Talmud Builders

    Kiddushin 33b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 33b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1A Torah scholar is permitted to stand before his teacher only once in the morning and once in the evening, so that the teacher’s honor should not be greater than the honor of Heaven, as one recites the Shema , which is tantamount to greeting God, once in the morning and once in the evening. The Gemara raises an objection from an aforementioned opinion. Rabbi Shimon ben Elazar says: From where is it derived that an elder should not trouble others to honor him? The verse states: “An elder, and you shall fear” (Leviticus 19:32). The collocation of these words comes to teach that the elder, too, must fear God.

    2The Gemara explains the objection: And if you say one may stand only in the morning and evening, why does the baraita say an elder should not trouble others? Standing for an elder only twice a day is an obligation for the people, not an imposition. Rather, is it not correct to say that one is obligated to stand before one’s teacher at any point during the day? The Gemara answers: No; actually one is obligated to stand only in the morning and evening, and even so, as much as it is possible for the elder, he should not trouble the people to stand.

    3§ Rabbi Elazar said: Any Torah scholar who does not stand before his teacher is called wicked, and he will not live a long life, and his studies will be forgotten, as it is stated: “But it shall not be well for the wicked, neither shall he prolong his days, which are as a shadow, because he does not fear before [ millifnei ] God” (Ecclesiastes 8:13). This fear mentioned in the verse, I do not know what it is. When the verse states: “And you shall revere the face [ penei ] of an elder, and you shall fear your God” (Leviticus 19:32), one can deduce that this fear mentioned in the verse is referring to standing. Consequently, this verse teaches with regard to one who does not stand that he is called wicked, he will not live a long life, and his studies will be forgotten, as indicated by the phrase: “It shall not be well.”

    4The Gemara asks: But why not say that this is referring to fear of God stated with regard to interest (Leviticus 25:36), or the fear of God stated with regard to weights (Deuteronomy 25:13–16), as the fear of God is mentioned with regard to these prohibitions as well. The Gemara answers: Rabbi Elazar derives this halakha through a verbal analogy of “ penei ” and “ penei ,” as explained previously, not from a verbal analogy of the term “fear.”

    5A dilemma was raised before them: With regard to one who is both a man’s son and his teacher, what is the halakha as to whether that son must stand before his father? The Gemara answers: Come and hear, as Shmuel said to Rav Yehuda: Big-toothed one, stand before your father. Although Rav Yehuda was a great Torah scholar and taught his father, he was still required to stand before him. The Gemara answers: Rav Yeḥezkel, Rav Yehuda’s father, is different, as he was a man of good deeds, and even Mar Shmuel himself would stand before him.

    6The Gemara asks: Rather, what is Shmuel saying to Rav Yehuda? If he is not teaching him that one who is his father’s teacher must stand before his father, why did Shmuel say this to Rav Yehuda? The Gemara answers that this is what Shmuel said to him: Sometimes your father comes from behind me and I do not see him or stand before him. Nevertheless, you should stand before him and do not be concerned about my honor.

    7Another dilemma was raised before them, with regard to one who is both a man’s son and his teacher, what is the halakha as to whether the father must stand before his son? The Gemara answers: Come and hear, as Rabbi Yehoshua ben Levi says: It is not appropriate for me to stand before my son solely due to his greatness in Torah, as I am greater than him. But due to the honor of the household of the Nasi I do stand before him, as his son was a son-in-law of the Nasi .

    8It may be inferred from here that if his son were not in the household of the Nasi he would not stand for him, and the reason was that he could claim: I am his teacher and therefore I am not obligated to stand before him. Accordingly, Rabbi Yehoshua ben Levi is indicating that if he were my teacher I would stand before him. The Gemara rejects this proof: This is what Rabbi Yehoshua ben Levi is saying: It is not appropriate for me to stand before my son, even if he were my teacher, as I am his father. But due to the honor of the household of the Nasi I do stand before him.

    9A dilemma was raised before them: If one’s teacher is riding on an animal, is that considered like walking, and therefore one must stand before him, or is he not obligated to stand before him, since he is stationary relative to the animal? Abaye said: Come and hear a resolution from a different issue ( Nega’im 13:7): If a leper, who is ritually impure and transfers impurity through a tent, i.e., anyone who enters the location of the leper is rendered impure, is sitting under the branches of a tree, which form a tent over him, and a pure person is standing under that tree, the pure person is rendered impure.

    10If the impure person is standing under the tree and the pure person is sitting there, he remains pure. In this case, as the impure person is not settled there, he does not impart ritual impurity in a tent. But if the impure person sat and established his place there, the pure individual is rendered impure.

    11That mishna adds: And the same halakha applies with regard to a stone afflicted with a leprous sore (see Leviticus, chapter 14), which also imparts impurity of a tent. If one carrying a stone of this kind sits under a tree, a pure person standing under the tree is rendered impure, whereas if the person carrying the stone stands, he does not render the other individual impure. And Rav Naḥman bar Kohen says: That is to say that riding is considered like walking, as although the stone is stationary relative to the person, it is considered to be moving. Conclude from it that in all cases riding is like walking.

    12A dilemma was raised before them: What is the halakha as to whether one should stand before a Torah scroll? Rabbi Ḥilkiya and Rabbi Simon and Rabbi Elazar say that this dilemma can be resolved by an a fortiori inference: If one stands before those who study the Torah, is it not all the more so true that one should stand before the Torah itself?

