Talmud Builders

    Yoma 72a

    Back to index

    English translation — Yoma 72a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1spun of sky-blue” (Exodus 28:31). And derive a verbal analogy from the term “sky-blue” used here and the same term “sky-blue” from the verse about the curtain: Just as there, with regard to the curtain, there are six strands, so too here, there are six strands. Then, since the Torah also says the threads are spun, i.e., each strand is made of two thinner strands spun together, each thread must contain twelve strands.

    2The Gemara suggests: Let us derive the number of strands in the robe from its hem and pomegranates: Just as there, each thread is spun from eight strands, so too here, the threads should be spun from eight strands. The Gemara rejects this: It is preferable to derive the halakhot of a utensil, i.e., the robe, from the halakhot of another utensil, i.e., the curtain, and one should not derive the halakhot of a utensil from the halakhot of something that is merely an ornament of a utensil, i.e., the pomegranates of the robe.

    3The Gemara asks: On the contrary, it is preferable to derive the halakhot of an object from that object itself, i.e., to assume that the halakhot of the robe and its pomegranates are similar; and one should not derive the halakhot of an object from elsewhere. The Gemara explains: This is precisely what we said in the baraita : One of the five mentions of shesh in the verse is to teach that the requirement that threads be made from six strands applies also to other garments about which shesh is not explicitly stated, such as the robe.

    4The baraita further states: Each thread of the curtain was made of twenty-four strands. The Gemara explains: With regard to each thread being composed of four colored threads: White, purple, scarlet, and sky-blue, and each one of them being composed of six strands, there is neither judgment nor judge, i.e., it is absolutely clear that this is how the threads of the curtain are produced.

    5The baraita further states: Each thread of the breastplate and ephod was made of twenty-eight strands. From where do we derive this? As it is written: “And you shall make a breastplate of judgment, the work of the skilled craftsman; like the work of the ephod you shall make it: Of gold, sky-blue, and purple, and scarlet, and fine twined linen” (Exodus 28:15). There are four colored threads, each composed of six strands, which makes twenty-four. In addition, gold is spun together with each of the four colors, giving the total of twenty-eight.

    6But couldn’t one say the gold should be made as a thread of six strands, like the other colors? Rav Aḥa bar Ya’akov said that the verse states: “And they beat the gold into thin plates, and cut it into cords, to work it into the sky-blue, and into the purple, and into the scarlet, and into the fine linen, the work of a skilled craftsman” (Exodus 39:3). “Cord” implies a strand that is doubled over and can be twisted into a cord; “cords” is in the plural, meaning at least two of these. Accordingly, there are four strands here.

    7Rav Ashi said: This can be seen from that fact that the verse states with regard to the gold strands: “To work it into the sky-blue, and into the purple” (Exodus 39:3), indicating that the gold strands should be combined with the other colors. What should we do? If we make four gold threads of two strands each and combine each one with each of the colors, then there would be eight. If we make two gold threads of two strands each, and two gold threads of one strand each, it says: “And you shall make,” indicating that all its makings should be the same. Perforce, one strand of gold should be combined with each of the colors, producing a total of twenty-eight strands.

    8§ The Gemara discusses various halakhot concerning the priestly vestments and other sacred vessels: Raḥava said that Rav Yehuda said: One who intentionally tears any of the priestly vestments transgresses a prohibition and is flogged, as it is stated concerning the robe: “It shall have a hem of woven work around the opening of it, like the opening of a coat of mail, and it shall not be torn” (Exodus 28:32). Just as it is prohibited to tear the opening of the robe, so too, it is prohibited to tear any of the priestly vestments. Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: But perhaps this is what the Merciful One is saying in the Torah: An opening should be made in order that it not tear. In other words, the Torah was giving an explanation, not a prohibition. The Gemara rejects this: Is it written: In order that it not be torn? Clearly, the intention of the verse is to state a prohibition.

    9Rabbi Elazar said: One who detaches the breastplate from upon the ephod or one who removes the staves of the Ark from their rings transgresses a Torah prohibition and is flogged, as it is stated: “And the breastplate shall not be detached from the ephod” (Exodus 28:28),and it is also stated: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). Rav Aḥa bar Ya’akov strongly objects to this: But perhaps when the Merciful One said this in the Torah, the intention was to strengthen them and make them fast so that the breastplate not become detached from the ephod and the staves not be removed. He suggests that the Torah was giving an explanation, not a prohibition. The Gemara rejects this: Is it written: In order that it not become detached, and: In order that they not be removed? Clearly, the intention of the verse is to state a prohibition.

    10Rabbi Yosei, son of Rabbi Ḥanina, raised a contradiction. In one verse it is written: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15), implying the staves should remain there permanently. But in another verse it is written: “And its staves shall be put into the rings” (Exodus 27:7), implying that when the Ark is used the staves are inserted, which suggests that they do not remain there permanently. How is this contradiction resolved? The staves could be removed from their position, i.e., they were loosened, but did not come out. The staves were wider at their ends and thinner in the middle. Therefore, once they had been forced into the rings, although they could be shifted, they would not be removed entirely.

