Talmud Builders

    Kiddushin 53b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 53b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara asks: But don’t you understand it by itself from this verse? Since the verse compares the Jewish people to teruma , the categorization of “holy” evidently applies to teruma as well. Ravin the Elder interpreted it before Rav: The difference is that with regard to tithe the verse states: “It is for the Lord,” which indicates: As it is, it should be, as consecrated.

    2§ The mishna teaches: And if he betrothed a woman with consecrated property belonging to the Temple treasury, if he does so intentionally he has betrothed her, and if he does so unwittingly he has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the opposite: If he did so unwittingly he has betrothed her, but if he does so intentionally he has not betrothed her. Rabbi Ya’akov said: I learned two halakhot from Rabbi Yoḥanan, the halakha of an unwitting error involving tithe according to the opinion of Rabbi Yehuda and the halakha of an unwitting error involving consecrated items according to the opinion of Rabbi Meir. In both of these cases the woman is not betrothed with the items.

    3He proceeds to explain. One of these halakhot is because the woman does not want to become betrothed with the item, and the reason for the other is because neither the man nor the woman wants it. He adds: And I do not know which of them is due to the woman alone, and which is due to both parties. Rabbi Yirmeya said: Let us see which reason is applicable to which case. It must be that with regard to second tithe, which may be eaten only in Jerusalem, it is not satisfactory for her to be betrothed with it due to the trouble of transporting it all the way to Jerusalem to enjoy it, whereas it is satisfactory for him to betroth her with it, since he acquires a woman by itself, i.e., by the tithe alone, without having to spend additional money of his own. But in the case of consecrated items, it is not satisfactory for the two of them that consecrated property be desacralized by their using it for betrothal.

    4And Rabbi Ya’akov said the opposite is more reasonable. Couldn’t it be said that in the case of second tithe it is not satisfactory for her to be betrothed with it due to the trouble of transporting it all the way, and it is not satisfactory for him to betroth her with it due to the danger of an accident along the way. If the second tithe gets lost on the way to Jerusalem, she will not have derived any benefit from it. It will cause her distress to think she received nothing for her betrothal, and he does not want to cause her distress. But in the case of consecrated items, granted that with regard to her, it is not satisfactory for her that consecrated property be desacralized through her, but why wouldn’t it be satisfactory for him to acquire a woman by itself, without the expenditure of redeeming a consecrated item? Therefore, the reasons for Rabbi Yoḥanan’s statement cannot be determined by logic alone.

    5Rava inquired of Rav Ḥisda: According to Rabbi Meir, a woman cannot be betrothed by receiving consecrated money, but what is the halakha with regard to the money he gives her for betrothal: Does the money become desacralized as a result of the act of betrothal, as is usually the case when one uses a consecrated item for his own benefit? Rav Ḥisda said to him: If the woman is not betrothed, how can the money become desacralized? Since the money has not actually been used, nothing has changed with regard to its status.

    6Rav Ḥiyya bar Avin inquired of Rav Ḥisda: What is the halakha with regard to a sale: If one unwittingly uses consecrated money to purchase an item, does the sale take effect? Rav Ḥisda said to him: Even with regard to a sale he does not acquire the item.

    7Rav Ḥiyya bar Avin raised an objection to him: The halakha is that if a man deposited a bundle of money with a money changer, the latter may not use the money. If the money changer untied the bundle and used the money, and it turned out that it was consecrated, the money changer is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property, since he acted without the permission of the depositor. If the money was not in a bundle, the money changer has the right to use it, since the depositor knows that a money changer frequently distributes money. Consequently, in this case, if the money was consecrated, it is the depositor who is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property, since the money changer is considered to have acted with his awareness. If one deposited the money with a homeowner, i.e., not a money changer, the latter may not use it in either case, and he is liable to bring an offering for the misuse of consecrated property if he does. With regard to a storekeeper, the tanna’im disagree: The same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner; this is the statement of Rabbi Meir. But Rabbi Yehuda says: The same halakha applies to a storekeeper as to a money changer.

    8The Gemara analyzes this: They disagree only with regard to that issue: As one Sage, Rabbi Yehuda, holds that the same halakha applies to a storekeeper as to a money changer, and one Sage, Rabbi Meir, holds that the same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner. But everyone agrees that if the storekeeper did spend the money, he has misused consecrated property. This indicates that even according to the opinion of Rabbi Meir, whatever transaction he performed did take effect. The Gemara rejects this: Rabbi Meir stated his opinion in accordance with the statement of Rabbi Yehuda, as follows: According to me, if he spent the money he has also not misused consecrated property, but according to you, at least concede to me that the same halakha applies to a storekeeper as to a homeowner. And Rabbi Yehuda said to him: No, I do not concede to you even with regard to this point, as I hold that the same halakha applies to a storekeeper as to a money changer.

    9The Gemara records a discussion as to the reasons for the rulings of Rabbi Meir and Rabbi Yehuda. Rav says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ולאו ממילא שמעת מינהבתמיה מדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כתרומה הם לו וש"מ תרומה נמי הויא קדש לה':

    אמר קראגבי מעשר לה' הוא בהווייתו יהא לה':

    שמעית מיניה דר' יוחנן תרתיטעמא דמתרתי בבי דמתני' דקתני בה בשוגג לא קידש שגגת מעשר לר' יהודה הואיל ואית ליה מעשר ממון הדיוט הוא אמאי בשוגג לא קידש ושגגת הקדש לר"מ כיון דאית ליה במזיד קידש שוגג מאי שנא:

    ושניהם אין אשה מתקדשת בהןכלומר שמעית מר' יוחנן טעמא דתרתי בבי דמתני' דאיירי בשגגות ותני תנא דידן בתרוייהו אין אשה מתקדשת בהן:

    חדא לפי שאין אשה רוצהבחדא מינייהו פירש לפי שאין אשה רוצה אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קידושין והוו להו קידושי טעות:

    וחדא לפי שאין שניהם רוציםדנפקא מינה דבההיא דפריש בה ר' יוחנן לפי שאין אשה רוצה אם בדקנוה ואמרה רוצה אני ואינה מקפדת אין אנו צריכין לבדוק אותו דמסתמא מינח ניחא ליה:

    ולא ידענא הי מינייהובאיזה מהן תלה באשה ואיזו תלה בשניהם:

    משום טירחא דאורחאלהצריכה להעלותו לירושלים:

    ממילאבחנם בלא טורח:

    דניתחיל הקדש על ידייהושהוא דבר איסור וקראן הכתוב מועלי מעל ואם קידושין הן הרי נתחלל שזו היא הוצאתו כשהוציאו מרשות גבוה ונתנו לה:

    ור' יעקבדאמר לא ידעינן הי מינייהו אמר לך אטו איפכא נמי מי ליכא לפרושי ולמימר במעשר לפי שאין שניהן רוצים ובהקדש לפי שאין אשה רוצה:

    משום טירחא דאורחאלהצריכה להעלותו לירושלים:

    משום אונסא דאורחאדעל כרחך אונסא דאורחא עליה רמיא שהמעשר אין בו כאן שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו וקידושיה צריכין שיהו שוה פרוטה הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוא כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדשה לה ביה דשכיח לאיתנוסי טפי גבי איתתא מגברא א"נ לא רמי אחריות עליה לא ניחא ליה דליתניס מינה פן תיעצב ותאמר לו קידשתני בדבר שלא נהניתי בו:

    בשלמא איהי לא ניחא לה דניתחל הקדש על ידהדמה הנאה יש לה בחילולו אם לא תקבלנו יצטרך זה לקדשה בהיתר משלו:

    דניקני איתתא ממילאואע"פ שעליו לשלם להקדש השתא מיהא ניחא ליה שמא אין לו משלו עכשיו כלום:

    אשההא קאמרינן דאינה מקודשת בשגגת הקדש לרבי מאיר:

    מעות מהו שיצאו לחוליןלהנות מהן עתה וזה יתחייב בהן קרבן מעילה:

    היאך יצאו לחוליןבמה יצאו מרשות הקדש אחרי שאין דבריהם קיימין:

    במכר מאילקח החפץ במעות הקדש בשוגג לרבי מאיר קנה או לא קנה:

    לא קנהולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לרבי מאיר בהקדשות אלא באוכל אוכלי הקדש אבל המוציא מעות הקדש אין לו מעילה בכל מקום שהן שם הקדש עליהם:

    חנוני כבעל הביתמשנה היא במעילה גזבר המפקיד מעות אצל שולחני אם צרורין לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא לא מעל הגזבר אלא שולחני ואם מותרים ישתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הגזבר דברשותיה עבד דמידע ידע דשולחני צריך למעות תדיר אבל בעה"ב בין כך ובין כך לא ישתמש בהן דלאו אדעתא דהכי אפקדינהו גביה דסתם בעה"ב אינו משתמש תמיד במעות לפיכך אם הוציא מעל בעה"ב ולא הגזבר שהפקידו:

    חנוני כבעה"בשאינו צריך תמיד למעות שנותנים לו פירות וכל מכר חנותם באשראי ודי לו במיעוט מעות שבידו ר' יהודה אומר חנוני כשולחני:

    אבל דכ"עהמוציא מעות הקדש מעל אחד מהם אלמא במכר לר' מאיר קנה דאם לא קנה היאך יצאו מעות לחולין:

    לדידיאם הוציא לא מעל לא זה ולא זה שאין מעילה במעות אלא באוכלין:

    לדידךדיש מעילה במעות:

    אודי לי מיהא דחנוני כבעה"בוהוא מעל ולא גזבר דלאו ברשותיה עבד וא"ל ר' יהודה לא מודינא לך בהא אלא כשולחני הוא ומעל גזבר דמידע ידע דצריך תמיד למעות לקנות סחורה:

    קידושין 53 עמוד ב

    1ולאו ממילא שמעת מינה? תרגמה רבין סבא קמיה דרב: אמר קרא: ״הוא״ בהוייתו יהא.

    2ובהקדש, במזיד קידש, בשוגג לא קידש, דברי ר"מ ר"י אומר: בשוגג קידש, במזיד לא קידש. א"ר יעקב: שמעית מינה דר' יוחנן תרתי: שגגת מעשר דר' יהודה, שגגת הקדש דר"מ שניהם אין אשה מתקדשת בהם.

    3חדא לפי שאין אשה רוצה, וחדא לפי שאין שניהם רוצים, ולא ידענא הי מינייהו. אמר ר' ירמיה: ניחזי אנן: מעשר איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא, איהו ניחא ליה דניקני איתתא ממילא. אלא הקדש תרוייהו לא ניחא להו דנתחיל הקדש על ידייהו.

    4ור' יעקב אמר: איפכא מסתברא, מי לא איכא למימר: מעשר, איהי לא ניחא לה משום טירחא דאורחא, איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא?! אלא הקדש, בשלמא איהי לא ניחא לה דנתחיל הקדש על ידה, אלא איהו מי לא ניחא ליה דניקני איתתא ממילא?

    5בעא מיניה רבא מרב חסדא: אשה אין מתקדשת, מעות מהו שיצאו לחולין? אמר ליה: אשה אין מתקדשת מעות היאך יצאו לחולין?

    6בעא מינה רב חייא בר אבין מרב חסדא: במכר מאי? אמר ליה: אף במכר לא קנה.

    7איתיביה: חנוני כבעל הבית, דברי ר"מ ר' יהודה אומר: חנוני כשולחני.

    8עד כאן לא קא מיפלגי אלא דמר סבר: חנוני כשולחני, ומר סבר חנוני כבעל הבית. אבל דכולי עלמא: אם הוציא מעל! רבי מאיר לדבריו דר' יהודה קאמר: לדידי, אם הוציא נמי לא מעל, אלא לדידך, אודי לי מיהא דחנוני כבעל הבית! ואמר ליה: לא, כשולחני.

    9אמר רב:

    Tosafot

    איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחאפי' בקונטרס דעל כרחך אונסא דאורחא עליה דידיה רמיא שהמעשר אין כאן בו שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' ימכרנו דמיו נתפסין בקדושתו וקידושין צריכין שיהו שוים שוה פרוטה הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוי כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדש לה ביה דשכיח לאיתנוסי גבי איתתא טפי מגברא משמע מתוך פירושו שלא יחולו הקידושין במזיד עד שיהו בירושלים וקשה דפריך בבכורות (דף ט:) והרי מעשר שהקפידה תורה בכסף צורה פי' כשפודה אותו צריך לפדותו בכסף שיש בו צורה וקאמר ר' יהודה במזיד קידש ומאי פריך והא איהו לא אמר שיגמרו עד שיהיה המעשר בירושלים ואירושלים לא הקפידה תורה בכסף צורה דכתיב (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אלא ש"מ מקודשת אפי' בגבולין אם קבלה את המעשר לכן נ"ל כפירוש הקונטרס שני דפירש אי נמי אפי' דאין אחריות מוטל עליו לא ניחא ליה דתיהוי לה תרעומת עליה לומר לו קדשתני בדבר שלא הועיל לי מיהו קשה דמשמע הכא דמתני' איירי בגבולין ואפ"ה קאמר ר' יהודה דבמזיד קידש דמעשר ממון הדיוט הוא וכן משמע לקמן (קידושין דף נד:) דקאמר הפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש ומוקי לה כר' יהודה וההיא ע"כ בגבולין איירי דאי בירושלים אין פודין בו מעשר שני אלמא משמע דמעשר שני ממון הדיוט הוא לר' יהודה אפי' בגבולין וקשה מפרק חלק (סנהדרין דף קיב:) דמשמע התם דבגבולין כ"ע לא פליגי דממון גבוה גבי עיסת מעשר שני ר"מ פוטר מן החלה וחכמים מחייבין ואמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים דר"מ סבר ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין דברי הכל פטורים וי"ל דאע"ג דלר' יהודה ממון הדיוט הוא אפי' בגבולין מ"מ קאמר רב חסדא דלאו עיסה היא להתחייב בחלה הואיל ואין ראויה שם לאכול:

    אף במכר לא קנהולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לר"מ אלא באוכל הקדש אבל במוציא הקדש אין לו מעילה דכל מקום שהוא שם הקדש חל עליו דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתיה כיון דאי הוה ידע לא הוה מפיק אבל במזיד קידש דר"מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלל ומפיק לה מקרא (או מעלה מעל) ואין מעילה אלא בשינוי כלומר במזיד דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד וזה שינה היכא דקידש במזיד וראיה. דמעלה מעל הוי במזיד דכתיב (במדבר ה׳:י״ב) גבי סוטה גבי איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל והתם על כרחך במזיד קאמר דודאי כשמזנה מזידה היא וקרא דונתן הכסף וקם לו למצוה בעלמא דבלאו כסף הוא מתחלל אם ירצה לגוזלו ומיהו במעשר קאמר רבי מאיר דבין בשוגג ובין במזיד לא קידש דבמעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר דכל היכא דאיתא שם מעשר עליו ורבי יהודה סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קידש דממונא הוא אבל בשוגג לא משום טירחא דאורחא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    אמר קרא הוא בהוייתו יהאואף על גב דבשביעית נמי כתיב ביה (שם כה, יד) כי יובל היא, הא דרשינן ליה לקמן (קידושין נח, א) שאף על פי שתופסת דמיה אינה יוצאה לחולין.

    מעשר איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחאואם תאמר אם כן במזיד קדש דקתני במתניתין בגבולין קאמר, ומשום דליכא טירחא דאורחא דסברה וקיבלה, וקשיא לן דהא משמע בשלהי פרק חלק (סנהדרין קיב, ב) דמעשר שני בגבולין ממון גבוה הוא, ואפילו לר' יהודה גבי עיסת מעשר שני דר' מאיר פוטר מן החלה וחכמים מחייבין, ואמר רב חסדא במעשר שני בירושלים, דר' מאיר סבר ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא, אבל בגבולין דברי הכל פטור, ויש לומר דטעמא דר' יהודה דפטר בגבולין לאו משום דהוי ממון גבוה, אלא משום דלא קרינן ביה עריסותיכם, כיון דאסור למיכל מינה התם קודם פדיה. והא דמשמע בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא צ, א) דלר' יהודה אינו עובר בגבולין במעשר משום בל תחסום, מדמוקמינן הא דתניא (פרות המדבריות בתרומה) ובמעשר שני עובר עליו משום בל תחסום כר' יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא, ובשדש לפנים מחומת בית פגי, דמשמע הא חוץ מבית פגי פטור, לאו משום דהוי ממון גבוה, אלא משום דלא קרינן ביה בדישו דמשמע דישו המותר לו, כן תירצו בתוס'.

    איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחאפירש רש"י דעל כרחו מקבל עליו אחריות הדרך, לפי שאין המעשר שוה פרוטה חוץ לירושלים, ואפילו תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו, והלכך אינו שוה כאן שוה פרוטה. ואינו מחוור דהא מתניתין סתמא קתני, ואפילו יש בו כאן שיעור גדול ששוה כאן שוה פרוטה, שימצא מי שיתן לה שוה פרוטה על מנת שיעלנו לירושלים ויאכלנו שם, דהשתא אין הדמים נתפסים בקדושתו, ומשום הכי נראה יותר כפירוש האחרון שכתב הוא ז"ל דאף על גב דאונסא לאו עליה רמי, אפילו הכי לא ניחא ליה דליתנוס, כדי שלא תתרעם ממנו שקדשה בדבר שלא נהנית בו.

    חנוני כבעל הבית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים חנוני כשלחניכך גריס ר"ח ורש"י. ואי קשיא לך הא היכי אמרינן דר' מאיר לדבריו דר' יהודה קאמר ליה, לדידי אם הוציא לא מעל, אלא לדידך אודי לי מיהת דכבעל הבית הוא, שאם כן אם הוציא חנוני מעל, ולר' מאיר אינן יוצאין לחולין כלל, איכא למימר דמשום דפליגי נמי בפרק המפקיד (בבא מציעא מג, א) לענין דינא אם מתחייב כבעל הבית או כשלחני קאמר ליה אודי לי מיהת דכבעל הבית, ונפקא מינה לענין דינא. ורש"י פירש דהכי קאמר אודי לי מיהת דכבעל הבית ולא מעל גזבר, ואמר ליה לא כשלחני ואם מותרין מעל גזבר. אבל הראב"ד גריס אבל לדידך אודי מיהת, ולא גריס אודי לי, ודחקו קושיא זו. והא דדייק מדוקיא דחנוני כבעל הבית ולא מקשה מדקתני בהדיא בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל, משום דרישא לאו ר' מאיר היא, אלא תנא אחרינא הוא דאית ליה במעילה כרבנן, ור' מאיר לא קאי אלא אחנוני כבעל הבית.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 53b

    Kiddushin 53b. The full printed text of this folio side — 9 numbered segments, about 230 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ולאו ממילא שמעת מינה בתמיה מדכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כתרומה הם לו וש"מ תרומה נמי הויא קדש לה':

    אמר קרא גבי מעשר לה' הוא בהווייתו יהא לה':

    שמעית מיניה דר' יוחנן תרתי טעמא דמתרתי בבי דמתני' דקתני בה בשוגג לא קידש שגגת מעשר לר' יהודה הואיל ואית ליה מעשר ממון הדיוט הוא אמאי בשוגג לא קידש ושגגת הקדש לר"מ כיון דאית ליה במזיד קידש שוגג מאי שנא:

    ושניהם אין אשה מתקדשת בהן כלומר שמעית מר' יוחנן טעמא דתרתי בבי דמתני' דאיירי בשגגות ותני תנא דידן בתרוייהו אין אשה מתקדשת בהן:

    חדא לפי שאין אשה רוצה בחדא מינייהו פירש לפי שאין אשה רוצה אם היתה יודעת שהוא כן לא קבלתו לשם קידושין והוו להו קידושי טעות:

    וחדא לפי שאין שניהם רוצים דנפקא מינה דבההיא דפריש בה ר' יוחנן לפי שאין אשה רוצה אם בדקנוה ואמרה רוצה אני ואינה מקפדת אין אנו צריכין לבדוק אותו דמסתמא מינח ניחא ליה:

    ולא ידענא הי מינייהו באיזה מהן תלה באשה ואיזו תלה בשניהם:

    משום טירחא דאורחא להצריכה להעלותו לירושלים:

    18 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 53b · Sefaria

    Tosafot

    איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא פי' בקונטרס דעל כרחך אונסא דאורחא עליה דידיה רמיא שהמעשר אין כאן בו שוה פרוטה שלא ניתן להוציאו אלא בירושלים שאפי' ימכרנו דמיו נתפסין בקדושתו וקידושין צריכין שיהו שוים שוה פרוטה הילכך אי הוה ידע מעיקרא דמעשר הוי כיון דבעי לקבולי עליה אונסא דאורחא לא הוה מקדש לה ביה דשכיח לאיתנוסי גבי איתתא טפי מגברא משמע מתוך פירושו שלא יחולו הקידושין במזיד עד שיהו בירושלים וקשה דפריך בבכורות (דף ט:) והרי מעשר שהקפידה תורה בכסף צורה פי' כשפודה אותו צריך לפדותו בכסף שיש בו צורה וקאמר ר' יהודה במזיד קידש ומאי פריך והא איהו לא אמר שיגמרו עד שיהיה המעשר בירושלים ואירושלים לא הקפידה תורה בכסף צורה דכתיב (דברים יד) ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך אלא ש"מ מקודשת אפי' בגבולין אם קבלה את המעשר לכן נ"ל כפירוש הקונטרס שני דפירש אי נמי אפי' דאין אחריות מוטל עליו לא ניחא ליה דתיהוי לה תרעומת עליה לומר לו קדשתני בדבר שלא הועיל לי מיהו קשה דמשמע הכא דמתני' איירי בגבולין ואפ"ה קאמר ר' יהודה דבמזיד קידש דמעשר ממון הדיוט הוא וכן משמע לקמן (קידושין דף נד:) דקאמר הפודה מעשר שני שלו מוסיף חומש ומוקי לה כר' יהודה וההיא ע"כ בגבולין איירי דאי בירושלים אין פודין בו מעשר שני אלמא משמע דמעשר שני ממון הדיוט הוא לר' יהודה אפי' בגבולין וקשה מפרק חלק (סנהדרין דף קיב:) דמשמע התם דבגבולין כ"ע לא פליגי דממון גבוה גבי עיסת מעשר שני ר"מ פוטר מן החלה וחכמים מחייבין ואמר רב חסדא מחלוקת במעשר שני בירושלים דר"מ סבר ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא אבל בגבולין דברי הכל פטורים וי"ל דאע"ג דלר' יהודה ממון הדיוט הוא אפי' בגבולין מ"מ קאמר רב חסדא דלאו עיסה היא להתחייב בחלה הואיל ואין ראויה שם לאכול:

    אף במכר לא קנה ולא יצאו מעות לחולין ואין מעילה לר"מ אלא באוכל הקדש אבל במוציא הקדש אין לו מעילה דכל מקום שהוא שם הקדש חל עליו דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתיה כיון דאי הוה ידע לא הוה מפיק אבל במזיד קידש דר"מ לטעמיה דאמר הקדש במזיד מתחלל ומפיק לה מקרא (או מעלה מעל) ואין מעילה אלא בשינוי כלומר במזיד דאם ירצה לגוזלו יקננו מיד וזה שינה היכא דקידש במזיד וראיה. דמעלה מעל הוי במזיד דכתיב (במדבר ה׳:י״ב) גבי סוטה גבי איש כי תשטה אשתו ומעלה בו מעל והתם על כרחך במזיד קאמר דודאי כשמזנה מזידה היא וקרא דונתן הכסף וקם לו למצוה בעלמא דבלאו כסף הוא מתחלל אם ירצה לגוזלו ומיהו במעשר קאמר רבי מאיר דבין בשוגג ובין במזיד לא קידש דבמעילה הוא דגלי קרא דבמזיד מתחלל אבל מעשר דכל היכא דאיתא שם מעשר עליו ורבי יהודה סבר ממון בעלים הוא ולכך במזיד קידש דממונא הוא אבל בשוגג לא משום טירחא דאורחא:

    Tosafot on Kiddushin 53b · Sefaria

    Rashba

    אמר קרא הוא בהוייתו יהא ואף על גב דבשביעית נמי כתיב ביה (שם כה, יד) כי יובל היא, הא דרשינן ליה לקמן (קידושין נח, א) שאף על פי שתופסת דמיה אינה יוצאה לחולין.

    מעשר איהי לא ניחא לה משום טרחא דאורחא ואם תאמר אם כן במזיד קדש דקתני במתניתין בגבולין קאמר, ומשום דליכא טירחא דאורחא דסברה וקיבלה, וקשיא לן דהא משמע בשלהי פרק חלק (סנהדרין קיב, ב) דמעשר שני בגבולין ממון גבוה הוא, ואפילו לר' יהודה גבי עיסת מעשר שני דר' מאיר פוטר מן החלה וחכמים מחייבין, ואמר רב חסדא במעשר שני בירושלים, דר' מאיר סבר ממון גבוה הוא ורבנן סברי ממון הדיוט הוא, אבל בגבולין דברי הכל פטור, ויש לומר דטעמא דר' יהודה דפטר בגבולין לאו משום דהוי ממון גבוה, אלא משום דלא קרינן ביה עריסותיכם, כיון דאסור למיכל מינה התם קודם פדיה. והא דמשמע בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא צ, א) דלר' יהודה אינו עובר בגבולין במעשר משום בל תחסום, מדמוקמינן הא דתניא (פרות המדבריות בתרומה) ובמעשר שני עובר עליו משום בל תחסום כר' יהודה דאמר מעשר ממון הדיוט הוא, ובשדש לפנים מחומת בית פגי, דמשמע הא חוץ מבית פגי פטור, לאו משום דהוי ממון גבוה, אלא משום דלא קרינן ביה בדישו דמשמע דישו המותר לו, כן תירצו בתוס'.

    איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא פירש רש"י דעל כרחו מקבל עליו אחריות הדרך, לפי שאין המעשר שוה פרוטה חוץ לירושלים, ואפילו תמכרנו דמיו נתפסין בקדושתו, והלכך אינו שוה כאן שוה פרוטה. ואינו מחוור דהא מתניתין סתמא קתני, ואפילו יש בו כאן שיעור גדול ששוה כאן שוה פרוטה, שימצא מי שיתן לה שוה פרוטה על מנת שיעלנו לירושלים ויאכלנו שם, דהשתא אין הדמים נתפסים בקדושתו, ומשום הכי נראה יותר כפירוש האחרון שכתב הוא ז"ל דאף על גב דאונסא לאו עליה רמי, אפילו הכי לא ניחא ליה דליתנוס, כדי שלא תתרעם ממנו שקדשה בדבר שלא נהנית בו.

    חנוני כבעל הבית דברי ר' מאיר וחכמים אומרים חנוני כשלחני כך גריס ר"ח ורש"י. ואי קשיא לך הא היכי אמרינן דר' מאיר לדבריו דר' יהודה קאמר ליה, לדידי אם הוציא לא מעל, אלא לדידך אודי לי מיהת דכבעל הבית הוא, שאם כן אם הוציא חנוני מעל, ולר' מאיר אינן יוצאין לחולין כלל, איכא למימר דמשום דפליגי נמי בפרק המפקיד (בבא מציעא מג, א) לענין דינא אם מתחייב כבעל הבית או כשלחני קאמר ליה אודי לי מיהת דכבעל הבית, ונפקא מינה לענין דינא. ורש"י פירש דהכי קאמר אודי לי מיהת דכבעל הבית ולא מעל גזבר, ואמר ליה לא כשלחני ואם מותרין מעל גזבר. אבל הראב"ד גריס אבל לדידך אודי מיהת, ולא גריס אודי לי, ודחקו קושיא זו. והא דדייק מדוקיא דחנוני כבעל הבית ולא מקשה מדקתני בהדיא בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהן לפיכך אם הוציא מעל, משום דרישא לאו ר' מאיר היא, אלא תנא אחרינא הוא דאית ליה במעילה כרבנן, ור' מאיר לא קאי אלא אחנוני כבעל הבית.

    Rashba on Kiddushin 53b · Sefaria

    Ritva

    אמר רבי יעקב שמעת מינה דרבי יוחנן תרתי כו' חדא לפי שאין אשה רוצה. פירוש שאלו ידעה דמעשר הוא לא היתה רוצה וכיון דכן השתא דלא ידעה הוה מקח טעות ולפיכך אינה מקודשת וחדא לפי שאין שניהם רוצים אלו ידעו הי מנייהו פירש דאלו הוה ידענא הי מינייהו טעמא מפני שאינה רוצה מכיון דשיילי' וניחא לה תו לא בעינן דעתא דידיה:

    אמר רבי ירמיה ניחזי אנן כו' ורבי יעקב איפכא מי איכא למימר מעשר איהו לא ניחא לה משום טרחה דאונסא (אורחא) איהו לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא. פירש"י ז"ל דאחריות אונסא דאורחא רמו עלה דבעל לפי שהמעשר אינו שוה כאן שוה פרוטה אפילו הוא כמה סאין שהרי אם תחללנו או תמכרנו הדמים נתפסין בקדושתן וקדושין צריכין שיהו שוין פרוטה ואי לא מקבל עליה אחריות אורחא לא שויה כלום. ולא נהירא דאם לא נתן לה כאן אלא שוה פרוטה אפילו קבל עליו אחרייתו האיך מקודשת קדושי ודאי כיון שאינו שוה פרוטה בכאן שאפילו שוה פרוטה במדי אינן אלא קדושי ספק שאין לך בקדושין אלא מקומו ושעתו כדכתיבנא בפ"ק ואם בשנתן לה מעשר יותר מכדי שוה פרוטה אפילו בלא אחריות אונסא דאורחא נמי קפצי עליה זביני ושוה פרוטה בכאן ולא נהירא שהרי אי אפשר שלא תמצא מי שתמכרנו לו בזול על מנת לאוכלו בירושלים ויהיו הדמים בידה חולין אלא על ידי הפירו' כדפירש"י ז"ל בלשון האחרון דהא לא ניחא ליה משום אונסא דאורחא לאו משום דמחייב באחריות אלא דלא תיהוי לה תרעומות עליה שתאמר לו קדשתנו בדבר שלא נהנתי בו וכיון דשכיח דאנסי לה לאיתתא באורחא לא ניחא ליה והא דאמרינן בירושלמי מקדשין בפרוטה של מעשר שני מיירי שהוא כל כך שיש בו שוה פרוטה למי שיעלנו ויאכלנו בירושלים הא לאו הכי לא הוה אלא קידושי ספק:

    אלא הקדש בשלמא איהי לא ניחא לה דניחיל הקדש על ידה אבל איהו מי לא ניחא ליה דליקני איתתא ממילא ואע"ג דאמרינן בעלמא יותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא היינו במילי דעלמא דלא קפידא בבזיונה וצערה אבל לא ניחא לה דתתעביד איסורא על ידה:

    בעא מיניה כו' אף במכר לא קנה פירוש שאינם יוצאין לחולין בשוגג דטעמא דאין המוכר רוצה או שאין שניהם רוצים כדאמרי' בקידושין ודוקא במכר והוצאה דלא מהני בגופייהו ממש אלא דעביד בהו מקח וממכר והוי מקח טעות ומשום הכי לא קנה ולא קדש ולא יצאו לחולין אבל בנהנה בגופו בשוגג מודה רבי יוחנן דמעל ויצאו לחולין אפילו לרבי מאיר דהא תנן הנהנה שוה פרוטה מן המקדש מעל וסתם מתניתין רבי מאיר וזה פשוט וכדבעינן לפרושי לקמן:

    איתיביה המפקיד מעות וכו' הכי גרסינן כדגרסינן רש"י ור"ח ז"ל חנוני כב"ה דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר כשולחנו וכי תימא א"כ מאי האי דפרקינן דרבי מאיר לדבריו דרבי יהודה קאמר אודי לי מיהת דחנוני כבעל הבית ואלו לרבי מאיר לא מעל כלל ואם כן כי קאמר רבי יהודה דחנוני כבעל הבית ומעל היכי דמודה לרבי מאיר דהא לרבי מאיר לא מעל. ויש שגורסין מתוך קושיא זו וחנוני כשולחני דברי ר"מ רבי יהודה אומר חנוני כב"ה. וגרסי אודי לי מיהת דחנוני כשלחני ולא מעל. וליתא להאי גירסא דהא במעות של חולין פליגי בפרק המפקיד ורבי מאיר אמר חנוני כב"ה ורבי יהודה אמר חנוני כשולחני ובהא ליכא לאיפלוגי בין חולין להקדש אלא גרסא דילן עיקר והא דקאמר רבי מאיר אודי לי מיהת דחנוני כב"ה לאו בדינא דחנוני גופיה איירינן אם מעל אם לאו אלא ה"ק אודי לי מיהת דחנוני כב"ה ואין לו רשות להשתמש בהן וכיון דכן לא מעל הגזבר תדע דבמעילת גזבר איירינן השתא דקאמרינן לדידי אפילו הוציא נמי לא מעל שפירות ודאי אפי' הוציאם גזבר בידים בשוגג לא מעל שאין מעות הקדש יוצאין בשוגג לחולין דרך מקח וממכר דאי כב"ה מאי אפי' הוציא דהא איירינן כדקתני אם הוציא מעל אלא ודאי בגזבר קאמר ועלה קאמר אודי לי מיהת דחנוני כב"ה שאין לו רשות להשתמש ולא מעל גזבר וכן פירש"י ועיקר ורישא דמתני' דקתני אם הוציא מעל כו' דלא כר' מאיר ולא איירי ר"מ אלא במאי דקתני חנוני כבעל הבית:

    Ritva on Kiddushin 53b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו שלדעת ר' יהודה שהלכה כמותו כל שהוציא מעות הקדש בשוגג מעל ואם קדש בהם מקדשת וכן אם קנה בהם חפץ מקחו קיים והנהנה אחריו פטור שהרי יצא לחולין ובמזיד אינו מביא קרבן מעילה אלא שלוקה ומתוך שאינך מביא קרבן מעילה לא נתחלל ההקדש אלא הרי הוא בהוייתו ואם בא אחר ונהנה בו בשוגג מעל:

    המפקיד מעות של הקדש אצל שולחני ולא הודיעו שהם של הקדש אם צרורים בקשר משונה או חותם על הדרך שביארנו במציעא אין הנפקד רשאי להשתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל הנפקד ואם מותרים ר"ל שאינם קשורים בקשר משונה או חותם יש לו רשות להשתמש בהם לפיכך אם הוציא מעל המפקיד ומכל מקום גדולי המחברים כתבו שלא מעל לא מפקיד ולא נפקד לא מפקיד שלא הרשוהו ולא נפקד שהרי הוא כמורשה מאליו ונראה שהם גורסים במשנה זו במעילה בזו אם הוציא שולחני לא מעל אצל בעל הבית בין כך ובין כך לא ישתמש בהם לפיכך אם הוציא בעל הבית מעל וחנוני דינו כשולחני וכבר ביארנוה גם כן במציעא פרק שלישי:

    Meiri on Kiddushin 53b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בפרש"י בד"ה משום אונסא כו' אי נמי אפי' לא רמי אחריות עליה לא ניחא כו' עכ"ל ק"ק לפי' זה כיון דאונסא דאורחא על האשה הל"ל גבי דידה נמי דלא ניחא לה משום אונסא דאורחא שעליה ויש ליישב דנקט הכי משום דשביק גבי דידה סברת רבי ירמיה דהיינו משום טירחא ולא נחית רבי ירמיה להך סברא דאונסא דאורחא וק"ל:

    תוס' בד"ה איהו לא ניחא כו' משמע מתוך פירושו שלא יחולו הקידושין במזיד כו' עכ"ל דממה שפי' גבי שוגג איכא למילף אמזיד כיון דאינו שוה פרוטה כאן אין הקידושין נגמרים עד בואם לירושלים הגם שיש לגמגם בזה דה"ק דאין כאן שוה פרוטה אם לא יקבל עליו איהו אונסא דאורחא מ"מ הכי משמע דלא יגמרו הקידושין כלל דכיון דאין כאן שוה פרוטה מה יועיל לה שמקבל אונסא דאורחא הא השתא לא נתן לה כלום ובת"י וצ"ל דהמעשר שוה פרוטה מצומצם שאם היה הרבה תמצא שיתן לה שוה פרוטה למוכרו מיד כדי להוליכו לירושלים ואז יהיו הקידושין נגמרים מיד עכ"ל ודו"ק:

    בד"ה אף במכר לא כו' ואין מעילה לר"מ אלא באוכל כו' ואין מעילה אלא בשינוי כלומר במזיד כו' עכ"ל כל דבריהם צריכין ביאור משום דדברי רבי יהודה גבי הקדש מפורש בקרא דכתיב כי תמעל מעל וחטאה בשגגה כו' הרי מפורש דבשגגה יש מעילה ולא במזיד הוצרכו לומר דר"מ ס"ל דחטאה בשגגה דכתיב היינו דוקא לענין אוכל הקדש כדלקמן לבר פדא אבל במוציא מעות לא שייך ביה מעילה דכ"מ שהוא שם הקדש עליו כו' ומיהו במזיד מתחלל לר"מ משום שינוי ששינה לקנותה ולגוזלה מרשות הקדש כמ"ש התוספות לקמן ויליף לה דתמעל מעל מזיד משמע כמו גבי סוטה דכתיב לשון מעל והיא מזידה וקרא דונתן הכסף וקם לו דמשמע דאינו מתחלל במזיד אלא ע"י נתינת כסף תחתיו היינו למצוה אם לא שינה לקנותה בגזילה והך דאין מעילה אלא בשינוי היא במסכת מעילה בפרק הנהנה אך מה שכתבו דרבי מאיר לטעמיה כו' ומפיק ליה מקרא כי תמעל וגו' לא הוזכר בהך מלתא התם ר"מ ודו"ק:

    בא"ד מקרא או דתמעל מעל ואין מעילה כו' במזיד לא קידש דבמעילה הוא דגלי כו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 53b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    אמר ר' יעקב שמעית מינה דר"י תרתי שגגת מעשר כו' ויש לדקדק מאי איצטריך טעמא בשגגת מעשר משום טירחא או אונסא דאורחא ות"ל דבלא"ה דמי מעשר שני בגבולין פחותין הרבה מדמי חולין כיון שצריך להוציא הוצאות להעלותן לירושלים וא"כ כיון שהיא סברה שהן חולין הו"ל קידושי טעות והיה נ"ל לדקדק מכאן דבכה"ג לא הוי קידושי טעות דמכיון שנתרצית להתקדש לו אינה מקפדת בשיווי דמי הקידושין וכמו שכתבתי לעיל דף מ"ז גבי התקדשי לי בפקדון ומצאתו שנגנב או שנאבד אם נשתייר ש"פ מקודשת והבאתי ראיה מהא דשמין את הנייר ולא דמי לאומר התקדשי לי בכוס של זהב ונמצא של כסף דשאני התם שהתנה בפירוש ועוד שהוא מין אחר וכן בכוס של יין ונמצא של דבש ואדרבא משם משמע דהיכא שהוא מין אחד וכ"ש היכא שלא הזכיר שום דבר כגון הכא שלא אמר התקדשי לי בחולין א"כ הוי קידושין גמורים וכבר כתבתי לעיל פ"ק דף ז' דאפילו לר' יוסף דאמר שיראי צריכא שומא לאו משום דלא ליהוי קידושי טעות מחמת דמי השיווי אלא כיון דשיראי אין שומתן ידוע ולא קייצי לא הוי בכלל כסף ודמי לחליפין כן נ"ל אלא דמלשון הרא"ש והרשב"א ז"ל בההיא סוגיא דהתקדשי לי בפקדון שיש לי בידך לא משמע הכי אלא שיש לחלק ועדיין צ"ע:

    (קונטרס אחרון) דף נג ע"ב גמרא א"ר יעקב שמעת מיניה דרבי יהודה תרתי שגגת מעשר כו' וכתבתי דלכאורה יש לדקדק אמאי הוצרכו להדורי אטעמא בשגגת מעשר דלא הוי קידושין משום טירחא או אונסא דאורחא ותיפוק ליה דבלא"ה דמי מעשר שני בגבולין פחותין הרבה מדמי חולין וא"כ כיון שסברה שהיא חולין ה"ל קדושי טעות והיה נ"ל לדקדק ג"כ מכאן דלא הוי קדושי טעות בכה"ג כמ"ש לעיל דף מ"ז ע"א אלא שכבר כתבתי שם דהרא"ש והרשב"א ז"ל לא כתבו כן וא"כ צ"ע לסוגיא דהכא:

    שם ולא ידענא הי מינייהו ואע"ג דלר' יהודא ודאי בשגגת מעשר הוי טפי טעות משגגת הקדש התם מילתא אחריתא היא דלר"י כיון דגזירת הכתוב היא דהקדש מתחלל שוגג כדבסמוך וע"י שינוי רשות אלמא דרחמנא אוקמיה ברשותיה דלא ליהוי מקח טעות וה"ה לקידושין:

    רש"י בד"ה משום אונסא דאורחא דע"כ אונסא דאורחא עליה דידיה רמיא שהמעשר אין בו כאן ש"פ כו' עד סוף הדיבור. ומלבד מה שהקשו בתו' הקשה הריטב"א ז"ל בחידושיו דכיון שאין שוה כאן פרוטה אלא בירושלים אמאי הוי קידושין הא קי"ל דאין להקדש אלא מקומו ושעתו וה"ה להדיוט וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפ"ק גבי חיישינן שמא ש"פ במדי דאפי' ידעינן בודאי דש"פ במדי אפ"ה לא הוי אלא קידושי ספק מדרבנן ע"ש ונראה דהתוס' נמי נתכוונו לזו הקושיא עצמה דמש"ה כתבו דמשמע להו מתוך פירש"י שלא יחולו הקידושין במזיד עד שיהו בירושלים ונראה דרש"י גופא לא פסיקא ליה דכאן אין בו ש"פ דא"כ היאך כתב אח"ז אי נמי לא רמיא עליה אונסא דאורחא הא בתחלת דבריו כתב דע"כ רמיא עליה אע"כ דהמשך דבריו הן כך דבתחלה כתב דע"כ רמיא עליה לפי דסתם מעשר שני אין ש"פ כאן לפי שצריך להעלותו לירושלים וע"ז כתב אי נמי אפילו לא רמיא עליה כגון ששוה פרוטה ויותר מכן כגון שהוא קרוב לירושלים ונוח להוליכו לשם ע"ז מסיק דאפ"ה לא ניחא ליה כו' כן נ"ל וזה ברור ובחנם נדחק הבית שמואל והניח בקושיא ע"ש:

    (קונטרס אחרון) שם ברש"י בד"ה משום אונסא דאורחא דע"כ אונסא דאורחא עליה דידיה רמי' שהמעשר אין בכאן שו"פ. וכתבתי ליישב מה שהקשה הב"ש בזה בשלחן ערוך בא"ע סי' ל"א ס"ק ו' ולענ"ד בחנם נדחק שם כמ"ש בפנים:

    תוספות בד"ה איהו לא ניחא ליה כו' וקשה דפריך בבכורות והרי מעשר כו' עד סוף הדיבור. ולא יכולתי לעמוד על סוף דבריהם בזה דלכאורה אדרבא סוגייא דבכורות גופא בהכי סלקא דמדשנינן התם אשה יודעת שאין מע"ש מתחלל ע"י ועולה ואוכלת בירושלים א"כ ע"כ דהמקשה ס"ד דאשה אינה יודעת ואדעתא שתאכל או תמכור בגבולין קבלתינהו ומדאמר ר' יהודא מקודשת אלמא דאפילו בגבולין שרי בהנאה וא"כ המעשר ש"פ בגבולין משום דמותר בהנאה וע"ז משני התם שפיר אשה יודעת ואדעתא שתאכל בירושלים קבלתינהו והיינו כמו שפרש"י כאן דמש"ה צריך לקבל אונסא דאורחא וכדמסיק התם הש"ס להדיא דמקדשה במאי דביני ביני ויתכן יותר למאי דפרישית לעיל בשמעתין דאי הוי אמרי' דלר"י מע"ש בגבולין שרי בהנאה לא היו המעות נתפסין בקדושת מע"ש אם מכרן או קדש בהן את האשה אלא שעליו היה מוטל לאכול כנגדן לקיים מצות עשה דוצרת הכסף וכדמשמע מסוגיא דמכות ולכאורה היה נ"ל דטעמא דרב חסדא שהביאו התוס' דאמר בפ' חלק דר"י מודה דבגבולין לא הוי ממונו היינו מסוגיא דבכורות גופא דכיון שהקפידה תורה בכסף צורה אסור בהנאה כמו פטר חמור אם לא ע"מ שיאכל הלוקח או האשה בירושלים ומ"מ אין זה סותר למה שכתבתי לעיל בשמעתין דרב יהודא מקרא דהוא בהווייתו יהיה יליף לה משום דבבכורות איכא לישנא אחרינא דלית ליה לר' יהודא האי סברא דהקפידה תורה כן נ"ל נכון ולשון התוספות צ"ע ומה שיש לדקדק על זה מההיא דכרם רבעי דמייתי הש"ס בדף הסמון לקמן יבואר שם ובדף נ"ו אבאר יותר בעזה"י ודוק היטב:

    בא"ד וי"ל דאע"ג דלר"י ממון הדיוט הוא מ"מ קאמר רב חסדא דלאו עיסה היא להתחייב בחלה הואיל ואין ראוי שם לאכול עכ"ל. ויש לתמוה דא"כ מאי מקשה התם בפ' חלק אהא דרב חסדא ממעשר שני דעיר הנידחת הא לר"ח נמי ממון הדיוט הוא וקרינן ביה שללה וליכא למימר דכיון דאין ראוי לאכילה לא קרינן ביה שללה א"כ אי ליתא לדר"ח נמי תיקשי ליה דהא לכ"ע אינה ראוייה לאכילה בגבולין ויש ליישב בדוחק דכי היכי דלר"ח משום דאין ראוייה לאכילה לא קרינן עריסותיכם ה"נ מה"ט לא מיקרי שללה וזה דוחק דנהי דלענין חלה כולה מילתא בראוייה לאכילה תליא דהא עיסת הכלבים פטורה מחלה משא"כ בשללה לא שייך לומר כן וצ"ע מיהו למאי דפרישית בסמוך בשיטת רש"י אתי שפיר דלר"ח הוי ממון גבוה לגמרי אם לא ע"מ שיעלה לירושלים וא"כ ממ"נ לא קרינן בה שללה כדי לשורפה שם דהא בגבולין לא הוי ממון כלל ואסור בהנאה ודוק היטב:

    גמרא בעא מיניה רב חייא בר אבין מרב חסדא במכר מאי ויש לדקדק דמאי קמבעיא ליה כיון דבאשה אינה מקודשת כלל וא"צ גט אלמא דמילתא דפשיטא היא טובא דהוי קידושי טעות אי משום דאיהי לא ניחא לה או דתרווייהו לא ניחא להו וא"כ מהיכא תיתי לא ליהוי מקח טעות מה"ט גופא ול"ל דהא גופא מיבעיא ליה בקידושין מאי טעמא אי הוי משום טעות א"כ ה"ה למכירה או טעמא דקידושין משום דאין מתחלל כיון שאין שום דבר נתפס תחתיו משא"כ במכירה דיש להקדש לחול על מה שביד המוכר נגד ההקדש הא ודאי ליתא דא"כ במזיד אמאי קידש אע"כ דקידושין נמי מיקרי דרך חילול א"כ למאן דאית ליה בשוגג חילל נמי אין לחלק מיהו לפי מה שפירש רש"י דאיירי שמסר לו מעות הקדש עבור החפץ שקנה א"כ י"ל דקס"ד דבשביל כך אין לבטל המקח כיון שאין הטעות במקח אלא במה שנתן לו מעות הקדש בשגגת מעות חולין וא"כ היה בדין שיתקיים המקח והוא יתן לו מעות חולין ואפשר דאי הוי נמי איפכא שמכר לו החפץ של הקדש נמי אין לבטל המקח בשביל כך אם אין הלה מאמינו שהוא של הקדש אלא כופין את המוכר שיחלל החפץ על אותן המעות דהא ודאי דלר"מ נמי יכול לחלל במזיד ואפשר דאפילו במאמינו שהחפץ של הקדש נמי מספקא ליה לדינא אם יש לבטל המקח או לכופו לחלל בשלמא בקידושין לא מהני מה שמחלל עכשיו דסוף סוף תחלת הקידושין היו בטעות ועוד דאיהי ודאי לא ניחא לה כן נ"ל אלא דסוגיא דשמעתין לא אתי שפיר לפירוש זה וראיתי בתוס' רי"ד ונ"ל מפירושו דלקושטא דמילתא לרב חסדא לא הוי טעמא דר"מ דבשוגג לא קידש משום דקידושי טעות אלא משום דס"ל בשוגג אין מתחלל וכוונתו נ"ל דלאו במקח טעות תליא מילתא אלא דלא שייך כלל ענין חילול אם לא שנתכווין להוציא לחולין מעיקרא והשתא הוי א"ש דהא גופא מיבעיא ליה ר' חייא בר אבין אי הוי טעמא דר"מ בקידושין משום טעות וזה לא שייך במכירה כיון שאין הטעות בגוף המקח ואפשר בתקנה או דלמא דטעמא דר"מ משום דאין הקדש מתחלל כלל בשוגג וא"כ ה"ה למכירה וקפשיט ליה ר"ח דטעמא משום דאין מתחלל בשוגג אלא דלפ"ז קשיא לי א"כ הא דבעי רבא מרב חסדא לעיל בסמוך אשה אין מתקדשת מעות מהו שיצאו לחולין ותיפוק ליה דטעמא דקידושין הוי משום דאין יוצאין לחולין ויש ליישב דרבא נמי הוי מספקא ליה בטעמא דקידושין כי היכי דמספקא ליה לר' חייא בר אבין ומהדר ליה ר"ח אשה אין מתקדשת וכוונתו ג"כ לזה הטעם עצמו דאדרבא טעמא דקידושין משום דאין מתחללין ודו"ק:

    2 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Kiddushin 53b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    תוס' ד"ה איהו בסה"ד הואיל ואין ראויה שם לאכול עיין ב"מ ד' צ ע"א תד"ה כאן:

    Gilyon HaShas on Kiddushin 53b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 53, Amud Bet, about 230 words in 9 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 9 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “ולאו ממילא שמעת מינה? תרגמה רבין סבא…”

    2. Segment 234 words

      Opens “ובהקדש, במזיד קידש, בשוגג לא קידש, דברי…”

    3. Segment 343 words

      Opens “חדא לפי שאין אשה רוצה, וחדא לפי…”

    4. Segment 444 words

      Opens “ור' יעקב אמר: איפכא מסתברא, מי לא…”

    5. Segment 521 words

      Opens “בעא מיניה רבא מרב חסדא: אשה אין…”

      Named: רב חסדא, רבא.

    6. Segment 616 words

      Opens “בעא מינה רב חייא בר אבין מרב…”

      Named: רב חייא בר אבין, רב חסדא.

    7. Segment 711 words

      Opens “איתיביה: חנוני כבעל הבית, דברי ר"מ ר'…”

    8. Segment 845 words

      Opens “עד כאן לא קא מיפלגי אלא דמר…”

      Named: רבי מאיר.

    9. Segment 92 words

      Opens “אמר רב:…”

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 53b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026