Talmud Builders

    Kiddushin 44b

    Chapter 2 - HaIsh Mekaddesh

    גם: קידושין דף מ״ד ע״ב, פרק ב׳ האיש מקדש

    English translation - Kiddushin 44b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1According to the Rabbis, who hold that a young woman can accept her own bill of divorce, what is the halakha with regard to the ability of a young woman to appoint an agent to receive her bill of divorce from the hand of her husband? The Gemara explains the two sides of this question: Since a young woman is under her father’s jurisdiction, is she, with regard to acquisitions, considered like an extension of her father’s hand, or is she considered like her father’s courtyard? The Gemara clarifies: She might be considered like her father’s hand, and just as her father can appoint an agent, so too she can appoint an agent. Or perhaps she is considered like her father’s courtyard, and therefore she is not divorced until the bill of divorce actually reaches her possession, as a courtyard cannot appoint an agent, but it can receive a bill of divorce, in the sense that a bill of divorce thrown in his courtyard is considered to be in his possession.

    2The Gemara asks: And is Rava uncertain about this matter? But doesn’t Rava say: If one wrote a bill of divorce and placed it in the hand of his wife’s slave, who is sleeping, but she is guarding him, then it is a valid bill of divorce. If the slave was awake, then it is not a valid bill of divorce. Why is it not a valid bill of divorce if he is awake? It is because the slave is for her a courtyard that is not consciously secured by her, i.e., when the slave is awake, he is not fully controlled by her. And if it enters your mind that a young woman is considered like her father’s courtyard, then even when the bill of divorce reaches her possession she should not be divorced, since she is like a courtyard that is not consciously secured by her father.

    3Rather, it is actually obvious to Rava that a young woman is considered like her father’s hand and not like his courtyard, and this is what he was asking: Is she just as strong as her father’s hand, to the extent that she can appoint an agent, or not? Rav Naḥman said to him: She cannot appoint an agent.

    4Rava raised an objection to him from a mishna ( Gittin 65a): In the case of a minor girl who said to an agent: Receive my bill of divorce for me, it is not a valid bill of divorce until the bill of divorce reaches her possession, since a minor is not considered halakhically competent and cannot appoint an agent. Rava inferred from this: But in the case of a young woman, it is a bill of divorce, which indicates that a young woman can appoint an agent. The Gemara answers: With what are we dealing here? With a situation where she does not have a father, and she can appoint an agent since she is of age and is under her own authority. But a betrothed young woman whose father is still alive is under his authority and cannot appoint an agent.

    5The Gemara asks: But from the fact that the latter clause of that same mishna teaches: If her father said to an agent: Go out and receive a bill of divorce for my daughter, then if the husband seeks to retract his decision after he has given the bill of divorce to the agent he cannot retract it, since it is as though the bill of divorce reached her possession, by inference, one can say that in the first clause we are dealing with a case where she has a father. The Gemara answers: The mishna is incomplete and this is what it is teaching: In the case of a minor girl who said: Receive my bill of divorce for me, it is not a bill of divorce until the bill of divorce reaches her possession. But in the case of a young woman, it is a bill of divorce as soon as it reaches her agent’s possession. In what case is this statement said? It is said when she does not have a father. But if she has a father, and her father said to an agent: Go out and receive my daughter’s bill of divorce on her behalf, and the husband seeks to retract his decision, he cannot retract it.

    6§ It was stated that amora’im disagreed in the case of a minor who became betrothed without her father’s consent. Shmuel says: If her husband seeks to divorce her she requires a bill of divorce to sever the marriage, and she also requires refusal, which annuls a betrothal that is valid by rabbinic law but not by Torah law. Karna says: There are puzzling matters included within this statement, since it is self-contradictory: If she needs a bill of divorce, and the betrothal is evidently treated as a proper betrothal, why does she require refusal? Conversely, if she requires refusal, indicating that her betrothal was of no consequence by Torah law, why does she require a bill of divorce?

