Talmud Builders

    Kiddushin 46a

    Chapter 2 - HaIsh Mekaddesh

    גם: קידושין דף מ״ו ע״א, פרק ב׳ האיש מקדש

    English translation - Kiddushin 46a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, the statement of the student seems reasonable. Although Rav Yirmeya bar Abba was like a student compared with Rav Huna, his opinion makes more sense. Rava said: What is the reason of Rav Huna? Since an action was done with her that renders her like an orphan in the lifetime of her father, she is considered married and may partake of teruma . The fact that her father ignored both her betrothal and her marriage indicates that he has waived his rights to control whom she marries. She is therefore considered like an orphan, whose marriage is valid with her own consent.

    2§ It was stated that amora’im disputed the following issue: In the case of a minor girl who became betrothed without her father’s consent, Rav says: Either she or her father is able to prevent the betrothal from taking effect. And Rav Asi says: Her father can prevent it but not she, since she initially agreed. Rav Huna raised an objection to Rav Asi, and some say it was Ḥiyya bar Rav who raised an objection to Rav Asi: The baraita states in the case of a seduced woman: “If her father refuses to give her to him, he shall pay money according to the dowry of virgins” (Exodus 22:16). The Sages expounded: I have derived only the halakha that her father can refuse to give her to the seducer in marriage; from where do I derive that she herself can also refuse? The verse states: “If he refuses [ ma’en yema’en ].” The repetition of the verb indicates that the right of refusal exists in any case. Despite the fact that she was seduced, she can change her mind and say that she does not want to marry him.

    3Rav said to those who tried to offer support for his opinion: Do not go after the opposite, i.e., do not cite a proof from a source that could be understood in the opposite manner. Rav Asi can answer your argument by claiming that the baraita is referring to a case where he initially seduced her not for the sake of marriage. Their initial act of intercourse was not performed in order to effect betrothal, so they are not betrothed. The Gemara questions this: In the case of a seduction that is not for the sake of marriage, is a verse required to teach that she can refuse to marry him? Rav Naḥman bar Yitzḥak says: It serves to say that if she refuses to marry him despite her father’s consent to the match, the seducer nevertheless pays the fine like a standard case of a seduced woman. The obligation to pay the fine is not only for a case where her father refuses to let her marry the seducer.

    4Rav Yosef said to him: If so, if the baraita is discussing a case where intercourse was not performed to effect betrothal, this is what we learned in a baraita with regard to a seduced woman: “He shall pay a dowry for her to be his wife” (Exodus 22:15). This teaches that she requires betrothal from him. And if the verse is speaking of one who seduced her for the sake of marriage, why do I need betrothal? The act of intercourse can serve as the betrothal. Rather, the baraita must be referring to a case where he seduced her not for the sake of marriage. Abaye said to him: Even if he seduced her for the sake of marriage, she requires an additional betrothal with her father’s consent, since she is a minor and became betrothed without it.

    5MISHNA: In the case of one who says to a woman: Be betrothed to me with this date, and adds: Be betrothed to me with that one, then if one of the dates is worth one peruta she is betrothed, but if not, she is not betrothed, since he mentioned betrothal in connection with each date. But if he said: Be betrothed to me with this one, and with this one, and with this one, then even if all of them together are worth one peruta she is betrothed, but if not, she is not betrothed. If he gave her dates with the intention of betrothing her with them, and she was eating them one by one as she received them, she is not betrothed unless one of them is worth one peruta .

    6GEMARA: Who is the tanna who taught that it is only if he says: Be betrothed to me, be betrothed to me, in connection with each date that each act of betrothal is considered distinct? Rabba says: It is the opinion of Rabbi Shimon, who said in the context of the laws of deposit oaths: He is never liable to bring more than one offering unless he will state an expression of an oath to each and every one.

