Talmud Builders

    Kiddushin 10a

    Chapter 1 - HaIshah Nikneit

    גם: קידושין דף י׳ ע״א, פרק א׳ האשה נקנית

    English translation - Kiddushin 10a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1Rabbi Zeira said: Rabbi Yehuda HaNasi concedes with regard to the fine of a rapist and a seducer that they all pay this fine, and they are not exempt merely because their acts of intercourse were with a non-virgin. The Gemara asks: In what way is this case different from the death penalty? With respect to the death penalty they are punished as though they engaged in intercourse with a betrothed non-virgin, and yet concerning the fine, they pay as though they engaged in intercourse with a virgin. The Gemara answers: It is different there, with regard to capital punishment, as the verse states: “Then the man only who lay with her shall die” (Deuteronomy 22:25), which indicates that only one man is executed for having sexual intercourse with a virgin, and no more.

    2The Gemara asks: And the Rabbis, what do they do with this term “only”? The Gemara answers: They require it for that which is taught in a baraita . The verse states: “Then they shall both of them die” (Deuteronomy 22:22). This indicates that this is not the case unless the two of them are equal, i.e., both deserve punishment. But if one of them cannot be punished, e.g., if he is a minor, the other is not executed either. This is the statement of Rabbi Oshaya. Rabbi Yonatan says that the verse: “Then the man only who lay with her shall die,” indicates that in some cases only one of them is liable to receive the death penalty.

    3The Gemara asks: And Rabbi Yoḥanan, from where does he derive this conclusion that only a woman’s husband can render her a non-virgin through intercourse in an atypical manner, if he uses this verse to derive the mode of betrothal by means of sexual intercourse? The Gemara answers: If so, that this verse is teaching only one halakha , let the verse write: If a man be found lying with a beulat ish , literally, a woman who engaged in sexual intercourse with a man. What is indicated by the term “ beulat ba’al ,” literally, who engaged in sexual intercourse with a husband? Learn two halakhot from it: First, that one can betroth a woman through intercourse, and second, that only a woman’s husband can render her a non-virgin by intercourse in an atypical manner.

    4§ A dilemma was raised before the Sages: Since intercourse is not a momentary act but has different stages, does the beginning of intercourse effect acquisition or does the end of intercourse effect acquisition? When exactly is the moment of betrothal? The Gemara comments: The practical difference resulting from this question is in a case where one engaged in only the initial stage of intercourse with her and in the meantime she reached her hand out and accepted betrothal from another man. If the beginning of sexual intercourse effects acquisition, the other man’s betrothal is meaningless. If the end of sexual intercourse effects acquisition, she is betrothed to the other man.

    5Alternatively, there is a difference with regard to a High Priest who acquires a virgin through sexual intercourse. If only the end of intercourse effects acquisition, she is no longer a virgin at the time of the betrothal, which would mean that a High Priest cannot acquire a woman through intercourse, as it is prohibited for him to marry a non-virgin (Leviticus 21:14). What, then, is the halakha ? Ameimar said in the name of Rava: Anyone who engages in sexual intercourse has the completion of the act of intercourse in mind, not the beginning. Therefore, the acquisition is complete only when the act has been completed.

    6Additionally, a dilemma was raised before the Sages: Does the sexual intercourse that is performed to effect betrothal effect marriage at the same time that it effects betrothal, or does it effect only betrothal? The practical difference that arises from this question concerns all cases where it matters whether a woman is betrothed or married. For example, one issue is whether the act allows him to inherit property from her. If he betroths her through intercourse, does he inherit her property when she dies as he would if they were married?

    7And if he is a priest, is he required to become ritually impure to bury her, as he must do for his wife? And similarly, does a betrothal through intercourse allow him to nullify her vows by himself, without her father’s participation? If you say that intercourse effects marriage, he inherits property from her, and he becomes impure to bury her, and he nullifies her vows alone. And if you say that it effects only betrothal, he does not inherit property from her, and he does not become ritually impure to bury her, and he cannot nullify her vows alone. What, then, is the halakha ?