    11That was also taught in a baraita . The verse states: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). One might have thought that they should not move from their place at all; therefore; the verse states: “And its staves shall be put into the rings” (Exodus 27:7). If it had stated: And its staves shall be put, one might have thought that they are inserted and removed entirely; therefore, the verse states: “The staves shall be in the rings of the Ark; they shall not be removed from it” (Exodus 25:15). How is this? They could be removed from their position, but did not come out.

    12The Gemara cites other statements concerning the ark. Rabbi Ḥama, son of Rabbi Ḥanina, said: What is the meaning of that which is written: “And you shall make the boards for the Tabernacle of acacia wood, standing” (Exodus 26:15)? This verse teaches that the boards of wood used for the Tabernacle should stand in the same direction in which they grew from the ground as a tree. Alternatively, “standing” means that they supported their gold plating and prevented it from falling. Alternatively, “standing” is written to hint at the following: Perhaps you will say that now that the Tabernacle is no longer in use, their hope is lost and their chance is abandoned, and after being stored away the boards will no longer return to use. Therefore, the verse states “standing” to indicate that they stand forever and ever.

    13§ The Gemara returns to its discussion of the priestly vestments: Rabbi Ḥama bar Ḥanina said: What is the meaning of that which is written: “The plaited [ serad ] garments, for serving in the Sanctuary” (Exodus 35:19)? Why does the verse refer to the priestly vestments as “ serad garments”?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    כלילגדיל ואין גדיל פחות משנים:

    ואין דנין כלי מתכשיט כלירמונים קשוטו של מעיל הן:

    ארבעה דשיתא שיתאארבעת מינין של שש שש דהא נאמר בו שש ואמר מר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה:

    לא דינא ולא דיינאאין ספק וערעור בדבר:

    וקצץ פתיליםפתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד':

    רב אשי אמרהיינו טעמא דזהב ו' לא אפשר דכתב ביה לעשות אותו בתוך התכלת ובתוך הארגמן משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין:

    ניעביד ארבעההמינין דתרי תרי חוטין של זהב הוו להו תמניא של זהב:

    חדקינהוקשרם יפה ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק:

    כתב לא יסורואלמא אין זזין מהן וכתיב (שמות כה) והבאת אלמא הולכים ובאים בתוכן:

    מתפרקין ואינן נשמטיםבראשיהם היו עבים והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת ובאמצען היו דקין הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן אבל אינן נשמטין לצאת מהן לפי שהן עבים בראשיהן:

    דרך גדילתןהעליון למעלה והתחתון למטה:

    שמעמידין את ציפוייןציפוי הזהב מעמידין ע"י מסמרות לשון אחר שלא התליעו ולא נפל ציפויין:

    שמא תאמרמשנגנזו אבד סיברן שלא ישובו עוד:

    ובטל סכוייןמה שאנו סוכין וצופין להן:

    שרדלשון שריד:

    יומא 72 עמוד א

    1כליל תכלת״, ויליף ״תכלת״ ״תכלת מפרוכת: מה להלן ששה, אף כאן ששה.

    2ונילף משוליו ורמוניו מה להלן שמונה, אף כאן שמונה! דנין כלי מכלי, ואין דנין כלי מתכשיט כלי.

    3אדרבה: דנין גופו מגופו, ואין דנין גופו מעלמא. היינו דאמרינן: לשאר בגדים שלא נאמר בהן ״שש״.

    4פרכת עשרים וארבעה ד' דשיתא שיתא, לא דינא ולא דיינא.

    5חושן ואפוד עשרים ושמונה מנא לן? דכתיב: ״(שמות כח״, טו) ״ועשית חשן משפט מעשה חושב כמעשה אפוד תעשנו זהב תכלת וארגמן ותולעת שני ושש משזר״, ארבעה דשיתא שיתא עשרין וארבעה, זהב ארבעה, הא עשרין ותמניא.

    6ואימא זהב נמי ששה! אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא: ״(שמות לט״, ג) ״וקצץ פתילים״. ״פתיל״, ״פתילים״ הרי כאן ד'׃

    7רב אשי אמר, אמר קרא: ״(שמות לט״, ג) ״לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן״. היכי נעביד? נעביד ארבעה דתרי תרי הוו להו תמניא. נעביד תרי דתרי תרי, ותרי דחד חד ״ועשית״, שיהיו כל עשיותיו שוות.

    8אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי כהונה לוקה, שנאמר: ״(שמות כח״, לב) ״לא יקרע״. מתקיף לה רב אחא בר יעקב, ודילמא הכי קאמר רחמנא: נעביד ליה שפה כי היכי דלא ניקרע! מי כתיב ״שלא יקרע״?

    9(ואמר) ר' אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד, והמסיר בדי ארון לוקה, שנאמר: ״(שמות כח״, כח) ״לא יזח״ (שמות כה, טו) ולא יסורו״. מתקיף לה רב אחא בר יעקב: ודילמא כי קאמר רחמנא, חדקינהו ועבדינהו שפיר כדי שלא יזח ולא יסורו! מי כתיב ״שלא יזח״ ושלא יסורו״?!

