Talmud Builders

    Kiddushin 17b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 17b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: According to one Master, Rabbi Shimon, this term serves to exclude money. According to the other Master, Rabbi Eliezer, it serves to exclude mules.

    2The Sages taught with regard to the verse: “And you shall grant severance to him out of your flock, and out of your threshing floor, and out of your winepress, of that with which the Lord your God has blessed you” (Deuteronomy 15:14). One might have thought that if the house is blessed due to him, then the master grants him a severance gift, and if the house is not blessed due to him, he does not grant him a severance gift. Therefore, the verse states: “You shall grant severance [ ha’anek ta’anik ],” with the doubled form of the verb used for emphasis, to indicate that you must grant him a severance gift in any case. If so, what is the meaning when the verse states: “Of that with which the Lord your God has blessed you”? This teaches that all that one gives him as a severance gift should be in accordance with the blessing one possesses.

    3Rabbi Elazar ben Azarya says: The meaning of the statements of the Torah is as they are written, i.e., as indicated by a straightforward reading of the verse. Therefore, if the house was blessed due to him, the master grants him a severance gift, and if the house was not blessed due to him, he does not grant him a severance gift at all. If so, what is the meaning when the verse states: “You shall grant severance [ ha’anek ta’anik ],” with the doubled form of the verb? The Torah spoke in the language of people, i.e., the emphasis of the doubled verb is merely stylistic, but does not serve to teach a novel halakha .

    4§ The Sages taught: A Hebrew slave serves the son of his deceased master but does not serve the daughter. A Hebrew maidservant serves neither the son nor the daughter, but only the master. A pierced slave and a Hebrew slave sold to a gentile serve neither the son nor the daughter. The Master said above: A Hebrew slave serves the son but does not serve the daughter. The Gemara asks: From where is this matter derived?

    5As the Sages taught, with regard to a verse that deals with a Hebrew slave: “And he shall serve you six years” (Deuteronomy 15:12). This indicates that he serves you and not an heir, i.e., if the master dies his slave does not serve one who inherits his estate. Do you say: You and not an heir, or perhaps is it even: You and not a son? The Gemara answers: When it says: “Six years he shall labor” (Exodus 21:2), which does not indicate any exclusion, the inclusion of a son is thereby stated. How then do I uphold the other verse: “And he shall serve you six years”? The expression “serve you” emphasizes that he serves only you but he does not serve an heir other than a son.

    6The Gemara asks: What did you see that led you to include the son who inherits a Hebrew slave and to exclude the brother from inheriting his brother’s slave? The Gemara answers: I include the son, as he stands in place of his father to designate her. Just as a father can designate a Hebrew maidservant as a wife for himself, so too can he betroth her on behalf of his son. And similarly, he replaces his father with regard to an ancestral field (see Leviticus 27:16–21). If one redeems a field consecrated by his father, it is considered as though the father himself had redeemed it, which means that the field returns to the family in the Jubilee Year. If someone else redeems the field, including a brother, it does not return to the family.

    7The Gemara asks: On the contrary, I should include the brother, as he stands in his brother’s place with regard to levirate marriage. The Gemara responds: This is insufficient proof, as is there levirate marriage other than in a case when there is no son? If there is a son, there is no levirate marriage. This indicates that a son replaces the deceased before a brother, even with regard to levirate marriage.

    8The Gemara asks: Rather, the reason for this halakha is specifically that there is this refutation that a levirate marriage applies only when there is no son. Does that not indicate that without this consideration I would say that a brother is preferable to a son? But let me derive that a son has a greater claim of standing in place of his father than a brother from the fact that here, with regard to the preference of a son, there are two cases: Designation of a Hebrew maidservant and an ancestral field, and here, in the case of a brother, there is only one: Levirate marriage.

    9The Gemara answers: With regard to an ancestral field too, the tanna derives the halakha from this same refutation. The tanna learns from the case of levirate marriage that only the son, not the brother, takes the place of his father for the redemption of the field, employing the same reasoning mentioned above: Is there levirate marriage other than in a case when there is no son? Therefore, without this consideration there is only one supporting example for each claim.

    10§ The baraita taught that a Hebrew maidservant serves neither the brother nor the daughter. The Gemara asks: From where is this matter derived? Rabbi Padda said: As the verse states with regard to a pierced Hebrew slave: “And also to your maidservant you shall do likewise” (Deuteronomy 15:17). The verse juxtaposes a Hebrew maidservant to a pierced slave: Just as a pierced slave serves neither the son nor the daughter, so too a Hebrew maidservant serves neither the son nor the daughter. The Gemara asks: And does this verse: “And also to your maidservant you shall do likewise,” come to teach this matter? The tanna requires it for that which is taught in a baraita , that the verse: “And also to your maidservant you shall do likewise,” is a command to grant her a severance gift.

    11Do you say that this comparison obligates one to grant a severance gift to a Hebrew maidservant, or is it teaching only that the halakha of piercing a Hebrew slave’s ear with an awl, which is stated immediately beforehand, applies to a Hebrew maidservant as well? The Gemara explains: When it says with regard to piercing: “But if the slave shall say” (Exodus 21:5), which indicates that a Hebrew slave can issue this declaration but a Hebrew maidservant cannot, the halakha of piercing is thereby stated and accounted for.

    12How do I realize the meaning of the verse: “And also to your maidservant you shall do likewise”? This obligates a master to grant a severance gift to a freed Hebrew maidservant. If so, one cannot derive from this verse that a Hebrew maidservant serves neither the son nor the daughter. The Gemara answers: If so, that it comes only to compare her to a pierced Hebrew slave, let the verse write merely: To your maidservant likewise. What is the meaning of the additional phrase: “You shall do”? Draw two conclusions from this: A Hebrew maidservant does not serve the son, and she is granted severance gifts.

    13§ The baraita further teaches that a pierced Hebrew slave and one sold to a gentile serve neither the son nor the daughter. The Gemara explains: The halakha of a pierced slave is as it is written: “And his master shall pierce his ear with an awl, and he shall serve him forever” (Exodus 21:6), which indicates that he serves this master, but not the son or the daughter. The Gemara asks: From where is it derived that the same applies to a Hebrew slave sold to a gentile? Ḥizkiyya says that the verse states with regard to the emancipating of a slave who was sold to a gentile: “And he shall reckon with his purchaser” (Leviticus 25:50), which teaches that this applies only to his purchaser but not to the heirs of his purchaser.

    14Rava says: By Torah law a gentile inherits the property of his father, as it is stated with regard to one sold to a gentile: “And he shall reckon with his purchaser,” but not with his purchaser’s heirs. One can derive from here by inference that ordinarily a gentile has heirs. By contrast, by Torah law a convert does not inherit the property of his father or any other gentile, as once he converts he is considered a new person with no ties to his previous family. Rather, a convert inherits the property of his father by rabbinic law.

