Talmud Builders

    Kiddushin 36a

    Back to index

    English translation — Kiddushin 36a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1are one prohibition.

    2Abaye said that this is the reason of Isi for exempting women from the prohibition against baldness: As he learns the prohibition against causing baldness in grief over someone who is dead through a verbal analogy from the prohibition against causing baldness stated with regard to the sons of Aaron. The verse states with regard to priests: “They shall not make baldness upon their head” (Leviticus 21:5). Just as there, with regard to priests, women are exempt, as the expression “the sons of Aaron” serves to exclude the daughters of Aaron, so too here, women are exempt.

    3The Gemara asks: But if we maintain that when the Merciful One writes: “The sons of Aaron” (Leviticus 21:1), it is written with regard to the entire matter of that chapter, including the prohibition against causing baldness, let the verse be silent about this prohibition concerning all Jews. And this halakha could be derived through an a fortiori inference, as I could say the following: If in the case of priests, for whom the verse includes additional mitzvot, the prohibition against causing baldness applies only to the sons of Aaron and not the daughters of Aaron, is it not all the more so the case with regard to Israelites, who have fewer mitzvot, that only the men should be obligated and not the women?

    4The Gemara answers: Nevertheless, the verbal analogy is necessary. As, were it not for the verbal analogy I would say that the halakhot of ritual impurity concluded discussion of that matter, and the prohibition against causing baldness applies to all the descendants of Aaron, including women.

    5The Gemara asks: If so, now too, let us say that the halakhot of ritual impurity concluded discussion of that matter, and it is prohibited for the daughters of Aaron as well to cause baldness. And if you maintain that the reason the prohibition stated with regard to priests does not apply to women is due to the verbal analogy employing the term “make baldness,” which serves to connect the halakha stated with regard to priests with the halakha stated with regard to all Jews, this verbal analogy is necessary for that which is taught in a baraita : The verse states: “They shall not make baldness [ yikreḥu korḥa ]” (Leviticus 21:5). If the verse had stated only “ yikreḥu ,” one might have thought that even if one made four or five patches of baldness he would be obligated for only one violation, as there is only one prohibition against making a bald spot. Therefore the verse also states “ korḥa ,” to render him liable for each and every one of the bald spots.

    6The baraita continues: What is the meaning when the verse states: “Upon their head” (Leviticus 21:5), with regard to the prohibition against a priest causing baldness? Because it is stated: “You shall not cut yourselves, nor make any baldness between your eyes for the dead” (Deuteronomy 14:1), one might have thought that he is obligated only for removing the hair between the eyes. From where is it derived to include the entire head in this prohibition? When the verse states “upon their head,” it serves to render a priest liable for removing hair on his entire head like the spot between the eyes.

    7The baraita continues: And I have derived only that this halakha applies to priests, for whom the verse includes additional mitzvot; from where do we derive that it applies to every Israelite, i.e., all Jews are liable for each and every bald spot and for the entire head? It is stated here, with regard to priests, “baldness,” and it is stated there, with regard to non-priests, “baldness.” Just as here, with regard to priests, one is obligated for each and every bald spot, and one is obligated for the entire head like the spot between the eyes, so too there, with regard to all Jews, one is obligated for each and every bald spot, and one is obligated for the entire head like the spot between the eyes.

    8The baraita continues: And conversely, just as there, in the case of Israelites, it is referring specifically to causing baldness over someone who is dead, so too here, with regard to priests, it is prohibited to cause baldness only over someone who is dead, not in other circumstances. This baraita shows that the verbal analogy is required for the halakhot of bald spots. How, then, can it teach the exemption of women? The Gemara answers: If it is so that it may be used only for one purpose, let the verse be written merely bald [ keraḥ ]. What is meant by the term “baldness [ korḥa ]”? Conclude two conclusions from it, both the verbal analogy that exempts women and the halakha that each bald spot constitutes a separate violation.

    9Rava said that this is Isi’s reason, as he derives the verbal analogy of “between your eyes” with regard to baldness from phylacteries, concerning which it says: “And they shall be for frontlets between your eyes” (Deuteronomy 11:18): Just as there, with regard to phylacteries, women are exempt, so too here, in the case of baldness, women are exempt. The Gemara asks: And what is the reason that Rava did not state the same reason as Abaye? The Gemara answers: Rava does not learn anything from the distinction between keraḥ and korḥa , as he maintains that no halakha can be derived from this slight difference in language.

    10The Gemara further asks: And what is the reason that Abaye did not state the same reason as Rava? The Gemara answers that Abaye could have said to you: Phylacteries themselves are derived from here, i.e., the meaning of the phrase “between your eyes” stated with regard to phylacteries is understood from the case of baldness: Just as there, with regard to a bald spot, “between your eyes” is referring to a place where baldness is formed, a spot where there is hair, which is on the upper part of the head but not actually between the eyes, so too, the place where phylacteries are donned is on the upper part of the head.

    11The Gemara asks: And both Abaye and Rava, what do they derive from this verse: “You are the sons to the Lord your God” (Deuteronomy 14:1)? According to the first explanation of Isi’s opinion, the exclusion of women is derived from this phrase, whereas they derive that halakha from a different source. The Gemara answers: This verse is necessary for that which is taught in a baraita : The verse: “You are the sons to the Lord your God,” indicates that when you act like sons and cleave to the Holy One, Blessed be He, you are called sons, but when you do not act like sons you are not called sons. This is the statement of Rabbi Yehuda.

    12And Rabbi Meir says: Either way you are still called sons, as it is stated: “They are foolish sons” (Jeremiah 4:22). And it also states: “Sons in whom there is no faithfulness” (Deuteronomy 32:20). And it states: “A seed of evildoers, sons who deal corruptly” (Isaiah 1:4). And it states: “And it shall come to pass that, instead of what was said to them: You are not My people, it shall be said to them: Sons of the living God” (Hosea 2:1).

    13The Gemara asks: Why is it necessary to cite these additional proofs introduced by the phrase: And it states? All these verses apparently make the same point. The Gemara explains why all the quotes are necessary. And if you would say: Granted, when they are foolish they are still called sons, as the verse states: “Foolish sons,” but when they do not have faithfulness they are not called sons; therefore, come and hear another verse. And that verse states: “Sons in whom there is no faithfulness.”

    14And if you would say: It is when they do not have faithfulness that they are called sons, as stated, but when they worship idols they are not called sons anymore; therefore, come and hear: And the verse states: “A seed of evildoers, sons who deal corruptly,” which alludes to the corruption of idol worship. And if you would say that although they are called “sons who deal corruptly,” they are no longer called full-fledged sons of God once they have sinned, come and hear: And the verse states: “And it shall come to pass that, instead of what was said to them: You are not My people, it shall be said to them: Sons of the living God.” This verse indicates that when the Jews repent they are again called full-fledged sons of God.

    15MISHNA: With regard to the placing of hands on the head of an offering, and the waving of certain offerings, and the bringing near of meal-offerings to the corner of the altar, and the removal of a handful from meal-offerings, and the burning of sacrificial parts on the altar, and the pinching of bird-offerings, and the collecting of blood of offerings in a vessel, and the sprinkling of blood, these apply to men and not to women. All these mitzvot apply specifically to men and not to women, except for the meal-offering of a sota , and the meal-offering of a nazirite woman, which these women wave.

    16GEMARA: From where is it derived that placing of hands on the head of an offering applies only to men? As it is written: “Speak to the sons of Israel…and he shall place his hand” (Leviticus 1:2–4), which indicates that the sons of Israel place hands on offerings, but the daughters of Israel do not place hands.

    17The Gemara explains that the halakha of waving is derived from the following verse: “Speak to the sons of Israel…and he shall wave” (see Leviticus 7:29–30), which likewise teaches that the sons of Israel wave, but the daughters of Israel do not wave.

    18§ With regard to bringing near, this is as it is written: “And this is the law of the meal-offering: The sons of Aaron shall bring it near” (Leviticus 6:7). This teaches that the sons of Aaron bring the meal-offering near, but not the daughters of Aaron.

    19With regard to the removal of a handful, this is as it is written: “And he shall bring it to the sons of Aaron, the priests, and he shall remove a handful” (Leviticus 2:2). This teaches that the sons of Aaron take a handful, but not the daughters of Aaron.

    20With regard to the burning of sacrificial parts, this is as it is written: “And the sons of Aaron shall burn it” (Leviticus 3:5). This teaches that it is the sons of Aaron who burn the parts, but not the daughters of Aaron.

    21With regard to pinching, this is as it is written: “And he shall pinch…and he shall burn” (Leviticus 1:15). The verse juxtaposes killing to burning, and just as the burning of an offering must be performed by men, so too pinching may be performed only by men.

