Talmud Builders

    Kiddushin 11a

    Chapter 1 - HaIshah Nikneit

    גם: קידושין דף י״א ע״א, פרק א׳ האשה נקנית

    English translation - Kiddushin 11a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1until she enters the wedding canopy, due to the reason of Ulla, lest she feed her non-priestly family members the teruma that her husband has given her.

    2The Gemara asks: And ben Bag Bag, what does he say about this a fortiori inference? The Gemara answers that he maintains that this a fortiori inference is invalid because he does not accept that there can be a claim of simfon with regard to the acquisition of slaves. The reason is that if it is an exposed blemish that the master found on the slave, he saw the blemish and purchased him regardless. Therefore, he cannot later claim that the transaction was unfair. If it is due to hidden blemishes on his slave, what difference does that make to him? Why should it matter if a slave has hidden blemishes? He needs him only for labor, and he does not care if he has hidden blemishes that do not impair his ability to perform labor.

    3And even if this slave is discovered to be a thief or a gambler [ kuvyustus ], which are considered hidden blemishes that affect his work, it has come to him, i.e., the slave is acquired by the one who purchased him and the transaction is non-refundable. The reason is that the buyer should have suspected behavior of this kind, which is common among slaves, and therefore he suffers the loss. What do you say? Perhaps he discovered that the slave is an armed bandit and subject to be killed by the government for this, or sentenced to death by the government for another reason, and is sought by the authorities. This is not a valid claim, since these matters generate publicity, and therefore he is assumed to have taken the risk into consideration.

    4The Gemara asks: Now, both according to the one Master, Yoḥanan ben Bag Bag, and according to the other Master, Rabbi Yehuda ben Beteira, the daughter of a non-priest betrothed to a priest may not partake of teruma by rabbinic decree. What, then, is the difference between them?

    5The Gemara answers: The difference between them involves three cases. The Gemara elaborates: If the husband initially accepted her blemishes, there is no concern that an annulling factor might lead to the nullification of the betrothal, but there is still concern that she might feed teruma to the members of her family. If her father transferred her to the betrothed husband’s agents, or if the father’s agents walked with the husband’s messenger, and therefore she is no longer in her father’s house, there is no concern that she might feed her family members teruma , but it remains possible that the betrothal will be nullified.

    6§ The Gemara returns to the halakhot of the mishna. The mishna teaches that if one betroths a woman with money, Beit Shammai say he must betroth her with at least one dinar, whereas according to the opinion of Beit Hillel even one peruta is sufficient. The Gemara asks: What is the reasoning of Beit Shammai? Rabbi Zeira says: Their reasoning is that a woman is particular about herself and considers it beneath her dignity to be acquired with a paltry sum, and therefore she will not agree to be betrothed with less than one dinar.

    7Abaye said to him: If that is so, with regard to Rabbi Yannai’s daughters, for example, who are very particular about themselves and their honor, and they will not agree to be betrothed with less than three kav of dinars due to their status, so too will you say that if she reaches out her hand and accepts one dinar from another man, so too, this is not a betrothal?

    8Rabbi Zeira said to Abaye: I did not say that this halakha includes a case where she reached out her hand and accepted a betrothal. She has the right to willingly relinquish her dignity. When I said this halakha I was referring to a case where he betrothed her at night and she did not see what she was being given. Alternatively, where she appointed an agent to betroth her but did not explicitly tell him how much she wished to receive for her betrothal. In these cases it is assumed that she is particular about her honor and will not agree to be betrothed for less than one dinar.

    9Rav Yosef said a different explanation: The reasoning of Beit Shammai is in accordance with that which Rav Yehuda says that Rav Asi says. As Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every sum of money mentioned in the Torah is in Tyrian coinage, i.e., dinars from Tyre, which have a high value. And any amount of money set by rabbinic law is measured by provincial coinage. Local currency, i.e., that which existed at the time of the Sages of the Mishna, was worth about one-eighth of the value of Tyrian coinage. Beit Shammai follow the standard sum of the Torah, and the smallest possible amount in Tyrian currency is the silver coin, which is worth one dinar.

