Talmud Builders

    Kiddushin 52b

    Back to index

    English translation — Kiddushin 52b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara questions this analysis: But doesn’t the mishna deal with a case where the stolen item is hers, and yet Rav says she is not betrothed. The Gemara answers: This is not difficult; this case, in the baraita , is referring to a situation where he had arranged to betroth her beforehand, which indicates that she has released him from his obligation to return it, but that case, in the mishna, is referring to a situation where he had not arranged his marriage with her, so it is stolen property and she is not betrothed.

    2The Gemara relates: There was a certain woman who was washing her feet in a vessel of water. A certain man came along, grabbed a few dinars from another person, and threw them to her, and said to her: You are betrothed to me. That man subsequently came before Rava, to inquire as to the status of the woman. Rava said: There is not anyone who is concerned for this opinion of Rabbi Shimon, who said: In an ordinary case of robbery the owner has despaired of recovering the stolen item, and it belongs to the robber. Rather, the assumption is that the owner has not despaired of recovering the stolen item. In this case, since the stolen dinars do not belong to the man, his betrothal is of no effect.

    3The Gemara relates another incident: The was a certain sharecropper who betrothed a woman with a handful [ bemoza ] of onions [ deshamkhei ] taken from the field where he worked. He came before Rava to ask about the status of the woman. Rava said to him: Who relinquished these onions to you? Since the owner did not allow you to take them, they are stolen property, and the woman is not betrothed. The Gemara comments: And this matter applies only to a handful, but if he took a bundle of onions and betrothed a woman with them, the sharecropper can say to the owner: I took a bundle, you take a bundle; one bundle for another bundle. Since in any case they divide the crop between them, it is not considered theft.

    4The Gemara relates another incident: There was a certain brewer [ sarseya ] who was making date beer for someone, who betrothed a woman with sediment [ bifruma ] from the beer. The owner of the beer came and found him. The owner said to him: Why don’t you give her the betrothal from this, the sharp sediments that are of better quality than the kind you chose? The brewer came before Rava to ask whether the owner’s comment indicated that he had relinquished his rights to the sediment, which would mean the woman is betrothed. Rava said to him: The Sages said that if the owner discovers that someone has taken something of his without permission and says: Go to and take the item of better quality, that it is a sign he agrees with the man’s action only with regard to teruma alone, and you did not have the right to use the sediment.

    5The Gemara explains the previous statement: As it is taught in a baraita ( Tosefta , Terumot 1:5): When did they say that in the case where one separates teruma without the owner’s consent, his teruma is considered teruma ? The baraita clarifies: In a case where there was someone who entered another’s field and gathered produce from it, and separated teruma without the owner’s permission, if the owner is concerned about his actions and view it as robbery, his teruma is not teruma , but if he is not concerned, his teruma is teruma .

    6The baraita continues: And from where would the gatherer know whether he should be concerned that the owner objects and views it as robbery or not? If the owner came and found him separating teruma and said to him: Go to take the produce of better quality and separate teruma from that, then if produce of better quality than the produce he had separated is found, his teruma is considered teruma , since the owner is assumed to have been sincere and pleased that the other has separated teruma from his produce. But if not, his teruma is not teruma , as it may be assumed that the owner was angry at him and was speaking sarcastically. The baraita adds: If the owners were gathering and adding to the teruma he had separated, indicating that they agree to his act of separation, either way, whether or not better-quality produce was found, his teruma is considered teruma .

    7Rava concludes the explanation of his ruling: This halakha applies only to teruma , which is a mitzva that the owner must in any case perform. But here, in the case of the brewer who betrothed a woman with sediment from the beer, the owner acts because of embarrassment, and while he does not feel comfortable protesting, he did not in fact relinquish his rights to the sediment, and she is not betrothed.

    8MISHNA: With regard to a priest who betroths a woman with his portion of offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he did so with offerings of lesser sanctity, she is not betrothed. One who betroths a woman with second tithe, whether unwittingly or intentionally, has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: If he did so unwittingly he has not betrothed her, but if he did so intentionally he has betrothed her.

    9And with regard to one who betroths a woman with consecrated property belonging to the Temple treasury, if he does so intentionally he has betrothed her, and if he does so unwittingly he has not betrothed her; this is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says the opposite: If he does so unwittingly he has betrothed her, but if he does so intentionally he has not betrothed her.

    10GEMARA: The Gemara suggests: Shall we say that the mishna is not in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili? As it is taught in a baraita that the verse states with regard to the obligation to bring an offering for taking a false oath concerning unlawful possession of the property of another: “If any one sin, and he commits a trespass against the Lord, and deal falsely with his neighbor in a matter of deposit, or of pledge, or of robbery, or have oppressed his neighbor” (Leviticus 5:21). As the verse is discussing property belonging to another, the phrase “a trespass against the Lord” serves to include in the obligation of an offering a false oath with regard to possession of offerings of lesser sanctity of another person, which are the property of the owner; this is the statement of Rabbi Yosei HaGelili. According to Rabbi Yosei HaGelili, the portion of an offering of lesser sanctity that the priest receives belongs to him, so he should be able to betroth a woman with it.

    11The Gemara rejects this: You can even say that the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei HaGelili, as Rabbi Yosei HaGelili says that an offering of lesser sanctity belongs to its owner only while the animal is still alive, but after its slaughter it does not belong to the priest who receives portions from it. What is the reason for this? When the priests receive their portion after the animal has been slaughtered they receive their portion from the table of the Most High, and do not own the portion itself.

    12The Gemara adds: The language of the mishna is also precise, as it teaches: With regard to a priest who betroths a woman with his portion of offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he used offerings of lesser sanctity, has not betrothed her. The mishna does not speak of a priest who betroths a woman with a living offering of lesser sanctity but of one who betroths with the portion of the slaughtered animal he has received. The Gemara concludes: Learn from it that it is only in this case that she is not betrothed.

    13The Sages taught: After the death of Rabbi Meir, Rabbi Yehuda said to his students: Do not let the students of Rabbi Meir enter here into our house of study, because they are vexatious [ kanteranim ]. And they do not come to study Torah, but rather they come to overwhelm me with halakhot . Sumakhos, a student of Rabbi Meir, pushed and entered anyway. He said to them: This is what Rabbi Meir taught me: With regard to a priest who betroths a woman with his portion of the offerings, whether he did so with offerings of the most sacred order or whether he used offerings of lesser sanctity, he has not betrothed her.

    14Upon hearing this, Rabbi Yehuda became angry with his students. He said to them: Didn’t I say this to you: Do not let the students of Rabbi Meir enter here into our house of study, because they are vexatious? And they do not come to study Torah, but rather they come to overwhelm me with halakhot . Rabbi Yehuda explained his objection to the statement of Rabbi Meir: This halakha is not relevant, as from where would a woman appear in the Temple courtyard? Women may not enter the area of the Temple courtyard where the priests eat the offerings of the most sacred order, so there is no reason to address an impossible scenario.

    15Rabbi Yosei, who was present, said: They will say: Meir died, Yehuda grew angry, and Yosei remained silent; what will become of the words of Torah? He said: In fact, this halakha is relevant; but isn’t it common for a man to accept betrothal for his daughter in the Temple courtyard? There is no need to give the betrothal item directly to the woman; it can be given to her father. And additionally, isn’t it common for a woman to designate an agent for herself to accept her betrothal in the courtyard? And furthermore: What would be the halakha if the woman pushed and entered? Since it is possible for her to do so, the halakha in such a case must be determined.

    16It is taught in a baraita that the Sages discussed the issue of a priest who betroths a woman with his portion of offerings of the most sacred order: Rabbi Yehuda says she is betrothed, and Rabbi Yosei says she is not betrothed. Rabbi Yoḥanan says: Both of them derived their opinions from one verse, which states that the priests have a right to a portion of offerings of the most sacred order, but they explained it in different ways. The verse states: “This shall be yours of the most holy things, reserved from the fire” (Numbers 18:9). Rabbi Yehuda holds that the term “yours” indicates that the portion the priest receives is intended for you, i.e., a priest, and for all your needs, including betrothing a woman. And Rabbi Yosei holds that the verse compares the priest’s portion to the fire on the altar: Just as the portion burned on the fire is for the fire’s consumption, so too, the priest’s portion is also for consumption alone, and not for any other purpose.