    22With regard to receiving, this is as it is written: “And the sons of Aaron shall present the blood” (Leviticus 1:5). And the Master said in explanation of this verse:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    אחת היאמשמעות שתיהן בין ביד בין בכלי:

    מבני אהרןדכתיב (ויקרא כ״א:ה׳) לא יקרחו קרחה בראשם גבי אמור אל הכהנים:

    דכי כתיב קראבני אהרן:

    נשתוק קראמהך ג"ש גבי ישראל:

    בראשםהאמור אצל כהנים מה ת"ל דלפי שנאמר בישראל בין עיניכם משמע סמוך לפדחת:

    ומה להלןבישראל על מת דהתם כתיב למת:

    א"כדלהך מילתא לחודה אתא:

    נכתובבתרוייהו קרח מאי קרחה הוה ליה כג"ש יתירה למידרש נמי הא:

    תפילין גופייהו מהכא גמיריכלומר ההיא ג"ש דבין עיניכם מיבעי ליה למגמר מקום תפילין מהכא דלא תימא בין עיניכם ממש דהיינו על פדחתו אלא יליף מבין עיניכם דקרחה דבמקום שער דבלאו מקום שער לא משכחת קרחה והיינו למעלה מפדחתו:

    ובין לאביי ובין לרבאדנפקא להו פטורא דנשים מקרא אחרינא בנים אתם מאי דרשי ביה:

    וכ"ת סכלי הוא דמקרו בניכשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים:

    וכ"ת סכלי הוא דמקרו בניכשאין בהם אלא שטות הוא דמיקרו בנים אבל כשהם רשעים דלית בהו הימנותא לא מקרו בנים:

    משחיתיםדהיינו עבודה זרה כדכתיב (דברים ד׳:ט״ז) פן תשחיתון ועשיתם פסל וגו':

    בני מעליא לא מקרועוד לעולם:

    ת"שדהדרי מקרו בני אל חי ע"י תשובה:

    מתני' הסמיכות כו'אינה סומכת ואינה מניפה ואינה מגשת מנחה ואפילו היא כהנת אין העבודה כשרה בה להגיש מנחה בקרן מערבית דרומית כמשפטה דתנינן לה בפ"ב דסוטה (דף יד:) ואינה קומצת ומקטרת ואינה מולקת עוף ואינה מקבלת דם ואינה מזה דם חטאת העוף חוץ מסוטה ונזירה שהם מניפות מנחתן בעצמן בין כהנות בין ישראליות שמנחתן טעונה תנופה בבעלים ובגמ' יליף לה:

    גמ' אל בני ישראלדויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך ידו:

    גמ' אל בני ישראלדויקרא וכתיב בההוא עניינא וסמך ידו:

    דבר אל בני ישראל והניףבצו את אהרן המקריב את זבח שלמיו וכתיב בההוא עניינא והניף:

    הקרב אותהמהאי קרא נפקא לן הגשה בפ"ב דסוטה (שם:):

    איתקש מליקה להקטרהוהא מעיטנא נשים מוהקטירו אותו בני אהרן:

    קידושין 36 עמוד א

    1אחת היא.

    2אביי אמר: היינו טעמא דאיסי, דגמר ״קרחה״ ״קרחה״ מבני אהרן, מה להלן נשים פטורות אף כאן נשים פטורות.

    3ואי סבירא לן דכי כתיב קרא, בכולי עניינא הוא דכתיב״, נשתוק קרא מיניה ותיתי בק"ו ואנא אמינא: ומה כהנים שריבה בהם הכתוב מצות״ יתירות ״בני אהרן״ ולא בנות אהרן, ישראל לא כ"ש׃

    4אי לאו ג"ש הוה אמינא: הפסיק הענין.

    5השתא נמי נימא הפסיק הענין, ואי משום ג"ש מיבעי ליה לכדתניא: ״לא יקרחו״, יכול אפילו קרח ארבע וחמש קרחות לא יהא חייב אלא אחת? ת"ל ״קרחה״ לחייב על כל אחת ואחת.

    6״בראשם״ מה ת"ל לפי שנאמר: ״(דברים יד״, א) ״לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת״, יכול לא יהא חייב אלא על בין העינים, מנין לרבות כל הראש? תלמוד לומר: ״בראשם״ לחייב על הראש כבין העינים.

    7ואין לי אלא כהנים, שריבה בהם הכתוב מצות יתירות, ישראל מנלן? נאמר כאן: ״קרחה״ ונאמר להלן: ״קרחה״, מה כאן חייב על כל קרחה וקרחה, וחייב על הראש כבין העינים אף להלן חייב על כל קרחה וקרחה, וחייב על הראש כבין העינים.

    8ומה להלן על מת, אף כאן על מת. א"כ נכתוב קרא ״קרח״, מאי ״קרחה״ שמעת מינה תרתי.

    9רבא אמר: היינו טעמא דאיסי, דיליף ״בין עיניכם״ מתפילין, מה להלן נשים פטורות, אף כאן נשים פטורות. ורבא מאי טעמא לא אמר כאביי? ״קרח״ ״קרחה״ לא משמע ליה.

    10ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר לך: תפילין גופייהו מהכא גמר לה: מה להלן מקום שעושים קרחה, בגובהה של ראש, אף כאן מקום הנחה בגובה הראש.

    11ובין לאביי ובין לרבא, האי ״בנים אתם״, מאי דרשי ביה? האי מיבעי לכדתניא: ״בנים אתם לה' אלהיכם״, בזמן שאתם נוהגים מנהג בנים אתם קרוים בנים, אין אתם נוהגים מנהג בנים אין אתם קרוים בנים, דברי ר' יהודה.

    12רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך אתם קרוים בנים, שנאמר: ״(ירמיהו ד״, כב) ״בנים סכלים המה״, ואומר: (דברים לב, כ) ״בנים לא אמון בם״, ואומר: (ישעיהו א, ד) ״זרע מרעים בנים משחיתים״, ואומר: (הושע ב, א) ״והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי״.

    13מאי ״ואומר״? וכי תימא: סכלי הוא דמקרי בני, כי לית בהו הימנותייהו לא מיקרו בני ת"ש ואומר: ״בנים לא אמון בם״,׃

    14וכי תימא: כי לית בהו הימנותא הוא דמיקרו בנים, כי פלחו לעבודת כוכבים לא מיקרו בנים ת"ש ואומר: ״זרע מרעים בנים משחיתים״. וכ"ת ״בנים משחיתים״ הוא דמיקרו, בני מעלייא לא מיקרו ת"ש ואומר: ״והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני אל חי״.

    Mishna

    15, הסמיכות, והתנופות, וההגשות, והקמיצות, והקטרות והמליקות, והקבלות, והזאות נוהגים באנשים ולא בנשים, חוץ ממנחת סוטה ונזירה שהן מניפות.

    Gemara

    16סמיכות. דכתיב: ״(ויקרא א״, ב) ״דבר אל בני ישראל... וסמך״ בני ישראל סומכים, ואין בנות ישראל סומכות.

    17תנופות. (ויקרא ז, כט-ל) ״דבר אל בני ישראל... והניף״ בני ישראל מניפין, ואין בנות ישראל מניפות.

    18הגשות. דכתיב: ״(ויקרא ו״, ז) ״וזאת תורת המנחה... הקרב אותה בני אהרן״ בני אהרן, ולא בנות אהרן.

    19קמיצות. דכתיב: ״(ויקרא ב״, ב) ״והביאה אל בני אהרן וקמץ״ בני אהרן, ולא בנות אהרן.

    20הקטרות. דכתיב: ״(ויקרא ג״, ה) ״והקטירו אותו בני אהרן״ בני אהרן, ולא בנות אהרן.

    21המליקות. דכתיב: ״(ויקרא א״, טו) ״ומלק... והקטיר״, איתקש מליקה להקטרה.