    10The Gemara discusses the matter itself. Rav Yehuda says that Rav Asi says: Every sum of money mentioned in the Torah is Tyrian coinage, and any amount of money set by rabbinic law is measured by provincial coinage. The Gemara asks: And is it an established principle that any mention of money in the Torah is referring to a silver coin worth at least one dinar?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    סימפון בעבדים ליכא - לבטל את המקח:

    הא קא חזי להו - וסבר וקיבל:

    נמצא גנב כו' - אינו בטל בכך דהא קי"ל המוכר עבד לחבירו ונמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו וברייתא היא [בב"ב בהמוכר פירות] (ב"ב דף צב:):

    קוביוסטוס - גונב נפשות:

    הגיעו - הרי הוא שלו דסתם עבד גנב הוא:

    לסטים מזויין - דהא לא שכיח ולא קבלו עליו:

    או מוכתב למלכות - שנתחייב מיתה למלך:

    קלא אית להו - וסבר וקבל:

    קיבל מסר והלך - סימן הוא:

    קיבל - עליו את המומים משום סימפון ליכא משום דעולא איכא:

    מסר - האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל ועודה בדרך משום סימפון איכא משום שמא תשקה ליכא דליתנהו לאחיה ולאחותה גבה:

    תרקבא - שלשה קבין:

    דדינרי - זהובים:

    דשוייה שליח - לקבל קדושיה ולא נמלך בה בכמה ובנתיה דרבי ינאי נמי אי שוו שליח לא הוו קדושין אלא בתרקבא דדינרי:

    כל כסף האמור בתורה כסף צורי - אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע הפחותה שבצורי:

    ושל דבריהם כסף מדינה - לקמן מפרש לה כסף מדינה שמינית שבכסף צורי אם סלע הוא שמינית שבסלע צורי ואם דינר הוא שמינית שבדינר צורי הלכך פרוטה לא מצית למימר לפי שהיא של נחושת ובצורי מטבע של נחושת ליכא ובקדושין כסף כתיב דהא קיחה קיחה גמירי וכיון דאפיקתי' מפרוטה אלמא מידי דחשיבות בעי אוקמוה אדינר כדלקמן:

    וכללא הוא - שכסף שכתוב בתורה דוקא כסף כתיב או שוייו ונ"מ דהוי כסף צורי ולא פרוטות:

    קידושין 11 עמוד א

    1עד שתכנס לחופה, משום דעולא.

    2ובן בג בג? סימפון, בעבדים לית ליה. אי מומין שבגלוי הוא הא קא חזי ליה. אי משום מומין שבסתר מאי נפקא ליה מיניה? למלאכה קא בעי ליה לא איכפת ליה.

    3נמצא גנב או קוביוסטוס הגיעו. מאי אמרת, לסטים מזויין או נכתב למלכות? הנהו קלא אית להו!

    4מכדי, בין למר ובין למר לא אכלה, מאי בינייהו?

    5איכא בינייהו: קיבל, מסר, והלך.

    6בכסף, ב"ש אומרים בדינר וכו'. מאי טעמייהו דב"ש אמר רבי זירא: שכן אשה מקפדת על עצמה, ואין מתקדשת בפחות מדינר.

    7אמר ליה אביי: אלא מעתה, כגון בנתיה דר' ינאי, דקפדן אנפשייהו, ולא מקדשי בפחות מתרקבא דדינרי, הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה חד זוזא מאחר, הכי נמי דלא הוו קדושין?

    8א"ל פשטה ידה וקבלה לא קאמינא, כי קאמינא, דקדשה בליליא, אי נמי דשויה שליח.

    9רב יוסף אמר: טעמייהו דבית שמאי כדרב יהודה אמר רב אסי. דאמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה כסף צורי, ושל דבריהם כסף מדינה.

    10גופא, אמר רב יהודה אמר רב אסי: כל כסף האמור בתורה כסף צורי, ושל דבריהם כסף מדינה. וכללא הוא?