    13The Gemara relates: Rabbi Elai and Rabbi Ya’akov bar Zavdi were sitting and studying Torah. Rabbi Shimon bar Abba passed before them and they stood before him. Rabbi Shimon bar Abba said to them: You are not obligated to do this, for two reasons. One reason is that you are ordained scholars and I am only an associate, i.e., he had not been ordained. And furthermore, does the Torah stand before those who study it? Since you are engaged in Torah study at the present moment you are not required to stand before a Torah scholar.

    14The Gemara comments: Rabbi Shimon bar Abba holds in accordance with the opinion of Rabbi Elazar, as Rabbi Elazar says: A Torah scholar may not stand before his teacher when he is studying Torah, because he is engaged in honoring the Torah itself. The Gemara adds: Even so, Abaye cursed anyone who acted in accordance with this ruling, as he would give the appearance of one who disrespected his teacher.

    15§ The Gemara continues to discuss the mitzva of standing before a Torah scholar. With regard to the verse: “And they looked after Moses until he was gone into the tent” (Exodus 33:8), Rabbi Ami and Rabbi Yitzḥak Nappaḥa disputed its correct interpretation. One said that this is stated unfavorably, and one said that it is meant favorably. The one who said it was stated unfavorably explains the verse as it is interpreted in the midrash. The one who said it was stated favorably interprets the verse in accordance with that which Ḥizkiyya says.

    16As Ḥizkiyya says: Rabbi Ḥanina, son of Rabbi Abbahu, said to me that Rabbi Abbahu says that Rabbi Avdimi of Haifa says: If a Torah scholar is passing, one stands before him if he passes within four cubits of him, and once he passes four cubits from him he sits. If the president of the court is passing, one stands before him as soon as he comes within his range of vision. And once he passes four cubits from him, he sits. If the Nasi is passing, one stands before him as soon as he comes within his range of vision, and he does not sit until the Nasi sits in his place, as it is stated: “And they looked after Moses until he was gone into the tent,” and only afterward did they sit. According to this interpretation, the verse is praising the behavior of the Jews.

    17§ The mishna teaches that women are exempt from all positive, time-bound mitzvot. The Sages taught: What is a positive, time-bound mitzva? Examples include residing in a sukka , and taking the lulav , and blowing the shofar on Rosh HaShana, all of which can be performed only at specific times of the year. And another example is donning ritual fringes, as the mitzva applies only during the daytime due to the verse which states: “Fringes, that you may look upon them” (Numbers 15:39), indicating that the fringes should be seen.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מכבוד שמיםשהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית:

    אמאי לאמאי טרחא איכא אורחא דמילתא הוא:

    לא ניטרחגרסינן:

    וטוב לא יהיה לרשעאין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב אלמא תלמודו משתכח ולא יאריך ימים אלא כצל מה טעם לפי שאינו ירא מלפני ה' ומורא זו קימה היא כדמפרש ואזיל:

    מוראת רביתדגבי רבית נמי כתיב (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו וגו' ויראת וכן גבי משקלות (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק וכו':

    פני פני גמרכתיב הכא מלפני וכתיב התם (ויקרא יט) מפני שיבה:

    והוא רבוהבן רבו של אביו:

    מקמי אבוךואע"ג דרב יהודה רביה דרב יחזקאל אבוה הוה כדאמרי' לעיל (קידושין דף לב.) אבא לא תתנייא הכי:

    אלא מאי קאמר ליהאמאי צריך לאזהוריה אי לאו למילף מינה הוראה בעלמא דאף על פי שהוא רבו חייב לעמוד מפניו:

    אני איני כדאי לעמוד מפני בניקס"ד דה"ק אני רבו של בני ולא הייתי כדי לעמוד מפניו אלא מפני שנתחתן בנשיא ומדקאמר אני איני כדי ש"מ דאילו היה כדי שהיה תלמידו הוה ליה למיקם:

    ה"קכלומר איני כדי דקאמר לאו משום גדולת תורה הוא אלא מפני שהוא אביו קאמר דאין אב כדי לעמוד מפני הבן:

    רכוב כמהלך דמירבו רכוב כמהלך דמי וצריך לעמוד מפניו:

    או לאוכמהלך דמי אלא כיושב דבתריה דידיה אזלינן והא קא יתיב:

    ה"ג להך ברייתא בת"כ טמא יושב תחת האילן וטהור עומד טמא טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור ואם ישב הטמא הטהור טמא וכן באבן המנוגעת. ויליף לה מקרא דאין מצורע מטמא טהור הנכנס עמו לאהל אלא א"כ יושב המצורע ורישא דברייתא הכי איתא מחוץ למחנה מושבו מושבו טמא מכאן אמרו הטמא יושב תחת האילן כו':

    טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהורדישיבת טהור לא מהני מידי אלא ישיבת טמא:

    וכן באבן המנוגעתואדם נושאה תחת האילן וטהור יושב תחת האילן לא נטמא הטהור עד שישב נושא האבן ואם ישב נושא האבן נטמא הטהור ואפי' הוא עומד:

    זאת אומרתמדקתני וכן באבן המנוגעת:

    רכוב כמהלך דמידלאו בתריה דידיה אזלינן אלא בתר בהמה הנושאתו דהא הכא לא בתר אבן אזלינן אלא בתר אדם הנושאה אזלינן דאי בתרה דידה אזלינן אפילו לא ישב נושאה נטמא הטהור דהא איהי מיתב יתבא בחיקו או בכתיפו של זה הנושאה:

    מהו לעמודמי מיחייב למיקם או לא:

    תורה עומדת מפני לומדיהבתמיה לפי שעסוקים בדבר הלכה היו קרי להו לדידהו תורה עצמה ולדידיה קרי לומדיה:

    לייט עלה אבייאהך דרבי אלעזר כל מאן דציית ליה:

    כדאיתאמשום דדבר מגונה הוא לא רצה לפרסמה והרי הוא מפורש במדרש רבי תנחומא ראו כמה עבים שוקיו כמה צוארו שמן הכל משלנו:

    עומד מלפניומשמתחיל ליכנס לתוך ארבע אמות ואינו יושב עד שיעבור הימנו ארבע אמות השניות:

    שנאמר והביטו אחרי משהומשה נשיא היה:

    קידושין 33 עמוד ב

    1אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית, כדי שלא יהיה כבודו מרובה מכבוד שמים. מיתיבי, ר' שמעון בן אלעזר אומר: מנין לזקן שלא יטריח ת"ל ״זקן ויראת״.

    2ואי אמרת שחרית וערבית בלבד, אמאי לא ניטרח? חיובא הוא! אלא לאו כולי יומא! לא, לעולם שחרית וערבית בלבד, ואפ"ה כמה דאפשר ליה לא ניטרח.

    3אמר ר' אלעזר: כל ת"ח שאין עומד מפני רבו נקרא רשע, ואינו מאריך ימים, ותלמודו משתכח, שנאמר: ״(קהלת ח״, יג) ״וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מלפני האלהים״, מורא זו איני יודע מהו כשהוא אומר (ויקרא יט, יד) ״ויראת מאלהיך״ הרי מורא זו קימה.

    4ואימא מוראת רבית ומוראת משקלות! ר' אלעזר: ״פני״ ״פני״ גמר.

    5איבעיא להו: בנו והוא רבו, מהו לעמוד מפני אביו? ת"ש דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, קום מקמי אבוך. שאני רב יחזקאל דבעל מעשים הוה, דאפילו מר שמואל נמי קאים מקמיה.

    6אלא מאי קאמר ליה? הכי קאמר ליה: זימנין דאתי מאחורי, קום את מקמיה ולא תיחוש ליקרא דידי.

    7איבעיא להו: בנו והוא רבו, מהו שיעמוד אביו מפניו? ת"ש דאמר ר' יהושע בן לוי: אני איני כדי לעמוד מפני בני, אלא משום כבוד בית נשיא.

    8טעמא דאנא רביה, הא איהו רבאי קאימנא מקמיה! ה"ק אני איני כדי לעמוד מפני בני ואפילו הוא רבאי, דהא אנא אבוה, אלא משום כבוד בית נשיא.

    9איבעיא להו: רכוב כמהלך דמי, או לא? אמר אביי: ת"ש טמא יושב תחת האילן, וטהור עומד טמא.

    10טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור, ואם ישב הטמא הטהור טמא.

    11וכן באבן המנוגעת. ואמר רב נחמן בר כהן: זאת אומרת רכוב כמהלך דמי, ש"מ׃

    12איבעיא להו: מהו לעמוד מפני ספר תורה? ר' חלקיה ור' סימון ור' אלעזר אמרי: קל וחומר, מפני לומדיה עומדים מפניה לא כל שכן?!

    13ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו יתבי. חליף ואזיל ר' שמעון בר אבא, וקמו מקמיה. אמר להו: חדא דאתון חכימי ואנא חבר. ועוד, כלום תורה עומדת מפני לומדיה.

    14סבר לה כר' אלעזר. דאמר ר' אלעזר: אין ת"ח רשאי לעמוד מפני רבו בשעה שעוסק בתורה. לייט עלה אביי.

    15(שמות לג, ח) ״והביטו אחרי משה עד בואו האהלה״, ר' אמי ור' יצחק נפחא. חד אמר לגנאי, וחד אמר לשבח. מאן דאמר לגנאי כדאיתא. מ"ד לשבח, אמר חזקיה:

    16אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו, א"ר אבהו, א"ר אבדימי דמן חיפא: חכם עובר עומד מלפניו ד' אמות, וכיון שעבר ד' אמות יושב. אב ב"ד עובר עומד מלפניו מלא עיניו, וכיון שעבר ד' אמות יושב. נשיא עובר עומד מלפניו מלא עיניו, ואינו יושב עד שישב במקומו, שנאמר: ״והביטו אחרי משה עד בואו האהלה״.