    8Abaye said: Come and hear a resolution from the following mishna ( Ketubot 46b): A father has authority over his daughter with regard to her betrothal, whether it is through money, through a document, or through sexual intercourse. Likewise, a father has a right to items she has found, and to her earnings, and to effect the nullification of her vows, i.e., a father may nullify his daughter’s vows. And he accepts her bill of divorce on her behalf if she is divorced from betrothal before she becomes a grown woman. And although he inherits her property when she dies, e.g., property she inherited from her mother’s family, he does not enjoy the profits of her property during her lifetime. If the daughter married, the husband has more rights and obligations than her father had before the marriage, as he enjoys the profits of her property during her lifetime.

    9The mishna teaches that a man has rights to his daughter’s betrothal through sexual intercourse, and it subsequently teaches: If the daughter married. This indicates that intercourse effects only betrothal. The Gemara rejects this claim: When it teaches: If the daughter married, that is referring to the other modes mentioned here, i.e., betrothal by means of money or a document. In these cases there is a difference between betrothal and marriage, while it is possible that betrothal through intercourse effects marriage as well.

    10Rava said: Come and hear a resolution from a baraita : A girl who is three years and one day old can be betrothed through intercourse, and if her yavam engaged in intercourse with her, he has acquired her. And if she is married, one is liable if he engages in intercourse with her, due to her status as a married woman. And if she is impure as a menstruating woman, she renders one who engages in intercourse with her ritually impure for seven days.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    מודה לענין קנס - אע"ג דלענין קטלא לא חשיב לה כבתולה לענין קנס בשאינה ארוסה מודה דכולהו משלמי:

    לבדו - קרא יתירא הוא דהא כתיב (דברים כ״ב:כ״ו) ולנערה לא תעשה דבר:

    שניהם שוים - בני עונשין למעוטי גדול הבא על הקטנה:

    האי סברא - דבעל עושה אותה בעולה שלא כדרכה כו' מנלן:

    תחילת ביאה קונה - באירוסין:

    אי נמי לכהן גדול - אם מותר לקדש בביאה אי אמרת תחילת ביאה קונה מותר ואם סוף ביאה קונה נמצאת בעולה משעת העראה שלא לשם קדושין ואסירה ליה דכתיב (ויקרא כ״א:י״ד) בתולה מעמיו יקח:

    ביאה אירוסין עושה כו' - המקדש בביאה מי הויא הך ביאה כנשואין או אינה אלא כשאר אירוסין:

    ואינו יורשה כו' - דקי"ל (יבמות דף כט:) אשתו ארוסה לא אונן ולא מיטמא לה מתה אינו יורשה ואינו מיפר נדריה בלא אביה:

    ומקבל את גיטה - אם גירשה בעלה מן האירוסין בעודה נערה:

    פירות - מנכסים הנופלים לה מבית אבי אמה:

    קתני - קידושי ביאה והדר תני נשאת אלמא ביאה לאו נישואין עבדי:

    כי קתני נשאת אשארא - אכסף ושטר דאין עושין נשואין אבל ביאה לעולם אימא לך דנשואין עושה:

    מתקדשת בביאה - מדעת האב אבל פחות מכאן כנותן אצבע בעין ואינה ביאה:

    קנאה - ואם רוצה להוציאה מוציאה בגט:

    וחייבין עליה משום אשת איש - אם קיבל בה אביה קדושין:

    ומטמאה את בועלה - כשהיא נדה שבעת ימים כדכתיב (ויקרא ט״ו:כ״ד) ותהי נדתה עליו:

    קידושין י עמוד א

    1אמר רבי זירא: מודה רבי לענין קנס דכולהו משלמי. מאי שנא מקטלא? שאני התם, דאמר קרא: ״(דברים כב״, כה) ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״.

    2ורבנן האי ״לבדו״ מאי עבדי ליה? מיבעי להו לכדתני' (דברים כב, כב) ״ומתו גם שניהם״ עד שיהיו שוין כאחד, דברי ר' אושעיא. רבי יונתן אומר: ״ומת האיש אשר שכב עמה לבדו״.

    3ורבי יוחנן, האי סברא מנא ליה? אם כן נכתוב קרא ״בעולת איש״, מאי ״בעולת בעל״ ש"מ תרתי.

    4איבעיא להו: תחילת ביאה קונה או סוף ביאה קונה? נפקא מינה כגון שהערה בה, ופשטה ידה וקבלה קדושין מאחר.

    5אי נמי, לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה, מאי? אמר אמימר משמיה דרבא: כל הבועל דעתו על גמר ביאה.

