Talmud Builders

    Kiddushin 55b

    Chapter 2 - HaIsh Mekaddesh

    גם: קידושין דף נ״ה ע״ב, פרק ב׳ האיש מקדש

    English translation - Kiddushin 55b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Yoḥanan wondered about Rabbi Oshaya’s explanation of the mishna: And does one say to a person: Arise and sin in order that you may gain? Even if consecrated property can be desacralized intentionally, one is not allowed to redeem an animal designated to be an offering. Rather, Rabbi Yoḥanan says: The mishna does not refer to redeeming an unblemished animal but to a case where the one who found the animal waits for it until it develops a blemish. At that point it would no longer have inherent sanctity but merely sanctity that inheres in its value, so the animal may be redeemed. And he brings two unblemished animals of the same value, and stipulates that if the animal he found was a burnt-offering, the first animal should be a burnt-offering in its stead while the other should be a voluntary peace-offering. And if the animal he found was a peace-offering, the second animal should be a peace-offering in its stead and the first should be a voluntary burnt-offering. After doing so he may eat the animal he found.

    2The Gemara continues to clarify the mishna. The Master says (55a): Males are presumed to be burnt-offerings, as only males may be brought as burnt-offerings. The Gemara asks: Why should a male necessarily be a burnt-offering; perhaps it is a thanks-offering, which can also be brought from a male animal? The Gemara answers: The mishna means that he must also bring a third animal and make a similar stipulation, that it should be either a thanks-offering in its stead or a voluntary one. The Gemara asks: But if he brings a third animal as a thanks-offering, doesn’t a thanks-offering require the bringing of bread as well? The Gemara answers: He brings bread as well.

    3The Gemara asks: But perhaps it is a guilt-offering, which is also brought only from male animals? The Gemara answers: The animal for a guilt-offering is in its second year, and the mishna is referring to a case where an animal in its first year was found. The Gemara asks: But perhaps it is the guilt-offering of a leper or the guilt-offering of a nazirite, which are brought from animals in their first year? The Gemara answers: Lepers and nazirites are not common, and there is no need to be concerned about that possibility.

    4The Gemara asks: But perhaps it is a Paschal offering, which is also brought from male animals? The Gemara answers: That is not likely, because with regard to a Paschal offering, if it is up to or in its time to be slaughtered, the owners carefully guard it to prevent it from going missing. And if it is a Paschal offering that is not offered in its proper time, but was left over and is offered later, it has the same halakha as a peace-offering.

    5The Gemara asks: And perhaps the animal he found is a firstborn animal, which can only be brought from male animals, or animal tithe, which can brought from male animals? The Gemara answers: With regard to which halakha would the possibility that it is a firstborn or animal tithe need to be taken into account? It is with regard to the halakha that one is permitted to eat them in their blemished state, as firstborns and animal tithes do not need to be redeemed if they develop a blemish, but are eaten as such. These found animals as well are eaten only in their blemished state, as one may not redeem and eat them until they develop a blemish, as explained previously.

    6The Master says above: Females are presumed to be peace-offerings, as it is permitted to bring a female peace-offering. The Gemara asks: Perhaps it is a thanks-offering, which can also be brought from female animals? The Gemara answers: The mishna means that he must also bring a third animal and make a similar stipulation, that it is either a thanks-offering in the stead of the found animal, or a gift offering. The Gemara asks: But if he brings a third animal as a thanks-offering, doesn’t a thanks-offering require the bringing of bread as well? The Gemara answers: He brings bread as well.

    7The Gemara asks: But perhaps it is a sin-offering, as it is permitted to bring a female sin-offering? The Gemara answers: The animal for a sin-offering is always in its first year, and the mishna is referring to a case where an animal in its second year was found. The Gemara asks: But perhaps it was a sin-offering whose year had passed without having been sacrificed? The halakha in such a case is that the animal is left to die. The Gemara answers: Such a case is not common, and there is no need to be concerned about such a possibility.

