Commentary page
Kiddushin 62a
This page gathers the commentary on one source unit: the classic commentaries as they are printed, the sources the text cites, the sages named in it and direct links back to the text.
Read the full text in the readerKiddushin 62a
Kiddushin 62a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 382 words — with the classic commentaries printed on the page.
Rashi
חרב תאכלו משמע אכילתכם הוא חרב תהיו נשבעים:
גללניתא גסה:
היינו דכתיב אם לא שכב הנקי לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו' ולא פי' קללה אלא מכלל ברכה:
אלא לרבי מאיר ואם שכב חנקי מיבעי ליה:
היינו דכתיב אם לא שכב הנקי לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו' ולא פי' קללה אלא מכלל ברכה:
הנקי כתיב בלא יוד למידרשיה כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקייה ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית כלומר אם שטית תתחנקי:
אלא לרבי חנינא דלא בעי כפילה למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי נכתוב תחיה או לשון אחר:
סד"א מצות הזאה בג' ובז' ואי עבד בחד מנייהו עבד דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא:
14 more comments on this page.
Rashi on Kiddushin 62a · Sefaria
Tosafot
בשלמא לרבי חנינא בן גמליאל היינו דכתיב אם לא שכב הנקי פירש בקונטרס שלא כפל אם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההיא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה בתרייתא קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וגו' ושבועה קמייתא אין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן ולא פירש בה קללה אלא מכלל ברכה וקשה דהא כל תנאי מבני גד ומבני ראובן גמרי' וא"כ בעינן הן קודם ללאו והכא הוה לאו קודם להן דהא אם לא שכב כתיב ברישא וי"ל דאם לא שכב חשוב הן שמה שאנו רוצים שתעשה חשוב הן דומיא דאם יעברו שאנו רוצים שיעברו ואם לא יעברו יפסידו כך אנו רוצים שתתקיים דברים שלא שכב איש אותה וזהו הן ואם שכב תפסיד וזהו לאו:
הנקי -
הנקי כתיב. פירש בקונטרס והכי כופל ואם לא שכב הנקי ואם שכב חנקי ואת כי שטית דקאי חנקי אואת כי שטית דכתיב בתריה וקשה דא"כ הוה ליה מעשה קודם לתנאי ואנן אמרינן במתני' דר"מ בעי תנאי קודם למעשה לכן פר"י דלא קאי כלל אואת כי שטית דכתיב בתריה אלא כתיב הנקי והוי כאילו היה כתיב חנקי והכהן היה חוזר וכופל אם שכב חנקי והשתא הוי תנאי קודם למעשה:
[חנקי כתיב פי' ר"ח דה"ק אם לא שכב וגו' תחת אישך כלומר תשאר תחת אישך ואת כי שטית וגו' מבלעדי אישך כלומר תלכי ממנו והוי תנאי קודם למעשה ואע"ג דהוי לאו קודם להן הא אמרינן מהכא (סנהדרין לב: לג.) פותחין בזכות תחילה]: ת"י
בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וגו' ואם לא יתחטא תימה מה ענין זה למחלוקת אפילו לר"מ למה לי והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא י״ד:ח׳) ורחץ במים וטהר ולא הוצרך לומר ואם לא ירחץ לא יטהר וי"ל דלא דמי דהתם מילתא דפשיטא כיון דמצוה הוא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע קצת שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב אם יתחטא בו יטהר ולא כתיב ויתחטא ויטהר ואז הוי ציווי כמו ורחץ וטהר:
ת"י בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא וגו' ואם לא יתחטא תימה מה ענין זה למחלוקת אפילו לר"מ למה לי והלא בהרבה מקומות כתיב (ויקרא יד) ורחץ במים וטהר ולא הוצרך לומר ואם לא ירחץ לא יטהר וי"ל דלא דמי דהתם מילתא דפשיטא כיון דמצוה הוא שצוה הקב"ה אם לא עשה לא יצא אבל הכא משמע קצת שהוא לשון תנאי מדכתיב הוא יתחטא והוי כאילו כתיב אם יתחטא בו יטהר ולא. כתיב ויתחטא ויטהר ואז הוי ציווי כמו ורחץ וטהר:
אין תורמין מן התלוש על המחובר פי' בקונטרס המחובר אינו חייב בתרומה דכתיב (דברים יח) ראשית דגנך דבעינן מידי דמידגן וא"כ הוי מן החיוב על הפטור וקשה דאם כן לדבריו בתלוש נמי קודם שנתמרח לא הוי תרומה שהרי לא מידגן וליתא דהא אמר בעלמא (עירובין דף לא:) מעשר ראשון שהקדימו בשבולים פטור מתרומה גדולה דמשמע דמהני וע"ק מההיא דאמר (תרומות פ"א מ"י) התורם מדבר שנגמר מלאכתו דהיינו אחר מירוח על דבר שלא נגמרה מלאכתו והיינו קודם מירוח תרומתו תרומה לכ"נ לר"י הא דמחובר פטור נפקא לן מדכתיב ממנו דדריש בספרי ממנו ולא מן המחובר דהא קרא בתלוש מיירי וע"כ אתא למימר ממנו אפילו בדיעבד נמי אסור דאי משום לכתחילה אתא תיפוק לי משום דכתיב דגנך ומחובר לאו מידגן הוא אלא שמע מינה דפסול אפילו בדיעבד במחובר וההיא דמעשר שהקדימו בשבולים דמהני בדיעבד מיירי בתלוש וקודם מירוח:
Tosafot on Kiddushin 62a · Sefaria
Rashba
אמר ר' תנחום הנקי כתיב ואם תאמר אם כן שבועה שיש בה אלה היא, ובמסכת סוטה (יח, א) אמרינן דשתי שבועות הללו למה חד לשבועה שיש בה אלה וחד לשבועה שאין בה אלה. איכא למימר דאלה דהנקי לא מיפרשא בהדיא, אלא מכיון דקרי הנקי שמע מינה דשבועה שאין עמה אלה הרי היא כשבועה שיש עמה אלה, ולאגמורי אשבועות דעלמא אצטריך.
הנקי כתיב פירש רש"י דלשון הנקי הוא לשון כללה, ומשמע חנקי, ואקרא דבתריה סמיך, דכתיב (במדבר ה, כ) ואת כי שטית, והכי מפרשינן להו לקראי והשביע אותה הכהן ואמר אל האשה אם לא שכב איש אותך ואם לא שטית טומאה תחת אישך הנקי וחנקי ממי המרים המאררים האלה ואת כי שטית תחת אישך. ור"ח ז"ל הקשה והא לאו קודם להן הוא, דאם לא שכב לאו ואת כי שטית הן, ור' מאיר הן קודם ללאו בעי כתנאי בני גד. ותירץ הוא ז"ל דהכי פירושו דקראי אם לא שכב איש אותך תחת אישך, כלומר תשארי תחת אישך, ואם לא שכב איש אותך מבלעדי אישך הנקי, והרי זה כתנאי בני גד דאם יעברו ישארו באחוזתם ואם לא יעברו יטלוה מהם, ואף על גב דגבי כי שטית נמי כתיב תחת אישך, התם הכי קאמר אם שטית אחר שהיית תחת אישך מים בודקין ואם לאו אין המים בודקין, ופירש הוא ז"ל הנקי מלשון ונקתה לארץ תשב, כלומר ישאר גופך נקי מנשמתך, וכדאמרינן (לעיל קידושין נו, ב) אנשי יצא פלוני נקי מנכסיו. ויש אומרים שאין זה תנאי שיהא צריך לכל דיני התנאין, אלא דלר' מאיר דלית ליה מכלל לאו אתה שומע הן, אם כן בכל מקום שצריך ללאו והן צריך לאומרו בפירוש, ועל זה דקדקו עליו כאן בשלמא לר' חנינא מכלל שאמר אם לא שכב שמענו אם שכב אלא לר' מאיר אם שכב מיבעי ליה למיכתב בהדיא, הרמב"ן נר"ו, וזה נכון.
