Talmud Builders

    Kiddushin 69b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 69b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1“Matters of controversy within your gates, and you shall arise and go up to the place that the Lord, your God, shall choose” (Deuteronomy 17:8), indicating that the Temple, the place that God chose, is higher than all other cities in Eretz Yisrael. But from where do we derive the claim that Eretz Yisrael is higher than all other lands? The Gemara answers: As it is written: “Therefore behold, the days are coming, says the Lord, when they shall no more say: As the Lord lives, Who brought up the children of Israel out of the land of Egypt, but: As the Lord lives, Who brought up and Who led the seed of the house of Israel out of the north country, and from all the countries where I had driven them” (Jeremiah 23:7–8). The phrase “Who brought up” indicates that Eretz Yisrael is higher than all the other lands from where God will bring the Jewish people.

    2The Gemara asks: If that is what the mishna wants to teach, why does the tanna specifically teach: Ascended from Babylonia? Let him teach: Ascended to Eretz Yisrael. The Gemara answers that the wording of the mishna supports the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Ezra did not ascend from Babylonia until he made it like fine flour, free of bran, i.e., he ensured that the lineage of those remaining was unsullied, and selected all of those in Babylonia who were of questionable lineage, and then he ascended with them to Eretz Yisrael.

    3§ It was stated that amora’im had a dispute with regard to this matter. Abaye said: We learned in the mishna that there were ten categories of lineage among the Jews who ascended, meaning that they ascended of their own accord. And Rava said: We learned: Ezra brought them up, against their will. The Gemara explains: And they disagree about the statement of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: Ezra did not ascend from Babylonia until he made it like fine flour, and only then he ascended.

    4Abaye does not accept the statement of Rabbi Elazar, since he maintains that they ascended of their own free will, whereas Rava does accept the statement of Rabbi Elazar. Or, if you wish, say that everyone accepts the statement of Rabbi Elazar, and here they disagree with regard to this: One Sage, Abaye, holds that Ezra first separated the members of the community with flawed lineage, and they subsequently ascended to Eretz Yisrael out of their own desire. And one Sage, Rava, holds that he brought them up against their will.

    5The Gemara asks: Granted, according to the one who says that the mishna means that they ascended of their own accord, without any distinction between the types of people who came, this is the reason that Rav Yehuda says that Shmuel says: The lineage of residents of all lands is muddled compared to that of Eretz Yisrael, and the lineage of residents of Eretz Yisrael is muddled compared to that of Babylonia. As the people came of their own accord, there was a lack of oversight concerning who married whom. But according to the one who says that he brought them up, and Ezra identified and selected all those who came with him, the Sages of the time knew the lineage of all who came and would have been careful not to allow any forbidden marriages, so why is the lineage of residents of Eretz Yisrael considered to be muddled compared to that of Babylonia? The Gemara answers: Though the status of those who came was known to that generation, it was not known to other later generations.

    6The Gemara asks another question: Granted, according to the one who says that they ascended of their own accord, this is the meaning of the verse that is written in the book of Ezra: “And I gathered them together to the river that runs to Ahava, and we camped there for three days; and I viewed the people and the priests, and found there none of the sons of Levi” (Ezra 8:15), as it was necessary for Ezra to clarify the identity of the people traveling to Eretz Yisrael.

    7But according to the one who says that he brought them up, they were careful to classify the lineage of the people before they left for Eretz Yisrael, so why was it necessary for him to clarify the matter by the riverside? The Gemara answers: Though they were careful with regard to people of flawed lineage before they left for Eretz Yisrael, with regard to people of unflawed lineage they were not careful to clarify the precise lineage of each of them earlier, and they did this by the riverside.

    8§ The mishna included in its list of types of lineage priests, Levites, and Israelites. The Gemara asks: From where do we derive that they ascended? The Gemara answers: As it is written: “So the priests, and the Levites, and some of the people, and the singers, and the gatekeepers, and the Gibeonites dwelt in their cities, and all of Israel in their cities” (Ezra 2:70). The verse specifies priests, Levites, and all of Israel.

    9The mishna further states that ḥalalim , converts, and emancipated slaves ascended from Babylonia. The Gemara clarifies: From where do we derive that ḥalalim ascended? The Gemara answers: As it is taught in a baraita that Rabbi Yosei says: Great is the importance of a presumptive status, as it is stated: “And of the children of the priests: The children of Habaiah, the children of Hakkoz, the children of Barzillai, who took a wife of the daughters of Barzillai the Gileadite, and was called after their name. These sought the registry of their genealogy, but it was not found. Therefore, they were deemed polluted and put out from the priesthood. And the Tirshatha said to them that they should not eat of the offerings of the most sacred order until there arose a priest with the Urim VeTummim ” (Ezra 2:61–63).

