Talmud Builders

    Kiddushin 35b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 35b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If the animal killed a man, who is commanded in all mitzvot, yes, its owner should have to pay the ransom, but if the animal killed a woman, who is obligated in only some mitzvot, no, he is exempt from the ransom. And conversely: If the Torah had taught us that men and women are equated only in this case of the ransom, one might say that because there is the loss of life the Merciful One has pity on her and therefore the owner of the animal is always obligated to pay the ransom. But with regard to those two other categories, I might say no, a woman is not equated to a man. Therefore it was necessary to mention them all.

    2§ The mishna teaches that women are obligated in all prohibitions except for the prohibitions of: Do not round the corners of one’s head, and: Do not destroy the corners of your beard, and: Do not contract ritual impurity from a corpse. The Gemara asks: Granted, a woman of priestly lineage is not obligated in the mitzva of: Do not contract ritual impurity from a corpse, as it is written: “Speak to the priests, the sons of Aaron, and say to them: None shall become impure for the dead among his people” (Leviticus 21:1). This verse teaches that the prohibition applies to the sons of Aaron, but not the daughters of Aaron. But from where do we derive the prohibitions of: Do not round the corners of one’s head, and: Do not destroy the corners of your beard?

    3The Gemara answers that this is as it is written: “You shall not round the corners of your head and you shall not destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27). The juxtaposition of the two prohibitions teaches that anyone who is included in the prohibition against destroying the beard is included in the prohibition against rounding the head. And since these women are not included in the prohibition against destroying, they are also not included in the prohibition against rounding the head.

    4The Gemara asks: And from where do we derive that women are not obligated in the prohibition against destroying the corners of one’s beard? The Gemara answers: If you wish, propose a logical reason, as ordinarily women do not have a beard. And if you wish, cite a verse that teaches this point, as the verse states: “You shall not round the corners of your head [ roshekhem ] and you shall not destroy the corners of your beard [ zekanekha ]” (Leviticus 19:27).

    5The Gemara explains: From the fact that the verse changed its language, as the term “your head [ roshekhem ]” is in the plural while “your beard [ zekanekha ]” is in the singular, it can be inferred that if so, if the prohibition against destroying one’s beard applied to everyone, let the Merciful One write: And you shall not destroy the corners of your beards [ zekanekhem ], in the plural, so that the end of the verse parallels the beginning. What is indicated by the fact that the verse states: “And you shall not destroy the corners of your beard [ zekanekha ],” in the singular? This serves to teach: Your beard is included, but not your wife’s beard.

    6The Gemara asks: And is a woman not included in this prohibition? But isn’t it taught in a baraita ( Tosefta , Nega’im 4:8): The beard of a woman and that of a eunuch, if they grow facial hair, are considered like a beard for all matters. What, is it not the case that this statement is referring to the prohibition against destroying?

    7Abaye said: You cannot say that the baraita is referring to destroying, as it is derived that a woman is exempt through the verbal analogy of “the corners of your beard” (Leviticus 19:27) here and “the corners of their beard” (Leviticus 21:5) from the sons of Aaron: Just as there, in the case of priests, women are certainly exempt from the mitzva, as the verse is referring to the male descendants of Aaron who perform the Temple service and not to women, so too here, with regard to the prohibition against destroying one’s beard, which is stated to all Jews, women are exempt. At this stage the Gemara assumes that the exclusion of women denoted by the verse: “Speak to the priests, the sons of Aaron” (Leviticus 21:1), which excludes women, is applied to all the mitzvot stated in that chapter, including destroying the corners of one’s beard.

    8The Gemara asks: But if we maintain that when the Merciful One writes: “The sons of Aaron” (Leviticus 21:1), it is written with regard to the entire manner of that chapter, including the prohibition against destroying one’s beard, let the verse, i.e., the Torah, be silent and not state about this prohibition concerning all Jews. And this halakha could be derived through an a fortiori inference, as I could say the following: And if with regard to priests, for whom the verse includes additional mitzvot, this prohibition applies only to the sons of Aaron and not the daughters of Aaron, is it not all the more so the case with regard to Israelites, who have fewer mitzvot, that only men should be obligated and not women?

    9The Gemara answers: Nevertheless, the verbal analogy is necessary. Were it not for the verbal analogy, I would say that the halakhot of ritual impurity concluded discussion of that matter. In other words, the exclusion of women denoted by the phrase “the sons of Aaron” applies only to the halakhot of impurity, which appear immediately after that phrase. Conversely, the other halakhot mentioned in this chapter, including the prohibition against destroying the beard, apply to women as well.

    10The Gemara asks: If so, now too, let us say that the halakhot of ritual impurity concluded discussion of that matter, and the daughters of Aaron are also prohibited to destroy their beards. And if you maintain that the reason the prohibition stated with regard to priests does not apply to women is due to the verbal analogy employing the term “the corners of,” which serves to connect the halakha stated with regard to priests with the halakha stated with regard to all Jews, that verbal analogy is necessary for that which is taught in a baraita : The verse states with regard to priests: “Neither shall they shave off the corners of their beard” (Leviticus 21:5). One might have thought that a priest would be liable even if he shaved his beard with scissors. Therefore the verse states, in a command issued to all Jews: “And you shall not destroy the corners of your beard” (Leviticus 19:27). This teaches that one is liable only for destroying the beard to the root, which is not achieved with scissors.

    11The baraita continues: One might have thought that if he extracted his hairs with tweezers, which uproot hairs, or small planes [ uvirhitni ], he should likewise be liable for destroying his hair. The verse therefore states: “Neither shall they shave off the corners of their beard,” to teach that shaving alone is prohibited and these actions are not considered shaving. How can both these requirements for the prohibition be met? The verse is referring to a type of shaving that involves destruction. You must say this is shaving with a razor. According to this baraita , the verbal analogy is necessary to define the action included in the prohibition against destroying, not to teach who is included in the prohibition.

    12The Gemara explains: If it is so that the verbal analogy teaches only which action is included in the prohibition against destroying, let the verse write: That which is of your beard. What is added by the expression “the corners of your beard”? Conclude two conclusions from it, both the definition of the prohibition against shaving and the exemption of women.