בשלמא לר' מאיר היינו דכתיב הוא יתחטא בו ואם לא יתחטא תימה דהא באיסורא גרידא דלית ביה ממונא אית ליה לר' מאיר מכלל לאו אתה שומע הן כדאסיקנא בשלהי שבועת העדות (שבועות לו, ב) ויליף לה משתויי יין ופרועי ראש, וסוטה איסורא דאית ביה ממונא הוא, דמפסדה כתובה כדאיתא התם והכא איסורא גרידא הוא, ויש לומר דהוא הדין דהוה מצי למימר ליה ולטעמיך לר' מאיר גופיה מי ניחא, והרבה כיוצא בה בתלמוד דמצי פריך ולטעמיך ולא פריך, הרמב"ן נר"ו.
מתני' לאחר שיחלוץ לך יבמיך אינה מקודשת. ולרב דאמר ביבמות פרק האשה רבה (יבמות צב, ב) דאין קדושין תופסין ביבמה, דכתיב (דברים כה, ה) לא תהיה אשת אמת החוצה לאיש זר לא תהא בה הויה לאיש זר, הא מתניתין מיתוקמא אפילו לרבנן דאמרי קדושין תופסין בחייבי לאוין, והכא רחמנא אפקה, אבל לשמואל דאמר (שם) בעניותנו צריכה גט, הא מתניתין מוקמיה לה כר' עקיבא דאמר אין קדושין תופסין בחייבי לאוין, וכדמוקי לה ריש לקיש התם ביבמות, ור' עקיבא לית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכדאמרינן לקמן בשלהי שמעתין, ואיתא נמי התם ביבמות, ולמאי דאיפסיקא הלכתא התם כשמואל הכי נמי צריכה גט דהוה ליה כהרי את מקודשת לי לאחר שלשים יום, ומיהו מקודשת גמורה לא הויא, דשמואל נמי ספוקי מספקא ליה, וכן הלכתא.
אין תורמין מן התלוש על המחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה פירש רש"י ז"ל לפי שהמחובר לא הוקבע למעשרות דכתיב דגן עד דאידגן, ולא נהירא דאם כן אף תלוש שלא נמרח כן, ובכמה מקומות אמרו (ברכות מז, א) מעשר ראשון שהקדימו בשבלין, אלא מחובר נפקא לן מדדרשינן בספרי והרמותם ממנו, ממנו ולא מן המחובר דקרא בתלוש מיירי, כדכתיב (במדבר יח, כו) לעיל מיניה כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר, דמשמע תלוש שהוא נלקח ביד.
Rashba on Kiddushin 62a · Sefaria
Ritva
בשלמא לרבי חנינא היינו דכתיב בסוטה אם לא שכב איש ולא כפל שאם שכב לא תנקה שמכלל לאו אתה שומע הן אלא לר"מ ה"ל למכתב ואם שכב הנקי. יש שפירשו כמו חנקי כלומר שימיתוה המים ואחרים פירשו הנקי המים שיהיו נקיים ונאמנים בפעולתם לעשות בך משפט. ולא נהירא דאם כן ה"ל למכתב הנקי מי המרים מאי ממי המרי' וי"ל הנקי כנשים הטהורות שלא נזונו ונמלטו ממי המרים ולא היו לאלה כמותך. ורבינו הגדול ז"ל פי' הנקי גופך מנפשך שתצא רוחך ויהא גופך נקי ממנו כמה דאת אמר יצא פלוני נקי מנכסיו. הנקי כתיב וכ"ת ואכתי היכי ניחא לר"מ דהא בעי ר"מ הן קודם ללאו והכא לאו קודם להן והנכון דר"מ בכל דוכתא בעי כפל לשון משום דלית ליה מכלל הן אתה שומע לאו בר מאיסורא דלית ביה ממונא אבל הן קודם ללאו ושאר דיקדוקי תנאין לא בעי להו אלא בתנאין לבד לחזק התנאי כדי שיחול על המעשה אבל בשאר עניינין בכפילא לבד סגי ליה. וקשיא ליה לראב"ד ז"ל למאי דאמרי' השתא הנקי כתיב כדי שישביע באלה לומר לה אם שכב הנקי אשתכח שאף שבועה זו של כהן שמשביע את האשה שבועה שיש בה אלההיא ואלו בשבועות גמרינן דשבועה שאין בה אלה הויא שבועה משום דכתיבי בסוטה שתי שבועות אחד שבועה שיש עמה אלה ואחד שבועה שאין עמה אלה. ואיכא למימר דאנן הכי ילפינן התם דכיון דלא כתב רחמנא בהדיא אלה בשבועה זו אלא שכתבה ברמז במה שכתב הנקי חסר אשמועינן דשבועה שאין עמה אלה שבועה:
בשלמא לר"מ היינו דכתיב הוא יתחטא כו' ואם לא יתחטא כו' כלומר וכפל לשונו דמכלל הן אי אתה שומע לאו. ואיכא למידק דהא אמרינן בשבועות דמודה ר' מאיר באיסור דלית ביה ממונא כלל דאמרינן מכלל הן אתה שומע לאו והכא איסורא דלית ביה ממונא היא ולמה לי כפילא. תירץ רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל דאין הכי נמי דלא הוה צריך הכא כפילא לר"מ מיהו כיון דצריך כפלא בשאר מקומות באיסורא דאית ביה ממונא אף באיסורא דלית ביה ממונא פעמים שנופל אותו ללא צורך שלא לתת מקום לטועה לטעותו אבל לר"ח דסבר שאין צורך בשום מקום לכפל ומכלל הן אתה שומע לאו בכל מקום אמאי כפליה הכא ונכון הוא וה"ר פנחס הלוי ז"ל אחיו של רבינו נרו תירץ שלא א"ר מאיר באיסורא גרידא מכלל הן אתה שומע לאו אלא במקום אזהרת איסור כההיא דמייתיינן התם מדכתיב יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבואכם אל אהל מועד ולא תמותו דכיון דהוי אזהרת איסור לא הוצרך לכפול ולומר ואם תשתו תמותו דכיון דאמר לא תעביד ולא תענש ממילא משמע דאי עביד מיענש אבל שלא במקום אזהרת איסור אפילו באיסור גרידא לית לן מכלל לאו אתה שומע הן דאלו אמר רחמנא אם תשתו מים ולא יין בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו אין במשמע שאם ישתו יין ימותו אלא אם לא ישתו בריא להם שלא ימותו ואם ישתו אפשר שימותו ואיפשר שיחיו וזה עיקר הא דאמרינן היכא דעביד ברביעי ובשמיני רש"י ז"ל לא גרס ברביעי. דכיון דאיכא בין הזאה ראשונה לב' ג' ימים לא איכפת לן בראשונה אם נתאחרה כדאיתא התם אלא ה"ג היכא דעבד בג' ובח' דהשתא איכא טפי מג' ימים בין הזאה ראשונה לשניה ומיפסלא ואיכא דקי"ל אמאי לא הוו כל הני כפילא לר"מ שני כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין. ולאו קושיא היא דהא בכל חד מינייהו איצטרך כפילא לחדוש שנתחדש בה קצת ומה שהקשו מהם לרב חנינא משים דאיכא בהו מילי שלא נכתבו אלא לכפילא והכי אתיא בפ' מי שאחזו כדכתיב' התם ותו לא מידי:
מתניתין האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שנתגייר כו'
גמ' ת"ר אין תורמין מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש ואם תרם אין תרומתו תרומה יש אומרים דליכא לפרושי טעמא דמילתא משום דכתיב דגנך כדפי' רש"י ז"ל דאם כן אפילו הקדימו בשיבולין נמי לא תהא תרומתו תרומה דלאו דגנך הוא וסוגיי' בכוליה תלמודא דתרומתו תרומה בתלוש אחר שהביאו שליש וכי כתוב דגנך היינו לחיובא ולקביעות מעשרות כדכתיבנא בפירקן דלעיל ובמסכת פסחים לא אשכחן תרומת חמץ דלא הוה לה שעת הכושר אלא כדאחמיץ במחובר אלא טעמא דמלתא כדאיתא בתורת כהנים והרמותם ממנו ולא מן המחובר. ותימה גדול הוא זה האיך יטעה רש"י ז"ל בזה. ונראה דה"ק דאע"ג דדרשינן דגנך דיגונך מ"מ לא נפיק מפשטיה דגנך היינו שבא לכלל דיגון דהיינו תלוש וכן לשון רבינו ז"ל דקאמר דגנך מידי דמידגן לא אמר ז"ל דאידגן אלא דמידגן:
בעא מיניה מרבי יוחנן אמר פירות ערוגה זו תלושין יהו תרומה על פירות ערוגה זו מחוברין כו' עד לכשיתלשו ונתלשו פי' האי מכשיתלשו ונתלשו אתרווייהו קאי בין התורם מן התלוש על המחובר או מן המחובר על התלוש ואליבא דרבנן מבעיא ליה כה"ג שהפירות מבושלים ואינם מחוסרים אלא תלישה אי חשיב דבר שבא לעולם אי לא ואמר ליה דאפילו לרבנן מהני דכיון דלא מחסרי אלא תלישה ואפשר לתלשם עכשיו כל שבידו לעשותו לאו כמחוסר מעשה דמי וכמאן דתלישי ואקשינן ליה ממתניתין דאמרי רבנן דלאחר שאגייר או שתתגיירי אינה מקודשת ואע"ג דבידו להתגייר ופרקינן דגר נמי לאו בידו דא"ר יוחנן גר צריך ג' משפט כתיב ביה מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא:
Ritva on Kiddushin 62a · Sefaria
Meiri
אבל מה שאמר בענין סוטה בשלמא לר' חנינא היינו דכתוב אם לא שכב הנקי כלומר ולא כפל עוד את התנאי שזה שכתב אחר כן ואת כי שטית וכו' לא על השבועה שהוזכרה הוא חוזר אלא על השבועה שנאמרה אחריו והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה ואמר הכהן יתן י"י וגו' אבל הראשונה לא הוזכרה בה אלה אלא שאם לא שכב הנקי ולא הוצרך לכפול שאם שכב לא תהא נקיה ותירץ הנקי כתוב כלומר בלא יוד והוא רמז לדרוש בו שאם שכב תענש וחזר והקשה לר' חנינא דהא ודאי נראה דלהכא נקט לישנא דהנקי כדי לדרוש בו חנקי עד שתירץ בה שזו שהוצרך לכך הוא מפני שהייתי סובר לומר אם שכב לא הנקי ולא חנקי אלא איסורא בעלמא יש לתמוה והיאך אפשר שלא להיות שם עונש אחר שהיא אשת איש והלא המים המרים להעניש הן באות ומתוך כך יש מפרשים אם שכב ואין המים בודקין כגון שקדמה שכיבת בועל או שלא נקה האיש מעון ועדים והתראה אין כאן ליענש בידי אדם לא הנקי ולא חנקי כלומר שאין כאן עונש שמים אלא שעון איסור בידו קמ"ל שאף זו הרבה שלוחים יש למקום לגבות את שלו וכמו שאמרו אע"פ שארבע מיתות בטלו וכו':
וכן מה שהוזכר בה מענין הזאה הוא שידעת שטמא מת צריך הזאה שלישי ושביעי בין לקדשים בין לתרומה ר"ל שלישי לטומאתו ושביעי לטומאתו ונמצא שיש שלשה ימים הפסק בין הזאה להזאה וכל שהזה בשני וששי אע"פ שאף בזה יש כאן הפסק שלשה ימים הואיל ומכל מקום מיעוט בימי טהרה וסמך הזאתו לטומאתו יותר מדאי לא נטהר ואם הזה שלישי ושמיני הואיל ויש יותר משלשה ימים הפסק בין הזאה להזאה אע"פ שאינו ממעט בימי טהרה בהזאה ראשונה ואדרבה שהוסיף בה הזאה אחרונה לא טהר הא מכל מקום כל שלא מיעט בימי טהרה אדרבה הוסיף בהן ושאין יותר משלשה ימים בין הזאה להזאה כגון שהזה רביעי ושמיני טהר והוא שאמרו בסיפרי אין לי אלא שביעי שמיני תשיעי עשירי מנין תלמוד לומר וחטאו מכל מקום ולמדת שאתה צריך לגרוס כאן סלקא דעתך אמינא בשלישי ובשמיני שפיר דמי קמ"ל ואין גורסים ברביעי ושמיני שהרי הזאה שברביעי ובשמיני הזאה היא ויש גורסים בה כן ולענין הזאה בזמנה שהוא מצוה:
המשנה החמישית והיא חוזרת לענין החלק הראשון לענין קדושי טעות והוא שאמר המקדש את האשה ואמר סבור הייתי שהיא כהנת והרי היא לויה לויה והרי היא כהנת עניה והרי היא עשירה עשירה והרי היא עניה הרי זו מקודשת מפני שלא הטעתו וכן הלכה וכבר ביארנוה בפרק שני ואף מקומה היה לשם אלא שנתגלגלה כאן לבאר שאף לדעת ר' חנינא שאינו מצריך לתנאי כפול מכל מקום אם רוצה להתנות צריך שיוציא התנאי בשפתיו שדברים שבלב אינם דברים כמו שהתבאר זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה בגמרא דבר:
המשנה הששית והיא גם כן מענין החלק הראשון במי שקדש בדרך שאין קדושיו כלום והיה סבור שהם קדושין והוא שאמר האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר או לאחר שתתגיירי לאחר שאשתחרר או לאחר שתשתחררי לאחר שימות בעליך לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקיבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום אמר הר"ם פי' כאשר זינתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין ואם ילדה נקבה מקודשת ואשר יחזק אצלי שהוא יצטרך לקדש אותה אחר לידתה ואז יותר לו לבא עליה לפי שמהעיקר בידי אין אדם מקדש לחבירו דבר שלא בא לעולם ואמנם אמרנו דבריו קיימין להחמיר שהיא אשת איש:
אמר המאירי אע"פ שנתגיירה או נתגייר הוא ושהיו המעות קיימין בשעה שנתגיירה היא או הוא אינה מקודשת שמאחר שאין בידו עכשו לקדשה אין קדושיו לעתיד כלום ואע"פ שאמרו כל שבידו לאו כמחסר מעשה דמי אלא הרי הוא כעשוי ובלאחר שאתגייר מיהא הרי בידו להתגייר אינו כן שהרי גר צריך שלשה ואף בדיעבד אין משיאין לו ישראלית אלא כשטבל בפני שלשה שלהשיאו בבת ישראל אם נתגייר בינו לבין עצמו אינו כלום ואחר שהוא צריך ב"ד אינו בידו והוא שאמרו מי יימר דמזדקקי ליה בי דינא וכל שכן באחר שתתגיירי שהרי אין בידו לגיירה לאחר שאשתחרר לאחר שתשתחררי אינה מקודשת שהרי אין בידו עכשו לקדשה וכן אין בידו עכשו לשחרר עצמו או השפחה שבשפחה של אחרים אנו עסוקים ואפילו היתה שפחה שלו שבידו לשחררה ואע"פ שצריכה טבילה מכל מקום אינה צריכה שלשה שהרי כבר טבלה טבילת גרות בשעת שפחותה ואפילו עדים לטבילתה אינה צריכה שהוא נאמן על השחרור ואם כן הרי בידו הוא אעפ"כ אינה מקודשת ומטעם אחר הנזכר בגמרא והוא דמעיקרא בהמה ר"ל כשקבלה הקדושין והשתא דעת אחרת שכל עבד או שפחה כנענית ושבשבעה עממין עם הדומה לחמור הוא מה שאין כן בגוי:
לאחר שימות בעליך אם היא אשת איש או לאחר שתמות אחותיך אם היא אחות אשתו אינה מקודשת שהרי אין בידו לקדשה עכשו וכל שלא בא לעולם ואין בידו להביאו אינו כלום לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת מפני שהוא סובר אין קדושין תופסין בשומרת יבם אע"פ שאינה אלא מחייבי לאוין ומשום דכתיב לא תהיה אשת המת וכו' ודרשו בה לא תהא בה הויה והרי אין בידו לחלוץ וכן שנאוה ביבמות כמו שאמרו שם אמר ר' יוחנן אין קדושין תופסין ביבמה אמר ליה ריש לקיש ולא משנתנו היא לאחר שיחלוץ ליך יבמיך אינה מקודשת אמר ליה אי לאו דדלאי לך חספא מי משכחת מרגניתא תותא אלמא פשיט להם שכן וכן בסוף פרק זה אמרו מה יבמה שהיא בלאו ואין קדושין תופשין בה ומתוך כך הרבה פסקו כן ומכל מקום רוב פוסקים פסקו בשומרת יבם שקדושין תופסין בה מספק מספקא לן בלא תהיה אשת המת אם הוא בא ללאו גרידא כשאר חייבי לאוין או שמא פירושו לא תהא בה הויה ולדעת זה מה שאמר אין ממזר מיבמה פירושו ממזר ודאי אלא שחכמי הצרפתים פירשו בו אפילו ממזר ספק ולדעתנו מיהא הואיל וקדושיו תופסין בה מספק אף בלאחר שיחלוץ ליך יבמיך מקודשת מספק שהרי אלו קדשה עכשו קדושין תופסין בה מספק וכן פסקוה להדיא גדולי המחברים ונמצאת משנתנו כלה הלכה חוץ מיבמה ואף יבמה דוקא בקדושי ספק:
האומר לחברו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום אפילו בשאשתו מעוברת ולא עוד אלא אפילו בהוכר עוברה ולא אמרו בגמרא בהוכר עוברה שמקודשת אלא לדעת ר' אליעזר בן יעקב שסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ומה שאמרו בהוכר עוברה ודברי הכל פירושו על רבה ורב יוסף שהיו חלוקים בדברי ר' אליעזר בן יעקב ולא נאמר ודברי הכל שיהיו חכמים מודים בה כלל שהרי הוא דבר שלא בא לעולם וכל שאין מקנין לו אינו נקנה לו גם כן וגדולי המחברים שכתבו בהוכר עוברה מקדשת תימה הוא אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ומכל מקום יש מפרשים דבריהם באומר לכשתלד תהא מקודשת לי ופוסקים במזכה לעובר שאמרו בו לא קנה שאם אמר לכשתלד קנה ומאחר שקונה נקנה ואף רבותי כתבוה כן ומכל מקום אנו פוסקים שאף בלכשתלד לא קנה כמו שביארנו במקומו אלא שיש חוככים בה ולדעתם בזו מקודשת מספק ומכל מקום אין להם טענה מזו להכריע ממנה דעת גדולי המחברים בזו שהרי פסקו הם סתם שהמזכה לעובר לא קנה ולא חלקו בה בין שאמר לכשתלד לשלא אמר לכשתלד ומכל מקום אף הם כתבו בזו מדרך סברא שצריך לחזור ולקדשה מאביה לאחר שתלד שיכניסה בקדושין שאין בהם שום דופי:
זהו ביאור המשנה וכבר הבנת פסק שלה מתוך דברינו ודברים שנכנסו בגמרא תחתיה אלו הן:
1 more comments on this page.