    17כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו'. ת"ר איזוהי מצות עשה שהזמן גרמא סוכה, ולולב, שופר, וציצית,׃

    Tosafot

    אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערביתתימה למה איקפיד רבא לעיל שמא קמו מפניו שחרית וערבית ולאו אדעתיה ונראה לפרש דדין זה אינו נוהג אלא באותם הדרין בבית הרב דמסתמא עמדו שחרית וערבית אבל תלמידים אחרים חייבין לעמוד אפי' מאה פעמים ביום שמא יראה אחר ויחשדם ואפילו אותם שדרין בבית הרב נמי אם באו פנים חדשות צריכין לעמוד:

    [אין ת"ח כו'תימה וכי כל הני דלעיל מיירי בלא קמו שחרית וערבית וצ"ל אינו רשאי אינו חייב כדפי' לעיל] ת"י:

    ואימא מורא משקלותפירש בקונטרס גבי משקלות כתיב (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק יהיה לך וקשה דלא מצינו בשום מקום דכתיב בהו מורא בהדיא ויש גורסים מכשולות דכתיב (ויקרא י״ט:י״ד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת וא"ת א"כ מאי משני פני פני גמר גבי מכשול נמי כתיב לפני עור לא תתן מכשול וי"ל דלא דמי דעמידה מפני זקן שייך לירא מפני השם כדאמר (ב"ק דף מא:) את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ור' יצחק מפרש דמצינו מורא במשקלות. כדאמרי' במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פרשת משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בפרשת כי תצא והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו וסמוך ליה בא זדון ויבא קלון כלומר שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    הא דאמרינן חכם עובר עומד מלפניו ד"אפי' ר"י ז"ל שלא נאמרו דברים אלא שלא בבהמ"ד אבל בבהמ"ד סדר אחר יש בדבר כדאיתא בהוריות וכמו שהבי' רבינו אלפסי ז"ל בהלכיותיו ותו לא מידי:

    תנו רבנן איזו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ולולב ושופר ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה מעקה אבדה ושלוח הקן. פי' לאו דוקא הני דהא איכא נמי אחריני דבמצות עשה שהזמן גרמא איכא תפילין וראיה ובמצוות עשה שלא הזמן גרמא איכא מורא וכיבוד ביכורים חלה כסוי הדם ואחריני טובא אלא דתנא ברא תנא ושייר והיינו דלא קתני אלא דמשמע דוקא אלא כגון קתני דמשמע דאיכא נמי אחריני והא דלא קתני ציצית לא ברישא ולא בסיפא משום דהוי בפלוגתא דר"ש ורבנן דלרבנן דסבירא להו דלילה נמי הוי זמן ציצית הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים חייבות אליבא דרבנן ופליג עלה רבי שמעון דאזדא לטעמיה דסבר לילה לאו זמן ציצית הוא והוי מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ובפלוגתא לא קא מיירי. מיהו בתוספתא חשיב לה בהדי מצות שלא הזמן גרמא דנשים חייבות אליבא דרבנן ופליג עליה רבי שמעון דאזדא לטעמיה דאמרינן דסבר לילה לאו זמן ציצית והוי מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות:

    ואיכא נוסחי בגמרא דילן דחשביה לה ברישא ואתיא כרבי שמעון דהלכתא כוותיה בסוגיין בכולן תלמודא כוותיה כדאמרינן התם גבי הא דתניא סדין בציצית בית שמאי פוטרים ובית הלל מחייבים מאי טעמא דבית שמאי גזיר' משום כסות לילה והכי נמי מוכח בכמה דוכתי:

    וקשה לן אמאי נשים פטורות מציצית אפילו לרבי שמעון דהא דרשינן סמוכים דציצית וכלאים למיפטר כלאים בציצית וא"כ טמא נמי כל שישנו בבל תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך וכל שאינו בבל תלבש שעטנז אינו גדילים תעשה לך והני נשי הואיל ואיתנהו בבל תלבש שעטנז דהא מצות לא תעשה היא איתנהו נמי בגדילים תעשה לך דהא דכותה דרשינן גבי מצה דאע"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות בה דאמרינן כל שישנו בבל תאכל עליו חמץ ישנו בקום אכול מצה כדאיתא בפסחים. ואיכא למימר דבשלמא גבי מצה כיון דליכא למידרש מילתא אחריתי גבי ההיא סמיכותא דרשינן הכי אבל בסמוכין דציצית וכלאים כיון דאיכא למידרש ביה למיפטר כלאים בציצית תו לא דרשינן ביה אידך דאתי לסתור הכלל שבידינו דכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ובהא רהטא שמעתין כדבעינן למימר קמן. והא דמחייב נשים באבדה ומעקה ושליח הקן משום דהוה מצות עשה שלא הזמן גרמא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 33b

    Kiddushin 33b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 426 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    מכבוד שמים שהרי פני יוצרו אינו מקבל אלא שחרית וערבית הלכך מי שעומד מפני רבו שחרית אינו רשאי לעמוד מפניו אלא ערבית:

    אמאי לא מאי טרחא איכא אורחא דמילתא הוא:

    לא ניטרח גרסינן:

    וטוב לא יהיה לרשע אין טוב אלא תורה שנאמר כי לקח טוב אלמא תלמודו משתכח ולא יאריך ימים אלא כצל מה טעם לפי שאינו ירא מלפני ה' ומורא זו קימה היא כדמפרש ואזיל:

    מוראת רבית דגבי רבית נמי כתיב (ויקרא כ״ה:ל״ו) אל תקח מאתו וגו' ויראת וכן גבי משקלות (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק וכו':

