Talmud Builders

    Kiddushin 42a

    Chapter 2 - HaIsh Mekaddesh

    גם: קידושין דף מ״ב ע״א, פרק ב׳ האיש מקדש

    English translation - Kiddushin 42a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1with one Paschal offering? Although it is impossible for all of the Jewish people to each eat an olive-bulk from one offering, they nevertheless fulfill their obligation to sacrifice the Paschal offering by sacrificing one animal, as it is stated with regard to the Paschal offering: “And the whole assembly of the congregation of Israel shall slaughter it in the afternoon” (Exodus 12:6). Is it so that the whole assembly slaughters it? But only one person from each group slaughters. Rather, it can be derived from here that all of the Jews can fulfill their obligations with one Paschal offering, despite the fact that not everyone will be able to eat from it. Since Rabbi Yonatan derives from this verse that one offering suffices, from where does he derive the halakha of agency with regard to offerings?

    2The Gemara answers: He derives it from that very same verse, as it can be seen that one person slaughters the animal on behalf of the rest of the assembly. The Gemara rejects this: But perhaps it is different there, since the one slaughtering the animal has partnership with them in the offering. This does not prove that there is agency when the agent has no share in the offering.

    3Rather, he derives agency with regard to offerings from here: “And they shall take to them every man a lamb, according to their fathers’ houses, a lamb for a household” (Exodus 12:3). This demonstrates that one person takes a lamb and slaughters it on behalf of the entire family. The Gemara asks: But perhaps there too there is agency since the one slaughtering the animal has partnership with them? The Gemara rejects this: If so, why do I need two verses to teach the same halakha ? If the halakha stated in this verse is not applicable for where it belongs, i.e., with regard to an agent who is a partner in the offering, apply it to where it does not belong, so that even one who does not have a share in the offering can act as an agent.

    4The Gemara rejects this: This verse is required for him to teach another halakha , that of Rabbi Yitzḥak, as Rabbi Yitzḥak says: This verse is the source for the halakha that a man, i.e., an adult, can acquire an item on behalf of others, but that a minor cannot acquire an item on behalf of others. The Gemara answers: That halakha , that only an adult can acquire an item on behalf of others, is derived from the verse: “According to every man’s eating you shall make your count for the lamb” (Exodus 12:4). By employing the term “man,” which indicates an adult, the verse teaches that only an adult can acquire an item on behalf of others.

    5The Gemara asks another question: And still the verse “according to every man’s eating” is required for him to teach the halakha that one may slaughter a Paschal offering for an individual. It does not have to be “a lamb, according to their fathers’ houses,” as implied by the previous verse. A lamb may be slaughtered even by one person, i.e., “every man” for himself. The Gemara answers: Rabbi Yonatan holds in accordance with the opinion of the one who says that one may not slaughter a Paschal offering for an individual.

    6The Gemara asks a question from a different source: But consider that which Rav Giddel says that Rav says: From where is it derived that the legal status of a person’s agent is like that of himself? It is as it is stated with regard to the division of Eretz Yisrael among the Jewish people: “And you shall take one prince of every tribe, to take possession of the land” (Numbers 34:18). This indicates that the prince of each tribe acted as the agent to claim the land for each member of his tribe. Let the halakha of agency be derived from here; why is there a need to have the sources quoted above? The Gemara answers: And how can you understand that this process of the princes claiming the land was due to agency? But minors cannot be involved in agency, and the princes claimed the land for all members of their tribe, adults and minors alike.

    7Rather, the distribution of the land by the princes follows a different principle, like that statement of Rava bar Rav Huna, as Rava bar Rav Huna says that Rav Giddel says that Rav says: From where is it derived that one can act in a person’s interest in his absence? It is as it is stated: “And you shall take one prince.” The princes were not appointed as agents and could act for the benefit of the minors. The Gemara asks: And how can you understand that it is a benefit? But it was also to their disadvantage, as there is one person for whom it is preferable to him to receive a portion on a hill and it is not preferable to him to receive a portion in a valley, and there is one person for whom it is preferable to him to receive a portion in a valley and it is not preferable to him to receive a portion on a hill. The prince might claim land for members of his tribe that they do not want, and one cannot act to another’s disadvantage in his absence.

    8Rather, the verse is required to teach a different halakha , like that statement of Rava bar Rav Huna, as Rava bar Rav Huna says that Rav Giddel says that Rav says: From where is it derived that if orphans came to divide their father’s property, that the court appoints a steward for them, both to their disadvantage and to their benefit? Before the Gemara completes the quote, it analyzes the statement: Why would the court appoint a steward to their disadvantage? Rather, it means to their disadvantage in order to achieve their eventual benefit. Once a steward has been appointed to control the orphans’ estate, he has the authority to act to their temporary disadvantage if they are ultimately likely to benefit from the action. And the source of this halakha is as the verse states: “And you shall take one prince of every tribe” (Numbers 34:18).

    9§ With regard to the halakhot of stewardship, Rav Naḥman says that Shmuel says: If orphans came to divide their father’s property, the court appoints a steward for them, and they select for them, i.e., for each of the orphans, a fine portion. And when they have grown up, the orphans can protest the division and demand redistribution of the property. And Rav Naḥman said his own statement: When they have grown up, they cannot protest, as if so, what advantage is there to the power of the court over an ordinary person? In other words, to strengthen the authority of the court, it is required that its decisions not be questioned later on.

    10The Gemara asks: And is Rav Naḥman of the opinion that there is a consideration of: If so, what advantage does the court have over an ordinary person? But didn’t we learn in a mishna ( Ketubot 99b): The halakha with regard to the appraisal by the judges of the value of a piece of property in order to sell it is as follows: Where they decreased the price by one-sixth of its market value or added one-sixth to its market value, their sale is void. Rabban Shimon ben Gamliel says: Their sale is valid. And Rabban Shimon ben Gamliel said: If so, if the sale is void, then what advantage is there to the power of the court over an ordinary person? And Rav Huna bar Ḥinnana says that Rav Naḥman says: The halakha is in accordance with the statement of the Rabbis. This indicates that Rav Naḥman does not accept the consideration of: What advantage is there to the power of the court over an ordinary person?

    11The Gemara answers: This is not difficult.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בפסח אחד - אע"פ שאין בו כזית לכל אחד דקסבר אכילת פסחים לא מעכבא אלא זריקת דם לחודא:

    מיניה - מן המקרא עצמו דמכל מקום אחד מהן שוחטו בשליחותם:

    דאית ליה שותפות - דהא של כל הקהל הוא אבל שליח בעלמא לא:

    ויקחו להם איש וגו' - אחד לוקח לכל המשפחה:

    איש זוכה - ולעולם משום דאית ליה שותפות בגוייהו ודקאמרת אם אינו ענין ענין הוא לו דאיצטריך לו למעוטי קטן שאין לו כח ליקח בשביל אחרים להיותו זוכה להן במקחו:

    ואכתי מיבעי ליה - איש לפי אכלו תכוסו דשוחטין את הפסח על היחיד ולא אייתר לן שליחות היכא דלא שייך:

    אין שוחטין את הפסח על היחיד - רבי יהודה אמרה ויליף לה מלא תוכל לזבוח את הפסח באחד ביחיד:

    והא הוו נמי קטנים - בנוחלי הארץ וכי הזוכים להם בתורת שלוחין באו והלא אין שליחות לקטן דגבי ושלח ושלחה איש כתיב (דברים כ״ד:א׳) כי יקח איש ומינה ילפינן (ב"מ דף עא:) דאין הקטן עושה שליח:

    אלא - ההוא לאו לאתויי שליח אתא אלא לזכין לאדם שלא בפניו אתא דקטנים כשלא בפניו דמו וכיון דנחלת הארץ זכות היא להם היתה חלוקתם חלוקה:

    אלא - ההוא לאו לאתויי שליח אתא אלא לזכין לאדם שלא בפניו אתא דקטנים כשלא בפניו דמו וכיון דנחלת הארץ זכות היא להם היתה חלוקתם חלוקה:

    אלא כדרבא - כלומר לא זכות שלא בפניו גרידתא איכא למשמע מינה לגדולים אלא לאורויי נמי דלקטנים אפי' חובה הבאה מחמת זכות רשאין ב"ד לעשות להן כי הכא דלזכותם בנחלה באו ואע"פ שפעמים שחלוקה זו חובתם דאיכא דלא ניחא ליה בחלק שנפל לו אפ"ה לא הדרי בהו:

    לחוב אמאי - אי פשיטא לן שיבא לחובתם מה לנו להעמיד אפוטרופוס לכך:

    אלא לחוב ע"מ לזכות - אנו נעמידו לדון ולערער בשבילם לזכותם ולהנאתם ואם יתחייבו בדין מה שעשו עשו:

    נשיא אחד - והכא זכות וחובה הוה כדאמרן דאיכא דניחא ליה (בהו) בהכי כו' כדאמרן:

    ובוררין לו חלק יפה - לכל אחד יפה לזה ויפה לזה:

    שום הדיינים - ששמו נכסי לוה למלוה שלא בפני לוה או שלא מדעתו משום דלא הוה ציית דינא:

    קידושין 42 עמוד א

    1בפסח אחד? שנא' (שמות יב, ו) ״ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים״, וכי כל הקהל כולם שוחטים? והלא אינו שוחט אלא אחד! אלא מכאן שכל ישראל יוצאים בפסח אחד שליח בקדשים מנא ליה?

    2מיניה. ודילמא שאני התם, דאית ליה שותפות בגוייהו.

    3אלא מהכא: (שמות יב, ג) ״ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית״. ודילמא התם נמי, דאית ליה שותפות בגוייהו? א"כ תרי קראי למה לי? אם אינו ענין להיכא דשייך תניהו ענין להיכא דלא שייך.

    4האי מיבעי ליה לכדרבי יצחק. דא"ר יצחק: ״איש״ זוכה, ולא הקטן זוכה. ההוא (שמות יב, ד) מאיש לפי אכלו נפקא.

    5ואכתי מיבעי ליה דשוחטין את הפסח על היחיד. סבר לה כמ"ד אין שוחטין את הפסח על היחיד.

    6ואלא הא דאמר רב גידל אמר רב: מנין ששלוחו של אדם כמותו? שנאמר: ״(במדבר לד״, יח) ״ונשיא אחד נשיא אחד ממטה״. תיפוק ליה שליחות מהכא! ותיסברא דהא שליחות הוא? והא קטנים לאו בני שליחות נינהו!

    7אלא, כי הא דרבא בר רב הונא. דאמר רבא בר רב הונא אמר רב גידל אמר רב: מנין שזכין לאדם שלא בפניו? שנאמר: ״ונשיא אחד נשיא אחד״. ותיסברא זכות היא? הא חובה נמי איכא, דאיכא דניחא ליה בהר, ולא ניחא ליה בבקעה, ואיכא דניחא ליה בבקעה ולא ניחא ליה בהר!

    8ואלא כדרבא בר רב הונא. דאמר רבא בר רב הונא אמר רב גידל א"ר מנין ליתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהן שבית דין מעמידין להם אפוטרופוס לחוב ולזכות? ״לחוב״ אמאי? אלא: ״לחוב ע"מ לזכות״ ת"ל ״ונשיא אחד נשיא אחד ממטה תקחו״.

    9א"ר נחמן אמר שמואל: יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם בית דין מעמידים להם אפוטרופוס, ובוררים להם חלק יפה, ואם הגדילו יכולים למחות. ורב נחמן דידיה אמר: אם הגדילו אינם יכולים למחות, דא"כ מה כח בית דין יפה?

    10ומי אית ליה לרב נחמן ״אם כן מה כח בית דין יפה״? והתנן: שום הדיינים שפיחתו שתות או הותירו שתות מכרן בטל. רבן שמעון בן גמליאל אומר: מכרן קיים. (ואמר רבן שמעון בן גמליאל): א"כ מה כח ב"ד יפה! ואמר רב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים.

    11לא קשיא:

    Tosafot

    ודילמא שאני התם דאית ליה שותפות בגוייהו - פי' אבל לשוייה שליח היכא דליכא שותפות מנליה ואין לומר דאין הכי נמי היכא דליכא לו שותפות בגוייהו לא מצי שוייה שליח דהא תנן בפ' האשה (פסחים דף פח:) הרי שאמר לו רבו צא ושחוט עלי הפסח ושכח מה אמר לו רבו גדי או טלה יקח גדי וטלה ויאמר אם גדי אמר לי רבי טלה שלי וגדי שלו ואם טלה אמר לי רבי גדי שלי וטלה שלו ומדקאמר טלה שלי וגדי שלו משמע שאין לו שותפות בגדי אפ"ה שוחט גדי עבור רבו אלמא דמצי לשויה שליח אפי' היכא דלית ליה שותפות בגויה וא"ת אמאי לא דחי לעיל נמי דההיא דר' יהושע בן קרחה מיירי דאית ליה שותפות בגויה כדאמר הכא וי"ל דלרבי יונתן דמפיק מהאי קרא דכל ישראל יוצאין בפסח אחד דקסבר אכילת פסחים לא מיעכבא א"כ האי דקאמר אחד שוחט לכולן מיירי דאית ליה שותפות בגויה דהא בהכי קרא מיירי אבל לרבי יהושע בן קרחה דאמר דכל ישראל אין יוצאין בפסח אחד לפי שצריך דכל אחד יאכל כזית א"כ האי ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל ר"ל דאחד שוחט פסחים הרבה דמחד פסח ליכא לכל אחד כזית וא"כ מפיק שפיר דהיכא דליכא שותפות דמצי שחיט:

    איש זוכה ואין קטן זוכה - ואם תאמר ולמה לי קרא והא קי"ל (גיטין דף לט.) דאין יד לקטן וי"ל דלגבי פסח איצטריך דס"ד הואיל דשייך באכילת פסחים וצריך להמנות עליו דכתיב (שמות י״ב:ג׳) שה לבית אפי' קטן אימא אף לאחרים זכה קמ"ל.:

    אלא לחוב ע"מ לזכות - וקשה דאמר בפ' הניזקין (גיטין ד' נב.) דאין האפוטרופין רשאין לחוב ולזכות בנכסי יתומים ופריך התם לזכות אמאי לא ומשני לחוב ע"מ לזכות וי"ל דהתם מיירי בתביעת חובות שיש לאחרים עליהם ובהא ודאי אין רשאין דשמא לא יתבעום כשהן גדולים אבל כשהן תובעין בשביל היתומים כי הכא בחלוקה דקרקעות דכי גדלי נמי צריכין לחלוק בהם ודאי מעמידין אפוטרופוס לחוב ע"מ לזכות:

    יתומים שבאו - אומר ר"ת דדוקא שבאו אבל אם היה האחד מוחה אין להעמיד אפוטרופוס לחלוק בעל כרחם ומחלוקת הארץ אין להביא ראיה שהיו שם כמה יונקי שדים דשאני התם שהיה על פי הדיבור ואורים ותומים ומיהו קשה מהא דאמר פרק אלמנה לכ"ג (יבמות דף סז.) גבי כהן שמת והניח אשה מעוברת ועבדים וקאמר התם זכרים יאכלו ואי משום חלק העובר פי' דשמא ימצא עובר זכר וקי"ל (שם) ילוד מאכיל שאינו ילוד אינו מאכיל עבדינן להו תקנתא כרב נחמן דאמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק כו' מ"מ שמעינן מהתם דאע"ג שהאחד קטן ביותר ואין בו דעת לישאל אם רוצה לחלוק אם לאו דומיא דעובר דעבדינן ליה תקנתא והכא אמרינן דוקא באו ושמא יש לומר דהתם תקנה היא לעובר שמתעלה חלקו בכך שהעבדים אוכלים בתרומה לפי שהתרומה בזול ועוד משם לא משמע שאם האחד היה מוחה בפירוש שנוכל להעמיד לו על כרחו אפוטרופוס לחלוק:

    ובוררין להם חלק יפה - מלשון בוררין היה מדקדק ר"י דהיינו בלא גורל דמה ברירה שייך בגורל והיה מפרש שאין צריכין גורל ולא שומת ב"ד וכל החלוקה תלויה בדעתו כמו שהיו עושים יתומים עצמם אם היו גדולים ושהיה כל אחד בורר לעצמו וזוכה בשלו וכן לענין דינא דגוד או איגוד נמי נראה לר"י דהוו כיתומים עצמן ויכולין לחלוק שני חפצים אע"ג דתרוייהו צריכי להאי וצריכי להאי ושייך ביה גוד או איגוד שהעמידו חכמים אלו אפוטרופים שנעשו ע"י ב"ד כמו יתומים עצמן לחלוק בלא שומת ב"ד ובלא גורל דבסברותם לבד תלויה החלוקה כשני אחים גדולים החולקים בנכסי אביהן שבורר כל אחד לעצמו וה"ה לענין דינא דגוד או איגוד דמהניא חלוקת האפוטרופא לגמרי ולא יוכלו למחות כשיגדלו ור"ת מפרש דהיינו דוקא בגורל וכי טריחותא להטיל גורלות וגם צריך שומת ב"ד ודוקא בדבר דלא שייך ביה גוד או איגוד ובוררין שייך שפיר בגורל כגון אם יש שם שלש שדות שלא יחלוקו כל אחת לג' חלקים אלא בוררין כל אחת לבדה שיהא כל אחד חלקו אחד בבת אחת וכמה ענייני ברירות יש בחלונות וסולמות ושייך לומר שפיר חלק יפה ושוב הודה ר"י לפי' ר"ת:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ודלמא שאני התם דאית ליה שותפות בגויה - קשיא לי והא אנן גבי מתניתין דחבורה שאבד פסחה אתינן למידק מנא לן דאם שלו נשחט ראשון שהן אוכלין עמו לומר ששלוחן זה כמותן, והא שפיר נפקא מדר' יונתן דההוא נמי שותפות אית ליה בגויה. ושמא נאמר דהא דאמרינן הניחא לר' יהושע בן קרחה, אהא דמסקינן לעיל דכולהו שלוחין מגרושין וקדשים אתיין ותרומה משום דרשה אחרינא אצטריך קיימינן, לומר דהניחא לר' יהושע בן קרחה דדריש האי ושחטו אותו לומר ששלוחן כמותו, שפיר אתיאן שלוחין דעלמא מביניא, אבל לר' נתן דמוקי ליה לכל ישראל יוצאין בפסח אחד ומאן דשחיט אית ליה שותפות בגויה היכי אתיאן שלוחין דעלמא מביניא, ושלוחכם בני ברית מנא לן, כנ"ל.

    מהא דאמרי ותסברא דהא שליחות הוא אם כן מצינו שליחות לקטן ואמרינן אלא כי הא דרבה בר רב הונא אמר רב גידל אמר רב מנין שזכין לאדם שלא בפניו. משמע דזכיה לאו מדין שליחות הוא. וזכין לקטן דבר תורה, דאי לא תימא הכי כי אקשינן ותסברא אם כן מצינו שליחות לקטן, מאי קא משני מנין שזכין לאדם, אכתי תיקשי לן ותסברא הא משום זכיה הוא, אם כן מצינו שליחות לקטן, והכי נמי משמע לעיל בפרק קמא (קידושין כב, ב) עבד כנעני קונה עצמו בשטר על ידי אחרים, דתניא התם ר' שמעון בן אלעזר אומר אף בשטר על ידי אחרים, על ידי אחרים אין, על ידי עצמו לא, ובעי רבא לר' שמעון בן אלעזר עבד מהו שיעשה שליח לקבל גיטו מיד רבו, כלומר דעל ידי אחרים דאמרינן היינו בשאמר להן הרב זכו בגט שחרור זה לעבדי, ולא מחמת שעשאן העבד שלוחין, או דלמא אף בשעשאן העבד שלוחין שפיר דמי, דאלמא שמעית מינה דזכיה שמזכה לו הרב מעצמו על ידי אחרים והן זוכים לו שלא בפניו לאו מתורת שליחות הוא, ולגבי קטן נמי לא שנא, דאף על פי שאינן בני שליחות, זכין להם שלא בפניהם. וראיתי לרבותינו בעלי התוס' שאמרו משמו של רש"י דזכיה מדין שליחות היא. והביאו ראיה מדאמרינן בפרק קמא דמציעא (יא, ב) חצר משום ידה איתרבאי ולא גרע משליחות, גבי מתנה דזכות הוא לו זכין לאדם שלא בפניו. ועוד דאמרינן בפרק אין בין המודר (נדרים לב, ב) התורם משלו על של חבירו צריך דעת או אין צריך דעת, משום דמצוה דיליה היא ניחא ליה למעבדא, או דילמא אין צריך דעת בעלים משום דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. ובתרומה שליחות כתיבה בא, ואי לאו דחשיב כשלוחו לא היה יכול לתרום, אף על גב דזכות הוא לו. ועוד דאמרינן בפרק איזה נשך (ב"מ עא, ב) דגוי דלא אתי לכלל שליחות לא תקינו ליה רבנן זכיה, קטן דאתי לכלל שליחות תקינו ליה רבנן זכיה, משום דזכיה מטעם שליחות הוא. ופירש רש"י דהא דקטן אית ליה זכיה ולית ליה שליחות, שאין הקטן עושה שליח, היינו היכא דאיכא צד חובה, דאי הוה בר דעת דלמא לא ניחא ליה בהכי. ולפי דבריהם קטן לית ליה זכיה מדאורייתא כלל, לא על ידי עצמו ולא על ידי אחרים, וכדמשמע נמי בהדיא בההיא דבבא מציעא, והכי נמי משמע בפרקין דלעיל, ובפרק השולח (גיטין לט, א) גבי גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והיו בהם עבדים דאמרינן התם גדולים זכו עצמן בני חורין קטנים כל המחזיק בהם זכה בהם, וטעמא דמלתא משום דגדולים יש להם יד לזכות לעצמן וקטנים אין להם יד לזכות לעצמן. ומיהו ההוא אפשר לתרץ דשניא לפי שאין דעת אחרת מקנה אותן. וקשיא לי ההיא דאמרינן בפרק השולח (גיטין מג, א) גבי חציו עבד וחציו בן חורין דאזל אקנויי לבנו קטן דקטן מיקנא קני אקנויי לא מקנא, והוצרכו להעמיד עליו אפטרופוס ולקרקושי לינוקא בזוזי, ואם איתא לכפייה לאב למיכתב ליה גט שחרור, דהא דידיה הוא אכתי דבר תורה, והלכך גיטו גט דבר תורה, וזכיית הקטן אינה אלא מדרבנן, ואתי דאורייתא ומפיק מדרבנן, ואי משום דלא לישכחיה ינוקא בשוקא ומיסריך ביה נקרקש ליה נמי זוזי לינוקא, וצ"ע. ובפרק השולח וכן בפרק (המקבל) [התקבל] (שם סה, א) גבי הא לכם מעות הללו ופדו לכם את המעשר כתבתי יותר בס"ד, וצ"ע.

    הא ד אמר רב נחמן אמר שמואל יתומים שבאו לחלוק בנכסי אביהם - כתבתיה בריש פרק השולח בס"ד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 42a

    Kiddushin 42a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 329 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 42a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026