    13The Gemara returns to its question. But that which is taught in the baraita : The beard of a woman and that of a eunuch, if they grew facial hair, are considered like a beard for all matters, with regard to what halakha is this stated? Mar Zutra says: It is stated with regard to ritual impurity from leprosy. A leprous sore in the beard of a woman or a eunuch is treated like an affliction of the beard, not like an affliction on the skin. Different halakhot apply to leprous sores that develop on various parts of the body.

    14The Gemara objects: Concerning ritual impurity from leprosy, it is written explicitly: “And when a man or woman has a plague upon the head or upon the beard” (Leviticus 13:29). This indicates that there is no difference between a man and woman with regard to the beard in the case of leprosy. The baraita would not state a halakha that is explicit in the verse. Rather, Mar Zutra says: This baraita is referring to ritual purification from leprosy, i.e., women can also be purified from leprosy of the beard.

    15The Gemara asks: With regard to ritual purification from leprosy it is also obvious: Since impurity applies to a woman, purity likewise applies to her. The Gemara answers: It was necessary to state this with regard to the impurity of afflictions of the beard, as it might enter your mind to say that this verse is written disjunctively, i.e., that the phrase: “And when a man or woman has a plague upon the head,” applies to both a man or a woman; whereas when it states: “Or upon the beard,” we have come back to the case of a man alone. Therefore the baraita teaches us that this phrase is not referring solely to a man, as there is no difference between a man and a woman with regard to leprosy.

    16Isi taught in a baraita : Women are also exempt from the prohibition: Do not make baldness upon your heads, a prohibition against tearing out one’s hair in grief over someone’s death. The Gemara asks: What is the reason of Isi? The Gemara explains that he teaches as follows: The verse states: “You are the sons of the Lord your God; you shall not cut yourselves, nor make any baldness between your eyes for the dead. For you are a holy people to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1–2). This verse, which applies to sons and not daughters, is referring to causing baldness, and therefore this prohibition includes only men.

    17The Gemara asks: Do you say that this is referring to causing baldness, or is it perhaps referring only to the prohibition against cutting, which appears first? The Gemara answers that when it states: “For you are a holy people to the Lord your God,” it is stated with regard to the prohibition against cutting, and this verse applies to both men and women, as they are all members of God’s people. How then do I realize and explain the emphasis on sons and not daughters? This is referring to the prohibition against causing baldness.

    18The Gemara asks: And what did you see to include cutting and to exclude causing baldness? Perhaps the opposite is true, and causing baldness applies to men and women whereas cutting applies only to men. The Gemara answers: I include cutting, whose prohibition is broader, as it is applicable both in a place of hair and not in a place of hair; and I exclude causing baldness, which is more limited, as it applies only in a place of hair.

    19The Gemara asks: But one can say that the limitation of sons and not daughters applies both to causing baldness and to cutting, and when the verse writes: “For you are a holy people to the Lord your God,” that is written with regard to scoring oneself. The prohibition against scoring oneself is derived from a verbal analogy from a verse stated with regard to priests (see Leviticus 21:5), which applies to both men and women. The Gemara answers: Isi maintains that scoring oneself and cutting

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    דאיכא איבוד נשמהמשום הכי חייביה רחמנא לשלם כופר:

    הקפת הראשהמשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו שאחורי האזנים חלקים הם עד סמוך לגובה והצדעים מקום שער הם כולם והמשחית שער הצדעים שיהא ראשו מוקף בשוה לפדחתו וצדעיו ואחרי אזניו עגול סביב היא הקפה:

    כל שישנו בהשחתהדזקן ישנו בהקפת הראש:

    הקפת הראשהמשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו שאחורי האזנים חלקים הם עד סמוך לגובה והצדעים מקום שער הם כולם והמשחית שער הצדעים שיהא ראשו מוקף בשוה לפדחתו וצדעיו ואחרי אזניו עגול סביב היא הקפה:

    ולא זקן אשתךאפילו העלתה זקן והשחיתה:

    פאת פאתכתיב בישראל פאת זקנך וכתיב בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו וקס"ד דכי כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן אכולא מילתא דכתיב בההוא עניינא קאי:

    נשתוק קרא מיניהמג"ש דפאת פאת למעוטי נשים ישראליות ותיתי פטורא בק"ו מכהנות:

    הפסיק העניןולא קאי בני אהרן אלא אטומאה לחוד שיש הפסק בנתים כגון לה יטמא:

    מבעיא ליה לכדתניאליתן את האמור של זה בזה ושל זה בזה דלא נתחייב אלא בהשחתה שע"י גילוח וכיון דאיכא לאוקמי לג"ש להכי לא תדרשה למעוטי בנות הואיל והפסיק הענין:

    מלקטפליינ"א (מקצועה) של מצחצחי חרבות שמחליקין בם את תיק הסייף:

    רהיטניפליינ"א (מקצועה) של עושי תריסין:

    ת"ל לא יגלחוהאמור בכהנים ואין דרך גילוח בכך ואתיא ג"ש ליתן האמור של כהנים בישראל ושל ישראל בכהנים:

    אם כןדלהכי הוא דאתא נכתוב את שבזקנך דהוה ליה נמי כמאן דכתיב פאה דהא כתיב פאה בההוא קרא גבי ראש ומדהוי כתיב גבי זקן את שבזקנך ולא כתיב את זקנך ש"מ אפאה קאי וה"ק לא תשחית פאות שבזקנך והדר נילף גילוח דהשחתה בפאת פאת ישראל מכהנים א"נ בבנין אב חייב פאת זקן בכהנים וחייב פאת זקן בישראל:

    מאי פאת ש"מ תרתיג"ש שלימה לימדך הכתוב אף לכל האמור בענין:

    לטומאת נגעיםשסימני מקום שיער חלוקים מסימני עור בשר שבנגעי עור בשר כתיב שער לבן ובסימני נתקי ראש וזקן שער צהוב וקאמר הכא דאם העלתה אשה שער בזקנה הוו סימני נגעה כדין נתקי זקן:

    בהדיא כתיבזקן של אשה דכתיב איש או אשה:

    לטהרת נגעיםלכשתטהר תטען דין טהרת מצורע בתגלחת וצפורים:

    איצטריךלטומאת נגעים כדאמרן מעיקרא להשוות סימני נתקי זקן אשה לסימני זקן איש ודאמרת בהדיא כתיב סד"א לצדדין כתיב דאשה הכתוב בקרא לא קאי אלא אנתקי הראש ואו בזקן דכתיב בסיפיה אתאן לאיש ולא לאשה קמ"ל תנא דברייתא הרי הן כזקן לכל דבריהם:

    בנים ולא בנותבנים אתם לה' לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בנים ולא בנות לקרחה אבל לגדידה אף הבנות:

    או אינואלא אף לגדידה:

    כשהוא אומרבפסוק שלאחריו כי עם קדוש אתה ואף הנשים בכלל עם:

    גדידהאשגרטינ"ר (אישגרטיניי"ר: לסרוט) וחוקי האמורי היו על מתיהן:

    ה"ג מרבה אני את הגדידה שישנה במקום שער ושלא במקום שער ומוציא אני את הקרחה שאינה אלא במקום שער:

    בשריטה הוא דכתיבוקס"ד שריטה וגדידה תרתי נינהו חד ביד וחד בכלי ואע"ג דשריטה בהאי ענינא לא כתיב כיון דדמיא לגדידה כתבה הכא ולא תימא אף היא נשים פטורות כתיב כי עם קדוש לרבויי והכי שפיר טפי ולאו לסרוסי קרא דהא בנים ולא בנות גבי גדידה כתיב ומיניה סליק:

    קידושין 35 עמוד ב

    1איש, דבר מצות אין, אשה לא. ואי אשמעינן הא: משום דאיכא איבוד נשמה חס רחמנא עלה, אבל הנך תרתי אימא לא, צריכא.

    2חוץ מבל תקיף״ ובל תשחית״ כו'. בשלמא ״בל תטמא למתים״, דכתיב: ״(ויקרא כא״, א) אמור, אל הכהנים בני אהרן בני אהרן ולא בנות אהרן אלא בל תקיף ובל תשחית מנלן׃

    3דכתיב״! (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך כל״ שישנו בהשחתה ישנו בהקפה והני נשי הואיל ולא איתנהו בהשחתה ליתנהו בהקפה׃

    4ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא דהא לא אית להו זקן ואיבעית אימא קרא דאמר קרא ״לא תקיפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך״׃

    5מדשני קרא בדיבוריה דא"כ ניכתוב רחמנא פאת זקנכם מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך׃

    6ולא והתניא זקן אשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם מאי לאו להשחתה׃

    7אמר אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת פאת מבני אהרן מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות׃

    8ואי סבירא לן דכי כתב בני אהרן אכוליה ענינא כתיב ״נישתוק קרא מיניה ותיתי בק״ו ואנא אמינא ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות יתירות בני אהרן ולא בנות אהרן ישראל לא כ"ש׃

    9אי לאו ג"ש הוה אמינא הפסק הענין׃

    10השתא נמי נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא (ויקרא כא, ה) לא יגלחו יכול גילחו במספריים יהיה חייב ת"ל (ויקרא יט, כז) לא תשחית׃

    11יכול לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל לא יגלחו הא כיצד גילוח שיש בה השחתה הוי אומר זה תער׃

    12א"כ ניכתוב קרא את שבזקנך מאי פאת זקנך ש"מ תרתי׃

    13ואלא הא דתניא זקן האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם למאי הלכתא אמר מר זוטרא לטומאת נגעים׃

    14טומאת נגעים בהדיא כתיב״א (ויקרא יג״, כט) ואיש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן אלא אמר מר זוטרא לטהרת נגעים׃

    15טהרת נגעים נמי פשיטא כיון דבת טומאה היא בת טהרה היא איצטריך סד"א לצדדים כתיב ״איש או אשה כי יהיה בו נגע בראש או בזקן הדר אתאן לאיש קמ״ל׃

    16איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות מ"ט דאיסי דדריש הכי (דברים יד, א) בנים אתם לה' אלהיכם לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת כי עם קדוש אתה לה' אלהיך בנים ולא בנות לקרחה׃

    17אתה אומר לקרחה או אינו אלא לגדידה כשהוא אומר כי עם קדוש אתה לה' אלהיך הרי גדידה אמור הא מה אני מקיים בנים ולא בנות לקרחה׃

    18ומה ראית לרבות את הגדידה ולהוציא את הקרחה מרבה אני את הגדידה שישנה במקום השער ושלא במקום שער ומוציא אני את הקרחה שאינה אלא במקום שער׃

    19ואימא בנים ולא בנות בין לקרחה בין לגדידה וכי כתב כי עם קדוש אתה לה' אלהיך בשריטה הוא דכתיב ״קסבר איסי שריטה וגדידה״׃

    Tosafot

    איש דבר מצות הוא אין אשה לאולאו דוקא דהא איתקש עבד לאשה לחייבו במצות כאשה דגמר (בחגיגה דף ד.) לה לה מאשה אלא הכי קאמר אינה חייבת כל כך כמו איש:

    וכי כתב עם קדוש לשריטה הוא דכתיבפירש בקונטרס דסד"א דגדידה ושריטה תרתי נינהו וחד ביד וחד בכלי וא"ת מי הזקיקנו לומר דכי עם קדוש קאי אשריטה שלא הוזכרה באותה פרשה כלל ולא קאי אגדידה ואקרחה דכתיבי בהאי ענינא וי"ל דניחא ליה טפי למימר דכי עם קדוש קאי אשריטה אע"פ שלא הוזכר באותה פרשה מלסרס המקרא ולומר דבנים אתם לא קאי אלא תתגודדו דסמיך ליה אלא אקרחה שאין סמוך לו שהרי גדידה הפסיק הענין ואפכא לא מצית אמרת כדמפרש גמרא ומה ראית להוציא את הקרחה וכו' ועוד דיש גם סירוס אחר דעם קדוש קאי אגדידה שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו:

