Talmud Builders

    Kiddushin 66a

    Chapter 3 - HaOmer LeChavero

    גם: קידושין דף ס״ו ע״א, פרק ג׳ האומר לחברו

    English translation - Kiddushin 66a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Your ox was used by a man for an act of bestiality and is therefore unfit for an offering, and the other, the owner of the ox, is silent, the witness is deemed credible. And the tanna of the mishna also taught ( Bekhorot 41a): And with regard to an animal that was used for a transgression or that killed, if this is attested to by one witness or by the owner, he is deemed credible. The Gemara clarifies this case: What are the circumstances of this case of the mishna, where the knowledge is established by one witness? If the owner admits to the claim, this is the same as: By the owner. Rather, is it not referring to a case where the owner remains silent?

    2The Gemara comments: And each of these statements of Abaye is necessary. As, had he taught us only that first case, where the witness said someone ate forbidden fat, one might have said that he is deemed credible for the following reason: Were it not for the fact that he himself was convinced that he had committed a transgression, he would not commit the transgression of bringing a non-sacred animal to the Temple courtyard on the basis of the testimony of one witness. Consequently, his silence is evidently an admission.

    3But if the witness said: Your ritually pure foods were rendered ritually impure, and the accused was silent, we would say: The reason that he is silent and refrains from denying the claim is that he thinks he is not suffering any significant loss, as the food is fit for him to eat on his days of ritual impurity, because he is not required to destroy ritually impure foods.

    4And had Abaye taught us only the case of: Your ritually pure food was rendered ritually impure, one might have said that the reason this witness is deemed credible is that he causes him a loss on his days of ritual purity, and therefore his silence is tantamount to a confession. But in the case of: His ox was used by a man for an act of bestiality, the owner of the ox can say with regard to his animal: Not all the oxen stand ready to be sacrificed as an offering on the altar. Perhaps one would think that the owner does not bother denying the claim because he merely forfeits the possibility of sacrificing his ox as an offering, which he considers an inconsequential matter. It is only if there were two witnesses to the act that the animal is put to death, whereas here there was only one witness. It is therefore necessary for Abaye to specify all these cases.

    5§ A dilemma was raised before the Sages: If a husband is told by one witness that his wife committed adultery, and the husband remains silent, what is the halakha ? Abaye said: The witness is deemed credible. Rava said: He is not deemed credible. Why not? Because it is a matter involving forbidden relations, and there is no matter of testimony for forbidden sexual relations that can be attested to by fewer than two witnesses.

    6Abaye said: From where do I say this claim of mine? It happened that there was a certain blind man who would review mishnayot before Mar Shmuel. One day the blind man was late for him and was not arriving. Mar Shmuel sent a messenger after him to assist him. While the messenger was going to the blind man’s house by one way, the blind man arrived at the house of study by a different route, and therefore the messenger missed him and reached his house. When the messenger came back, he said that he had been to the blind man’s house and saw that his wife committed adultery. The blind man came before Mar Shmuel to inquire whether he must pay heed to this testimony. Mar Shmuel said to him: If this messenger is trusted by you, go and divorce her, but if not, do not divorce her.

    7Abaye comments: What, is it not correct to say that this means that if he is trusted by you that he is not a thief but is a valid witness, you must rely on him? This would prove that a single witness can testify in a case of this kind. And Rava explains that Mar Shmuel meant: If he is trusted by you like two witnesses, go and divorce her, but if not, do not divorce her. Consequently, Rava maintains that this episode affords no proof.

    8And Abaye said: From where do I say this claim of mine? As it is taught in a baraita : An incident occurred with King Yannai, who went to the region of Koḥalit in the desert and conquered sixty cities there. And upon his return he rejoiced with a great happiness over his victory. And he subsequently summoned all the Sages of the Jewish people and said to them: Our ancestors in their poverty would eat salty foods when they were busy with the building of the Temple; we too shall eat salty foods in memory of our ancestors. And they brought salty food on tables of gold, and ate.