    Tosafot

    עד שתכנס לחופה משום דעולא - מדנקט עד שתכנס לחופה משמע דהיינו כמשנה אחרונה דפ' אע"פ (כתובות דף נז.) שאינה אוכלת בהגעת זמן עד שתכנס לחופה ותימה דבפ' אע"פ (שם) פליגי אמוראי במשנה ראשונה שאינה אוכלת בתרומה עד שיגיע זמן אי משום דעולא או משום סימפון אפ"ה במשנה אחרונה מודו כולהו דטעמא משום סימפון כדאיתא התם דקאמר התם [ובתרייתא] משום סימפון והכא קאמר משום דעולא דהיינו משום שמא ימזגו וי"ל עד שתכנס לחופה לאו דוקא אלא עד שיגיע זמן וכמשנה ראשונה ולפי שבהגעת זמן רגילין לעשות חופה נקט חופה והר"ר משה מנרבונה מפרש עד שתכנס לחופה הוי דוקא דקסבר אי לאו דגזרו מעיקרא משום דעולא משום סימפון לא היו מתחילין לגזור ולאסור עד שתכנס לחופה שהרי מומין לא שכיחי ורוב נשים אין בהם מום אלא מאחר שהתחילו לגזור משום דעולא שגזרו בתחילה עד הגעת זמן משום שמא ימזגו האריכו הגזירה משם ואילך עד החופה משום סימפון הואיל וכבר הוצרכו לגזור עד הגעת זמן משום דעולא ולכך תלה הטעם בדעולא שהוא עיקר הדבר וגם יש ספרים דגרסי התם עד שתכנס לחופה משום דעולא ומשום סימפון ולפי"ז ניחא וקצת קשה דאמר בסמוך איכא בינייהו קבל מסר והלך במסר והלך למ"ד משום דעולא ליכא ומשום סימפון איכא ולפי' הר"ר משה ק' מאי קאמר הא כולהו אית להו דעולא וההיא דסימפון כדפי' וצ"ל דמאי בינייהו לאו לפי האמת שנוהג עכשיו דאז חיישינן לסימפון אלא לפי משנה ראשונה בא לפרש מה לנו אי הוי טעמא משום דעולא או משום סימפון:

    קוביוסטוס פ"ה גונב נפשות וקשה דבפ"ק דבכורות (דף ה.) אמר שאל קונטריקוס הטפסר לריב"ז גבי שקלים ובקע לגלגולת בגבוי הכסף אתה מוצא מאתים ואחד ככר וי"א מנה ובנתינת הכסף אתה מוצא ק' ככר משה רבכם גנב היה או קוביוסטוס היה או אינו בקי בחשבונות היה ומה ענין גונב נפשות לחסרון השקלים לכן פר"ח דקוביוסטוס משחק בקוביא והא דאמר בבראשית רבה (פרשה וישלח) ויאמר שלחני כי עלה השחר דקאמר ליה יעקב למלאך וכי גנב אתה או קוביוסטוס אתה שאתה מתיירא מן השחר לפירוש הקונטרס ניחא ולפירוש רבינו חננאל נמי יש לומר דאדם שמשחק בקוביא רגיל להיות עליו נושים הרבה ונטמן בפניהם:

    הנהו קלא אית להו - פ"ה וסבר וקבל וקשה לר"ת דבפרק המוכר פירות (ב"ב דף צב:) אמר בהדיא לסטים מזויין או מוכתב למלכות אומר לו הרי שלך לפניך ומפרש ר"ת קלא אית להו ולא שכיחי ולא חשו להו לסימפון כיון דלא שכיחי ורבינו אליהו מקיים פי' הקונטרס דהיכא דקיבל המוכר מעות אמרינן מדלא בדק הלוקח קודם נתינת המעות הני מומין דאית להו קלא אם כן סבר וקבל והא דאומר לו הרי שלך לפניך מיירי קודם שנתן הלוקח מעות וקצת משמע כן התם דפריך ולימא המוציא מחבירו עליו הראייה אלמא משמע דהלוקח מוחזק:

    קבל מסר והלך - פ"ה קבל או מסר או הלך כלומר מסר האב לשלוחי הבעל או שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל וקשה דמשמע הכא דבמסר לשלוחי הבעל חיישינן לסימפון ובפרק נערה שנתפתתה (כתובות מח:) אמר רב מסירתה לכל אף לתרומה משמע דמשום סימפון ליכא למיחש לכך נראה לפרש דמסר והלך חדא מילתא היא וה"פ מסר האב לשלוחי הבעל והלך גם הוא עמהם והלכך חיישינן לסימפון דאז לא בדקינן לה עד שתהא בביתו אבל מסירה דהתם מיירי כשלא הלך עמהם דאז בדק לה מיד:

    שכן אשה מקפדת על עצמה וכו' - קס"ד דר' זירא אפילו פשטה ידה וקבלה קאמר דאינה מקודשת הואיל ורגילה להקפיד על דינר משום דכתיב כסף בקרא ולגבי דידה לא חשיב כסף אלא דבר שרגילה בו להקפיד ומש"ה (קפדי) בנתיה דרבי ינאי שרגילות להקפיד על תרקבא דדינרי הכי נמי לא יתקדשו בדינר אפילו פשטה ידה וקיבלה פחות מתרקב לא יחשב כסף לגבייהו ואין זו סברא ומשני פשטה ידה לא קאמינא דאפילו בפרוטה היתה מתקדשת דכסף קרינא ביה כי קאמינא דקידשה בליליא אי נמי דשוייה שליח ובהכי הוי פלוגתא דב"ש וב"ה דמתני' ופירש הקונטרס דבנתיה דרבי ינאי היכא דשוו שליח לא הוו קדושין אלא דוקא בתרקבא דדינרי וקשה דא"כ נתת דבריך לשיעורין כיון דאזלינן בתר כל אחת ואחת לפי דעתה דכה"ג פריך בפ"ק דגיטין (דף יד.) ובפרק חזקת הבתים (ב"ב דף כט.) גבי בר אלישיב ונראה דהכי פריך אלא מעתה כגון בנתיה דרבי ינאי וכו' וכי תימא הכי נמי דלא מתקדשי בפחות מתרקבא דדינרי א"כ נתת דבריך לשיעורין דבנתיה דרבי ינאי משום שהן עשירות לא מתקדשי בפחות מתרקבא דדינרי ואחרות מתקדשות בדינר ומשני פשטה ידה לא קאמינא דגלתה בדעתה דאינה מקפדת ומתקדשת אפי' בשוה פרוטה כי קאמינא דקידשה בליליא אי נמי דשויה שליח דאז כולן שוות דבפחות מדינר אינה מתקדשת ואז אינן יוצאות מכלל שאר נשים דהן יודעות שלא יתנו לשליח אלא כמו לשאר נשים:

    כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי - פי' הקונט' אם פירש שקלים הוי שקל צורי ואם סתם הוי מטבע פחותה שבצורי הלכך פרוטה לא מצית אמרת לפי שהיא של נחשת ובצורי מטבע של נחשת ליכא ובקדושין כסף כתיב דקיחה קיחה גמירי וכיון דאפיקתיה מפרוטה אלמא מידי דחשיבות בעי אוקמוה אדינר ולקמיה בשמעתין פי' הקונטרס דה"ג גופא אמר רב יהודה אמר רב אסי והיינו משום דאי קאי אדלעיל הוה ליה למיפרך לאלתר לימא רב אסי דאמר כבית שמאי:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    איכא בינייהו קבל מסר והלך - פירש רש"י ז"ל קבל הבעל המומין משום סמפון ליכא ומשום דעולא איכא, מסר לשלוחי הבעל והלכו להן הוי איפכא דמשום דעולא ליכא אבל משום סמפון איכא. ושי מפרשים דכולה חדא היא, קבל האב קדושין ומיד מסרה לו והלך לו הבעל עמה דמשום דעולא ליכא ואכלה אבל משום סמפון איכא, דבאורחא לא בדיק לה ולא אכלה. ואיכא למידק והא עולא נמי אית ליה למשנה אחרונה משום סמפון כדתנן (כתובות נז, א) בית דין של אחריהם אמרו אין אשה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, ואמר עולא ואי תימא רב שמואל בר יהודה משום סמפון, אלמא עולא נמי אית ליה משום סמפון למשנה אחרונה, והכא למשנה אחרונה הוא, מדנקנט עד שתכנס לחופה, דאלו למשנה ראשונה אינה צריכה כניסה לחופה אלא בהגעת זמן סגיא לה, כדתנן (שם נז, ב) הגיע זמן ולא נשאו אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, ור' יהודה בן בתירא נמי משמע דאית ליה משום סמפון לפי מקצת ספרים דגרסי לעיל במלתיה, אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה משום דעולא אי נמי משום סמפון, אם כן מסר האב לשלוחי הבעל לר' יהודה בן בתירא היכי אכלה והאיכא משום סמפון. ויש לומר דכי לא חייש ר' יהודה לסמפון הני מילי היכא דמעיקרא ליכא למיחש לדעולא, כגון שקבל האב קדושין ומיד מסרה לשלוחיו, דהשתא ליכא משום מזיגת כוס, דהא ליתא גביה, וכיון דליתא לדעולא לסמפון נמי לא חיישינן, דמשנה אחרונה אינה אלא כתוספת על משנה ראשונה, וכיון דגזירת ראשונה דהיא עיקר ליתא אף לאחרונה שהיא תוספת לא נחוש. אבל היכא דאיכא דעולא כגון שקדשה והניחה בבית אביה אע"פ שמסרה לבסוף לשלוחי הבעל או שהגיע זמנה ולא נישאת, אינה אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה, משום גזרת משנה אחרונה. ולי נראה דעולא ודאי לית ליה משום סמפון, וכן נראה מדברי רש"י שפירש בפרק נערה שנתפתתה (כתובות מח, ב ד"ה חוץ וד"ה ורב אסי) גבי רב אמר מסירתה לכל חוץ מתרומה ורב אסי אמר מסירתה לכל אף לתרומה, דרב אית ליה טעמא דסמפון ורב אסי אית ליה טעמא דעולא, וההיא דפרק אע"פ כרב שמואל בר יהודה היא וכדאמרינן אמר עולא ואיתימא רב שמואל בר יהודה, והא דאמרינן נמי התם בשלמא לעולא קמייתא משום שמא ימזגו לה בתרייתא משום סמפון, דמשמע מינה דעולא נמי איתה ליה טעמא דסמפון, לא היא דהתם לרווחא דמלתא קאמר, ולומר דאי נמי אית לה לעולא טעמא דסמפון ניחא ליה משנה ראשונה ואחרונה, מה שאין כן לרב שמואל בר יהודה, אלא כשתמצא לומר דעולא לית ליה טעמא דסמפון כלל, לא תיקשי ראשונה ואחרונה לי כלל, אלא דבית דין ראשונים הוו סברי דכיון שהגיע זמן ומיחד לה מקום בבית אביה תו ליכא משום מזיגת הכוס, דמיבדל בדילי מינה, ובית דין שלאחריהם אמרו שעד שתכנס לרשות הבעל לא בדילי מינה. אי נמי יש לי לומר דהתם מעיקרא הוי סבירא ליה לתלמודא דמשנה ראשונה ואחרונה בחששות מחודשות פליגי, ומשום הכי לעולא ראשונה משום מזיגה ואחרונה משום סמפון, אבל בתר דפריקו התם דלרב שמואל בר יהודה כולהו משום חדא חששא הוא דפליגי, אלא דפליגי בית דין דראשונים ובית דין שלאחריהם בחששא גופה אי מסתלקת בהגעת זמן או דוקא בכניסה לחופה, לעולא מני כולהו משום חדא חששא הוא דפליגי בית דין ראשונים ובית דין שלאחריהם, דהיינו משום מזיגה, אלא דפליגי אי חששא זו מסתלקת בהגעת זמן או בכניסה לרשות הבעל דוקא. כך נראה לי. וכבר הארכתי בה במקומה בפרק אע"פ בסייעתא דשמיא.

    והא דאמרינן מאי אמרת לסטים מזויין או מוכתב למלכות אינהו קלא אית להו. פירש רש"י ז"ל קלא אית להו ושמע וקבל. ואינו מחוור. דבריש פרק המוכר פירות (בבא בתרא צב, א) אמרינן לסטים מזויין או מוכתב למלוכת אומר לו הרי שלך לפניך. ור"ת פירש קלא איתא להו אם איתא דהכי הוו וכיון דלא נפק עלייהו קלא בהכי לא חיישינן להו מסתמא, ומיהו היכא דאשתכח דמוכתב למלכות היה בטל מקח ואומר לו הרקי שלך לפניך. והא דאמרינן בפרק המגרש (גיטין פו, א) אתקין רב יהודה בשטרא זביני דעבדא עבדא דנן מוצדק לעבדו ופטור ועטיר מן ערורי מלכא ומלכתא. ההוא לרווחא דמלתא הוא דאתקין, וכדאמרינן בהמוכר את הבית (סט, ב) צריך למיכתב ליה קני לך דיקלין ותאלין, ואע"ג דאי לא כתב ליה קני אפילו הכי שופרא דשטרא הוא. ואם תאמר הכא אמאי לא חיישינן דלמא שוטה היא או נכפית היא, שהמקח מתבטל בכך כדאמרינן בהשוכר את האומנין (פ, א) איכא למימר דהני נמי קלא איתא להו. וכיון דלא נפק עליה קלא, מסתמא לא חיישינן ליה.

