Talmud Builders

    Kiddushin 43b

    Chapter 2 - HaIsh Mekaddesh

    גם: קידושין דף מ״ג ע״ב, פרק ב׳ האיש מקדש

    English translation - Kiddushin 43b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And a similar halakha applies with regard to cases of monetary law. If one appoints agents to perform a transaction for him, e.g., paying a debt to his creditor, they can testify that he has paid.

    2The Gemara comments: And it is necessary for Rav Naḥman to teach this halakha in each of these legal domains, as had he taught us this halakha only in the case of betrothal one could say that the agents can serve as witnesses because they are coming to render her forbidden to everyone else, and therefore there is no reason to suspect them of lying, as their testimony renders her forbidden to them as well. But with regard to divorce, we should be concerned that perhaps the agent cast his eyes upon her and is testifying falsely so that he can marry her.

    3And had Rav Naḥman taught us this halakha only in the case of divorce, it could have been said that the agents are not suspected of lying because a woman is not fit for marrying two people, and since they testify as a pair there is no concern that they both might have designs upon her. But with regard to money, one might say that these two can divide it between them, and perhaps they never paid the debt but kept the money themselves. Therefore, all the examples are necessary.

    4The Gemara asks: What does Rav Naḥman hold? If he holds that in the case of one who lends money to another in the presence of witnesses, the debtor must repay him in the presence of witnesses, then these agents are affected by their testimony. As, if they say: We did not repay him but returned the money to the one who appointed us, then the one who appointed them will say to them: Pay me back the money I gave you to repay the debt. The agents are considered as the debtors of the one who appointed them, as they took money from him. They would not be deemed credible to state that they returned the money to the one who appointed them, as they do not have witnesses that they did so. Consequently, they have a financial incentive to testify falsely that they fulfilled their agency and repaid the debt.

    5Rather, Rav Naḥman actually holds that in the case of one who lends money to another in the presence of witnesses, the debtor does not need to repay him in the presence of witnesses. And since the agents are able to say: We returned the money to the debtor, even without there being witnesses to substantiate their claim, they can also be deemed credible to say: We repaid the creditor, as they have no financial incentive to lie.

    6The Gemara comments: And now, since the time of Rav Naḥman, when the Sages instituted an oath of inducement, an oath instituted by the Sages in a case where a defendant completely denies a claim, these witnesses are affected by their testimony. If they were to claim that they returned the money to the one who appointed them, they would be required to take an oath of inducement to that effect. Consequently, they have an incentive to lie and claim that they fulfilled their agency and repaid the loan. Therefore, their testimony that they fulfilled their agency is not deemed credible. Instead, these witnesses take an oath in court that they gave the money to him, i.e., the lender, and the lender in turn takes an oath that he did not take the money owed to him, and then the debtor pays the lender his debt a second time, as the Sages ruled in similar cases.

    7§ The mishna teaches that a man can betroth his daughter to a man when she is a young woman. We learned in a mishna there ( Gittin 64b): With regard to a betrothed young woman, she and her father are each eligible to receive her bill of divorce. Rabbi Yehuda said: Two hands do not have the right to acquire an item on behalf of one person as one. If the young woman is able to acquire an item on her own, her father cannot receive her bill of divorce. Conversely, if she is not able to acquire an item on her own, only her father can receive the bill of divorce. Rather, her father alone receives her bill of divorce on her behalf. The mishna states another principle: And any female who is unable to safeguard her bill of divorce, either due to her young age or mental incompetence, is unable to be divorced, since a bill of divorce is effective only for one who understands the severing of ties that a divorce engenders.

    8Reish Lakish says: Just as there is a dispute with regard to divorce, as to whether both a young woman and her father can accept her bill of divorce or only the father can do so, so too there is a dispute with regard to betrothal. And Rabbi Yoḥanan says: The dispute is with regard to divorce, but with regard to betrothal everyone agrees that her father has the right to accept it but not her.

    9And Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the reason of Rabbi Yoḥanan, in accordance with the opinion of the Rabbis, that there is a distinction between divorce and betrothal? In the case of divorce, when she brings herself back into her father’s authority by means of the bill of divorce, it is considered as though the father has obtained the bill of divorce via his daughter, and therefore either she or her father can receive it. In the case of betrothal, where she removes herself from her father’s authority, she cannot do this by herself. Consequently, only her father can accept the betrothal, but not her.

