Talmud Builders

    Kiddushin 51b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 51b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rather, is it not referring to a case where he said to them: One of you is betrothed, and it teaches that the sisters are not betrothed, because with regard to the sisters the betrothal is not given to consummation? The Gemara comments: If so, the first clause of the mishna is difficult for Rava, while the last clause is difficult for Abaye. The Gemara presents a resolution: Abaye explains the last clause according to his line of reasoning, and Rava explains the first clause according to his line of reasoning.

    2Abaye explains it according to his line of reasoning, as follows: In the case of one who betroths a woman and her daughter or a woman and her sister in one act of betrothal neither of them is betrothed. But if he betrothed one of a pair consisting of a woman and her daughter or a woman and her sister by saying: One of you is betrothed to me, each of them is betrothed as a matter of uncertainty and requires a bill of divorce, despite the fact that the betrothal is not given to consummation, in case he is in fact betrothed to the other one.

    3The Gemara continues Abaye’s explanation: And if he explicitly said: The one of you fit for sexual intercourse shall be betrothed to me, neither of them is betrothed, as he cannot engage in intercourse with either, not knowing which of them is his betrothed and which is his betrothed’s relative. And an incident also occurred involving five women, and among them were two sisters. And one man gathered a basket of figs and said: The one among you fit for intercourse with me shall be betrothed to me with this basket, and the Sages said: The sisters are not betrothed.

    4And Rava explains according to his line of reasoning: In the case of one who betroths one of a pair consisting of a woman and her daughter or one of a pair consisting of a woman and her sister it becomes as one who simultaneously betrothed a woman and her daughter or a woman and her sister, and they are not betrothed, since betrothal that is not given to consummation is not considered betrothal. And an incident also occurred involving five women, and among them were two sisters. And one man gathered a basket of figs and said: All of you, and one of the two sisters, are hereby betrothed to me with this basket. And the Sages said: The sisters are not betrothed. Since the mishna can be read in either of these two ways, nothing can be proven from it with regard to the issue of betrothal that is not given to consummation.

    5The Gemara suggests: Come and hear a proof from a mishna (64b): In the case of one who betroths his daughter to a man without specification, i.e., without specifying which daughter he meant, the grown women are not included among those who might be betrothed, since he does not have the right to betroth them. The Gemara analyzes this: One can infer that the minor daughters are included, and each is betrothed as a matter of uncertainty. But why are the minor daughters betrothed? Each of these betrothals is a betrothal that is not given to consummation, since he did not specify which of his minor daughters he had in mind. Therefore, according to Rava betrothal should not take effect with regard to any of them, and this is a conclusive refutation of the opinion of Rava.

    6The Gemara answers: Rava could have said to you: With what are we dealing here? It is when there is only one adult daughter and one minor daughter. Consequently, once the adult daughter is removed from consideration, it is clear that the father has betrothed the minor daughter, and the betrothal is given to consummation.

    7The Gemara questions this explanation: But that mishna teaches: Grown women, in the plural. The Gemara answers: What is the meaning of grown women? Grown women in general. In other words, whenever people betroth their daughters without further specification, only the minor daughters, and not the adult daughters, are included. The Gemara asks: If so, that there are only two daughters, what is the purpose of stating this; what novel halakha does it teach?

    8The Gemara answers: With what are we dealing here? It is a situation where his adult daughter designated him as her agent to betroth her. Lest you say that when he accepts betrothal from someone on behalf of his daughter without further specification he accepts it with her in mind, and he intended to betroth her rather than his minor daughter, the mishna therefore teaches us that a person does not set aside something from which he has benefit, e.g., the betrothal of his minor daughter, where he keeps the betrothal money, in favor of something from which he has no benefit, e.g., the betrothal of his adult daughter, where she keeps the betrothal money.

    9The Gemara raises a difficulty: Aren’t we also dealing with a case where the adult daughter said to him: When you betroth me, my betrothal money is for you? Accordingly, he derives benefit from her betrothal as well. The Gemara explains: Even so, the father would not have intended to betroth his adult daughter, since a person does not set aside a mitzva that is incumbent upon him, e.g., the betrothal of his minor daughter, and perform a mitzva that is not incumbent upon him, e.g., the betrothal of his adult daughter.

    10The Gemara further suggests: Come and hear a proof from a mishna (64b): With regard to one who has two groups of daughters from two women, e.g., he has multiple daughters from his first wife, and after his first wife died he remarried and had multiple daughters with his second wife, and he said: I betrothed my elder daughter to someone, but I do not know if it was the eldest of the older group of daughters or if it was the eldest of the younger group of daughters, or if it was the youngest of the older group, who is nevertheless older than the eldest of the younger group; all the daughters are prohibited from marrying someone else without first receiving a bill of divorce, except for the youngest of the younger group, who is certainly not betrothed. This is the statement of Rabbi Meir. This betrothal is not given to consummation, since each daughter could be the sister of his actual betrothed, and yet the betrothal is considered valid, as otherwise they would all be permitted to marry without requiring a bill of divorce.

    11The Gemara rejects this: With what are we dealing here? It is a situation where they were identified and later intermingled. In other words, this mishna is not dealing with one who betrothed a daughter without specifying which one; rather, he initially stated which daughter he intended to betroth but subsequently forgot. The actual betrothal is given to consummation, so the daughters are betrothed due to the uncertainty. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches that he said: I do not know, in the first person and in the present tense, indicating that he did know who it was at one point but does not know now, and it does not teach that he said: It is not known. The Gemara affirms: Learn from the language of the mishna that we are indeed dealing with a case where the daughters were intermingled after they were identified.

    12The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this; what novel halakha does it teach? The Gemara answers: The mishna serves to exclude the opinion of Rabbi Yosei, who says: A person does not place himself into a situation of uncertainty, and when he said elder daughter he must have meant the eldest of the older group, who is the absolute eldest. Rabbi Meir teaches us that a person does place himself into a situation of uncertainty, and the uncertainty applies to each of his daughters, except for the youngest of the younger group.

    13The Gemara further suggests: Come and hear a proof from a mishna ( Yevamot 23b): In the case of one who betrothed one of two sisters and he does not know which one he betrothed, he must give a bill of divorce to this one and a bill of divorce to that one, due to the uncertainty. This betrothal is not given to consummation, so why do they require bills of divorce? The Gemara answers: With what are we dealing here? It is when they were identified and later intermingled. The actual betrothal was given to consummation, so the sisters are betrothed due to the uncertainty. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches the phrase: He does not know, indicating that he did know who it was at one point but now does not know, and it does not teach the phrase: It is not known.

    14The Gemara poses a question: If so, what is the purpose of stating this; what novel halakha does it teach? The Gemara answers: It was necessary to teach the latter clause of that mishna: If this man died and he had one brother, the brother performs ḥalitza with both of the sisters, but he cannot perform levirate marriage with either because one of them is the sister of his yevama , who is forbidden to him by rabbinic law. If he had two brothers, one of them performs ḥalitza with one of the sisters but may not take her in levirate marriage, due to the possibility that she is the sister of a woman with whom he has a levirate bond. And then one takes the other in levirate marriage if he so desires. If both brothers married the sisters before consulting the court, the court does not remove them from their marriage and they are permitted to remain married. Although the first couple should have performed ḥalitza , the court does not force them to divorce.

    15The Gemara explains the novelty of the latter clause: This is effective specifically if one brother first performs ḥalitza and afterward the second brother performs levirate marriage, but if one brother first performs levirate marriage and afterward the other brother performs ḥalitza , the levirate marriage would not take effect, as he is possibly encountering the sister of the woman bound to him by ties of levirate marriage. Until the yevama is released through ḥalitza , her sister is considered, to a certain extent, the sister of his wife, due to the ties of levirate marriage. The one who performs levirate marriage might have chosen the sister of the woman betrothed by the dead brother.

    16The Gemara further suggests: Come and hear a proof from the continuation of that mishna: In the case of two unrelated men who betrothed two sisters, where this one does not know which sister he betrothed and that one does not know which sister he betrothed, this one gives two bills of divorce, one to each of the women, and that one gives two bills of divorce. Their betrothal is not given to consummation, so according to Rava why do they require a bill of divorce? The Gemara answers: Here too, it is discussing a case where they were identified and later intermingled. The actual betrothal was given to consummation, so the sisters are betrothed due to the uncertainty. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches using the phrase: Does not know, indicating that at one point he did know who it was but now does not know, and it does not teach: It is not known. The Gemara affirms: Learn from it that we are indeed dealing with a case where the sisters were identified and later intermingled.

