Talmud Builders

    Kiddushin 28b

    Chapter 1 - HaIshah Nikneit

    גם: קידושין דף כ״ח ע״ב, פרק א׳ האשה נקנית

    English translation - Kiddushin 28b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1once one party in the transaction acquires the item he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. The novelty of the mishna is that all items, not only vessels, can be used to perform the act of acquisition of exchange. Therefore, one should not infer that the same is the halakha with regard to coins. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches afterward: How so? If one exchanges an ox for a cow, or a donkey for an ox, once this party acquires the animal that he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. This clause apparently explains the previous clause, and employs the example of animals, not coins. The Gemara summarizes: Learn from this clause that the mishna is referring to acquisition through the exchange of items, not money.

    2The Gemara asks: And with regard to what entered our minds initially, that a coin effects symbolic exchange, what is the meaning of the clause: How so, if one exchanged an ox for a cow, once this party acquires the animal that he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it. This example does not involve a coin. The Gemara explains that it was assumed that this is what the mishna is saying: Not only can a coin be used in the act of acquisition of exchange, but produce can also effect exchange. How so? If one exchanged meat of an ox for a cow, or the meat of a donkey for an ox, once this party acquires the item that he is receiving, this party is obligated with regard to the item being exchanged for it.

    3The Gemara asks: This works out well according to the opinion of Rav Sheshet, who says: Produce effects exchange, i.e., the mode of acquisition of exchange applies not only to vessels but also to produce and animals. But according to the opinion of Rav Naḥman, who says: Produce does not effect exchange, what can be said?

    4The Gemara answers: According to this opinion, the mishna is dealing with money alone, and this is what the mishna is saying: There is a transaction involving money that is like an exchange. How so? If one exchanged the monetary value of an ox for a cow, or the monetary value of a donkey for an ox, the transaction is effective. In this case, one sold his ox to another for an agreed sum of money, and after the buyer acquired the ox by pulling it, he then offered to give the seller his cow in exchange for the money that he owes him. In this case the cow is acquired without the seller having to pull it. Although this acquisition initially was to be an exchange, it is ultimately a purchase for money, as the second animal is acquired as a result of the forgiving of the monetary debt.

    5What is the reason for this ruling in light of the halakha that one cannot acquire movable property by means of money alone? The Gemara explains that Rav Naḥman holds in accordance with the opinion of Rabbi Yoḥanan, who said: By Torah law money effects acquisition, i.e., when one pays money he acquires the item, even if he has not yet performed another act of acquisition. And what is the reason that the Sages said that pulling acquires an item and money does not? This is a rabbinic decree lest the seller say to the buyer after receiving the money: Your wheat was burned in the loft. If a fire breaks out or some other mishap occurs after a seller receives the money, he will not bother to save the goods in his house because they no longer belong to him, and the buyer may incur a loss.

    6The Sages therefore decreed that acquisition takes effect only when a buyer pulls the item. The reason that the mishna allows a transaction that indicates that one can effect acquisition using only money is because that case of the mishna as explained by Rav Naḥman is an uncommon occurrence. It is rare for one who has sold his animal in exchange for money to change his mind and request an animal from the purchaser instead. With regard to a common occurrence, the Sages issued a decree, whereas in the case of an uncommon occurrence, the Sages did not issue a decree. Consequently, the Sages did not apply their decree to this situation.

    7The Gemara asks: And how is the mishna explained according to the opinion of Reish Lakish, who disagrees with Rabbi Yoḥanan and says that pulling is explicitly stated in the Torah? Reish Lakish maintains that the acquisition of movable property cannot be performed with money by Torah law, and therefore there can be no distinction between common and uncommon cases. This works out well if Reish Lakish holds in accordance with the opinion of Rav Sheshet, who says that produce effects exchange. If so, he can explain the mishna in accordance with the opinion of Rav Sheshet.

    8But if he holds in accordance with the opinion of Rav Naḥman, who says that produce does not effect exchange and a coin does not effect acquisition by Torah law or by rabbinic law, in what manner does he establish the mishna? The Gemara answers: Perforce Reish Lakish holds in accordance with the opinion of Rav Sheshet.