    10The Gemara asks: But isn’t there the case of levirate betrothal, where the yevama removes herself from her father’s authority, and yet we learned in a baraita :

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    וכן בדיני ממונות - אם שלח חוב למלוה ע"י שנים:

    דלמיסרה קאתי - הלכך מה להם לאוסרה עליהם ועל כל העולם בשקר:

    דאיתתא לבי תרי לא חזיא - וכיון דתרי נינהו לא משקרי:

    מאי קסבר - ר"נ דאמר וכן בדיני ממונות:

    אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים - ואין נאמן לומר פרעתי היכי מהימני לומר נתננום למלוה הרי נוגעים בעדותם הן:

    דאי לא - שאם לא יאמרו מעידין אנו שקבלם המלוה אמר להן לוה פרעוני מה שמסרתי לכם דפעמים שמסרו להם בעדים:

    אהדרינהו ללוה - למשלח ואין עליהם אפי' שבועה שהרי אין הודאה במקצת כאן:

    יכלי למימר - נמי יהיב יהבינא למלוה ודבריהן קיימין ובתורת עדות שאינם נוגעין בעדותן:

    והשתא דתקון רבנן שבועת היסת - שאפילו מי שאינו מודה במקצת הטילו עליו שבועה מהשתא אפי' סבירא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים אפ"ה נוגעין בעדותן דאי אמרי אהדרינהו ניהלך בעי אשתבועי לפיכך הן מעידין שקבל מלוה מידם כדי שיפטרו מן השבועה ונוח הוא להם להפסיד הממון למלוה מלהשבע בשקר דאע"ג דחשידי אממונא לא חשידי אשבועתא הילכך בממון לא אמרינן הן הן עדיו וכיון דעדים לא הוו הרי הדין הזה כדין הקצוב בשבועות (דף מד:) גבי חנוני על פנקסו משתבעי אינהו דיהבו להו למלוה ונפטרין מן השולח דהוא האמינן בשבועה שמסר להן מעותיו אבל מלוה אומר שאין נאמנין לו בשבועה ומשתבע דלא שקיל מידייהו ופרע לוה למלוה:

    נערה המאורסה - ה"ה לקטנה והאי דפליגי בנערה להודיעך כחו דר' יהודה:

    היא ואביה - או היא או אביה היא שהרי גדולה היא ויש לה יד ואמרה תורה (דברים כד) ונתן בידה ואביה שהתורה זיכתה לו לקבל קידושיה ואיתקש יציאה להוייה ודוקא נערה אבל קטנה אביה ולא היא ודוקא מן האירוסין אבל מן הנישואין היא ולא אביה דמשנשאת אין לאביה רשות בה:

    אין שתי ידים זוכות כאחד - בגוף אחד:

    וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש - אפילו על ידי אביה דהא שוטה היא וא"ר יצחק ושלחה מביתו (שם) מי שמשלחה ואינה חוזרת יצתה זו שמשלחה וחוזרת במסכת יבמות פ' חרש שנשא (יבמות דף קיג:):

    כך מחלוקת בקידושין - מגירושין נשמע לקידושין דלרבנן אם קדשה עצמה מקודשת ולר' יהודה אינה מקודשת:

    מ"ט דר' יוחנן אליבא דרבנן - דשני ליה בין קידושין לגירושין:

    גירושין דמכנסת עצמה - בקבלת גיטה לרשות אביה אמרינן דאביה נמי ניחא ליה שתקבל היא והוי גיטא:

    מאמר - קידושי יבם ביבמתו קרויה מאמר:

    קידושין 43 עמוד ב

    1וכן בדיני ממונות.

    2וצריכא דאי אשמעינן בקידושין משום דלמיסרה קאתי, אבל גירושין ניחוש שמא עיניו נתן בה.

    3ואי אשמעינן גירושין משום דאיתתא לבי תרי לא חזיא, אבל ממונא אימא: הני מיפלג פלגי. צריכי.

