Talmud Builders

    Kiddushin 62a

    Chapter 3 - HaOmer LeChavero

    גם: קידושין דף ס״ב ע״א, פרק ג׳ האומר לחברו

    English translation - Kiddushin 62a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“You shall be devoured by the sword” (Isaiah 1:20)? Rava says: This verse should be interpreted as if it states: You shall devour the sword, i.e., you shall eat food that harms the body like a sword, e.g., coarse grains [ gelalenita ] of salt, hard barley bread, and onions. As the Master said: Dried bakery [ purnei ] bread eaten with salt and onions harms the body like swords.

    2The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel, this is the reason that it is written with regard to a sota : “If no man has lain with you, and if you have not gone aside to uncleanness, being under your husband, you shall be free [ hinnaki ]” (Numbers 5:19), without specifying the negative side of this condition. But according to the opinion of Rabbi Meir, the verse should have stated: And if a man has lain with you, you should choke [ ḥinnaki ] and die. According to the opinion of Rabbi Meir, the verse should have clarified the other side of the condition and its ensuing punishment. Rabbi Tanḥum said: Indeed, a truncated form of hinnaki without the letter yod is written. This indicates that the word should be interpreted in two ways, as both hinnaki and ḥinnaki .

    3The Gemara continues: Granted, according to the opinion of Rabbi Meir, this is the reason that it is written hinnaki without the yod , to allude to the other side of the condition. But according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel, why do I need this word to be written in this way? The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say: If no man has lain with you, you shall be free, and if he has lain with you, you should neither be free nor choke; rather, it is merely a prohibition that does not warrant a severe punishment. The unusual form of the term hinnaki teaches us that this is not the case.

    4Granted, according to the opinion of Rabbi Meir, this is the reason that it is written, with regard to one being purified with the water of purification from contact with a corpse: “He shall purify himself with it on the third day and on the seventh day, and he shall be pure; but if he does not purify himself on the third day and on the seventh day he shall not be pure” (Numbers 19:11–12). But according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel, why do I need this double formulation?

    5The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say: The mitzva of sprinkling the water of purification must be performed on the third and seventh days ab initio , but if he performed it on one of them alone, the ritual is considered performed and he is purified after the fact. The verse therefore teaches us that this is not the case.

    6The Gemara asks about a later verse in the same chapter: “And the pure shall sprinkle on the impure on the third day and on the seventh day” (Numbers 19:19). Why do I need this repetition of the command? This was already stated earlier. The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say that the third day excludes the second, i.e., he cannot receive the sprinkling of the water of purification before the third day, and similarly the seventh excludes the sixth day, because he thereby decreases the days of purity before the sprinkling. But if he performed the sprinkling on the third and on the eighth days, in which case he increases and adds to the days of purity, you might say that this is proper. The verse therefore teaches us that there must be a fixed interval of four days between each sprinkling ritual.

    7The Gemara further analyzes this verse: Why do I need the phrase: “And on the seventh day he shall purify him” (Numbers 19:19)? The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say: This matter, i.e., the requirement to receive the sprinkling twice, applies only for eating and touching consecrated meat; but for partaking of teruma one sprinkling is also sufficient. The verse therefore teaches us that this is not the case.

    8MISHNA: With regard to one who betroths a woman and later says: When I betrothed her I thought that she was the daughter of a priest, and it turned out that she is the daughter of a Levite, or if he claims that he thought she was the daughter of a Levite and she is actually the daughter of a priest, or if he claims that he thought she was poor and she is wealthy; or wealthy and she is poor, in all of these cases she is betrothed, because she did not mislead him, and no explicit condition was stated with regard to these matters.

    9With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert, or: After you convert, or if he was a Canaanite slave and says: After I am emancipated, or if she was a Canaanite maidservant and he says: After you are emancipated, or if he says to a married woman: After your husband dies, or to his wife’s sister: After your sister dies, or if he says to a woman awaiting levirate marriage or ḥalitza from a brother-in-law [ yavam ], who in the opinion of this tanna cannot be betrothed by another man: After your yavam performs ḥalitza for you, in all these cases she is not betrothed. Since he cannot betroth her at the present time, his attempt at betrothal is ineffective.