Meiri on Kiddushin 62a · Sefaria
Maharsha (Chidushei Halachot)
בפרש"י בד"ה והזה הטהור כו' ל"ל לאו לרבי חנינא פריך אלא לד"ה בעי לה עכ"ל ויש לדקדק דאימא לר"מ הוה ניחא ליה כיון דואם לא יתחטא וגו' בעי לתנאי כפול אצטריך האי קרא והזה הטהור וגו' למעט דעביד בחד מנייהו לא עביד אבל לר"ח ב"ג הא שמעינן ליה מואם לא יתחטא וגו' ויש ליישב דודאי בואם לא יתחטא וגו' לא יטהר משמע שפיר דעביד בחד מנייהו לא עביד אבל בהזה הטהור על הטמא ביום וגו' לא משמע דאי לא עביד הכי דלא טהור וק"ל:
תוס' בד"ה הנקי כתיב פי' בקונטרס כו' וקשה דא"כ הוה ליה מעשה קודם לתנאי כו' עכ"ל ובת"י וז"ל הנקי כתיב פר"ח דה"ק אם לא שכב וגו' תחת אישך כלומר תשאר תחת אישך ואת כי שטית וגו' מבלעדי אישך כלומר תלכי ממנו והוי תנאי קודם למעשה ואע"ג דהוי לאו קודם להן הא אמרינן מהכא פותחין בזכות תחילה עכ"ל תוס' ישנים ודו"ק:
Chidushei Halachot on Kiddushin 62a · Sefaria
Maharam
ד"ה אין תורמין וכו' עד וליתא דהא אמר בעלמא מעשר ראשון שהקדימו בשבלים וכו' דמשמע דמהני. פי' דאם איתא דהטעם הוי דאין תורמין מן התלוש על המחובר משום דמחובר פטור מטעם רננך א"כ ילפותא דדגנך עביד ליה דאפילו בדיעבד לא מהני כדקתני הכא ואם תרם אין תרומתו תרומה ואפי' לאחר תלישה קודם שנתמרח וא"כ גבי מעשר נמי דינא הכי דהא גבי מעשר נמי כתיב דגנך ובעלמא אמרינן מעשר ראשון שהקדימו לוי בשבלים קודם שנתמרח ונעשה דגן מהני דאל"כ למה יהא הלוי פטור מן התרומה כשימרחנו אח"כ הא אותה קדימה שקידם ולקח המעשר אינה כלום וק"ל וכן מצאתי שהקושיא היא מכח מעשר כמדומה לי בחי' ריטב"א:
Maharam on Kiddushin 62a · Sefaria
Penei Yehoshua
תוספות בד"ה בשלמא לרחב"ג כו' וקשה דהא כל תנאי מב"ג וב"ר כו' והכא הוי לאו קודם להן כו' וי"ל דמה שאנו רוצין חשיב הן כו' עד סוף הדיבור. והקשה בעל טורי זהב בהקדמה ליורה דעה דא"כ אמאי אתקין שמואל בגיטא אם מתי יהא גט אם לא מתי כו' דניהוי הן קודם לאו ותיפוק ליה דאנו רוצין שלא ימות וחשיב הן ע"ש והייתי רגיל לתרץ בילדותי דמ"מ בגט דעיקר המעשה שמתנה עליו הוא נתינת הגט שלא תיזקק ליבם וא"כ ודאי אם יתקיים המעשה דנתינה הגט מיקרי הן משא"כ הכא בסוטה דליכא מעשה כלל כדפרישית דהשקאת הסוטה והשבועה אינו אלא לברר הספק אם רשאה להתקיים תחת בעלה או לא וא"כ יפה כתבו התוספות דמה שאנו רוצין חשיב הן ואדרבא עיקר מילתא דסוטה שמביא האיש את אשתו אל הכהן היינו כדי לקיימה דלהוציאה בלא"ה יכול לגרשה בע"כ ובהכי אתי לי שפיר טובא הא דמסקינן בס"פ שבועת העדות דסוטה איסורא דאית ביה ממונא הוא ומש"ה בעי כפילא והיינו נמי כדפרישית דמה שצריך לכפול שאם נטמאה חנקי אין זה אלא לענין הפסד כתובת' דהא בלא"ה יכול לגרשה וכן אם אינה רוצית לשתות או לענות אמן על כפל הקללה אינה מפסדת בכך אלא כתובה ושאר כסות ועונה משא"כ בעיקר ענין אישות דאיסורא בלא"ה יכול לגרשה ומש"ה בעי כפילא ועיקר דברי הראשונים מצאתי ג"כ בספר משנה למלך שנדפס מחדש והאריך בה וכמדומה לי שכ"כ ג"כ הגאון מהור"ר צבי אשכנזי בתשובה אלא שהוספתי נופך משלי בדברים ברורים. כל זה כתבתי לשיטת התוספות אמנם למאי דפרישית לעיל במשנתינו ובכולה שמעתין דבלא"ה לא בעינן כל דקדוקי תנאי אלא היכא דאיכא מעשה בענין שיש לנו לומר דהיכא דלא התנה כהלכתו התנאי בטל והמעשה קיים וא"כ הכא לענין השבעת סוטה לא שייך כלל ענין תנאי ומעשה כדפרישית דהשקאת סוטה אין בה מעשה כלל אלא ע"י התנאי לברר הספק ולא שייך כלל לומר התנאי בטל והמעשה קיים דמהיכא תיתי ומש"ה לא בעינן כלל תנאי קודם למעשה ולא הן קודם ללאו אלא עיקר השקלא וטריא דהכא לענין אי אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן דכיון דלית ליה לר"מ בכל מקום מכלל לאו אתה שומע הן א"כ אין כאן שבועה כלל ואף ע"ג דבאיסורא אית ליה מכלל לאו אתה שומע הן מ"מ הכא איסורא דאית ביה ממונא הוא ולפ"ז אין צורך לפרש בההיא דפ"ק דנדרים דכיון דאסר חפצא עליה הוי מילתא דממונא אלא כדפרישית דהתם אין כאן איסורא אלא מצד השבועה ואי לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן אין כאן איסור כלל ולא שום הפסד ממון מש"ה לא אמרינן מכלל לאו אתה שומע הן משא"כ בסוטה דבלא השבעה איכא איסורא אם נטמאת מש"ה איצטריך למימר בס"פ שבועת העדות דמשום דאיסורא דאית ביה ממון הוא ועיקר השבועה לענין ממון הוא כדפרישית וכיוצא בזה מסיק הריטב"א ז"ל בחידושיו אלא שקיצר במובן ולמאי דפרישית נתבררו הסוגיות על נכון. עוד א' ראיתי ברש"י ז"ל בס"פ שבועת העדות דלמאי דמסקינן התם איפוך הוי טעמא דר"מ בשבועת העדות נמי משום דאיסורא דאית ביה ממון הוא וזה לא נזכר שם בגמרא ובאמת שאין צורך בזה דאפשר דשבועת העדות לא מיקרי איסורא דאית ביה ממונא כיון דחיוב קרבן שבועה אינה משום ממונא אלא משום איסור השבועה ואפ"ה א"ש טעמא דר"מ דבעינן קול אלה דווקא דהא ע"כ למאי דס"ד מעיקרא דחכמים פוטרין אף על גב דרבנן דר"מ אית להו טפי מכלל לאו כו' אע"כ דאפ"ה פטרי משום דבעינן קול אלה ממש כמ"ש שם הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל וא"כ למסקנא דאיפוך היינו נמי טעמא דר"מ ודוק היטב:
(קונטרס אחרון) דף סב תוספות בד"ה בשלמא לרחב"ג כתבו דמה שאנו רוצין חשוב הן, והקשה בעל הט"ז בהקדמה על הי"ד דא"כ אמאי אתקין שמואל אם מתי ואם לא מתי ותיפוק ליה דאנו רוצין שלא ימות וחשוב הן ועיין מה שתירץ בזה הגאון מהרצ"א ז"ל בתשובה וכדבריו מצאתי בספר משנה למלך שנדפס מחדש ותיתי לי דאנא בילדותי קיימתינהו מסברא דנפשאי והוספתי בהם נופך משלי כמ"ש בפנים מיהו כל זה ליישב ל' התוספות אמנם לפי מה שפירשתי בשמעתין בלא"ה אין מקום לקושיית התוס' דלא מייתי הש"ס מסוטה אלא לענין מכלל לאו אתה שומע הן דאין זה תלוי בדיני התנאי לחוד כמ"ש בכמה ראיות משא"כ משאר הדברים דתלויין בדיני התנאי שתלוי במעשה שפיר מצינן למימר דלא שייכי כלל בענין סוטה דהא השקאת סוטה לא מקרי מעשה כלל אלא התנאי והמעשה א' שעיקר ההשקאה כדי לברר הספק ולבדקה אם נטמאת ונראה שאף אם לא התנה כלל היתה ההשקאה תלויה בתנאי זה אלא דעיקר התנאי היה כדי להשביע ולאיים עליה שמא תודה ומש"ה לא בעינן בה כל דיני התנאי כמו בעלמא כן נ"ל נכון:
גמרא בשלמא לר"מ היינו דכתיב ואם לא יתחטא ביום השלישי וביום השביעי כו' עיין בתוס'. אמנם לפמ"ש בלא"ה א"ש טובא דעיקר הקושי' בשלמא לר"מ כיון דאשכחן מיהא בשום מקום שהוצרך לכפול משמע דהיכא דכפלי' עדיף טפי אף היכא דליכא מעשה מכ"ש דהיכא דאיכא מעשה דלא אלים דיבורא לבטל המעשה אלא היכא דכפליה משא"כ לרחב"ג דע"כ מילתא דכפיל' לא מהני כלל א"כ אמאי כפליה כן נ"ל ודו"ק ותו לא מידי:
משנה המקדש את האשה כו' וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה ה"ז מקודשת אם היתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין. כך הגירסא בספרים שלנו אלא דבאמת נראה שלא היה כתוב בספרים הראשונים של הרא"ש והר"ן ז"ל הך בבא דהיתה אשת חבירו מעוברת והוכר עוברה וכ"כ מהרש"א ז"ל וכן נראה להדיא מל' הגמרא לקמן דהא דאם היא מעוברת מימרא דר"ח היא לקמן והא דהוכר עוברה היא שקלא וטריא דתלמודא מפלוגתא דרבה ורב יוסף א"כ מכל זה נראה מבואר שלא נשנה במשנה כלל אלא דמפירוש המשניות להרמב"ם ז"ל נראה בעליל שכן היתה גירסתו במשנה ומפרש לה נמי לענין דינא דמשמע ליה דצריכה קידושין אחרים ומה שאמרו מקודשת היינו לחומרא דנעשית כאשת איש וכ"כ להדיא בחיבורו בספר היד עד שאני תמה על כל מפרשי דבריו הר"ן והרב המגיד והכסף משנה שהאריכו בפירושו משקלא וטריא דשמעתין ועלה להם בקושיא למה פסק כראב"י דס"ל אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ולא שתו לבם לזה דמדגריס לה הרמב"ם ז"ל בפירוש המשניות ע"כ משמע ליה דאף למ"ד אין אדם מקנה דשלב"ל כדס"ל לתנא דמתניתין גופא בלאחר שאתגייר אפ"ה מודה דאם הוכר עוברה מקודשת להחמיר ולקמן אבאר יותר:
(קונטרס אחרון) משנה המקדש את האשה כו' וכן האומר אם ילדה אשתך נקבה כו' אם היתה אשת חברו מעוברת והוכר עוברה דבריו קיימין כך הגירסא בכל הספרים שלנו אבל בספרי הראשונים של הרא"ש והר"ן ז"ל ע"כ לא היה גירסא זו לפניהן. אמנם בלשון הרמב"ם ז"ל בפי' המשניות נראה בעליל שכך היה גירסתו במשנה ומפרש לה נמי מילתא בטעמא וכן פסק בחבורו בס' הי"ד ולפ"ז יש לתמוה בתמיה קיימת על כל מפרשי דבריו הר"ן וה"ה והכ"מ שהקשו עליו למה פסק כראב"י דקאי בשיטה והיאן נעלם מהם מ"ש בפי' המשניות דסתם משנה הוא דאע"ג דהאי תנא ס"ל דבדבר שלא בא לעולם אינה מקודשת אפילו הכי בהוכר עוברה מקודשת ועיין מה שכתבתי בפנים ליישב כל דברי הרמב"ם ז"ל שיש לקיים כל הסוגיא דמימרא דר"ח דלקמן ואין צורך למ"ש התי"ט שהיה לו גירסא אחרת בשקלא וטרי' דשמעתין דלקמן ותוכן דבריו דהוכר עובר מקרי דבר הבא לעולם כמו הבאת שליש בתבואה דהיינו חנטה לדעת הרמב"ם ז"ל ובסוף דברי כתבתי ג"כ ליישב במה שהקשו הפוסקים עוד על הרמב"ם ז"ל שפסק אם הוכר עוברה מקודשת ובהל' זכיה כתב המזכה לעובר לא קני והוי כתרתי דסתרן והעליתי דהא דקיי"ל המזכה לעובר לא קנה לאו משום דבר שלב"ל הוא אלא מטעמא אחרינא ובלא"ה הוכחתי כן בכמה ראייות כמ"ש בל' התוס' ד"ה ואר"ח:
תוספות בד"ה אין תורמין כו' פירש בקונטרס כו' וקשה דא"כ לדבריו בתלוש נמי כו' עכ"ל. עיין בחידושי הריטב"א ז"ל שכתב ליישב שיטת רש"י ז"ל דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דדגנך משמע תלוש מידי דמידגן שכן נראה מדקדוק לשון רש"י מיהו בלא"ה אין כ"כ קושיא על פרש"י כיון דאף למסקנת התוספות דילפינן מדרשא דממנו ולא מן המחובר אפ"ה לא מצינן למילף מהאי קרא לענין דיעבד אי לאו דאיכא נמי דרשא דדגנך מידי דמידגן מש"ה ניחא ליה לרש"י לפרש דרשא היותר פשוטה כדאשכחן כה"ג טובא ועוד נראה דלא שייך כלל למידרש ממנו ולא מן המחובר אלא לבתר דידעינן דפשטא דקרא איירי בתלוש מידי דמידגן ועלה קאי שפיר ממנו דוקא ולא מן המחובר אבל אי לאו קרא דדגנך אין שום רמז כלל למעט מחובר טפי מתלוש כנ"ל וק"ל:
Penei Yehoshua on Kiddushin 62a · Sefaria
Gilyon HaShas
גמ' אמר פירות ערוגה לפענ"ד ה"ה אם אמר פירות ערוגה זו לכשיתלשו יהיו תרומה על פירות ערוגה זו כשיתלשו עי' תוס' ריש מעילה ד"ה ששחטן בדרום:
Gilyon HaShas on Kiddushin 62a · Sefaria
Ben Yehoyada
מִילְחָא גְּלַלְנִיתָא פירש רש"י גסה. והטעם נראה לי דאמרו רז"ל (שבת מב:) צריכא מלחא בשולא כבשרא דתורא, ולכן אם יטבל פתו או שאר מאכל במלח גסה קשה למעיו דצריך בישול יותר לפי גסותו מה שאין כן אם יהיה מלח דק, ומכאן יש ללמוד שיזהר האדם לאכול מלח דק כקמח ולא יאכלנו גס הן בבצים הן בקשואין הן בפולין וכיוצא. וְנַהֲמָא דְּשַׂעֲרֵי אַקוּשָׁא פירשו המפרשים אקושא רצונו לומר יבש וקשה מחמת יובשו הנה זה ידוע בטבע דפת שעורים אין לאכלו אלא סמוך לאפייתו ואם נתייבש קשה לאכלו מה שאין כן בפת חטים ויש לומר שלשה אלה ב'חֶרֶב' (ישעיה א, כ) מלאה חי"ת רי"ש בי"ת [1340] מספר אלף וש"ם ועם נקוד הסגול שיש בחרב כי הסגול כפול שעולה שלשים הרי אלף וש"ע כמנין 'מלח גס פת שעורים בצל' עם הכולל שעולה אלף ש"ע [1370].