    4מאי קסבר? אי קסבר המלוה חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הני נוגעים בעדות נינהו, דאי אמרי: ״לא פרעניה״ אמר להו: ״פרעוני״!

    5אלא לעולם קסבר: המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים, ומגו דיכלי למימר: ״אהדרינהו ללוה״, יכולין למימר: ״פרעניה למלוה״.

    6והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדים דיהיבנא ליה, ומשתבע מלוה דלא שקיל ליה, ופרע ליה לוה למלוה.

    7האיש מקדש את בתו. תנן התם: נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה. אמר רבי יהודה: אין שתי ידים זוכות כאחד, אלא אביה מקבל את גיטה. וכל שאין יכולה לשמור את גיטה אין יכולה להתגרש.

    8אמר ר"ל כמחלוקת לגירושין, כך מחלוקת לקידושין. ורבי יוחנן אמר: מחלוקת לגירושין, אבל לקידושין דברי הכל אביה ולא היא.

    9ואמר ר' יוסי בר' חנינא: מאי טעמיה דר' יוחנן אליבא דרבנן? גירושין, דמכנסת עצמה לרשות אביה בין היא ובין אביה. קידושין, דמפקעת עצמה מרשות אביה אביה ולא היא.

    10והרי מאמר, דמפקעת עצמה מרשות אביה, ותנן:

    Tosafot

    וכן בדיני ממונות - תימה דאמר בירושלמי וכן בקדושין הדא דתימא בשטר אבל בכסף לא וי"ל דההיא בתר דתקון רבנן שבועת היסת:

    לעולם קסבר המלוה את חבירו בעדים א"צ לפורעו בעדים כו' - תימה דמשמע דאי הוה אמרינן דצריך לפורעו בעדים לא ניחא שפיר וליתא דאפי' למ"ד דצריך לפורעו בעדים ניחא שפיר דמהמני דהא קי"ל (שבועות דף מה:) דאפי' למ"ד המלוה לחבירו בעדים צריך לפורעו בעדים המפקיד לחבירו בעדים אין צריך להחזירו בעדים דנאמן הוא לומר החזרתיו לך במיגו דאי בעי אמר נאנסו והכא איירי בפקדון דהא פקדון נינהו אצל העדים שהלוה מסר להני כדי להוליכו וא"כ נאמנים לומר פרענום מגו דיכולים לומר החזרנום ללוה וי"ל דמ"מ אפי' גבי פקדון אין נאמנים אלא בשבועה כדאמר התם (ב"ב ד' ע:) אטו כי אמר נאנסו מי לא שבועה בעי וכל עד שאינו נאמן בלא שבועה אין ממש בעדותו כמו שאפרש בסמוך:

    והשתא דתקון רבנן שבועת היסת כו' - וא"ת מ"מ למה לא יהיו העדים נאמנים לאחר שנשבעו לומר פרענום שהרי שוב אינם נוגעים בעדות ואומר ר"י דלכך אין נאמנים לאחר שנשבעו משום דרחמנא אמר (דברים י״ט:ט״ו) על פי שנים עדים יקום דבר דמשמע הנאמנים בדיבור בלבד אבל העדים הטעונים לישבע קודם שיאמנו דבריהם אין ממש בעדותם ויש מקשים היאך אמרינן מגו דיכלי למימר אהדרי' ללוה כיון דשנים הם הא אמר בפרק האשה שנתארמלה (כתובות דף יח:) לא שנו אלא דאמרי אנוסים היינו מחמת נפשות אבל אמרו אנוסים מחמת ממון אין נאמנים ומקשה התם ר"י אמאי לא יהו נאמנים לומר אנוסים היינו מחמת ממון במיגו דאי בעי אמרו אנוסים היינו מחמת נפשות ומתרץ ר"י דבשני עדים לא שייך לומר מגו שיהו נאמנים במגו לפי שאין האחד יודע מה בדעת חבירו לטעון א"כ הכא אמאי נאמנים במגו ואומר הר"ר יעקב מקוצי דבטענה שנפטרים בה מממון כי הכא בטוחים הם זה על זה שיאמרו דבר אחד ולכך אמרינן הכא דנאמנים במגו אבל בההיא דפ' האשה שנתארמלה (שם) דליכא דררא דממונא לגבי העדים התם ודאי אין נאמנים במגו כי אין עד אחד יודע מה בדעת חבירו לטעון:

    תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין גיטה - פי' הקונטרס דוקא נערה אבל קטנה דברי הכל אביה ולא היא ואע"ג דאמרינן בפרק התקבל (גיטין דף סה.) ג' מדות בקטן וקאמר וכנגדו בקטנה מתגרשת בקידושי אביה פי' שמקבלת גיטה צ"ל דמיירי ביתומה או בנשואה ואפי' יש לה אב אבל מן האירוסין אביה ולא היא ומיהו קשה דלקמן בשמעתין קאמר קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גיטה לידה משמע אבל כשהגיע גט לידה מגורשת ואע"ג דמוקי כשאין לה אב היינו משום דקשיא ליה דיוקא דהא נערה ה"ז גט אבל מ"מ מתחלה הוה ס"ד דמיירי בשיש לה אב ואפ"ה משמע כשיגיע גט לידה מגורשת ש"מ קטנה יש לה יד לקבל גיטה לכך פי' ר"י בר"מ דנקט נערה וה"ה קטנה והא דנקט נערה להודיעך כחו דר' יהודה דאפי' בנערה אביה ולא היא ושוב חזר בו רש"י והגיה בפירושו דנקט נערה וה"ה קטנה. [וע"ע תוס' גיטין סד: ד"ה נערה]:

    וכל שאינה יכולה לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש - פי' בקונטרס לא ע"י עצמה ולא ע"י אביה לפי שהיא כשוטה ושוטה ממעטינן בפ' חרש (יבמות דף קיג:) ממשלחה ואינה חוזרת וא"כ לפ"ז קטנה שאינה יודעת לשמור גיטה אינה מתגרשת לא ע"י אביה ולא על ידיה ור"מ פי' דקטנה מתגרשת ע"י אביה ומביא ראיה מירושלמי דקאמר התם מה טעם שוטה אינה מתגרשת פליגי בה אמוראי חד אמר משום גרירה פירוש שלא יהו נמשכים אחריה להפקירה וחד אמר משום שאינה יכולה לשמור את גיטה פי' שחוזרת ובעי מאי בינייהו איכא בינייהו תלת מילי עבר וגירש יש לה אב ויכול לשמור גיטה עתים שוטה ועתים חלומה ופר"ת עבר וגירש למ"ד משום גרירה מגורשת דכיון דלא הוי האי איסורא דנגררת אלא מדרבנן שרי בדיעבד למ"ד משום דמשלחה וחוזרת אינה מגורשת דכיון דהוי האי איסורא דאורייתא אסור אפי' בדיעבד יש לה אב ויכול לשמור גיטה למ"ד משום גרירה אסור לגרשה לכתחילה ולמ"ד משום דמשלחה וחוזרת אפי' לכתחילה מתגרשת דזו אינה חוזרת לפי שאביה משמרה שלא תחזור עתים שוטה ועתים חלומה למ"ד משום גרירה אסור לגרשה לכתחילה דילמא ינהגו בה מנהג הפקר למ"ד משום דמשלחה וחוזרת זו אינה חוזרת כשמגרשה כשהיא חלומה ויכול לגרשה כשהיא חכמה א"כ משמע מתוך הירושלמי דקטנה כשיש לה אב יכולה להתגרש כדפרישית יש לה אב לשמור את גיטה למ"ד משום דמשלחה וחוזרת מתגרשת דזו אינה חוזרת שאביה משמרה שאינה חוזרת אע"ג דקאמר התם דמשום גרירה אסור ה"מ בגדולה והיא שוטה לפי שיש לה תאוה ובני אדם להוטים אחריה דנהי נמי שאינה חוזרת מ"מ איכא למיחש משום גרירה אבל בקטנה דלאו בת תאוה ליכא למיחש כלל ומתגרשת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אי קסבר המלוה את חברו בעדים (כו' ואי) אין צריך לפרעו בעדים הני עדים למה לי. דקא סלקא דעתיה דמקשה דכיון דחזקה שליח עושה שליחותו, ועוד דאינהו אמרי פרענא ומהימני, יכול לוה למימר ליה בברי פרעתיך, ונפקא מינה כששלח לו על ידי קרובים דאינם נאמנים מחמת עדות, נאמנים הם לסמוך עליהם ולטעון על ידם טענת ברי שפרעו. ואהדר ליה כיון דלאו איהו אמר לו אנא פרעינהו ניהלך, אלא על ידי שליח לאו ברי גמור הוא לומר על ידיהם פרעתיך אלא שאם כשרים הם שנים נאמנים מתורת עדות.

    והשתא דתקון רבנן שבועת היסת מישתבעי הני עדים ומשתבע מלוה - ואם תאמר ליהמנינהו בשבועה, דכיון דמשתבעי אסתלקיה נגיעת עדותן וחזרו לכשרותן. יש לומר כיון דאתה מצריכן שבועה נפקי להו מתורת עדים והוו כבעלי דבר. ואם תאמר עדים אמאי צריכין שבועה, דאיהו לא ידע אי פרעינהו אי לא, ומספק היאך הוא משביען, ועוד חזקה שליח עושה שליחותו. ויש לומר כיון דחייבין הם ליתן למלוה או ללוה ושניהם טוענן אותם ברי זה שלא נתנו וזה שלא החזירו. מצרפין טענותיהן לטענת ברי, וחייבין לישבע היסת. ואם תאמר ומלוה למה הוא נשבע, והלא זה אומר לו הלויתני ואינו יודע אם החזרתי לך אם לאו. כיון דעדים נוגעין בעדותן הן. יש לומר דהכי נמי כיון שזה ברי ששלח לו, וחזקה שליח עושה שליחותו, והעדים טוענין ברי שנתנו לו, עושין טענתו כברי, ועוד שהוא נוטל. ואם תאמר יפטור הלוה העדים בין נתנו בין לא נתנו, דהשתא לאו נוגעין בעדותן הו ונאמנים, יש לומר דאין סלוק מועיל אלא בשאין לעדים הנאה והפסד בסלוק זה יתר על מה שהיה מכבר. כאותה שאמרו (ב"ב מג, א) בבני העיר שנגנב להם ספר תורה, ושותף שכתב לחברו דין ודברים אין לי על שדה זו, אבל הכא דיש להן הנאה בדבר אינם נאמנים, וכבר הארכתי בזה בבבא בתרא בפרק חזקת (בבא בתרא לא, ב) בס"ד. וכתב ר' אלפסי דעדים משתבעי שבועת היסת. ומלוה משתבע שבועת המשנה דהא נוטל הוא, וכל הנוטלין נשבעין בנקיטת חפץ, כאותן השנויין במשנתנו שבפרק כל הנשבעין (שבועות מד, ב) וכן עיקר, דעדים אין אתה מצריכן שבועה אלא מדרב נחמן, דאם אמרו החזרנו נשבעין היסת ונפטרין, השתא נמי דאמרו פרענא למלוה משתבעי היסת ומיפטרי. והר"ז הלוי ז"ל שכתב דאף עדים נשבעין בנקיטת חפץ, לא נראו דבריו. ורבוותא ז"ל פירשו דהיכא דמית מלוה או שלוחין אין כאן שבועה, דהא עיקר שבועה כאן אינה אלא משום דמצטרפין טענת הלוה והמלוה לגבי שלוחין לעשות טענת הלוה עליהן כברי כדכתבינן לעיל, וכיון דמית מלוה, הויא לה טענת לוה שמא, ואין נשבעין היסת בשמא, וכן אתה אומר בשמתו עדים, שאין על המלוה טענת ברי, והלכך אין עליהם אלא חרם התקנה, וכן הדין לפועלים עם חנוני שורת הדין שיהיו נוטלין בלא שבועה, דהוה ליה גזלתיך והפקדת אצלי ואיני יודע אם החזרתי לך אם לאו, אלא כיון דאיכא מכחישין הצריכוהו לישבע וליטול, הלכך כשמת החנוני שמכחישין נעמידם על דינם ונוטלין שלא בשבועה, וכן כתב הר"י ן' מיגאש בפרק כל הנשבעין. אבל כשמתו פועלים וחנוני תובע, יש מקצת מהראשונים דאמרו דנוטל בלא שבועה, מפני שאין בעל הבית מפסיד כלום ואינו משלם אלא תשלום אחד, וכן כתב הרמב"ם (הל' מלוה ולוה פט"ז ה"ה). והרמב"ן נר"ו חלק עליהם מפני שהחנוני מן הדין אינו נוטל מבעל הבית כלום, מני שהוא כמנה לי בידך והלה אומר אינו יודע שהוא פטור, אלא תקנה התקינו לו חכמים ז"ל שישבע ויטול, והלכך אף על פי שמתו פועלים אין חנוני נוטל בלא שבועה, ובשמתו פועלים נמי יורשין באים ונפרעין מבעל הבית בשבועת היורשין, כדקיימא לן דכל הנשבעין ונוטלין שמתו או שהם חשודין על השבועה שמעמידין על דינן, דהא קיימא לן הבו דלא לוסיף עלה כדמפורש בשלהי פרק כל הנשבעין (שבועות מז, א), הלכך פועלין שמתו בני פועלין נוטלים הן מבעל הבית בשבועת היורשין, וכיון שבעל הבית נפסד, חנוני נמי אינו נוטל אלא בשבועה, והביא ראיה ממתניתין (שם מה, א) דתן לבני סאתים חטים, דהא אפילו לבני קטן קאמר והוא אינו מכחישו ואינו נשבע בין גדול בין קטן, דהא לו מידי שקיל מאביו, ואפילו הכי קתני עלה דחנוני נשבע.

    תנן התם נערה המאורסה היא ואביה מקבלין את גיטה - ודוקא מאורסה, אבל נשאת, שוב אין לאביה רשות בה. ורבותינו בעלי התוס' ז"ל פירוש דהוא הדין לקטנה, ונערה דנקט להודיעך כחו דרבי יהודה. ור' אלפסי והראב"ד והרב אב ב"ד ז"ל אמרו דוקא בנערה, אבל בקטנה לכולי עלמא אביה ולא היא, ונראין דבריהם, וכבר הארכתי בה בפרק התקבל (גיטין סד, ב) בגיטין בס"ד, וכן פירש רש"י אבל בקטנה אביה ולא היא.

    והא דאמרינן אינה יודעת לשמור את גיטה אינה יכולה להתגרש - פירש רש"י אינה מתגרשת כלל, לא על ידה ולא על ידי אביה, ואינו מחוור. ורבינו תם ז"ל פירש דוקא על ידי עצמה לפי שאינה יודעת לשמור את גיטה, אבל על ידי אביה ועוד ארוסה מתגרשת, וכן כתב הרב בעל ההלכות ז"ל, וכבר הארכתי בה בפרק התקבל בס"ד.

    הא דאמר ריש לקיש כמחלוקת בגירושין כך מחלוקת בקידושין - אף לדברי מי שמפרש מתניתין דנערה המאורסה אפילו בקטנה, בקדושין מיהא דוקא אביה ולא היא, דהא אפילו בשאין לה אב אינה מתקדשת דבר תורה אלא למיאונין מדבריהם. אלא ריש לקיש למאי דתנן מפורש במתניתין דהיינו נערה קאמר, אבל בקטנה לכולי עלמא אביה ולא היא.

    והא מאמר דמפקעת עצמה מרשות אביה - הקשו בתוס' ממאי מפקעת עצמה, אי לענין נדרים. והלא אינו מפר אפילו בשותפות לר' עקיבא דאמר בנדרים פרק נערה המאורסה (נדרים עד, ב) דלא יפר לא לאחד ולא לשנים, ומוקי לה בגמרא כגון שעשה בה מאמר, ויש לומר דמפקעת עצמה מיד אביה שאין יכול עוד למוסרה לאחד מן האחין ולקבל מהן ממון, שזה פסלה מן האחין במאמר והוא כונסה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 43b

    Kiddushin 43b. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 181 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 43b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026