Talmud Builders

    Kiddushin 18a

    Chapter 1 - HaIshah Nikneit

    גם: קידושין דף י״ח ע״א, פרק א׳ האשה נקנית

    English translation - Kiddushin 18a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And here it is referring to a case where he was not conceived in sanctity, i.e., his mother conceived him before she converted, and only his birth was in sanctity, as she converted when pregnant. It is appropriate to return money to this individual.

    2Rav Ḥiyya bar Avin says that Rabbi Yoḥanan says: By Torah law a gentile inherits from his father, as it is written: “Because I have given mount Seir to Esau as an inheritance” (Deuteronomy 2:5). The Gemara asks: But perhaps it is different with regard to an apostate Jew? In other words, it is possible that Esau was not considered a gentile but rather Jewish, like the Patriarchs. Consequently, he is categorized as an apostate Jew. Rather, the proof is from here: “Because I have given Ar to the children of Lot as an inheritance” (Deuteronomy 2:9), and the descendants of Lot were certainly gentiles.

    3The Gemara asks: And Rav Ḥiyya bar Avin, what is the reason that he did not state his opinion in accordance with the explanation of Rava, who derives the inheritance of gentiles from the verse: “And he shall reckon with his purchaser” (Leviticus 25:50)? The Gemara answers: Is it written explicitly in the Torah: And he shall reckon with his purchaser and not with the heirs of his purchaser? This proof is based on an exposition, not on an explicit source.

    4The Gemara further asks: And Rava, what is the reason that he did not state his opinion in accordance with the explanation of Rav Ḥiyya bar Avin? The Gemara answers: Perhaps due to the honor of Abraham it is different. It is possible that for the sake of Abraham an inheritance was given to the members of his family. The same may not apply to gentiles in general.

    5§ The Sages taught: There are details of the halakhot of a Hebrew slave that do not apply to the case of a Hebrew maidservant and there are details of the halakhot of a Hebrew maidservant that do not apply to a Hebrew slave. The baraita elaborates: There are unique details in the halakhot of emancipating a Hebrew slave, as he leaves through serving a term of six years, and he leaves through the Jubilee Year, and he leaves through the death of the master, which is not the case for a Hebrew maidservant. And there are unique details in the halakhot of emancipating a Hebrew maidservant, as a Hebrew maidservant leaves through signs indicating puberty, and she is not sold for a second time, and one can redeem her against his will, as the Gemara will explain, which is not the case for a Hebrew slave.

    6The Gemara analyzes this baraita . The Master said above: There are details of the halakhot of emancipating a Hebrew slave that do not apply to the case of a Hebrew maidservant. And the Gemara raises a contradiction from the mishna: A Hebrew maidservant has one mode of emancipation more than him, as she acquires herself through signs indicating puberty. The expression: More than him, indicates that all of the modes through which a Hebrew slave can be freed apply to a Hebrew maidservant as well. Rav Sheshet said: This baraita is referring to a case where the master designated her to marry him during the six years. Consequently, she cannot be released from his authority by all of the modes through which a Hebrew slave can be freed, as she is his wife.

    7The Gemara asks: If he designated her, it is obvious that she cannot be released in the manner of a slave, as she is his wife and therefore requires a bill of divorce. The Gemara says: It is necessary to state this explicitly, lest you say that the primary halakha is not nullified with regard to her, i.e., even after she has been designated she can still be freed as a slave would be, without a bill of divorce. Therefore, the baraita teaches us that this is not the case. The Gemara asks: If so, that this is referring to a case where he designated her, why does she leave through signs indicating puberty? If he designated her she becomes his wife, and signs indicating the onset of puberty should not affect her status. The Gemara answers: This is what the baraita is saying: If he did not designate her, she leaves also through signs indicating puberty.

    8§ The baraita teaches: And a Hebrew maidservant is not sold a second time. The Gemara comments: From the fact that the baraita says this about a Hebrew maidservant, it can be inferred that a Hebrew slave can be sold a second time. But isn’t it taught in a baraita that the verse: “And he is sold for his theft” (Exodus 22:2), means that he can be sold to pay for the items that he has stolen but not to pay for his double payment? Although one can be sold into slavery to reimburse the owner for the principal of his theft, he cannot be sold to pay the fine. Furthermore, “for his theft” indicates: But not to pay for his conspiring testimony. If he is a conspiring witness, who is required to pay the value of what he testified that another had stolen but he does not have the money to do so, he is not sold as a slave. Additionally, the phrase “for his theft” teaches that he can be sold for stealing only once, and once he has been sold one time you may not sell him again.