Ben Yehoyada on Kiddushin 62a · Sefaria
What this page contains
A full text unit for Kiddushin, daf 62, Amud Aleph, about 382 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.
Continue the sequence
Parallel sources
Lessons and study tools
A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.
- Segment 121 words
Opens “״חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ״? אָמַר רָבָא: מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא, נַהֲמָא…”
- Segment 230 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, הַיְינוּ דִּכְתִיב:…”
- Segment 336 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הִנָּקִי״, אֶלָּא…”
- Segment 424 words
Opens “בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הוּא יִתְחַטָּא…”
- Segment 517 words
Opens “אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִצְוַת הַזָּאָה בַּשְּׁלִישִׁי…”
- Segment 640 words
Opens “״וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם…”
- Segment 721 words
Opens “״וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא…”
- Segment 831 words
Opens “מַתְנִי׳ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר: כְּסָבוּר הָיִיתִי…”
- Segment 930 words
Opens “הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר…”
- Segment 1029 words
Opens “וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה…”
- Segment 1115 words
Opens “גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַתָּלוּשׁ…”
- Segment 1240 words
Opens “בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר…”
- Segment 1328 words
Opens “אֵיתִיבֵיהּ: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי…”
- Segment 1420 words
Opens “בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ לָאו בְּיָדוֹ, אֶלָּא גֵּר, הָוֵי…”
Sages named on this page
- Rabbi Hiyya bar Abba [HaKohen] · Third Generation of Amoraim
Rabbi Hiyya bar Abba was a prominent disciple of Rabbi Yohanan, known for his precision in transmitting his teacher's teachings.
Source: Kiddushin 62a · Segment 14 — “…לָאו בְּיָדוֹ, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי…”
Original text
״חֶרֶב תְּאֻכְּלוּ״? אָמַר רָבָא: מִילְחָא גְּלָלְנִיתָא, נַהֲמָא דִשְׂעָרֵי אַקּוּשָׁא, וּבֻצְלֵי. דְּאָמַר מָר: פַּת פּוּרְנִי חֲרֵיבָה בְּמֶלַח, וּבְצָלִים – קָשִׁים לַגּוּף כַּחֲרָבוֹת.
“You shall be devoured by the sword” (Isaiah 1:20)? Rava says: This verse should be interpreted as if it states: You shall devour the sword, i.e., you shall eat food that harms the body like a sword, e.g., coarse grains [ gelalenita ] of salt, hard barley bread, and onions. As the Master said: Dried bakery [ purnei ] bread eaten with salt and onions harms the body like swords.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ אֹתָךְ וְאִם לֹא שָׂטִית טֻמְאָה תַּחַת אִישֵׁךְ הִנָּקִי״, אֶלָּא לְרַבִּי מֵאִיר, ״חִנְקִי״ מִיבְּעֵי לֵיהּ! אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: ״הנקי״ כְּתִיב.
The Gemara asks: Granted, according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel, this is the reason that it is written with regard to a sota : “If no man has lain with you, and if you have not gone aside to uncleanness, being under your husband, you shall be free [ hinnaki ]” (Numbers 5:19), without specifying the negative side of this condition. But according to the opinion of Rabbi Meir, the verse should have stated: And if a man has lain with you, you should choke [ ḥinnaki ] and die. According to the opinion of Rabbi Meir, the verse should have clarified the other side of the condition and its ensuing punishment. Rabbi Tanḥum said: Indeed, a truncated form of hinnaki without the letter yod is written. This indicates that the word should be interpreted in two ways, as both hinnaki and ḥinnaki .
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הִנָּקִי״, אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״אִם לֹא שָׁכַב אִישׁ״ – הִנָּקִי, ״וְאִם שָׁכַב״ – לֹא הִנָּקִי וְלֹא חִנְקִי, אֶלָּא אִיסּוּרָא בְּעָלְמָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara continues: Granted, according to the opinion of Rabbi Meir, this is the reason that it is written hinnaki without the yod , to allude to the other side of the condition. But according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel, why do I need this word to be written in this way? The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say: If no man has lain with you, you shall be free, and if he has lain with you, you should neither be free nor choke; rather, it is merely a prohibition that does not warrant a severe punishment. The unusual form of the term hinnaki teaches us that this is not the case.
בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״הוּא יִתְחַטָּא בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִטְהָר וְאִם לֹא יִתְחַטָּא וְגוֹ׳״, אֶלָּא לְרַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמָה לִי?
Granted, according to the opinion of Rabbi Meir, this is the reason that it is written, with regard to one being purified with the water of purification from contact with a corpse: “He shall purify himself with it on the third day and on the seventh day, and he shall be pure; but if he does not purify himself on the third day and on the seventh day he shall not be pure” (Numbers 19:11–12). But according to the opinion of Rabbi Ḥanina ben Gamliel, why do I need this double formulation?
אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: מִצְוַת הַזָּאָה בַּשְּׁלִישִׁי וּבַשְּׁבִיעִי, וְהֵיכָא דַּעֲבַד בְּחַד מִינַּיְיהוּ עֲבַד – קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say: The mitzva of sprinkling the water of purification must be performed on the third and seventh days ab initio , but if he performed it on one of them alone, the ritual is considered performed and he is purified after the fact. The verse therefore teaches us that this is not the case.