    9MISHNA: The authority of the Temple treasury effects acquisition by means of money to the seller. And the authority, i.e., the mode of acquisition, of a commoner [ hedyot ] is by possession. Furthermore, one’s declaration to the Most High, i.e., when one consecrates an item through speech, is equivalent to transferring an item to a common person, and the item is acquired by the Temple treasury through his mere speech.

    10GEMARA: The Sages taught in a baraita ( Tosefta 1:6): How does the authority of the Temple treasury effect acquisition by means of money? With regard to the Temple treasurer who gives coins for an animal, even if the animal is at the other end of the world, he acquires it immediately. And with regard to a commoner, he does not acquire the animal until he pulls it.

    11How is one’s declaration to the Most High equivalent to transferring an item to a common person? With regard to one who says: This ox is a burnt-offering, or: This house is consecrated property, the Temple treasury acquires these even if they are at the other end of the world. There is no need for a further act of acquisition, as that statement alone is sufficient. Whereas with regard to a commoner, he does not acquire property in this manner

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כיון שזכה כו' - אם נתנו בתורת חליפין נקנו חליפין ללוקח במשיכה שמשך בעל המקח את זה ואשמועינן דתורת חליפין במטלטלין ולמימר דאע"ג דליתנהו כלי אלא מטלטלין בעלמא הוו חליפין ולא מטבע אתא לאשמועינן:

    דיקא נמי - דלאו מטבע אתא לאשמועינן:

    כיצד החליף דמי שור בפרה - מכר לו שור במנה ומשכו ונתחייב לו זה המנה אמר לו המוכר יש לך פרה ליתן בדמים א"ל הן שמאה לו במנה או בפרס אמר לו מוכר השור הרי מעות שאתה חייב לי נתונים לך בדמיה מעות הללו קונים בלא משיכת פרה כחליפין דכלים:

    מאי כיצד - ה"ל למיתני כיצד החליף מעות בפרה:

    מאי כיצד - ה"ל למיתני כיצד החליף מעות בפרה:

    מאי כיצד - ה"ל למיתני כיצד החליף מעות בפרה:

    ה"ק כו' - תרתי אתא לאשמועינן נקט ברישא מטבע והדר אשמועינן שאר מטלטלין:

    ופירי נמי כו' - כל מידי דלא הוי כלי פירי קרי ליה לענין חליפין ומשום דפירי שכיחי נקט פירי:

    עבדי חליפין - עושין תורת חליפין ולא אמרינן נעל דוקא:

    בשר שור - וכ"ש שור חי דעדיף טפי דדמי לכלי שמשתמשין בו:

    הניחא לרב ששת - איכא לתרוצי למתניתין בין למאי דס"ד מעיקרא בין למאי דתריצנא כל הנישום:

    אלא לר"נ - מאי כיצד למאי דס"ד מעיקרא ואף למאי דאוקימנא נמי ליתא פלוגתא דרב ששת ור"נ בפרק הזהב (ב"מ דף מז.):

    מאי טעמא - שאני משאר מעות:

    ה"ק יש דמים שהן כחליפין - כולה מתני' חדא מילתא קאמר ובמטבע עסקינן וה"ק כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע פעמים שדמים קונים כמו חליפין דנעל ואף כשנתנוהו בתורת דמים:

    כיצד החליף דמי שור בפרה - מכר לו שור במנה ומשכו ונתחייב לו זה המנה אמר לו המוכר יש לך פרה ליתן בדמים א"ל הן שמאה לו במנה או בפרס אמר לו מוכר השור הרי מעות שאתה חייב לי נתונים לך בדמיה מעות הללו קונים בלא משיכת פרה כחליפין דכלים:

    מאי טעמא - שאני משאר מעות:

    סבר לה - תנא דמתני' כר' יוחנן דאמר כו' ומשיכה מדרבנן איתא:

    שמא יאמר לו - המקבל מעות נשרפו חיטיך אי מתרמי ליה דליקה לא טרח לאצולינהו סבר לא בשריפתן אפסיד ולא בהצלתן אשתכר להכי אוקמינהו ברשותיה להיות הפסד השריפה עליו והשכר לחזור אם נתייקרו דלימסר נפשיה לאצולינהו:

    במילתא דשכיחא - שאר נתינת מעות במקח:

    מילתא דלא שכיחא - שיהא חייב לו הדמים קודם לכן:

    משיכה מפורשת - ויליף לה מאו קנה מיד עמיתך ול"ש לא שכיחא מדשכיחא:

    הניחא אי סבר לה כרב ששת - דשאר מטלטלין שאינן כלי נעשה חליפין מוקי למתניתין כרב ששת כל הנישום כדאוקימנא דהא אתא לאשמועינן:

    אלא אי סבר לה כרב נחמן - דאמר נעל דוקא דהוא כלי:

    ומטבע לא קני - לר"ל מדאורייתא דנימא יש דמים שהם כחליפין לאוקמי אדאורייתא במלתא דלא שכיח כדאוקמה ר"נ היכי מתרץ לה למתניתין בין לדסליק אדעתין מעיקרא בין למאי דאוקימנא. יש משנין סוגיא של שמועה זו בשיטה אחרת ואמרי פלוגתא דר"נ ורב ששת בפירי דוקא ולא בשאר מטלטלין ומוליכין שיטת הסוגיא בתר מאי דסליק אדעתא מעיקרא דלמאי דאוקימנא השתא מיתוקמא כר"נ שפיר דמודה הוא בשאר מטלטלין ולאו מילתא היא דטעמא דר"נ מפורש בהזהב (דף מז.) דאמר קרא נעל נעל אין מידי אחרינא לא וטעמא דרב ששת מלקיים כל דבר בכל דבר ומטבע היינו טעמא דלא עביד חליפין משום דדעתיה אצורתא וצורתא עבידא דבטלה שהמלכות פוסלתה ואינה כלום:

    מתני' רשות הגבוה בכסף - בגמ' מפרש דמעות הקדש קונות:

    בחזקה - משיכה:

    אמירתו לגבוה כו' - מפרש בגמרא:

    גמ' בבהמה - קרבן צבור:

    קידושין 28 עמוד ב

    1כיון שזכה זה נתחייב בחליפין. דיקא נמי, דקתני: כיצד? החליף שור בפרה או חמור בשור. ש"מ׃

    2ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא דמטבע נעשה חליפין, מאי כיצד? ה"ק פירות נמי עבדי חליפין. כיצד? החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור, כיון שזכה זה נתחייב בחליפין.

    3הניחא לרב ששת, דאמר: פירות עבדי חליפין. אלא לר"נ דאמר: פירות לא עבדי חליפין, מאי איכא למימר?

    4ה"ק יש דמים שהן כחליפין, כיצד? החליף דמי שור בפרה או דמי חמור בשור.

    5מ"ט סבר לה כר' יוחנן, דאמר: דבר תורה, מעות קונות. ומה טעם אמרו משיכה קונה? גזירה שמא יאמר לו: ״נשרפו חיטיך בעלייה״.

    6מילתא דשכיח גזרו בה רבנן, מילתא דלא שכיח לא גזרו בה רבנן.

    7ולר"ל דאמר: משיכה מפורשת מן התורה, הניחא אי סבר לה כרב ששת דאמר פירות עבדי חליפין, מתרץ כרב ששת.

    8אלא אי סבר לה כר"נ דאמר פירות לא עבדי חליפין, ומטבע לא קני, במאי מוקי לה? על כרחך, כרב ששת ס"ל:

    Mishna

    9רשות הגבוה בכסף, ורשות ההדיוט בחזקה. אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט.

    Gemara

    10ת"ר כיצד רשות הגבוה בכסף? גיזבר שנתן מעות בבהמה, אפי' בהמה בסוף העולם קנה. ובהדיוט לא קנה עד שימשוך.

