Talmud Builders

    Kiddushin 61a

    Chapter 3 - HaOmer LeChavero

    גם: קידושין דף ס״א ע״א, פרק ג׳ האומר לחברו

    English translation - Kiddushin 61a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1With regard to one who consecrates his field during the time of the Jubilee Year, i.e., in an era when the halakhot of the Jubilee Year are observed, if he wishes to redeem it from the Temple treasury he gives fifty silver shekels for an area that yields a ḥomer , i.e., a kor , of barley seed. If the field had crevices, i.e., deep fissures in its surface, ten handbreadths deep, or boulders ten handbreadths high, they are not measured with it, i.e., in the calculation of land that requires redemption. If the crevices or boulders are less than that, they are measured with it.

    2And we discussed the following problem: Granted, that these areas are not consecrated together with the field, as they are ten handbreadths higher or lower than the rest of the land; but let the crevices and boulders be consecrated by themselves, so that they should require their own redemption of fifty silver shekels per beit kor . And if you would say that as long as an area does not amount to a beit kor it is not important, the Gemara raises a contradiction against this claim from a baraita .

    3The verse states with regard to one who consecrates his field: “Part of a field of his possession” (Leviticus 27:16). What is the meaning when the verse states this? Since it is stated in the same verse: “The sowing of a ḥomer of barley shall be valued at fifty shekels of silver,” I have derived only that this halakha applies to one who consecrated in this manner, i.e., consecrated an area fit to sow a ḥomer of barley. From where do I derive that this halakha includes a smaller area, e.g., one suitable for sowing a half- kor , and half of a half- kor , and the area for a se’a , and a tarkav , which is half a se’a , and half a tarkav , and even the area of a quarter - kav ? The baraita restates its question: From where is it derived that these areas of land can also be consecrated and redeemed based on the fixed values of the Torah? The verse states “a field” in any case.

    4Therefore, the Gemara’s question remains: Why aren’t the crevices and boulders measured by themselves? Mar Ukva bar Ḥama said: Here we are dealing with crevices filled with water. Due to the fact that they are not fit for sowing, the crevices are not considered a field. The Gemara comments: The language of the mishna is also precise, as it teaches the case of crevices, similar to the case of high boulders, which are also unsuitable for sowing. The Gemara affirms: Learn from this comparison that this explanation is correct.

    5The Gemara asks: If so, i.e., if the crevices, like the boulders, are unfit for sowing, then even if there is a disparity of less than ten handbreadths as well, the crevices and boulders should likewise not be measured as part of the field. The Gemara answers: If they are separated from the field by less than ten handbreadths, these crevices are called the cracks in the ground. Similarly, boulders less than ten handbreadths high are called the spine of the ground. They are considered regular features of fields, which typically have a few pits and mounds.

    6With regard to a sale of a field, we learned in a mishna ( Bava Batra 102b): In the case of one who says to another: I am selling you a beit kor of earth, if there were crevices ten handbreadths deep or boulders ten handbreadths high in the field, they are not measured with it; if the crevices or boulders were less than that, they are measured with it. And Mar Ukva bar Ḥama says: Even if they are not filled with water, nevertheless they are not included.

    7The Gemara asks: What is the reason for this difference between the two rulings of Mar Ukva bar Ḥama? Why in the case of a sale are crevices not considered part of the field even if they are not filled with water? Rav Pappa says: Because a person who buys a field does not want to give his money for one field and yet it appears to him like two or three places. When purchasing a parcel of land, it is important to the purchaser that the land be one contiguous unit so as to enable farming it without difficulty. Therefore, these areas of ten handbreadths are not measured as part of the field regardless of whether or not they are filled with water.

    8Having discussed the halakhot of a field with regard to consecration and sales, the Gemara asks: What is the halakha here, with regard to measuring a field to see if it fulfills the condition stipulated by one who betroths a woman, if it contains large crevices that are not filled with water? Do we compare it to the halakha of consecrated property and include these places, or do we compare it to the halakha of a sale, which means that they are not included? The Gemara answers: It stands to reason that we compare it to the case of consecrated property, as the husband can say to her: I will go to the trouble of sowing and bringing the produce from the lower or higher areas as well. Although the labor requires additional effort, he does possess a beit kor of land.