    17Rabbi Yoḥanan says:

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והא מתני' בגזל דידהדקתני שלהן היתה ודייק רב מינה דאינה מקודשת אי לאו דשביעית הואי:

    בדשדיךמקמי הכי (ונתרצה) להתקדש לו דכי קבילתיה לגזל דידה בשם קידושין אחילתיה:

    משיכלאספל:

    דרבי שמעוןבסדר טהרות (כלים פרק כו משנה ח) ומייתינן לה בגמ' דהגוזל (ב"ק דף קיד.) עורות של גנב אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן מחשבה מטמאתן דקסבר כיון דידע מאן גזליה ולא מצי לאגבויי מיניה אייאושי מייאש:

    ה"ג ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכימלא יד של בצלים:

    מאן אחלךמי מחל לך חלקו של בעל הבית:

    אבל כישאאגודה שדרך הירק להיות מתחלק באגודות וכל האגודות הן שוות אם נטלתי אחת טול אתה אחת:

    ההוא סרסיאעושה שכר מתמרים של בעל הבית למחצית שכר וחבירו בב"מ בפרק המפקיד (בבא מציעא דף מב:):

    בפרוזמא דשכראלאחר שהוציא ממנו המשקה:

    מהאי חריפאיש שהוא טוב מחבירו שלא נתנו בו מים פעמים הרבה ויש לו לחלוחית לתת עוד טעם במים אחרים:

    לא אמרו כלך אצל יפותשיועיל למי שנטל את של בעל הבית שלא ברשות דנימא גלי דעתיה דניחא ליה אלא לענין תרומה בלבד דהא לתרום הן עומדות אבל לענין מי שנטל לעצמו משום כיסופא הוא דקאמר ליה דלא נכסוף אבל למפרע לא ניחא ליה:

    אם חושש משום גזלאם מקפיד בעל הבית על מה שעשה ודומה לו שגזלה:

    אין תרומתו תרומהדהשתא ודאי הכי קאמר ליה אם מצאת עוד יפות מאלו היית גוזלן:

    בין כך ובין כךבין שיש יפות בין שאין יפות מהן:

    והא מתני' בגזל דידהדקתני שלהן היתה ודייק רב מינה דאינה מקודשת אי לאו דשביעית הואי:

    מתני' בחלקושחלק עם אחיו הכהנים:

    במעשר שני כו'דקסבר ר' מאיר מעשר ממון גבוה הוא:

    ר' יהודה אומר במזיד קידשדמעשר ממון הדיוט הוא:

    בשוגג לא קידשבגמ' מפרש לה:

    ובהקדש כו'וטעמייהו מפרש בגמרא:

    גמ' בה' לרבות קדשים קליםלהתחייב עליהם קרבן שבועה אע"ג דאין נשבעין על ההקדשות והנשבע עליהם והודה אינו מביא אשם של שבועת הפקדון דוכחש בעמיתו כתיב הני איתרבו להו מבה' וכחש בעמיתו נמי קרינא בהו לפי שהן ממונו:

    כי קא זכובין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר:

    משלחן גבוההקרבת אימורים וזריקת הדם מתיר הבשר:

    המקדש בחלקולאחר שחלקום ולא קתני המקדש בקדשים קלים:

    קנטרניםמקניטים:

    לקפחניכמו לקפח את שוקיו (סוטה דף מד.) לקצץ רגלינו בהלכות להודיע שהם חריפים ואין עומד כנגדם:

    וכי אשה בעזרה מניןדקתני קדשי קדשים והרי אם יוציאום חוץ לעזרה אפילו לעזרת נשים הם נפסלים ביוצא ונשים אין נכנסות לה כדתנן באבות הטומאות בפ"ק דמסכת כלים:

    לבתוקטנה או נערה:

    דחקה ונכנסה מהווכי לא הוצרכנו לשאול בבית המדרש מה יאמרו אם קדשה אם קידושין הם אם לאו:

    לכל צרכיךואפילו לקדש בו אשה:

    כאשחלקו של אהרן הושווה לחלקו של מזבח מה מזבח לאכילה אף כהן לאכילה ולא לדבר אחר:

    קידושין 52 עמוד ב

    1והא מתניתין, דגזל דידה, וקאמר רב: אינה מקודשת! לא קשיא: הא דשדיך, הא דלא שדיך.

    2ההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא במשיכלא דמיא, אתא ההוא גברא, חטף זוזי מחבריה ושדא לה. אמר לה: מיקדשת לי. אתא ההוא גברא לקמיה דרבא. אמר: לית דחש להא דר' שמעון, דאמר: סתם גזילה יאוש בעלים הוי.

    3ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי, אתא לקמיה דרבא. אמר ליה: מאן אחלך? והני מילי במוזא, אבל כישא, מצי אמר ליה: אנא שקלי כישא, שקיל את כישא, כישא כי כישא.

    4ההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא. אתא מריה דשיכרא אשכחיה. אמר ליה: אמאי לא תיתיב מהאי חריפא? אתא לקמיה דרבא. אמר: לא אמרו ״כלך אצל יפות״, אלא לענין תרומה בלבד.

    5דתניא: כיצד אמרו: תורם שלא מדעת תרומתו תרומה? הרי שירד לתוך שדה חבירו וליקט ותרם שלא ברשות, אם חושש משום גזל אין תרומתו תרומה, ואם לאו תרומתו תרומה.

    6ומנין היה יודע אם חושש משום גזל אם לאו? הרי שבא בעל הבית ומצאו ואמר לו: ״כלך אצל יפות״ אם נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה, ואם לאו אין תרומתו תרומה. היו הבעלים מלקטים ומוסיפים, בין כך ובין כך תרומתו תרומה.

    7אבל הכא, משום כיסופא הוא דעבד, ואינה מקודשת.

    Mishna

    8המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים, בין קדשים קלים אינה מקודשת. במעשר שני, בין שוגג בין מזיד לא קידש, דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: בשוגג לא קידש, במזיד קידש.

    9ובהקדש, במזיד קידש, ובשוגג לא קידש, דברי ר' מאיר. רבי יהודה אומר: בשוגג קידש, במזיד לא קידש.

    Gemara

    10נימא מתניתין דלא כרבי יוסי הגלילי, דתניא: (ויקרא ה, כא) ״ומעלה מעל בה'״ לרבות קדשים קלים שהן ממונו, דברי ר' יוסי הגלילי.

    11אפי' תימא ר' יוסי הגלילי, כי קאמר ר' יוסי הגלילי מחיים, אבל לאחר שחיטה לא. מאי טעמא? כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו.

    12דיקא נמי, דקתני: המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש. ש"מ׃

    Baraita

    13תנו רבנן: לאחר פטירתו של ר' מאיר אמר להם רבי יהודה לתלמידיו: אל יכנסו תלמידי רבי מאיר לכאן, מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים. דחק סומכוס ונכנס. אמר להם: כך שנה לי ר' מאיר: המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים לא קידש.

    14כעס ר' יהודה עליהם. אמר להם: לא כך אמרתי לכם: אל יכנסו מתלמידי ר"מ לכאן מפני שקנתרנים הם, ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקפחני בהלכות הם באים. וכי אשה בעזרה מנין?!

    15אמר ר' יוסי: יאמרו: מאיר שכב, יהודה כעס, יוסי שתק דברי תורה מה תהא עליה? וכי אין אדם עשוי לקבל קידושין לבתו בעזרה? ואין אשה עשויה לעשות לה שליח לקבל קידושיה בעזרה? ועוד: דחקה ונכנסה מאי?

    Baraita

    16תניא, ר' יהודה אומר: מקודשת, ר' יוסי אומר: אינה מקודשת. אמר ר' יוחנן: שניהם מקרא אחד דרשו: (במדבר יח, ט) וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש״. ר' יהודה סבר: ״לך ולכל צרכיך. ור' יוסי סבר: כאש. מה אש לאכילה, אף הוא נמי לאכילה.

    17אמר ר' יוחנן:

    Tosafot

    אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומההתם (בב"מ דף כב.) מוקי לה דשויה שליח וא"ת אם כן מאי קאמר שלא ברשות וי"ל דה"ק מה שתורם מן היפה שלא ברשות היה וא"כ צריך לומר גבי פרזומא דשויה שליח דאי לאו הכי מאי מייתי:

    המקדש בחלקו אינה מקודשתואם תאמר מי גרע מהמקדש על מנת שאדבר עליך לשלטון (לקמן קידושין דף סג.) דמקודשת אף על פי שלא נתן לה כלום אלא שעשה לה הנאה ויש לומר דלא דמי דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו והוי כאילו נתן לה פרוטה אבל הכא הטובת הנאה אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה [אע"ג דאית ביה שוה פרוטה שיכול למוכרה לכהן מ"מ כיון שהוא ממון גבוה אינה מקודשת ולא דמי לע"מ שאדבר עליך לשלטון. ת"י]:

    וכי אשה בעזרה מניןפי' הקונטרס דאין אשה נכנסת בעזרה כדתנן פ"ק דכלים ולא דק דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות ליכנס בעזרה שהרי בפרק קמא דכלים תנן החיל מקודש הימנו שאין טמא מת נכנס לשם למעלה הימנו עזרת ישראל שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבים עליה חטאת למעלה הימנו עזרת כהנים שאין ישראלים נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה שחיטה תנופה ולא קתני נשים שאין נכנסות שם ועוד תנן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לא:) שהשחיטה כשרה בנשים א"כ יכולה ליכנס בעזרה ועוד הרי סוטה ונזירה נכנסות בעזרה להניף לכך נראה לי וכי אשה בעזרה להתקדש מנין הרי אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש שהרי בזיון הוא ומילתא דלא שכיחא היא ולא איירי תנא מזה:

    [וזה יהיה לך מקדש כו'קשה דלשתוק מלך דמשמע כל צרכיך ולא אצטריך לכתוב אש. ת"י]:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rashba

    הא דאמרינןלא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך. פירש רש"י בדשדיך כי קבלתיה לגזל דידה לשם קידושין אחולי אחילתיה. נראה לפי פירושו דנתקבלה גזילתה ונתקבלה קדושיה, ושוב אין לה עליו כלום. ואינו מחוור, דנהי דיש לומר דכיון דשדיך ניחא לה שתתקדש בו והוא שישלם לה מצד אחר, אבל מחילת גזילה אין כאן. והכי גרסינן בירושלמי (ה"א) חטף הסלע מידה ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת, במה קדשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע, וכבר הארכתי כבה בפ"ק (יג, א סוד"ה יכולה) בס"ד.

    לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים היאדאילו נתיאשו הבעלים הוה ליה יאוש בידיה דידיה ושינוי רשות בידה דידה וקנאתו היא. וכיון שקנאתו היא, אף הוא קונה אותה.

    אמר ליה מאן פליג לךואפילו נתן לה שוה ב' פרוטות אינה מקודשת, לפי שבכולו הוא מתקדשת לו ולא בחציו, אלא אם כן פירש לה במה שיש לי בו.

    כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. פירש רש"י דבין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר כולהו משלחן גבוה קא זכו.

    דיקא נמי דקתני המקדש בחלקופירוש דחלקו משמע לאחר שחיטה, וכתבו בתוס' דנראה דהאי דיקא נמי לא קאי לפום מאי דאסיקנא בפרק קמא דבבא קמא (יב, ב) נכסים שאין בהם מעילה, דגרסינן התם מעילה הוא דלית בהו, הא מיקדש קדוש, מאן תנא אמר ר' יוחנן בקדשים קלים, אליבא דר' יוסי הגלילי, ופרקינן אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו להו, ופרינן ומחיים מי אמר, והתנן בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דלא חזי להקרבה דאית להו לכהנים זכיה בגויה, אבל בזמן שבית המקדש קיים דלית בהו זכיה לכהנים בגויה לא, דאינו ממונו, ואתביה רבא לרב נחמן ומעלה מעלה בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו דברי ר' יוסי הגלילי, ובבכור איירי כדמפרשי התם בן עזאי ואבא יוסי בן דוסתאי, ומשני רבינא בבכור ח"ל עסקינן, ואליבא דר' שמעון כו', ואי איתא לישני הא ר' יוסי הגלילי והא רבנן, אלא מתנות כהונה שאני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הכי גרס ר"ח וה"פ אלא ליכא לאפלוגי בין מחיים בין לאחר שחיטה, דאפילו מחיים נמי כהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, וכי תנן מתניתין אינה מקודשת, בחלק כהנים תנן, אלמא סוגיא דשמעתין לא קיימא לפום מסקנא דהתם, אלא לפום מאי דקא סלקא דעתך מעיקרא התם, ואף על גב דאמרי הכא דיקא נמי אשכחן בתלמודא דכותה, ולעיל נמי בפרק קמא (כח, א) דאמרינן דייקא נמי דקתני החליף שור בפרה ולא קאי לפי המסקנא לדעת קצת המפרשים. ומתניתין דקתני בחלקו דמשמע לאחר שחיטה, משום בעלים נקט ליה, דבעלים ודאי מחיים לאו משלחן גבוה קא זכו, וכדמשמע נמי ההיא דבבא קמא דאמר אלא שאני מתנות כהונה דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, דאלמא בעלים מנפשייהו קא זכו מחיים מיהא, אבל לאחר הקרבה אפילו בעלים לא זכו אלא משלחנו של גבוה, ומשום הכי קתני במתניתין בחלקו דמלתא פסיקתא ניחא ליה למיתני דהיינו לאחר שחיטה, דבין כהנים בין בעלים שוין בו, מה שאין כן מחיים דבעלים מקדשין בו דממונן הוא. ואם תאמר והא אמרינן בפרק ב דביצה (כא, ב) דבהמה חציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב, משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, ונדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב, דמשלחן גבוה קא זכו, תירצו בתוס' דאף על גב דחלק בעלים חשוב ממונן, מכל מקום עיקרן לצורך גבוה קאתו, ולכך אינן קרבין ביום טוב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Kiddushin 52b

    Kiddushin 52b. The full printed text of this folio side — 17 numbered segments, about 460 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והא מתני' בגזל דידה דקתני שלהן היתה ודייק רב מינה דאינה מקודשת אי לאו דשביעית הואי:

    בדשדיך מקמי הכי (ונתרצה) להתקדש לו דכי קבילתיה לגזל דידה בשם קידושין אחילתיה:

    משיכלא ספל:

    דרבי שמעון בסדר טהרות (כלים פרק כו משנה ח) ומייתינן לה בגמ' דהגוזל (ב"ק דף קיד.) עורות של גנב אין מחשבה מטמאתן ושל גזלן מחשבה מטמאתן דקסבר כיון דידע מאן גזליה ולא מצי לאגבויי מיניה אייאושי מייאש:

    ה"ג ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי מלא יד של בצלים:

    מאן אחלך מי מחל לך חלקו של בעל הבית:

    אבל כישא אגודה שדרך הירק להיות מתחלק באגודות וכל האגודות הן שוות אם נטלתי אחת טול אתה אחת:

    ההוא סרסיא עושה שכר מתמרים של בעל הבית למחצית שכר וחבירו בב"מ בפרק המפקיד (בבא מציעא דף מב:):

    23 more comments on this page.

    Rashi on Kiddushin 52b · Sefaria

    Tosafot

    אם נמצאו יפות מהן תרומתו תרומה התם (בב"מ דף כב.) מוקי לה דשויה שליח וא"ת אם כן מאי קאמר שלא ברשות וי"ל דה"ק מה שתורם מן היפה שלא ברשות היה וא"כ צריך לומר גבי פרזומא דשויה שליח דאי לאו הכי מאי מייתי:

    המקדש בחלקו אינה מקודשת ואם תאמר מי גרע מהמקדש על מנת שאדבר עליך לשלטון (לקמן קידושין דף סג.) דמקודשת אף על פי שלא נתן לה כלום אלא שעשה לה הנאה ויש לומר דלא דמי דהתם יכול ליטול שכר מדיבורו והוי כאילו נתן לה פרוטה אבל הכא הטובת הנאה אינה משלו דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה שעשה לה [אע"ג דאית ביה שוה פרוטה שיכול למוכרה לכהן מ"מ כיון שהוא ממון גבוה אינה מקודשת ולא דמי לע"מ שאדבר עליך לשלטון. ת"י]:

    וכי אשה בעזרה מנין פי' הקונטרס דאין אשה נכנסת בעזרה כדתנן פ"ק דכלים ולא דק דלא אשכחן בשום דוכתא דנשים אסורות ליכנס בעזרה שהרי בפרק קמא דכלים תנן החיל מקודש הימנו שאין טמא מת נכנס לשם למעלה הימנו עזרת ישראל שאין מחוסר כפורים נכנס לשם וחייבים עליה חטאת למעלה הימנו עזרת כהנים שאין ישראלים נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם לסמיכה שחיטה תנופה ולא קתני נשים שאין נכנסות שם ועוד תנן בפרק כל הפסולין (זבחים דף לא:) שהשחיטה כשרה בנשים א"כ יכולה ליכנס בעזרה ועוד הרי סוטה ונזירה נכנסות בעזרה להניף לכך נראה לי וכי אשה בעזרה להתקדש מנין הרי אין רגילות שתכנס לשם כדי להתקדש שהרי בזיון הוא ומילתא דלא שכיחא היא ולא איירי תנא מזה:

    [וזה יהיה לך מקדש כו' קשה דלשתוק מלך דמשמע כל צרכיך ולא אצטריך לכתוב אש. ת"י]:

    Tosafot on Kiddushin 52b · Sefaria

    Rashba

    הא דאמרינן לא קשיא הא דשדיך הא דלא שדיך. פירש רש"י בדשדיך כי קבלתיה לגזל דידה לשם קידושין אחולי אחילתיה. נראה לפי פירושו דנתקבלה גזילתה ונתקבלה קדושיה, ושוב אין לה עליו כלום. ואינו מחוור, דנהי דיש לומר דכיון דשדיך ניחא לה שתתקדש בו והוא שישלם לה מצד אחר, אבל מחילת גזילה אין כאן. והכי גרסינן בירושלמי (ה"א) חטף הסלע מידה ובשעת מתנה אמר לה הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת, במה קדשה ר' חגי בשם ר' פדת רוצה היא מקודשת לו ויהא חייב לה סלע, וכבר הארכתי כבה בפ"ק (יג, א סוד"ה יכולה) בס"ד.

    לית דחש להא דר' שמעון דאמר סתם גזילה יאוש בעלים היא דאילו נתיאשו הבעלים הוה ליה יאוש בידיה דידיה ושינוי רשות בידה דידה וקנאתו היא. וכיון שקנאתו היא, אף הוא קונה אותה.

    אמר ליה מאן פליג לך ואפילו נתן לה שוה ב' פרוטות אינה מקודשת, לפי שבכולו הוא מתקדשת לו ולא בחציו, אלא אם כן פירש לה במה שיש לי בו.

    כי אמר ר' יוסי הגלילי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. פירש רש"י דבין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר כולהו משלחן גבוה קא זכו.