    11כיצד אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט? האומר ״שור זה עולה״, ״בית זה הקדש״, אפי' בסוף העולם קנה. בהדיוט לא קנה׃

    Tosafot

    שמא יאמר לו נשרפו חיטיך בעלייה - ואם תאמר אמאי עקרו קניית מעות שהם מדאורייתא לגמרי ותקנו שתהא משיכה קונה ולא מעות הוה להו לתקוני שיקנו המעות עם המשיכה דהשתא לא מיעקרא קנייה דאורייתא לגמרי וליכא נמי למיחש שמא יאמר המוכר נשרפו חיטיך כיון דמצי למיהדר ביה כל כמה דלא משך וי"ל דשמא לפעמים היה הלוקח מושך החיטין ואי לא קנה במשיכה לחודה יאמר למוכר נשרפו חיטיך בעלייה וא"ת השתא נמי כיון דמעות אינן קונות לפעמים יתן הלוקח מעות למוכר קודם שימשוך החיטין ויאמר המוכר נשרפו מעותיך בעלייה וי"ל דלהא ליכא למיחש דלכל הפחות יהא המוכר כשומר חנם דמעות וכספים אין להם שמירה אלא בקרקע והתם לא שייך למימר נשרפו מעותיך:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הניחא לרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין אלא לרב נחמן דאמר פירי לא עבדי חליפין מאי כיצד. פירש רש"י: דבין למאי דקא סלקא דעתא מעיקרא בין למאי דקא סבירא ליה נמי השתא קשיא ליה דשור ופרה וחמור בין חיין בין שחוטין פירי נינהו, ואין נעשה חליפין אלא נעל דוקא, כלומר כלי, דהא טעמא משום דכתיב שלף איש נעלו נעל אין מידי אחרינא לא, ולדבריו הוא הדין דהוה מצי למיפרך הכי מעיקרא אאוקמתא דרב יהודה, אלא דנטר עד דאקשי' אמאי דקא סלקא דעתא מעיקרא, ולבסוף אקשי לתרוייהו, ושטה פשוטה היא זו בתלמוד בהרבה מקומות, ומאי דקאמר נמי מאי כיצד, ולא קאמר היאך שור ופרה נעשה חליפין, דמשמע דלא קשיא ליה אלא לשון כיצד, נראה לי דמשום דמתניתין לכולי עלמא לאו כפשטה מתוקמא, אלא דמר פירש לה הכי ומר פירש לה הכי, לא מצי לאקשויי מגופא דמתניתין ולומר אלא לרב נחמן היאך שור ופרה נעשין חליפין, דלמא רב נחמן נמי אית ליה בגויה תירוצא לטעמיה, ומשום הכי מיבעיא ליה היאך הוא מפרש כיצד דמתניתין, כי היכי דלא תיקשו ליה, ועד דלא ידע היאך הוא מפרשא לא מותיב תיובתא מינה, ובתר דפרשה דיש דמים כחליפין קאמר, תו לא קשיא עליה ולא מידי, והיינו נמי דקא מקשה הניחא לרב ששת, אלא לרב נחמן, ולא אמר נמי תיהוי תיובתיה דרב נחמן, דבכולי תלמודא לא אמרינן הא ניחא אלא בפירוקי, ולומר הניחא האי פירוקא לפלוני אלא לפלוני מאי איכא למימר, כלומר אין פירוק זה כלום לדבריו, אבל היכא דאיכא לאותובי מגופא דמתני' ומתני' לא אמרינן כי האי לישנא, אלא לימא תהוי תיובתיה דרב נחמן מיהא. ולמאי דפרשינן אתי שפיר דכיון דגופא דמתניתין על כרחין לאו כפשטא מתוקמא ובעיא פירוקא, לא מצי לאותובי מינה. אלא מיהו איכא לאקשויי לפירושו של רש"י מהא ברייתא דמייתינן בפרק הזהב (ב"מ מז, א) היה תפוס פרתו ועומד ובא חברו ואמר ליה פרתך למה, לחמור אני צריך, יש לי חמור שאני נותן לך, פרתך בכמה כו', משך בעל החמור את הפרה ולא הספיק למשוך את החמור עד שמת החמור, לא קנה בעל החמור את הפרה, ודייקינן שמע מינה חליפין ומקפיד עליהן לא קנה, ומאי קושיא שאני התם משום דפירי נינהו, ופירי לא עבדי חליפין, ורבא נמי דפירקה כגון דאמר ליה חמור בפרה וטלית ומשכה לפרה ולא משכה לטלית, דלא הויא משיכה מעלייתא, אלמא אי לאו הכי קנה, וסתמא דמלתא רבא כרב נחמן רביה סבירא