    9And there was one person present, a scoffer, a man of an evil heart and a scoundrel called Elazar ben Po’ira. And Elazar ben Po’ira said to King Yannai: King Yannai, the hearts of the Pharisees, the Sages, are against you. In other words, they harbor secret resentment against you and do not like you. The king replied: And what shall I do to clarify this matter? Elazar responded: Have them stand by wearing the frontplate between your eyes. Since the frontplate bears the Divine Name, they should stand in its honor. Yannai, who was a member of the priestly Hasmonean family, also served as High Priest, who wears the frontplate. He had the Pharisees stand by wearing the frontplate between his eyes.

    10Now there was a certain elder present called Yehuda ben Gedidya, and Yehuda ben Gedidya said to King Yannai: King Yannai, the crown of the monarchy suffices for you, i.e., you should be satisfied that you are king. Leave the crown of the priesthood for the descendants of Aaron. The Gemara explains this last comment: As they would say that Yannai’s mother was taken captive in Modi’in, and she was therefore disqualified from marrying into the priesthood, which meant that Yannai was a ḥalal . And the matter was investigated and was not discovered, i.e., they sought witnesses for that event but none were found. And the Sages of Israel were expelled in the king’s rage, due to this rumor.

    11And Elazar ben Po’ira said to King Yannai: King Yannai, such is the judgment of a common person in Israel. In other words, merely expelling a slanderer is appropriate if the subject of the slander is a commoner. But you are a king and a High Priest. Is this your judgment as well? Yannai replied: And what should I do? Elazar responded: If you listen to my advice, crush them. Yannai countered: But what will become of the Torah? He retorted: Behold, it is wrapped and placed in the corner. Anyone who wishes to study can come and study. We have no need for the Sages.

    12The Gemara interjects: Rav Naḥman bar Yitzḥak says: Immediately, heresy was injected into Yannai, as he should have said to Elazar ben Po’ira: This works out well with regard to the Written Torah, as it can be studied by all on their own, but what will become of the Oral Torah? The Oral Torah is transmitted only by the Sages. The baraita continues: Immediately, the evil arose and caught fire through Elazar ben Po’ira, and all the Sages of the Jewish people were killed. And the world was desolate of Torah until Shimon ben Shataḥ came and restored the Torah to its former glory. This completes the baraita .

    13Abaye asks: What are the circumstances of this case? How did those who conducted the investigation refute the rumor that Yannai’s mother had been taken captive? If we say that two witnesses said that she was taken captive, and two others said that she was not taken captive, what did you see that you rely on these who said that she was not taken captive? Instead, rely on these who said that she was taken captive. In such a scenario, one cannot say definitively that the matter was investigated and found to be false.

    14Rather, it must be referring to one witness who testified she was taken captive, and two testified that she was not taken captive. And the reason that the lone witness is not deemed credible is only that he is contradicted by the other two, from which it may be inferred that if not for that fact, he would be deemed credible. This supports Abaye’s claim that an uncontested lone witness is deemed credible in a case of this kind.

    15And Rava could reply that this incident affords no proof, for the following reason: Actually, one can say that there were two witnesses who testified that she was captured and two who testified that she was not, and the case was decided in accordance with that which Rav Aḥa bar Rav Minyumi says in a different context, that it is referring to conspiring witnesses. The second pair of witnesses did not contradict the testimony of the first pair but established them as liars by stating that the first pair were not there to witness the event. This serves to disqualify the testimony of the first pair altogether. Here too, it is referring to witnesses who rendered the first set conspiring witnesses.

    16And if you wish, say that this is in accordance with the version of the story stated by Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: They replaced Yannai’s mother with a maidservant. The first witnesses saw that Yannai’s mother was about to be taken captive, but the second pair revealed that she had actually been replaced with a maidservant, thereby negating the testimony of the first set.

    17Rava says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שורך נרבע - ואסור להקרבה אבל לסוקלו תרי בעינן דאמר מר (ב"ק דף מד.) כמיתת הבעלים כך מיתת השור:

    ותנא תונא - לענין פסולי קרבן בזבחים ובבכורות:

    וצריכא - לאשמועינן בכולהו דשתיקתו הודאה היא:

    חזי ליה בימי טומאתו - ולא איכפת ליה ולאו הודאה היא ומותרים לטהורים:

    לאו לגבי מזבח קיימי - ולא איכפת ליה להכחישו והודאה מיהא לא הויא ומותר להקרבה צריכא:

    אשתו זינתה בעד אחד - כלומר אמר לו עד אחד אשתך זינתה והוא שותק מהו ליאסר העד עליו:

    ולא הוה אתי - ההוא סמיא לעת הקבוע לו לפני שמואל:

    שדר - שמואל שליח בתריה שימהרנו לבא:

    מאי לאו אי מהימן לך - האי עד כשאר עד אחד דידעת ביה שאינו מפסולי עדות דלאו גזלנא הוא:

    אפקה - הואיל ולא הכחישתו:

    ינאי המלך - מן הכהנים של חשמונאים הוה:

    לכוחלית - שם מדינה שבמדבר:

    מלוחים - ירקות הם ושמן קקולי בלשון ארמי כמו הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל׳:ד׳):

    כשהיו עסוקים בבנין - בית שני שבאו מן הגולה והיו עניים והיו מוציאין הוצאות במלאכה אף אנו נאכל מלוחין להיות זכר לעוני אבותינו ולהודות לפני הקדוש ב"ה שהצליחנו והעשירנו:

    לבן של פרושים עליך - שונאיך הם ואין שמחים בהצלחתך:

    ומה אעשה - לידע שכן הוא:

    הקם להם בציץ שבין עיניך - תן ציץ הקדש על מצחך ויעמדו על רגליהם לפי שהשם כתוב בו והם יגלו את לבם ואע"ג דלאו שעת עבודה כדאמר בפ"ב (לעיל קידושין נד.) בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם:

    שהיו אומרים אמו נשבית מן המודיעים - לכך מיחו בו שהיו הפרושים אומרים עליו אמו נשבית במודיעים כרך של בית חשמונאי היה ושבויה פסולה לכהונה ונשאה אביו ונמצא חלל:

    ויבדלו חכמי ישראל בזעם - שכעס המלך עליהם:

    כך הוא דינו - לסבול חרפתו:

    וכך הוא דינך - בתמיה שלא תנקם מהם:

    רומסם - הרגם:

    מה תהא עליה - שמא תשתכח אמר ליה הרי ס"ת כרוכה ומונחת בתוכה המצות ולא ישתכחו:

    ותוצץ הרעה - לשון ויצץ ציץ ויגמול שקדים (במדבר י״ז:כ״ג) ל"א בערה לשון נוצצים (יחזקאל א) כניצוץ המבעיר גחלת:

    שמעון בן שטח - אחי אשתו היה והחביאתו:

    היכי דמי - ויבוקש הדבר ולא נמצא דמשמע שהחזיקוהו בחזקת כשרות:

    סמוך אהני - דאמרי אשתבאי והיכי קאמר ולא מצאו ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקתה ה"מ אי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול:

    אלא לאו בעד אחד - העיד על השבויה ובאו שנים והכחישוהו:

    דרב אחא בר מניומי - בעלמא:

    שפחה הכניסו תחתיה - הכניסו להם שפחה וסבורים שהיא זאת וגנבוה מהם לאחר שנשבית עד שלא נתיחדה בלא עדים הילכך אין כאן הכחשת עדים:

    קידושין 66 עמוד א

    1״שורך נרבע״ והלה שותק נאמן, ותנא תונא: ושנעבדה בו עבירה, ושהמית על פי עד אחד או ע"פ הבעלים נאמן. האי ע"פ עד אחד״, היכי דמי? אי דקא מודו בעלים, היינו ע"פ הבעלים״, אלא לאו דשתיק?

    2וצריכא, דאי אשמעינן הך קמייתא, אי לאו דקים ליה בנפשיה דעבד חולין בעזרה לא הוה מייתי.

    3אבל ״נטמאו טהרותיך״ מימר אמרינן: האי דשתיק דסבר, חזי ליה בימי טומאתו.

    4ואי אשמעינן הא, משום דקא מפסיד ליה בימי טהרתו, אבל ״שורו נרבע״ מימר אמר: כל השוורים לאו לגבי מזבח קיימי, צריכא.

    5איבעיא להו: אשתו זינתה בעד אחד ושותק, מהו? אמר אביי: נאמן. רבא אמר: אינו נאמן. הוי דבר שבערוה, ואין דבר שבערוה פחות משנים.

