Talmud Builders

    Kiddushin 50b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 50b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1she is not betrothed, because he sent the gifts on account of the first betrothal, i.e., the item whose value to the woman was less than one peruta , and not to effect betrothal. And similarly, if there was a minor who betrothed a woman, and he sent her gifts after he became an adult, the assumption is that he sent them on account of his betrothal when he was still a minor, and since betrothal performed by a minor is of no account, she is not betrothed.

    2GEMARA: And it is necessary for all these cases to be stated in the mishna, despite their apparent similarity. As, had the tanna taught us only the case of one who betroths two women with an item worth one peruta , we would have said: Since enough of his money for betrothal goes out, i.e., is spent, he errs and thinks that he can betroth two women with one peruta , and the gifts he later sends are not for the sake of betrothal. But if he betrothed a woman with an item worth less than one peruta , you might say: He knows that betrothal does not take effect with an item worth less than one peruta , and when he later sends gifts he sends them with the intention of betrothal, and she should consequently become betrothed with them. The mishna therefore teaches us that she is not betrothed even in that case.

    3And had he taught us only these two cases, we would have said that they were necessary because the difference in halakha between betrothal performed with an item worth one peruta and betrothal performed with an item worth less than one peruta is not established or clear to people, and as he might have thought in those cases that his initial betrothal was valid despite each woman receiving less than one peruta , the gifts he sent later were not sent for the sake of betrothal. But in the case of a minor who betroths a woman, everyone knows that the betrothal of a minor is nothing, and you might say that when he later sends gifts, he sends them for the sake of betrothal, and she is betrothed. The mishna therefore teaches us that the same halakha applies in this case as well.

    4It was stated that amora’im discussed the following matter. Rav Huna says: One must be concerned about gifts. If a woman agreed to a betrothal and the prospective husband sent her gifts in the presence of witnesses, one must be concerned about the possibility that he sent them for the sake of betrothal. Therefore, the woman may not become betrothed to another man without first receiving a bill of divorce from this one. And Rabba similarly says that one must be concerned about gifts. Rabba says: And we raised an objection against this halakha of ours, as the mishna teaches: Even if he sent gifts later, she is not betrothed. Abaye said to him: There, in the mishna, the reason is as it teaches: Because he sent the gifts on account of the first betrothal. Therefore, there is no concern that he might have sent them for the sake of betrothal. But in this case, where he had not betrothed her beforehand, he might have intended to betroth her by sending her gifts.

    5There are those who say a different version of this discussion. Rabba says: From where do I say this halakha , that one must be concerned about gifts? I have learned it from the reason she is not betrothed, as the mishna teaches: Because he sent the gifts on account of the first betrothal. This indicates that it is here that there is no concern for that he betrothed her, since he erred and thinks she is already betrothed to him by the first act of betrothal, and that there is no need to betroth her again. But generally, where this type of mistake is not possible, the sending of gifts does effect betrothal.

    6And Abaye rejects this proof, as perhaps the tanna of the mishna is speaking utilizing the style of: It is not necessary. The mishna stated, for stylistic reasons, a halakha that it did not need to state, and it should be understood as follows: It is not necessary to state this halakha in general, in a case that does not involve a prior act of betrothal, when he had not entered the laws, i.e., begun the process, of betrothal at all, and it would never have entered his mind that the gifts should be considered to be for betrothal. Rather, even here in the case of the mishna, when he has already entered the laws of betrothal by attempting to betroth this woman with less than one peruta , one might say that the gifts should be considered given for the sake of betrothal. The tanna therefore teaches us that there is no concern for betrothal even in that case. It is thereby possible to object to this inference of Rabba.

    7The Gemara asks: What conclusion was reached about it; must one be concerned that the gifts might have been given for the sake of betrothal or not? The Gemara answers: Rav Pappa says: In a place where the custom is that men first betroth women and afterward send gifts we are concerned that he might already have betrothed her or is sending the gifts for the sake of betrothal, since that is the only situation in which gifts are typically sent. But in a place where men first send gifts and afterward betroth women we are not concerned that the gifts are for betrothal.

    8The Gemara questions this: In a place where they betroth women and afterward send gifts, it is obvious that if a man sends a woman gifts he must already have betrothed her. The Gemara clarifies: No, it is necessary to teach this halakha due to a place where most men betroth women and afterward send gifts, and a minority of men send gifts and afterward betroth women. Lest you say we should be concerned about the minority and say she is not betrothed, Rav Pappa therefore teaches us that the behavior of the minority is not taken into account.

    9The Gemara discusses a related topic: Rav Aḥa bar Rav Huna inquired of Rava: If a woman’s marriage contract was established, i.e., seen, by people in the marketplace, what is the halakha ; is she assumed to be married? Rava said to him: And should we establish her as a married woman because a marriage contract was established in the marketplace? Since a marriage contract can be written by a man even before betrothal and without the woman’s consent, its existence does not prove that she is married. The Gemara asks: What conclusion was reached about it? The Gemara answers: Rav Ashi says: In a place where men first betroth women and afterward write a marriage contract, we are concerned that he had betrothed her; but in a place where they write the marriage contract first and afterward betroth women, we are not concerned.

    10The Gemara questions this: In a place where men first betroth women and afterward write the marriage contract it is obvious that there should be a concern that he has betrothed her. The Gemara clarifies: No, it is necessary to teach this halakha due to a place where a scribe is not commonly available. Lest you say that he wrote the marriage contract early because there was a scribe who happened to be there, and the prospective husband took the opportunity to avail himself of the scribe’s services while intending to perform the betrothal later, Rav Ashi therefore teaches us that there is no concern that he might have done so since the custom is to first betroth the woman.

    11MISHNA: In the case of one who betroths a woman and her daughter or a woman and her sister in one act of betrothal, by saying: You are both betrothed to me, neither of them is betrothed. And an incident occurred involving five women, and among them were two sisters, and one person gathered a basket of figs that were from their field, and the fruit was of the Sabbatical Year, and he said: You are hereby all betrothed to me with this basket, and one of them accepted it on behalf of all of them. And the Sages said: The sisters are not betrothed.

    12GEMARA: With regard to the halakha that betrothal does not take effect if one betroths these two women simultaneously, the Gemara asks: From where are these matters derived? Rami bar Ḥama said: It is as the verse states: “And you shall not take a woman to her sister, to be a rival to her” (Leviticus 18:18). The Torah states: When he betroths them together so that they would become rival wives to one another, he will not be able to take, i.e., betroth, even one of them. Rava said to him: If so, how would you explain this, that it is written at the end of the passage: “Whoever shall do any of these abominations, even the souls that do them shall be cut off from among their people” (Leviticus 18:29); if betrothal does not take effect with her, what renders him liable to receive excision from the World-to-Come [ karet ]? If he is not betrothed to either woman, and he engages in intercourse with either one, he is not liable for karet , as this punishment is incurred for this sin only if he engaged in intercourse with the sister of his wife.

    13Rather, Rava says: The verse is discussing a case where he betrothed them consecutively. He first betrothed one sister and then engaged in intercourse with the other, which accounts for the punishment of karet . And the mishna is to be explained in accordance with the statement of Rabba, as Rabba says: Any matters that cannot be accomplished sequentially cannot be accomplished even if one performs them simultaneously. Here too, since he is unable to betroth the mother and daughter or the two sisters sequentially, his betrothal of both of them simultaneously does not take effect.

    14The Gemara analyzes the matter itself. Rabba says: Any matters that cannot be accomplished sequentially cannot be accomplished even if one performs them simultaneously. Abaye raised an objection to his opinion from a baraita ( Tosefta , Demai 8:10):

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אינה מקודשתולא אמרינן יודע היה שאין קידושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין אלא אמרינן מחמת קידושין הראשונים שלח:

    וכן קטן שקידשושלח סבלונות משהגדיל:

    גמ' וצריכאלמיתני שתי נשים בפרוטה ולמיתני או אחת בפחות משוה פרוטה וקטן שקידש לאשמועינן בכולהו דסבלונות דבתר הכי לאו לקידושין ניתנו:

    טעיוסבר דקידושין נינהו ולא מסיק אדעתיה דסבלונות לשם קידושין:

    חוששין לסבלונותמי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון:

    וכן אמר רבה גרס:

    ומותבינן אשמעתיןיש לי להשיב על דברי:

    התם כדקתני טעמא דטעי כו'בקידושי קמאי וסמיך עלייהו אבל האי דלא קידש איכא למיחש להכי:

    התם כדקתני טעמא דטעי כו'בקידושי קמאי וסמיך עלייהו אבל האי דלא קידש איכא למיחש להכי:

    בעלמאהיכא דשלח בלא קידושין:

    דלא נחית לתורת קידושין כללולא העלה קידושין על לבו:

    אבל הכא דנחית להכיומתוך שעלה על לבו ונזכר שאין קידושיו כלום ושלח סבלונות אימא לשם קידושין:

    חיישינןדכיון דאורחייהו לקדושי ברישא חיישינן דשדר הני לשם קידושין:

    הוחזק שטר כתובה בשוקשראו שטר כתובה:

    מהואם נתקדשה לאחר מהו להחזיקה כמקודשת לראשון:

    דלא שכיח ספראאין הסופר מצוי בעיר תמיד:

    ספרא הוא דאתרמי ליהוקדם לכתוב קודם קידושין:

    מתני' כאחתאמר הרי שתיכם מקודשות לי:

    אינן מקודשותואין אחת מהן צריכה גט ובגמרא מפרש טעמא:

    ושל שביעית היתהבגמרא מפרש מאי אתא לאשמועינן:

    גמ' בשעה שנעשו צרות זו לזוכגון שקדשן כאחת קס"ד דקרא בהכי כתיב וקאמר לא תקח אין לך בהן לקוחין:

    אי הכידקרא בבת אחת כתיב היכי מיחייב כרת אם בא עליהן הרי אין כאן איסור אחות אשה:

    אלא בזה אחר זהשבקידושין הראשונה היא אשתו וקאמר אין קידושין תופסין באחותה ואם בא עליה ענוש כרת:

    ומתניתיןכי היו נמי בבת אחת מהאי קרא נפקי וכדרבה וסברא בעלמא הוא כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו הלכך כיון דבאחות אשה לא תפסי קידושין כי קדשינהו בב"א נמי לא הוו קידושין:

    קידושין 50 עמוד ב

    1אינה מקודשת, שמחמת קידושין הראשונים שלח. וכן קטן שקידש.

    Gemara

    2וצריכא, דאי אשמעינן שוה פרוטה, איידי דקא נפיק ממונא מיניה טעי, אבל פחות משוה פרוטה, אימא יודע שאין קידושין תופסין בפחות משוה פרוטה וכי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושין קא משדר.

    3ואי אשמעינן הני תרתי, משום דבין פרוטה לפחות משוה פרוטה לא קים להו לאינשי. אבל קטן שקידש הכל יודעין שאין קידושי קטן כלום, אימא: כי קא משדר סבלונות אדעתא דקידושי קא משדר, קא משמע לן.

