Talmud Builders

    Kiddushin 13a

    Chapter 1 - HaIshah Nikneit

    גם: קידושין דף י״ג ע״א, פרק א׳ האשה נקנית

    English translation - Kiddushin 13a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1that if she said: No, it would also be a betrothal. But why should that be the case? After all, she said: No. Rather, is it not to be explained in this manner, i.e., that the phrase: She wanted, means she said yes, and: She did not want, means that she remained silent. And one can learn from this that silence after the money is given is nothing. Her silence is not interpreted as an agreement to the betrothal.

    2In the city of Pum Nahara they raised a difficulty against Rava’s proof, in the name of Rav Huna, son of Rav Yehoshua: Is it comparable? There, in the baraita , he gave her the money as a deposit but they are his. She therefore thinks: If I throw them and they break I will be obligated to pay for them, as would anyone who destroys another person’s property. Consequently, her silence is interpreted as consent only to continue in her role of holding it as a deposit. By contrast, here he gives them to her as betrothal money so that they would belong to her. And if it is so, that she is not amenable to being betrothed, let her throw them away.

    3Rav Aḥai refutes this argument: Is that to say that all women are learned in halakha ? In this case also, she thinks: If I throw them and they break I will be responsible for them. Therefore, I will not throw them. One cannot deduce from the fact that she does not throw the coins that she accepted them as betrothal money. Rav Aḥa bar Rav, sent this question to Ravina: In a case like this, what is the halakha ? Ravina sent the following response to him: We did not hear this statement of Rav Huna, son of Rav Yehoshua. Therefore, we do not need to take it into consideration. You, who heard it, should be concerned about a possible betrothal.

    4§ The Gemara further relates: There was a certain woman who was selling belts. A certain man came and snatched a belt [ varshekha ] from her. She said to him: Give it to me. He said to her: If I give it to you will you be betrothed to me? She took it and was silent, and Rav Naḥman said: She could say: Yes, I took it, but I took my property. There is no proof that she agreed to accept it as a betrothal.

    5Rava raised an objection to the opinion of Rav Naḥman from a baraita : If a man betrothed a woman with property that was taken by robbery; or with property taken by a forced transaction, when the owner was reluctant to sell, or with property that was taken by theft; or if he grabbed a sela from her hand and betrothed her with it, she is betrothed. If so, why does Rav Naḥman say here that when he took it from her and betrothed her she is not betrothed? Rav Naḥman answered: There, it is referring to a case where he had previously arranged to marry her, and therefore if she remained silent she certainly agreed to the betrothal.

    6And from where do you say that there is a difference between a case where he had previously arranged to marry her and where he had not arranged to do so? As it is taught in a baraita that with regard to a man who said to a woman: Take this sela that I owe you, and he went back and said to her: Be betrothed to me with it, if he said this at the time the money was given and she wanted it, she is betrothed; if she did not want it, she is not betrothed. If he issued his statement after the money was given, then even if she wanted it, she is not betrothed.

    7Rav Naḥman clarifies: What is the meaning of: She wanted, and what is the meaning of: She did not want? If we say that: She wanted, means that she said yes, and: She did not want, means that she explicitly said no, it can be inferred that if she was silent it is a valid betrothal. But if so, let the baraita teach simply that she is betrothed, without specification, as it did there in the previous case, with regard to one who said: Take this sela as a deposit. It is obvious that if she explicitly said no, she is not betrothed.

    8Rather, the phrase: She wanted, means she said yes, and: She did not want, means that she remained silent. And in this case of silence the baraita taught that she is not betrothed. What is the reason that she is not betrothed if she remained silent? It is that she can say: Yes I took it, but I took my own property and did not intend to become betrothed.

    9But this is difficult with regard to that which we learned, that if a man betrothed her with property that was taken by robbery, or with property taken by a forced transaction, or with property that was taken by theft, or if he grabbed a sela from her hand and betrothed her with it, she is betrothed. Rather, isn’t it correct to conclude from it that this ruling, that she is betrothed if she was silent, is referring to a case where he arranged the marriage beforehand, whereas this ruling, that she is not betrothed when she remained silent, is referring to a situation where he did not arrange it beforehand?

    10§ The Gemara relates: When Rabbi Asi died, the Sages assembled to collect his statements, i.e., they wished to review his rulings of halakha lest they be forgotten. A certain member of the Sages, and Rabbi Ya’akov was his name, said to them: This is what Rabbi Asi said that Rabbi Mani said: Just as a woman cannot be acquired by less than the value of one peruta , so too land cannot be acquired by less than the value of one peruta . They said to him: But isn’t it taught in a baraita : Although a woman cannot be acquired by less than the value of one peruta , land can be acquired by less than the value of one peruta ?

    11Rabbi Ya’akov said to them: When that baraita is taught to the effect that land can be acquired by less than the value of one peruta but a woman cannot, it was with regard to acquisition through symbolic exchange, i.e., a legal act of acquisition formalizing the transfer of ownership of an article. As it is taught in a baraita : One can acquire land and movable items through a symbolic exchange by giving a vessel, even though it is not worth one peruta .

    12They then sat and said additional statements in the name of Rabbi Asi. One statement concerned that which Rav Yehuda says that Shmuel says: Anyone who does not know the nature of bills of divorce and betrothals should have no dealings in them, as his ignorance might lead people to commit serious sins. In this context, Rabbi Asi says that Rabbi Yoḥanan says: And those who deal with these issues without proper knowledge are worse for the world than the generation of the flood, as it is stated: “Swearing and lying, and killing, and stealing, and committing adultery. They break all bounds, and blood touches blood” (Hosea 4:2).

    13The Gemara asks: From where may it be inferred that this verse is referring to individuals of this kind and that they are worse for the world than the generation of the flood? The Gemara explains: As Rav Yosef translated the phrase “and committing adultery, they break all bounds, and blood touches blood,” as: They give birth to children through the wives of others; they add sins upon sins.

    14And it is written in the next verse: “Therefore the land mourns and everyone who dwells there languishes, with the beasts of the field and the fowls of heaven, and the fishes of the sea are also taken away” (Hosea 4:3). This indicates that those who cause illegitimate children to be born lead to such a great tragedy that even the fish of the sea will die, whereas in the generation of the flood the decree was not imposed upon the fish in the sea, as it is stated: “Whatever was on dry land died” (Genesis 7:22). The explicit mention of dry land indicates that the fish in the sea did not die. But here, in the punishment described in the verses in Hosea, even the fish in the sea died.

    15The Gemara asks: But one can say that this punishment is not administered until they perform all of them, i.e., only if they commit all of the sins mentioned in the verse, including taking false oaths, committing murder, and stealing. The Gemara answers: It should not enter your mind to say this, as it is written: “For because of swearing the land mourns” (Jeremiah 23:10). This verse teaches that on account of taking false oaths alone the world can be destroyed, from which it may be inferred that each these acts on its own is enough to warrant destruction.

    16The Gemara further asks: But one can say that taking a false oath is distinct, as it involves the desecration of God’s name, and these other sins are distinct, i.e., they are less severe offenses that entail a less serious punishment. Therefore, it is possible that this great tragedy will result only if one performs all of them.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כי אמרה לא נמי הוו קידושין - בתמיה:

    דשתקה מישתקה - ולא רצתה דקאמר ה"ק לא אמרה רוצה אני:

    לא כלום היא - דהאי דשתקה משום דלא איכפת לה הוא:

    מי דמי - שתיקה דהכא לשתיקה דהתם:

    התם - גבי כנסי בפקדון מעיקרא בתורה שמירה קבילתיה כי הדר אמר התקדשי לי בו סברה אי שדינא ליה כו' הילכך לא שדתינהו והאי דלא מחאי משום דלא איכפת לה אבל גבי ציפתא מעיקרא בתורת קידושין קבלתיה ונהי דציפתא לית בה שוה פרוטה כי הדר ואמר תקדוש בזוזי דאית בה אי לא ניחא לה תשדינהו דהא לא נתחייבה בשמירתה ומדלא שדתינהו ש"מ נתרצית בקידושין:

    דינא גמירי - וידעה כיון דלא קבלה נטירותא עלה אי שדיא להו לא תחייב:

    לא שמיע לן - לא הוא אמר לנו ולא אחר משמו:

    חושו לה - ואצרכוה גיטא:

    וורשכי - בינדלו"ש (בינדיל"ש: אגדים, חגורות) :

    גזל - דלא יהיב דמי:

    חמסן - דיהיב דמי אבל לא נתרצו בעלים מעולם למכור:

    בדשדיך - שדבר בה קודם לכן ונתרצית להתקדש לו דהתם כי שתקה משום דניחא לה הוא:

    נימא מקודשת סתם - ולא איצטריך לפלוגי ולמימר דכי אמרה לא אינה מקודשת שאף הקטנים יודעים בו:

    כי התם - כדתנא בההיא דלעיל בשעת מתן מעות מקודשת:

    לא רצתה דאישתיקה - וקבילתיה ואפ"ה אינה מקודשת דדידה שקלה ולאחר מתן מעות אפילו רצתה דאמרה אין לא מקדשה דמעיקרא קבלתיה בחובה וכי הדר אמרה אין לא קיהיב לה מידי:

    ואלא קשיא הך כו' - מסקנא דמנא תימרא היא:

    לנקוטינהו לשמעתתיה - נתקבצו לבהמ"ד ואמרו כל ששמע שמועה חדשה מפיו יאמרנה באזני חביריו כדי לצרפם שלא ישתכחו:

    קונין - בחליפין שלף איש נעלו (רות ד׳:ז׳):

    הדר יתבי וקאמרי - בשמעתיה דר' אסי הא דאמר רב יהודה כו' א"ר אסי עלה קשים לעולם דיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאין יותר מדור המבול:

    פרצו - כמו וכן יפרוץ (שמות א) מולדין בנין:

    מאי משמע - מהכא קשים לעולם דקאי על כן תאבל אאשת איש:

    כדמתרגם רב יוסף - דהוה בקי בתרגום נביאים שתרגם יונתן בן עוזיאל דהאי פרצו דמים בדמים נגעו באשת איש קאי:

    כי מפני אלה אבלה הארץ - בעלמא כתיב מיהא שמעינן מינה דאכל חדא קאמר על כן תאבל דהא אלה חדא מהנך דקרא קמא היא:

    קידושין 13 עמוד א

    1כי אמרה ״לא״ נמי הוו קידושין? אמאי, והא קאמרה ״לא״! אלא לאו: ״רצתה״ דאמרה: ״אין״, לא רצתה דאישתיקה משתקה. ושמע מינה שתיקה דלאחר מתן מעות ולא כלום היא.

    2קשו בה בפום נהרא משמיה דרב הונא בריה דרב יהושע: מי דמי? התם בתורת פקדון יהבינהו ניהלה, סברה: אי שדינא להו ומיתברי מחייבנא בהו, הכא בתורת קדושין יהבינהו ניהלה, ואי איתא דלא ניחא לה לישדינהו!

    3פריך רב אחאי: אטו כולהו נשי דינא גמירי? ה"נ סברה: אי שדינא להו ומיתברי מיתחייבנא באחריותייהו. שלחה רב אחא בר רב לקמיה דרבינא: כה"ג מאי? שלח ליה: אנן לא שמיע לן הא דרב הונא בריה דרב יהושע, אתון דשמיע לכו חושו לה.

    4ההיא איתתא דהוה קא מזבנה וורשכי, אתא ההוא גברא חטף וורשכא מינה, אמרה ליה: הבה ניהלי! אמר לה: אי יהיבנא ליך מיקדשת לי? שקלתיה ואישתיקה. ואמר ר"נ יכולה למימר: אין, שקלי, ודידי שקלי.

    5איתיביה רבא לר"נ קידשה בגזל ובחמס, ובגניבה, או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת! התם בדשדיך.

    6ומנא תימרא דשני לן בין שדיך ודלא שדיך, דתניא: אמר לה: ״כנסי סלע זו שאני חייב ליכי״ וחזר ואמר לה: ״התקדשי לי בו״, בשעת מתן מעות, רצתה מקודשת, לא רצתה אינה מקודשת. לאחר מתן מעות, אפילו רצתה אינה מקודשת.

    7מאי ״רצתה״ ומאי ״לא רצתה״? אילימא ״רצתה״ דאמרה אין, לא רצתה דאמרה לא, הא אישתיקה הוו קידושין. ונתני ״מקודשת״ סתם, כי התם!

    8אלא: ״רצתה״ דאמרה ״אין״, ״לא רצתה״ דאישתיקה, וקא תני דאינה מקודשת. מאי טעמא? יכולה למימר: אין, שקלי, ודידי שקלי.

    9ואלא קשיא הך דקדשה בגזל ובחמס ובגניבה או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת! אלא לאו שמע מינה: הא דשדיך, הא דלא שדיך.

    10כי נח נפשיה דרב אסי, עיילו רבנן לנקוטינהו לשמעתתיה. א"ל ההוא מרבנן ור' יעקב שמיה: הכי א"ר אסי א"ר מני: כשם שאין אשה נקנית בפחות מש"פ כך אין קרקע נקנית בפחות מש"פ אמרו ליה: והתניא: אע"פ שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה קרקע נקנית בפחות מש"פ׃

    11א"ל כי תניא ההיא בחליפין, דתניא: קונין בכלי, ואע"פ שאין בו שוה פרוטה.

    12הדר יתבי וקאמרי, הא דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק עמהן. אמר ר' אסי אמר רבי יוחנן: וקשין לעולם יותר מדור המבול, שנאמר: ״(הושע ד״, ב) ״אלה וכחש ורצוח וגנוב ונאוף פרצו ודמים בדמים נגעו״.

    13מאי משמע? כדמתרגם רב יוסף: מולדין בנין מנשי חבריהון חובין על חובין מוסיפין,׃

    14וכתיב ״(הושע ד״, ג) ״על כן תאבל הארץ ואמלל כל יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם דגי הים יאספו וגו'״, ואילו בדור המבול לא נגזרה גזירה על דגים שבים. שנאמר: ״(בראשית ז״, כב) ״מכל אשר בחרבה מתו״ ולא דגים שבים. ואילו הכא, אפילו דגים שבים.

    15ואימא עד דעביד לכולהו! לא סלקא דעתך, דכתיב: ״(ירמיהו כג״, י) ״כי מפני אלה אבלה הארץ״.

    16ואימא: אלה לחוד, והנך לחודיהון!

    Tosafot

    כשם שאין האשה נקנית בפחות משוה פרוטה כך אין הקרקע נקנית כו' - תימה דה"ל למידק איפכא דהא קניני אשה לא ידעינן אלא משדה ושמא י"ל דלית ליה ג"ש דקיחה קיחה אלא נפקא ליה מויצאה חנם א"נ י"ל דאורחיה דגמ' למינקט הפשוט תחילה כדאי' בנדרים (דף כה:) כשם שנדרי שגגות מותרות כך שבועות שגגות מותרות ואע"ג דנדר לא ידעינן אלא משבועות דכתיב האדם בשבועה פרט לאנוס (שבועות דף כו:):

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    סברא אי שדינא להו מתברי מיחייבנא בהו - ואם תאמר תימא ליה לא, יש לומר דלא איכפת לה, כיון דלא מידי קא עבדא דמוכח דניחא לה, וכן פירש רש"י ז"ל. והא דלא מחאי, משום דלא איכפת ע"כ. ויש לדקדק כיון דדינא קאמרינן תשדינהו ונימא ליה הרי שלך לפניך. ותירץ הראב"ד דהכא בדאפקיד גבה לזמן ידוע. ואינו נכון. דמאי קא חזי רב הונא בריה דרב יהושע לאפוקי ברייתא מפשטה ולאקשויי, והא בריתא סתמא קתני, וסתמא לא במפקיד לזמן ידוע, ועוד דכיון דעיקרא דמלתא משום הכין הוא הוי ליה לפרושי בהדיא התם בדאפקיד לזמן ידוע וסברא אי שדינא להו וכו', ועוד אני מסופק בדינו שאפילו הפקיד לזמן למה לא תוכל לחזור תוך זמן. מי עדיף שומר חנם מפועל שחוזר בחצי ביום (ב"מ עז, א). והראב"ד תירץ דסברא אי שדינא להו אתי זיקא או כלבא ושדי להו מקמיה דלא מצי ידא דמרייהו למישלט בהו וקא מיחייבנא. ויש מי שפירש דלאו מדינא קאמרי. אלא דלמא הכא טעיא וסברא הכי כיון דקביל עלה אחריות דלאו כולי עלמא דינא גמירי וכל שכן נשי. אבל הכא כידון דלקדושין יהבינהו ניהלה ולא קבלתינהו בשמירה, אפילו נשי ידעי דלא מיחייבא בהו ותשדינהו, והיינו דאמר סברא אי שדינא להו [מחייבנא] דמשמע דאיהי סברה וטעיא. ופריך רב אחאי אטו כולי עלמא דינא גמירי, אפילו בקדושין נמי אפשר דטעיא ומשום הכי לא שדיא להו. והרמב"ן נר"ו כתב דפקדון אי שדיא להו מחייבא בהו עד דמהדרא ליה מיד ליד דלהכי קבלתיה, אבל אי אמרה ליה תא שקול דידך ולא בעי למשקליה, אי אמרה לי הרי שלך לפניך ושדיתינהו קמיה מפטרא, והלכך תימא ליה שדיתינהו קמיה בשתיקה מיחייבא בהו. ואם תאמר לימא ליה שקול דידך ואי לא בעי למקליה תשדינהו אנן לא אתיא עלה משום דלא טענה, דאי הכי הכא נמי אי לא ניחא לה תימא ליה לא.

    ולענין פסק הלכה - כיון דשלח ליה רבינא לרב אחא אתון דשמיעא לכו הא דרב הונא חושו לה, אנן נמי חיישינן לה, והלכך שתיקה דאחר מתן מעות כי הא דצפתא דאסא חיישינן לה, וצריכה גט להתירה לעלמא ולעיולי צריכה קדושין אחרים, אבל שתיקה דלאחר מתן מעות דפקדון לאו שתיקה היא כברייתא דכנסי סלע זה בפקדון. וכן פסק הרב אלפסי והרב בעל ההלכות. והיכא דשדיך איכא מאן דאמר דמקודשת, ודייק לה מהא דאמרינן בפרק שני האומר לאשה התקדשי לי בפקדון שיש לי בידך והלכה ומצאתו שנגנב או שנארבד, אם נשאר ממנו שוה פרוטה מקודשת, דאלמא אע"פ ששתקה אם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת, ואם כן קשיא הך, ומפרקי דהתם בדשדיך, והא ליתא דהתם בדאמרה ליה אין קאמר, ואע"ג דלא פירוש כך התם, משום דלאו בעיקר דין שתיקה קא מייר, אלא ללמדך דין קדושי פקדון שאם אמרה אין והלכה ומצאתו שנגנב אינה מקודשת. ואם נשתייר ממנו שוה פרוטה מקודשת, ולעולם אפילו בדשדיך אם אמרה אין מקודשת, אבל שתקה אינה מקודשת. והרמב"ם כתב (פ"ה מהל' אישות הכ"ה) בהא דצפתא משום דחוששין לה שמא שוה פרוטה, במדי, אבל משו שתיקתה במעות לא. ושמא דעת הרב לומר דמדשלח ליה רבינא לרב אחא אנן לא שמיע לן הא דרב הונא אתון דשמיע לכו חושו לה, שמעינן מינה דהא דרב הונא ליתא, דהא אבינא לא חש לה, אע"ג דפומבדיתא שמיע להו ומסהדי עלה, ולפומבדיתא בלחוד הוא דקאמר להו חושו מלה משום כבוד רבם, הלכך כולי עלמא לית להו למיחש להא דרב הונא אלא כרבינא דלא חש לה, דאלו כן אף רבינא הוי ליה למיחש להא מעדותן דפומבדיתא דשמיע להו ומסהדי עלה וטעמא דמסתבר הוא. ולענין מקדש בתמרה או בדבר שאינו שוה רפוטה במקום הקדושין פסק הרב אלפסי ור"ח והרמב"ם (פ"ד מהל' אישות הי"ט) כשמואל דחיישינן שמא שוה רפוטה במדי, ואע"ג דרב חסדא לא סבר להא דשמואל, הא רב יוסף דסבירא ליה כותיה דשלח ליה לרב אחא בר רב הונא נגדיה כרב ואצרכיה גיטא כשמואל, והא דאמרינן פרשי רבנן מההוא משפחה, ולאו משום דסבירא ליה כשמואל, אלא משום דאית להו לדאביי ורבא, הכי פירוש לאו משום דשמואל לחוד הוא דפרשו אלא משום דאביי ורבא. ונפקא מינה היכא דקדשה בדבר שאינו מתקיים, אי נמי היכא דאמר דשוה פרוטה, דאי לא שוה הכא לא הוו קדושי כלל. וליכא משום דשמואל, אפילו הכי חיישינן לה משום דאביי ורבא, ומיהו הני רבנן אפשר דסבירא להו בעלמא כשמואל נמי. ואם תאמר אם כן הא דשלח ליה רבינא לרב אחא אתון דשמיע לכו הא דרב הונא חושו לה, מאי שנא מדרב הונא ת"ל משום צפתא גופא וכשמואל דדלמא שוה פרוטה במדי. איכא למימר דהא דשלח לי רב אחא בא איקא לקמיה דרבינא, לאו עובדא דצפתא שלח ליה ולא משום צפתא הוא דאיבעיא ליה, אלא משום שתיקה דלאחר מתן מעות, וכגון דשדא זוזי בחיקה ואמר לה לבסוף התקדשי לי בהן ואשתיקה, דליכא משום דשמואל, אי נמי איכא למימר דבעובדא דצפתא ליכא משום דשמואל, דמסתמא איהו מעיקרא לקדושי בצפתא ובארבעה זוזי דאית ביה איכוון, דהא לקדושי ודא קה מכוין ולא לקדושי ספק, והא דקאמר תקדש לי בארבע זוזי דאית בה, הכי קאמר אנא ביה ובמאי דאית ביה מקדשנא לך וארבעה זוזי אית ביה ותקדש בהו, וכיון שכן כיון דאיהי לא ידעה להו ולא נתכוונה לכך ליכא למיחש לקדושי צפתא, אלא אי איכא למיחש לזוזי הוא דאיכא למיחש, ומשום דאשתיקה, וסבר רבא דאפילו לשתיקה ליכא למיחש, דשתיקה דלאחר מתן מעות לאו כלום הוא. אבל בעל ההלכות פסק דלא כשמואל, מהא דאמרינן ופרשו רבנן מההיא משפחה, ולא משום דסבירא ליה כשמואל, דאלמא הא דשמואל ליתא, וכבר תרצנוה לדעת הרב אלפסי.

    יכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי - ואפילו מודה דלשם קדושין נתכוונה אינה מקודשת, והכי משמע מדתניא התם בהא ברייתא דכנסי סלע זה שאני חייב ליכי לא רצתה אינה מקודשת, ואוקימנא לה לא אצתה דאשתיקה. ואפילו הכי קתני אינה מקודשת סתם, דאלמא לעולם אינה מקודשת ואפילו מודה דלשם קדושין נתכוונה כמו שאמר. כך נראה לי.

    כנסי סלע זה שאני חייב ליכי וחזר ואמר לה התקדשי לי בו בשעת מתן מעות רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת. ואסיקנא רצתה דאמרה אין לא אצתה דאישתיקה משום דיכולה היא לומר אין שקלי ודידי שקלי. יש לפרש שחזר ואמר לה לא לפרעון אלא לקדושין. ולפי פירוש זה מסתברא דדוקא כי אמר לה כנסי סלע זה שאני חייב ליכי דאע"ג דהדר אמר התקדשי לי בו יכולה היא שתאמר לשם פרעון קבלתיו כמו שאמר תחלה, והוא שהגיע זמנו, אבל היה חייב לה ולא הגיע זמנה ואמר לה התקדשי לי במנה זו ואשתיקה מקודשת, דכיון דלשם קדושין יהביה ופשטה ידה וקבלתיה בשתיקה, חזקה למאי דקאמר שקתיה, ואינה יכולה לומר אין שקלי ודידי שקלי, ואע"ג דלענין דינא הדין עמה דאילו היה חייב מנה לשמעון ומנה ללוי ואמר ליה לשמעון הוליך מנה זה ללוי שאני חייב וקבליה בשתיקה יכול לומר לו שמעון ללוי אין שקלי ודידי שקלי וכדמשמע מהכא, ודאע"ג דבשעת נתינה חזר ואמר לה לא לשם פרעון אני נותנו אלא לשם קדושין וקבלתיה בשתיקה, אפילו הכי אמרינן דיכולה היא לומר אין שקלי ודידי שקלי, אבל לענין קדושין דחזקת כל הנשים רוצות להתקדש כל שלא הזכיר לה פרעון מעיקרא לשם קדושין נתכוונה, והיינו דאפילו אדכר פרעון כל דשדיך ואשתיקה מקודשת דחזקה מינח ניחא לה וסתמא לשם קדושין קבלה כדאמר לה, קבלה כדאמר לה, ואפילו חזרה ואמרה לבסוף אין שקלי ודידי שקלי אינה נאמנת. דסמכינן אחזקה זו, הא סתמא קתני או שחטף סלע מידה וקדשה מקודשת. כך נראה לי. ומדברי הרמב"ם נראה שהוא מפרשה לזו בשלא חזר לו מן הפרעון, אלא שאומר לה שבפרעון זה תתקדש לו ונתקבלה פרעונה ונתקבלה קדושיה, והלכך בדאשתיקה יכולה שתאמר אין שקלי ודידי שקלי, אבל אם חזר ואמר לה לא לשם פרעון אני נותן לך אלא לשם קדושין אפילו בדאשתיקה מקודשת. וז"ל שכתב בפ"ה (הי"ב) החזיר לה חוב שהיה לה אצלו ואמר לה הרי את מקודשת בו קודם שתטלנו ונטלתו ושתקה אם היה ביניהם שדוכין הרי זה מקודשת ואם לא שדך אינה מקודשת עד שתאמר הן ע"כ. והא דקתני חזר ואמר לה התקדשי לי בו לאו