    6איבעיא להו: ביאה נשואין עושה, או אירוסין עושה? נפקא מינה ליורשה,׃

    7וליטמא לה, ולהפר נדריה. אי אמרת נשואין עושה יורשה ומיטמא לה ומיפר נדריה, ואי אמרת אירוסין עושה אינו יורשה ואינו מיטמא לה ואינו מיפר נדריה. מאי?

    8אמר אביי: ת"ש האב זכאי בבתו בקדושיה בכסף בשטר ובביאה, וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה, ובהפרת נדריה, ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה. נישאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה.

    9קתני ״ביאה״, וקתני ״נישאת״! כי קתני ״נישאת״ אשארא.

    10אמר רבא: תא שמע: בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם קנאה, וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה׃

    Tosafot

    עד שיהיו שניהם שוין - פי' הקונטרס בני עונשין למעט גדול הבא על הקטנה ולא נהירא דהא תנן בפ' יוצא דופן (נדה דף מד:) ומייתי לה בסמוך בת ג' שנים ויום אחד כו' וקא אמר אם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה מומתין על ידה משמע דגדול הבא על הקטנה חייב ואע"ג דקטנה לאו בת עונשין היא ויש מפרשים דההיא דהתם אתיא כרבי יונתן דפליג אדרבי אושעיא ודוחק הוא ור"ת פי' עד שיהיו שניהם במיתה אחת ולאו בבני עונשין תליא מילתא ואפילו גדול הבא על הקטנה חייב אם הם שוים בקטלא וקאי אמילתיה דר"מ דאמר בפ' ד' מיתות (סנהדרין דף סו:) גבי נערה המאורסה דר"מ סבר נערה ולא קטנה וחכמים אומרים נערה אפילו קטנה במשמע ובעא מיניה רבי יעקב בר אבא מרב בא על קטנה המאורסה לרבי מאיר מהו לגמרי ממעטינן לה או מסקילה ממעט לה אבל מחנק לא וקאמר התם מסתברא דלגמרי ממעט לה דאי ס"ד מסקילה ממעט לה אבל חנק חייב והא בעינן שניהם שוין כלומר באותה מיתה שאם היתה גדולה בסקילה ולפירוש זה ניחא דבעי התם רבי יעקב בר אבא בא על קטנה המאורסה לרבי מאיר מהו דוקא בארוסה מיבעיא ליה משום דאינן שוין במיתה אבל בנשואה ליכא למיבעי שהרי מיתתו בחנק ואם היתה גדולה היתה נמי בחנק ושניהם שוין למיתה אבל לפ"ה קשה אמאי מיבעי ליה בארוסה טפי מבנשואה ומיהו י"ל כיון דמתו גם שניהם כתיב בנשואה פשיטא ליה דפטור אבל בקטנה ארוסה מיבעיא ליה דס"ד דחייב וקאמר עד שיהיו שניהם שוין כלומר דאפילו ארוסה נמי הוא פטור לפי שאינם בני עונשין וקשה דאיכא התם אמוראי דנפקי מלתא דר"מ דחייב בחנק מהאי קרא דכתיב ומת האיש אשר שכב עמה לבדו ובעי התם לר"מ האי ומתו גם שניהם לר"מ מאי עביד ליה ומאי בעי לוקמא בנשואה כדפי' וי"ל דניחא ליה לתנא לדחוק לאוקמי מתניתין דיוצא דופן (נדה דף מד:) אפילו כר"מ:

    כל הבועל דעתו על גמר ביאה - תימה דבפ' הבא על יבמתו (יבמות דף נה:) ילפינן דאשה נקנית לבעלה בהעראה אתיא קיחה קיחה דעריות והעראה היינו תחילת ביאה והכא מסיק דסוף ביאה קונה ואומר רשב"א דכי אמרינן העראה קונה היינו בשלא עשה כי אם העראה ופירש מיד דמוכח שלא היה בדעתו לקנות בגמר ביאה אבל הכא מיירי שגמר ביאתו דאז לא קני בהעראה כיון שדעתו על גמר ביאה והלשון מוכיח דקאמר כל הבועל ולא קאמר כל המערה והריב"ם תירץ הא דנקנית בהעראה היינו במפרש שרוצה לקנות בהעראה אבל בסתם דעתו על גמר ביאה ור"ת תירץ דאחרי שנתרבתה העראה כגמר ביאה אם כן כל מקום שמזכיר ביאה בהעראה קאמר וה"ק תחילת העראה קונה או בסוף העראה קונה ולמ"ד (שם) העראה זו הכנסת עטרה דשייך בה תחלה וסוף ורבינו נסים גאון תירץ דההיא דיבמות איירי אחר קדושין דע"י אותה העראה הוי כנשואה כמו חופה דלאחר קדושין וקשה לפירושו דקיחה קיחה גבי קדושין כתיב ולא מיירי בחופה כלל:

    ומקבל את גיטה - יש להסתפק אם יכול האב לקבל גט לבתו קטנה משנשאת ונראה למורי הר"ר יצחק דמשנשאת אין האב יכול לקבל לה גט ואפילו היא קטנה ומביא ראיה מהא דתנן בירושלמי במסכת תרומות בפ"ח דהכי תנן התם האשה שהיתה אוכלת בתרומה ואמרו לה מת בעליך או גירשך וכן העבד שהיה אוכל בתרומה וכו' רבי אליעזר מחייב קרן וחומש רבי יהושע פוטר וקאמר עלה בגמרא ניחא מת בעליך גירשך מי לא ידעה רבנן אמרין כמשנה ראשונה שכן ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ואביה מקבל גיטה ור"א אומר אפילו תימא כמשנה אחרונה תפתר שאמרה לו התקבל לי גיטי במקום פלוני והיה לו להביאו בי' ימים ומצא סוס רץ והביאו בה' ימים והשתא מדדחיק לאוקמי כמשנה אחרונה וכגון שאמרה התקבל וכו' ולא מוקי לה בשנשאת כשהיא קטנה ואביה מקבל את גיטה משמע דמשנשאת אף כי היא קטנה אין אביה מקבל גיטה:

    וחייבין עליה משום אשת איש - פ"ה אם קיבל בה אביה קדושין ויש לתמוה אמאי איצטריך וחייבין עליה משום אשת איש והא קתני סיפא אם בא עליה אחד מכל העריות שבתורה מומתים על ידה ואשת איש בכלל כדמוכח פרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) אפילו בהמה כדאיתא פרק ד' מיתות (סנהדרין נה:) בשמעתא דתקלה וקלון ונראה לר"י דקאי אאם בא עליה יבם קנאה וקא משמע לן דקונה קנין גמור וחייבין עליה אף מדאורייתא דסד"א דלא קניא אלא מדרבנן כדאמר (יבמות דף סח.) עשו ביאת בן ט' כמאמר בגדול דממעטין לה לקמן בפירקין (קידושין דף יט.) מאשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן ה"נ נעשה ביאה בקטנה כמאמר בגדול קמ"ל ומיהו קשה דבפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף סט.) דייק מהך דהולכין בדיני נפשות אחר הרוב דאי לא אזלינן אחר הרוב ניחוש דילמא איילונית היא ואדעתא דהכי לא קדיש והשתא כיון דאאם בא עליה יבם קאי הוה ליה למימר אדעתא דהכי לא ייבם וכ"ת דאקדושין דאחיו שמת קאי ולהכי קאמר דאדעתא דהכי לא קדיש והשתא מאי נ"מ אפילו אדעתא דהכי קדיש מ"מ מצי למיפרך אמאי חייבים משום אשת איש והא איילונית לאו בת ייבום היא דכתיב (דברים כה) אשר תלד פרט לאיילונית לכן נראה לפרש דחייבין עליה משום אשת איש בין אאם בא עליה יבם בין אאשת איש דעלמא קאי וחידוש הוי דקאי נמי אאם בא עליה יבם דמסיפא דאם בא עליה א' מכל העריות כו' לא הוה שמעינן דמההיא לא משתמע אלא דוקא א"א והתם פריך מהא דמחייבין משום אשת איש והר"ר דוד תירץ דאיצטריך למיתני וחייבין עליה משום אשת איש לאשמועינן דסיפא דמומתים על ידה ר"ל דאף הבהמה אם היא באה על האשה נהרגה על ידה הבהמה דאי לא תני אלא הא דמומתים על ידה ה"א היינו דוקא עריות דומיא דא"א אבל הבהמה לא אבל השתא דתנא ברישא וחייבין עליה משום אשת איש א"כ סיפא דקתני מומתים על ידה אשמועינן חדוש דאף אותן עריות דלא דמיין לא"א כמו הבהמה אמרינן נהרגת. [וע"ע תוס' יבמות נז: ותוס' סנהדרין נה:]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    ומתו גם שניהם עד שיהיו שניהם שוין כאחד - כך גריס רש"י ז"ל, ופירוש למעוטי גדול הבא על הקטנה דכיון שהיא פטורה אף הוא אינו מומת. ואינו מחוור. והגירסא הנכונה ומתו גם שניהם שיהו שניהם שוין. וכן גרס הראב"ד. ואם ר"ת נראה שגורס כן. ופירשוה שיהו שניהם שוין במיתה אחת, ובא הכתוב ללמדנולדעת רבנן דאמרינן במסכת סנהדרין (סו, ב) נערה ואפילו קטנה במשמע, שאם האשה קטנה אע"פ שהיא פטורה שידון הבועל בסקילה כמיתתה אילו היתה גדולה, וכיון שבמיתה אחד הן, שניהם שוין קרינא ביה, שאילו היה הוא נידון בחנק לא היו שוין כלל לא בעונש ולא במיתה, ולדעת ר' מאיר דאמר נערה ולא קטנה, בא ללמד על גדול שבא על הקטנה שיהא פטור לגמרי, ולאפוקי מדרב דאמר התם לדעת ר' מאיר דכי ממעט ליה מסקילה, אבל מחנק כשאר הבא על שאת איש לא ממעט ליה, דאלו לדברי רב לא היו שניהם שווים כלל. ור' יונתן אומר ומת האיש אשר שכתב עמה לבדו, ולרבנן האיש לבדו נידן אף על פי שהיא פטורה, ולעולם בסקילה כדי שיהו שניהם שוין במיתה אחת, ולרבי מאיר נידון את הבועל לבדו אע"פ שהיא פטורה ונידון בחנק דנערה ולא קטנה, וכדעת רב דכי ממעט ר' מאיר מסקילה, אבל בחנק חייב ומתו גם שניהם, ומוקמינן לרב מאיר לבאו עליה עשרה שלא כדרכה הראשון בסקילה וכולם בחנק. ומתניתין דנדה דמייתי בסמוך דקתני בת ג' שנים ויום אחד מתקדש בביאה וכו' ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה כולם מומתים על ידה והיא פטורה, השתא אתיא ככולי עלמא.

