Talmud Builders

    Kiddushin 44a

    Back to index

    English translation — Kiddushin 44a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1If a minor girl was widowed after her betrothal, a surviving brother of her betrothed can perform levirate betrothal only with the consent of her father. And in the case of a young woman, he can do so either with her consent [ mida’at atzmah ] or with the consent of her father, unlike the halakha with regard to standard betrothal. This indicates that a young woman can accept levirate betrothal on her own, despite the fact that it removes her from her father’s authority.

    2Rather, if it was stated, it was stated like this: Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, says: What is the reason of Rabbi Yoḥanan, in accordance with the opinion of the Rabbis? With regard to betrothal, which takes effect only with the consent of the one who accepts the betrothal, her father can accept it but not her, since betrothal requires his approval. With regard to a bill of divorce, which can be given without her consent, either she or her father can receive it.

    3The Gemara asks: But isn’t levirate betrothal valid only with her consent, like other betrothals, and yet it teaches in the baraita that either she or her father can accept it? The Gemara answers: There it is referring to levirate betrothal that is performed against her will, and it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda HaNasi. As it is taught in a baraita : If a yavam performs levirate betrothal with his yevama without her consent, Rabbi Yehuda HaNasi says: The yavam acquires her. And the Rabbis say: He does not acquire her.

    4The Gemara clarifies: What is the reason of Rabbi Yehuda HaNasi? He derives the halakha of levirate betrothal from the halakha of sexual intercourse that a yavam engages in with a yevama : Just as intercourse with the yevama renders her acquired even if it is done against her will, so too here, in the case of levirate betrothal, the yavam can betroth her against her will. And the Rabbis hold that we derive the halakha of levirate betrothal from standard betrothal: Just as betrothal can be performed only with her consent, so too here, levirate betrothal can be performed only with her consent.

    5The Gemara clarifies: With regard to what do they disagree? Rabbi Yehuda HaNasi holds that one should derive matters involving a yevama from other matters involving a yevama , and the marriage between a yevama and a yavam can be formalized against her will. And the Rabbis hold that one should derive matters involving betrothal from the halakhot of betrothal, as levirate betrothal is structured like standard betrothal in other respects.

    6The Gemara comments: So too, it is reasonable to rule with regard to betrothal as Rabbi Yoḥanan explains, that only the father can accept betrothal, from the fact that it teaches in the latter clause of the baraita that with regard to levirate betrothal, in the case of a young woman, the yavam can perform it either with her consent or with the consent of her father, unlike the halakha with regard to standard betrothal. This indicates that she can be betrothed in standard betrothal only with her father’s agreement. The Gemara asks: Then shall we say that this should be a conclusive refutation of the opinion of Reish Lakish, who holds that according to the Rabbis a young woman can also accept her own betrothal? The Gemara answers: Reish Lakish could have said to you: In accordance with whose opinion is this baraita ? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who says: Two hands do not acquire an item as one.

    7The Gemara asks: If it is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, why does the baraita state: Unlike the halakha with regard to standard betrothal? It should have stated: Unlike the halakha with regard to divorce, as Rabbi Yehuda stated his opinion in the mishna with regard to divorce, not betrothal. The Gemara answers: Yes, it is indeed so, it should have referred to divorce, but since it taught the halakha of levirate betrothal, which is similar to betrothal, it also taught: Unlike the halakha with regard to standard betrothal.

    8The Gemara asks: And according to the opinion of Rabbi Yehuda, in what way is levirate betrothal different from divorce? Why can a young woman accept the former but not receive a bill of divorce, when both levirate betrothal and divorce can be performed without her consent? The Gemara answers: The halakha of levirate betrothal is different. Since she is bonded to the yavam and standing in wait for him, acceptance of the betrothal money by the yevama suffices to effect the levirate betrothal. The Gemara comments: Now that you have arrived at this explanation, the statement of Rabbi Yoḥanan also should not pose a difficulty for you from the outset. One cannot question his statement with regard to the Rabbis’ opinion in the case of betrothal. Levirate betrothal is different, since the yevama is bonded to the yavam and standing in wait for him.

    9We learned in the mishna that a man can betroth his daughter to a man when she is a young woman, by himself or by means of his agent. The Gemara analyzes this: Yes, he can betroth her by himself or by means of his agent, but no, she cannot become betrothed by herself or by means of her agent. This is a conclusive refutation of Reish Lakish, who holds that according to the opinion of the Rabbis a young woman can accept her own betrothal. The Gemara answers: Reish Lakish could have said to you: This mishna too is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    10The Gemara asks: But can you establish this mishna in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda? But the last clause, in the following mishna (46b), teaches: In the case of one who says to a woman: Be betrothed to me with this date and adds: Be betrothed to me with that date, she is betrothed only if one of them is worth one peruta on its own. And we say: Who is the tanna who taught that the two dates are valued separately only if he said: Become betrothed and: Become betrothed, in a separate statement when giving each date, but that if he said: Become betrothed, only once, the value of the two dates are added together?

    11And Rabba said: It is Rabbi Shimon, who says that one is not liable to bring multiple offerings for taking false oaths to multiple people in the same utterance. For example, if one says: I take an oath that I do not have your item, nor yours, nor yours, he brings a single offering. This is the halakha unless one states an expression of an oath to each and every one of the plaintiffs, by stating: I take an oath I do not have yours; I take an oath I do not have yours, in which case he brings multiple offerings. Consequently, the tanna of this mishna is Rabbi Shimon, not Rabbi Yehuda.