    8The Gemara asks: This is the case if the animal was in its second year, but what is the halakha if it was found when it was in its first year? The Gemara answers: It is taught in a baraita : Ḥananya ben Ḥakhinai says: If one found a goat in its first year, it is brought as a sin-offering. The Gemara asks: Can it enter your mind that it is brought as a sin - offering? How can he sacrifice the animal as a sin-offering due to a mere possibility that it had been designated as a sin-offering? One cannot bring a voluntary sin-offering. Rather, Abaye says: He treats it as though it were a sin-offering, i.e., he conveys it into a cell and it dies on its own. Since it might be a lost sin-offering, it must be left to die.

    9The Sages taught ( Tosefta , Ma’aser Sheni 1:15): One may not purchase an animal with second-tithe money outside of Jerusalem,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    תהי בה ר' יוחנן - בהא דרבי אושעיא:

    וכי אומרים לו לאדם כו' - דכל בהמות מזבח אסור לחללה תמימה שנאמר אם בבהמה הטמאה ופדה בערכך ואמר מר (מנחות דף קא.) בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר יכול יופדו על מום עובר כו' וזה שבא לימלך ולחוב בדמיה נאמר לו עמוד וחטא לחללה מזיד בשביל שתזכה לתקן הקרבתה של בהמה זו:

    אלא אמר רבי יוחנן - הא דקתני זכרים עולות לא היא ולא דמיה קריבין בעודה תמימה אלא ממתין לה עד שתומם מום קבוע ויהא מותר לחללה ומייתי שתי בהמות חדא לעולה וחדא לשלמים ומתנה אם זו עולה תהא זו עולה תחתיה וחבירתה שלמי נדבה ואם זו שלמים תהא זו שלמים תחתיה וחבירתה עולת נדבה:

    דמייתי נמי תודה - ומתנה:

    ודילמא אשם הוא - וליכא למימר דנייתי נמי אשם דאין אשם בא נדבה:

    ומשני אשם בן שתי שנים דאשם גזילות ומעילות ושפחה חרופה כתיב בהן איל והאי מתני' דאשתכח בן שנה וליכא לספוקי באשם:

    ודילמא אשם נזיר או אשם מצורע - דכתיב בהו כבש:

    בזמנו - כל זמן שהוא ראוי לפסח:

    שלא בזמנו - עבר זמנו:

    שלמים הוא - והא מייתי שלמים:

    למאי הלכתא - תירוצא הוא כלומר למאי הילכתא אתית לספוקינהו בבכור ומעשר למיכלינהו במומו שספק בכור וספק מעשר נאכלין במומן לבעלים שהרי אין להם פדיון והני נמי לכשנפדו נאכלין במומן ואוכלן בתורת בכור ומעשר שאין נשחטין באיטליז ואין נשקלין בליטרא:

    חטאת בת שנתה - היא דכתיב (ויקרא ה׳:ו׳) נקבה מן הצאן כשבה וכל כשבה (בן שנה) [בת שנתה] היא:

    ואישתכח בת שתי שנים - ובהמה דמתניתין בבת שתי שנים עסקינן:

    עז בת שנתה לחטאת - לישנא דקרא (במדבר ט״ו:כ״ז) לסימנא בעלמא נקט כלומר אם בת שנתה היא מקריבה חטאת:

    חטאת סלקא דעתך - דילמא לאו חטאת היא והיכי קריבה ותנאי נמי ליכא דחטאת לא קרבה נדבה:

    כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאיליה - כדין חטאת שאינה ראויה ליקרב כגון חמש חטאות דאזלי למיתה (תמורה דף טז.):

    לכיפה - לאו דוקא או שמא כיפה היתה מתוקנת לכך:

    והיא מתה - שאין נותנין לה מזונות:

    אין לוקחין בהמות במעות מעשר שני - חוץ לירושלים דכתיב (דברים י״ד:כ״ה) וצרת הכסף בידך ועוד שמא תכחיש בטורח הדרך:

    קידושין 55 עמוד ב

    1תהי בה ר' יוחנן: וכי אומרים לו לאדם: עמוד וחטא בשביל שתזכה? אלא א"ר יוחנן: ממתין לה עד שתומם, ומייתי שתי בהמות ומתנה.