    10רבי יוסי בר' חנינא, רמי כתיב ״(שמות כה״, טו) בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו וכתיב ״(שמות כז״, ז) והובא את בדיו בטבעות הא כיצד מתפרקין ואין נשמטין׃

    Baraita

    11תניא נמי הכי בטבעות הארון יהיו הבדים יכול לא יהיו זזין ממקומן ת"ל והובא את בדיו בטבעות אי והובא את בדיו יכול יהיו נכנסין ויוצאין ת"ל בטבעות הארון יהיו הבדים הא כיצד מתפרקין ואין נשמטין׃

    12אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב ״(שמות כו״, טו) עצי שטים עומדים שעומדים דרך גדילתן דבר אחר עומדים שמעמידין את צפויין ד"א עומדים שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין ת"ל עומדים שעומדין לעולם ולעולמים׃

    13אמר חמא בר חנינא מאי דכתיב ״(שמות לה״, יט) את בגדי השרד לשרת בקודש׃

    Tosafot

    נעביד ארבעה דתרי תרי הוו להו תמניאואם תאמר אין הכי נמי נעביד זהב תמניא מנלן ארבעה ותו לא יש לומר פתילים כתיב מיעוט פתילים שנים וכשנקצץ כל אחד הוו להו ד' ואי אמרת תמניא א"כ אין לדבר סוף אימא ק' ואימא אלף ותפסת מרובה לא תפסת והא דפריך ואימא זהב נמי ו' היינו כי היכי דליהוי דומיא דשאר מינין שבו ולעיל כי פריך ואימא כ"ח לא בעי לשנויי תפסת מועט תפסת דהתם לא מצי למימר טפי מכ"ח וכיון דהוא דבר שיש לו קצבה לא שייך למימר תפסת מרובה לא תפסת ואדרבה יש לתפוס המרובה דיש בכלל מאתים מנה ואע"ג דבפ"ק דר"ה (דף ד:) אמר מקיש חג השבועות לחג המצות מה להלן יש לו תשלומין כל שבעה כו' ופריך ולקיש לחג הסוכות מה להלן ח' כו' ומשני תפסת מרובה לא תפסת והתם נמי יש לדבר קצבה י"ל דהתם קאמר לחומרא תפסת מרובה לא תפסת דעד ז' יש לו תשלומין ממה נפשך אבל טפי לא דילמא מחג המצות ילפינן ובפרק קמא דקידושין (דף יז.) גבי הענקה נמי קאמר תפסת מרובה לא תפסת אע"ג דממה נפשך יש לדבר קצבה יש לומר התם נמי קאמר דתפסת מרובה לא תפסת דמספיקא לא מפקינן ממונא מן האדון:

    כתיב בטבעות הארון וכו' וכתיב והובא את בדיו בטבעותקשיא לי טובא אמאי מייתי האי קרא דוהובא) דכתיב גבי מזבח הנחשת ושביק קרא דוהבאת דכתיב גבי הארון ועוד שמעתי מקשים דבשעת סילוק מסעות כתיב ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות וגו' (במדבר ד׳:ה׳-ו׳) עד ופרשו עליו בגד כליל וגו' עד ושמו בדיו משמע דבנסוע המסעות היו משימין אותן בדים וקשה והא כתיב לא יסורו ממנו ורבינו יעקב מאורליינ"ש מתרץ זה דושמו בדיו על כתפי הנושאים קאמר להוליכן ולבי מהסס שהרי בני קהת לא היו שם עדיין עד לאחר שהיו מכניסין כל הכלים לנרתק שלהם כדכתי' ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וגו' (שם) ויותר היה נראה לפרש דהאי ושמו בדיו היינו שמושכין הבדים לצד חוץ להיות נראין בולטין בפרוכת כמין שני דדי אשה מיהו קושיא קמייתא שהקשיתי בדוכתא קיימא ודוחק הוא לשבש הספרים דבכולהו גרס והובא את בדיו ובמקצת ספרים גרסינן בברייתא והבאת אבל באתקפתא דר' יוסי בר' חנינא גרסינן בכולהו והובא ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח' טבעות היו בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה והדר כתיב ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד' שעל ד' פעמותיו בד' טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו ואם תאמר מאי פריך הכא רבי יוסי בר' חנינא לישני דשני מיני בדים היו יש מהם קבועין ויש מהם נכנסין ויוצאין כדפרישית יש לומר דעל כרחך והבאת את הבדים בטבעות אכולהו בדים קאי דאי לא קאי אלא אהנך שהיו משימין במסעם אם כן הוה ליה למימר נמי וחברת את הבדים בטבעות שהרי לא פירש מתי הכניס אותם בדים הקבועים אלא כתב בטבעות הארון יהיו הבדים ותחילה היה לו לפרש שהכניסם אלא ודאי אכולהו בדים כתב והבאת את הבדים ומשמע ליה דבשוה קאי אכולהו דכי היכי דהנך שנושאין בהן לא היו קבועים ה"נ אינהו לא היו קבועים ממש במקום אחד שלא יהו זזין כלל ממקומן אלא לכל הפחות נכנסין קצת לכאן ולכאן דהשתא דמו להדדי במקצת ולהכי מייתי נמי קרא דוהובא דכתב במזבח לגלויי אוהבאת דארון כי היכי דוהובא דמזבח לא היו הבדים קבועין דהא לא כתב התם לא יסורו ממנו הכי נמי והבאת דארון לא היו ממש קבועין לגמרי ואם תאמר לפי מה שפירש דאכולהו ד' בדין קאי קשה מאי דכתב ביה בההיא קרא לשאת את הארון בהם ואין לתרץ דבכולהו ארבעה בדים היו נושאין ושנים מהם היו ארוכין ושנים האחרים קצרים מהם דבפרק שתי הלחם (מנחות דף צח:) משמע דבארבעה גברי הוו דרו להו ותו לא ונראה לי דוהבאת לא קאי אלא אהנך בדים הקבועין שהרי אותם בדים שאינן קבועין מה הוצרך להזכירן כאן לומר והבאת והלא לא היו מכניסין אותן אלא אהרן ובניו בשעת המסעות תדע שהרי בכולהו כתב ונשא בם את השלחן וכן במזבח הנחשת כתיב והובא את בדיו בטבעות וגו' בשאת אותו ובמזבח הזהב כתב נמי לבתים לבדים לשאת אותו בהמה אבל לא כתב בהן והבאת בצווי ובעשייה לא כתב ויבא כדכתיב גבי ארון בין בצואה בין בעשייה ואע"ג דבברייתא דמלאכת המשכן תניא ד' טבעות היו מקבעות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו שכיון שהיו נותנין הבדים לא היו זזים משם לעולם שנאמר בטבעות הארון וכו' י"ל דלא חשיב אלא אותם ד' טבעות שהבדים קבועין בהן אבל אותם שלא היו הבדים קבועין בהן ולא נעשו אלא לצורך שעת המסעות לא קא חשיב תדע דלא קא חשיב התם טבעות של שלחן ושל מזבח הנחשת והזהב וצריך עיון:

    שמעמידין ציפוייןנ"ל דאפי' ציפוי זהב שעליהן בטל לגבי דידהו דבכל דוכתא העץ בטל לגבי המתכת לענין טבילה ולכל מילי דאמר הלך אחר המעמיד ובעצי שטים אינו כן שהרי שלחן של עצי שטים היה ומצופה זהב ואפי' הכי תורת כלי עליו שהציפוי בטל לגבי העץ כדאיתא בשלהי חגיגה (דף כו:) ויליף לה התם מקרא:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ושנינן אלא שולי המעיל מן האבנט גמר דאית ביה ד' מינין וכתיב ביה נמי [זהב]. רב אשי אמר שולי המעיל מן האפוד לא יתכן ללמד ממנו להיות חוטין כ"ח כי בשולי המעיל ג' מינין אם תעשה בכל מין ט' לא יבואו אלא כ"ז חוטין אם נעשה י' בכל מין הנה ל' לעשות שנים מהן ט' ט' ואחד י' ועשית כתיב שיהיו כל החוטין שוין הלכך לא אפשר ולפיכך לא גמר מיניה. מעיל י"ב חוטין הוא מין אחד תכלת שנאמר ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת. ואינו כתיב בו שש ואסיקנא חד קרא לשאר מינין דלא כתיב בהו שש. נמצא התכלת של מעיל ששה חוטין וכתיב ביה כליל כלומר תכללהו לשנים נמצאו י"ב חוטין.

    פרכת כ"דד' דשיתא שיתא הא כ"ד.

    חשן ואפוד ד' מינין ו' בכל אחד הרי כ"ד חוטין וחוט של זהב בכל מין הרי כ"ח חוטין.

    המקרע בגדי כהונה עובר בלאו שנאמר לא יקרעוכן המזיח החשן מן האפוד שנאמר ולא יזח החשן וגו'.

    וכן המסיר בדי ארון שנאמר לא יסורו ממנווהכתיב והבאת את הבדים בטבעות מכלל שהיה מסירם. ושנינן מתפרקין ולא היו נשמטין אלא כגון תלויין היו. תניא כשנויין:

    עצי שטים עומדים שעומדים [דרך] גדילתןכלומר אינו רשאי להפכן:

    בגדי שרד אלו בגדי כהונה שמכפרין על עונות ישראל כמו שכתבנו למעלה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.

    Babylonian Talmud · folio map

    Yoma 72a

    Yoma 72a. The full printed text of this folio side — 13 numbered segments, about 340 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    כליל גדיל ואין גדיל פחות משנים:

    ואין דנין כלי מתכשיט כלי רמונים קשוטו של מעיל הן:

    ארבעה דשיתא שיתא ארבעת מינין של שש שש דהא נאמר בו שש ואמר מר דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה:

    לא דינא ולא דיינא אין ספק וערעור בדבר:

    וקצץ פתילים פתילים משמע תרין וכשקוצץ כל אחד לשנים הוה להו ד':

    רב אשי אמר היינו טעמא דזהב ו' לא אפשר דכתב ביה לעשות אותו בתוך התכלת ובתוך הארגמן משמע שיערב ממנו עם כל מין ומין:

    ניעביד ארבעה המינין דתרי תרי חוטין של זהב הוו להו תמניא של זהב:

    חדקינהו קשרם יפה ועל הטבעות והבדים אומר שיתנם בטבעות בדוחק:

    7 more comments on this page.

