Talmud Builders

    Kiddushin 79a

    Chapter 4 - Asarah Yochasin

    גם: קידושין דף ע״ט ע״א, פרק ד׳ עשרה יוחסין

    English translation - Kiddushin 79a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1both men who might have betrothed her give her a bill of divorce in order to render her permitted to marry someone else. And if they wish and agree between them, one gives a bill of divorce and the other marries her.

    2And similarly, with regard to a woman who authorized her agent to betroth her and she then went and betrothed herself to someone else, if her own betrothal preceded that of the agent, her betrothal is a valid betrothal, and if that of her agent preceded hers, the agent’s betrothal is a valid betrothal. And if they do not know whose betrothal came first, both men who may have betrothed her give her a bill of divorce. And if they wish, one may give a bill of divorce and the other marries her.

    3GEMARA: And it is necessary to state this halakha with regard to one who betroths his daughter as well as with regard to a woman who betroths herself. As had the mishna taught us this halakha only with regard to the father himself, one might say that it is because a man is expert with regard to lineage, and his decision to betroth his daughter on his own after having appointed an agent must have been due to the superior lineage of the man that he found willing to marry her. But with regard to a woman, who is not expert with regard to lineage, one might say her betrothal should not be considered a valid betrothal, as she still intends for her agent to be able to accept betrothal for her from a man with superior lineage.

    4And conversely, had the mishna taught us this halakha only with regard to the woman herself, one might say that it is because a woman is particular about whom she marries, i.e., she is careful when selecting a husband for herself. Therefore, she would have chosen the partner she deems most suitable and would not want the agent to act on her behalf after she had found someone on her own. But with regard to the father, one might say that he does not care to the same extent, and he may authorize the agent to act in any case. Therefore, it is necessary for the mishna to include both cases.

    5§ It was stated that the amora’im discussed the following question: If her father betrothed her on the way, when he was traveling, and in the meantime she betrothed herself in the city, and she is now a grown woman, Rav said: She is a grown woman at present, and her father cannot currently betroth her. Therefore, even if he did betroth her at some point, his betrothal is assumed not to have taken effect. And Shmuel said: We are concerned with regard to the betrothal of both of them.

    6The Gemara clarifies the case: When did the father’s betrothal occur? If we say it occurred during the six months when the daughter was no longer a minor and had the status of a young woman, in that case would Rav say: She is a grown woman at present? It is reasonable to say that it is only now that she has reached her majority, i.e., assumed the status of a grown woman, and in that case her father’s betrothal should take effect, since a father can betroth his daughter when she is a young woman. Rav would not rule that the father’s betrothal is disregarded. Rather, perhaps it occurred after the six months had elapsed since she became a young woman. In that case would Shmuel say: We are concerned with regard to the betrothal of both of them? But doesn’t Shmuel say: The difference between the status of a young woman and the status of a grown woman is six months alone, after which the girl has the status of a grown woman, which means her father can no longer betroth her?

    7The Gemara answers: No, it is necessary in a case where he betrothed her on the day that these six months were completed. Rav said: She is a grown woman at present. There is therefore a presumption that since she is now a grown woman, she was also a grown woman when her father betrothed her in the morning. And Shmuel said: Perhaps it is only now that her signs indicating puberty came, but she might have still been a young woman when her father betrothed her.

    8The Gemara asks: And according to Shmuel, in what way is this case different from the case of a ritual bath? As we learned in a mishna ( Mikvaot 2:2): With regard to a ritual bath that was known to have contained the requisite forty se’a of water, which was then measured and found deficient in its quantity of water, what is the halakha ? All pure items whose purification had been performed in it, i.e., any impure items that had been purified through immersion in this ritual bath, retroactive to when the ritual bath was last measured, whether this ritual bath is found in the private domain or in the public domain, are impure. This indicates that the current situation, i.e., the deficient ritual bath, is presumed to extend back until when it was known with certainty to have contained the requisite amount of water. In this case too, the woman should be considered a grown woman at the time of the first betrothal, and the second betrothal should not take effect.

    9The Gemara answers: There, in the case of a ritual bath, it is different, since it can be said: Maintain an impure item in its presumptive status and say that it was not properly immersed. There, the presumptive status of the item being ritually impure is supported by the current state of the ritual bath, which is now deficient.