    6אמר אביי: מנא אמינא לה, דההוא סמיא דהוה מסדר מתנייתא קמיה דמר שמואל. יומא חד נגה ליה ולא הוה קאתי. שדר שליחא אבתריה. אדאזיל שליח בחדא אורחא, אתא איהו בחדא. כי אתא שליח, אמר: אשתו זינתה. אתא לקמיה דמר שמואל, א"ל אי מהימן לך זיל אפקה, ואי לא לא תפיק.

    7מאי לאו אי מהימן עלך דלאו גזלנא הוא? ורבא: אי מהימן לך כבי תרי זיל אפקה, ואי לא לא תפקה.

    8ואמר אביי: מנא אמינא לה, דתניא: מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר, וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה. וקרא לכל חכמי ישראל, אמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו. והעלו מלוחים על שולחנות של זהב, ואכלו.

    9והיה שם אחד, איש לץ לב רע ובליעל, ואלעזר בן פועירה שמו. ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך, לבם של פרושים עליך. ומה אעשה? הקם להם בציץ שבין עיניך. הקים להם בציץ שבין עיניו.

    10היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו, ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך: ינאי המלך! רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן. שהיו אומרים: אמו נשבית במודיעים. ויבוקש הדבר ולא נמצא. ויבדלו חכמי ישראל בזעם.

    11ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך: ינאי המלך, הדיוט שבישראל כך הוא דינו, ואתה מלך וכהן גדול כך הוא דינך? ומה אעשה? אם אתה שומע לעצתי: רומסם. ותורה מה תהא עליה? הרי כרוכה ומונחת בקרן זוית, כל הרוצה ללמוד יבוא וילמוד.

    12אמר רב נחמן בר יצחק: מיד נזרקה בו אפיקורסות דהוה ליה למימר: תינח תורה שבכתב, תורה שבעל פה מאי? מיד: ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פועירה, ויהרגו כל חכמי ישראל, והיה העולם משתומם, עד שבא שמעון בן שטח והחזיר את התורה ליושנה.

    13היכי דמי? אילימא דבי תרי אמרי: ״אישתבאי״ ובי תרי אמרי: ״לא אישתבאי״ מאי חזית דסמכת אהני, סמוך אהני!

    14אלא בעד אחד, וטעמא דקא מכחשי ליה בי תרי, הא לאו הכי מהימן.

    15ורבא: לעולם תרי ותרי, וכדאמר רב אחא בר רב מניומי: בעדי הזמה. הכא נמי, בעדי הזמה.

    16ואיבעית אימא כדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: שפחה הכניסו תחתיה.

    17אמר רבא:

    Tosafot

    אמר אביי היא היא - תימה והא אמרת המקדש בעד א' אין חוששין לקידושיו דאין דבר שבערוה פחות משנים וי"ל דהתם אפשר כיון דלא קדשה בפני עדים המעות מתנה אבל הכא הביאה אוסרת בין בעדים בין שלא בעדים ואין אנו צריכין אלא שידע הבעל האמת מיהו קשה דמשמע הכא עד אחד נאמן ובמסכת סוטה (דף ג:) משמע דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה משמע דבעינן עדים ויש לומר דהתם מיירי באינו שותק אבל בשותק בעד אחד מהימן:

    רבא אמר כו' - וא"ת כיון דשותק ושתיקה כהודאה דמיא למה לא תאסר עליו וכי לא יוכל לעשותה עליו חתיכה דאיסורא וי"ל דקסבר רבא דטעמא דשותק מהימן לאו משום דשתיקה כהודאה דמיא אלא משום דאיכא רגלים לדבר מהימני ליה וכיון שאין האיסור מכח עדות הבעל אלא מכח עדות העד לא מהימני' ליה דעד אחד אינו נאמן בדבר שבערוה:

    הקם להם בציץ שבין עיניך - פירש בקונטרס ואע"ג דלאו שעת עבודה היא הא אמרינן לעיל (קידושין דף נד.) דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן וקשה דאדרבה משמע מהתם דמיד שהיו יכולין להפשיטן שהיו זקוקין להפשיטן מדקאמר לא ניתנה תורה למלאכי השרת משמע בשלא לצורך אסירא ומפרש רבינו תם דדוקא ציץ משום דכתיב בו (שמות כ״ח:ל״ח) והיה על מצחו תמיד משמע דמותר שלא בשעת עבודה אבל בשאר בגדים לא וינאי היה כהן מזרע בית חשמונאי:

    מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני - דאישתבאי והיכי קאמר גמרא ולא נמצא הקשה בקונט' אדרבה אוקי תרי בהדי תרי ואוקי אם ינאי בחזקת כשרות כדאמרינן גבי כהן בפרק [האשה שנתארמלה] (כתובות דף כו:) ותירץ ה"מ אי הואי איהי קמן והיתה באה לב"ד להתירה דהתם אית לה חזקה דכשרות אבל בנה זה הנדון לפנינו אין לו חזקת כשרות שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול שאומרים שאמו נשבית קודם שנולד וא"ת מ"מ תיהני ליה חזקה דאימיה שהיתה בחזקת כשרות דהא אמרינן בפרק קמא דכתובות (דף יג.) לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה וי"ל דלא אמר אוקי תרי בהדי תרי אלא בתרומה דרבנן ותרי ותרי ספיקא דרבנן ובהא לא החמירו אבל ביוחסין דאיכא איסורא דאורייתא החמירו ואסורה היא מדרבנן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אשתו זנתה בעד אחד מהו אביי אמר היא היא רבא אמר הוי דבר שבערוה וכל דבר שבערוה אין פחות משנים. תימה וכי אביי לית ליה אין דבר שבערוה פחות משנים, והא ילפינן דבר דבר ממון. והא בהדיא דרשינן בריש פרק קמא דסוטה (ג, א) דעד אחד לא מהימן אטומאה בלא קנוי וסתירה, דאתיא דבר דבר מממון, ובשלהי פרק בתרא דגיטין (צ, א) נמי דרשינן ליה בין לבית שמאי בין לבית הלל לא יגרש אדם את אשתו אלא אם כן מצא בה דבר ערוה, ויש לומר דאביי מוקי לה לההיא במכחישתו, ורבא מוקי לה אף בשותק, אי נמי איכא למימר דאביי לאו דבר תורה קאמר, אלא כיון דבעלמא מהימן הימנוה רבנן אפילו בדבר שבערוה.

    אין דבר שבערוה פחות משנים - איכא למידק אימא מה להלן עד אחד והלה אומר איני יודע אי נמי בשותק חייב אף בערוה עד אחד והלה שותק אי נמי אומר איני יודע מהימן. יש לומר דהתם לאו משום הימנותיה דעד הוא, אלא משום דהוה ליה מחויב שבועה שאינו יכול לישבע, והלכך משלם. ול"נ דקושיא מעיקרא ליתא, דהא אמרינן דלא אקשיה רחמנא אלא לצד ממון שיש בו הכחשה.

    הקם להם הציץ שבין עיניך - תימה דאף על פי שבגדי כהונה מותר ללובשן בין בשעת עבודה בין שלא בשעת עבודה, וכדאיתא ביומא פרק בא לו (יומא סט, א) מכל מקום במדינה אסור, כדאיתא התם היוצא במדינה אסור, והכא במדינה הוה, ותירצו בתוס' דציץ שאני, דכתיב ביה על מצחו תמיד, דמשמע אפילו שלא בשעת עבודה, ואפילו במדינה, וכדמשמע בפרק קמא דיומא (ז, ב) דאמרינן התם מאי תמיד, אילימא על מצחו תמיד, מי לא בעי למיעל לבית הכסא ומי לא בעי למינם, אלמא כל שאר העתים מותר. ויש דוחין דהתם הכי קאמר, אילימא על מצחו תמיד, הא לא אפשר, דהא איכא שעת שינה ושעת כניסתו לבית הכסא, אלא על כרחין האי תמיד לאו אמצחו קאי, אלא לתמיד הוא מרצה, ולומר שאף על פי שאינו על מצחו מרצה הוא, ואפילו תלי בסיכתא. והרמב"ן נר"ו הקשה מה ראו להקפיד ולהרהר עכשיו על כהונתו יותר ממה שהקפידו עליו שמונים שנה ששמש בכהונה גדולה (ברכות כח, א) ותירץ דאפשר שהיו יודעין שיש עדים מכשירים אותו, אבל לפי שעשה שלא כהוגן שהניח את הציץ במדינה, והוא אסור מדרבנן, ואיהו לא אשגח בדרבנן, ועוד שהיה בשעת שכרות, לפיכך הקפיד אותו זקן. ואינו מחוור לי, דהא טעמא יהבינן בגמרא למחאתו של יהודה בן גודגדא שהיו אומרים אמו נשבית במודעית, ואם יהודה בן גודגדא היה יודע שיש עדים מכשירין, לא היה לו לערער עליו על כהונתו ולגלגל עליו מה שאינו, ואם לא היה יודע מכשירי מעיקרא מאי סבר כששתק ולבסוף מאי סבר כשצווח, אלא מסתברא דעד עכשיו שלא מיחו בידו לפי שלא היה הדבר ברור אצלם, וכדאמרינן ויבוקש הדבר ולא נמצא, ועכשיו שראו שהקים בציץ שלא כהלכה, ושעת הודאת הנס היתה היה סבור אותו זקן שכל מעשיו שגגה הן ואם ימחו בידו יקבל, ומיחה ולא קיבל.