    10And similarly, with regard to one who says to another: If your wife gives birth to a female the child is hereby betrothed to me, even if she becomes pregnant, or is pregnant but her pregnancy is not known, if she gives birth to a girl, that child is not betrothed to him. But if he said this when the wife of the other man was pregnant and her fetus was discernible at the time, i.e., her pregnancy was known, his statement is upheld, and therefore if she gives birth to a girl, the child is betrothed to him.

    11GEMARA: We learned in a mishna there ( Terumot 1:5): One may not separate teruma from produce that has been detached from the ground for, i.e., to render permitted, produce that is attached to the ground. Produce still attached to the ground is not included in the obligation of teruma . And if he separated teruma in this manner, his teruma is not teruma , even after the produce has been detached from the ground.

    12Rav Asi raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha if one said: The detached produce of this garden bed should be teruma for the attached produce of this garden bed; or: The attached produce of this garden bed should be teruma for the detached produce of this garden bed, not now but when they will be detached; and the produce was subsequently detached? Rabbi Yoḥanan said to him: Anything that is in one’s power to perform is not considered lacking in its action. Since he could theoretically detach the produce at this very moment, teruma can be separated from it.

    13Rav Asi raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the mishna. With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert, or: After you convert, or: After I am emancipated, or: After you are emancipated, or: After your husband dies, or: After your sister dies, or: After your yavam performs ḥalitza for you, in all of these cases she is not betrothed.

    14Rav Asi explains his objection: Granted, in all of these cases but one it is not in his power to bring about the situation when he will be able to betroth her, but in the case of a convert, the matter is in his power, as he could convert now if he so chooses. According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, any action that could potentially be performed is considered as though it has actually been performed. The Gemara responds: In the case of a convert, it is also not in his power to convert whenever he wants, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חרב תאכלו - משמע אכילתכם הוא חרב תהיו נשבעים:

    גללניתא - גסה:

    היינו דכתיב אם לא שכב הנקי - לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו' ולא פי' קללה אלא מכלל ברכה:

    אלא לרבי מאיר - ואם שכב חנקי מיבעי ליה:

    היינו דכתיב אם לא שכב הנקי - לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו' ולא פי' קללה אלא מכלל ברכה:

    הנקי כתיב - בלא יוד למידרשיה כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקייה ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית כלומר אם שטית תתחנקי:

    אלא לרבי חנינא - דלא בעי כפילה למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי נכתוב תחיה או לשון אחר:

    סד"א מצות הזאה בג' ובז' ואי עבד בחד מנייהו עבד - דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא:

    והזה הטהור על הטמא וגו' למה לי - לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה:

    למעוטי ששי - שלא ריחק הזאה מטומאתו:

    ה"ג אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי טהרה אימא שפיר דמי. ולא גריס ברביעי ובשמיני דהא ודאי שפיר דמי דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח:) בשלמא ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי ואע"ג דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא ואי גרסי' הכי לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן:

    דקא מפיש בימי טהרה - מרחיק והולך מיום מגע הטומאה:

    מתני' שלא הטעתו - אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו דברים שבלב:

    מתני' שלא הטעתו - אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו דברים שבלב:

    לאחר שיחלוץ ליך יבמיך - קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק:

    אינה מקודשת - דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה:

    סד"א מצות הזאה בג' ובז' ואי עבד בחד מנייהו עבד - דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא:

    גמ' מחובר - אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב (דברים יח) מידי דמידגן שנאסף בכרי הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר וכולה חולין והמחובר שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלוש צריך לתרום:

    גמ' מחובר - אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב (דברים יח) מידי דמידגן שנאסף בכרי הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר וכולה חולין והמחובר שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלוש צריך לתרום:

    פירות ערוגה זו מחוברים - כלומר או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה כו':

    ונתלשו מהו - שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא:

    כל שבידו - כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד:

    קידושין 62 עמוד א

    1״חרב תאכלו״? אמר רבא: מילחא גללניתא, נהמא דשערי אקושא, ובצלי. דאמר מר: פת פורני חריבה במלח, ובצלים קשים לגוף כחרבות.