    12And if you would say that the tanna of the entire mishna concerning betrothal is Rabbi Yehuda, and that with regard to the specification of separate oaths he holds in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, this cannot be. But does he in fact hold in accordance with the opinion of Rabbi Shimon with regard to the specification of separate oaths?

    13But isn’t it taught in a baraita : This is the principle with regard to one’s liability to bring offerings for a false oath: If he included all the statements in one oath he is liable for only one oath, but if he specified them, he is liable for each and every one; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If one said: I take an oath that I do not have your deposit, nor yours, nor yours, nor yours, and he was found to have taken a false oath, he is liable to bring an offering for each and every one. Rabbi Eliezer says: If he said: I do not have yours, nor yours, nor yours, and nor yours, I take an oath, then he is liable for each and every one. Since he stated the oath at the end, it refers back to each element of his statement. Rabbi Shimon says: He is liable to bring more than one offering only if he states an expression of an oath for each and every one. This indicates that Rabbi Yehuda disagrees with Rabbi Shimon with regard to the question of when oaths are considered distinct.

    14Rather, the Gemara explains in the opposite manner: The tanna of the entire mishna concerning betrothal is Rabbi Shimon, and with regard to the halakha of agency he holds in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, that only the father of a young woman can appoint an agent to accept her betrothal or receive her bill of divorce.

    15The Gemara relates: One day Rabbi Asi did not go to the study hall. He found Rabbi Zeira and said to him: What was said today in the study hall? Rabbi Zeira said to him: I too did not go, but Rabbi Avin is the one who went, and he said: The entire coterie sided with the opinion of Rabbi Yoḥanan that there is a difference between betrothal and divorce in the case of a young woman. And Reish Lakish screamed at them like a crane: Doesn’t the verse state: “And she departs out of his house and goes and becomes another man’s wife” (Deuteronomy 24:2), juxtaposing the halakhot of divorce and betrothal? But no one paid any attention to him. Rabbi Asi said to him: Is Rabbi Avin reliable? Can one be sure that he transmitted an accurate report? Rabbi Zeira said to him: Yes, in this case he can be trusted, since the elapsed time was only like the interval between catching a fish from the sea and bringing it to a frying pan [ tignei ].

    16Rav Naḥman bar Yitzḥak says: When I quote this statement, I do not state it in the name of Rabbi Avin, son of Rabbi Ḥiyya, nor Rabbi Avin bar Kahana, but in the name of Rabbi Avin, without specification. The Gemara asks: What difference is there? Why does it matter which Rabbi Avin is cited as the source of this statement? The Gemara answers: It would matter if one were to raise a contradiction between one of his rulings and another one of his rulings. If there were to be a conflicting opinion attributed to a specific Rabbi Avin, e.g., Rabbi Avin, son of Rabbi Ḥiyya, it would not be a true contradiction, as this statement might have been issued by a different Rabbi Avin.

    17Rava asked Rav Naḥman:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    קטנהשהיא שומרת יבם מן האירוסין דעדיין רשות אביה עליה כל זמן שלא השיאה:

    והנערה בין מדעת אביה וכו'אלמא היכא דמפקעת עצמה מרשות אב קיימי נמי רבנן במילתייהו:

    קידושין דמדעתהדבעינן דעת המקנה:

    אביה ולא היאשהתורה זיכתה לו אבל גירושין שישנה בעל כרחה בין היא בין אביה דמה לנו לדעתו כי מקבל ליה איהו נמי על כרחיה הוא:

    ורבי היאדאמר מאמר תופס ביבמה בעל כרחה אם זרק לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי:

    רבי אמר קנהכשאר מאמר להיות צריכה גט למאמר זה אם בא לחלוץ לה:

    ביאהדיבמה קניא לה בעל כרחה דנפקא לן מויבמה בפ"ק דיבמות (דף ח:):

    וה"נ מסתבראדהא דקתני גבי מאמר בין היא בין אביה במאמר על כרחה קאי אבל בשאר קידושין אביה ולא היא כר' יוחנן:

    מדקתני סיפאבההיא והנערה בין מדעת אביה בין מדעת עצמה מה שאין כן בקידושין:

    ההיא ר' יהודה היאוא"ת במאמר מ"ט מודה ומ"ש מאמר מגירושין הרי שניהם על כרחה לקמיה פריך לה ומשני שכן זקוקה ועומדת:

    מה שאין כן בגירושין מיבעי ליהואפילו בגירושין דאיתנהו בעל כרחה פליג ר' יהודה נמי ואמר אין שתי ידים זוכות כאחת:

    מ"ש מאמרכיון דבגירושין פליג דאיתנייהו בעל כרחה ומ"ש מאמר דמודה בה:

    הואיל וזקוקה ועומדתלפיכך תופס בה בכל דהו:

    השתא דאתית להכידתלית טעמא משום דזקוקה ועומדת לרבי יוחנן נמי לטעמיה קמא דיהיב רבי יוחנן למלתייהו דרבנן דגירושין מכנסת עצמה לרשות אביה וקידושין מפקעת עצמה ואותיבנא ממאמר דמפקעת עצמה לא תיקשי דאיכא לשנויי נמי שאני מאמר הואיל וזקוקה ועומדת:

    בה ובשלוחה לאאלמא נערה שיש לה אב לא מקדשה עצמה וקס"ד דברי הכל היא:

    התקדשי לי כו'אם יש באחת מהן שוה פרוטה מקודשת ואם לאו אין מצטרפין לש"פ דכיון דאמר בכל חדא התקדשי כל חדא הוו קידושין באפי נפשייהו:

    מאן תנאדבעינן התקדשי התקדשי ואי לא אמר התקדשי לכל חדא אלא התקדשי לי בזו ובזו הוו מצטרפי לפרוטה:

    ר"ש היא דאמרגבי חמשה תובעין אותו תן לנו פקדון שיש בידך ואמר שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך אינו חייב אלא אחת עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד:

    ובפרטי סבר לה כר"שדלא חשיב פרטא עד שיאמר לכל אחד ואחד שבועה:

    כלל אינו חייב אלא אחתובשבועות מפרש איזהו כללו של ר"מ ופרטו:

    שבועהשאין לך בידי ולא לך ולא לך ולא לך:

    חייבאשם גזילות:

    לא לך לא לךדוקא בלא וי"ו אבל ולא לך ולא לך כללא הוי:

    לא לך ולא לך שבועהדבעינן שבועה באחרונה אבל אם הזכיר שבועה תחלה לא שדינן אכולהו וכללא הוי:

    אלאמתני' דהתקדשי התקדשי ר"ש היא:

    ובשליחות סבר לה כרבי יהודהדאביה ולא היא:

    אנא נמי לא הואי בי מדרשא אבל רבי אבין הוה בבי מדרשאוהוא אמר לי לאחר שיצא שחברו כל חבורות של בית המדרש ונמנו וגמרו כרבי יוחנן דבקידושין אביה ולא היא:

    כי כרוכיאתרגום של עגור גרוא"ה בלע"ז:

    ויצאה והיתהכך היה צועק הא כתיב ויצאה והיתה הויה כיציאה מה גירושין בין היא בין אביה אף קידושין בין היא בין אביה:

    אמר ליה ואבין בר סמכא הואבלשון שאילה קאמר ליה ובקי אתה ברבי אבין זה שיש לסמוך על דבריו שמדקדק בשמועתו שאינו משכח:

    כמין ימא לטגנילא היתה לו שהות שכחה בנתים שכשיצא מבית המדרש אמרה לי מיד כשולה דג מן הים והמחבת נתונה על האור לתתו בתוכו בשמן לטגנו טגני פריזר"א בלע"ז:

    אנא לא ר' אבין ברבי חייאבשמועה זו של ר' אבין לא שמעתי איזה אבין הוא:

    קידושין 44 עמוד א

    1קטנה מן האירוסין אין עושים בה מאמר אלא מדעת אביה. והנערה בין מדעת עצמה בין מדעת אביה, (מה שאין כן בקידושין).

    2אלא אי איתמר, הכי איתמר: אמר רבי יוסי בר' חנינא מאי טעמיה דר' יוחנן אליבא דרבנן קידושין דמדעתה אביה ולא היא גירושין דבעל כרחה בין היא בין אביה׃

    3הרי מאמר דמדעתה וקתני בין היא ובין אביה התם במאמר דבעל כרחה ורבי היא דתניא העושה מאמר ביבמתו שלא מדעתה רבי אומר קנה וחכ"א לא קנה׃

    4מאי טעמיה דרבי גמר מביאה דיבמה מה ביאה דיבמה בעל כרחה אף הכא נמי בע"כ ורבנן סברי ילפינן מקידושין מה קידושין דמדעתה אף ה"נ דמדעתה׃

    5במאי קמיפלגי רבי סבר מילי דיבמה מיבמה הוה ליה למילף ורבנן סברי קידושין מקידושין הוה ליה למילף׃

    6ה"נ מסתברא כדקא מתרץ רבי יוחנן מדקתני סיפא מה שאין כן בקידושין אלא נימא תיהוי תיובתא דר"ל אמר לך ר"ל הא מני רבי יהודה היא דאמר אין שתי ידים זוכות כאחת׃

    7אי רבי יהודה מה שאין כן בקידושין מה שאין כן בגירושין מיבעי ליה אין ה"נ איידי דתנא מאמר דדמי לקידושין תנא נמי מה שאין כן בקידושין׃

    8ורבי יהודה מאי שנא מאמר הואיל וזקוקה ועומדת השתא דאתית להכי ר' יוחנן נמי לא תיקשי לך מעיקרא שאני מאמר הואיל וזקוקה ועומדת׃

    9תנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא תיובתא דר"ל אמר לך ר"ל הא נמי רבי יהודה היא׃

    10ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה והקתני סיפא האומר לאשה התקדשי לי בתמרה זו התקדשי לי בזו ואמרינן מאן תנא התקדשי התקדשי׃

    11ואמר רבה ר"ש היא דאמר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד׃

    12וכי תימא כולה ר' יהודה ובפרטי סבר לה כר"ש ומי סבר לה׃

    13והתניא זה הכלל כלל אינו חייב אלא אחת פרט חייב על כל אחת ואחת דברי ר"מ רבי יהודה אומר שבועה לא לך לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת רא"א לא לך לא לך לא לך ולא לך שבועה חייב על כל אחת ואחת ר' שמעון אומר לעולם אינו חייב עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד׃

    14אלא כולה ר' שמעון היא ובשליחות סבר לה כרבי יהודה׃

    15ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה לרבי זירא אמר ליה מאי אמור האידנא בי מדרשא אמר ליה אף אנא לא עייל ר' אבין הוא דעייל ואמר חברותא כולה כר' יוחנן וצווח ריש לקיש כי כרוכיא (דברים כד, ב) ויצאה והיתה וליכא דאשגח ביה אמר ליה רבי אבין בר סמכא הוא אמר ליה אין כמין ימא לטיגני הוא׃