״וְהִזָּה הַטָּהֹר עַל הַטָּמֵא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: שְׁלִישִׁי לְמַעוֹטֵי שֵׁנִי, שְׁבִיעִי לְמַעוֹטֵי שִׁשִּׁי, דְּקָא מְמַעֵט בִּימֵי טׇהֳרָה, אֲבָל הֵיכָא דַּעֲבַד בִּשְׁלִישִׁי וּבִשְׁמִינִי, דְּקָא מַפֵּישׁ בִּימֵי טׇהֳרָה – אֵימָא שַׁפִּיר דָּמֵי, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara asks about a later verse in the same chapter: “And the pure shall sprinkle on the impure on the third day and on the seventh day” (Numbers 19:19). Why do I need this repetition of the command? This was already stated earlier. The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say that the third day excludes the second, i.e., he cannot receive the sprinkling of the water of purification before the third day, and similarly the seventh excludes the sixth day, because he thereby decreases the days of purity before the sprinkling. But if he performed the sprinkling on the third and on the eighth days, in which case he increases and adds to the days of purity, you might say that this is proper. The verse therefore teaches us that there must be a fixed interval of four days between each sprinkling ritual.
״וְחִטְּאוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי״ לְמָה לִי? אִצְטְרִיךְ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: הָנֵי מִילֵּי לְקׇדָשִׁים, אֲבָל לִתְרוּמָה – בְּחַד נָמֵי סַגִּיא, קָא מַשְׁמַע לַן.
The Gemara further analyzes this verse: Why do I need the phrase: “And on the seventh day he shall purify him” (Numbers 19:19)? The Gemara answers: It is necessary, as it might enter your mind to say: This matter, i.e., the requirement to receive the sprinkling twice, applies only for eating and touching consecrated meat; but for partaking of teruma one sprinkling is also sufficient. The verse therefore teaches us that this is not the case.
מַתְנִי׳ הַמְקַדֵּשׁ אֶת הָאִשָּׁה וְאָמַר: כְּסָבוּר הָיִיתִי שֶׁהִיא כֹּהֶנֶת וַהֲרֵי הִיא לְוִיָּה, לְוִיָּה וַהֲרֵי הִיא כֹּהֶנֶת, עֲנִיָּה וַהֲרֵי הִיא עֲשִׁירָה, עֲשִׁירָה וַהֲרֵי הִיא עֲנִיָּה – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הִטְעַתּוּ.
MISHNA: With regard to one who betroths a woman and later says: When I betrothed her I thought that she was the daughter of a priest, and it turned out that she is the daughter of a Levite, or if he claims that he thought she was the daughter of a Levite and she is actually the daughter of a priest, or if he claims that he thought she was poor and she is wealthy; or wealthy and she is poor, in all of these cases she is betrothed, because she did not mislead him, and no explicit condition was stated with regard to these matters.
הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, אוֹ ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert, or: After you convert, or if he was a Canaanite slave and says: After I am emancipated, or if she was a Canaanite maidservant and he says: After you are emancipated, or if he says to a married woman: After your husband dies, or to his wife’s sister: After your sister dies, or if he says to a woman awaiting levirate marriage or ḥalitza from a brother-in-law [ yavam ], who in the opinion of this tanna cannot be betrothed by another man: After your yavam performs ḥalitza for you, in all these cases she is not betrothed. Since he cannot betroth her at the present time, his attempt at betrothal is ineffective.
וְכֵן הָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ: ״אִם יָלְדָה אִשְׁתְּךָ נְקֵבָה הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת לִי״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אִם הָיְתָה אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ מְעוּבֶּרֶת וְהוּכַּר עוּבָּרָהּ – דְּבָרָיו קַיָּימִין, וְאִם יָלְדָה נְקֵבָה – מְקוּדֶּשֶׁת.
And similarly, with regard to one who says to another: If your wife gives birth to a female the child is hereby betrothed to me, even if she becomes pregnant, or is pregnant but her pregnancy is not known, if she gives birth to a girl, that child is not betrothed to him. But if he said this when the wife of the other man was pregnant and her fetus was discernible at the time, i.e., her pregnancy was known, his statement is upheld, and therefore if she gives birth to a girl, the child is betrothed to him.
גְּמָ׳ תְּנַן הָתָם: אֵין תּוֹרְמִין מִן הַתָּלוּשׁ עַל הַמְחוּבָּר. וְאִם תָּרַם – אֵין תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
GEMARA: We learned in a mishna there ( Terumot 1:5): One may not separate teruma from produce that has been detached from the ground for, i.e., to render permitted, produce that is attached to the ground. Produce still attached to the ground is not included in the obligation of teruma . And if he separated teruma in this manner, his teruma is not teruma , even after the produce has been detached from the ground.
בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: אָמַר ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים״, ״פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ מְחוּבָּרִים יִהְיוּ תְּרוּמָה עַל פֵּירוֹת עֲרוּגָה זוֹ תְּלוּשִׁים לִכְשֶׁיִּתָּלְשׁוּ״ וְנִתְלְשׁוּ, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: כֹּל שֶׁבְּיָדוֹ לָאו כִּמְחוּסָּר מַעֲשֶׂה דָּמֵי.
Rav Asi raised a dilemma before Rabbi Yoḥanan: What is the halakha if one said: The detached produce of this garden bed should be teruma for the attached produce of this garden bed; or: The attached produce of this garden bed should be teruma for the detached produce of this garden bed, not now but when they will be detached; and the produce was subsequently detached? Rabbi Yoḥanan said to him: Anything that is in one’s power to perform is not considered lacking in its action. Since he could theoretically detach the produce at this very moment, teruma can be separated from it.
אֵיתִיבֵיהּ: הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה: ״הֲרֵי אַתְּ מְקוּדֶּשֶׁת לִי לְאַחַר שֶׁאֶתְגַּיֵּיר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּתְגַּיְּירִי״, ״לְאַחַר שֶׁאֶשְׁתַּחְרֵר״, ״לְאַחַר שֶׁתִּשְׁתַּחְרְרִי״, ״לְאַחַר שֶׁיָּמוּת בַּעְלִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁתָּמוּת אֲחוֹתִיךְ״, ״לְאַחַר שֶׁיַּחְלוֹץ לִיךְ יְבָמִיךְ״ – אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת.
Rav Asi raised an objection to the opinion of Rabbi Yoḥanan from the mishna. With regard to one who says to a woman: You are hereby betrothed to me after I convert, or: After you convert, or: After I am emancipated, or: After you are emancipated, or: After your husband dies, or: After your sister dies, or: After your yavam performs ḥalitza for you, in all of these cases she is not betrothed.
בִּשְׁלָמָא כּוּלְּהוּ לָאו בְּיָדוֹ, אֶלָּא גֵּר, הָוֵי בְּיָדוֹ! גֵּר נָמֵי לָאו בְּיָדוֹ, דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן:
Rav Asi explains his objection: Granted, in all of these cases but one it is not in his power to bring about the situation when he will be able to betroth her, but in the case of a convert, the matter is in his power, as he could convert now if he so chooses. According to the opinion of Rabbi Yoḥanan, any action that could potentially be performed is considered as though it has actually been performed. The Gemara responds: In the case of a convert, it is also not in his power to convert whenever he wants, as Rabbi Ḥiyya bar Abba says that Rabbi Yoḥanan says: