Talmud Builders

    Kiddushin 55a

    Back to index

    English translation — Kiddushin 55a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara continues its discussion of the desacralizing of consecrated property. We learned in a mishna there ( Shekalim 20a): If there was an animal fit for the altar that was found straying, from Jerusalem and as far as Migdal Eder, and similarly if it was found within that distance from Jerusalem in any other direction, it is presumed that the animal came from Jerusalem. Most of the animals in Jerusalem were designated for offerings, and presumably this one was as well. Males are presumed to be burnt-offerings, as only males can be brought as burnt-offerings. Females are presumed to be peace-offerings, as it is permitted to bring a female peace-offering.

    2The Gemara questions this: But are males only burnt-offerings and not also peace-offerings? As peace-offerings can be male or female, a male animal that was found might have been designated as a peace-offering. Rabbi Oshaya said: We are not speaking here of bringing the animals themselves as offerings. Rather, we are dealing with one who comes to obligate himself to consecrate their value. The finder wants to consecrate the value of the animal in case it had been designated as an offering, thereby redeeming the animal and desacralizing it, and this is what the mishna is saying: In the case of males we are concerned that perhaps they are burnt-offerings, so the money must be consecrated for the purpose of burnt-offerings as well as peace-offerings. And this is in accordance with the opinion of Rabbi Meir, who says: Consecrated property is desacralized if it is misused intentionally. Therefore, he may redeem the animal and must use the money to purchase both a peace-offering and a burnt-offering, thereby avoiding all uncertainty.

    3The Gemara asks: And can something that has inherent sanctity, such as an animal that has been designated as an offering, be desacralized? But didn’t we learn in a mishna ( Me’ila 19b): There is no misuse after misuse with regard to consecrated property? This means that if one misuses consecrated property, the item is immediately desacralized and the prohibition of misuse no longer applies to it. This is so apart from the case of the misuse of an animal designated as an offering and apart from the case of the misuse of service vessels alone. These do not become desacralized when misused, because they have inherent sanctity.

    4That mishna continues: How so? If someone was riding on a consecrated animal, and another came after him and also rode on it, and yet another came and rode on it, they have all misused consecrated property. Similarly, if one was drinking from a golden cup used in the Temple service, and another came and drank from it, and yet another came and drank from it, they have all misused consecrated property. The Gemara asks: As this indicates that an item that has inherent sanctity is never desacralized, how can it be redeemed? The Gemara answers: That mishna, from tractate Me’ila , is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, whereas this mishna, from tractate Shekalim , is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    5The Gemara asks: Let us hear, i.e., infer, from the opinion of Rabbi Yehuda to the opinion of Rabbi Meir: Didn’t Rabbi Yehuda say that consecrated property is desacralized if used unwittingly, and yet those items that have inherent sanctity are not desacralized. According to Rabbi Meir as well, although consecrated property is desacralized if used intentionally, items that have inherent sanctity should not be desacralized. The Gemara answers that there is a difference between the two opinions. There, in the case underlying Rabbi Yehuda’s opinion, the one who misuses the consecrated item unwittingly does not intend to withdraw it to a non-sacred state but merely to use it, which is why an item that has inherent sanctity is not desacralized; whereas here, in the case underlying Rabbi Meir’s opinion, one who acts intentionally does intend to withdraw it to a non-sacred state, so even an item that has inherent sanctity can be desacralized.

    6The Gemara questions Rav Oshaya’s explanation of the mishna: Say that you have heard Rabbi Meir express the opinion that one can desacralize a consecrated item in the case of offerings of the most sacred order, but did you hear him express this opinion in the case of offerings of lesser sanctity, e.g., a peace-offering? If Rabbi Meir holds that offerings of lesser sanctity cannot be desacralized, the explanation of Rabbi Oshaya would be insufficient, as it does not account for the possibility that the animal is a peace-offering. One of the Sages, and his name was Rabbi Ya’akov, said to him: This is learned by means of an a fortiori inference: If offerings of the most sacred order can be desacralized, is it not all the more so the case that this halakha would apply to offerings of lesser sanctity?

    7It was also stated: Rabbi Ḥama, son of Rabbi Akiva, says that Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says that Rabbi Meir would say: Consecrated property is desacralized when misused intentionally, but it is not desacralized when misused unwittingly. This applies both to offerings of the most sacred order and to offerings of lesser sanctity, by means of an a fortiori inference: If offerings of the most sacred order can be desacralized, is it not all the more so the case that this halakha would apply to offerings of lesser sanctity?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    הכי גרסינן תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר כו' זכרים עולותמשום דחיישינן שמא מירושלים יצאת ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הם ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיא ראויה להם הילכך זכר דחזי לעולה מספקא לעולה ולקמן פריך עלה:

    נקבות זבחי שלמיםדאילו בעולה ליכא לספוקי:

    שלמים לא הוובתמיה דילמא שלמים היא והיכי מקריב לה עולה:

    אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינןכלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן:

    אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינןכלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן:

    ורבי מאיר היא דאמרבמתניתין (לעיל קידושין דף נב:) הקדש במזיד מתחלל ויכול זה להוציאן לחולין מזיד ויתפסו הדמים בקדושתם ועל ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ויאמר אם עולה היא הרי היא מתחללת על זו והשני יהא שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא מחוללת על של שלמים והשני לנדבת עולה:

    הא רבי מאיר היאהך מתניתין דשקלים דבהמה שנמצאת כרבי מאיר מוקמינן לה דאמר הקדש מתחלל במזיד ואפי' קדושת הגוף נמי מתחלל:

    לאו א"ר יהודה הקדש בשוגג מתחללוהיא עיקר חילול וקאמר דקדושת הגוף לא מתחללין שוגג:

    וקדושת הגוףדקדשי מזבח מי מתחללת בלא מום:

    אין מועל אחר מועלאין שתי מעילות זו אחר זו בקרן אחד של הקדש דכיון שמועל בו הראשון יצא לחולין:

    אלא בהמהשל קדשי מזבח הראויה לקרבן לפי שאין יוצאה לחולין כשהיא תמימה וכן כלי שרת:

    ההיא ר' יהודה היאמדקתני אין מועל אחר מועל אלמא מקמא הוא דנפיק לחולין אע"ג דשוגג הוא דאי מזיד ליכא מעילה והאי סברא לרבי יהודה הוא דשמעת ליה דאמר במתניתין (שם) הקדש בשוגג מתחלל:

    ופרכינן מדר"י נשמע לרבי מאירבחילול מזיד דהא פלוגתייהו ליתא אלא במזיד ושוגג אבל בקדושת הגוף וקדושת דמים אין מחלוקת ביניהם באותו הקדש שאין מתחלל לר' יהודה בשוגג אין מתחלל במזיד לר' מאיר:

    לאו א"ר יהודה הקדש בשוגג מתחללוהיא עיקר חילול וקאמר דקדושת הגוף לא מתחללין שוגג:

    לר' מאיר נמידקאמר עיקר חילול הקדש במזיד קדושת גוף לא אמר דנתחיל:

    ומשני התם לא מכוין לאפוקינהו לחולין כו'כלומר חילול דמזיד לר' מאיר עדיפא מחילול דשוגג לר' יהודה דאילו שוגג לא מכוין לאפוקינהו לחולין וגזירת הכתוב הוא מדמחייביה רחמנא קרבן מעילה הילכך קדושת הגוף לא מיתחיל אבל חילול מזיד לר' מאיר מכוין לאפוקינהו לחולין הילכך קדושת הגוף נמי מיתחלא:

    אימר דשמעת ליה לר' מאיר כו'אדרבי אושעיא פריך דאוקמא ההיא דשקלים כר"מ אימר דשמעת ליה לר"מ דאמר הקדש במזיד מתחלל בקדשי קדשים כגון קדשי הבית דהיינו סתם הקדש והוא הדין לקדשי קדשים דכולהו הוי לגבוה כקדשי בדק הבית:

    בקדשים קלים מי שמעת ליהוההיא דבהמה איכא לספוקי נמי בקדשים קלים והיכא שמעת ליה לרבי מאיר דמתחללין במזיד:

    לר' מאיר נמידקאמר עיקר חילול הקדש במזיד קדושת גוף לא אמר דנתחיל:

    קידושין 55 עמוד א

    1תנן התם: בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר וכמדתה לכל רוח, זכרים עולות, נקבות זבחי שלמים.