    9MISHNA: Rabbi Meir says: Any condition that is not doubled, i.e., which does not specify both the result of fulfilling the condition and the result of the condition remaining unfulfilled, like the condition Moses stipulated with the children of Gad and the children of Reuben who sought to settle on the eastern side of the Jordan, is not a valid condition and is not taken into account at all. As it is stated: “And Moses said to them, if the children of Gad and the children of Reuben pass over the Jordan with you, every man armed for battle before the Lord, and the land shall be subdued before you, then you shall give them the land of Gilead for a possession” (Numbers 32:29). And it is written afterward: “But if they will not pass over armed with you, they shall receive a possession among you in the land of Canaan” (Numbers 32:30).

    10Rabbi Ḥanina ben Gamliel says: One cannot derive the requirements of conditions in general from that particular case, as with regard to the nullification of the condition of the children of Gad and Reuben it was necessary to state the matter, as otherwise, if the verse had not specified both sides of the condition, it might have been thought it meant that they will not inherit even in the land of Canaan. One might have thought that if the tribes of Gad and Reuben would not fulfill the condition, they would forfeit their right to inherit anywhere. It was therefore necessary to specify that they would not lose their portion in Eretz Yisrael. Consequently, it is possible that with regard to a standard condition, where no such misunderstanding is likely to take place, it is not necessary to mention both sides.

    11GEMARA: Rabbi Ḥanina ben Gamliel is saying well, i.e., presenting a reasonable objection, to Rabbi Meir. He apparently refuted Rabbi Meir’s opinion entirely. How would Rabbi Meir respond? The Gemara answers: Rabbi Meir could have said to you: If it enters your mind that the verse does not come to teach the requirement of a compound condition to stipulate both positive and negative outcomes, let it merely write: But if they will not pass over they shall receive a possession among you, which would indicate that they have a portion in the land. The verse actually proceeds to state: “In the land of Canaan.”

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    בשעת היובל - בזמן שהיובל נוהג שכל שדה אחוזה פדיונו שוה מגזירת הכתוב אחת יפה ואחת רעה אבל בזמן שאין היובל נוהג נפדי' בשויין:

    נקעים - כמין גומות:

    נהי דבהדי ארעא לא קדשי - להיות נמדדים בקרקע שוה להיות קטפרס שלהן נמדד לעלות בחשבון:

    נקדשו באפי נפשייהו - להיות נמדדין לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שלהן בחשבון:

    שדה מה תלמוד לומר - והוה ליה למכתב ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו' וכתב ואם משדה אחוזתו:

    בענין הזה - כדי זרע חומר שעורים:

    לתך - חצי כור:

    תרקב - חצי סאה:

    דלאו בני זריעה נינהו - וכתב הכתוב זרע ומידי דלאו בני זריעה נינהו אינן נפדים בדמים הללו אלא בשוויה:

    דומיא דסלעים - שסתם סלע אין ראוי לזריעה דקשה הוא:

    נאגני דארעא מקרו - הנקעים קרויין אגנות הקרקע שהמים מתמצין לתוכן כמו וישם באגנות (שמות כד):

    שידרא דארעא - מקום הסלעים אין להם שם סלעים לעצמן אלא על שם הקרקע הם נקראים שידראות הקרקע:

    הכא מאי - גבי קידושי אשה אם היו בו סלעים ונקעים של י' טפחים ואינן מלאים מים:

    להקדש מדמינן לה - ונמדדין עמה:

    או למכר מדמינן לה - ואין נמדדין:

    מתני' כל תנאי - שאין כפול:

    כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי - ואע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים כגון הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לי לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל ואפי' לא נתנה הוי גט וכמו שמצינו שהוצרך משה רבינו ע"ה לכפול ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם שמע מינה דאי לא כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלין ארץ גלעד אפילו לא יעברו את הירדן אע"פ שאמר אם יעברו ונתתם לית לן מכלל הן אתה שומע לאו וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:

    ר"ח אמר - אתנאי כפול לחודיה פליג למימר דאין צריך לכפול דמכלל הן נשמע לאו וזה שכפלו משום צורך היה הדבר לאומרו מפני דבר אחר שאלמלא כן שכפלו יש במשמע שאם לא יעברו אף בארץ כנען שמעבר הירדן והלאה שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהן אף בה לא יטלו דהכי הוה שמעינן לה אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם הא אם לא יעברו יהיו נקנסים ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן כלל לכך פירש שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך (דאי אתה שומע מכלל לאו אם אינו מפרש לכתוב) ויטלו כאן וכאן על פי הגורל:

    גמ' שפיר קאמר ליה - קושיא היא היכי יליף ר' מאיר מינה דבעינן כפילה הא שפיר קאמר ליה ר' חנינא דכפילה לאו למכפל אתא שלא יטלו ארץ גלעד כולה דהא מכללא שמעינן לה אלא למימר ונאחזו בארץ כנען אפילו אין עוברין למלחמה:

    אמר לך ר' מאיר אי ס"ד - קרא לפרושי אתא דאפילו לא יעברו לא יפסידו חלקם בכל ארץ ישראל ולאו לתנאי כפול אתא להחזיק את התנאי שאם לא יעברו לא תהא מתנת ארץ גלעד מתנה ואשמעינן דמכלל הן אי אתה שומע לאו אם אינו מפרשו:

    לכתוב ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם - ועל כרחך הייתי מפרשו שאם לא יעברו לא יפסידו בא ללמדינו:

    קידושין 61 עמוד א

    1המקדיש שדהו בשעת היובל, נותן בזרע חומר שעורים חמשים שקל כסף. היו נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדין עמה. פחות מכאן נמדדין עמה.

    2והוינן בה: נהי דבהדי ארעא לא קדשו, נקדשו באפי נפשייהו! וכי תימא: כמה דלא הוי בית כור לא חשיב, ורמינהו:

    3״שדה״ מה ת"ל לפי שנאמר: ״(ויקרא כז״, טז) ״זרע חומר שעורים בחמשים״, אין לי אלא שהקדיש בענין הזה, מנין לרבות, לתך וחצי לתך, סאה, תרקב, וחצי תרקב, ואפי' רובע מנין? ת"ל ״שדה״ מכל מקום!

    4אמר מר עוקבא בר חמא: הכא בנקעים מלאים מים עסקינן, משום דלאו בני זריעה נינהו. דיקא נמי, דקתני דומיא דסלעים גבוהים, ש"מ׃

    5אי הכי, אפילו פחות מיכן נמי! הנהו נאגני דארעא מיקרו, שדרא דארעא מקרו.

    6גבי מכר תנן: האומר לחבירו ״בית כור עפר אני מוכר לך״, והיו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהים עשרה טפחים אין נמדדים עמה. פחות מכאן נמדדים עמה. ואמר מר עוקבא בר חמא: אע"פ שאין מלאים מים.

    7מ"ט אמר רב פפא: לפי שאין אדם רוצה שיתן את מעותיו בשדה אחת ויראה לו כשנים וכשלשה מקומות.

    8הכא מאי? להקדש מדמינן לה, או למכר מדמינן לה? מסתברא להקדש מדמינן לה, דאמר לה: אנא טרחנא וזרענא ומייתינא.

    Mishna

    9ר' מאיר אומר: כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי. שנאמר: ״(במדבר לב״, כט) ״ויאמר אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן״. וכתיב: ״ואם לא יעברו חלוצים״.

    10רבי חנינא בן גמליאל אומר: צריך הדבר לאומרו, שאלמלא כן, יש במשמע שאפי' בארץ כנען לא ינחלו.

    Gemara

    11שפיר קאמר ליה ר' חנינא בן גמליאל לר"מ אמר לך רבי מאיר: אי סלקא דעתך לאו לתנאי כפול הוא דאתא, לכתוב: ״ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם ״בארץ כנען׃

    Tosafot

    ה"ג המקדיש שדהו בשעת היובל - פירוש בזמן שהיובל נוהג ול"ג בשנת היובל דאם כן משמע דמיירי בשנה עצמה של יובל ובהא פליגי רב ושמואל במסכת ערכין (דף כד.) חד אמר אינה קדושה כל עיקר וחד אמר קדוש ויוצא:

    אין נמדדין עמה - פירש בקונטרס להיות נגאלים בדין חומר שעורין אבל ליגאל בשוויין מיהא קדשי דאין לומר דלא קדשי כלל דהא לא גרע מבור וגת ושובך דתנן ס"פ המוכר את הבית (ב"ב דף עא.) המקדיש שדהו הקדיש כולו ואפילו בור וגת ושובך וכל שכן סלעים ונקעים:

    נקדשו באפי נפשייהו - פירש בקונט' להיות נמדדים לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שבהן לחשבון כי אם קרקעית הנקעים ובריש פ' בית כור (ב"ב קג.) פרשב"ם דהכי פריך נהי דבהדי ארעא לא קדשי כלומר אם אינו רוצה למודדו עמה לפי שהיא שדה בפני עצמה ויכול לפדות כל אחד ואחד בפ"ע כאילו הקדיש שתי שדות שיכול לפדות זה בלא זה נקדשו באפי נפשייהו מכל מקום כשירצה יפדה אותן נקעים בפני עצמן לפי חשבון בית זרע חומר שעורין בנ' שקל כסף ולא נהירא דמשמע מתוך פירושו דהמקדיש שדה אחד שאין בו נקעים שאין יכול לפדותו לחצאין וליתא דהא אמרינן לעיל בפ"ק (קידושין דף כ:) המקדיש שדה אחוזה לוה וגואל לחצאין לכך נראה כפירוש הקונטרס:

    אי הכי אפילו פחות מכאן נמי - ק"ק מאי אא"ב איכא הכא דהא אפי' מיירי בלא מלאים מים תקשי נמי מסלעים ונראה לר"י לפרש אי אמרת בשלמא דלא קפדינן אראוי לזריעה ניחא דפחות נמדדין עמה אבל השתא דבעינן ראוי לזריעה פחות מכאן נמי אמאי נמדדין עמה:

    כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי - פי' בקונטרס ואפילו לא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים הואיל ואין התנאי כפול כגון הרי זה גיטך אם תתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל ואפי' לא נתנה לו המאתים זוז הוי גט כמו שמצינו שמשה הוצרך לכפול ואם לא יעברו חלוצים ונאחזו בתוככם בארץ כנען ש"מ דאי לא כפליה היתה מתנתו קיימת והיו נוחלין ארץ הגלעד ואפילו לא יעברו הירדן ואע"פ שאמר אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד דמשמע הא אם לא יעברו לא לית ליה מכלל הן אתה שומע לאו וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתא תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו מדלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם מהכא נלמוד דר"מ בעי כפול והן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה ר"ח בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו שאלמלא כן יש במשמע שאפילו בארץ כנען לא ינחלו פירש בקונטרס דאתנאי כפול לחודיה פליג אבל לעולם בעי תנאי קודם למעשה וקשה דהא אמר בסוף פ' השוכר את הפועלים (ב"מ דף צד.) מאן שמעת ליה דאמר בעינן תנאי קודם למעשה רבי מאיר הוא משמע דרבי חנינא בן גמליאל פליג אכולהו לכן נראה לי דפליג אכולהו:

    [ת"י שאלמלא כן יש במשמע אף בארץ כו' - פרש"י שהיו קצין בה ואין נראה לר"ת אלא] דה"פ שאפי' בארץ כנען לא ינחלו לא מבעיא בארץ גלעד לא ינחלו דכיון שהיה להם ייפוי כח בארץ גלעד אם יעברו דבשביל זה נתנה להם אם כן דין הוא שהורע כחם אם לא יעברו אלא אפי' בארץ כנען שלא ייפו כחם אם יעברו שהרי בשביל זה לא נתן להם בארץ כנען אפי' הכי הורע כחם אם לא יעברו אלמלא היתה הכפילות דואם לא יעברו ונאחזו בתוככם בארץ כנען:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אין נמדדין עמה - ליפדות לפי זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף, אלא לפי שויין, דהא ודאי אינהו גופייהו מיקדש קדושי בכלל הקדש השדה, דלא גרעי אינן מבור ודות דאינן ראוין לזריעה, ואפילו הכי קדישי, כדתנן בפרק המוכר את הבית (בבא בתרא עא, א) המקדיש את השדה הקדיש את כולן, ועוד דאם לא כן מאי קא פריך הכא והתניא שדה אין לי אלא שהקדיש כענין הזה מנין לרבות תרקב וחצי תרקב, דהתם שאני שהקדישו בפירוש ואנן בכלל השדה קאמרינן דלא קדשי, אלא ודאי כדפרישנא. והא דתניא בתוספתא דערכין (פ"ד, ה"ה) היו שם נקעין עמוקים עשרה או סלעים גבוהים עשרה אין מוקדשין ונמדדין עמה, לאו אין מוקדשין כלל קאמר, דאם כן אמאי נמדדין עמה, אלא כולה חדא מלתא הוא, והכי קאמר אין מוקדשין להיות נמדדין עמה אלא באפי נפשייהו לפי שווין, ופרכינן נהי דבהדי ארעא לא קדשי ליקדשו באפי נפשייהו, כלומר אמאי אין נפדין לפי זרע חומר שעורים כשאר השדה, דנהי דלא מחזי גופה של שדה זה אלא כשדה מוחלקת לעצמה מי גרע גרעי ממקדישין בפני עצמן, ליקדשו באפי נפשייהו ליפדות לפי חשבון זה, וכי תימא שדה אינו נפדה לפי חשבון זה אלא בשהקדיש בענין זה הכתוב בפרשה. דהיינו שהקדיש בית זרע חומר שעורים, וכל שהקדיש פחות משיעור זה נפדה בשוויו, והתניא שדה כו' מנין לרבות תרקב וחצי תרקב תלמוד לומר שדה מכל מקום, ופרקינן דלאו מחמת מיעוטן נגעו בה אלא שאינן ראוין לזריעה ואינן נפדין לפי חשבון זה דבראוי לזריעה תלה ליה רחמנא דכתיב בית זרע, והכא בנקעים מלאים מים עסקינן.

    אי הכי אפילו פחות מכאן נמי - לא ימדדו עמה, דאי אמרת בשלמא לאו במלאים מים עסקינן, היינו דמפלגינן בין גבוהין לשאינן גבוהין, אלא דאכתי תיבעי לן טעמא דמתניתין גבוהין ועמוקין אמאי אין נמדדין עמה, אלא אי אמרת דבשאינן בני זריעה קאמר אפילו פחות מכאן למה נמדדין עמה. ומשני דפחות מכאן בטילי לגבי ארעא דנאגני דארעא מיקרו ושדרה דארעא מיקרו, והרבה פירושין נאמרו בהלכה זו, וזה הנכון. ואסיקנא דלגבי קדושין אפילו גבוהין עשרה או עמוקין עשרה הרי זו מקודשת, ובלבד שיהיו ראוין לזריעה דאמר לה אנא טרחנא זרענא ומייתינא, אבל במלאים מים או טרשין קשין שאינן ראוין לזריעה לא, ואם היו פחותין מעשרה טפחים אף על פי שאינן ראוים לזריעה, מצטרפין עמה כהקדש, ואף על גב דכי קאמר לה במקום פלוני ואית ליה במקום אחר ואמר אנא טרחנא ומייתינא, לא משגחינן ביה. התם הוא כיון דאתני בהדיא ואמר אית לי מקום פלוני ולית ליה, הרי לא נתקיים תנאו, ומלתא דקפידא היא, דזמנין דאזלא איהי לאתחזויי ביה וטריח לה, אבל הכא מאי איכפת לה מינה איהו טרח וזרע ומייתי. ומסתברא דדוקא נקעים עמוקים עשרה או טרשין גבוהין עשרה וראוין לזריעה הוא דמצטרפין לבית כור, אף על פי שנראין כשנים ושלשה מקומות, אבל אם היו ב' וג' מקומות מוחלקות לגמרי, אף על פי שיש בין כולן כשיעור בית כור, אינה מקודשת. ואף על גב דאמר אנא טרחנא ומייתינא, לא משגחינן ביה, דבית כור עפר דקאמר לה במקום אחד משמע, ולא בסירוגין, וכאלו התנה עמה בפירוש שיש לו בית כור עפר ביחד, דהא לא קאמר לה דבית כור עפר אלא בית כור. וטרשין גבוהין עשרה ונקעין עמוקים עשרה, אף על פי שחולקין רשות לעצמן, מכל מקום מכלל השדה הן. ותדע לך דמדקאמר גבי מכר מאי טעמא אמר רב פפא לפי שאין אדם רוצה שיתן מעותיו בשדה אחת ויראו כשנים ושלש מקומות, ולא קאמר אין אדם רוצה שיתן מעותיו בשדה אחת ויתנו לו בשנים ושלש מקומות. ונקעים מלאים מים וטרשין שאינן ראוין לזריעה ועמוקין עשרה או גבוהין עשרה דאמרן דאין מצטרפין עמה. מסתברא דלבית כור הוא דלא מצטרפו, אבל אם היה שם בית כור עפר חוץ מאלו, הרי זו מקודשת, דאף על גב דנראין כב' וג' מקומות, הא אמרינן דהכא לא איכפת לן. ובור מלא מים אף על פי שאינו בר זריעה, נראין הדברים דנמדד עמו, דצורך השדה ותיקונו הוא, ואדם עושה אותן להשביח שדותיו. ונקעים מלאים מיום דוקא אמרינן, מפני שאינן מספיקין להשקות מהן השדה ואינן שבח השדה אלא קלקול השדה, ובמלאים מים נמי נראה דלא אמרו כל שעמוק עשרה ומלא מים שאינו נמדד עמה, אף על פי שאין ברחבו אלא טפח, דקצרים מאד נמי נאגני דארעא מיקרו ובטלין הן לגבי השדה דאפילו במכר נמדדין עמה עד שיהא ברחבן עשרה טפחים או ד' אמות, כדמשמע בירושלמי בפרק בית כור (ה"ד) דאפליגו בה אמוראי כל שכן הכא דנמדדים עמה, כנ"ל.