    9Rava said: This is not difficult. Here, in the second baraita , it is referring to one theft, i.e., he stole a large amount but he is not worth enough as a slave for the proceeds of his sale to repay his entire debt. In that case he cannot be sold a second time. There, in the first baraita , it is referring to two thefts, as he may be sold a second time if he stole once, was sold, and subsequently stole again.

    10Abaye said to Rava: The expression “for his theft” indicates even many thefts. Rather, Abaye said: This is not difficult. Here, in the second baraita , it is referring to one who stole from one person. This thief cannot be sold a second time even for several thefts. There, in the first baraita , it is referring to thefts from two people.

    11The Sages taught: If the property he stole was worth one thousand and as a slave he is worth only five hundred, he is sold and sold again. If the property he stole was worth five hundred and he is worth one thousand, he is not sold at all. Rabbi Eliezer says: If the property he stole was exactly equal to his value if he were sold, he is sold; and if not, he is not sold.

    12Rava said: In this case Rabbi Eliezer triumphed over the Rabbis, as what is different in a case where the property he stole is worth five hundred and he is worth one thousand that they concede that he is not sold? The reason is that the Merciful One states that he is sold in his entirety, and not part of him. So too, if he is worth less than the value of the property he stole, one can say: The Merciful One states that he is sold for his theft, and he is not sold for part of his theft.

    13§ The baraita further teaches: And one can redeem a Hebrew maidservant against his will. Rava thought to say that this means against the will of the master, i.e., she can be redeemed even if he refuses. Abaye said to him: What is the mechanism for emancipating her against the will of her master? Is it that one writes a document to him for her value, and when she has the money she repays this debt? Why should it be possible to force the master to free her in this manner? He is holding a pearl [ marganita ] in his hand and one gives him a shard instead, as this document is currently useless.

    14Rather, Abaye said: She can be redeemed against the will of her father, due to the family flaw, i.e., the harm caused to the family name by her status. The court pressures the father as much as possible to redeem her, as it is disgraceful to a family if one of its daughters is a maidservant. The Gemara asks: If so, one should force the family of a Hebrew slave to redeem him also, due to the family flaw. The Gemara answers: There is a concern that he will go back and sell himself and earn money in this manner at his family’s expense.

    15The Gemara asks: Here too, in the case of a Hebrew maidservant, the father might go back and sell her as a maidservant again and receive money for her a second time. The Gemara answers that it is taught: A maidservant is not sold a second time. And whose opinion is this? It is that of Rabbi Shimon, as it is taught in a baraita : One can sell, i.e., transfer, his young daughter in marriage and go back and betroth her again if she was divorced or widowed. Likewise, he can sell her into slavery and transfer her again, this time for marriage, after he sold her into slavery. But one cannot sell his daughter into slavery after marriage. Rabbi Shimon says: Just as a person cannot sell his daughter into slavery after marriage, so too, a person cannot sell his daughter into slavery after slavery.

    16The Gemara comments: And this issue is taught in the dispute between these tanna’im , as it is taught in a baraita with regard to the verse: “He shall have no power to sell her to a foreign people, seeing that he has dealt deceitfully with her [ bevigdo vah ]” (Exodus 21:8).

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולידתו בקדושה - היכא דלידתו של בן בקדושה מיחלף בישראל גמור:

    מ"ט לא אמר כרבא - דיליף לה מוחשב עם קונהו:

    משא"כ באמה העבריה - לקמיה בעי לה:

    ואינה נמכרת ונשנית - לקמי' יליף ליה:

    בעל כרחו - לקמיה מפרש ליה:

    יתירה עליו אמה העבריה - אלמא כל הנך איתנהו בה:

    כגון שיעדה - ותו לא נפקא בהני אלא בגט:

    הילכתא - הלכות אמה העבריה ואם רצתה לצאת בא' מאלו בלא גט תצא קמ"ל:

    ולא בכפילו - אם יש לו לשלם את הקרן ואין לו ממה לשלם הכפל אינו נמכר:

    בזממו - אם העיד בחבירו שגנב והוזם ואין לו במה לשלם אינו נמכר:

    בגניבתו כיון שנמכר פעם אחת שוב אינו נמכר - קס"ד ונמכר בגניבתו משמע ליה ונמכר פעם אחת ולא שתי מכירות:

    כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות - בגניבה אחת פעם אחת דאם אינו שוה כל גניבתו אינו נמכר בשביל חציה ולכשיוצא ימכר משום חציה והאי דקתני ונמכר ונשנה בשתי גניבות אפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהם ואינו שוה אלא דמי האחת נמכר וחוזר ונמכר דכל חדא וחדא קרינן ביה ונמכר בגניבתו:

    טובא משמע - אם עמד על שתיהן בדין א' כולן קרינן ביה בגניבתו כדכתיב (יונה ד) ובהמה רבה וגו' והדגה אשר ביאור (שמות ז׳:י״ח):

    אלא כאן באדם אחד - שעמד בדין בבת אחת אינו נמכר ונשנה אפילו בגניבות הרבה דהוה דומיא דאחת הכתוב הוציאה בלשון יחיד אבל בשני בני אדם שמעמידים אותו שתי פעמים בדין נמכר בשביל כל אחת ואחת והוא הדין אם גנב ועמד בדין ונמכר וחזר וגנב משיצא חפשי חוזר ונמכר:

    ה"ג ת"ר גניבו אלף ושוה ה' מאות נמכר וחוזר ונמכר גניבו ה' מאות ושוה אלף אינו נמכר כלל:

    כנגד ממכרו - לא פחות ולא יותר:

    בהא זכנהו ר"א לרבנן - יש לו פתחון פה ונצחון במחלוקת זה:

    ולא חציו - כי השתא ששוה שכר עבודת שש שנים פי שנים בגניבתו ואין עליו לעבוד אלא חציין:

    מאי נינהו - ה"ד בעל כרחו דעבריה טפי מעברי אי למימרא דאי לית ליה גירעונה כתבינן ליה שטרא על דמיה ותתנם לו כשתשיג ידה מנא לן הא איהו נקיט מרגניתא גופה המשועבד לו ואנן יהבינן ליה חספא:

    בע"כ דאב - אם יש לו כופין אותו ופודה אותה:

    ומני - הא דקתני אינה נמכרת ונשנית:

    מוכר אדם בתו לאישות ושונה - קיבל בה קידושין ונתארמלה או נתגרשה מן האירוסין חוזר ומקדשה לאחר וכסף קידושיה שלו אם לא בגרה:

    לשפחות ושונה - מכרה ויצאה בשש או ביובל או במיתת האדון ועודה קטנה חוזר ומוכרה אבל יוצאה בסימנין לא דאפילו לא מכרה מעולם והביאה סימנין אינו מוכרה כדתניא במסכת ערכין (דף כט:) יכול ימכור אדם את בתו כשהיא נערה אמרת ומה מכורה כבר יוצאה עכשיו שאינה מכורה אינו דין שלא תמכר:

    לאישות אחר שפחות - מוכרה בקבלת קידושין אחר שמכרה לשפחות ויצתה וחזרה אליו:

    אבל לשפחות אחר אישות - קיבל קידושין וחזרה אליו שנתארמלה אין חוזר ומוכרה לשפחות ולקמיה ילפי' לה:

    ובפלוגתא דהני תנאי - כלומר קמיפלגי ת"ק ור"ש בדרשה דהאי קרא דפליגי בה ר"א ור"ע:

    קידושין 18 עמוד א

    1וכאן שהורתו שלא בקדושה, ולידתו בקדושה.

    2רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: ״(דברים ב״, ה) ״כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר״. ודלמא ישראל מומר שאני? אלא מהכא: (דברים ב, ט) כי לבני לוט נתתי את ער ירושה׃

    3ורב חייא בר אבין, מאי טעמא לא אמר כרבא? מי כתיב ״(ויקרא כה״, נ) ״וחשב עם קונהו״? ולא עם יורשי קונהו׃

    4ורבא מאי טעמא לא אמר כרב חייא בר אבין משום כבודו דאברהם שאני:

    Baraita

    5תנו רבנן יש בעברי שאין בעבריה ויש בעבריה שאין בעברי יש בעברי שהוא יוצא בשנים וביובל ובמיתת האדון מה שאין כן בעבריה ויש בעבריה שהרי עבריה יוצאה בסימנין ואינה נמכרת ונשנית ומפדין אותה בעל כורחו מה שאין כן בעברי:

    6אמר מר יש בעברי שאין בעבריה ורמינהי יתירה עליו אמה העבריה שקונה עצמה בסימנין אמר רב ששת כגון שיעדה׃

    7יעדה פשיטא גיטא בעיא מהו דתימא לא ליבטלה הילכתא מינה קמ"ל אי הכי אמאי יוצאה בסימנין ה"ק אם לא יעדה יוצאה אף בסימנין:

    8ואינה נמכרת ונשנית: מכלל דעבד עברי נמכר ונשנה והתניא (שמות כב, ב) בגניבתו ולא בכפילו בגניבתו ולא בזממו בגניבתו כיון שנמכר פעם אחת שוב אי אתה רשאי למוכרו׃

    9אמר רבא לא קשיא כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות׃

    10א"ל אביי בגניבתו טובא משמע אלא אמר אביי לא קשיא כאן באדם אחד כאן בשני בני אדם׃

    Baraita

    11ת"ר גניבו אלף ושוה חמש מאות נמכר וחוזר ונמכר גניבו חמש מאות ושוה אלף אינו נמכר כלל ר' אליעזר אומר אם היה גניבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר׃

    12אמר רבא בהא זכנהו ר"א לרבנן דמאי שנא גניבו חמש מאות ושוה אלף דאין נמכר דנמכר כולו אמר רחמנא ולא חציו ה"נ נמכר בגניבתו אמר רחמנא ולא נמכר בחצי גניבתו:

    13ומפדין אותה בעל כרחו: סבר רבא למימר בעל כרחיה דאדון א"ל אביי מאי ניהו דכתבנא ליה שטרא אדמיה אמאי נקיט מרגניתא בידיה יהיבנא ליה חספא׃

    14אלא אמר אביי בעל כרחיה דאב משום פגם משפחה אי הכי עבד עברי נמי נכפינהו לבני משפחה משום פגם משפחה הדר אזיל ומזבין נפשיה׃

    15ה"נ הדר אזיל ומזבין לה הא קתני אינה נמכרת ונשנית ומני ר"ש היא דתניא: מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות אבל לא לשפחות אחר אישות רש"א כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות׃

    16ובפלוגתא דהני תנאי דתניא (שמות כא, ח) ״בבגדו בה״׃

    Tosafot

    כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה - פי' בקונטרס אז רוח חכמים נוחה הימנו ותימה דבפרק מי שמת (ב"ב קמט.) גבי עובדא דאיסור גיורא ה"ל תליסר אלפי זוזי בי רבא פי' בפקדון כי קא שכיב קאמר רבא היכי ליקנינהו רב מרי להנהו זוזי וכו' משמע דרבא לא רצה לשלם לרב מרי בר רחל אלא היה רוצה לזכות בהן והשתא וכי לא היה רוצה שתהא רוח חכמים נוחה הימנו שהרי רב מרי בר רחל הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה ואומר ר"ת דלגבי הלואה שעושה לו טובה אין רוח חכמים נוחה הימנו שמשלם רעה תחת טובה אבל התם פקדון הוה ואדרבה רבא טרח לשומרם ואין נראה לר"י לחלק כלל בין מלוה לפקדון אלא נראה לר"י לפרש הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו לפי שהוא קרוב להיות כישראל ואתי לאיחלופי ולשוויה ישראל גמור ואם ייבם אשת אחיו יאמרו שאינה זקוקה עוד לאחיו שהיתה הורתם ולידתם בקדושה:

    כאן בגניבה אחת כאן בשתי גניבות - פי' בקונטרס בהא אינו חוזר ונמכר וה"ק ונמכר פעם א' בגניבה אחת ולא פעמיים בגניבה אחת אבל נמכר הוא שתי פעמים בשתי גניבות ואפילו לא עמד בדין עד שגנב שתיהן ואינו שוה אלא דמי אחת נמכר וחוזר ונמכר דכל חדא וחדא קרינן ביה בגניבתו ופריך בגניבתו טובא משמע אם עמד על שתיהן בדין כולהו קרינן בגניבתו כדכתיב ובהמה רבה והדגה אשר ביאור ואפ"ה חזר ונמכר הוא דאיכא אלא כאן באדם אחד שעמד בדין בבת אחת אפילו בגניבות הרבה אינו נמכר ונשנה דחצי גניבה היא אבל בב' בני אדם שמעמידין אותו בדין שתי פעמים נמכר בשביל כל אחת ואחת וה"ה אם גנב ועמד בדין ונמכר וחזר וגנב משיצא לחפשי חוזר ונמכר עכ"ל וקשה מה שפירש בגניבה אחת אינו חוזר ונמכר דהא לא אתיא לא כרבנן ולא כר"א דהא בסמוך קאמר ת"ר היה גניבו אלף ושוה ה' מאות נמכר וחוזר ונמכר וכר"א נמי לא אתי דאיהו קאמר אם היה גניבו כנגד ממכרו נמכר ואם לאו אינו נמכר כלל משמע אפילו פעם אחת אינו נמכר לכך פר"י כאן בגניבה אחת נמכר וחוזר ונמכר עד שישלם כל הגניבה דנמכר בגניבתו משמע שנמכר כמה פעמים עד שישלם כל גניבתו אבל בשתי גניבות לא ימכר אלא פעם אחת ופריך בגניבתו טובא משמע היכא דגנב וחזר וגנב לאותו אדם עצמו מיקרי שפיר בגניבתו אימא דנמכר עד שישלם הכל ומשני באדם אחד דגנב וחזר וגנב לאותו אדם עצמו נמכר עד שישלם לו כל הגניבות דהיינו שפיר בגניבתו אבל בשני בני אדם אינו נמכר ונשנה:

    אמר אביי בעל כורחיה דאב - פירש בקונטרס אם יש לו כופין אותו ופודה אותה וק"ק להר"מ א"כ מאי קאמר בסמוך ה"נ דאזיל ומזבין לה ומה תועלת במכירתו מאחר דנכוף אותו לפדותה ושמא יש לומר דנכוף בני המשפחה לפדותה בע"כ דאב משום דלא ניחא ליה לאב שתחזור לביתו ויהא פרנסתו לאב עליה והשתא ניחא שפיר דהדר אזיל ומזבין לה:

    אמר אביי בעל כורחיה דאב - פירש בקונטרס אם יש לו כופין אותו ופודה אותה וק"ק להר"מ א"כ מאי קאמר בסמוך ה"נ דאזיל ומזבין לה ומה תועלת במכירתו מאחר דנכוף אותו לפדותה ושמא יש לומר דנכוף בני המשפחה לפדותה בע"כ דאב משום דלא ניחא ליה לאב שתחזור לביתו ויהא פרנסתו לאב עליה והשתא ניחא שפיר דהדר אזיל ומזבין לה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    כאן שהורתו ולידתו בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה - כך הגירסא במקצת ספרים ובהלכות רבינו אלפסי. וקשיא טובא עלה דאילו הורתו ולידתו בקדושה, ישראל גמור הוא ויורש הוא דבר תורה, ולא משום נחת רוח של חכמים. והגירסא הנכונה כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה וכאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה. ויש מפרשים הוראתו ולידתו שלא בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו, אבל לידתו בקדושה אע"פ שהורתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, משום דמיחלף בישראל גמור. ואיכא דקשיא ליה מדאמרינן בבבא בתרא (קמט, ב) באיסור גיורא דהוו ליה תריסר אלפי זוזי ביה רבא, ורב מרי בריה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה הוה, אמר רבא היכי קני להו רב מרי להנך זוזי, אי שלח לי לא אזלינא וכו'. מתקיש לה רב איקא בריה דרב מרי אמאי לא לודי איסור דהנך זוזי דרב מרי נינהו ולקנינהו ניהליה באדיתא, נפק אודיתא מבי איסור, איקפד רבא אמר קא מגמרי טענתא לאינשי ומפסדו לי, ואם איתא דבלידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, אמאי לא היה מחזיר. ואין לתרץ דהוה ניחא ליה לרבא לאהדורינהו משום מצותן של חכמים ולא מחמת הקנאה, דהא לא משמע הכי מדקאמר ומפסדו לי. ויש מי שתירץ דרוח חכמי נוחה הימנו דקאמר, לאו למימרא דיקפידו חכמים להחזירו לו אלא לומר שאע"פ שבלידתו שלא בקדושה הקפידו שלא להחזיר, ואם החזיר אין רוחם נוחה הימנו, בליחדתו בקדושה אם רצה להחזיר מחזיר, ואי חכמים מקפידין בדבר. ואינו מחוור דהא תנן לה בסוף שביעית (פי" ה"ט) גבי המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו, וכל המטלטלין נקנין במשיכה, כל המקיים את דברו רוח חכמים נוחה הימנו, וההא ודאי אם עשה רוח חכמים נוחה הימנו, ואם לא עשה אין רוח נוחה הימנו, אלמא כל מקום שאמרו רוח חכמים נוחה אם לא עשה כן אין רוח חכמים נוחה הימנו. ותוס' תירצו דרב מרי בר רחל ברתיה דמר שמואל הוה, ולא נחשב גר כלל, דבן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך, והלכך ישראל גמור הוא ואינו ראוי לירש את הגוי כלל. ור"ת (ס"א ור"ח) כתב דלענין הלואה שעשה לו טובת הנאה רוח חכמים נוחה כדין שלא ישלם לו רעה תחת טובה, אבל בפקדון כי ההיא דרבא אדרבה הוא עשה חסד עם איסור שקבל פקדונו ונעשה לו שומר. ויש מי שפירש בהפך דלידתו בקדושה אין רוח חכמים נוחה הימנו, שאין כאן חשש שמא יחזור לסורו, כיון שלידתו בקדושה, אבל הורתו ולידתו שלא בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, דלמא יחזור לסורו, דומיא דגר את הגוי. ואע"ג דבברייתא דאין רוח חכמים נוחה הימנו קתני גר שנתגיירו בניו עמו, דמשמע דהוה לידתו והורתו שלא בקדושה, איכא למימר כל שלא היתה הורתו בקדושה קרי שנתגיירו עמו. ובעיקר הדבר יש לדקדק מפני מה אין רוח חכמים נוחה הימנו, ומה אילו רצה ליזוק בנכסיו ולתת משלו לגר, אמאי אין רוחן של חכמים נוחה בכך. ולפי שהוקשה זה בעיני רש"י ז"ל פירש אין רוח חכמים נוחה הימנו, כלומר אין מחזיקין לו טובה בכך ולומר אם עשה כן לא טובה ולא קללה. ויש מקשים עליו מדכתבינן לעיל דבמסכת שביעית (פ"י) לא נראה כן, ומפרשינן דהכי פירושו אין רוחן נוחה שישוה אותו לישראל כעין שאמרו (סנהדרין עו, ב) והמחזיר אבדה לגוי עליו הכתוב אומר (דברים כט, יח) למען ספות הרוה וגו'. ואינו מחוור דמכל מקום עכשיו גרצדק הוא ומה לא יתן לו כישראל, ודברי רש"י ז"ל נראין לי עיקר דהמחזיר למי שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה רוח חכמים נוחה הימנו, ואם לא עשה כן, אין רוחן נוחה הימנו לתת בו ברכה על זה ולא קללה, אלא אם ירצה להחזיר יחזיר, שלא אמרו רוח חכמים אינה נוחה הימנו אלא אין רוח חכמים נוחה הימנו.