    2בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל, היינו דכתיב: ״(במדבר ה״, יט) ״אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי״, אלא לרבי מאיר, ״חנקי״ מיבעי ליה! אמר ר' תנחום: ״הנקי״ כתיב.

    3בשלמא לר' מאיר, היינו דכתיב: ״הנקי״, אלא לרבי חנינא ב"ג למה לי? אצטריך, סד"א ״אם לא שכב איש״ הנקי, ״ואם שכב״ לא הנקי ולא חנקי, אלא איסורא בעלמא, קמ"ל׃

    4בשלמא לרבי מאיר, היינו דכתיב: ״(במדבר יט״, יב) ״הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי יטהר ואם לא יתחטא וגו'״, אלא לרבי חנינא ב"ג למה לי?

    5אצטריך, סד"א מצות הזאה בשלישי ובשביעי, והיכא דעבד בחד מינייהו עבד קמ"ל׃

    6(במדבר יט, יט) ״והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי״ למה לי? אצטריך, סד"א שלישי למעוטי שני, שביעי למעוטי ששי, דקא ממעט בימי טהרה, אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני, דקא מפיש בימי טהרה אימא שפיר דמי, קמ"ל׃

    7(במדבר יט, יט) ״וחטאו ביום השביעי״ למה לי? אצטריך, סד"א הני מילי לקדשים, אבל לתרומה בחד נמי סגיא, קמ"ל׃

    Mishna

    8המקדש את האשה ואמר: כסבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה, לויה והרי היא כהנת, עניה והרי היא עשירה, עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת, מפני שלא הטעתו.

    9האומר לאשה: ״הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר״, או ״לאחר שתתגיירי״, ״לאחר שאשתחרר״, או ״לאחר שתשתחררי״, ״לאחר שימות בעליך״, או ״לאחר שתמות אחותיך״, ״לאחר שיחלוץ ליך יבמיך״ אינה מקודשת.

    10וכן האומר לחבירו: ״אם ילדה אשתך נקבה הרי זו מקודשת לי״ אינה מקודשת. (אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין, ואם ילדה נקבה מקודשת).

    Gemara

    11תנן התם: אין תורמין מן התלוש על המחובר. ואם תרם אין תרומתו תרומה.

    12בעא מיניה רב אסי מר' יוחנן: אמר ״פירות ערוגה זו תלושים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברים״, ״פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה על פירות ערוגה זו תלושים לכשיתלשו״ ונתלשו, מהו? א"ל כל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי.

    13איתיביה: האומר לאשה: ״הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר״, ״לאחר שתתגיירי״, ״לאחר שאשתחרר״, ״לאחר שתשתחררי״, ״לאחר שימות בעליך״, ״לאחר שתמות אחותיך״, ״לאחר שיחלוץ ליך יבמיך״ אינה מקודשת.

    14בשלמא כולהו לאו בידו, אלא גר, הוי בידו! גר נמי לאו בידו, דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן:

    Tosafot

    בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב אם לא שכב הנקי - פירש בקונטרס שלא כפל אם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההיא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה בתרייתא קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וגו' ושבועה קמייתא אין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן ולא פירש בה קללה אלא מכלל ברכה וקשה דהא כל תנאי מבני גד ומבני ראובן גמרי' וא"כ בעינן הן קודם ללאו והכא הוה לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא וי"ל דאם לא שכב חשוב הן שמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן דומיא דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסידו כך אנו רוצים שתתקיים דברים שלא שכב איש אותה וזהו הן ואם שכב תפסיד וזהו לאו:

    הנקי -

    הנקי - כתיב. פירש בקונטרס והכי כופל ואם לא שכב הנקי ואם שכב חנקי ואת כי שטית דקאי חנקי אואת כי שטית דכתיב בתריה וקשה דא"כ הוה ליה מעשה קודם לתנאי ואנן אמרינן במתני' דר"מ בעי תנאי קודם למעשה לכן פר"י דלא קאי כלל אואת כי שטית דכתיב בתריה אלא כתיב הנקי והוי כאילו היה כתיב חנקי והכהן היה חוזר וכופל אם שכב חנקי והשתא הוי תנאי קודם למעשה:

    [חנקי כתיב - פי' ר"ח דה"ק אם לא שכב וגו' תחת אישך כלומר תשאר תחת אישך ואת כי שטית וגו' מבלעדי אישך כלומר תלכי ממנו והוי תנאי קודם למעשה ואע"ג דהוי לאו קודם להן הא אמרינן מהכא (סנהדרין לב: לג.) פותחין בזכות תחילה]: ת"י

    בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וגו' ואם לא יתחטא - תימה מה ענין זה למחלוקת אפילו לר"מ למה לי והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא י״ד:ח׳) ורחץ במים וטהר ולא הוצרך לומר ואם לא ירחץ לא יטהר וי"ל דלא דמי דהתם מילתא דפשיטא כיון דמצוה הוא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע קצת שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב אם יתחטא בו יטהר ולא כתיב ויתחטא ויטהר ואז הוי ציווי כמו ורחץ וטהר:

    ת"י בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וגו' ואם לא יתחטא - תימה מה ענין זה למחלוקת אפילו לר"מ למה לי והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא יד) ורחץ במים וטהר ולא הוצרך לומר ואם לא ירחץ לא יטהר וי"ל דלא דמי דהתם מילתא דפשיטא כיון דמצוה הוא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע קצת שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב אם יתחטא בו יטהר ולא. כתיב ויתחטא ויטהר ואז הוי ציווי כמו ורחץ וטהר:

    אין תורמין מן התלוש על המחובר - פי' בקונטרס המחובר אינו חייב בתרומה דכתיב (דברים יח) ראשית דגנך דבעינן מידי דמידגן וא"כ הוי מן החיוב על הפטור וקשה דאם כן לדבריו בתלוש נמי קודם שנתמרח לא הוי תרומה שהרי לא מידגן וליתא דהא אמר בעלמא (עירובין דף לא:) מעשר ראשון שהקדימו בשבולים פטור מתרומה גדולה דמשמע דמהני וע"ק מההיא דאמר (תרומות פ"א מ"י) התורם מדבר שנגמר מלאכתו דהיינו אחר מירוח על דבר שלא נגמרה מלאכתו והיינו קודם מירוח תרומתו תרומה לכ"נ לר"י הא דמחובר פטור נפקא לן מדכתיב ממנו דדריש בספרי ממנו ולא מן המחובר דהא קרא בתלוש מיירי וע"כ אתא למימר ממנו אפילו בדיעבד נמי אסור דאי משום לכתחילה אתא תיפוק לי משום דכתיב דגנך ומחובר לאו מידגן הוא אלא שמע מינה דפסול אפילו בדיעבד במחובר וההיא דמעשר שהקדימו בשבולים דמהני בדיעבד מיירי בתלוש וקודם מירוח:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר ר' תנחום הנקי כתיב - ואם תאמר אם כן שבועה שיש בה אלה היא, ובמסכת סוטה (יח, א) אמרינן דשתי שבועות הללו למה חד לשבועה שיש בה אלה וחד לשבועה שאין בה אלה. איכא למימר דאלה דהנקי לא מיפרשא בהדיא, אלא מכיון דקרי הנקי שמע מינה דשבועה שאין עמה אלה הרי היא כשבועה שיש עמה אלה, ולאגמורי אשבועות דעלמא אצטריך.