    17The Gemara asks: If so, what is the purpose of stating this; what novel halakha does it teach? The Gemara answers: It was necessary to teach the latter clause of that mishna: If each man died before he divorced, and this one had a brother and that one had a brother, then this brother performs ḥalitza with both of them, and that brother performs ḥalitza with both of them. Neither man may perform levirate marriage, lest he perform levirate marriage with the sister of his yevama . If this one had one brother and that one had two brothers,

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אלא לאו אחת מכםדלאו את וחמור הוא דאם קידש זו לא קידש זו:

    רבא מתרץמתני' לטעמיה הא דקתני כאחת לאו למידק הא אחת מאשה ובתה מקודשת אלא ה"ק המקדש אחת מאשה ובתה הרי הוא כמו שקדשן כאחת ואינן מקודשות דקידושין שאין מסורין לביאה הן:

    הרי כולכם ואחת משתי אחיות כו' דהשתא לאו את וחמור הוא דהא דאין אחיות מקודשות משום ספיקא הוא דלא ידע הי קדיש הא אי ידע בת זכייה היא הלכך נכריות מקודשות והא דלא אוקמא כגון דאמר אחת מכם משום דקתני במתני' כלכם ואין לשבש הספרים ולומר דאחת מכלכם גרס וכגון שלא קידש אלא חדא דא"כ לא מתרצא הא דאשמועינן לקמן (קידושין דף נב.) ממתני' אשה נעשית שליח לחברתה במקום שנעשית לה צרה:

    המקדש את בתו סתםאחת מבנותיך מקודשת לי:

    אין הבוגרות בכללאם יש בוגרות הרבה אין אחת מהן בספק קידושין הללו להצטרך גט לפי שאינן ברשותו לקבל להו קידושין:

    הא קטנות בכללוצריכות גט ואפי' הרבה:

    כשאין שם אלא בוגרת אחת וקטנה אחתוכיון שאין הגדולה בספק אין קידושין אלא בקטנה וקידושי ודאי הן וה"ה אם היו שם גדולות הרבה כיון דאינן בכלל הוו להו קידושין בקטנה ולהכי איצטריך לשנויי כשאין שם אלא גדולה אחת דעל כרחך קטנו' דומיא דגדולות דייקינן ומהשתא דייק הכי הא קטנה בכלל:

    והא בוגרות קתניטובא ודכוותה דייקינן על כרחיך הא קטנות בכלל ודאיכא תרתי:

    בוגרות דעלמאכל איש שיש לו בת בוגרת אין אותן הבוגרות בכלל קידושין שקבל אביה:

    אי הכי מאי למימראאי אמרת בשלמא בדאיכא טובא איצטריך למתני משום דיוקא דידה למידק הא קטנות בכלל לאשמועי' דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין אלא השתא לא איהו איצטריך ולא דיוקא דידה איצטריך דפשיטא דבבוגרת אין לו רשות ואין כאן עוד אלא קטנה וקידושין מסורין לביאה הן ופשיטא דהוו קידושין:

    דשויתיה שליחלקדשה לכל הבא:

    דאית ליה הנאה מיניהדכסף קידושיה שלו:

    מי לא עסקינןקושיא היא וכי לא שמעינן מינה ממתני' דאפי' אמרה לאביה קידושיי לדידך קתני נמי דאינה בכלל:

    דרמיא עליהדכתיב (ירמיהו כ״ט:ו׳) ואת בנותיכם תנו לאנשים:

    גדולותבנות הראשונה:

    קטנותבנות השניה:

    אם קטנה שבגדולותוכ"ש אמצעית שבגדולות בספק זה ולגבי בנות שניה מקרי כולהו בנות גדולות:

    כולן אסורותלאחרים עד שיתן גט ואפי' אמצעית שבקטנות דלגבי קטנות אותה הבת גדולה היא ושמעינן דהמקדש אחת משתי אחיות סתם שתיהן צריכות גט:

    שהוכרובשעת קידושין פירש לו:

    ולבסוף נתערבושכח איזו גדולה פירש לו:

    לאפוקי מדר' יוסידפליג באידך פירקא (לקמן קידושין דף סד:) ואמר כולן מותרות להנשא לאחרים בלא גט חוץ מן הגדולה שבגדולות:

    דלא מחית איניש נפשיה לספיקאלהזכיר שם גדולה אם לא גדולה שבכולן שאם ישתכח הדבר שלא יהא בספק:

    אין מוציאין אותם מידםאפי' לא כנס הראשון את יבמתו ופגע באחות זקוקתו מאחר שכנסה השני פקע זיקה והותרה לראשון לקיימה דאחות זקוקה דרבנן היא ולא קנסי ליה להוציא:

    אין ידועמשמע לעולם:

    סיפא איצטריכא ליהדקתני היו שנים אחד חולץ ואחד מייבם ולאשמועינן דוקא הכי מיחלץ חד מינייהו לחדא ברישא והדר מייבם שני לשניה ממה נפשך אם זו ארוסת אחיו שפיר מייבם ואם לאו נכרית בעלמא היא ואינה אחות יבמתו הזקוקה לו דתיהוי דמיא לאחות אשתו שהרי נפטרה זיקת אחותה הימנה בחליצת אחיו ולא גזרו על אחות חלוצה משחלצה אלא על החלוץ לבדו דקא פגע באחות זקוקה וכל זמן שלא חלץ א' מן האחין אסורה אחותה על כולן מדבריהם משום דדמיא לאחות אשתו: הכי גרסינן דיקא נמי דקתני ואין יודע ולא קתני ואין ידוע:

    קידושין 51 עמוד ב

    1אלא לאו דאמר להו: ״אחת מכם״ וקתני: אין אחיות מקודשות? לרבא קשיא רישא, לאביי קשיא סיפא. אביי מתרץ לטעמיה, רבא מתרץ לטעמיה.

    2אביי מתרץ לטעמיה: המקדש אשה ובתה, או אשה ואחותה כאחת אינן מקודשות. הא אחת מאשה ובתה, מאשה ואחותה מקודשת.

    3ואם אמר: ״הראויה לביאה תתקדש לי״ אינה מקודשת. ומעשה נמי בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים ואמר: ״הראויה לי מכם תתקדש לי״, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות.

    4ורבא מתרץ לטעמיה: המקדש אחת מאשה ובתה או אחת מאשה ואחותה נעשה כמי שקידש אשה ובתה, או אשה ואחותה כאחת, ואינן מקודשות. ומעשה נמי בחמש נשים ובהם שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים ואמר: הרי כולכם ואחת משתי אחיות מקודשות לי בכלכלה זו, ואמרו חכמים: אין אחיות מקודשות.

    5ת"ש המקדש את בתו סתם אין הבוגרות בכלל. הא קטנות בכלל. ואמאי? קידושין שאין מסורין לביאה נינהו, ותיובתא דרבא!

    6אמר לך רבא: הכא במאי עסקינן, כשאין שם אלא גדולה וקטנה.

    7הא בוגרות קתני! מאי בוגרות בוגרות דעלמא. אי הכי מאי למימרא?

    8הכא במאי עסקינן, דשויתיה שליח. מהו דתימא כי מקבל קידושי אדעתה דידה קא מקבל, קמ"ל דלא שביק איניש מידי דאית ליה הנאה מיניה.

    9מי לא עסקינן דאמרה ליה ״קידושי לדידך״? אפ"ה לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה.

    10ת"ש מי שיש לו שתי כתי בנות משתי נשים, ואמר: ״קידשתי את בתי הגדולה, ואיני יודע אם גדולה שבגדולות ואם גדולה שבקטנות, אם קטנה שבגדולות שהיא גדולה מן הגדולה שבקטנות״ כולן אסורות, חוץ מקטנה שבקטנות, דברי ר"מ׃

    11הכא במאי עסקינן, כשהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא נמי דקתני: ״איני יודע״, ולא קתני ״אין ידוע״, ש"מ׃

    12אי הכי מאי למימרא? לאפוקי מדר' יוסי, דאמר: לא מחית איניש נפשיה לספיקא. קמ"ל דמחית איניש נפשיה לספיקא.