    מאי לא נמצא אילימא דתרי אמרי אשתבאי ותרי אמרי לא אשתבאי מאי חזית דסמכת אהני דאמרי לא אשתבאי

    סמוך אהני דאמרי אשתבאי - ואי קשיא לך אדרבה לימא אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי ינאי בחזקת אבהתיה. תירץ רש"י דינאי גופיה לא הוה ליה חזקה דכשרות, ובאמו הוא דאיכא למימר הכי דהוה לה חזקה דכשרות. ולא נהיר דקיימא לן בפרק קמא דכתובות (יג, א) לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה, ועל כרחין משום דחזקה דאמא מהניא אברתה, ועוד דמשמע בכתובות (כה, ב) ואיתא נמי בפרק חזקת (ב"ב לב, א) דהיכא דאיכא תרי דאמרי בן גרושה בן חלוצה הוא ואיכא תרי דאמרי דכשר הוא, דמוקמינן גברא בחזקת אבהתיה, דאמרינן התם כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא, ואתא עד אחד ואמר דכהן מעליא הוא, ואסיקנא ואתי תרי ואמרי דבן חלוצה הוא ואחתיניה, ואתא עד אחד ואמר דכהן מעליא הוא ר' אלעזר סבר אין מעלין ורבן שמעון בן גמליאל סבר מעלין, ואיכא התם תרי לישני, איכא מאן דאמר דבמיחוש לזילותא דבי דינא פליגי, דר' אלעזר סבר חיישינן ורבן שמעון בן גמליאל סבר לא חיישינן, ואיכא מאן דאמר דבמצטרפין לעדות פליגי, דר' אלעזר סבר לא מצטרפין ורבן שמעון בן גמליאל סבר מצטרפין, הא לאו הכי לכולי עלמא מדינא מסקינן ליה, דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא בחזקת אבהתיה. ומיהו רש"י פירש שם אוקי גברא אחזקתיה, דאסקיניה על פי סהדא קמא דאמר דכהן מעליא הוא, ואז הוה מהימן, דלא הוו עוררין, ואינו מספיק, מכל מקום כיון דאיכא תרי ותרי אי לאו חזקת אבהתיה חזקה דעל פום סהדי קמאי לאו חזקה היא, וכדאיתא התם (ב"ב לא, א) גבי זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה, אמר רב נחמן אוקי אכילתא בהדי אכילתא ואוקי ארעא בחזקת אבהתא, הדר האי אייתי סהדי דאבהתיה, אמר רב נחמן אנן אחתינן ליה ואנן מסקינן ליה ולזילותא דבי דינא לא חיישינן, ואמאי נימא כיון דתרי ותרי נינהו אוקמה אחזקה קמייתא דאחזקת ליה בחזקתיה דאתפסנוה בידיה אפומא דסהדי קמאי, וכן אי אפשר לתרץ כגון שכבשה כרכום למודעית, אלא אתו תרי דאמרי לא אישתבאי איהי ואתו בי תרי ואמרי אישתבאי, והלכך כי מוקמת תרי לבהדי תרי נמצאת היא בחזקת פסולה וכדתנן (כתובות כו, ב) עיר שכבשה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות, דהא ליתא, דאם כן מאי קא מייתי אביי ראיה מיניה לעד אחד דמהימן, דאפילו בדליכא עד כלל דינא הכי, דהא אמרינן דכל כהנות שנמצאו שם פסולות. ויש מי שתירצו דכל תרי ותרי הוי ספיקא דאורייתא, כדאיתא ביבמות פרק ארבעה אחין (יבמות ל, ב) וכולן שהיו בהן קדושין או גרושי ספק, ולא אמרינן אוקי אתתא אחזקה, ומסייעי לידה להאי פירוקא מדאמרינן בפרק האשה שנתאלמנה (כב, ב) שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה לא תנשא, ואם נשאת תצא מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, ואם איתא דכל תרי ותרי מוקמינן אתתא אחזקתה מאי קושיא בשנים אומרים נתקדשה אוקי אתתא אחזקת פנויה ולפיכך