    ת"ר יש בעברי מה שאין בעבריה ויש בעבריה וכו' שהעבריה יוצאת בסימנין ואינה נמכרת ונשנית ומפדין אותה בעל כרחו. הקשו בתוס' אמאי לא תנא ואינה נרצעת, ונשאר להם הדבר בקושיא. ולי נראה דלא מנו כאן אלא יציאות שהן בעברי שאין בעבריה ושבעבריה שאינן בעברי, ורציעה אינה יציאה אלא הכנסת שעבוד. ואע"ג דחשיב אינה נמכרת ונשנית, לאו משום דאינה נמכרת נקט לה, אלא משום כח יציאתה, לומר שאיציאתה חזקה שאין אחריה מכירה, מה שאין כן ביציאותיו של עברי שנמכר אחרי נגאל. ומיהו אכתי לא ניחא דרציעה דכותה היא, שיציאת האשה חזקה שאינה חוזרת לשעבוד ברציעה, ועוד צריכה עיון.

    ורמינהו יתירה עליו אמה העבריה שקונה עצמה בסימנין - ואע"ג דדמקרא מלא כתיב (דברים טו, יב) כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה ועבדך שש שנים. ניחא ליה טפי להביא מתניתין שכוללת כל היציאות.

    אמר רב ששת כגון שיעדה - וקשיא לי אי בשיעדה, אמאי לא תני נמי גרעון כסף, דהא בשיעדה אף היא אינה מגרעת ויוצאה. ויש לומר דמכל מקום כיון דתנא דברייתא סתם ותנא בה מפדין אותה בעל כרחה. לא בעא למתני בעברי שאין בעבריה גרעון כסף, דמיחזייא ברייתא דתקשי רישא אסיפא. ואם תאמר אמאי לא תנא בעברי שיוצא בשטר כדתניא בברייתא (טז, א). יש לומר דלא תנא אלא הני דבעל כרחיה דאדון, אבל שטר דמדעתיה לא תנא, כתנא דמתניתין דלא תנא ליה מהאי טעמא כדכתבינן לעיל. ואי נמי יש לומר דאמה העבריה ישנה בשטר, דהיינו גט, כעבד עברי, דדמי האי שטרא להאי שטרא, וזה נראה לי עיקר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 18a

    Kiddushin 18a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 383 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 18a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026