    10The baraita continues: This shows that there was uncertainty whether specific descendants of priests were fit for the priesthood or were ḥalalim , and Ezra said to them: You have retained your presumptive status. In other words, despite their failure to provide proof that they were fit priests, they maintained their prior status. Ezra said: Of what priestly gifts did you partake when you were in exile? You partook only of the consecrated gifts of the boundaries, i.e., from teruma , which may be eaten anywhere. Here too, in Eretz Yisrael, you may partake only of the consecrated gifts of the boundaries. You may not, however, partake of anything that must be eaten inside Jerusalem, as indicated by the verse “They should not eat of the offerings of the most sacred order.” In any event, since the verse writes that they were “put out from the priesthood,” it can be seen that there were ḥalalim who came with Ezra to Eretz Yisrael.

    11The Gemara asks: And according to the one who says that one elevates a priest to lineage, i.e., one attributes the lineage of a priest to an individual on the basis of observing him partaking of teruma , how could they be allowed to partake of teruma ? Those who partake of teruma will subsequently be elevated to the full status of priests. The Gemara answers: There it is different, as their presumptive status had been weakened. Since they did not partake of offerings, as did all other priests, all knew that they were not regular priests.

    12The Gemara asks: But if so, what is the meaning of Rabbi Yosei’s claim that great is a presumptive status? They received nothing extra by virtue of this presumption. The Gemara responds: They have gained in that initially they would partake of teruma only of Babylonian produce, which is teruma by rabbinic law, and afterward they would partake of produce that is teruma by Torah law. The separation of teruma in Eretz Yisrael is a Torah obligation, and the produce is fully consecrated.

    13The Gemara offers an additional defense of the opinion that one elevates a priest to lineage based on observing him partake of teruma : And if you wish, say: Actually, now also, in Eretz Yisrael, they would partake only of produce that is teruma by rabbinic law, such as vegetables, while they would not partake of produce that is teruma by Torah law, such as grains. And when we elevate a priest to lineage on the basis of observing him partake of teruma , that is only when he was observed partaking of produce that is teruma by Torah law, but if someone partakes of produce that is teruma by rabbinic law, we do not elevate him. Therefore, they could continue partaking of teruma based on their presumptive status, and there is no concern that they might be elevated to the status of full-fledged priests.

    14The Gemara asks: If so, the question remains: What is meant by the phrase: Great is a presumptive status? The Gemara answers: It means that initially, there was no reason to decree and prohibit them from partaking of produce that was teruma by rabbinic law due to the possibility that they may partake of produce that is teruma by Torah law, as there was no produce that was teruma by Torah law in Babylonia. Afterward, when they came to Eretz Yisrael, although there was reason to decree and prohibit them from partaking of produce that was teruma by rabbinic law due to the possibility that they may partake of produce that was teruma by Torah law, as that kind of teruma was also present, their presumptive status was nevertheless strong enough to allow them to continue to partake of produce that was teruma by rabbinic law, although they could not eat produce that is teruma by Torah law.

    15The Gemara asks: But isn’t it written: “And the Tirshatha said to them that they should not eat of the offerings of the most sacred order [ kodesh hakodashim ]” (Ezra 2:63)? This indicates that it is from the offerings of the most sacred order that they may not eat, but anything else, i.e., offerings not of the most sacred order, they may eat, including produce that is teruma by Torah law.

    16The Gemara answers: This is what the Tirshatha is saying: They may not partake of anything that is called sacred [ kodesh ], nor anything that is called most sacred [ kodashim ]. The Gemara clarifies. The words not anything that is called sacred are referring to teruma , as it is written with regard to teruma : “No non-priest may eat of the sacred” (Leviticus 22:10). And the words nor anything that is called most sacred are referring to offerings, as the verse states: “And a daughter of a priest, if she is married to a non-priest, she may not eat of that which is set apart from the sacred things” (Leviticus 22:12). And the Master says: What is the meaning of “that which is set apart from the sacred things”? It means from the portions separated from the offerings, i.e., the breast and thigh of a peace-offering,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית וגו'מכאן שהמקדש גבוה מכל ארץ ישראל דכל צדדיה סתם וכתב ועלית:

    אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפוןדהיינו בבל ומכל הארצות אשר הדחתים שם וכתיב אשר העלה:

    מסייע ליה לרבי אלעזרדנקט תנא דידן לישנא יתירא לאשמועינן שכל עצמו של עזרא לנקות את בבל נתכוון לפי שראה אותם שנתערבו בהן וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן לייחסן עמד והפריש פסוליהן והוליכן עמו והדור שראו הפרשתם הכירו בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים ולדורות הבאים נמי כיון דאמר מר (לקמן קידושין דף עו:) לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום מיזהר זהירי בפסולי:

    העלוםעל כרחם:

    אפרושי אפרושינהוומתוך שהופרשו הכירו בהם אנשי מקומם וידעו שלא יתערבו עוד בהם:

    ומנפשייהו סליקולארץ ישראל שלא יכירו בהם:

    בשלמא למ"דשעלו מאיליהם ולא הכירו בהם העולים עמהם כל כך היינו דארץ ישראל עיסה לבבל ספק יחוס הוא אצל בבל שנעשית בבל כסולת נקיה ובני ארץ ישראל לא הכירום כל כך ויש שנדבקו עמהם:

    עיסהספק עירובין כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין:

    כל הארצות עיסהפסולת אצל ארץ ישראל לפי שבני ארץ ישראל עסוקין לבדוק ביוחסים לפי שהכהנים מצויים שם:

    וארץ ישראל עיסה לבבלשעזרא הפרישם ויצא משם:

    אלא למ"ד העלום תנןהואיל ובעל כרחם העלום עם אלו יצא קול פסול עליהם והכל ידעו בפסולן ונזהרו בהם כל העולים:

    ואבינה בעםמי היה ומי לא היה ש"מ לא ידע עזרא מי עלה עמו ומי לא עלה עמו וסבור שהיו שם לוים כשרים ולא מצא ראויים לעבודה אלא מאותן שקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו איך נשיר את שיר ה' וגו' במזמור על נהרות בבל (תהלים קלז) שאמר להם נבוכדנצר שירו לנו משיר ציון עמדו וקצצו בהונות ידיהם בשיניהם ואמרו לו איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר לא נשיר לא נאמר אלא איך נשיר אין לנו במה למשמש בנימי הכנורות מאותן עלו ומן הכשרים לא מצא לפי שהיו יושבים בבבל בשלוה והעולים בירושלים היו בעוני ובטורח המלאכה ובאימת כל סביבותיה והנך לויי דקתני מתניתין מהנך דלא חזו לעבודה היו:

    מזהר זהירי בהויודע היה מי עלה ומי לא עלה:

    גדולה חזקהיש לסמוך עליה יפה:

    בקשו כתבם המתייחשיםכתב יחוסם:

    התרשתאנחמיה בן חכליה קרוי כן בספר עזרא ובגמרת ירושלמי נמצא שעל שם שהיה משקה למלך היה צריך לשתות קודם שלא יחשדוהו שמא הטיל סם המות במשקה המלך התירו לו יין של עובדי כוכבים לשתות לכך נקרא התרשתא:

    עד עמוד הכהן לאורים ותומיםכאדם שאומר לחבירו עד שיבא משיח דאורים ותומים לא היו בבית שני:

    ואמר להם כו'מדכתיב מקדש הקדשים שמעינן דלא אסירי בתרומה אלא מקדשי המקדש:

    אמר להםתרומה איני יכול לאסור עליכם מפני חזקתכם שהוחזקתם בבבל לאכלה:

    קדשי הגבולתרומה הנאכלת בכל מקום:

    אף כאן כו'אלמא מדכתיב ויגואלו שמע מינה נתחללו מן הכהונה והיינו חללים:

    ולמ"דבמסכת כתובות (דף כד:):

    מעלין מתרומה ליוחסיןהרואה כהן אוכל בתרומה במקומו אין צריך לבדוק אחריו ביוחסין ונושא כהן בתו הני כיון דאכלי בתרומה אתי לאסוקינהו ואמאי לא חש לה נחמיה דלא לאסוקינהו:

    שאני התם דריע חזקתייהולא איצטריך למיחש להאי דכיון דשאר כהנים אוכלים בקדשי המקדש והם נגואלו מהם הורע חזקתם ויש בהם היכר ולא אתי לאסוקינהו:

    ואלאכיון דליכא למגזר מידי מאי גדולה חזקה דאמר רבי יוסי מאי רבותא לא היה לו לומר אלא מנין לחזקה כו' מדקאמר גדולה רבותא אשמועינן דאע"ג דאיכא צד איסור השתא טפי מעיקרא סמכינן עלה:

    בתרומה דרבנןתרומת חוץ לארץ:

    תרומה דאורייתאמשבאו לארץ:

    השתא נמי תרומה דרבנן היאדאכול כדמעיקרא ומאי נינהו תרומת פירות וירק:

    בתרומה דאורייתאדגן ותירוש ויצהר לא אכול:

    ליכא למיגזר משום תרומת הארץדלא הואי גבייהו:

    וכל זר לא יאכל קדשכל אותו הענין מדבר בתרומה ולא בקדשים דכתיב ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים וליכא לאוקמי אלא בתרומה שמחוסר כפורים מותר בה:

    ולא מידי דאיקרי קדשיםחזה ושוק של שלמים דאשכחן דאיקרי קדשים:

    במורם מן הקדשיםחזה ושוק:

    קידושין 69 עמוד ב

    1(דברים יז, ח) ״דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית״, אלא ארץ ישראל גבוה מכל ארצות מנלן? דכתיב: ״(ירמיהו כג״, ז) לכן הנה ימים באים נאם ה' לא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדחתים שם׃

    2מאי איריא דתני עלו מבבל נתני עלו לארץ ישראל מסייע ליה לרבי אלעזר דאמר ר' אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה׃

    3איתמר אביי אמר עלו מאיליהם תנן ורבא אמר העלום תנן וקמיפלגי בדרבי אלעזר דאמר רבי אלעזר לא עלה עזרא מבבל עד שעשאה כסולת נקיה ועלה׃

    4אביי לית ליה דרבי אלעזר רבא אית ליה דרבי אלעזר איבעית אימא דכולי עלמא אית להו דרבי אלעזר והכא בהא קא מיפלגי מר: סבר אפרושי אפרושינהו ומנפשייהו סליקו ומר סבר בעל כרחייהו אסוקינהו׃

    5בשלמא למאן דאמר עלו היינו דאמר רב יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה לארץ ישראל וארץ ישראל עיסה לבבל אלא למ"ד העלום מידע ידעינהו נהי דידעי לההוא דרא לדרא אחריני לא ידעי׃

    6בשלמא למאן דאמר עלו היינו דכתיב ״(עזרא ח״, טו) ואקבצם אל הנהר הבא על אחוה ונחנה שם ימים שלשה ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם׃

    7אלא למאן דאמר העלום הא מיזהר זהירי נהי דאיזהור בפסולים בכשירים לא איזדהור׃

    8כהני לויי וישראלי מנלן דסליקו דכתיב ״(עזרא ב״, ע) וישבו הכהנים והלוים ומן העם והמשוררים והשוערים והנתינים בעריהם וכל ישראל בעריהם׃

    9חללי גירי וחרורי חללי מנלן דתניא ר' יוסי אומר גדולה חזקה שנא' (עזרא ב, סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזילי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגואלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים׃

    10ואמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתם אוכלים בגולה בקדשי הגבול אף כאן נמי בקדשי הגבול׃

    11ולמאן דאמר מעלים מתרומה ליוחסין הני דאכול בתרומה אתו לאסוקינהו שאני התם דריע חזקתייהו׃

    12ואלא מאי גדולה חזקה דמעיקרא אכול בתרומה דרבנן ולבסוף אכול בתרומה דאורייתא׃

    13ואיבעית אימא לעולם השתא נמי בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול וכי מסקינן מתרומה ליוחסין מדאורייתא מדרבנן לא מסקינן׃

    14אי הכי מאי גדולה חזקה דמעיקרא ליכא למיגזר משום תרומה דאורייתא לבסוף אף ע"ג דאיכא למיגזר משום תרומה דאורייתא בדרבנן אכול בדאורייתא לא אכול׃

    15והכתיב ״(עזרא ב״, סג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים בקדש הקדשים הוא דלא יאכל הא כל מידי ניכול׃

    16הכי קאמר לא מידי דמיקרי קדש ולא מידי דמיקרי קדשים לא מידי דמיקרי קדש דכתיב ״(ויקרא כב״, י) וכל זר לא יאכל קדש ולא מידי דמיקרי קדשים דאמר קרא ״(ויקרא כב״, יב) ובת כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל ואמר מר במורם מן הקדשים׃

    Tosafot

    ומבני לוי לא מצאתי שםוא"ת והא אמרי' במתניתין עשרה יוחסין עלו מבבל וקא חשיב לוים ויש לומר דכל הלוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות ואינם ראויים לשורר שירה של דוכן:

    שאני התם דריע חזקתייהופי' בקונטרס במה שאין אוכלין בקדשים ולא נהירא דמכל מקום איכא למיחש דילמא אתו לאסוקינהו מתרומה לקדשים ומקדשים ליוחסין ונראה לפרש דריע חזקתייהו לפי שבקשו כתב יחוסם ולא מצאו:

    [ואלא מאי גדולה חזקהבשלמא למ"ד אין מעלין היינו גדולה חזקה דאף ע"ג דהוי לן למיגזר דילמא אתי לאסוקינהו ליוחסין דהא לית ליה ריע חזקתייהו אפ"ה לא גזרי' אלא למ"ד מעלין דאית ליה סברא דריע חזקתייהו מאי גדולה חזקה הא דלא גזרינן הכא משום דריע חזקתייהו. ת"י]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    עד עמוד הכהן לאורים ותומיםירושלמי (ה"א) וכי אורים ותומים היו בבית שני, אלא כאדם שהוא אומר עד שיחיו מתים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 69b

    Kiddushin 69b. The full printed text of this folio side — 16 numbered segments, about 438 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דברי ריבות בשעריך וקמת ועלית וגו' מכאן שהמקדש גבוה מכל ארץ ישראל דכל צדדיה סתם וכתב ועלית:

    אשר העלה ואשר הביא את בני ישראל מארץ צפון דהיינו בבל ומכל הארצות אשר הדחתים שם וכתיב אשר העלה:

    מסייע ליה לרבי אלעזר דנקט תנא דידן לישנא יתירא לאשמועינן שכל עצמו של עזרא לנקות את בבל נתכוון לפי שראה אותם שנתערבו בהן וראה שהיו חכמי הדור עולין עמו ואין עוד בבבל שיתעסק לבדוק בהן לייחסן עמד והפריש פסוליהן והוליכן עמו והדור שראו הפרשתם הכירו בהם ולא חשש שיתערבו בהן אלו הפסולין העולים ולדורות הבאים נמי כיון דאמר מר (לקמן קידושין דף עו:) לשכת הגזית היתה שם ששם היו יושבים מייחסי כהונה ולויה בכל יום מיזהר זהירי בפסולי:

    העלום על כרחם:

    אפרושי אפרושינהו ומתוך שהופרשו הכירו בהם אנשי מקומם וידעו שלא יתערבו עוד בהם:

    ומנפשייהו סליקו לארץ ישראל שלא יכירו בהם:

    בשלמא למ"ד שעלו מאיליהם ולא הכירו בהם העולים עמהם כל כך היינו דארץ ישראל עיסה לבבל ספק יחוס הוא אצל בבל שנעשית בבל כסולת נקיה ובני ארץ ישראל לא הכירום כל כך ויש שנדבקו עמהם:

    עיסה ספק עירובין כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 69b · Sefaria

    Tosafot

    ומבני לוי לא מצאתי שם וא"ת והא אמרי' במתניתין עשרה יוחסין עלו מבבל וקא חשיב לוים ויש לומר דכל הלוים שעלו עמו היו קצוצי בהונות ואינם ראויים לשורר שירה של דוכן:

    שאני התם דריע חזקתייהו פי' בקונטרס במה שאין אוכלין בקדשים ולא נהירא דמכל מקום איכא למיחש דילמא אתו לאסוקינהו מתרומה לקדשים ומקדשים ליוחסין ונראה לפרש דריע חזקתייהו לפי שבקשו כתב יחוסם ולא מצאו:

    [ואלא מאי גדולה חזקה בשלמא למ"ד אין מעלין היינו גדולה חזקה דאף ע"ג דהוי לן למיגזר דילמא אתי לאסוקינהו ליוחסין דהא לית ליה ריע חזקתייהו אפ"ה לא גזרי' אלא למ"ד מעלין דאית ליה סברא דריע חזקתייהו מאי גדולה חזקה הא דלא גזרינן הכא משום דריע חזקתייהו. ת"י]:

    Tosafot on Kiddushin 69b · Sefaria

    Rashba

    עד עמוד הכהן לאורים ותומים ירושלמי (ה"א) וכי אורים ותומים היו בבית שני, אלא כאדם שהוא אומר עד שיחיו מתים.