לא תצא, ובשנים אומרים נתגרשה העמידה אחזקת אישת איש ולפיכך תצא, ועוד דאמרינן התם שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא, ואם נשאת לא תצא, ואקשינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי, ואם איתא הבא עליה בחטאת קאי הוה ליה למימר דהא בחזקת אשת איש מוקמת לה. ועוד דגרסינן בפרק האשה רבה (יבמות צב, א) האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים באו ואמרו לה מת בנך ואחר כך מת בעלה ונתיבמה ואחר כך אמרו לה חלוף הדברים תצא והולד ראשון ואחרון ממזר, ואמרי בגמרא היכי דמי אילימא דאיכא תרי ותרי, מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ולא תצא, ועוד ממזר ספק ממזר הוא, ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי אתתא אחזקתה, האי כדין נפקא, דהא בחזקת איסור ליבום הוה קיימא, דבן הוה ליה, והולד ממזר גמור מאשת אח שלא במקום מצוה הוא. אלא שמעינן מכל הני דלא אמרינן אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקתה, אלא בתרומה דרבנן, אבל בדאורייתא לא. והכא בעבודה דאורייתא, אי נמי בתרומה דאורייתא, והתם בתרומה דרבנן, והא דתנן בעירובין פרק בכל מערבין (עירובין לה, א) תרומה ונטמאת מבעוד יום אין עירובו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב, ספק ר' מאיר ור' יהודה אומרים הרי זה חמר גמל, ואוקמוה רבה ורב יוסף בגמרא בשתי כתי עדים אחת אומרת מבעוד יום ואחת אומרת משחשיכה, ואפילו הכי לא מוקמינן לה אחזקה ראשונה דטהרה ואף על גב דתחומין דרבנן, לא קשיא, דר' מאיר תחומין דאורייתא סבירא ליה, כדאיתא התם בהדיא. ואינו מחוור, דאדרבה לכאורה משמע בהדיא ביבמות (לא, א) דאסיקנא דתרי ותרי ספיקא דרבנן הוא ואוקי מלתא אחזקתה, מידי דהוה אנכסי דבר שטיא כדאיתא התם, וכן אומר ר"י בעל התוס' דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא, ומדינא מוקמינן מלתא אחזקתיה בין לקולא בין לחומרא, ובשנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה מדאורייתא מוקמינן לה בחזקת פנויה. וזרק לה גיטא שנים אומרים קרוב לו ושנים אומרים קרוב לה מדינא חולצת ומתיבמת, ואם היה בעלה כהן מותרת לו, אלא דאסרינן לה מדרבנן, וכי אמרו רבנן דספיקא הוי, ולא מוקמינן אחזקתה, הני מילי בשל תורה, כגון קדושין וכגון האי דינאי דפסלי ליה בתרומה דאורייתא ובעבודה, וכן נמי בההיא דעירובין דאמר ר' מאיר הרי זה חמר גמל, משום דתחומין דאורייתא לר' מאיר כדאיתא התם, אבל בדרבנן כגון דפרק חזקת דתרי אמרי בן גרושה ובן חלוצה ותרי אמרי דכהן מעליא הוא, דמסקינן ליה לתרומה דרבנן, משום דבדרבנן לא החמירו לאפוקי מחזקת אבהתיה, והא דתניא שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא, ואקשינן מכדי תרי ותרי נינהו הבא עליה באשם תלוי קאי, ולא פרכינן הבא עליה בחטאת קאי, איכא למימר דלרווחא דמלתא קא פריך הכא לומר דאפילו למאן דאית ליה בפרק ארבעה אחין דתרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא, ומפקינן לה מחזקתה, מכל מקום הבא