ליה בפירי דלא עבדי חליפין וקיימא לן כותיה. ועוד דגרסינן במסכת כתובות בפרק המדיר (כתובות עו, א) אמר רב יהודה אמר שמואל המחליף פרה בחמור ומשך בעל החמור את הפרה ולא הספיק בעל הפרה למשוך את החמור עד שמת חמורו, על בעל החמור להביא ראיה שהיה חמורו קיים בשעת משיכת הפרה, אלמא לאו פירי נינהו, ועבדי חליפין, ולא מסתברא לאוקמינהו לר"י ורב ושמואל דלא כרב נחמן. ועוד תנן בהשואל (ק, א) המחליף פרה בחמור וילדה, זה אמר ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה, דאלמא במשיכת החמור נקנית הפרה, דאי בשמשכו שניהם זה חמור וזה פרה ניחזי ולד ברשותיה דמאן קאי, אלא ודאי כגון שמשך בעל הפרה את החמור ולא הספיק בעל החמור למשוך את הפרה עד שילדה, זה אומר אחר שעמדה ברשותי ילדה וזה אומר ברשותי ילדה קודם שמשכתי את החמור, אלמא לאו פירי נינהו, ומיקנו בחליפין. ועוד דגרסינן בירושלמי (פ"א, ה"ו) תמן תנינן זה הכלל כל המטלטלין קונין זה את זה, רבא בר הונא בשם רב אפילו צבור בצבורין, אמר ליה ר' אלעזר לא שנינו אלא כל הנעשה דמים באחר, ובלבד דבר שצריך לישום, אתיא דרב הונא כר' יוחנן, ור' אלעזר בשטתיה, דתניא תמן (בכורות נו, ב) האחין השותפין שחייבין בקלבון פטורין ממעשר בהמה, אמר ר' אלעזר והן שחלקו גדיים כנגד תיישים ותיישים כנגד גדיים, אבל אם חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים הוא חלקו משעה ראשונה, אמר ר' יוחנן אפילו חלקו גדיים כנגד גדיים ותיישים כנגד תיישים כלקוחות הן, דתניא תמן הלקוח ושניתן לו במתנה, פטור ממעשר בהמה. דאלמא משמע לכאורה דההיא דמטלטלין קונין זה את זה אפילו בגדיין ותיישין היא. ועוד קשיא דאם כן אוקמתא דרב יהודה לא קאמר אליבא דרב נחמן, ואנן כרבנן קיימא לן, ולית לה אוקמתא למתניתין, אלא דיש דמים שהם כחליפין, ואוקמתא דחיקא היא, ולאו רויחא. על כן נראה דאמאי דקא סלקא דעתך מעיקרא בלחוד קשיא, משום דאוקימנא דהכי קאמר פירי נמי עבדי חליפין, וגרסינן בה כיצד החליף בשר שור בפרה או בשר חמור בשור דבשר פירא הוי, אבל שור ופרה חיין לא פירי נינהו, אלא דומיא דנעל, מה נעל ראוי להשתמש בו אף אלו ראוין להשתמש בהן, ועל כרחין נעל לאו דוקא, דהא במטבע לא פליגי, אלא משום דדעתייהו אצורתא, וצורתא עבידא דבטלה, והוה ליה כדבר שאין גופו ממון, דומיא דשטרות, הא לאו הכי לכולי עלמא נעשה חליפין, ונקנה בחליפין, וכדאמרינן התם (ב"מ מו, ב) אמר ריש לקיש ואפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות, ואוקימנא בדינרא אנקא ואניגרא דחד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה, וכי ממעטינן התם (מז, א) במנא לאפוקי מדרב ששת דאמר פירי עבדי חליפין ביה למעוטי מטבע, אם איתא למה ליה למעוטי מטבע מביה, הא אימעיט ממנא, אלמא לא ממעטינן מנעל אלא פירי דוקא, שההפסד מצוי בהם. ועוד, דאין ראוי להשתמש בהן, אבל כל שאר המטלטלין קונין זה את זה. דהוו כעין נעל, ואפילו אי גרסינן בה החליף שור בפרה לאו חיין קאמר, אלא שחוטין, וכן פירש הרב אלפסי בהלכות בפרק הזהב (ב"מ מה, ב). ואי קשיא לך לריש לקיש דמוקמינן כרב ששת על כרחין, אמאי, לימא כל הנעשה דמים באחר דהיינו מטבע, וכל הנישום דמים באחר נמי עבדי חליפין, כיצד החליף שור בפרה דשור ופרה חיין מטלטלי נינהו ולא פירי, לא היא, דהשתא