    7The Sages said to him: Now that Mar Ukva and his court are in the town of Kafrei, let us pose the question to them. Furthermore, they reversed the names of the respective opinions of Shmuel and Karna and sent the question before Rav. He said to the messengers in the form of an oath: By God! She requires a bill of divorce and she requires refusal. And God forbid that the seed of Abba bar Abba, i.e., Shmuel, should say such a thing, that she does not require both.

    8The Gemara asks: And what is the reason that there is a need for both a bill of divorce and refusal? Rav Aḥa, son of Rav Ika, said: She requires a bill of divorce because perhaps the father desired the betrothal, which would mean it would take effect retroactively. She also requires refusal because perhaps the father did not desire the betrothal, and it did not take effect. If she receives only a bill of divorce, and her former husband proceeds to betroth her sister, people will say that the betrothal does not take effect with her sister. The halakha is that betrothal can take effect with the sister of one’s wife or former wife only after the first wife has died. She is therefore required to perform refusal, to indicate that the validity of her betrothal was uncertain. If he later betroths her sister, he would be required to divorce her due to the uncertainty if this second betrothal took effect.

    9Rav Naḥman said: And this concern that the father of a minor might later state that he desired her betrothal is relevant only when they arranged the match before she betrothed herself, as in that case it is likely that the father desired the betrothal.

    10The Gemara quotes another opinion. Ulla said: If a minor accepted betrothal without her father’s consent, her betrothal does not take effect, and she does not even require refusal. The Gemara asks: Does Ulla’s statement apply even though they arranged the match? The Gemara answers: He who teaches this does not teach that. The one who cited Ulla’s statement does not hold that Shmuel’s ruling applies only in the case of an arranged match, rather it applies in all cases. According to this opinion, Ulla stated his halakha only in a case where the match was not arranged. There are those who say that Ulla says: If a minor became betrothed without her father’s consent, she does not even require refusal, including a case where the match was arranged.

    11Rav Kahana raises an objection: The mishna in Yevamot (2a) teaches that if a potential yevama is in one of the fifteen categories of women forbidden to the yavam as a relative, not only is she forbidden to him, but he also may not perform levirate marriage with any of her rival wives. The Sages then clarified this halakha : And if, before the husband had died, any of those forbidden women had died, or had performed refusal; or had been divorced; or had been found to be a sexually underdeveloped woman [ ailonit ], who is incapable of bearing children, then her rival wives are permitted to the yavam .

    12Rav Kahana focuses on the case of one who performed refusal: With regard to this refusal that she performed, what type of betrothal did it follow? When she was betrothed by whom? If we say that her father betrothed her to the brother who died, is refusal alone enough for her to dissolve the marriage? Doesn’t she require a proper bill of divorce? Rather, is it not referring to a case where she betrothed herself when she was a minor, and the mishna nevertheless teaches that she requires refusal. This presents a difficulty for Ulla, who holds that she does not need even refusal.

    13The Gemara comments: Rav Kahana raised the objection and he resolved it: The mishna refers to a case where she became like an orphan in her father’s lifetime, i.e., her father betrothed her to a man, and she was subsequently widowed or divorced while still a minor. In that case, the same halakha as that of an orphan applies to her, in that her father does not have the right to betroth her again, although he is still alive. If she then would betroth herself, her betrothal is not effective by Torah law, because she is still a minor. It does take effect by rabbinic law, and she can annul that marriage by performing refusal. This would not be a question for Ulla, as he stated his ruling in a case where it was the first betrothal of the minor.

    14Rav Hamnuna raises an objection: It is taught in a baraita with regard to a Hebrew maidservant: A father cannot sell his minor daughter as a Hebrew maidservant to her relatives because the Torah requires that the one who purchases a maidservant be able to marry her. The Sages said in the name of Rabbi Elazar: He can sell her even to her relatives, as sometimes a Hebrew maidservant serves only in that capacity, without marrying the master.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    נערה - לרבנן דאמרי מקבלת את גיטה מהו שתעשה אחר שליח לקבל את גיטה בחיי אביה:

    כיד אביה כו' - הא דאמרי רבנן דהיא עצמה מקבלת מאי סבירא להו ליד אביה מדמו לה או לחצר אביה מדמו לה:

    ומי מספקא ליה לרבא - שיהא על אדם בן דעת תורת חצר כשהוא ניעור:

    ישן והיא משמרתו הרי זה גט - דהויא לה חצר המשתמרת לדעתה על ידה:

    ניעור אינו גט - דהויא חצר המשתמרת לדעת העבד עצמו ואינו דומה לחצר גמורה דכי אתרבאי חצירה משום דסתם חצר משתמרת על פי הבעלים שגדרה סביב ופותח ונועל:

    כיד אביה כו' - הא דאמרי רבנן דהיא עצמה מקבלת מאי סבירא להו ליד אביה מדמו לה או לחצר אביה מדמו לה:

    אינו גט עד שיגיע גט לידה - דאין שליחות לקטן הילכך המביאו לה יהא שלוחו של בעל להולכה ויתננו לה:

    אם אמר לו אביה - של קטנה:

    אם רצה הבעל לחזור בו - משנמסרו לו:

    לא יחזור - דשליח לקבלה הויא הוא ומשבא גט לידו נתגרשה ואפילו נשרף הגט מיד:

    במה דברים אמורים - דקטנה לא שייך בה שליחות כשאין לה אב אבל יש לה אב ואמר ליה אביה כו' כלומר אבל יש לה אב שייך בה שליחות ע"פ אביה אפי' נערה שאם אמר לו אביה בין של קטנה בין של נערה התקבל לבתי כו' ומהשתא לא תקשי דיוקא דרישא דהא בשאין לה אב קאי:

    קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה - לא אמר לה אביה לקבלם ולא ידע ובקטנה הכל מודים שאין קידושיה קידושין שלא לדעתו:

    צריכה גט וצריכה מיאון - כדאמר טעמא לקמיה:

    אמר קרנא דברים בגו - כך אמר קרנא יש דברים בתוך דבר זה כלומר יש תשובה ותימה בדברי שמואל:

    אמרו ליה - בני בית המדרש לקרנא:

    הא מר עוקבא ובית דינו בכפרי - שם מקום סמוך לנו אם נהרדעא ששמואל שם רחוק ממנו בא ונשאל למר עוקבא והוא היה אב ב"ד בימי שמואל כדאמר במו"ק (דף טז:):

    אפכוה ושדרוה לקמיה דרב - בשם קרנא צריכה גט ומיאון ובשם שמואל דברים בגו ושדרוה לקמיה דרב לידע אם יודה לדברי שמואל שהיה חלוק על הדבר ומשום דרב אוהבו של שמואל היה אפכוה אולי יודה לדברי קרנא שאמרו בשם שמואל:

    אבא בר אבא - אבוה דשמואל הוה:

    וצריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושיה ויאמרו כו' - הרואה שהצרכנוה גט סבור שנתרצה האב בקידושיה והוה ליה גרושתו מעליא ושוב אין קידושין תופסין לו באחותה שאחות גרושתו בכרת דכתיב (ויקרא יח) בחייה כל שבחייה ואי קדיש אחותה אתי לאפוקה בלא גט:

    והוא ששידכו - הא דאמר צריכה גט כששידך בה לאביה קודם קידושין דאיכא לספוקי שמא נתרצה כששמע והוו להו קידושין למפרע:

    אפי' מיאון אינה צריכה - שאין מעשה קטנה כלום בחיי אביה: ומתמה גמרא אפילו שידכו אמר עולא דאף מיאון אינה צריכה:

    ומשני דמתני הא לא מתני הא - מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פירושא דפריש בה ר"נ והוא ששידכו:

    איכא דאמרי אמר עולא - מילתא באפיה נפשיה הוא מתני לה ולא אדרב ושמואל וסתמא קאמר ליה ולא שנא שידכו ולא שנא לא שידכו:

    וכולן - ט"ו עריות ששנינו ביבמות שפוטרות צרותיהן וצרות צרותיהן מן החליצה ומן היבום ויליף לה מקרא שהערוה הנופלת ליבום לפני קרוב שהיא עליו בכרת פטורה ופוטרת צרתה וכולן העריות אם מתו קודם שמת הבעל או מיאנו בבעל או נתגרשו (קודם מיאון) דכשמתה ונפלה הצרה לפני היבם לא צרת ערוה היתה ולא פטרה ערוה צרותיה ומותרות ליבם וקתני בתו באותן ט"ו וקאמר דאם מיאנה בחיי אחי אביה שהוא בעלה ומת לאחר מיאון צרתה מתייבמת לאביה אלמא יש לנו בתו ממאנת בחיי אביה והיכי דמי:

    אי דקדשה אביה לאחיו במיאון סגי לה - בתמיה והלא זיכתה תורה לאב בקידושי בתו:

    דקדשה איהי נפשה - שלא לדעת אביה:

    מעשה יתומה בחיי האב - כגון שהשיאה אביה לאחר ונתארמלה או נתגרשה בקטנותה שהרי היא בחיי אביה כיתומה דכיון שהשיאה אין לאביה רשות בה ואחרי כן קדשה היא את עצמה לאחי אביה דהני קידושין בעו מיאון שלא היה לה להמתין את דעת אביה ובמיאון סגי להו דאין מעשה קטנה כלום אלא מדרבנן דתקון נישואין לקטנה שאין לה אב שלא ינהגו בה מנהג הפקר:

    אין מוכרה - לבתו לקרובים שאין להם קידושין בה דבעינן ראויה לייעוד:

    מוכרה לקרובים - כדילפינן בפ"ק (לעיל קידושין דף יט:) בתו לאמה פעמים שאינה נמכרת אלא לאמהות:

    קידושין 44 עמוד ב

    1נערה, מהו שתעשה שליח לקבל גיטה מיד בעלה? כיד אביה דמיא, או כחצר אביה דמיא? כיד אביה דמיא, מה אביה משוי שליח אף היא נמי משוי שליח. או דילמא כחצר אביה דמיא, ועד דמטיא גיטא לידה לא מיגרשה.

    2ומי מספקא ליה לרבא הא? והאמר רבא: כתב גט ונתנו ביד עבדה ישן ומשמרתו ה"ז גט. ניעור אינו גט. ניעור אמאי אינו גט דהויא לה חצר משתמרת שלא לדעתה. ואי ס"ד כחצר אביה דמיא, כי מטא גיטה לידה נמי לא תיגרש, דהויא לה חצר המשתמרת שלא לדעת אביה!

    3אלא לעולם פשיטא ליה דכי יד אביה דמיא, והכי קמיבעיא ליה: מי אלימא כיד אביה לשויה איהי שליח, או לא? א"ל אין עושה שליח.

    4איתיביה: קטנה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״ אינו גט עד שיגיע גט לידה. הא נערה ה"ז גט! הכא במאי עסקינן בשאין לה אב.

    5הא מדקתני סיפא: אם אמר אביה: ״צא וקבל גט לבתי״, אם רצה בעל לחזור בו לא יחזור. מכלל דרישא בדיש לה אב עסקינן! חסורי מיחסרא והכי קתני: קטנה שאמרה: ״התקבל לי גיטי״ אינו גט, עד שיגיע גט לידה. הא נערה ה"ז גט. במה דברים אמורים כשאין לה אב, אבל יש לה אב ואמר אביה: ״צא וקבל לבתי גיטה״, ורוצה בעל לחזור לא יחזור.

    6איתמר: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר שמואל: צריכה גט, וצריכה מיאון. אמר קרנא: דברים בגו: אם גט, למה מיאון? אם מיאון, למה גט?

    7אמרו ליה: הא מר עוקבא ובי דיניה בכפרי. אפכוה, שדרוה לקמיה דרב. אמר להו: האלהים! צריכה גט, וצריכה מיאון. וחס ליה לזרעיה דאבא בר אבא, דנימא הכי.