חזר מן הפרעון קאמר, אלא חזר לדבר עמה, כלומר חזר עוד ואמר לה התקדשי לי בו, ואין חזר זה שבכאן כמו חזר ואמר לה דברייתא דפקדון, שהיא חזרה גמורה שאינו נותנו לפקדון אלא לקדושין, וכן נראה מדברי בעל הלכות, וההיא נמי דחטף ורשכא הכי משמע, דהא אמר לה אי יהיבנא לך מקדשת לי, דאלמא בחזרת גזלה בלבד הוא רוצה לקדשה, ואי שדיך נתקבלה קדושיה ונתקבלה גזלתה ואינו חייב לשלם לה דמי ורשכא כלל. וכן נראה מדברי רש"י שפירש בפרק האיש מקדשת (נב, א) גבי חטף סלע מידה מקודשת, ואוקימנא בדשדיך, דכיון דשדיך כי קבלתיה לגזל דידה לשם קדושין אחולי אחילתיה, והדברים עתיקים, וכן משמע מן התוספתא דגרסינן בתוספתא דמכלתין בפ"ב (ח, א) הילך סלע זה שאני חייב ליך אמר לה בשעת מתנה הרי את מקודשת לי רוצה מקודשת אינה רוצה אינה מקודשת, ולא קתני חזר ואמר לה, ומיהו בגזל דידה וקדשה סתם מפרש בירושלמי (פ"ב ה"ח) שהוא חייב לה לשלם כדי גזילה דלא אחלה גביה אלא אקנויי אקנייא ליה לשם מלוה והוא חייב לה כנגדו, וכדגרסינן התם בפרק האיש מקדש (שלהי הלכה א) במה קדשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע, והא דחטף ורשכא דלמא אף הוא חייב לשלם לה את דמיו, ואי נמי התם שאני דמפרש לה בהדיא אי יהיבנא לך מקדשת לי, דמשמע דבחזרתו בלבד הוא דמקדשה, וכיון דאשתיקה מקודשת ואפילו בדלא שדיך, וצריך עיון. והא דתניא בגזל ובחמס, בגזל דידה קאמר, וחטף סלע מידה פרושי קא מפרש, אבל בגזל דאחרים אינה מקודשת עד שנתייאשו הבעלים, דקיימא לן כמאן דאמר סתם גזילה לאו יאוש בעלים היא כדאיתא בפרקין דלקמן (קידושין נב, א).

    אמרו ליה והתניא אע"פ שאין אשה נקנית בפחות משוה פרוטה אבל קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה. ותמיהא לי לדעת המקשה דאינה נקניתה בפחות משוה פרוטה, מנא ליה, דהא עיקר קדושי כסף משדה גמרינן ליה בקיחה קיחה, וכיון דשדה נקנה בפחות משוה פרוטה אף אשה בפחות משוה פרוטה, ואפשר דסבירא ליה דסברא היא באשה דאין אשה מקנה נפשה בפחות משוה פרוטה וכדאמרינן בריש מכילתין (ג, א) אתתא בפחות משוה פרוטה לא מקניא נפשה דזילא בה מלתא.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 13a

    Kiddushin 13a. The full printed text of this folio side - 16 numbered segments, about 438 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 13a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026