    2אמר מר: זכרים עולות. דילמא תודה היא? דמייתי נמי תודה. והא בעיא לחם! דמייתי נמי לחם.

    3ודילמא אשם הוא? אשם בן שתי שנים, ואישתכח בן שנה. ודילמא אשם מצורע הוא, אשם נזיר הוא? לא שכיחי.

    4ודילמא פסח הוא? פסח בזמנו, מזהר זהירי ביה, ושלא בזמנו שלמים הוא.

    5ודילמא בכור ומעשר נינהו? למאי הילכתא, למיכלינהו במומן? הכי נמי במומן מתאכלי!

    6אמר מר: נקבות זבחי שלמים. דילמא תודה היא? דמייתי תודה. והא בעינן לחם! דמייתי נמי לחם.

    7ודילמא חטאת היא? חטאת בת שנתה, ואישתכח בת שתי שנים. ודילמא חטאת שעברה שנתה! לא שכיח.

    8אשתכח בת שנתה, מאי? תניא, חנניא בן חכינאי אומר: עז בת שנתה לחטאת. לחטאת סלקא דעתך?! אלא אמר אביי: כחטאת כונסה לכיפה והיא מתה מאליה.

    Baraita

    9תנו רבנן: אין לוקחים בהמה במעות מעשר שני,׃

    Tosafot

    דמייתי נמי תודה - וא"ת ואמאי צריך להביא בהמה אחרת לתודה באותה עצמה שיעשה זבחי שלמים יתנה ויאמר אם אינה שלמים תהא תודה ואי משום המתנות הוו שוין ואי משום דלא שוו באכילתן דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד ותודה ליום ולילה ואין מביאין קדשים לבית הפסול ע"כ האי תנא קסבר דמביאין מדקתני בסמוך פסח שלא בזמנו שלמים ואע"ג דפסח אינו נאכל אלא ליום ולילה ושלמים נאכלים לב' ימים ולילה אלמא לא חייש מן האכילה וי"ל משום דתודה בעי לחם וא"ת לייתי לחם ויתנה אם היא תודה הרי לחמה ואם היא שלמים תהא הלחם נדבה הא אין לחם בא נדבה וחולין בעזרה הוא כדאמרינן בפרק התודה (מנחות דף פ:):

    ודילמא אשם הוא - ואם תאמר ויתנה באותן של שלמים דהא שוו במתנות ואי משום סמיכה דשלמים טעונין סמיכה ואשם אין טעון סמיכה הא סמיכה לא מעכבא ואי משום אכילה הא קסבר דמביאים קדשים לבית הפסול ויש לומר דאין להתנות אשם בשלמים שהרי שלמים טעונין נסכים ואשם אין טעון נסכים ואין לומר שיתנה לנסכים ויאמר אם היא שלמים מוטב ואם לאו יהו נסכי נדבה שהרי אין נסכי חובה ונסכי נדבה שוין שנסכי חובה לספלים ונסכי נדבה מזלפן על גבי אישים:

    ודילמא אשם נזיר ואשם מצורע הוא - ואם תאמר אשם מצורע מיהא יתנה בשלמים שהרי שוין הן בנסכים ויש לומר דעיקר קושיא מאשם נזיר ואשם מצורע נקט אגב אשם נזיר עוד י"ל דבאשם מצורע איכא חששא אחרינא שצריך ליתן מדמו על בהונות מצורע והכא ליכא מצורע עוד אמר ה"ר שמשון מקוצי דאין לומר שיתנה אשם בשלמים דשמא היום או למחר ידע בעל האשם שנאבד האשם ויביא אחר תחתיו ולא ידע שנמצא ויהיה אותו שיביא חולין לעזרה משום דהוי אשם שנתכפרו בעליו באחר (ולמיתה) [ולרעייה] אזלא והשתא ניחא דלא מצי להקשות מידי אבל בעולה ליכא למיחש להא אם יביא עולה אחרת שהרי עולה בא נדבה:

    שלא בזמנו הוי שלמים - וא"ת כיון דמזהר זהירי בפסח איך יבא לידי פסח שלא בזמנו וי"ל דלפעמים הפסח חולה ומפריש אחר או שמא מיירי בפסח שנטמאו בעליו אי נמי כגון שהפריש שני פסחים לאחריות שעכשיו לא נקרב אלא אחד מהן ונשאר אחר זמנו:

    אשתכח בת שנתה מאי - אבל לעיל גבי אשם לא מצי למיבעי אשתכח בת שתי שנים מאי לפי שנוכל לומר שיהיה תקנה ברעייה דכל שבחטאת מתה באשם רועה ואם כן תרעה עד שתסתאב והדמים יהיו לקייץ המזבח אבל בחטאת אין בה תקנה כלל ומשום הכי בעי גמרא ומאי תקנתיה וא"ת לעיל דקאמר זכרים עולות ליחוש דילמא שעירי רגלים וראשי חדשים שהם חטאות צבור והם זכרים וא"כ אמאי לא בעי גמרא לעיל כי הכא דילמא חטאות צ"ל דלהא ליכא למיחש דהא לב ב"ד מתנה עליהם שאם נאבדו יהיו חולין:

    אין לוקחין בהמה במעשר שני - פירש בקונטרס חוץ לירושלים משום דכתיב (דברים יד) וצרת הכסף בידך דהתורה הקפידה בכסף צורה ועוד שמא תכחש בטורח הדרך ולא נהירא דהא דבעינן כסף צורה היינו דוקא דרך חילול כגון לקנות דבר שאינו אוכל שאז צריך לחזור ולמכור אבל במקח להוליך בהמה ולאוכלה בירושלים שרי ולא בעינא כסף צורה והכי נמי אמר בהגוזל קמא (ב"ק דף צז:) מי שיש לו מעות בבבל שאינם יוצאין בירושלים זבין בהמה בבבל וממטי לה בירושלים אלמא לא בעינן כסף צורה מיהו ללישנא דשמא תכחיש לא קשה כולי האי דאיכא למימר דיותר טוב לקנות בהמה ולהעלותה לירושלים ואע"ג שמתכחשת מטורח הדרך מלהביא המעות של בבל שאינם יוצאים בירושלים אבל ללישנא דכסף צורה קשה טובא כדפרישית לכך נראה לר"י לפרש דהיינו טעמא דאין לוקחין בהמות כו' גזירה שמא יגדל עדרים עדרים והכי נמי אמרינן בפרק לולב הגזול (סוכה דף מ:) דקאמר התם מעות מעשר שני מתחללין על בהמה חיה ועוף בין חיים בין שחוטים דברי ר' מאיר וחכמים אומרים על שחוטים מתחללין על חיין אין מתחללין ומסיק מחלוקת בזכרים אבל בנקבות דברי הכל אין מתחללין על חיין שמא יגדל מהם עדרים ובזכרים פליגי אי גזרינן זכרים אטו נקבות אי לא דרבי מאיר לא גזר ורבנן גזרי והכא דקאמר אין לוקחין גזירה זכרים אטו נקבות ואם תאמר כיון דטעמא הוי משום גזירה אמאי קאמר התם לשון מתחללין דמשמע אפילו דיעבד לא מהני והא אמר בכל דוכתי דכל דבר שהוא דרבנן בדיעבד מהני ואם כן מחללין מיבעי ליה דכוותיה אמרינן בפרק הזהב (ב"מ דף מה:) דקאמר התם אלא מאי דרבנן אין מתחללין אין מחללין מיבעי ליה ויש לומר כיון דבההיא דלולב הגזול יש תקנה לעשות לומר יחזרו דמים למקומן כדקאמר הכא משום הכי קאמר דאפילו דיעבד לא מהני דאי אמרינן מהני כך לי דיעבד כמו שהיה עושה אותו בתחלה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ודלמא תודה היא דמייתי נמי תודה - ובההיא דשלמים גופא מתני אי תודה היא ליהוי תודה, משום לחמים דמייתי בהדי תודה ושלמים אין טעונין לחם. ואם תאמר