    הנקי כתיב - פירש רש"י דלשון הנקי הוא לשון כללה, ומשמע חנקי, ואקרא דבתריה סמיך, דכתיב (במדבר ה, כ) ואת כי שטית, והכי מפרשינן להו לקראי והשביע אותה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי וחנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך. ור"ח ז"ל הקשה והא לאו קודם להן הוא, דאם לא שכב לאו ואת כי שטית הן, ור' מאיר הן קודם ללאו בעי כתנאי בני גד. ותירץ הוא ז"ל דהכי פירושו דקראי אם לא שכב איש אותך תחת אישך, כלומר תשארי תחת אישך, ואם לא שכב איש אותך מבלעדי אישך הנקי, והרי זה כתנאי בני גד דאם יעברו ישארו באחוזתם ואם לא יעברו יטלוה מהם, ואף על גב דגבי כי שטית נמי כתיב תחת אישך, התם הכי קאמר אם שטית אחר שהיית תחת אישך מים בודקין ואם לאו אין המים בודקין, ופירש הוא ז"ל הנקי מלשון ונקתה לארץ תשב, כלומר ישאר גופך נקי מנשמתך, וכדאמרינן (לעיל קידושין נו, ב) אנשי יצא פלוני נקי מנכסיו. ויש אומרים שאין זה תנאי שיהא צריך לכל דיני התנאין, אלא דלר' מאיר דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, אם כן בכל מקום שצריך ללאו והן צריך לאומרו בפירוש, ועל זה דקדקו עליו כאן בשלמא לר' חנינא מכלל שאמר אם לא שכב שמענו אם שכב אלא לר' מאיר אם שכב מיבעי ליה למיכתב בהדיא, הרמב"ן נר"ו, וזה נכון.

    בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב הוא יתחטא בו ואם לא יתחטא - תימה דהא באיסורא גרידא דלית ביה ממונא אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כדאסיקנא בשלהי שבועת העדות (שבועות לו, ב) ויליף לה משתויי יין ופרועי ראש, וסוטה איסורא דאית ביה ממונא הוא, דמפסדה כתובה כדאיתא התם והכא איסורא גרידא הוא, ויש לומר דהוא הדין דהוה מצי למימר ליה ולטעמיך לר' מאיר גופיה מי ניחא, והרבה כיוצא בה בתלמוד דמצי פריך ולטעמיך ולא פריך, הרמב"ן נר"ו.

    מתני' - לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת. ולרב דאמר ביבמות פרק האשה רבה (יבמות צב, ב) דאין קדושין תופסין ביבמה, דכתיב (דברים כה, ה) לא תהיה אשת אמת החוצה לאיש זר לא תהא בה הויה לאיש זר, הא מתניתין מיתוקמא אפילו לרבנן דאמרי קדושין תופסין בחייבי לאוין, והכא רחמנא אפקה, אבל לשמואל דאמר (שם) בעניותנו צריכה גט, הא מתניתין מוקמיה לה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, וכדמוקי לה ריש לקיש התם ביבמות, ור' עקיבא לית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכדאמרינן לקמן בשלהי שמעתין, ואיתא נמי התם ביבמות, ולמאי דאיפסיקא הלכתא התם כשמואל הכי נמי צריכה גט דהוה ליה כהרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, ומיהו מקודשת גמורה לא הויא, דשמואל נמי ספוקי מספקא ליה, וכן הלכתא.

    אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה - פירש רש"י ז"ל לפי שהמחובר לא הוקבע למעשרות דכתיב דגן עד דאידגן, ולא נהירא דאם כן אף תלוש שלא נמרח כן, ובכמה מקומות אמרו (ברכות מז, א) מעשר ראשון שהקדימו בשבלין, אלא מחובר נפקא לן מדדרשינן בספרי והרמותם ממנו, ממנו ולא מן המחובר דקרא בתלוש מיירי, כדכתיב (במדבר יח, כו) לעיל מיניה כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר, דמשמע תלוש שהוא נלקח ביד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 62a

    Kiddushin 62a. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 362 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 62a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026