    Rashba on Kiddushin 69b · Sefaria

    Meiri

    בזמן שבית המקדש קיים לא היה כהן אוכל בתרומה של תורה ובקדשים וכל שכן שלא היה עובד ומקריב אלא אם כן היה כהן מיוחס בודאי והוא הכהן שהעידו עליו שאביו היה עובד במקדש או אבי אביו עד כמה דורות שכל שהיו מוצאין אותן בחזקת כהן ונודע בשלשלתו מי שאינו צריך בדיקה והוא כהן ששימש על גבי המזבח מחזיקין אותו בכהן מיוחס לאכול קדשים ולעבוד אבל כהן של חזקה אינו אוכל אלא בקדשי הגבול ר"ל תרומה דרבנן ואף זו דוקא כשהוחזק בה ואוכל אותה אף במקום שיש תרומה של תורה ואין גוזרין מזו על זו ואע"פ שלא הוחזק בה אלא במקום שאין שם תרומה של תורה אבל אינו אוכל תרומה של תורה וכל שכן קדשים וכל שכן שאינו עובד עד שיודע בשלשלת יחוסו אחד שאינו צריך בדיקה אחריו וכל שהעידו עליו עדים באכילת תרומה של תורה מעלין ממנה ליוחסין ומחזיקין אותו בכהן מיוחס כך היא שיטתנו וכן יראה מסוגיא זו שמתוך שלא מצאו כתב היחס לא רצו להאכילם אלא בתרומה דרבנן וכן נראה דעת גדולי המחברים ומכל מקום גדולי המפרשים נראה שדעתם נוטה לומר שכל שהוא בחזקת כהן אין מהרהרין אחריו ואע"פ שלא נמצא כתב יחוסו ושלא נתבררה שלשלתו ולא נאמר באלו אלא שלא יאכלו עד שיתברר יחוסם וכמו שאמר עד עמוד כהן לאורים ותמים ואע"פ שלא היו אורים ותמים בבית שני פירשו בתלמוד המערב שאין זה אלא כאומר עד שיחיו מתים או עד שיבא בן דוד וסוף הענין לומר עד שיתברר יחוסכם אינו אלא מפני שיצא עליהם קול בחללות ושמא תאמר אם כן היאך האכילום בתרומה והרי אמרו בכתבות דנפק עליה קלא ואחתיניה פירושו ואחתיניה ממה שלא היה מוחזק בו מתחלה ור"ל ואחתיניה מחזקת אביו אבל במה שהוחזק בו אין מורידין אותו משום קול ואף הענין מוכיח שלזו רמז אשר לקח לו מבני ברזלי הגלעדי וברזלי היה גר וכהן אסור בגיורת עד שיתערב בה זרע ישראל ר"ל שכל גר שנשא גיורת בתו פסולה לכהנה הא גר שנשא בת ישראל או ישראל שנשא גיורת בתו כשרה לכהנה ונסתפק הדבר אם היה עירובם גר בגיורת שנמצא בתו פסולה ובניה חללים אם שמא נתערב בהם זרע ישראל ולא הספיקו לברר את הדבר והעמידום על חזקתם בתרומת סופרים ומכל מקום אף לדבריהם דוקא בגלות בבל שהיה גלות מועט ועדין חזקת אבות קיימת הא לעתיד לבא אין מחזיקין אותם עד שיתברר יחוסם על פי נביא:

    Meiri on Kiddushin 69b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה ואבינה כו' וסבור שהיו שם לוים כשרים ולא כו' עכ"ל כצ"ל:

    גמ' אלא מאי גדולה חזקה כו' מת"י דבשלמא למ"ד אין מעלין היינו גדולה חזקה דאע"ג דהוה לן למגזר דלמא אתי לאסקינהו ליוחסין דהא לית ליה דריע חזקתייהו אפילו הכי לא גזרינן אלא למאן דאמר מעלין דאית ליה סברא דריע חזקתייהו מאי גדולה חזקה הא דלא גזרינן הכא משום דריע חזקתייהו עכ"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 69b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    אביי אמר עלו תנן כו' ולאביי לא תיקשי מתניתין אמאי קתני עלו מבבל ניתני עלו לא"י דכיון דלאביי עלו מאליהם כדי שיתערבו ולא יכירום א"כ שייך שפיר לישנא דעלו מבבל שע"י כך יש לחוש יותר בא"י להצריכם בדיקה אלא דמסתמא דתלמודא משמע ליה טפי דלישנא דמתניתין מסייע לרבא ולר' אלעזר כן נ"ל וק"ל:

    שם חלל מנא לן דתניא אמר רבי יוסי גדולה חזקה שנאמר ומבני כהנים כו' לכאורה לפי לישנא דברייתא ושקלא וטריא דשמעתין הא דנקיט במתניתין דחללי עלו מבבל לאו חללים ודאי אלא חללים ספק כדכתיב ולא מצאו כתבם המתייחסים אלמא שלא נגאלו מן הכהונה אלא מספק אלא דאכתי איכא למידק דע"כ אפילו ספק חללים נמי לא הוו כיון דאכלו מיהא בתרומה ואטו ספק חלל מי אכיל תרומה ועוד דלחד לישנא אפילו תרומה דאורייתא אכלו בסוף והיינו ע"כ משום דמדאורייתא שרו לגמרי אי משום דמוקמינן לכל חד אחזקה דאבהתיה קודם שנולד הספק אי משום דרובן כשירים היו ובכל חד איכא למימר דמרובא פריש אלא משום מעלה דיוחסין בעלמא מיקרי ספק חלל כדכתיב ויגאלו מן הכהונה ובהכי איירי נמי מתניתין דקחשיב לחללי בהדי עשרה יוחסין דע"י עלייתן מבבל לא"י יש לחוש בא"י לחשש חללות ליוחסין דבהכי איירי כולה פירקין לקמן דמצריך בדיקה וכמו שיבואר ואף על גב דלכאורה לפ"ז תיקשי דר"י אדרבי יוסי דאמר בסוף פרק קמא דכתובות גבי מעשה בתינוקת דאם רוב העיר משיאין לכהונה מותרת לכהן ומשמע התם דלרב חנן בר רב סגי בחד רובא אף ליוחסין ואם כן אם נאמר דהכא רוב הכהנים כשירין היו ואפ"ה הרחיק עזרא אלמא דלא סגי בחד רובא ליוחסין (מיהו מלשון רש"י בספר עזרא משמע דאדרבה רובן ככולן דבני ברזילי לקחו מבנות ברזילי הגלעדי וא"כ רובן ספק חללין הוו מצד הגיורת כמו שאבאר) אלא דיש לחלק דשאני התם דתינוקת גופה יש לה חזקת היתר גמור ולא איקבע איסורא כלל משא"כ שנתערב בודאי חלל א' ביניהם ואיתרע חזקת היתר טובא דחזקה דאבהתא לא אלים כ"כ למישרי לכולהו מש"ה לא סגי בחד רובא ומכ"ש דא"ש טפי לשיטת המפרשים מעשה דתינוקת בטוענת ברי כדפרישית במקומו באריכות משא"כ הכא אפשר שהכהנים בעצמן לא אמרו ברי וכמו שאבאר עוד לקמן דף ע"ה במאי דאוסר ר' יוסי שם אלמנת עיסה ע"ש:

    מיהו בעיקר חשש חללות דהכא דאיירי ביה קרא דמבני כהנים לא נתפרש בשמעתין אלא דבפרק האשה שנתארמלה דף כ"ד ע"ב פירש"י לפי שהתחתנו הכהנים בגויי הארץ משום הכי הוצרכו להתייחס וע"כ צריך לפרש שנתגיירו בנות הארץ תחלה דאל"כ מאי איריא חשש חללות ות"ל דישראל הבא על אשת עכו"ם וולדה כמוה ואף אם נתגיירו הבנים ה"ל זרים גמורים אע"כ דנתגיירו וקי"ל דגיורת אסורה משום זונה והכי איתא להדיא בירושלמי דשמעתין ע"ש דמשמע שבנות ברזילי הגלעדי היינו מבנות בנות שנתגיירו ולשיטת הסוברים דגירות לא הוי אלא ספק זונה אלא דלענין איסורא דעלמא הוא דמיתסרא אף בפחות מבת ג' כמבואר בפוסקים בא"ע סימן ו' ועיין בבית שמואל ס"ק ז' א"כ ההיא דהכא הוי ס"ס לענין חללות ספק א' בגופא אם זינתה או לא וספק אחד על ידי תערובת המשפחה ואפשר דמהכא דייק רבי יוסי ואינך תנאי למיפסל בבת עיסה אף בספק ספיקא כדאיתא לקמן דף ע"ה ובהכי א"ש טובא לישנא דגדולה חזקה דאף על גב דמדין ס"ס לא מישתרו דא"כ לענין יוחסין נמי לישתרו אע"כ דעיקר שריותא דידהו לענין תרומה היינו משום חזקה וא"כ חזקה אלים טפי מס"ס ומסתייע למאי דפרישית בפ"ק דכתובות בסוגיא דאלמנת עיסה ע"ש ודוק היטב ואל תתמה בכל מה שכתבתי כאן דבימי עזרא הוי נהוג בכל דיני מעלות דיוחסין דבלא"ה לכאורה סוגיא בפרק האשה שנתארמלה דייק הכי מדדייקינן אהך ברייתא דהכא דאי אמרת מעלין מתרומה ליוחסין אתו לאסוקינהו ומאי קושיא דלמא בימי עזרא לא נגזרו הנך גזירות ומעלות אע"כ דמגופא דמילתא מוכח דלא איירי אלא במעלה דיוחסין כן נ"ל ועדיין צ"ע ואין להאריך כאן יותר:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 69b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל, עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסֹלֶת נְקִיָּה וְעָלָה נראה לי בס"ד הא דדימה הנקוי וההבדלה שעשה עזרא לסולת נקיה כי ישראל נמשלו לתבואה כמו שנאמר קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַהֳ' רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה (ירמיה ב, ג) ודרך התבואה לטחון אותה ותחילת הכל מוציאין ממנה המורסן שהוא קליפה הגסה ולזה ידמה הפרשה והבדלה שעשה להבדיל מהם ממזרים ודאין ואחר כך מסירין הסובין שהם דקים על ידי ההרקדה ולזה ידמה הבדלה שעשה להבדיל מהם האסופי שהוא טוב מן ממזר ודאי ואחר כך עושין רקוד אחר להבדיל קמח הגס ונשאר הסולת שהוא קמח דק מאד ולזה ידמה הבדלה שעשה להבדיל השתוקי דאמו ישראלית בודאי והוא טוב מן אסופי ונשארו סולת נקיה שהוא ישראל מיוחס מצד אביו ומצד אמו ולכן אמרו 'עֲשָׂאָהּ כְּסֹלֶת נְקִיָּה וְעָלָה'. והנה בודאי היו ישראלים דרים בשאר ארצות חוץ לארץ חוץ מבבל כמו פרס ומדי וכיוצא ורק עזרא הע"ה עשה הבדלות אלו בבבל דדייק בשמא דבבל לשון בלילה ולשון בלבול ושמה מעיד שהיא צריכה להפרשה והבדלה יותר משאר מקומות.

    Ben Yehoyada on Kiddushin 69b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 69, Amud Bet, about 438 words in 16 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 16 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 155 words

      Opens “(דברים יז, ח) ״דברי ריבות בשעריך וקמת…”

    2. Segment 225 words

      Opens “מאי איריא דתני עלו מבבל נתני עלו…”

      Named: רבי אלעזר.

    3. Segment 325 words

      Opens “איתמר אביי אמר עלו מאיליהם תנן ורבא…”

      Named: רבי אלעזר, אביי, רבא.

    4. Segment 433 words

      Opens “אביי לית ליה דרבי אלעזר רבא אית…”

      Named: רבי אלעזר, אביי, רבא.

    5. Segment 532 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר עלו היינו דאמר רב…”

      Named: רב יהודה, שמואל.

    6. Segment 627 words

      Opens “בשלמא למאן דאמר עלו היינו דכתיב (עזרא…”

    7. Segment 713 words

      Opens “אלא למאן דאמר העלום הא מיזהר זהירי…”

    8. Segment 821 words

      Opens “כהני לויי וישראלי מנלן דסליקו דכתיב (עזרא…”

    9. Segment 954 words

      Opens “חללי גירי וחרורי חללי מנלן דתניא ר'…”

    10. Segment 1016 words

      Opens “ואמר להם הרי אתם בחזקתכם במה הייתם…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “ולמאן דאמר מעלים מתרומה ליוחסין הני דאכול…”

    12. Segment 1212 words

      Opens “ואלא מאי גדולה חזקה דמעיקרא אכול בתרומה…”

    13. Segment 1318 words

      Opens “ואיבעית אימא לעולם השתא נמי בדרבנן אכול…”

    14. Segment 1424 words

      Opens “אי הכי מאי גדולה חזקה דמעיקרא ליכא…”

    15. Segment 1521 words

      Opens “והכתיב (עזרא ב, סג) ויאמר התרשתא להם…”

    16. Segment 1648 words

      Opens “הכי קאמר לא מידי דמיקרי קדש ולא…”

    Sages named on this page

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Kiddushin 69b · Segment 5 — “…רב יהודה אמר שמואל כל ארצות עיסה לארץ ישראל…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Kiddushin 69b · Segment 3 — “איתמר אביי אמר עלו מאיליהם תנן ורבא אמר העלום…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 69b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026