    16אמר רב נחמן: בר יצחק אנא לא רבי אבין ברבי חייא ולא רבי אבין בר כהנא אלא רבי אבין סתם למאי נפקא מינה למירמא דידיה אדידיה׃

    17בעא מיניה רבא מרב נחמן׃

    Tosafot

    במאמר דבע"כ ורבי היאוא"ת א"כ מאי קאמר קטנה אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה והנערה מדעתה ומדעת אביה ואי כרבי הא לא בעינן לא דעתה ולא דעת אביה וי"ל דהכי קאמר צריך להודיע לה או לאביה ואח"כ יקדשנה בעל כרחה:

    מאי שנא מאמרפירו' אמאי מחלק מאמר מגירושין אי משום דמאמר בע"כ גירושין נמי בע"כ נינהו:

    רבי יהודה אומר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחתכך גירסת הקונט' ופי' דבענין זה הוי פרטא אבל אמר שבועה לא לך ולא לך כללא הוי ואינו חייב אלא אחת דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ור"ת גורס איפכא דאדרבה כשאומר ולא לך ולא לך משמע שהוא נשבע לכל אחד אבל כשאומר לא לך לא לך אינו חייב אלא אחת:

    צווח ר"ל ויצאה והיתהואע"ג דאפילו ר"ל לא מקיש הויה ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת אף ע"י עצמה לרבנן אם יש לה דעת לשמור גיטה ואינה מתקדשת על ידי עצמה מ"מ יש לנו להשוותם בכל מה שנוכל מלשון ויצאה והיתה א"כ אין לנו לחלק בין קידושין לגירושין בנערה דנהי נמי דמחלקין גבי קטנה היינו משום שאין לה יד לקבל קידושין אבל לקבל גיטה יש לה יד כיון שנשאת:

    כמין ימא לטיגניפי' בקונטרס לא היתה שהות שכחה בנתים כמו שולה דגים מן הים והמחבת נתונה על האור לתתן בתוכה בשמן לטגנן ור"ח פירש דשני מקומות הם וקרובים זה לזה כלומר אין אדם משקר כה"ג דכיון דמקום קרוב הוא סבר אי משקרנא אתי אינש אחרינא ומכחישני הילכך לא משקר:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    בו ובשלוחו אין, בה ובשלוחה לאואם תאמר ודלמא בו ובשלוחו אין אבל בה, דוקא בה ולא בשלוחה ולמעוטי שלוחה אתא. יש לומר דהוה ליה למיתני בהדיא ועל ידי עצמה בה ולא בשלוחה, אי נמי ליתני האיש מקדש את בתו על ידי שלוחו ותו לא, דאי משום מצוה בו יותר מבשלוחו, הא מרישא שמעינן לה מדלא תנא הכי ותנא בו, שמע מינה בה אתא למעוטי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 44a

    Kiddushin 44a. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 424 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    קטנה שהיא שומרת יבם מן האירוסין דעדיין רשות אביה עליה כל זמן שלא השיאה:

    והנערה בין מדעת אביה וכו' אלמא היכא דמפקעת עצמה מרשות אב קיימי נמי רבנן במילתייהו:

    קידושין דמדעתה דבעינן דעת המקנה:

    אביה ולא היא שהתורה זיכתה לו אבל גירושין שישנה בעל כרחה בין היא בין אביה דמה לנו לדעתו כי מקבל ליה איהו נמי על כרחיה הוא:

    ורבי היא דאמר מאמר תופס ביבמה בעל כרחה אם זרק לה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי:

    רבי אמר קנה כשאר מאמר להיות צריכה גט למאמר זה אם בא לחלוץ לה:

    ביאה דיבמה קניא לה בעל כרחה דנפקא לן מויבמה בפ"ק דיבמות (דף ח:):

    וה"נ מסתברא דהא דקתני גבי מאמר בין היא בין אביה במאמר על כרחה קאי אבל בשאר קידושין אביה ולא היא כר' יוחנן:

    24 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 44a · Sefaria

    Tosafot

    במאמר דבע"כ ורבי היא וא"ת א"כ מאי קאמר קטנה אין עושין בה מאמר אלא מדעת אביה והנערה מדעתה ומדעת אביה ואי כרבי הא לא בעינן לא דעתה ולא דעת אביה וי"ל דהכי קאמר צריך להודיע לה או לאביה ואח"כ יקדשנה בעל כרחה:

    מאי שנא מאמר פירו' אמאי מחלק מאמר מגירושין אי משום דמאמר בע"כ גירושין נמי בע"כ נינהו:

    רבי יהודה אומר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחת כך גירסת הקונט' ופי' דבענין זה הוי פרטא אבל אמר שבועה לא לך ולא לך כללא הוי ואינו חייב אלא אחת דוי"ו מוסיף על ענין ראשון ור"ת גורס איפכא דאדרבה כשאומר ולא לך ולא לך משמע שהוא נשבע לכל אחד אבל כשאומר לא לך לא לך אינו חייב אלא אחת:

    צווח ר"ל ויצאה והיתה ואע"ג דאפילו ר"ל לא מקיש הויה ליציאה שהרי בקטנה היא מתגרשת אף ע"י עצמה לרבנן אם יש לה דעת לשמור גיטה ואינה מתקדשת על ידי עצמה מ"מ יש לנו להשוותם בכל מה שנוכל מלשון ויצאה והיתה א"כ אין לנו לחלק בין קידושין לגירושין בנערה דנהי נמי דמחלקין גבי קטנה היינו משום שאין לה יד לקבל קידושין אבל לקבל גיטה יש לה יד כיון שנשאת:

    כמין ימא לטיגני פי' בקונטרס לא היתה שהות שכחה בנתים כמו שולה דגים מן הים והמחבת נתונה על האור לתתן בתוכה בשמן לטגנן ור"ח פירש דשני מקומות הם וקרובים זה לזה כלומר אין אדם משקר כה"ג דכיון דמקום קרוב הוא סבר אי משקרנא אתי אינש אחרינא ומכחישני הילכך לא משקר:

    Tosafot on Kiddushin 44a · Sefaria

    Rashba

    בו ובשלוחו אין, בה ובשלוחה לא ואם תאמר ודלמא בו ובשלוחו אין אבל בה, דוקא בה ולא בשלוחה ולמעוטי שלוחה אתא. יש לומר דהוה ליה למיתני בהדיא ועל ידי עצמה בה ולא בשלוחה, אי נמי ליתני האיש מקדש את בתו על ידי שלוחו ותו לא, דאי משום מצוה בו יותר מבשלוחו, הא מרישא שמעינן לה מדלא תנא הכי ותנא בו, שמע מינה בה אתא למעוטי.

    Rashba on Kiddushin 44a · Sefaria

    Ritva

    התם במאמר בע"כ ורבי היא פי' ומתני' קטנה מדעת אביה לאו ברצונו אלא מידיעתו שצריך להודיעו כדאמרן בפ"ק שצריך לידיעה. הא דאמרינן דרבנן גמרי מאמר מקידושין דעלמא ורבי גמר מאמר מביאה דיבמה לאו דוקא דהא מאמר דרבנן היא ולא שייך ביה האי לישנא אלא הכי קאמר דמר מדמי וסמוך לה אקדושין ומר סמוך לה אביאה ודכותה אמרינן בבבא מציעא דילפינן מציאה מגט ואע"ג דמציאה לאב מדרבנן היא וזה פשוט:

    בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא וכ"ת אימא הכי בשלוחו אין בשלוחה לא אבל בה מגרשה. איכא למימר א"כ ליתני בשלוחו בלחוד והוה דייקינן בשלוחו אין בשלוחה לא מדקתני בו ובשלוחו שמעינן דממעטינן בה ובשלוחה וקתני בו משום דיוקא דלא בה וקתני בשלוחו לגופיה או ממעט שלוחה נמי ודוק:

    הא דתניא זה הכלל כלל אינו חייב אלא אחת כו' אתיא לענין שבועת הפקדון שכפר ונשבע ואחר כך הודה דמיחייב קרבן ואם היו ארבעה תובעים אותו כל אחד פקדון שלו וכפר בכלם ואמר דרך כלל שבועה שאין לכם בידי כלום ואחר כך הודה אינו חייב אלא קרבן אחד דשבועה אחת היתה לכלם פרט חייב קרבן על כל אחת ואחת מפני שהיו שבועות חלוקות רבי יהודא אומר שבועה לא לך לא לך חייב על כל אחת ואחת פי' שאעפ"י שלא הזכיר אלא שבועה אחת כיון דאמר לא לך לא לך שבועות חלוקות הן דשבועה דאמר מעיקרא קיימא אכל חד מנייהו כאלו פי' והיינו דאיכא בין לר"מ לרבי יהודה דלר"מ כה"ג כללא הוי ואינו חייב אלא אחת ופרטו של ר"מ לא שיאמר שבועה בפי' לכל חד דא"כ היינו ר' שמעון ולא שיאמר לא לך לא לך שבועה דא"כ היינו ר' אליעזר אלא הכי פרטא דר"מ דקאמר שבועה לא לך ולא לך דהשתא דאמר ולא לך בוי"ו הוי פרטא אבל כי ליכא וי"ו סבר ר"מ דכללא הוי ורבי יהודה סבר דאפי' בלא וי"ו הוי פרטא ואע"ג דבעלמא כי איכא וי"ו הוי תערובות טפי ומוסיף על ענין ראשון טפי מהיכא דליכא וי"ו והכא אמרינן איפכא לר"מ לא תיקשי לן דהכא נמי כי איכא וי"ו חשבי ליה מוסיף על ענין ראשין והאי וי"ו קאי אשבועה כאלו אמר ושבועה לא לך וכי ליכא וי"ו אינו עושה חבור עם השבועה אלא עם לא לך ראשון וכאלו כללם כלם בשבועה א':

    כמין ימא לטגנא פי' ר"ח שמקומות ידועים הם קרובים זה לזה וכן עיקר שלדברי רש"י ז"ל הקשו בתוס' כי אין השיעור מסוים ופעמים שהבית רחוק מן הים ותו הוה ליה למימר כמן ימ"א לטגנ"י:

    Ritva on Kiddushin 44a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שלענין גירושין פסקנו בנערה שמתגרשת בין על ידי עצמה שלא מדעת אביה בין על ידי אביה שלא מדעתה ושאף בקטנה כן לדעת גדולי הרבנים בקדושין מיהא אינו כן אלא אף נערה אינה מתקדשת כלל בחיי אביה אלא על ידי אביה ואם קבלה היא שלא לדעת אביה אינו כלום מכל מקום כל שיצאה מרשות אביה אלא שמצד שהיא שוטה אינה יכולה לשמור את גיטה אינה מתגרשת לא על ידי עצמה ולא על ידי אביה:

    היבם אינו מיפר נדרים כלל אלא כל שהיא נערה ונתארסה אעפ"י ששומרת יבם אביה לבדו מיפר נדריה ואפילו עשה בה היבם... עצמה מרשות אביה אם תפרשה לענין נדרים לומר שמקודם המאמר יהא האב מיפר לבדו ואחר המאמר אב ויבם מפירין אין הלכה כן אלא אף לאחר מאמר האב מיפר לבדו ומכל מקום יש מפרשים בה מפקעת עצמה מרשות אביה שאם רצה האב ליתנה לאחד משאר אחים אינו רשאי שזה שעשה בה מאמר פסלה משאר אחים כמו שביארנו:

    כבר ביארנו במקומו שהכופר בפקדון ונשבע והודה חייב קרבן ואם נשבע הרבה פעמים והודה חייב על כל אחת מהם שאין כן בשבועת העדות שמשנשבע שאינו יודע לו עדות אם חזר ונשבע כמה פעמים אינו חייב אלא אחת כמו שביארנו הטעם במקומו מעתה היו חמשה תובעים אותו והוא אומר שבועה שאין לכם בידי אין זו אלא שבועה אחת ואינו חייב אלא אחת שהרי דבור זה כולל את כלם בשבועה אחת ואין כונתו לפרוט שבועה על כל אחד ואחד הא אם אמר שבועה לא לך ולא לך או שבועה לא לך לא לך או שיזכיר שבועה בתחלה ובסוף ר"ל שבועה לא לך ולא לך ולא לך שבועה והוא ענין שאמר עד שיזכיר שבועה באחרונה ופירשוה בתלמוד המערב אף באחרונה בכל אלו פרטים הם וחייב על כל אחת ואחת ואין צריך לומר אם הזכיר שבועה לכל אחד ואחד ר"ל שבועה לא לך ושבועה לא לך וכו' וכבר כתבנום בכדי צרכה במקומה בחמשי של שבועות:

    לענין קדושין אינו כן אלא כל שאמר לה התקדשי לי בזו פרט הוא ואינה מתקדשת אלא באחד ואם יש באחת מהם שוה פרוטה מקדשת ואם לאו אינה מקדשת אלא אם כן מספק מתורת שווי פרוטה במדי הא אם אמר התקדשי לי בזו ובזו הרי כלן מצטרפות וכל שיש בין כלן שוה פרוטה מקדשת וכן התקדשי לי בזו בזו ובזו וכן התקדשי בזו ובזו ובזו התקדשי שכלן אצל קדושין כלל הן חוץ מהתקדשי התקדשי ולמדת שהלכה כר' שמעון בקדושין ולא בשבועות וזו היא שיטת גדולי המחברים לפי הנראה אלא שיש לחלוק בהבנת דבריהם ומכל מקום יש מפרשים שהכל פרט עד שיאמר באלו וכענין האמור בשבועות והדבר רופף בידינו ומחמירין בו:

    Meiri on Kiddushin 44a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' אלא כולה ר"ש היא ובשליחות ס"ל כרבי יהודה וכו' לכאורה מאי קאמר ובשליחות וכו' דהא לא בשליח דידה פליגי רבנן ורבי יהודה אלא בהיא גופה אם מקבלת גיטה אם לאו אבל בשליח דידה לכו"ע אין היא עושה שליח כדפשיט לקמן ר"נ לרבא והא דמדקדק תלמודא בו ובשלוחו קתני בה ובשלוחה לא קתני עיקר מילתא מדקדק משום דבה לא קתני אבל שלוחה שפיר לא קתני לכו"ע דאין היא עושה שליח כדפשיט רב נחמן לקמן ויש ליישב ובשליחות דקאמר לאו שליח דידה קאמר אלא קבלת הגט דידה מקרי שליחות ויד דאביה כדלקמן דעדיין הנערה ברשות אביה היא לכל דבר ולכך לרבנן מקבלת גיטה משום דהוי כיד ושליח דאביה ולר"י לא נעשית שליח ויד דאביה ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה כלל אינו וכו' ובשבועות מפרש איזה כללו של ר"מ ופרטו עכ"ל הס"ד ואח"כ מה"ד שבועה שאין וכו' לא לך חייב אשם גזילות לא לך וכו' כללא לא הוי עכ"ל הס"ד כצ"ל וכ"ה בפרש"י ישן ולא נחית רש"י הכא לפרושי כללא ופרטא של ר"מ אלא לשמואל כדאית ליה התם דפרטו של ר"י הוא כללו של ר"מ וכללו של ר"י הוא פרטו דר"מ ולרבי יוחנן כדאית ליה התם דבין כללו ובין פרטו של ר"י הוא פרט לר"מ וכללו שאין לכם בידי כלום ומהרש"ל הגיה בפרש"י כאילו נחית לפרושי פרטא של ר"מ והיינו לשמואל דהתם ואין צורך כי דברי רש"י נכונים הם בלי הגה"ה כמ"ש בשם רש"י ישן:

    ודע שגירסת רש"י מהופכת הכא מדהתם ואין לחוש בכך כי כן דרכו לפרש במקום זה כך ובמקום אחר שינה פירושו ודו"ק:

    תוס' בד"ה צווח ר"ל וכו' יש לה יד כיון שנשאת עכ"ל לאו דוקא כיון שנשאת דבארוסה קיימינן אלא דר"ל דאף בנתארסה יוצאת מרשות אב לרשות בעלה ובשעה שמקבלת הגט עד אחר הגרושין אין רשות אביה עליה ולכך יש לה יד משא"כ בקידושין בשעה שמקבלת הקידושין רשות אביה עליה ואין לה יד וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 44a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    גמרא אלא אי איתמר הכי איתמר אמר ר"י בר חנינא כו' קידושין דמדעתה אביה ולא היא. לכאורה יש לתמוה דאדרבה כיון דמדעתה אדרבא אית לן למימר דמתקדשת מדעת עצמה ועוד היאך אתי האי סברא ומפקא מהקישא ולפמ"ש אתי שפיר דבלא"ה לא שייך לרבי יוחנן האי הקישא להכי כיון דבגירושין גופא לא כתיב בהדיא אלא יד אביה משא"כ יד עצמה לא יליף לה אלא מסברא והיינו האי סברא דקאמר הכא דכיון דגירושין בע"כ לא גרע יד דידה מחצר אביה או משליחות אביה כשיטת הרמב"ן ז"ל בפ' התקבל משא"כ בקידושין לא שייך האי סברא ועי"ל דלרבי יוחנן לרבנן אלים להו הך סברא נמי דאין שתי ידים זוכות כא' אלא דבגירושין לא איכפת להו כיון דהוי בע"כ משא"כ בקידושין דמדעתה לא שייך לומר שתי ידים זוכות כא' לפי שאין כל הדעות שוות כן נ"ל:

    שם השתא דאתי להכי ר"י נמי לא תיקשי שאני מאמר הואיל וזקוקה ועומדת. יש לדקדק מעיקרא מאי סבר ולבסוף מאי סבר ונראה דמעיקרא הוי סבר דנהי דזקוקה ועומדת מ"מ כיון שיש לאביה זכות בכסף קידושין וה"ה בכסף מאמר מיקרי שפיר מפקעת עצמה כיון דמפסדת לאביה שאפשר שיקבל מאמר מיבם אחר וע"ז משני השתא דמ"מ לא מיקרי הפקעה שהרי זה היבם שעושה בה מאמר יכול להפקיעה בעצמו מרשות אביה כיון שהיא זקוקה לו ויכול לבא עליה בע"כ תו לא מיקרי הפקעה:

    שם תנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה בו ובשלוחו בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא. והקשה הרשב"א והריטב"א ז"ל בחידושיהם דמאי קושייא דלמא ודאי בו ובשלוחו אין אבל בה נהי דמתקדשת ע"י עצמה אפ"ה אינה יכולה לעשות שליח כדפשיט ליה רב נחמן לרבא בסמוך וא"כ שפיר דייקינן דבשלוחה לא אף לריש לקיש ותירצו דאכתי ה"ל למיתני בה לחוד ע"ש ולכאורה הוא דוחק ועיין במהרש"א. אמנם למאי דפרישית לעיל יש ליישב בפשיטות דהא דפשיט רב נחמן לקמן דנערה שיש לה אב אין עושה שליח הא אסיק בטעמא דלא אלימא ידה כיד אביה לאשווייה שליח וא"כ היינו דווקא למאי דקי"ל כרבי יוחנן וכדפרישית דעיקר פלוגתא דר"י ור"ל בשמעתין היינו דר"י ס"ל יד אביה עיקר משא"כ לר"ל דס"ל דלרבנן ע"כ ידה עיקר ומש"ה פשיטא ליה דפליגי נמי בקידושין והיינו משום דמוקי לפשטא דקרא דכי יקח איש אשה בכל נערה אף שיש לה אב ועלה כתיב ונתן בידה והא דס"ל לרבנן יד יתירה זכי לה רחמנא סבר ר"ל דהיינו יד אביה ולפ"ז ודאי לר"ל אליבא דרבנן כיון דאביה עושה שליח כ"ש היא עצמה דהא ידה עיקר ואלים טפי מיד אביה ועוד כיון דקרא איירי בנערה שיש לה אב לר"ל אליבא דרבנן ובה כתיב ונתן בידה ושלחה מביתו וילפי' מושלחה שהאשה עושה שליח א"כ ממילא דאנערה שיש לה אב נמי קאי וא"כ מקשה שפיר. והשתא לפ"ז יש לפרש ג"כ בפשיטות הא דמסקינן בסמוך הא מני ר"ש היא ובשליחות ס"ל כרבי יהודא דלשון ובשליחות אין לו משמעות כלל לפי הסוגייא כמו שכתב מהרש"א ז"ל ונדחק ליישב. אמנם למאי דפרישית אתי שפיר משום דלא בעינן לאוקמי מתנית' דהכא לר"ל לגמרי כרבי יהודא דנערה אין מתגרשת ומתקדשת ע"י עצמה כלל דא"כ תיקשי סתם מתניתין דהכא אסתם מתניתין דפרק התקבל דקתני דאפילו בקטנה משהגיע לידה מתגרשת ולר"ל איירי ביש לה אב כדפרישית והך מתניתין דקטנה דהתם נשנית בדרך מחלוקת ואח"כ סתם דהלכה כסתם וא"כ תיקשי הך סתמא אסתמא דהכא. ומש"ה ניחא ליה לגמרא לומר דר"ל מוקי למתניתין דהכא כרבנן בחדא דנערה מתגרשת ומתקדשת ע"י עצמה אבל במאי דס"ל לרבנן דיד דידה עיקר כדפרישית (ואפשר דלר"ל פשיטא ליה להך מילתא מלישנא דרבנן דפרק התקבל גופא דקתני היא ואביה והיינו דרך לא זו אף זו ש"מ דידה עיקר) בהא מילתא לא ס"ל לתנא דהכא כרבנן דהתם דלדידהו ודאי איירי פשטא דקרא ביד דידה ומש"ה עושה שליח כדפרישית אלא כרבי יהודא דמוקי לפשטא דקרא באין לה אב וביש לה אב יד אביה עיקר אלא דמסברא ס"ל לתנא דידן דאפ"ה יד יתירה זכי לה רחמנא כיון שיש לה יד כמו שהארכתי בגיטין. וכיון דיד אביה עיקר אינה יכולה לעשות שליח כמו שפשיט ר"נ לקמן. והשתא א"ש הא דקתני במתניתין האיש מקדש את בתו בו ובשלוחו אין בה ובשלוחה לא דלמעוטי שלוחה לחוד אתי והיינו דמסקינן דבשליחות לחוד ס"ל כרבי יהודא. כן נ"ל נכון ודו"ק:

    תוספות בד"ה צווח ר"ל כו' אבל לקבל גיטה יש לה יד כיון שנשאת עכ"ל. לשון כיון שנשאת תמוה מאד ועיין במהרש"א שכתב באמת נשאת לאו דוקא אלא בנתארסה וטעמא הוא דקיהיב למילתא דמשנתארסה קודם הגירושין יצאה מרשות אביה ע"ש. ומלבד שהוא דוחק אלא דא"א לומר כן דלדבריו תינח היכא דיש לה אב אבל באין לה אב דלא שייך האי טעמא ממילא יש להשוות קידושין לגירושין מג"ש דר"ל והא ודאי ליתא דהא קטנה שאין לה אב אע"ג דמתגרשת ע"י עצמה לכ"ע אפ"ה אינה מתקדשת ע"י עצמה והדרא קושיא לדוכתא. לכך נלע"ד לפרש דברי התוספות כפשטן כיון שנשאת דוקא ולא טעמא קיהבי למילתא אלא דאשכחן מיהא דע"כ קטנה יש לה יד מדאורייתא דאל"כ בנשאת מי יקבל גיטה דכיון שנשאת אין לאביה רשות בה אף לענין גירושין כמו שאבאר בסמוך. וליכא למימר דאה"נ דקטנה שנשאת אינה מתגרשת מלבד שאין הדעת סובלת אלא דלענ"ד מקרא מלא הוא מדממעטינן משלחה וחוזרת מקרא דושלח שמעי' בהדיא דכל קטנה שהגיעה לכלל משלחה ואינה חוזרת קרינן בה ושלחה מביתו. ופשטא דקרא בנשואה איירי כדכתיב ושלחה מביתו וביתו היינו נשואה כן נ"ל נכון בעזה"י בכוונת התוספות וכיון דאשכחן בנשואה ממילא דה"ה לארוסה שאין לה אב דמ"ש ותו לא מידי ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 44a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 44, Amud Aleph, about 424 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 121 words

      Opens “קטנה מן האירוסין אין עושים בה מאמר…”

    2. Segment 228 words

      Opens “אלא אי איתמר, הכי איתמר: אמר רבי…”

      Named: רבי יוסי.

    3. Segment 326 words

      Opens “הרי מאמר דמדעתה וקתני בין היא ובין…”

      Named: רבי היא, רבי אומר.

    4. Segment 425 words

      Opens “מאי טעמיה דרבי גמר מביאה דיבמה מה…”

      Named: רבי גמר.

    5. Segment 517 words

      Opens “במאי קמיפלגי רבי סבר מילי דיבמה מיבמה…”

      Named: רבי סבר.

    6. Segment 631 words

      Opens “ה"נ מסתברא כדקא מתרץ רבי יוחנן מדקתני…”

      Named: רבי יוחנן, רבי יהודה.

    7. Segment 726 words

      Opens “אי רבי יהודה מה שאין כן בקידושין…”

      Named: רבי יהודה.

    8. Segment 823 words

      Opens “ורבי יהודה מאי שנא מאמר הואיל וזקוקה…”

      Named: רבי יהודה.

    9. Segment 925 words

      Opens “תנן האיש מקדש את בתו כשהיא נערה…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1022 words

      Opens “ומי מצית מוקמת לה כרבי יהודה והקתני…”

      Named: רבי יהודה.

    11. Segment 1111 words

      Opens “ואמר רבה ר"ש היא דאמר עד שיאמר…”

      Named: רבה.

    12. Segment 1212 words

      Opens “וכי תימא כולה ר' יהודה ובפרטי סבר…”

    13. Segment 1358 words

      Opens “והתניא זה הכלל כלל אינו חייב אלא…”

      Named: רבי יהודה.

    14. Segment 1410 words

      Opens “אלא כולה ר' שמעון היא ובשליחות סבר…”

      Named: רבי יהודה.

    15. Segment 1558 words

      Opens “ר' אסי לא על לבי מדרשא אשכחיה…”

      Named: רבי זירא, רבי אבין בר סמכא.

    16. Segment 1626 words

      Opens “אמר רב נחמן: בר יצחק אנא לא…”

      Named: רב נחמן, רבי אבין ברבי חייא, רבי אבין בר כהנא, רבי אבין.

    17. Segment 175 words

      Opens “בעא מיניה רבא מרב נחמן…”

      Named: רב נחמן, רבא.

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Kiddushin 44a · Segment 2 — “…הכי איתמר: אמר רבי יוסי בר' חנינא מאי טעמיה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Kiddushin 44a · Segment 8 — “…השתא דאתית להכי ר' יוחנן נמי לא תיקשי לך…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 44a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026