב ביני אינשי דבת נמי לא מיחשבא וכל שכן טומטום ואנדרוגינוס קמשמע לן:

לר' יהודה בברייתא דאיתניא לעיל פ"ק (נזיר דף ח.) דקאמר נגנב אינו נזיר הוא דקאמר לעיל דנזיר דכרי דלא הוי נזיר כלל לר' יהודה אבל לא רצה לומר ר' יהודה דהפלאה הוא דאם כן אפילו היה הולד בן קיימא אינו נזיר כיון דבשעת הנדר לא היה הולד בעולם כנ"ל:

והפילה אשתו והפריש קרבן פי' לנזירותו וילדה פירוש מאותו הריון עצמו ולד קיימא דהשתא יש הוכחה גדולה מדהאי בר קיימא הנפל [הוה] נמי בר קיימא וכלו לו חדשיו דטיפה היא נחלקת לשתים הילכך חלה קדושה על קרבן שהפריש כשהפילה ששוב לא הקדיש אותם הבהמות דאפילו לר' יהודה דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא הכא דאיכא הוכחה גדולה קדוש הקרבן ליאסר בגיזה ובעבודה או דילמא כי ה"ג דאיכא הוכחה לר' יהודה דלא מחית איניש לספיקא לא חלה הקדושה על הקרבן כלל מכח הפרשה ראשונה דשמא מקצת הטיפה נקלטה מיד ומקצת הטיפה השניה לא נקלטה עד אחר שני ימים או ביום ג' וההוא נפל (כך מסיק הש"ס ואזיל דלר"י קמבעיא ליה דאי אליבא דר' שמעון הא אמר ספק נזירות להחמיר דבלא ילדה נמי הוי קדוש מספק והשתא נמי כי ילדה אינו אלא ספק אלא אליבא דר' יהודה דאי לא ילדה חולין הוא והשתא כי ילדה ליה מי הוי קדוש מספק וכדפי':

ונפקא מינה לגיזתו ועבודתו [ולא] דלילקי אהאי משום דליכא כי הך סברא דולד אחרון משוי ליה בספק דאי מספקא ליה להש"ס דשמא לילקו בודאי מדשני בר קיימא הראשון אינו נפל א"כ לר' שמעון נמי מצי למיבעי למלקות דאי לא ילדה ליכא קדושה ודאית אלא הוי ספק לר' שמעון והשתא דילדה יקדש בודאי אלא ש"מ דלא משמע ליה להש"ס דלקי דקדושה ודאית אין בו כי נמי ילדה אפי' לר"ש. ע"כ הגה"ה):

ועוד 3 קטעי פירוש על דף זה.

Tosafot on Nazir 13a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

מאירי

מי שאמר הריני נזיר לכשיהא לי ולד והפילה שנמצא הולד ספק אם בן קיימא אם לאו והפריש קרבנותיו לנזירותו והקדישם בחזקת שהוא בן קיימא להיותם מוכנים לכשישלים נזירותו וניכר בו שאינו בן קיימא ואחר כך ילדה מאותו עבור בעצמו ולד שהוא בר קיימא כגון שהיתה מעוברת תאומים והפילה אחד ואחר כך חזרה וילדה את השני בר קיימא הרי זה ספק אם קרבן זה צריך הפרישו ולהקדישו מתחלה אם לאו שמא הואיל ובשעת הפרשה לא היתה נזירות חלה עליו לדעת ר' יהודה שהלכה כמותו אף עכשו אין אותה הפרשה מועלת כלום וצריך להפרישו פעם אחרת לשם זה וכל שלא הקדישו פעם אחרת מותר בגיזה ועבודה או שמא הואיל ולשם אותה לידה הפרישו וכבר אירע שחל הנזירות באותו עבור בעצמו חלה עליו קדושה עכשו משעת הפרשה והלכך אסור בגיזה ועבודה מספק ואין לוקין עליה ומ"מ כל שהפריש ללידה זו והפילה וילדה מחמת עבור אחר אינו כלום ולר' שמעון חלה עליו ספק קדושה אף מחמת הנפל אלא שאין הלכה כמותו כמו שביארנו:

מי שאמר הריני נזיר לכשיהא לי בן ושמע חברו ואמר ועלי או ואני או שאמר הראשון הריני נזיר לכשיהא לפלוני בן ושמע חברו ואמר ועלי או ואני הרי חבר זה המתפיס עצמו לראשון ספק לנו בדבורו שמא כונתו לומר כשיהא בן לראשון או לפלוני כלומר שאם אמר הראשון הריני נזיר לכשיהא לי בן כשחזר זה ואמר ועלי או ואני פירושו ועלי לקבל נזירות גם כן או שאני נזיר גם כן לכשיהא לך בן שעל דבורו של ראשון הוא נסמך ולא שנאמר שעל עצמו הוא חוזר לומר ועלי נזירות או ואני נזיר לכשיהא לי בן גם כן דכל באפיה דנודר ראשון כסיפא ליה מילתא שיהא הוא טורח כמוהו בפניו ועושה עצמו מתאנח לבנים או שמא אף הוא צריך לכך ועל עצמו הוא אומר כן וכן כשאומר הראשון הריני נזיר כשיהא לפלוני בן וזה אומר ואני והוא הדין אם אמר ועלי אף זה ספק שמא כונתו לומר על עצמו כשיהא לי בן שהרי עכשו לא כסיפא ליה מילתא שהרי לא בפני אותו פלוני הוא או שמא אף זה על דבורו של ראשון הוא נסמך כלומר אף אני אוהבו כמותך ומקבל עלי כן לכשיהא לו בן ונשארו כלם בספק וכתבו בה גדולי המפרשים שמונה נזירות בין לנזירות בנו של חברו בין לנזירות בנו של עצמו וגדולי המחברים פסקו בה דרכים אחרים שלא נתבררו לנו אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים:

Meiri on Nazir 13a · Sefaria · מהדורה: Meiri on Shas · unknown

שיטה מקובצת

חזרה וילדה אחר שקבל עליו נזירות והביא קרבן. הרי זה נזיר שמחמת הנפל לא חל עליו נזירות. ולר' שמעון צריך להתנות כבראשונה שמא הראשון היה בן קיימא:

גמ' והפילה אשתו והפריש קרבן וחזרה וילדה. פירוש בו ביום. ומסיק דמבעיא ליה אליבא דר' יהודה דאמר דעל נפל לא הוי נזיר ואי לא חזרה וילדה פשיטא דלא הוי קדוש. אבל השתא דילדה בו ביום איכא הוכחא דהוי בן קיימא שאין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת וטיפה אחת נחלקה לשתים. או דילמא זה נגמרה צורתו לשבעה והראשון נגמרה צורתו לתשעה ולא כלו חדשיו ולא קדיש והגוזז ועובד בו פטור. אבל לר' שמעון כיון דממה נפשך חייב למנות נזירות ולהביא קרבן קדוש. ואף על גב דאי בעי לא מקבל עליה נזירות ויעמוד בספק זה לעולם ולא יביא קרבן נמצא שאין בהפרשה זו כלום. מכל מקום כיון שהפריש קרבן גילה בדעתו שרוצה לקבל עליו נזירות והוי כאומר הרי אלו בהמות קדושין לקרבן נזירות שאקבל עלי דמסתבר דקדשי. אי נמי כמו שחייב להיות נזיר מספק כמו כן חלה קדושה על הקרבן מספק ואסורין בגיזה ועבודה. הרא"ש ז"ל בפירושיו:

אי אליבא דר' שמעון הא אמר ספק נזירות להחמיר ואפילו לא ילדה בן קיימא אחרי כן מייתו על הנפל. ואי משום שצריך לה להקדישו להיות נדבה מספק הכי נמי שנולד בן קיימא יצטרך לחזור ולהקדישן. הר' עזריאל ז"ל. אי אליבא דר' שמעון הא אמר ספק נזירות להחמיר. ואפילו לא ילדה אחרי כן בן קיימא מייתי לה על הנפל. ולא מיבעיא ליה לענין אבלות דפשיטא מספק לא יתאבל עליו ולא יהא צריך לפדותו:

מאי קדוש או לא קדוש מי אמרינן כיון דבשעת הפרשה הויא ספק לידה ולא קדיש הכא נמי לא קדיש בתר הכי אף על גב דאכתי איתיה בשעת לידה גמורה. או דילמא סוף סוף כיון דהשתא ילדה בן מעליא קדיש. למאי נפקא מינה אי קדיש אי לא קדיש הא לא מתכפר בהאי לטעמיה דר' יהודה אלא באידך דמייתי כשחזרה וילדה. אלא קא מיבעיא ליה אי קדיש אי לא קדיש משום גיזתו ועבודתו אי שריא או לא.