    7The mishna teaches: If one said: With this one, and with this one, and with this one, she is betrothed even if all of them together are worth one peruta . The mishna subsequently states that if she was eating the dates one by one, she is betrothed only if one of them is worth one peruta . The Gemara asks: To which clause of the mishna is the case of the woman eating the dates one by one referring? If we say it is referring to the first clause of the mishna, when he betrothed her separately with each date, why would the mishna specifically state that she ate them? Even if she placed them down without eating them the same halakha would also apply, as he said: Be betrothed to me with this date, so each date must be worth one peruta . Rather, it must be referring to the latter clause, when he said that he is betrothing her with all the dates. In such a situation, if she ate them one by one, she is betrothed only if one of them is worth one peruta .

    8The Gemara proceeds to ask: And is she betrothed even if the first date is worth one peruta ? But until he has given her all the dates for the betrothal, each individual date is considered to be a loan, because if he were to retract his betrothal before giving her all of the dates she would have to return them to him, and one cannot betroth a woman by giving her a loan. By the time he finishes giving her the dates, the first one has already been eaten, so it is not able to effect the betrothal. With regard to this difficulty Rabbi Yoḥanan says: There is a table, and there is meat, and there is a knife, and we have nothing to eat. In other words, everything in the mishna is explicit yet we cannot explain it.

    9Rav and Shmuel both said: Actually, the case of the woman eating the dates one by one is referring to the first clause of the mishna, where one betrothed the woman with each date separately, and it is speaking utilizing the style of: It is not necessary. The mishna stated, for stylistic reasons, a halakha that it did not need to state, and should be understood as follows: It is not necessary to state the halakha in the case of a woman who placed the dates down, that if one of them is worth one peruta , yes, she is betrothed, and if not, she is not betrothed. But in a case where she was eating them, one might think that since her benefit is immediate, say that she has decided to transfer herself to him by means of that date, although it is worth less than one peruta . The mishna therefore teaches us that she is nevertheless not betrothed.

    10Rabbi Ami said a different explanation: Actually, the case of the woman eating the dates one by one is referring to the latter clause of the mishna, where he betrothed her by giving her all of the dates. And what is the meaning of: Unless one of them is worth one peruta ? It means: Unless the last of them is worth one peruta . But if one of the other dates is worth one peruta she is not betrothed, since they are considered a loan until all the dates have been given.

    11Rava says: Conclude three conclusions from this statement of Rabbi Ami: Conclude from it that in the case of one who betroths a woman with a loan, she is not betrothed, since she is not betrothed with a date that she has already eaten. And conclude from it that in the case of one who betroths a woman by forgiving a loan and giving her one peruta , her mind is focused on the peruta although the debt is far larger, and she will be betrothed. In the latter case, although the value of the dates she ate was more than the value of the last date, which was merely worth one peruta , she is nevertheless betrothed.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נראין דברי תלמיד - עולא קמסיים למילתיה ואזיל וקאמר נראין דברי ר' ירמיה שהוא תלמידו של רב הונא:

    הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב - בחייו קידשה והשיאה עצמה שלא לדעתו כאילו היא יתומה והוא ראה ושתק או הפקיר זכות שיש לו בה או שתיקתו הודאה דבשלמא נתקדשה לדעתו וניסת שלא לדעתו איכא למימר בחדא שתיקה מרתח רתח אבל כולי האי לא שתיק:

    יכולין לעכב - הואיל ובשעת קבלה לא נתרצה האב אם באתה לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת ולא מהניא תו ריצוי האב:

    אין לי - דיכול למאן אלא אביה:

    היא כו' - וקס"ד בפיתה לשם קידושין אשמועינן קרא ולמימר דמצי הדרה בה:

    לא תיזלו בתר איפכא - דבר שאינו:

    יכול לשנויי לכו - קרא בפיתוי שלא לשם קידושין משתעי:

    קרא בעי - למימר דאביה יכול לעכב וכן היא ומהיכא תיתי לן לאוסרה בההיא בעילה למימר קידושין הן:

    אמר ר"נ לומר שמשלם קנס כמפותה - קרא לאו לאשמועינן היתרא איצטריך אלא לאשמועינן דכי מעכבא איהי נמי משלם קנס כדין מפותה שתלה הכתוב קנסא במיאון האב הכי נמי תלי במיאון דידה:

    אי הכי - סייעתא היא:

    היינו - ודאי דתנינא מהר ימהרנה לו כו':

    אמר ליה - מהא לא תסייען דאיכא למימר דמצריך לה בקידושי אחריני לדעת אביה:

    מתני' ואם לאו אינה מקודשת - דכיון דאמר התקדשי התקדשי כל חדא וחדא הוו קידושין באנפי נפשייהו:

    מתני' ואם לאו אינה מקודשת - דכיון דאמר התקדשי התקדשי כל חדא וחדא הוו קידושין באנפי נפשייהו:

    היתה אוכלת ראשונה ראשונה - בגמרא מפרש לה אהייא קאי וטעמא מאי:

    גמ' מאן תנא התקדשי התקדשי - הוא דהוי פרטא אבל בזו ובזו לאו פרטא הוא:

    אמר רבה ר"ש היא - בשבועות (דף לו:) גבי חמשה תובעין אותו:

    אהייא - קאי היתה אוכלת:

    אילימא ארישא - כי אמר התקדשי התקדשי:

    אלא אסיפא - דחשיבא ליה כללא קאמר דאם היתה אוכלת ראשונה ראשונה כו' וכי איכא בחדא שוה פרוטה מיהא מיקדשא:

    ואפילו בקמייתא - ואפילו הראשונה או השניה שוה פרוטה אע"פ שאין באחרונה שוה פרוטה מקודשת:

    והא מלוה היא - כיון דקידושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם והיא כבר אכלה את הראשונה קודם שתקנה אותה בקידושיה הויא זו הראשונה מלוה גבה:

    הרי שלחן כו' - כלומר הרי לנו משנה שנויה ואין אנו יודעים לפרשה:

    ומיקרבא הנייתה - מוכנת היתה הנייתה וגלתה את לבה שהיתה חפיצה בהן:

    ש"מ מדר' אמי - דשני הא מילתא תלתא:

    ושמע מינה פרוטה ומלוה דעתה אפרוטה - מדשנייה למתני' הכי דכי יש באחרונה ש"פ מקודשת ואע"ג דקמייתא מלוה הויא בהדה ובכולהו קדשה דהא כללא חשיב ליה גבי מנחת וקאמר דאם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת אלמא קידושי אכולהו קיימי אפ"ה גבי אוכלת דהוו להו מלוה ופרוטה מקודשת באחרונה:

    ש"מ המקדש במלוה אינה מקודשת - מדקביל הך אתקפתא דפרכינן לעיל והא מלוה היא ואיזדקיק לשנויי עלה מאי באחת באחרונה קאמר אלמא ס"ל שאינה מקודשת:

    ושמע מינה פרוטה ומלוה דעתה אפרוטה - מדשנייה למתני' הכי דכי יש באחרונה ש"פ מקודשת ואע"ג דקמייתא מלוה הויא בהדה ובכולהו קדשה דהא כללא חשיב ליה גבי מנחת וקאמר דאם יש בכולן שוה פרוטה מקודשת אלמא קידושי אכולהו קיימי אפ"ה גבי אוכלת דהוו להו מלוה ופרוטה מקודשת באחרונה:

    קידושין 46 עמוד א

    1נראין דברי תלמיד. אמר רבא: מאי טעמא דרב הונא הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב.

    2איתמר: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר רב: בין היא ובין אביה יכולין לעכב. ורב אסי אמר: אביה ולא היא. איתיביה רב הונא לרב אסי, ואמרי לה חייא בר רב לרב אסי: (שמות כב, טז) ״אם מאן ימאן אביה״, אין לי אלא אביה, היא עצמה מנין? ת"ל ״אם מאן ימאן״ מ"מ׃

    3אמר להו רב: לא תיזלו בתר איפכא. יכול לשנויי לכו: כגון שפיתה שלא לשום אישות. פיתה שלא לשום אישות קרא בעי? אמר ר"נ בר יצחק: לומר שמשלם קנס כמפותה.