    22הקבלות. דכתיב: ״(ויקרא א״, ה) ״והקריבו בני אהרן״, ואמר מר:

    Tosafot

    אי לאו ג"ש ה"א הפסיק העניןוא"ת היכי תיסק אדעתין למימר הכי הא מפקינן לעיל (קידושין דף לה:) מפאת שאינה בבל תשחית ולא אמר דקרחה שכתוב בפרשה ראשונה קודם בל תשחית הפסיק הענין לפאת זקן וכ"ש דקאי אקרחה שהיא ראשונה בפרשה קרובה יותר לבני אהרן דכתיב בפרשה ועוד קשה דת"ק דמתניתין היכי פליג אקרחה דקאמר במתני' חוץ מבל תקיף ובל תשחית ולא קאמר ובל יקרחו והא אפילו מפאת אמר לעיל דקאי אבני אהרן כ"ש דקאי אקרחה דקרובה לבני אהרן וי"ל דסד"א דגבי קרחה דאע"ג שהיא קרובה לבני אהרן הפסיק הענין משום דכתיב (דברים י״ד:ב׳) כי עם קדוש אתה דמרבה נשים ואפילו בישראל ומפרש בגמרא דלא הפסיק הענין:

    אם כן ליכתוב קרא קרחפי' וליתן את האמור של זה בזה הוה מפקי במה מצינו ואי משום דריבה בהו מצות יתירות אין לנו לחלק מצוה אחת שאנו מוציאין בכהנים ובישראל בהדיא דודאי גוף המצוה לא היינו לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר מהדדי:

    תפילין גופייהו מהכא גמרינן להווא"ת ומה בכך מ"מ נילף קרחה מתפילין דאין ג"ש למחצה ונימא מה תפילין נשים פטורות ה"נ גבי קרחה וי"ל דשמא לא נגמרה ג"ש אלא לאשמועינן מקום הנחת תפילין וקשה להר"ם אמאי אין מניחין תפילין בכל הראש כי היכי דקאמר קרחה בכל הראש ושמא להכי מהני האי בין עיניכם דהוה מצי למכתב בראשיכם ואע"ג דגבי קרחה כתיב בין עיניכם ואפ"ה קרחה בכל הראש וי"ל דליגמר ג"ש נכתב:

    הסמיכות והתנופות וההגשותנראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים ואתו קראי בגמ' למעוטי כהנות אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל:

    הקבלות והזאותוהולכה וזריקה לא קתני דהולכה בכלל קבלה שהרי מן והקריבו הכהן נפקא כמו קבלה וזריקה בכלל הזאה וא"ת אמאי איצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים תיפוק ליה דכולהו מ"ע שהזמן גרמא הוו שהרי אינן נוהגות אלא ביום כדכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צותו להקריב קרבניהם וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטינהו ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא לא הוה ידעינן שהעבודה פסולה בהן להכי איצטריך קרא למעוטי למימר דמחללי עבודה ועבודתן פסולה מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטריך קרא למעטינהו דהא עבודה לא אתחלל בהכי כלומר בלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול בכך ואם נעשה סמיכה בנשים לא מיפסל קרבן בכך. וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשרה בנשים כדתנן בזבחים (דף לא:) ומייתי בשמעתא קמייתא דשחיטת חולין (דף ב:) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים וכו' אף סמיכה כשרה בנשים להכי איצטריך למעוטי ותנופה נמי איצטריך למעוטי משום דאשכחן תנופה דכשרה בנשים כדמפרש לקמן:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    אמר אביי היינו טעמא דאיסי דגמר קרחה קרחה מבני אהרן כו' עד הוה אמינא לה יטמא הפסיק הענין. פי' שהרי בלה יטמא אנשים ונשים שווין וכיון דכן תו לא דרשינן בשאר הפרשה הבאה לאחר כן בני אהרן ולא בנות אהרן אהניא השתא ג"ש שללמד שלא הפסיק ופרכינן אי משום ג"ש להכי הוא פי' דאע"ג דבעלמא כל היכא דאמרינן ג"ש לגמרי דרשינן לה לכל מילי שאני הכא דאי דרשי' קרחה קרחה לפטור נשים נסתר הכלל שבידינו דבמצות לא תעשה נשים חייבות וכדכתיבנא לעיל:

    וקשיא ליה לרב ר' אברהם בר דוד ז"ל למה לן ג"ש דקרחה קרחה לפטור נשים נדרוש ג"ש דפאת פאת כדדריש אביי גופה לעיל לפטור נשים מהשחתה ואיכא למימר דהא קי"ל שאין אדם דן ג"ש אלא אם כן קבלה מרבו ורבנן דלעיל גמירי ג"ש דפאת פאת אבל איסי בן הודה לא גמר פאת פאת אלא קרחה קרחה א"נ דפאת פאת מוקים לה לכדתניא יכול גלחו במספרים וכו' ולית ליה הא דדחינן לעיל דלכתוב בקרא את שבזקנך והכי קים ליה לאביי ושמע לה נמי מדלא פטר נשים מגדידה אלא מקרחה לחוד אלמא ג"ש קרחה קרחה היא דאי פאת פאת מנא ליה לרבות גדידה ולהוציא קרחה דהא פאת הכתוב בבני אהרן הטילו הכתוב בין קרחה לשריטה הלכך רבכן דדרשי פאת פאת גמרינן מינ' דבני אהרן אכוליה עניינא הוא דכתיב ומה התם נשים אף כאן נשים פטורות ואפילו הכי חייבות בקרחה ובגדידה משום כי עם קדוש דקאי בין אקרחה בין אגדידה וכי כתיב בנים אתם למאי דתניא לקמן בזמן שאתם עושים רצונו של מקום וליה להו ג"ש דקרחה ואיסי גמיר ג"ש דקרחה קרחה ודריש מינה דכי כתיב בני אהרן אכוליה פרשה כתיב ואפילו אקרחה וה"ה להשחתה ומה התם נשים פטורית אף כלן נשים פטורות אבל בגדידה חייבת משום כי עם קדוש והרי זה נכון:

    דתניא לא יקרחו יכול מלא יהא חייב כו'עד לחייב על כל קרחה וקרחה פי' התם במסכת מכות הוינן היכי דמי אילימא בזה אחר זה ובחמש התראות פשיטא אלא בזה אחר זה ובהתראה אחת חמש מי מחייב והתנן הנזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשקה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת כלומר ולא משמע דנימא דאתא קרחה לחיובה חמש התראות כאחת ולהוציאו מכלל שאר דיני תורה ואוקימנא דסך חמש אצבעותיו נשא ואותבינהו בבת אחת בחמש מקומות דהשתא אפי' התראה אחת חשיבא התראה לכל חדא וחדא שיעור קרחה כדי שיראה מראשו א"ד כגריס ואיכא דאמרי שתי שערות ודוקא למלקות אבל לאיסורא אסור למתלש כלל והנשים אסורות בו דלית הלכתא כאיסי בן יהודה ובירושלמי רב יהודה מפקיד לחבריה פקדון נשיכון כד יהון קיימין אל מתיא דלא ליתלשון בשעריהן כלל שלא יבואו לידו קרחה:

    ואביי מ"ט לא אמר כרבא תפילין גופייהו מקרחה למד מה להלן בגובה של ראש אף כאן בגובה של ראש. וכ"ת ניליף נמי קרחה מתפילין לפטור נשים א"כ הוה ליה לסתור כלל מצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים חייבות ואין אנו דורשין ג"ש לסתור כל היכא דאיכא למדרש בה מידי כדכתיבנא לעיל:

    מתניתין הסמיכות והתניפות כו'גמרינן לה בגמרא בכל חד מינייהו מיעוטא דנשים וכ"ת ותיפוק ליה דהוה להו ביום ולא בלילה וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ואיכא למימר דכי אמרינן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות במצות שבחובה לגמרי דכי מטי זמן חיוביה לא סגיא דלא לקיומינהו אבל הנהו אינן בחובה לגמרי אלא שבאין להכשיר קרבנו אם ירצה שיעלה לו לרצין והוה אמינא דאחד אנשים ואחד נשים שוין קמ"ל:

    וההזאותפי' כל זריקת דמים בכלל דבן צאן דכתיב וזרקו בני אהרן בין שאר ההזאות והיינו דלא קתני והזריקות מפני שהיא בכלל ההזאות ואע"ג דאוקימנא בגמרא בהזאות דבן עוף דלא כתיב ביה בני אהרן לאו למימרא דמיירי בבן עוף דוקא אלא לומר דכיון דלא קתני זריקות וקתני הזאת ודאי לא לזריקת בן צאן בלבד אתי אלא אף הזאת בן עוף בכלל דכתיב בה לשון הזאה כדכתיב והזה מדם החטאת. והא דלא תני מתני' יציקות ובלילות ופתיות ומליחות מפני שכשרות בזר וכיון שכן כשרות בנשים. ולא קתני הולכת דם מפני שהוא בכלל קבלת דם דקתני:

    גמרא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכותפי' ובמצות לא תעשה דכתיב בני ה"ה דהוה דרשי' ב"י ולא בנות ישראל אלא דהא רבינהו רחמנא מקרא דאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם שהשוה אשה לאיש לכל לא תעשה שבתורה וה"ה במצות עשה שלא הזמן גרמא דאע"ג דכתיב בהו בני ישראל אף נשים בכלל דהא אתרבו להו ממורא כדלעיל וכי כתיב בני ישראל אתי למעוטי עכו"ם מיהו מבני אהרן דממעטינן בנות אהרן לא מצינן למימר דאתי למעוטי זרים דהא מהכהנים אימעיטו זרים וכי כתב בני אהרן אתי למעט בנות אהרן:

    ואיכא דקשיא ליה היכי אמרינן הכא דכי כתיב בני ישראל ממעט בנות ישראל א"כ היאך נשים נודרות ונודבות קרבן דהא כתיב בפרשה בני ישראל ואיכא למימר דהא רבינהו רחמנא התם מדכתיב איש איש לרבות את עכו"ם שנודרין ונודבין נדרים ונדבות כישראל וכ"ש נשים והא דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ואפילו הכי כתיב ויבואו האנשים על הנשים ולא קשיא דהתם נשים מעצמן הביאו ולא נצטוו בכך א"נ דנדבה הוה וכבר נתרבו נשים בנדר ונדבה כדכתיבנא תו קשיא לן בעבודת כהונה אלו שפסולת בזר למה לי מיעוטא דבני אהרן ולא בנות אהרן תיפוק ליה דאפי' בני אהרן במחוסרי בגדים עבודתם פסולה כיון שאין כהונתם עליהן ובנות אהרן לית להו בגדי כהונה. וי"ל דשמא אין בגדי כהונה מעכבין אלא לבני אהרן שנצטוו בהן אבל בנות אהרן שלא נצטוו בבגדי כהונה כלל אינן מעכבין בעבודתן:

    הגשה דכתיב הקרב אותה בני אהרןהקשה ר"ח ז"ל דהא הגשה קודם קמיצה היא והיכי אמרינן במנחות ומקמיצה ואילך מצות כהונה אבל קודם קמיצה כשירה בזר דהא הכא ממעטינן מהגשה אפי' בנות אהרן וכ"ש זרים ותירץ דכי אמרינן התם מקמיצה ואילך מצות כהונה לאו בכל דוכתא דכתיב בה קמיצה אלא מקמיצה של אותה פרשה שאין בה הגשה בבני אהרן ולימד שהבאה ובלילה ויציקה בבעלים אבל הגשה דכתיב בפרשה אחריתי שיש בה קמיצה אע"פ שהוא קודם קמיצה מצותה בבני אהרן ופסולה בנשים ובזרים ולית ליה כמאן דאמר בטמא אותה לאלעזר ולא אחרת לאלעזר אלא כבר פלוגתי' אי דפרה אליעזר ואחיה (חקה) כתיב בה לעיכובא פי' ואפי' בכהן הדיוט פסולה וכ"ש בבנות אהרן. מיהו אורחא דתלמודא הוא בהכי דזימנין דמקשה להדיא אליבא דחד אמורא ומקשה סתמא וכדכתיבנא לעיל בהאי פירקא:

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 36a

    Kiddushin 36a. The full printed text of this folio side — 22 numbered segments, about 512 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    אחת היא משמעות שתיהן בין ביד בין בכלי:

    מבני אהרן דכתיב (ויקרא כ״א:ה׳) לא יקרחו קרחה בראשם גבי אמור אל הכהנים:

    דכי כתיב קרא בני אהרן:

    נשתוק קרא מהך ג"ש גבי ישראל:

    בראשם האמור אצל כהנים מה ת"ל דלפי שנאמר בישראל בין עיניכם משמע סמוך לפדחת:

    ומה להלן בישראל על מת דהתם כתיב למת:

    א"כ דלהך מילתא לחודה אתא:

    נכתוב בתרוייהו קרח מאי קרחה הוה ליה כג"ש יתירה למידרש נמי הא:

    13 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 36a · Sefaria

    Tosafot

    אי לאו ג"ש ה"א הפסיק הענין וא"ת היכי תיסק אדעתין למימר הכי הא מפקינן לעיל (קידושין דף לה:) מפאת שאינה בבל תשחית ולא אמר דקרחה שכתוב בפרשה ראשונה קודם בל תשחית הפסיק הענין לפאת זקן וכ"ש דקאי אקרחה שהיא ראשונה בפרשה קרובה יותר לבני אהרן דכתיב בפרשה ועוד קשה דת"ק דמתניתין היכי פליג אקרחה דקאמר במתני' חוץ מבל תקיף ובל תשחית ולא קאמר ובל יקרחו והא אפילו מפאת אמר לעיל דקאי אבני אהרן כ"ש דקאי אקרחה דקרובה לבני אהרן וי"ל דסד"א דגבי קרחה דאע"ג שהיא קרובה לבני אהרן הפסיק הענין משום דכתיב (דברים י״ד:ב׳) כי עם קדוש אתה דמרבה נשים ואפילו בישראל ומפרש בגמרא דלא הפסיק הענין:

    אם כן ליכתוב קרא קרח פי' וליתן את האמור של זה בזה הוה מפקי במה מצינו ואי משום דריבה בהו מצות יתירות אין לנו לחלק מצוה אחת שאנו מוציאין בכהנים ובישראל בהדיא דודאי גוף המצוה לא היינו לומדים אבל פירוש המצוה גמרי שפיר מהדדי:

    תפילין גופייהו מהכא גמרינן להו וא"ת ומה בכך מ"מ נילף קרחה מתפילין דאין ג"ש למחצה ונימא מה תפילין נשים פטורות ה"נ גבי קרחה וי"ל דשמא לא נגמרה ג"ש אלא לאשמועינן מקום הנחת תפילין וקשה להר"ם אמאי אין מניחין תפילין בכל הראש כי היכי דקאמר קרחה בכל הראש ושמא להכי מהני האי בין עיניכם דהוה מצי למכתב בראשיכם ואע"ג דגבי קרחה כתיב בין עיניכם ואפ"ה קרחה בכל הראש וי"ל דליגמר ג"ש נכתב:

    הסמיכות והתנופות וההגשות נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים ואתו קראי בגמ' למעוטי כהנות אבל סמיכות ותנופות איירי בישראל:

    הקבלות והזאות והולכה וזריקה לא קתני דהולכה בכלל קבלה שהרי מן והקריבו הכהן נפקא כמו קבלה וזריקה בכלל הזאה וא"ת אמאי איצטריך קרא בגמרא למעוטי נשים תיפוק ליה דכולהו מ"ע שהזמן גרמא הוו שהרי אינן נוהגות אלא ביום כדכתיב (ויקרא ז׳:ל״ח) ביום צותו להקריב קרבניהם וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטינהו ולמיפסל קרבן בנשים דאי לאו קרא לא הוה ידעינן שהעבודה פסולה בהן להכי איצטריך קרא למעוטי למימר דמחללי עבודה ועבודתן פסולה מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטריך קרא למעטינהו דהא עבודה לא אתחלל בהכי כלומר בלא סמיכה נמי אין הקרבן פסול בכך ואם נעשה סמיכה בנשים לא מיפסל קרבן בכך. וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטי דסד"א משום דכתיב וסמך ושחט איתקש סמיכה לשחיטה מה שחיטה כשרה בנשים כדתנן בזבחים (דף לא:) ומייתי בשמעתא קמייתא דשחיטת חולין (דף ב:) כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשרה שהשחיטה כשרה בזרים ובנשים וכו' אף סמיכה כשרה בנשים להכי איצטריך למעוטי ותנופה נמי איצטריך למעוטי משום דאשכחן תנופה דכשרה בנשים כדמפרש לקמן:

    Tosafot on Kiddushin 36a · Sefaria

    Ritva

    אמר אביי היינו טעמא דאיסי דגמר קרחה קרחה מבני אהרן כו' עד הוה אמינא לה יטמא הפסיק הענין. פי' שהרי בלה יטמא אנשים ונשים שווין וכיון דכן תו לא דרשינן בשאר הפרשה הבאה לאחר כן בני אהרן ולא בנות אהרן אהניא השתא ג"ש שללמד שלא הפסיק ופרכינן אי משום ג"ש להכי הוא פי' דאע"ג דבעלמא כל היכא דאמרינן ג"ש לגמרי דרשינן לה לכל מילי שאני הכא דאי דרשי' קרחה קרחה לפטור נשים נסתר הכלל שבידינו דבמצות לא תעשה נשים חייבות וכדכתיבנא לעיל:

    וקשיא ליה לרב ר' אברהם בר דוד ז"ל למה לן ג"ש דקרחה קרחה לפטור נשים נדרוש ג"ש דפאת פאת כדדריש אביי גופה לעיל לפטור נשים מהשחתה ואיכא למימר דהא קי"ל שאין אדם דן ג"ש אלא אם כן קבלה מרבו ורבנן דלעיל גמירי ג"ש דפאת פאת אבל איסי בן הודה לא גמר פאת פאת אלא קרחה קרחה א"נ דפאת פאת מוקים לה לכדתניא יכול גלחו במספרים וכו' ולית ליה הא דדחינן לעיל דלכתוב בקרא את שבזקנך והכי קים ליה לאביי ושמע לה נמי מדלא פטר נשים מגדידה אלא מקרחה לחוד אלמא ג"ש קרחה קרחה היא דאי פאת פאת מנא ליה לרבות גדידה ולהוציא קרחה דהא פאת הכתוב בבני אהרן הטילו הכתוב בין קרחה לשריטה הלכך רבכן דדרשי פאת פאת גמרינן מינ' דבני אהרן אכוליה עניינא הוא דכתיב ומה התם נשים אף כאן נשים פטורות ואפילו הכי חייבות בקרחה ובגדידה משום כי עם קדוש דקאי בין אקרחה בין אגדידה וכי כתיב בנים אתם למאי דתניא לקמן בזמן שאתם עושים רצונו של מקום וליה להו ג"ש דקרחה ואיסי גמיר ג"ש דקרחה קרחה ודריש מינה דכי כתיב בני אהרן אכוליה פרשה כתיב ואפילו אקרחה וה"ה להשחתה ומה התם נשים פטורית אף כלן נשים פטורות אבל בגדידה חייבת משום כי עם קדוש והרי זה נכון:

    דתניא לא יקרחו יכול מלא יהא חייב כו' עד לחייב על כל קרחה וקרחה פי' התם במסכת מכות הוינן היכי דמי אילימא בזה אחר זה ובחמש התראות פשיטא אלא בזה אחר זה ובהתראה אחת חמש מי מחייב והתנן הנזיר שהיה שותה יין כל היום כולו אינו חייב אלא אחת אמרו לו אל תשתה אל תשקה והוא שותה חייב על כל אחת ואחת כלומר ולא משמע דנימא דאתא קרחה לחיובה חמש התראות כאחת ולהוציאו מכלל שאר דיני תורה ואוקימנא דסך חמש אצבעותיו נשא ואותבינהו בבת אחת בחמש מקומות דהשתא אפי' התראה אחת חשיבא התראה לכל חדא וחדא שיעור קרחה כדי שיראה מראשו א"ד כגריס ואיכא דאמרי שתי שערות ודוקא למלקות אבל לאיסורא אסור למתלש כלל והנשים אסורות בו דלית הלכתא כאיסי בן יהודה ובירושלמי רב יהודה מפקיד לחבריה פקדון נשיכון כד יהון קיימין אל מתיא דלא ליתלשון בשעריהן כלל שלא יבואו לידו קרחה:

    ואביי מ"ט לא אמר כרבא תפילין גופייהו מקרחה למד מה להלן בגובה של ראש אף כאן בגובה של ראש. וכ"ת ניליף נמי קרחה מתפילין לפטור נשים א"כ הוה ליה לסתור כלל מצות עשה שלא הזמן גרמא דנשים חייבות ואין אנו דורשין ג"ש לסתור כל היכא דאיכא למדרש בה מידי כדכתיבנא לעיל:

    מתניתין הסמיכות והתניפות כו' גמרינן לה בגמרא בכל חד מינייהו מיעוטא דנשים וכ"ת ותיפוק ליה דהוה להו ביום ולא בלילה וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות ואיכא למימר דכי אמרינן מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות במצות שבחובה לגמרי דכי מטי זמן חיוביה לא סגיא דלא לקיומינהו אבל הנהו אינן בחובה לגמרי אלא שבאין להכשיר קרבנו אם ירצה שיעלה לו לרצין והוה אמינא דאחד אנשים ואחד נשים שוין קמ"ל:

    וההזאות פי' כל זריקת דמים בכלל דבן צאן דכתיב וזרקו בני אהרן בין שאר ההזאות והיינו דלא קתני והזריקות מפני שהיא בכלל ההזאות ואע"ג דאוקימנא בגמרא בהזאות דבן עוף דלא כתיב ביה בני אהרן לאו למימרא דמיירי בבן עוף דוקא אלא לומר דכיון דלא קתני זריקות וקתני הזאת ודאי לא לזריקת בן צאן בלבד אתי אלא אף הזאת בן עוף בכלל דכתיב בה לשון הזאה כדכתיב והזה מדם החטאת. והא דלא תני מתני' יציקות ובלילות ופתיות ומליחות מפני שכשרות בזר וכיון שכן כשרות בנשים. ולא קתני הולכת דם מפני שהוא בכלל קבלת דם דקתני:

    גמרא בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות פי' ובמצות לא תעשה דכתיב בני ה"ה דהוה דרשי' ב"י ולא בנות ישראל אלא דהא רבינהו רחמנא מקרא דאיש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם שהשוה אשה לאיש לכל לא תעשה שבתורה וה"ה במצות עשה שלא הזמן גרמא דאע"ג דכתיב בהו בני ישראל אף נשים בכלל דהא אתרבו להו ממורא כדלעיל וכי כתיב בני ישראל אתי למעוטי עכו"ם מיהו מבני אהרן דממעטינן בנות אהרן לא מצינן למימר דאתי למעוטי זרים דהא מהכהנים אימעיטו זרים וכי כתב בני אהרן אתי למעט בנות אהרן:

    ואיכא דקשיא ליה היכי אמרינן הכא דכי כתיב בני ישראל ממעט בנות ישראל א"כ היאך נשים נודרות ונודבות קרבן דהא כתיב בפרשה בני ישראל ואיכא למימר דהא רבינהו רחמנא התם מדכתיב איש איש לרבות את עכו"ם שנודרין ונודבין נדרים ונדבות כישראל וכ"ש נשים והא דכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה ואפילו הכי כתיב ויבואו האנשים על הנשים ולא קשיא דהתם נשים מעצמן הביאו ולא נצטוו בכך א"נ דנדבה הוה וכבר נתרבו נשים בנדר ונדבה כדכתיבנא תו קשיא לן בעבודת כהונה אלו שפסולת בזר למה לי מיעוטא דבני אהרן ולא בנות אהרן תיפוק ליה דאפי' בני אהרן במחוסרי בגדים עבודתם פסולה כיון שאין כהונתם עליהן ובנות אהרן לית להו בגדי כהונה. וי"ל דשמא אין בגדי כהונה מעכבין אלא לבני אהרן שנצטוו בהן אבל בנות אהרן שלא נצטוו בבגדי כהונה כלל אינן מעכבין בעבודתן:

    1 more comments on this page.

    Ritva on Kiddushin 36a · Sefaria

    Meiri

    אע"פ שביארנו בהשחתת זקן והקפת פאת הראש שהנשים פטורות בקרחה על המת אינו כן אלא אף הנשים חייבות בה וכן בגדידה ושריטה ואיסור קרחה בכל הראש ואע"פ שבישראל נאמר לא תתגודדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת הרי בכהנים נאמר לא יקרחו קרחה בראשם לחייב על כל הראש כבין העינים ודנין ישראל מכהנים בגזירה שוה של קרחה קרחה וכן למדים מזו שאף בכהנים לא נאסרה אלא על מת הא על ספינתו שטבעה או על ביתו שנפל וכיוצא באלו פטור ואע"פ שבכהנים מיהא סתם נאמרה הרי נאמר בישראל בין עיניכם למת וכן הדין בכהנים וכן הדין בשריטה וגדידה אלא שבאלו על ע"ז חייב כמו שביארנו במסכת מכות:

    ואם קרח כמה קרחות על מת חייב על כל אחת ואחת אם בזו אחר זו ובהתראה על כל אחת מהן אם בהתראה אחת וכגון שקרח בבת אחת בחמש אצבעותיו או שסך חמש אצבעותיו בסם המשיר והשיר כמו שביארנו באחרון של מכות ולפי דרכך למדת שהקרחה במקום שער אבל שריטה וגדידה שתיהם ענין אחד וענינם בין במקום שער בין שלא במקום שער בין ביד בין בכלי וכבר ביארנו ענינים אלו כולם במסכת מכות ולא הוצרכנו כאן אלא ללמד שאף הנשים חייבות בהם ובתלמוד המערב אמרו רב המנונא מקפיד לחבריא פקדון לנשיכון כד תהון קיימן על מיתייא לא ליתלשן בשעריהון דלא ליתו לידי קרחה שנאמר כי עם קדוש אתה אחד אנשים ואחד נשים:

    ושיעור קרחה נחלקו בה בתלמוד המערב והוא שאמרו שם עד כמה היא קרחה אי תנאי תני בגריס ואי תנאי תני כל שהו מאן דתני כל שהו כמשמעו שנאמר קרחה ומאן דתני כגריס נאמר כאן קרחה ונאמר בנגעים קרחה מה קרחה האמורה להלן כגריס אף קרחה האמורה כאן כגריס:

    המשנה התשיעית והכונה בה בענין החלק השלישי גם כן והוא שאמר בדיני הקרבנות שיש בהם פרטים שאין נוהגים בנשים בקרבנות שלהם והם הסמיכות והתנופות וההגשות והקמיצות וההקטרות והמליקות והקבלות וההזיות נוהגות באנשים ואינן נוהגות בנשים חוץ ממנחת הסוטה והנזירה שהן מניפות אמר הר"ם כל אלו הנמנין בכאן באו בלשון זכר ואמר וסמך ידו והניף והגיש וקמץ ומלק את ראשו ואמר והקריבו בני אהרן ואמר בתורת כהנים והקריבו זו קבלת הדם ואמר והזה מן הדם ואמר במנחת סוטה ולקח הכהן מיד האשה ואמר באשר יביא קרבן ידיו תביאנה את אישי יי' את החלב על החזה להניף אותו תנופה לפני יי' מה שלמים תנופה בבעלים ותואר התנופה בבעלים כמו שזכרו כהן מכניס ידו תחת יד בעלים ומניף ולמדנו נזיר מסוטה לפי שאמר בסוטה ונתן על כפיה ואמר בנזיר ונתן על כפי ודין הנזיר והנזירה בקרבן שוה לאמרו בתחלת הפרשה איש או אשה כי יפליא לנדור נדר והוא אמרם כף כף מסוטה:

    אמר המאירי הסמיכות שאדם סומך על קרבנו כדכתיב וסמך ידו והוא נאמר בקרבן בהמה שכל קרבנות בהמה בין של חובה בין של נדבה סומך על ראש הבהמה בעודה חייה בכל כחו חוץ מבכור ומעשר ופסח ובשעת סמיכה מתודה אם הוא חטאת או אשם או עולה אבל בשל שלמים אינו מתודה אלא שאומר דברי שבח ואין סמיכה אלא בבעלים ושל נשים אין בו סמיכה דכתיב דבר אל בני ישראל וסמך בני ישראל סומכין ואין בנות ישראל סומכות ואחר אינו סומך בשבילו שנאמר וסמך ידו ולא יד חברו אפילו יד אשתו או עבדו אך שלוחו והתנופות והוא בקרבן שלמים שמביאין הבעלים חזה ושוק בידיהם וכהן מניח ידו תחת יד בעלים ומניף לפני י"י במזרח בהולכה והבאה והעלאה והורדה ושל נשים אף הוא טעון תנופה אלא שתנופתה נעשית על ידי כהן ואין אשה מניפה אלא סוטה במנחתה ונזירה בקרבנה וההגשות והוא נאמר בקרבן או במנחה בקרבן שאחר התנופה היה הכהן מגיש האמורין למזבח להקטירן ובמנחה שאחר שנתנה בכלי שרת ונתן עליה שמן ולבונה מוליכה אצל הכהן והכהן מוליכה אצל המזבח ומגישה בקרן דרומית מערבית והגשה זו אינה אלא בכהן ובא ללמד במשנה זו שאינה בכהנת דכתיב במנחה הקרב אותה בני אהרן ולא בנות אהרן וכן הקמיצות והוא נאמר במנחת הסולת דכתיב והביאה אל בני אהרן וקמץ משם וכו' וההקטרות והוא נאמר גם כן במנחה דכתיב והקטיר הכהן את אזכרתה וכו' וכן נאמר דין הקטרה גם כן בקרבן בהמה כדכתיב באימורין והקטירו בני אהרן וכן מליקה שבחטאת העוף דכתיב והקריבו הכהן ומלק הקבלות ר"ל קבלת הדם דכתיב והקריבו בני אהרן ומפי השמועה למדו והקריבו זו קבלת הדם וההזאות פירשו בגמרא על הזאה של עוף שנאמר בו והזה מדם החטאת שאלו על הזאה של יום הכפורים או של חטאות הפנימיות של פרה הרי כל אלו אינן אלא בכהן גדול אלא שלא נאמרה אלא בהזאת עוף והביאוה בגמרא מקל וחמר ומה קרבן בהמה שלא קבע כהן לשחיטתו שהרי השחיטה כשירה בזר קבע כהן להזאתה ולזריקת דמה עוף שקבע כהן למליקתו אינו דין וכו' וממילא למדנו שזריקת הדם גם כן בנשים שהזריקה בבהמה כהזאה בבן עוף וכן נתינת אש במזבח ועריכת עצים ועריכת אימורין כלם בכלל הקטרה הם:

    ולענין ביאור מיהא יש לשאול מה הוצרכנו להוציא נשים מכל אלו והרי זמן גרמא הם שאין מעשה הקרבן אלא ביום ואין זה כלום שאין זמן גרמא נאמר אלא להפקיע החיוב אבל ליפסל הדברים על ידן לא שהרי שחיטה צורך עבודה וכשירה בנשים אלא שראוי לשאול והרי כל אלו טעונות בגדי כהנה ואשה מנין לה ושמא הייתי אומר שלא נאמר חיוב בגדי כהנה אלא לאנשים:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנוה הלכה היא אלא שיש חולקים בסמיכה לומר שהנשים סומכות מתורת רשות וכבר ביארנוה במסכת חגיגה ולא נתחדש על משנה זו בגמרא דבר:

    Meiri on Kiddushin 36a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא אמר לך תפילין כו' עכ"ל קצת קשה ומאי קושיא דאימא דאביי בעי לאוקמא ההיא דאיסי אפילו כמ"ד תפילין הוי מצות עשה שלא הזמן גרמא ונשים חייבות בתפילין כדאי' בפרק המוצא תפילין וכמ"ש לעיל בשם התוספות וק"ל:

    תוס' בד"ה אי לאו גזירה שוה כו' ויש לומר דסלקא דעתך אמינא כו' הפסיק הענין משום דכתיב כי עם קדוש כו' עכ"ל ולתנא דמתני' קושטא דהכי הוא דמחייב בקרחה לאביי משום דכתיב כי עם קדוש הפסיק הענין וק"ל:

    בד"ה תפילין גופייהו כו' וי"ל דליגמר ג"ש נכתב עכ"ל אבל בתפילין ליכא למימר דליגמר גזירה שוה נכתב כיון דלא נכתב גזירה שוה אלא להך מלתא בגובהה של ראש בלחוד כמ"ש התוספות לעיל לא לכתוב לא בתפילין ולא בקרחה בין עיניכם אלא לכתוב בתפילין נמי בראשיכם אי לאו למעט בתפילין כל הראש וק"ל:

    בד"ה הסמיכות והתנופות וההגשות נראה דמהגשות ואילך מיירי בכהנים כו' עכ"ל לכאורה מילתא דלאו צריכה קאמרי ויש ליישב דקשיא להו דלא ה"ל למיתני הכא ברישא דמיירי בעבודת מנחות הסמיכות דאיירי בעבודת קרבן אלא בסיפא הוה ליה למתני הסמיכות גבי המליקות וההזאות והקבלות ואהא תרצו דתני סמיכות גבי תנופות משום דהני תרתי לא איירי כלל בעבודת כהנים ומהגשות ואילך כו' וק"ל:

    בד"ה [הקבלות כו'] ותנופה נמי אצטריך כו' כדמפרש לקמן חוץ ממנחת כו' וא"ת ת"ל דכל כו' עכ"ל כצ"ל והד"א וקצת קשה לדבריהם מי הכריחם לזה גבי תנופה הא שפיר אצטריך ליה כמו כל הני עבודות דקתני ואי פסיקא להו בשום מקום דלא מיתחלא בלא תנופה הו"ל למימר הכי בקושייתם שהקשו אסמיכה ואפשר משום דתנופה נמי בישראל הוא כמו סמיכה כמ"ש לעיל משמע להו דלא מיתחלא ביה נמי עבודה בלא תנופה כמו בלא סמיכה אבל כל אינך בכהנים מיתעבדא ומיתחלא עבודה וק"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 36a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    תוספות בד"ה אי לאו ג"ש ה"א דהפסיק הענין וא"ת היכי תיסק אדעתין כו' וע"ק דת"ק דמתניתין היכי פליג כו' וי"ל דסד"א כו' משום דכתיב כי עם קדוש אתה. ויש לדקדק א"כ מאי מקשה הש"ס נישתוק קרא מג"ש ותיתי בק"ו הא איצטריך ג"ש דלא נימא דכי עם קדוש אפקא נמי מק"ו ונראה דסברת התוספות דלא שייך כלל לומר בכה"ג דקרא אפקא מק"ו שאין שום סברא כלל להקל בכהנת טפי מבישראלית ולענ"ד משום הא לא איריא דלמאי דס"ד מעיקרא היה באפשר לחלק דלא פטירי נשים כהנות אלא מקרחה של כל הראש דהתם כתיב ראשיכם והא דהוי מרבינן נשים אפילו ישראלית מכי עם קדוש אתה היינו דוקא לקרחה של בין עינים דאבין עיניכם קאי דהא ע"כ הא דמקשה מעיקרא נישתוק מג"ש לא אסיק אדעתא דאיצטריך ג"ש דקרחה לענין כל הראש אמנם כן למאי דפרישית בסוגייא דלעיל בסמוך לענין פאת זקן אם כן ממילא יש ליישב קושית התוס' כאן דלק"מ דת"ק ואיסי בהא פליגי דלת"ק לקושטא דמילתא הפסיק הענין לענין קרחה ואפ"ה פטירי מהשחתה משום דשני קרא בישראל וילפינן ג"ש לפטור אף בכהנת משא"כ לאיסי אתא הך תרי ג"ש לגלויי דבני אהרן אכולהו מילתא קאי וחדא מאידך לא אתיא כן נראה לי ודו"ק:

    בד"ה תפילין גופייהו וכו' וא"ת ומה בכך מ"מ ניליף כו' דאין ג"ש למחצה כו' עכ"ל. לא ידענא מאי קשיא להו דהא שפיר קאמר אביי דכיון דג"ש דבין עיניכם לא מיותר דאיצטריך למקום תפילין תו לית לן למילף לפטור הנשים מהך ג"ש גופא דאיכא למימר דכי עם קדוש אתה מפיק לה מהך ג"ש דהא בלא"ה ע"כ נחית אביי להך דרשא דכי עם קדוש אתה כמ"ש התוס' בד"ה אי לאו ג"ש וצ"ע:

    בא"ד וקשה להר"ם אמאי אין מניחין תפילין בכל הראש כו' עד סוף הדיבור. ולולא דבריהם נ"ל דכיון דאיכפל רחמנא בתפילין לכתוב ארבעה פעמים בין עיניכם ובין עיניך ולא כתיב בשום דוכתי בראשיכם או בראשך כמו גבי קרחה ע"כ דווקא קאמר:

    משנה הסמיכות והתנופות כו' נוהגות באנשים ולא בנשים ומפרש בגמרא טעמא דסמיכה ותנופה משום דכתיב בני ישראל ולא בנות ישראל. ואף ע"ג דברוב המצות כתיב בני ישראל ולא ממעטינן נשים התם טעמא אחרינא איכא דבמצות לא תעשה הא בהדיא מרבה להו קרא דהושוו אשה לאיש ובמ"ע שאין הז"ג הא מרבינן להו מדהו"ל ת"ת ופדיון הבן שני כתובים ואין מלמדין והו"ל כמו מיעוטא דווקא בהנך פטירי הא בעלמא חייבין וא"כ ע"כ דבני ישראל אתא לדרשא אחריתא או דאורחא דקרא הוא דעיקר למעוטי עובד כוכבים אתא ואגב דכתיב ישראל כתיב נמי בני משא"כ היכא דאיכא למידרש כפשטא דרשינן והכא בסמיכה ותנופה דשייך למידרש כפשטא לפטורא דנשים דרשינן וכמ"ש התוס' דמשאר מ"ע שהז"ג לא הוי ממעטינן להו ועוד נ"ל דהכא דבני ישראל דכתיב בפרשת קרבנות לא שייך למימר דאורחא דקרא הוא ולמעט עובד כוכבים דבמאי ממעט להו אי מענין הקרבנות הא אפילו בישראל פסילי דמקבלה ואילך מצות כהונה ואי משחיטה דלא ישחטנו העובד כוכבים בעצמו הא אפילו בחולין פסילי ואי לענין דאין קרבן טעון שחיטה ודאי לא סגי בלא שחיטה ואי מענין הפרשתן ונדבתן דאדם כי יקריב הא לקושטא דמילתא העובדי כוכבים נודדין נדרים ונדבות כישראל וכ"ש דלא שייך למעט נשים מעיקר נדבתן דהא בנות הפלאה נינהו דכתיב איש או אשה כי יפליא ועוד דמ"ע שלא הז"ג היא אע"כ דבני ישראל אסמיכה דכתיב בתריה קאי ולומר שאין קרבן עובד כוכבים ונשים טעונין סמיכה כלל דכיון דסמיכה בבעלים בעינן דווקא ולא ע"י שלוחו א"כ ע"כ לגמרי ממעט להו משא"כ בתנופה לא ממטעינן אלא תנופת עצמן דממעטינן בדדמי אבל קרבנן טעונין תנופה בכהן וכדאי' במס' מנחות דף ס"א ע"ש וכמו שאבאר עוד בסמוך בלשון התוס' וקצת מאלו הדברים כתובין בחידושי הריטב"א ז"ל והוספתי נופך משלי ודו"ק:

    תוספות בד"ה הקבלות כו' מיהו מסמיכה קשה אמאי איצטריך קרא כו' עכ"ל ולמאי דפרישית אין מקום לקושייתם דאיצטריך קרא למעט שאין קרבנן טעון סמיכה כלל אפילו ע"י אחר דאע"ג דסמיכה בבעלים בעינן דכתיב ידו ולא ע"י שלוחו אפ"ה ס"ד דהיכא דא"א ע"י עצמו צריך ע"י אחר כמו בתנופת נשים דאע"ג דתנופה בבעלים בעינן כדאי' שם במנחות אפ"ה בקרבן נשים בעינן תנופה ע"י אחר דהיינו בכהן מש"ה איצטריך בני ישראל בסמיכה לומר שאין קרבנן טעון סמיכה כלל דע"כ להכי אתא דאי למעט סמיכת נשים ע"י עצמן לא איצטריך דהא מ"ע שהז"ג הוא משא"כ בתנופה מוקמינן קרא בדדמי למעט תנופת נשים עצמן דלא ניליף מסוטה ונזירה כדמסקו התוס' וכמו שכתבתי מבואר להדיא מלשון הגמ' שם במנחות ובזה יתיישב מה שהקשו שם בתוס' מנא לן דקרבן נשים אין טעונין סמיכה ע"י אחר כמו תנופה ותירצו דאפשר שיש שום מיעוט א"נ כי היכי דממעטינן קרבן עובד כוכבים לגמרי דגלי קרא ה"ה לענין קרבן נשים ואף לפי תירוץ זה ע"כ היינו לבתר דכתיב בני ישראל למעט נשים כמו עובד כוכבים וא"כ לא הקשו כאן כלום דהא ודאי איצטריך מיהא למיכתב בני ישראל למעט נשים וממילא דלפ"ז אין צורך לידחק כיון דגלי בעובד כוכבים ה"ה לנשים דאדרבא בנשים ע"כ עיקר מיעוטא היינו דאין טעון סמיכה ע"י אחר דאי ס"ד דבעי סמיכה ע"י אחר ולא ממעטינן אלא סמיכת עצמן ת"ל דמ"ע שהז"ג היא כמו שהקשו כאן כן נ"ל ועיין עוד בסמוך:

    בא"ד וי"ל דמ"מ איצטריך קרא למעוטי דסד"א כו' מה שחיטה כשירה בנשים כדתנן בזבחים כו' עכ"ל. ולכאורה אין דבריהם מובנין לי כלל דהא בשחיטה גופא ודאי לא שייך בנשים מצות שחיטה בעצמן דהא שחיטה נמי מ"ע שהז"ג היא אלא דהא דתנן בזבחים שהשחיטה כשירה בנשים היינו לענין הכשר קרבן וכיון שהקשו כאן דבסמיכה לא שייך לומר כן דבלא"ה אין הקרבן נפסל בכך א"כ לא תירצו כלום על קושייתם תו קשיא לי בדבריהם דא"כ תיקשי באמת השתא דכתיב בני ישראל למעט סמיכת נשים א"כ אמאי אמרינן בזבחים דשחיטה כשירה בנשים ואמאי לא ממעטינן להו נמי אי מפשטא דקרא דבני ישראל נמי אשחיטה קאי או משום דאיתקש שחיטה לסמיכה דנהי דלא בעינן שחיטה בבעלים דוקא כמו בסמיכה היינו כדמשנינן בגמרא מדגלי קרא בפרו של אהרן אלמא דלא בעינן בעלמא שחיטה בבעלים משא"כ לענין פסולא דנשים שפיר איכא לאקושי וממ"נ לא תירצו כלום אמנם למאי דפרישית נתיישב הכל לנכון דבשחיטה כיון דלא סגי בלא שחיטה לא קאי עליה מיעוטא דבני ישראל ולא נשים דבסמיכה גופא נמי לא קאי עיקר מיעוטא אלא לענין שאין קרבנן טעון סמיכה כן נ"ל נכון וכבר אפשר לידחק ולפרש כן לשון התוס' עצמו ואין להאריך שלענ"ד דברים ברורין הם בעזה"י ודוק היטב:

    בא"ד ותנופה נמי איצטריך כו' עכ"ל ועיין במהרש"א ז"ל שדקדק בדברי התוס' אי פסיקא להו להתוס' בשום דוכתא דתנופה לא מיתחלא עבודה בלא תנופה ע"ש. ואשתומם על המראה היאך אישתמיט ברייתא ערוכה שהובא בכמה דוכתא בש"ס בפ"ק דיומא ובמנחות דף ל"ג דאההיא ברייתא דמייתי דסמיכה לא מעכב אמרינן ותנן נמי גבי תנופה כה"ג לתנופה לכפר עשה הכתוב תנופה שירי מצוה כאילו לא כיפר וכיפר:

    Penei Yehoshua on Kiddushin 36a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה הקבלות וכו' וא"ת אמאי אצטריך ע' ברא"ם פ' אמור ד"ה בני אהרן:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 36a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    "בָּנִים אַתֶּם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם" בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים אַתֶּם קְרוּיִים 'בָּנִים' דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה (דברים יד, א). קשה מנא ליה האי דרשה הא סתמא קאמר בָּנִים אַתֶּם לַהֳ' משמע דבכל גוונא אתם בנים? ונראה לי בס"ד דייק לה מדלא כתיב אַתֶּם בָּנִים לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים יד, א) שמע מינה הכי קאמר בָּנִים כאשר אַתֶּם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם ראויים אליו ומתייחסים לו ודבקים בו.

    רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, קְרוּיִים בָּנִים. הנה נודע מה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה אף על גב דקיימא לן רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה הכא קיימא לן כרבי מאיר משום דדייק קראי כוותיה עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב במשלי (משלי ד, כ) בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ, והיינו לַאֲמָרַי בהפוך אתוון 'למאיר' הַט אָזְנֶךָ לסברתו דסבירא ליה 'בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קְרוּיִים בָּנִים' ובזה אל תתייאש מן הרחמים! ובזה יובן בס"ד הטעם שנקבר רבי מאיר מעומד כמו שכתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בסוף שער הגלגולים והיינו מפני שבסברתו נעשה עמידה לישראל בעולם דאין נופלים אפילו כשאין עושין רצונו של מקום.

    כִּי פַּלְחֵי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לָא מִיקְרוּ 'בָּנִים', תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: "זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים" (ישעיהו א, ד). קשה אם כן לימא האי קרא בלחודיה ולא לימא קרא ד'בָּנִים סְכָלִים' (ירמיה ד, כב) ובשלמא קרא ד'לֹא אֵמֻן בָּם' (דברים לב, כ) הביאו בשביל שהוא פסוק תורה ועדיף טפי אף על גב דאיכא פסוק נביאים מפורש יותר אך פסוק 'סְכָלִים' דהוא פסוק נביאים למה הביאו? ונראה לי בס"ד הביאו מפני שיש בו טעם לדבר איך יהיו נקראים בנים גם אם אין עושין רצונו של מקום? דהסברה להפך! וכן מפורש הטעם דדן אותם כמו שוטים שאין עושין בדעת וכמו שנאמר כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ (הושע יא, א) דדן אותם כנער שהוא סכל שאין לו דעת לכך אמר 'בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה' ואין בהם תבונה.

    וְכִי תֵּימָא "בָּנִים מַשְׁחִיתִים" הוּא דְּמִיקְרוּ, "בְּנֵי מְעַלְיָא" לָא מִיקְרוּ (ישעיהו א, ד). פירש רש"י ז"ל דלא מקרו עוד לעולם תא שמע דהדר איקרי 'בְּנֵי אֵ־ל חָי' (הושע ב, א) על ידי תשובה. קשה והלא בהא גם רבי יהודה מודה דעל ידי תשובה חוזרים להקרא בנים דרבי יהודה לא קאמר מעקר שם בנים מנייהו לגמרי אלא סבירא ליה בזמן דעושין רצונו של מקום מקרו בנים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום לא מקרו בנים ואם כן למאי אצטריך רבי מאיר לאשמעינן דבר זה? ונראה לי בס"ד דלרבי יהודה אף על גב דאם עשו תשובה נקראים בנים היינו מכאן ולהבא אבל למפרע על אותו זמן שלא עשו בו רצונו של מקום לא מקרו בנים ורבי מאיר סבירא ליה אחר שעשו תשובה יש להם דין בנים גם על זמן שלא עשו בו רצונו של מקום ודייק לה מדכתיב וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם (הושע ב, א) תיבת 'בִּמְקוֹם' לשון יתר והוה ליה למימר 'לֹא יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם' לכך דרש אפילו במקום רצונו לומר הזמן שהיה נאמר להם 'לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם' על אותו הזמן 'בְּנֵי אֵ־ל חָי'.

    Ben Yehoyada on Kiddushin 36a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 36, Amud Aleph, about 512 words in 22 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 22 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 12 words

      Opens “אחת היא.…”

    2. Segment 218 words

      Opens “אביי אמר: היינו טעמא דאיסי, דגמר ״קרחה״…”

      Named: אביי.

    3. Segment 332 words

      Opens “ואי סבירא לן דכי כתיב קרא, בכולי…”

    4. Segment 47 words

      Opens “אי לאו ג"ש הוה אמינא: הפסיק הענין.…”

    5. Segment 531 words

      Opens “השתא נמי נימא הפסיק הענין, ואי משום…”

    6. Segment 636 words

      Opens “״בראשם״ מה ת"ל לפי שנאמר: (דברים יד,…”

    7. Segment 741 words

      Opens “ואין לי אלא כהנים, שריבה בהם הכתוב…”

    8. Segment 817 words

      Opens “ומה להלן על מת, אף כאן על…”

    9. Segment 928 words

      Opens “רבא אמר: היינו טעמא דאיסי, דיליף ״בין…”

      Named: רבא, אביי.

    10. Segment 1027 words

      Opens “ואביי מאי טעמא לא אמר כרבא? אמר…”

      Named: אביי, רבא.

    11. Segment 1137 words

      Opens “ובין לאביי ובין לרבא, האי ״בנים אתם״,…”

      Named: אביי, רבא.

    12. Segment 1250 words

      Opens “רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך…”

      Named: רבי מאיר.

    13. Segment 1321 words

      Opens “מאי ״ואומר״? וכי תימא: סכלי הוא דמקרי…”

    14. Segment 1446 words

      Opens “וכי תימא: כי לית בהו הימנותא הוא…”

    15. Segment 1519 words

      Opens “מתני׳, הסמיכות, והתנופות, וההגשות, והקמיצות, והקטרות והמליקות,…”

    16. Segment 1618 words

      Opens “גמ׳ סמיכות. דכתיב: (ויקרא א, ב) ״דבר…”

    17. Segment 1716 words

      Opens “תנופות. (ויקרא ז, כט-ל) ״דבר אל בני…”

    18. Segment 1817 words

      Opens “הגשות. דכתיב: (ויקרא ו, ז) ״וזאת תורת…”

      Named: רב אותה.

    19. Segment 1915 words

      Opens “קמיצות. דכתיב: (ויקרא ב, ב) ״והביאה אל…”

    20. Segment 2014 words

      Opens “הקטרות. דכתיב: (ויקרא ג, ה) ״והקטירו אותו…”

    21. Segment 2110 words

      Opens “המליקות. דכתיב: (ויקרא א, טו) ״ומלק... והקטיר״,…”

    22. Segment 2210 words

      Opens “הקבלות. דכתיב: (ויקרא א, ה) ״והקריבו בני…”

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Kiddushin 36a · Segment 2 — “אביי אמר: היינו טעמא דאיסי, דגמר ״קרחה״ ״קרחה״ מבני…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 36a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026