    8וטעמא מאי? אמר רב אחא בריה דרב איקא: צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין, צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין, ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה.

    9אמר ר"נ והוא ששדכו.

    10עולא אמר: אפילו מיאון אינה צריכה. אע"ג דשידכו? מאן דמתני הא, לא מתני הא. איכא דאמרי אמר עולא: קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה.

    11מתיב רב כהנא: וכולן, אם מתו, או מיאנו, או נתגרשו, או שנמצאו איילונית צרותיהן מותרות.

    12דקדשה מאן? אילימא דקדשה אביה, במיאון סגי לה?! גט מעליא בעיא! אלא לאו דקדשה איהי נפשה, וקתני דבעיא מיאון!

    13הוא מותיב לה והוא מפרק לה: כגון שנעשה לה מעשה יתומה בחיי האב.

    14מתיב רב המנונא: אין מוכרה לקרובים. משום ר' אלעזר אמרו: מוכרה לקרובים.

    Tosafot

    קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה - ונראה דה"ה בנערה איכא חידוש לר"ל אליבא דר' יהודה ולר' יוחנן אליבא דכ"ע והא דנקיט קטנה משום דבנערה לא שייך למימר צריכה מיאון דאין מיאון בנערה כדאמר (נדה ד' נב.) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא ב' שערות:

    מאן דמתני הא - פי' בקונטרס מאן דמתני פלוגתא דעולא אדשמואל לא מתני אדשמואל האי פי' דפריש בה ר"נ והוא ששידכו אלא סבר דאמר שמואל בלא שידכו ומש"ה פליג עלייהו: איכא דאמרי אמר עולא אפי' מיאון אינה צריכה פירש בקונטרס ואפי' שידכו וזה דחקו לפרש כן דאי בלא שידכו דוקא מאי איכא בין איכא דאמרי ללישנא קמא וקשה דאין זו סברא לומר שתהא חלוקה כל כך דהא לעיל פריך גמרא אע"ג דשידכו אלמא סבירא לגמרא שהדבר פשוט הוא דבשידכו צריך מיאון והכא ללישנא דאיכא דאמרי אמרי' דלא צריך לכך נראה לפרש דלעולא לא מיירי אלא דוקא בלא שידכו ויש חילוק בין איכא דאמרי ללישנא קמא דלישנא קמא פליג אדרב ושמואל כדפירש בקונטרס דמאן דמתני פלוגתא דעולא אדרב ושמואל כו' ולכך איכא דאמרי דכ"ע סבירא דלא פליג אדשמואל ומילתא באפי נפשיה איתמר בלא שידכו ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

    אלא דקידשה נפשה וקתני דבעיא מיאון - ותיובתא דעולא דאמר אפילו מיאון אינה צריכה וא"ת לשמואל מי ניחא והא איהו דאמר דבעיא גט בהדי מיאון והכא קאמר או מיאנו דמשמע דלא בעיא גט וי"ל בשלמא לשמואל לא ק"ל מידי דאיכא למימר דלעיל מיירי בשידך והכא מיירי בדלא שידך ולהכי לא מצריך אלא מיאון אלא לעולא קשה דאי מיירי בשידך גט ומיאון בעי לפי' ר"י ללישנא דאיכא דאמרי ולפי' הקונטרס אפי' מיאון לא צריך ואי מיירי בדלא שידך אפי' מיאון לא צריך בין לפירוש הקונטרס בין לפי' ר"י:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמר רבא ישן ומשמרתו הרי זה גט - אוקימנא לה התם בפרק הזורק בגיטין (עח, א) בכפות ושם כתבתיה בארוכה בס"ד.

    אתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון - וטעמא כדמפרש ואזיל, צריכה גט חוששין שמא נתרצה אביה בקדושיה, וצריכה מיאון שמא לא נתרצה ויאמרו אין קדושין תופסין באחותה. ופירש הראב"ד ז"ל דהא דאמר שמואל דחוששין לקדושיה, כשנתקדשה במעמד האב ולא מיחה, דהוה ליה כאילו אמר לה צאי וקבלי קדושיך, וההיא דלקמן (קידושין מה, א) דהנהו תרי דהוו שתו חמרא תותי ציפי דבבל, כשהיה הבן עמהם ושתק הוא, ואפילו הכי אמרינן דאין חוששין שמא נתרצה הבן, דמימר אמר במאי דעביד אבא מאי איכפת לי, וכי לא אמרו לי מידי מאי אצוח, נראה שפירש כן, לפי שהוקשה לו אם נתקדשה שלא בפניו כיון דאין לה יד לקבל קדושיה, ובשעת נתינתן לא חלו הקדושין ואינן ראוין לחול, כי שמע האב והודה מה בכך, בשעת נתינתו לא הודה, ובשאת הודאתו לא נתן לה כלום. ואין פירושו מחוור לי, חדא, דהא ודאי שמעתין כולה לכאורה כההיא דמייתי לקמן בשלהי שמעתין מיירי, ולענין דומה לשמעתין סמכוהו כאן דאמר רב נתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים ועמדה ונשאת, והכי נמי בשהלך אביה למדינת הים ועמדה היא ונתקדשה. ועוד דאמרינן נתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת ואביה כאן, מדפירש התם והביאה כאן ולא סתם כמו שסתם כאן, משמע דהכא בשאין אביה כאן. ועוד דאמרינן נמי לקמן נתקדשה שלא לדעת אביה אמר רב בין היא ובין אביה יכולין לעכב, ורב אסי אמר אביה ולא היא, ואותביניה מהא דתניא גבי מפותה אם מאן ימאן אביה לתתה אין לי אלא אביה, היא עצמה מנין כו', ומפותה ודאי לא באפיה אביה הוה, אלא ששמע לבסוף ושתק או נתרצה בקדושיה, ועוד מפותה עצמה הויא תיבותיה למאי דסלקא דעתא מעיקרא שפיתה לשם אישות. ומיהו ההיא איכא לתרוצי כדאביי דאמר צריכה קדושין אחרים לדעת אביה, אלא שהרב ז"ל בעצמו לא פירש כן, הא דאביי אלא צריכה שיודה אביה באותן קדושין עצמן, דהיינו כקדושין אחרים, וגם הרב ז"ל נראה שחזר בו, לקמן, שפירש נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה, שלא היה אביה שם בשעת קדושין. ואחרים פירשו חוששין שמא נתרצה האב קודם שתתקדש, והוא צוה ואמר לה צאי וקבלי קדושיך. וגם זה אינו מחוור, מדאמרינן בהנהו תרי דהוו שתו חמרא. אפילו למאן דאמר חוששין שמא נתרצה האב שמא נתרצה הבן לא אמרינן, ואקשינן ודלמא ארצויי ארצי קמיה, כלומר מעיקרא, ואם איתא מכיון דאמר רבינא אין חוששין שמא נתרצה הבן מעיקרא, מאי קא מקשה תו ודלמא איתרצי מעיקרא הא אמרינן דלא חיישינן אלא ודאי הא דאמרינן נתרצה ולא נתרצה לאחר מעשה קאמר. ויש לפרש שמא נתרצה כששמע, וכגון ששתק כששמע, ואף על גב דצוח לבסוף, אפילו הכי חיישינן שמא נתרצה בקדושיה כששמע ונתקיימו קדושיה, דהוה ליה כהתקדשי לי על מנת שירצה אביך שמקודשת לכשישמע ולא ימחה, ואף על פי שלא חלו בשעת נתינה, וטעמא דחיישינן שמא נתרצה האב ולא חיישינן שמא נתרצה הבן כדפירש רש"י לקמן דאב בכל דהוא ניחא ליה, משום טב למיתב טנדו, אבל בן מידק דייק ונסיב, והכא אף על פי שנתאכלו המעות קודם ששמע האב, נמי חוששין לה, דהוה ליה כהרי את מקודשת לי לאחר ל' יום (לקמן קידושין נט, ב) דאף על פי שנתאכלו המעות מקודשת. ורבותינו בעלי התוס' כתבו דהא דאמרינן חוששין שמא נתרצה האב, דוקא בששתק, אף על פי שצווח לבסוף, כמו שכתבנו אבל בצווח מעיקרו אין חוששין לה כלל, והביאו ראיה דהא רב גופיה דאמר הכא צריכה גט שמא נתרצה האב, איהו הוא דאמר לקמן נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה בין היא ובין אביה יכולין לעכב, אלמא כל שבא האב ועכב אין חוששין לה, ואמרינן נמי בסמוך נתקדשה לדעת והלך אביה למדינת הים ועמד ונשאת, אמר רב אוכלת