    4א"ל רב יוסף: אי הכי, היינו דתנינא: (שמות כב, טו) ״מהר ימהרנה לו לאשה״ שצריכה הימנו קידושין. ואם פיתה לשום אישות, קידושין למה לי? א"ל אביי: צריכה קידושין לדעת אביה.

    Mishna

    5האומר לאשה ״התקדשי לי בתמרה זו״, ״התקדשי לי בזו״ אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. ״בזו ובזו ובזו״ אם יש שוה פרוטה בכולן מקודשת, ואם לאו אינה מקודשת. היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת, עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה.

    Gemara

    6מאן תנא ״התקדשי״ ״התקדשי״? אמר רבה: ר"ש היא, דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד.

    7״בזו ובזו ובזו״ אם יש בכולן ש"פ כו'. אהייא? אילימא ארישא, מאי איריא אוכלת? אפי' מנחת נמי, דהא ״התקדשי לי בזו״ קאמר! אלא אסיפא.

    8ואפילו בקמייתא? והא מלוה היא! אמר רבי יוחנן: הרי שלחן, והרי בשר, והרי סכין, ואין לנו לאכול!

    9רב ושמואל אמרי תרוייהו: לעולם ארישא, ולא מיבעיא קאמר: לא מיבעיא מנחת, דאי איכא שוה פרוטה אין, אי לא לא. אבל אוכלת, הואיל ומיקרבא הנייתה, אימא גמרה ומקניא נפשה, קמ"ל׃

    10רבי אמי אמר: לעולם אסיפא, ומאי ״עד שיהא באחת מהן שוה פרוטה״ עד שיהא באחרונה שוה פרוטה.

    11אמר רבא: שמע מינה מדרבי אמי תלת. שמע מינה: המקדש במלוה אינה מקודשת, ושמע מינה: המקדש במלוה ופרוטה, דעתה אפרוטה,׃

    Tosafot

    נראין דברי תלמיד - משמע הכא דרב ירמיה תלמידיה דרב הונא הוה וקשה דבפרק תפלת השחר (ברכות דף כז:). משמע דתלמיד חבר דרב הוה דקאמר התם רב צלי של שבת בע"ש א"ל רב ירמיה בר אבא מי בדלת א"ל אין בדילנא ומדלא קאמר ליה רב ירמיה מי בדיל מר שמע מינה שהיה לו תלמיד חבר ונראה דתרי רב ירמיה הוו:

    אמר רב יוסף אי הכי - בניחותא וסייעתא היא וכן היה רב יוסף רגיל לומר כדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כח.) א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא א"ל אביי צריכה קידושין כו' ולא תסייעיה מהא וי"מ דר"נ בא ליישב לעולם אימא לך שפיתה לשם אישות וגרסי' אלא אמר ר"נ ולא תימא דתיקשי לרב אסי דאמר אביה ולא היא דהא דקאמר הכא דיכולה למאן אינו ר"ל דלא תהא אשתו כיון דרוצה אביה אינה יכולה לעכב אלא ר"ל שמשלם קנס כמפותה כלומר כדין שאר מפותות שהאב ממאן כדפי' בקונטרס ופריך רב יוסף בתמיה אי הכי כו':

    בין היא בין אביה יכולין לעכב - ואע"ג דאמר רב לעיל (קידושין דף מד:) חיישינן שמא נתרצה האב היינו בסתמא ששמע ושתק אבל היכא דמיחה גילה בדעתו ולא מיבעיא אם לא נתרצה האב שיכולה היא לעכב אלא אפי' נתרצה האב יכולה לעכב וא"ת מה יועיל שתעכב אחרי שיתרצה האב הא בידו לקדשה בעל כרחה וי"ל היינו דוקא בתחילת הקידוש אבל היכא דנתקדשה שלא לדעת אביה ואח"כ נתרצה האב ואתה רוצה לומר דמקודשת מטעם דזכות הוא לו אמרינן כיון דבתו מעכבת דחוב הוא לו ולא היה מתרצה אם היה יודע דמעכבה ומיהו לפירוש הקונטרס לא קשיא מידי דפי' הואיל ובשעת קבלת הקידושין לא נתרצה האב אם באתה לחזור קודם שיתרצה האב חוזרת ולא מהני תו רצוי האב:

    קרא בעיא - פי' שלא תהא אשתו באותה ביאה פשיטא דהא אפילו לא ימאנו אינה אשתו בהך ביאה כיון שפיתה שלא לשם אישות בשלמא אם פיתה לשם אישות אשמועינן חידוש דבין היא ובין אביה יכולין לעכב אבל השתא מאי חידוש אשמועינן וליכא למימר דקרא ה"ק שאם יבא אביה לקדשה לאותו מפתה שתוכל בתו למאן דפשיטא שיכול לקדשה בע"כ ומשני לומר שמשלם קנס כמפותה פי' לעולם מיירי שפיתה שלא לשם אישות ואפ"ה אשמועינן רבותא דכי מעכבא איהי שמשלם קנס דכמו דתלה הכתוב קנס דמפותה במיאון האב כך תלאו במיאון דידה והאי מיאון דידה ודאי אינו מועיל לענין שלא תינשא לו דכיון דאביה רוצה שתהא אשתו אינה יכולה לעכב אלא מהני שמשלם קנס כאילו האב ממאן א"נ נפקא מינה היכא דבא עליה ואח"כ נתייתמה דהשתא מהני מיאון דידה לעכב שלא תהא אשתו:

    אמר רב יוסף אי הכי - בניחותא וסייעתא היא וכן היה רב יוסף רגיל לומר כדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת דף כח.) א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא א"ל אביי צריכה קידושין כו' ולא תסייעיה מהא וי"מ דר"נ בא ליישב לעולם אימא לך שפיתה לשם אישות וגרסי' אלא אמר ר"נ ולא תימא דתיקשי לרב אסי דאמר אביה ולא היא דהא דקאמר הכא דיכולה למאן אינו ר"ל דלא תהא אשתו כיון דרוצה אביה אינה יכולה לעכב אלא ר"ל שמשלם קנס כמפותה כלומר כדין שאר מפותות שהאב ממאן כדפי' בקונטרס ופריך רב יוסף בתמיה אי הכי כו':

    ואפילו בקמייתא - פי' בקונטרס אפילו הראשונה או השניה שוה פרוטה אע"ג דאין באחרונה שוה פרוטה מקודשת והא מלוה היא כיון דהקידושין לא נגמרו עד שתקבלם כולם והיא אכלה הראשונה כבר קודם שתקנה אותה בקידושין הויין מלוה גבה וא"ת כיון דבתורת קידושין אתו לידה היכי הוה מלוה הא אמרינן לקמן בפרק האומר (קידושין דף נט.) האומר לאשה התקדשי לי לאחר ל' יום אפי' נתאכלו המעות מקודשת אלמא לאו מלוה נינהו היכא דבתורת קידושין אתו לידה וי"ל דיש לחלק דהתם הרי הדיבור נגמר קודם שנתאכלו אבל הכא דלא נגמרו הקידושין עד אחר מסירה אחרונה ובתוך כך אכלה הראשונה והשניה איכא למימר דמלוה הן אצלה:

    [אימא גמרה ומקניא כו' - אע"ג דלא תלו בדידה להתקדש בפחות משוה פרוטה כדאמרינן בפ"ק מיהו בקל עושה צריכותא] ת"י:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    לומר שמשלם קנס כמפותה - וקשיא לן היכי דמי, אי בשהאב מתרצה בכך, מה מועיל מיאון דידה, דהא אביה מצי לקדשה בעל כרחה, ואי בשלא נתרצה האב, היינו מיאון דאב, ותירצו בתוס' דבמפותה גזרת הכתוב היא, דאף על פי שהאב יכול לקדשה בעל כרחה, מכל מקום מיאונה מועיל לענין זה שמשלם קנס כשהיא ממאנת. אי נמי בשפיתה כשהיא נערה ולא הספיק לעמוד בדין עד שבגרה או שמת אביה שקנסה לעצמה, כדתנן (כתובות מא, ב) נערה שנתפתתה ולא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה, ולומר דאף על גב שעכשיו היא ברשותה וקנסה לעצמה לא אמרינן שמחלה קנסה מדנתפתתה לו, אלא כיון דבשעת פיתוי דאב היתה ועכשיו שהיא של עצמה אינה מתרצית לו משלם קנס על ידי מיאונה. והרמב"ן נר"ו תירץ כגון שאמר האב בשעת העמדה בדין ורצה אני ועמדה היא ומיאנה, והאב חוזר בו ואינו רוצה לקבל קדושיה בעל כרחה, וחוזר ותובע קנסה, וקא משמע לן דאף על פי שאינו משלם קנס מחמת עיכוב האב, דהא נפטר ממנו משעה שנתרצה לו בבית דין, אפילו הכי משלם קנס מחמת מיאונה.

    אמר ליה אביי צריכה קדושין לדעת אביה - יש לפרש צריכה שיתרצה האב בקדושיה, דהיינו בקבלת קדושין, וכן פירש הראב"ד, אבל רש"י פירש צריכה קדושין אחרים לדעת אביה, ואף על גב דמשמע לעיל דאביי כרב ושמואל סבירא ליה דחוששין שמא נתרצה האב, ואי נמי לרבינא בשנתרצה האב בהדיא לבסוף מקודשת כפירושו של רש"י שכתבנו למעלה, איכא למימר דאביי מידחא דחי לה לרב יוסף לומר דקדושין שלא מדעת אף על פי שנתרצה האב אינן כלום, ולפיכך צריכה קדושין אחרים. אבל לדברי רבינו אלפסי אתי שפיר דלעולם אינה מקודשת שלא לדעת האב, ואביי כרבינא סבירא ליה, וההיא דאיהו אמר לקריבאי דאמר עלה אביי שארית ישראל לא יעשו עולה הא תריצנא לה לעיל דכרבינא נמי אתיא כמו שכתבנו למעלה.