    פני פני גמר כתיב הכא מלפני וכתיב התם (ויקרא יט) מפני שיבה:

    והוא רבו הבן רבו של אביו:

    מקמי אבוך ואע"ג דרב יהודה רביה דרב יחזקאל אבוה הוה כדאמרי' לעיל (קידושין דף לב.) אבא לא תתנייא הכי:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 33b · Sefaria

    Tosafot

    אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו אלא שחרית וערבית תימה למה איקפיד רבא לעיל שמא קמו מפניו שחרית וערבית ולאו אדעתיה ונראה לפרש דדין זה אינו נוהג אלא באותם הדרין בבית הרב דמסתמא עמדו שחרית וערבית אבל תלמידים אחרים חייבין לעמוד אפי' מאה פעמים ביום שמא יראה אחר ויחשדם ואפילו אותם שדרין בבית הרב נמי אם באו פנים חדשות צריכין לעמוד:

    [אין ת"ח כו' תימה וכי כל הני דלעיל מיירי בלא קמו שחרית וערבית וצ"ל אינו רשאי אינו חייב כדפי' לעיל] ת"י:

    ואימא מורא משקלות פירש בקונטרס גבי משקלות כתיב (דברים כ״ה:ט״ו) אבן שלמה וצדק יהיה לך וקשה דלא מצינו בשום מקום דכתיב בהו מורא בהדיא ויש גורסים מכשולות דכתיב (ויקרא י״ט:י״ד) ולפני עור לא תתן מכשול ויראת וא"ת א"כ מאי משני פני פני גמר גבי מכשול נמי כתיב לפני עור לא תתן מכשול וי"ל דלא דמי דעמידה מפני זקן שייך לירא מפני השם כדאמר (ב"ק דף מא:) את ה' אלהיך תירא לרבות ת"ח ור' יצחק מפרש דמצינו מורא במשקלות. כדאמרי' במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים היינו בשביל המשקלות ועל עון זה בא עמלק דבתר פרשת משקלות כתיב זכור את אשר עשה לך עמלק בפרשת כי תצא והיינו דכתיב במשלי מאזני מרמה תועבת ה' ואבן שלמה רצונו וסמוך ליה בא זדון ויבא קלון כלומר שעל עון זה בא זדון וקלון של עמלק:

    Tosafot on Kiddushin 33b · Sefaria

    Ritva

    הא דאמרינן חכם עובר עומד מלפניו ד"א פי' ר"י ז"ל שלא נאמרו דברים אלא שלא בבהמ"ד אבל בבהמ"ד סדר אחר יש בדבר כדאיתא בהוריות וכמו שהבי' רבינו אלפסי ז"ל בהלכיותיו ותו לא מידי:

    תנו רבנן איזו היא מצות עשה שהזמן גרמא כגון סוכה ולולב ושופר ואי זו היא מצות עשה שלא הזמן גרמא מזוזה מעקה אבדה ושלוח הקן. פי' לאו דוקא הני דהא איכא נמי אחריני דבמצות עשה שהזמן גרמא איכא תפילין וראיה ובמצוות עשה שלא הזמן גרמא איכא מורא וכיבוד ביכורים חלה כסוי הדם ואחריני טובא אלא דתנא ברא תנא ושייר והיינו דלא קתני אלא דמשמע דוקא אלא כגון קתני דמשמע דאיכא נמי אחריני והא דלא קתני ציצית לא ברישא ולא בסיפא משום דהוי בפלוגתא דר"ש ורבנן דלרבנן דסבירא להו דלילה נמי הוי זמן ציצית הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים חייבות אליבא דרבנן ופליג עלה רבי שמעון דאזדא לטעמיה דסבר לילה לאו זמן ציצית הוא והוי מצוות עשה שהזמן גרמא ונשים פטורות ובפלוגתא לא קא מיירי. מיהו בתוספתא חשיב לה בהדי מצות שלא הזמן גרמא דנשים חייבות אליבא דרבנן ופליג עליה רבי שמעון דאזדא לטעמיה דאמרינן דסבר לילה לאו זמן ציצית והוי מ"ע שהזמן גרמא ונשים פטורות:

    ואיכא נוסחי בגמרא דילן דחשביה לה ברישא ואתיא כרבי שמעון דהלכתא כוותיה בסוגיין בכולן תלמודא כוותיה כדאמרינן התם גבי הא דתניא סדין בציצית בית שמאי פוטרים ובית הלל מחייבים מאי טעמא דבית שמאי גזיר' משום כסות לילה והכי נמי מוכח בכמה דוכתי:

    וקשה לן אמאי נשים פטורות מציצית אפילו לרבי שמעון דהא דרשינן סמוכים דציצית וכלאים למיפטר כלאים בציצית וא"כ טמא נמי כל שישנו בבל תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה לך וכל שאינו בבל תלבש שעטנז אינו גדילים תעשה לך והני נשי הואיל ואיתנהו בבל תלבש שעטנז דהא מצות לא תעשה היא איתנהו נמי בגדילים תעשה לך דהא דכותה דרשינן גבי מצה דאע"ג דהוי מצות עשה שהזמן גרמא נשים חייבות בה דאמרינן כל שישנו בבל תאכל עליו חמץ ישנו בקום אכול מצה כדאיתא בפסחים. ואיכא למימר דבשלמא גבי מצה כיון דליכא למידרש מילתא אחריתי גבי ההיא סמיכותא דרשינן הכי אבל בסמוכין דציצית וכלאים כיון דאיכא למידרש ביה למיפטר כלאים בציצית תו לא דרשינן ביה אידך דאתי לסתור הכלל שבידינו דכל מצוות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ובהא רהטא שמעתין כדבעינן למימר קמן. והא דמחייב נשים באבדה ומעקה ושליח הקן משום דהוה מצות עשה שלא הזמן גרמא:

    Ritva on Kiddushin 33b · Sefaria

    Meiri

    תלמיד היושב לפני רבו ועוסק בתורה אינו זקוק לעמוד מפניו כל זמן שהוא יוצא ובא אלא שתי פעמים ביום דיו שישוה כבודו לכבוד שמים אבל שתי פעמים ביום יעמוד מפני רבו אפילו בשעה שעוסק בתורה הא כל שיושב במקרה ותלמיד חכם עובר עומד אפילו מאה פעמים כמו שביארנו והוא שאמרו בבבא בתרא ר' אסי כד הוה חליש מגירסא אמר איקום אפיתחא דבי מדרשא דכי חלפי רבנן אקום מקמיהו ויש מפרשין שמפני אדם אחד אינו רשאי לעמוד אלא שני פעמים ביום אבל להרבה תלמידי חכמים עומד מפני כל אחד מהם שני פעמים והיא היא כונתו של ר' אסי ויש מפרשים שכל תלמיד חכם צריך לעמוד כל זמן שיראהו ואפילו תלמיד היושב לפני רבו ושמועה זו פירושה שאינו רשאי להשתדל בכך עד שיכין עצמו לעמוד במקום שתלמידי חכמים מצויים לעבור שם אלא שתי פעמים ביום שהרי אינו מזמין עצמו לכבוד שמים אלא שתי פעמים ביום ויש מפרשים בשמועה זו שאינו חייב ומכל מקום אם רצה להזמין עצמו מאה פעמים לאדם אחד מותר שהרי בכבוד שמים ולואי שיתפלל אדם כל היום כלו ואע"פ שאמרו אינו רשאי פירושו אינו חייב וכן הם מפרשים מה שאמרו אין בעלי אומניות רשאין וכו' אלא שאנו מפרשין בה לשון ראשון על מלאכת אחרים כמו שכתבנו:

    היה הבן תלמיד חכם והוא רבו של אביו הוא חייב לעמוד מפני אביו ואין אביו חייב לעמוד מפניו:

    ורכוב הרי הוא כמהלך לענין זה ועומדין מפניו על הדרך שעומדין מפני המהלך:

    המצרע מטמא באהל על הדרך שביארנו בשלישי של ברכות ומכל מקום אין טומאת אהל שבו הולכת על סדר טומאת אהל של מת שהמת מטמא כל המתאהל עמו אע"פ שלא היה המת עומד אלא שהיו מעבירין אותו אבל מצורע אין מטמא באהל אלא אם כן הוא עומד מעתה היה המצורע יושב או עומד תחת האילן וטהור עובר הרי הטהור טמא שאין קפידא בטהור אם עובר אם עומד או יושב אבל אם היה הטהור עומד או יושב והמצורע עובר לא נטמא הטהור וכן בנושא אבן המנוגעת:

    ספר תורה כל זמן שמגביהין אותה או מעבירין אותה ממקום למקום עומדין מפניה מפני לומדיה עומדין מפניה לא כל שכן ומכל מקום דוקא בספר תורה שיש בה קדשה יתירה אבל לשאר ספרים אין עומדין כלל ומה שאמרו במסכת מכות כמה טפשאי הני דקיימי מפני ספר תורה ולא קיימי מקמי גברא רבה שהרי אמרה תורה ארבעים יכנו והם דרשו ארבעים חסר אחת לא שיהא תלמיד חכם גדול ממנה אלא כך פירושו הואיל והם יודעים את התורה כל כך שמתוך מה שהם דורשים בה נראים כסותרים דבריהם ודאי ראוי לעמוד מפניהם:

    זה שביארנו שאדם חייב לעמוד מפני תלמיד חכם דוקא מי שאינו עוסק בתורה אבל כל שהוא עוסק בתורה ועבר לפניו תלמיד חכם אינו זקוק לעמוד אלא אם כן היה רבו:

    ולענין ביאור זו היא שאמרו ר' אלעזר ור' יעקב הוו יתבי כלומר והיו עוסקין בתורה חלף ר' שמעון וקמו מקמיה אמר להו חדא דאתון חכימי ואנא חבר כלומר ואין הרב זקוק לעמוד מפני תלמיד וזו הלכה היא אלא שאחר כך אמר ועוד כלום תורה עומדת מפני לומדיה וזה שהוא קורא אותם תורה הענין הוא מצד שהיו עוסקים בתורה והפירוש כלומר ואפילו הייתי רב לכם הואיל ואתם עוסקים בתורה אינכם רשאים להתבטל ולעמוד שאין תלמיד חכם העוסק בתורה רשאי לעמוד לפני רבו העובר לפניו בשעה שעוסק בתורה ועל זו האחרונה אמרו לייט עלה אביי כלומר שמפני תלמיד חכם אחר הוא שאינו רשאי לעמוד הא מפני רבו צריך לעמוד וכן הלכה:

    אע"פ שבחכם אינו עומד עד שיהא סמוך לו בארבע אמות וכיון שעבר יושב באב בית דין עומד כמלא עיניו ואינו יושב עד שיעבור מלפניו ארבע אמות ובנשיא עומד כמלא עיניו ואינו יושב עד שישב במקומו או שיתכסה מעיניו וגאוני הראשונים כתבו שכך הדין ברבו מובהק ומה שאמרו במסכת הוריות שכשאב בית דין עובר עושין לו שתי שורות אחת מלפניו ואחת מלאחריו פירושו בשעה שנכנס לבית המדרש:

    Meiri on Kiddushin 33b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה אין תלמיד חכם רשאי לעמוד כו' שמא קמו מפניו שחרית וערבית כו' עכ"ל ולשון ת"י ותימה וכי כל הני דלעיל איירי כשלא קמו ערבית ושחרית כו' וצ"ל אינו רשאי אינו חייב כדפ"ל עכ"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 33b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בד"ה אין תלמיד חכם רשאי כו' תימה למה איקפד רבא לעיל כו' עכ"ל. ולא ניחא להו למימר הכא דנהי דאין רשאין לעמוד אלא שחרית וערבית מ"מ הידור בעי למיעבד ומש"ה איקפד כדשנינן נמי לעיל אלא כיון דיהיב טעמא שלא יהא כבודו מרובה מכבוד שמים משמע דכלל וכלל לא אבל מה שתירצו דהיכא דאיכא חשדא רשאין וחייבין אתי שפיר ועיין מ"ש לעיל:

    גמרא כשהוא אומר ויראת מאלקיך הרי מורא זו קימה ואימא מורא דריבית ומורא דמשקלות. והקשו בתוספות דלא מצינו בשום מקום דכתיב בהו מורא ונדחקו ליישב ולולי שאיני כדאי היה נ"ל דאף לענין קימה גופא דמסיק לה קרא בהאי לישנא אשר איננו ירא מפני אלקים היינו משום דאיירי בכה"ג דדרשי' לעיל יכול יעצים עיניו כמי שלא ראה ת"ל ויראת ומש"ה קרי ליה רשע לפי שהוא כגונב דעת עליון והיינו דמקשה שפיר ואימא מורא ריבית ומורא משקלות דדרשינן נמי בפרק איזהו נשך למה לי דכתב רחמנא יציאת מצרים בריבית ובמשקלות והיינו דכתיב בהם אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים ומסיק דבריבית היינו במי שתולה מעותיו בעכו"ם ובמי שמטמין משקלותיו במלח אמר הקב"ה אני הוא שהבחנתי במצרים בין טיפה של בכור כו' וא"כ לפ"ז שייך שפיר בריבית ומשקלות האי ענינא דאיננו ירא מלפני אלקים שגונב דעת עליון לתלות מעותיו בעכו"ם ולהטמין משקלותיו במלח ואף על גב דבמשקלות לא כ' מורא להדיא כיון דכתיב אני ה' ויציאת מצרים שפיר שייך האי לישנא וכמאן דכתיב מורא דמי ועי"ל דס"ד שויראת מאלקיך דכתיב לעיל מיניה בהאי פרשה גופא בקימה מפני שיבה וזקן שייך נמי לדרוש לאחריו דכתיב בהו הכא לא תעשו עול במשפט במדה ובמשקל ובמשורה מאזני צדק אבני צדק וגומר ואף על גב דמפסיק בפסוק אונאת גרים בינייהו אין בכך כלום דהכי נמי אשכחן שכתבו התוספות בסוף תמורה דאיתקוש ערלה לכלאים דכתיבי בפרשת קדושים ואף על גב דאפסקו קראי טובא כמו שכתבתי בחידושי פסחים פרק כל שעה וכ"ש הכא דענין מורא גופא דשייך בקימה שייך בהאי ענינא גופא כמו במשקלות והא דקשיא ליה ואימא מורא ריבית ומשקלות ומשמע דלא בעי לאוקמי כלל האי קרא לענין קימה דכתיב מורא בהדיא נראה משום דלא משמע ליה דבמה שעבר על מצות עשה דקימה לקריי' רחמנא רשע ומש"ה הוי ניחא ליה טפי לאוקמי בריבית ומשקלות דהוי רשע דחמס כן נ"ל נכון וברור בעזה"י:

    שם רבי חלקיה ורבי סימון ור"א אמרי מפני לומדיה עומדין מפניה לא כ"ש. ושמעתי מקשין כד הווינא טליא דהא בסוף מכות דף כ"ב אמר רבא כמה טפשאי הני אינשי דקיימי מקמי ס"ת ולא קיימי מקמי גברא רבה אלמא דגברא רבא עדיף והכא משמע איפכא ומתרצין דהתם נמי הכי קאמר דהני טפשאי דכיון דלא קיימי מקמי גברא רבה מנא להו דקיימי מקמי ס"ת מיהו לישנא דתלמודא שם לא משמע הכי והנלע"ד דהכא לא איירי אלא בסתם חכם דאפ"ה חייבין לעמוד מפניהם ושפיר הוו ק"ו לס"ת משא"כ התם איירי בגברא רבה ממש שראוי לישב בסנהדרין דעדיף מס"ת כדמסיק דאתי רבנן ובצרי חדא:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 33b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' יושב תחת האילן וטהור עי' יבמות דף קג ע"ב תד"ה כיון שנכנס:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 33b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין עוֹמֵד מִפְּנֵי רַבּוֹ, נִקְרָא רָשָׁע וְאֵינוֹ מַאֲרִיךְ יָמִים וְתַלְמוּדוֹ מִשְׁתַּכֵּחַ (קהלת ח, יג). הא דנענש בשתים אלו כי בתורה כתיב (משלי ג, טז) אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ בִּשְׂמֹאולָהּ עֹשֶׁר וְכָבוֹד לכן זה שלא נהג כבוד ברבו נמצא זלזל בכבוד התורה לכך לוקה בימין שמשם אורך ימים ולוקה בשמאל שמשם הכבוד כי על ידי ששוכח תלמודו מתבזה בעיני העולם יותר דאותו שלא למד מעיקרא הוא טוב ממנו כי זה אינו ניכר חסרונו וזה ניכר כי להיותו תחלה בעל תלמוד יבואו העולם לשאול ממנו דבר הלכה וכאשר לא ידע להשיב מתבזה מה שאין כן חכם מחריש חכם יחשב אבל זה אי אפשר לו להחריש ומוכרח שישיב בטענות ויתבזה בר מינן.

    שֶׁנֶּאֱמַר "וְטוֹב לֹא יִהְיֶה לָרָשָׁע, וְלֹא יַאֲרִיךְ יָמִים כַּצֵל" (קהלת ח, יג) הא דדמהו לצל נראה לי בס"ד כל משפיע אחוז באותיות יו"ד וא"ו של השם ברוך הוא וכל נשפע אחוז בשתי ההי"ן כי אותיות י"ו משפיעים ואותיות ה"א ה"א נשפעים וכנודע מסוד בציעת פת בשבת שצריך ארבע ככרות כנזכר בספר הכונות עיין שם. וידוע דאותיות יו"ד וא"ו הם אותיות 'צל' של 'צלם' כיצד? יו"ד פעמים יו"ד עולה ק' הסר מזה מספר עשרה השורש נשאר צד"י, וכן ו' פעמים ו' הוא ל"ו הסר מזה מספר ששה השורש נשאר ל' הרי הם אותיות 'צל' של צלם כנזכר בספרי המקובלים ז"ל. ולכן זה שלא כיבד את רבו שהוא משפיע דאחוז באותיות יו"ד וא"ו של השם שהם אותיות 'צל' דצלם לכך לא יאריך ימים כצל שהולך תכף.

    Ben Yehoyada on Kiddushin 33b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 33, Amud Bet, about 426 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 130 words

      Opens “אין תלמיד חכם רשאי לעמוד מפני רבו…”

    2. Segment 225 words

      Opens “ואי אמרת שחרית וערבית בלבד, אמאי לא…”

    3. Segment 349 words

      Opens “אמר ר' אלעזר: כל ת"ח שאין עומד…”

    4. Segment 410 words

      Opens “ואימא מוראת רבית ומוראת משקלות! ר' אלעזר:…”

    5. Segment 531 words

      Opens “איבעיא להו: בנו והוא רבו, מהו לעמוד…”

      Named: רב יהודה, רב יחזקאל, שמואל.

    6. Segment 617 words

      Opens “אלא מאי קאמר ליה? הכי קאמר ליה:…”

    7. Segment 726 words

      Opens “איבעיא להו: בנו והוא רבו, מהו שיעמוד…”

    8. Segment 826 words

      Opens “טעמא דאנא רביה, הא איהו רבאי קאימנא…”

      Named: רבא.

    9. Segment 917 words

      Opens “איבעיא להו: רכוב כמהלך דמי, או לא?…”

      Named: אביי.

    10. Segment 1012 words

      Opens “טמא עומד תחת האילן וטהור יושב טהור,…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “וכן באבן המנוגעת. ואמר רב נחמן בר…”

      Named: רב נחמן בר כהן.

    12. Segment 1223 words

      Opens “איבעיא להו: מהו לעמוד מפני ספר תורה?…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “ר' אלעי ור' יעקב בר זבדי הוו…”

      Named: אבא.

    14. Segment 1419 words

      Opens “סבר לה כר' אלעזר. דאמר ר' אלעזר:…”

      Named: אביי.

    15. Segment 1528 words

      Opens “(שמות לג, ח) ״והביטו אחרי משה עד…”

    16. Segment 1654 words

      Opens “אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו,…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “כל מצות עשה שהזמן גרמא וכו'. ת"ר…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Abbahu · Amoraim · Second and third generation Amoraim

      Rabbi Abbahu was a prominent Amora in the Land of Israel, known for his wisdom, humility, and defense of Judaism against heretics.

      Source: Kiddushin 33b · Segment 16 — “אמר לי ר' חנינא בריה דר' אבהו, א"ר אבהו,…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Kiddushin 33b · Segment 5 — “…ת"ש דאמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא, קום מקמי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Kiddushin 33b · Segment 9 — “…או לא? אמר אביי: ת"ש טמא יושב תחת האילן,…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 33b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026