    15As we learned in a mishna ( Demai 6:10): With regard to a convert and a gentile who inherited property from their gentile father, the convert can say to the gentile: You take the objects of idol worship and I will take money; you take wine used for a libation to idolatry and I will take produce. Provided that these objects have not entered the domain of the convert, he may divide everything with his brother so that his brother takes as an inheritance the items that the convert is prohibited from using as a Jew. But once they have come into the convert’s possession, it is prohibited for him to exchange these objects with his brother, as he would thereby be benefiting from idolatry.

    16And if it would enter your mind that a convert inherits property from his father by Torah law, it should be prohibited when these objects have not yet come into his possession as well, as when he takes money or produce and gives the idols to the gentile, he takes an item that has been exchanged for objects of idol worship. Since he receives half the inheritance at the moment when his father dies, he has a share in these items as well.

    17Rather, a convert inherits property from his father by rabbinic law, as this is a decree that the Sages instituted lest he return to his previous wayward path [ suro ]. The Sages were concerned that due to his concern over losing his inheritance, a convert might return to his gentile lifestyle. In any event, as he does not inherit his father’s property by Torah law, the idols are not considered his property. This halakha is also taught in a baraita : In what case is this statement said? He may do this when they inherited. But when the convert and the gentile formed a partnership, it is prohibited for him to divide the property so that the gentile takes the idols, as the convert benefits from them indirectly.

    18With regard to the same issue it is taught: By Torah law and by rabbinic law a gentile does not inherit property from his father who is a convert, nor does a convert inherit property from his father who is a convert. As we learned in a mishna ( Shevi’it 10:9): If one borrowed money from a convert whose sons converted with him, and therefore when they converted there were no longer any legal ties between the sons and the father, he does not return it to the creditor’s sons, as they are not considered his heirs. And if he does return it, the Sages are not pleased with him.

    19The Gemara asks: But isn’t it taught in a baraita that the Sages are pleased with him? The Gemara answers: This is not difficult. Here, it is referring to a convert whose conception and birth were not in sanctity of the Jewish people, i.e., his father was a gentile when he was born and afterward the son converted. In this case there are no legal ties between the father and the son, and therefore one who owes money to the father is not required to pay the son.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    למעוטי כו'דלא תימא אשר ברכך רבויא הוא וריבה הכל וכיון דאיתרבי גדולי קרקע ובעלי חיים (כל שכן) כספים:

    הכל לפי הברכהאם נתברך הבית בשבילו הרבה תוסיף על הענקו ואם לאו אל תפחות מן הכתוב:

    עבד עברי עובד את הבןאם מת אדוניו עובד את בנו עד מלאת שש או עד היובל הפוגעו בתוכם:

    ואינו עובד את הבתאם אין לו בן:

    ולא ליורששאר יורשין כגון הבת או האח:

    יעבדמדלא כתיב יעבדך:

    שכן קם תחת אביו ליעדהשמייעד אמה העבריה בכסף מקנתה ואין צריכה קידושין אחרים דכתיב (שמות כ״א:ט׳) ואם לבנו ייעדנה:

    ולשדה אחוזההמקדיש שדה אחוזתו פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם לא פדאה ומכרה גזבר לאחר אין יכול עוד לפדותה וכשיוצאה מיד הלוקח ביובל מתחלקת לכהנים אבל אם לקחה בנו של מקדיש אינה יוצאה הימנו ביובל להתחלק לכהנים דהכי תניא בערכין (דף כה:) ואם לא יגאל את השדה בעלים ואם מכר את השדה גזבר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר לאיש הרי האח אמור הא מה אני מקיים לאחר לאחר ולא לבן ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי:

    אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא אם יש בן אין יבום. בניחותא:

    אלא טעמאמאי מרבית לבן טפי מאח דאיכא האי פירכא דכלום יש יבום כו' ומשני שדה אחוזה נמי מהאי פירכא כו' דאי לאו האי פירכא דכלום יש יבום לא קיימא לן לרבויי בן טפי מאח דהתם לא בן כתיב בהדיא ולא אח כתיב בהדיא אלא משום דקם תחת אביו ליעדה דכתיב בהדיא הוא דמרבינן להו ופרכינן עלה אדרבה מרבה אני את האח שכן קם ליבום ואיצטריך לשנויי עלה כלום יש יבום כו' הא אם יש בן אין יבום והתם ליכא למילף מדהכא תרתי והכא חדא דהא חדא וחדא נינהו אלא דאיכא יעידה בבן ויבום באח דכתיב בהדיא:

    מה נרצע אינו עובד את הבןדכתיב (שמות כא) ועבדו לו ולא לבן:

    להעניקבקרא דלעיל מיניה כתיב הענק והדר כתיב רציעה וכתיב בתריה ואף לאמתך תעשה כן ואהענק קאי:

    אם כןדלהקישא לחודיה אתא נכתוב ואף לאמתך כן מאי תעשה לאגמורי נמי אהענק:

    דבר תורהמדאיצטריך למעוטי עבד עברי:

    משבאו לרשות גר אסורלהחליפם דקמתהני מאיסורי הנאה:

    כי לא באו נמימכי מיית עובד כוכבים זכה בחצאין והשתא קא מחליף להו אלא ש"מ הא דיורש את אביו עובד כוכבים לאו מדאורייתא הוא דאינו מתייחס אחר העובד כוכבים וכקטן שנולד מאליו דמי אלא מדרבנן הוא:

    שמא יחזור לסורומשום ממונו:

    עובד כוכבים את הגרשנתגייר האב:

    וגר את הגראב ובנו שנתגיירו:

    לא יחזיר לבניואם מת האב:

    אין רוח חכמים נוחה הימנואין דעת חכמים נוחה עליהם במעשיו כלומר אין מחזיקין לו טובה שלא הצריכוהו לכך:

    קידושין 17 עמוד ב

    1למר למעוטי כספים, למר למעוטי פרדות.