    4איתמר: רב הונא אמר: חוששין לסבלונות. וכן אמר רבה: חוששין לסבלונות. אמר רבה: ומותבינן אשמעתין: אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת! אמר ליה אביי: התם כדקתני טעמא: שמחמת קידושין הראשונים שלח.

    5איכא דאמרי: אמר רבה: מנא אמינא לה, כדקתני טעמא: שמחמת קידושין הראשונים שלח. הכא הוא דטעי. הא בעלמא הוו קידושין.

    6ואביי: ״לא מיבעיא״ קאמר. לא מיבעיא בעלמא, דלא נחית לתורת קידושין כלל, אלא אפילו הכא, דנחית לתורת קידושין אימא: הוו קידושין, קא משמע לן.

    7מאי הוי עלה? אמר רב פפא: באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן, מסבלי והדר מקדשי לא חיישינן.

    8מקדשי והדר מסבלי פשיטא! לא צריכא, דרובא מקדשי והדר מסבלי, ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי. מהו דתימא: ניחוש למיעוטא, קא משמע לן.

    9בעא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא: הוחזק שטר כתובה בשוק, מהו? אמר ליה: וכי מפני שמחזיק שטר כתובה בשוק נחזיק בה כאשת איש? מאי הוי עלה? אמר רב אשי: באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן, כתבי והדר מקדשי לא חיישינן.

    10מקדשי והדר כתבי פשיטא! לא צריכא, דלא שכיח ספרא. מהו דתימא ספרא הוא דאתרמי, קא משמע לן.

    Mishna

    11המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות. ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אדם אחד כלכלה של תאנים. ושלהן היתה, ושל שביעית היתה, ואמר: ״הרי כולכם מקודשות לי בכלכלה זו״, וקיבלה אחת מהן ע"י כולן. ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות.

    Gemara

    12מנהני מילי? אמר רמי בר חמא: דאמר קרא: ״(ויקרא יח״, יח) ״אשה אל אחותה לא תקח לצרור התורה אמרה: בשעה שנעשו צרות זו לזו, לא יהא לו ליקוחים אפי' באחת מהם. אמר ליה רבא: אי הכי, היינו דכתיב ״(ויקרא יח״, כט) ״ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם אי קידושין לא תפסי בה, כרת מי מחייב?

    13אלא אמר רבא: קרא בזה אחר זה, ומתניתין כדרבה. דאמר רבה: כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו.

    14גופא. אמר רבה: כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו. איתיביה אביי:

    Tosafot

    חוששין לסבלונותפי' בקונטרס ששידך האשה ונתרצית וקדם קודם הקידושין ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא לשם קידושין שלח משמע מתוך פירושו דחיישינן שמא מחמת קידושין הם ולכך נקט בלשונו שידך דאל"כ לא הוו קידושין דמנא ידעה כדאמר בפ"ק (לעיל קידושין דף ו.) גבי נתן לה קידושין ולא פירש וקשה להר"ם וכי שידך מאי הוי והא בעינן שידבר מענין לענין ובאותו ענין לכך נראה לפרש חוששין כלומר כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קידשה כבר וכן משמע בסמוך דקאמר באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן והתם על כרחך צריך לומר דחיישינן שמא קידש כבר דלשון חיישינן שמא לשם קידושין שלח לא שייך דהא פשיטא דלא שילח לה הכתובה לשם קידושין:

    ה"ג מקדשי והדר מסבלי פשיטאדמקודשת כלומר היכא דשלח סבלונות קודם הקידושין דמקודשת דדלמא לשם קידושין שלח וי"מ פשיטא דמקודשת דאמרי' דקידשה כבר והוי כמו שפירשתי ומשני לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא פי' ולא תהא מקודשת קמ"ל דאזלינן בתר רובא ותהא מקודשת וקשה דהיכי קאמר ניחוש למיעוטא והוי להקל מיהו אין זו קושיא דה"נ אשכחן בכמה דוכתין (גיטין דף יט:) חיישינן שמא במי מילין כתבו והוי חששא להקל והוי גיטא מכל וכל וכן בריש פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב.) שטר שכתוב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי כשר חיישי' שמא אחרוהו וכתבוהו. ור"ח גרס איפכא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא פירוש שלא תהא מקודשת קמ"ל דחיישי' למיעוטא ותהא מקודשת והשתא ניחא דחיישינן למיעוטא משום חומר דאיסור אשת איש. והשתא הא דקאמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי היינו שמיעוטם מקדשי והדר מסבלי ואפ"ה חיישי' למיעוטא מסבלי והדר מקדשי היינו שכולם מסבלי והדר מקדשי אך ר"י מצא כתוב גירסא אחרת מסבלי והדר מקדשי פשיטא דלא חיישינן ואינה מקודשת לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ותהא מקודשת קמ"ל:

    לא תקחפי' לא יהא לך ליקוחין בה תימה אם לא תקח משמע שאין ליקוחים תופסים בה א"כ אמאי תפסי קידושין בחייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט הא כתיב בהן לא תקח וי"ל דלא ממשמעות דלא תקח דרשי' אלא משמע ליה דה"פ דקרא ואשה אל אחותה לא תקח בבת אחת פירוש לכל אחת ואחת יש דין אחות אשה ואסורה ואחות אשה נפקא לן בפרק האומר (קדושין דף סז:) דאין קידושין תופסין בה דחייבי כריתות היא:

    אי הכי היינו דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ואי קידושין לא תפסי כרת מי מחייב. וקשה דאמרינן ביבמות פרק ארבעה אחין (יבמות דף כח:) גבי שלשה אחים שנים מהם נשואים לב' אחיות דרבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום שנאמר אשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו אלמא משמע אע"ג דקידושין לא תפסי יש בהם כרת כיון שפוטר אותם מן החליצה ומן הייבום וי"ל דשאני התם דליכא למיפרך כדפריך הכא כרת מי מחייב דבלא הקידושין נמי איכא כרת דקא פגע באשת אחיו שלא במקום מצוה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אבל קטן דקדיש הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום קא משמע לןכלומר דטעו ולא ידעי ותנא לא זו אף זו קתני, והא דאמרינן הכא דאין יודעין שאין קדושין בפחות משוה פרוטה, לאו אינם יודעין דוקא קאמר, דהא אמרינן בפרק המדיר (כתובות עג, ב) המקדש בפחות משוה פרוטה וכן קטן שקדש ובעל צריכה ממנו גט, וקא מפרש טעמא משום דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קידושין, אלא הכא יודע ואינו יודע קאמר. וגבי סבלונות אמרינן דכי היכי דלא דק וסמך בקידושיו על פחות משוה פרוטה הכי נמי סומך בהן עכשיו בשעת סבלונות ועל דעת קדושין הראשונים שלח, אבל גבי ביאה מתוך שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דייק ויודע שאין קדושיו כלום וגמר ובעל לשם קדושין. וגרסינן בירושלמי (ה"ה) הכא תני וכולן שבעלו קנו, וגרסינן בתוספתא (פ"ד, ה"ד) המקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום, שעל מנת קדושין הראשונים שלח. ואם בעלו קנו. ר' שמעון אומר לא קנו.

    אמר רב הונא חוששין לסבלונותפירש רש"י: מי ששדך את האשה ושלח לה סבלונות חוששין שמא סבלונות אלו לקדושין שלח, והוא ששלח ביד שנים או שנתן לה שליח בפני ב', ומותבינן אשמעתיה אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת, כלומר ולא אמרינן שלשם קדושין שלח אלא לשם קדושין הראשונים שלח, ודחי אביי התם כדקתני טעמא שמחמת קדושין הראשונים שלח, כלומר מטעא טעי וסבר שכבר נתקדשה לו משעה ראשונה ואין מקדש וחוזר ומקדש, אבל בעלמא חוששין, ואמרינן מאי הוי עלה, אמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלין חוששין, דחזקה לא שלח זה אלא אם כן מקדש, ומקדש הוא בהן ועלו לו מחמת קדושין ולשם סבלונות, אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן, שזה כמנהג מקומו נוהג שמסבלי ואחר כך מקדשי, ואקשינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא דחיישינן, ופרקינן לא צריכא דמיעוטא מסבלי והדר מקדשין ולא ניחוש לקדושין קא משמע לן. ואי קשיא היכן מצינו לשון חשש להקל, הא אמרינן חוששין שמא חוץ לחומה לנו בשבת פרק שואל (שבת קנא, א) וכמו שפירש שם רש"י להקל ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לב, א) חוששין שמא אחרוהו וכתבוהו. ואם תאמר מכל מקום היכי חוששין כאן להקל, יש לומר דכיון ששלח סתם ולא פירש לשם קדושין, מסתמא לא לשם קדושין שלח. ואין פירושו מחוור, חדא, דהא אמר (לעיל קידושין ו, א) תניא היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פירש, ר' יוסי הגלילי אומר דיו, ר' יהודה אומר צריך לפרש, ואף ר' יוסי הגלילי לא אמר אלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה, הא סתמא לא, והכא שלא פירש כלום אמאי חוששין. ושמא נאמר דכיון דשדך כמדבר עמה על עסקי קדושיה, דמידע ידעי שניהם בכך, וגם העדים דעתם לכך. ואין זה נכון, ועוד דלפי פירושו הא דבעיא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא הוחזק שטר כתובה בשוק מהו, אינו מענין שמועתנו, דהכא טעמא אחרינא הוא כמו שפירש רש"י ז"ל עצמו לומר שכיון שהוחזק שטר הכתובה בשוק אם חוששין שמא קדש בפני שנים והלכו להן, ואין זה כדרך הסוגיא של מעלה. ומיהו הרמב"ן נר"ו תירץ לפי שיטתו של רש"י, דרב אחא אמאי דאמרינן בסוגיין דלעיל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן קאי, והכי קא מיבעי ליה באתרא דמסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן היכא דאיתחזק שטר כתובה בשוק, מי חיישין לאותן סבלונות, ואסיקנא דבאתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן, דמה שהקל עליך מסבלי והדר מקדשי החמיר עליך מקדשי והדר כתבי שטר כתובה. ור' אלפסי ור"ח פירשו דכיון שמשלח סבלונות חוששין שמא כבר קדש קדושין גמורין בפני שנים, דאי לאו שכבר קדש לא היה משלח ולא שיהו סבלונות עצמן קדושין. והשתא אתיא בעיא דרב אחא בר הונא שפיר ענין דומה לסוגיא דסבלונות. והא דאמרינן לעיל אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא משדר אדעתא דקדושין קא משדר, הכי קאמר אדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה, ולעולם אדעתא דהנהו קדושין לא שלח סבלונות אלו, אלא חזקה שלא בפנינו קדש פעם שנית קדושין גמורין. ועל דעת חיבת אותן קדושין שלח סבלונות אלו, קא משמע לן. והא דאמרינן הכא הוא דטעי, אבל בעלמא הוי קדושי, מסתברא דהכי פירושו, הכא הוא דטעי, ואף על גב דלאו קדושי נינהו, איכא למימר שאין סבלונות אלו מעידין על קדושין אחרים אלא על חיבת קדושין הראשונים שלח, דמיטעא טעי בהו, אבל בעלמא מעידין הם שקדש קדושין גמורים בפני שנים והלכו להם, שאין מסבלין עד שמקדשין, וזה ששלח כבר קדש, ומפני שהן המספקין על הקדושין ואין לנו לא עדים ולא אמתלא אחרת שקדש אלא סבלונות אלו, עשינו אותן כאלו הן בעצמן הן הקדושין. ואסיקנא באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן. דלמה ניחוש, אבל באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן דלא משלח אלא אם כן קדש, ואף על פי ששניהם מודים שלא קדש, לעולם חוששין, שחזקה היא זו לסבלונות שקדמו להן קדושין. ואקשינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא, ופרקינן לא צריכא, דמיעוט מקדשי והדר מסבלי ורובא מסבלי והדר מקדשי, מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא, קא משמע לן, כך גריס ר"ח, ור' אלפסי פירש אף על גב דבעלמא לא חיישינן למיעוטא אלא הולכין אחר הרוב בין להקל בין להחמיר, התם הוא ברובא דמיחייב [בטבע] כגון (יבמות קיט, א) רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות אבל רוב התלוי במנהג וכל אחד נוהג כמנהג שלבו חפץ, אנו אומרים שמא זה נהג כמנהג המיעוט, ובתוס' אמרו דבאיסור אשת איש פעמים שהלכו להחמיר אחר המיעוט כגון (שם קכ, א) גוסס שאין מעידין עליו אף על פי שרובן למיתה וכגון (שם קכא, א) מים שאין להם סוף, דאשתו אסורה אף על פי שמיעוטן לחיים. ונמצא עכשיו לפי פירושן של גאונים, דלעולם חוששין לסבלונות, דחוששין שמא כבר קדש, אלא היכא דכולהו ממש מסבלי והדר מקדשי, אבל היכא דאפילו מיעוטן מקדשי והדר מסבלי חיישינן. ומינה דבמקום חדש שאין שם מנהג ידוע, חוששין לסבלונות, דדלמא זה נהג כמנהג המסבלין אחר שמקדשין, שהרי אפילו במקום שרובן נוהגין לשלוח קודם קדושין חוששין למיעוטו, כל שכן במקום שיש לומר שמא דעת הרוב חפצה לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות. ועוד שכל שאין שם מנהג ידוע כמחצה על מחצה דמי. והראב"ד כתב בהפך זה, ואינו מחוור. ומסתברא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי דקא אמרינן דחוששין, דוקא ביש שם מיעוט שעושין כן ברגילות, אבל היכא דלעתות מקדשין במקרא ואחר כך מסבלין, אפילו מיעוט לא מיקרי, ובמקומות שלנו שאין עושין כן ברגילות אלא לעתים מחמת מקרה שמתחדש, ומשום כך במקומות אלו אין חוששין לסבלונות כלל, ומעשים בכל יום ואין חוששין להם.