    13ת"ש מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו יודע איזו קידש נותן גט לזו וגט לזו. הכא במאי עסקינן, כשהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא נמי, דקתני: ״אינו יודע״, ולא קתני: ״אינו ידוע״.

    14אי הכי מאי למימרא? סיפא איצטריכא ליה: מת ולו אח אחד, חולץ לשתיהן. היו לו שנים אחד חולץ ואחד מייבם. אם קדמו וכנסו, אין מוציאין אותם מידם.

    15דוקא מיחליץ והדר יבומי, אבל יבומי והדר מיחליץ לא, דקא פגע באחות זקוקתו.

    16ת"ש שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש זה נותן שני גטין, וזה נותן שני גטין! ה"נ שהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא נמי דקתני: ״אינו יודע״, ולא קתני: ״אין ידוע״, שמע מינה.

    17אי הכי, מאי למימרא? סיפא איצטריכא ליה: מת, ולזה אח ולזה אח זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן. לזה אחד ולזה שנים׃

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side

    None of the reliable print editions we draw on carries it, so nothing is shown here.

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אלא דאמר להו אחת מכםלישנא קייטא נקט הכא, והכי קאמר אלא דאמר כל הנכריות ואחת מכם מקודשות לי, דהא דייק רב ממתניתין תלת וחדא מינייהו דאשה נעשית שליח לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה כדאיתא לקמן. ועוד דבמתניתין כולכם קתני, ובתירוציה דרבא דמתרץ לה למתניתין לטעמיה אמרינן בהדיא ואמר הרי כולכן ואחת משתי אחיות מקודשות לי. ואם תאמר אם כן אכתי את וחמור הוא, דהא אין אחת מאחיות מסורה לביאה. יש לומר דבמקדש שתיהן כאחת דמדינא אין קדושין ראוין לחול באחת מהן כלל כחמור, קרינן לה את וחמור, אבל במקדש אחת משתי אחיות ראויה היא להתקדש לו, אלא דמחמת שאין אנו יודעין על איזו חלו הקדושין, אמרינן דאין אחת מהן מקודשת לאו את וחמור הוא, וכן פירש רש"י, והראב"ד פירש בענין אחר וזה עיקר. הא דמתרץ אביי מתניתין ומפיק לה מפשטה, ואוקמה בדאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי, היינו דוקא אליבא דרב ששת דאמר את וחמור לא קנה, אבל לרב נחמן דאמר קנה, וקיימא לן כותיה ומתניתין כפשטה, אתיא בדאמר כולכם, ואפילו הכי נכריות מקודשות, דאת וחמור קנה. ועל כן כתב רבינו אלפסי משנתינו כצורתה, ולא חש להביא תירוציה דאביי ורב, דלא נקיט בידיה אלא תלתא כדאיתא לקמן משום דמספקא ליה אי כתירוציה דאביי או כתירוציה דרבא, היינו משום דרב אית ליה כרב ששת דאת וחמור לא קנה. ויש לתמוה בדברי הרמב"ם שכתב בפירוש המשנה שלו ומה שאמר שאין האחיות מקודשות שיראה מזה שהנכריות מקודושת, כל זה הוא אם אמר להן הראויה מכם לביאה תתקדש לי, אבל אם אמר כולכם מקודשת לי, אין אחת מהן מקודשת ע"כ והלך בזה על דעת בעל ההלכות שגם הוא כתב כן, וכן כתב הרב בחבורו (הל' אישות פ"ט, ה"ב), וצ"ע.

    הכא במאי עסקינן בשאין לו אלא גדולה וקטנהקשיא לי דאכתי מאי קא מתרץ, דהא משמע טעמא דהיא בוגרת דאינה בכלל, הא קטנה דכותה בכלל, ושתיהן צריכות גט, ודלא כרבא, דהא על כרחך מתניתין לא לגופה איצטריכא, דפשיטא דאין הבוגרות מקודשות, אלא לדיוקא אצטריכא, לאשמועינן דקטנות דכוותה בכלל ומקודשות, וכיון שכן, אף לכשתמצא לומר שאין לו אלא גדולה וקטנה אחת לא אצטריכא אלא לדיוקא דבוגרת וקטנה אחת אין הבוגרת בכלל, הא קטנה וקטנה דכותה מקודשת, ויש לומר דהכי קאמר אין הבוגרות בכלל, ולפיכך הקטנה מקודשת, ואקשי אי הכי מאי למימרא, כלומר אי לאשמועינן שהבוגרת אינה בכלל, פשיטא ואי לאשמועינן שהקטנה מקודשת, פשיטא, כיון דליכא אלא חדא קטנה, ואוקימנא דשויתיה שליח, מהו דתימא אדעתא דידה קא מקבל, כלומר אף אדעתא דידה, ולא תיהוי חדא מינייהו מקודשת, דקדושין שאין מסורין לביאה נינהו, קא משמע לן. כן נראה לי.

    אפילו הכי לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה. מכאן דקדק רבינו תם למי ששדך אחת מבנותיו ובא מי ששדכה לו, ואמר לו סתם בתך מקודשת לי, מסתמא המשודכת קדש, דשארית ישראל לא יעשו עולה להניח המשודכת ולקדש שאינה משודכת, וכל שכן אם המקודשת במעמדן שעליה נתכוונו. וסעד מצאתי לו מדגרסינן בתוספתא פ"ד דמכלתין (ה"י) שני אחים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש, שתיהן אסורות מן הפסק, אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן, אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן, וזה ראיה לדבריו. ומיהו יש לומר שאינו דומה לנדון שבפנינו, דהתם בשקדש כל אחד שלו, ועכשיו נסתפקו איזו לזה ואיזה לזה, ולפיכך אומר כיון שעסוקים בגדולה לגדול, חזקה כשקדש לא קדש אלא היא, אבל כאן שאמר סתם בתך מקודשת לי, דלמא לאחרת נתכוונו, ואפילו תאמר לזו נתכוונו, שמא אין הולכין אחר כונתם אלא אחר לשונם, והרי כולן בספק. ומכל מקום פשטה כותיה דייקא, דהא במקדש בתו סתם ויש לו בוגרת דשויתיה שליח אמרינן דאין הבוגרת בכלל, דאזלינן בתר כונה, אף על פי שהלשון כוללן, והכא לא שנא. ומעשה היה בימי רב סעידה והצריך גט לכולן, וכן אמרו שהיה מעשה לפני רבינו תם ז"ל והורה לאיסור. ורב אחא משבחא ז"ל כתב ראובן היו לו ד' בנות, ושמעון קדש אחת מבנותיו, ונתן לו קדושין סתם, ולא פירש לאיזו הוא נוטל, הבנות שהן מי"ג שנה ומעלה שאינן ברשות אביהן ואינן מקודשות, ואותן שהן ברשות אביהן לקדשן נאמן לומר על זו נתכוונתי ועליה קבלתי קדושין, ואם אמר איני יודע שכבר שכחתי כולן אסורות וצריכות גט מאותו האיש. ומצאתי בספר יראים שאפילו ברור לנו שחשב המקדש על אחת מהן, אין מחשבתו כלום, כיון ששינה מדרך שאר המקדשין שמפרשים קדושיהן בשעת הקדושין, ואפילו שדך ושהה לאחר שדוכין חדש, ובא וקדש סתם ואמר אחת מבנותיך מקודשת לי, כולן צריכות גט, וראיה קצת דאמר עולא (לעיל קידושין מד, ב)קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה, אף על גב דשידך, [אלמא עבידי אינשי דהדרי בהו לאחר שדוכין הלכך אף על גב דשידך] כולן צריכות גט. ושמעתי שמעשה היה בטרוייש בבן הרב ר' הושעיא בבית דינא של ר"ת ששידך בתו קטנה של ר' מוריל, והיו לו ג' בנות קטנות, ובשעת הקדושין קדש סתם ולא הזכיר שם המשודכת, והיו מהם מתירין ומטעם שדוכין, ולא שמעו לה האוסרים, ונתן גט לשלשתן.

    כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנותפירש רש"י ז"ל: כולן אסורות ואפילו אמצעי שבקטנות, דלגבי קטנה דאותה הכת גדולה היא, ותמיהא לי דהא בהדיא אמרינן לקמן בדוכתא בפרק האומר (קידושין סד, ב) דאמצעית שבכת שניה שריא, דאמצעית שמא אית לה, והכי אמרינן התם אמר אביי מחלוקת בשתי כתי בנות אבל בכת אחת דברי הכל גדולה גדולה ממש קטנה קטנה ממש ואמצעית שמא אית לה. ואתקיף עלה רב אדא בר מתנה אלא מעתה אמצעית שבכת שניה תשתרי, ואוקימנא בשאין שם אלא גדולה וקטנה, וקיימא לן כאביי, ורבא נמי הכי אית ליה התם. אחר כך מצאתי בספר יראים כדברי רש"י, ונשמר מן הקושיא הזאת, ואמר דלא קיימא לן כאביי אלא כרב הונא בר אבדימי דמתרץ ההיא דנדרים דעד פני הפסח, ואמר מוחלפת השטה, ולאו בלישנא דעלמא פליגי כדמתרץ רבא התם בפרק האומר. וכיון שכן פסח ככת אחת דמי, ופליגי, כדמקשי התם לאביי, אלמא אפילו בכת אחת כולן צריכות גט, ולא אמרינן אמצעית שמא אית לה. ומיהו אכתי לא ניחא, דכיון דסוגיין דבפרק האומר פליגי בה אמוראי ואביי ורבא תרוייהו סבירא ליה דבלישנא בעלמא פליגי, אף על גב דבנדרים במקומה בפרק ר' אליעזר (סא, א) לא הוזכר טעמן של אביי ורבא אלא מוחלפת השטה כפירוקיה דרב הונא בר אבדימי, לא שבקינן סוגיין דאמוראי דהכא ופירוקיה דאביי ורבא, ולא מסמינן ליה מקמי ההיא דהתם, וצ"ע.

    הא דאקשינןאי הכי מאי למימרא ופרקינן לאפוקי מדר' יוסי דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא. קשיא לי טובא, חדא, דהא בהא מתניתין פלוגתיה דר' יוסי מפורשת בה בהדיא ומאי קאמר מאי למימרא, אדרבה צריכה למימרא דלא קיימא לן כותיה אלא כר' יוסי דפליג עליה, ואי טעמיה דר' יוסי דפליג עליה קא בעי לא הוה ליה למימר בכי האי לישנא, אלא אי הכי מאי טעמא דר' יוסי דפליג עליה, ועוד מאי קא מהדר ליה לאפוקי מדר' יוסי, אנן טעמיה דר' יוסי קא מיבעיא לן, וצ"ע.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 51b

    Kiddushin 51b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 405 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אלא לאו אחת מכם דלאו את וחמור הוא דאם קידש זו לא קידש זו:

    רבא מתרץ מתני' לטעמיה הא דקתני כאחת לאו למידק הא אחת מאשה ובתה מקודשת אלא ה"ק המקדש אחת מאשה ובתה הרי הוא כמו שקדשן כאחת ואינן מקודשות דקידושין שאין מסורין לביאה הן:

    הרי כולכם ואחת משתי אחיות כו' דהשתא לאו את וחמור הוא דהא דאין אחיות מקודשות משום ספיקא הוא דלא ידע הי קדיש הא אי ידע בת זכייה היא הלכך נכריות מקודשות והא דלא אוקמא כגון דאמר אחת מכם משום דקתני במתני' כלכם ואין לשבש הספרים ולומר דאחת מכלכם גרס וכגון שלא קידש אלא חדא דא"כ לא מתרצא הא דאשמועינן לקמן (קידושין דף נב.) ממתני' אשה נעשית שליח לחברתה במקום שנעשית לה צרה:

    המקדש את בתו סתם אחת מבנותיך מקודשת לי:

    אין הבוגרות בכלל אם יש בוגרות הרבה אין אחת מהן בספק קידושין הללו להצטרך גט לפי שאינן ברשותו לקבל להו קידושין:

    הא קטנות בכלל וצריכות גט ואפי' הרבה:

    כשאין שם אלא בוגרת אחת וקטנה אחת וכיון שאין הגדולה בספק אין קידושין אלא בקטנה וקידושי ודאי הן וה"ה אם היו שם גדולות הרבה כיון דאינן בכלל הוו להו קידושין בקטנה ולהכי איצטריך לשנויי כשאין שם אלא גדולה אחת דעל כרחך קטנו' דומיא דגדולות דייקינן ומהשתא דייק הכי הא קטנה בכלל:

    והא בוגרות קתני טובא ודכוותה דייקינן על כרחיך הא קטנות בכלל ודאיכא תרתי:

    17 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 51b · Sefaria

    Rashba

    אלא דאמר להו אחת מכם לישנא קייטא נקט הכא, והכי קאמר אלא דאמר כל הנכריות ואחת מכם מקודשות לי, דהא דייק רב ממתניתין תלת וחדא מינייהו דאשה נעשית שליח לחברתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה כדאיתא לקמן. ועוד דבמתניתין כולכם קתני, ובתירוציה דרבא דמתרץ לה למתניתין לטעמיה אמרינן בהדיא ואמר הרי כולכן ואחת משתי אחיות מקודשות לי. ואם תאמר אם כן אכתי את וחמור הוא, דהא אין אחת מאחיות מסורה לביאה. יש לומר דבמקדש שתיהן כאחת דמדינא אין קדושין ראוין לחול באחת מהן כלל כחמור, קרינן לה את וחמור, אבל במקדש אחת משתי אחיות ראויה היא להתקדש לו, אלא דמחמת שאין אנו יודעין על איזו חלו הקדושין, אמרינן דאין אחת מהן מקודשת לאו את וחמור הוא, וכן פירש רש"י, והראב"ד פירש בענין אחר וזה עיקר. הא דמתרץ אביי מתניתין ומפיק לה מפשטה, ואוקמה בדאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי, היינו דוקא אליבא דרב ששת דאמר את וחמור לא קנה, אבל לרב נחמן דאמר קנה, וקיימא לן כותיה ומתניתין כפשטה, אתיא בדאמר כולכם, ואפילו הכי נכריות מקודשות, דאת וחמור קנה. ועל כן כתב רבינו אלפסי משנתינו כצורתה, ולא חש להביא תירוציה דאביי ורב, דלא נקיט בידיה אלא תלתא כדאיתא לקמן משום דמספקא ליה אי כתירוציה דאביי או כתירוציה דרבא, היינו משום דרב אית ליה כרב ששת דאת וחמור לא קנה. ויש לתמוה בדברי הרמב"ם שכתב בפירוש המשנה שלו ומה שאמר שאין האחיות מקודשות שיראה מזה שהנכריות מקודושת, כל זה הוא אם אמר להן הראויה מכם לביאה תתקדש לי, אבל אם אמר כולכם מקודשת לי, אין אחת מהן מקודשת ע"כ והלך בזה על דעת בעל ההלכות שגם הוא כתב כן, וכן כתב הרב בחבורו (הל' אישות פ"ט, ה"ב), וצ"ע.

    הכא במאי עסקינן בשאין לו אלא גדולה וקטנה קשיא לי דאכתי מאי קא מתרץ, דהא משמע טעמא דהיא בוגרת דאינה בכלל, הא קטנה דכותה בכלל, ושתיהן צריכות גט, ודלא כרבא, דהא על כרחך מתניתין לא לגופה איצטריכא, דפשיטא דאין הבוגרות מקודשות, אלא לדיוקא אצטריכא, לאשמועינן דקטנות דכוותה בכלל ומקודשות, וכיון שכן, אף לכשתמצא לומר שאין לו אלא גדולה וקטנה אחת לא אצטריכא אלא לדיוקא דבוגרת וקטנה אחת אין הבוגרת בכלל, הא קטנה וקטנה דכותה מקודשת, ויש לומר דהכי קאמר אין הבוגרות בכלל, ולפיכך הקטנה מקודשת, ואקשי אי הכי מאי למימרא, כלומר אי לאשמועינן שהבוגרת אינה בכלל, פשיטא ואי לאשמועינן שהקטנה מקודשת, פשיטא, כיון דליכא אלא חדא קטנה, ואוקימנא דשויתיה שליח, מהו דתימא אדעתא דידה קא מקבל, כלומר אף אדעתא דידה, ולא תיהוי חדא מינייהו מקודשת, דקדושין שאין מסורין לביאה נינהו, קא משמע לן. כן נראה לי.