    כל הבועל דעתו על גמר ביאה - קהו רבוותא ז"ל בהא מלתא מהא דאמרינן ביבמתו פרק הבא על יבמתו בתחלתו (נה, ב) אשה לבעלה מנין, כלומר דקניא בהעראה, גמר קיחה קיחה מעריות. ותירץ רבינו אלפסי דהתם בביאה דאחר אירוסין וקודם שנכנסה לחופה, וליורשה וליטמא לה ולהפר נדריה, ודומיא דיבמה דזקוקה ועומדת. אבל ביאה דמחמת קדושין בגמרא ביאה קונה ולא בתחלתה. ואם תאמר והא קיחה קיחה גמרינן, וקיחה בקדושין עצמן איכתיב ולא בביאה דאחר אירוסין. יש לומר כי יקח ובעלה משמע ביאה דבתר קדושין כדאיתא בשמעתין. ומיהו לא נהירא, דאם כן לעולם לא יקנה עד דקדיש והדר בעיל, וכי תימא אתא בעותת בעל וגלי על ביאה לבדה שתקנה, אם כן ובעלה לחודה משמע, והדרא קושיא לדוכתא. ויש שתירצו דכי אמרינן הכא דסוף ביאה קונה, הני מילי בשגמר ביאתו, דהוכיח סופו על תחלתו, אבל פירש אחר העראה, העראה קונה, והכי מוכח מדאמרינן כל הבועל דעתו על גמר ביאה, דאלמא בגמרא דעתו תליא מילתא. ויש מי שהקשה אם כן אף ביבמה נאמר כן, שאם גמר ביאתו דעתו על גמר ביאה, ואי אפשר לומר כן דהא תנן פרק כיצד ביבמות (כ, א) אלמנה לכהן גדול חולצת ולא מתייבמת, והוינן בה בגמרא קא פסיק ותני לא שנא מן האירוסין ולא שנא מן הנשואין, בשלמא מן הנשואין לא אתי עשה ודחי לא תעשה ועשה, אלא מן האירוסין אמאי, ליתי עשה ולידחי לא תעשה, ואסיקנא גזרה ביאה ראשונה אטו ביאה שניה, ואי אמרת סוף ביאה קונה אף ביאה ראשונה אסירה, דהא בסוף ביאה איכא לאו דאלמנה לא יקח (ויקרא כא, יד) ועשה דכי אם בתולה מעמיו יקח אשה (שם) ולא בעולה, דבעולת עצמו היא, ומפותת עצמו ואנוסת עצמו קיימא עליה בעשה כדאיתא התם בפרק הבא על יבמתו (יבמות נט, א), וכדאמר נמי הכא אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה. ויש לומר יבמה שאני, דבההיא לא אזלינן בה בתר דעתו, דהבא על יבמתו בין באונס בין ברצון בין בשוגג בין במזיד קנאה, דבפירוש רבתה תורה ביאת שוגג כמתכוין, ואונס כרצון דאיתא בפרק הבא על יבמתו (יבמות נד, א). ואם תאמר מכל מקום כיון שקנאה בהעראה, אף סוף ביאה ראשונה אסירא, דהא כיון שהערה בה קיים ליה מצות יבמה יבא עליה, והלכך סוף ביאה דליכא עשה איתסר, ולמה אמרו גזירה אטו ביאה שניה לימא גזרה אטו סוף ביאה. ויש לומר דאף על פי שקונה הוא בתחלת ביאה, מכל מקום כולה ביאה בכלל יבמה יבא עליה היא, שזו היא ביאת מצות יבום האמורה בתורה, אלא שבפירוש רבתה אף העראה, ומכל מקום משהערא בה קנאה ואשתו היא, ותו ליכא משום בעולה אלא משום אלמנה, ואתי עשה דיבמה יבא עליה שהיא אף בגמרא ביאה ודחי לא תעשה דאלמנה. ועוד דכתיב (דברים כה, ז) להקים לאחר שם ובגמר ביאה איכא הקמת זרע, בהעראה ליכא הקמת זרע. והרב בעל ההלכות ז"ל (הל' קידושין בסופו) כתב דעתו על גמר ביאה, דהיכא דאמר לה איקדש לי בביאה סתם, אי פשטה ידה וקבלה קדושין מאחר הוו קדושין, והני מילי בסתם, אבל פירש ואמר בתחלת ביאה הוי מקודשת בתחלת ביאה, ואי אמר בסוף ביאה לא מקודשת עד סוף ביאה, ובסתם דעתו על גמר ביאה, ע"כ.