    אלא מעתה בנתיה דר' ינאי דקפדן אנפשייהו ואל מקדשי בפחות מתרקבא דדינרי הכי נמי דאי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחד חד זוז הכי נמי דלא הוי קדושין ופרקינן פשטה ידה וקבלה לא קאמינא. וקשיא לן אם כן כי אמרי בריש פרקין (קידושין ג, א) ואתתא בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשיה, ליקשי נמי הכי מבנתיה דר' ינאי, ואי נמי אי פשטה ידה וקבלה פחות משוה פרוטה תתקדש כיון דבקפידא דנפשייהו תליא מלתא. ומשום הכי לא גריס התם ר״ת לא מקניא נפשה אלא אתתא בפחות משוה פרוטה לא מקניא, ולא בקפידא דידהו תלינן כלל. ומיהו אפילו לגרסת הספרים איכא למימר דהתם קפידתן קפידא, דאינו מן הראוי שיקנו נפשן בפחות מכאן, כיון שאינו נחשב בשום מקום. וכן נמי אי פשטה ידה וקבלה פחות מכאן אינה מקודשת, דבטלה דעתה אצל כל הנשים. כי קאמינא דקדשה בליליא אי נמי דשויא שליח ובנתיה דר' ינאי נמי כי משויין שליח בדינא מקדשן, דמידע ידען דכל דמקדש בשוה דינר מקדש. וכיון דלא פירשה אתרצויי אתרצית בקדושי דינר. והוא הדין לפשטה ידה וקבלה קדושין בליליא, דאי לא ניחא לה עלה דידה רמיא לגלויי שהיא מקפדת על עצמה יותר משאר כל הנשים, ורש״י ז״ל שפירש דבנתיה דר' ינאי אי שוו שליח לא מקדשן בפחות מתרקבא דדינרי, לא מחוור.

    וכללא הוא הרי הטענה דכתיב (שמות כב, ו) כי יתן איש אל רעהו כסף ותנן (שבועות לח, ב) הטענה שתי כסף התם דומיא דכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ומה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב. כך היא גירסת הספרים. ולפי גרסא זו הקושיא מדקתני שתי כסף שהן מעין, דאם איתא דכל כסף האמורה בתורה כסף צורי, הוי ליה לתנא למיתני הטענה דינר דהיינו מטבע הפחות שבצורי, דגרה דכתיבא באורייתא ומתרגמינן מעה, לאו למימרא דבימי משה סגיאי מעין, אלא משקל היה שמשקלו כמעה שעשו בימי אונקלוס, והיינו דאמרינן לקמן (קידושין יג, א) כיון דאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר, אלמא אין מטבע צורי פחות מכאן, דאם לא כן אמאי תוקמיה אדינר, נוקמי אמעה. ומהדרי מה כלים דבר חשוב אף כסף דבר חשוב, לומר שכל כלי חשוב אפילו מחט חשוב הוא שעושה בו מלאכה חשובה, אף כסף כל שהוא חשוב. ומעה חשובה היא, אבל פרוטה לא, דלאו מטבע כסף הוא, דסוף מטבע כסף מעה. כך היא שיטת רבותינו בעלי התוס'. וקשיא לי דאם איתא דבימי משה לא היתה מעה, אם כן הטענה שתי מעות מנא ליה לתנא דלא אמרה תורה כסף שאינו יוצא. ואם תאמר דכסף כל דהוא, וכל דחשיב להו לאינשי קאמר כדאמרינן לקמן (שם) גבי פרוטה, אם כן נתת דבריך לשיעורין, דבמקומות שחשוב להן מטבע כסף פחות ממעה תהיה גם כן הטענה שנים מהן, ומתניתין דהטענה שתי כסף דהיינו מעין כללא הוא לכל המקומות. ויש לומר דמטבע הפחות שבצורי היינו דינר, אבל בימי משה היה מעין וכדכתיב (שמות ל, יג) עשרים גרה השקל ומתרגמינן עשרים מעין סלעא, אלא שהכסף האמור בתורה סתם אינו אלא דינר שהוא הפחות שבצורי. ולענין הטענה מרבינן כל כסף חשוב, דהיינו מעה, שהוא סוף מטבע דכסף מהיקשא דכלים. אבל בכל דוכתא אחרינא כל כסף היינו דינר, והיינו דאמרינן לקמן כיון שאפיקתיה מפרוטה אוקמיה אדינר, ולא אמרינן אוקמיה אמעה. והקשה רש"י אם כן דכל כסף האמור בתורה סתם היינו דינר, היכא אתיא היקשא דכלים ומפקא ליה, הא כי אתיא היקשא לאשמועינן מה כלים שנים אף כסף שנים, ועוד מאי קאמר מה כלים דבר חשוב, וכי מחט דבר חשוב הוא, והא אמרינן בשבועות (לט, ב) יצאו כלים למה שהן, ועוד בהדיא אמרו התם איפכא מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב. ומיהו אפשר לפרש דמשום הכי מוקמינן היקשא לרבות כל כסף שהוא חשוב, לפי שאם ללמד על כסף שיהו שנים לימא כספים, ואם ללמד על כלים עצמן שיצאו למה שהן אם כן לכתוב רחמנא כספים וכלי, אלא מדכתב כסף וכלים שמעת מינה תרתי, ומאי דאקשי נמי וכי כלי דבר חשוב הוא, והא אמרינן יצאו כלים למה שהן, איכא למימר דכל כלי חשוב הוא כמעה שראוי לעשות בו מלאכה חשובה. ואי נמי לאפוקי מרוקא כדאמרינן במציעא (מז, א) במנא דכשר לאפוקי מרוקא שאינו חשוב. אי נמי לאפוקי שברי כלים בשאינן ראויין למלאכתן ואינן חשובין ככלים, וכענין שאמרו לגבי חליפין מה נעל דבר המסויים אף כל דבר המסויים לאפוקי חצי רמון וחצ אגוז. והא דאמרינן בבבא קמא פרק מרובה (בבא קמא סג, א) שמלה למעוטי דבר שאינו מסויים, לאו למעוטי חצי כלי קאמר, דמהכא נפקא, אלא דבר שאינו במדה דלא חשוב במקצת. ורש"י גריס הכי מה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב, ופירש דהא דאמרינן כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי, אם פירש שקלים הוי כסף צורי, ואם סתם הוי מטבע הפחותה שבצורי, והכא הוי פירכא מדקתני שתי כסף דאלמא קרא לאו דוקא כסף קאמר אלא ממונא בעלמא קא קפיד, ולא פירש כמה ומסור הכתוב לחכמים, ולא קמה להו לרבנן לאשבועי בבציר מהכי, דאי קרא דוקא נהי דמעה היא מטבע הפחותה שבצורי מיהו שתים מנא להו, ופרקינן מה כלים שנים אף כסף שנים, ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב שיהו שוים שתי כסף, ולאפוקי מהא דאמר שמואל טענו שני מחטין והודה לו באחד מהן חייב. ויש לדקדק עליו מדאמרינן התם דייקי קראי כותיה דשמואל ומה כסף דבר חשוב אף כלים דבר חשוב כך היא גירסת הספרים שם. אלא שהוא ז"ל מחק שם הגירסא, והגיה מה כסף דבר חשוב אף כל דבר חשוב, ולא גריס אף כלים, ואין צורך בזה כמו שכתבנו דכלים דבר חשוב ואע"פ שאין בו שוה פרוטה, ועוד קשה לפירושו שהוצרך לפרש דאע"ג דלגבי קדושין כסף סתם כתיב, והוה לן למימר מעה דהיינו מטבע הפחותה שבצורי כיון דאפיקתיה מפרוטה לפי שהיא של נחשת, ובצורי מטבע של נחשת ליכא אוקמינן אדינר כדלמקן. וזה קשה כיון דמטבע [הפחותה] שבצורי היא מעה, הוה לן למימר אוקמיה אמעה, דבשלמא לקמן איכא למימר כיון דסתם כסף שאינו קצוב היינו פרוטה והתם אפיקתיה מפרוטה מסברא נוקמיה אדינר, אבל כאן דאפשר לאוקמיה בכל כסף סתם האמור בתורה דהיינו מעה אמאי תוקמיה אדינר.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 11a

    Kiddushin 11a. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 175 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 11a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026