    Baraita

    2ת"ר (דברים טו, יד) אשר ברכך ה' אלהיך יכול נתברך בית בגללו מעניקים לו לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו ת"ל (דברים טו, יד) הענק תעניק מכל מקום אם כן מה ת"ל אשר ברכך הכל לפי ברכה תן לו׃

    3ר' אלעזר בן עזריה אומר דברים ככתבן נתברך בית בגללו מעניקים לו לא נתברך בית בגללו אין מעניקים לו א"כ מה ת"ל הענק תעניק דברה תורה כלשון בני אדם:

    Baraita

    4תנו רבנן עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת אמה עבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את הבן ולא את הבת אמר מר עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת מנהני מילי׃

    5דתנו רבנן (דברים טו, יב) ועבדך שש שנים לך ולא ליורש אתה אומר לך ולא ליורש או אינו אלא לך ולא לבן כשהוא אומר (שמות כא, ב) שש שנים יעבד הרי לבן אמור הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים לך ולא ליורש׃

    6מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה׃

    7אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום כלום יש יבום אלא במקום שאין בן הא יש בן אין יבום׃

    8אלא טעמא דאיכא הא פירכא הא לאו הכי אח עדיף ותיפוק לי דהכא תרתי והכא חדא׃

    9שדה אחוזה נמי מהאי פירכא הוא דקא נפקא ליה לתנא כלום יש יבום אלא במקום שאין בן:

    10אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת: מנהני מילי אמר רבי פדא דאמר קרא ״(דברים טו״, יז) ואף לאמתך תעשה כן הקישה הכתוב לנרצע מה נרצע אינו עובד לא את הבן ולא את הבת אף אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן ולא את הבת והאי לאמתך תעשה כן להכי הוא דאתא הא מיבעי ליה לכדתניא ואף לאמתך תעשה כן להעניק׃

    11אתה אומר להעניק או אינו אלא לרציעה כשהוא אומר (שמות כא, ה) ואם אמר יאמר העבד ולא אמה העבריה הרי רציעה אמור׃

    12הא מה אני מקיים ואף לאמתך תעשה כן להעניק א"כ נכתוב קרא לאמתך כן מאי תעשה שמעת מינה תרתי:

    13הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא את הבן ולא את הבת: נרצע דכתיב ״(שמות כא״, ו) ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם ולא את הבן ואת הבת נמכר לעובד כוכבים מנין אמר חזקיה אמר קרא ״(ויקרא כה״, נ) וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו׃

    14אמר רבא דבר תורה עובד כוכבים יורש את אביו שנאמר ״וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו מכלל דאית ליה יורשים גר את העובד כוכבים אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים״׃

    15דתנן גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם עובד כוכבים גר יכול לומר לעובד כוכבים טול אתה עבודת כוכבים ואני מעות טול אתה יין נסך ואני פירות משבאו לרשות גר אסור׃

    16ואי סלקא דעתך דאורייתא כי לא באו לרשותו נמי כי שקיל חילופי עבודת כוכבים הוא דקא שקיל׃

    17אלא מדרבנן גזירה הוא דעבוד רבנן שמא יחזור לסורו תניא נמי הכי במה דברים אמורים כשירשו אבל כשנשתתפו אסור׃

    18עובד כוכבים את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתנן לוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו׃

    19והתניא רוח חכמים נוחה הימנו לא קשיא, כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה,׃

    Tosafot

    למר למעוטי כספים למר למעוטי פרדותצריך לפרש דמר ממעט כספים דוקא ומר ממעט פרדות דוקא אבל לפי ספרים דלא גרסינן וראב"י כספים משבחי בעסקא צריך לומר למעוטי פרדות וכ"ש כספים ומיהו קשה אמאי נקט כלל יקב והא מכלל ופרט דלעיל מצינו למעוטי לכך נראה לרבי דגרסינן למר לאתויי כספים ולמר לאתויי פרדות והשתא איצטריך שפיר יקב דאי לא כתיב יקב לא הוה מרבינן לא כספים ולא פרדות דהוה ממעטינן תרוייהו מצאן וגורן אבל השתא דכתיב צאן וגורן ויקב הוי יקב כעין מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות לר"ש אתא לרבות פרדות דוקא דמשבחי בגופייהו ולר"א בן יעקב לרבויי כספים דוקא דמשבחי בעיסקא:

    מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזהפי' בקונטרס המקדיש שדה אחוזה פודה בית זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף ואם לא פדאה ומכרה הגזבר לאחר כשיוצאה מיד הלוקח ביובל מתחלקת לכהנים אבל אם לקחה בנו של המקדיש מיד הגזבר אינה יוצאה מידו ביובל להתחלק לכהנים דכתיב ואם מכר את השדה לאיש אחר ולא לבן וא"ת אמאי לא קאמר ליה נחלה דבן קודם לאח וי"ל דלא חשיב אלא הנהו דליתנהו באח כלל ואיתנהו בבן אבל נחלה איתא נמי באח במקום שאין בן ובת:

    חליפי עבודת כוכבים קא שקילואין לומר טעמא משום ברירה כלומר השתא הוברר הדבר דזה חלקו דאם כן אפילו באו לרשותו נמי יהא מותר מהאי טעמא:

    [אלא מדרבנן גזירה שמא יחזור לסורו כו'והשתא לא הוי חליפי עבודת כוכבים דחכמים לא תקנו לו ירושה כי אם בהיתר דהם אמרו והם אמרו וא"ת אמאי יחזור לסורו הא מיד שנתגייר כקטן שנולד דמי ואם יחזור לסורו יש לו דין ישראל מומר וי"ל שיטעה להיות לו חלק ירושת אביו]. ת"י:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    שדה אחוזה מהאי טעמא דקמא ליה לתנאואם תאמר ולימא שכן קם תחת אביו לנחלה. איכא למימר דלא קאמרינן אלא קרבות שיש לבן אצל האב מה שאינן לאחר אצל אחיו, וקורבת נחלה ישנה בין בבן בין באח אלא שזה קודם לזה, וקדימות לא קא חשיב. ואם תאמר אמאי אינו עובד את הבת דהא בן ובת כי הדדי נינהו, כדאיתא בריש פרק יש נוחלין (בבא בתרא קיח, ב) ומאי קורביה דבן מבת, כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו. יש לומר עבדך משמע לך ולא לאחר, כל שהוא אחר במקום בן, ובת נמי במקום בן לנחלה אחר הוא. ומהאי טעמא נמי הוא דאמרינן בערכין פרק אין מקדישין (ערכין כה, ב) שאין הבת מעמדת שדה אחוזה לאביה, דכיון דלגבי נחלה בת לגבי בן כאחר דמיא לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא.

    ואי סלקא דעתך דאורייתא כי לא באו לידו מאי הוי כי קא שקיל חלופי ע"ז הוא דשקיל. ואיכא למידק והא אמרינן (תוספתא דמאי פ"ר ה"ט) חבר ועם הארץ שירשו את אביהם ע"ה והניח פירות מעושרין ושאינן מעושרין יכול חבר לומר לעם הארץ טול אתה פירות שבמקום לוני, ודעתו על המעושרין, ואע"ג דירושה דאורייתא. ויש לומר דהתם במין אחד ומשום ברירה, אבל בב' מינין כי הכא, אין ברירה, וכדאמרינן התם בהדיא, אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים, והלכך בירושה דאורייתא אסור, דכי קא שקיל דמי ע"ז קא שקיל, דבתרי מינין אין ברירה. ואכתי לא ניחא לי דהא תנינן בתמורה בפרק כל האיסורין לגבי מזבח (ל, א) וכן שני שותפיען שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב אחד, את שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין, ואקשינן עלה בגמרא ואמאי אסירי, נשקול חד בהדי כלב ונתסר, כלומר משום ברירה ותשעה אחרני נשתרו, ופרקינן רב אשי כגון דשוי עשרה אימרי כל חד וחד ארבע זוזי ופלגו חמשא, וכלבא שוה חמשה זוזי, דזוזא יתירה דכלב משוך בכולהו, אלמא אי לאו הכי תשעה אחריני שרו, דאלמא אף בשני מינין יש ברירה, ושמא רבא סבור דבשני מינין אין ברירה, וההיא מתניתין כפשטה מפרש לה אפילו לא שוי כלבא טפי מד' זוזי דאימרי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 17b

    Kiddushin 17b. The full printed text of this folio side — 19 numbered segments, about 531 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    למעוטי כו' דלא תימא אשר ברכך רבויא הוא וריבה הכל וכיון דאיתרבי גדולי קרקע ובעלי חיים (כל שכן) כספים:

    הכל לפי הברכה אם נתברך הבית בשבילו הרבה תוסיף על הענקו ואם לאו אל תפחות מן הכתוב:

    עבד עברי עובד את הבן אם מת אדוניו עובד את בנו עד מלאת שש או עד היובל הפוגעו בתוכם:

    ואינו עובד את הבת אם אין לו בן:

    ולא ליורש שאר יורשין כגון הבת או האח:

    יעבד מדלא כתיב יעבדך:

    שכן קם תחת אביו ליעדה שמייעד אמה העבריה בכסף מקנתה ואין צריכה קידושין אחרים דכתיב (שמות כ״א:ט׳) ואם לבנו ייעדנה:

    ולשדה אחוזה המקדיש שדה אחוזתו פודה בית כור זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף ואם לא פדאה ומכרה גזבר לאחר אין יכול עוד לפדותה וכשיוצאה מיד הלוקח ביובל מתחלקת לכהנים אבל אם לקחה בנו של מקדיש אינה יוצאה הימנו ביובל להתחלק לכהנים דהכי תניא בערכין (דף כה:) ואם לא יגאל את השדה בעלים ואם מכר את השדה גזבר לאחר ולא לבן או אינו אלא לאחר ולא לאח כשהוא אומר לאיש הרי האח אמור הא מה אני מקיים לאחר לאחר ולא לבן ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולעבד עברי:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 17b · Sefaria

    Tosafot

    למר למעוטי כספים למר למעוטי פרדות צריך לפרש דמר ממעט כספים דוקא ומר ממעט פרדות דוקא אבל לפי ספרים דלא גרסינן וראב"י כספים משבחי בעסקא צריך לומר למעוטי פרדות וכ"ש כספים ומיהו קשה אמאי נקט כלל יקב והא מכלל ופרט דלעיל מצינו למעוטי לכך נראה לרבי דגרסינן למר לאתויי כספים ולמר לאתויי פרדות והשתא איצטריך שפיר יקב דאי לא כתיב יקב לא הוה מרבינן לא כספים ולא פרדות דהוה ממעטינן תרוייהו מצאן וגורן אבל השתא דכתיב צאן וגורן ויקב הוי יקב כעין מיעוט אחר מיעוט ואין מיעוט אחר מיעוט אלא לרבות לר"ש אתא לרבות פרדות דוקא דמשבחי בגופייהו ולר"א בן יעקב לרבויי כספים דוקא דמשבחי בעיסקא:

    מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה פי' בקונטרס המקדיש שדה אחוזה פודה בית זרע חומר שעורים בנ' שקל כסף ואם לא פדאה ומכרה הגזבר לאחר כשיוצאה מיד הלוקח ביובל מתחלקת לכהנים אבל אם לקחה בנו של המקדיש מיד הגזבר אינה יוצאה מידו ביובל להתחלק לכהנים דכתיב ואם מכר את השדה לאיש אחר ולא לבן וא"ת אמאי לא קאמר ליה נחלה דבן קודם לאח וי"ל דלא חשיב אלא הנהו דליתנהו באח כלל ואיתנהו בבן אבל נחלה איתא נמי באח במקום שאין בן ובת:

    חליפי עבודת כוכבים קא שקיל ואין לומר טעמא משום ברירה כלומר השתא הוברר הדבר דזה חלקו דאם כן אפילו באו לרשותו נמי יהא מותר מהאי טעמא:

    [אלא מדרבנן גזירה שמא יחזור לסורו כו' והשתא לא הוי חליפי עבודת כוכבים דחכמים לא תקנו לו ירושה כי אם בהיתר דהם אמרו והם אמרו וא"ת אמאי יחזור לסורו הא מיד שנתגייר כקטן שנולד דמי ואם יחזור לסורו יש לו דין ישראל מומר וי"ל שיטעה להיות לו חלק ירושת אביו]. ת"י:

    Tosafot on Kiddushin 17b · Sefaria

    Rashba

    שדה אחוזה מהאי טעמא דקמא ליה לתנא ואם תאמר ולימא שכן קם תחת אביו לנחלה. איכא למימר דלא קאמרינן אלא קרבות שיש לבן אצל האב מה שאינן לאחר אצל אחיו, וקורבת נחלה ישנה בין בבן בין באח אלא שזה קודם לזה, וקדימות לא קא חשיב. ואם תאמר אמאי אינו עובד את הבת דהא בן ובת כי הדדי נינהו, כדאיתא בריש פרק יש נוחלין (בבא בתרא קיח, ב) ומאי קורביה דבן מבת, כיון דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי כי הדדי נינהו. יש לומר עבדך משמע לך ולא לאחר, כל שהוא אחר במקום בן, ובת נמי במקום בן לנחלה אחר הוא. ומהאי טעמא נמי הוא דאמרינן בערכין פרק אין מקדישין (ערכין כה, ב) שאין הבת מעמדת שדה אחוזה לאביה, דכיון דלגבי נחלה בת לגבי בן כאחר דמיא לענין שדה אחוזה נמי כאחר דמיא.

    ואי סלקא דעתך דאורייתא כי לא באו לידו מאי הוי כי קא שקיל חלופי ע"ז הוא דשקיל. ואיכא למידק והא אמרינן (תוספתא דמאי פ"ר ה"ט) חבר ועם הארץ שירשו את אביהם ע"ה והניח פירות מעושרין ושאינן מעושרין יכול חבר לומר לעם הארץ טול אתה פירות שבמקום לוני, ודעתו על המעושרין, ואע"ג דירושה דאורייתא. ויש לומר דהתם במין אחד ומשום ברירה, אבל בב' מינין כי הכא, אין ברירה, וכדאמרינן התם בהדיא, אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים, והלכך בירושה דאורייתא אסור, דכי קא שקיל דמי ע"ז קא שקיל, דבתרי מינין אין ברירה. ואכתי לא ניחא לי דהא תנינן בתמורה בפרק כל האיסורין לגבי מזבח (ל, א) וכן שני שותפיען שחלקו אחד נטל עשרה ואחד נטל תשעה וכלב אחד, את שכנגד הכלב אסורין שעם הכלב מותרין, ואקשינן עלה בגמרא ואמאי אסירי, נשקול חד בהדי כלב ונתסר, כלומר משום ברירה ותשעה אחרני נשתרו, ופרקינן רב אשי כגון דשוי עשרה אימרי כל חד וחד ארבע זוזי ופלגו חמשא, וכלבא שוה חמשה זוזי, דזוזא יתירה דכלב משוך בכולהו, אלמא אי לאו הכי תשעה אחריני שרו, דאלמא אף בשני מינין יש ברירה, ושמא רבא סבור דבשני מינין אין ברירה, וההיא מתניתין כפשטה מפרש לה אפילו לא שוי כלבא טפי מד' זוזי דאימרי.

    Rashba on Kiddushin 17b · Sefaria

    Ritva

    א"כ ליכתוב קרא לאמתך כן פי' ובהכי דרשינן דאינה עובדת לא את הבן ולא את הבת כנרצע מאי תעשה כן ש"מ תרתי פירוש דתעשה יתירא אתי להענקה לעשות לאמה כמו שעושין לנרצע וכן פרש"י ז"ל ומיהו בר מהכי לא אמרינן היקש לגמרי כדאמרינן בעלמא משום דכן מעוטי הוא ועל מאי דקאי משמע:

    אמר רבא עכו"ם יורש את אביו דבר תורה וכי תימא מאי איכפת לן נפקא מינה לענין גזלו של עכו"ם דאסור כדאיתא בהגוזל שאם יש לו נכסים מאביו אם יש לו ירושה יש בהם משום גזלה ואם לאו אין בהם משום גזלה דהפקרא נינהו:

    גר את העכו"ם אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים דתניא עכו"ם וגר שירשו את אביהם עכו"ם גר יכול לומר לעכו"ם טול אתה ע"ז ואני מעות טול אתה יי"נ ואני מעות ומשבאו לרשות גר אסור ואי ס"ד דאורייתא כי לא באו ברשותו נמי כי קא שקיל חלופי ע"א קא שקיל אלא מדרבנן כו':

    קשיא לי ודילמא עולם דאורייתא ודקאמרת כי לא באו לרשותו נמי האי תנא סבר יש ברירה והאחין שחלקו יורשין הוה ואע"ג דקי"ל כר' יוחנן דאמר האחין שחלקו לקוחות הוה הא ברירנא לה התם:

    תו קשיא לי מאי דאמרינן תניא נמי הכי מאי תניא נמי הכי מי אלימא האי מתניתא מאידך והיכן מצינו שמסייע התלמוד מתניתא חדא ממתניתא אחריתי ומסתבר לי דרבא סבר דטעמא דתנא לאו משום דיש ברירה מדקתני ירשו ותניא נמי באידך מתניתא דדוקא ירשו אבל נשתתפו אסור ואי משום דיש ברירה אפילו נשתתפי אמאי אסור דכיון דיש ברירה הרי הוברר הדבר שזה חלקו המגיע לו ואין מחזירין דכותיה זה לזה ביובל בשותפין שחלקו קרקע אלא ודאי שמע מינה דטעמא משום דאין לו ירושה אלא מדרבנן ואקילו בזה רבנן שיהא יכול לומר טול אתה ע"א ואני מעות ואוקמוה בהא אדינא אבל כשנשתתפו דאית ליה זכייה גמורה אסור דחליפי ע"א קא שקיל משום דאין ברירה אי נמי יש ברירה ואסור מדרבנן מפני שרוצה בקיומו גזרה שמא יחזור לסורו והקילו בשל דבריהם ופי' שמא יחזור לסורו מלשון סורי הגפן נכריה אי נמי מענין סורו טמא ואית דגרסי לאסיאורו מלשון ואל ישובו לכסלה. דמתרגמינן ולא יחזרון לסיאורה:

    עכו"ם את הגר וגר את הגר אינו לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים דתניא הלוה מעות מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו:

    ה"ג והתנן (אין) רוח חכמים נוחה הימנו ול"ג והתניא דהיא מתני' בסוף מסכת שביעית דתנן המחזיר חוב בשביעית רוח חכמים נוחה הימנו הלוה מן הגר שנתגיירו בניו עמו לא יחזיר לבניו אם החזיר רוח חכמים נוחה הימנו וכיון דאיכא מתניתין לא שביק תלמודא למיפרך מינה ופריך מברייתא:

    ופריקנן לא קשיא כאן שהורתו ולידתו שלא בקדושה כאן שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה ולא גרסי' כלל כאן שהורתו ולידתו בקדושה דההיא ישראל גמור הוא וחייב להחזיר מן הדין אלא הגרסא כדכתיבנא וכן גריס רש"י ז"ל ופי' הוא ז"ל הא דאמרינן אין רוח חכמים נוחה הימנו מפט כשהורתו ולידתו שלא בקדושה ואידך דאמרינן רוח חכמים נוחה הימנו כשהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה:

    2 more comments on this page.

    Ritva on Kiddushin 17b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בעבד עברי שעובד את הבן אבל אם לא הניח האדון בן אינו עובד לא את הבת ולא את האח וכל שכן שאר יורשים והנרצע והנמכר לגוי או לגר ואמה העבריה אינן עובדין אפילו את הבן:

    והבן קם תחת אביו ליעוד ר"ל שאם רצה האדון ליעד אמה העבריה לעצמו מיעדה ואין צריך לקידושין אחרים אלא שאומר לה אפילו בסוף שש הרי את מקדשת לי בכסף שקבל אביך בדמיך ואם רצה ליעדה לבנו אף הוא אינו צריך לקידושין אחרים אלא אומר לה האב הרי את מקדשת לבני בכסף שקבל אביך בדמיך אבל אחר אינו מיעד אפילו אחיו של אדון אלא אם נתפייס עם אביה בכך לקדשה מתחלה:

    וכן קם הבן תחת אביו לשדה אחזה ולא האח כיצד המקדיש שדה אחזה יכול המקדיש לפדותה לחשבון זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף והדמים נופלים לבדק הבית הגיע היובל ולא גאלה הכהנים נותנים דמיה לבדק הבית שלא להיות הקדש יוצא בלא פדיון והשדה מתחלקת להם מכרה הגזבר לאחר הבעלים פודין מיד הלוקח כמיד הגזבר ואם הגיע היובל ולא פדאה יוצאה לכהנים ואין צריכין ליתן בה דמים שכבר נפדית ואפילו גאלוה אחיו של מקדש או אחד מקרוביו הדין בה כן ואפילו בתו שכך למדנוה בערכין הואיל ולענין נחלה כאחר דמי אף לענין שדה אחזה כן וכן בעבד עברי כמו שכתבנו אע"פ שיש מפקפקין בה אבל אם גאלה בנו של מקדיש חוזרת לאביו ביובל ומלשון גדולי הרבנים איפשר שיראה לך שתכף שמכרה הגזבר לאחר הופקעה זכות הבעלים עד שאין בידם עוד לגאלה ואין זה כלום:

    לענין ביאור הסוגיא צריך שתדע דרך הקדמה שיש דברים שמצינו בהם בתורה שהבן קודם בה לאח לגמרי שאין לאח בה שום זכות אף במקום שאין בן והוא הייעוד ויש דבר שמצינו בו זכות לאח ולא לבן כלל והוא היבום ונמצאו הבן והאח שוים במדרגות של זה על זה אלא שמדרגת הבן גדולה יותר שזכותו מתפשט אף במקום שיש אח וזכות האח אינו מתפשט אלא במקום שאין בן ויש דברים שלא ביארה התורה בהדיא בזכותם אם לבן אם לאח כגון שדה אחזה ועבד עברי ואנו מזכים בהם את הבן כמו שביארנו הואיל ומצינו מדרגת זכותו גדולה יותר ואף לענין נחלה הבן שמת והניח זרע ויש לו אב אין ספק שזרעו קודם ואפילו בת קודמת לאב אבל אם אין לו זרע ומניח אח ואב שהיה לנו לספק בכך אעפ"כ האב קודם כך למדנו במקראות שבסדר נחלה שארו זה האב ואע"פ שלא נכתב בתורה ונתתם את נחלתו לשארו עד סוף כל היורשים ר"ל שאין לו בן ולא בת ולא אח ולא אחי האב לא נכתבו כסדר והיה לו לכתוב ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לשארו ר"ל לאביו ושמא תאמר הואיל והמקראות צריכים לישבם העמד האב לירש אפילו במקום בן כלומר איש כי ימות ושאר אין לו ונתתם את נחלתו לבנו ומה ענין לרבות את הבן לעשותו קרוב במקום אב ולמעט את האח שלא לעשותו קרוב במקום אב ואם מפני שהבן יורש קודם לאח הרי מכל מקום אח יורש במקום שאין בן ואם כן כשאין בן מיהא יהא קודם לאב זו היא שביארנו שכל שלא נתברר הזכות למי מזכין את הבן ולמדת שכל שאנו מזכין את הבן אינו אלא ממה שמדרגתו גדולה כמו שביארנו והוא שאמרו כלום יש יבום אלא במקום שאין בן וכו' ולא מטעם שמצינו בבן מדרגות הרבה מבאח כגון שדה אחזה ונחלה שאף אלו מטעם זה זכינו בהם את הבן שאף הנחלה לא מצינו הבן קרוב לירש במקום אב יותר מן האח אלא שאנו מזכין לו מדין שמדרגת האח אינה אלא שלא במקום בן אבל בפירוש לא מצינו לבן אלא ייעוד וכנגדו מצינו באח יבום ונמצאו אחת אל אחת אלא שאותה של בן גדולה כמו שהזכרנו:

    הגוי אע"פ שהוא מעובדי האלילים ומן האמונות הקדומות שלא היו גדורות בדרכי הדתות הרי הוא בכלל ירושה של תורה ויורש את אביו ושאר מורישיו ואין אומרין שיהא כל המחזיק בהן זוכה בהן אלא כל המחזיק בהן צריך להחזיר וכל שהוא מעכב הרי הוא גזל בידו והרי גזילו אסור כמו שהתבאר בבבא קמא ואף אנו אם בא לפנינו לדין מוציאין מיד המחזיק ונותנין לו והוא שהוצרכנו בעבד עברי הנמכר לגוי שלא לעבוד את הבן מדכתיב וחשב עם קונהו ולא עם יורשי קונהו אלמא שיש לו יורש וכן כתוב כי לבני לוט נתתי את ער ירשה וכן הדין בישראל שנשתמד:

    נתגייר הגוי ועדין אביו גוי ומת אביו אין גר זה שהוא בנו יורשו מן התורה שהרי אין לו קורבה כלל עם האב שהגר שנתגייר הרי הוא כקטן שנולד ומותר מן התורה לישא אף אחותו בין של שאר אם בין של שאר אב אלא שחכמים אסרוהו בשאר אם הואיל וכשהיה גוי היה אסור בה כדי שלא יאמרו באנו מקדשה חמורה לקלה ומעתה כל שפקעה קורבה פקעה ירשה ומכל מקום חכמים תקנו לו ירשה שמא יתן עיניו באותה ירושה ויחזור לסורו שהרי אם יחזור לסורו יחזור לדינו ויורש ומדברי סופרים מעמידין אותו בירושתו וכופין את המוחזק ליתן לו ואע"פ שהיה לנו לומר שלא להיות ספק שמא יחזור מוציא מיד ודאי מוחזק מדת חכמים כך היא ובכמה מקומות הפקיעו את נכסי מי שזכה בהם מן התורה מכח תקנותיהם ושמא תאמר והרי אם יחזור לסורו אין דינו כגוי אלא כישראל משומד וכמו שאמרו אי קדיש קדושיו קדושי ואם כן הרי לא חזרה הקורבה מכל מקום מזדקק הוא עם אחיו בערכאות שלהם ויירש בדיניהם ומתוך חששא זו עושין אותו כיורש גמור אף להוציא מיד ישראל המוחזק אע"פ שאם חזר לסורו אין מוציאין מיד המוחזק:

    מעתה גר וגוי שירשו את אביהם גוי יכול הגר לומר לגוי טול אתה ע"ז ואני מעות אתה יין נסך ואני פירות שהרי לא זכה הגר בירשת ע"ז ויין נסך מן הדין עד שתאמר שכשהוא לוקח במקומם מעות ופירות חלופי ע"ז ויין נסך קא שקיל ומכל מקום אם באו הע"ז ויין נסך מצד חלקו לרשותו הרי זכה ונעשו שלו ואסור אחר כן לומר לאחיו החלף לי ושמא תאמר שמא זה שהותר לומר טול ע"ז מפני שיש ברירה והוברר הדבר אחר שחלק המעות והפירות היו שלו אין זה כלום שהרי אמרו שאם נשתתפו בעודן גוים ונתגייר אחד מהם אסור לומר טול אתה וכו' מפני שכבר זוכה הוא מן הדין בחציין ונמצא נוטל חלופן אלמא אין ברירה וכן הדין שכל בדאוריתא אין ברירה אלא שלא הותר בתחלה אלא מצד שאין שם ירשה מן התורה ומכל מקום יש מי שכתב שזה שאמרו בנשתתפו אסור ושאין ברירה דוקא כשחלקו מין אחד כנגד מין אחר שאינו דומה לו כגון ע"ז ומעות ויין נסך ופירות אבל כל שבאו לחלוק מין אחד כגון פירות של ערלה או של כלאי הכרם או שאר איסורי הנאה עם פירות שמאותו המין ודאי יש ברירה ומותר אף בנשתתפו והוא שאמרו חבר ועם הארץ שירשו את אביהם עם הארץ והניח פירות מעושרין ושאינן מעושרין יכול חבר לומר טול אתה פירות שבמקום פלוני ואני פירות שבמקום פלוני ודעתו של חבר למעושרין ואין חוששין ללפני עור אבל לא יאמר לו טול אתה חטים ואני שעורים והם מפרשים את זו מטעם ברירה וכל שהוא מין אחד יש ברירה לדעתם אף באיסור תורה ואין זה כלום שבזה אפילו אמר לו טול חטים ואני שעורים אין זה אלא כמוכר טבל ומכירת טבל אינה אלא מדרבנן ואי משום לפני עור הרי רוב עמי הארץ מעשרין אלא שהם הביאו ראיה ממה שאמרו בבתרא פרק בית כור באחים שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן בטלה מחלקת דאחים שחלקו יורשים הם ומטעם ברירה ומשותפין שנדרו הנאה זה מזה שר' אליעזר בן יעקב מתירן ליכנס מטעם זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו ומטעם יש ברירה ועוד שאם תאמר אין ברירה הואיל ואחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל כיון שצריכין להחזיר אין להם אלא קנין פירות ואין ברורים אלא בירושת חד בר חד כמו שנזכר ברביעי של גיטין וראיות אלו כלם אין בהם הכרח כמו שיתבאר בכל אחת מהן במקומה וודאי כל בדאורייתא אין ברירה ולחומרא וכל נשתתפו אסור אף במין אחד:

    גוי את הגר כגון שנתגייר האב ומת ובנו עמד בגיותו אין בנו הגוי יורשו לא מן הדין שהרי אין כאן קורבה ולא מתקנת סופרים שהרי אין כאן חשש חזרת סורו ולא עוד אלא אף גר את הגר כגון שנתגיירו האב והבן אין הבן יורשו לא מן הדין שהרי אין כאן קורבה ולא מתקנת סופרים שהרי חשש חזרת לסורו אין כאן שאין חזרתו מועלת לו כלום ואע"פ שהיה לנו להשתדל בתועלתו מכל מקום במקום שאין דין אלא תקנת חשש חזרת סורו לא הפקיעו את המוחזק ואם שתאמר לתקן לו כדי שלא יחזור לסורו דרך הקנטה לכל שמדרך הקנטה אין אנו חוששין ליזיל בתר שיבקיה:

    2 more comments on this page.

    Meiri on Kiddushin 17b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא שכן קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה כו' המתרץ ודאי נמי ידע דשדה אחוזה נפקא ליה נמי מהאי טעמא דנפקא ליה הכא דעובד את הבן ולא את כו' כדמסיק הכא והתם ולא נקט שדה אחוזה אלא לראיה דמהאי טעמא דקם תחת אביו ליעדה דקאמרינן הכא קם נמי תחת אביו לשדה אחוזה וכן הבין המקשה קמא דפריך אדרבה מרבה אני את האח כו' משום דהכא חדא והתם חדא ומשני כלום יש יבום כו' והוה ליה הכא חדא והתם ולא כלום אלא דהמקשה בתרא לא הבין דבריו אלא דשדה אחוזה נפקא ליה בשום דרשא מקרא ולהכי פריך ותיפוק ליה דהכא תרתי והכא חדא ומשני דהכי קאמרינן דשדה אחוזה נמי כו' וכן יש לפרש הסוגיא דהתם שהביא רש"י ותו לא מידי ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה הא אם יש בן אין יבום בניחותא גרסינן עכ"ל משים דתחלת דברי המתרץ כלום יש יבום אלא כו' הוא בלשון בתמיה הוצרך לפרש דסוף דבריו אינן בלשון בתמיה אלא בניחותא וק"ל:

    בד"ה להעניק כו' ואף לאמתך תעשה כן ואהענקה קאי עכ"ל דמלת תעשה לא משמע לו אלא לענין הענקה ולא לאקושי לנרצע לענין דאינו עובד הבן אלא מדהפסיק הענין בנרצע וכתב בתריה בההוא קרא גופיה ואף לאמתך וגו' משמע ליה נמי דלאקושי לנרצע נמי קאתי וק"ל:

    תוס' בד"ה למר למעוטי כספים כו' מכלל ופרט דלעיל מצינו למעוטי כו' עכ"ל מת"י גידולי קרקע לא נראה לר"י דהוי כלל ופרט וכלל הענק תעניק כלל צאן גורן פרט תתן לו חזר וכלל ולא מרבינן אלא כעין הפרט עכ"ל:

    בד"ה (מת"י) אלא מדרבנן גזירה שמא יחזור לסורו והשתא לא הוו חליפי ע"ז דחכמים לא תקנו לו ירושה כ"א בהיתר דהם אמרו והם אמרו וא"ת אמאי יחזור לסורו והא מיד שנתגייר כקטן שנולד דמי ואם יחזור לסורו יש לו דין ישראל מומר וי"ל שיטעה להיות לו חלק ירושת אביו עכ"ל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 17b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    ת"ר ע"ע עובד את הבן ואינו עובד את הבת קשיא לי מנ"ל דאין עובד את הבת דלמא האי דועבדך ולא ליורש לא אתא למעט אלא שאין עובד את האח אבל בן ובת לעולם דמרבינן משש שנים יעבוד דהא בן ובת לענין יבום כי הדדי נינהו דמה"ט גופא מיבעיא לן בערכין דף כ"ה בת מהו שתעמיד שדה אחוזה לאביה כבן כיון דלענין יבום כהדדי נינהו ופשטינן התם מדכתיב בשדה אחוזה אם מכר לאיש אחר ובת לגבי בן כי אחר דמי והכא לא שייך לומר כן ויש ליישב דכיון דכתיב ועבדך ולא ליורש ממעטינן כולהו יורשים דהא ועבדך כתיב ומש"ה לא מרבינן משש שנים יעבוד אלא בן לחוד והא דבעינן לרבות האח היינו אח לחוד ולא בן כיון דאשכחן מיהא באח שקם תחת אביו ליבום מה שאין בבן משא"כ בבת לא אשכחן שום צד למעליותא יותר מבן א"א לרבויי:

    רש"י בד"ה יעבוד מדלא כתיב יעבדך וקשיא לי אמאי איצטריך תרי מיעוטי כיון דסגי בחדא ומהיכא תיתי לכתוב לישנא יתירא ואדרבא קי"ל מיעוט אחר מיעוט לרבות ואף שיש ליישב מ"מ לא ידעתי מי הכריחו לפרש כן דהא מצינן לפרש בפשיטות דכולה קרא דשש שנים יעבוד יתירא דכתיב ועבדך שש שנים ונראה שהכריחו לרש"י לפרש כן מדדרשינן לעיל שש שנים יעבוד לבורח שצריך להשלים אלא דלענ"ד מצינן למימר דשש שנים יעבוד ריבוי גמור הוא דלעולם צריך לעבוד שש שנים אם לא היכא דממעט קרא בהדיא וכמו שכתבתי לעיל בסוגיי' דיגאלנו ע"ש. ויש ליישב למאי דפרישית בסמוך כיון דעבדך ע"כ מיעוט גמור הוא מדממעטינן נמי בת א"כ מנ"ל לרבויי בן כיון דאיכא לאוקמי ריבויא דשש שנים לבורח אע"כ כדפרש"י וק"ל:

    גמרא והאי לאמתך כו' הא מיבעיא ליה לכדתניא ויש לדקדק דלכאורה משמע דואף לאמתך תעשה כן הוי היקש גמור וא"כ הא קי"ל אין היקש למחצה ויש ליישב דאכתי לא שמעינן מהאי הקישא דאינה עובדת הבן דהא איכא הקישא להיפך דאתקוש עברייה לעברי שמכרוהו ב"ד וכיון שעברי עובד את הבן יש לומר דה"ה בעבריה ומאי חזית כיון דתרתי הקישא איצטריכו בלא"ה למילתא אחריתא ומש"ה איצטריך הש"ס לאתויי הקישא יתירא לענין אינה עובדת הבן לחוד ועי"ל דקושיית הש"ס להיפך כיון דאיצטריך הקישא דאמה לנרצע לענין שאינה עובדת הבן א"כ מנ"ל לאקושי נמי לענין הענקה דהא איכא למעוטי מדכתיב הענק תעניק לו משמע לו ולא לה ועוד דכתיב בהענקה כי משנה שכר שכיר והיינו לענין שעובד בין ביום ובין בלילה שמוסרין לו שפחה כנענית וזה לא שייך באמה וכמ"ש לעיל ועיין במ"ש בל' התוס' בדף הקדום בד"ה והתנחלתם:

    שם נרצע דכתיב ורצע אדוניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם ולא את הבן כו' והא דלא דרשינן נמי הכא ועבדו ולא את הבת דהא לית לן למילף נרצע משאר עבדים עברים כדאי' לעיל דף ט"ו לענין יובל דסד"א נרצע כיון דעביד איסורא נקנסו ועוד דאיכא למיפרך מה לנרצע שאין יוצא בשש אלא דאיכא למימר דמיעוטא דועבדו לגמרי משמע ועבדו ולא ליורש אלא דוקא בע"ע לא ממעטינן הכל כיון דכתיב שש שנים יעבוד משא"כ בנרצע דלא כתיב ריבוייא לגמרי משמע ועוד דאי למעוטי בת לישתוק מועבדו ונילף נרצע מהקישא דואף לאמתך למאי דפרישית דהיקש גמור הוא ואמה גופא נילף מהקישא דעברייה לעברי אע"כ דועבדו אתא למעוטי בין בנרצע בין באמה וק"ל:

    בד"ה חליפי ע"א שקל וא"ל טעמא משום ברירה דא"כ כו' דבריהם אינן מובנים לי בזה דכיון דקי"ל יש ברירה א"כ הו"ל חלוקה גמורה דמ"ד יש ברירה סובר דחלקו קרקעות אין מחזירין ביובל דבהאי שעתא דחלקו זכה כ"א משלו וכיון שבאו לרשותו תו לא שייך ברירה לאח"כ ולכאורה נראה דלא משמע לרב' דטעמא משום ברירה דא"כ מאי איריא דנקט ירשו הו"ל למיתני נשתתפו והיינו דמייתי תניא נמי הכי ועיין בחידושי הרשב"א והריטב"א ז"ל:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 17b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 17, Amud Bet, about 531 words in 19 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 19 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “למר למעוטי כספים, למר למעוטי פרדות.…”

    2. Segment 240 words

      Opens “ת"ר (דברים טו, יד) אשר ברכך ה'…”

    3. Segment 329 words

      Opens “ר' אלעזר בן עזריה אומר דברים ככתבן…”

    4. Segment 446 words

      Opens “תנו רבנן עבד עברי עובד את הבן…”

    5. Segment 543 words

      Opens “דתנו רבנן (דברים טו, יב) ועבדך שש…”

    6. Segment 619 words

      Opens “מה ראית לרבות את הבן ולהוציא את…”

      Named: רבה.

    7. Segment 722 words

      Opens “אדרבה מרבה אני את האח שכן קם…”

      Named: רבה.

    8. Segment 816 words

      Opens “אלא טעמא דאיכא הא פירכא הא לאו…”

    9. Segment 917 words

      Opens “שדה אחוזה נמי מהאי פירכא הוא דקא…”

    10. Segment 1064 words

      Opens “אמה העבריה אינה עובדת לא את הבן…”

      Named: רבי פדא.

    11. Segment 1122 words

      Opens “אתה אומר להעניק או אינו אלא לרציעה…”

    12. Segment 1219 words

      Opens “הא מה אני מקיים ואף לאמתך תעשה…”

    13. Segment 1347 words

      Opens “הנרצע והנמכר לעובד כוכבים אינו עובד לא…”

    14. Segment 1431 words

      Opens “אמר רבא דבר תורה עובד כוכבים יורש…”

      Named: רבא.

    15. Segment 1530 words

      Opens “דתנן גר ועובד כוכבים שירשו את אביהם…”

    16. Segment 1617 words

      Opens “ואי סלקא דעתך דאורייתא כי לא באו…”

    17. Segment 1719 words

      Opens “אלא מדרבנן גזירה הוא דעבוד רבנן שמא…”

    18. Segment 1832 words

      Opens “עובד כוכבים את הגר וגר את הגר…”

    19. Segment 1912 words

      Opens “והתניא רוח חכמים נוחה הימנו לא קשיא,…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Elazar ben Azariah · Tannaim · Tannaim — Ten Martyrs of the Monarchy

      Rabbi Elazar ben Azariah was a prominent Tanna of the Yavneh period, listed among the second generation of Tannaim.

      Source: Kiddushin 17b · Segment 3 — “ר' אלעזר בן עזריה אומר דברים ככתבן נתברך בית…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 17b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026