    Rashi on Yoma 72a · Sefaria

    Tosafot

    נעביד ארבעה דתרי תרי הוו להו תמניא ואם תאמר אין הכי נמי נעביד זהב תמניא מנלן ארבעה ותו לא יש לומר פתילים כתיב מיעוט פתילים שנים וכשנקצץ כל אחד הוו להו ד' ואי אמרת תמניא א"כ אין לדבר סוף אימא ק' ואימא אלף ותפסת מרובה לא תפסת והא דפריך ואימא זהב נמי ו' היינו כי היכי דליהוי דומיא דשאר מינין שבו ולעיל כי פריך ואימא כ"ח לא בעי לשנויי תפסת מועט תפסת דהתם לא מצי למימר טפי מכ"ח וכיון דהוא דבר שיש לו קצבה לא שייך למימר תפסת מרובה לא תפסת ואדרבה יש לתפוס המרובה דיש בכלל מאתים מנה ואע"ג דבפ"ק דר"ה (דף ד:) אמר מקיש חג השבועות לחג המצות מה להלן יש לו תשלומין כל שבעה כו' ופריך ולקיש לחג הסוכות מה להלן ח' כו' ומשני תפסת מרובה לא תפסת והתם נמי יש לדבר קצבה י"ל דהתם קאמר לחומרא תפסת מרובה לא תפסת דעד ז' יש לו תשלומין ממה נפשך אבל טפי לא דילמא מחג המצות ילפינן ובפרק קמא דקידושין (דף יז.) גבי הענקה נמי קאמר תפסת מרובה לא תפסת אע"ג דממה נפשך יש לדבר קצבה יש לומר התם נמי קאמר דתפסת מרובה לא תפסת דמספיקא לא מפקינן ממונא מן האדון:

    כתיב בטבעות הארון וכו' וכתיב והובא את בדיו בטבעות קשיא לי טובא אמאי מייתי האי קרא דוהובא) דכתיב גבי מזבח הנחשת ושביק קרא דוהבאת דכתיב גבי הארון ועוד שמעתי מקשים דבשעת סילוק מסעות כתיב ובא אהרן ובניו בנסוע המחנה והורידו את פרוכת המסך וכסו בה את ארון העדות וגו' (במדבר ד׳:ה׳-ו׳) עד ופרשו עליו בגד כליל וגו' עד ושמו בדיו משמע דבנסוע המסעות היו משימין אותן בדים וקשה והא כתיב לא יסורו ממנו ורבינו יעקב מאורליינ"ש מתרץ זה דושמו בדיו על כתפי הנושאים קאמר להוליכן ולבי מהסס שהרי בני קהת לא היו שם עדיין עד לאחר שהיו מכניסין כל הכלים לנרתק שלהם כדכתי' ולא יבואו לראות כבלע את הקדש וגו' (שם) ויותר היה נראה לפרש דהאי ושמו בדיו היינו שמושכין הבדים לצד חוץ להיות נראין בולטין בפרוכת כמין שני דדי אשה מיהו קושיא קמייתא שהקשיתי בדוכתא קיימא ודוחק הוא לשבש הספרים דבכולהו גרס והובא את בדיו ובמקצת ספרים גרסינן בברייתא והבאת אבל באתקפתא דר' יוסי בר' חנינא גרסינן בכולהו והובא ואי לאו דמסתפינא מחברייא הוה אמינא דח' טבעות היו בארון וכן מוכיח הפסוק דכתיב ויצקת לו ארבע טבעות זהב ונתת על ארבע פעמותיו דהיינו ארבע קרנותיו כדמתרגמינן זוייתיה והדר כתיב ושתי טבעות על צלעו האחת ושתי טבעות על צלעו השנית משמע דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו לבד מאותם ד' שעל ד' פעמותיו בד' טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם והיינו הנך דכתב בהו ושמו בדיו ואם תאמר מאי פריך הכא רבי יוסי בר' חנינא לישני דשני מיני בדים היו יש מהם קבועין ויש מהם נכנסין ויוצאין כדפרישית יש לומר דעל כרחך והבאת את הבדים בטבעות אכולהו בדים קאי דאי לא קאי אלא אהנך שהיו משימין במסעם אם כן הוה ליה למימר נמי וחברת את הבדים בטבעות שהרי לא פירש מתי הכניס אותם בדים הקבועים אלא כתב בטבעות הארון יהיו הבדים ותחילה היה לו לפרש שהכניסם אלא ודאי אכולהו בדים כתב והבאת את הבדים ומשמע ליה דבשוה קאי אכולהו דכי היכי דהנך שנושאין בהן לא היו קבועים ה"נ אינהו לא היו קבועים ממש במקום אחד שלא יהו זזין כלל ממקומן אלא לכל הפחות נכנסין קצת לכאן ולכאן דהשתא דמו להדדי במקצת ולהכי מייתי נמי קרא דוהובא דכתב במזבח לגלויי אוהבאת דארון כי היכי דוהובא דמזבח לא היו הבדים קבועין דהא לא כתב התם לא יסורו ממנו הכי נמי והבאת דארון לא היו ממש קבועין לגמרי ואם תאמר לפי מה שפירש דאכולהו ד' בדין קאי קשה מאי דכתב ביה בההיא קרא לשאת את הארון בהם ואין לתרץ דבכולהו ארבעה בדים היו נושאין ושנים מהם היו ארוכין ושנים האחרים קצרים מהם דבפרק שתי הלחם (מנחות דף צח:) משמע דבארבעה גברי הוו דרו להו ותו לא ונראה לי דוהבאת לא קאי אלא אהנך בדים הקבועין שהרי אותם בדים שאינן קבועין מה הוצרך להזכירן כאן לומר והבאת והלא לא היו מכניסין אותן אלא אהרן ובניו בשעת המסעות תדע שהרי בכולהו כתב ונשא בם את השלחן וכן במזבח הנחשת כתיב והובא את בדיו בטבעות וגו' בשאת אותו ובמזבח הזהב כתב נמי לבתים לבדים לשאת אותו בהמה אבל לא כתב בהן והבאת בצווי ובעשייה לא כתב ויבא כדכתיב גבי ארון בין בצואה בין בעשייה ואע"ג דבברייתא דמלאכת המשכן תניא ד' טבעות היו מקבעות בו שתים בצפונו ושתים בדרומו שכיון שהיו נותנין הבדים לא היו זזים משם לעולם שנאמר בטבעות הארון וכו' י"ל דלא חשיב אלא אותם ד' טבעות שהבדים קבועין בהן אבל אותם שלא היו הבדים קבועין בהן ולא נעשו אלא לצורך שעת המסעות לא קא חשיב תדע דלא קא חשיב התם טבעות של שלחן ושל מזבח הנחשת והזהב וצריך עיון:

    שמעמידין ציפויין נ"ל דאפי' ציפוי זהב שעליהן בטל לגבי דידהו דבכל דוכתא העץ בטל לגבי המתכת לענין טבילה ולכל מילי דאמר הלך אחר המעמיד ובעצי שטים אינו כן שהרי שלחן של עצי שטים היה ומצופה זהב ואפי' הכי תורת כלי עליו שהציפוי בטל לגבי העץ כדאיתא בשלהי חגיגה (דף כו:) ויליף לה התם מקרא:

    Tosafot on Yoma 72a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ושנינן אלא שולי המעיל מן האבנט גמר דאית ביה ד' מינין וכתיב ביה נמי [זהב]. רב אשי אמר שולי המעיל מן האפוד לא יתכן ללמד ממנו להיות חוטין כ"ח כי בשולי המעיל ג' מינין אם תעשה בכל מין ט' לא יבואו אלא כ"ז חוטין אם נעשה י' בכל מין הנה ל' לעשות שנים מהן ט' ט' ואחד י' ועשית כתיב שיהיו כל החוטין שוין הלכך לא אפשר ולפיכך לא גמר מיניה. מעיל י"ב חוטין הוא מין אחד תכלת שנאמר ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת. ואינו כתיב בו שש ואסיקנא חד קרא לשאר מינין דלא כתיב בהו שש. נמצא התכלת של מעיל ששה חוטין וכתיב ביה כליל כלומר תכללהו לשנים נמצאו י"ב חוטין.

    פרכת כ"ד ד' דשיתא שיתא הא כ"ד.

    חשן ואפוד ד' מינין ו' בכל אחד הרי כ"ד חוטין וחוט של זהב בכל מין הרי כ"ח חוטין.

    המקרע בגדי כהונה עובר בלאו שנאמר לא יקרע וכן המזיח החשן מן האפוד שנאמר ולא יזח החשן וגו'.

    וכן המסיר בדי ארון שנאמר לא יסורו ממנו והכתיב והבאת את הבדים בטבעות מכלל שהיה מסירם. ושנינן מתפרקין ולא היו נשמטין אלא כגון תלויין היו. תניא כשנויין:

    עצי שטים עומדים שעומדים [דרך] גדילתן כלומר אינו רשאי להפכן:

    בגדי שרד אלו בגדי כהונה שמכפרין על עונות ישראל כמו שכתבנו למעלה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.

    Rabbeinu Chananel on Yoma 72a · Sefaria

    Ritva

    אמר קרא לעשות בתוך התכלת ובתוך הארגמן וגו' פי׳ ומשמע מיהא שאין הזהב עומד בפני עצמו. אלא שהיה מעורב עם שאר המינין וליכא למימר אלא שיתן חוט אחד של זהב בכל אחד מן המינין וכדמפ׳ ואזיל. הילכך הוה ליה כל מין ומין משבעה חוטין:

    מי כתי׳ שלא יקרע מי כתי׳ שלא יזח ושלא יסורו והכין קיימ׳ לן שכל אלו לאוין גמורין הם והכין איתא בהדיא נמי בפרק אלו הן הלוקין *ושלא כדברי הר״ם במז״ל:

    ה״ג וכתי׳ והבאת את הבדים בטבעות ולא גרסינן והובא את בדיו דההוא גבי מזבח הזהב כתיב. וק״ל אמאי לא נקטינן ושמו את בדיו דכתי׳ בפ׳ נשא גבי מסעות ומחנות דההוא משמ׳ טפי שהיה נשמט בכל מסע ומחנה. דאלו והבאת איכא למימ׳ דלא מיירי אלא בהכנס׳ ראשונה שהכניסום שם. וי״ל דודאי על ושמו את בדיו סמכינן ונקטינן והבאת את הבדים בטבעות מפני שהוא מיותר לדרשא דהא כתיב בטבעות הארון יהיו הבדים ובדידיה סגי:

    מתפרקין ואינן נשמטין פרש״י ז״ל מתפרקין ממקומן למעלה או למטה אבל לא היו נשמטין לחוץ לגמרי לפי שהיו עבין בראשם. ור״י ז״ל פי׳ דאין נשמטין לגמרי אבל יכולין היו לישמט על ידי פירוק הקשרים והחוליות שעשו שם בטבעות:

    Ritva on Yoma 72a · Sefaria

    Meiri

    כל הקורע בבגדי כהונה דרך השחתה לוקה שהרי נאמר בשפת המעיל לא יקרע והוא הדין לשאר בגדים ואין אומרים שענין הכתוב אינו אלא עצה לעשות לו שפתו כדי שלא יקרע שאם כן היה לו לומר אשר לא יקרע:

    המעיל האפוד והחשן כולם משתלשלים בלבישתם זה עם זה והוא שהמעיל היה כסות בעל שתי כנפים ומחובר כולו בגרון והחשן היה חתיכת בגד באורך אמה ורוחב חצי אמה והיה כופלו ונמצא ארכו ורחבו זרת שהוא חצי אמה וקובע בו ארבעה טורי אבן הנזכרים במקרא כל אחת מרובעת ומשוקעת בהיקף של זהב וכותב על כל אבן שם אחד מן השבטים עד שכל שמות השבטים מפותחים באבנים וכותב באבן ראשונה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב ובאחרונה למטה מבנימין שבטי יה ועושה על כל זוית שבו טבעת זהב ועל שנים העליונים נותן שתי שרשרות זהב ובשל מטה שני פתילים של תכלת והאפוד היה חתיכת בגד רחבה כגבו של אדם ועומדת בגבו מכתף לכתף ונמשכת מאחריו מכנגד אצילי הידים עד הירכים והיו יוצאות ברחבו מכאן ומכאן כמן שתי רצועות מאותו אריג בעצמו שחוגרין אותו בהם ואח"כ תופרין בו שתי חתיכות מאותו אריג בעצמו כשעור הכתפים ובאות על הכתפים אחת בכתף ימיני ואחת בכתף שמאלי וקובע בכל אחת מהן אבן שהם גדול ורחב מרובע ומושקע בהיקף של זהב ומפותח עליהן שמות השבטים ששה בעבר זה וששה בעבר זה וכותב שם יוסף בה"א ר"ל יהוסף כדי שיהיו כ"ה אותיות בכל צד שבאבן הימנית היה מתחיל בראובן ובשמאלית מתחיל בשמעון ונמצאו ששה של ימנית ראובן לוי יששכר נפתלי גד יהוסף זה למטה מזה והם עשרים וחמשה אותיות ובשמאלי כתובים שמעון יהודה זבולן בחסרון וא"ו שבין למ"ד לנו"ן דן אשר בנימן זה למטה מזה והם עשרים וחמש אותיות גם כן ועושה בכל אחד מכתפות אלו שתי טבעות אחד מלמעלה באמצע הכתף ואחד מלמטה במקום חבור הכתף לחשב האפוד ונותן בטבעות של מעלה שרשרות ומכניס שרשרות החשן בטבעות האפוד ושרשרות האפוד בטבעות החשן ופתילי תכלת שבצד התחתון של חשן מרכסן תחת אצילי ידיו ומכניסן בטבעות התחתונות של כתפות האפוד הסמוכים לחשב האפוד ועליהם נאמר וירכסו את החשן וכו' ונמצאו החשן והאפוד מדבקים זה בזה וכל המזיחו ר"ל המפרק את חבורן דרך השחתה לוקה שנאמר ולא יזח החשן וא"ת שלא בא אלא דרך עצה כלומר שיהדקם יפה עד שלא יזח א"כ היה לו לומר אשר לא יזח ומ"מ נמצא כשהוא לבוש שהחשן היה בא על לבו וחשב האפוד קשור תחת החשן ואפוד וחשן היו באים על המעיל ועל זה נקרא מעיל האפוד כי נמצא חשב האפוד חוגר תחת החשן על המעיל והוא שכתבתי ששלשתם משתלשלים בלבישתם זה עם זה וכבר ביארנו סדר לבישת הבגדים בפרק ראשון ה' ב':

    הארון כשהיו נושאין אותו ממקום למקום לא היו רשאים לנשאו בבהמה או בעגלה אלא על הכתף וטבעות היו בארון (אחד) שנים בזויות שבקצה אחד לסוף ארכו של ארון למעלה סמוך לכפרת ושנים בקצה האחר ושני בדים היו באים בתוך הטבעות לאורך הארון ורחב הארון מפסיק בין שניהם ואותם הבדים היו ארוכים מכאן ומכאן יתר מאורך הארון שיהו נושאין אותו בהם וכל אחד מן הנושאים נותן ראש הבד על כתיפו ונושא וכל הנושאים פניהם לצד הארון ואחוריהם לצד חוץ ואותם בדים לא היו זזין מעולם מתוך הטבעות שנא' בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו וכל המסירן לוקה א"כ מהו שנאמר והובא את בדיו וכן ושמו בדיו והרי לא זזו משם תדע שראשי הבדים היו גסים מעט עד שלא יצאו מן הטבעות אא"כ בכח אדם אבל אורך הבדים היו דק והיו הולכין ובאין בתוך הטבעות פעמים לצד זה ופעמים לצד זה וכשהיו נוסעים היו משוים אותם שתהא יציאתם מצד זה שוה ליציאתם מצד זה חציה לכאן וחציה לכאן כדי שיהא טורח המשא שוה לכל הנושאים ולא יקל לנושא מצד הארוך ולא יכבד לנושא מצד הקצר והיו מהדקין אותן שלא יתנדנדו בשעת הלוך ועל אותה השואה נאמר והובא את בדיו ובשעת חנייתם היו מפרקין אותו הדוק ומחזירין אותם לישנם ר"ל שהיו מושכין אותן דרך הטבעות להיות רובן יוצא לאחורי הארון ומעוטן לפניו:

    Meiri on Yoma 72a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה כתיב בטבעות כו' וכן במזבח הנחושת כתיב והובא את בדיו בטבעות וגו' בשאת אותו ובמזבח כו' אבל לא כתיב בהן והבאת כו' עכ"ל לא ידענא מ"ש לשון והבאת דכתיב בארון מלשון והובא דכתיב בצווי גבי מזבח הנחושת גם מ"ש עוד ובעשייה לא כתיב ויבא כדכתיב גבי ארון כו' עכ"ל הוא דבר תמוה דבמזבח הנחושת נמי כתיב גבי עשיה ויבא את הבדים וגו' ודו"ק:

    בא"ד לא היו זזין משם לעולם שנא' בטבעות וגו' כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Yoma 72a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמרא מי כתיב שלא יקרע בספר קרבן חגיגה סימן ס"ח הק' הא אמרינן בסנהדרין דף כא ע"א בקרא דלא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דה"ק לא ירבה לו נשים משום שלא יסור ולא מקשינן מי כתיב שלא יסור:

    Gilyon HaShas on Yoma 72a · Sefaria

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger

    תוס' ד"ה נעביד כו' אבל טפי לא דדלמא מחג המצות ילפינן ביאור דבריהם בפשוטו דאזלינן לחומרא, וצריך להביא קרבן תוך ז' דשמא אין לו תשלומין רק ז' ואינו יוצא אם יביא אח"כ קרבנו, כתבתי זה בעבור שראיתי בספר תוס' יוה"כ (דף פ ד"ה ואימא ביצת) שנטה מדרך הפשט (אב"ה עיין מ"ש א"א מ"ו בתשובותיו):

    Chiddushei Rabbi Akiva Eiger on Yoma 72a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Yoma, daf 72, Amud Aleph, about 340 words in 13 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 13 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 112 words

      Opens “כליל תכלת״, ויליף ״תכלת״ ״תכלת״ מפרוכת: מה…”

    2. Segment 217 words

      Opens “ונילף משוליו ורמוניו מה להלן שמונה, אף…”

    3. Segment 316 words

      Opens “אדרבה: דנין גופו מגופו, ואין דנין גופו…”

      Named: רבה.

    4. Segment 410 words

      Opens “פרכת עשרים וארבעה ד' דשיתא שיתא, לא…”

    5. Segment 535 words

      Opens “חושן ואפוד עשרים ושמונה מנא לן? דכתיב:…”

    6. Segment 621 words

      Opens “ואימא זהב נמי ששה! אמר רב אחא…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    7. Segment 734 words

      Opens “רב אשי אמר, אמר קרא: (שמות לט,…”

      Named: רב אשי.

    8. Segment 836 words

      Opens “אמר רחבא אמר רב יהודה: המקרע בגדי…”

      Named: רב יהודה, רב אחא בר יעקב.

    9. Segment 946 words

      Opens “(ואמר) ר' אלעזר: המזיח חושן מעל האפוד,…”

      Named: רב אחא בר יעקב.

    10. Segment 1029 words

      Opens “רבי יוסי בר' חנינא, רמי כתיב (שמות…”

      Named: רבי יוסי.

    11. Segment 1135 words

      Opens “תניא נמי הכי בטבעות הארון יהיו הבדים…”

    12. Segment 1235 words

      Opens “אמר רבי חמא ברבי חנינא מאי דכתיב…”

      Named: רבי חמא ברבי חנינא.

    13. Segment 1314 words

      Opens “אמר חמא בר חנינא מאי דכתיב (שמות…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yose bar Hanina · Amoraim · First Generation of Amoraim

      Rabbi Yose bar Hanina was a preeminent first-generation Amoraic sage and a leading disciple of Rabbi Yochanan, whose halachic and aggadic teachings…

      Source: Yoma 72a · Segment 10 — “רבי יוסי בר' חנינא, רמי כתיב (שמות כה, טו)…

    • Rav Aha · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Rav Aha, a prominent sage of the fourth generation of Amoraim, served as a Dayan in Lod and was highly influential, contributing…

      Source: Yoma 72a · Segment 6 — “…נמי ששה! אמר רב אחא בר יעקב, אמר קרא:…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Yoma 72a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026