ואם תמצי לומר כל באנפיה כסיפא ליה חרפה היא לו לקבל עליו נזירות בשביל בן אחר אם לא על בן של ראשון. תוספי הרא"ש ז"ל:

Shita Mekubbetzet on Nazir 13a · Sefaria · מהדורה: Vilna Ed · Public Domain

גליון הש"ס

גמ' ר"י דכרי הוא עי' לקמן דף לד ע"א תד"ה אלא ר"י וצ"ע:

Gilyon HaShas on Nazir 13a · Sefaria · מהדורה: Vilna Edition · Public Domain

לשון המקור

קטע 1

הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ — אֵינוֹ נָזִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֹאמַר ״אִם הָיָה בֶּן קַיָּימָא — הֲרֵי אֲנִי נְזִיר חוֹבָה, וְאִם לָאו — הֲרֵי אֲנִי נְזִיר נְדָבָה״.

קטע 2

חָזְרָה וְיָלְדָה — הֲרֵי זֶה נָזִיר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֹאמַר ״אִם הָרִאשׁוֹן בֶּן קַיָּימָא — הָרִאשׁוֹן חוֹבָה וְזוֹ נְדָבָה. וְאִם לָאו — הָרִאשׁוֹן נְדָבָה וְזוֹ חוֹבָה״.

קטע 3

גְּמָ׳ הַאי מַאי לְמֵימְרָא? מִשּׁוּם סֵיפָא: בַּת, טוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס — אֵינוֹ נָזִיר. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: ״לִכְשֶׁאֶבָּנֶה״ הוּא דְּקָאָמַר, קָא מַשְׁמַע לַן דְּלָא.

קטע 4

וְאִם אָמַר כְּשֶׁיִּהְיֶה לִי וָלָד כּוּ׳. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא וָלָד דְּמִיחֲשַׁב בֵּינֵי אִינָשֵׁי בָּעִינַן, קָא מַשְׁמַע לַן.

קטע 5

הִפִּילָה אִשְׁתּוֹ — אֵינוֹ נָזִיר. מַאן קָתָנֵי לַהּ? רַבִּי יְהוּדָה דִּכְרִי הוּא.

קטע 6

רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: יֹאמַר ״אִם הָיָה בֶּן קַיָּימָא — הֲרֵינִי נְזִיר חוֹבָה, וְאִם לָאו — הֲרֵינִי נְזִיר נְדָבָה״. בְּעָא מִינֵּיהּ רַבִּי אַבָּא מֵרַב הוּנָא: ״הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיִּהְיֶה לִי בֵּן״, וְהִפִּילָה אִשְׁתּוֹ, וְהִפְרִישׁ קׇרְבָּן, וְחָזְרָה וְיָלְדָה, מַהוּ?

קטע 7

אַלִּיבָּא דְּמַאן? אִי אַלִּיבָּא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, מַאי תִּיבְּעֵי לֵיהּ? הָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: סְפֵק נְזִירוּת לְהַחֲמִיר. וְאֶלָּא אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה, דְּאָמַר: סְפֵק נְזִירוּת לְהָקֵל. מַאי: קָדוֹשׁ, אוֹ לָא קָדוֹשׁ?

קטע 8

מַאי נָפְקָא מִינַּהּ! לְגִיזָּתוֹ וְלַעֲבוֹד בּוֹ. תֵּיקוּ.

קטע 9

בְּעָא מִינֵּיהּ בֶּן רְחוּמִי מֵאַבָּיֵי: ״הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵּן״, וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וְעָלַי״, מַהוּ? אַדִּיבּוּרֵיהּ מַשְׁמַע, אוֹ אַגּוּפֵיהּ מַשְׁמַע?

קטע 10

אִם תִּמְצֵי לוֹמַר אַגּוּפֵיהּ מַשְׁמַע, אָמַר: ״הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁיְּהֵא לִי בֵּן״, וְשָׁמַע חֲבֵירוֹ וְאָמַר ״וַאֲנִי״, מַהוּ? אַנַּפְשֵׁיהּ קָאָמַר, אוֹ דִילְמָא הָכִי קָאָמַר: רָחֵימְנָא לָךְ כְּווֹתָיךְ. אִם תִּמְצֵי לוֹמַר, כֹּל בְּאַנְפֵּיהּ

מסכת נזיר דף י״ג עמוד א׳

מסכת נזיר דף י״ג עמוד א׳

רש"י

תוספות

מאירי

שיטה מקובצת

גליון הש"ס

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

לשון המקור