    דיקא נמי דקתני המקדש בחלקו פירוש דחלקו משמע לאחר שחיטה, וכתבו בתוס' דנראה דהאי דיקא נמי לא קאי לפום מאי דאסיקנא בפרק קמא דבבא קמא (יב, ב) נכסים שאין בהם מעילה, דגרסינן התם מעילה הוא דלית בהו, הא מיקדש קדוש, מאן תנא אמר ר' יוחנן בקדשים קלים, אליבא דר' יוסי הגלילי, ופרקינן אפילו תימא ר' יוסי הגלילי כי אמר ר' יוסי מחיים אבל לאחר שחיטה לא, דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו להו, ופרינן ומחיים מי אמר, והתנן בכור מוכרין אותו תם ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה, ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בכור בזמן הזה דלא חזי להקרבה דאית להו לכהנים זכיה בגויה, אבל בזמן שבית המקדש קיים דלית בהו זכיה לכהנים בגויה לא, דאינו ממונו, ואתביה רבא לרב נחמן ומעלה מעלה בה' לרבות קדשים קלים שהם ממונו דברי ר' יוסי הגלילי, ובבכור איירי כדמפרשי התם בן עזאי ואבא יוסי בן דוסתאי, ומשני רבינא בבכור ח"ל עסקינן, ואליבא דר' שמעון כו', ואי איתא לישני הא ר' יוסי הגלילי והא רבנן, אלא מתנות כהונה שאני דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו הכי גרס ר"ח וה"פ אלא ליכא לאפלוגי בין מחיים בין לאחר שחיטה, דאפילו מחיים נמי כהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, וכי תנן מתניתין אינה מקודשת, בחלק כהנים תנן, אלמא סוגיא דשמעתין לא קיימא לפום מסקנא דהתם, אלא לפום מאי דקא סלקא דעתך מעיקרא התם, ואף על גב דאמרי הכא דיקא נמי אשכחן בתלמודא דכותה, ולעיל נמי בפרק קמא (כח, א) דאמרינן דייקא נמי דקתני החליף שור בפרה ולא קאי לפי המסקנא לדעת קצת המפרשים. ומתניתין דקתני בחלקו דמשמע לאחר שחיטה, משום בעלים נקט ליה, דבעלים ודאי מחיים לאו משלחן גבוה קא זכו, וכדמשמע נמי ההיא דבבא קמא דאמר אלא שאני מתנות כהונה דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו, דאלמא בעלים מנפשייהו קא זכו מחיים מיהא, אבל לאחר הקרבה אפילו בעלים לא זכו אלא משלחנו של גבוה, ומשום הכי קתני במתניתין בחלקו דמלתא פסיקתא ניחא ליה למיתני דהיינו לאחר שחיטה, דבין כהנים בין בעלים שוין בו, מה שאין כן מחיים דבעלים מקדשין בו דממונן הוא. ואם תאמר והא אמרינן בפרק ב דביצה (כא, ב) דבהמה חציה של גוי וחציה של ישראל מותר לשחטה ביום טוב, משום דאי אפשר לכזית בשר בלא שחיטה, ונדרים ונדבות אין קרבים ביום טוב, דמשלחן גבוה קא זכו, תירצו בתוס' דאף על גב דחלק בעלים חשוב ממונן, מכל מקום עיקרן לצורך גבוה קאתו, ולכך אינן קרבין ביום טוב.

    Rashba on Kiddushin 52b · Sefaria

    Ritva

    אתא האי גברא חטף זוזא מחבריה שדא לה לית דחש לה לדר"ש דאמר סתם גזלה יאוש בעלים הוא. וכי תימא וכיון דקיימא לן דיאוש כדי לא קנה כי איכא יאוש בעלים מאי הוי הא לא קשיא כיון דאיכא יאוש ברשות גזלן ושינוי רשות ברשותה דידה קניא ביאוש ושינוי רשות דכיון דאיהו קניתיה אף הוא קנה אותה אף על פי שהוא לא קנה דינר זה עד שיהא ברשותה וכיוצא בו בהקדש כגון שגזל ונתייאשו הבעלים והקדישו קדוש וקנייה הקדש בייאוש ושינוי רשות והוה מתכשר לקרבן דיליה אי לאו משום דאיכא מצוה הבאה בעבירה כיון שיסייע ההקדש בקניינו ולאפוקי היכא שאין ההקדש סייע בקניינו כגון שהקדיש' לוקח דכשר לקרבן וה"נ גבי לולב כי לא קנייה אלא במצוה דחיילא עליה פסול משום מצוה הבאה בעבירה וכי קנייה מקמי הכי ביאוש ושנוי רשות או ביאוש ושינוי מעשה שאינו חוזר לברייתו כשר למצוה כדמוכח מעובדא דהנהו אוונכרי דזבני אסי מגוים וכבר כתבנו בזה כל הצורך במסכת גיטין בס"ד. מפי רבינו מורי נר"ו:

    ההוא גברא דקידש במוזא דשמכי פי' מלא ידו של בצלים ואריסא הוה אתא לקמיה דרבינא א"ל מאן פלג לך. יש אומרים דדוקא כשאינו שוה אלא פרוטה אחת אבל שוה שתי פרוטות מקודשת שהרי יש בחלקו שוה פרוטה. ולא נהירא דכיון דכוליה מוזא יהב לה דעתה אכוליה והוה ליה כאומר לאשה התקדשי לי במנה זה ונמצא מנה חסר דינר שאינה מקודשת שאם אין אתה אומר כן כי לית בכוליה אלא שוה פרוטה נמי תהוי ספק מקודשת שמא חלקו שוה פרוטה במדי אלא ודאי כדאמרן רבינו הגדול זצ"ל:

    ההוא גברא דקדיש בפרומה דשיכרא אתא מארי שיכרא ואשכח' ואמר ליה אמאי לא תיתיב לה מההיא חריפא אתא לקמיה דרבא אמר להו לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה. הקשו בתוספות ואפילו נימא בעלמא כלך אצל יפות דומיא דתרומה היכי מיקדשא דהא אפילו גבי תרומה לא אמרו כלך אצל יפות אלא כיון דשויא שליח כדאוקמינן בפ' אלו מציאות ואיכא למימר דמכל מקום דשוייה שליח התם לא שויה אלא לבינונית ולגבי יפות דתרם ליתא לשליחותיה ומשום גלוי דעת דבעלים הויא תרומתו בהן תרומה אלא דבגלוי דהשתא לא סגי דגזירת הכתוב הוא דבעינן שליחות בתרומה מדכתיב אתם גם אתם לרבות שלוחכם והתורם שלא מדעת אין תרומתו תרומה אע"ג דניחא ליה הלכך הכא גבי קדושין דלא בעי' שליחות ובזיכוי סגי לה אלו הוה אמרינן דכלך אצל יפות הוה גלויי דעתה דניחא ליה בהכי סגי לן דכיון דהשתא איתנהו לקדושין ביד האשה בעין שלא נתאכלו זכה אידך בהו השתא ומיקדשא בהו ואע"ג דמכאן ולהבא הוא זוכה וזה מבואר. ולי נראה דהיינו דמאי דקאמר תלמודא דלא אמרו כלך אצל יפות אלא בתרומה שהיתה שם שליחות ובהוכחה כל דהו הוו גלויי דעתא דניחא ליה ולהכי לא גמרינן מינה להכא ולא לעלמא דליכא שליחות קודם דלהוי כלך אצל יפות גלויי דעתא דניחא ליה וזה יותר מבואר:

    אבל הכא משום כיסופא היא דקאמר פי' מהאי לישנא שמעינן דאפילו אמר בניחותא באנפא דמוכח דניחא ליה ולא משטה ביה אינה מקודשת דאי ס"ד דטעמא דהכא משום דאמרינן משטה היא בו וכל היכא דאמר בטחותא מקודשת הוה לן למימר אבל הכא משטה בו הוא ומדנקטינן טעמא משום כיסופא היא דקאמר שמעינן דאפי' אמר בטחותא תלינן בכיסופא ולא מיקדשא עד שימחול לו בפירוש ואיתנהו לקדושין בעין ושלא כדעת רבותינו ז"ל:

    לימא מתניתין דלא כר' יוסי הגלילי דתניא ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו פי' דדריש לה מדכתיב בה' וכחש בעמיתו לרבות ק"ק שהן בה' ובעמיתו. ופרקינן אפי' תימא ר' יוסי כי קאמרי' דהוי ממוט מחיים אבל אחר שחיטה לא מאי טעמא כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו. פירש"י ז"ל כי זכו כהנים בחזה ושוק ובעלים בשאר הבשר משולחן גבוה קא זכו והוי ממון גבוה ולפיכך אינו יכול לקדש בו את האשה לא שנא כהן ולא שנא ישראל דיקא נמי דמתניתין לאחר שחיטה דוקא מדקתני המקדש בחלקו דהיינו לאחר שחיטה שמע מינה. וקשיא לן דהכא אסיקנן דמחיים איתא לדרבי יוסי הגלילי ואפי' בקדשים קלים דחזי להקרבה ואלו בפרק קמא דבבא קמא איפריך האי פירוקא ואסיקנן דאפי' מחיים לא הוו ממונו במידי דחוזי להקרבה דאמרינן התם עליה דהא גופא דמייתינן התם ומחיים מי אמר רבי יוסי הגלילי פיי דאפילו במידי דחזי להקרבה הוי ממונא והתנן בכור מוכרין אותו תם חי ובעל מום חי ושחוט ומקדשין בו את האשה ואמר רב נחמן אמר רבה לא שנו אלא בבכור בזמן הזה דלא חזי להקרבא ואית להו לכהנים זכייה בגוויה אבל בזמן שב"ה קיים דחזי להקרבה לא ואותיביה רבא לרב נחמן ומעלה מעל בה' לרבות קדשים קלים שהן ממונו דברי רבי יוסי הגלילי ומשני רבינא דמתניתין דרבי יוסי בבכור דחוצה לארץ דלא חזי להקרבה ואליבא דרבי שמעון דאמר אם באו תמימים יקרבו אם באו אין לכתחלה לא ואם איתא דרבי יוסי בכולהו קדשים קאמר ואפילו חזי להקרבה אמאי אוקמה רבינא בבכור בח"ל לישט ליה הא רבי יוסי והא רבנן:

    ופרקינן מתנות כהונה קאמרת שאני מתנות כהונה דכהנים כי זכו משלחן גבוה קא זכו ואפי' מחיים. ואיכא למימר דתרוייהו איתנהו דהתם איירינן בחלק כהנים שהרי על ידי קדושתן באו לידו וזכו בהן הילכך כי קא זכו בחלקם אפי' מחיים משלחן גבוה זכו אבל הכא איירי' בבעלים דאינהו מחיים הוה ממונם קודם שהקדישום וכיון דכן כי זכו לאחר מקדש מחיים משלהם הם זוכים וממונם הוא עד לאחר שחיטה דהשתא ודאי אפילו בעלים משל גבוה הם זוכים והיינו דאמרינן התם מתנות כהונה קאמרת כלומר ממתנות כהונה בכור וחלקם של שלמים קאמרת שאני בכור וחלק כהנים דכי זכו מחיים משלחן גביה זכו וכי קאמינא לך דלרבי יוסי הוה ממונן מחיים מיהת היינו בחלק בעלים ומתניתין דקתני המקדש בחלקו דמשמע לאחר שחיטה דוקא אבל מחיים הוי ממונו משום חלק בעלים קתני הכי אבל בחלק כהנים אפי' מחיים נמי לא הוי ממונו וכי תימא גבי בעלים מאי בחלקו שייך בהו דהא דידיה הוא. הא ליתא דכיון דבשחי' זכו ביה ממון גבוה הוא אלא שחלקו להם והם כמזומנים לשלחן שפיר שייך חלקו לומר שהוא חילקו להם הלכך לרבי יוסי הגלילי המקדש בחלקו דהיינו לאחר שחיטה אינה מקודשת בין בכהן בין בבעלים אבל מחיים בכהן אינה מקודשת בבעלים מקודשת. והא דאקשינן התם מעיקרא ומחיים מי אמר רבי יוסי הגלילי לאו למימרא דקא ס"ד דמחיים לא אמר אבל לאחר שחיטה אמר דהא כל דכן הוא כדאסקינן הכא דטפי חזי למיהוי ממונו מחיים מלאחר מיתה דלאחר מיתה ליכא למימר דהוי ממונו כלל ואפי' בבעלים אלא הכי הוה מקשי' ואפי' מחיים וכל דכן לאחר מיתה מי אמר רבי יוסי דהוו ממונו במידי דחזי להקרבה והתנן כו' כדפריש' לעיל ולהוציא מפירושים אחרים רבים שנאמרו בזה. ולהאי שיטתא אתי שפיר הא דאמרינן במסכת יום טוב גבי נדרים ונדבות אם קריבין ביום טוב דאמרי' כי קא שחיט אדעתא דגבוה קא שחיט ובעלים כי זכו משולחן גבוה זכו כלומר ואפי' בעלים דהוי ממונם מחיים. לאחר שחיטה מיהת כי זכו משולחן גבוה זכו וכל שכן כהנים דאפי' מחיים משלחן גבוה זכו ולא הויא שחיטה אדעתא דבעלים כלל אלא אדעתא דגבוה בלחוד והרי זה נכון:

    Ritva on Kiddushin 52b · Sefaria

    Meiri

    כבר ביארנו בפרק ראשון שסתם גזילה אינה יאוש בעלים מכל מקום לסטים מזויין ישראל סתמו יאוש בעלים וכבר ביארנוהו במקומה בבבא קמא בפרקא בתרא:

    אריס או שותף שנטל מן הדבר המשותף קודם שחלקו וקדש בו את האשה הרי זה בכלל גזילה ואינה מקודשת שהרי כל שחולק שלא מדעת בכלל גזילה ואין חלוקתו חלוקה ומכל מקום דוקא בדבר הצריך שומא אבל דבר שאין צריך שומא הרי הוא חולק שלא מדעת חברו כמו שביארנו במציעא והילכך כל שקדש בו מקודשת נטל מפירות של בעל הבית לקדש בו את האשה וראה בעל הבית ואמר היאך אי אתה בורר לך מן היפות והלך וקדש על סמך דבור זה אף זה גזל ואינה מקודשת שלא אמר כן אלא משום כסופא כלומר כדי שיתבייש מתוך דבריו ויש מפרשים כדי שלא יתבייש ממה שעשה לא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה הא כל שאמר לו בהדיא שנוח לו בכך אינו גזל ומכל מקום דוקא כשאמר לו קודם שיקדש הא אם קדש תחלה ואחר כך אמר לו הלה שנוח לו בכך אינה מקודשת שמכל מקום בגזל קדשה ואין אומרים מדהשתא ניחא ליה מעיקרא נמי ניחא ליה שאין אומרים כן אלא לדעת האומר יאוש שלא מדעת הוי יאוש אבל מאחר שפסקנו שאינו יאוש אין אומרים כן ולא הביאו גדולי הפוסקים מעשה זה אלא ללמוד הימנו אם קדש בו אחר שאמר לו בעל הבית כן וכן כתבוה חכמי הדורות ומכל מקום אם קדשה בדבר שמן הסתם אין בעל הבית מקפיד עליו כתבו גדולי המחברים שמקדשת מספק:

    התורם שלא ברשות הבעלים ושלא בשליחותם אם גלו הבעלים את דעתם שנוח להם בכך תרומתו תרומה ואם לאו אין תרומתו תרומה שלא אמרה אלא דרך כעס ואם היו בעלים מלקטים ומוסיפים בין כך ובין כך תרומתו תרומה ויש חולקים לומר שאף בגלוי הדעת אין תרומתו תרומה אלא אם כן עשאו שליח לתרום וכבר ביארנו דבר זה בשני של מציעא:

    המשנה השמינית והכונה להתחיל בה בביאור החלק הרביעי והוא שאמר המקדש בחלקו מקדשי הקדשים ומקדשים קלים אינה מקודשת ממעשר שני בין שוגג בין מזיד לא קדש דברי ר' מאיר ר' יהודה אומר שוגג קדש מזיד לא קדש אמר הר"ם פי' הדבר שיקח הכהן מקדש הקדשים ומקדשים קלים הוא ממון גבוה וכהנים משלחן גבוה קא זכו ולא נתן השם להם אלו המתנות כי אם לאכילה לא שיעשו בהם דבר זה והוא אמרו זה יהיה לך מקדשי הקדשים מן האש כמו שהאש לא תשמש זולת האכילה כך אלו המתנות שיקחו מקדשי מזבח לא ישתמשו אלא באכילה ואמר השם במעשה לזה הוא בהוייתו יהא ולזה אינה מקודשת ור' יהודה סבר זה במזיד שהוא ידע שזה הדבר מעשר שני הרי לפי שמעשר שני מתחלל כמו שביארנו במסכת מעשר שני וכשנתחלל הרי היא מקודשת בלא ספק ור' מאיר סבר שאין דרך חילול בכך ר"ל שאין דרך חילול והרי הקדש בדק הבית בהיפך דר' מאיר סבר במזיד מתחלל בשוגג אין מתחלל ור' יהודה סבר היפך והלכה כר' מאיר במעשר וכר' יהודה בהקדש:

    אמר המאירי המקדש בחלקו ר"ל שחלק עם אחיו בבשר קדשים אחר זריקת הדם בין בקדשי קדשים כגון חטאות ואשמות שהבשר לכהנים בין בקדשים קלים כגון שלמים שהכהנים חולקים בהם בחזה ושוק או הבעלים עצמם שקדשו בבשר שלמים אחר שנתנו חזה ושוק לכהנים שהרי הבשר נאכל לבעלים אינה מקדשת כלל שהכהנים ואף הבעלים בדברים אלו משלחן גבוה זכו בהם ואינו ממון שלהם ושמא תאמר מאחר שזכו מיהא הרי הוא שלהם אינו כן שלא זיכתה תורה בהם לכך אלא לאכילה אבל לא לפרוע חובותיהם או לעשות בו שום דבר ובבריתא מצאתי בבשר מעשר בהמה אפילו לאחר שחיטה אינה מקודשת בעצמיו ובגידיו בקרניו ובטלפיו בדמו ובחלבו ובעורו ובגזתו מקודשת ונראין הדברים בעצמות וגידים וקרנים וטלפים מפני שאין מועלין בהם לאחר זריקת דמים וכל שכן בחלב שלה אם היא נקבה אבל בדם אתה צריך לפרשה בשירי הדם קודם שיצאו לנחל קדרון הא משיצא לשם מועלין וכן הקיז דם לבהמות קדשים מועלין בו ובמעשר שני בין בשוגג ר"ל שאינה יודעת שהוא מעשר שני אע"פ שידע המקדש או שאף שניהם אינם יודעים בין במזיד לא קדש דברי ר' מאיר מפני שהוא סובר שמעשר ממון גבוה הוא שנאמר לי"י הוא ולא זכתהו תורה לעשות בו שום דבר מחפציו עד שיתחלל ואין בזה חלוק בין שקדשה במעשר זה בירושלם שהוא מקום אכילתו לקדשה חוץ לירושלם ור' יהודה אומר בשוגג לא קדש במזיד קדש מפני שר' יהודה סובר מעשר ממון הדיוט הוא הילכך כל שהודיעה שהוא מעשי שני מקדשת ואע"פ שאמרו במציעא שלא אמר ר' יהודה ממון הדיוט הוא אלא בירושלים הואיל ומקום אכילתו שם אבל חוץ לירושלם ממון גבוה הוא מכל מקום הואיל והיא יודעת בכך סומכת היא על אכילתו שבירושלם ואף אונס הדרך אינו מציל עליו הואיל וידעה בו שהוא מעשר אבל בשוגג לא קדש שקדושי טעות הם שאלו היתה יודעת בו שהוא מעשר לא היתה מקנה עצמה לו מפני שהיתה חוששת לטורח הדרך אע"פ שיש לדון שאונס הדרך מוטל עליו אחר שלא ידעה בו שהוא מעשר הא אם הוא בירושלם אין כאן טעות כלל ומקדשת ובזו הלכה כר' מאיר אלא שמכל מקום יש ללמוד מדברי ר' יהודה שאם קדשה במטבע שהיא סבורה בו שיכולה להוציאו בכאן ונמצא שאינה יכולה להוציאו כאן שאינה מקדשת ודאי אע"פ שלדעת קצת אונס הדרך עליו אחר שהיא שוגגת:

    ובהקדש של בדק הבית במזיד קדש בשוגג לא קדש דברי ר' מאיר מפני שהוא סובר הקדש במזיד מתחלל ר"ל שכל שנהנה בו במזיד יצא לחלין אע"פ שאינו מביא קרבן שאין קרבן במזיד אבל בשוגג אין מתחלל ואינו מביא קרבן מעילה הואיל ושוגג הוא ושההקדש בעולם ולא אמרה תורה להתחייב ולהביא קרבן בשוגג אלא כשאין ההקדש בעולם כגון שאכל בשוגג או שהדליק בו את הנר וכלה אבל כל שהוציאו במזיד מתחלל אע"פ שהוא בעולם ואינו מביא קרבן שאין קרבן במזיד והילכך במזיד כגון שנודע לאיש ולאשה שהוא הקדש קדש שהרי המקדש הוציאו לחלין ויכולה היא ליהנות בהם ואף היא אינה יכולה לומר איני רוצה שיצא הקדש לחלין על ידי שהרי ידעה בכך וסברה וקבילה הא בשוגג לא קדש שאם הוא שוגג הרי לא יצא לחלין ואין כאן ממון שלו וכן שאיפשר שלא היה רוצה להתחלל הקדש על ידו ואם הוא מזיד והיא שוגגת יכולה היא לומר שאינה רוצה שיתחלל הקדש על ידה ואך כשאינה אומרת כן אנן סהדי דלא ניחא לה ור' יהודה אומר בשוגג קדש במזיד לא קדש מפני שהוא סובר הקדש במזיד אינו מתחלל בשוגג מתחלל והילכך בשוגג יצא לחלין והוא מביא קרבן מעילה ומשלם קרן וחומש להקדש ויש כאן ממון שלו ואפילו היא שוגגת אינה יכולה לומר איני רוצה שיהא הקדש מתחלל על ידי שהכל תלוי במוציא ובמזיד לא קדש שלא יצא לחלין בכך ואין כאן ממון שהרי אינה יכולה להוציאם אחר שלא יצאו לחלין ובזו הלכה כר' יהודה:

    זהו ביאור המשנה וכלה על הצד שביארנו וכתבנו הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    הכופר לחברו בבהמה של קדשים קלים ונשבע והודה הרי זה בדין שבועת הפקדון כחולין גמורים שנאמר ומעלה מעל בי"י לרבות קדשים קלים שהם ממונו ולא אמרו במשנתנו שממון גבוה הוא אלא לאחר זריקת הדם ויראה שישראל שקדש בבהמת שלמים מחיים או כל שקודם זריקת הדם מקדשת והיא אוכלת הבשר במקום בעלים וכבר ביארנוה בראשון של קמא:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Kiddushin 52b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' והני מילי במוזא אבל בכישא מצי אמר ליה אנא שקלי כישא כו' ולעיל בפרקין דאמרינן בכישא דירקא דהוי דרך בזיון היינו דאין חוששין לשמא נתרצה האב אבל הכא איירי בגדולה דנתרצית ודאי דמקודשת גם בכישא וק"ל:

    תוס' בד"ה אם נמצאו כו' וא"כ צ"ל גבי פרוזמא דשויא כו' עכ"ל ומיירי נמי בכה"ג שלא א"ל לשליח לקדשה בפרוזמא אלא לקדשה סתם והיה אפשר לו לקדשה בפחות וק"ל:

    בד"ה המקדש בחלקו כו' דהא ממון גבוה הוא ואינו יכול ליקח ממון מהנאה כו' עכ"ל ובת"י כתבו אע"ג דאית ביה שוה פרוטה שיכול למוכרה לכהן מכל מקום כיון שהוא ממון גבוה אינה מקודשת ולא דמי לעל מנת שאדבר עליך לשלטון עכ"ל וק"ל:

    גמ' וזה יהיה לך מקדש הקדשים מן האש רבי יהודה סבר לך כו' ור' יוסי סבר כאש כו' מתוספות ישנים קשה דלשתוק מלך דמשמע כל צורכך ולא איצטריך לכתוב אש עכ"ל ויש לדקדק כיון דהאי קרא בקדשי הקדשים איירי דהוי ממון גבוה מנלן בקדשים קלים ולולי פרש"י שפי' נמנו וגמרו כו' ועדיין היא מחלוקת קאי על רבי יהודה היה לי לפרש דנמנו וגמרו כו' ועדיין היא מחלוקת קאי גם לרבי יוסי וקושטא הוא דמעיקרא לא הוה יליף מהאי קרא אלא קדשי קדשים ובתר הכי נמנו וגמרו דאף בקדשים קלים לא קידש והיינו מקרא דמייתי אביי לקמן בברייתא דת"כ דר"י דלא יחלקו אף בקדשים קלים ורב קאמר עדיין היא מחלוקת דעדיין אף לר' יוסי איכא חלוקה בדין זה בין קדשי קדשים לקדשים קלים ואיך שיהיה קשה למאי דמייתי ת"כ דר"י מקראי דלא יחלקו בין קדשי קדשים ובין קדשים קלים למה לי האי קרא דמייתי רבי יוחנן גופיה מקדש הקדשים מן האש כו' ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Kiddushin 52b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    איתתא דהוי משיא כרעה במשיכלא דמיא כו' ולכאורה הוא אריכות לשון שלא לצורך וכבר הרגישו הריטב"א ותוספות רי"ד בזה ע"ש ולענ"ד דכמה הילכתא רבוותא שמעינן מהאי עובדא דמשמע שבאותו מעמד בעוד שהאשה רוחצת חטף זוזא מחבריה כדי לקדשה וא"כ האשה ידעה "שהוא דבר הגזול ואפ"ה הוצרך רבא לומר דלית דחייש לדר"ש וא"כ למאן דס"ל כר"ש הוי מקודשת דאע"ג דרבא ס"ל בפ' מרובה דף ע' דיאוש לחוד לא קני מ"מ הכא איכא יאוש ושינוי רשות וממילא שמעינן דאף על גב דבאיסורא אתא לידיה דשני כיון שידעה שהיא גזל אפ"ה מקרי יאוש ושנוי רשות כן נ"ל מסוגיא דהכא אלא דבחידושי פרק הגוזל דף ק' כתבתי להיפך ע"ש ויש לחלק ועוד שמעינן נמי מהכא דאף על גב דאפשר שזה לא היה מתכוון לגוול המעזת מחבירו אלא לפי שהיה ממהר לקדשה שלא יקדמנו אחר מש"ה חטף ממנו ואפשר שהיה בדעתו להחזיר לידו זוז אחר שכן נראה מתוך הענין וקס"ד דלא הוי גזל כלל ואפי' חמס לא הוי לפי שאין דרך בני אדם להקפיד במטבע שניתן להוצאה וסברא זו נראה קצת מלשון הברייתא לעיל קדשה בחמס ובגזל או שחטף סלע מידה משמע דבגזל דאחרים לא הוי שום רבותא שמקודשת בגזל סלע כיון שאין צורך להחזירו בעין דלא קפדי אינשי ומכ"ש דא"ש למאי דפרישית לעיל בפלוגתא דפ' הגוזל בהוכר הגנב אי הדין עם הראשון או עם השני דהיינו היכא שהחפץ בעין וא"כ במטבע דלא קפדי סד"א דלכ"ע הדין עם הראשון ולא עם השני כיון שהוכר הגנב כי ההיא דהכא קמל"ן דאפילו במטבע נמי כיון שהגזילה קיימת הדין נמי עם השני כן נ"ל ודו"ק:

    שם במשנה המקדש בחלקו ופרש"י שחלק עם אחיו הכהנים עכ"ל משמע דלא איירי מתניתין אלא בחלק הכהנים לבד ובסמוך בלשון הגמרא מפרש רש"י בד"ה כי קא זכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר וא"כ דברי רש"י ז"ל נראים כסותרין זא"ז והיה נ"ל לפרש דמה שפרש"י בסמוך בגמרא היינו משום דלמאי דמשני הש"ס ומפליג בין מחיים ולאחר שחיטה ולא מפליג בין מתנות כהונה לחלק הבעלים בשלמים אלמא דבעי לאוקמא מתניתין כר"י הגלילי דאפילו בחלק הבעלים נמי אינה מקודשת משא"כ כאן בעיקר פירוש המשנה ניחא ליה לרש"י לפרש כמסקנת הש"ס פ"ק דב"ק דף י"ג דמחלק הש"ס בין מתנות כהונה ובין חלק הבעלים בשלמים וא"כ ע"כ לא איירי מתניתין דהכא אלא בחלק הכהנים וכמ"ש שם התוספות להדיא ע"ש דבמסקנא דהתם הדר ביה הש"ס מהאי שינויא דמעיקרא ודמפליג בין מחיים ולאחר שחיטה וא"כ הסוגיא דהכא לא הוי כמסקנא דהתם וכ"כ הרשב"א ז"ל כאן בחידושיו כך היה נ"ל לכאורה אלא דרש"י גופא משמע מפירושו שם בב"ק דלמסקנא נמי לא הדר ביה הש"ס מהאי שינוייא קמא ואיתא להא ואיתא להא דבמתנות כהונה לא שני לן בין מחיים ולאחר שחיטה אבל בחלק הבעלים בשלמים שפיר קאי בשינויא קמא דדוקא מחיים א"ר יוסי דהוי ממון בעלים ומהטעם שכתב רש"י שם משום שאחריותו עליו וכמ"ש שם בחידושינו באריכות וכמ"ש שם התוספות בשיטת רש"י ז"ל להדיא וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ל דמה שפרש"י כאן בלשון המשנה שחלק עם אחיו הכהנים לא דקדק לפרש בדווקא לפי מסקנת הגמרא אלא דניחא ליה לפרש בחלק הכהנים דמילתא דפסיקא הוא דעיקר מילתא בהכי איירי אליבא דכ"ע אבל בסמוך דמפליג הש"ס בין מחיים ולאחר שחיטה אליבא דר"י הגלילי הוצרך רש"י להזכיר חלק הבעלים דבהכי מיתוקמא פלוגתא דר"י הגלילי ורבנן בפ"ק דב"ק דבכי הא מחלק ר"י הגלילי בין מחיים ולאחר שחיטה אבל בחלק הכהנים שהוא מתנת כהונה מודה ר"י לרבנן דבכל ענין לא הוי ממון בעלים כן נ"ל נכון דתיתי מסקנא דהכא כמסקנת הש"ס בפ"ק דב"ק והיינו דמסיק הכא דיקא נמי ובסמוך בלשון הגמ' אבאר עוד בזה ודו"ק:

    תוספות בד"ה המקדש בחלקו כו' וא"ת מי גרע ממקדש ע"מ שאדבר עליך לשלטון כו' עד סוף הדיבור. כוונתם בזה דלכאורה משמע דהא דאינה מקודשת היינו משום דאיהו לא קיהיב לה מידי מדיליה ולא חסר מידי דאע"ג דלעיל בפ"ק דף ז' בהילך מנה והתקדשי לפלוני דאע"ג דלא חסר מידי קנה היינו משום דמ"מ אותו פלוני חסר מידי ונתן לה בעבור המקדש משא"כ הכא דשום אדם לא יהיב לה מדיליה לא מהני וע"ן מקשו דמ"מ מי גרע מע"מ שאדבר עליך לשלטון דשום אדם לא חסר מידי ואפ"ה מקודשת וע"ז מתרצים שפיר דשאני התם דאיהי מטא הנאה לידה בש"פ משא"כ הכא. ובתוס' ישנים הקשו דה"נ שוה פרוטה שיכול למוכרה לכהן ותירצו דאפ"ה כיון דממון גבוה הוא אינה מקודשת ותמיהא לי טובא אהא דפשיטא להו שיכול למכור לכהן ואמאי כיון דממון גבוה הוא כמו שאינו יכול לקדש את האשה כמו כן אינו יכול למכור כדתניא להדיא בריש מעשר שני דאינו יכול למכור ומבואר שם בירושלמי דכל מקום שאינו יכול לקדש את האשה אינו יכול למכור וה"נ תנינן בבכורות דבכור בזה"ז מוכרין אותו ומקדשין בו את האשה משא"כ בבכור בזמן הבית ומעשר בהמה אלמא דקידושין ומכירה חדא מילתא היא והכי משמע להדיא בשמעתין דהא יליף לה בסמוך מקרא מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה וליכא למימר דאכתי יכול למוכרה לכהן והכהן יאכלנו וקרינן ביה שפיר לאכילה דא"כ אמאי אינו יכול לקדש בו הרי האשה עצמה יכולה לאכול בקדשים קלים דנאכלין לנשיהם ומכ"ש אם היא בת כהן קודם הקידושין נמו יכולה לאכול אע"כ דאפ"ה קפיד קרא שיאכלנה בעצמו או בני ביתו דרך מתנת חנם ולא דרך קידושין דדמיא לסחורה א"כ נראה דמה"ט כ"ש שאינו יכול למכור לכהן אחר וכדמשמע להדיא במסקנא דשמעתין שאין בו דין חלוקה כלל וכמו שאבאר ודברי התוספות ישנים צ"ע ודו"ק:

    (קונטרס אחרון) תוספות בד"ה המקדש בחלקו נתבתי על מה שהקשו בתוס' ישנים דה"נ שוה פרוטה שיכול למוכרו לכהן ולענ"ד יש לתמוה טובא אהא דפשיטא להו דיכול למכור חלקו לכהן ובריש מעשר שני תנינ' להדיא דאין יכול למכור ומבואר שם בירושלמי דכל מקום שאינו יכול לקדש את האשה אינו יכול למכור אלמא דקידושין ומכירה חדא מילתא היא וצ"ע ליישב ואף לקמן בסמוך דף נ"ג משמע מלשון רש"י בד"ה יכול לא יחלקו דלרש"י נמי יכול למכור מיהו כבר כתבתי שם בכוונת רש"י דאם לא נאמר קרא קאמר דאי לאו קרא הייתי אומר מסברא אבל למסקנא אפשר דרש"י לא ס"ל כן. ועדיין צ"ע:

    גמרא נימא מתניתין דלא כר"י הגלילי דתניא ומעלה מעל בה' וכו' כבר הארכתי בחידושי לב"ק דיש לדקדק מאי קושיא דלמא דוקא לענין שבועת הפקדון הוא דרבי קרא דכתיב בה' וכיחש ובעמיתו וכיחש משא"כ לשאר מילי דהא כמו כן מצינו דר' שמעון סובר בפרק הזהב דף נ"ח דאפילו קדשי קדשים שחייב באחריותן חייב שאני קורא בה' וכיחש אע"ג דלכ"ע ממון גבוה הוא א"כ בפשיטות מצינו למימר דר"י הגלילי מוקי להאי קרא דבה' וכיחש לקדשים קלים שחייב באחריותן וכתבתי שם דעיקר הקושיא אהא דמוקמינן התם מתניתין דנכסים שאין בהן מעילה כר"י הגלילי משמע דלכל מילי חשיב ליה ר"י ממונו ודייקינן לה מלישנא דר"י גופא דקיהיב טעמא למילתא מפני שהן ממונו אלמא דבלא"ה פשיטא ליה דהוי ממונו וכמו שהארכתי שם א"כ סוגיא דהכא נמי אדהתם סמיך וזה שפירש"י כאן דקרינן ביה בה' וכיחש בעמיתו וכיחש לפי שהן ממונו ודו"ק. וכתבתי שם ג"כ דהא דמקשה התם אשנוייא דמחיים ומחיים מי אמר היינו שרוצה להקשות דע"כ אפילו מחיים נמי לאו לכל מילי חשיב ליה ר"י ממונו אלא לענין שבועת הפקדון וקשיא ליה מתניתין דנכסים שאין בהן מעילה ולפ"ז א"ש דלא מייתי להאי שקלא וטריא דהתם בשמעתין דאדרבא לפי אותה סברא כ"ש דמיתוקמא מתניתין דהכא כר"י הגלילי בפשיטות משא"כ לשיטת התוס' שם דהא דמקשה ומחיים מי אמר לא קאי אמתניתין דהתם דאדרבא לסברת המקשה א"ש טפי אלא אסוגיא דהכא קאי ולפ"ז הכא הו"ל לאתויי כל השקלא וטריא דהתם והלענ"ד כתבתי שם בהרחבת הביאור ע"ש ועיין עוד בסמוך ודו"ק:

    שם אפילו תימא ר"י הגלילי כי קאמר ר"י מחיים אבל לאחר שחיטה לא ופרש"י בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר עכ"ל. וכבר פירשתי שיחתי בל' המשנה מה שנ"ל בשיטת רש"י להשוות מסקנא דהכא למסקנא דפ"ק דב"ק וכדמסיק נמי הכא דיקא נמי אלמא דמסקנא דמילתא הכי הוא וכדמשמע נמי בפ"ב דביצה דבעלים נמי לאחר שחיטה משלחן גבוה קא זכו דמה"ט נדרים ונדבות אין קריבין בי"ט ע"ש ודלא כמ"ש התוס' בפ"ק דב"ק ובחידושי הרשב"א ז"ל בשמעתין דלמסקנא דפ"ק דב"ק לא מפלגינן כלל בין מחיים ולאחר שחיטה אלא בין מתנות כהונה לחלק הבעלים דבמ"כ בכל ענין הוי ממון גבוה ובחלק הבעלים בכל ענין הוי ממון בעלים לר"י הגלילי אפי' לאחר שחיטה ולפ"ז לא הוי האי דיקא נמי לפי המסקנא ונדחקו התוס' והרשב"א בסוגיא דביצה ולפי שיטת רש"י אתי שפיר טפי בפשיטות עד שאני תמה על הרשב"א ז"ל דבחידושיו לב"ק דבריו מטין לשיטת רש"י ז"ל וכאן כתב להיפך. העולה מדברינו דלשיטת רש"י בחלק בעלים נמי מודה ר"י הגלילי דלאחר שחיטה ממון גבוה הוא לגמרי אלא דקשיא לי מנ"ל לר"י הגלילי הא מילתא דהא בסמוך משמע דבמתנות כהונה גופא ילפינן לה מקרא מה אש לאכילה וזה לא שייך אלא במ"כ ולא בחלק הבעלים ול"ל דילפינן חדא מאידן הא ליתא דהא מסקינן בפ"ק דב"ק דמתנות כהונה שאני דאל"כ אפי' מחיים נמי לילפו מהדדי ובשלמא לרבנן דר"י הגלילי דסברי דבכל ענין הוי ממון גבוה אתי שפיר דלדידהו לא איצטריך לילפותא דמה אש לאכילה אלא מסברא פשיטא להו או כדאיתא בירושלמי דשמעתין דילפינן לכולהו ממעשר בהמה דאינו נמכר לא חי ולא שחוט משא"כ לר"י הגלילי דע"כ לא יליף ממעשר בהמה דא"כ מחיים נמי אע"כ דמקרא דומעלה מעל בה' יליף דלא נילף שאר קדשים ממעשר בהמה וא"כ אפילו לאחר שחיטה נמי ויש ליישב דכיון דאשכחן מיהת במעשר בהמה דאפילו חלק בעלים ממון גבוה ממילא משמע דה"ה לשאר קדשים ומש"ה ניחא ליה לאוקמי קרא דומעלה מעל בה' בשאר קדשים קלים מחיים דוקא דאיכא נמי טעמא דאחריותו עליו כמו שפירש"י להדיא בפ"ק דב"ק ע"ש ובחידושינו דהיינו בשלמי חובה דחגיגה ושמחה או בנדר ומש"ה לא דמי למעשר בהמה שאין אחריותו עליו משא"כ לאחר שחיטה דלא שייך טעמא דאחריות יליף שפיר ממעשר בהמה כן נ"ל נכון בעזה"י והאי דמה אש לאכילה אבאר בסמוך. מיהו לכל הפירושים קשיא לי דמשמע מיהא דשלמים מחיים הוי ממון בעלים ומקדשין את האשה ובפסחים דף נ' אמרינן להדיא דהמוכר עולתו ושלמיו לא עשה כלום ואפשר דההיא דלא כריה"ג או שנאמר דנהי דלגבי עולתו מדאורייתא לא עשה כלום אפ"ה בשלמיו לא הוי אלא מדרבנן וכדמסקינן נמי שם דיפלו דמיו לנדבה משום קנסא ודו"ק:

    שם וכי אשה בעזרה מנין נראה דודאי ר' יהודא הוי ידע שפיר דמשכחת להא מילתא ואפ"ה הקפיד על סומכוס כיון שדחק ונכנס בלא רשות היה סובר שהוצרך הלכה למעשה וכ"ש שזה היום תחלת מעשיו לא היה לו לישאל דבר שאינו מצוי כלל אפילו לכשיבנה ב"ה וכדאמרינן בעלמא הלכתא למשיחא וכתבו התוספות דהיינו דוקא בדבר שאינו מצוי עי"ל דמסתמא היה רבי יהודא עוסק בדינים אחרים ובא זה ונכנס ושאל לו והוצרך רבי יהודא להפסיק לימודו וכדאמרינן דנזקקין לשואל למעשה וכיון שדבר שאינו מצוי הוא שפיר הקפיד כנ"ל:

    שם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו כו' ר' יהודא סבר לך לכל צורכיך ור"י סבר כאש מה אש לאכילה וכתבו תוספות ישנים קשה דלישתוק מלך ולא איצטריך למכתב אש והניחו בקושייא ולכאורה לא קשה מידי דודאי ר' יוסי בשיטת ר"י הגלילי קאי כדמוקמינן מתניתין כוותיה וא"כ שפיר איצטריך מה אש לאכילה דאל"כ לא הוי מפלגינן בין מתנות כהונה ובין חלק בעלים או בין מחיים ללאחר שחיטה והוי מרבי כולהו מומעלה מעל בה' ומש"ה איצטריך קרא דמה אש לאכילה לאיפלוגי בין מתנות כהונה ובין חלק בעלים ואפשר דסברת הת"י כשיטת רש"י שכתבתי דחלק בעלים מחיים שרי ולאחר מיתה הוא דהוי ממון גבוה וא"כ ע"כ יליף ממעשר בהמה או מסברא וא"כ מקשו שפיר כיון דהאי קרא דמה אש לאכילה איירי לאחר שחיטה א"כ למאי איצטריך דניליף במכ"ש מחלק הבעלים אלא דלענ"ד בהא נמי מצינן למימר דקרא מה אש לאכילה איצטריך למחיים באם אינו ענין ועי"ל דנהי דמסקינן בב"ק דמתנות כהונה חמיר מחלק בעלים היינו לבתר דכתיב מה אש לאכילה אבל אי לאו האי קרא היה באפשר לומר להיפך דדוקא חלק בעלים הוי ממון גבוה משא"כ מתנות כהונה הוי ממון הדיוט דומיא דתרומה ותרומת מעשרות וחלה דהוי נמי מ"כ ואפ"ה הוי ממון הדיוט ומש"ה איצטריך קרא כן נ"ל נכון ודו"ק:

    1 more comments on this page.

    Penei Yehoshua on Kiddushin 52b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אַל יִכָּנְסוּ תַּלְמִידֵי רַבִּי מֵאִיר לְכָאן, מִפְּנֵי שֶׁקַּנְתְּרָנִים הֵם נראה לי בס"ד דקרא אותם בשם זה כי התלמידי חכמים נקרא נרתק של התורה כמו שאמרו בסנהדרין (סנהדרין צט:) כולהו גופי דרפתקי נינהו טוביה לגופיה דגברא דיזכה והוי דרפתקי דאורייתא, ופירשו רש"י וערוך דרפתקא פירוש נרתק עיין שם. לזה אמר כאן אף על גב דכל החכמים הם נרתקים של התורה הנה אלו הם קנתרים כי 'נרתקים' בהפוך אתוון 'קַּנְתְּרָנִים' וּלְקַפְּחֵנוּ בַּהֲלָכוֹת בָּאִים, רצונו לומר אף על גב דדרך החכמים לומר בהלכה לפני החברים ותלמידים דבר הפך האמת כדי לפקח השומעין ולחדדם כמו שאמרו 'ורבא לחדודי אביי קאמר' הנה אלו אין כונתם לפקח אלא כונתם לקפח.

    יֹאמְרוּ מֵאִיר שָׁכַב, יְהוּדָה כָּעַס, יוֹסֵי שָׁתַק. נראה לי בס"ד כונתו לומר יאמרו אף על גב דמאיר שכב עתה ואינו מצוי לתרץ דבריו ולעולם ודאי איכא לתרוצי דבריו ועוד כי רב יהודה המקשה הוא כעס ועל כן יש לומר דלעולם אינו מקשי כלום והאמת כרבי מאיר ורק כיון שכעס נתעלמו ממנו אמתותן של הדברים שאמר רבי מאיר אך מכל מקום אנחנו רואין דיוסי שהוא מצוי עתה ושמע קושיא של רבי יהודה ולא השיב כלום על כן יראה להם דקושיית רבי יהודה קשיא ועקרה לדברי רבי מאיר ואז יזלזלו בדבר זה של רבי מאיר שיאמרו שגה בו ח"ו ועל כן תורתו של רבי מאיר בדבר זה שהוא אמת מה תהא עליה? דעתה ודאי נדחית היא אצל השומעין! על כן מוכרח אני ליישב דבריו של רבי מאיר גם בפני רבי יהודה שהשיב עליהם כדי לקיים השמועה הזאת אצל התלמידים וכל השומעין שידעו כי דבר ה' בפיהו אמת. או יובן כונתו מאיר שכב ואם היה בחיים בודאי היה מיישב דבריו כאשר אני מיישבו ורבי יהודה שהקשה גם כן היה משיג ויודע דבר הישוב שאני מיישב ולא הוה קשיא ליה מעיקרא ורק עתה בשביל שכעס נתעלם ממנו דרך הישוב על כן אם אין אני מודיע ומגלה ישוב הדברים תורתו של רבי מאיר בדבר זה מה תהא עליה.

    Ben Yehoyada on Kiddushin 52b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Kiddushin, daf 52, Amud Bet, about 460 words in 17 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 17 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 115 words

      Opens “והא מתניתין, דגזל דידה, וקאמר רב: אינה…”

    2. Segment 237 words

      Opens “ההיא איתתא דהוה קא משיא כרעא במשיכלא…”

      Named: רבא.

    3. Segment 329 words

      Opens “ההוא אריסא דקדיש במוזא דשמכי, אתא לקמיה…”

      Named: רבא.

    4. Segment 429 words

      Opens “ההוא סרסיא דקדיש בפרומא דשיכרא. אתא מריה…”

      Named: רבא.

    5. Segment 528 words

      Opens “דתניא: כיצד אמרו: תורם שלא מדעת תרומתו…”

    6. Segment 640 words

      Opens “ומנין היה יודע אם חושש משום גזל…”

    7. Segment 78 words

      Opens “אבל הכא, משום כיסופא הוא דעבד, ואינה…”

    8. Segment 830 words

      Opens “מתני׳ המקדש בחלקו, בין קדשי קדשים, בין…”

      Named: רבי מאיר, רבי יהודה.

    9. Segment 917 words

      Opens “ובהקדש, במזיד קידש, ובשוגג לא קידש, דברי…”

      Named: רבי יהודה.

    10. Segment 1023 words

      Opens “גמ׳ נימא מתניתין דלא כרבי יוסי הגלילי,…”

      Named: רבי יוסי.

    11. Segment 1124 words

      Opens “אפי' תימא ר' יוסי הגלילי, כי קאמר…”

    12. Segment 1214 words

      Opens “דיקא נמי, דקתני: המקדש בחלקו, בין קדשי…”

    13. Segment 1351 words

      Opens “תנו רבנן: לאחר פטירתו של ר' מאיר…”

      Named: רבי יהודה, רבי מאיר.

    14. Segment 1432 words

      Opens “כעס ר' יהודה עליהם. אמר להם: לא…”

    15. Segment 1536 words

      Opens “אמר ר' יוסי: יאמרו: מאיר שכב, יהודה…”

    16. Segment 1644 words

      Opens “תניא, ר' יהודה אומר: מקודשת, ר' יוסי…”

    17. Segment 173 words

      Opens “אמר ר' יוחנן:…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Kiddushin 52b · Segment 16 — “…אינה מקודשת. אמר ר' יוחנן: שניהם מקרא אחד דרשו:…

    • Sumchus · Third generation of Tannaim

      Sumchus ben Yosef was a prominent disciple of Rabbi Meir Baal HaNes and a colleague of Rabbi Judah haNasi, renowned for his…

      Source: Kiddushin 52b · Segment 13 — “…הם באים. דחק סומכוס ונכנס. אמר להם: כך שנה…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Kiddushin 52b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026