    10The Gemara continues to compare the two cases: On the contrary, it could be said: Maintain the ritual bath in its presumptive status, that it was known to have previously contained the requisite forty se’a , and say that it was not deficient at the time of the immersion and that the items should be considered ritually pure. The Gemara answers: There is a deficient ritual bath at present, which counteracts the presumptive status that it contained the requisite forty se’a . The Gemara asks: Here too, there is a grown woman before you, which should counteract the fact that she was previously a young woman. The Gemara answers: In this case, it is only now that she has reached her majority. The Gemara asks: There too, in the case of a ritual bath, one can also say it is only now that it has become deficient. Perhaps it contained the requisite forty se’a shortly beforehand.

    11The Gemara responds: There, in the case of the ritual bath, there are two reasons to weaken the possibility that the items are ritually pure: First, there is a deficient ritual bath at present; second, the item has a presumptive status of impurity. Here, by contrast, there is only one reason to weaken the possibility that she was a young woman at the time of the betrothal, i.e., the fact that she is now a grown woman. Shmuel therefore maintains that her earlier status of young woman is not nullified, and both betrothals must be taken into account.

    12The Gemara poses another question: And according to Shmuel, in what way is this case different from the case of a barrel? As it is taught in a baraita ( Tosefta , Terumot 2:8): If one would inspect the contents of a barrel to see if it still contained enough wine to continually mentally separate teruma from it to exempt other untithed wine he had, until all the wine in that barrel would be teruma and would be given to a priest, and afterward the contents of the barrel were found to be vinegar, which cannot be set aside as teruma for untithed wine, then all three days after he had last inspected it is definitely viewed as having been wine, and any untithed wine for which teruma was separated during those days is tithed. From then onward, more than three days after the previous inspection, it is uncertain as to whether it had already turned to vinegar, and any untithed wine for which teruma was separated during those days is not tithed.

    13Before stating the difficulty with Shmuel’s opinion, the Gemara first clarifies the baraita . And we raised a contradiction between the halakha of the barrel and that of the ritual bath: What is different in that here, with regard to the ritual bath, the halakha is that the items are definitely impure, and what is different in that there, with regard to the barrel, it is only uncertain whether the produce remains untithed? In both cases the situation at present, the ritual bath being deficient and the contents of the barrel having turned to vinegar, should lead to a definite conclusion.

    14The Gemara continues its analysis of the baraita : And Rav Ḥanina from Syria says: Who is the tanna that taught the halakha of the barrel? It is Rabbi Shimon, who with regard to a ritual bath also considers it as a matter of uncertainty rather than as definitively impure. Therefore, there is no contradiction between the baraita and the mishna.

    15As it is taught in a baraita : All pure items whose purification had been performed in it, i.e., any impure items that had been purified through immersion in the ritual bath that was found to be deficient, retroactive to when the ritual bath was last measured, whether this ritual bath is found in the private domain or in the public domain, are impure. And Rabbi Shimon says they are impure due to the uncertainty, and therefore, if the ritual bath was located in the public domain, they are pure, in accordance with the principle that uncertain cases of impurity in the public domain are deemed pure. But if the ritual bath was located in the private domain, the decision is suspended, i.e., if the impure items came into contact with teruma , one may not partake of the teruma due to the uncertainty, but it is also not burned as though it were definitely impure.

    16The Gemara returns to complete the difficulty with Shmuel’s opinion: But according to the Rabbis, who hold that in the case of the ritual bath the items are definitely impure, with regard to the wine that had been exempted from teruma by means of separating teruma from the contents of the barrel, that wine will be untithed produce retroactively, since they hold that the current status extends to the past. This is unlike the ruling of Shmuel, who ruled that in the case of the woman who was betrothed to two men it is uncertain to whom she is betrothed. The Gemara answers: There, in the case of the barrel, it is different, as it can be said: Maintain the untithed produce in its presumptive status, as when it first grew it was definitely untithed, and say it was not fixed, i.e., exempted.

    17The Gemara asks: On the contrary, why not maintain the wine in its presumptive status, and say it had not turned to vinegar? The Gemara rejects this: That is impossible, as it is turned to vinegar at present. The Gemara replies: In the case of the betrothal, here too, she is a grown woman at present; what is the difference? The Gemara rejects this claim: With regard to the woman, it is possible that only now has she reached her majority. The Gemara challenges: Here too, it could be that it is only now that it has turned to vinegar, but not earlier.