בתרומה עד שיבא אביה וימחה, רב אסי אמר אינה אוכלת, שמא יבא אביה וימחה, ונמצאת זרה [אוכלת תרומה] למפרע, אלמא זרה גמורה הויא מדחיישינן אפילו בדרבנן, דמדאורייתא כיון שנתארסה אוכלת דקנין כספו היא. ולדידי קשיא לי דאם איתא, היכי סתמי סתומי וחסרו עיקרא של דבר, דהיינו שמע האב ושתק, הוה להו לפרושי נתקדשה שלא לדעת אביה ושמע האב ושתק ולבסוף צוח חוששין שמא נתרצה האב. ובההוא מעשה דאיהו אמר לקריבאי, מן הסתם צוח מעיקרו הוה, מדאמר אביי שארית ישראל לא יעשו עולה, ואי בששתק רגלים לדבר שנתרצה, או שהסכים על ידו, אלא משמע דאפילו בצווח מעיקרו אמרו חוששין, וטעמא דמלתא משום דכל מאן דמקדש את הקטנה שלא לדעת יודע שאין קדושיה קדושין, אלא אם כן נתרצה האב בקדושיה, ועל דעת כן נתרצה האב בקדושיה, ועל דעת שיתפייס האב הוא מקדש, והוה ליה כמתנה על מנת שירצה אביך, ובמתנה בפירוש כך, אף על פי שצווח ולבסוף נתרצה מקודשת, שהרי נתפייס, דהא לא שירצה בשמיעה ראשונה קאמר, אלא שירתצה בקדושיה ומפייס לבסוף ויאמר אין קאמר, ואף על פי שמת האב, חוששין שמא נתרצה שעה אחת סמוך למיתתו, והכי איתא בתוספתא במכילתין פרק ג (ה"ז) על מנת שירצה פלוני אף על פי שאמר איני רוצה מקודשת, שמא נתרצה לאחר שעה כו', על מנת שירצה אבא אף על פי שאמר האב איני רוצה, מקודשת, שמא יתרצה האב לשעה אחרת. מת האב מקודשת שמא נתרצה שעה אחת סמוך למיתתו. ומתניתין לקמן בפרק האומר (קידושין סד, א) על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת ואם לאו אינה מקודשת, אינה מקודשת גמורה קאמר, עד שיאמר האב אין, למאי דקא סלקא דעתך מעיקרא דכולה מתניתין בדאמר לה על מנת שלא ימחה אבא, כל שכן דלא תיקשי לן כלל, דהכי קאמר על מנת שלא ימחה אבא מכאן ועד שלשים יום, ולפיכך רצה האב שלא מחה מקודשת, לא רצה האב אלא שמחה אינה מקודשת, אלא נתבטלו קדושיו לגמרי, והא דאמר רב לקמן בין היא בין אביה יכולין לעכב, לומר דלא הווי קדושי ודאי, אבל קדושי ספק הוו, וכן פירשוה בתוס', וההיא דרב אסי דאמר שמא יבא האב וימחה ונמצאת זרה למפרע, אף על פי שאין כאן אלא איסורא דרבנן, מכל מקום אין מאכילין אותה על הספק, שמא יתרצה האב לאחר מחאתו, דלחומרא אמרו שמא יתרצה, לקולא לא אמרו שתאכל באיסור דרבנן שמא יתרצה. וזה אין צריך לפנים, ודאמרינן בירושלמי (ה"א) נתקדשה שלא לדעת ונשאת שלא לדעת, זה היה מעשה ובא אביה ועקר קדושיה, התם משום דנתקדשה ונשאת שלא לדעת, ודאי מקפד קפיד, וחזקה שלא יתרצה לעולם. הואיל ונעשה בה מעשה יתומה בחיי האב, ולקמן בשמעתין מחלקי בין נתקדשה לדעת ונשאת שלא לדעת לבין נתקדשה ונשאת שלא לדעת כנ"ל. הא דנקט הכא קטנה הוא הדין לנערה, דהא קיימא לן כר' יוחנן דאמר מחלוקת לגרושין אבל לקדושין אביה ולא היא, ולקמן גרסי בכלהו נסחאי נערה שנתקדשה שלא לדעת אביה, היא ואביה יכולין לעכב, ומשמע דכולה שמעתין נמי בין בקטנה בין בנערה היא. ואם תאמר אי בנערה, מיאון מאי עבידתיה דהא משהביאה שתי שערות אינה יכולה למאן, איכא למימר דבנערה דלא אפשר לא אפשר ובגיטא תשתרי, מידי דהוה אכל ספיקי קדושין דצריכה גט מספק אף על פי שאינה יכולה למאן, אי נמי איכא למימר דבקטנה שאין מעשיה כלום שלא מדעת האב איכא למגזר טפי, דאי אמרת לא ממאנת, אמרי מדאצרכוה רבנן גיטה קמו ביה רבנן באב ונתרצה בקדושיה, אבל בנערה דיש לה יד, מימר אמרי מיחש הוא דחשו לה רבנן ואצרכוה גיטא, משום דלא ליתי לאיחלופי בנערה שאין לה אב שקדושיה [מן ה]תורה. ורב אחא גאון כתב דאף היא ממאנין אותה, שכן כתב בפרשת ואלה המשפטים, אבל לא מצינו מיאון בנערה במקום אחר, ונראה שהוא גורס כאן נערה, ורבותינו בעלי התוס' אמרו שהיא צריכה כרוז.