    הרי הוא כזקן לכל דבריווא"ת ואיך תמצא זקן בסריס והרי מי שאין לו זקן אחד מסימני סריס ואמרינן. בסריס עד שיהיו בו כולן וי"ל כגון שהביא זקן אחר רוב שנותיו דכה"ג סריס הוא כדאמר פ' יוצא דופן (נדה דף מז.) דכי לא נולדו בו סימני סריס הוה קטן עד רוב שנותיו ובהגיע לרוב שנותיו הוה גדול והוה סריס.:

    להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת וכו'וא"ת למה לי ג"ש הא מוכח ליה שפיר מדשני קרא בדיבוריה. וי"ל דה"מ מקמי דשמעינן בברייתא דיש להם חשיבות זקן בשום מקום אבל לבתר דשמעינן דגלי לית לן למעוטי מדשני כו':

    אם כן ליכתוב את שבזקנךפירוש א"כ דלהכי הוא דאתא דהפסיק הענין נכתוב את שבזקנך דהוה ליה כמאן דכתיב פאה דהא כתיב פאה בהאי קרא גבי ראש ונוכל לומר בבנין אב שחייב בפאת זקן בכהנים כדכתיב ופאת זקנם לא יגלחו וחייב פאת זקן בישראל והדר יליף גילוח דכתיב גבי כהנים דהוי השחתה בפאת פאת דישראל מכהנים מאי פאת ש"מ ג"ש שלימה לימדך הכתוב אף לכל האמור בענין כגון הקפת הראש ופאת זקן דדרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן וכ"ש בישראל מג"ש דפאת פאת:

    וכי כתב עם קדוש לשריטה הוא דכתיבפירש בקונטרס דסד"א דגדידה ושריטה תרתי נינהו וחד ביד וחד בכלי וא"ת מי הזקיקנו לומר דכי עם קדוש קאי אשריטה שלא הוזכרה באותה פרשה כלל ולא קאי אגדידה ואקרחה דכתיבי בהאי ענינא וי"ל דניחא ליה טפי למימר דכי עם קדוש קאי אשריטה אע"פ שלא הוזכר באותה פרשה מלסרס המקרא ולומר דבנים אתם לא קאי אלא תתגודדו דסמיך ליה אלא אקרחה שאין סמוך לו שהרי גדידה הפסיק הענין ואפכא לא מצית אמרת כדמפרש גמרא ומה ראית להוציא את הקרחה וכו' ועוד דיש גם סירוס אחר דעם קדוש קאי אגדידה שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    אי בעי' אימא סברא דהא לית להו זקןפירוש דקרא כתיב לא תקיפו ואחד ניקף ומקיף במשמע דלהכי כתבה רחמנא בלשון רבים כדכתב הרב ר' אברהם ב"ד במסכת מכות ואע"ג דאתיא כרב אסי התם דאין הניקף לוקח מלקות בלחוד מיעט לה משום דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אבל לא משמע מלאו וזימנין דלוקין כשעשה מעשה שמסייעו או שמקיף עצמו כדאיתא התם. בהדיא דכיון דקרא דלא תקיפו קאי אמקיף וניקף ואין אשה בדין ניקף דהא לית לה זקן ליתא נמי אפילו במקפת לאחרים וזה נכון:

    אי בעית אימא מדשני קרא בדיבורו דא"כ נכתוב קרא פאת זקנכם מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך. פי' מדשני קרא בדבורו דכתיב זקנך בלשון יחיד משמע דלמעוטי זקנך ולא זקן אשתך ואתיא הקפה דאיתקשו לזקן וגמר מיניה דמה השחתה זקנך ולא זקן אשתך אף הקפה נמי אשה פטורה. וכי תימא אדרבה מדשני קרא בדיבוריה דכתב הקפה בלשון רבים פאת ראשיכם וכתב השחתה בלשון יחיד זקנך מכלל דזקנך ולא זקן אשתך דוקא אבל הקפה ראשו וראש אשתו. דאי לא מאי האי דשני קרא בדיבוריה הא לא שני מידי דליכא הפרישה בין ראשיכם לזקנך וא"כ לכתוב כוליה קרא בלשון יחיד ואיכא למימר דאנן הכי קאמרינן דמדשני קרא בדיבוריה שכל הפרשה שלמעלה מפסוק זה בלשון רבים וכתב זקנך בלשון יחיד מכלל דזקנך ולא זקן אשתך וכיון דכן הדרה הקפה דאיתקשו להשחתה וגמרו מיניה דמה השחתה נשים פטורות אף הקפה נשים פטורות:

    ותמיהא לי מנא לן דהאי דשני קרא בדיבוריה להכי הוא דאתי דלמא כתב הקפה בלשון רבים לרבות הניקף והמקיף והשחתה כתב בלשון יחיד לחייב המגלח והמשחית בלבד לפטור המתגלח. ונימא ליה דבין במגלח בין בשריטה בין בהקפה בכולהו העושה והנעשה שווין ולוקין כשעושין מעשה ולהכי הכתיב בהו בלשון רבים ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכו' וכו' וכן בהשחתה כתיב לשון רבים גבי בני אהרן פאת זקנם לא יגלחו וגמרינן פאת פאת מבני אהרן וכן הוא מפורש בתוספתא המקיף פאת ראשו של חבירו שניהם חייבין וכן היא בפאת זקן ובקרחה ובשריט' וכתוב' קעקע והתם נמי תני' בהדיא שאינו חייב עד שיקפנו בתער וכן הלכה והשתא דאתינן להכי הוקשו השחתה והקפה זה לזה דמה השחתה נשים פטורות אף הקפה נשים פטורות ומה הקפה אחד המקיף ואחד הניקף כדכתיב ראשיכם בלשון רבים אף השחתה א' המשחי' וא' הנשחת:

    הא דאמרינן זקן האשה והחרס דמשמע דסריס יש לו זקן ואלו בעלמא מנינן הסימני סריס שאין לו זקן איכא למימר דהאי בסריס אדם וההיא בסריס חמה שיש לו זקן לאחר עשרים שנה:

    שריטה וגדידה אחת היאפי' דכל חד מינייהו משמע בין ביד בין בכלי ובכל חד מינייהו חייב שתים משום שריטה ומשום גדידה וכן הלכה. מיהו דוקא גדידה ושריטה אסורה אבל הכאה על בשרו שרי כדאמרינן בסנהדרין ברבי עקיבא על רבי אליעזר שהיה מכה על בשרו עד שדמו שותת לארץ:

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 35b

    Kiddushin 35b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 430 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    דאיכא איבוד נשמה משום הכי חייביה רחמנא לשלם כופר:

    הקפת הראש המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו שאחורי האזנים חלקים הם עד סמוך לגובה והצדעים מקום שער הם כולם והמשחית שער הצדעים שיהא ראשו מוקף בשוה לפדחתו וצדעיו ואחרי אזניו עגול סביב היא הקפה:

    כל שישנו בהשחתה דזקן ישנו בהקפת הראש:

    הקפת הראש המשוה צדעיו לאחורי אזנו ולפדחתו שאחורי האזנים חלקים הם עד סמוך לגובה והצדעים מקום שער הם כולם והמשחית שער הצדעים שיהא ראשו מוקף בשוה לפדחתו וצדעיו ואחרי אזניו עגול סביב היא הקפה:

    ולא זקן אשתך אפילו העלתה זקן והשחיתה:

    פאת פאת כתיב בישראל פאת זקנך וכתיב בכהנים ופאת זקנם לא יגלחו וקס"ד דכי כתיב אמור אל הכהנים בני אהרן ולא בנות אהרן אכולא מילתא דכתיב בההוא עניינא קאי:

    נשתוק קרא מיניה מג"ש דפאת פאת למעוטי נשים ישראליות ותיתי פטורא בק"ו מכהנות:

    הפסיק הענין ולא קאי בני אהרן אלא אטומאה לחוד שיש הפסק בנתים כגון לה יטמא:

    16 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 35b · Sefaria

    Tosafot

    איש דבר מצות הוא אין אשה לא ולאו דוקא דהא איתקש עבד לאשה לחייבו במצות כאשה דגמר (בחגיגה דף ד.) לה לה מאשה אלא הכי קאמר אינה חייבת כל כך כמו איש:

    וכי כתב עם קדוש לשריטה הוא דכתיב פירש בקונטרס דסד"א דגדידה ושריטה תרתי נינהו וחד ביד וחד בכלי וא"ת מי הזקיקנו לומר דכי עם קדוש קאי אשריטה שלא הוזכרה באותה פרשה כלל ולא קאי אגדידה ואקרחה דכתיבי בהאי ענינא וי"ל דניחא ליה טפי למימר דכי עם קדוש קאי אשריטה אע"פ שלא הוזכר באותה פרשה מלסרס המקרא ולומר דבנים אתם לא קאי אלא תתגודדו דסמיך ליה אלא אקרחה שאין סמוך לו שהרי גדידה הפסיק הענין ואפכא לא מצית אמרת כדמפרש גמרא ומה ראית להוציא את הקרחה וכו' ועוד דיש גם סירוס אחר דעם קדוש קאי אגדידה שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו:

    הרי הוא כזקן לכל דבריו וא"ת ואיך תמצא זקן בסריס והרי מי שאין לו זקן אחד מסימני סריס ואמרינן. בסריס עד שיהיו בו כולן וי"ל כגון שהביא זקן אחר רוב שנותיו דכה"ג סריס הוא כדאמר פ' יוצא דופן (נדה דף מז.) דכי לא נולדו בו סימני סריס הוה קטן עד רוב שנותיו ובהגיע לרוב שנותיו הוה גדול והוה סריס.:

    להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת וכו' וא"ת למה לי ג"ש הא מוכח ליה שפיר מדשני קרא בדיבוריה. וי"ל דה"מ מקמי דשמעינן בברייתא דיש להם חשיבות זקן בשום מקום אבל לבתר דשמעינן דגלי לית לן למעוטי מדשני כו':

    אם כן ליכתוב את שבזקנך פירוש א"כ דלהכי הוא דאתא דהפסיק הענין נכתוב את שבזקנך דהוה ליה כמאן דכתיב פאה דהא כתיב פאה בהאי קרא גבי ראש ונוכל לומר בבנין אב שחייב בפאת זקן בכהנים כדכתיב ופאת זקנם לא יגלחו וחייב פאת זקן בישראל והדר יליף גילוח דכתיב גבי כהנים דהוי השחתה בפאת פאת דישראל מכהנים מאי פאת ש"מ ג"ש שלימה לימדך הכתוב אף לכל האמור בענין כגון הקפת הראש ופאת זקן דדרשינן בני אהרן ולא בנות אהרן וכ"ש בישראל מג"ש דפאת פאת:

    וכי כתב עם קדוש לשריטה הוא דכתיב פירש בקונטרס דסד"א דגדידה ושריטה תרתי נינהו וחד ביד וחד בכלי וא"ת מי הזקיקנו לומר דכי עם קדוש קאי אשריטה שלא הוזכרה באותה פרשה כלל ולא קאי אגדידה ואקרחה דכתיבי בהאי ענינא וי"ל דניחא ליה טפי למימר דכי עם קדוש קאי אשריטה אע"פ שלא הוזכר באותה פרשה מלסרס המקרא ולומר דבנים אתם לא קאי אלא תתגודדו דסמיך ליה אלא אקרחה שאין סמוך לו שהרי גדידה הפסיק הענין ואפכא לא מצית אמרת כדמפרש גמרא ומה ראית להוציא את הקרחה וכו' ועוד דיש גם סירוס אחר דעם קדוש קאי אגדידה שלפני פניו ולא אקרחה שלפניו:

    Tosafot on Kiddushin 35b · Sefaria

    Ritva

    אי בעי' אימא סברא דהא לית להו זקן פירוש דקרא כתיב לא תקיפו ואחד ניקף ומקיף במשמע דלהכי כתבה רחמנא בלשון רבים כדכתב הרב ר' אברהם ב"ד במסכת מכות ואע"ג דאתיא כרב אסי התם דאין הניקף לוקח מלקות בלחוד מיעט לה משום דלאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אבל לא משמע מלאו וזימנין דלוקין כשעשה מעשה שמסייעו או שמקיף עצמו כדאיתא התם. בהדיא דכיון דקרא דלא תקיפו קאי אמקיף וניקף ואין אשה בדין ניקף דהא לית לה זקן ליתא נמי אפילו במקפת לאחרים וזה נכון:

    אי בעית אימא מדשני קרא בדיבורו דא"כ נכתוב קרא פאת זקנכם מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך. פי' מדשני קרא בדבורו דכתיב זקנך בלשון יחיד משמע דלמעוטי זקנך ולא זקן אשתך ואתיא הקפה דאיתקשו לזקן וגמר מיניה דמה השחתה זקנך ולא זקן אשתך אף הקפה נמי אשה פטורה. וכי תימא אדרבה מדשני קרא בדיבוריה דכתב הקפה בלשון רבים פאת ראשיכם וכתב השחתה בלשון יחיד זקנך מכלל דזקנך ולא זקן אשתך דוקא אבל הקפה ראשו וראש אשתו. דאי לא מאי האי דשני קרא בדיבוריה הא לא שני מידי דליכא הפרישה בין ראשיכם לזקנך וא"כ לכתוב כוליה קרא בלשון יחיד ואיכא למימר דאנן הכי קאמרינן דמדשני קרא בדיבוריה שכל הפרשה שלמעלה מפסוק זה בלשון רבים וכתב זקנך בלשון יחיד מכלל דזקנך ולא זקן אשתך וכיון דכן הדרה הקפה דאיתקשו להשחתה וגמרו מיניה דמה השחתה נשים פטורות אף הקפה נשים פטורות:

    ותמיהא לי מנא לן דהאי דשני קרא בדיבוריה להכי הוא דאתי דלמא כתב הקפה בלשון רבים לרבות הניקף והמקיף והשחתה כתב בלשון יחיד לחייב המגלח והמשחית בלבד לפטור המתגלח. ונימא ליה דבין במגלח בין בשריטה בין בהקפה בכולהו העושה והנעשה שווין ולוקין כשעושין מעשה ולהכי הכתיב בהו בלשון רבים ושרט לנפש לא תתנו בבשרכם וכו' וכו' וכן בהשחתה כתיב לשון רבים גבי בני אהרן פאת זקנם לא יגלחו וגמרינן פאת פאת מבני אהרן וכן הוא מפורש בתוספתא המקיף פאת ראשו של חבירו שניהם חייבין וכן היא בפאת זקן ובקרחה ובשריט' וכתוב' קעקע והתם נמי תני' בהדיא שאינו חייב עד שיקפנו בתער וכן הלכה והשתא דאתינן להכי הוקשו השחתה והקפה זה לזה דמה השחתה נשים פטורות אף הקפה נשים פטורות ומה הקפה אחד המקיף ואחד הניקף כדכתיב ראשיכם בלשון רבים אף השחתה א' המשחי' וא' הנשחת:

    הא דאמרינן זקן האשה והחרס דמשמע דסריס יש לו זקן ואלו בעלמא מנינן הסימני סריס שאין לו זקן איכא למימר דהאי בסריס אדם וההיא בסריס חמה שיש לו זקן לאחר עשרים שנה:

    שריטה וגדידה אחת היא פי' דכל חד מינייהו משמע בין ביד בין בכלי ובכל חד מינייהו חייב שתים משום שריטה ומשום גדידה וכן הלכה. מיהו דוקא גדידה ושריטה אסורה אבל הכאה על בשרו שרי כדאמרינן בסנהדרין ברבי עקיבא על רבי אליעזר שהיה מכה על בשרו עד שדמו שותת לארץ:

    Ritva on Kiddushin 35b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שהאשה אינה באיסור השחתת זקן ולא באיסור הקפת הראש לא לעצמה אם העלת שער בזקנה ולא בהשחתת זקן האיש או הקפתו ומכל מקום לענין טומאת נגעים האמורה בראש או בזקן אם העלת האשה שער בזקנה הרי היא בדין טומאת נגעים שבזקן שהיא חלוקה מנגעי שאר בשר כמו שיתבאר במקומו והוא שאמרו זקן האשה והסריס שהעלו שער הרי הן כזקן לכל דבריהם ור"ל לכל עניני טומאת נגעים וטהרתם הא לענין השחתת זקן לא כמו שביארנו:

    השחתת זקן אין בה חיוב אלא בגלוח שיש בו השחתה הא כל שגלח במספרים אין כאן חיוב שאין זה השחתה ואם לקטו במלקט וברהיטני ובכיוצא באלו מכלים שמלקטין בהם את השער דרך ליקוט ועוקרין אותו משרש פטור שאין זה גלוח ואי זה הוא גלוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער:

    Meiri on Kiddushin 35b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא מדשני קרא בדיבוריה כו' מאי זקנך זקנך ולא זקן אשתך כו' אע"ג דליתנהו נמי [בהקפה] מהיקשא דכל שישנו בהשחתה כו' לא הוה למיכתב נמי ראשך בלשון יחיד ולא ראש אשתך דאם כן לא הוה ידעינן כלל דשני קרא בדיבוריה דאימא דלישנא דקרא הוא בלשון יחיד ולא הוה דייקינן מיניה כלל לא לא ראש אשתך ולא לא זקן אשתך וק"ל:

    בפרש"י בד"ה הפסיק הענין ולא קאי בני כו' שיש הפסק בינתיים כגון לה יטמא עכ"ל למאי דקיימינן הכא לתנא דמתני' דמחייב לנשים בקרחה מדלא תני נמי חוץ מבל קרחה כמ"ש התוס' לקמן המ"ל לא יקרתו וגו' הפסיק הענין ודו"ק:

    תוס' בד"ה הרי הוא כזקן כו' כדאמר בפרק יוצא דופן הס"ד ואח"כ מה"ד להשחתה לא כו' מדשני קרא בדיבוריה או מסברא דלעיל וי"ל דה"מ כו' כצ"ל מת"י וק"ל:

    בד"ה אם כן ליכתוב כו' וכל שכן בישראל מגזירה שוה דפאת פאת עכ"ל רצה לומר דבתר דגלי לן בגזירה שוה דפאת פאת דלא הפסיק הענין כל שכן נמי הוי בישראל מכהן וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 35b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בד"ה הפסיק הענין ולא קאי בני אהרן אלא אטומאה לחוד שיש הפסק בינתים כגון לה יטמא עכ"ל. פירוש דלענין לה יטמא ע"כ הושוו נשים לאנשים דהא מ"ע שאין הז"ג הוא וכ"כ בחידושי הריטב"א ז"ל אלא שטעות נפל שם בדפוס. ומיהו זה לא יתכן אלא למ"ד לה יטמא מצוה אבל למ"ד רשות ליכא למימר דהפסיק הענין וא"כ תיקשי להאי מ"ד אמאי שני קרא בלישנא מיהו י"ל דמ"ד רשות ס"ל דהנשים חייבות בבל יקרחו כדס"ל לתנא דמתניתין ויליף לה מכי עם קדוש אתה ולית ליה ילפותא דבני' ולא בנות דמוקי לה לדרשא אחריתא כדלקמן וא"כ לפ"ז אמרינן בפשיטות דבל יקרחו הפסיק הענין אלא דמה שהוצרך רש"י ז"ל לפרש דלה יטמא הפסיק הענין היינו משום דאליבא דאיסי בן יהודא גופא דאמר דאף בבל יקרחו נשים פטורות ואפ"ה אמרינן בסמוך בשמעתין דאי לאו ג"ש דקרחה קרחה ה"א דהפסיק הענין וא"כ ע"כ היינו משום דלה יטמא הפסיק הענין והיינו כמ"ד לה יטמא חובה מש"ה ניחא ליה לפרש כולה בחד גוונא ועוד דאפשר דתנא דמתניתין נמי ס"ל כאיסי וכדאמר רבי יוחנן לעיל אמתניתין דאין למידין מן הכללות אפילו במקום שנאמר חוץ ועוד דבפלוגתא לא קא מיירי כן נ"ל:

    גמרא אמר אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף מפאת פאת עי' בתוס' שכתבו ליישב דלא אמר מדשני קרא בלישנא אלא דאכתי יש להקשות איפכא כיון דלמסקנא דאביי יליף לה בג"ש דפאת פאת אמאי איצטריך לעיל למימר מדשני קרא בלישנא. והנלע"ד דמג"ש דפאת פאת לחוד לא הוי מצינן למילף לפטור' דנהי דפאת זקנך מיותר לג"ש כדמסיק אפ"ה איכא למימר איפכא לאידך גיסא דג"ש לחיובא אתא משום דמסברא פטורות בין כהנת בין ישראלית מטעמא דאמרי' איבעית אימא סברא דהא לית להו זקן ומש"ה הקיש הכתוב כל שישנו בפאה ישנו בזקן והני נשי דחייבות בפאה דהא יש להן פאה חייבות בלא תעשה ועוד דכתיב ראשיכם לשון רבים ובתר הכי ילפינן ג"ש לחייב נמי אף בכהנת ואע"ג דאיכא ק"ו אפ"ה איצטריך ג"ש דלא תימא בני אהרן אכולה מילתא קאי. ועוד דבלא"ה לענין חיובא ע"כ לא סמכינן אק"ו דאלת"ה אמאי כתבה רחמנא כלל גבי כהנים האיכא ק"ו מישראל אע"כ דלעבור בשני לאווין וא"כ בכהנת נמי ה"א דלחיובא אתא. ומש"ה קאמר לעיל דלא שייך לאוקמי הקישא דזקן לפאה לחיובא כיון דשני בלישנא דנהי דמפשטא דקרא לא מצינן למילף דהא דשני בלישנא היינו משום דלית להו זקן אפילו הכי לא שייך למידרש מיהא הקישא לחיובא ולאפוקי מפשטא כן נראה לי נכון לפי שיטת פירש"י ותוספות. מיהו בסמוך אפרש בענין אחר יותר נכון:

    שם השתא נמי נימא הפסיק הענין ואי משום ג"ש מיבעיא ליה לכדתניא כו' ולא שייך הכא למימר אין ג"ש למחצה כיון דבכהנת גופא לא ידעי' פטורא אלא אדרבא חיובא כמו בכל מצות ל"ת ובני אהרן הא אמרי' דהפסיק הענין וכל זה פשוט ומבואר ולא הוצרכתי לכתבו אלא לפי שראיתי להריטב"א ז"ל בחידושיו שנדחק בזה ולא ידעתי כוונתו ע"ש:

    שם א"כ ליכתוב קרא את שבזקנך כו' ש"מ תרתי עיין פירש"י ותוספות ומשמע מפירושם דלקושטא דמילתא אתא ייתורא דג"ש לומר דלא הפסיק הענין אלא בני אהרן ולא בנות אהרן אהשחתה נמי קאי וילפי' ישראלים מכהנת בג"ש שכן כתבו התוס' להדיא והוסיפו כן על לשון רש"י ויש לתמוה טובא חדא דהא לקושטא דמילתא ודאי בני אהרן ולא בנות אהרן לאו אכולה מילתא קאי דהא ודאי הפסיק הענין לתנא דמתניתין דאליביה קיימינן דהא מחייב נשים בבל יקרחו וא"כ בל יקרחו ודאי הפסיק הענין. ועוד דהשתא נמי דגלי קרא דבנות אהרן אכולהו קאי אכתי לא שייך שפיר הג"ש דהאיכא ק"ו דישראלית מכהנת ואדרבא משום ייתורא דג"ש טפי הוי לן למימר איפכא דבישראלית מסתמא מחייבי כמו בכל לא תעשה וגלי הג"ש דבכהנת נמי חייבות לאפוקי דלא נימא דבני אהרן אכולה מילתא קאי ואי משום דלא איצטריך דאיכא ק"ו השתא לפטורא נמי איכא האי ק"ו איפכא ואדרבא איצטריך טפי לחיובא דלא נימא דגזירת הכתוב היא בכהנת לפטורא מבני אהרן מלבד מה שהקשיתי בסמוך דא"כ אמאי שני קרא בלישנא בישראל ועוד דמל' הרא"ש ז"ל משמע להדיא דלמסקנא נמי עיקר ילפותא לפטורא דהשחתה אתיא מדשני בלישנא ולא הביא כלל ילפותא דבני אהרן ולא הג"ש. מכל זה היה נ"ל לפרש הסוגי' בפשיטות דהא בלא"ה נמי יש לדקדק במאי דמקשה הש"ס לעיל ולא והתניא זקן האשה כו' מאי לאו להשחתה דא"כ אגופא דמתני' הוי ליה לאקשויי מתני' אברייתא ולשון ולא והתניא משמע דאשקלא וטריא דשמעתין קאי וכן הא דקאמר אביי להשחתה לא מצית אמרת נמי נראה תמוה דפשיטא דלא מצינן לפרש ברייתא להשחתה כיון דמתני' קתני בהדיא דפטירי לכך נלע"ד דאשקלא וטריא דשמעתין לחוד הוא דקשיא ליה הכי דמדיליף פטורא דהקפה מהשחתה והכל אף בישראלית דשני בלישנא ואהא מקשה ולא והתניא זקן והאשה כו' מאי לאו להשחתה ולפ"ז משמע ליה להמקשה דע"כ איירי ברייתא בהשחתה דישראלית דחייבות כמו בכל לא תעשה ומסברא נמי ליכא למיפטר אע"ג דלית להו זקן מ"מ הא אקיש רחמנא דכל שישנו בהקפה והני נשי הואיל ואיתנהו בהקפה איתנהו נמי בהשחתה ולפ"ז ע"כ הא דקתני מתניתין חוץ מבל תשחית ובל תקיף ובל תטמא הכל איירי בכהנת לחוד דפטירי מגזירת הכתוב מהשחתה דבני אהרן אכולהו קאי וממילא דכהנת פטירי נמי מהקפה דכל שאינן בהשחתה אינן בהקפה ואהא משני אביי שפיר להמקשה דלא מצית אמרת הכי לפטור בכהנת ולחייב בישראלית דהאיכא ג"ש דפאת פאת והיינו כדמסיק בסוף אלא דהשתא משמע ליה לאידן מקשה דבאמת עיקר ילפותא דאביי לפטורא היינו בכהנת מבני אהרן ובישראלית מג"ש ומהא הדר ומקשה א"כ נישתוק מג"ש ונישתוק נמי בישראלית דשני בלישנא ונילף הכל מק"ו ואהא מסקינן שפיר אליבא דאביי דודאי עיקר ילפותא לאו מבני אהרן ילפינן דהפסיק הענין אלא מדמייתי לן הג"ש כדמסיק דניכתוב את שבזקנך ע"כ גלי קרא דבישראלית ודאי פטירי מדשני קרא בלישנא והשתא איצטריך שפיר הג"ש לפטור נמי בכהנת אע"ג דהפסיק הענין לענין בל יקרחו כן נ"ל נכון בעזה"י ובסייעתא דשמיא ולשון הרא"ש ז"ל מסייעני ובאמת שיש לדחוק ולפרש כן בכוונת רש"י ז"ל אלא דהתוס' לא כתבו כן ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 35b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 35, Amud Bet, about 430 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “איש, דבר מצות אין, אשה לא. ואי…”

    2. Segment 230 words

      Opens “חוץ מבל תקיף״ ובל תשחית״ כו'. בשלמא…”

    3. Segment 326 words

      Opens “דכתיב! (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת…”

    4. Segment 426 words

      Opens “ומנלן דלא איתנהו בהשחתה איבעית אימא סברא…”

    5. Segment 514 words

      Opens “מדשני קרא בדיבוריה דא"כ ניכתוב רחמנא פאת…”

    6. Segment 615 words

      Opens “ולא והתניא זקן אשה והסריס שהעלו שער…”

    7. Segment 719 words

      Opens “אמר אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף…”

      Named: אביי.

    8. Segment 832 words

      Opens “ואי סבירא לן דכי כתב בני אהרן…”

    9. Segment 97 words

      Opens “אי לאו ג"ש הוה אמינא הפסק הענין…”

    10. Segment 1027 words

      Opens “השתא נמי נימא הפסיק הענין ואי משום…”

    11. Segment 1119 words

      Opens “יכול לקטו במלקט וברהיטני יהא חייב ת"ל…”

    12. Segment 1210 words

      Opens “א"כ ניכתוב קרא את שבזקנך מאי פאת…”

    13. Segment 1320 words

      Opens “ואלא הא דתניא זקן האשה והסריס שהעלו…”

    14. Segment 1423 words

      Opens “טומאת נגעים בהדיא כתיבא (ויקרא יג, כט)…”

    15. Segment 1529 words

      Opens “טהרת נגעים נמי פשיטא כיון דבת טומאה…”

    16. Segment 1636 words

      Opens “איסי תני אף בל יקרחו נשים פטורות…”

    17. Segment 1726 words

      Opens “אתה אומר לקרחה או אינו אלא לגדידה…”

    18. Segment 1826 words

      Opens “ומה ראית לרבות את הגדידה ולהוציא את…”

      Named: רבה.

    19. Segment 1923 words

      Opens “ואימא בנים ולא בנות בין לקרחה בין…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Kiddushin 35b · Segment 7 — “אמר אביי להשחתה לא מצית אמרת דיליף פאת פאת…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 35b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026