    18The Gemara explains: There, in the case of the barrel, there are two reasons to weaken the possibility that the wine is tithed: First, it is vinegar at present; second, the wine has a presumptive status of being untithed. Here, by contrast, there is only one reason to weaken the possibility that she was a young woman at the time of the betrothal, i.e., the fact that she is now a grown woman. Shmuel therefore maintains that her earlier status of a young woman is not nullified, and both betrothals must be taken into account.

    19The Gemara suggests: Let us say that it is parallel to a dispute between tanna’im :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    שניהם נותנין גט - אם באת לינשא לאחר:

    גמ' משום דגברא קים ליה ביוחסין - וכשמצא מיוחסת קידשה לו וביטל את השליח אבל איתתא דלא קים לה ביוחסין אימא אע"ג דקידשה עצמה לא ביטלה את השליח ולא סמכה על קידושיה דסברא דילמא שליח משכח מיוחס מזה:

    לא איכפת ליה - בבתו אם תנשא למיוחס כל דהו ולא בטליה לשליחות דשליח ואפילו מקדשה לגרוע והא דקדים קדשה סבר דילמא לא משכח אבל אי משכח לא בטליה:

    וקידשה היא בעיר - בו ביום:

    והרי היא בוגרת - בדקנוה לדעת אם יצאה מרשות האב להיות קדושיה קידושין ומצאנוה בוגרת בו ביום:

    הרי בוגרת לפנינו - וקדושיה קידושין ולא של אביה:

    חיישינן לקידושי שניהם - שמא כשקידשה האב נערה היתה וקדמו קידושיו:

    אי נימא בתוך ששה - חדשים שבין נערות לבגרות דאמרינן אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד כשהביאה סימני נערות אינה שוהה להיות בוגרת אלא ששה חדשים ופעמים שהיא ממהרת לבגור וסימניה ניכרים בדדיה כדתנן במס' נדה (דף מז.) פגה בוחל וצמל:

    בהא אמר רב הרי בוגרת לפנינו - הא כל אותן ששה חדשים בחזקת נערה היא עד שנכיר בסימני בגרותה וכי בדקנוה בפניא ואישתכחא בוגרת מי יימר דצפרא נמי בוגרת היא ודילמא השתא הוא דבגרה:

    אלא לאחר ששה - חדשים והא ודאי משמלאו לה ששה חדשים בגרה לה: וכי תימא בציר הוא דליכא הא טפי איכא הא אלא בלבד קאמר לא גרס. דמהיכא תיסק אדעתין למימר הכי מי קאמר אין בין נערות לבגרות פחות מששה חדשים:

    דקדיש ביומא דמשלים שית - אביה בבוקר והיא בערב והיום הזה היא בחזקת שתבגר:

    מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת - שכל היום היא בחזקת שתביא:

    על גביו - בכלים שהטביל בו:

    בין שהוא ברשות היחיד - שספק טומאה טמא בו:

    בין שנעשו ברה"ר - שספק טומאה טהור בו:

    טמאות - דלאו ספק הוא אלא ודאי אלמא אמרינן כשעת מציאתן מחזקינן ליה מעיקרא הכא נמי נימא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת שכל היום היא בחזקת שתביא:

    תרתי לריעותא - טמא על חזקתו והרי חסר לפניך:

    הכא - גבי קידושי האב חדא לריעותא הוא דאיכא הרי בוגרת לפנינו אבל אם באת לומר העמד אשה על חזקתה יומא דמשלם שית לאו חזקת בגרות ולאו חזקת נערות אית בה שהיום היא עשויה להשתנות:

    היה בודק את החבית - תמיד שלא תחמיץ והניח אותה החבית להיות מפריש עליה והולך כלומר להיות סומך עליה בהפרשת תרומותיו כשבא לשתות מאה לוגין טבל במקום אחר אומר הרי שני לוגין בחבית פלונית תרומה על מאה לוגין הללו וכן עושה תדיר ואח"כ נמצאת חומץ ואין ידוע מאימתי החמיצה וכל תרומה שסמך עליה משהחמיצה לא תיקן דקסבר יין וחומץ שני מינין הן:

    כל ג' ימים ודאי - גרסינן ולא גרסינן הראשונים אמוראי פליגי בה בב"ב (דף צו.) איכא למ"ד כל ג' ימים הראשונים שאחר הבדיקה שבדקה ומצאה יין הרי היא בחזקת יין ודאי וכל טבלים שתלה תרומתן בה באותן ג' ימים מתוקנים הן מכאן ואילך ספק והויא תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום דשמא כבר החמיצה ולא היתה תרומה ואיכא למ"ד כל ג' ימים שלפני בדיקה זו האחרונה שמצאה חומץ הרי היא בחזקת ודאי חומץ ואם עשאה באותן ג' ימים תרומה על מקום אחר אינה תרומה ומותרת לזרים אם יתקננה מטבלה דלא הוי חומץ גמור בפחות מג' ימים וזו שנמצאת חומץ בידוע שלשה ימים יש שנתקלקלה:

    מכאן ואילך - מג' ולמפרע ספק והוי תרומה ליאסר לזרים ויחזור ויתרום:

    מ"ש - גבי מקוה דמחזקינן ליה בחסר משעה ראשונה שהנחנוהו בחזקת שלם דקתני כל טהרות שנעשו על גביו אפילו ברשות הרבים טמאות אלמא לאו ספק הוא דאי ספק הוא הוה ליה למימר ברה"ר טהורות והאי מקוה על כרחיך בתחילתו השלימוהו בארבעים סאה וקא מחזקינן ליה מהאי שעתא בחזקת חסר ודאי:

    ומאי שנא - גבי חבית דקתני מכאן ולהלן ספק ולא אמרינן משעתא דסליק ידיו מלבודקו החמיץ:

    וא"ר חנינא גרס:

    ברה"י תולין - כל ספק טומאה לר"ש ברה"י תולין כדמפרש טעמא בשמעתא קמייתא דנדה (דף ג.) דלא דמי לספק סוטה דהתם יש רגלים לדבר:

    טבל למפרע - זה שניתקן על ידי חבית זו דאמרינן מדהשתא החמיץ מעיקרא נמי חומץ וה"נ נימא מדהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת:

    נימא כתנאי - הא דרב ושמואל:

    קידושין 79 עמוד א

    1שניהם נותנים גט. ואם רצו אחד נותן גט, ואחד כונס.

    2וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה, והלכה וקדשה את עצמה, אם שלה קדמו קדושיה קידושין, ואם של שלוחה קדמו קידושיו קידושין. ואם אינן יודעין שניהם נותנים לה גט, ואם רצו אחד נותן לה גט ואחד כונס.

    Gemara

    3וצריכא, דאי אשמעינן גבי דידיה, משום דגברא קים ליה ביוחסין, אבל איתתא דלא קים לה ביוחסין, אימא לא ניהוו קידושיה קידושין.

    4ואי אשמעינן גבי דידה, משום דאיתתא דייקא ומינסבא, אבל איהו אימא לא איכפת ליה, צריכא.

    5איתמר: קידשה אביה בדרך, וקידשה עצמה בעיר, והרי היא בוגרת. רב אמר: הרי היא בוגרת לפנינו. ושמואל אמר: חיישינן לקידושי שניהם.

    6אימת? אילימא בתוך ששה, בהא נימא רב הרי היא בוגרת לפנינו? השתא הוא דבגרה. אלא לאחר ששה, בהא נימא שמואל: חיישינן לקידושי שניהם? והא אמר שמואל: אין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד!

    7לא צריכא, דקדיש בההוא יומא דמשלים ששה. רב אמר: הרי היא בוגרת לפנינו, מדהשתא בוגרת, בצפרא נמי בוגרת. ושמואל אמר: השתא הוא דאייתי סימנים.

    8ושמואל, מאי שנא ממקוה? דתנן: מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו על גביו למפרע, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות.

    9שאני התם, דאיכא למימר: העמד טמא על חזקתו ואימר לא טבל.

    10אדרבה, העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר! הרי חסר לפניך. הכא נמי: הרי בוגרת לפניך! השתא הוא דבגרה. התם נמי: השתא הוא דחסר!

    11התם תרתי לריעותא, הכא חדא לריעותא.

    12ושמואל, מאי שנא מחבית? דתניא: היה בודק את החבית להפריש עליה תרומה והולך, ואחר כך נמצאת חומץ כל ג' ימים ודאי, מיכן ואילך ספק.

    13ורמינן חבית אמקוה: מ"ש דהכא ודאי ומ"ש דהכא ספק?

    14ואמר רב חנינא מסוריא: מאן תנא חבית רבי שמעון היא, דגבי מקוה נמי ספיקא משוי.

    15דתניא: כל טהרות שנעשו על גביו למפרע, בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים טמאות. ורבי שמעון אומר: ברשות הרבים טהורות, ברשות היחיד תולין.

    16אבל לרבנן, טבל למפרע! שאני התם, דאיכא למימר: העמד טבל על חזקתו ואימר לא ניתקן.

    17אדרבה, העמד יין על חזקתו, ואימר לא החמיץ! הרי החמיץ לפניך. הכא נמי, הרי היא בוגרת לפנינו! השתא הוא דבגרה. (הכא) נמי: השתא הוא דאחמיץ!

    18התם תרתי לריעותא, הכא חדא לריעותא הוא דאיכא.

    19נימא כתנאי:

    Tosafot

    קידשה אביה בדרך כו' וקידשה עצמה וכו' - וא"ת אמאי איפליגו רב ושמואל בכה"ג נפלגו בקידשה אביה גרידא כמה דפירש דפליגי בקידשה אביה ואחר כך קידשה היא עצמה וי"ל דודאי לא פליגי בקידשה אביה לחוד דבההיא מודה שמואל דאינה מקודשת דאמרינן העמד אשה אחזקת פנויה כמו שהיתה קודם שקידשה והרי היא בוגרת לפנינו ואין קידושי האב קידושין אבל עתה שקדשה אף היא עצמה ליכא חזקה דפנויה דממה נפשך אשת איש היא או משום קידושי אביה או משום קידושי דידה וליכא האי סברא ומשום הכי פליג שמואל:

    [אילימא בתוך ששה וכו' - מתוך פי' רש"י משמע דבדקוה בתוך ו' ומצאוה בוגרת ומש"ה פריך בהא לימא וכו' ואין נראה דלעולם לא תמהר לבגור תוך ו' אלא מיירי דבאה לפנינו אחר ששה ול"ג השתא הוא דבגרה. ת"י]:

    ושמואל מ"ש ממקוה - ואם תאמר לרב נמי תקשי דע"כ לא קאמר רב דמצפרא נמי בוגרת הויא אלא משום דליכא חזקה דנערות כדפי' בקונטרס אבל אי הויא חזקה דנערות מודה רב דאוקמא אחזקתה והכי נמי גבי מקוה איכא חזקה דשלם וי"ל דלרב נמי קשה ונקט שמואל משום דפריך ליה בהדיא טפי:

    [אדרבה העמד מקוה על חזקתו ואימר לא חסר - לשון אדרבה קשה דהל"ל לחומרא ומיהו הכא איכא לפרושי היכי שרפינן עלה קדשים אבל גבי יין לקמן אין שייך ליישב כך. ת"י]:

    כל ג' ימים ודאי - ל"ג הראשונים דהא פליגי בה אמוראי (בב"ב דף צו.) דאיכא למ"ד ג' ימים הראשונים ודאי יין מכאן ואילך ספק ואיכא למ"ד ג' ימים האחרונים ודאי חומץ ומקודם ספק ואיכא למ"ד דג' ימים הראשונים ודאי יין וג' ימים האחרונים ודאי חומץ ובינתיים ספק:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    אתמר קידשה אביה בדרך וקידשה עצמה בעיר והרי היא בוגרת - פי' שיש בה סימני בוגרת השנויין בפי יוצא דופן (דף מ"ז) ולא ידעי אם כשקדשה אביה ביום זה היתה עדיין נערה שהיא ברשותו או אם כבר בגרה ויצאתה מרשותו רב אמר הרי היא בוגרת לפנינו וכיון דהשתא בוגרת צפרא נמי בוגרת ואין חוששין לקדושי האב כלל ושמואל אמר חוששין לקידושי שניהם מן הספק ואסיקנא דאי בתוך ו' חדשים של ימי נערות כגון דידעינן ודאי אימתי התחיל זמן נערות לא אמר הרי בוגרת לפנינו שכל ו' חדשים אלו חזקה הם לנערות עד שידוע לנו שבגרה ואין לנו לתלות אלא משעה שראינוהו בוגרת ולא למפרע ואם אחר ו' חדשים חזקה הם לבוגרות ודכ"ע אית להו דרב ואין חוששין לקידושי האב כלל אלא הכא ביומא דמישלם שיתא חדשים פליגי דההוא יומא לא מוחזק לא בנערות ודאי ולא בבגרות ודאי ושקול הוא בשניהם דזימנין דבגרה וזימנין דלא בגרה הילכך האי יומא לא קיימא בחזקת נערה ולא בחזקת בוגרת ומשמע מדלא אוקימנא בדלא ידעינן בהאי איתתא סימני נערות דמעיקרא מידי כן אייתיתינהו דמני להו אלא שמצאנוה בסימני בוגרת עכשיו דבהא דכולי עלמא חוששין לקידושי שניהם. ואפשר נמי דה"ה דתלינן בה וחדא מנייהו נקט:

    ואקשינן לשמואל מדתנן מקוה שנמדד ונמצא חסר - פי' ומתחלתו היה שלם ודאי ואין ידוע מאימתי התחיל ליחסר כל טהרות שנעשו על גביו כלומר כל טהרות שנגע ועשה טמא שטבל שם על סמך טבילה זו למפרע טמאות ואפילו טהרות שנגע בר"ה דאע"ג דספק טומאה בר"ה ספקו טהור הכא לא בספק חסר משוינן לה למפרע אלא ודאי חסר ומי שטבל בו טמא ודאי אלא כיון דהשתא חסר למפרע נמי חסר ודאי מכיון שראוי לחסר והיינו דרב דאמר דכיון דהשתא בוגרת בצפרא נמי בוגרת ודאי וקשי' לשמואל דמשוי לה ספק ופריק דשאני התם דאיכא למימר העמד טמא על חזקתו ואימור לא טבל אבל הכא ליכא למימר אוקמה בחזקת בוגרת דהא לית לה חזקה דבגרות עד לאחר ו' חדשים כדפרישנא:

    וקשיא לן אמאי אזלינן בתר חזקת טמא ניזל בתר חזקת טהרות שנגע בהן שהיו בחזקת טהרה ולא נטמאה מספק ואיכא למימר דכיון דודאי נגע בהם אין להם שוב חזקה וכדאמרי' בשליא בבית דכיון דרוב שליות יש להם ולד הבית טמא ולא אזלינן בתר חזקה דבית כלל למימר אוקים מיעוט שליות שאין להם ולד לחזקת בית שהוא טהור אלא מכיון דה"ל שליא בבית נפק ליה בית מחזקתיה וה"ל כשליא וה"ה להא וכן בנדה לב"ה דמטמאו למפרע מעת לעת כל טהרות שנגעה דכיון דודאי נגעה נפקו טהרות מחזקתם והוה כנדה גופה וכן אתה דן בכ"מ דאיכא ודאי מגע ולא אזלינן בתר חזקת טהרות אלא כשיש ספק במגע עצמו ושמא לא נגע:

    ומקשינן אדרבה העמד מקוה על חזקתה ואימור לא חסר עד השתא - פירוש דהא מתחלתה שלם הנחנו אותו ואוקמי' אחזקיה ואסיקנא דלא דמי הא דשמעתין למקוה במקוה איכא תרתי לריעותא חדא דהעמד טמא על חזקתו וחדא דהוה חסר לפניך והכא ליכא אלא חדא לריעותא והיינו הרי בוגרת לפניך אבל חזקה דבגרות ליכא ומשום הכי משוינן ליה התם למפרע בודאי חסר והכא משוינן ליה ספק ואף על גב דבסוטה ליכא אלא חדא לריעות' ומשוינן לה טמאה ודאי לא דמי דהתם מכאן ולהבא אבל הכא למפרע לא. אי נמי דשאני התם דיש רגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה כדפריק ר"ש בריש מסכת נדה דהא דמיא למעת לעת שבנדה שתולין ולא אוכלין ולא שורפין כדאיתא התם. והא דלא אקשינן לרב מההיא דבנדה משום דשאני התם דאם איתא דהוה דם מעיקרא הוה אתי ובדין הוא שתהא דיה שעתא דנוקים איתתא בחזקתה אלא שעשו חכמים סייג לדבריהם לטהרות מיהת כדאיתא התם כנ"ל:

    ולשמואל מ"ש מחביות דתניא היה בודק את החבית - פירש בריחא או שתקן ממנו קצת וטעמו דאי לא אסור לטעום ואפילו לכהן כי טבל אסור לכהן להיות מפריש עליה והולך ואח"כ שנמצאה חומץ וכל שבודאי חומץ אין תרומתו על היין תרומה ולאו משום דהוה להו שני מינין כפירש"י ז"ל הכא אלא משום דהוה תרומות טעות. וכדפרישנא בפ' האיש מקדש כל ג' ימים ודאי מכאן ואילך ספק בפרק המוכר פירות (בבא בתרא דף צ"ו) אפליגו בה אמוראי דחד אמר כל ג' ימים הראשונים של אחר בדיקה ודאי יין דטעמיה חמרא וריחא חלא חמרא מכאן ואילך ספק. וחד אמר כל ג' ימים האחרונים הסמוכים למציאה ודאי חומץ דבודאי כבר איקרם ג' ימים קודם לכן וה"ל טעמיה וריחו חלא דהוה חלא מכאן ואילך ספק חומץ ואפילו ג' ימים הראשונים דדילמא לאלתר איקרם והוה ריחיה חלא דדיניה כחלא והכי מפרש התם:

    ורמינן חביות אמקוה - פירוש דקס"ד דהא דחביות רבנן היא ומ"ש התם גבי מקוה דמשוינן לה ודאי חסר למפרע ומ"ש הכא גבי חביות דמשוינן לה ספק חומץ למפרע ופרקינן מאן תנא חביות ספיקא הוה ר"ש דלגבי מקוה נמי ספק משוי לה דתניא מקוה שנמדד כו' אבל לרבנן ודאי חומץ משוינן ליה כי השתא דומיא דמקוה ופירותיו טבלים ודאי למפרע והשתא דאמר הכי מסתברא דלית הילכתא כההיא מתניתא דחביות דהא אוקימנא כר"ש ואנן כרבנן דמקוה קי"ל וה"ה גבי חביות דהא כי הדדי נינהו ומן התימא הגדול על הרמב"ם ז"ל שפסק במקוה כרבנן ובחביות כר"ש ואפשר שהזקיקו לרב ז"ל לומר כן משום דהתם בפ' המוכר איפלגו ר"י וריב"ל בפירוש דהאי מתניתא דחביות במאי דקתני כל שלשה ימים ודאי וכדכתיבנא לעיל דאלמא הלכתא כההיא מתניתין אלא דאם כן אמאי מקשי' הכא לשמואל מחביות ומקוה מרבנן לימא אנא דאמרי כר"ש דהלכתא כותיה ותו דאם כן במקוה נמי הוה ליה למר"ן ז"ל למיפסק כר"ש דמאן פלגינהו ואמאי נקט חוטרא בתרי רישי אלא ודאי הלכתא כרבנן בתרווייהו ומאי דאיפלגו ר"י וריב"ל התם בפי' דמתניתא דחביות לאו משום דהלכת' כותיה בספיקו אלא למגמר מינה מאי דס"ל בדינא דטעמיה חמרא וריחיה חלא אי הוה חלא או חמרא דבהא לא איפלגו רבנן עליה ושפיר מצינן למגמר מיניה הא דינא מכלל ודכותיה בתלמודא טובא כנ"ל. ובריש מסכת נדה דר"ש ורבנן לא למדוה אלא מסוטה ואף על גב דחד מנייהו לא יהיב להו דין סוטה דרבנן מיטמו אפי' ברשות הרבים ורבי שמעון ברשות היחיד תולה משא"כ בסוטה דטמאה ודאי כבר פי' רבינו תם ז"ל דה"ק ושניהם לא למדוה אלא ממה שמחלקין בין אלו לסוטה דלכולי עלמא איכא חלוקה בינייהו ובהאי חלוקה פליגי דרבנן סברי דכרה"י דמי הני לסוטה אבל לא ברשות הרבים לגריעותא דהתם חדא לגריעותא והכא תרתי ור"ש סבר דבר"ה דמי לסוטה לטהרה אבל לא ברה"י דהתם רגלים לדבר שקנא לה ולהכי הויא ודאי אבל הכא ליכא רגלים ותולין וכדמפרש התם:

    נימא כתנאי דתניא מי שהוציא מיד מי הוא מוציא מידיהם בלא ראיה - פירוש הא מתניתא איתא בפרק מי שמת אמתניתין דתני לא כתב בה ש"מ הוא אומר ש"מ הייתי פירוש וכיון שעמדתי חזרה מתנתי והם אומרים בריא היית פירוש שאין בשטר המתנה שום הוכחה לענין זה וע"כ מיירי בדאית בה קנין דאי באמירה בעלמא מאי הם אומרים בריא היית דהא בריא לא מקני באמירה וע"כ לאו מתנה במקצת היא דא"כ מאי הוא אומר ש"מ היית דהא מתנה במקצת אם עמד אינו חוזר ואפילו במצוה מחמת מיתה אלא ודאי מתנה בכל היא והיינו לישנא דהם אומרים בריא דמשמע דחילק כל נכסיו לרבים וארישא קאי דקתני כתב כל נכסיו לאחרים ואית בה קנין אי נמי כגון שכתב בשטר סתם אנו העדים מעידין שנתן פלוני כל נכסיו לפלוני וכן פירש הר"ד יוסף ז"ל. במיפה את כחו ולא מוכיח אם הוא מתנת בריא או מתנת ש"מ ואלו היו העדים כאן יכולין היו לברר הדבר ואפי' כתב ידן יוצא ממקום אחר דלית בהא כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד כדפרשי' התם. ועל הא איפלגו רבי מאיר ורבנן במתניתין מי נאמן ואמרו ליה חכמים המע"ה ואיפלגו בה במתניתא רבי יעקב ורבי נתן דר"י סבר דנכסי בחזקת נותן קיימי ועל המקבלים להביא ראיה שהיה בריא ורבי נתן סבר דבתר השתא מוקמינן לה ואם בריא הוא עכשיו עליו להביא ראיה שהי' למפרע ש"מ כשנתן מתנה זו ואם ש"מ הוא עכשיו עליהם להביא ראיה שהיה בריא כשנתן מתנה והתם פריש רבא טעמיה דרבי יעקב ורבנן דמתני' דקיימי כוותיה משום דספיקא ואוקי ממונא בחזקת מריה ומשום הכי פרכינן הכא לימא רב דאמר כרבי נתן ומוקים לה בתר השתא דבצפרא נמי בוגרת כי השתא ושמואל דאמר כר"י דספיקא והתם דאיכא חזקת נכסים מוקמי' נכסי בחזקתייהו הכא דליכא חזקת הגוף הוה ספיקא וחוששין לקדושי שניהם ופרקינן אמר לך רב אנא דאמרי אפילו לר"י התם הוא דאיכא למימר העמד ממון על חזקתו ובכי האי גוונא לא אזלינן בתר השתא למפרע כיון דאיכא חזקה דמרעא הוא אבל הכא ליכא למרעה לשוויוה בוגרת בצפרא דליכא למימר אוקמה בחזקת נערה דהא כל יומא דמישלם לית לה חזקה דנערות ושמואל אמר אנא דאמרי אפילו לר"נ ע"כ לא קאמר אלא דכ"ע בחזקת בריאים קיימי ואיהו מפיק נפשיה מחזקיה אבל הכא משום דחיישינן לקדושי האב דצפרא מי מפקינן לה מחזקתה דבגרות הוא כל הדין יומא לית לה חזקה דבגרות דביומא דנא לית לה שום חזקה כלל כדפירש לעיל:

    ופסק תלמודא הילכתא כוותיה דרב אפילו בשאינו מכחישתו וכ"ש במכחישתו לומר דקים לה שהיתה בוגרת בצפרא שמואל נמי מודה בהא והא דאיצטריך תלמודא למיפסק כותיה דרב אף על גב דהא קי"ל דכל רב ושמואל הלכתא כותיה דרב באיסורי והכא איסורי הוא היינו משום דאמימר פסק כשמואל וכיון דהוא פלוגתא דאמימר ורב אשי פסק תלמודא כרב (וכרב אשי) ותו דפשטה דמתניתין דרבי נתן כרב ושמואל דאמר כרב יעקב דהלכתא כותיה וקמ"ל תלמודא דשנוייא דשניין שינוייא היא דרב דאמר אפילו כרבי יעקב. ותו דהכא נמי איכא ממונא שאין האב זוכה בכסף קידושיה כנ"ל:

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 79a

    Kiddushin 79a. The full printed text of this folio side - 19 numbered segments, about 346 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 79a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026