    2אלא זכרים, עולות הוא דהוו, זבחי שלמים לא הוו? אמר ר' אושעיא: הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן, והכי קאמר: חיישינן שמא עולות, ורבי מאיר היא, דאמר: הקדש במזיד מתחלל.

    3וקדושת הגוף מי מתחלל? והתנן: אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בבהמה ובכלי שרת בלבד.

    4כיצד? היה רוכב על גבי בהמה, בא חבירו ורכב, בא חבירו ורכב כולם מעלו. היה שותה בכוס של זהב, בא חבירו ושתה, בא חבירו ושתה כולם מעלו! ההיא ר' יהודה היא, הא ר' מאיר.

    5מדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר לאו אמר רבי יהודה: הקדש בשוגג מתחלל וקדושת הגוף לא מתחלא. לר"מ נמי, אע"ג דהקדש במזיד מתחלל קדושת הגוף לא מתחלא! התם לא קא מכוין לאפוקינהו לחולין. הכא קא מכוין לאפוקינהו לחולין.

    6אימר דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים, בקדשים קלים מי שמעת ליה? א"ל ההוא מרבנן ורבי יעקב שמיה: קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן?!

    7איתמר נמי, אמר ר' חמא בר' עקיבא, אמר רבי יוסי בר' חנינא: אומר היה ר"מ הקדש במזיד מתחלל, בשוגג אין מתחלל, אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלים. קל וחומר: קדשי קדשים מתחללים קדשים קלים לא כל שכן?!

    Tosafot

    אמר רב אושעיא בבא לחוב בדמיהןפירש בקונטרס איהי ודאי לא מקרבה ומיירי בבא להתחייב בדמיהם פירוש אדם זה המוצאה קבל עליו לתקן כל הספק שעליה ורוצה להוציאה לחולין והכי קאמר חיישינן שמא עולות ויביא ב' בהמות או ב' דמים ויאמר אם זו עולה תהא מחוללת על זו והאחרת תהא שלמי נדבה ואם היתה זו שלמים תהא מחוללת על זו והאחרת תהא נדבת עולה ורבי מאיר היא דאמר הקדש כו' משמע מתוך פי' הקונטרס דצריך שיחלל הקדושה שעל הבהמה הנמצאת על אותה שהביא ובדרך חילול דוקא וקסבר ר' מאיר דנפדין תמימים וקשה שהרי לא מצינו דסבר רבי מאיר דתמימים נפדין יותר משאר תנאים ולא שייך זה כלל בפלוגתא דידיה ור' יהודה לכך פר"י דלעולם קסבר בעלמא דתמימים אינם נפדין כגון דרך חילול והכא מיירי שנתכוון לגוזלה ולקנותה מיד המקדיש ולזכות בה ולשנות בה ובכה"ג שרי ואחר שהוציאה לחולין עלה בדעתו לחוב בדמיהן כדפרישית:

    אין מועל אחר מועלפירש בקונטרס אין מעילה זו אחר זו בקרן אחד של הקדש דכיון שמעל בה הראשון יוצא לחולין אלא בהמה וכלי שרת בלבד תימה דבתוספתא דמעילה (פ"ב) תניא קרדום של הקדש ביקע בו ובא חבירו וביקע בו כולן מעלו נתנו לחבירו וחבירו לחבירו הוא מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה והשתא היכי דמי אי האי קרדום כלי שרת כי נתנו לחבירו אמאי לא מעל חבירו הא אמרינן יש מועל אחר מועל בכלי שרת ואם אינה כלי שרת אמאי אמר כולן מעלו הא אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד ויש לומר דלעולם מיירי בקרדום שאינה כלי שרת ולא קשה מידי דהא דאמרי' הכא דאין מועל אחר מועל היינו כשהוא סבור שהכלי של חבירו ואז הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כדין שליחות יד בפקדון דהיכא דמתכוין להוציאו מרשות לרשות נקרא גזלן על כל הפקדון אפילו לא הוציאן אלא מקצתן אבל האי דתוספתא דקאמר בא חבירו וביקע בו ובא חבירו וביקע בו דכולן מעלו מיירי דכל חד וחד יסבור שהוא שלו ואינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא ליהנות ולהניחו אחר ההנאה ואז כשיהנה לא ימעול אלא כפי טובת הנאה שיש לו במלאכה ומשום הכי אמרינן שלא יצא לחולין ומעלו כולן אבל נתנו לחבירו וחבירו לחבירו לא מעל אלא הראשון שהוציאו מרשות לרשות ונהי נמי דסבר שהיא שלו מ"מ מתכוין הוא להוציאו מרשותו לרשות חבירו ולפיכך צ"ל בא חבירו ורכב עליו ובא חבירו ורכב עליו כולן מעלו ואע"ג שנתכוין לגוזלו ולהוציאו מרשות לרשות דאם לא כן מאי איריא בהמה וכלי שרת אפילו בקדשי בדק הבית יש מועל אחר מועל היכא דאינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא ליהנות ממנו ולהניח כדפרישית אלא לעולם מיירי שמתכוין לגוזלה ואפ"ה אמרינן דכולן מעלו כדפרישית וראיה לחלק בין נהנה מדבר שסבור שהוא שלו לדבר שהיה סבור שהוא של אחרים מההיא דאמרינן (מעילה דף כ.) גבי נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופריך מכדי משקל שקלה מה לי שקלה הוא מה לי שקלה חבירו ומוקי רישא דלא מעל באבנים מסורות לגזבר שאינם יוצאים מרשות הקדש וגם הגזבר לא נתכוון לגוזלם אלא ליהנות מהם דסבור שהם שלו וסיפא דקתני הוא מעל מיירי שנתכוון להוציאם מרשות לרשות כדקתני נתנם לחבירו הוא מעל ועוד ראיה מההיא דפרק אלו נערות (כתובות לד:) דקאמר התם הניח להם אביהם פרה שאולה כסבורים הם דשל אביהם היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול אבל כסבורים שהיא דפקדון וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר שלם אם כן מצינו חילוק בין סבור שהוא שלו לסבור שהוא של אחרים:

    קדשים קלים מי שמעת ליהאם היא של קדשים קלים מה תקנה נעשה לה אפילו נתכוון לגוזלה לא תצא לחולין כיון דליכא מעילה בהן דבשלמא קדשי קדשים כגון בדק הבית וחטאת דין הוא שיצאו לחולין על ידי מעילה שמועל בהן ואם תאמר מאי קשה ליה ולא יוציאנה לחולין אלא יביא בהמה אחרת ויאמר אם זו עולה הרי אני גוזלה וזו תהא עולה תחתיה ואם היא קדשים קלים כגון שלמים היא עצמה תהא שלמים ולא יקריב אלא היא ואחרת לעולת נדבה ויש לומר דאי אפשר למיעבד הכי שהרי יש לספק בבהמה זאת הנמצאת משום חששת בכור ומעשר דלא הושוו מתנותיהם ומתנות של שלמים דשלמים טעונין שתי מתנות ובכור ומעשר מתנה אחת ולא יכול להקריבה אלא צריך להמתין עד שיתמומם ולא רצה לתרץ שימתין לה עד שיתמומם ואז יאמר אם שלמים תהא מחולל על מעות הללו דנהי דקדשים קלים אינם מחוללים היינו כל זמן שהם תמימים משום דמשמע ליה לרבי אושעיא הא דקתני זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים הוי מיד שמצא הבהמה מצי למיעבד הכי בלא המתנה עד שיתמומם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינןפירש רש"י על ידי פדיון שמחלל קדושתה על מעות. ואינו מחוור דאי בפדיון קאמר, מאי שייכא בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה, דאינהו לאו בפדיון קא מיירי, ועוד מאי קא מקשה עלה ממועל אחר מועל, דההיא לאו בפדיון היא, והוה ליה לאתויי הא דאמרינן בעלמא (תמורה לב, א. מנחות קא, א) בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר, יכול יפדו במום עובר כו', לומר דאפילו פדאום אינן פדויין, אלא בבא לגזלן ולהוציאן מרשות הקדש, כדי לחזור ולהתחייב להקדש בכל מה שאפשר לספק שגזל מן ההקדש, והשתא הוי כעין פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה, וכעין מועל אחר מועל דנתכוון לגזול מן ההקדש ולהוציאו מרשותו לגמרי, והוה סבירא ליה השתא דאף על פי שמתכוון להוציאו מרשות הקדש, שרי, כדי שיזכה להביא תחתיה להקדש מה שאפשר לספק בה, והיינו דקאמר ר' יוחנן וכי אומר לו לאדם עמוד וחטא כדי שתזכה. וגרסינן בירושלמי (פ"ב, ה"ז) אמר ליה ר' יוחנן וכי אומרים לו לאדם צא ומעל בקדשים כדי שתזכה. ור"ח פירש כדבר רש"י, וכן היא בירושלמי כאן בפרקין, והביאו ר"ח בפירושיו. וגרסינן התם ר' הושעיא רבא אמר בבא לחוב בדמיהן כו', כיצד הוא עושה, מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות, וקשיא יש חטאת קריבה עולה, אמר ר' חנינא תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות, אמר ליה ר' יוסי לר' יעקב בר אחא ואין זה מזיד, אמר ליה מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד, אמר ר' זעירי כמה (דתימא) [דאת אמר] תמן (תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות כן אתמר הכא) תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות, עד כאן בירושלמי.

    והא תנן אין מועל אחר מועל במוקדשין כו'וקא סלקא דעתך השתא דמתניתין ר' מאיר הוא, דסתם מתניתין ר' מאיר, ואף על גב דאמרינן לעיל דלר' מאיר אין הקדש מתחלל בשוגג אלא לענין אכילה בלבד, ומתניתין דהכא משמע דאפילו ברוכב מעל הראשון מיהא בשאר קדשים, דמדקאמר אין מועל אחר מועל משמע דראשון מעל, לא קשיא דהא פרישנא לעיל דלאו דוקא אכילה, אלא הוא הדין לכל שאר הנאות ולאפוקי מקח וממכר בלבד, אי נמי כרב דאמר לעיל אחד שוגג ואחד מזיד מתחלל, וכדברי רש"י.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 55a

    Kiddushin 55a. The full printed text of this folio side — 7 numbered segments, about 195 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    הכי גרסינן תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר כו' זכרים עולות משום דחיישינן שמא מירושלים יצאת ורוב בהמות היוצאות ממנה זבחים הם ואיכא לספוקי בכל זבחים שהיא ראויה להם הילכך זכר דחזי לעולה מספקא לעולה ולקמן פריך עלה:

    נקבות זבחי שלמים דאילו בעולה ליכא לספוקי:

    שלמים לא הוו בתמיה דילמא שלמים היא והיכי מקריב לה עולה:

    אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן:

    אמר רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהן עסקינן כלומר איהי ודאי לא קרבה וה"ק אם בא אדם זה לעשות לה תקנה ובא לקבל על עצמו חוב כל דמיה שהוא בספק ולהוציאה לחולין ולהקדיש את דמיה אם זכר הוא נתחייב אף בדמי עולה דחיישינן שמא עולות הן:

    ורבי מאיר היא דאמר במתניתין (לעיל קידושין דף נב:) הקדש במזיד מתחלל ויכול זה להוציאן לחולין מזיד ויתפסו הדמים בקדושתם ועל ידי תנאי יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ויאמר אם עולה היא הרי היא מתחללת על זו והשני יהא שלמי נדבה ואם שלמים היא הרי היא מחוללת על של שלמים והשני לנדבת עולה:

    הא רבי מאיר היא הך מתניתין דשקלים דבהמה שנמצאת כרבי מאיר מוקמינן לה דאמר הקדש מתחלל במזיד ואפי' קדושת הגוף נמי מתחלל:

    לאו א"ר יהודה הקדש בשוגג מתחלל והיא עיקר חילול וקאמר דקדושת הגוף לא מתחללין שוגג:

    11 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 55a · Sefaria

    Tosafot

    אמר רב אושעיא בבא לחוב בדמיהן פירש בקונטרס איהי ודאי לא מקרבה ומיירי בבא להתחייב בדמיהם פירוש אדם זה המוצאה קבל עליו לתקן כל הספק שעליה ורוצה להוציאה לחולין והכי קאמר חיישינן שמא עולות ויביא ב' בהמות או ב' דמים ויאמר אם זו עולה תהא מחוללת על זו והאחרת תהא שלמי נדבה ואם היתה זו שלמים תהא מחוללת על זו והאחרת תהא נדבת עולה ורבי מאיר היא דאמר הקדש כו' משמע מתוך פי' הקונטרס דצריך שיחלל הקדושה שעל הבהמה הנמצאת על אותה שהביא ובדרך חילול דוקא וקסבר ר' מאיר דנפדין תמימים וקשה שהרי לא מצינו דסבר רבי מאיר דתמימים נפדין יותר משאר תנאים ולא שייך זה כלל בפלוגתא דידיה ור' יהודה לכך פר"י דלעולם קסבר בעלמא דתמימים אינם נפדין כגון דרך חילול והכא מיירי שנתכוון לגוזלה ולקנותה מיד המקדיש ולזכות בה ולשנות בה ובכה"ג שרי ואחר שהוציאה לחולין עלה בדעתו לחוב בדמיהן כדפרישית:

    אין מועל אחר מועל פירש בקונטרס אין מעילה זו אחר זו בקרן אחד של הקדש דכיון שמעל בה הראשון יוצא לחולין אלא בהמה וכלי שרת בלבד תימה דבתוספתא דמעילה (פ"ב) תניא קרדום של הקדש ביקע בו ובא חבירו וביקע בו כולן מעלו נתנו לחבירו וחבירו לחבירו הוא מעל וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה והשתא היכי דמי אי האי קרדום כלי שרת כי נתנו לחבירו אמאי לא מעל חבירו הא אמרינן יש מועל אחר מועל בכלי שרת ואם אינה כלי שרת אמאי אמר כולן מעלו הא אין מועל אחר מועל אלא בהמה וכלי שרת בלבד ויש לומר דלעולם מיירי בקרדום שאינה כלי שרת ולא קשה מידי דהא דאמרי' הכא דאין מועל אחר מועל היינו כשהוא סבור שהכלי של חבירו ואז הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כדין שליחות יד בפקדון דהיכא דמתכוין להוציאו מרשות לרשות נקרא גזלן על כל הפקדון אפילו לא הוציאן אלא מקצתן אבל האי דתוספתא דקאמר בא חבירו וביקע בו ובא חבירו וביקע בו דכולן מעלו מיירי דכל חד וחד יסבור שהוא שלו ואינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא ליהנות ולהניחו אחר ההנאה ואז כשיהנה לא ימעול אלא כפי טובת הנאה שיש לו במלאכה ומשום הכי אמרינן שלא יצא לחולין ומעלו כולן אבל נתנו לחבירו וחבירו לחבירו לא מעל אלא הראשון שהוציאו מרשות לרשות ונהי נמי דסבר שהיא שלו מ"מ מתכוין הוא להוציאו מרשותו לרשות חבירו ולפיכך צ"ל בא חבירו ורכב עליו ובא חבירו ורכב עליו כולן מעלו ואע"ג שנתכוין לגוזלו ולהוציאו מרשות לרשות דאם לא כן מאי איריא בהמה וכלי שרת אפילו בקדשי בדק הבית יש מועל אחר מועל היכא דאינו מתכוין להוציאו מרשות לרשות אלא ליהנות ממנו ולהניח כדפרישית אלא לעולם מיירי שמתכוין לגוזלה ואפ"ה אמרינן דכולן מעלו כדפרישית וראיה לחלק בין נהנה מדבר שסבור שהוא שלו לדבר שהיה סבור שהוא של אחרים מההיא דאמרינן (מעילה דף כ.) גבי נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל ופריך מכדי משקל שקלה מה לי שקלה הוא מה לי שקלה חבירו ומוקי רישא דלא מעל באבנים מסורות לגזבר שאינם יוצאים מרשות הקדש וגם הגזבר לא נתכוון לגוזלם אלא ליהנות מהם דסבור שהם שלו וסיפא דקתני הוא מעל מיירי שנתכוון להוציאם מרשות לרשות כדקתני נתנם לחבירו הוא מעל ועוד ראיה מההיא דפרק אלו נערות (כתובות לד:) דקאמר התם הניח להם אביהם פרה שאולה כסבורים הם דשל אביהם היא טבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר בזול אבל כסבורים שהיא דפקדון וטבחוה ואכלוה משלמין דמי בשר שלם אם כן מצינו חילוק בין סבור שהוא שלו לסבור שהוא של אחרים:

    קדשים קלים מי שמעת ליה אם היא של קדשים קלים מה תקנה נעשה לה אפילו נתכוון לגוזלה לא תצא לחולין כיון דליכא מעילה בהן דבשלמא קדשי קדשים כגון בדק הבית וחטאת דין הוא שיצאו לחולין על ידי מעילה שמועל בהן ואם תאמר מאי קשה ליה ולא יוציאנה לחולין אלא יביא בהמה אחרת ויאמר אם זו עולה הרי אני גוזלה וזו תהא עולה תחתיה ואם היא קדשים קלים כגון שלמים היא עצמה תהא שלמים ולא יקריב אלא היא ואחרת לעולת נדבה ויש לומר דאי אפשר למיעבד הכי שהרי יש לספק בבהמה זאת הנמצאת משום חששת בכור ומעשר דלא הושוו מתנותיהם ומתנות של שלמים דשלמים טעונין שתי מתנות ובכור ומעשר מתנה אחת ולא יכול להקריבה אלא צריך להמתין עד שיתמומם ולא רצה לתרץ שימתין לה עד שיתמומם ואז יאמר אם שלמים תהא מחולל על מעות הללו דנהי דקדשים קלים אינם מחוללים היינו כל זמן שהם תמימים משום דמשמע ליה לרבי אושעיא הא דקתני זכרים עולות ונקבות זבחי שלמים הוי מיד שמצא הבהמה מצי למיעבד הכי בלא המתנה עד שיתמומם:

    Tosafot on Kiddushin 55a · Sefaria

    Rashba

    הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן פירש רש"י על ידי פדיון שמחלל קדושתה על מעות. ואינו מחוור דאי בפדיון קאמר, מאי שייכא בפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה, דאינהו לאו בפדיון קא מיירי, ועוד מאי קא מקשה עלה ממועל אחר מועל, דההיא לאו בפדיון היא, והוה ליה לאתויי הא דאמרינן בעלמא (תמורה לב, א. מנחות קא, א) בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר, יכול יפדו במום עובר כו', לומר דאפילו פדאום אינן פדויין, אלא בבא לגזלן ולהוציאן מרשות הקדש, כדי לחזור ולהתחייב להקדש בכל מה שאפשר לספק שגזל מן ההקדש, והשתא הוי כעין פלוגתא דר' מאיר ור' יהודה, וכעין מועל אחר מועל דנתכוון לגזול מן ההקדש ולהוציאו מרשותו לגמרי, והוה סבירא ליה השתא דאף על פי שמתכוון להוציאו מרשות הקדש, שרי, כדי שיזכה להביא תחתיה להקדש מה שאפשר לספק בה, והיינו דקאמר ר' יוחנן וכי אומר לו לאדם עמוד וחטא כדי שתזכה. וגרסינן בירושלמי (פ"ב, ה"ז) אמר ליה ר' יוחנן וכי אומרים לו לאדם צא ומעל בקדשים כדי שתזכה. ור"ח פירש כדבר רש"י, וכן היא בירושלמי כאן בפרקין, והביאו ר"ח בפירושיו. וגרסינן התם ר' הושעיא רבא אמר בבא לחוב בדמיהן כו', כיצד הוא עושה, מוציאן לחולין וחוזר ועושה אותן עולות, וקשיא יש חטאת קריבה עולה, אמר ר' חנינא תנאי בית דין הוא על המותרות שיקרבו עולות, אמר ליה ר' יוסי לר' יעקב בר אחא ואין זה מזיד, אמר ליה מכיון שתנאי בית דין הוא אין זה מזיד, אמר ר' זעירי כמה (דתימא) [דאת אמר] תמן (תנאי ב"ד הוא על המותרות שיקרבו עולות כן אתמר הכא) תנאי בית דין הוא על האובדות שיקרבו עולות, עד כאן בירושלמי.

    והא תנן אין מועל אחר מועל במוקדשין כו' וקא סלקא דעתך השתא דמתניתין ר' מאיר הוא, דסתם מתניתין ר' מאיר, ואף על גב דאמרינן לעיל דלר' מאיר אין הקדש מתחלל בשוגג אלא לענין אכילה בלבד, ומתניתין דהכא משמע דאפילו ברוכב מעל הראשון מיהא בשאר קדשים, דמדקאמר אין מועל אחר מועל משמע דראשון מעל, לא קשיא דהא פרישנא לעיל דלאו דוקא אכילה, אלא הוא הדין לכל שאר הנאות ולאפוקי מקח וממכר בלבד, אי נמי כרב דאמר לעיל אחד שוגג ואחד מזיד מתחלל, וכדברי רש"י.

