Talmud Builders

    Yoma 3b

    Back to index

    English translation — Yoma 3b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1and similarly, when the Torah states: Make you, it means from your own property. However, according to the one who said that when the Torah states both phrases it means from communal property, what is there to say to distinguish between Yom Kippur and the other days?

    2As it was taught in a baraita that when the Torah states: Take you, it means from your own property, and when it states: Make you, it means from your own property; however, when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. This is the statement of Rabbi Yoshiya. Rabbi Yonatan says that both when the Torah states: Take you, and when the Torah states: And they will bring to you, it means from community property. And for what purpose, then, does the verse state: Take you, which seems to mean from your own property? It should be understood, as it were, that God said to Moses: I desire that it come from your property more than I desire it from theirs. Therefore, the taking was attributed to Moses even though it was actually from community property.

    3Abba Ḥanan said in the name of Rabbi Elazar that one verse says: “And make you an ark of wood” (Deuteronomy 10:1), indicating that it should be from your own property; and one verse says on the same subject: “And they shall make an ark of acacia wood” (Exodus 25:10), meaning from the Jewish people. How can this contradiction be resolved? Here, the verse is referring to a time when the Jewish people perform the will of God and they are credited with building the Ark of the Covenant. There, it is referring to a time when the Jewish people do not perform the will of God, and construction of the Ark is attributed to Moses alone. According to that opinion, there is no difference between the offerings of Yom Kippur and other offerings.

    4The Gemara rejects this: They disagree only with regard to instances of taking in general and instances of making in general: Instances of taking in general are as in the verse: “Take you spices” (Exodus 30:34); and instances of making in general are as in the verse: “Make you two silver trumpets” (Numbers 10:2). However, in these cases of inauguration and of Yom Kippur the verses explicitly teach that the offerings must be from your own property. With regard to the inauguration, now, since it is written: “And to the children of Israel you will speak, saying: Take a goat kid for a sin-offering and an unblemished year-old calf and lamb for burnt-offerings” (Leviticus 9:3), with regard to the verse: “And he said to Aaron: Take you a young calf for a sin-offering” (Leviticus 9:2), why do I need this clear difference between the formulation of the command to the Jewish people and the formulation of the command to Aaron? Learn from it that in this context the phrase: Take you, means from your own property.

    5And with regard to Yom Kippur, now, since it is written: “With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering” (Leviticus 16:3), with regard to the verse: “And from the congregation of the children of Israel he will take two goat kids for a sin-offering and one ram for a burnt-offering and Aaron will offer his young bull as a sin-offering” (Leviticus 16:5–6), why do I need the emphasis that the goats come from the property of the children of Israel? Learn from it that this term: His, written with regard to the calf, means it is from his own property.

    6Rav Ashi stated another reason that distinguishes Yom Kippur from Rosh HaShana and Shavuot . One derives the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to Yom Kippur from the bull for a sin-offering and ram for a burnt-offering written with regard to the inauguration, to the exclusion of Rosh HaShana and Shavuot , on which both of them, the bull and the ram, are burnt-offerings.

    7Ravina stated another distinction: One derives a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, Yom Kippur, from a matter that is restricted to the service performed by the High Priest, the inauguration, which was performed by Aaron, to the exclusion of all the difficulties raised from the beginning of the discussion, as on the other potential days raised, they are not restricted to service performed by the High Priest; rather, the service on those days may be performed by any priest.

    8And some say that Ravina said: One derives a matter that is an initial service from an initial service, to the exclusion of all these that are not initial services. That statement of Ravina is unclear, and the Gemara asks: What is the meaning of initial service? If we say that initial service means one performed by the High Priest; that is identical to the first version of Ravina’s statement. Rather, it may be understood as follows: One derives the initial service performed in the place, the Holy of Holies, on Yom Kippur, from the initial service performed in the place, the Tabernacle, on the eighth day of the inauguration. Therefore, it is the service of Yom Kippur alone that is derived from the inauguration.

    9§ When Rav Dimi came from Eretz Yisrael to Babylonia he said: Rabbi Yoḥanan taught one case derived from the inauguration, while Rabbi Yehoshua ben Levi taught two. The Gemara elaborates. Rabbi Yoḥanan taught one: To do, to make atonement; these are the actions performed on Yom Kippur that require sequestering beforehand, like the inauguration. And Rabbi Yehoshua ben Levi taught two: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. Both require sequestering.

    10The Gemara asks: And did Rabbi Yoḥanan teach only one case derived from the inauguration, i.e., Yom Kippur? Didn’t we learn explicitly in the mishna: Seven days prior to Yom Kippur, and in another mishna: Seven days prior to the burning of the heifer, the Sages would remove the priest from his home? Apparently, there are two cases in which the priest is sequestered. The Gemara answers: With regard to sequestering the priest prior to the burning of the heifer, the Sages merely established a higher standard. They issued a decree to underscore the sanctity of the ritual after they permitted its performance by a priest who immersed that day. There is no Torah source for the sequestering of the priest in that case.

    11The Gemara asks: But didn’t Rabbi Minyomi bar Ḥilkiya say that Rabbi Maḥseya bar Idi said that Rabbi Yoḥanan said that the verse states: “As has been done this day, so the Lord has commanded to do, to make atonement for you” (Leviticus 8:34), from which it is derived: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to make atonement, these are the actions performed on Yom Kippur? Apparently, even Rabbi Yoḥanan taught two cases derived from inauguration. The Gemara resolves the difficulty: That is the opinion of his teacher; however, he himself disagrees. As when Ravin came from Eretz Yisrael, he said that Rabbi Yoḥanan said in the name of Rabbi Yishmael: To do, these are the actions performed in the burning of the red heifer; to atone, these are the actions performed on Yom Kippur. That which Rabbi Manyumei cited in the name of Rabbi Yoḥanan was the opinion of his teacher, Rabbi Yishmael.

    12§ With regard to the sequestering of the priest, Reish Lakish said to Rabbi Yoḥanan: From where did you derive this principle of sequestering? You derived it from the inauguration. If so, just as with regard to the inauguration, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates it, so too here, with regard to Yom Kippur, failure to perform all the details that are written in its regard invalidates the Yom Kippur service. All the halakhot of sequestering must be precisely observed.

    13And if you say: Indeed, that is so; didn’t we learn in the mishna: And they would designate another priest in his stead, and it is not taught with regard to the designated priest: Seven days before Yom Kippur they remove him from his house, although ultimately he may perform the Yom Kippur service. Apparently, failure to sequester the priest does not invalidate the service. And if you say in response: What is the meaning of: They would designate? It means: They would remove; that is implausible. Were that so, let the mishna teach either with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would designate; or with regard to both this High Priest and that designated replacement: They would remove.

    14Rabbi Yoḥanan said to Reish Lakish: Rather, from where do you, Master, derive the halakha of sequestering before Yom Kippur? Reish Lakish said to him: I derive it from Sinai, as it is written: “And the glory of the Lord abode upon Mount Sinai and the cloud covered him [ vaykhasehu ] six days, and He called to Moses on the seventh day from the midst of the cloud” (Exodus 24:16). The masculine suffix hu in vaykhasehu can be interpreted either as him, referring to Moses, or as it, referring to the mountain. Now, since it states: “And He called to Moses on the seventh day,” what is derived from the previous explicit mention of six days? These six days are mentioned as a paradigm, from which a general principle is derived that anyone who enters the camp of the Divine Presence, the site of the revelation at Mount Sinai, or the place where the Divine Presence rests, the Holy of Holies, requires prior sequestering for six days of sanctification.

    15The Gemara asks: Wasn’t it seven, not six, days of sequestering that we learned in the mishna? Reish Lakish answered: The mishna that requires sequestering for seven days is the opinion of Rabbi Yehuda ben Beteira, who is concerned

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ועשה לךכמו עשה לך שתי חצוצרות כסף:

    כביכולאני שמעתי אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד הייתי רוצה ואני אומר לפי שדבר קשה הוא לומר שהקב"ה קץ בישראל אומר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן כאילו (אי) אפשר לומר כן וכן כל כביכול שבהש"ס:

    בזמן שהן עושין רצונו של מקוםנקראת העבודה על שמם:

    קח לך למה לידשני קרא בדיבוריה ממה שהתחיל לדבר:

    עד כאן לא פליגיתירוצא הוא:

    דנין פר לחטאת ואיל לעולהביוה"כ יש פר לחטאת ואיל לעולה בקרבן יחיד דכהן גדול בזאת יבא אהרן וגו' ודשמיני למילואים נמי עגל לחטאת ואיל לעולה:

    עבודה בכהן גדולביום הכפורים מעבודה בכ"ג במלואים דכתיב (ויקרא ט׳:ח׳) ויקרב אהרן אל המזבח:

    אילימא תחלה בכהן גדולדנין יום הכפורים שהיא עבודה ראשונה שהוטלה בכהן גדול בקרבנות צבור ביוה"כ הראשון מעבודת שמיני למלואים שהיא עבודה ראשונה שנעשית על ידי כהן גדול מעולם:

    תחלה במקוםיום הכיפורים יש לו עבודה לפני לפנים שביום הכיפורים הראשון היתה תחלה במקום שקודם לכן לא נכנס אדם שם לעבודה ויום שמיני למלואים היתה עבודה תחלה במזבח החיצון ואם בשביל ששימש משה כל שבעת ימי המלואים אין קרויה עבודה אצל עבודת כהנים שהוא בלבוש בגדי כהונה ושל משה בחלוק לבן שלא הוכשר אלא לשעה:

    ר' יוחנן מתני חדאלא דריש מהאי קרא דכאשר עשה ביום הזה אלא חדא פרישה:

    מעלה בעלמאמפני הקל שהקילו בה לטמא מדעת הכהן השורפה עשו בה מעלות רבות:

    מהיכא ילפת להלהך פרישה:

    אי מה מלואים כל הכתוב מעכב בהןכדילפינן לקמן בשמעתין (יומא דף ה.):

    ולא קתני מפרישיןואם יארע פסול בכהן גדול ישמש זה בלא פרישה:

    אלא מר מהיכא יליף אמר ליה מסינישמצינו שפירש משה קודם כניסתו למחנה השכינה:

    ויכסהו הענןלמשה:

    ר' יהודה בן בתיראלקמן בפרקין (יומא דף ו.):

    יומא ג עמוד ב

    1ועשה לך משלך, אלא למ"ד משל צבור מאי איכא למימר׃

    2דתניא קח לך משלך ועשה לך משלך ויקחו אליך משל צבור דברי רבי יאשיה ר' יונתן אומר בין קח לך בין ויקחו אליך משל צבור ומה תלמוד לומר קח לך כביכול משלך אני רוצה יותר משלהם׃

    3אבא חנן אמר משום ר' אלעזר כתוב אחד אומר (דברים י, א) ועשית לך ארון עץ וכתוב אחד אומר (שמות כה, י) ועשו ארון עצי שטים הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום כאן בזמן שאין עושין רצונו של מקום׃

    4עד כאן לא פליגי אלא בקיחות דעלמא ועשיות דעלמא קיחות דעלמא (שמות ל, לד) קח לך סמים עשיות דעלמא (במדבר י, ב) עשה לך שתי חצוצרות כסף אבל הנך פרושי קא מפרש דמשלך הוא במלואים מכדי כתיב: ״(ויקרא ט״, ג) ואל בני ישראל תדבר לאמר קחו שעיר עזים לחטאת ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת למה לי שמע מינה קח לך משלך הוא׃

    5ביום הכפורים מכדי כתיב ״(ויקרא טז״, ג) בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת וגו' (ויקרא טז, ה) ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת והקריב את פר החטאת אשר לו למה לי שמע מינה האי לו משלו הוא׃

    6רב אשי אמר דנין פר לחטאת ואיל לעולה מפר לחטאת ואיל לעולה לאפוקי ראש השנה ועצרת דתרוייהו עולות נינהו׃

    7רבינא אמר דנין עבודה בכהן גדול מעבודה בכהן גדול לאפוקי כולהו קושייתין דלאו עבודה בכהן גדול נינהו׃

    8ואיכא דאמרי אמר רבינא דנין עבודה תחלה מעבודה תחלה לאפוקי הני דלאו תחלה נינהו מאי תחלה אילימא תחלה בכהן גדול היינו קמייתא אלא עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום׃

    9כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן מתני חדא [רבי יהושע בן לוי] מתני תרתי ר' יוחנן מתני חדא לעשות לכפר אלו מעשה יום הכפורים [וריב"ל] מתני תרתי לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים׃

    10ר' יוחנן מתני חדא והא אנן תנן שבעת ימים קודם יום הכפורים ושבעת ימים קודם שריפת הפרה מעלה בעלמא׃

    11והא א"ר מניומי בר חלקיה א"ר מחסיא בר אידי א"ר יוחנן כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר עליכם לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים ההוא דרביה דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל לעשות אלו מעשה פרה לכפר אלו מעשה יום הכפורים׃

    12א"ל ריש לקיש לרבי יוחנן מהיכא קא ילפת לה ממלואים אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב בהן אף הכא נמי כל הכתוב בהן מעכב בהן׃

    13וכי תימא הכי נמי והתנן ומתקינין לו כהן אחר ולא קתני מפרישין וכי תימא מאי מתקינין מפרישין ליתני או אידי ואידי מתקינין או אידי ואידי מפרישין׃

    14א"ל אלא מר מהיכא יליף לה אמר מסיני דכתיב ״(שמות כד״, טז) וישכון כבוד ה' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי מכדי כתיב ״ויקרא אל משה ביום השביעי מאי ששת ימים זה בנה אב שכל הנכנס במחנה שכינה טעון פרישת ששה״׃

    15והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה בן בתירא היא, דחייש׃

    Tosafot

    אלא למ"ד משל ציבורתימה לי נהי דמשל ציבור מ"מ הוא קרבן שלו ומתכפר בו מעון העגל כדאיתא בת"כ כדכתיב ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ועשה את קרבן העם וכפר בעדם ואם כן לימא דנין פר חטאת שלו שהוא מתכפר בו מפר חטאת שלו שהוא מתכפר בו ודנין איל שלו שהוא סומך עליו מאיל שלו שהוא סומך עליו כדאמר בפרק שני דמסכת ביצה (דף כ.) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה כמשפט עולת נדבה י"ל דאין הכי נמי דהוה מלי לשנויי הכי אלא האמת מתרץ לו דכולי עלמא מודו הכא דמשלו הוא מביא כדקא מפרש ואזיל:

    לאפוקי עצרת ור"ה דתרוייהו עולות נינהולא ידענא אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דר' אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה דצבור נינהו או לימא לאפוקי כולהו קושייתא כדקאמר רבינא בסמוך ושמא לר' אבהו לא הקשו לו אלא מראש השנה דעצרת הוה ניחא להו כדשנינן לעיל ולרב אשי הקשו לו בבת אחת מעצרת ומראש השנה ותירץ תירוץ אחד על שניהם ולרבינא הקשו לו בבת אחת כולהו קושייתא דלעיל ותירץ בתירוץ אחד:

    דרביה הוא דכי אתא רבין כו'הוה מצי למימר אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן וטובא איכא בהש"ס דכי אתא רב דימי אתא לאיפלוגי אאמורא שלפניו אלא משום דאשכח בהדיא דר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל אמר הכי להכי משני הכי וא"ת ור' יוחנן היכי פליג על ר' ישמעאל שהוא תנא וי"ל משום דאשכח ברייתא לקמן (יומא דף ד.) דתניא כוותיה ול"ג בברייתא דתניא כוותיה דר' יוחנן לעשות זה מעשה פרה אלא ה"ג לעשות לכפר זה מעשה יום הכפורים וכן משמע מתוך פרש"י שפי' (שם) וכשם שמפרישין לאו מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא אי נמי י"ל מדקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל הכי מכלל דרבנן פליגי עליה ואיהו דאמר כרבנן:

    זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה כו'תימה לי בשלמא ממלואים גמר שפיר אף לדורות מדכתב בהדיא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר אלא מסיני היכי גמר ומדנקט זה בנה אב משמע מיתורא דקרא נפיק כמו זה בנה אב שכל חטאות קודמות לעולות דמיתורא נפיק כדאיתא בפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) והכא מאי יתורא איכא ונראה דהכא נמי לא הוה צריך למיכתב אלא ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר ויקרא ה' למשה ביום השביעי מתוך הענן מאי איצטריך למיכתב ויכסהו הענן ששת ימים אלא אצטריך לדורות:

    רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתותימה לי לריב"ב נמי תיסגי בששה ימים גבי פרה כיון דטבול יום כשר בפרה ליטבליה בצפרא ביום השביעי וישרוף בו ביום הפרה דהא מסקינן לקמן (יומא דף ו.) דבועל נדה טבילתו ביום ולמאן דס"ד לקמן דטבילה בליליא הא קאמר דמפרישין ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה ואם כן מצי טביל בליל ז' וישרוף הפרה למחר וי"ל למאי דפרי' לעיל (יומא דף ב. ד"ה להוציא) דהא דטבול יום כשר בפרה הנ"מ טבול יום דטומאה דרבנן אבל טבול יום דבועל נדה שהוא דאורייתא אסרי רבנן אע"ג דמדאורייתא שרי אפילו טבול יום בטומאה דאורייתא מכל מקום רבנן גזרו בהן לפי זה ניחא ועוד איכא תנא בפרק (הערל) (יבמות דף עד:) דסבירא ליה דאפילו מדאוריי' לא הותר בטבול יום אלא דטמא מת דכתב בההיא פרשה וטבול יום דשרץ דאתי בק"ו מטמא מת א"כ לדידיה בועל נדה לא אתי בקל וחומר דאיכא למיפרך מה לטמא מת שאינו מטמא משכב התחתון כעליון כבועל נדה ושמא ריב"ב כוותיה סבירא ליה:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Ritva

    כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם הפי׳ הנכון כפי׳ השני דפרש״י ז״ל דאמרי׳ כביכול מפני שהוא דבר קשה לומר כי הקב״ה קץ בקרבן צבור. אלא דכיון שכתוב בתורה יכול אדם לאומרו וקרא ה״ק קח זה הקרבן של צבור ויהא חשוב כאלו הוא שלך שאני רוצה בו יותר:

    היינו קמיית'פי דכולה דינא תלינן בכהן גדול דהא ביום הכפורי׳ אין הפרש בין תחלה לסוף דבכל יום הכפורים נוהג דין זה.

    אלא הכי קאמר דנין עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקוםכלומר דנין יום הכפורים שהותחלה בו עבודה לפני לפנים מיום המלואים שהותחלה בו עבודה במזבח החיצון כי אף על פי ששימש משה כל ז ימי המלואים אין זו קרויה עבודה שלא היו בה בגדי כהונה כי לא שמש משה אלא בחלוק לבן כן פרש״י:

    אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף יום הכפורים כל הכתוב בהן מעכב בהן. פי׳ ואלו ר׳ יוחנן לא חש להאי פירכא מטעמא דאיתמר בירושל׳ דהא זימנין דילפינן מילי מהדדי למצוה ולא לעכובא כדאמרי׳ גבי חטאת העוף ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וקיימא לן דהקטרה בראשו של מזבח מעכבא ולא מליקה:

    מתני׳ ר׳ יהודה היא דחייש לטומאת ביתווא״ת א״כ למה לי למילף מסיני תיפוק לי דבעי פרישה משום טומאת ביתו וי״ל דאי משום טומאה יפרישוהו מביתו. לשכת פרהדרי׳ למה לי אלא להפרישו ולקדשו שבעת ימים משום דנכנס למחנה שכינה ועוד דטומאת ביתו לא שכיחא למעבד פרישה אמטילתא אבל השתא דאית לן פרישה ששה מוסיפין יום אחד משום טומאת ביתו:

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 3b

    Yoma 3b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 477 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ועשה לך כמו עשה לך שתי חצוצרות כסף:

    כביכול אני שמעתי אם היה ציבור יכול להתכפר בשל יחיד הייתי רוצה ואני אומר לפי שדבר קשה הוא לומר שהקב"ה קץ בישראל אומר כביכול כלומר על כרחינו יאמר כן כאילו (אי) אפשר לומר כן וכן כל כביכול שבהש"ס:

    בזמן שהן עושין רצונו של מקום נקראת העבודה על שמם:

    קח לך למה לי דשני קרא בדיבוריה ממה שהתחיל לדבר:

    עד כאן לא פליגי תירוצא הוא:

    דנין פר לחטאת ואיל לעולה ביוה"כ יש פר לחטאת ואיל לעולה בקרבן יחיד דכהן גדול בזאת יבא אהרן וגו' ודשמיני למילואים נמי עגל לחטאת ואיל לעולה:

    עבודה בכהן גדול ביום הכפורים מעבודה בכ"ג במלואים דכתיב (ויקרא ט׳:ח׳) ויקרב אהרן אל המזבח:

    אילימא תחלה בכהן גדול דנין יום הכפורים שהיא עבודה ראשונה שהוטלה בכהן גדול בקרבנות צבור ביוה"כ הראשון מעבודת שמיני למלואים שהיא עבודה ראשונה שנעשית על ידי כהן גדול מעולם:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 3b · Sefaria

    Tosafot

    אלא למ"ד משל ציבור תימה לי נהי דמשל ציבור מ"מ הוא קרבן שלו ומתכפר בו מעון העגל כדאיתא בת"כ כדכתיב ועשה את חטאתך ואת עולתך וכפר בעדך ועשה את קרבן העם וכפר בעדם ואם כן לימא דנין פר חטאת שלו שהוא מתכפר בו מפר חטאת שלו שהוא מתכפר בו ודנין איל שלו שהוא סומך עליו מאיל שלו שהוא סומך עליו כדאמר בפרק שני דמסכת ביצה (דף כ.) ויקרב את העולה ויעשה כמשפט לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה כמשפט עולת נדבה י"ל דאין הכי נמי דהוה מלי לשנויי הכי אלא האמת מתרץ לו דכולי עלמא מודו הכא דמשלו הוא מביא כדקא מפרש ואזיל:

    לאפוקי עצרת ור"ה דתרוייהו עולות נינהו לא ידענא אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דר' אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה דצבור נינהו או לימא לאפוקי כולהו קושייתא כדקאמר רבינא בסמוך ושמא לר' אבהו לא הקשו לו אלא מראש השנה דעצרת הוה ניחא להו כדשנינן לעיל ולרב אשי הקשו לו בבת אחת מעצרת ומראש השנה ותירץ תירוץ אחד על שניהם ולרבינא הקשו לו בבת אחת כולהו קושייתא דלעיל ותירץ בתירוץ אחד:

    דרביה הוא דכי אתא רבין כו' הוה מצי למימר אמוראי נינהו ואליבא דרבי יוחנן וטובא איכא בהש"ס דכי אתא רב דימי אתא לאיפלוגי אאמורא שלפניו אלא משום דאשכח בהדיא דר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל אמר הכי להכי משני הכי וא"ת ור' יוחנן היכי פליג על ר' ישמעאל שהוא תנא וי"ל משום דאשכח ברייתא לקמן (יומא דף ד.) דתניא כוותיה ול"ג בברייתא דתניא כוותיה דר' יוחנן לעשות זה מעשה פרה אלא ה"ג לעשות לכפר זה מעשה יום הכפורים וכן משמע מתוך פרש"י שפי' (שם) וכשם שמפרישין לאו מקרא יליף לה אלא מעלה בעלמא אי נמי י"ל מדקאמר ר' יוחנן משמיה דר' ישמעאל הכי מכלל דרבנן פליגי עליה ואיהו דאמר כרבנן:

    זה בנה אב כל הנכנס למחנה שכינה כו' תימה לי בשלמא ממלואים גמר שפיר אף לדורות מדכתב בהדיא כאשר עשה ביום הזה צוה ה' לעשות לכפר אלא מסיני היכי גמר ומדנקט זה בנה אב משמע מיתורא דקרא נפיק כמו זה בנה אב שכל חטאות קודמות לעולות דמיתורא נפיק כדאיתא בפרק כל התדיר (זבחים דף צ.) והכא מאי יתורא איכא ונראה דהכא נמי לא הוה צריך למיכתב אלא ויעל משה אל ההר ויכס הענן את ההר ויקרא ה' למשה ביום השביעי מתוך הענן מאי איצטריך למיכתב ויכסהו הענן ששת ימים אלא אצטריך לדורות:

    רבי יהודה בן בתירא היא דחייש לטומאת ביתו תימה לי לריב"ב נמי תיסגי בששה ימים גבי פרה כיון דטבול יום כשר בפרה ליטבליה בצפרא ביום השביעי וישרוף בו ביום הפרה דהא מסקינן לקמן (יומא דף ו.) דבועל נדה טבילתו ביום ולמאן דס"ד לקמן דטבילה בליליא הא קאמר דמפרישין ליה שעה אחת סמוך לשקיעת החמה ואם כן מצי טביל בליל ז' וישרוף הפרה למחר וי"ל למאי דפרי' לעיל (יומא דף ב. ד"ה להוציא) דהא דטבול יום כשר בפרה הנ"מ טבול יום דטומאה דרבנן אבל טבול יום דבועל נדה שהוא דאורייתא אסרי רבנן אע"ג דמדאורייתא שרי אפילו טבול יום בטומאה דאורייתא מכל מקום רבנן גזרו בהן לפי זה ניחא ועוד איכא תנא בפרק (הערל) (יבמות דף עד:) דסבירא ליה דאפילו מדאוריי' לא הותר בטבול יום אלא דטמא מת דכתב בההיא פרשה וטבול יום דשרץ דאתי בק"ו מטמא מת א"כ לדידיה בועל נדה לא אתי בקל וחומר דאיכא למיפרך מה לטמא מת שאינו מטמא משכב התחתון כעליון כבועל נדה ושמא ריב"ב כוותיה סבירא ליה:

    Tosafot on Yoma 3b · Sefaria

    Ritva

    כביכול בשלך אני רוצה יותר משלהם הפי׳ הנכון כפי׳ השני דפרש״י ז״ל דאמרי׳ כביכול מפני שהוא דבר קשה לומר כי הקב״ה קץ בקרבן צבור. אלא דכיון שכתוב בתורה יכול אדם לאומרו וקרא ה״ק קח זה הקרבן של צבור ויהא חשוב כאלו הוא שלך שאני רוצה בו יותר:

    היינו קמיית' פי דכולה דינא תלינן בכהן גדול דהא ביום הכפורי׳ אין הפרש בין תחלה לסוף דבכל יום הכפורים נוהג דין זה.

    אלא הכי קאמר דנין עבודה תחלה במקום מעבודה תחלה במקום כלומר דנין יום הכפורים שהותחלה בו עבודה לפני לפנים מיום המלואים שהותחלה בו עבודה במזבח החיצון כי אף על פי ששימש משה כל ז ימי המלואים אין זו קרויה עבודה שלא היו בה בגדי כהונה כי לא שמש משה אלא בחלוק לבן כן פרש״י:

    אי מה מלואים כל הכתוב בהן מעכב אף יום הכפורים כל הכתוב בהן מעכב בהן. פי׳ ואלו ר׳ יוחנן לא חש להאי פירכא מטעמא דאיתמר בירושל׳ דהא זימנין דילפינן מילי מהדדי למצוה ולא לעכובא כדאמרי׳ גבי חטאת העוף ומלק והקטיר מה הקטרה בראשו של מזבח אף מליקה בראשו של מזבח וקיימא לן דהקטרה בראשו של מזבח מעכבא ולא מליקה:

    מתני׳ ר׳ יהודה היא דחייש לטומאת ביתו וא״ת א״כ למה לי למילף מסיני תיפוק לי דבעי פרישה משום טומאת ביתו וי״ל דאי משום טומאה יפרישוהו מביתו. לשכת פרהדרי׳ למה לי אלא להפרישו ולקדשו שבעת ימים משום דנכנס למחנה שכינה ועוד דטומאת ביתו לא שכיחא למעבד פרישה אמטילתא אבל השתא דאית לן פרישה ששה מוסיפין יום אחד משום טומאת ביתו:

    Ritva on Yoma 3b · Sefaria

    Meiri

    פר ואיל של יום הכיפורים משל כ"ג הוא בא שנאמר אשר לו וכן בשבעת ימי המילואים פר ואיל שהקריבו בו משל אהרן באו ואע"פ שהוזכרו כאן בלשון פר ואיל עגל היה אלא שעגל ופר לענין זה אחד הוא ומ"מ הכל היה משל אהרן הואיל ונאמר בו קח לך עגל אבל סמי הקטורת וחצוצרות כסף אע"פ שנאמר בסמים קח לך ונאמר בחצוצרות עשה לך משל צבור היה בא ואצ"ל בקצת דברים שנאמר בהם ויקחו אליך שלא היה בא אלא מן הצבור ופר ואיל זה שהיה כ"ג מביא משלו הפר היה חטאת ונשרף והאיל היה עולה ומלבד זה היה איל אחד בא משל צבור במוסף לעולה והוא נקרא איל העם ואף הוא נזכר בפרשת אחרי מות במה שאמר ומאת עדת בני ישראל יקח וכו' ואיל אחד לעולה:

    Meiri on Yoma 3b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמ' ר' יוחנן מתני חדא ר' יהושע בן לוי מתני תרתי כו' כצ"ל וכ"ה בתוס' לעיל וכן מוכח בשמעתין דריב"ל לא יליף יוה"כ ממילואים אלא מסיני וק"ל:

    בפרש"י בד"ה אי נימא תחילה בכ"ג כו' בקרבנות צבור ביוה"כ הראשון מעבודת כו' כצ"ל:

    תוס' בד"ה לאפוקי עצרת כו' אמאי לא קאמר הכי לעיל בשינויא דרבי אבהו לאפוקי עצרת ור"ה כו' עכ"ל בכל נוסחות גמרות שלפנינו איתא בדרבי אבהו לאפוקי עצרת וראש השנה וכ"ה בפירוש רש"י שלפנינו אבל בפירוש רש"י הישנים אינו וק"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 3b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא רבינא אמר דנין עבודה בכ"ג כו' ואיכא דאמרי דנין עבודה תחילה כו'. ולכאורה יש לתמוה אכולהו אמוראי דלעיל אמאי לא אמרי כרבינא דהא סברא פשוטה היא לומר כן מיהו למאי דפרישית לעיל א"ש דאדרבא עיקר סברת המקשה אמאי דקאמר ואימא כפרה דקרבנות או רגלים היינו משום דלא ניחא ליה לאוקמי לכפר ליום הכיפורים דלפ"ז לא שייך פרישה אלא בכ"ג לבד ולא הוי דומיא דמילואים שכמה כהנים היו טעונין פרישה אפי' הדיוטות ומש"ה שקיל וטרי מעיקרא בשינויא אחרינא ורבינא הוא דלא חייש לזו הקושיא כ"כ דטפי משמע ליה לאוקמי ליה"כ דהוי דומיא דמילואים להא מלתא דהיה עבודה בכ"ג או עבודה תחילה במקום כן נראה לי ודו"ק:

    שם כי אתי רב דימי כו' ההיא דרבי' דכי אתי רבין כו' והקשו בתוס' ורבי יוחנן היאך פליג על רבי ישמעאל שהוא תנא ותירצו משום דאשכח בריתא לקמן דתניא כוותיה ולא גרסינן בברייתא לעשות אלו מעשה פרה כו' וכתבו שכן משמע מתוך פירש"י לקמן ומיהו לקמן אבאר דאפשר דמל' רש"י לא מוכח מידי ותו דאפי' את"ל דגרסינן בברייתא לעשות לכפר אלו מעשה יה"כ אפ"ה מצינן למימר דמשום דתנא דברייתא במילי דיה"כ קאי משום הכי לא מייתי אלא דרשא דיה"כ לחוד וכבר כתבתי לעיל דלקושטא דמלתא פשטא דקרא דלעשות אפילו למאן דמוקי ליה בפרה אפ"ה קאי נמי איה"כ דפשטא דלעשות היינו מעשה הפרישה וא"כ לפ"ז הדרא קושית התוספות לדוכתא האיך פליג על רבי יוחנן וגם תי' ב' שכתבו התוספות נראה דוחק:

    והנה כבר היה מקום אתי ליישב ולומר דמאן דדריש לעשות לכפר איה"כ לחוד היינו משום דביה"כ אשכחן לשון עשיה ממש והיינו כדאשכחן בברייתא בזבחים ד' מ' ע"ב דדריש התם קרא דכתיב בפר עכו"ם ועשה כאשר עשה לפר מה ת"ל לפר לרבות פר יה"כ וכל מה שאמור בענין נמצא דלפ"ז דהוי עשיה ממש דלפני הצואה שהיא קיום המצוה משא"כ בפרה האדומה לא אשכחן ביה לשון עשיה ממש בקיום המצוה וא"כ מצינו למימר שפיר דר' יוחנן ס"ל כי האי תנא דהתם שהם דברי רבי ודוקא רבי ישמעאל דהכא דדריש תרתי היינו משום דאזיל לשיטתיה דהתם בזבחים פליג ר' ישמעאל עליה דר' וקאמר דלא איצטריך ופר לרבות יה"כ לכל מה שאמור בענין דבלא"ה אתיא בק"ו כדאיתא התם נמצא דלפ"ז דלא אשכחן לשון עשיה ממש ביה"כ משום הכי ניחא ליה טפי לאוקמיה לענין פרה מיהו לקמן דף ו' גבי מביתו למה פירש וטומאה דחויה בצבור אבאר בענין אחר יותר נכון ע"ש ותמצא נחת:

    Penei Yehoshua on Yoma 3b · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' א"ל אלא מר מהיכא יליף עיין ערכין דף ה' ע"א תוס' ד"ה והא מר:

    Gilyon HaShas on Yoma 3b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    כִּבְיָכוֹל, מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה וְאֵינִי רוֹצֶה מִשֶּׁלָּהֶם נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו בזוהר ויקהל (זהר חלק ב' ריט.) 'קַח לְךָ סַמִּים' (שמות ל, לד) להנאתך ולתועלתך דכד אתתא אתדכאת הנאתה דבעלה איהו יעוין שם. והיינו כי זה היא תיקון המלכות הנקראת מטרוניתא ומשה רבינו ע"ה נקרא בעלה דמטרוניתא וכן הענין כאן. ולכן אמר לו מִשֶּׁלְּךָ אֲנִי רוֹצֶה מפני שאור המלכות הנקרא מטרוניתא ניחא ליה בשלך יותר. ולכן אמר כִּבְיָכוֹל כי בדברים אלו צריכין אנו לומר שמשה רבינו ע"ה הוא בעלה דמטרוניתא וניחא לה בשלו כדרך אשה דעלמא דניחא לה ליקח דמי תכשיטין ותיקון שלה מבעלה דוקא. ובאמת אין דברים אלו כפשוטן אלא הם בדרך משל ולכך אמר לשון 'כִּבְיָכוֹל' מפני כי מפשוטן נראה דברים שנוגעים בכבוד של מעלה להשוות עניינים הרוחניים לענייני בני אדם.

    Ben Yehoyada on Yoma 3b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 3, Amud Bet, about 477 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 110 words

      Opens “ועשה לך״ משלך, אלא למ"ד משל צבור…”

    2. Segment 236 words

      Opens “דתניא קח לך משלך ועשה לך משלך…”

      Named: רבי יאשיה.

    3. Segment 342 words

      Opens “אבא חנן אמר משום ר' אלעזר כתוב…”

      Named: אבא.

    4. Segment 466 words

      Opens “עד כאן לא פליגי אלא בקיחות דעלמא…”

    5. Segment 543 words

      Opens “ביום הכפורים מכדי כתיב (ויקרא טז, ג)…”

    6. Segment 619 words

      Opens “רב אשי אמר דנין פר לחטאת ואיל…”

      Named: רב אשי.

    7. Segment 717 words

      Opens “רבינא אמר דנין עבודה בכהן גדול מעבודה…”

    8. Segment 829 words

      Opens “ואיכא דאמרי אמר רבינא דנין עבודה תחלה…”

    9. Segment 937 words

      Opens “כי אתא רב דימי אמר ר' יוחנן…”

      Named: רב דימי, רבי יהושע.

    10. Segment 1019 words

      Opens “ר' יוחנן מתני חדא והא אנן תנן…”

    11. Segment 1149 words

      Opens “והא א"ר מניומי בר חלקיה א"ר מחסיא…”

      Named: רבי יוחנן, רבי ישמעאל.

    12. Segment 1226 words

      Opens “א"ל ריש לקיש לרבי יוחנן מהיכא קא…”

      Named: רבי יוחנן.

    13. Segment 1326 words

      Opens “וכי תימא הכי נמי והתנן ומתקינין לו…”

    14. Segment 1447 words

      Opens “א"ל אלא מר מהיכא יליף לה אמר…”

    15. Segment 1511 words

      Opens “והא אנן שבעה תנן מתניתין רבי יהודה…”

      Named: רבי יהודה.

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Yoma 3b · Segment 11 — “…רבי יוחנן משום רבי ישמעאל לעשות אלו מעשה פרה…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Yoma 3b · Segment 9 — “…רב דימי אמר ר' יוחנן מתני חדא [רבי יהושע…

    • Ravina [the Last] · Amoraim · Sixth Generation of Amoraim

      Ravina was a prominent sixth-generation Amoraic sage, a student-colleague of Rav Ashi, who played a crucial role in the sealing of the…

      Source: Yoma 3b · Segment 7 — “רבינא אמר דנין עבודה בכהן גדול מעבודה בכהן גדול…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 3b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026