יקדישנו ללחם בפני עצמו, לא אפשר, דאין מקדישין לחם בפני עצמו. ועוד יש לומר שאם התנה על של שלמים גופה יביא קדשים לבית הפסול, דשלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, ותודה אינה נאכלת אלא ליום ולילה עד חצות, ודלמא שלמים הוא, ואי הותיר ליום שני אינו אוכלו מספק תודה ונמצא מביאו לבית הפסול. והיינו טעמא נמי דכי פרכינן ודלמא אשם הוא, לא אשכחן פירוקא, אלא בדאישתכח בן שנה, ואי לאו טעמא דמביאו לבית הפסול הא אפשר להתנות בשלמים גופיה ולומר הכי, אם אשם הוא יקרב אשם ואם שלמים יקרב שלמים ואם עולה היא יהיו שלמים נדבה וזו עלה תחתיה, ואפילו תאמר דאשם שנתכפרו בעליו הוא דניתק לרעיה ודמיו עולת נדבה, הא מצי מתני בבהמה אחרת של עולה, ולימא הכי ואם אשם שנתכפרו בעליו הוא תהא זו עולת נדבה תחתיה והאחרת שלמי נדבה, אלא שאם היה מתנה על השלמים כך היה ממעט באכילתה, דלמא שלמים הם ודינן לב' ימים ולילה אחד, והשתא מספק אשם לא מצי אכיל מיניה אלא יום ולילה עד חצות, ונמצא מביאו לבית הפסול. והקשו בתוס' דאם כן מאי פריך ודלמא פסח הוא, ומשני בזמנו מזהר זהיר ביה שלא בזמנו (כו') שלמים הוו, כלומר והא מייתי שלמים ונפיק ביה ידי חובת פסח שלא בזמנו, ומאי קמשני דהא פסח שלא בזמנו אף על פי שקרב שלמים אינו נאכל אלא ליום ולילה כדאיתא בפסח שני פרק האשה (פט, א), אלא ודאי על כרחין שמעתין כר' שמעון אתיא, דאמר בפרק התערובת (זבחים עה, ב) דמביאין קדשים לבית הפסול, אלא טעמא דמייתי תודה ולא מתני' בההיא דלשמים, משום לחם הוא, כטעמא קמא דכתיבנא, וטעמא דאשם ולא מתני כדאמרן, היינו משום דפשיטא ליה לתלמודא דתנא לא מספקא ליה שיהא אשם מדלא קתני זכרים עולות ואשם, והא דמקשינן ודלמא תודה היא, ומשני דמייתי נמי תודה, משום דתודה בכלל שלמים היא. והלכך כיון דקתני בברייתא דמייתי שלמים אפשר דתודה נמי בכלל, והיינו נמי דכי משנינן אשם בן שתי שנים הוא ואשתכח בן שנה, ולא בעי אשתכח בן שתי שנים מאי כדבעי לקמן אשתכח בת שנתה מאי, דפשיטא ליה דאשתכח בן שתי שנים דמייתי אשם נמי ומתני.

    הא דאמרינן - פסח בזמנו מזהר זהירי ביה שלא בזמנו שלמים הוא. קשיא לן ואי בזמנו זהירי ביה שלא בזמנו היכי משכחת ליה. יש לומר דפעמים שהפסח חולה וחוזר ומפריש אחר, ואפילו הכי בזמנו מזהר זהירי ביה, אבל שלא בזמנו לא זהירי ביה אינשי, ודלמא נאבד, ויש מפרשים דבזמנו אי אפשר שלא ישמעו לפי שהם זהירין ומרדפין אחריו, אבל לאחר הפסח יש לחוש שמא רדפו אחריו ולא נמצא והרי הוא קרב שלמים.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 55b

    Kiddushin 55b. The full printed text of this folio side - 9 numbered segments, about 147 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 55b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026