    הא ד אמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. איכא דקשיא ליה והא אמרינן (ב"מ קב, ב) האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ושלמים, אף על פי שאם אמר בזה אחר זה אין האחרון נתפס בה. ותירצו בתוס' דשני התם דאפשר לקיים את שניהם וכדאמרינן התם (תמורה כו, א) ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, אבל הכא אי אפשר דאי תפסי בהאי לא תפסי באידך, וכן כל הנהו דמייתי בסמוך.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 50b

    Kiddushin 50b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 383 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אינה מקודשת ולא אמרינן יודע היה שאין קידושיו קידושין וגמר ושלח סבלונות לשם קידושין אלא אמרינן מחמת קידושין הראשונים שלח:

    וכן קטן שקידש ושלח סבלונות משהגדיל:

    גמ' וצריכא למיתני שתי נשים בפרוטה ולמיתני או אחת בפחות משוה פרוטה וקטן שקידש לאשמועינן בכולהו דסבלונות דבתר הכי לאו לקידושין ניתנו:

    טעי וסבר דקידושין נינהו ולא מסיק אדעתיה דסבלונות לשם קידושין:

    חוששין לסבלונות מי ששידך באשה ונתרצה וקדם ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא קידושין הן ואם נתקדשה לאחר צריכה גט מן הראשון:

    וכן אמר רבה גרס:

    ומותבינן אשמעתין יש לי להשיב על דברי:

    התם כדקתני טעמא דטעי כו' בקידושי קמאי וסמיך עלייהו אבל האי דלא קידש איכא למיחש להכי:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 50b · Sefaria

    Tosafot

    חוששין לסבלונות פי' בקונטרס ששידך האשה ונתרצית וקדם קודם הקידושין ושלח סבלונות בעדים חוששין שמא לשם קידושין שלח משמע מתוך פירושו דחיישינן שמא מחמת קידושין הם ולכך נקט בלשונו שידך דאל"כ לא הוו קידושין דמנא ידעה כדאמר בפ"ק (לעיל קידושין דף ו.) גבי נתן לה קידושין ולא פירש וקשה להר"ם וכי שידך מאי הוי והא בעינן שידבר מענין לענין ובאותו ענין לכך נראה לפרש חוששין כלומר כיון ששלח לה סבלונות חיישינן שמא קידשה כבר וכן משמע בסמוך דקאמר באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן והתם על כרחך צריך לומר דחיישינן שמא קידש כבר דלשון חיישינן שמא לשם קידושין שלח לא שייך דהא פשיטא דלא שילח לה הכתובה לשם קידושין:

    ה"ג מקדשי והדר מסבלי פשיטא דמקודשת כלומר היכא דשלח סבלונות קודם הקידושין דמקודשת דדלמא לשם קידושין שלח וי"מ פשיטא דמקודשת דאמרי' דקידשה כבר והוי כמו שפירשתי ומשני לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא פי' ולא תהא מקודשת קמ"ל דאזלינן בתר רובא ותהא מקודשת וקשה דהיכי קאמר ניחוש למיעוטא והוי להקל מיהו אין זו קושיא דה"נ אשכחן בכמה דוכתין (גיטין דף יט:) חיישינן שמא במי מילין כתבו והוי חששא להקל והוי גיטא מכל וכל וכן בריש פ' אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לב.) שטר שכתוב בו זמנו בשבת או בעשרה בתשרי כשר חיישי' שמא אחרוהו וכתבוהו. ור"ח גרס איפכא לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא פירוש שלא תהא מקודשת קמ"ל דחיישי' למיעוטא ותהא מקודשת והשתא ניחא דחיישינן למיעוטא משום חומר דאיסור אשת איש. והשתא הא דקאמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי היינו שמיעוטם מקדשי והדר מסבלי ואפ"ה חיישי' למיעוטא מסבלי והדר מקדשי היינו שכולם מסבלי והדר מקדשי אך ר"י מצא כתוב גירסא אחרת מסבלי והדר מקדשי פשיטא דלא חיישינן ואינה מקודשת לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוט מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ותהא מקודשת קמ"ל:

    לא תקח פי' לא יהא לך ליקוחין בה תימה אם לא תקח משמע שאין ליקוחים תופסים בה א"כ אמאי תפסי קידושין בחייבי לאוין כגון אלמנה לכ"ג וגרושה וחלוצה לכהן הדיוט הא כתיב בהן לא תקח וי"ל דלא ממשמעות דלא תקח דרשי' אלא משמע ליה דה"פ דקרא ואשה אל אחותה לא תקח בבת אחת פירוש לכל אחת ואחת יש דין אחות אשה ואסורה ואחות אשה נפקא לן בפרק האומר (קדושין דף סז:) דאין קידושין תופסין בה דחייבי כריתות היא:

    אי הכי היינו דכתיב ונכרתו הנפשות העושות ואי קידושין לא תפסי כרת מי מחייב. וקשה דאמרינן ביבמות פרק ארבעה אחין (יבמות דף כח:) גבי שלשה אחים שנים מהם נשואים לב' אחיות דרבי שמעון פוטר בשתיהן מן החליצה ומן הייבום שנאמר אשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו אלמא משמע אע"ג דקידושין לא תפסי יש בהם כרת כיון שפוטר אותם מן החליצה ומן הייבום וי"ל דשאני התם דליכא למיפרך כדפריך הכא כרת מי מחייב דבלא הקידושין נמי איכא כרת דקא פגע באשת אחיו שלא במקום מצוה:

    Tosafot on Kiddushin 50b · Sefaria

    Rashba

    אבל קטן דקדיש הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום קא משמע לן כלומר דטעו ולא ידעי ותנא לא זו אף זו קתני, והא דאמרינן הכא דאין יודעין שאין קדושין בפחות משוה פרוטה, לאו אינם יודעין דוקא קאמר, דהא אמרינן בפרק המדיר (כתובות עג, ב) המקדש בפחות משוה פרוטה וכן קטן שקדש ובעל צריכה ממנו גט, וקא מפרש טעמא משום דאדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה וגמר ובעל לשם קידושין, אלא הכא יודע ואינו יודע קאמר. וגבי סבלונות אמרינן דכי היכי דלא דק וסמך בקידושיו על פחות משוה פרוטה הכי נמי סומך בהן עכשיו בשעת סבלונות ועל דעת קדושין הראשונים שלח, אבל גבי ביאה מתוך שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות דייק ויודע שאין קדושיו כלום וגמר ובעל לשם קדושין. וגרסינן בירושלמי (ה"ה) הכא תני וכולן שבעלו קנו, וגרסינן בתוספתא (פ"ד, ה"ד) המקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום, שעל מנת קדושין הראשונים שלח. ואם בעלו קנו. ר' שמעון אומר לא קנו.