עליה באשם תלוי, וכיון דאסיקנא כגון שנשאת לאחד מעדיה ובאומרת ברי לי, אף על גב דתרי ותרי ספיקא דרבנן היא, לא מפקינן לה, דהא אינהו ברי קאמרי, ולגבי עצמן נאמנין הן בדיעבד. ולפום האי פריקא הא דאמרינן התם בפרק ב דכתובות שנים אומרים נתקדשה ושנים אומרים לא נתקדשה לא תנשא ואם נשאת לא תצא, שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה הרי זו לא תנשא ואם נשאת תצא, ואקשינן מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא, ולא פרקינן רישא אוקי אתתא אחזקת פנויה סיפא אוקמה אחזת אשת איש, איכא למימר דאליבא דמאן דאמר תרי ותרי ספיקא דאורייתא קא פריך, ודכותה טובא איכא דמקשה אליבא דחד תנא, ואף על גב דלא קיימא לן כותיה לברורי לברייתא אליבא דכולהו תנאי ואליבא דכולהו אמוראי. אי נמי כיון דנפקא עלה קלא מעיקרא דנתקדשה ועמדה ונשאת, הוה לן לאפוקה, דלא גרע מקלא דקודם נשואין ואירוסין דמפקינן לה. אי נמי איכא למימר דסיפא קא קשיא ליה, מאי שנא שנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה דתצא, וברישא לא תצא, דהא ברייתא בין דאיכא לברורי בין דליכא לברורי הוא מדנקט ליה בפנויה ואשת איש, ולא נקט לה כולה באשת איש, וליפלוג בין מיתה לגרושין, אלא ודאי בין דאיכא לברורה בין דליכא לברורה דומיא דנתקדשה קאמר, דליכא לאיפלוגי בין נתקדשה עכשיו לנתקדשה זה כמה, דבין כאן ובין כאן ליכא לברורי, והלכך שני אומרים נתגרשה אפילו בדליכא לברורי כגון דאמרו נתגרשה זה כמה קתני ברייתא דאם נשאת תצא, ואמאי כיון דנשאת לאחד מעדיה וליכא לברורי, הוה לן למימר אם נשאת לא תצא כדאמרינן בשנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת דבדליכא לברורי אם נשאת לא תצא כדאמר ר' יוחנן התם (כתובות כב, ב). וכן כתב רבינו אלפסי בהלכות דאפילו בגירושין היכא דמסהדי לאחר זמן דליכא לברורינהו אם נשאת לא תצא, והיינו דלא משני רב אשי בהא קדושין ליכא לברורי גרושין איכא לברורי כדשני בההיא דר' יוחנן מיתה ליכא לברורי גרושין איכא לברורי. וההיא דהאשה רבה (יבמות צב, א) דאמרו לה חלוף היו הדברים, דאקשינן תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני, כלומר ולא תצא, מסתברא דמשום דהני תרי דאמרי חלוף היו הדברים לא באו עד שנתייבמה, הוא דאמרינן מאי חזית דסמכת אהני דאתו בתר יבום ומפקת לה סמוך אהני דנתייבמה אפומייהו, ותדע לך דהא ר' מנחם בר' יוסי דאמר בפרק ב דכתובות (כב, ב) בין מת בין נתגרשה לא תנשא ואם נשאת תצא מודה הוה דאם נשאת עד שלא באו הני דאמרי לא מת ולא נתגרשה לא תצא כדאמרינן התם א"ר מנחם ב"ר יוסי אימתי אני אומר תצא בזמן שבאו עדים ואחר כך נשאת, אבל נשאת ואחר כך באו עדים לא תצא, כנ"ל ליישב לפי שיטתו של רבינו יצחק ז"ל.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 66a

    Kiddushin 66a. The full printed text of this folio side - 17 numbered segments, about 445 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 66a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026