מטבע קתני רישא דנעשה חליפין ולא אמרינן דעתיה אצורתא, שאר מטלטלין צריכי למימר, ואם תאמר ואמאי לא קאמר הכי קתני וב"ח נמי עבדי חליפין כיצד כו', וקא משמע לן דלאו פירי נינהו, יש לומר דתנא לא מפסקא ליה מאי נינהו פירי ומאי נינהו מטלטלי, ולא אצטריך לאשמועינן הכי, ועוד דמעיקרא הוה ליה לאשמועינן דפירי לא עבדי חליפין. ורבינו תם פירש דג' עניני קנין הן. ונפקן מקרא דעל הגאולה ועל התמורה וכדדרשינן בפרק הזהב (בבא מציעא מז, א) על הגאולה זו מכירה, ועל התמורה זו חליפין שלף איש נעלו ונתן לרעהו, זהו קנין שלישי. והכי פירושו, על הגאולה זו מכירה לר' יוחנן בכסף ולריש לקיש במשיכה, תמורה זו חליפין כגון שמחליף דבר בדבר שוה בשוה, לקיים כל דבר שלף איש נעלו, דהיינו קנין נעל וסודר שאינו דמי החליפין, אלא שנותנין אותן לקיים הדבר לבד, ובחליפין אלו נחלקו רב ולוי במטבע אם נעשה חליפין לקנות או ליקנות, וכן רב ששת ורב נחמן בפירות, אבל שוה בשוה כל דבר נעשה חליפין ונקנה בחליפין, והלכך שור בפרה וחמור בשור שוה בשוה נקנה הוא, וזה הוא המחליף פרה בחמור, ושורך בכמה, דנקנין בחליפין שוה בשוה, ובכליו של לוקח, ואפילו ללוי דאמר בכליו של מקנה, דכל הני פלוגתא אינן אלא בחלופי קיום דבר, כלומר דומיא דנעל דאינו שוה בשוה, והשתא אתי שפיר לרב נחמן לישנא דכל הנישום, ואף על גב דשור ופרה חשיבי פירי, וכן המחליף פרה בחמור דכולהו שוה בשוה מיירו. ואם תאמר, אם כן אפילו למאי דקא סלקא דעתך מעיקרא מאי קושיא נוקמה שוה בשוה, ויש לומר דמשמע ליה דפירי נמי עבדי חליפין בענין של חליפי מטבע דאיירי ברישא, דהוי בתורת נעל, ואף על גב דלמאי דשני נמי יש דמים שהן כחליפין, לא הוו בתורת נעל כמו מטבע דרישא, אלא בתורת דמים, מכל מקום דמיא לרישא דאיירי בקנין מטבע.. ואם תאמר ורישא נמי אמאי משמע ליה בתורת קנין נעל. ודייק מינה דמטבע נעשה חליפין, דלמא שוה בשוה, יש לומר דשוה בשוה נמי לא אמרינן דמיקנו בחליפין, אלא חפץ בחפץ ומטלטלין במטלטלין, אבל מטבע בטלית. לא זו היא שיטת התוס' בשם ר"ת. ולדידי קשיא לי טובא, דאם כן מאי קא מקשה התם בפרק הזהב (בבא מציעא מו, ב) למאן דאמר אין מטבע נעשה חליפין מדתנן כל המטלטלין קונין זה את זה, ואמר ריש לקיש ואפילו כיס מלא מעות בכיס מלא מעות, ואצטריך לשנויי בדינרא אנקא ואניגרא דחד פסלתו מלכות וחד פסלתו מדינה, כלומר דלאו דעתייהו אצורתו, דכבר בטלה, דהא שוה בשוה נינהו, ובכי הא לא איפליגו רב ולוי, כלל ואפילו במטבע דלא בטלה צורתה, ועוד דתניא בתוספתא (פ"א, ה"ו) המחליף מטלטלין במטלטלין קרקע בקרקע מטלטלין בקרקע קרקע במטלטלין כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו. דאלמא אף בשאינו מינו נעשה חליפין, ונקנה בחליפין, ומסתברא דכל שהוא שוה בשוה שאינו כעין קנינו של נעל ושל סודר קונין זה את זה, בין שהחליפין ממין אחד כפרה בשור בין שאינן ממין אחד כגון קרקע במטלטלים ומטלטלין בקרקע, וכדתניא בתוספתא חוץ ממטבע, לפי שהוא כדבר שאין גופו ממון דדעתייהו אצורתא, וצורתא עבידא דבטלה, אבל בחליפין כעין סודר כלי אין מידי אחרינא לא, דנעל דוקא, והא דלא ממעטינן התם מטבע ממנא וממעטינן ליה מביה, משום דאף הוא כעין כלי הוא שראוי לשקול בו משקלותיו, אי נמי שראוי לתלות בצאור הבנים, וכן אמרו משמו של רבינו יצחק ז"ל.