    אמר רב הונא חוששין לסבלונות פירש רש"י: מי ששדך את האשה ושלח לה סבלונות חוששין שמא סבלונות אלו לקדושין שלח, והוא ששלח ביד שנים או שנתן לה שליח בפני ב', ומותבינן אשמעתיה אף על פי ששלח סבלונות לאחר מכאן אינה מקודשת, כלומר ולא אמרינן שלשם קדושין שלח אלא לשם קדושין הראשונים שלח, ודחי אביי התם כדקתני טעמא שמחמת קדושין הראשונים שלח, כלומר מטעא טעי וסבר שכבר נתקדשה לו משעה ראשונה ואין מקדש וחוזר ומקדש, אבל בעלמא חוששין, ואמרינן מאי הוי עלה, אמר רב פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלין חוששין, דחזקה לא שלח זה אלא אם כן מקדש, ומקדש הוא בהן ועלו לו מחמת קדושין ולשם סבלונות, אבל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן, שזה כמנהג מקומו נוהג שמסבלי ואחר כך מקדשי, ואקשינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא דחיישינן, ופרקינן לא צריכא דמיעוטא מסבלי והדר מקדשין ולא ניחוש לקדושין קא משמע לן. ואי קשיא היכן מצינו לשון חשש להקל, הא אמרינן חוששין שמא חוץ לחומה לנו בשבת פרק שואל (שבת קנא, א) וכמו שפירש שם רש"י להקל ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לב, א) חוששין שמא אחרוהו וכתבוהו. ואם תאמר מכל מקום היכי חוששין כאן להקל, יש לומר דכיון ששלח סתם ולא פירש לשם קדושין, מסתמא לא לשם קדושין שלח. ואין פירושו מחוור, חדא, דהא אמר (לעיל קידושין ו, א) תניא היה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פירש, ר' יוסי הגלילי אומר דיו, ר' יהודה אומר צריך לפרש, ואף ר' יוסי הגלילי לא אמר אלא במדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה, הא סתמא לא, והכא שלא פירש כלום אמאי חוששין. ושמא נאמר דכיון דשדך כמדבר עמה על עסקי קדושיה, דמידע ידעי שניהם בכך, וגם העדים דעתם לכך. ואין זה נכון, ועוד דלפי פירושו הא דבעיא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא הוחזק שטר כתובה בשוק מהו, אינו מענין שמועתנו, דהכא טעמא אחרינא הוא כמו שפירש רש"י ז"ל עצמו לומר שכיון שהוחזק שטר הכתובה בשוק אם חוששין שמא קדש בפני שנים והלכו להן, ואין זה כדרך הסוגיא של מעלה. ומיהו הרמב"ן נר"ו תירץ לפי שיטתו של רש"י, דרב אחא אמאי דאמרינן בסוגיין דלעיל באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן קאי, והכי קא מיבעי ליה באתרא דמסבלי והדר מקדשי דלא חיישינן היכא דאיתחזק שטר כתובה בשוק, מי חיישין לאותן סבלונות, ואסיקנא דבאתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חיישינן, דמה שהקל עליך מסבלי והדר מקדשי החמיר עליך מקדשי והדר כתבי שטר כתובה. ור' אלפסי ור"ח פירשו דכיון שמשלח סבלונות חוששין שמא כבר קדש קדושין גמורין בפני שנים, דאי לאו שכבר קדש לא היה משלח ולא שיהו סבלונות עצמן קדושין. והשתא אתיא בעיא דרב אחא בר הונא שפיר ענין דומה לסוגיא דסבלונות. והא דאמרינן לעיל אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה, וכי קא משדר אדעתא דקדושין קא משדר, הכי קאמר אדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה, ולעולם אדעתא דהנהו קדושין לא שלח סבלונות אלו, אלא חזקה שלא בפנינו קדש פעם שנית קדושין גמורין. ועל דעת חיבת אותן קדושין שלח סבלונות אלו, קא משמע לן. והא דאמרינן הכא הוא דטעי, אבל בעלמא הוי קדושי, מסתברא דהכי פירושו, הכא הוא דטעי, ואף על גב דלאו קדושי נינהו, איכא למימר שאין סבלונות אלו מעידין על קדושין אחרים אלא על חיבת קדושין הראשונים שלח, דמיטעא טעי בהו, אבל בעלמא מעידין הם שקדש קדושין גמורים בפני שנים והלכו להם, שאין מסבלין עד שמקדשין, וזה ששלח כבר קדש, ומפני שהן המספקין על הקדושין ואין לנו לא עדים ולא אמתלא אחרת שקדש אלא סבלונות אלו, עשינו אותן כאלו הן בעצמן הן הקדושין. ואסיקנא באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן. דלמה ניחוש, אבל באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן דלא משלח אלא אם כן קדש, ואף על פי ששניהם מודים שלא קדש, לעולם חוששין, שחזקה היא זו לסבלונות שקדמו להן קדושין. ואקשינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא, ופרקינן לא צריכא, דמיעוט מקדשי והדר מסבלי ורובא מסבלי והדר מקדשי, מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא, קא משמע לן, כך גריס ר"ח, ור' אלפסי פירש אף על גב דבעלמא לא חיישינן למיעוטא אלא הולכין אחר הרוב בין להקל בין להחמיר, התם הוא ברובא דמיחייב [בטבע] כגון (יבמות קיט, א) רוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט מפילות אבל רוב התלוי במנהג וכל אחד נוהג כמנהג שלבו חפץ, אנו אומרים שמא זה נהג כמנהג המיעוט, ובתוס' אמרו דבאיסור אשת איש פעמים שהלכו להחמיר אחר המיעוט כגון (שם קכ, א) גוסס שאין מעידין עליו אף על פי שרובן למיתה וכגון (שם קכא, א) מים שאין להם סוף, דאשתו אסורה אף על פי שמיעוטן לחיים. ונמצא עכשיו לפי פירושן של גאונים, דלעולם חוששין לסבלונות, דחוששין שמא כבר קדש, אלא היכא דכולהו ממש מסבלי והדר מקדשי, אבל היכא דאפילו מיעוטן מקדשי והדר מסבלי חיישינן. ומינה דבמקום חדש שאין שם מנהג ידוע, חוששין לסבלונות, דדלמא זה נהג כמנהג המסבלין אחר שמקדשין, שהרי אפילו במקום שרובן נוהגין לשלוח קודם קדושין חוששין למיעוטו, כל שכן במקום שיש לומר שמא דעת הרוב חפצה לקדש ואחר כך לשלוח סבלונות. ועוד שכל שאין שם מנהג ידוע כמחצה על מחצה דמי. והראב"ד כתב בהפך זה, ואינו מחוור. ומסתברא דמיעוטא מקדשי והדר מסבלי דקא אמרינן דחוששין, דוקא ביש שם מיעוט שעושין כן ברגילות, אבל היכא דלעתות מקדשין במקרא ואחר כך מסבלין, אפילו מיעוט לא מיקרי, ובמקומות שלנו שאין עושין כן ברגילות אלא לעתים מחמת מקרה שמתחדש, ומשום כך במקומות אלו אין חוששין לסבלונות כלל, ומעשים בכל יום ואין חוששין להם.

    הא ד אמר רבה כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו. איכא דקשיא ליה והא אמרינן (ב"מ קב, ב) האומר הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים הרי זו תמורת עולה ושלמים, אף על פי שאם אמר בזה אחר זה אין האחרון נתפס בה. ותירצו בתוס' דשני התם דאפשר לקיים את שניהם וכדאמרינן התם (תמורה כו, א) ירעה עד שיסתאב וימכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים, אבל הכא אי אפשר דאי תפסי בהאי לא תפסי באידך, וכן כל הנהו דמייתי בסמוך.

    Rashba on Kiddushin 50b · Sefaria

    Ritva

    וצריכא דאי אשמעינן שתי נשים בפרוטה הוה אמינא בהא הוא דטעי לומר דקידושיה קידושין משום דנפיק ממונא מינה. פירוש שהוא סבור דפרוטה שאמרי בתר מקנה הוא דאזלינן דליתן ממונא בין באשה אחת בין בשתי נשים אבל אשה אחת בפחות משוה פרוטה אימא אדם יודע שאין קדושין תופסין בפחות משוה פרוטה וכי משדר סבלונות אדעתה דקידושין מעלי' משדר פירוש ובהני סבלונות מקדש לה בשלחן בעדים כשרים הם הם שלוחיו והם הם עדיו ואע"ג דבעינן עסוקין באותו ענין והכא יהבי להו סתמא כיון דאיכא שדוכין וקידושין גרועין דמעיקרא הא חשיב כעסוקין באותו ענין שכל אדם רוצה לגמור קדושיו וכי תימא וליתני הא דאשה אחת בפחות משוה פרוטה ולא ליתני שתי נשים בפרוט' דכיון דבפחות משוה פרוטה טעו כל שכן באידך דנפיק ממונא מינה. ואיכא למימר דהא פשיטא ליה לתלמודא דליתא דאי תנא אשה אחת בפחות משוה פרוטה הוה אמינא בהא הוא דטעי דבין פרוטה שלימה לפחות משוה פרוטה לא דייקי אינשי אבל שתי נשים בפרוטה דלא מטי לכל חדא מנייהו אלא חצי פרוטה הא ודאי כולי עלמא ידעי דלאו קידושי נינהו וכי משדר סבלונות אדעתא דקידושין משדר קמ"ל:

    ואי אשמעי' הני תרתי וכו' אבל קטן שקידש אימ' הכל יודעין שאין קדושי קטן כלום קמ"ל דבהא נמי טעי דסבור דקידושיה קדושין ואע"ג דהא כולי עלמא ידעי שאין במעשה קטן כלום ואפילו בעלמא ובדיני ממונות מסתברא לי דהכי טעי דהשתא דגדיל גדלי קדושי' בהדי' ונתקיימו קידושיו אע"פ שנתאכלו המעות דוגמא דמאי אמרינן התם בקטנה שנתקדשה והגדילה דאיכא מאן דאמר דכי גדלה גדלי קדושי' בהדה ובהא מתרצא לן אמאי לא אמרינן דליתני הא דקטן וכל שכן אידך אלא שי"ל כמו שאמרנו דאי תנא קטן התם הוא דטעי דסבר דכי גדיל גדילי קדושיו בהדיה אבל באידך לא טעי

    איתמר אמר רב הונא חוששין לסבלונות פי' חוששין לחומרא להצריכ' גט והיינו לישנא דחוששין וכולה שמעתין בדאיכא שידוכין דאי לא הא ודאי אין חוששין בשולח סבלונות לפנוי' כלל אפילו בעדים והאי חוששין לסבלונות פירש"י ז"ל חוששין לסבלונות עצמם שמקדשת בהם ואע"ג דבעינן עסוקין באותו ענין כיון דאיכא שידוכין שמא מילי מסר לה שישלח לה קידושין בעדים והם הם שלוחיו והם הם עידיו ורבותינו הגאונים ז"ל פי' שמא קודם לכן קידשה בעדים כראוי והלכו להם למדינת הים ונפקא מיניה בין הני תרי פרושי כששולח לה סבלונות אלו שלא בעדים א"נ בעדים ואמרי השלוחין בפירוש דבתורת סבלונות יהבי להו דלפירושא דרש"י ז"ל תו לא חיישינן ולפי' דמר"ן ז"ל חיישינן לקדושין קודמין. תו איכא בינייהו קטנה ששידחה אביה ומת ושלח לה סבלונות בעודה קטנה דלרש"י ז"ל ליכא למיחש דהא קטנה אין לה יד להתקדש אבל לפי' רבנן ז"ל חוששין שמא כבר קבל אביה קידושיה מיהו דכ"ע אם לא נתרצתה לקבל סבלונות אלו שוב אין חוששין. לה כלל והוי כאומרת לא קדשתני אבל לאחר שקבלן אותם אע"פ ששניהם מודים דליכא קידושין כלל אין סומכין עליהם כיון שיש רגלים לדבר לחוש וצריכא גט וללישנא דגמרא דיקא טפי כפירוש דרש"י ז"ל מדאמרינן לעיל אדעתא דקידושין משדר ואמרינן מהו דתימא הוו קידושין דאלמא לסבלונות עצמן אנו חוששין שהן קדושיו אלא דאיכא למימר דודאי לתרוייהו חוששין בין לסבלונות עצמן בין לקידושין קודמין לסבלונות דמאי שנא ותלמודא נקיט כסוגיא חדא מנייהו וכן עיקר שחוששין לשניהם:

    הא דאסקינן לעיל אין אדם יודע שאין קידושין בפחות משוה פרוטה ואין קדושי קטן כלום וכי משדר סבלונות אדעתא דקדושין משדר. תמיהא מילתא דהא אמרינן בפרק המדיר המקדש בפחות משוה פרוטה ובעל וכן קטן שקידש ובעל צריכה גט אדם יודע שאין קדושין בפחות משוה פרוטה ואין קידושי קטן כלום וגמר ובעל לשם קדושין. ואיכא למימר דאדם יודע דאמרינן התם לאו דוקא אלא לומר שכונת כל אדם כשבועל שרוצה שיגמרו נישואיו ולא מחית נפשיה לספקא כדי שלא תהא בעילתו בעילת זנות ובודאי דעתו על בעילה של היתר וכיון שכן לא סגיא דלא נימא דגמר ובעיל לשם קדושין כדי שיגמרו קידושיו אבל הכא דליכא אלא סבלונות בעלמא מחית נפשיה לספיקא וסמיך על קדושין הראשונים ואפילו כשבעל אמרינן התם במקדש על תנאי ובעל דלא אחליה לתנאי' וכיון דאתני דעתי' אתנאי ומחית נפשיה לספק ביאת זנות אבל כשאין תנאי בקידושין אלא דגרעי מחמתיהו כשבעל דעתו על גמר קידושיו וכן מפורש בתוספתא דגרסינן התם המקדש בפחות משוה פרוטה ושלח סבלונות לא עשה ולא כלום שעל מנת קידושין הראשונים שלח בעל קנו ר' שמעון אומר לא קנו ע"כ וזו היא הברייתא השנוייה בפ' המדיר:

    אמר רבא ומותבינן אשמעתין וכו' איכא דאמרי אמר רבא מנא אמינא לה כו' ואביי לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא כו'. פירוש אביי לא דחי לי' אלא דמתני' לא מסייעא לרבא אבל בעיקר דינא לא פליג ואפילו פליג אין חוששין לו במקום רב הונא ורבא והא דאמרינן מאי הוה עלה אע"ג דליכא אמורא דפליג בהדיא אדרבא ורב הונא ה"פ מאי הוה עלה אי אמרינן לעולם חוששין לסבלונות בכל מקום ובכל זמן או מפליגינן ודכוותא בתלמודא:

    אמר ר"פ באתרא דמקדשי כו' גרסת הספרים והיא הנכונה פשיטא ל"צ דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל והכי פירשו פשיטא דבאתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן לסבלונות שיהו הן עצמן קידושין או שקדמו להן קדושין דהא לעולם לא נהיגי לאקדומי סבלונות לקידושין ופרקי' לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא לא ליחוש למיעוטא דהא בכל מקום אין חוששין למיעוט ולא ניחוש לקדושין קמ"ל דאזלינן בתר מיעוטא וחוששין לסבלונות. ואי קשיא לך והא קי"ל כרבנן דלא חיישינן למעוטא אפילו לחומרא. איכא למימר דהתם הוא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון כגון ההיא דקטן וקטנה שחולצין ומייבמין ולא חיישינן לסריס ואיילונית דהוה מיעוטא וכההיא דאמרינן דרוב נשים מעוברות יולדת ומיעוט מפילות אבל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המיעוט ודאי חוששין למיעוט לחומרא שהרי כיון שהדבר תלוי בדעת פעמים שאדם נוהג כמנהג המיעוט אי נמי והוא הנכון דהכא הכי קאמרינן דרובא מסבלי והדר מקדשי לאלתר והאי גברא שדר סבלונות ולא קדש אחר כך לאלתר עד עתה וכיון דכן הרי לא נהג כמנהג הרוב ולפיכך דין הוא שנאמר שהוא מן המיעוט ולא טמא שהוא מן הרוב כיון שלא נהג כמותם לפי זה אם קדש אחר כך לאלתר אין חוששין לסבלונות ואם פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר בין סבלונות לקידושין של אחרי כן קדושי ראשון קדושין ואין חוששין לסבלונות:

    ואיכא דמפכי לה לגרסא וגרסי לה לקולא ואמרינן פשיטא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן ופרקינן לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר מסבלי מהו דתימא ניחוש למיעוטא קמ"ל. והכי פירושא מהו דתימא ניחוש למיעוטא לחומרא או משום דתלוי בדעת ובמנהג או משום דלא חזיניה דקדש לאחר סבלנות כמנהג הרוב קמ"ל דאפילו בהא אזלינן בתר רובא לקולא ואע"פ שלא נהג כמנהג הרוב טועה הוא במנהגם לאחר קדושין והלשון הראשון נראה עיקר וחוששין למיעוט לחומרא דספיקא דאורייתא הוא וכיון דכן מקום שאין שם מנהג כגון בעיר חדשה ואינון לקוטאי חוששין לסבלונות שכל מקום שאין שם מנהג רואין אותן בכל מקום כמחצה ומחצה וכאן אפילו למיעוט אנו חוששין. ומיעוט ספרים גרסי פשיטא לא צריכא ברובא מקדשי והדר מסבלי ומעוטא מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחיש למיעוטה קמ"ל. וליתא להאי גרסא כלל דמהיכא תיתי לחוש למיעוטא לקולא:

    בעא מיניה רב הונא מרבא הוחזק שטר כתובה בשוק מהו פירוש שאמרו שניהם לפנינו לסופר לכתוב כתובה וכתבו מדעת שניהם מהו לחוש לקידושין. ורש"י ז"ל פירש שנכתב ונחתם ממש ויצא לפנינו וכן הלשון מוכיח יותר. ומסתברא דמשום כתובה בלחוד ליכא למיחש דהא כמה זימנין דכתבי כתובה עד דלא גמרי קידושין אלא אדלעיל קאי דאסקי' שאין חוששין לסבלונות היכא דכולהו מסבלי והדר מקדשי וקאמרינן השתא אם הוחזק שטר כתובה בשוק כו' אם נחוש עכשיו לסבלונות ואמר רב אשי באתרא דמקדשי והדר כתבי כתובה חוששין לסבלונות אע"ג דרוב' מסבלי והדר מקדש' אבל כתבי והדר מקדשי לא חיישי' לסבלונות כדינו ואמרינן מקדשי והדר כתבי כתובה פשיטא דחיישינן פירוש אפילו ליכא סבלונות כלל שהם רגלים לדבר לחוש ומהדרינן באתרא דלא שכיח ספרא כו' וכ"ת ואמאי לא אוקימנא כדלעיל באתרא דרובא כתבו כתובה והדר מקדשי ומיעוטא מקדשי והדר כתבי כתובה מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל ויש לומר דהכא ליכא למימר דניחוש למיעוטא כיון דאיכא כנגד המיעוט שני דברים חדא דכלהו מסבלי והדר מקדשי ואידך דרובא כותבין כתובה והדר מקדשי אבל לעיל דליכא אלא חד רובא מאידך גיסא אפשר למיחש למיעוטא כדכתיבנא וזו שיטת רבינו הגדול נר"ו:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Kiddushin 50b · Sefaria

    Meiri

    דין סבלונות האמור במשנתנו כבר ביארנו הענין בסיבלונות הבאין לאחר קדושין ר"ל שנודע בודאי שקדש ואחר כך שלחם ואף כשהקדושין הראשונים אינם כלום אין חוששין לסבלונות הבאות אחריהן אע"פ שלא הזכיר בהם לשם סבלונות הואיל ולא הזכיר בהם גם כן לשם קדושין אבל סבלונות ששילחם למשדכת שלו קודם שנתקדשה או קודם שנודע אם כבר נתקדשה אם לאו כגון שהוא אומר שקדשה בעדים והיא כופרת ואין בידינו לברר ואף כשניתנו לא הוזכר לא לשם קדושין ולא לשם סיבלונות והיו שם עדים שאלו בגמרא היאך דנין בהם וגדולי המפרשים מערערים בה מה מקום לשאלה זו שאם דבר עמה השליח לעסקי קדושיה שעם המשלח ודאי מקדשת ואם אינו מדבר עמה על עסקי קדושיה אחר שלא פירש אין זה כלום עד שתירצוה לקדושי ספק ומה שאמרו בלא פירש ואינו מדבר על עיסקי קדושיה שאינן קדושין פירושו לקדושי ודאי ולדעתי בעלמא כל שאינו מדבר על עיסקי קדושין ולא פירש אפילו ספק אין כאן וחשש סבלונות האמור כאן ענינו כששדכו ונגמרו השדוכין ביניהם ועל אותו גמר שלח לה סבלונות ושאל על זו אם נחוש בהם לסרך קדושין לקדושי ספק ולהצריכה גט אם לאו וכן איפשר לפרשה לדעתי באינה משדכת ובמדבר עמה על עיסקי קדושיה וכגון שפירש בה לשון שהוא מוכיח כונת סבלונות יותר מקדושין אע"פ שאינו מזכיר לשון סבלונות בהדיא כגון שאומר דברים אלו שולח לך אותו הפלוני שתתנאי בהם בין הבנות וכיוצא בזה ואע"פ שבשתיקה היינו דנין אותה במקדשת מיגרע גרעה ובאתרי דמקדשי וכו' מיהא הוה ליה כצלעתי ועזרתי דבשתיקה הוו קדושי ודאי ובאותן הלשונות חזרו לקדושי ספק ובאתרא דמסבלי וכו' אין לפקפק בה כלל שבודאי לסיבלונות נתכון הא כל שאינו מדבר עמה וכו' אף באתרא דמקדשי וכו' אין לחוש לכלום וכן נראה לי ברור:

    ולענין תשובת השאלה נמצאת הגירסא משבשת בקצת ספרים וגדולי הפוסקים גורסים בה באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן באתרא דמסבלי והדר מקדשי לא חיישינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא כלומר דחיישינן לא צריכא דרובא מסבלי והדר מקדשי ומיעוטא הדר מסבלי מהו דתימא לא ניחוש למיעוטא קמ"ל ופירוש הדברים לדעתנו באתרא דמקדשי והדר מסבלי חיישינן שמאחר שלא קידש ואין המנהג לשלח סבלונות עד שיקדש יש לך לדון שסיבלונות אלו לשם קדושין נתנו אחר שהיו שם עדים ואע"פ שלא הזמין הוא את העדים שהרי כל שמעידים על ראיית מעשה אין צריכים הזמנה וכן אע"פ שלא הזכיר לשון קדושין הואיל ומכל מקום לא הזכיר לשון סבלונות גם כן מסבלי והדר מקדשי אפילו היו שם עדים אין חוששין לקדושין אע"פ שלא הזכיר לשון סיבלונות הואיל ומכל מקום לא הזכיר לשון קדושין גם כן שמאחר שהמנהג לשלח סיבלונות קודם קדושין אין כאן סרך לקדושין ואם היו קצתם עושין כך וקצתם עושין כך חוששין אף אם היה המיעוט דמקדשי והדר מסבלי אחר שהיו שם עדים ושלא הזכיר לשון סיבלונות שמחמירין בענין לחוש בו למיעוט אם מצד חומר אישות אם מצד שהרצועה מותרת לכל אדם לעשות רצונו בכך ושמא יתרבו המועטין כמנהג זה וכן הלכה ולמדת לפירוש זה שכל שהסיבלונות אינן בעדים או שהזכיר לשון סיבלונות אין חוששין בהם ומכל מקום יש מפרשים אף לנסחא זו שאין החשש מצד הסיבלונות עצמן אלא מחשש שמא קדש תחלה כבעינן הוחזק שטר כתבה בשוק האמור למטה וכן שאחר שהוא אומר חוששין לסבלונות משמע שבהזכרת שם סיבלונות ניתנו לה ולדעת זה אפילו היו הסבלונות שלא בעדים ואפילו הזכיר בהם לשון סבלונות חוששין באתרי דמקדשי והדר מסבלי אלא אם כן נודע בודאי שלא קדש וכן נראה דעת גדולי המפרשים אלא שלשון חוששין לסבלונות מוכיח כפירוש ראשון ומכל מקום גדולי הרבנים גורסין לא צריכא דרובא מקדשי והדר מסבלי ומיעוטי מסבלי והדר מקדשי מהו דתימא ניחוש למיעוטא ר"ל להקל בה ואיכא חזקה בהדה שהרי בחזקת פנויה היא קמ"ל שאפילו במקום חזקה לא חיישינן למיעוטא וחוששין לה הא רובא מסבלי מיהא אין חוששין כלל ואע"פ שלשון חששא אינו נופל אלא בחומרות כבר מצינו כיוצא בו כגון חוששין שמא חוץ לחומה לנו חוששין שמא במי מילין כתבו ועוד שכל שהוא אמור אצל מיעוט רגילות הלשון כך הוא בכך לומר חוששין למיעוט או אין חוששין למיעוט בין לקולא בין לחומרא וכמו שאמרו במקום אחר אשגר לישן הוא והדברים נראין כנסחת גדולי הפוסקים ולהחמיר ומכל מקום בזמנים אלו אין חוששין לסיבלונות כלל ואתרא דמסבלי והדר מקדשי הוא שהכל נוהגין לשדך ולעמוד בשדוכין אי זה זמן ואחר כך מקדשין ונושאין כאחד ואין המנהג לקדש תחלה אלא למיעוטא דמיעוטא ואין לחוש לדברי הכל ומכל מקום אם נראה הנותן משתדל ומחזר אחר עדים יש לחוש:

    אשה שלא הוחזקה במקדשת או בנשואה והוחזק שטר כתבה שלה בשוק שפלוני כתב לה כך וכך בכתבתה וענין חזקה בשוק פירושו שאינו יוצא מתחת ידה כל שנוהגים שלא לכתוב כתבה אלא אחר קדושין חוששין שמא קדש ואם קדשה אחר צריכה גט משניהם ואפילו לא הזכיר בכתבה לשון אישות ר"ל הוי לי לאינתו ואינתתיה דא ואפילו היה מקום שאין סופר מצוי לשם ויש לדון שנזדמן לו סופר במקרה וכתב אין אומרים כן אע"פ שאין הכתבה יוצאת מתחת ידה ואם היו נוהגים לכתוב קודם קדושין אין חוששין בה כלל אחר שאין שם חזקת קדושין ויש פוסקין באתרא דמקדשי והדר כתבי ודאי קדש ואין חוששין לקדושי שני ובכתבי והדר מקדשי אין חוששין לקדושי ודאי אבל חוששין לקדושי ספק ועקר הדברים כדעת ראשון:

    המשנה השביעית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאינים ושלהן היתה ושל שביעית היתה אמר להן הרי כלכן מקודשת לי בכלכלה הזאת וקבלתה אחת מהן על ידי כלן אמרו חכמים אין האחיות מקודשות אמר הר"ם כבר קדם לשון ההלכה בשביעי מכתובות העיקר אצלנו אין קדושין תופסין בעריות למאמר השם ית' ואשה אל אחותה לא תקח לצרור בשעה שנעשו צרות זו לזו לא יהא לך ליקוחין אפי' באחת מהם וילפינן העריות כולם משתי אחיות ולמדנו מזאת המשנה ג' עיקרים אחד מהם שמקדשין בפירות שביעית והשני שהמקדש בגלל אינה מקודשת והשלישי אשה נעשית שליח לחבירתה ואפי' במקום שנעשה לה צרה יש גזל שלה כמו שחטף מאיזה דבר ואחר נתנו לה ואמר לה הרי את מקודשת אינה מקודשת אלא א"כ קדם ביניהן שידוכין ואמרנו קדשה בגזל אינה מקודשת בשלא נתיאשו הבעלים אבל נתיאשו הבעלים מקודשת ואמרו אין האחיות מקודשות ואמרו אין האחיות מקודשות שיורה אם היו נכריות מקודשות וזה כאשר אמר להם הראויה מכם לביאה מקודשת לי אבל כשאמר כולכם מקודשות אין אחת מהם מקודשת ודע כי כשאמר לשני אחיות או לאשה ובתה ומה שדומה להם הרי אחת מכם מקודשת לי ונתן הקדושין להם יחד או קבלו האחת על ידי חברתה הקדושין תפסו בהן וצריכות שני גיטין:

    אמר המאירי ר"ל שאמר הרי שניהן מקדשות לי בשתי פרוטות אלו אינן מקדשות ואין אחת מהם צריכה גט שמאחר שאלו קדש האחת אין הקדושין תופסין לו באחרת בשקדש את שתיהן כאחת אין אחת מהם מקדשת והרי הן פנויות גמורות בין לו בין לאחרים ומכל מקום יתבאר בגמרא שאם אמר אחת מהם תהא מקדשת לי ולא בירר אי זו שנמצאות כל אחת בספק אחות אשה והרי קדושין אלו אינן מסורין לביאה אעפ"כ שתיהן מקודשות מספק וצריכות גט שמאחר שלא קדש אלא אחת מהו ואלו בירר אי זו היתה מקדשת ודאי כשלא בירר מיהא כל אחת מקדשת מספק שקדושין שאין מסורין לביאה קדושין הן להצריכה גט ומכל מקום אם אמר הראויה לביאה משתיכן תהא מקדשת לי אין אחת מהן מקדשת שהרי אין אחת מהן ראויה לביאה ומעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות וליקט אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה אלא שהיתה של שביעית שהוא הפקר וזכה בהן שאלמלא כן הרי קדשה בגזל שלה ולא שדך אינו כלום כמו שביארנו בפרק ראשון אלא שזכה בהן מן ההפקר ואמר הרי כלכם מקדשות לי בכלכלה זו והיה בה שוה פרוטה לכל אחת מהן ואמרו חכמים אין אחיות מקדשות ומן הטעם שביארנו נכריות מקדשות ואע"פ ששתפן וכללן עם האחיות וכלן בדבור אחד נאמרו הרי אף לענין זכיה את וחמור קנה חלקו ר"ל שאם אמר קנה שדה זו וחמור קנה מחצה ולא הוצרכו בגמרא להעמידה בראויה לביאה תתקדש לי אלא מפני שהיו סוברים באת וחמור שלא קנה ואנו פוסקים שקנה כמו שיתבאר בבתרא ומכל מקום גדולי המחברים פסקו כאן שאף הנכריות אינן מקדשות מדין את וחמור אלא אם כן אמר הראויה לביאה תתקדש לי אע"פ שלענין דיני ממונות פסקו באת וחמור שקנה והם מפרשים בסוגיא זו את וחמור הוא וכו' כלומר ולגבי קדושין מיהא לא קני ואף רבותי נסכמים בה כמו שכתבנו בתשיעי של בתרא אלא שעקר הדברים כדעת ראשון והנכריות מקדשות אבל האחיות אינן מקדשות כלל הא אם אמר כלכם ואחת משתי אחיות מקדשות לי הנכריות מקדשות בודאי והאחיות צריכות גט מספק:

    ולמדת ממשנה זו תשעה דברים הראשונה שהמקדש כמה נשים נכריות כאחת כלן מקדשות בודאי והשניה שהמקדש ב' קרובות כאחת אינן מקדשות כלל והשלישית שאם קדש נכריות וקרובות כאחת הנכריות מקדשות ולא הקרובות כלל והרביעית שאם לא קדש הקרובות כאחת אלא שקדש אחת מהן ולא בירר אי זו קדש כלן מקדשות מספק שקדושין שאין מסורין לביאה קדושין הן מספק החמישית שאם קדש נכריות ואחת מן הקרובות הנכריות מקדשות בודאי והקרובות מספק הששית שאם קדש אחת מן הקרובות בלשון הראויה לביאה אינה מקדשת אף מספק השביעית שהמקדש בפירות שביעית מקדשת הואיל וזכה בהן ואע"פ שכתוב בהן קדש השמינית שהמקדש בגזל שלה אינה מקדשת ודוקא בשלא שדך כמו שביארנו בפרק ראשון התשיעית שהאשה נעשית שליח לחברתה לקבל קדושיה אם במקום שנעשית לה צרה כמו שאמרו וקבלה אחת מהן על ידי כלן ר"ל בשליחותם או אף בשנתרצו בלקיחתה לדעת קצת על הדרך שביארנו בתחלת הפרק:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא ממה שלא ביארנוה במשנה אלו הן:

    Meiri on Kiddushin 50b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה חוששין לסבלונות כו' וקשה להר"ם וכי כו' והא בעינן שידבר מענין כו' עכ"ל וליכא למימר דקושטא הוא דאיירי בכה"ג שמדבר מענין לענין ונותן לה סבלונות דא"כ מאי פריך ליה ממתני' דשלח לה סבלונות לאחר מכאן וכו' דודאי לא איירי בהכי כלל וק"ל:

    בד"ה ה"ג מקדשי כו' קמשמע לן דחיישינן למיעוטא כו' משום חומרא דאיסור א"א כו' עכ"ל בת"י סיים דאשכחן דחיישינן למיעוטא משום חומר דא"א גבי מים שאין להם סוף עכ"ל וק"ל:

    בא"ד והשתא הא דקאמר כו' דמקדשי והדר מסבלי היינו שמיעוטא כו' מסבלי והדר מקדשי היינו שכולם כו' עכ"ל ור"ל דזה דחוק לפי' ר"ח דלא איירי רישא וסיפא בחדא גוונא משא"כ לפרש"י גם לפר"י ניחא דאיירי בגוונא חדא דבין ברישא ובין בסיפא ניזיל בתר רובא וק"ל:

    בד"ה אי הכי כו' אע"ג דקידושין לא תפסי יש בהן כרת כיון שפוטר אותן כו' עכ"ל לכאורה הוא ראיה שיש בהן כרת כיון שפוטר מן החליצה ומן היבום כדאמר שם דחייבי כריתות פוטרין אבל חייבי לאוין צריכים חליצה אבל לא הוצרכו לזה דכיון דמהאי קרא יליף לה ר"ש ובקרא ונכרתה כתיב כדפריך הכא אלא דיש לפרש דבריהם שהוצרכו ראיה אמה שכתבו דקידושין לא תפסי בהו כיון שפוטר מן החליצה ומן הייבום משום דכ"א מהן היא באיסור אחות אשה ואחות אשה נפקא לן בפרק האומר דאין קידושין תופסין בה כמ"ש לעיל ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 50b · Sefaria

    Maharam

    ד"ה חוששין וכו' לכך נראה לפרש וכו' חיישינן שמא קדשה כבר וכו' ולפי זה צריכין אנו לפרש נמי משנתנו כן במה שאמרה אע"פ ששלח לה סבלונות לאחר מכאן ר"ל ויש לחוש שמא קדשה קודם הסבלונות קדושין גמורים זולת הראשונים שהיו פחות מש"פ אפ"ה אינה מקודשת שמחמת קדושין הראשונים שלה ולא קדשה קדושין אחרים זולתן וכן צ"ל גבי קטן שקידש וכן הא דקאמר בגמרא אבל פחות מש"פ וכו' וכי קא משדר אדעתא דקדושין קא משדר ר"ל שקודם הסבלונות קדשה כבר קדושין גמורין זולת הראשונים שהיו פחות משויין וע"ש באשר"י ובר"ן:

    Maharam on Kiddushin 50b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    וצריכא דאי אשמעי' כו' אבל בפחות מש"פ אימא אדם יודע כו' אבל קטן שקידש הכל יודעין כו' קמ"ל. לכאורה משמע דקמ"ל דטעי דאין הכל יודעין שאין קידושין בפחות מש"פ וכן בקטן ויש לדקדק דבפ' המדיר מסקינן להדיא דאדם יודע שאין קידושין בפחות מש"פ וכן שאין קידושי קטן כלום ובתר הכי גמיר ובעיל לשם קידושין א"כ מ"ש הכא דאין חוששין שנתן הסבלונות לשם קידושין ועיין בחידושי הרשב"א ולענ"ד נראה דודאי רובא דעלמא ידעי ומש"ה בפרק המדיר חיישינן לחומרא דגמיר ובעיל לשם קידושין משא"כ הכא לענין סבלונות איכא רובא אחרינא כנגדה דרובא דעלמא אין דרך לקדש בסבלונות סתם שלא לפרש לשם קידושין והיינו לפרש"י וכן לפירוש התוס' דעיקר החששא שמא כבר קידש בפני עדים ומתו או הלכו למדינת הים נמי מילתא דלא שכיחא וא"כ אוקי רובא להדי רובא ומוקמינן לאיתתא בחזקת פנויה כן נ"ל ובסמוך יבואר יותר:

    תוספות בד"ה חוששין פירש בקונטרס כו' וקשה להר"ם וכי שידך מאי הוי והא בעינן שידבר מענין לענין באותו ענין עכ"ל. פירוש דאע"ג דבפ"ק איפסקא הלכתא כרבי יוסי דאי צריך לפרש אפ"ה בעינן מיהא שעסוקין מענין לענין באותו ענין וכבר הרגיש הרא"ש ז"ל בזה וכתב ליישב שיטת רש"י דאפ"ה חשש קידושין מיהא איכא וכוונתו מבואר' דהא דאסקינן בפ"ק דבעינן מענין לענין היינו לענין דהוי ודאי קידושין דאל"כ מנא ידעה מאי קאמר לה כדאקשינן התם ואמלתא דר' יוסי קאי דקאמר דיו א"כ משמע דהוי ודאי קידושין אבל לעולם אימא לך דאע"ג דאין עסוקין מענין לענין חששא מיהא איכא כיון דשדיך ונתרצית שמא ידעה והרגישה שלשם קידושין שלח לה ומכ"ש דא"ש טפי לפמ"ש בסמוך דלפרש"י איירי בסבלונות שאין דרך בני אדם לשלוח כ"א לארוסתו וא"כ איכא למימר דידעה שלשם קידושין הן. אלא דאכתי קשה לי לפרש"י א"כ מאי מקשינן בסמוך באתרא דמקדשי והדר מסבלי פשיטא ומאי קושיא הא איצטריך לאשמעינן הא מילתא גופא דבכה"ג נהי דלא הוי ודאי קידושין אפ"ה חיישינן לספק קידושין לאפוקי מדרב יהודה דאמר דאפי' בעסוקין באותו ענין ממש נמי לא הוי קידושין וצריך לפרש וליכא למימר דר' יהודא גופא נמי דקאמר צריך לפרש היינו לענין ודאי קידושין אבל ספק קידושין מיהא הוי דשיטת הש"ס לעיל בפ"ק לא משמע הכי ועוד דאכתי לא שייך להקשות פשיטא במילתא כי הא דודאי טובא אשמעינן אם לא שנאמר דלפרש"י גרסינן בסמוך כגירסת התוס' בסמוך בשם רש"י מסבלי והדר מקדשי פשיטא. אלא דלפי פי' הר"ם כאן נראה דליתא להאי גירסא אלא כגירסת הספרים שלנו וא"כ שפיר קשיא ליה על פרש"י אמנם לענ"ד נראה דלפרש"י נמי נהי דבעיקר מימרא דרבה לא משמע ליה לפרש דחיישינן שמא קידשה כבר היינו משום דרבה סתמא קאמר חוששין לסבלונות ולא מפליג בין אתרא דמקדשי והדר מסבלי לאתרא דמסבלי והדר מקדשי אע"ג דהתם לא שייך כלל האי חששא דשמא נתקדשה כבר דמהיכא תיתי אע"כ דעיקר החששא שמא קידשה עכשיו בסבלונות עצמן דהאי חששא שייך נמי במסבלי והדר מקדשי והיינו דאמר רבה נמי ומותבינן אשמעתין ממתניתין דקתני אע"פ ששלח סבלונות וכו' והתם ע"כ נמי איירי לענין חששא דסבלונות עצמן לשם קידושין כדאמרינן בגמרא אימא כי משדר סבלונות אדעתא דקידושין משדר משא"כ בסמוך למאי דמפליג רב פפא בין מקדשי והדר מסבלי מקשה הש"ס שפיר מקדשי והדר מסבלי פשיטא דלמאי דס"ד דכולהו מקדשי והדר מסבלי א"כ אפילו למ"ד אין חוששין לסבלונות לענין חששא דסבלונות עצמן לשם קידושין אכתי פשיטא דחוששין דמסתמא קידשה כבר ובסמוך אבאר עוד דאפשר דלפרש"י רבה חייש לחששא דסבלונות עצמן ולא לחששא דשמא קידשה כבר ור"פ איפכא והיינו דמפליג בין מקדשי והדר מסבלי כו' והשתא א"ש נמי איבעיא דהוחזק שטר כתובה אפי' אי איירי מהאי חששא דשמא נתקדשה כבר מיהו לקמן אבאר עוד בענין אחר ודו"ק:

    בא"ד לכך נראה לפרש כו' חיישינן שמא קידשה כבר כו' עכ"ל וכן פירש' רבינו חננאל והרי"ף ז"ל וע"ש בל' הרא"ש והר"ן ז"ל אלא דלפ"ז לא אתי שפיר הא דאמרינן לעיל בשמעתין אימא כי שדר סבלונות אדעתא דקידושין משדר וכבר הרגיש הרשב"א ז"ל בזה בחידושיו וכתב שיש לפרש דאימא כי שדר סבלונות אדעתא דקידושין שקידשה בקידושין גמורים קודם סבלונות משדר ע"ש ואף שאיני כדי מ"מ נראה דוחק לפרש כן ולולי דברי הרשב"א ז"ל היה נ"ל דהאי פירושא דוקא בשקלא וטריא דשמעתין אליבא דהלכתא כתבו כן דאין לפרש דחיישינן לקידושין בסבלונות עצמן כיון דאיפסקא הלכתא לעיל דבעינן עסוקין מענין לענין באותו ענין משא"כ לעיל בשמעתין לענין דיוקא דמתניתין שפיר מצינן לפרש דהא גופא איצטריך לאשמעינן דלא תימא דחיישינן לקידושי סבלונות עצמן דלא בעינן מענין לענין באותו ענין כיון דנחית לתורת קידושין כדאמרינן בסמוך והא קאמר לעיל בפשיטות דסד"א כיון דשדר סבלונות מסתמא כבר קידשה בקידושין גמורים אפשר דלא שייך הך צריכותא להא חששא דכיון דחששא רחוקה היא לומר שקידשה בפני עדים ומתו והלכו להם א"כ פשיטא יש לתלות יותר שמחמת קידושין הראשונים שלח כן נ"ל. ומה שיש לדקדק עוד בזה יבואר בסמוך ודו"ק:

    גמרא אמר רבה ומותבינן אשמעתין אע"פ ששלח סבלונות כו' ויש לתמוה דמעיקרא מאי קסבר אטו לא הוי ידע מתני' ועוד דהשתא נמי מאי קשיא ליה אטו מי לא ידע סיפא דמתני' דקתני בהדיא שמחמת קידושין הראשונים שלח ונהי דסייעתא ליכא כדמסיק לאיכא דאמרי בסמוך אכתי תיובתא לא הוי. ולמאי דפרישית לעיל בשיטת רש"י אתי שפיר דהשתא משמע ליה לרבה דהאי טעמא דמחמת קידושין הראשונים שלח לא הוי טעמא מעליא דהא הכל יודעין שאין קידושין הראשונים כלום כדאיתא בהמדיר אלא דאפ"ה מסיק מתני' שפיר דלענין חששא דסבלונות דשמא קידשה כבר בפני עדים ומתו או הלכו למ"ה דלא שכיח כלל תלינן טפי דהוא ממיעוטא דטעו דקידושין הראשונים הוי קדושין משא"כ לענין האי חששא דרב הונא ורבה דאיכא למיחש ששלח הסבלונות עצמן לשם קידושין אי ס"ד דהוי קידושין בכה"ג אף ע"ג שאין עסוקין באותו ענין מענין לענין קשיא מתניתין דאמאי תלינן שמחמת קידושין הראשונים שלח הא רובא דעלמא ידעי שאין קידושין הראשונים כלום ומסתמא לשם קידושין שלח וכ"ש הכא דנחית לתורת קידושין ומשני אביי דאפ"ה יהיב טעמא שפיר דלשם קידושין הראשונים שלח ולא תלינן ששלחם לשם קידושין דהוא ג"כ מילתא דלא שכיח ועי"ל דאביי סבר דע"כ הכי הוא דאי מחששא דשמא קידשה כבר בקידושין גמורין לא איצטריך מתניתין לטעמא דמחמת קידושין הראשונים דבלא"ה ס"ל לאביי דלא חיישינן לה כלל דהא מסקינן בריש פ"ג דבכורות דאפילו רובא דתליא במעשה לא אזלינן בתרה כ"ש שאין לחוש למיעוט דתליא במעשה כגון שמא קידשה אבל רבה דלית ליה האי סברא כדאיתא שם בבכורות א"כ שפיר ס"ד דאיצטריך לטעמא דמחמת קידושין הראשונים שלח כן נ"ל נכון. אלא דאכתי קשה מאי קשיא ליה לרבה ממתניתין דלמא איירי מתניתין ששלח הסבלונות שלא בפני עדים או אפי' בפני עדים אלא שפירש להדיא ששולח לשם סבלונות דבכה"ג לא שייך האי חששא דשלחם לשם קידושין כמבואר בפוסקים בפשיטות אף לשיטת רש"י אלא דאפ"ה איצטריך מתניתין לטעמא דמחמת קידושין הראשונים לאפוקי מחששא דשמא קדשה כבר. ואפשר דפשיטא ליה לרבה דמסתמא איירי מתני' בכל גווני דשלח סבלונות לא חיישינן כן נ"ל לפרש"י. ולפירוש הר"ם ור"ת ור"ן יש לפרש להיפך דרבה סבר דלא מהני טעמא דמתניתין אלא לענין חששא דסבלונות לשם קידושי דבלא"ה לא הוי אלא חששא בעלמא אפילו היכא דנחית לתורת קידושין דהא קי"ל דבעינן מענין לענין באותו ענין ומש"ה כיון דאיכא למיתלי שמחמת קידושין הראשונים שלח אפילו חשש ליכא משא"כ לענין שמא קדשה כבר אי ס"ד דחיישינן לה אע"ג דתליא במעשה א"כ תו לא מהני שפיר האי טעמא דמחמת קידושין הראשונים שלח כיון דרובא דעלמא יודעין שאין קידושין הראשונים כלום כן נ"ל ודוק היטב ועיין בסמוך:

    שם איכא דאמרי אמר רבה מנא אמינא לה כדקתני טעמא כו' הכא הוא דטעי הא בעלמא הוי קידושין. וקשיא לי טובא דלפי' הר"ם דרבה לענין חששא דשמא קדשה כבר איירי וא"כ ע"כ איירי אפילו במיעוטא מסבלי והדר מקדשי דאי בכולהו מקדשי והדר מסבלי מאי קמל"ן ומאי איצטריך לאתויי ראיה ממתניתין דהא מקשינן בסמוך פשיטא אע"כ כדפרישית וא"כ אכתי מאי מייתי ראיה ממתניתין דהא איצטריך שפיר לטעמא דמחמת קידושין הראשונים שלח דאפילו באתרא דכולהו מקדשי והדר מסבלי נמי אינה מקודשת דמחמת קידושין הראשונים שלח. ויש ליישב דהשתא סבר רבה דלא שכיח כלל אתרא דכולהו מקדשי והדר מסבלי ודוקא לקמן דקס"ד דמימרא דרב פפא בהכי איירי דייק בה הש"ס שפיר כן נ"ל ודו"ק:

    שם מאי הוי עלה א"ר פפא באתרא דמקדשי והדר מסבלי כו' ולכאורה יש לדקדק לפרש"י דעיקר החששא שמא קדשה ע"י הסבלונות עצמן א"כ אין זה מהנך דמקדשי והדר מסבלי ולא מהנך דמסבלי והדר מקדשי אלא שקידש וסיבל כאחד ואכתי מאי שנא הא מהא וראיתי שהר"ן ז"ל כתב בשם הרשב"א ז"ל דהנך דמקדשי והדר מסבלי היינו דקפדי שלא לסבל כלל קודם הקידושין וא"כ מוכחא מילתא שלשם קידושין נותן ודעתו לסבל אח"כ בסבלונות אחרים. אמנם למאי דפרישית בלשון רש"י במשנתינו דסבלונות הם ענינים ידועים שדרך החתן לשלוח לארוסתו יתיישב יותר דודאי אף באתרא דמקדשי והדר מסבלי זימנין דשולח דורונות ומתנות למשודכתו אלא שדברים ידועים בסבלונות לא שייך כלל אלא לארוסתו וא"כ אי לאו ששלח לה הסבלונות לשם קידושין ולשם סבלונות לא היה שולח דברים כאלה כיון שעדיין אינה ארוסתו. וכל זה למאי דמשמע מפשטא דלישנא דרש"י דכל הסוגיא לא איירי אלא מהאי חששא דשמא קדשה בסבלונות עצמן. אבל למאי דפרישית לעיל א"ש טפי דדוקא בעיקר מימרא דרבא דלא נחית לחלק כלל בין מקום למקום ומסתמא איירי בכל ענין שאין כלל חילוק למקומות אלא זימנין דמקדשי והדר מסבלי וזימנין איפכא ומש"ה לא חייש כלל לשמא קידשה כבר בפני עדים ומתו דלא שכיח כלל ומהיכא תיתי ניחוש לכך כיון שאין הוכחה מש"ה מפרשינן למלתא מחששא דסבלונות עצמן משא"כ לר"פ דמחלק בין מקום למקום היינו משום דלא חייש לחששא דרבה כלל כקושיית הר"ם ז"ל אלא ה"ק ר"פ אי איכא למיחש בסבלונות היינו באתרא דמקדשי והדר מסבלי ומשום דחיישינן שמא קדשה כבר כיון שיש הוכחה לזה כן נ"ל נכון ודו"ק:

    תוספות בד"ה ה"ג מקדשי והדר מסבלי פשיטא כו' וקשה דהיכי קאמר ניחוש למעוטי דהוי להקל מיהא אין זו קושייא כ"כ דה"נ אשכחן בכמה דוכתי כו' עכ"ל. משמע דלא קשיא להו אלא לישנא דניחוש דהוי לקולא אבל אכתי קשה בעיקר הדין מאי קס"ד דניחוש למיעוטא לקולא הא בכל דוכתא אזלינן בתר רובא אפילו במקום חזקה ואף למאן דפליג אכתי הו"ל פלגא ופלגא ומהיכא תיתי ניחוש להקל באיסור אשת איש. ויש ליישב דלפרש"י דעיקר החששא דשמא קדשה בסבלונות עצמן כיון דמדינא לא הוי קידושין כלל אפילו אי שדרינהו לשם קדושין דהא בעינן עסוקין מענין לענין וליכא אלא חששא בעלמא כמ"ש הרא"ש ז"ל וא"כ כיון דאיכא למיתלי נמי דלסבלונות בעלמא שדרינהו והוא מהמיעוט דמסבלי הדר מקדשי מש"ה לא חיישינן להאי חששא דלעז בעלמא ולאידך פירושא נמי דהחששא הוא שמא קידשה כבר וכן למאי דפרישית דרש"י נמי ס"ל הכי אליבא דר"פ אפ"ה אתי שפיר דכיון דהאי חששא דאתי מכח רובא דמקדשי והדר מסבלי לא רוב מיקרי דהו"ל רובא דתליא במעשה שמא קידשה כבר וקי"ל דרובא דתליא במעשה לא הוי רובא ועוד דרוב המקדשין יש להם קול או עדים והכא כיון דליכא עידי קידושין ולא קול קס"ד שפיר דנחוש דבודאי הוא מהמיעוט דמסבלי והדר מקדשי קמל"ן דאפ"ה חיישינן לחומרא כן נ"ל:

    (קונטרס אחרון) שם כתוספות בד"ה הכי גרסינן מקדשי והדר מסבלי פשיטא וקשה דהיכי קאמר ניחוש למיעוטא והוי להקל. וכתבתי דלעיקר דינא אין לתמוה אהא דמקילינן בסבלונות אף נגד הרוב והיינו לשיטת הסוברים דהחששא הוא שמא קידשה כבר ואם כן ה"ל רובא דתלי' במעשה וקיי"ל בבכורות ריש פ' ג' דרובא דתליא במעשה לא הוי רוב:

    9 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Kiddushin 50b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' כל שאינו בזה א"ז ע' גיטין דף מט ע"א תד"ה כגון וזבחים ד' ל ע"א תד"ה דבריו ובכורות דף ט ע"א תד"ה אמר:

    תוס' ד"ה ה"ג וכו' והשתא ניחא דחיישינן למיעוט ע' בכורות ד' כ' ע"ב תד"ה חלב:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 50b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 50, Amud Bet, about 383 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 19 words

      Opens “אינה מקודשת, שמחמת קידושין הראשונים שלח. וכן…”

    2. Segment 232 words

      Opens “גמ׳ וצריכא, דאי אשמעינן שוה פרוטה, איידי…”

    3. Segment 335 words

      Opens “ואי אשמעינן הני תרתי, משום דבין פרוטה…”

    4. Segment 434 words

      Opens “איתמר: רב הונא אמר: חוששין לסבלונות. וכן…”

      Named: רב הונא, רבה, אביי.

    5. Segment 520 words

      Opens “איכא דאמרי: אמר רבה: מנא אמינא לה,…”

      Named: רבה.

    6. Segment 624 words

      Opens “ואביי: ״לא מיבעיא״ קאמר. לא מיבעיא בעלמא,…”

      Named: אביי.

    7. Segment 716 words

      Opens “מאי הוי עלה? אמר רב פפא: באתרא…”

      Named: רב פפא.

    8. Segment 821 words

      Opens “מקדשי והדר מסבלי פשיטא! לא צריכא, דרובא…”

    9. Segment 942 words

      Opens “בעא מיניה רב אחא בר רב הונא…”

      Named: רב אחא בר רב, רב אשי, רבא.

    10. Segment 1017 words

      Opens “מקדשי והדר כתבי פשיטא! לא צריכא, דלא…”

    11. Segment 1144 words

      Opens “מתני׳ המקדש אשה ובתה או אשה ואחותה…”

    12. Segment 1255 words

      Opens “גמ׳ מנהני מילי? אמר רמי בר חמא:…”

      Named: רב עמם, רבא.

    13. Segment 1320 words

      Opens “אלא אמר רבא: קרא בזה אחר זה,…”

      Named: רבא, רבה.

    14. Segment 1414 words

      Opens “גופא. אמר רבה: כל שאינו בזה אחר…”

      Named: רבה, אביי.

    Sages named on this page

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Kiddushin 50b · Segment 9 — “בעא מיניה רב אחא בר רב הונא מרבא: הוחזק…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Kiddushin 50b · Segment 4 — “…מקודשת! אמר ליה אביי: התם כדקתני טעמא: שמחמת קידושין…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 50b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026