    מתני' - כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי כו', ר' חנינא בן גמליאל אומר צריך היה הדבר לאומרו. פירש רש"י דר' חנינן בן גמליאל אתנאי כפול פליג, דאם לא יעברו צריך היה לאומרו כדי שינחלו בארץ כנען, הא לאו הכי לא היה צריך, דמכלל לאו אתה שומע הן. נראה מדבריו דרבנן מודו ליה לר' מאיר בשאר דיני התנאי, ואינו מחוור, דבהדיא אמרינן בפרק השוכר את הפועלים דרבנן פליגי עליה בתנאי קודם למעשה, דתנן התם (בבא מציעא צד, א) כל תנאי שיש מעשה בתחלתו תנאו בטל, ואוקימנא בגמרא כר' מאיר, ורבנן לית להו הכי, ואפשר לפרשו דר' חנינא בן גמליאל לא פליג עליה דר' מאיר, אלא בתנאי כפול, אבל לרבנן פליגי עליה בשאר דיני התנאי, ובגיטין פרק מי שאחזו (גיטין עה, א) פליגי עליה נמי בתנאי ומעשה בדבר אחד כדמוכח גבי על מנת שתחזירי לי את הנייר, וקיימא לן כרבנן, דרבים נינהו ור' מאיר יחיד לגבייהו, ולית הלכתא כותיה, מיהו בתנאי קודם למעשה הלכתא כותיה, כסתמא דמתניתין דפרק השוכר (שם), וכן פסק ר"ח הואיל ונשנית גבי הלכתא פסיקתא, וכן נמי תנאי שבמעשה שאי אפשר לקיימו על ידי שליח דאינו תנאי, וכדקיימא לן ביבמות (קו, א) שאין תנאי בחליצה, ואפשר נמי דתנאי שבחליצה לא שייך בפלוגתא דר' מאיר ורבנן וכולהו מודו בה, ובעל מנת אין צריך לדינין אלו שבתנאי או לא, כבר כתבתי בשם ר' אלפסי ובשם הגאונים שאינו צריך, והארכתי בו בפרק מי שאחזו (גיטין עה, א) ובמה שצריך דקדוק לפי דבריהם בס"ד.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 61a

    Kiddushin 61a. The full printed text of this folio side - 11 numbered segments, about 269 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 61a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026