    Rashba on Kiddushin 55a · Sefaria

    Ritva

    תנן התם בהמה שנמצאת כו' וכמדתה לכל רוח כו' עד אמר רבי אושעיא הכא בבא לחוב בדמיהן עסקינן פירש רש"י ז"ל שבא להתחייב בדמים כדי להוציאם לחולין ועושה להם פדיון על שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ופירש הא דאקשינן ולקדושת הגוף מי מתחלל כלומר היאך נפדית בלא מום וכן פירש הא דלקמן דתהו בה רבי יוחנן וכי אומרין לו לאדם שיחטא לפדות תמימים דהא כל בהמת קדשים אסור לחללה תמימים. ולא נהירא דאי בפדיון עסקינן היכי מייתי' עלה הא דר"מ דאמר הקדש במזיד מתחלל דמיירי במשתמש ונהנה בשל הקדש ותו אדפרכינן מדתנן אין מועל אחר מועל במוקדשין כו' דמיירי בנהנה מן ההקדש ליתיב עלה מפדיון גופי' דאמרינן בעלמא ואם בבהמה הטמאה ופדה בערכך בבעלי מומין שנפדו הכתוב מדבר יכול אפילו פדאן על מום עובר תלמוד לומר בבהמה כו' שאם פדאום על מום עובר אינה פדוי' ועוד מדתהי רבי יוחנן וכי אומרים לו לאדם עמוד וחטא משמע דלכתחלה הוא דאסור אבל בדיעבד מעשיו קיימין ואלו פודה תמימין אין פדיונו כלום אלא הכי פירושא הכא בבא לחוב בדמיה' שרוצה ליהנות להן במזיד ולגזלה מיד הקדש כדי שיצאו לחולי' ולהתחייב להקדש בכל מה שיוכל לספק שיגזלו וחייב להביא שני דמים אחד להתנות בעולה וא' להתנו' בשלמים והיינו דאמרינן ורבי מאיר היא דאמר הקדש' במזיד מתחלל בנהנה בו ופרכינן וקדושת הגוף מי מתחלל בנהנה כו' במזיד והתנן אין מועל אחר מועל במוקדשין במתכוין לגזול חוץ מבהמה וכלי שרת שאפילו במתכוין לגזול יש בהם מועל אחר מועל ואינו יוצא לחולין קס"ד דכיון דמתכוין לטובה שהוא מותר ואפ"ה תהי בה רבי יוחנן וכי אומרים לו לאדם שישתמש בקדשים במזיד כדי שתהא תקנה לאלו שיקרבו הא ודאי אסור לעשות כן לכתחלה וכן אמרו בירושלמיי וכי אומרים לו לאדם צא ומעול בקדשי' כדי שתזכה אלמא במועל בקדשים ליהנות בהן איירינן והרי זה נכון:

    אימור דשמעת לה לרבי מאיר בקדשי קדשים פירוש דסתם הקדש היינו קדשי קדשים אי נמי קדושת דמים שהם כלם לגבוה ושייכה מעילה בכלהו דאלו קדשים קלים רובא להדיוט דלא שייכא ביה מעילה והשתא קס"ד דכיון שיש לו חלק בקדשים קלים כשמתכוין לגזול לא חשיב כמוציאו מרשות הקדש ומוליכו לרשות בעלים:

    Ritva on Kiddushin 55a · Sefaria

    Meiri

    בהמה שנמצאת חוץ לירושלם וקרוב לה לאי זה רוח שבה כמדת ירושלם למגדל עדר או פחות מכן ואין לה בעלים חזקתה מירושלם יצאה ורוב בהמות היוצאות משם קדשים ויש לספק את זו בכל זבח שהיא ראויה לו וצריך שתדע שארבעה מיני קרבן הם עולה ואשם חטאת ושלמים שלשה מהם לצבור והם עולה וחטאת ושתי כבשי עצרת לשלמים שאין לצבור שלמים אלא אלו והם הנקראים זבחי שלמי צבור והיחידים באלו השלש ר"ל עולה וחטאת ושלמים ועוד באשם ויש ליחידים עוד שלשה קרבנות ידועים והם בכור ומעשר ופסח ושלשתן בכלל שלמים וכן צריך שתדע שהעולה באה מכל חמשת המינין הראויים לקרבן שהם א' הבקר ב' הצאן שבכללה הכבש והאיל ג' עזים בכללם השעיר ד' תורים ה' בני יונה אבל כל שבאה מן הבהמות אינה באה אלא מן הזכרים פעמים בגדולים פעמים בקטנים וכן החטאת בא מכל חמשת המינין אלא שאף כשבאים מן הבהמה באין פעמים זכר פעמים נקבה פעמים בגדולים פעמים בקטנים וחטאת של יחיד לעולם נקבה בת שנתה חוץ משעיר נשיא ופר כהן משיח ופר כהן גדול ביום הכפורים ושל צבור לעולם זכרים והאשם לעולם מן הצאן פעמים בגדולים ר"ל איל ופעמים בקטנים ר"ל כבש ואינו בא אלא מן הזכרים והשלמים באים בכל מיני הבהמה בזכרים ובנקבות בגדולים ובקטנים מעתה כיצד הוא עושה בבהמה הנמצאת אם היא נקבה ובת שנתה הרי היא ראויה לחטאת כדכתוב עז בת שנתה לחטאת ושמא היא אחת מן החטאות המתות ותרעה עד שתמות והוא שאמרו כונסה לכיפה והיא מתה מאליה וכניסת כיפה לאו דוקא או שמא כיפה היתה שם מיוחדת לכך היתה נקבה ובת שתים הרי יצאה מספק חטאת שאין חטאת יחיד אלא בת שנה וכן יצאה מספק עולה ואשם שאין אלו באים אלא זכר אם כן על כל פנים שלמים הם ואין כאן ספק אלא אם הם שלמים פשוטים בלא תודה או שלמי תודה מעתה יביא אותה שלמים ויביא עמה לחם שמא תודה היא היה זכר אם בן שתי שנים הרי הוא בספק אשם של גזילות או של מעילות או של שפחה חרופה שהוא בא איל בן שתי שנים והרי אין אשם בא נדבה ותרעה עד שתמות ואם היה בן שנה יצא לו מספק אשם שאע"פ שאשם מצורע ונזיר בני שנה אין חוששין לאלו שאינן מצויין ולכל שאינו מצוי אין חוששין כדרך שאין חוששין לשל צבור ולנשיא ומשיח וכהן גדול לעולם אף בבהמה הראויה להם ומכל מקום יש כאן ספק עולה או ספק שלמים והילכך היא עצמה אי אפשר ליקרב ואין כאן דרך בבא לחוב בדמיהן ר"ל בדמי אותה בהמה לומר שיפריש אחרת תחתיה והיא תצא לחלין ושיבא לפדותה על דרך זה שיחלל קדשתה על מעות ושיביא שתי בהמות ויתנה אם מעות הללו דמי עולה זו עולה תחתיה וחברתה נדבה ואם שלמים זו שלמים וחברתה נדבה שאין תמימים נפדין ואין אומרים לו עמוד וחטא לפדות תמימים בשביל שתזכה להקריב שתי בהמות אלא כיצד היא עושה מניחו עד שיומם ומביא שתי בהמות תחתיו ומתנה אם זו עולה זו תחתיה וחברתה שלמים ואם זו שלמים זו תחתיה וזו עולה ומקריב אחד שלמים עם לחמי תודה ואחד עולה והנמצא יאכל במומו ואין עוד לחוש שמא בכור או מעשר היה שאף אלו נאכלים הם במומם וכן אין לחוש לפסח שאם בזמנו הוא הכל נזהרין בו ואם לאחר זמנו הוא הרי אף הוא שלמים:

    כל שאינו קדוש קדשת הגוף אלא קדשת דמים כגון קדשי בדק הבית מכיון שמעל בו אחד יצא לחלין והנהנה אחריו פטור אבל כל שהוא קדוש קדשת הגוף אינו יוצא לחלין ויש בו מועל אחר מועל ר"ל שאע"פ שנהנה בו אחד ומעל אף הנהנה אחריו מעל והוא שאמרו אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכלי שרת ר"ל בהמה תמימה הקדושה למזבח וכלי שרת שהם קדושין קדשת הגוף כיצד היה רוכב על גבי בהמה זו שאע"פ שאין בהמת קרבן ראויה לרכיבה מכל מקום רוכבין עליה לפעמים דרך ארעי או שנהנה בה על אי זה צד ובא חברו אחריו ורכב או נהנה באי זה צד כלן מעלו ויתבאר בתוספתא אפילו הוציאה והקנה לאחר כגון שנתנה לחברו וחברו לחברו וכן היה שותה בכוס של זהב בחזקת שהוא של חלין ובא חברו ושתה אחריו כלן מעלו וגדולי המחברים פירשו משנה זו ר"ל אין מועל אחר מועל בקדשי בדק הבית והענין לדעתם שלא אמרו בקדשי בדק הבית שאין בהם מועל אחר מועל אלא כשהוציאו והקנהו לאחר אבל כל שלא הקנהו לאחר אלא שנהנה בו ופגמו ובא חברו אחריו ונהנה בו ופגמו שניהם מעלו ועל זו אמרו שאין מעילה אחר מעילה אלא בבהמה ר"ל המוקדשת לבדק הבית כגון בהמה טמאה וכלי שרת ר"ל כלי תשמיש כבהמה כגון רכב על החמור ונהנה בפרוטה ופגם ובא חברו ורכב ונהנה ופגם אבל אם נתנו לו או מכרו או שכרו יצא לחלין ולא מעל אלא הראשון ובכלים כגון שבקע בקרדום ונהנה בפרוטה ופגמו ובא חברו אחריו ובקע בה ונהנה בו ופגמו כלן מעלו ואם נתנו או מכרו ראשון מעל וכן אם שתה בכוס של זהב ונהנה בו בפרוטה ובא חברו אחריו ושתה ונהנה בו בפרוטה שניהם מעלו ונסמכו בדבר זה על התוספתא שכתוב בה ענין זה של בקע בקרדום וכו' וסוגיא זו מוכחת שלא כדבריהם שאמרו בה וקדשת הגוף מי מיתחלא וכו' והתנן וכו' וכן שהוזכרו בה כלי שרת ולשון זה לא הוזכר לעולם לשאר כלי תשמיש ואע"פ שאין בהמה הראויה לקרבן בת רכיבה מכל מקום איפשר לרכוב עליה לפעמים דרך עראי כגון לעבור את הנהר וכיוצא בו ובבהמה גסה כגון שור ופרה הא קדשי בדק הבית כל שנהנה אע"פ שלא פגם בדבר שאין פגם בהנאתו כגון המשתמש בכלי זהב או שנהנה ופגם בשוה פרוטה בדבר שהנאתו בפגם אין מעילה אחריו והתוספתא כנגד התלמוד שלנו ואין סומכין עליה וכבר האריכו בענין זה גדולי המגיהים ואף בהמה קדושה קדשת הגוף יש אומרים שבהוצאה מרשותו ר"ל נתינה מחברו לחברו לא מעל אלא הראשון ובזו מיהא נראין דברי התוספתא שכלם מעלו כמו שכתבנו ויש מפרשין אין מועל אחר מועל במוקדשין אלא בהמה וכו' למעט אף קצת דברים שבקדשת הגוף כגון עצי המערכה:

    Meiri on Kiddushin 55a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה אמר רב אושעיא כו' כל הספק שעליה ורוצה להוציאה לחולין כו' עכ"ל אע"ג שבתיקון זה להתחייב בדמיה של עולה ושלמים לא הוציאה לגמרי לחולין לאוכלה עכשיו משום חששת בכור ומעשר כדלקמן מ"מ הוציאה לחולין עכשיו מספיקות הללו להיות חולין גמורים כשימומם וק"ל:

    בא"ד שנתכוין לגוזלה כו' ולשנות בה ובכה"ג שרי ואחר שהוציאה לחולין כו' עכ"ל ור"ל דודאי אסור לגזול הקדש אלא דהכא התירו חכמים לגזול כדי להוציאה מידי הקדש ולא ימעלו בה וכ"ה בת"י ומשום דהשתא לפירוש התוספות לא הוה איצטריך ליה לחוב בדמים דהא בגוזלה מן הקדש יצאת לחולין ואהא קאמרי דאחר שהוציאה לחולין בגזלה עלה גם בדעתו לחוב כו' וכדי שיתכפרו הבעלים מידי ספקא אם עולה אם שלמים ורבי יוחנן פריך ליה לקמן וכי אומר לו לאדם חטא כו' דהיינו שיגזול הבהמה לכתחילה מן ההקדש כדי שתזכה לתקן ספיקא אם לבהמה שלא ימעלו בה ואם לבעלים שיתכפרו ומהרש"ל נדחק לקמן בדבריהם ולא ידענא מי הכריחו לכך וק"ל:

    בד"ה אין מועל כו' דהא דאמרינן הכא כו' ואז הוא מתכוין לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כו' עכ"ל הוא מגומגם דתרתי למה לי דהא הכא בבא לחוב בדמיהם סגי בלא נתנו לחבירו וכן בנתנו לחבירו סגי אפי' כסבור שהיא שלו כמ"ש התוספות לקמן אהך דתוספתא ואהך דנטל אבן או קורה כו' דמשמע מכל דבריהם דבנתכוון לגוזלה אף על גב דלא נתנו לחבירו וכן בנתנו לחבירו אפי' לא נתכוון לגוזלה יצא מרשות הקדש לרשות אחרת מקרי וע"כ נראה להגיה כאן בדבריהם וכצ"ל ואז נתכוון לגוזלה כמו היכא דנתנו לחבירו כדין כו' דר"ל אם נתכוון לגוזלה מקרי שינוי ויצא מרשות לרשות אחר מקרי כמו נתנו לחבירו אע"ג דלא גזלה ומהרש"ל כתב לקמן במה שכתבו התוספות ונהי נמי דכסבור שהיא שלו כו' דהוה כמו א"נ כו' ע"ש הוא דרך דחוק ורחוק ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 55a · Sefaria

    Maharam

    בתוספות ד"ה קדשים קלים כו' אלא צריך להמתין עד שימומם וכו' ולפי זה החילוק שבין ר' יאשיה ובין ר' יוחנן הוא זה שלר' יאשיה מייתי ב' בהמות או ב' דמים ומתנה ומקריבן אפי' עדיין בהמת הספק היא בתמימות אבל מ"מ גם עם בהמת הספק ימתין עד שימומם דשמא בכור ומעשר היא ולר' יוחנן אינו מתנה ומקריב עתה כלום אלא עם כל וכל ימתין עד שימומם ואז יתנה מה שיתנה:

    Maharam on Kiddushin 55a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תנן התם בהמה שנמצאת מירושלים מהלאה למגדל עדר וכמדתה לכל רוח זכרים עולות כו' ופרש"י דרוב בהמות היוצאות מירושלים זבחים הם משמע מפירושו דמטעם רוב הוא דמחמרינן לספוקי בזבחים וקשיא לי א"כ מאי מקשה הש"ס בסמוך אלא זכרים עולות הוי שלמים לא הוי ומאי קושיא דנהי דאיכא לספוקי בשלמים כמו בעולות אפ"ה איכא למימר דאיכא נמן מיעוט בהמות חולין דמצטרפין למחצה עולות ושפיר מצי לאקרובינהו עולות דה"ל שלמים מיעוטא ואף על גב דבזבחים פרק כל הזבחים שנתערבו משמע דאפילו א' בריבוא ימותו ולא אזלינן בתר רובא היינו כדמסקינן התם דבעלי חיים חשיבי ולא בטלי ואדרבא מדמקשינן התם ונכבשינהו דניידי ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשנינן שמא יקח מן הקבוע אלמא היכא דלא שייך האי גזירה בקדשים נמי אמרינן כל דפריש מרובא פריש ושרי אף לכתחלה והדרא קושיא לדוכתא תו קשיא לי אהא דמשמע הכא דרוב בהמות בירושלים קדשים נינהו והתם בשקלים בזה הפרק גופא אמרינן מעות שנמצא' לפני סוחרי בהמה בירושלים לעולם מע"ש והובא בש"ס בכמה דוכתי והטעם מבואר כמו שפרש"י ותוספות בפסחים דרוב בהמות הנקחים בירושלים הן לקוחות במעות מעשר שני וליכא למימר דדוקא במעות אמרינן דרובן לקוח' בכסף מעשר משום דליכא למיתלי בגזבר ומעות הלשכה דאין דרך הגזבר ליקח מעות מלשכה עד שיחלל על הבהמה כדאיתא שם בירושלמי משא"כ בבהמה הנמצאת רוב קדשים שכיחי טפי משום שהגזבר קונה הרבה מדמי הלשכה דלפ"ז קשה יותר דהגזבר אינו קונה ממעות הלשכה כ"א עולות ולא שלמים דלא שייכי בציבור כ"א כבשי עצרת והיה נ"ל ליישב חדא מגו חדא דעיקר קושיית הגמרא דודאי רוב בהמות זבחי שלמים נינהו דהא אותן הלקוחות בכסף מעשר נמי אינו רשאי להתפיסן בעולה אלא רובן שלמים נינהו כדתנן הלוקח בכסף מע"ש בהמה לזבחי שלמים אלא דלפ"ז לא יתיישב שפיר הא דמשני רבי אושעיא בבא לחוב בדמיהם ור"מ היא דאמר הקדש במזיד נתחלל ולמאי דפרישית אין זה מספיק דהקדש במזיד מתחלל דמ"מ האיכא חששא דלוקח במעות מעשר שני ואינה נפדית בירושלים לכ"ע ואין זה שייך לפלוגתא דר"מ ור"י דהקדש וצ"ע. מיהו נ"ל עיקר דודאי מדאורייתא תלינן ברובא ומיעוט חולין משלים למחצה עולות וה"ל שלמים מיעוטא אלא דכל השקלא וטריא בחששא דרבנן איירי כדמשמע לקמן דפריך ודלמא תודה היא ודלמא אשם הוא וכמו שאבאר ועיין עוד בסמוך:

    תוספות בד"ה אמר ר' אושעיא כו' משמע מתוך פ"ה כו' וקשה שהרי לא מצינו דסבר ר"מ דתמימין נפדין כו' עכ"ל. ובחידושי הרשב"א ז"ל מבואר יותר דה"ל לאתויי הא דילפינן בכולה תלמודא דאין נפדין אפילו על מום עובר כו' ע"ש ולענ"ד אין מכל זה סתירה לפרש"י דודאי לכ"ע אין נפדין תמימין ואפי' על מום עובר כדדרשינן בר"פ ואלו מנחות מדכתיב אשר לא יקריבו ממנה מי שאינה קריבה כלל יצאה זו שאין קריבה היום וקריבה למחר נמצא דלפ"ז מצינן למימר דהאי דהכא גרע ממום עובר דהא אי רק לאו דנפדית ליכא תקנתא א"כ קרינן ביה שפיר אשר לא יקריבו ממנה אי לא חזיא מדאורייתא להקרבה ואף שיש לפקפק קצת ולחלק דאפשר דהיום ולמחר יבורר הספק וחזיא להקרבה מ"מ אין זה מוכרח דמסתמא כבר הכריזו עליה ונתייאשו הבעלים לפי שאין בה סימן ומכ"ש שאם נאמר דמדאורייתא חזיא להקריבה עולה דתלינן ברובא דעולות וחולין וה"ל שלמים מיעוטא אלא דהמקשה סובר דאפ"ה מדרבנן יש לחוש דלמא שלמים נינהו וא"כ פשיטא דמשני שפיר דהם אמרו והם אמרו לחוב בדמיה ותפדה מקדושת שלמים לקדושת עולה כיון דלשלמים לא חזיא משום ספיקא דעולה כן נ"ל ליישב שיטת רש"י וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו בשם רבינו חננאל כשיטת רש"י ז"ל ושכן הוא בירושלמי דשמעתין ועיין עוד בסמוך וכיוצא בזה כתב הריטב"א בחידושיו ליישב קושיא אחרת דלפירש"י דלפדות איירי א"כ שפיר מצי לאוקמי נמי כר' יהודה דהא מודה דבמזיד מתחלל' קדושת דמים דרך פדיון ומקח וממכר אלא דאפ"ה ר"מ מיקל טפי בחילול דמזיד ומש"ה מיקל נמי בקדושת הגוף ולמאי דפרישית יתיישב יותר ולפ"ז אתי שפיר נמי אף לפמ"ש לעיל דמאן דס"ל הקדש במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל היינו משום דיש לו רשות למוכרה ולפדות וזה לא שייך בקדושת הגוף דמ"מ לא שייך כאן קדושת הגוף ממש כדפרישית ועיקר הראיה דאשכחן מיהא דר"מ מיקל טפי מיהו לפי שיטת הרשב"א ז"ל לחד לישנא דר' אושעיא ס"ל דלר"מ בין בשוגג בין במזיד מתחלל א"כ א"ש טפי ודו"ק:

    גמרא וקדושת הגוף מי מתחלל והתנן אין מועל אחר מועל כו' אף למאי דפרישית בסמוך דליכא הכא קדושת הגוף דשלמים ממש מדאורייתא אלא חששא דרבנן אפ"ה מקשה שפיר מדמסיק ר' אושעיא ור"מ היא דאמר הקדש במזיד מתחלל ולא מוקי לה בפשיטות ככ"ע ומה"ט גופא דכיון דחששא דרבנן היא התירו לו לפדותה א"כ דאפי' מחשש דרבנן נמי לא משמע ליה לר' אושעיא להתיר לפדות דגזרינן אטו דאורייתא אלא דוקא לר"מ שרי כיון דבמזיד מתחלל וע"ז מקשה שפיר הא בקדושת הגוף לא אשכחן דמיקל טפי ר"מ מר"י וע"ז משני שפיר דממילא שמעינן כיון דלר"מ במזיד מתחלל כיון דמכוין לאפקינהו לחולין כ"ש דיש להתיר בהני גווני כיון דלתקנתא דלקדשי נתכוין ואפשר דאפילו אי הוי חששא דאורייתא הוי שרי כדפרישית כן נ"ל:

    שם והתנן אין מועל אחר מועל כו' ולמאי דס"ד דמתני' ר"מ היא משום דסתם משנה ר"מ א"כ צ"ל דר' אושעיא ס"ל דלר"מ בין בשוגג בין במזיד מתחלל דאל"כ בלא"ה ע"כ לא אתי' כר"מ דהא מעילה לא שייך אלא בשוגג ולא במזיד אפילו לר"מ וכדפרישית נמי לעיל וא"כ היאך קתני אין מועל אחר מועל דמשמע דנתחלל וכ"כ הרשב"א בחידושיו. ועוד כתב בדרך אחר דהכא שנהנה מגוף ההקדש איירי דר"מ נמי מודה דה"ל כאכילה וכמ"ש התוספות לעיל בד"ה אלא לענין אכילה. מיהו לפי שיטת התוס' א"א לאוקמי ההיא מתניתין בנהנה אלא ברוצה להוציאו מרשות לרשות ולפ"ז צ"ל כפירוש הראשון של הרשב"א ז"ל ומה שדקדק מהרש"א כתבתי בלשון התוס' לעיל בד"ה ולא אמרו:

    תוספות בד"ה אין מועל אחר מועל כו' דהא דאמרינן הכא כו' ואז הוא מתכוון לגוזלה היכא דנתנו לחבירו כו' עד סוף הדיבור. וכתב' מהרש"ל ומהרש"א ז"ל שדבריהם סותרין זא"ז דכאן הוצרכו לפרש דאיירי בנתנו לחבירו ולקמן כתבו דנהי נמי דסבור שהוא שלו מ"מ הוא מתכוין להוציאו מרשותו כו' לכך הגי' מהרש"ל לקמן א"נ במקום נהי ומהרש"א ז"ל כתב שהוא דוחק ונ"ל יותר להגי' כאן ואז נתכוון לגוזלה דהוי כמו נתנו לתבירו ע"ש באריכות. ולענ"ד תמה אני על שני גדולי הדור שבחנם הוציאו דברי התוס' מפשטן וא"צ להגיה כלל ודבריהם מבוארין דבמתני' דהכא דאין מועל ע"כ משמע להו דאיירי בנתנה לחבירו כיון דע"כ בשוגג איירי דבמזיד ליכא מעילה א"כ תו ליכא לאוקמי בכסבור שהוא של הקדש דא"כ מזיד הוא ובכסבור שהוא שלו ליכא לאוקמי דהא מדקתני סיפא דבבהמה דקדושת הגוף בא חבירו ורכב עליה בא חבירו ורכב עליה משמע דבשאר מילי כגון בהמה טמאה שרכב עליה ובא חבירו ורכב עליה הראשון מעל ולא השני לפי שנתחלל ע"י הראשון ואי דכסבור הראשון שהוא שלו א"כ לא נתכוין להוציאו מרשות לרשות ע"י שרכב עליה ובהנאת רכיבה ליכא לאוקמי דהא מסקו להדיא שע"י הנאה בלא הוצאת רשות יש מועל אחר מועל בכל מילי ומש"ה לא מצו לאשכוחי אלא בכסבור שהוא של חבירו וא"כ בכל מילי לא מצינו מועל אחר מועל אם נתנה הראשון לחבירו דהא נתחלל אצל הראשון דכשנתנה לשני שלח בה יד והוציאה מיד הראשון אבל בבהמה וכלי שרת כה"ג יש מועל אחר מועל משא"כ לקמן בסוף דבריהם שבאו לפרש התוספתא דביקע בו כולן מעלו והיינו ע"כ דכ"א סבור שהוא שלו וא"כ ע"כ הא דקתני סיפא נתנה לחבירו נמי איירי בכה"ג גופא דסבור שהוא שלו דאל"כ אמאי מפליג בין ביקע בו ובין נתנו לחבירו דליפלוג וליתני בדידיה לכך הוצרכו לפרש דנהי דע"כ איירי בסבור שהוא שלו אפ"ה הא קמן שנתכוין להוציא מרשותו לרשות חבירו וכל זה ברור ומההיא דבא לחוב בדמיהם נמי לא תיקשי דהתם בחילול דמזיד איירי מוקי לה כר"מ וא"כ הרי מוציאה מרשות הקדש לרשותו והדברים ברורים בעזה"י ודו"ק. מיהו בעיקר דברי התוס' דפשיטא להו דאי הוי הקרדום כלי שרת יש מועל אחר מועל כבר כתבתי לעיל דף נ"ד דלאו מילתא דפסיקא היא אלא פלוגתא דר' נחמיה וחכמים במעילה פ' הנהנה ולרבנן בכלי שרת נמי אין מועל אחר מועל ולפ"ז לא הוי קשה מידי בתוספות אלא דאכתי בתוספות גופא צריך לחלק בין דרך הנאה ובין דרך גזילה ועיין בזה בלשון הרמב"ם בהלכות מעילה ובלשון הראב"ד:

    גמרא אימר דשמעת ליה בקדשי קדשים בקדשים קלים מי שמעת ליה נראה דסבר המקשה דדוקא בקדשי קדשים דכתיב בהו מעילה דהיינו שינוי רשות מש"ה יליף ר"מ דבמזיד מתחלל משא"כ בקדשים קלים דלא כתיב בהו מעילה מנ"ל. מיהו לכאורה זה לא יתכן אלא לפי שיטת התוס' לעיל דף נ"ג ע"ב ד"ה אף במכר דמזיד לר"מ מפשטא דקרא דומעלה ילפינן אבל למה שפירש"י שם מסברא דנפשאי דמפשטא דקרא א"א למילף אלא טעמא דר"מ במזיד כיון שיכול לחללו על הקדש אחר וא"כ לא שייך האי סברא בקדשי קדשים דהא אין נפדין תמימין אלא דאפ"ה אתא שפיר למאי דפרישית בסמוך דבלא"ה ע"כ לר' אושעיא סבר ר"מ דא' שוגג וא' מזיד מתחלל וא"כ שפיר יליף מפשטא דקרא דומעלה ואדרבא יליף מזיד משוגג וא"כ מקשה הכא שפיר אדרבי אושעיא וכפרש"י אלא דאכתי קשה לפ"ז במימרא דר' חמא בר עוקבא משמיה דריב"ח בסמוך דלר"מ שוגג אין מתחלל מזיד מתחלל ואפ"ה מסיים בה נמי א' קדשי קדשים ואחד קדשים קלים אלא דבלא"ה צ"ל דהני קדשי קדשים דקאמר עיקר מילתא קאי אקדשי ב"ה כמו שפירש' רש"י ותוס' אבל בקדשי קדשים דמזבח הא לפירוש התוספות בשמעתין בד"ה אמר ר' אושעיא נמי לא משכחת בהו דמתחלל במזיד דהא אין נפדין תמימים אלא דוקא בנתכווין לגוזלן וכגון בבהמה הנמצאת דוקא וא"כ לדידהו נמי א"ש אף לפי שיטת רש"י דכה"ג דבהמה הנמצאת כיון דלית לה תקנתא סובר ר"מ דנפדית ונתחללה וכדפרישית שכן שיטת רבינו חננאל כפרש"י ודוק היטב:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 55a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 55, Amud Aleph, about 195 words in 7 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 7 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “תנן התם: בהמה שנמצאת מירושלים למגדל עדר…”

    2. Segment 229 words

      Opens “אלא זכרים, עולות הוא דהוו, זבחי שלמים…”

      Named: רבי מאיר.

    3. Segment 315 words

      Opens “וקדושת הגוף מי מתחלל? והתנן: אין מועל…”

    4. Segment 434 words

      Opens “כיצד? היה רוכב על גבי בהמה, בא…”

    5. Segment 537 words

      Opens “מדרבי יהודה נשמע לרבי מאיר לאו אמר…”

      Named: רבי יהודה, רבי מאיר.

    6. Segment 628 words

      Opens “אימר דשמעת ליה לרבי מאיר בקדשי קדשים,…”

      Named: רבי מאיר, רבי יעקב.

    7. Segment 737 words

      Opens “איתמר נמי, אמר ר' חמא בר' עקיבא,…”

      Named: רבי יוסי.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Kiddushin 55a · Segment 7 — “…בר' עקיבא, אמר רבי יוסי בר' חנינא: אומר היה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 55a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026