    יש דמים שהם כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה - פירש רש"י: דחדא קתני כל הנישום בתורת דמים ומחליף באחר נתחייב זה בחליפיו. ויש מי שפיר דכי היכי דלכולהו אוקמתא מתניתין תרתי קא תני, להא אוקמתא נמי תרתי קתני, דברישא קתני כל הנישום דמים באחר, דהיינו מטלטלין, כיון שזכה זה נתחייב זה בחליפיו, ויש דמים נמי שקונין כחליפי כלי כיצד. ואית דגרסי נמי ויש דמים, לומר דענין מוסף הוא, ומתני' תרתי קתני, כדאמרן.

    יש דמים שהן כחליפין כיצד החליף דמי שור בפרה - פירש הרב אלפסי בהלכות: כגון שמכר לו שור במנה, ומשך זה את השור, ונתחייב לו בדמיו, ואמר לו לוקח פרה יש לי שאני נותן לך באותן דמים שיש לך אצלי, כיון דהא מלתא דלא שכיחא היא מעות כאלו קונין. ואיכא למידק מדגרסינן לקמן בפרק האיש מקדש (קידושין מז, א) המקדש במלוה אינה מקודשת כו', ושוין במכר שזה קנאו, ואקשינן ואי מלוה להוצאה ניתנה, במה קנאו, אלמא לא מיקנו זביני במלוה ואפילו מעות בעינייהו, וכל שכן היכא דליתנהו בעינייהו, כי הכא, ושמא הכא במחילת המלוה הוא קונה את הפרה, וכמו שפירש רש"י גבי בהנאת מלוה מקודשת, וכל שכן במחילת המלוה, דהא יהבה איהי פרוטה בהנאה זו לאדם אחר שיפייס את זה שימחול לה מלוה זו, דלא אמרו אינה מקודשת, ובמכר לא קנה, אלא בקונה בגופה של מלוה, דהיא אינה בעולם.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 28b

    Kiddushin 28b. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 199 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 28b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026