    אפילו הכי לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה ועביד מצוה דלא רמיא עליה. מכאן דקדק רבינו תם למי ששדך אחת מבנותיו ובא מי ששדכה לו, ואמר לו סתם בתך מקודשת לי, מסתמא המשודכת קדש, דשארית ישראל לא יעשו עולה להניח המשודכת ולקדש שאינה משודכת, וכל שכן אם המקודשת במעמדן שעליה נתכוונו. וסעד מצאתי לו מדגרסינן בתוספתא פ"ד דמכלתין (ה"י) שני אחים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע איזו קידש וזה אינו יודע איזו קידש, שתיהן אסורות מן הפסק, אם היו עסוקין בגדולה לגדול ובקטנה לקטן, אומר אני גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן, וזה ראיה לדבריו. ומיהו יש לומר שאינו דומה לנדון שבפנינו, דהתם בשקדש כל אחד שלו, ועכשיו נסתפקו איזו לזה ואיזה לזה, ולפיכך אומר כיון שעסוקים בגדולה לגדול, חזקה כשקדש לא קדש אלא היא, אבל כאן שאמר סתם בתך מקודשת לי, דלמא לאחרת נתכוונו, ואפילו תאמר לזו נתכוונו, שמא אין הולכין אחר כונתם אלא אחר לשונם, והרי כולן בספק. ומכל מקום פשטה כותיה דייקא, דהא במקדש בתו סתם ויש לו בוגרת דשויתיה שליח אמרינן דאין הבוגרת בכלל, דאזלינן בתר כונה, אף על פי שהלשון כוללן, והכא לא שנא. ומעשה היה בימי רב סעידה והצריך גט לכולן, וכן אמרו שהיה מעשה לפני רבינו תם ז"ל והורה לאיסור. ורב אחא משבחא ז"ל כתב ראובן היו לו ד' בנות, ושמעון קדש אחת מבנותיו, ונתן לו קדושין סתם, ולא פירש לאיזו הוא נוטל, הבנות שהן מי"ג שנה ומעלה שאינן ברשות אביהן ואינן מקודשות, ואותן שהן ברשות אביהן לקדשן נאמן לומר על זו נתכוונתי ועליה קבלתי קדושין, ואם אמר איני יודע שכבר שכחתי כולן אסורות וצריכות גט מאותו האיש. ומצאתי בספר יראים שאפילו ברור לנו שחשב המקדש על אחת מהן, אין מחשבתו כלום, כיון ששינה מדרך שאר המקדשין שמפרשים קדושיהן בשעת הקדושין, ואפילו שדך ושהה לאחר שדוכין חדש, ובא וקדש סתם ואמר אחת מבנותיך מקודשת לי, כולן צריכות גט, וראיה קצת דאמר עולא (לעיל קידושין מד, ב)קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה אפילו מיאון אינה צריכה, אף על גב דשידך, [אלמא עבידי אינשי דהדרי בהו לאחר שדוכין הלכך אף על גב דשידך] כולן צריכות גט. ושמעתי שמעשה היה בטרוייש בבן הרב ר' הושעיא בבית דינא של ר"ת ששידך בתו קטנה של ר' מוריל, והיו לו ג' בנות קטנות, ובשעת הקדושין קדש סתם ולא הזכיר שם המשודכת, והיו מהם מתירין ומטעם שדוכין, ולא שמעו לה האוסרים, ונתן גט לשלשתן.

    כולן אסורות חוץ מן הקטנה שבקטנות פירש רש"י ז"ל: כולן אסורות ואפילו אמצעי שבקטנות, דלגבי קטנה דאותה הכת גדולה היא, ותמיהא לי דהא בהדיא אמרינן לקמן בדוכתא בפרק האומר (קידושין סד, ב) דאמצעית שבכת שניה שריא, דאמצעית שמא אית לה, והכי אמרינן התם אמר אביי מחלוקת בשתי כתי בנות אבל בכת אחת דברי הכל גדולה גדולה ממש קטנה קטנה ממש ואמצעית שמא אית לה. ואתקיף עלה רב אדא בר מתנה אלא מעתה אמצעית שבכת שניה תשתרי, ואוקימנא בשאין שם אלא גדולה וקטנה, וקיימא לן כאביי, ורבא נמי הכי אית ליה התם. אחר כך מצאתי בספר יראים כדברי רש"י, ונשמר מן הקושיא הזאת, ואמר דלא קיימא לן כאביי אלא כרב הונא בר אבדימי דמתרץ ההיא דנדרים דעד פני הפסח, ואמר מוחלפת השטה, ולאו בלישנא דעלמא פליגי כדמתרץ רבא התם בפרק האומר. וכיון שכן פסח ככת אחת דמי, ופליגי, כדמקשי התם לאביי, אלמא אפילו בכת אחת כולן צריכות גט, ולא אמרינן אמצעית שמא אית לה. ומיהו אכתי לא ניחא, דכיון דסוגיין דבפרק האומר פליגי בה אמוראי ואביי ורבא תרוייהו סבירא ליה דבלישנא בעלמא פליגי, אף על גב דבנדרים במקומה בפרק ר' אליעזר (סא, א) לא הוזכר טעמן של אביי ורבא אלא מוחלפת השטה כפירוקיה דרב הונא בר אבדימי, לא שבקינן סוגיין דאמוראי דהכא ופירוקיה דאביי ורבא, ולא מסמינן ליה מקמי ההיא דהתם, וצ"ע.

    הא דאקשינן אי הכי מאי למימרא ופרקינן לאפוקי מדר' יוסי דאמר לא מחית איניש נפשיה לספיקא. קשיא לי טובא, חדא, דהא בהא מתניתין פלוגתיה דר' יוסי מפורשת בה בהדיא ומאי קאמר מאי למימרא, אדרבה צריכה למימרא דלא קיימא לן כותיה אלא כר' יוסי דפליג עליה, ואי טעמיה דר' יוסי דפליג עליה קא בעי לא הוה ליה למימר בכי האי לישנא, אלא אי הכי מאי טעמא דר' יוסי דפליג עליה, ועוד מאי קא מהדר ליה לאפוקי מדר' יוסי, אנן טעמיה דר' יוסי קא מיבעיא לן, וצ"ע.

    Rashba on Kiddushin 51b · Sefaria

    Ritva

    ת"ש המקדש את בתו סתם כו' אי הכי מאי למימרא פי' אי אמרת בשלמא כדאמרן אשמועינן דקידושין שאין מסורין לביאה הוה קדושין אלא לדידך דאמרת דאין כאן אלא גדולה וקטנה מאי איכא למימר. לא שביק איניש מצוה דרמיא עליה כלומר דקושי קטנה הוה עליה דאע"ג דאסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה הא אפשר כשיש בה דעת ומתרצית בדבר וכן כל היכא דליכא למיחש שתמאן בו א"נ כשהיא נערה דאיתיה ברשותיה:

    דיקא נמי דקתני אינו יודע פי' ולא קתני אינו ידוע כתבו בתוספות בשם רבינו תם ז"ל שאם שדך ראובן אחת מבנותיו ידוע לשמעון ואח"כ קבל ממנו קדושין לאחת מבנותיו סתם שאינה צריכה גט אלא המשודכת דמסתמא עלה גמרו וקידשו שניהם והשאר מותרות. ויש להביא סעד לדבריו מדגרסינן בתוספתא וכן שני אחים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע אי זו קידש וזה אינו יודע איזה קידש זה נותן גט לשניהם וזה נותן גט לשניהם ואם היו מדברים גדולה לגדול וקטנה לקטן אומר אני קטנה לא נתקדשה אלא לקטן וגדולה לא נתקדשה אלא לגדול ע"כ. מיהו לאו ראיה היא דאיכא למימר דההוא כשהוכרו ולבסוף נתערבו דהא רישא דההיא מתניתין אייתי' בשמעתין ואוקימנא בהכי אבל כשנתערבו מתחלתן כולן צריכות גט מספק וכן הורה רבינו סעדי' ז"ל וראוי להחמיר. ובספר היראים כתב שמעשה היה בבית דינו של ר"ת ז"ל ולא היה כח בידם להתירם בלא גט הלכך ראובן ששידך אחת מבנותיו לשמעון ידועה ואח"כ קיבל קידושין מיהודה על אחת מבנותיו סתם כלם צריכות גט ואפילו אותה שמשודכת לראובן ולא אמרינן לא הוה דעתו עליה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא הדר מראובן אלא ודאי חיישינן לחומרא ואף היא צריכה גט מיהודה ואם קדמו וכנסו אין מוציאין. מהן דאפשר דקמא פגע ביבמתו כראוי ואפילו פגע קמא באחות זקוקתו הא אישתריא ליה בכניסה שכנס אחיו את היבמה ואי משום דאחית נפשיה לספיקא אסורא דרבנן היא ומספיקא לא מפקי' להו מינייהו:

    דוקא מיחלץ כו' והדר יבומי כו' ת"ש שנים שקדשו כו' ודוקא מיחלץ והדר יבומי פירוש שיהא היחידי חולץ תחלה לשתיהן וגם אחיו חולץ לאחת תחלה מיהו דינא דאחיו חולץ תחלה מההיא דלעיל שמעינן לה אבל הכא אשמועינן שהיחידי גם כן חולץ לשתיהן תחלה דלמא אידך פגע ביבמתו של היחידי וקא פגע ביבמה לשוק:

    Ritva on Kiddushin 51b · Sefaria

    Meiri

    המקדש את בתו סתם והיו לו שתים אחת קטנה או נערה ואחת בוגרת נתקדשה הקטנה ואין הבוגרת בכלל ואפילו עשאתו בתו הבוגרת שליח לקבל קדושיה סתם הדברים אינו מניח קדושי הבת שהם שלו בשביל אותם שאינם שלו ואפילו אמרה לו שיהו הקדושין שלו אעפ"כ אינו מניח מה שהמצוה מוטלת עליו בשביל אותם שאין מצות קדושיה מוטלת עליו:

    היו לו שתים קטנות או נערות או אחת נערה ואחת קטנה הרי זה כאומר אחת מהם מקדשת לי והרי הם קדושין שאין מסורין לביאה וצריך לגרש את שתיהן או כמה שהן:

    היו לו בנות גדולות וקטנות ואמר הרי בתך הגדולה מקדשת לי אין בכלל אלא גדולה שבכלן ולא סוף דבר בכת אחת אלא אפילו היו לו שתי בנות משתי נשים אין בכלל אלא גדולה שבגדולות וכן אם אמר בתך הקטנה אין בכלל אלא קטנה שבקטנות שאין אדם מוריד עצמו לספק לקרות קטנה אלא לקטנה שבקטנות או גדולה לגדולה שבגדולות מאותן שברשותו לקדשם ומכל מקום אין הבוגרות בכלל ואפילו לא כיון לגדלה שבכלן או לקטנה שבכלן אלא לאחרת אינו כלום ואפילו היתה אחת מן האחרות משדכת לו שאין מחשבה הנכרת מבטלת דבור וכן כתבו רבני צרפת בקצת חבוריהם מעשה באחד שהיו לו שלש בנות קטנות ושדך אחת מהם לאחד בשטר שדוכין ובשעת נשואין קדש בסתם ואמר בתך מקדשת לי והצריכו ליתן גט לשלשתן והיה שם מי שחלק להתיר מצד השדוכין ולא נענה אלא שמכל מקום לא חזרו החולקים מלומר כן והיו אומרים שכל שאחת מבנותיו משודכת לאחד וקדש אחת מבנותיו לאחר סתם אין המשדכת בכלל ואם קדש לזה ששדך אין האחרות בכלל ואף אני מסכים לומר כן ממה שאמרו בבריתא היו עסוקים בגדולה לגדול וקטנה לקטן אני אומר גדולה לא נתקדשה אלא לגדול וקטנה לא נתקדשה אלא לקטן ולא סוף דבר עכשו שיש חרם קדמונים שלא לחזור בשדוכין אלא אף בלא כן ששארית ישראל לא יעשו עולה ולא עוד אלא שיש מפקפקין לומר כן אף בבוגרת הואיל ונשתדכה לזה שקדש סתם ואין זה דומה לשויתיה שליח שזו דעת המקדש מיהא אינו לזו בפרט אבל משדכת דעת שניהם עליה וכן יש מפקפקין לומר במה שאמרו ושויתיה שליח שעשאתו שליח בכלל וכמו שפירשוה גדולי הרבנים אבל אם עשאתו שליח בפרט לקבל קדושיה מזה שמקדש סתם אף הבוגרת בכלל ומה שאמרו כאן ואיני יודע לאו דוקא עד שנשמע משם שלא נאמר אלא כשהוכרו ולבסוף נתערבו ר"ל שנתברר בשעת הקדושין ואחר כך נולד הספק אלא שסתם הדברים קלקול זה אינו אלא בנמהרי לב וקלי הדעת שמקדשים שלא מתוך יישוב הדעת ומשא ומתן:

    זה שקדש אחת משתי אחיות שהיה לו ליתן גט לשתיהן ולא הספיק ליתן גט עד שמת ויש לו אח אחד הרי זה חולץ לשתיהן ואין אומרים יחלוץ לאחת תחלה ואחר כך ייבם השנית שמא אותה שחלץ לה היא המקדשת וחליצתה חליצה גמורה ונמצאת האחרת אחות חלוצתו וכן אינו מיבם תחלה לאחת ושיחלוץ לאחרת שמא השניה היא המקדשת והרי היא זקוקתו ונמצא כשמיבם תחלה פוגע באחות זקוקתו:

    היו לו שני אחים אחד חולץ בתחלה לאחת והאחר מיבם אחריו את השניה שאם זו השניה היא המקדשת כדין הוא מיבם ואם זו שחלץ לה אחיו היא המקדשת הרי זו אחות חלוצת אביו שמותרת אבל לא יהא מיבם תחלה קודם שיחלוץ אחיו לאחרת שמא אחותה היא המקדשת ונמצא פוגע באחות זקוקתו ואם כנסו שניהם אם כאחד אם בזה אחר זה אין מוציאין מידם ואין צריך לומר מן המיבם השני שהרי כדין הוא מיבם הואיל ואין כאן אחות זקוקתו שהרי נשאת האחרת לאחיו אלא אף אותו שכנס ראשון שנמצא בשעה שכנסה בספק פגיעה באחות זקוקתו הואיל ואחר כך כנס האחר אין מוציאין מידו שכשכנס השני נסתלקה זיקתה מן הראשון:

    שנים שקדשו שתי אחיות זה אינו יודע אי זו קדש וזה אינו יודע אי זו קדש זה נותן שני גיטין וזה נותן שני גיטין לא הספיקו ליתן גט עד שמתו ויש אח לכל אחד מהם ואין אחד מהם יודע אי זו אשת אחיו הרי כל אחד מן האחין חולץ לשתיהן ואין אחד מהם מיבם שאם תאמר ייבם זה ויחלוץ זה אם הוא מיבם קודם שיחלוץ האחר שמא אין זו אשת אחיו ונמצא פוגע ביבמה לשוק וכן שהאחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו ואף אחר שחלץ האחר לשתיהן אין זה מיבם שמא האחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו לזה אח אחד ולזה שנים היחידי חולץ לשתיהן תחלה ואינו יכול ליבם את האחת שמא האחרת היתה אשת אחיו וזו אחות זקוקתו והשנים אחד חולץ לאחד מהן והאחר מיבם את השניה שאיסור יבמה לשוק אין כאן שהרי חלץ היחידי לשתיהן ואיסור אחות זקוקה אין כאן שהרי חלץ אחיו לאחרת ונמצא שאחר חליצת היחיד לשתיהן וחליצת אחיו לאחת הוא יכול ליבם את האחרת אבל אינו מיבם קודם חליצת אחיו לאחת שמא האחרת היתה אשת אחיו והויא לה אחות זקוקתו וכן אינו מיבם קודם חליצת היחידי לשתיהן שמא זו היא זקוקת האחד ונמצא פוגע ביבמה לשוק כנסו שני האחים אחר חליצת היחידי לשתיהם אין מוציאין מידם ואפילו מן המיבם הראשון שפגע בספק אחות זקוקתו שבשעה שכנס השני מיהא נסתלקה זיקתה כמו שהתבאר:

    Meiri on Kiddushin 51b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה הרי כולכם כו' ואין לשבש כו' דא' מכולכם כו' א"כ לא מתרצא כו' עכ"ל ובת"י כתבו לפי זה לאביי נמי צריך להגיה באומר הראויות לי מכם ול"ג הראויה לי מכם מדהוה אחת צרה לחברתה עכ"ל וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 51b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בד"ה הרי כולכם ואחת מכם דהשתא לאו את וחמור נינהו דהא דאין אחיות מקודשות משום ספיקא הוא כו' אבל אין לשבש הספרים ולומר דאחת מכולכם גריס כו' עד סוף הדיבור. כוונתו מבואר' כיון דאי גרסינן כולכם וא' מהם ע"כ צ"ל דבכה"ג לאו את וחמור הוא ולחלק בין ספק לודאי על זה כתב דא"ל דלעולם אין חילוק בין ספק לודאי וא"כ נצטרך לשבש הספרים ולומר דרבא לא' מכולכם איירי ע"ז כתב דאי אפשר לשבש משמעתין דלקמן דאמרינן אי כאביי אי כרבה משמע דא"נ סבר רב כרבא אפ"ה גריס במתניתין כולכם דע"כ מהכא שמעינן לרב דאשה נעשית צרה לחברתה זה נ"ל ברור בכוונת רש"י ז"ל ולפ"ז יש לדקדק מאי דעתיה דרש"י בהא דאת וחמור דשמעתין אי ס"ל כהרא"ש ז"ל דהיכא שכללן בחד לישנא לכ"ע לא קנה והיינו דמותבינן מעיקרא בשמעתין את וחמור לא קנה דא"כ למה הוצרך רש"י לחלק בין ודאי לספק ות"ל דבלא"ה למאי דמשנינן אליבא דרבא דאיירי באומר כולכם וא' מכם אתי שפיר אליבא דהלכתא דכשאמר בשני לשונות כולכם וא' מכם הו"ל לגמרי כאומר את וחמור דקי"ל דקנה ואי ס"ל כשיטת הרי"ף והרא"ש ז"ל דהכא אליבא דמ"ד לא קנה קאמר רבא לאביי ולטעמיך וכדפרישית דהכי קא"ל אדמקשת עליה דידי תיקשי לרב ששת וא"כ סוף סוף למסקנא דרבא אליבא דנפשיה נוכל לומר דשפיר מוקי לה בכולכם וא' מכם אפילו אי לא מחלקינן בין ודאי לספק אפ"ה אין צורך לשבש הספרים בשביל כך אלא דרבא ס"ל כר"נ רביה דאת וחמור קני והא דלא מוקי לה הכי בפשיטות ודאמר כולכם לחוד לאו משום קושיא דאת וחמור לא מוקי לה הכי אלא משום דלרבא איירי רישא דמתניתין במקדש אחת מהם ואם כן ע"כ דמעשה בחמש נשים נמי הוי בכה"ג שאמר א' משתי אחיות דאי בקידש שתיהן מאי ראייה מייתי מהאי מעשה דלמא שאני התם שקידש שתיהן ומש"ה אינן מקודשות משום דכל שאינו בזה אח"ז בבת אחת אינו כדמקשי ליה אביי מעיקרא מש"ה מוקי לה רבא באומר כולכם וא' משתי אחיות דהשתא מייתי שפיר מהאי מעשה ואין לומר נמי דרש"י סובר כשיטת הרב המגיד והר"ן ז"ל דהא דפשיטא לן הכא דלכ"ע את וחמור לא קנה היינו משום שאין רוצה לקדש אלא בענין זה א"כ מאי מחלק בין ודאי לספק סוף סוף אמאי נכריות מקודשות הא אינו רוצה לקדש הנכריות אלא עם א' משתי אחיות והוי קידושי טעות וצ"ע ליישב ובישיבה הארכתי ודו"ק ועיין עוד לקמן גבי ש"מ תלת:

    בד"ה המקדש את בתו סתם אחת מבנותין מקודשת לי עכ"ל לכאורה נראה מלשונו דדוקא באומר א' מבנותיך הוא דאמרינן אין הבוגרת בכלל הא אינך כולהו בכלל משא"כ בבתך מקודשת לי מסתמא על הגדולה שבנערות קאמר וכשיטת ר"ת לקמן בד"ה והלכתא דאין דרך לתת הצעירה לפני הבכירה אלא דא"א לומר כן דרש"י גופא כתב לקמן בגוף המשנה דהמקדש את בתו סתם דף ס"ד דאיירי שאמר בתך מקודשת לי וא"כ קשיא מדידיה אדידיה ואף שיש ליישב בענין זה בדוחק מ"מ נ"ל יותר דרש"י ז"ל נחית נמי לסברא זו שכתבתי לעיל בסמוך בשיטת רבינו סעדיה גאון ז"ל דענין קידושין דאין מסורין לביאה הוי דוקא באחת מבנותיך אבל באומר בתך אפשר דרבא מודה דהוי קידושין ומהטעם שכתבתי דבאחת מבנותיך איהו גופא נחית לספיקא וע"י הקידושין הוגרע כחן יותר מקודם הקידושין כיון שתלה בדעת האב ועד שיגלה אב דעתו קיימין עליה בספק אחות אשה משא"כ באומר בתך מקודשת לי לא מחית נפשיה לספיקא ועל א' הידוע לו נתכוון או על המשודכת או על הגדולה שבהן ונהי דלהחמיר לא סמכינן עליה אלא כולהו צריכים גט מספיקא וחומרא דרבנן מ"מ לא מיסתבר לומר דליהוי קידושין שאין מסורין לביאה דלגבי דידיה קידושין המסורין לביאה הוי דנתכוון על אותה הידועה על הגדולה או על המשודכת לו ולפ"ז לפי סברת המקשה דהכא דמותיב מהאי מתניתין עליה דרבא ע"כ משמע ליה דאיירי באומר א' מבנותיך משא"כ לקמן במתניתין מפרש רש"י לפי המסקנא דהכא דמתניתין לא איירי כלל בדין קידושין שאין מסורין לביאה אלא לאשמעינן הא גופא דאין הבוגרת בכלל וממילא ידעינן דכולהו בכלל וע"ז כתב רש"י שפיר דאיירי באומר בתך מקודשת לי ולאפוקי מסברת רבינו תם דבבתך מקודשת עלה דהגדולה נתכוין וכה"ג מפרשינן נמי בהאי דבסמוך בקידשתי את בתי הגדולה דלפי סברת המקשה ע"כ איירי בא' מבנותיך ולר"ת אפי' לפי המסקנא מיתוקמא בהכי כן נ"ל נכון ודו"ק:

    שם בגמרא הא קטנות בכלל ואמאי כו' וכתב הריטב"א בחידושיו דקטנה לאו דוקא דהא אסור לקדש בתו קטנה כו' עכ"ל. ולענ"ד אין צורך דאפי' לשיטת ר"ת דבמשודכת אמרינן דעלה נתכוון משום דשארית ישראל לא יעשו עולה אפ"ה מודה באומר אחת מבנותיך דכולהו בכלל הספק וה"נ לענין קטנה כיון דלר"ת באומר א' מבנותיך איירי ולמסקנא דמוקמינן שאין לו בוגרת וקטנה מ"מ כיון דבוגרת לא רמיא עליה מסתמא לקטנה נתכוון ודו"ק:

    רש"י בד"ה אם קטנה שבגדולות וכ"ש אמצעית ובד"ה כולן אסורין כו' אפילו אמצעית שבקטנות כו'. יש לתמוה דהא לקמן דף ס"ד מסקינן משמיה דאביי דבכת א' אמצעית מותרת דבשמה קרי לה א"כ כ"ש דבשני כיתות אמצעית שבקטנות מותרת כדדייקינן התם ולמאי דפרישי' לעיל בסמוך אתי שפיר דהתם איירי לפי המסקנא דהכא ואיירי שפיר באומר בתך הגדולה מקודשת לי וכמו שאפרש בסמוך בהוכרו ולבסוף נתערבו וא"כ אמרינן שפיר דאמצעית בשמה קרי לה מה שאין כן לסברת המקשה דהכא דמותיב עליה דרבא לענין קידושין שאין מסורין לביאה א"כ ע"כ איירי שהאב אומר קדשתי את בתי הגדולה היינו שאמר המקדש אחת מבנותין הגדולות מקודשת לי ואם כן בכה"ג ודאי אפילו אמצעית אסורה דלא שייך לומר אמצעית בשמה קרי לה כיון דאמר לה אחת מבנותין כן נ"ל נכון ובזה נמי יש לדקדק על מה שכתב בחידושי הריטב"א דלא שייך הכא לומר יש ברירה כיון שתחלת הקידושין היה בספק ולא תלה הדבר בשום ענין שיבורר אח"כ ע"ש והבאתיו לעיל דאכתי מאי מקשה הכא לרבא ממתניתין דקדשתי את בתי הגדולה ואמאי לא מוקי לה בכה"ג שאמר המקדש א' מבנותיך שתרצה וכ"ש לשיטת הב"ח דמסתמא נמי האי לישנא משמע שתלוי בדעת האב וא"כ הוי שפיר ר"מ לטעמיה דס"ל יש ברירה גבי הלוקח יין מבין הכותים א"כ ה"ל קידושין המסורין לביאה ומשום דאמר האב דעכשיו אינו יודע ואינו רוצה לגלות דעתו מש"ה כולן אסורות ור"י לטעמיה דס"ל אין ברירה דהא לרבא לא שני ליה בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו בגיטין דף כ"ה ואם כן קידושין שאין מסורין לביאה נינהו ומש"ה כולן מותרות ממ"נ אלא הגדולה שבגדולו' לחוד אסורה דמסתמא לדידה נתכוון האב ולכאורה היה נראה דהיינו מאי דמשני הש"ס שהוכרו ולבסוף נתערבו וכמו שאבאר אלא דלפמ"ש מסברא דנפשאי דלמאי דיליף רבא מובעלה תו לא שייך טעמא דברירה דמ"מ ע"י הקידושין נאסרה יותר מדמעיקרא עד שיברר א"כ א"ש טפי ודוק היטב:

    שם בגמרא הכא במאי עסקינן כשהוכרו ולבסוף נתערבו ופרש"י דבשעת הקידושין פירש לו ואח"כ שכח איזה גדולה פירש לו. ויש לתמוה דא"כ מאי לא מחית נפשיה לספיקא שייך הכא דהא קמן שאומר האב ששכח וא"א לאוקמי נמי דלאחר שאמר האב קדשתי הלך לו ודלא כפרש"י הא נמי ליתא דהא קתני ואינו יודע משמע שהאב אומר כן ויותר קשה אהא דמקשה א"ה מאי למימרא ומאי קושיא הא רבי יוסי פליג בהדיא ומאי משני נמי לאפוקי מדרבי יוסי אכתי טעמא דר"י גופא לא ידעינן וכן הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו נראה שנתכוון למה שכתבתי ונ"ל ליישב דנהי דהמקשה הוי סבר דאיירי באומר המקדש א' מבנותיך הגדולות כדפרישית אהא משני שפיר דאיירי שהוכרו ולבסוף נתערבו ולא כפרש"י שפירש לו בהדיא אלא שאמר המקדש בתן הגדולה מקודשת לי ואומר האב דאן היה בדעת שניהם על אחת הידוע' ביניהם ועכשיו שכח ואהא קמקשה שפיר א"ה מאי למימרא ומ"ט נמי דרבי יוסי דפליג ומשני שפיר לאפוקי מדר"י דאפילו בכי הא כולן מותרות דאע"ג שאומר ששכח על איזו מהם נתכוונו אפ"ה לא איכפת לן בכוונתן דכיון דס"ל לא מחית אינש נפשיה לספיקא א"כ כשאמר המקדש בתך הגדולה מקודשת לי מסתמא אגדולה שבכולם נתכוון ואפילו אם יאמרו אח"כ שנתכוונו לאחרת ה"ל דברים שבלב ולא מהימן כן נ"ל נכון וכבר כתבתי בסמוך דאיכא למימר נמי דלפי המסקנא איירי באומר א' מבנותיך והיינו למי שתרצה ומדיני ברירה אתינן עלה ואהא מקשי מאי למימרא הא פליגי בה חדא זימנא ומשני דאיצטריך לאפוקי מדרבי יוסי דאמר לא מחית נפשיה לספיקא וא"כ הא דקאמר א' מבנותיך הגדולות לא תלה בדעת האב אלא על הגדולה שבכולן נתכוון וכמו שאפרש לקמן דמשמע כן מפי' ר"ת אלא דהראשון נראה לי יותר ודוק היטב:

    שם א"ה מאי למימרא כבר כתבתי בסמוך. ועוד נ"ל ליישב למאי דמסקינן לקמן דף ס"ד לשינוייא דרבי חנינא בר אבדימי משמיה דרב דמוחלפת השיטה בנדרים ואם כן מקשה הכא שפיר מאי למימרא דהרי ממתניתין דנדרים שמעינן דלר"מ מחית אינש לספיקא. אע"כ דאיצטריך הא דר"מ לאשמעינן דקידושין שא"מ לביאה הוי קידושין וע"ז משני דאפ"ה איצטריך לאפוקי מדר"י והיינו כמסקנא דרבא גופא התם דבנדרים לא פליגי במחית נפשיה לספיקא אלא בלישנא דעלמא ע"ש כן נ"ל:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 51b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ה מאי למימרא כעין זה בכתובות ד' פט ע"ב וע' בשיטה מקובצת שם בשם הרמב"ן וכאן ישאר הקושיא:

    רש"י ד"ה דרמיא עליה דכתי' ואת בנותיכם כתובות ד' נב ע"ב:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 51b · Sefaria

    Tosafot

    No commentary stored for this folio side — none of the reliable print editions we draw on carries it.

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 51, Amud Bet, about 405 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 122 words

      Opens “אלא לאו דאמר להו: ״אחת מכם״ וקתני:…”

      Named: רבא, אביי.

    2. Segment 219 words

      Opens “אביי מתרץ לטעמיה: המקדש אשה ובתה, או…”

      Named: אביי.

    3. Segment 331 words

      Opens “ואם אמר: ״הראויה לביאה תתקדש לי״ אינה…”

    4. Segment 449 words

      Opens “ורבא מתרץ לטעמיה: המקדש אחת מאשה ובתה…”

      Named: רבא.

    5. Segment 519 words

      Opens “ת"ש המקדש את בתו סתם אין הבוגרות…”

      Named: רבא.

    6. Segment 611 words

      Opens “אמר לך רבא: הכא במאי עסקינן, כשאין…”

      Named: רבא.

    7. Segment 711 words

      Opens “הא בוגרות קתני! מאי בוגרות בוגרות דעלמא.…”

    8. Segment 823 words

      Opens “הכא במאי עסקינן, דשויתיה שליח. מהו דתימא…”

    9. Segment 919 words

      Opens “מי לא עסקינן דאמרה ליה ״קידושי לדידך״?…”

    10. Segment 1037 words

      Opens “ת"ש מי שיש לו שתי כתי בנות…”

    11. Segment 1116 words

      Opens “הכא במאי עסקינן, כשהוכרו ולבסוף נתערבו. דיקא…”

    12. Segment 1218 words

      Opens “אי הכי מאי למימרא? לאפוקי מדר' יוסי,…”

    13. Segment 1330 words

      Opens “ת"ש מי שקידש אחת משתי אחיות ואינו…”

    14. Segment 1427 words

      Opens “אי הכי מאי למימרא? סיפא איצטריכא ליה:…”

    15. Segment 1513 words

      Opens “דוקא מיחליץ והדר יבומי, אבל יבומי והדר…”

    16. Segment 1638 words

      Opens “ת"ש שנים שקדשו שתי אחיות, זה אינו…”

    17. Segment 1722 words

      Opens “אי הכי, מאי למימרא? סיפא איצטריכא ליה:…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Kiddushin 51b · Segment 1 — “…לאביי קשיא סיפא. אביי מתרץ לטעמיה, רבא מתרץ לטעמיה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 51b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026