    הא דאמר עולא קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה - פירש רש"י ז"ל ואפילו בששדכו. ומקצת נוסחאות יש שכתוב בהם בפירוש ואפילו שדכו. ורבותינו בעלי התוספות פירשוה בשלא שדכו, דאי בשדכו הא משמע דפשיטא להו דחוששין, מדפרכינן ללישנא קמא ואפילו שדכו, ופרקינן מאן דמתני הא לא מתני הא. ואינו מחוור מדאקשינן לעולא מהא דתניא ושוין שמוכרה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט, מדקא קרי ליה אלמנה, ועל כרחין בדקדשה איהי נפשה, דאלמא נתקדשה שלא לדעת אביה מקודשת, ואם איתא מאי קושיא, דלמא בששדכה אביה, ויש מי שתירץ דבשדך האב שפחות אחר אישות היא. וקשיא לי דאטו מי אלים שדך האב משקבל אביה כסף ממכרה מאדון ואמר לה צאי וקבלי קדושיך, דהא ההיא כרב יוסי בר' יהודה מוקמיה לה, דאמר מעות הראשונות לאו לקידושין ניתנו, ואנן מדר' יוסי שמעינן בפרקין קמא (יט, א) דאומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קדושיך, וכדדייק לה רבא אמר רב נחמן, אלא ודאי נראין דברי רש"י ז"ל דעולא אפילו בששדכו קאמר, והיינו קושיא ממוכרה אלמנה לכהן גדול בין שדכו בין לא שדכו.

    וכולן שמתו או מיאנו כו' - וקשיא לעולא, דהא לעולא בין שדך בין לא שדך אינה צריכה מיאון, אבל לרב מוקמיה לה בשלא שדך, ולפיכך במיאון סגיא, ומיאון מיהא בעיא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 44b

    Kiddushin 44b. The full printed text of this folio side - 14 numbered segments, about 362 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 44b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026