    ר' אמי אמר לעולם אסיפא ומאי עד שיהא באחת מהן באחרונה - ורב ושמואל דלא אוקמוה אסיפא ודחקי ומוקמי לה ארישא, איכא למימר משום דלא משמע להו אחת מהן אחרונה דוקא דאחת מהן כל שיש בה באחת מכולם משמע, וכן פירש הראב"ד ז"ל. ולפי פירוש זה פליג רב בפירושא דמתניתין בהדי רב אמי, אבל בעיקר דינא מודה ליה דהא רב מעות בעלמא חוזרין סבירא ליה, ולפי פירוש זה נמי גרסינן שפיר דאתמר המקדש את אחותו. דהא בהאי דינא שייכא. ואיכא למימר דרב ושמואל בדינא נמי פליגי עליה דר' אמי, בהתקדש לי בזו ובזו סבירא להו דאף על פי שהיתה אוכלת ראשונה ראשונה אם יש בין כולן שוה פרוטה מקודשת, דכי קא אכלה מדנפשה קאכלה, דומיא דהתקדשי לאחר שלשים דאף על פי שנתאכלו המעות מקודשת, כדאמרינן לקמן בפרק האומר (קידושין נט, א) לא בא אחר וקדשה בתוך שלשים יום רב ושמואל דאמרי תרוייהו מקודשת ואף על פי שנתאכלו המעות, מאי טעמא הני זוזי לא למלוה דמו ולא לפקדון דמו לפקדון לא דמו דהני ברשותא קא מתאכלי, למלוה לא דמו מלוה להוצאה ניתנה, ולא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה, והכא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה, וכי קא מתאכלי ברשותה קא מתאכלי, והלכך הא דקתני היתה אוכלת ראשונה ראשונה אם יש באחת מהן שוה פרוטה, על כרחיך לאו אסיפא קאי, אלא ארישא, ור' אמי סבירא ליה דלא דמי להתקדשי לי לאחר ל' יום, דהתם הוא דיהב לה בדבור אחד, וכיון דגמר דבורו קודם שנתאכלו המעות אלא שקבע זמן לחול בו הקדושין כי מתאכלי ברשותה מתאכלה, אבל הכא שהוא מחלק דבורו ולא אמר לה התקדשי לי באלו, ודאי גלה דעתו שאינו רוצה שיחולו הקדושין כלל עד גמר כולן, ועד שתקבל את כולן אינן בידה אלא פקדון, וכשהוא אוכלת ראשונה היא לה שולחת יד בפקדון וחזרה [ֵשם] מלוה עליה, והלכך עד שיהא באחרונה שוה פרוטה אינה מקודשת, ובאחת דקתני הכי קאמר עד שיהא באחת שיש ביניהם, דהיינו אחרונה שוה פרוטה, ויש לנו כיוצא בזו בפרק הספינה (ב"ב פד, א) אם היתה מדה של אחד מהן דפירושו של האחד דהיינו הלוקח. ועוד אחר בנדרים בריש פרק נערה המאורסה. והא דקא מקשה להדיא לעיל והא מלוה היא, משום דמתניתין קשיתיה, דכיון דקתני עד שיהא שוה פרוטה באחת מהן, ואין הראשונות מצטרפות עם האחרונה לשוה פרוטה, שמע מינה סבירא ליה לתנא דלא ברשותיה מתאכלי, ואם כן אפילו כי אית בקמייתא שוה פרוטה אמאי מקודשת, והא לטעמיה דתנא מלוה היא ואקמוה רב ושמואל ארישא דלאו למלוה דמי כדאמרן. והיינו דדייקא רבא תלת מדר' אמי, ולא דייק חדא מינייהו מדרב ושמואל, ופי' מעות בעלמא חוזרין, מעות כאלו שמקדש אינו גומר דבורו בדבור אחד אלא שמחלק דבורו בזו ובזו לא נתנו לטבועין משעת נתינתן, אלא מעות בידה פקדון עד גמר כולן, וכי קא מתאכלי ברשותיה דידיה קא מתאכלי, והלכך אינה מקודשת אלא אם כן יש באחרונה שוה פרוטה. והכי גרסינן איתמר המקדש את אחותו ולא גרסינן דאתמר, דהא ר' אמי. לא שייכא בהא דרב ושמואל, דאפשר דר' אמי בההיא כשמואל סבירא ליה, אלא הכא משום דאיירי במעות חוזרין אייתי נמי הא דרב ושמואל, ובירושלמי מוכיח כן דרב ושמואל התקדשי בזו ובזו להקתדשי לי לאחר שלשים יום מדמו לה, כמו שכתבנו דגרסינן התם (פ"ב, ה"א) רב ירמיה בשם רב אמר התקדשי לי בסלע זו לאחר שלשים יום אוכלת בתוך שלשים הרי זו מקודשת, אף ר' שמעון בן אלעזר מודי בה, מה בינה למלוה, מלוה לא נתנה לשם קדושין, קדושין לכך ניתנו משעה ראשונה, והתנן היתה אוכלת ראשונה ראשונה אינה מקודשת עד שיהא באחת מהם שוה פרוטה, מעתה אפילו לא נשתייר שוה פרוטה, פתר לה על רישא אלמא רב סיפא דמתניתין בהתקדשי לי לאחר שלשים יום עביד לה, ועל דא הוא דמוקי לאוכלת ראשונה ראשונה ארישא כדכתבינן.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 46a

    Kiddushin 46a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 296 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 46a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026