    אי נמי לכהן גדול דקא קני בתולה בביאה - ואיכא דקשיא ליה והיכי קני לה בביאה, והא בתר נשואין אזלינן ולא בתר איוסין, ובשעת נשואין בעולת עצמו היא ואסורה, וכדאמרינן ביבמות בפרק הבא על יבמתו (יבמות נח, ב) כהן גדול שקדש את הקטנה ובגרה תחתיו מהו, בתר נשואין אזלינן, כלומר ואסירא, כלומר דבוגרת אסורה לכהן גדול, איכא דאמרי בתר אירוסין אזלינן, ושריא, בותר דבעיא הדר פשטה דבתר נשואין אזלינן ואסירא. ויש לומר דהכא הוה סלקא דעתך דביאת נשואין עושה כדבעינן למימר בגמרא בסמוך. אי נמי הכא במאי עסקינן בשכנסה לחופה בלא קדושין ובעלה בחופה לשם קדושין, דמשעה שבא עליה קנאה ונעשית כאשתו נשואה לכל דבר.

    הא דקתני וחייבין עליה משום אשת איש - פירש רש"י ז"ל אם קבל בה אביה קדושין ובא עליה אחר חייב משום אשת איש. ואיכא למידק היינו סיפא ואם בא עליה אחד מכל העריות האמורות בתורה הן מומתין על ידה, ואשת איש בכלל עריות היא. ופירשו בתוס' בשם רש"י דמשום דכתיב (שם כב, כב)ומתו גם שניהם, אצטריך הכא לאשמועינן שאע"פ שאינה בת עונשין שאינה בת עונשין הבא עליה חייב משום אשת איש.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 10a

    Kiddushin 10a. The full printed text of this folio side - 10 numbered segments, about 210 words - with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 10a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026